הג"ה אם עיני שכל לך ותדע סמיכות פ' עמלק לפסוק הנקדם ועל נסותם את י"י לאמר היש י"י בקרבנו אם אין אשר כתבנו שזה בחי' חטא אדה"ר עץ הדעת טו"ר שזה היה מפיתוי הס"מ ג"כ שרכב על הנחש (וכמו כן כאן במלחמת עמלק (וז"ש האשה הנחש השיאני (תיבת שיאנ"י אותיו' י"ש אי"ן) היינו הביא אות לחקירות י"ש אי"ן הבן וכמו כן בכאן כיון שהער"ב ר"ב חקרו חקירות י"ש אי"ן הוא בחי' עץ הדעת טו"ר מיד ויבא עמלק בחי' הדעת דסט"א וכאש' תתבונן בדברינו בדרושי חג המצות חמ"ץ שא"ר נאסר לנו במשהו בימי צאתנו מאמ"צ יציאת הדעת מן הגלות (חמץ שאר בגימ' עץ הדעת) נאסר במשהו כי חמץ מתהו' ע"י שנכתבו הרוח והנה רוח אחרת במשהו אסור היינו מחקור אפי' לפי שעה י"ש אי"ן הבן הדבר ע"כ מתחילין לדרוש בה' הפסח מיום הפורים זמן ביטול הדעת דהט"א הנה מתחילין לדרוש מעין ביטול חמץ שאר הבן הדבר היטב:

והנהלהיות עמלק הוא מבחי' הדעת דסט"א והדעת הוא ממוצע בין השכל ומדות היינו בין המרכבה והמעשה ע"כ נצטוינו למחות זכרו במעשינו בפועל וגם בעת שא"א לנו לקיים המצוה ממש במעשה הנה עקומת שפתינו בדבור הוה מעש' וג"כ נצטוינו לא תשכח מן המחשב' כי עיקר הזכיר' הוא בשכל הדע' ועי"ז נתגבר על עמלק דעת דסט"א המתקומם עלינו בכל דור בכלל לכנס' ישראל ובפרטות לכ"א מישראל להגביר הדעת בעבירו' ח"ו וסגולה היא בזכירתינו (מעשה עמלק) בדעת דקדוש' עי"ז נתקומם עליו:

והנהנצטוינו ג"כ לזכור את יום השבת כי שבת יום הדע' דקדושה וכמש"ל לך והודיעם לדעת כי אני י"י וכו' הנה ע"י זכירתינו בדעת את יום השבת יתוסף לנו כח קדושת שבת להשפיע לנו חסדים טובים ורחמים:

ועתהתתבונן אמרו ישראל למשה (ה"ס הדעת אשר ידעו י"י וכו' כתוב אחד אימר זכור את יום השבת (יום הדע"ת כנ"ל) לקדשו הנה נתבונן מזה כשאנחנו מקיפין בדעתינו קדושת הדעת דקדוש' יתוסף לנו מושכלו' ודיעות קדושות וידיעת הש"י ותורתו ומצותיו הנה לפי"ז נרא לפי השכל כיון שנצטוינו למחות את עמלק (דעת דסט"א) מתחת השמים במעשה הנה עכ"פ כ"ז שא"א לקיים במעשה עכ"פ מהראוי לקיי' מחיית הדעת הרע במחשבה היינו שלא להעלות על הדעת והזכירה את שם עמלק ומעשיו בכדי שלא יבא לדעתינו איזה מחשבת פיגול הדעת הרע ח"ו והנה נצטוינו בהיפך זכור את אשר עשה לך עמלק משמע לפי"ז אדרבא כיון שנזכור אותו בדעתינו יהיה הדעת שלנו מקיף אותו ונתקומם עליו ולפי"ז האיך תתכן הסברא הזאת בקדושת יום השבת הבן הדבר א' משה הדעת הוא כמו כו"ס הניתן להגביל בתוכו הדבר הנתון בו מעט מעט כ"ה הדעת ממוצע להשפיע השכל אל המדות ע"כ כיון שהוא משפיע אל המדות יש בו בחי' ימין ושמאל (היינו עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות) ע"כ תרווייהו קשוט יש בדעת בסגול' להשפיע חסדים ויש בו בסגול' להגביר גבורו' ודיני' על שונאי ישראל ע"כ גם באד' בזכיר' בדעת קדושת יום השבת יושפע חסדים על ישראל מבחי' עיטרא דחסדי' שבדעת ובזכור בדעת רשעת עמלק נתגבר עליו בגבורות מבחי' עיטרא דגבורות למחות את זכרו. וז"ש כוס של קונדיטון וכו' של חומץ היינו לרמז עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות וקצרנו בכתיבה כי ילאה הקולמוס לבאר והשם הטוב יכפר בעדינו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו ויקויים בנו ומלאה הארץ דעה את י"י ב"ב אמן:

זכוראת אשר עשה לך עמלק במדרש (הובא בילקוט) משל למלך שהיה לו פרדס והעמיד כלב שוטה על פתחו והלך אוהבו של מלך לגנוב מן הפרדס וקרע הכלב את בגדיו כל פעם שרוצה המלך להזכיר לו מעשה הרעה שעשה שהלך לגנוב מהפרדס א"ל המלך כמה כלב שוטה הוא זה שקרע בגדיך. כך ישראל אמרו הי"ש י"י בקרבנו אם אין לא רצה משרע"ה להזכיר להם מעשה הרעה הזו שלא לביישם וא"ל זכור את אשר עשה לך עמלק הכלב העומד על הפתח עכ"ל המדרש הזה אומר דרשוני וחיו אחד יש להתבונן מה הוקשה לו שהוצרך למשל ב' כפי הנראה מהמשל עיקר המצוה לזכור את אשר הקצפנו וכו' באמור היש י"י בקרבנו וכו' ובזכור את זה א"צ לזכור מעשה עמלק ובאמת מצוה היא ממנין תרי"ג לזכור דוקא בפה מעשה עמלק (גם לא תשכח בלב ממנין תרי"ג) ג' לפי דברי המדרש לא רצה להזכיר פשעם ואמר ברמז והנה ראינו כל ס' משנה תורה מלא תוכחות שהזכיר להם בפירוש ועוד דקדוקי' יתבארו מתוך דברינו ונראה בהקדים להתבונן במלחמת שאו"ל בעמלק נאמ' וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים הנה יש להתבונן למה נאמר וישמע לא ויאסוף או ויקבוץ גם למה מנה אותם בטלאים ולא ע"י מטבעו' וכיוצא וגם למה משמיענו הכתוב במה מנה אותם והנראה עפ"י מ"ש כ"פ איסור החקירה בעסק האמונה (לאיש הישראלי) רק עיקר העבודה האמיתיית לאיש הישראל להחזיק האמונ' בקבל' כי כן הבטיחנו יוצרינו באמרו לאברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך י"י ופי' ידעתיו נתתי בו בחי' הדעת וממנו ימשך לזרעו אחריו בציוו ותבא להם האמונה בירושה בטבע ממילא וכענין שאמר דוד לשלמה בנו דע את אלקי אביך היינו אמונה בקבלה מהאבות ולא אמר אלקיך הפי' מורה שנתאמת לך הדבר בחקירה (וכבר דברנו מזה בארוכ' בס' מעיי"ן גני"ם עיי"ש ותרוו' צמאונך) והנה האמונ' הבאה לאדם מצד חקירות השכל נק' ראי"ה כי ראית השכל נתאמת לאדם כמו ראיית העין המוחשיי כמשארז"ל רוא"ה אני את דברי אדמון א"כ זה מיקרי אמונה מצד חוש הראות בחי' עינים ואמונה הבאה מצד הקבלה היא מצד חוש השמיעה בחי' אזנים:

והנהכתב הרב החסיד מהר"י יעב"ץ שראה בגזירת ספרד שכל אותן החוקרים שעמדו על מחקור האמונה מצד חקירת השכל האנושי המירו את כבודם ביום זעם והנשים וקלי הדעת שהית' להם האמונה מצד הקבל' בלבד קדשו את השם הנכבד והנורא ונבחנו בצירוף ואמרנו בעניינו טעם לזה כי ידוע להבאים בסוד י"י בסוד השבירה בחי' עיני"ם היה בהם השביר'. משא"כ בחי' אזני"ם הוא מסוד התיקון הגמור (עיי"ש בספרינו הנ"ל באריכות ויונעם לך) ע"כ האמונה שהוא מצד הראי"ה ישנו באפשרי שתקבל שבירה וביטול משא"כ אמונה שהוא מצד השמיע"ה לא תקבל ביטול ושבירה וזהו שמעו ותחי נפשיכם הבן הדבר:

ועודאמונה מצד הקבלה היה הוא בירושה עד אברהם אבינו שאמר הקב"ה כי ידעתי"ו וכו' שהשפיע כי הש"י כח הדע"ת א"כ השתלשלות האמווה זו באה מבחי' אי"ן סו"ף ע"כ אין לאמונה זו סוף אבל אמונה מצד חקירה האנושית הנה באה מבעל סוף ע"כ יוכל להיות ח"ו לאמונ' זו סוף:

והנהבמצרים היה גלות הדע"ת לא ידע"ו את י"י עד שהודיע הש"י ע"י נפלאותיו וידעת"ם כי אני י"י והנה רצה הש"י שמיום צאתינו מאמ"צ יהיה דעתינו דעת שלימה באמונה מבלי חקירה כדי שתהיה אמונת אומן בתיקון לעולמי עד והנה כשבאו לרפידים ונפתח לבם אחרי החקירות וחקרו היש י"י בקרבנו אם אי"ן:

הג"ה והוא מעין חטא אדה"ר ע"י פיתויי הנחש עץ הדע"ת טו"ר שצריך החוקר להטות הדע"ת לטוב ולהפכו בכל חלקי הסותר. וז"ש חוה הנחש השיאנ"י ואוכל תיבת השיאנ"י אין לו ביאור אבל הוא לדעתי תיבה מורכבת י"ש אי"ן רצ"ל הנחש הביאני לחקור בחקירות י"ש אי"ן ועמש"ל:

והנהעמלק ה"ס הדעת דסט"א וכיון שהתחילו הם לפגום הדע"ת מיד ויבא עמלק דע"ת דסט"א:

ובזהתתבונן כאשר אמר הש"י למשה מצות מחיית עמלק אמר כתוב זאת זכרון בספר ושים באזנ"י יהושע באזני דייקא להיות זהיר מאד שלא ליתן כח לעמל"ק ע"י החקירות שתהיה האמונה בבחי' אזני"ם ה"ס הדע"ת דקדושה בלי ביטול ובזה מגבירים כח הקדושה ומבטלים כח עמלק דעת דסט"א אשר מזה באים כל אמונות רעות ודעות כוזבות וז"ש בשאו"ל בהלכו ללחום מלחמות י"י בעמלק וישמ"ע שאו"ל את העם היינו השמיעום דייקא לימד את העם דע"ת שתהיה אמונה אצלם מצד השמיע"ה ובזה ינצחו את עמלק ואמר ויפקדם בטלאים דייקא שהטלאים מורים על הביטול הראשון של הדעות הרעות במצרים שהיה עובדין למז"ל טל"ה בכור המזלות וצו' הקב"ה לשחט לשם י"י להורות כי המזלות כולם מושגחים בשפעו וכולם מתנהגים ע"י השגחתו הפרטיית ובטלים לרצונו ומבלעדי השגחתו לא ירום איש את ידו ואת רגלו להתנונע:

והנהמצאנו לפי"ז טוב טעם ודעת למצות זכירת מעש' עמל"ק היינו הדעת הרע דסט"א שעי"ז בזכרינו מה הגיע אלינו בעת אשר רצינו להטות את שכלינו ע"י חקירות (היש י"י בקרבנו וכו') ומכש"כ בהעלות על הדע"ת ח"ו דיעות כוזביות שכל זה מצד מרכבת הדע"ת דסט"א ממילא ע"י זכירה זאת נבין כי זה כל פרי איש הישראלי התוריי להאמין אמונת או מן מצד השמיע"ה היינו הקבלה שהוא בידינו עד המעמד הנכב' ועד אברה' אבינו:

ובזהנבא לביאור המדרש הנ"ל זכור את אשר עשה לך עמלק הוקש' לבעל המאמר דהל"ל זכור בשב"א ולא זכור בקמץ וגם מה ריבוי א"ת וזה שהביא המשל הנ"ל הכוונה הוא ע"י הזכירה הזאת תזכו"ר בעצמך באיזה סיבה הגיע לך זה ותכוין את דעת"ך לבל תתן מקום למרכבת הדעת דסט"א היינו להטות דעת"ך ח"ו לדיעות הרעות ואמינות כוזביות לא זו אף זו אפילו להטות דעת"ך לחקירות טו"ב ור"ע. דהיינו שתרצה לעמוד על האמונה מצד המופת בחקירת השכל ולא תספיק לך האמונה מצד הקבלה ושמיעה שזה ג"כ באיסור כי האמונה בזרעו של אברהם הוא בטבע מצד ירושה מאברהם (כי ידעתי"ו למען אשר יצוה את בניו וכו') ע"כ אמר זכור בקמץ פעול עומד בפ"ע שגם אתה יוחקק בזכרונך זכרון אחר בזכרך את אשר עשה לך עמל"ק ויתפרש א"ת כמו ע"ם רצ"ל עם זכירת עמלק זכור תזכור מאין הגיע אליך הסיבה הזאת ותזכור בעצמך להאמין אמונת אומן מבלי ספק ומבלי טינא בלב והנה החקירות לאיש הישראלי חרפה היא כי האמונ' היא בטבע בזרעו של אברה"ם כמש"ל (כי ידעתיו וכו') ומי שאין מספיק לו הקבלה ורוצה לחקור בחקירות הנה הוא כמודה ח"ו שאין לו סדר השתלשלות הייחוס מזרעו של אברהם ע"כ לא רצה משרע"ה לומר להם זה הדבר בפירוש דאז היה מורה ח"ו שיש מקום להסתפק בייחוסם ובאמת הם כולם זרע בירך י"י אחת היתה ופרסמה הכתוב ע"כ אמר להם זה ברמז הבן דבר מת"ד כי קצרתי:

ידעתיידיד הקורא בראותך כל אלה הדברים יקשה לך הרי קדמונינו עסקו בחקירת כמבוא' בספריהם. הלא ביארתי הדבר במ"א אשר כל מעשיהם היה לש"ש. ועשו הכל כפי היראת שעה ואכ"מ להאריך. ועיין בס' אור החיים להחסיד מהר"י יעב"ץ זצ"ל:

במדרשזכור את אשר עשה לך עמלק זש"ה זכרוניכם משלי עפר לגבי חומר גביכם אמר הקב"ה לישראל אותן שתי זכורות שכתבתי לכם בתורה הוו זהירין בהם אחת כאן ואחת כי מחה אמחה את זכר עמל"ק אם עשיתם כך תהיה בניו של אברה"ם שהמשיל עצמו בעפר שנא' ואנכי עפר ואפר ואם לאו לגבי חומר גביכם. התקינו עצמיכם לשעבודה של מצרים בחומר ובלבנים עכ"ל המדרש והנה אומר דרשנו וחיו (והנ' המשכיל בדרוש הב' יוכל לפרש המדרש הזה אבל אעפי"כ אשוב ידי לעמוד על המחקר בפרטות הדקדוקים) א' מאי הוקשה לו שהוצרך לומר ז"ה שאמ"ר הכתו"ב ב' אומרו אותן ב' זכירות וכו' הוו זהירין בהם הא תינח הזכיר' הזאת זכו"ר את וכו' היא הנצטרת לנו אבל כי מחה אמחה וכו' הנה הוא בהבטחת הש"י לו דמוי' תהלה ואנן מה אית לן למיעבד ג' אומרו הוו זהירי"ן וכו' לשון זהירו"ת עפ"י הרוב יפלו על מל"ת לא על מ"ע וכמו דתנינן בברייתא דרפ"ב כי זהירו"ת מביאה לידי זריזות (כפי הפירוש של הרב בעל מסילות ישרים הן אמת שיש כמה גירסאות בזה) ד' אם עשיתם כך תהיו בניו של אברה"ם וכו' הלא בין כך ובין כך בניו אנחנו ה' שהמשיל עצמ"ו בעפ"ר למה מייחסו בתואר הזה דייקא. ו' וא"ס לא"ו התקינו עצמיכם לשעבודה של מצרים הלא אחר צאתנו ממצרים היה המעש' ובאת לנו הציוו וכבר הבטיחנו יוצרנו לא תוסיפו לראותם עוד ע"ע ואען ואומר אם עיני שכל לך תתבונן מ"ש הכתוב ראשית גוים עמל"ק ואחריתו עדי אובד דהנה ראשית כל המדות שבאדם אהבה יראה תפארת וכו' ראשית לכולן הוא הדע"ת שהדע"ת הוא מביא לפועל המדות הוא הממוצע בין השכל והמדות והנה דעת כי זה לע"ז עשה אלקים. כמו שיש שיעור בקומת קדושה בקודש כמו כן בשיעור קומת הסט"א והנה ישראל במצרים היו בגלות היה הדע"ת בגלות לא ידע"ו את י"י והיו נוטים אחרי הדיעות הכוזבות של מצרים כסברתם שכל ההנהגות הם בטבע המזלות כנודע ע"כ בימי צאתנו מאצ"מ נצטוינו ליקח טל"ה ראש המזלות לעבודת יוצרינו צור ישועתינו להורות שכל כוחות המזלות והטבעיים נתוני' תחת השגחתו ית"ש ע"כ גאולתינו מאמ"צ נקרא גאולת הדע"ת ז"ש הש"י בכל פעם וידעת"ם כי אני י"י וידעו כי אני י"י:

הג"ה כבר נכתב אצלינו במ"א אנ"י נקרא לבושי המלך כביכול. אותיות הקודמות והמאוחרות לשם הוי' בגיי אנ"י להורות אפי' בהסתר פני המלך כביכול במלבושיו אנ"י אני היא ותתבונן מ"ש המשורר הסתרת פני"ך הייתי נבה"ל. אפי' הסתרת פניך הייתי נבה"ל הנני מבין אשר כביכול אור פני מלך מוסתר במלבושיו נבה"ל בגי' אנ"י הוי' אור לבנה:

הנהאחד היה אברה"ם אשר דורו הי' דור הפלגה משכו אחר הנהגת הטבעיים אמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו ויקרא שם אברהם בשם י"י ופרסם אלקותו ית"ש והשגחתו ויפן אליו י"י ברחמים והבטיח כי ידעתיו (קבעתי בו בחי' הדע') למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך י"י כמו שיהיה ב"ב ומלא' הארץ דע"ה וכו' והנה כל הגליות הוא מחמת שאין שלימות הדעת כי השעבוד הוא מצד החומר ע"כ האדם משעבד את הבהמה וחי' החזקים ממנו להיות האדם בן דעת והמה חסרים הדע"ת מגיע לכם שעבוד מזה תשכיל כי השעבוד מצד החומר בחסרון הדע"ת והחירות היא מן הדע"ת מי שהיא בעל דעת נקרא בן חורין:

הג"ה ולא יקשה לך מ"ש במ"א אשר רק במצרים היה גלות הדעת וכבר יצאנו בזה לחירות עולם וגליות אחרות הם גלות המדות כי אם עיני שכל לך תבין במצרים הי' גלות בחי' הדע"ת הכללי ובגליות אחרות גלות הדעת המתלבש במדות כמד"א ובדעת חדרים ימלאון ותתבונן הענין. במצרים לא ידעו מציאת השם ובגליות אחרות העיקר להתחזק הדע"ת להאמין בהשגחה הנפלא המלובשת בכל הדברים הנעשים הבן הדבר מאד:

והנהזה ענין קליפת עמלק נק' ראשית גוים הוא הדעת דסט"א (וכבר אמרתי לך הדע"ת נקרא ראשית) הוא הדעת הרע אמונו' הכוזביות חכמות החיציניות מהדעת שבסט"א ורם לבבך (ר"ם בגי' עמלק ואגג אמר אכן סר מ"ר המות):

הג"ה ע"כ תקנו חז"ל ימי הנסים ר"מ שעות ח' ימי חנוכ"ה ב" ימי פורים ולא נתבטלו בביטול מגלת תענית להורות כי רם על כל גוים י"י. והבן:

ושכחתאת י"י אלקיך אשר הוא הנותן לך כח לעשות חי"ל והנה בצאת ישראל ממצרים מגלות הדעת הכללי הנה על אומרם אח"כ היש י"י בקרבנו אם אין ע"י חטא זה בא עמלק והתעורר קליפת הדע"ת הרע המוטב"ע במדות ועד היום כל הדעו"ת הרעות ואמונות הכוזביות וחכמות החיצוניות הוא מן ערב רב בגי' דעת) שהם מבחי' עמלק כי חמש' מינים אינון בערב רב עמלקים רפאים וכו' כמבואר בזהר וקיימין כלי חמס על ישראל כי אומרים עזב י"י את הארץ ער"ב ר"ב בגימ' דע"ת כנ"ל. הם שאמרו כי זה משה (דעת הקודש) האיש וכו' לא ידענ"ו וכו') וכן בכל האומות כל היועץ עלינו עצות רעות הוא מקליפת עמלק דעת שבסט"א (והנה כאשר אנחנו מקיימין זכור וכו' לא תשכח תופר עצתו. והוא מן עיטין דאורייתא הבן:

והנההאדם בעוה"ז בעשי' בטבעו נוט' דעת"ו אחר החומר ואלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. אבל האדם צריך לעשות את שלו. להתבונן תמיד בדעת"ו בגדולת הבורא. והשגחתו ויכולתו ורוממותו ובתורתו ומצותיו. והגם שהחומר בטבע מושכו בכל פעם להתבונן בדעת"ו בעכירת הבלי עוה"ז ותאוותו. הנ' הש"י ירא' ללבב. תשוקת האדם להכניע החומר ולהגביר הדע"ת הקדוש. הנ' יפן אליו ברחמיו. ויאר אליו פניו עד שיתבטלו ממנו התאוות הרעות מן החומר ותאיר לו אור הנשמה עד שלא ישן כ"א על יצועי אהבתו ויראתו ית"ש. וכמו שעשה הש"י לאברהם אבינו (כמ"ש במדרש) הציץ עליו בעל הביר'. וא"ל אני הוא בעל הביר' הוא הנרצה לך לך מארצך. מארצות"ך נמצא האדם יעש' את שלו והקב"ה יעזור לו ברחמיו (עיין בט"ז בהתחלת הש"ע יתגבר כארי וכו' יעיי"ש בפרמ"ג) וזהו הנרצ' בצוואת דו"ד לשלמ' בנו דע את אלקי אביך ועבודה ובלבב שלם ובנפש חפיצ' כי כל לבבות דורש י"י אם תדרשנו ימצא לך וכו' וכן הבטיחנו הש"י בתורתו ובקשתם משם את י"י אלקיך ומצאת וכו' והוא הנרצ' במצות מחיית עמל"ק ציוונו הש"י. תמח' אז זכר עמל"ק וכתיב כי מחה אמח' את זכר עמלק היינו באיתערותא דלתתא (כשאנחנו נעשה מה שהוא כח בידינו לעשות) אזי איתער עובדא לעילא כי מחה אמחה וכו': ומעתה נבא להתבונן במדרש הנ"ל זכו"ר את וכו' משמע שיש כח בידינו לגמור את כל המצו' (מחיית הדע"ת הר"ע) והא כתיב כי מחה אמח' וכו' מלחמ' לי"י בעמל"ק משמע שהענין הזה תלוי בהש"י אזי מתרץ זש"ה. זכרוניכ"ם (לשון רבים אם תקיימו אותן ב' הזכירות היינו אם אתם תעשו את המוטל עליכם תגרמו ותפעלו שאני אעשה את שלי א"כ מיקרי שאתם מקיימים ב' זכירו') משלי עפר (תהיו בניו של אברה"ם הוא הלוחם הראשון בקליפת עמל"ק שהוא הודיע הדע"ת הקדוש ויקר' שם אברהם בשם י"י והי' משתדל לבטל הדעות הרעות וכו' והבטיחו הש"י כי ידעתי"ו וכו'. ואמרם שהמשיל עצמו כעפ"ר דהנה דע"ת הרע הם בלי האמין בהשגחתו באמור ח"ו עזב י"י וכו' והדע"ת הקדוש הוא פרסום אלקותו בהאמין שאין לך רפרוף עין בזולת השגחתו המאמין הזה הוא בטל לרצונו והוא דמיון יסוד העפ"ר אין לו פעולה מעצמו רק מה שפועלים בו יסודות אמ"ר ולזה המשיל אברהם אבינו א"ע לעפר הבן ואם לאו לגבי חומר גביכם התקינו עצמיכם לשעבודה של מצרים שזה היה עיקר השעבוד במצרים גלות הדע"ת ובהעדר הדע"ת הוא השעבוד תבא מצד החומר וכמש"ל:

ומעתהלא יקשה לך האיך הש"י מצוונו למחות את עמלק הדע"ת הרע והלא זה הדבר תלוי בהש"י ואין כח באדם החומריי למחות מכל וכל חומריותו שהוא נוטה אליו בטבעו בעוה"ז וכתיב כי מחה אמחה וכו' אך הא לך ראי' מאברהם אבינו הוא עשה את שלו והש"י פנה אליו ברחמים וא"ל לך לך מארצך מארצותך וכן הבטיח על בניו כי ידעתי"ו למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך י"י ע"כ הש"י מצוונו זכור וכו' תמחה את זכר עמלק וכל לבבות דורש י"י אם נדרשהו ימצא לנו ויקיים הוא ית"ש בעצמו המצוה כי מחה אמח' את זכר עמל"ק בביטול שם עמלק וזכרו ודעות הרעות ואמונות הכוזבות וחכמת החיצוניות והערב רב המינים והמוסרים והאפקורסים ושנתנו חתיתם בארץ החיים המטילין אימה על הצבו' שלא לש"ש ותמלא הארץ דע"ה את י"י כמים לים מכסים ב"ב אמן:

במדרשויבא עמלק הה"ד לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוג"ז. לא שלותי מבבל. ולא שקטתי ממדי ולא נחתי מיון ויבא רוגז באדום ד"א שלותי מגזירה ראשונה שגזר פרעה עלי שנא' וימררו את חייהם והעמיד לי הקב"ה גואל זו מרי"ם ע"ש המירור. ולא שקטתי מגזירה שני' אם בן הוא והמיתן אותו והעמיד הקב"ה גואל. זה אהר"ן ע"ש ההריו"ן ולא נחתי מגזיר' שלישית שגזר ואמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והעמיד הקב"ה גואל ע"ש המים זה מש"ה שנאמר כי מן המים משיתיהו ויבא רוגז זה עמלק ויבא עמלק עכ"ל מהראוי לתת לב על דברי זה המדרש. א' מה הוקשה לו עד שהוצרך לומר הה"ד לא שלותי וכו' ומה תירץ בזה ב' הנה דרש זה הפסוק מקודם על הד' מלכיות ומאי שייכות יש לזה לענין עמל"ק ג' שוב דרשוהו על גזירת פרעה מה שייכות יש לזה לביאת עמלק ד' מהראוי להתבונן בשינוי הלשונות בפסוק ואיז' יחוס יש ללשונות למלכיות וכן לגזירת פרעה ולביאת עמלק ונ"ל דהוקשה להם אמרו ויבא עמלק לשון ביא"ה בלה"ק הוא מהירות (נלמד מגמ' יבמות מפני מה הגרים מעונים בעוה"ז על שאיחרו לבוא תחת כנפי השכינה ומביא ראיה שאמר בועז לרות ישלם י"י פעלך ותהי משכרתך וכו' אשר באת וכו' ע"ש ברש"י ותוס' בא"ת משמע במהירות בלא איחור והל"ל. ויסע עמל"ק או ויצא עמל"ק ומדקאמר ויב"א משמע במהירות ב' מהראוי להתבונן בכ"מ שמדבר מאיזה מלך מאיזה עם מייחסים אותו ע"ש אביו או משפחתו ומקומו ובעמל"ק לא נכתב כלל רק שמו ימחה מתחות כל שמיא ג' להבין סמיכות לפרש' הקודמת ד' מהראוי לתת לב מהו הרע' הגדולה שעשה הצר הצורר הזה יותר מכל האומות אשר הש"י גזר עליו שממון ואבדון ע"ע. וכביכול אין השם שלם וכו' עד שיהיו הצר הזה לשממון ואבדון. ונימח זכרו מלהזכירו הלא כל המלכיות הרעו לנו יותר ויותר אשר אלו כל הימים דיו וכל אגמים קולמוסים א"א לכתוב כל הצרות והתלאות אשר עברו על ראשינו בהמון המלכיות. וזאת עלתה על כולנ' הרעו לנו מכל מלכי אדמה ואעפ"כ לא נגזר עליהם שממות עולם כמו שנגזר על הצר הזה ולהבין כ"ז נקדים איזה הקדמות הנצרכות אל הדרוש:

הקדמה א ידועענין ד' מי' בית דין לחוטאים המבואר בתור' הוא לתקן הפגמים שפוגמי' החוטאי' והנה סקילה לפייס אות הי' מן שם הנכבד שריפ"ה לפייס אות ה' ראשונה הר"ג לפייס אות ו' חנק לפייס או' ה' אחרונה כ"א כפי הפגם שגר' בחטאו וגזר' עליו התור' העונש בכדי שיתוקן מה שפגם ויזכה לחיי העוה"ב והענין הוא שהאדם ע"י חטאו מעורר הקליפ' ונדבקת בו וישנם ד' קליפות כנגד ד' מי' ב"ד ואינם סרים מן החוטא עד יקבל עונשו כ"א כפי המגיע לו וז"ל הזהר פקודי וסט"א כד איתחברא חובא בדינא דשלטא בקטרוגא באינן ד' מי' ב"ד סקילה שריפ' הרג חנק כולהו שולטנות' דקטרוגא בישא. סקילה בגין דאיהו אבן נגף שריפ' צור מכשול אשא תקיפא הר"ג דא חר"ב חד"ה תאכל בשר ודאי דשלטא בבישרא ודא הוא קץ כל בשר חנ"ק בגין דאיהו קללת אלקים ההוא דשלטא על חנוקא ועל צליבו עכ"ל הרי לפניך שכל אלו הד' בחינות מן סט"א המקטרגי' על חטאי האדם עד אשר יקבל עונשו המבואר בתורה וכשאדם דבוק בהש"י כמד"א ואתם הדבקים בי"י אלקיכם חיים כולכם היום דכיון שהאדם דבוק בהשם הנכבד ית"ש היינו ד' אותיות השם הוי' ב"ה (ע"י עסק התורה פרד"ס ועסק המצות ויצונו י"י אלקינו לעשות את כל החוקים וכו' לחיותינ"ו כהיום הזה) אין מבוא לסטרין אחרנין הממונים על ד' מי' ליגע בו משא"כ כשח"ו מפריד א"ע ע"י חטאיו מן ד' אותיות השם הנה מעורר אותן הקליפות הנ"ק מי' הממונים על ד' מי' ולעתיד ב"ב כשיתוקן העולם אז יתבטלו כל הקליפות ותתקיים הנבוא' בלע המות לנצח ומחה הוי' אלקים דמע"ה וכו' ויהי' השם שלם והכסא שלם אלקים בגימ' הכס"א כנודע. ע"כ כתיב ומחה הוי' אלקים הבן:

הקדמה ב ידועלך משארז"ל אע"פ שבטלו ד' מי' דין ד' מי' לא בטלו ממילא כן היה הדבר בזמן הסנהדרין מי שלא קבל עונשו ע"י הסנהדרין כגון שלא היו עדים או שמצאו לו איזה זכות. הנה עונשו אינו מסור בידם. אבל היודע תעלומות הוא יודע ועד אם לא שב בתשובה. הנה הוא ממציא לו המיתה הראויה לקבל' עונשי כפי התורה. ותדע שאלו ד' מי' המבוארין בתורה הן המה כלל כל העונשים דהנה בכל החטאים מפריד האדם מן דביקות השם הנכבד בבחי' שונות והנה אלו הד' מי' הן הנה לתקן הפגם וליחד אותיות השם הנכבד ויתוקנו כל החטאים. וכפי הנראה גם עונשי עוה"ב הרוחניי' הן המה ע"פ הדרכי' הללו אבל אין מבוא לאנוש לעמוד על הדבר וראיה לדבר שבאלו הד' מי' נכללין כל היסורין עיין נא במדרש תולדות. דיוקים איש צרורות שקיים בעצמו ד' מי' ב"ד ונכנס תיכף לחיי עוה"ב:

הקדמה ג כמושהארבעה מי' הללו נמסרו לב"ד לענוש בהן את היחוד המפריד א"ע מן דביקות הש"י שאחרי שיקבל העונש יבא לחיי עוה"ב כי הנה ית"ש חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כ"ה על חטאי צבור להתם חטא ולהעביר פשע וחש הש"י לתועלתינו לטוב לנו כל הימים והשליט עלינו הארבע מלכיות והוא ג"כ לפייס את השם הנכבד בד' אותיות. והד' מלכיות הללו הן הנ' כנגד הד' סטרין המבוארין בזהר הנ"ל הממונין על ד' מי' על המפרידין א"ע בחטאם מן דביקות השם הנכבד. והנה תתבונן גלות בב"ל היה לתקן הפגם של אות י'. מד"י. לתקן ה' ראשונה. יו"ן לתקן אות הו' אדום לתקן ה' אחרונה והוא דבר מפורסם בדברי המקובלים נתבאר אצלינו במאמרי חנוכה עיי"ש. עד בא יום המקיו' ב"ב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה להוי' המלוכה. והי' הוי' למלך עכ"ה ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד אז יהפוך אל עמים וכו' לקרוא כולם בשם המיוחד:

הקדמה ד ידועמ"ש המקובלים דהנה גלות מצרים לא נחשב בכלל הגליות היינו ד' מלכיות אמנם הוא היה גלות שרשיי בכדי שיהיה ישראל ראויין להשיג דביקו' גם בקוצ"ו של יו"ד (כמ"ש ויקוצ"ו מפני ב"י) שהוא השורש לכל ד' אותיות. כן היה הגלות הזה כלול מן כל הד' מלכיות. עיין בכתבי האריז"ל ובמג"ע מ"ש פרעה. הן רבי"ם עתה עם הארץ וכו' רבי"ם ר"ת רומ"י בב"ל יו"ן מד"י. ע"כ היה בו ד' ענייני גזירות כנגד הד' מלכיו' וכמו שיתבאר אי"ה:

הקדמה ה מ"שהר' הק' הרמ"ע מפאנו בס' בע"מ מאמר ת"ד ח"ב שורש עמל"ק כלול מן כל הד' סטרין הממונים על ד' מי' ב"ד (המבוארים בזהרה' אבן נגף וכו') וכולם נרמזין בשמו הרע כאשר יוחסר בכל פעם אות משמו ומתחילין בחסרון אות האחרון (ויש לרמז בזה ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד ויתבאר אי"ה) דהיינו כאשר תחסור האות האחרון נשאר אותיות עמ"ל. (דא קליפת אב"ן נג"ף הוא הגורם לסקיל' כמבואר בזהר הנ"ל ומבואר בזהר בלק שהוא הנק' עמ"ל. ולא ראה עמ"ל בישראל עיין במפרש י"ד יהוד"ה) ובהחסר אות השלישית נשאר עמ"ק הנרמז לקליפ' השנית הגורמת לשריפ"ה. שהוא כמו שריפת גיהנם בשאול עמוק"ה כ"כ המפרש) ובהחסר אות השנית משמו נשאר על"ק (לשון עלוק"ה השואבת ומוצצת דם האדם היא הקליפה השלישית הגורמת להר"ג חרב מלאה ד"ם ע' במפרש) ובהחסר אות הראשון משמו נשאר מל"ק (מרמז לקליפ' הרביעי' הגורמת לחנק שהוא במליק' בצוואר ע' במפרש עיי"ש היטב בדברי הרב ובמפרש י"ד יהוד"ה ותראה פלאות:

ומעתהבין והתבונן אשר עמלק הרע בכשפיו וזנוניו הנ' הוא אחוז בהקליפות הכוללים כל המיתו' וכל השיעבודי מלכיות אשר ע"י היסורין הללו מתכנס כל חלא' וזוהמא מישראל כי הזוהמא נדבקת בקליפו' ובאומות. וישראל עם קרובו ישארו כולם דבקים בשם הנכבד לחיי עולם והקליפות והאומות יהיו לאבדון ובלע המות לנצח וכו' ומחה הוי' אלקים דמע' וכו' שם שלם וכסא שלם כמש"ל והנה לפ"ז בקל תוכל להתבונן את אשר גרם הרשע הזה לישראל הדבקים בשם הנכבד בד' אותיותיו הנה היא להיותו אחוז בד' הקליפות שהוא הניגוד והן המה המפתים לעבירות וגורמים למיתות ושיעבודים כנ"ל הנה בא בכשפיו ובאחיזתו במר כבה טמאה ונלחם עם ישראל וגרם מה שגרם בהתעוררו כל הנ"ל והבן. והגורם לזה כאשר ישראל ניסו את הוי'. באמרם היש הוי' בקרבנו וכו' הנה פגמו בעוה"ר את הד' אותיות כאשר הפרידו דביקותם לשעה אזי מיד ויבא עמלק שהוא כלול מן ד' קליפות ד' מיתות ד' שעבודים הבן כ"ז וילא' הקולמוס להאריך כ"ז:

ועתהעמוד והתבונן מה שצונו יוצרינו במצוה זכו"ר את אשר עשה וכו' והיה בהניח וכו' תמחה את זכר עמלק וכו' לא תשכח הנה באה הציוו זכו"ר בפה והיה בהניח וכו' תמחה וכו' במעשה לא תשכח במחשבה דהנה להיות כ"ז שישנו שליט' עדיין לקליפות עמלק כביכול אין התגלות כבודו ית"ש בשלימות והנה הוא הניגוד שהוא כלל המרכבה טמאה המנגדת לקודש כלל שיעור השיעור הקומה. כמו שרמזתי לך בד' אותיותיו ניגוד וכו' והנה כלל שיעור קומת הקדושה הן המה באותיות השם הנכבד ד' אותיות כנודע וכבר ידעת שיעור קומת הקדושה חב"ד מחשב' חג"ת דבור (היוצא באדם מן הלב וכנפי הריאה אשר הם בזרועות ואמצע הגוף הבן) נהי"ם במעש' כנודע (כמו שהוא באדם כלי המעשה גורמין) והנה נצטוינו להעביר הניגוד המנגדת המרכבה הטמאה נצטוינו להעביר ע"י מחשבה דיבור מעשה אז יהיה הוי' למלך עכ"ה ויבולע המו"ת לנצח הוא שיעור קומת הקליפו' הנרמזים בעמלק כנ"ל אז ומח' הוי' אלקים (דייקא ש"ם וכס"א) דמע' ומעתה תבין הדבר בשכלך אשר אין השם והכס"א שלם עד שימח' זרעו של עמלק הכוונה כל שיעור קומת הסט"א אז ונשגב הוי' לבדו והוי' לעולם ישב כונן למשפט כסא"ו ידיד הקורא בקשתי להעמיק בדברי ותרא' פלאות וענינים נפלאים:

ועתההבוא נבוא לבאר דברי המדר' שהוא פתח דרושינו וירא עמלק הנ' קשה כל הקושיות שהקשינו לעיל א' אומרו ויב"א לשון מהירות ב' אומרו עמלק סתם. לא יחסו בשם ומשפח' וממלכ' ומדינה ומשמע מזה שביאתו היה רק בכח שמו הנימח ג' הסמיכות אל הקודם ד' להבין הפלגת הרע אשר עש' הרשע הזה יותר מכל האומו' עד שנשבע הקב"ה בשם וכסא אשר יאבד זכרו מתחת השמים והנה להתיר כל הקושיית האלה הנה בעל המאמר ברוח קדשו הביא ממרחק לחמו (כדרך המדרשים בכ"מ) הה"ד לא שלותי וכו' הנה יש להתבונן בשנוי הלשונות בהפסוק (הגם שהפסוק הזה אמר איוב ע"ע הנה הם בכתובי"ם הנאמרים ברוה"ק מלמדים ג"כ ענינים אחרים כנודע מדרשתם ז"ל בכ"מ) ע"כ דרש שהפסוק הזה אמר איוב ביסוריו ורמז ליסורי ישראל בימי עניים ומרודם בגליות שונות והיינו לא שלות"י מבב"ל היא עפמש"ל גלות בבל היה על הפגם באות יו"ד של שם הקודש הנה היו"ד הוא בחי' חכמה כנודע. והנה שלוה הוא בחי' בטחון כמד"א ישליו אהלים לשודדים ובטוחות וכו' הרי לך אשר שלו"ם הוא בבחי' בטחו"ן. ובטחון הוא בחכמה ע' במק"מ פ' טהרה וזה והנרמז לא שלות"י מבבל היינו היפוך השלוה ולא שקטתי ממד"י הנה גלות מד"י על הפגם בה' ראשונה הוא בחי' בינה כשאמרז"ל בפסוק. ויאמר המלך לחכמי' יודעי העתים ששאל לבני יששכ"ר יודעי בינ"ה לעתים והשיבו לו שישאל לעמון ומואב שלא גלו מארצם ויודעים להבין כדכתיב שק"ט הוא מואב ושאנן על שמריו ומתרגמינן כחמר טב דיתוב על דורדייא והנה עולם הבינה שם ה"ס יין המשומר בענביו. היינו ולא שקטתי היפך השק"ט ולא נחת"י מיון הנה גלות יון היה על הפגם באות ו' הוא בחי' ז"א נרמז במנוח' כמד"א ומצאן מנוחה אשה בית אישה וכתיב קומה י"י למנוחת י"ך את"ה וארון עזך כמד"א ואת"ה תשמע השמים הבן היינו ולא נחתי היפך המנוחה ויבא (רוגז במהירות ובפתאום) זה אדום שבא בפתאום שהרי היה להם כריתות ברית בבית שני עם ישראל כמבואר ביוסיפון ובפתאום החלו להשתרר על ישראל עד אשר החריבו את בהמ"ק. והנה נק' מלכות עשו רוגז שהיה לו רוגזה מאז ומקדם וישטום עשו את יעקב והנה גלות אדום על הפגם בה' אחרונה מלכות וכתיב בי' וינאץ בזעם אפו מלך וכו' ע"כ ויבא רוגז זה מלכות הד' והנה דרש עוד שנרמז בדברי רוה"ק הללו (שאמר איוב ביסיריו ד' לשונות הללו לרמז יסורי ישראל בגלות מצרים שהיה גלות שרשיי לכל הד' גליות וכמש"ל בענין קיצו של יו"ד בקדש וכמ"ש ויקיצ"ו מפני ב"י ע"כ היה ד' מיני יסורים בגלות ואמר לא שלות"י מגזירה ראשונ' שגזר פרע' עלי וימרר"ו את חייהם הוא לתקן שורש אות יו"ד שהוא בחי' חכמ' והחכמ"ה תח"י' (חכ"ם בגימ' חיים) ובכאן לא שלות"י (כנ"ל) רק וימררו את חייהם מרו"ר בגימ' מות הוא שורש גלות בבל ולא שקטתי מגזיר' שבי' אם בן הוא וכו' הוא לתקן שורש אות ה' ראשונה הוא בחי' בינה המחי' את הבנים כנודע מסוד שביר' הכלים ותיקונים ובכאן ותהי להיפך לא שקטתי (כנ"ל) שגזרו אם בן הוא וכו' והוא שורש גלו' מד"י ולא נחת"י מגזירה שלישי' שגזר ואמר כל הבן הילוד וכו' והוא לתקן שורש אות הוי' בן חכם ישמח אב והנה יאו"ר היא חכמת מצרים חכמת כישופיהם ים מים מגדל וכו' והנה עבדו ליאו"ר והנה צוה להשליך הבנים ליאו"ר וזהו ולא נחתי כנ"ל והוא שורש גלות יו"ן והנה לא יכלו עוד להתמהמה הנודע והנה תיכף בסמוך ליציאתם ממצרים (כמד"א בדרך בצאתכם ממצרים) ויב"א (במהירו') עמלק שהוא מזרע עשו שהוא מלכות אדו"ם הגם שכבר כתבנו דקליפת עמלק כולל כולם עכ"ז בבחי' ייחוסן הוא עיקר מזרע עשו והוא הנקרא רוג"ז כמש"ל וישטום עשו את יעקב ולדעתי מהו אשר משמיענו התורה בעת צאתם ממצרים לא יחרץ כלב לשונו היינו קליפת עמלק שנק' כלב כנודע עד אשר קדם אותם בדרך על שאמרו היש י"י בקרבינו וכו' כמש"ל אז במהירות בא ודלג עליהם ומעתה אם עיני שכל לך בין תבין את אשר לפניך ויבואו כל הדקדוקים על נכון ותבין מה שצונו השם יתברך במצוה על הצר הצורר הזה הכולל כל המרכבה טמאה לאבד את זכרו מתחת השמים וצונו לעשות במחשבה ודיבור ומעשה כמש"ל ובזה תלוי גאולתינו גאולת עולם במהרה בימינו ידעתי כי לא יצאתי י"ח ביאור הדברים על נכון אבל ידעתי אשר במעט עיון יבין הקורא הדברים ויאירו עיניו:

שלחהלהו אסתר לחכמים כתבוני לדורות שלחו לה הלא כתבתי לך שלישי' במועצות ודעת שלישי' ולא רבעים עד שמצאו לה מקרא מן התורה שנא' כתוב זאת זכרון בספר כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרו"ן מ"ש בנביאים בספר מ"ש במגיל"ה הנה על דבריהם הנ"ל יתפלא כל משכיל א' ששלחו לה מ"ש שלמה הלא כתבתי לך שלישים מאין שפטו דקאי על מחיית עמל"ק (ופירש"י ז"ל ידוע) ב' לא יונח שהי' להם איזה הוכחה או קבלה אשר שלמה אמר זה על מחיית עמלק הנה אמרו והוכיחו לאסתר שאין לכתוב עוד מחיית עמלק דכתיב הלא כתבתי לך שלישים וכבר נכתב ג' פעמים היינו פעם אחת בפ' בשלח ופ"ב במשנה תורה ופ"ג בשמואל הרי הי' סברתם דיוחשב פ' בשלח ומשנה תורה לשתים א"כ מאיזה טעם נתחדש להם סברא אחרת מפסוק כתוב זאת זכרון וכו' להחשיב פ' בשלח ומשנה תורה רק לכתיבה אחת ונ"ל ע"פ מש"ל. בשם הרמ"ע ז"ל איך בשם הרשע הזה נרמזין ד' אבות נזיקין דעלמא והם עמל עמק עלק מלק הן הנה בגימ' ג' פעמים עמלק וידוע

הג"ה בהחשב מספרם הם בגי' תש"ך הם המה ניגוד לישראל אשר שיעור קומת החס"ד חופף עליהם כל היום מן תש"ך צירופי בראשי"ת בשביל ישראל שנקראו ראשי' (תש"ך בגימ' י"פ חס"ד) והנה זה לעומ' זה בטומא' ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אוב"ד כאשר רמזתי לך לעיל בדרוש הקודם ואז יהי' השם שלם והכסא שלם כנוד' מדברי רז"ל וזה שמסורה לנו בסוף פסוקי דזמרה והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ישתב"ח שמך לעד מלכנו. ישתב"ח בגימ' תש"ך שיעור קומת החסד: דעיקר אחיזת שורשו הוא הדעת דס"א כידוע מן סוד שאמרו הראשונים בלעם עמלק בקשר אחד תמצאנו ופי' בו הק' מהר"ש מאוסטרפאליי' הי"ד בקשר אחד תמצאנו היינו לאורכם ולרוחבם כשתכתבם בשורה זה תחת זה כזה בל עם יהיו מקושרים גם לרחבם עמ לק בלעם עמלק זה יורה דלשניהם שורש א' ובלעם היה מתפאר בעצמו ויודע דעת עליון וע"כ ארז"ל ולא קם נבי' עוד בישראל כמש' אשר ידעו י"י וכו' ודרשו בישראל לא קם אבל באוה"ע קם ומנו בלעם ואמרו בזוהר שמות דף כ"א כד אתא רשב"י אתו שאילו קמי' האי מלה (שהוא באמת תימא גדול') פתח ואמר קטיפא דקרנטי אתערבא באפרסמונא טבא ח"ו אלא ודאי כך הוא באוה"ע קם ומנו בלעם משה עובדוי לעילא ובלעם לתתא משה אשתמש בכתרא קדישא דמלכא עילא' לעילא ובלעם אשתמש בכתרין תתלאין דלא קדישין לתתא ובההוא גוונא ממש כתיב ואת בלעם בן בעור הקוס"ם הרגו בחרב ואי ס"ד יתיר זיל שאול לאתני' עכ"ל הרי לך מבואר דבלעם היה שורשו מן הדעת דס"א והנה עמלק הוא עמו בקשר אחד אחיזת שורשו הוא ג"כ בדע"ת דס"א (עיין בדברי הקדוש הרמ"ע ז"ל כתב בלעם עמלק בקליפ' הוא כמו להבדיל בין טומאה לטהרה) יעקב ומשה בקדושה משה לגו ויעקב לבר כמו כן בדעת הטומאה בלעם לגו עמלק לבר ע"ש וכיון שאחיזת שורשו הוא הדעת דס"א תבין מ"ש בזוהר בשלח אר"ש וכי קלה הוא בעיניך קרבא הא דעמלק ת"ח מן יומא דאתברי עלמא עד ההוא זמנא ומההוא זמנא עד דייתי מלכא משיחא ואפי' ביומי דגוג ומגוג לא ישתכח כוותי' לאו בגין חיילין תקיפין וסגי אין אלא בגין דבכל סטרין דקוב"ה הוא עכ"ל תבין הדבר כיון שהרשע הזה בכשפיו וטומאותיו בא בשורשו אחיזתו דעת דס"א הנה כמו בקדושה כתיב ובדע"ת חדרי' ימלאו הדעת הוא בכל סטרין (ואם באתי להאיר לך להתבונן הדבר גם בנשמת האדם יתארכו כמה דפין איך הדעת הוא קיום השכל והמדות כולם אבל כבר נאמרו ונשנו הדברים לפני החברים) הנה כמו כן הוא להבדיל בטומא' הדע"ת הוא בכל סטרין כל שיעור קומת הס"א והנה זה נצמח עוד מן חטא אדה"ר שהזהירו הש"י ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (כאשר תתבונן בדעת"ך בכתרין דלא קדישין אשר נבראו להיות רצועה לאלקא' והם שורש המות כאשר תתבונן מ"ש לך בענין עמל"ק בד' ענפיו הנרמזים בשמו כנ"ל) הנה ביום אכלך ממנו וכו' וזה שאמרה האשה הנחש השיאנ"י שורש תיבת שיאנ"י הוא י"ש אי"ן בא הדעת לידי חקירות וספיקות אם י"ש אם אי"ן הנה גם בכאן כשחקרו ונסו ואמרו הי"ש י"י בקרבנו אם אי"ן מיד ויבא עמלק הוא הדעת דס"א המעורר מן חטא הראשון עץ הדע"ת ע"כ אמרו בזוהר שראה משה איך הס"מ בא עמו הוא כמו בחטא הראשון בא ס"מ ורכב על הנחש הבן הדבר היטב:

ומעתהתתבונן ג"כ מ"ש בזוהר בשלח דף ס"ז ע"א א"ר יהודה בכל דרא ודרא בכל דרין דאתיין לעלמא לית לך דר דלית בהו מההו' זרעא בישא וקוב"ה אנח בהו קרבא עכ"ל כי כל היועצים עצות רעות על ישראל בכל דור ודור ובכל אומה במלכות' הנה העצה בא מהדע"ת והוא מהדעת דסטרין א' אשר הוא שורש עמלק וכן גזרו אומר בזוהר בראשית אשר גם כל העומדים כלי חמס על ישראל בדרין בתראין כתות הער"ב ר"ב אשר בקרבנו הם יושבים מיני' מוסרים אפיקורסים הן המה משורש עמלק הדע"ת דס"א ער"ב ר"ב בגימ' דע"ת והמה אשר אמרו בדור המדבר כי זה מש"ה האיש (דעת דקדושה) לא ידענ"ו וכו' והנה ידיד הקורא כאשר תראה בדורות הללו (עקבות משיחא) אשר בעוה"ר נתרבה האפיקורסת וגם אותן דקיימין כלי חמס על ישראל לפשוט את עורם מעליהם בעצות רעות בחוקים לא טובים וד"ל הנה תצפה לרגלי משיחא דהנה זה גמר הבירור להפריד הטו"ב מן הר"ע אשר בעוה"ר ע"י עץ הדע"ת טוב ורע נתהוו' מה שנתהוו' וכאשר יוגמר הבירור ב"ב הנה בא יבא משיח צדקנו ולא יאחר ע"כ תתבונן הנה נצר זדון מזרע עמלק אשר עמד לקוץ ממאיר לבית ישראל ועמד מרדכי הצדיק נגדו הנה כתיב בי' ומרדכ"י יד"ע את כל וכו':

ועתהעמוד נא כיו' ואשמיעך את דברי אלקים חיים אשר קדשנו במצותיו וצונו זכירה מעשה עמלק (הוא הדע"ת דסט"א) הנה צונו ג' מצות (ממנין תרי"ג) זכור בפה דבור והי' בהניח וכו' תמחה וכו' במעשה וכו' לא תשכח במחשבה הרי לך במחשבה דבור ומעשה הוא להיות הדעת הוא כלל שיעור קומה כמד"א ובדעת חדרים ימלאון והוא ממוצע בין המחשב' והמעשה והנה זה לע"ז הוא בסט"א קליפת עמלק הנה כאשר מתגבר הדעת דקדושה במחשבה דבור ומעשה הנה מתבטל כל שיעור קומת הסט"א והאלילים כליל יחלוף ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ ותתבטל המיתה בלע המות לנצח ויתבטל השעבוד מלכיות ונשגב "י לבדו והי' הוי' למלך עכ"ה הבן:

ועתהנבא לבאר לך דבריהן ז"ל שהתחלנו בהתחלת הדרוש שלח' להו אסתר לחכמים כתבוני לדורות ובודאי מי שיש לו מוח בקדקדו יבין אשר לא הית' כונת' אסתר שיהי' הדבר לה לכבוד ולתפארת רק היה כונת' כיון שבימים ההם בזה"ז עמד נצר זדון מזרע עמלק הדע"ת דסט"א ועמד נגד כל שיעור קומת הקודש לבלע ולהשחית ח"ו נחלת י"י והמה בצדקתן עמדו לעורר דעת דקדושה (כמד"א ומרדכי יד"ע וכו') וכן לדע"ת את שלום אסתר והפועל ישועות התנוסס עמהם נסים נפלאים אין ערוך אליהן (שנתגלו המאורות העליונים יסודות בחו"ב במלכות שמים כנודע למביני מד"ע ועי"ז נתגבר הדע"ת דקדוש' והמ"ן הרשע אשר היא אחיזתו מן הדע"ת דסט"א עם כל משפחתו הרשעים ספו תמו כרגע (הנה בקשה אסתר כתבוני לדורות שיהי' התגלות הזה באסתר (בגימ' שושנה) מלכות שמים בכל שנה ושנה ויהי' סיוע לישראל בימים האלה להתחזקות עליון ע"י תורתן ומצותן ולבטל הדע"ת הרע כל היועצים לרע' על ישראל וכל כתות הערב ר"ב ויהי' מציאות לביטול השעבוד ד' מלכיות ולביטול המות אשר הוא ג"כ ד' מיתות וכולן נרמזין בשם עמלק. הדעת הרע כאשר כתבתי לך (עד אשר ב"ב יתבטל לגמרי מכל וכל כנ"ל) והנ' שלחו לה החכמי' כתיב הלא כתבתי לך שלשי' במועצות ודע"ת לעיל מיני' כתיב הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך להיות בי"י מבטחך. הודעתיך היום אף אתה הלא כתבתי לך שלשים במועצות ודעת להודיעך קשט אמרי אמ"ת להשיב אמרים אמ"ת לשולחך ועת' בני הסכת ושמע דברי חכמי"ם הנ' כאשר שלח' להן אסתר כתבוני לדורות בכדי שתהי' גם קריאת המגיל' לדורות בימים ההם בזה"ז תועלת להתגבר דעת דקדושה ולבטל הדעת דסט"א הנה זה מדרכי החכמים הקדושי' אשר בכל ענין שנזדמן להן מרא' להן הקב"ה בפסוקי התורה ונבוא' וכדברי נבואה ורוה"ק (כי דברי נבואה נכתבו עד סוף כל הדורות לכללות ולפרטות כא"ו ע"כ החכמים נסו בילדים דברי נבואה באומרם להן פסוק לי פסוקיך) הנה המה ראו אשר שלמ' ברוה"ק אמר שאין להזכיר במכתב ביטול הדעת הרע רק בג' מקומות כנגד מחשב"ה דיבור מעש' (כל השיעור קומ' כמש"ל) הנ' אמר הט אזנך וכו' ולבך תשית לדעת"י להגביר הדעת דקדושה על דעת הסט"א בג' בחי' מחשבה דבור מעשה כאשר יתבאר. וכמו שנצטוינו בזכירת עמלק להשמידו זכו"ר תמח"ה לא תשכ"ח הנ' אמר כי נעים כי תשמרם בבטנך (פנימית הלב היא המחשב') יכונו יחדו על שפתיך (הוא הדבור) להיות בי"י מבטחך הודעתיך היום אף אתה (הוא המעשה) דהנה המחשבה והדבור אפשר לנו לקיים במחיית עמלק אבל המעשה האיך אנחנו יכולין לקיים בזה"ז הלא זה לא יהי' עד לימות המשיח שיתבטל הדעת הרע במעשה מכל וכל ולא ילמדו עוד איש את רעהו רק כולם ידעו את י"י וכו' אבל תתבונן הלא זה הדבר אשר נוהג בכל המצות שא"א לנו לקיימן בזה"ז בפועל והאיך יושלם לנו החלוקא דרבנן אבל כאשר אנחנו מקיימין אותן במחשבה ודבור והבטחון בי"י אשר ימהר ויחיש פדותינו ונקיימן בפועל הנה הוה כאלו קיימנו בפועל גם היום וז"ש שלמ' ברוח קדשו על חלק המעשה להיות בי"י מבטחך הנ' הודעתיך היום אף אתה (אני משפיע לך גם בחי' הדעת של חלק המעשה אף אתה שאינך יכול לקיים בפועל כעת ע"י קריאתך בתורה ובטחונך בי"י יוחשב לך כאלו קיימת בפועל וסיים דבריו הלא כתבתי לך שלשים במועצות ודע"ת כיון שהדעת הרע צריכין לבטלו ע"י הדעת הקדוש בג' בחינותיו ע"כ כתבתי לך ג' פעמים בתורה מחיי"ת עמלק ושפטו בשכלם שהוא הנאמר בפ' בשלח ובמשנה תורה ובשמואל ושפטו שהוא הנאמר בהתחלת הנביאה הט אזנך ושמע לדברי הוא הרמז למה שיהי' באחרית שתשלח אסתר לחכמי' כתבוני לדורות הנה באה הנבואה על אסת"ר הט אזנך ושמע לדברי חכמים אשר יגידו לך שלשים ולא רבעים והנה האיר הקב"ה את עיניהן להתבונן בפסוק שאח"ז. אמר להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשלח"ך ופירשו בו דזה ג"כ דברי רוה"ק מה שיהי' באחרית הימים שתשלח אסתר לחכמים כתבוני לדורות והם ישובו לו כהלכה שנאמר בדברי שלמה הלא כתבתי לך שלשי' במועצות ודעת שלשים ולא רבעים וכבר נכתב ג' פעמים במחיית הדע"ת דסט"א היינו פ' בשלח ומשנה תורה ובשמואל ואח"כ יודעים הקב"ה ויאיר עיניהן דהאמת אתן דאין לכתוב רק ג' פעמים נגד מחיית הסט"א במחשבה דבור מעשה מן קומת הדעת דסט"א. אבל כל מה שנאמר בתורה תורת אמ"ת לא נקרא רק זכיר' אחת וזהו להודיע"ך קשט אמרי אמ"ת שהאיר הש"י את עיניהן להודיען האמ"ת אמרי אמ"ת היינו אותן ב' המאמרות שנאמרו בתורה אמ"ת כאחת יחשבו ועי"ז להשיב אמרי"ם אמת לשלחך היינו לאסתר השולח"ת לכם כתבוני לדורו"ת תשיבו לה דברי אמ"ת. ובזה יצדק בראשית הכתוב הט אזניך ושמ"ע דבר"י חכמי"ם. ובסיום מסיים להשיב אמרים אמת לשלח"ך רצ"ל דברי שניהן אמיתיי' היינו דברי חכמים שדקדקו שלשים ולא רבעים אמת הן דמחיית עמלק הדע"ת דסט"א ע"י הדע"ת הקדוש' הוא במחשב"ה. דבו"ר מעש"ה וכן דברי אסתר אמת לכתוב את המגילה לדורות כי כל מה שנאמר בתורה כאחד יחשב וא"כ אלו ואלו דא"ח ושלום רב לאוהבי תורתך והזכירות הן שלשה שהן ארבע כענין הד' בחינות הנרמזין בקליפת עמלק שזכרנו לעיל. והן עמ"ל עמ"ק על"ק מל"ק הנה ד' הן והן בגימ' ג"פ עמלק הבן הדבר:

וזהשיש לפרש במגילה ויכתוב מרדכי את הדברי' האלה וישלח ספרים וכו' דברי שלו"ם ואמ"ת היינו שכתב מרדכי זה לכ"י שדברי אסתר ודברי חכמי"ם שניהן אמ"ת ושלום ביניהן אלו ואלו דא"ח וכאמור לעיל ובזה תבין משארז"ל בלשונן שלח"ה להן אסת"ר לחכמים למה אמרו שהי' הדבר הזה בשליחות ולא באמיר' להן דודאי רובן של סנהדרין היו אז בשושן אבל שפטו זה ודרשו מן הפסוק להשיב אמרים אמת לשולח"ך הבן הדבר ועתה אתה הקורא נעים בהבינך כ"ז ורגיל אתה בשותא דרבנן תנשק ידי החכמים הם אמת ודבריהן אמת ברוך שבחר בהן ובמשנתם:

והנהשואלין ודורשין בה' הפסח קודם לפסח שלשים יום ומתחילין מיום הפורים. כבר ידעת שי"מ הית' יציאה הדע"ת מן הגלות וידע"ו כי אני י"י וידעת"ם כי וכו'. והנה לפי הנ"ל אשר כתבתי לך עמל"ק הוא אחוז בדע"ת דסט"א צריכין לבטלו בג' בחי' מחשב"ה דבור מעשה כנ"ל. והבן מש"ל משאמרז"ל שלשים ולא רבעי"ם ואסתר צותה לכתוב גם בפעם רביעי ובאמת כל הד' פעמי' הן רק ג' והוא ענין הד' סטרין הרמוזין בשם עמל"ק עמ"ל עמק עלק מלק. והן בגי' ג"פ עמלק הנה מן יום הפורים עד חג הפס"ח הן תש"ך שעות מנין ג"פ עמל"ק למחות את שמו הדעת הרע מתחת השמים בכל שלש' בחינותיו מחשב' דבור מעש' הבן הדבר היטב:

זכוראת אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם וכו' קשה התחיל ביחיד זכו"ר ל"ך וסיים בצאתכם לשון רבים והנרא' לפרש ע"ס מ"ש כ"פ בענין זכיר"ת מעשה עמלק אשר הרע לישראל מאד להיותן יוצאין אז ממצרי"ם גלות הדעת ויצאו מן הדעת שבקליפ' כמ"ש וידעת"ם כי אני י"י שיצא הדעת דקדוש' מן הגלות לבל יהי' בישראל עם קדוש שום דעות רעות ואפיקורסת ואמונות כוזביות והנה בא אח"כ עמלק בכשפיו שהיה בחינתו ואחיזתו בדע"ת שבסט"א ועש' מה שעש' כבר הארכנו בזה והנה ידוע שכעת בעוה"ר גלות המדו"ת היינו בחי' הירא' ואהבה וענפיהן והדע"ת הוא הכולל והמאחד המדו"ת והנה ידוע דבשביל זה נתארך בעוה"ר בגלות החל הזה להיותו מגלו' המדות ואין גלות אחד דומה לחבירו. כי אצל זה מדת אהב"ה בגלות ואצל זה היראה וכיוצא במדות. משא"כ במצרים הי' גלות הדע"ת שבשכל לכולם בשוה הבן מאד והנה כעת הוא גלות הדע"ת הטמון במדות כמד"א ובדע"ת חדרים ימלאון והנה עמל"ק שגרם התעוררת הדע"ת דקליפה עד היום הרע לנו בבחי' הדע"ת של כל אחד מישראל ז"ש את אשר ל"ך עמלק ל"ך דייקא לכל אחד בפ"ע במדתו בדרך בצאתכם כלכם ביחד שאז היה לכולם גלות בשוה בבחי' הדע"ת והוא גרם לכ"א מה שגרם עד שהש"י יעזרנו למחות זכרו מתחת השמים והבן. אמרתי לך ברמז דרך כלל:

והנהעת לדרוש ידוע משאמרז"ל בשעת מתן תורה לישראל כפה עליהן ההר כגיגית וא"ל אם מקבלין אתם התורה מוטב ואם לאו וכו' ואמרז"ל מכאן מודע"ה רבה לאורייתא ואמרו אעפ"כ הדור קבלוה עליהן בימי אחשורוש והנה יש להתבונן בזה דודאי לא במקר' נפל הדבר שנשתהו כ"כ שנים בלא ביטול מודע' עד בימי אחשורוש נתבטל' המודע"ה. ונ"ל בזה דהנה תיבת מודע"ה נגזר מלשון דע"ה ודעת שהדבר שהאדם מוכרח לעשותו באונס והוא נגד דעתו ורצונו הנה הוא עוש' הדבר אבל הוא בלא דע"ת שלימ' ונפש חפיצה וע"כ כשאומר בפני עדים שהוא נגד דעת"ו מיקרי מודע') והנה עיין ברמב"ם נחה עליו רוח י"י ודיבר בקדשו ברמז מצות טביל' לטמאי' הוא הנרצ' בזה לרמז לו שיטביל עצמו במימי הדע"ת וזה שכתבו כל המקובלין סגול' לבעל תשוב' טבילה במקו"ה טהרה. בכל עת והוא לדעתי כי אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות והחסיר דעת"ו וכשנתעורר לשוב אל י"י הנה הטביל' במקו"ה טהר"ה רמז למימי הדעת:

והנהיש במקו' טהר' תתק"ס לוגין. ויש אצלינו כונה פשוטה בטביל' במקוה לבעל תשוב' להתהוות ברי' חדשה והימים הראשונים יפלו כי לדעת תלמוד ירושלמי ברי' בטיל' בתתק"ס (והוא י"ו פעמים ששים ונ"ל הטעם דהנה כל ברי' יש בה ד' יסודות וכל יסוד כלול מכולם א"כ יש בה י"ו יסודות ומספר ששים מבטל הטעם ע"כ אפי' ברי' האסור' מבוטל טעמה ואיסור' בי"ו פעמים ס' היינו תתק"ס. ושבה להיתר לדעת הירושלמי והנה הבעל תשובה הנכנס למקוה טהר' דומה למ"ם מרובעת ומקפל א"ע תלת גו תלת כעובר הנתון בבטן אמו (שהוא דומה למ"ם כידוע) ומתבטלין יסודותיו הקודמין במספר תתק"ס וסר מעליו עונו ואחר טבילתו הנה נעשה כברי' חדשה וכקטן שנולד ע"י התשובה ובכונת ביטול יסודותיו כנ"ל:

עייןמ"ש בדרושי ימי התשוב' בענין פיר"ש המשנה. אמר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים וכו' מה מקוה מטהר את הטמאין אף הקב"ה מטהר את ישראל וכתבנו שם הקב"ה מטהר את ישראל בהזמן הנרצ' היינו ימ"י רצו"ן לתשוב' היינו ארבעים יום מר"ח אלול עד יוה"כ ובהן תתק"ס שעות מקוה ונעשים בהם ישראל כבריה חדשה מכל חטאתיכם לפני י"י תטהרו:

והנהלפי מש"ל. שנחה רוח י"י על הרמב"ם במה שאמר שטהרת המקוה היא בצירוף לטבול א"ע במימי הדעת תמצא רמז נכון במספר המקו"ה טהר"ה ע"ם דע"ת. או המקו"ה טהר"ת ומימי הדע"ת (כלשון הרמב"ם) הוא בגי' תתק"ס שיעיר לוגי המטהרין לבע"ת מטומאתו שנטמא בהעדר הדע"ת וישוב בדעת לימי עלומיו:

והנהקטן שאין דעתו שלימ'. הנה אבותיו מכריחין אותו ומדריכין אותו לתור' ולמצות ולהיות שאין דעתו שלימה. הוא עליו לעול ולמשא וכשמתגדל ועומד על דעת"ו הוא מבין למפרע הטובה הגדולה שעשו לו אבותיו ומבין שאלו הי' בדעת שלם בעת שהיו אבותיו מכריחין על החכמה בתורה ומצות הי' מהראוי שאדרבא הוא יבקש מהן להדריכו במעגלי צדק ולהוסיף אומץ בכל פעם ממושכל למושכל. רק שקטנותו גרמ' לו שלא יצא הדע"ת אל השלימות כי אם היות כשהאדם נולד יש תיכף בכח"ו הדע"ת אבל הוא רק בכח ומן הצורך להביאו בכ"פ אל הפועל אפי' בהכרח עד שיעמוד על דעתו בשלימות בפועל הבן הענין אשר בקטנות האדם נמשך בטבע יותר אחר יסודות העולם וכשעומד על דעת"ו מבין מותר האדם מן הבהמ' הדעת הנבחר. ומכריח יסודותיו להיותן נמשכין אחר הדעת ויתבטלו נגדו:

והנהבצאת ישראל ממצרי' (גלות הדע"ת הנה יצא הדע"ת מן הגלות אבל היו דומין כקטן שנולד שהדע"ת נולד עמו מוכן לצאת אל השלימות בכל פעם ובין כך וכך בקטנותו בהכרח להכריחו כי בטבע נמשך ביותר אחר תאות העול' אשר יסודותיו ממנו ע"כ היוצר כל הוא אלקינו נתן להם התורה בדרך הכרח. כפה עליהן הר וכו' הגם שאמרו ברצונם הטוב נעש' ונשמע עכ"ז נתן להן הש"י בדרך הכרח להראות להן לדור דעה הקדושים שצריכין ישראל עדיין להגדיל הדע"ת ולהתבונן בעצמן הדעת הנבחר מחרוץ (הבן הדברים כי א"א לפרש בכתב) ושיתבטלו היסודות אל הדע"ת והנ' מזמן מתן תורה עד זמן הנס בימי מרדכ"י ואסת"ר הן תתק"ס שנים בשנת ת"פ לצאת ב"י מארץ מצרים התחיל שלמה בנין הבית ועמד הבית ת"י שנים הרי תת"ץ וע' שנים גלות בבל הרי תתק"ס והנ' הגם שאחשורוש מנה וטעה ולא נשלמו הע' שנה הנה בנין הבית בימי שלמה הי' ע"ז שנים ויהי' לך החשבון מכוון ועתה תבין אחר שעברו עליהן תתק"ס שנים שיעור המקו' טהר' י"ו פעמים ששים נתבטלו יסודותיהן י"ו כנ"ל אל הדע"ת מקו' טהר' וקיימו וקבלו את התורה בדעת שלימ' ומיושבת ובנפש חפיצ' זה מה שנ"ל:

ועתהתבין שבהגיע זמן ותור שיעמדו ישראל על שלימו' הדע"ת הנה כל דבר מתפעל מהניגוד הנה עמד נגדם המ"ן הצר הצורר מזרע עמלק הדע' דסט"א ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וכו' ותקרא אסתר להתך וכו' לדע"ת מה זה וכו' ותצוהו אל מרדכי כל עבדי המלך וכו' יודעי"ם וכו' ויאמר מרדכי וכו' אל תדמי וכו' ומי יוד"ע אם לעת כזאת וכו' ונתגברו מרדכ"י ואסת"ר עם כל ישראל בדע"ת הקדוש בתשובה ותפלה וטהרה במימי הדע"ת ואח"כ ליהודים היתה אור"ה זו תורה שקיבלוה אז בדעת שלם הבן:

ויבאעמלק וילחם עם ישראל ברפידים הנה צריך הודעה זו באיזה מקום הי' דרשו חז"ל רפידים לשון ריפוי ידים שנתגבר כח עמלק על שרפו ידיהם מן התורה ומצוה והנה לפי"ז התורה מלמדה אותנו דעת בזה לבל יבא האדם לידי רפיון ידי' מן התורה ומצות כי עי"ז יהיה ח"ו שליטת החיצינ' על שונאי ישראל. ע"כ מהראוי לנו להתבונן מה הוא הכוונה רפיו"ן ידי"ם והנרא' לפרש דהנה ידוע דהדינים הם בבחי' ה' אותיות מנצפ"ך ה' גבורו' מספרם פ"ר והנה בהחלק הה"ג של ה' אותיות הנ"ל למספר שוה הנה מספר כל גבורה בגי' נ"ו (ה"פ נ"ו בגימ' פ"ר) וה"ס ה"פ נ"ו שבויהי נועם סמוך לשיר של פגעים להמתיק כח הגבורות והם אלקינ"ו עלינ"ו ידינ"ו עלינ"ו ידינ"ו והמתקתם ע"י שמו' החס"ד והרחמי"ם היינו א"ל הוי"ה בגימ' ז"ן וניתוסף על כל גבורה (שהוי"ה נ"ו) מספר א' זהו הנרצה אל הוי"ה ויאר לנ"ו היינו שמו' א"ל הוי"ה מספרם ז"ן מאירי' לאתוון נ"ו (והלמ"ד מתפרש' בשימו' כמ"ש בא"ח בשם המקובלים) א"כ לפי"ז מתהווה מן פ"ר פר"ה והנה עמלק בא עבור החטא שאמרו היש י"י בקרבנו וכו' עי"ז היה לו כח לעורר הגבורות ונתגברה מרכב' הסט"א וזה שיש לפרש ר"פיון ידי"ם הה"ג שהם פ"ר והם נק' ידי"ם ביד ה' אצבעו' וז"ש משה ליהושע בחר לנ"ו אנשי' אנשים כאלה היודעי' להמתיק הפ' נ"ו ע"י שמו' החסד והרחמים כנ"ל כן היה בכתובים אצלינו ונראה שהוא חסרון בכתיבה:

כתבהרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה בס' דב"ש לפ"י מערכ' אות ז' סי' כ"א וז"ל ראיתי להרב הגדול מר מחותני ז"ל בפי' ספרי שנדפס מחדש שכתב בפ' תצא דזכיר' עמל"ק חייב לזכור בפ"ה בכ"י וכ"כ רבינו האריז"ל גבי וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול וכו' ע"ש ונראה דסבר הרב ז"ל דאומרו לשמ"ך הגדו"ל וזוכר מעשה עמלק כמ"ש האריז"ל בזה יצא י"ח זכו"ר בפה ואני בעניי נ"ל שבזה יצא י"ח בלב דייקא ולא בפה וכו' ע"ש ואני זה לי ימים כבירים שכוונתי ג"כ לדעת הרב חיד"א זלה"ה שבזה יוצאין י"ח ל"א תשכ"ח אבל עוד הוכחתי לדעתי דהחיוב ל"א תשכ"ח בלב הוא בכ"י משא"כ זכו"ר בפה הוא רק פ"א בשנה דאלת"ה למה אין קורין פ' זכו"ר בתורה בכ"י אלא ע"כ אין החיוב רק פ"א בשנה ונמסר הדבר לחכמי' איזה יום יבחרו והנה בחרו להקדים זכיר"ה לעשי' שבת קודם פורים א"כ דברי מרן האריז"ל לכוין באמירת לשמ"ך הגדו"ל זכיר' מעשה עמלק הוא באמת מצוה ל"א תשכ"ח וא"צ יותר כי זכו"ר בפה הוא רק פ"א בשנה נ"ל:

ואגבבאתי כמזכיר הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה הביא להלכה ברייתא הנישנית בת"כ וז"ל זכור את יום השבת יכול בלבך כשהוא אומר שמו"ר הרי שמירת הלב אמור הא מה אני מקיים זכו"ר שתהא שונה בפיך וכו' וכן הוא אומר זכו"ר וכו' למרי' יכול בלבך כשהוא אומר השמ"ר בנגע הצרעת לשמ"ר מאד הרי שכחת הלב אמור' הא מה אני מקיים זכו"ר שתהא שונה בפיך וכה"א זכו"ר את אשר עשה לך עמלק יכול בלבך כשהוא אומר לא תשכ"ח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך עכ"ל וכ"כ הרמב"ן בס' המצות מדברי הת"כ הלזה והוא בעיני לתימה א"כ למה בזכירת עמלק נמנו שתיהם ממנין תרי"ג מ"ע זכור ומל"ת ל"א תשכ"ח (והוא באין חולק) וזכירת שב"ת ומרי"ם לא נמנה רק למצוה אחת וגם מי יתן ונדע זמני הזכור בפה ואיסור השכחה מן הלב למצות הללו וגם למה לן אזהרה שלא נשכח יזהירנו היוצר כל לומר בפה ושוב בודאי לא נשכח מן הלב דהרי מצות צריכות כוונה וע"כ לומר דזכו"ר בפה יוצאין בפעם אחד באיז' זמן מהזמנים ואיסור השכח"ה הוא בכ"י ואפשר לומר דזכור בפה יוצאין בפעם אחד בשנה היינו כשקורין הפרש' בציבור עפ"י סדר הפרשיו' ואיסור השכחה הוא בכ"י רק בזכירת עמלק קבעו חז"ל זמן מיוחד כדי להקדים זכיר' לעשי' וצ"ע רב בדבר והוא מן התימא אצלי במצות כאלה שהם מדאוריי' שלא הרחיבו הפוסקים דבריהם בזה:

כתבהרוקח אמרו במדרש אמרו ישראל לפנ"י הקדוש ברוך הוא אתה אמרת לנו הוו זכורים מעמלק מה אנו לשעה אחת אתה שאתה חי וקיים לעד ולעולמי עולמים לך נאה לזכור א"ל הקב"ה בניי בזמן שאתם קוראים פ' עמלק מעלה אני עליכם כאילו מחיתם שמו עכ"ל נראה דדרש זכו"ר בקמץ וחולם ולא בשב"א ע"כ דרשו שאמרו ישראל ג"כ זכו"ר היינו לך נאה לזכור ונרמז בתיבת זכור זק"ף גדו"ל זקיפת ראש היינו זכיר' בדעת שבראש היינו הרמז זק"ף גדו"ל שמהראוי שהגדול כביכול יהיה לו זקיפת ראש כביכל לזכור ומ"ש א"ל הקב"ה בניי בזמן שאתם קוראים וכו' דרשו זכור א"ת וכו' וגם תמחה א"ת וכו' להורות שע"י הזכירה באותיות מעלה אני עליכם כאילו מחיתם שמו ועוד אומר לך מה שדרשו שישראל אומרים להקב"ה זכו"ר דרשו מטעם זק"ף גדול הוא ב' יודין גם ו' בגימ' שם הנכבד נ"ל:

ויבאעמלק וילחם וכו' ברפידי' ודרשו חז"ל על שרפו ידיהם מן התור"ה ומאי שייכות לעמלק בזה נ"ל התורה נק' טוב אין טוב אלא תורה כמד"א כי לקח טו"ב נתתי לכם תורת"י וכו' טו"ב בגימ' י"ז והנה קליפת עמלק נק' זבו"ב (עיין בקרנים ודן ידין ועיין בבעה"ט זכרון בספר ושים באזנ"י ר"ת זבוב בגי' י"ז הוא היפך הטוב זה לעומת זה אין הזבו"ב עומד אלא במקום המכ' שהוא ר"ע היפך הטוב ע"כ כשרפו ידיהם מן התורה הנק' טו"ב בא עמלק היפוך הטו"ב זה לעומת זה הבן הדבר:

אמרורז"ל בפסוק ויזנב בך כל הנחשלים וכו' שהיו עמלק חותך מילות וזרקן וכו' יש להתבונן מאין היה לעמלק הכח הזה והנרא' עפ"י מ"ש הרב הגדול מ' חיד"א לה"ה דע"י פגם הברי"ת ח"ו שולטת הקליפ' הנקרא זבוב עיי"ש (הברי' מדת יסו"ד נק' טו"ב בגי' י"ז והזבו"ב בכ"מ עומד על מקום הר"ע היינו על מקום המכ' היפוך הטוב) והתורה נקרא טוב כנ"ל מבטל הקליפ' זבו"ב כנ"ל) והנה כבר כתבתי בסמוך זבו"ב הוא קליפ' עמלק (זבו"ב בגי' י"ז היפך טו"ב שהוא בגי' י"ז והנה קליפת זבו"ב שולטת ע"י פגם הברי' ע"כ חתך מילות וכו' ויזנב בך כל הנחשלי"ם אמרו המקובלים הנחשלים אותיו' נח"ש מיל"ה היינו אותן שפגמו בברי' ודבק בהו הנח"ש אזי שלט בהן עמלק קליפת זבו"ב וחתך מילות וכו' ובזה תבין באלישע שאמרה השונמי' איש אלקים קדוש הוא ודרשו רז"ל שלא ראת' קרי בסדינו ולא ראתה זבו"ב על שלחנו כי הא בהא תליא הבן:

ישלהתבונן במצוה זו מצות מחיי' עמלק מה נשתנית מן כל המצות שבתורה דהנה כל מצות שבתורה צריכין לקיימם במחשבה דבור מעשה ולכולם נקרא מצוה אחת מה שאין כן מצו' מחיי' עמלק הנה הם בחשבון ג' מצו' ממנין תרי"ג מחשבה נימני' למצוה בפ"ע ל"א תשכ"ח במחשבה דבו"ר נמנה למצוה בפ"ע זכו"ר בפה מעש"ה נמנ' למצוה בפ"ע והיה בהניח וכו' תמחה את זכר עמלק וכו' והנראה עפ"י מה שישב ודרש הרב הגדול מ' חיד"א בספרו כס"א דו"ד דף כ"ה ע"א על הא דאחז"ל כל העוסק בתורה ובגמילו' חסדים ומתפלל עם הצבור אמר הקב"ה כאילו פדאני וכו' ועיקר הדברים תפלה העיקר הוא היראה במחשבה (עבודה שבלב) תורה הוא בדבור גמילו' חסדים במעשה והנה הוא ביטול המרכבה טמאה במחשבה דבור ומעשה ירא"ת בגימ' פלוני ופלוני' זו"נ דסט"א וכן תיר"ה וכן גמילות חסדים (ובז' יונח לנו מה שהקשו המפרשי' למה אמרו בכ"מ גמילות חסדי"ם לשו"ן רבים בכדי שיהיה במכון המספר הנ"ל הנה בעסוק האד' בג' אלו הנה יש בזה לבטל קומת הסט"א חב"ד חג"ת נהי"ם במחשבה דבור ומעשה הבן הדבר נ"ל) והנה בכאן בנידון דידן ידוע לכל ענין מחיי' עמלק הוא ביטול שיעור קומת הסט"א וצריכין לבטל כל השיער קומה חב"ד חג"ת נהי"ם ע"כ נצטוינו בג' מצות לא תשכ"ח מחשבה בלב זכור בפה והיה בהניח וכו' תמח' וכו' במעשה:

והנהיש להתבונן מה בצע כעת בזה"ז במצוה לא תשכח בלב כיון שא"א לנו לקיים המצו' בפועל בשלמא הגיון בפה הוא ע"ד ונשלמה פרים שפתינו ונ"ל לתת טעם למצות יוצרינו דהנה דרשו חז"ל בפסוק ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום ויבא לידי וכו' (ומזה דרשו הרהור היא אסור דאורייתא) וכתבו המקובלים טעם בזה דהנ' ע"י עבירה נברא מלאך מקטרג כידוע וע"י הרהור עבירה נברא הנשמה של המקטרג וע"י המעשה נעשה גופו והנה כשמהרהר בעבירה ונעשה הנשמ' של המקטרג הנה רודף המקטרג אחריו שיוגמר מעשהו כי הנה הוא הולך ערום מבלי לבוש וקרוב הדבר שיבא לידי מעשה עבירה בפועל ומזה תתבונן במעשה המצות הנה הוא בהיפוך לטובה כמשארז"ל ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי י"י ולחושבי שמו אפילו חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה כי נשמת המלאך המליץ הנעשה ע"י מחשבת והרהו' המצו' עומד עדיין מבלי לבוש ורודף אחריו להביאו לידי מעשה בפועל כי הוא עומד ערום מבלי לבוש ויש לו מסייעין רבים ממחשבת המצו' ולהיות עיקר גאולתינו תלוי בביטול זכר עמלק (מרכב' הטמאה) גם במעשה ויאבד זכרו לדור דורים אז יושלם כ"א מישראל בשיעור קומתו בקדש חב"ד חג"ת נהי"ם הנה נצטוינו גם בגלות החל הזה שאין כח בידינו לקיים המצוה במעשה הנה נצטוינו ל"א תשכ"ח במחשבה ונעשה מפרי מחשבתינו נשמות המלאכים והן ערומים מבלי לבוש הגופים ומסייעין אותנו לבצוע מעשינו בפועל למהר ישועתינו להחיש קץ גאולתינו קץ הימין ב"ב אמן:

ובפסיקתאפי"ב אמר שלמה זכר צדיק לברכה אמר ריש לקיש כשהקב"ה מזכיר לצדיק הוא מזכירו לטובה וכו' כשבא להזכיר הרשע הוא מזכירו לרעה מי היה הוא זה היה עמלק שבשעה שבא לעשות מלחמה עם ישראל מה אמר הקב"ה למשה כתוב זאת זכרו"ן בספר א"ל משה רבון העולמים הצדיקים כתב בהם זכרו"ן א"ל הקב"ה חייך זכרונם של צדיקים כדי ליתן להן מתן שכר לע"ל וזכרונם של רשעים כדי ליפרע מהן ולמחות את שמן ממה שקראו בענין זכור את אשר עשה לך עמלק תמחה את זכ"ר עמל"ק עכ"ל והנה בכדי להטעים דברי הפסיקת' אבאר לך כמה דקדוקים אשר יפול לב המעיין עליו א' מה הוקשה לו בפ' זו זכור את וכו' אשר הכריחו לדרוש כזאת ב' אומרו כשהקב"ה מזכיר את הצדיק הוא מזכירו לטובה כשבא להזכיר את הרשע וכו' הנה לא ידענו שום חידוש בזה דודאי כשמזכיר את הצדיק הנה מזכיר זכיותיו וצדקותיו וכן בהיפך ברשע וכי ס"ד שיהיה בהיפך ג' הנה דרש שאמר משה רבון העולמים הצדיקים כתב בהו זכרו"ן מאי הוקשה לו הרי מובן הדבר כמו בצדיקים הזכרון הוא לטובה כ"ה בהיפך ברשעים ד' מה שסיים ההוכחה ממה שקראו בענין זכור וכו' למה הוצרך להוכחה ומה הוא ההוכחה והנה אפתח פתחא לנפשאי עפ"י מ"ש בפסוק ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה והנה אמרו ז"ל שהובטח יהושע בן יהוצדק שיהיה בין המלאכים שנקראין עומדי"ם להיותן תמיד במדרגה אחת משא"כ הצדיק ע"י תורה ומצות שמסגל בכל פעם מוסיף אומץ לילך ממדרגה למדרגה אבל עדיין לא נוכל להבין מה הלשון מהלכים הל"ל ותהיה מהלך בין העומדים (עיין מש"ל במאמר"י חנוכה וכאן) לקצר באתי והוא ע"פ מה שמבואר בש"ס ר' יוחנן הקפיד על שלא אמרו שמועה (והלכה) משמו והקשו שם ור' יוחנן מאי כולי האי (שהקפיד הלא בודאי קדושי עליון כאלה אינן רוצין להתכבד בתירתן) ואמרו שם שעל דבר זה נתחבט ג"כ דוד וביקש אגורה באהלך עולמים. בשתי עולמות עוה"ז ועוה"ב היינו שיאמרו שמועות מפיו ויעי"ז יהיה שפתותיו דובבות בקבר שנאמר דובב שפתי ישינים והקשו שם מהו ההנאה להנפטר ואמרו שם ככומר של ענבים ועדיין אינו מובן והנראה עפ"י מ"ש היום לעשותם ודרשו חז"ל היום לעשותן ומחר לקבל שכרן כי אין מעשה וחשבון ודעת וכו' רק כל מה שהאדם מסגל תורה ומצות בעוה"ז ככה יהיה שכר ולפי תורתו ומצותיו אבל לא יתוסף לו שכרו אחר פטירתו בכל יום ונשאר עומד באותה המדריגה שהיה בעת פטירתו והיה זה שכרו כפי שסיגל התורה אבל אין לו קיוו לתוספת בכל יום הגם שבג"ע ג"כ הצדיקים לומדין תורה ומחדשין רזין דא ריית' מזה לא יחוייב להן שכר כי אדרבא זה הוא מתן שכרן הרוחניי מה שזוכין להשיג ולהנות מזיו השכינה מתוך התורה וזה הוא מזון הנשמות בג"ע אבל אין קיוו לתוספת שכר ע"י עסק התורה הלזו כי היום לעשותם כתיב היינו רק מה שהאדם עושה בעוה"ז רק בגוף המעשיי משא"כ מה שעוסק בג"ע בנשמה בלא גוף המעשיי והנה אמרו בגמרא הזוג והענבל טמאין (היינו שמקבלין טומאה מפני שנקרא כלי אעפ"י שאינו כלי לקבל) מפקו לה מקרא כל דבר אשר יבא באש וכו' אפי' דיבור יבא היינו שאינו רק להשמיע קול כעין דיבור ואמרו אפי' ניטלה עינבל היינו הפנימי המקשקש טמא ופריך למאי חזי כיון שאינו משמיע קול ומתרץ שכן ראוי להקישו ע"ג כלי חרס (ופירש"י והוא כעושה מעין מלאכתו הראשונה ר"ל שא"א לו לעשות מלאכתו בעצמו רק ע"י דבר אחר אעפ"כ מיקרי עושה מלאכתו היינו מלאכת הקול והדיבור) ועיי"ש אשר לפי המסקנא הוא סברת ר' יוחנן והנה עפ"י ההלכה הזאת תתבונן היטב כיון שהכלי המוכן למלאכת הקול והדיבור הגם שנתקלקל ובטל ממנו בעצמיותו המלאכה הזאת כיון שראוי לעשות מעין מלאכתו ע"י דבר אחר עדיין נקרא כלי וה"נ בנידון דידן הנה הצדיק כשנפטר מן העולם הנה אין לו רק התורה שלמד בעוה"ז בגוף' המעשיי וככה ישולם שכרו אבל אין לו קיוו שיתוסף לו עוד שכרו בכל פעם ונקרא עומ"ד אבל אם הניח תלמידיו לברכ' ואומרין בכל פעם שמועות מפיו בעוה"ז הנה שפתותיו דובבות הנה הגם שהגוף שוב אינו ראוי לדיבור בעצמיותו הנה עושה מלאכתו ע"י דבר אחר היינו התלמידים האומרין שמועתו והנה הוה כלומד תורה ממש בגוף המעשיי וניתוסף לו שכר בכל פעם על עסק תורתו גם בקבר וע"כ זה שביקש דוד אגורה באהלך עולמים שיאמר שמועות מפיו בעוה"ז וע"ז הקפיד ר' יוחנן שלא אמרו שמועה מפיו וזה שהובטח יהושע בן יהוצדק ונתתי לך מהלכי"ם (היינו התלמידים בעוה"ז שנקרא בכל פעם מהלכים הנה נתתים לך גם כשתהיה כבר) בין העומדים היינו בעוה"ב הנה תהיה גם אתה מהלך ע"י התלמידים שיאמרו שמועתך בכל פעם ועוד אקדים לך את אשר כבר כתבנו כמה פעמים אשר שורש תיבת זכרו"ן בלה"ק הוא הנרצ' המוליד בדומה כעין זכר המוליד בדומה והוא מן המוח כן הוא כח הזכרו"ן כל מה שנחקק אצל האדם במוחו בראותו או בשמעו איזה דבר ואחר זמן כשיצטרך לזכור אותו דבר הנה מוליד במוחו ע"י החקיק' וזוכר אותו הדבר כמו בפע' הראשון שראה ושמע הנה נקרא אותו הדבר זכרון כפעולת הזכר המוליד בדומה מן המוח (ועמ"ש בפ' שקלים בפסוק ולקחת את כסף וכו' והיה לכם לזכרון ועמ"ש בפסוק זכ"ר עשה לנפלאותיו זכרו נפלאותיו אשר עשה) באלה הדברים נבא אל ביאור המדרש אמר שלמה זכר צדיק לברכה (הנה לא נאמר לשון פקודה רק לשון זכירה ע"כ) אמר ר"ל כשהקב"ה מזכיר את הצדיק (רצ"ל מזכי"ר היינו שמזכהו להעמיד תלמידים ואומרין אחר פטירתן שמועות מפיו א"כ הוא מוליד בדומה בכל פעם כעין הזכר) הוא מברכו (שמוסיף לו בכל פעם שכרו כאלו למד בחייו כי כן פעל ועשה הש"י שיהי' שפתותיו דובבו' ועושה מעין מלאכתו כנ"ל כשבא להזכיר את הרשע (גם הרשע יש לו בחי' זכר עמלק המשפיע כל תלמיד והרשעים שהעמיד וכל פעולותיו הרעים ודעותיו הרעות אשר הם לקוץ ממאיר גם אחרי מות הרשע הנה הרשע הראשון אשר הוליד זה) הוא מזכירו לרעה לה סוף לו עונש בבאר שחת כאלו עשה הוא עתה הרשעות בפועל) מי הי' זה (מהיכן נשמע דגם ברשע כך הוא בשלמא בצדיק כתיב זכ"ר צדיק לברכה וכמו שפירשתי לך ג"כ בפסוק ונתתי לך מהלכים וכו' אבל ההיפך ברשע מנין לנו) זה היה עמלק כשבא לעשות מלחמה עם ישראל מה הקב"ה אומר למשה כתוב זאת זכרו"ן בספר (שיהיה למעשה הרשע הזה כח המוליד כעין זכ"ר והנ' הדבר יובן גם עפ"י פשטן של הדברים ע"פ משארז"ל משל לאמבטי רותחת אשר מתייראים לגשת אליו בא בליעל אחד וקפץ בתוכה אע"פ שנכוה היקר אותה בפני אחרים וזהו אשר קר"ך בדרך היקר אותך שהיה כל האומות מתייראין להזדווג להן בשמען מעשה י"י כי נורא הוא ובא הרשע הזה ראשית גוים עמלק ונזדווג להם הנה היקר אותן בפני כל האומות ואלו לא בא הרשע הית' מוראן עד היום על כל האומות נמצא כל הרעות שעושין האומות לישראל עד היום הן המה תלמידי עמלק ונתוסף לו בכל פעם חלקו בבאר שחת וביותר תבין עפ"י מה דידוע דשורשו מן הדעת דסט"א וכל עיטין בישין וכל הגזירות עד היום הן המה מבחי' עמלק הדעת דסט"א א"כ עמלק הוא שהוליד כ"ז הבן ע"כ אמר הקב"ה למשה דע"ת דקדושה כתוב זאת זכרו"ן בספר שיהיה לעמלק כח המוליד כזכר אשר כל המאורעות שיארע לישראל עד ביאת המשיח יש לעמלק חלק בזה ויתוסף לו יגון ואנחה עד כי ימחה את שמו מתחת השמים) א"ל משה רבון העולמים הצדיקים כתב בהו זכרו"ן (כי שפתותיהם דובבו' ומולידין מעין מלאכתן הראשונה אבל הרשעים הרי אחרי מותן הם כפגר מובס וכנצר נתעב ומאין יולידו בדומה) א"ל הקב"ה חייך זכרונן של צדיקים כדי ליתן להן מתן שכר לע"ל (היינו כנ"ל שיתוסף להן בכל פעם שכרן להיותן עושין מעין מלאכתן הראשונה וזכרוניהם של רשעים כדי ליפרע מהן ולמחות את שמן (כי כל מה שתלמידיהן עושין בכל פעם נקרא על שמן (ותדע לך שכן הוא) ממה שקראו בענין זכור את אשר עשה לך עמלק (רצ"ל להתוודע ולהגלות אשר כל המאורעות הוליד עמלק עד כי (תמחה את זכ"ר עמלק אז יתבטלו כל הדינין והמקטריגים והיה י"י למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה י"י אחד ושמו אחד וישראל גוי אחד בארץ אין שטן ואין פגע רע ונשגב י"י לבדו:

שםזכרוניכם משלי עפר מדבר כננד ישראל שאמר להם הקב"ה אני מצו' לכם שתהיו מזכיר' שני זכרונות (ע"כ אמר איוב וזכרוניכ"ם לשון רבים שנאמר (זכור את אז רעש' וגו' תמח' את זכר וגו' הנה המפרש הביא בשם הילקוט גירסא אחרת והוא תמחה את זכר עמל"ק אמח' את זכר עמלק ונ"ל שהוא הגירסא הנכונה שבזה יהיה ב' זכירות היינו שצריך לזכור שאנחנו מחוייבים לעשות עמו מלחמות מצו' כשיהיה לאל ידינו והזכיר' הב' לזכור אשר הש"י הבטיח אשר הוא ימח' את שמו וכו' ובזה יתפרש זכרוניכם משלי עפר ר"ל אותן הב' זכירות שלכם הם משולים לעפר כמו שהעפר עושה פעולתו להצמיח אבל אינו עושה רק בכח היסודות אשר עליו כן הש"י מצוונו זכור תמחה את זכר עמלק אבל אין פעולותינו רק ע"י הש"י שהבטיח אמחה את זכרוכו') הוו יודעים דרש סיפא דקרא לגב"י חומ"ר גביכ"ם) שאם אין אתם עתידים (היות זוכרים אתם וקוראים בכל שנה שאני מחזיר אתכם לשיעבודם של מצרים לגבי חומר גביכם שנא' בחומר ובלבנים המפרש מביא ס"א בשם התנחומא אני מחזיר אתכם לשיעבוד מלכיות שנא' על גבי חרשו חורשים ויתפרש אי"ה) הוה זכור את אשר עשה לך עמלק ע"כ. יתפרש הענין ע"פ מ"ש בפסוק סוף התוכח' והשיבך י"י מצרים באניו"ת בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראות' והתמכרתם וכו' והנה יש להתבונן הלא התוכחות כל המאוחר בכתוב קשה מהמוקדם והנה הקללה הזאת הוא סוף התוכח'. היא הקשה יותר מכולן והנה לכאורה היא קלה יותר מראשונות ופירשנו הדבר ע"פ מה שפירשנו ריש פ' וירא וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אנ"י הוי"ה והנה לקצר באתי בכאן רק ע"ש במדרש דרש בפסוק תשית לראשו עטרת פ"ז עתיד הקב"ה (להלביש עטר' שלו למלך המשיח דכתיב בי' (בקוב"ה כביכול (ראשו כתם פ"ז) וכתיב במשיח תשית לראשו עטרת פ"ז ופירשנו הענין והנה הש"י מנהיג עולמו בשתי הנהגות הנהג' ניסיית (שלא כטבע המוטבע מבראשית) והנהג' טבעיית הסדורה מבראשית והנה הנהגה הניסיית ניכרת לכל באי עולם בבראותם שינוי סדרי בראשית יודעים כי יד י"י עשתה זאת אבל הנהגה טבעיית מי שאינו שלם באמונה התוריי סובר כי הכל הולך ע"פ הטבעיים והכוכבי לכת והמזלות ואין כאן השגחה עליונה רק הכל בטבע המוטבע והנה זה עיקר יסוד התורה לידע ולהוודע אשר הכל הוא בהשגח' עליונה מאת סיבות כל הסיבות הא מניע את הגלגלים כרצונו והוא מסבב כל הסיבות ואין שום תנועת רפרוף עין מבלעדי יכולתו ושפעו והשגחתו ית"ש הגם שהוא בטבע המוטבע הנה הוא כעין המלך המתלבש בלבושיו עכ"ז גוף המלך בתוכם וזהו ראשית נתינת התורה הודיע הקב"ה לעמו אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים דהנה ישראל בהיותם במצרים בגלות היה גלות הדע"ת לא ידע"ו את הוי"ה כי היו שקועים אצל המצריים שהיו מוטעים בדעת"ם שכל הנעשה בארץ הכל ע"פ הנהג' המזלות בטבע מבלי שפע והשגחה עליונה מאת מהוו' כל הויות ע"כ היו עובדים המצריים לטל' ראש המזלות והנה כאשר שידד הקב"ה מערכ' השמים וכוכבי השמים וכסיליהם בהראות נפלאותיו אשר עשה בתוך מצרים הנה אמר וידעת"ם כי אנ"י הוי"ה וידע"ו מצרים כי אנ"י הוי"ה כי הנהג' הניסיית הניכרת לעין כל הנה יודעים כי יד הוי"ה עשתה זאת הוא מהוו' כל הויות ומשדדם כרצונו משא"כ ההנהנ' בטבע הנה הוא ג"כ בהשגחת הוי"ה ב"ה ובכחו המהוו' כל הויות אבל הוא בהתלבשות הטבע כעין המלך המסתתר בלבושיו וגוף המלך בתוכם והנ' לבושי השם הנכבד הוי' ב"ה נקרא אנ"ו כי האותיות אשר לפני שם הוי"ה ואחר השם ב"ה בגימ' אנ"י כעין לבוש המסתיר את הלובש לפניו ולאחריו והנה הוא בגימ' אנ"י להורות אנ"י אנ"י הוא הגם שאני מתלבש בטבע הנה תתבונן כי אנ"י היא וז"ש הנביא כה אמר י"י צבאות אנ"י ראשו"ן ואני אחרו"ן ומבלעדי אין אלקי"ם (אלקי' בגמ' הטב"ע) אין שום הנהגת הטב"ע מבלעדי רק שהוא מלובש בטבע הנה בהודיע הש"י כוחו ויכולתו במצרים בנפלאותיו אשר עשה בתוך מצרים הנה אמר וידעת"ם כי אנ"י הוי"ה וידע"ו מצרים כי אנ"י הוי"ה גם בטבע במלבושים מלובש כבוד שמי הנכבד וזה שהודיע הש"י למשה טרם עשות הנסים ויאמר אליו אנ"י הוי"ה וז"ש הקב"ה לישראל בגילוי שכינתו וכבודו בסיני. פתח דבריו יאיר אנכי י"י אלקי"ך. גם בהנהגת אלקי"ם שהוא הנהגת הטב"ע (בגימ' אלקי"ם) אנכי הוי"ה בתוכו מנהיג את הטבעים כרצוני בהשגחתו ויכולתי ושפעו וז"ש אשר הוצאתיך מארץ מצרים שהייתם שם בגלות הדע"ת לא ידע"ת את הוי"ה רק היו שקעים בסברת מצרים אשר הכל רק בהנהגות המזלות הנה אנכי י"י אלקי"ך אשר הוצאתיך מארץ מצרים באותות ובמופתים לידע ולהודיע ולהוודע כי אנ"י הוי"ה כנ"ל והוא הנרמז בפ' ראשו כתם פ"ז בגי' אנ"י י"י ועתיד הקב"ה להלביש עטר' זו למלך המשיח תשית לראשו עטרת פ"ז והנה בתוכחת על עון אמר הקב"ה הקללה האחרונה הקשה מכל הקללות והשיבך י"י מצרים (לאו דוקא למצרי"ם (ע"כ לא נאמר למצרים רק מצרי"ם היינו לסברות ואמונות הכוזביות שהייתם שקועים במצרים היינו) באניות (במלבושי אנ"י שהייתם שקועים במצרים שאין גוף המלך בלבושים והוא בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותם (כי אמרתי לך וידעתם כי אנ"י י"י כנ"ל והנה ע"י כובד הגלות וקושי השעבוד וראותם דרך רשעים צלחה תבואו שוב לסברות הכוזביות הללו והוא קללה גדולה לשונאי ישראל):

והנהכבר כתבתי לך זה פעמים שונים אשר עמל"ק הוא מבחי' הדע"ת של המרכב' טמאה וסט"א כענין בלע"ם שהתפאר בעצמו ויוד"ע דע"ת עליון היינו שהיה מן הדע"ת דסט"א כמו להבדיל משה רבינו בקדושה אשר ידע"ו י"י פא"פ וכבר כתבתי לך אשר בלע"ם עמלק בקשר אחד (בשם הק' מהר"ש מאוסטרפאלייע הי"ד) והנה ער"ב ר"ב אשר נתחברו לישראל הם הטו את דעת"ם של ישרא"ל לחקירו' ולספיקו' (ער"ב ר"ב בגימ' דע"ת עד היום בקרבנו הם יושבי' קוץ ממאיר לבית יעקב) עד שחקרו בדעתם הי"ש י"י בקרבנו אם אין (והוא החטא הראשון הבא מן נחש הקדמוני עץ הדע"ת טו"ב ור"ע כבר כתבתי כ"פ הנחש השיאנ"י תיבות י"ש אי"ן הטה את דע"ת לחקירות י"ש אי"ן) מיד ויבא עמל"ק שהוא מבחי' הדע"ת דסט"א ונתגבר שוב הדע"ת דסט"א אשר נחלש ביום צאתנו מא"מצ אשר אז נגלה כבו"ד י"י וידעתם כי אנ"י י"י וכמש"ל הנה צוה הש"י לזכור ולקרוא בכל שנה מחיית עמל"ק דעת דסט"א ואמר ובאם לאו ח"ו לגבי חומר גביכ' אני מחזיר אתכ' לשעבודם של מצרים שהי' גלות הדע"ת וכענין הנאמר סוף התוכחה והשיבך י"י מצרים באניות וכמש"ל ועי"ז הזכיר' בדעתינו והקריאה בכל שנה אנו ניצולם מן הדע"ת שהוא השעבוד של מצרים ואנחנו נשארים באמונות אומן בדע"ת דקדוש' וידע"ת היום והשבות אל לבבך כי י"י הוא האלקים וכו' ועי"כ הש"י בעצמו ימחה לגמרי את הדע"ת דסט"א והוא תיקון חטא אדה"ר אשר נמשך אחר עץ הדע"ת טו"ב ור"ע והוא הנרצה במחיית עמלק אשר הש"י בעצמו ימחה את שמו מתחת השמים אז יקויים בנו ושפכתי רוחי על כל בשר וידע"ו תועי רוח בינה כולם ידע"ו אותי למקטנם ועד גדולם ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וכו' שדרשו רז"ל מלמד שכ"א וא' מראה באצבעו וכו' ב"ב אמן:

הג"ה ע"פ הדברים האלה יתתבונן בסיום המדרש הז"ה זכור את אשר עשה לך עמל"ק ר"ל שנעשה אצלך בחי' עמל"ק שהרש' הזה גרם לך דע"ת הרע וספיקו' באמונ' והרהורים רעים שהכל הוא מן הדעת דסט"א שהו' עמלק ע"כ תמחה את שמו ומלאה הארץ דעה וכו' הבן:

שםזכור כך פתח ר' תנחומא וכו' אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן וכו' הקב"ה אומר לישראל ישראל יהא בכם בינה וכו' ע"ש עד סוף זכו"ר את אשר עשה לך עמלק נ"ל הכוונ' בזה הדרוש לתרץ תיבת זכו"ר בקמץ והנ"ל זכו"ר בשב"א ע"כ אמר הכוונ' הוא זכור בקמץ תהי' בעל בינה אשר שם הזכרון לשלם לאיש כפעלו כי אלו היה נכתב זכו"ר בשב"א היתה הכוונה בציווי לזכור את הדבר הזה משא"כ כשנכתב זכו"ר בקמ"ץ בכונה בקיום המד' הזאת היינו תהי' קבוע' בך המדה הזאת לשלם וכו' והבן הכוונה כענין שיאמר תהי' בעל זכרון בבינתך את כל אשר נעשה בין דבר טוב וכו':

שםזכו"ר פתח ר"ת ב"ר זש"ה יזכ"ר עון אבותיו אל י"י וחטאת אמו אל תמח אינו אומר עון אביו אלא עון אבותיו אתה מוצא עשו הרשע שלא חטא על ישראל בלבד אלא הרבה חטא על הקב"ה וכו' ע"ש כל הענין עד גמירא נראה שדרש תיבת א"ת זכור אח"כ אשר עשה לך עמלק הוא ריבוי היינו לרבות כל מעשה עשו זקינו וכל המלכיות וכל העצות שיועצי' על ישראל שהכל הוא מסטרא דעמלק להיזכר לפני היוצר כל בשעת קיום המצוה:

הג"ה אחר שבא המקרא הזה לידינו לא אכחד אמרי קדוש. את אשר אמר כבו' אמו"ר הרב הקדוש מהרי"י מלובלין זצוק"ל יזכר עון אבותיו השורש הוא אב"ה לשון רצון היינו מה שאבה ורצה לעשות ולא עלתה בידו ג"ז יזכר כאלו עשה וחטאת אמ"ו וכו' השור' א"ם שהוא ספק היינו אפילו מה שהי' ספק בידו אם לעשות אם לאו ג"ז אל תמח ודברנו בזה כמה עניינים שונים:

והואמ"ש דור יזכר עון אבותיו וכו' ואמרו במדרשם ז"ל אשר עש"ו צוה את עמלק להזדווג ולהתגברות בישראל ולמ' בחר את עמלק דייקא לזה להיותו מבחינת הדע"ת דס"א ע"כ כל העצות של היועצי' בכל המלכיו' הם מבחי' עמל"ק והנ' סיום המדרש בכאן הוו זכורים למחות את שמו מן העולם. זכור א"ת אשר עשה לך עמלק תמחה א"ת זכר עמל"ק היינו א"ת לרבות כל אשר הם מבחי' עמל"ק המינים המוסרים האפקירסים והיועצים עצות רעות על ישראל את כולם תמח' וקבעו חז"ל באד"ר אשר בו נולד משה הדע"ת דקדוש' אשר ידע"ו י"י וכו' הבן הדבר היטב:

הג"ה הנה הדרוש הוא על עמלק ודורש מעש' עשו מפני שכל עיק' כח עשו הוא נכדו עמלק ונמצא במדרשי חז"ל אשר עש"ו צוהו להזדווג לישראל והנה שמר צוואתו וע"כ הש"י צוה למחות את זכרו ואמר בקדשו נראה דבר מי יקום צוואת עשו או צוואתי ואמרו בזוהר כל היועצים עצות וכל המעיקי' לישראל בגלות הארוך (של אדום) בכל מלכוין הם מסטרא דעמלק (אשר כתבתי לך שהוא מסטרא דדע"ת דבסט"א ותמצא שגם הקלורי בפייט (פ' זכור צירף מעשה עשו להיזכר במחיית עמלק: