ארבעה אוכל פירותיהן בעוה״ז וכו׳. דברים וכו׳ כתב הרמב״ם כי המצות כולם נחלקים בתחלה על שני חלקים החלק הא׳ במצות המיוחדות לאדם בנפשו במה שיש בינו ובין הקב״ה כגון ציצית ותפילין ושבת ועבודת כוכבים. והחלק השני במצות התלויות בתועלת ב״א קצתם עם קצתם כגון אזהרה על הגניבה והאונאה והאיבה והנטירה וכגון הצווי באהבת איש את חבירו ושלא נסית אדם להזיק לחבירו ולא יעמוד על דם רעהו וכבוד האבות והחכמים שהם אבות הכל. וכשיעשה האדם המצות המיוחדות לנפשו מה שיש בינו ובין בוראו תחשב לו לצדקה ויגמלהו הקב״ה עליה להעוה״ב כמו שנאמר בפ׳ חלק וכשעושה האדם המצות התליות בתועלת ב״א זע״ז כמו כן תחשב לו לצדקה להעוה״ב לפי שעשה המצוה וימצא טובה בהעוה״ז בעבור שנהג מנהג הטוב בין ב״א כי כשינהג מנהג הזה ונהגו אחרים כמנהגו יקבל כמו כן שכר מהענין ההוא וכל המצות שבין אדם לחבירו נכנס בג״ח ושים לבן עליהם כי כן תמצאם שהרי הילל הזקן בשבת דף ל״א כשאמר לו העובד כוכבים למדני תורה על רגל א׳ אמר לו דעלך ביש לחברך לא תעביד וכשתחקור על הענין הזה תמצא ת״ת שקול כנגד הכל כי בת״ת יזכה האדם לכל זה כמו שבארנו בתחלת דברינו שהתלמוד מביא לידי מעשה עכ״ל פ״א דפיאה וע״ש בתי״ט:

והקרן. הוא כמו העיקר רמב״ם רפ״ו דתרומות. והרמב״ן כתב בחומש פ׳ אמור על פסוק בעצם היום הזה שנעבור שהכח בקרניים יקרא גוף הדבר קרנו:

להעוה״ב. עיין תוי״ט רפ״ב (דף פא) ד״ה שאין אתה יודע מתן שכרן:

כאו״א. ספ״ק דקדושין דף מ ע״א איתא ראיות לכל זה ע׳ש:

ות״ת כנגד כולם. כי בת״ת יזכה האדם בכל זה שהתלמוד מביא לידי מעשה כדלעיל לשון רמב״ם:

ד׳ דברים וכו׳ נפרעים ממנו בהעוה״ז וכו׳. ר״ל אפי׳ לרשעים שמגיע להם שכרן הטוב בעוה״ז והעונש לעוה״ב עי״ל פל״ט אבל הנהו ג׳ ראשי עבירות שדינם יהרג ואל יעבור נפרעין ממנו העונש אפילו לרשעים בהעוה״ז. ולה״ר יותר מכולם. כי לה״ר כולהו אתנהו בהו דוק ותמצא:

זכות יש לה קרן. כדלעיל והקרן קיימת להעוה״ב:

ויש לה פירות. בהעוה״ז:

שנא׳ אמרו צדיק כי טוב. אמרו למי שהוא צדיק כי טוב עשה. רש״י:

כי פרי מעלליהם יאכלו. גמול מעשיהם נמצא מוכח מדכתיב פרי מעלליהם שיש להם פירות וכ״ש הקרן כי מהיכן יבואו הפירות אם אין הקרן קיימת:

וי״א יש להם. ספ״ק דקדושין דף מ ע״א איתא עבירה שעושה פירות (כגון חלול השם שאדם חשוב עובר עבירה ואחרים למדין ממנו לעשות כן רש״י) יש לה פירות ושאין עושה פירות אין לה פירות ע״כ:

מפרי דרכם. שאוכלים בחייהם בצרות המוצאות אותם לרשעים מהעבירה הפירות והקרן שמורה להם בגיהנם כ״כ רש״י במשלי (שם א):

אין מגלגלין עבירה ע״י. יומא דף פז איתא אין חטא בא ע״י ופרש״י הקב״ה הוא מדחה את העבירה מלפניו שלא תבא לידו:

נוחלין העוה״ב. שם בגמרא איתא שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידו בג״ע:

כי לא תעזוב נפשי וגו׳. למדנו שהקב״ה מונע את החטא מלהכשילו רש״י:

שלא יהא תלמידיו יורדים לשאול. שם בגמרא איתא שלא יהיה הוא בג״ע ותלמידו בגיהנם:

בדם נפש. שיש עליי עונש דם הוא המחטיא את חבירו ואבדה נפש ע״י:

עד בור ינוס. עד יום מותו ינוס לעזרה שיתכפר לו וסיפיה דקרא אל יתמכו בו משמים להספיק בידו לשוב אלא יהא הוא בג״ע ותלמידו בגיהנם כ״ז מפרש״י שם במשלי ובגמרא שם איתא עוד אל יתמכו בו שלא יפול אלא מניחין אותו ויפול בבור גיהנם:

האומר אחטא ואשוב. האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב כצ״ל תרי זמני וכ״ה במשנה סוף יומא: עי״ל פל״ט:

אחטא ויוה״כ וכו׳. מאחר שעליו היא סומך לחטוא אינו מכפר גמרא ורש״י והרמב״ם כתב שהוא כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולפיכן לא יעזרהו השם שיעשה בצום כפור מה שראוי לו לעשות כדי שיכפרו לו עונותיו באותו היום וכתב התוי״ט ולפי זה נראה דהכא נמי בתרי זמני כמו ברישא:

והולך לתומו. שהולך מעתה בתמימות ויעזוב החטאים בשלימות:

עד ג׳ פעמים. שם בגמרא יומא דף פו ליתא האומר אחטא וכו׳ אלא כך איתא אר״י בר״י עבר אדם עבירה פעם ראשונה מוחלין לו וכו׳ רביעית אין מוחלין לו שנאמר (עמוס ב׳:ו׳) כה אמר ה׳ על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ואומר (איוב ל״ג:כ״ט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וכו׳:

ארבע מדות באדם האומר שלי וכו׳. עיין במפרשים בפ״א. פ״ה מ״י:

וי״א זו מדת סדום. לא ידעתי לכוון אם לא למד מה מדה בינונית או מדת סדום היא זו. גם בפ״א ליתא הנך חלוקים על למוד כ״א על צדקה וכתב על זה המד״ש וז״ל למה לא נקט התנא שם אלו הארבע מדות בתלמידים רוצה שילמוד ולא ילמדו אחרים עינו רעה בשל אחרים וכו׳ והיה הכל מדבר בלמודי התורה ע״ד דאיתא שם בשאר המשנה אלא בהיות שבענין הלמוד לא שייך בעצם עינו רעה בשל אחרים על השכר העתיד לינתן להם כי אולי הקב״ה ינסה אותם ויפרעו להם לעוה״ב. אמנם בענין הצדקה כי השכר הוא מוכרח לבא כד״א (מלאכי ב) ובחנוני נא בזאת וגו׳ והריקותי לכם ברכה על בלי די וכתיב כבד ה׳ מהונך וגו׳ (משלי ג׳:י׳) וימלאו אסמיך שבע וגו׳ ע״כ באשר שהשכר מוכרח הוי ליה כאילו בא ושייך למימר ביה עינו רעה עכ״ל ע״ש ואם לא שהכוונה הכי ילמדו אחרים שמספיק או מתאמץ שילמדו לבד ולא רצה ללמוד מהם בתורת רב או חבר אבל על כל פנים לומד הוא בעצמו ביחיד לכך היא מדה בינונית שלא רצה ללמוד מאחרים וגם הוא אינו רוצה ללמוד מהם אבל י״א זו מדת סדום. ויותר נ״ל להגיה שצ״ל ארבע מדות בנותני צדקה כדקחשיב בפ״א שם כי בלאו הכי קשה הכא למה אינו מביא הך פיסקא של ארבע מדות של נותני צדקה וכו׳:

מתקרב ויושב. ר״ל שמתקרב לת״ח ויושב עמהם ללמוד:

יש לו חלק. עמהם כדין חברותא:

מתקרב לת״ח. ומראה בעצמו שאוהב להם:

ואינו יושב. ללמוד עמהם:

מתרחק ויושב. שאינו מקרב עצמו לת״ח ללמוד בחברותא אבל עכ״ס יושב לבד ולומד:

מפני שיאמרו וכו׳. היינו לשום ערמה להחזיקו לת״ח:

מתרחק ויושב. שיושב למטה אבל עכ״פ יושב ללמוד:

מתרחק. מת״ח:

בשביל שיאמרו וכו׳. שהוא שלא לשם שמים (ואע״פ דאיתא בנזיר דכ״ג ע״ב וסוטה דכ״ב ע״ב לעולם ילמוד אדם שלא לשמה כי מתוך שלא לשמה וכו׳ מחלקי׳ התוס׳ שם בין היכא שלומד לקנטר או לקיבול פרס וליראת עונש או להתגדר ולקנות שם ע״ש):

ביושבים לפני חכמים. השתא מיירי בענין הסברא ישרה וברירת הדבר הצודק מהבלתי צודק. ר״ב:

ספוג. הוא צמר הים רמב״ם. ובמוסף הערוך כתב שהוא גדל על פי הים מקצף הנקפא רך ומלא נקבים ושואב כל דבר לח וקראו חז״ל כן לכל דבר שהוא שואב דבר אחר ונעתקה מלה זו לכל דבר קל מלא חורים כמו רקיקים תרגום ורקיק אחד ואיספוג. והערוך פי׳ ספוג הוא על ראש דג אחד גדול שבים ובשעה שמרים ראשו להסתכל בעולם יורד אותו הספוג על עיניו ואינו רואה כלום ובחכמה בראו הקב״ה יתברך ויתרומם לעד. כדי שלא לאבד את עולמו שלא היתה ספינה ניצולת מפניו ע״ש באריכות:

דומה לספוג כיצד וכו׳. כשם שספוג סופג את הכל בין עכורים ובין צלולים כך יש תלמיד משובח שלבו רחב לשמוע אבל אינו רחב כ״כ שיוכל להבחין בין עיקר לטפל. רש״י ור״ב:

לנפה כיצד וכו׳. נפה מוציאה את הקמח במקום שטוחנין ברחיים של גרוסות לצורך סלת למנחות שאותו קמח שנופל מן הנפה נקרא אבק של מנחות כדאיתא במנחות ספ״ו דהוי גרוע ופסולת לגבי מה שנשאר בנפה שנשרה קליפתן מפני שלתתן במים חוזרים וטוחנין אותם עם אותם גריסין של חטים שנשארו בנפה דק ומוציאין מהן סלת נקיה כך מי שיש בו כח לברר וללבן שמועותיו וקולט האמת מן השקר והבטל. רש״י ור״ב:

משפך. אנטווי״ר בלעז ובלשון אשכנז טרעכט״ר והוא בכלי שנותנים ע״פ חבית או ע״פ הנוד כשרוצים למלאותו יין או שמן שמכניס בזה ומוציא בזה שכל מה שמכניסים מלמעלה יוצא ממנו למטה כך יש תלמיד ששוכח את הכל וכבולעו כך פולטו רש״י ור״ב:

משמרת. בלשון אשכנז זייע״ר שנותנין בו משקה לברר וקולטת את השמרים וזולפת ממנו הזך והצלול כך יש אדם שמניח את העיקר ועומק ההלכה ומחזיק בידו הטפל ודבר של בטלה (שם):

ראב״י קורא אותו. ר״ל אותן שני כתות שמכוונים לעיל למשפך ולמשמרת היה ראב״י קורא אותו של משפך קרן נקוב כי כמו בקרן נקוב יוצא הקל לריק שמכניס בתוכו. כן יש תלמיד כבולעו כך פולטו והקול יוצא כאשר נכנס. וקיטוע הוא נגד משמרת ומכנה אותו בשם קיטוע באשר שאותו תלמיד רשע מוציא את היפה וקולט את הרע וזה גריעותאיותר ממשמרת שעל כ״פ בשמרים עדיין משקה טובה מעורב בו. ולכך ממשיל נמי לתינוק שזורק המרגלית וכו׳ עד כלי חרס בידו בלבד שהוא ג״כ זורק לגמרי הטוב והיפה ובוחר רק רע במשל בחרס כנ״ל פירושו של דבר:

לענין תלמידים. כלומר לענין לימוד יש ד׳ חלוקים כדמפרש ואזיל:

דג וכו׳. מה שמכנה לדג ע״ד דאי׳ בברכות פרק הרואה דס״א שהשיבו הדגים לשועל. ומה במקום חיותנו וכו׳ כך בזמן שאנו עוסקים בתורה דכתיב בה (דברים ל׳:כ׳) כי הוא חייך ואורך ימיך וכו׳ כשאנו פוסקים מד״ת עאכ״ו ע״ש נמצא כמו חיות הדג בים כך חיותנו בתורה והיא יכונה נמי בשם מים כד״א (ישעיהו נ״ה:א׳) הוי כל צמא לכו למים וכדאיתא בתענית ד״ז וסוכה דל״ב ולקמן פמ״א. וכן המפרש הביא רעיא מהימנא דפ׳ שמיני דאי׳ התם דגים וחגבים וכו׳ עד מה נוני ימא חיותן בימא ואי לא ידעין לשאטא במיא אינון מייתן. אוף ת״ח מארי מתניהין חיותייהו באורייתאואי אתפרשין מיניה מיד מתים ע״ש:

כיצד בן עניים. ר״ל עני בדעת וכדאיתא בנדרים דמ״א אמר אביי נקטינן אין עני אלא בדעת במערבא אמרה דדא ביה כולא ביה דלא דא ביה מה ביה דדא קני מה חסר דדא לא קני מה קני. ופירוש פס דלא קני דעה מה יועיל לו כל מה שיקנה. וכתב המהרש״א לכך הענין כפול לרמז בין בדברים הגופניים ובין הרוחניים כולן תלוין בדעה. מפרש:

ואין בו דעה. להבין מה שלומדים עמו. א״נ ע״ד דאיתא במ״ר ויקרא ספ״א כל ת״ח שאין בו דעה וכו׳ ועי״ל פי״א מזה:

בן עשירים. ר״ל עשיר בדעת שמבין מה שלומדים עמו:

דג מן הים הגדול וכו׳. התורה נקרא ים כדכתיב (איוב י״א:ט׳) ארוכה היא מארץ מדה ורחבה מני ים א״כ החכם הכולל שיש בו דעה להשיג כל מה ששואלין אותו להשיב הן דבר קטן והן דבר גדול וידו בכל דומה לדג גדול שבים הגדול שיש בכחו לשוט בו לארכה ולרחבה. ובחלוקה שלישית שאין בו דעה להשיב מכנה אותו לירדן שאין גדול כל כך כמו הים וגם ירדן הוא לשון ירידה כן הת״ח ההוא אין בו כח להשיג כ״כ כמו זה האחרון אשר דימה לים הגדול. מפרש:

ארבע מדות וכו׳ יש רואה. משום דקחשיב לעיל מריש הפרק עניני ארבע משום הכי קחשיב עוד מה שהוא ארבע ואח״כ קחשיב של שלשה בסוף כנ״ל והמפרש כתב ד׳ מיני נזקין חלוקים לענין רואה ונראה ונ״מ הרואה א׳ מד׳ מדות הנ״ל בחלום ידאג ממנו ויפיש רחמים שלא יזוק מהם דאם רואה בחלום רואה ונראה ידאג שלא יזוק מן הזאב והארי וכו׳ וכן אינך דקחשיב להו כל א׳ כפי מדרגתו ויגיד עליו ריעו בסיפא ד׳ חכמים הן הרואה אותן בחלום עכ״ל:

ד׳ חכמים הן. בברכות דף נז ע״ב קחשיב רק שלשה וליתא התם ריב״נ ע״ש:

ראב״ע יצפה לגדולה ולעשירות. בן ח״י שנה היה ראב״ע כשנתמנה לנשיא כדאיתא התם ד׳ כח ע״א ובשבת ד׳ נד איתא מעשירות שלו שי״ב אלף צאן היה מעשר בכל שתא ע״ש. מפרש:

רבי ישמעאל יצפה לחכמה. שם בברכות איתא הרואה ר׳ בחלום יצפה לחכמה:

ר״ע ידאג מן הפורענות. מהרוגי מלכות היה והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל כדאיתא התם דס״א ע״ב. אבל שם דנ״ז ע״ב איתא ר׳ ישמעאל בן אלישע ידאג מן הפורענות ופרש״י מהרוגי מלכות היה כדלעיל פכ״ח והפשיטו עור קרקפתו בחייו:

בן עזאי יצפה לחסידות. משום דלא היה נשוי אשה מפני שנפשו היה חשקה בתורה כדאיתא יבמות דף סג ע״ב ואפ״ה היה ניצול מן החטא ואין לך חסיד גדול מזה. מפרש:

אלישע בן אבויה. הוא אחר כדאי׳ בחגיגה ד׳ טו וכ״ה בברכות שם אחר ידאג מן הפורענות:

ס׳ מלכים יצפה לגדולה ולעשירות. משום דשם נזכר דוד ושלמה ושאר מלכי ישראל. אבל שם איתא רק הרואה ספר מלכים יצפה לעשירות:

ישעיה יצפה לנחמה. דרוב ישעיה נחמות. ורוב ירמיה פורענות ושם איתא עוד יחזקאל יצפה לחכמה:

ס׳ תהלים וכו׳ לענוה. דדוד היה עניו גדול כדכתיב (שם כב) ואנכי תולעת ולא איש. אבל שם איתא הרואה ס׳ תהלים יצפה לחסידות:

משלי יצפה לחכמה. ששלמה חכם גדול היה. ושם קחשיב עוד מן הכתובים הרבה ע״ש:

מיתה לרשעים נאה להם. שאין מוסיפין לחטוא:

ונאה לעולם. ששקטה כל הארץ:

לצדיקים רע להם. שהיו מוסיפין זכיות:

ורע לעולם שהיו מגינין על דורם ומוכיחין את הדור. כל זה מפרש״י בסנהדרין ד״ע ע״ב:

שקט לרשעים וכו׳. מתוך כך חושבין ועושין רעות הרבה באשר שיש להם פנאי בדבר:

לצדיקים טוב להם. שיש להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות רש״י שם דף עב רע״א. כלומר ולא שיהיו שקיטים גם מטרדת תורה ומצות תוי״ע:

כנגד בית ק״ק. בברכות ר״פ הרואה איתא במשנה לא יקל אדם את ראשו (לא ינהג קלות ראש רש״י) כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית ק״ק ע״כ ולדעתי שגם הכא כצ״ל כי ערום אסור בכל מקום מפני צניעות אפילו שלא כנגד בית ק״ק וכדאיתא תענית דף יא וחגיגה דף י״ז אל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני כי הקב״ה מלא כל הארץ כבודו:

הנכנס לב״ה וכו׳ אלא לצדדים. בברכות דף סא ע״ב מחלק הגמ׳ הרבה חלוקים בזה ע״ש וברש״י:

רא״א מפני שמראין. שם דף סב איתא ר״נ בר יצחק אמר מפני שמראה וכו׳ וכן ר״ע. ורא״א מפני שאוכל בה ע״ש וכ״ה בדא״ר ספ״ז ע״ש:

שמראין בה ד״ת. שם איתא טעמי תורה ופרש״י נגינות טעמי מקרא של תנ״ך בין בניקוד של ס׳ בין בהגבהת קול ובצלצול נעימות הנגינה של פשטא ודרגא ושופר ומהפך. מוליך ידו לפי טעם הנגינה ראיתי בקוראים הבאים מא״י ע״כ:

ר׳ יהושע אומר מפני שאוכל וכו׳. שם איתא רי״א מפני שכותב בה. ועוד איתא התם טעמים אחרים. רבא אמר מפני שהתורה ניתנה בימין שנאמר (דברים לג) מימינו אש דת למו. ור״ש בן לקיש אומר מפני שקושר בה תפילין ע״ש:

כל אהבה וכו׳. עד סוף הפרק עיין במפרשים בפ״א שם בפ״ה: