יוסף בן יוחנן. בפ״א פ״א מ״ה איתא יוסי:

למזרח ולמערב. שנוי סדר הקפה לא ידעתי הטעם ונראה שצ״ל לדרום ולמזרח ולצפון ולמערב. וכן היה הקפת המזבח כדאיתא בפ׳ איזהו מקומן משום דכל פנות הוא דרך ימין:

ולא בני ביתך ממש. שלא יקמץ ביותר עם ב״ב כדאיתא ירושלמי פסחים פ׳ מ״ש שהיו ב׳ ת״ח הולכין לגבות נדבה לביתו של חסיד אחד והיו רואים שהיה מצמצם במזונות ב״ב עד מאד וחזרו לאחוריהם וכו׳ ע״ש:

א״א וכו׳ את שאין דרכו לאכול. האכילהו והשקהו כדי שיהיה משיבת נפש לאביון התאב למה שאין סיפק בידו. וברך לשמים. סוטה דף י׳ איתא לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו [לאברהם] אמר להם וכי משלי אכלתם משל אל עולם אכלתם הודו וברכו למי שאמר והיה העולם זה שאר״ל שם א״ת ויקרא אלא ויקריא שהקריא אברהם שמו של הקב״ה בפה כל עובר ושב ועמ״ש בס״ד דא״ר פ״ד ד״ה מעט מים:

נחת רוח. שהוליד בן למאה שנה ושאר טובות ולא בא עליו ג״כ כפורענות של איוב:

אשל. לשון שאלה שאל א״א לאורח מה תשאל ענבים תאנים ורמונים וכו׳. מ״ר וילקוט. ורש״י כתב בכתובות ד״ה ע״ב ד״ה בבריתו של א״א ובסוטה ד״י ע״א ד״ה פונדק אש״ל נוטריקון אכילה שתיה לויה:

למוד ב״ב. זה פירוש על ויהיו עניים ב״ב דעניים פירושו לשון ענוה כמו עד מתי מאנת לענות מפני ותרגומו להתכנעא והוא מגזרת עני דמשמעותו להיות עני ושפל כמו שפרש״י (בפ׳ בא). מפרש:

שאדם ענוותן לא יקפיד מסתמא על העני לכן ב״ב אמרו לו הן. אבינו בבית אע״פ דאיתא פ״ק דברכות דף ד׳ למד לשונך לומר איני יודע:

ובזמן שאין אדם ענוותן. כד״א (משלי כ״ט:י״ב) מושל מקשיב וגו׳. א״נ שיראים מב״ב משום שהוא קפדן:

אפי׳ היא אשתו. לפי שאתה מתבטל מד״ת או שאם באת להרבות עמה דברים תבא לספר לה המחלוקת שעשית עם חבירך ודעתן של נשים קלות עליהן ומיד תלך גם היא ותתקוטט עם חברתה אשת חבירך ותמצא מביאה לידי בזיון. כך מפורש באדר״נ שהובאו מא״י ובאדר״נ של צרפת מוקים באשתו נדה (והראשונים נתנו סימן למעט הדבור באשתו נדה. ״נאלמתי ״דומיה ״החשיתי (תהלים מ״ט). ר״ת נדה). וכדי שלא יבא עמה לידי עבירה ונראה דאפילו טהורה לפי שבוטל מד״ת. רש״י שם בפ״א. והא דנקט הלשון שיחה ולא נקט דברים משום דלא תיקשי הא אמרינן בב״מ דנ״ט ע״א אתתך גוצא גחין ולחיש לה לכך דקדק שיחה בעלמא אבל עניני מו״מ הותר כדמחלק הגמרא שם. מפרש [מאן פלג בין שיחה לדבור ומעיקרא לק״מ דאל תרבה קאמר אבל הצריך שרי לדבר עם אשתו. ואפי׳ עם אשה דעלמא כשהוא מוכרח]:

ואצ״ל באשת חבירו. שלא ירבה שיחה עמה מפני החשד: