בו ידובר מן פ' שקלים אשר קוראין בחדש אד"ר ויבואר בזה כמה דרושים נקרא שם המאמר שקל הקודש בגמ'(ב"ב דף י' ע"ב) א"ר אבהו אמר משה לפני הקב"ה במה תרום קר"ן ישראל א"ל בכי תש"א ע"כ נרא' שבא לדייק שא לא נאמר אלא תש"א אבל פירוש דבריו המקובלי' לא נודע ונרא' לפרש דהנ' אמרו בגמ' לעיל ר"א יהיב פרוט' לעני והדר מצלי אמר אני בצדק אחזה פניך נמצא הצדק' שהאדם עושה הוא הגורמת לתפלה שתעל' למעל' ותהי' מקובלת וידוע דמט"ט שר הפנים הוא המעל' תפלות ישראל וכתבו המקובלים הראשונים שמעל' מט"ט את התפלות לעולמות עליונים תתקנ"ה רקיעים כמנין השמים (במ"ם רבתי דאי"ק בכ"ר) וכשח"ו אין זכות כ"כ בישראל. אינו יכול מט"ט לעלות ולהתרומם עם התפלות וכשעולה למעלה נקרא זק"ן וכשאינו יכול לעלות נקרא נע"ר וז"ס נע"ר הייתי וגם זקנת"י וכו' שאמר שר העולם זה מט"ט עיין כ"ז בגלאנטי (והתבונן בזה בפסוק חנו"ך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין וכו') ועיין במג"ע מט"ט נק' קר"ן ישראל קר"ן בגימ' חנו"ך ב"ן יר"ד והנ' היות צדק"ה גורם שתעל' תפלתו למעלה ויכול מט"ט להעלות' ולעלות עמה למעל' וזה נקרא הרמת קר"ן ישרא"ל והנה אם גורם זה הנה הצדק' הגדול' שבצדקות כשמלמד דעת לענ"י בדע"ת כי אין לך ענ"י כענ"י בדעת והנ' מש"ה רבינו ע"ה הוא הדעת הכולל של כל ישראל אשר ידע"ו י"י פנים בפנים וכל דע"ת בת"ח בכל דור ודור הוא מבחי' מש"ה כמו שתמצא בגמ' אומרים זה לזה מש"ה שפיר קאמרת והנה המלמד דע"ת לעני"י בדע"ת היא הצדק' הגדול' שבצדקות וגורם שתקובל תפלתו ומתרומם קר"ן ישרא"ל מט"ט:

הג"ה ובזה יש לתרץ קושיית התו' שהקשו על דברי רש"י ז"ל במס' ברכו' במה שכתב רש"י על הא דאבא בנימין כל ימי הייתי מצטער וכו' ועל תפלתי שתהא סמוכ' למטתי וכתב רש"י ז"ל שגם ללמו"ד אסור קודם התפל' והקשו התוס' ע"ז מהא דרב אקדים ומשי ידי' ושנה לן פרקין וכו' עיי"ש ולפי דברינו י"ל דס"ל לרש"י ז"ל דיש חילוק בין לימוד לעצמו ובין ללמד לאחרי"ם דזה צדקה גדול' והוא בסגול' לקבלת התפל' אני בצדק אחזה פני"ך היינו מט"ט שר הפני"ם המעל' את התפל':

וזההוא מה שנרא' לפרש אמר משה לפני הקב"ה. במה תרו"ם קר"ן ישרא"ל באיז' זכות יהי' סיוע לקבלת תפלותם ויתרומם קרנ"ם היינו מט"ט כנ"ל א"ל בכי תשא את היינו אתה את ראשם בכל דור היינו מן הדעת שלך בכל דור ודור בת"ח ויתנו מזה צדקה לעניים בדעת ויתקיים אני בצדק אחזה פני"ך היינו מט"ט שר הפנים וכן מש"ה ר"ת מט"ט ש"ר הפני"ם:

כיתשא וכו' אמרו רז"ל במדרש אמר משה לפני הקב"ה משאני מת אין אני נזכר א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פ' שקלים ואת' זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנ' בשע' שקוראין לפני פ' שקלים כאלו אתה עומד שם ואתה זוקף את ראשן. הה"ד כי וכו' שא לא נאמר אלא כי תשא עכ"ל הנה דבריהם ז"ל במדרש הזה הוא נתיב לא ידעו עיט. ואענה גם אני חלקי. ידוע (בכתבי מרן האריז"ל) חדשי השנ"ה כולם הם בחי' איברים שבראש ע"כ ראשי חדשים נקראים. תשרי גולגלתא. מרחשו"ן כסל"ו ב' אזנים. טב"ת שב"ט עינים. אדר חוטם הן המה איברי הראש. והפ"ה נשלם במה שישראל מקדשין את החדש בפיהם (ובשנת העיבור בחדש העיבור) והנה האיברים הללו הן המה השערים. אשר פתחם הבורא ית' אל האדם להשתמש בהן בחושיו לצורך הנהגת התור': ועש' פתחים לכ"א ומנעולים וכיסויים לכ"א שיוכל לכסות אותם לסגרם בעת אשר יזדמן לפניו דבר שאינו ראוי להשתמש אז באברים ההם כגון בעינים כשיזדמן לפניו דבר ערוה הנה יסגור את עיניו וכיוצא באזני"ם כשיזדמן לפניו דבר שאינו ראוי לשמוע ליצנות לה"ר וכיוצא. הנה יכוף אלי' לתוכו וכיוצא בשאר האיברים הנ"ל והנה ניתן השכל במרומים רבים הוא הדעת הנותן באדם למעלה מן החושים והוא ממונ' לשופט לשפוט בצדק את אשר ישתמש האדם בחושים הללו ואת אשר ימנע ולא ישתמש. הוא הדע"ת המושפע מחיי החיים בלי הפסק כי הדע"ת הוא ממקור החיות (וזהו ברמז המלך המרומם לבדו מא"ז הוא א' למעל' מהזה היינו ז' שערים) והנה ידוע בחי' מש"ה הוא בחינת הדע"ת של כללות ישראל. אשר ידעו י"י פנים וכו' וכמשארז"ל בהתחדשות איז' דעת אצלם משה שפיר קאמרת. והנה כשהשערים מתיישרין ע"י הדע"ת לבל ילכו דרך עקלתון זה נק' זקיפת ראש שהאיברי' שבראש הן בזקיפ' לא יתעקמו לילך ארחות עקלקלות משא"כ בהיפך ח"ו הנ' הראש אינו זקוף במישור והנ' כל זמן היות המאיר הקדוש משה רבינו ע"ה עם ישראל בחיים חיותו הוא הדע"ת הכולל הנה הי' מאיר לדעתן של ישראל וחשש פן וח"ו אחרי גניזתו ילך הדע"ת דרך עקלתון וישתמשו באיברי הראש בדברי' שהם מצד הקליפות ויטמאו ח"ו את קדושתם והנה הבטיחו הש"י כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פ' שקלים ואת' זוקף את ראשן כך בכל שנה וכו' וענין שייכות הדבר לפ' שקלי"ם דייקא כבר כתבנו במ"א שק"ל בגימ' נפ"ש והנה הכחות שבנפש עומדים במשקל אם ירצ' יטה כחותיו. היינו החושים שהם פעולות הנפש לדבר י"י ולתורתו ולמצותיו ואם ירצ' ח"ו יפעול בהיפך כי הבחיר' חפשית א"כ הוא כמו דבר שקולי נוט' לכאן ולכאן וכיון שהדבר שקול בבחיר' ע"כ תיכף ביום הולדו יש בו מחצ' פעול' לי"י ומחצ' פעול' להיפך ח"ו והחיוב מוטל על האדם להטות גם מחצית חלק השני ג"כ להש"י וזה ברמז המצו' שנצטוינו לתת מחצי"ת שק"ל (בגי' נפש) לי"י להיותן לקרבנות לקרב הכל לי"י (וגם נפש הבהמיית יתקדש להש"י הבן הדבר) ועי"ז הוא נשיאת ראש וזקיפתו לישראל והבטיח הש"י בעת אשר יקראו פ' שקלים מש"ה רבינ"ו ע"ה סוד הדע"ת עומד עמהם להטות דעת"ם ורצונם לי"י וזוקף את ראשן כנ"ל הבן הדברים:

כיתשא את ראש בני ישראל וכו' עיין מ"ש בדרושי חג השבועות בפרק מת"ן תור"ה בפסוק ואתם תהיו לי ממלכת וכו' אלה הדברים אש"ר תדבר אל בני ישראל ישראל הם אתוון ל"י ראש. והנה כביכול קוב"ה עם כנסת ישראל הוא דמיון חיתוני חתן וכל'. והנה ידוע מכתבי מרן האריז"ל אשר בשע' הקידושין שמקדש החתן את הכל"ה נותן אל הכל' אור מקיף וע"י היחוד נותן לה או"ר פנימ' והנה תמצא באותיות ישראל אותיות החיצונים ומקיפין הם אתוון ל"י והם מרמזין על קידושי"ן הרי את מקודשת לי ידים מוכיחו' והנה הל' גבוה מכל האותיות מרמזת על גבו' שומר. ואות י' הקטנה מכל האותיות מרמזת על כנסת ישראל. כי אתם המעט וכו' ע"כ אותיות ל"י שייכים לקידושין דקוב"ה עם כנ"י (עיין זה במג"ע) ואתוון ראש או אש"ר הם אתוון פנימיים בתיבת ישרא"ל מרמזין על או"ר פנימ"י הנעש' כביכול ע"י הייחוד והתבונן כביכול בשיעור קומת אדם רמ"ח איברין דדכורא עם רנ"ב דנוק' עם המפת"ח שאמר ר"ע בבכורות הם בגימ' אשר ראש ע"כ כביכול יש לכנות בייחוד הקדוש באותיות רא"ש אש"ר והנה הם אתוון פנימיים בתיבת ישרא"ל כי ע"י הייחוד בא האו"ר פנימ"י ואותיות ל"י המה מקיפין בתיבת ישרא"ל והמה מורים על קידושין שעי"ז בא אור מקי"ף. וא"כ לפ"ז יש בשם ישרא"ל הורא' על קידושין ועל הייחוד אור מקיף ואור פנימי והנה כתיב על הזמן המקוו' לעתיד ב"ב כי בועליך עושיך י"י צבאות. נשמע שעד היום הי' רק בחי' אירוסין וקדושין. כמ"ש וארשתיך ל"י לעולם וכו' ואח"כ וידעת את י"י לשון חיבור וייחוד ממש כביכול ולא ולא יכנף עוד מוריך והנה מש"ה רבינ"ו עליו השלום ה"ס הדע"ת הגורם הייחוד כנודע ע"כ הי' הוא הסרסור במתן תור' בין קוב"ה וכנ"י שאז הי' בחי' קידושין ע"כ נאמר. ואתם תהיו ל"י וכו' וגוי קדוש וכן הוא יהי' לעתיד ב"ב כשתתגל' לנו התור' בבחי' פנימיית בסוד כי תורה (חדש') מאתי תצא בבחי' נישואין כי בועליך עושיך וכו' וזה שסיים הש"י אלה הדברים אש"ר תדבר אל בני ישראל. בבחי' אש"ר פנימיית תדבר לעתיד אלה הדברים ממש רק שיהי' בהתגלות הפנימיי'. מאת"י תצא. הבן הדברים וז"ש אל בני ישרא"ל אשר מרומז בשמותם ואתם תהי' ל"י וכו'. וגם אשר תדבר לעתיד היינו ל"י אש"ר אירוסין ונשואין מקיף פנימי. הבן הדברים:

וזההוא ג"כ ברמז הפרש' הזאת כי תשא את רא"ש בני ישרא"ל כשיבא זמן התנשאות רא"ש בני ישרא"ל היינו בגלותא בתראה שכבר יגיע זמן הייחוד השלם באחרית הימים לפקדיה"ם היינו כשיגיע זמן הפקודה והגאולה אזי זאת העצ' היעוצ' ונתנו איש כפר נפשו לי"י היינו המס"נ האמיתי בק"ש ותפלה ואמרו בזהר דאיתחשיב לפני הקב"ה כאילו מסרו נפשם בפועל ואפילו עבירות שאינם מתכפרי' רק ע"י מית' כגון חילול השם וכיוצא שכולם תולין ומית' ממרקת כמד"א אם יכופר העון הזה לכם עד וכו'. עכ"ז כיון שמוסר נפשו באמת בק"ש איתחשיב כאילו מת על קדושת שמו ית'. וז"ש ולא יהי' (בזה) נגף בפקו"ד אותם כי יתכפרו במס"נ בכח בהסכמ' אמיתיית בלב וזה הוא הייחוד השלם ותבא הגאול' ב"ב אמן:

ולדרךהזה ג"כ יש לפרש המדרש הנ"ל שאמר משה להקב"ה משאני מת אין אני נזכר. א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פ' שקלים ואת' זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה וכו' פ' שקלים הוא שצו' הקב"ה שיתנו מחצית השקל שק"ל בגימ' נפש וצו' הש"י ליתן מחצית דייקא נראה דהנה ידוע הנפ"ש הבא' לעוה"ז מהעולם העליון מהחדר ששמו גו"ף כמו שפרש"י בגמ' (ה"ס מלכות שמים נק' גופא קדישא כמבואר במקובלים) והגם שבא הנשמה משם לעוה"ז עכ"ז שורש' נשאר שם במקור'. כי רוחניות אינו נעתק ממקום למקום רק מתרב' ואותו חלק הנפש אשר בשמים ממעל מאיר לאשר בארץ בגוף האדם. והחלק אשר בארץ מחוייב להשתוקק למקור אשר בשמים (וזה ענין מסה"נ באהבה) ע"כ הנפש נק' ב' חצאי נפשות והמ"י. וזה שרמזני במ"א בדברי המדרש עשה לך שתי חצוצרו"ת כסף. זש"ה ירא את י"י בני ומלך המליכהו עליך והוא פלאי ופירשנו בזה ע"פ דברי הרב הקדוש מהרד"ב זצוק"ל כתב עשה לך שתי חצוצרו"ת כסף שתי חצאי צורות כס"ף שיהיו נכספי' זה לזה ולפי דברינו הנ"ל יתפרשו דברי הרב היינו חלק הנפש אשר הוא בעוה"ז מלובש בגוף תכסוף למקור' לחלק השמיימי ואז חלק השמיימי יכסוף להאיר לחלק אשר בעולם הזה כנ"ל. והנה רמ"ח בגימ' חצי (מספר) מלכו"ת והנה גם חלק הנפ"ש השמיימי במקור' הוא ג"כ רמ"ח זה הוא מלכו"ת שמים שלימ' שהזכירו חז"ל וה"ס אברהם אברה"ם הנזכר אחר העקידה. אחר שכבר נתדבק אברהם כ"כ בקונו שמסר להש"י דבר החביב עליו יותר מנפשו היינו בן יחיד הבן יקיר לי הוא המסה"נ המופלג והדיבוק לגמרי בקונו ונתהוו לאחדים ממש חלקי הנפשות. רמ"ח רמ"ח אברה' אברה'. ונתהוו מספר מלכות שמים שלימ' (ותוכל להשכיל להיטב אח"כ ויקרא מלאך י"י אל אברה"ם שנית מן השמים רצ"ל אל הנפש השנית שהוא מן השמים ואין להאריך והמ"י) והוא לדעתי סוד הפסוק הבן יקיר לי אפרים וכו'. רח"ם ארחמנ"ו נאום י"י ובז' יתבארו דברי המדרש הנ"ל עשה לך שתי חצוצרות כסף. היינו כסיפות השתי חצאי צורות זש"ה ירא את י"י בני ומל"ך מאי ומל"ך המליכהו עליך דכיון דבשתי חצאי צורות יתחברו רמ"ח רמ"ח יתהוו' מלכות שמים שלימ'. ואתה תבין כי קצרתי וביארתי במ"א:

ותתבונןלפי הדברי' הנ"ל במה שדקדק הרשע אחשורוש מלכותא חייבתא לומר לאסתר המלכ' בכל פעם עד חצי המלכו"ת וינתן לך. לא רצה שיהי' מלכות שלימ' ולא רצ' שתהי' עבודת ישראל במסה"נ שידע שעי"ז תהי' מלכו' שמים שלימה ואז יעבור ממשלת זדון מן הארץ. ויפתחו לך שערי בינ' להתבונן בתפלת ר"ה תקנו אנשי כנה"ג (שהיו בזמן ההוא שרצ' אחשורוש שלא תהי' ח"ו עבודת ישראל רק חצי המלכות) בתפלת ר"ה. ותמלוך אתה הוא י"י אלקינו לבדך על כל מעשך. בהר ציון משכן כבודך ובירושלים וכו' ככתוב וכו' ימלך י"י לעולם אלהיך ציון וכו'. הנה לכאורה יש להתבונן הראי' שהביא מן הפסו' אינו ענין אל התפל' כי בתפל' מבקשים שימלוך הש"י בהר ציון וזה אינו בפסוק רק שימלוך י"י לעולם והוא ית"ש הוא אלקי ציון. אבל כאשר תשכיל בדברי חז"ל דקדקו ג"כ למה אמר אחשורוש עד חצי המלכות ופירשו שאמר עד ולא עד בכלל היינו בנין בית המקדש שעומד בחצי המלכו' היינו באמצע העולם זה לא רצה להסכים. והנ' לכאור' דבריהם רחוקי' מדברינו וכאשר תעמיק בדבר תרא' הכל הולך אל מקום אחד. דהנ' בית המקדש מקום העבוד' עומד בחצי המלכו"ת לכוונ' הנ"ל היינו חצי מלכו"ת רמ"ח מכאן להורו' שזה כל פרי מגמתינו בעבוד' במסה"נ ממש שתהי' מלכו' שמים שלימה בסוד רח"ם ארחמנ"ו כנ"ל:

ותעמיקעוד בדבר הבית המקדש עומד באמצע עולם א"כ הוא חצ"י המלכו"ת למזרח וכן למערב וכן לצפון ולדרום א"כ הוא ב"פ מלכות הוא מספר מכוון עו"ל מלכו"ת שמים. והוא הנרצ' לרז"ל בכ"מ אומרים. הרוצ' לקבל עליו עו"ל מלכו"ת שמי"ם שלימ'. וכאשר תתבונן בכ"ז תבין מה שתקנו ותמלוך אתה וכו' לבדך וכו' בהר ציו"ן וכו' ובירושלים וכו' כמו שידוע לך בכוונת ב' ימים דר"ה ב"פ מלכו"ת וממילא תבין הראי' מפסוק ימלך י"י לעולם וכו' לדו"ר ודו"ר ע' בכונת לדור ודור המליכו וכו' ותלך לבטח:

והנהבהיות משה רבינו ע"ה סוד הדע"ת הכללי של ישראל בחיים חיותו השפיע לכ"י מבחי' הדע"ת הוא הדביקות במסה"נ (דע"ת הוא דביקו' והתקשרות מלשון ויד"ע אד"ם) ולמד לב"י דע"ת איך יתדבקו במסה"נ חלקי הנשמו' אשר בארץ לרא"ש בנ"י ישרא"ל. היינו שרשם העליון אשר בשמים ממעל. וחשש משה פן כשיתגנז אורו אור הדע"ת שוב לא יהי' לב"י הדע"ת הלז' דביקו' במסה"נ דביקו' הנפש במקור'. וז"ש משאני מת אין אני נזכר היינו הדע"ת שלו שלא יהי' ח"ו דבוקים בקונם. למסור נפשם על קדושת שמו להתדבק חצאי הצורו' ולהמליך מלכו"ת שמים שלימ'. וא"ל הקב"ה כשם שאת' עומד כעת ונותן להם פ' שקלים וענין מחצית השקל הוא חצי נפש כנ"ל ליתן אותו חצי הנפ"ש כופר לי"י היינו מסה"נ כנ"ל ע"י מש"ה בחי' הדע"ת המקשר. כך בכל שנה ושנ' כשקורין לפני פ' שקלי"ם וכו'. כי בכל שנה ושנ' תתעורר בכל עדת ישורון בכל מקומו' מושבותם נשמת מש"ה רבינ"ו כללו' הדע"ת של ישראל ללמדם דע"ת ותבונ' והשכל להתקשר עצמם בדביקו' צורם ויוצרם והאיך יקבלו ע"ע במסה"נ עו"ל מלכו"ת שמיים שלימ' כי זה כל האדם והבן מאד וקורין בעבור זה הפרש' הזאת בהגיע חדש אד"ר כי בחדש הזה קימו וקבלו היהודים מחדש קבלת התור' מאהב' במסה"נ כי עד היום הי' מודע' רבא לאורייתא ובזמן הנס קבלו עליהם ועל זרעם מאהבה עיי"ש בגמ' בלשון רש"י ז"ל ובזה תתבונן מ"ש בזהר וקבל"ו היהודי"ם דא הוא מש"ה כללא דיהודאי שקיבל מגלת אסתר מסינ"י הבן:

אשובהעוד לדרוש במדרש הנ"ל אמר משה להקב"ה משאני מת אין אני נזכר א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד כעת וכו' כך בכל שנה ושנה בשע' שקוראין לפני פ' שקלי"ם כאלו אתה עומד שם וזוקף את ראשן. הה"ד כי תשא את ראש ב"י שא לא נאמר אלא כי תשא ע"כ. הנה יתבאר לך הענין ע"פ דברי המדרש משפטים אמר ר' לוי שתי מדות טובות בטל הקב"ה מן אוה"ע. שלא יעמדו עליהם נביאים ושלא ימסרו ישראל לשר כל ימי משה. כיון שמת משה חזר אותו השר למקומו שכן יהושע רואהו שנאמר ויהי בהיות יהושע ביריח"ו וכו' ויאמר לא. כי אני שר צבא י"י עתה באתי ע"כ. רצ"ל עתה באתי ולא בימי משה רבך. והנה תתבונן בדברי המדרש הזה. מ"ש ב' מדות טובות ביטל הקב"ה מן אוה"ע מה הן הב' ענינים שביטל מהם. הנה הענין הראשון ניחא שלא יעמדו עליהם נביאים והוא הנזכר ג"כ בדברי חז"ל בגמ' ביקש (משה) שלא תשרה שכינה על אוה"ע ונתן לו הנה נהבטל מהם השראת השכינה שאין לך מדה טוב' הימנ' אבל הענין הב' שלא ימסרו ישראל לשר כל ימי משה. מה הוא הביטול לאוה"ע ומה איכפת להו בזה. ואם יש להם מזה איזה ביטול אעפ"כ לא נק' ביטול כל הימים דהרי כיון שנגנז משה חזר השר למקומו אבל תשכיל ותדע כל האומו' יש להם שרים לכ"א שר מיוחד אשר חלק י"י אותם בדור הפלג' והנה כל שר לאומתו נק' רא"ש אותו האומ' כעין הגוף המתנהג אחרי הנהגת הרא"ש וכשניטל הראש מן הגוף הנה יופסק החיות כמו כן כשנפסק ונתבטל כח השר של אומ' למעלה נפסק חיות האומת למטה וכמ"ש הנביא יפקוד י"י על צבא מרום במרום (תחילה) ואח"כ על מלכי האדמה על האדמה. וע"כ לכל האומות אפשר להם הביטול כיון שהם נתונים תחת השרי' הנה אפשריית הביטול לשרים וממילא יתבטלו הם אבל ישראל חלק י"י עמו נבחרו לחלקו ית"ש העמוסים מני בטן אין לתם שר רק שכינת עוזו ית"ש הוא הנק' רא"ש בני ישרא"ל כמו להבדיל כל שר נק' רא"ש לאומתו. כמו כן שכינתו ית"ש (בהבדל) בדת מלכות שמי"ם נק' רא"ש בנ"י ישרא"ל (והנה ישראל אתוון ל"י רא"ש אותו הרא"ש המיוחד מלכות"ו בכל משל') והנה בעוה"ר כשישראל הם בגלו' ת"י האומ' הנה הם בגלו' ת"י השרי' אבל אין זה ח"ו כענין שארי האומו' כשתתחזק אומה על אומה הנה אפשריו' להם ביטול לגמרי כשמתבטל שריהם הלא תראה כמה אומות מפורסמים המזכרי' בכתבי הקודש ונאבד זכרם לגמרי כי נתבטל שריהם והנשארים מהם שבו ונתערבו באומות אחרות ונאבד זכרון אותה האומ' מעל פני האדמה אבל ישראל עם קרובו הגם שבעונו' נמסרו ת"י האומ' ושריהם. הנה כיון שהשר שלהם וראש' הוא השכינ' הקדוש' הנה כמו שא"א הביטול וכו' כן ישראל ישכנו לעד לעולם ויירשו ארץ ומלואה. גם בימי עניים ומרודם לא זזה שכינה מישראל לשמרם ולהצילם. וכביכול מתלבשת הארת השכינה בתוך השר של האומ' לשמר את ישראל להיו' להם קיום בימי גלותם (רק להיות שהוא בהסתר פנים כביכול השיב אחור ימינו והוא הנק' גלות השכינה כביכול בין האומו' וב"ב יתגלה כבוד מלכותו ית"ש לנקום נקמתינו) ולהיות הענין בימי הגלו' בהתלבשו' ת"י השר. הנה כביכול סיהרא מאיך נהורי' כמי שאין לו זקיפת רא"ש הבן הדבר וכשיתגל' כבוד מלכותו עלינו במהרה הנה נק' זקיפת (ונשיאות) רא"ש בני ישרא"ל בין והתבונן הדבר. והנה כשבאו ישראל לידי אותו מעש' במדבר הנה אמר הש"י. הנה אנכי שולח מלאך לפניו מלאך הקדוש מיכאל אפוטרופסא רבא דישראל עכ"ז לא רצה משה שתהיה התלבשו' השכינה כביכול בשום מלאך רק באיתגלייא ארון ברית י"י הולך לפניהם שאז כל הצלחת ישראל לא יהיה מלובש בטבע רק למעלה מן הטבע כיון שנגנז משה עם היות שהשכינ' לא זזה מישראל נתלבשה בהנהג' במלאך מיכאל אפוטרופסא רבא דישראל

הג"ה עיין במג"ע כתב אותיו' הנעלמים של מטה היימ' אותיו' המילוי של משה כזה ס'. י"ן. א' הם בגימ' מיכאל להורות כשנעלה מש"ה אז בא מיכאל וכ"ה הרמז כמש"ל בפ' ואתה תצוה אשר נעלם שם משה שלא נזכר משה בכל הפרשה הנה יש בפרשה ההוא ק"א פסוקים. מנין מיכאל להורות ג"כ על הנ"ל: הנך רואה בפני מש"ה אפילו התלבשו' השכינ' במלאך הקדו' לא רצה מכש"כ שא"א בפניו שיתלבש השכינה באיזה שר ח"ו:

והנהלפ"ז תתבונן מ"ש מש"ה רבש"ע משאני מת אין אני נזכר דהנה כ"ז שאני נזכר אפילו מיכאל השר הקדוש אינו נזכר אבל אחרי וכו' אין אני נזכר ושמא ח"ו כשיבואו ישראל לגלות הנה יהיו ת"י השרים ויעשו ח"ו בהם כחפצם ורצונם הנה הבטיח לו הקב"ה כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פ' שקלי"ם (הניתנין בשביל קרבנו' שהם קרב"ן לי"י כלי מסך המבדיל) ואתה זוקף את ראש"ן כנ"ל היינו רא"ש בנ"י ישרא"ל שאינך רוצה שתתלבש השכינה רא"ש בנ"י ישרא"ל אפילו בהנהגת המלאך הקדוש כך בכל שנה ושנה אפילו בזמן הגלו' היא כאילו אתה עומד שם וזורף את ראשן ומתבטלים הגזירות שרוצים האומות לגזור על ישראל ותופר עצתם. הבן מאד. ותתבונן בזה אשר בכל שנה ושנה (כיון שהבטיח הש"י למשה כשיהיו קורין בפ' שקלי"ם כאילו הוא עומד שם) הנה מפ' שקלים זכרו"ן לבנ"י לפני י"י לזקוף את ראשן ולגאלם גאולת עולם ב"ב והוא המדה טובה שלקח הש"י מן האומות אשר כל ימי משה לא יהיו ישראל תחת שרים. והנה בכל שנה ושנה הוה בפ' שקלים כאילו משה עומד שם בעצמו הבן הדבר מאד:

זהיתנו וכו' דרשו חז"ל מתיבת ז"ה שנתקשה מש"ה במצוה שקלי"ם עד שהראהו הקב"ה מטבע של אש ומהראוי להתבונן מהו הקושוי בזה להבין צורה מטבע אחת קטנה והנה בתרגום המיוחס ליונתן תרגום דין שיעורא איתחמי למשה בטורא היה כדינר"א דאש"א ג"ז צריך לימוד למה הראה לו מטבע שלאש דייקא ומה שיש לי ליומר ע"פ מה שפירשני בפסוק אלה פקודי המשכן. משכן העדות אשר פקד ע"פ משה עבודת הלוים ביד איתמר וכו' והנה כ"מ שנא' אלה פסל את הראשונם ומאי פסל בכאן. וגם מהו הנרצה בכאן עבוד"ת הלוי"ם ופירשנו דהנה כל המניינים אין בהם ברכ"ה כמשארז"ל אין הברכ"ה שורה על דבר המנוי וכו' והטעם כי כל מנין ומפקד הוא צמצום (כך וכך בשיעור) וכל צמצום היא בחי' גבורה ע"כ אסור למנות את ישרא"ל. והנה במלאכת עבודת הקודש מנו ופקדו מנין ומספר ומפקד לזה אמר הכתוב אל"ה פקודי המשכן פסל את הראשונים היינו כל המניינים שבעולם שמונעים את הברכה שאני המנין הזה. והוא בהיפך אדרבא ע"י המנין הזה תשרה הברכ"ה על כל העולם כי המנין הזה אש"ר פקד ע"פ משה שה"ס הדע"ת (כ"כ נק' משכ"ן העד"ת הדע"ת כאשר יתבאר) והנה תראה ברכ"ה ראשונה שבברכו' אמצעיו' שבשמ"ע היא בברכת הדע"ת והנה בדע"ת יש בו עיטרא דחסדי"ם ועיטרא דגבורות ובדע"ת חדרים ימלאו וא"כ במנין הנעשה מבחי' הדע"ת הגם שהמנין הוא צמצום מבחי' הגבור"ה בהדעת שבו לאחדים חסדי"ם וגבורו"ת וז"ש אלה פקודי המשכן פסל את הראשונים היינו כל המניינים שבעולם שאין הברכה שורה על ידם שאני המנין הזה שהוא משכ"ן העד"ת הדע"ת אשר פקד ע"פ משה הוא בחי' הדעת אשר ידע"ו י"י הנה היא עבוד"ת הלוי"ם גבורות ביד איתמר וכו' הכה"ן איש חסד כי בדעת חסדים וגבורות כחדא חשבינן להו והכל לחסדי"ם יחשב:

ובזהנוכל לפרש מ"ש חז"ל שנתקשה משה בעסק המפקד בכאן דהיינו שהוקשה לו ממ"נ אם המפקד גורם חליל' איזה דבר לא טוב להיות המפקד מבחי' גבור' צמצום מה מועיל מה שיתן כ"א מטבע עד שהראוהו מטבע כסף (חסד) והוא א"ש (גבורה) להורות בזה על הדעת של משה שבו לאחדים יחד עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות והנה להיות המפקד הראשון היה ע"י משה סוד הדע"ת אמר הוא ית"ש:

כיתשא ואמרז"ל שא לא נאמר אלא כי תשא כשם שאתה עומד כעת זוקף את ראשן כן בכל שנה וכו' כאילו אתה עומד שם וכו' ע"כ כל המספרים שנעשו באופן כזה הוא ממצות מש"ה והוא בבחי' הדע"ת ויש בו ברכה הבן:

עפ"יהדברים האלה תוכל להתבונן מחצית השקל דייקא הוא המצוה ליתן איש כפר נפשו לי"י ה"ס פדיון נפש הנמסר מקובלים הקדמונים לעשות פ"נ במנין ק"ס מטבעות מנין כס"ף ומנין כי האדם עץ השדה וה"ס חשבון השם הנכבד י' פעמים ה' ה' פעמים י' ו' פעמים ה' ה' פעמים ו'. בחשבון הזה שם הוי' במספר ק"ס וזהו הנרמז במצו' ליתן לצורך הקרבנות כפר נפשו לי"י מחצית השקל הנה מחצית השקל של תורה הוא ק"ס שעירות כנודע והנה ק"ס היא ג"כ מספר מי"ם (חסד) יין (גבור') אין מברכין על היי"ן עד שיתן לתוכו מיי"ם ע"כ ביינות שלנו שאינם חזקים החיוב ליתן לתוכו מי"ם כדי לערב החסדים וגבורות ביחד ה"ס הדעת אשר בו עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות ולהבדיל בין הקודש ובין החול הוא ג"כ בבחי' הדעת כמו שתקנו לומר הבדלה בחונן הדעת כי אם אין דעה הבדלה מנין ומעתה תבין לפמ"ש שזה הענין אשר הראו למש"ה מטבע של אש (גבור') והוא כסף (חסד) להורות על סוד הדעת והנה הכסף בעצמו הנותן למצו' הוא מחצי"ת השקל ק"ס שעירות מנין מי"ם יי"ן (והוא מנין כס"ף) והוא ניתן לכפר נפש לי"י פדיון נפש כנ"ל לכפר על הנפש הבן הדברים רמזתי לך בקיצור. ואתה תבין דבר מת"ד:

כלהעובר על הפקודים וכו' ר"ת כל הפסוק בגימטריא תתקל"ו ע"פ האמור בפרע"ח. מרדכי אסתר בגימ' תתקל"ה והנה עם הכולל בגימ' תתקל"ו מנין י"ג תיקוני דיקנא

הג"ה נ"ל כי בהכרח הוא שיהיו נימנים עם הכולל הכוונה לכלול מרדכי ואסתר ביחד תרין הסודות כידוע ועוד יתבאר אי"ה: שהם י"ג מדות החסדי' היינו י"ג ע"ב (חס"ד) והנה אמרז"ל גלוי וידוע היה לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקליו על ישראל ע"כ הקדים הקב"ה שקלי ישרא"ל באד"ר וא"כ ע"י השקלים יהיה התעוררת הרחמים על ישראל ע"כ מרומז בזה הפסוק בר"ת י"ג פעמים ע"ב היינו י"ג ת"ד ותעמיק הדבר דהנה בזמן ההוא בזמן גזירת המ"ן לא היו נותנים שקלים כי לא היה בית המקדש וא"כ לא היה מצות שקלים בפועל לעמוד נגד שקלי הצר הצורר ואם הכוונה שזכות השקלים שהיו נותנים בבית המקדש עמדה להם א"כ גם כל שארי המצו' שעשו וסיגלו ישראל כ"ז שהיו בחצרות בית אלקינו תעמוד להם ולמה נתחייבו שונאיהם של ישראל וכו' כמבואר בגמ' אלא ע"כ שכח מה"ד נתגבר מחמת העבירות ולא הועיל' זכו' וא"כ מאי רבותא דשקלי':

אבלתשכיל ותדע דהנה אמרז"ל בפסוק ויעבור י"י על פניו וכו' מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ ואמר אם יעשו בני לפני כסדר הזה אני מוחל וכו' והנה יש במשמעות לשון הזה (שנתקבל בו בלשון בודאי בסיני) אם יעשו בני לפני כסדר הזה היינו ע"ד הדבק במדותיו מה הוא רחו"ם וכו' מה הוא חנו"ן וכו' ויש במשמעות לשון זה כפשוטו אם יעשה בני לפני כסדר הזה שיקראו במו פיהם בתפילתם בדבור בעלמא הי"ג מדות אל רחום וחנון וכו' והנה מאן מוכח איזה הפירוש הוא אמית"י הנה יש להוכיח מן המדה הראשונה הנק' אל (כמ"ש הרב הגדול בעל הפלא') דא"א לומר מה היא אל אף אתה וכו' ע"כ הפירוש הנכון הוא כפשוטו כשידברו ישראל במו פיהם ויצעקו אל הש"י בהזכרת י"ג מדות בדבריהם הש"י ימחול להם על וכו' ואינן חוזרות ריקם. ופירוש בזה הרב הק' בעל הפלא' נוסח הפיוט בסליחות אל הורת לנו לומ"ר שלש עשרה רצ"ל במדת א"ל אשר הוא רק לומ"ר שלש עשרה באמיר' בעלמא די לנו להשמיע במרום קולינו ולא נשוב ריקם מלפניו:

ובזהיש לפרש מה שאמרה אסתר בתפילת' אל"י אל"י למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי דלכאורה יש להתבונן למה הזכירה דוקא זה השם וגם מה הוא הפירוש רחוק מישועתי דברי שאגתי. ולפי הנ"ל יונח דהנה גם בדורו' הראשונים בודאי כפי הנראה היתה הלכ' זו רופפת היינו פירושן של הדברים המקובלים מסיני בשעה שיעשו בני לפני כסדר הזה וכו' אם הפי' באמירה לחוד סגי. או דוקא יעשו לפני היינו בעשי' לקיים והלכת בדרכיו. והנה דבר המסופק אין פוסקין הלכה בשמים כי לא בשמים הוא. עד אשר יפסקו ההלכה ב"ד של מטה ע"י איזה הוכחה ואיזה סברא. והנה בזמן הגזירה כאשר צעקו מרדכי ואסתר. וגם כל ישראל בימי הצום בודאי הזכירו הי"ג מדות של רחמים והנה הזכיר' אסתר שם א"ל בתפילת' והוכיחה מזה להלכה דדי בהזכרה בעלמא דא"א לומר דהכוונה יעש"ו לפני דוקא בעשיה מה הוא רחום וכו' א"כ איך אפשר לומר מה הוא א"ל. ע"כ מן השם אל שבי"ג מדות מוכח אשר רק בהזכרת י"ג מדות בדבור בעלמא תצמח על ידם תשועה לישראל והנה מרדכי ואסתר עם כל ישראל הזכירו בתפילתם הי"ג מדו' הנה אמרה אסתר אל"י אל"י למה עזבתני למה תהיה רחוק מישועתי דבר"י שאגתי הרי מן שם א"ל מוכח דבדבו' בעלמא אוישע וכנ"ל ועוד יתבאר אי"ה להלן בסמוך:

ולפ"זעם היות שהוא מצוה בתורה והלכת בדרכיו מה הוא רחום וכו' עכ"ז היתה טענת אסת"ר על ישראל. הגם שח"ו לא הספיקו לעשות המצוה הזאת בפועל לילך במדותיו ית"ש. עכ"ז מוכח להלכה אשר תספוק האמירה והזכירה במקום המעשה והנה כי כן הנה נזכר אז לפניו ית"ש ג"כ מצות שקלים הגם שהעונות גרמו ונחרב הבית המקדש ולא שקלו אז ב"י את שקליהם עכ"ז האמירה והזכירה פ' שקלים עלתה לרצון לפניו ית"ש מה שישראל קורין באדר פ' שקלים כאלו שוקלים בבית המקדש. והן המה היו לישוע' לבטל שקלי המן בהתעורר' מדו' הרחמי' י"ג מדות העליונים ע"י הגואלים מרדכ"י אסת"ר מספרם י"ג ע"ב כנ"ל וע"כ הפסוק כל העובר וכו' ר"ת בגימ' י"ג ע"ב והוא הרומז כל העובר על הפקודים אפילו אם ח"ו עברו על הפקודים ותהיה הביהמ"ק חרב ולא ישקלו השקלי"ם יזכר להם ע"י מדותיו מדות הרחמי"ם זכרון השקלים במו פיהם בחדש הזה ויתבטלו השקלים אשר אמר המ"ן לשקול ותהיה להם גאולה על ידי הב' גואלים מרדכי אסתר (וכן בכל שנה בימי גלותינו זכרון השקלים בחדש הזה. הן המה לרצון ולזכרון לפני י"י כאשר יתבאר להלן בדרושים אי"ה):

ואפשרלומר שזה היה כוונת יוסף בצוותו להשים הגביע באמתחת בנימין. והוא ע"פ מ"ש הרב הקדוש במג"ע לדרכו גבי"ע הוא י"ג ע"ב היינו י"ג מדות חס"ד ורחמים הנה י"ל לרמז זה צוה להשים גבי"ע באמתחת בנימין שממנו יצא חוטר ב' גואלים הנ"ל מרדכ"י אסת"ר מספרן גבי"ע הייני י"ג ע"ב וז"ש במדרש בשעה שאמר יוסף ואתם עלו לשלו"ם יצתה ב"ק ואמרה שלום רב לאוהבי תורתך והוא ג"כ כמ"ש הרב הקדוש במג"ע לדרכו אית שלום. ואית שלום ר"ב שלום רב היינו בהחשב המ"ם סתומ' במספר רבתי. היינו ם' דאי"ק בכ"ר שהוא מספר ת"ר אז יהיה מספר שלו"ם תתקל"ו י"ג ע"ב (הנרמז בגבי"ע) וזהו לדרכינו שלום רב (כנ"ל יהיה) לאוהבי תורתיך היינו כשיאמרו רק תורת י"ג מדות אפילו חס ושלום לא יקיימו בפועל והלכת בדרכיו רק יזכירו באהבה את הדבר"י תור"ה אל רחום וחנון וכו' אזי יושפע עליהם שלום רב כנ"ל ואין למו מכשול:

ועפ"יהדברים הנ"ל אפרש לך הנאמר במגלה ויכתב מרדכי וכו' אל כל היהודי' וכו' דבר"י שלו"ם ואמ"ת. הנה מהראוי לתת לב מה השלום ואמת שכתב להם וגם ביותר יש להתבונן. אומרו דבר"י שלום משמע דברים של שלו"ם ולפי דברינו הנ"ל יתכנו הדברים כמין חומר דהנה עד היום היתה ההלכה רופפת מהו הפירוש של ההלכה המקובלת אם יעשו בני לפני כסדר הזה אני מוחל וכו' אם הפירוש הוא להלכה יעשו דוקא בעשיה ממש והלכת בדרכיו או הכוונה עקימת שפתינו הוה מעשה ודי באמירת הי"ג מדות בדבור בעלמא. והנה בשמים אין פוסקין הלכה עד יפסקו הב"ד של מטה ע"פ איזה הוכחה. והנה הוכיחה אסת"ר דהלכה היא דבדבור בעלמא סגי מן המדה הראשונה שהוא א"ל. וא"א לומר מה הוא א"ל וכו' וכמש"ל דהרי כתיב לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. והנה ע"י ההוכחה הזאת נתאמת' ההלכה ופסקו כן בב"ד של מטה דהפירוש הוא דאפילו בדיבור בעלמא הי"ג מדות (הרומזין בתיבת שלו"ם י"ג ע"ב כשהוא במ"ם רבתי כנ"ל) הקב"ה מוחל וכו'. ועיין במאמרי השבתות שם כתבתי (וכן במאמרי ר"ה) כשהאדם מכוין הלכה לאמית"ו. אזי מעורר מדת ואמ"ת מדה הז' מן הי"ג מדות ומדה הזאת כביכול הוא תרין תפוחין קדישין היינו או"ר פנ"י מל"ך והנה כתיב באור פני מלך חיים אפילו נגזר ח"ו ההיפך אזי כשגורמין להתגלות אור פני מלך ע"י ההלכה לאמ"ת' אזי יושפע החיים (וכ"ה המנהג אפי' בעוה"ז בכל מלכי ב"ו אפי' מי שנתחייב ח"ו וכו' כשזכה לראות פני המלך ניצול. וע"כ תתבונן מה הוא אתרא דשמא קושט"א שהוא אמת אור פני מלך לא שכיב אינש וכו' ועיין במאמר ר"ה מ"ש בפסוק אשרי העם יודעי תרועה ואין עושין כן מספק רק שכיוונו להלכה בכדי אשר באו"ר פני"ך יהלכון ע"י שמכוונין להלכה לאמ"ת' יתגל' אור פני מל"ך היינו מדת ואמ"ת עיי"ש ותמצ' נחת) והנה גם בכאן כיון שאסתר כוונה הלכה לאמת"ה ופסקי כן להלכה קיימת אזי גרמו להתגלות מדת ואמת אור פני מלך חיים וניצולו ממות לחיים. הבן. וזה שכתב מרדכי את הדברים האלה אל כל היהודים הלכה רווחת לישראל דברי שלו"ם היינו שלום המורה על י"ג מדות י"ג פעמים ע"ב הנה סגי לבטל הגזירות ולמחילת עונות אפילו רק בדברי שלום בהזכירם בדבור בעלמא וכתב להם ואמ"ת. שע"י שכוונו להלכה אזי גרמו להתעורר מדת ואמ"ת אור פני מלך חיים ועי"ז באת' לגמרי הישועה וניצולו ממות לחיים טובים ולשלום ויקויים בנו ואתם הדבקי"ם בה' אלקיכם חיים כלכם היום. אמן:

ובזהתמצא ג"כ טוב טעם למה שכתבתי במאמר א' בשם הסודי רזי המלאך של חדש אד"ר הוא אברכיא"ל הוא אותיות אברך אלי. הוא על שאמרה אסתר אלי אלי למה עזבתני וזה היה לישועה: הבן:

העשירוכו' והדל וכו' מהראוי להתבונן למה לי' לומר בה"א העשיר והדל ואען ואומר הנה כבר כתבנו בכמה מקומו' בענין פעולת הדעת להטות גם חלק התאוני' שבא מצד נפש הבהמיי' ולהדריכו לעבודת הש"י והנה ככה הוא בכל הענינים הנעשים תחת השמש ידוע הדבר להמבינים בענין קליפת נג"ה ושלש קליפות הטמאות אשר כל הענינים האסורים הם מן ג' קליפות הטמאות וענינים המותרים הם מקליפת נג"ה וגם נפש הבהמיות התאונים שבאדם הישראלי הוא מקליפת נג"ה והנה כל הענינים המותרים צריכין להתבחן ע"פ הדעת אם מתבונן בדעתו לעשותן לשם י"י ולתורתו אזי מתעלה החיות של הדבר המותר ההוא (שהוא מקליפת נג"ה) אל הקדש פנימ' כגון אם אוכל האדם מאכל היתר בכדי לילך בכח האכילה ההוא לעבודת הש"י אזי מתעלה החיו' של המאכל ההוא אל הקדש נמצא מתעל' נג"ה אל הקדש ובהיפך כשאוכל למלאות התאו' הולך אל החיות לפי שעה ונכלל בג' קליפ' הטמאו' ונמצא נכלל נגה בג' קליפות הטמאות אח"כ כשמיישב בדעתו ועובד הש"י בכח האכילה ההוא. הנה מעל' החיות אל הקדש) כללו של דבר לדעת יובן סוד הענין מחצי"ת השקל בסוד הטיקלא המוכרע לטוב ולהפכו והמכריע הוא הדע"ת הבן הדבר והנה אם לוקח האדם ואוכל או עושה דבר האסור ע"פ התורה והכוונה לעבוד את הש"י בכח המאכל ההוא כגון אם יאכל דבר איסור ויאמר בדעת"ו שילך בכח ההוא ויעבוד את הש"י זה אסור כי דבר האסור ע"פ התורה היא משלש קליפות הטמאו' וזה רע לגמרי וצריך ביטול לגמרי ולא יעלה אל הקדש והגם שבודאי אין להם חיות מעצמם רק יש בהם נהירו דקיק מן הקדש כמד"א ואתה מחי' את כולם ומן הצורך לברר הטוב וכו' אבל גלוי וידוע לפניו ית"ש שזה הבירור לא שייך לנו כי אם נרצה לברר מן ג' קליפות הטמאות. הנה אדרבא ח"ו ישתקע נפשותינו בקליפות רק אנחנו מחוייבים לברר את העניני' המותרים ע"פ התור' והוא מקליפת נג"ה וכשיוגמר הבירו' הזה אזי הש"י בעצמו יוציא בלעם מפיהם של הג' קליפות טמאות ויבולע המות לנצח ומלא' הארץ דע"ה וכו' והדברי' הללו צריכין ביאור רחב ברחב ידים אבל כבר נאמרו ונשנו אל החבירים המקשיבים ע"כ קצרתי:

וזהאשר פירשנו בדברי תנא דבי ר"י בפסוק כי אני י"י המעלה אתכם מאמ"צ (בכ"מ נאמר המוציא) ודרשו אלמל' לא העליתי את ישראל ממצרים אלא ע"מ שאינן מטמאי' בשרצים (וה"ה שאר דברים טמאי' דכתיבי בפרש' שם) דיו והדברים תמוהים אין מן הצורך להאריך ופירשנו בזה דהנה יקשה הלא ידוע כל ענייני עוה"ז צריכין לבירור לברר הטוב מן הרע וז"ס אכילה ושתיה וכל ענייני עוה"ז באוכל האדם את הצומח והחי אזי שב האכילה ההוא להיו' עצם מעצמיו ובשר מבשרו וילך בכח האכילה ההוא ועובד את הש"י והפסולת נדח' מן הגוף הנה נתברר הטוב מן הרע והנה גם כל הענינים והנבראים האסורים ע"פ התורה מן הצומח והחי ע"כ יש בהם ניצוצי קדוש' כי הגם שחיותן מן ג' קליפות הטמאות הנה גם הקליפות ע"כ חיותן מן הקדש והנה צריכין לבירור וכיון שאסורים מהיכן יתבררו והנה מובן הדבר ע"י יציאת ממצרים דהנה גלות מצרים (וכן כל הגליות) הוא לברר נה"ק והנה נאמר וחמשים עלו ב"י מאמ"צ ודרשו בו אחת מחמש' כי מתו הרשעים בג' ימי אפיל' ולעת קץ נאמר ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים באמ"צ וכו' כי אז יבררם הש"י בעצמו ולמה לא המתין הש"י ביצ"מ עד שיבררו כולם כי לא יכלו להתמהמה דהיינו הבירור ההוא הוא כבר משער הנ' דקליפ' וזה אינו מסור בידינו כי אדרב' ח"ו יוכלו להשתקע ברצותם לברר ויודע הש"י שאין זה בחק מן האנושי רק הש"י בעצמו יברר לעת קץ וז"ש הכתוב אחר שפרט לנו הבריות האסורו' לנו באכילה והנה יקשה לך מהיכן יתבררו הנה בא הכתוב בנותן טעם כי אני י"י המעלה אתכם מאמ"צ הגם שנשארו הרב' נה"ק באותן שמתו בג' ימי אפיל' עכ"ז עלי הדבר מוטל ואין זה מחק האנושי כן הוא הדבר בכל ענינים האסורים ע"פ התורה יודע הש"י שאין הבירור בזה מחק האנושי ואדרבא בעסוק האדם בהן לברר אדרב' תשתקע נפשו ח"ו בהן ונאמן הוא בעל מלאכתינו הוא יבררם לעת קץ וזה שדרש הסוד הזה תנא דבי ר"י אלמל' לא העליתי את ישראל ממצרים אלא ע"מ שאינן מטמאין בשרצים דיו הבן כי קצרתי וילא' הקולמוס להרחיב הדברים:

וכיוןשבאנו לכל זה הדרוש הנה אבאר לך מה דקשה ע"ז כיון שכל הדברים הנאסרים ע"פ התורה חיותן משלש קליפות הטמאות אשר אין יכולין להתברר על ידינו א"כ למה תהיה כזאת של פעמי' תתבטל חתיכת איסור בהיתר והוא נאכל ע"פ התורה כגון שנתבטל בששים או יבש ביבש ברוב אבל תדע שהוא ממחשבות הצור תם הוא ית"ש יודע אשר הניצוץ הטמון באות' חתיכ' האסור' ביחוד יכול להתברר על ידינו הנה ית"ש מזמין שתפול החתיכה האסורה כזאת לתוך ההיתר ותתבטל ואכול יאכלו אותה ע"פ התורה ותתברר הניצוץ הזה וכן תתבונן בהיפך בדברים המותרים שחיותן מקליפת נוג"ה אשר מוטל על ישראל לברר הטוב מן הרע כאשר יש באיז' מקום דבר אשר אין הבירור מגיע לנו כי הוא משוקע מאד הנה היוצר בראשית פועל ומזמין שיבא הדבר לידי איסור כענין הבהמה הטהורה הכשירה כשיש בה ניצוץ שאין היכולת ביד ישראל לברר הנה יארע בה אחת מן הטריפות או בשחיט' או בבדיק' כדי שלא יאכל ממנה ישראל הבן הדבר:

ומעתהתבין הא דמפורסם הדבר בדברי חז"ל רוב בהמות כשרות הן והנה אנחנו רואים בזה"ז ותהי להיפך אך הוא לדעתי בדורות הקודמים היה ברוב הנה"ק הוא בחי' הטוב בתוכם והיו כשרות כדי שיאכלם ישראלים והן היום שכבר נתברר הטו"ב ולא נשאר רק מעט כי הוא עקבו' משיח' אשר חוצפא יסגי היינו הר"ע הוא ביותר ע"כ על פי הרוב שבהמו' הטהורות נטרפים בכדי שלא יאכלם בני ישראל הבן היטב:

ועתהמהראוי לך להתבונן כיון שהדבר הזה הוא מאת הש"י שהוא מזמין הדבר האיסור שיתערב ברוב היתר בכדי שיהיה ניתר באכילה כי יודע הש"י שזה הוא מכלל הבירור הנמסר לישראל וא"כ מצו' הוא בדוקא שיאכל ישראל החתיכ' ההוא ולא יחמי' כענין שאמרז"ל גדול הנהנה מיגיעו יותר ממורא שמים ופיר' בזה הרב הקדוש בעל השל"ה נהנ' מיגיעו היינו שייגע א"ע בתורה ויודע להכשיר המאכל הזה על פי התורה הגם שיש בתוך המאכל דבר איסור הנה שב להיתר ע"פ כללי התורה והאדם הזה אוכל המאכל ונהנה ממנו הנ' הוא גדול מן הירא שמים המחמיר והוא כדברינו ממש להיות הדבר הזה נסיב' מאת הש"י שיתברר המאכל האיסור ההוא ולזכות יחשב לאד' האוכלו ע"פ התורה כי יתבררו הנה"ק והוא גדול מן הי"ש שאינו רוצה לאכול מטעם שיש בו תערובות איסור הבן הדבר ע"כ לדעתי הצעיר' אין זה מדרך החסידות מה שכמה אנשים נוהגים סלסול בעצמן שלא לאכול מן שום מאכל שהי' עליו שאלת חכם. הגם שהוא דבר פשוט ומבואר דינו להיתר כגון ע"י תערוב' בששים וכיוצא כי לדעתי אדרבא מצוה הוא יאכלו ענוים וישבעו כי הוא נסיבה מאת הש"י שישוב האיסור להיתר ויתברר ע"י אכילת ישראל ומשאמרז"ל לא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם היינו דוקא במלתא דתליא בסברא וכמ"ש הפוסקים:

והנהיש לחקור לפ"ז א"כ דבר איסור שנתערב בהיתר ונתבטל ע"פ התור' ושב להיתר בכדי שיתברר. א"כ למה לפעמים אסרוהו חז"ל כגון יבש ביבש חד בתרי הנה נתבטל ע"פ התור' ומותר לאכול כל הג' והוא נסיב' מאת הש"י כנ"ל. א"כ האיך באו חכמי' האחרונים וציוי להשליך חתיכ' אחת וטעמם פן יזדמן שישליכו האיסור והנה הוא נסיב' מאת הש"י אשר דוקא יאכלו האיסור בכדי לברר הנה"ק אבל אומר לך הנלע"ד. חכמים המתקנין תקנות לישראל וגודרין גדרים לתורה הן המה נק' חכמי"ם להיות נשמתן באות ממקור עליון ומקבלין הארתן מן חכמ"ה עליונ' כביכול. וכבר ידעת שסוד הבירור היא בחי' החכמ"ה כמ"ש בזה"ק כולם בחכמ"ה עשית כולן במחשב' איתברירו ממילא לפ"ז כיון שהחכמי"ם המקבלין כביכול הארה החכמ"ה גוזרין גזירות ואנחנו מקיימין דבריהן הנ' נעש' הבירור מבחי' חכמ"ה ממילא הבן הדבר ויונעם לך אמרתי הדבר הזה בפני כבוד מחו' הרב החסיד הקדוש המקובל מהרצ"ה זצוק"ל וקלסי':

ועפ"זאמרתי טעם לשבח על הא דחז"ל תקנו בתול' נישאת ליום הרביעי וטעמא רבא אית בי' משום ט"ב ותקנו ג"כ אלמנ' ליום החמישי בכדי שלא יאמרו נישואי אלמנ' קיל להו לרבנן כמ"ש המפרשי' ומהיכי תיתי דנימא הכי הנ' ע"כ הוא מטעם המבואר בסבא משפטים שיש חשש הקטרוג שיקטרג בי' ההוא רוחא דמקשקש במעהא דשבק בה בעל' קדמא'. והנ' לפי האמת מה הועילו חכמים בזה בתקנתן ולפי הנ"ל יונח כיון דחכמי"ם (אשר מקבלין האר' מן החכמ"ה אשר ע"י נעש' הבירור כנ"ל) המה תקנו תקנות נישואין לאלמנ' א"כ הנושא אלמנ"ה ומקיי' תקנת חכמי"ם שלוחי החכמ"ה כביכול נעש' כביכול ע"י החכמ"ה פעולת הבירור והעלי' לניצוץ ההוא היינו לההוא רוחא דשבק בה בעל' ומקשקש במעהא. וא"כ לא מיבעיא דלא יקטרג הנפטר על הנושא אלמנותו אלא יעמוד עליו למליץ יושר שהי' לחלקי נשמתו עלי' על ידו וא"כ תקנת חכמי' בנישואי אלמנ' הוא לטוב' רבא להנפטר ולנושא אלמנותו לחיים כי החכמ"ה תחי' וכו' הבן.

ומעתהתבין מה שתקנו נישואי אלמנ' ליום החמישי משום ברכ' דדגי"ם דייקא דהנה כל הבריות נמחו במבול מפני החטא כי השחית כל בשר את דרכו על האר"ץ אבל הדגי' לא השחיתו דרכם דכתיב על האר"ץ דייקא ולא הדגים וכתבנו לשם הטעם דהנ' בבהמות וחיות נאמר תוצא הארץ נפש חי' למינ"ה וכו' וא"כ נאסרו בשאינו מינם. משא"כ בדגים נאמר ישרצו המים שרץ נפש חי' ולא נאמר למינ"ו וכל הבריות שבים אחת הם ולא נאסרו מין בשא"מ. א"כ הדגי"ם לא השחיתו דרכם דגם מין בשא"מ מותר אצלם. ולפ"ז תתבונן דהקטרוג המבואר בזהר דמקטרג ההוא רוחא בנושא אלמנ' הוא דוקא כשהנושא אינו משורשו משא"כ סוד היבום באחיו הוה מין במינו והנה לפי מש"ל דע"י תקנת חכמי"ם אין קטרוג בזה אפילו בשאינו משורשו והוה כמין בשא"מ הנה תקנו תקנתם ליום החמישי משום ברכ' דדגים אשר חיו ביום זעם דלא נאסר להם מין בשא"מ ואת' תבין:

ועתהתתבונן הגם שעת' בזה"ז שאין ב"ד ביום קבוע הנה תקנו אשה נישא' בכל יום וזה ג"כ אין קפידא כיון דהכל בא מתקנת חכמי' הם תקנו כעת אשה נישאת בכ"י ואין קפידא. ודכירנא מלתא שאמר לי כבוד מחו' הרב הקדוש הנ"ל ששמע בשם הרב הקדוש מהרד"ב זצוק"ל שנפש הנפטר אין לה עלי' כ"כ למחוז חפצ' עד שתנשא אלמנותו אם היא ראוי' לכך עדיין והי' הדבר לפלא בעיר שהוא היפך דברי הזהר. ומעתה יתברר דברי קדשו שדברי הזהר אמורי' קודם התקנ' אבל אחר תקנת חכמי"ם יש עלי' להנפטר ע"י הנושא שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל הבן הדבר:

ומעתהנחזור לענינינו במצות מחצי"ת השק"ל נצטוינו ליתן מחצי"ת השק"ל דייקא תרומה לי"י היינו סוד הבירור לברר נה"ק מן נוג"ה אשר בה מעורב טוב ורע ממחציתם ניקח תרומ' היינו לברר ולהרי' חלק הטוב ונדח' הרע וזה כל פרי מעשינו בעבודתינו וזה הרמז במצוה הלזו כאשר נודע לך שק"ל סוד המשקל ובזוה"ק נוג"ה נק' טיקל"א וכבר כתבנו לך שק"ל בגימ' נפ"ש. והנה המצו' מחצי"ת השק"ל כי ישנו בכל איש ישראלי נפש הקדושה ונפש מנג' מעורב טו"ר אין מן הצורך להאריך) והנ' כתבנו לך אשר גם בעסוק האדם בדברים המותרים ע"פ התור' ואכיל' ושתי' וכיוצא הוא בבחי' משק"ל אם עוסק בזה לש"ש הנה מברר הטו"ב ומעלהו אל הקודש משא"כ אם בדעתו למלאו' תאוותו ותהי להיפך ח"ו והכל תלוי בבחי' הדע"ת והדברים האסורי' ע"פ התורה זה משלש קליפות הטמאות והבירור אינו תלוי בדעתינו ואפי' יאכל לש"ש לילך בכח האכיל' לעבוד את הש"י לא יפעול לטוב' ואדרבא תדבק ח"ו בנפשו ומאד עמקו מחשבותיו ית"ש הוא יודע הניצוץ הראוי להתברר על ידינו על יד הדע"ת שחנן אותנו אפי' הוא שקוע בדברים אסורים הנה מזמין הש"י שישוב להיתר ע"י תערובות ולמצו' יחשב לאכול המאכל ההוא ביגיע כפיו בתור' ויברר הנה"ק:

ומעתהתבין הנאמר ברמז המצו'. העשי"ר הידוע אשר הוא עשיר בדע"ת לא ירב' היינו לא יתחכם לאכול אפי' מאכל איסור בחושבו כיון שכוונתו לש"ש הנה ירב' לברר הנה"ק גם מדברים אסורים כי יודע בעל מלאכתינו שאין זה הבירור מגיע לנו ואדרבא עי"ז יתדבק ח"ו וכו' והעד הנאמן ע"ז המלך החכ' באומרו אני ארב' ולא אסיר וכוונתו הי' להעלו' ניצוצי האהב' כמ"ש הכתוב בהם דבק שלמ' לאהב' הבן הדבר. והד"ל הידוע היינו ענ"י בדע"ת לא ימעיט היינו אם יזדמן אשר דבר איסור שב להיתר ע"פ התורה וכמש"ל. ומן הצורך היא להתברר הנה הד"ל בדע"ת לא ימעיט רק כתור' יעש'. הבן הדבר ויונעם לך:

ולקחתאת כסף הכפורי' ונתת אותו על עבוד' א"מ והי' לב"י לזכרו"ן וכו' להתבונן מהו הזכרו"ן והנראה דהנה אמרו בגמ' חד לא מוכתבין מילי' בס' הזכרונו' תרין מוכתבין מילייהו בס' הזכרונו' כדכתיב אז נדברו וכו' איש אל רעהו וכו' ויכתב בספר וכו' ולחושבי שמו מאי ולחושבי שמו אפי' חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשא' מעל' עליו הכתוב כאלו עשא' עיי"ש בגמ' ברכו' והנה הקשו בתוס' הרי אפי' חד אמרז"ל וכל מעשיך בס' נכתבין ונ"ל דספר הזכרונו' הוא ענין אחר דענין שורש תיב' זכרו"ן הוא משורש תיב' זכר שהוא המולד בדומ' כ"ה הזכרו"ן שזוכר האדם את אשר נעש' כבר. והנ' נחקק הדבר כעת במחשבתו ונזכר כמו שהי' חקוק אצלו בשע' ראיי' המעש' כמו שפירשנו בפסוק זכרו נפלאותיו אשר עשה להוליד בדומ' בכל עת פלאו' את אשר כבר נעשו ואכ"מ) ומעת' תבין ס' הזכרונו' הוא מה שנכתב בס' ההוא יש לו ההולד' בדומ' אפי' יגיע זמן שא"א לאדם לעשו' המעשה ההוא יוחשב לפני הקב"ה כאלו עשא' בפועל ומעת' תבין חד לא מוכתב מילי' בס' הזכרונו' (הא ודאי דבספ' נכתבין אבל לא בס' הזכרונו') תרין מוכתבין מילייהו בס' הזכרונות (להוליד בדומ' אפי' בהגיע איזה זמן שאינם יכולים לעסוק בתור' הנה יוחשב לפני הש"י כאלו עסק גם היום כי התורה שעסק כבר מולדת בדומ' וזה שמסיק בגמ' מאי ולחושבי שמו אפי' חשב לעשות מצו' ונאנס ולא עשה מעל' עליו הכתוב (בס' הזכרונו') כאלו עשא' ומדוקדק הדבר מאד בגמ' גם בפסוק הוא כפתור ופרח ויקשב י"י וישמע ויכתב בס' זכרון לפניו ליראי י"י ולחושבי שמו אפי' חשב ונאנס הוא פעול' ס' הזכרון הבן:

ומעתהנבא להתבונן בפ' הלזו. הנ' מצות מחצית השקל ונתנו איש כופר נפשו וכו' העשיר לא ירב' והדל לא ימעיט וכו' הנה היא מצוה פרטיו' לכל יחיד ולא נק' מצו' דרבים (הנה תרא' אפי' מצות קרבן פסח הנעש' בכנופיא הוא מצות יחיד רק שאמרו בגמ' כיון דנעשה בכנופי' כצבור דמי) רק כל יחיד יתן בפ"ע לכפר על נפשו והנה גלוי וידוע לפני היוצר כל הוא אלקינו אשר יהיה עת וזמן בגלו' שא"א לנו לקיים המצו' הזאת הנ' אמר הש"י ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבוד' אהל מועד (ויתהוו' מזה מצו' דרבים וע"כ) והי' לבני ישראל לזכרון לפני י"י לכפר על נפשותיכם היינו שיכתבון הדברי' בס' הזכרונו' ואז תהיה להמצוה ההוא כח התולד' להוליד בדומ' עד שאפי' בימי הגלות שא"א לנו לשקול שקלינו כסף הכפורי' לכפר על נפשותינו הנה אנחנו אנוסים והשקלים ששקלנו מאז בהיות מקדשינו על מכונו וגבולו נכתב בס' הזכרון ומוליד בדומ' בכל שנה ויוחשב לפני היוצר כל כאילו שקלנו היום מחדש לכפר על נפשותונו ויתר הדרוש יתבאר לקמן אי"ה:

**בפ'**שקלים יש שמ"ו אותיות. א' יותר מן מש"ה ואות א' נקר' ראש בני ישראל שהיא האות הראשונ' מן אותיו' של תור' ישראל והנה כתבו המקובלי' הראשוני' אשר קודם חטא אדה"ר בעץ הדעת הית' אות הא' ביושר כזה יו"י ואחר החטא נתעקמ' אות הא' עד שיתוקן חטא אדם שחטא בעץ הדעת טוב ורע ותמלא הארץ דעה את י"י שוב תהיה אות א' בקומ' זקופ' והנה ידוע משה רבינו ע"ה נשמתו מסוד הדעת אשר ידעו י"י וכו' ועל ידו יתוקן חטא אדה"ר בעץ הדעת וע"כ הוא הזוקף את ראש בני ישראל היינו אות הא' וזהו שדרשו חז"ל כשם שאת' עומד כעת ונותן לה' פ' שקלי' ואת' זוקף את ראשן (שהרי נאמר כי תשא את ראש בני ישראל) כך בכל שנה ושנ' בשע' שקוראין לפני פ' שקלים וכו' וזוקף את ראשן (שא לא נאמר אלא כי תשא) ע"כ יש בפ' שקלי' א' יתר על מספר משה להורות בפ' שקלים משה זוקף את ראש בני ישראל היינו אות הא' הגם שגמר התיקון יהי' לעתיד אשר כל ישראל ישיגו דעת שלימה בחי' משה עפ"י בכל שנה בפ' שקלים יש התעוררו' הדע' מבחי' משה והוא נק' זקיפת ראש בני ישראל כנ"ל הבין הדברים:

בפרשתשקלים יש צ' תיבין. נראה לי שהוא ע"ד תרוממנה קרנות צדיק. תיבת צדיק. הוא בגימ' ר"ד והוא עפ"י מ"ש על הא דדרשו חז"ל בפסוק הנאמר למש' לך ר"ד כי שחת וכו' ודקדקו לשון ר"ד ר"ד מגדולתך. ולכאור' יש להתבונן מאיז' גדול' הורידוהו. וכי הי' חפץ משה רבינו בגדולת מלכים הלא כל מגמתו הי' רק גדולת השם הנכבד והנורא והנה פירשנו דבריהם ע"ד מה שפירשנו בקנס שקנס הש"י לאדה"ר. וקוץ ודרדר תצמיח לך. דהנה אלקים עשה את האדם ישר לבחור בדעתו רק את הטוב ובטבע יהי' נמאס בעיניו הרע וכאשר אכל מעץ הדעת טוב ורע אז נתערבב דעת האדם ויכול לבחור בדעתו גם את הרע. והנה באה התורה וביאר' לנו איזה דרך הטוב אשר יבחר האדם ואיז' הפכו אשר ירחיק האדם. וז"ש התור' ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת וכו' ובחרת בחיים וכו' והנה דרך הטוב הכל הולך לייחודו ואחדותו ית"ש והפכו הולך לצד הסט"א שהוא ע"ז ממש אל אחר ולז' צריך האדם בינ' יתיר' בכל מפעל להבחין דרך האחדות והפכו ח"ו. כי לפעמי' יעש' האדם מפעל והיצר יטע' אותו לומר לו שהוא דרך הטו"ב. ובאמת הוא הפכו כי אפי' בעשותו מצוה ויעשנ' בעבור איז' פני' עושר וכבוד וכיוצא הנה אינו עובד את הש"י רק דבר אחר והוא כדמיון ע"ז ח"ו וזהו הנרצ' בפסוק לא יהי' בך א"ל ז"ר היינו בך בקרבך במחשב' וכן בהיפך גדול' עביר' לשמ' וכו' וכשימנע האדם א"ע מעביר' לשמ' (בעת הזדמנות מן השמים) בחושבו שהוא נוט' לסט"א אין זה דרך הנאות כי באמת עבירה לשמ' בזמן הנרצ' היא ג"כ דרך הטוב והאחדות. הנה בהבינך זה הוא הנרמז בפסוק וקוץ ודרדר תצמיח לך דהנ' תיבת אח"ד בתור' בפסוק הייחוד היא ד' רבתי וכן בפסוק כי לא תשתחו' לאל אח"ר הרי"ש רבתי כעין אותיות גדולו' שכותבין לתינוק שאין לו דיע' שלימ' בכדי שיהי' יכול להבחין החילוק שבין ד' לר' כמו כן נכתבו בתור' אלו האותיות רברבין להורו' שמאד צריך האד' לשקול בדעתו ולהסתכל בכל מעשיו אם מעשיו הם לדרכי הייחוד או בהיפך ח"ו. וז"ש לאדה"ר כאשר נתפת' לעץ הדע' טו"ב ור"ע וקוץ ודרדר תצמיח לך היינו החילוק שבין ד' לר' הן בתמונה הן במספר הוא קו"ץ בתמונה הנ' נוסף תמונה הד' על הר' הקוץ שלאחריו ובמספר. הנ' נוסף מספר ד' על הר' מנין קו"ץ הנ' אמר לו הש"י כיון שנטית אחר עץ הדע"ת טו"ב ור"ע כבר נתערבב הדע"ת ויוכל לטעו' ח"ו בין אחד וכו' היינו בין ד' לר' וזהו וקו"ץ ודרדר וכו' כבר תוכל לטעות ח"ו בין ד' לר' ובין ר' לד' אשר ישתנו זה מזה בקו"ץ בתמונה ובמספ': וכיון שבאו ישראל לידי אותו מעש' במדבר בודאי אין לחשו' כדרך הסכלי' שעשו עגל של זהב והשתחוו לו ויזבחו לו ואמרו אלה וכו' רק בודאי הי' איזה מעשה דק להוריד בכונתן ובמעשיהן פני שור שבמרכב' וכמשאחז"ל שומטין אחד מטטרמונין שלי וכו' והיצר הסית' שהוא מצוה. ובאמת הי' זה ע"ז (ועיקר בלבול הדעת הי' מן ערב רב בגימ' דע"ת) וזהו הנאמר אז למשה לך ר"ד. וביארו חז"ל בדרשתם הנכבד' ר"ד מגדולת"ך אשר כתבתי בתורתי הב' אתוון ד"ר גדולים להורות שלא יטעו והנה לא פעלת כי שחת עמך וכו' וכבר טעו וחשבו מעשיהן נוגעין לעבודת אל אחד ותהי להיפך:

ולפי"זהנה דרך הרשעים שלא לדקדק להשגיח בעינא פקיחא חילוק הקר"ן בין הד' לר' והצדיקי' משגיחין מאד לעיין בכל עניניהן מה שנוגע לאח"ד (שהוא בקר"ן) ימהרו לעשותו ומה שהוא בהיפך (אחר בלא קרן) יסורו ממנו כמטחוי קשת ע"כ אמר המשורר ברוה"ק בעונש הרשעים מדה כנ"מ וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק (ע"כ צדיק בגימ' ד"ר) והנה אמרו בגמרא אמר משה להקב"ה במה תרום קר"ן ישראל א"ל בכי תשא (עמ"ש בדרוש) והנה כתיב ועמך כולם צדיקים כולם מקטני' ועד גדולים יודעין את הש"י ואין מחליפין ח"ו ע"כ בפ' הלזו שהוא הרמת קרן ישראל יש בה צ' תיבין. אות צ' במילואו הוא צדי"ק (אעפ"י שמדרך המקובלים במילוי רק צד"י. ב' בחי' מילוי יש לאות זו וכמו דאיתא בזהר בראשית דף ב' ע"ב. צדי אנת וצדיק אנת וכו' ומהראוי היה להרחיב הדיבור ברמזים הללו אבל אין הפנאי מספיק. והמ"י:

שייך לפ' זכור ואגבבאתי לדקדק בפסוק וכל קרני רשעים אגדע. התחיל בלשון רבים רשעים. ואח"כ סיים תרוממנה קרנות צדיק לשון יחיד (הן אמת שעפ"י פשוטו י"ל דרבותא קמ"ל אפי' הן רשעים רבים בכנופיא אעפ"כ אגדע קרנן ובסיפא אפי' צדיק אחד ארומם קרנו) והנלע"ד בדרך רמז הקרנות של תיבת "רשעים "היינו אותיות ר"ם שהן בקצוות בגימ' עמלק. והיא אשר יגדעהו הש"י במהרה וימח' את שמו מתחת השמים ואז תרוממנה קרנות צדי"ק בתבת צדי"ק הקרנות הן אותיות ק"ץ שזה יהי' לעת ק"ץ ב"ב ואז יתרומם הק"ץ באיבוד זרע עמלק ויהי' השם שלם וכסאו שלם ותבא הקץ וזמן הגאולה ב"ב אמן:

**בפ'**שקלים יש ששה שמות הוי'. נ"ל דמצות שקלים מכפרת על חטא מכירת יוסף שהם הברית שמכרוהו למצרים ערו"ת הארץ (לילות הרשע' נקרא ערות הארץ לבתר דעבדת ניאופין יהובת שיורין. לבעל') וכן מכפרין שקלים על עון הברית בהוצאת ז"ל. וז"ס לכפר על נפשותיכם היינו עון הוצאת ז"ל שהנפשות שהיו ראוין ליכנס באותן הטיפות הללו נעשקין בידי לילי' ולז' צריכין כפר' על הנפשו' הללו הנעשקו' וזהו לכפר על נפשותיכם ע"כ שקלי' בגימ' ת"פ לבטל הקליפ' לילי' בגי' ת"פ. וזהו שקורין פ' שקלים בחדש אדר (או כשמברכין חדש אדר) שהס' השם אדירי רו"ן בגימ' תפ"א לבטל את הקליפ' הנ"ל עם חיילותי' ת"פ כנודע. וז"ס בא' באד"ר משמיעין על השקלי"ם היינו א' יותר על מספר שקלים (דברים הללו הן בס' ברכ"ע) וכיון שהשקלים מכפרין על חטא הברית דרגא דיוסף על כן יש בפרשת שקלים ו' שמות הוי' בגימטריא יוסף:

זהיתנו וכו' כתב אדמו"ר הרב הקדוש מהריעי"צ זצוק"ל ז"ל זה יתנו כל העובר על הפקודים וכו' וכן אח"כ כל העובר על הפקודים וכו' יתן תרומת י"י י"ל דהנה איתא תינח בזמן שביהמ"ק קיים וכו' כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עול'. וכן י"ל כאן כי השקלי"ם היו נוהגין בזמן שביהמ"ק קיים לקרבנות אבל כשאין ביהמ"ק קיים ודאי הקריאה נחשב לנו כאילו נותנין שקלי' (בפועל ממש) כפר וכו' (ואני בעניי פרשתי הפסוק והיו לב"י לזכרון לפני י"י לכפר וכו' היינו אפי בזמן שאינן נותנין השקלי"ם היינו בזמן שאין ביה"מ קיים עכ"ז זכרון הפרש' במו פיהם הוא מכפר בעדן) והנה הביהמ"ק נחרב פעמיים ודאי ידוע ע"י עונות וזה י"ל זה פי' הפרש' יתנ"ו לשון גם כי יתנו בגוים לשון לימוד כל העובר על הפקודי"ם פי' שעברו כולן על המצות מבן עשרים שנה ומעלה כי אם לא כן לא היו נענשין כי לא הגיעו לכלל עונשין ועל כן כתיב פעם שנית כל העובר על הפקודים כי נחרב בית המקדש פעמיים על העונות זה יתנ"ו לשון לימוד תרומת י"י עכ"ל:

והנהלפי דברי מרן זצלה"ה יש להתבונן למה נאמר בתור' הרמז הזה בלשון ארמי יתנ"ו (ולשם בגימ' בפסוק גם כי יתנ"ו בגוים וכו' אמרנו כמה טעמים למה נאמר יתנ"ו בלשון ארמי (ויש לפרש דודאי בכל מצו' ובכל לימוד שבתורה יש פנימית וסודות נוראים כי הפשט הוא רק לבושא דאורייתא כמבואר בזהר והנ' תרגום נק' לבוש המקר"א כעין החשמל. חשמל בגימ' מלבו"ש והנ' סד"א הא דהקריאה נחשבת כנתינת השקלים לקרבנות דוקא ביודע סוד השקלים בפנימיות קמ"ל זה יתנו כלשון תרגו"ם שהוא מלבוש להורות אפי' נק' הפרש' רק כפשוטו שהוא מלבוש יחשב להן לנתינה ויתכפרו:

ועודיש לומר להורות ע"פ האמור בדברי חז"ל שאין מה"ש נזקקין ללשון ארמי והנה נאמר בכאן והי' לכם לזכרון לפני י"י וכו' כביכול הש"י בעצמו יקבל זכרונינו ולא נצטרך שיסייע לנו מה"ש על כן נאמר בלשון ארמי לשון שאין מה"ש נזקקין להורות על הנ"ל אשר לפני הש"י בעצמו עלה זכרונינו לטובה בפרשת שקלים:

כיתשא את ראש ב"י מתרגמינן חושב"ן ב"י ומהו השורש ונ"ל דדבר שאינו מוגבל בחשבון אין לו ראש וסוף ודבר המוגבל וחשבון יש לו ראש וסוף התחלת המספר ותכליתו והנ' הש"י בחפצו להרבות את ישראל כחול הים אמר ראש ב"י ואין סוף למספרן הבן הדבר:

ועודרצה כלל החשבון הוא באותיות א' ב' וכל אותיו' הא"ב הוא רא"ש היינו כשתמנה האלף לאלף ואותיות מנצפ"ך לא תמנה רק ה' כי אין להן חשבון בפ"ע רק מציאותן (והא דנמנין למאות היינו שלא במקומן בא"ב דאי"ק אבל במקומן מנה רק מציאותן) ובמנין כזה כל הא"ב הן אלף ת"ק מנין רא"ש והוא כלל החשבון ולפ"יז י"ל דמגזירת הכתוב הוא למנות את ישראל דוקא באותיו' א"ב שעל ידיהן תשרה הברכה לאין משער וערך וכמו שנודע לך סוד רל"א אלפ"א ביתו"ת שנתרבו לאין משער ועל ידיהן נבראו כל העולמות ותשכיל לפ"ז ישראל אתוון י"ש רל"א:

והיהלב"י לזכרון וכו' בתרגום המיוחס ליונתן לדוכרן ט"ב הנה כונתו נראה כפי המבואר בזהר אית זכיר"ה פקיד"ה לטב ואית זכיר"ה ופקיד' וכו' ע"כ הזהירו שם בזה"ק שלא יאמר האדם בתפלתו זכרינו ופקדינו רק בענין שיפרוש דבריו זכרינו לטוב"ה ע"ש וא"כ לפ"ז תיבת טוב נמסר בכאן בתור' שבע"פ להיות ע"י מעשינו הטובי"ם בעסקינו בכל ענייני העוה"ז להעלות הנה"ק. הנ' נתהוו' היחוד השלם למעלה סוד חיבור תורה שבכתב עם תורה שבע"פ ע"י הטוב הנמשך מן תורה שבכתב לתור' שבע"פ וטובי' גניז בגווי' וה"מ:

פסיקתארבתי פ' כי תש"א את ראש ב"י לפקודיהם ילמדנו רבינו כמה פעמים בשנה תורמין את הלשכ'. כך שנו רבותינו בשלשה פרקים בשנה (נרא' דבא לדייק ש"א לא נאמר אלא תש"א אבל הוא הגם דשלש תרומות תיקנו חכמים והוא מבחי' תור"ה שבע"פ אבל ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש או לתקן כי הכל נמסר למש"ה בסיני. והנ' תש"א ר"ת "אלו "שלש "תרומות וגם תש"א א"ת רא"ש ר"ת "אלו "שלש "תרומו' "אשר "תורמין "אשר "שנו "רבותינו) ולהיכן היתה תרומת הלשכ' לוקחין בה תמידין משל כל ישראל מן השקלי"ם שהיו שוקלין למה כדי שיהיו כל ישראל שותפין בו (נראה דבא לדייק למה נאמר לפקודיהם כיון שהוא מצו' לדורות שיתן כ"א מישראל בכל שנה מחצית השקל אפי' אינם מונים אותם. והנ' עמ"ש בסי' ח' בפסוק ולקחת וכו' ונתת אותו על עבודת אה"מ והי' לב"י לזכרון ע"ש מ"ש. הגם דהוא מצוה דכל יחיד וקי"ל חד לא מיכתבין בס' הזכרונות (רק בספר לבדו כמ"ש התוס') אבל מצוה דרבים מיכתבין בס' הזכרונו"ת והחילוק הוא בין ספר פשוט לבין ס' הזכרונו"ת כי לשון זכרון הוא מן שורש זכ"ר שהוא המוליד בדומ' כ"ה ס' הזכרונו"ת כאשר יכתב בו איזה מצוה. הנה אפילו שהאדם אנוס וא"א לו לקיים המצוה. הנה הספר הזכרונות הוא מתייליד כאלו קיים האדם המצו' עכשיו בפועל עמש"ל סי' הנ"ל שהמצו' הזאת הוא מצוה דיחיד על כ"א ישראל והנ' מצוה דיחיד נכתבת רק בספר ולא בספר הזכרונות נמצא בד"א בעת שא"א לנו לקיים המצו' כגון באורך זמן גלותינו אינה בחשבת לנו מצוה ע"כ אמר הש"י ולקחת וכו' ונתת אותו על עבודת אה"מ א"כ נק' מצו' דרבים ע"כ והי' לכם לזכרו"ן וכו' אפי' בזמן הגלות תוליד המצו' שקיימת בזמן המקדש תוליד בדומ' ויש לפרש בזה ג"כ כוונת הפסיקתא למ"ה (לוקחין תמידין מן מחצית השקל) כדי שיהי' כל ישראל שותפים בו ותהי' מצוה דרבים ותכתב בס' הזכרון. לזכרון לפני י"י ע"ע אפילו בעת שנחסר מאתנו המצו'. ובזה יתפרש הכתוב. כי תשא את ראש ב"י לפקודיה"ם היינו להשלים חסר נ' גם בימי עניי' ומרוד' (לפקודיה"ם מלשון ולא נפק"ד מהם איש. ויפקד מקום דוד. שפירושו חסרון) אזי ונתנו כעת איש כפר נפשו לי"י. ויהי' לזכרון לפני י"י עד עולם:

שםאמר הקב"ה צפוי לפני שכל מנין שעתידין ישראל להימנות שיש בהם חסרון. אלא מה אני עושה הריני מתקן להם רפואה שכל מנין שיהיו נמנים שיהא להם כפר' ומה היתה כפרתם זה כפרת שקלים. מנין ממה שקראו בענין כי תשא עכ"ל. נ"ל בא לבאר. א' ש"א לא נאמר אלא תש"א. ב' ונתנו איש כפר נפשו למה צריכין לתת כפר בשעת המנין והמפקד ג' אומרו כפר נפשו לי"י. הזכיר שם המיוחד. למה לא אמר כפר ל"י כמד"א ויקחו ל"י תרומ'. ד' אומרו ולא יהי' בהם נגף וכו' למה יהי' ח"ו נגף בשעת המפקד. ה' הרי מצות מחצית השק"ל הוא מצו' ממנין תרי"ג בכל שנה אפילו שלא בשעת המנין כמקובל בתורה שבע"פ. ולמה בכתוב תלאו במפקד דייקא. ולתרץ כ"ז אמרו אמר הקב"ה צפוי לפני שכל מנין שעתידין ישראל להימנות (היינו אפילו בגלות שהאומות מונין את ישראל) שיש בהם חסרון) כי המנין והמפקד מור' על הצמצום. שהמנין מצמצם כך וכך ולא יותר והצמצום מעורר הדין והגבור'. כי החסד מתפשט והדין והגבור' מצמצם. וכיון שנתעורר ח"ו הדין אזי נתבקר פנקסיהם ואדם אין צדיק וכו') אלא מה אני עושה הריני מתקן להם רפוא' שכל מנין שיהי' נמנים שיהא להם כפר'. ומה היתה כפרתם זה כפרת שקלי"ם (ר"ל מחצית השקל של משה היתה ק"ס שעורות. והוא כוונת פדיו"ן נפ"ש במנין ק"ס בגימ' כס"ף שהוא חס"ד. והוא בגימ' ע"ץ כמ"ש הכתוב כי האדם ע"ץ השדה. והמספר הזה הוא כפר נפש להשם הוי"ה ב"ה כזה י' פעמים ה' הרי נ' ה' פעמים י' ג"כ נ'. י' פעמים ה' הרי ל'. ה' פעמים ו' ג"כ ל' הרי לך מספרם ק"ס ע"כ מחצית השק"ל של משה ק"ס שעורות הוא כפר נפש לה'. והנ' כתיב אל"ה פקודי המשכן משכן העד"ת אשר פקד ע"פ משה עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן הדקדוקים רבו א' אומרו אלה פקודי וכו' כ"מ שנאמר אלה פסל את הראשונים ומה פסל בכאן. ב' למה קראו בכאן בכפל משכן משכן וגם משכן העד"ת. ג' מה הוא הג' סימנים אשר פקד ע"פ משה עבודת הלוים ביד איתמר. ד' לא נודע מה הוא עבודת הלוים ופירשתי בדרך זה. דהנה כל מספר ומפקד הוא היפך הברכ' ואין הברכה שור' בדבר המנוי והטעם הוא כנ"ל שהוא צמצום ממדת הגבור' והנ' המשכן מקום השראת השכינה היא מקום הברכה כמד"א בכ"מ אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ויקש' לפ"ז למה הי' עשיית המשכן במנין ומיפקד המור' על העדר הברכה ח"ו כנ"ל אבל שאני מפקד המשכן שהי' המפקד ע"פ משה שהוא בחי' הדע"ת ובדעת נכללים ביחד עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות ומתמתקים הדינים בחסדים וגומרים הברכ"ה כמד"א ובדעת חדרים ימלאון וז"ש אלה פקודי המשכן (פי' את כל המניינים שבעולם המורים על העדר הברכ' ושאני המפקד הזה שגורם ברכה כי הוא מפקד) אשר פקד ע"פ משה (אשר הוא מסוד הדע"ת אשר בו הברכה כמד"א ובדע"ת חדרים ימלאון ובו עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות ע"כ נקרא משכן העד"ת הדע"ת ע"כ הי' במשכן) עבודת הלוי"ם (שהם מבחי' גבור"ה. וגם הי') ביד איתמר וכו' הכהן (מבחי' החס"ד ע"כ זה המפקד שהי' ע"פ מש"ה יסוד הדעת פוסל כל המופקדים והנה גם בכאן צפה הקב"ה שכל מנין שיהי' נמנין יהי' בו חסרון. כיון שהמנין הוא מבחי' צמצום גבור' ודין ובפרט בגלות שאוה"ע מונין את ישראל. הנ' נתן להם מאז כפרת מחצית השק"ל ק"ס שעורות הוא כפר נפש כמש"ל והוא ג"כ ע"פ מה דידוע. הדי"ן מתמתק ע"י הוספת הא' ויהי' אדנ' וגם ג' שמות של רחמים המורים על חב"ד והם והי' אהי' אהו"ה ונעשה חסד אל וכ"ז נעש' ע"י בחי' מש"ה סוד הדע"ת שיש בי עיטרא דחסדי' ועיטר' דגבורו' והוא נקרא בלשון התנשאות שמעלין הדינים לשורשם ומתמתקין וזה שהרא' למשה כמין מטבע של א"ש גבור' וניתן תמורתו של כס"ף. חס"ד וזה שסיימו בפסיקתא) מנין (ר"ל מנין שהכפר' הזאת של משה תעמוד בכ"ז ועידן לישראל לכפר') ממה שקראו בענין כי תש"א (ר"ל שא לא נאמר אלא תשא משמע לעתיד היא ע"ד שאמרז"ל ברב' חייך בכל שנה ושנה בשע' שקורין לפני פ' שקלים כאילו אתה עומד שם וזוקף את ראשן הבן הדברים ע"כ משמיעין על השקלים באדר זמן לידתו של משה:

הג"ה דרש שם שררך אגן הסהר דרשו שם על הסנהדרין שהיו יושבין כחצי גורן עגול' ע"ש אל יחסר המז"ג. אל תהי קורא כן אלא המוזג. זה הקב"ה שבזכותם לא חסר עולמו אלא הי' כבוד"ם (צ"ל כבוד"ו) שרוי ביניהם. כיון שבטלה סנהדרין נסתלקה השכינה עכ"ל הנה קרא להש"י המוזג כביכול כמו המז"ג שמערב מי"ם עם יי"ן כן כביכול עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים ושותף עמו מדת החסד וזהו מספר ב"ך הנעשה לפדיון נפ"ש מי"ם יי"ן בגי' ק"ס והוא שצוה הקב"ה ונתנו איש כפר נפשו מחצית השקל ק"ם גרעיני שעור' עמש"ל:

שםבטנך ערימת חטים אלו ישראל (רמז לדבר ב"ך יברך ישראל ב"ך בגימ' חטה נ"ל) ולמה ימשלו ישראל לחטים שהם סדוקות וכו' ולמה החטים סדוקות שכל טפילה להם ע"כ נ"ל פירושו מה חטים סדוקות כעין כלי קיבול המוכן לקבל בתוכו. והנה החטי"ם הם עיקר הלחם וכל המאכלים אחרים הם טפלים אל הלחם (ע"כ נבראו סדוקות לקבל הטפלים) ומברכין על העיקר ופוטר את הטפיל' וזהו ב"ך יברך ישראל ונמשלו ישראל לחטי' שהם עיקר מציאות העולם ובשביל' נבארו כל הטפלים:

עודשם בפרשה הנ"ל בפסוק זה יתנו אמר ר' מאיר נטל הקב"ה מטבע של אש קטן וקרא לו למשה ואמר לו ז"ה יתנו כיון שרא' דוד שבזה יש להם כפר' התחי' אומ' באו וראו נפלאותיו של הקב"ה ומעשיו שבדבר שהכעיסוהו בו בדבר נתן להם כפרה כי אלקים שופט ז"ה ישפיל וז"ה ירו' ז"ה שהשפיל ישראל לבאר שחת. זה אלקיך ישראל (נ"ל ט"ס וצ"ל אלה אלקיך וכו' כי זה משה האיש. וכן למשה נאמר קום רד מהר מז"ה) וז"ה ירום שרומם קרנם בזה זה יתנו ע"כ הנה בא לדייק תיבת ז"ה. והנה בא לתרץ. שבלשון ז"ה היתה השפלות ובל' ז"ה נשא הקב"ה את ראשם. ומהראוי להתבונן. מהו הענין שענין של לשון ז"ה וגם מה היה הפגם שלהם בלשון זה הפגם היה מה שאמרו אלה אלהיך וכו' שהוא כפיר' אבל מה שאמרו כי ז"ה משה האיש וכו' לא ידענו וכו' לא חטאו כי באמת לא ידעו כיון שלא ראוהו לפי סברתם שסברו שכב' הגיע זמן שהגביל וגם מהו הרמת ראשם בלשון ז"ה ועוד תבין שארי דקדוקי' מתוך דברינו ואקדים לך את אשר כתבנו במאמרי חדש סיון מאמר א' ביום הזה בא"ו מדבר סיני ביום הז"ה דייק' וגם הל"ל ביום ההוא כיון שמדבר על העבר את אשר כבר הי' כמ"ש ויושע י"י ביום ההוא ואחזור לך הדברים בקיצור ואומר הנה בס' יציר' המליך אות ה' בשיח' וקשר לו כתר וכו' וברא בו טלה בעולם וניסן בשנה ורגל ימין בנפש זו"נ ואח"כ אמר המליך אות ז' בהילוך וכו' וצר בו תאומים בעולם וסיון בשנה ורגל שמאל בנפש זו"נ הנה תראה באות ה' נברא ניסן והוא בחי' רגל ימין בנפש והנה א"א להלך ברגל אחד רק לדלג והוא כביכול ענין הדילוג והפסיח' וזכר לשמו שקרוי פסח כי פסח על בתי ב"י והנה דרשו בו ג"כ פס"ח פ"ה ס"ח הנה זה הוא בהוספת אות ה' שאינו נכתב אבל נמסר בעל פה והמשכיל יבין. בס"י המליך אות ה' בשיחה והנ' באות ז' נברא סיון הוא בחי' רגל שמאל בנפש ובהשתלמו' ב' הרגלים אז הוא ההילוך ע"כ המליך אות ז' בהילוך הליכות אלי מלכי בקדש לקבוע הליכות עולם בתור' ע"כ ביום הזה דייקא בר"ח סיון נשתלמו בזיי"ן וה"א

הג"ה זי"ן ה"א בג"י חכמה בראשית בחוכמת"א ראשית חכמ"ה: ע"כ ביום הז"ה (דייקא) באו והנה כבר כתיב זה כמה פעמים יציאת מצרים היתה בחפזון ואיתנהירו כל הדרגין עילאין שלא על ידי מעשינו דכתיב ולא יכלו להתמהמ' והי' הכל באיתערותא עילא' שלא ע"י מעשינו וכן נעשה הדבר בכל שנה ושנה וכיון שנעשה שלא ע"י מעשינו אין הדבר בקיום וחוזר הדבר לקדמותו ע"כ צינו הש"י לספור ספירת העומר יום אחר יום עד בוא יום החמשים שאז נשתל' שיעור קומת הקדוש' ע"י מעשינו והוא יום מתן תורתינו ע"י מעשינו ע"י איתערותא דלתתא והדרגא הזאת נשארת לנו לברכה כיון שהוא ע"י מעשינו וזהו וספרתם לכ"ם להנאתכם ולטובתכם משא"כ הארת חג הפסח הוא בחי' פסיח' ודילוג והוא הנעשה בתורת חס"ד משא"כ בחג השבועו' תורה מפי הגבור"ה שמענו נמצא ב' בחי' היה בעסק נתינת התורה תור"ת חס"ד אשר היתה ההארה בבחי' חס"ד ואהבה בזמן צאתנו ממצרים בחדש ניסן הנברא באות ה' ותור' הנתינ' בקולות וברקים באימה ויראה תורה מפי הגבורה בחדש סיון הנברא באות ז' כמש"ל (ועמש"ל מאמרי חדש סיון מאמר א' בענין ההוא גר שאמר למדנו כל התורה על רג"ל אחד ע"ש) עכ"פ תתבונן מזה תרוויהו מיצריך צריכי אל התור' ירא"ה ואהב"ה והן המה התרין גדפין אל התורה ומצות והמשכיל יבין הדבר בסוד מעשה בראשית צומצום והתפשטות יהי אור ויהי אור בגימ' ע"ת לעשות לי"י) והנה כבר ידוע משה נשמתו מסוד הדע"ת אשר ידעו י"י וכו' והנה בדעת יש עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות אהב"ה וירא"ה והנה כשאירע אות' מעשה לישראל במדבר ע"י ערב רב (בגי' דע"ת) הנה פגמו ואמרו כי ז"ה משה האיש וכו' לא ידענ"ו וכו' הנה פגמו בתיבת ז"ה הוא הענין הנעשה בניס"ן וסיו"ן אהב"ה וירא"ה הנה בשע' הרצון אמר הקב"ה למשה זה יתנו וזה שהרא' למשה כמין מטבע של כס"ף (והוא חסד אהבה והיתה מטבע של א"ש (גבור' ירא"ה) וכבר כתבתי לך המטבע של כס"ף בעצמ' של משה הוא ק"ס שעורות מי"ם (חסד) יין (גבור') עמש"ל במאמר הנ"ל וחבין הנה מזה תתבונן כיון שראה נפלאותיו של הקב"ה אמר כי אלקים שופט ז"ה ישפיל וז"ה ירים בין והתבונן:

בזהרחדש פ' תשא מאי כל העובר על הפקודים אלא דא היא מאן דעבר על פקודי דמארי' איבעי לאיתתקנא קמי' מארי' דלא ישלוט עליה דינא דלעייא ז"ה יתנו ז"ה בעי למיתן לקרבא לי' בזא"ת ולא נהרא לה בנהירו בגין דלא יתוקיד עלמא בשלהובוי בגין דמאן דעבר על פקודי דמארי' אפריד ז"ה מזאת כדין בעי לאתקנא לההוא אתר. ולארמא רישא קמי' דינא ולא ישלוט דינא עלי' ז"ה יתנו ע"כ. ותתבונן אשר זה הוא הענין ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתו"ך בני ישראל תו"ך בגימ' ז"ה וזא"ת יעק"ב ורח"ל: