ובזהתתבונן מפלאות תמים דעים הנה המ"ן הרשע הצר הצורר היה כחו מן הנחש הקדמוני אשר פיתה לאכול מן עץ הדעת כן הוא גרם בעצתו שיאכלו ישראל מסעודתו של אחשורוש ונתחייבו שונאיהם של ישראל כמבואר בכתבי האריז"ל שהתעורר חטא אדה"ר ונקנס עליהם מי' כמו על אדה"ר באכלו מן עה"ד והנה פעל ועשה היוצר כל הוא אלקינו אשר המן הרשע הפיל פור לאבד וכו' ולא מצא לגורלו רק חדש אד"ר הוא בחי' החוט"ם אשר בו חוש הרי"ח והוא חוש המתקיים כי לא נפגם בחטא אדה"ר ע"כ תמצא אשר גם שמות הגואלי' נק' בשם בשמי' הנבראים לחוש הרי"ח היינו מרדכי (מ"ר דרו"ר) אסתר (הדס"ה) ובזה תבין עפ"י פשוטו מה שנא' במרדכי ויצעק צעק' גדול' וכו' ולא נאמר מה אמר (כאשר דקדקו ג"כ חז"ל) אבל הוא כפשוטו מפני שהקול יפה לבשמים הבן הנה עי"ז שנפל הפור על אד"ר נתבטל הצר הצורר וישראל קיימים לעד לעולם הבן:

ובזהתבין הנאמר במגילה בחודש הראשון וכו' הפיל פור הוא הגורל לפני המן וכו' ומחדש לחדש שני' עשר הוא אדר הנה לא נדע פירושן של הדברים מי הוא המפיל את הפור לפני המן הלא המ"ן בעצמו הוא המפיל ובעלי הפשט נדחקו מאד בזה ולפי דברנו יונח עפ"י דברי הזהר אמרו שם. כ"מ שנאמר איזה דבר הנעש' ולא פי' מי הוא הפועל והעושה כגון ואל משה אמ"ר עלה אל י"י וכו' הכוונה הוא על ההיא דסתים המסבב סיבות נעלם ונסתר ממילא תפרש גם בכאן הפיל פור הוא הגורל לפני המן ולא פירש מי הוא המפיל הפור הנה הכוונה הוא המסבב סיבת והפועל ישועות המגיד מראשית אחרית. הוא פעל עשה להפיל הגורל דייקא על חדש אדר ה"ס החוטם אשר בו תלוי חוש המתקיים שלא נתפגם כ"כ בעץ הדעת ועי"ז נתבטל' עצת המ"ן וישראל עם קרובו נשארו לחיים ולשלום הבן הדבר ברוך המפלא פלאות:

ומעתהתתבונן על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור הנה קראו את המועד על שם הפור דייקא הוא לאמר להתוודע ולהגלות לכו חזו מפעלות י"י אשר הפליא חסדו עם ישראל עם קרובו דהגם שנתחייבו שונאיהם של ישראל על שנהנו מסעודתו של אותו רשע עיין בכתבי מרן האריז"ל שהיה זה ע"י פיתוי המ"ן (שאחיזתו הדע"ת הרע עמלק כמש"ל) כעין פיתוי הנחש הקדמוני לאכול מן עץ הדע"ת טוב ורע ונתעורר חטא אדה"ר ונתחייבו שונאיהם של ישראל הנה הפועל ישועות הוא פעל ועשה שהפיל הגורל על חדש אד"ר הוא בחי' החוטם אשר בו חוש הרי"ח חוש המתקיים שלא נפגם בחטא אדה"ר והוא חוש המתואר אצל משיח צדקינו (הוא אד"ם בעצמו כמו שידעת מן ר"ת אדם. "אדם "דוד "משיח והריחו ביראת י"י ועי"ז עלתה זכרונינו לפניו ית"ש לטוב' ונתקיימו ישראל לעד ונתבטל המן שלוחי של הנחש א"כ צמיחת הישוע' הי' תיכף בהפלת הפור לחדש שנים עשר הוא חדש אדר הדבר הזה פעל ועשה המסבב סיבות והמצמיח קרן ישועה והבורא רפואות קודם למכה ע"כ קראו לימים האלה פורים על שם הפור כי הוא יסוד הישועה והבן:

ובזהתתבונן הטעם הנכתב בפירוש במגילה אמרו אח"כ כי (לנתינת טעם) המן וכו' חשב על היהודי' וכו' והפיל פו"ר וכו' ובבוא' לפני המלך אמר עם הספר ישוב וכו' והנה הדקדוקים רבו אומרו כי המן וכו' הרי כבר סיפורים הללו נאמרו באריכו' במגילה גם אומרו ובבוא' לפני המלך וכו' דנראה כאומר דהמלך לא ידע כלום מה המן רוצה לעשות עד שבאת אסתר לפני המלך והגידה לו מה שהמן רוצה לעשות ליהודים והרי הוא היה עמו בעצה ונתן לו הטבעת וכתבו וחתמו ונתן לו הרצים לכל המדינות גם מהו הנרצה אמר עם הספר וכו' אין לו ביאור לכאור' ולפי הנ"ל יונח דהפסוק בעצמו מבאר בטעם למה קראו לימים האלה פורים על שם הפור והרי הפור הוא הצער ולא הישועה והנס והנה מבאר שהפור הי' יסוד הנס הפועל ישועות פעל הישועה בשעת הפלת הפו"ר שסיבב השי"ת סיבה שנפל הפור על חדש אד"ר חוט"ם חוש הריח כנ"ל וזה שאמר ובבואה לפני המלך (היינו הדס"ה היא אסתר לפני המלך מלכו של עולם) אמר עם הספר ישוב וכו' היינו יתבוננו הדבר הנמצ' כתוב בספר התורה ונמצא אשר פעולת החוטם המריח בהדסים אשר במצולה קיים לעד כי לא נתפגם בחטא אדה"ר ולא נתפת' לעצת הנחש ע"כ ישוב מחשבת המן על ראשו וישראל יהיו חיים וקיימים לעד בין והתבונן:

אשובעוד לבאר לך ע"כ קראו לימים האלה פורים על שם הפו"ר כי הפו"ר הי' יסוד הישועה והנס הוא ע"פ מ"ש במאמר א' בשם סודי רזי המלאך של החדש אד"ר שמו אברכיא"ל וי"ל הטעם עפ"י מ"ש בדרושי השבתו' בטעם פשוט לאכילת דג"ים בשב"ת הוא להיות ג' ברכו' נאמרו במעשה בראשית ג' ימים זה אחר זה ביו' ה' ברכ' לדגים ביום ו' ברכ' לאדם ביום ז' ברכ' לשבת והנה בימי המעשה הם ל"ט מלאכות אשר נתהוו בעולם ע"י ל"ט קללות שנתקללו ע"י חטא אדה"ר בפיתוי הנחש הקדמוני והנה ביום השבת הוא שבית' מן ל"ט מלאכות והוא יום ברכ"ה והנה האדם הישראלי המבורך (הוא עיקר האדם אתם קרויים אדם וכו') האוכל דגים המבורכים לכבוד יום השבת המבורך הנה הוא ברכ' משולשת והחוט המשולש לא במהרה ינתק והנ' חדש אד"ר מזלו דגים שהם הראשונים בברכה במעשה בראשית ע"כ שם מלאכו אברכיאל ל' ברכ' והנה עיקר מציאות המברך הוא ישראל כנ"ל כמ"ש לא תאר את העם כי ברוך הוא:

והנהתתבונן ותשוח בנפלאותיו ית"ש המן הרשע ביקש להשמיד את עיקר מציאות האדם המבורך מפי השי"ת הנה נתוועדו יחדיו ברכה משולשת ולא יכול להם כי החוט המשולש לא במהרה ינתק כאשר יתבאר ונתקיים ברשע הזה ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכ' ותרחק ממנו וילבש קללה כמדו והנה מבואר בדברי קדמונינו שהשנה ההיא שגזר המן הגזירה על ישראל בי"ג אד"ר אקלע יום י"ג אד"ר בשבת הנה הש"י פעל ועשה אשר נפל הגורל על יום י"ג אד"ר דאקלע בשבת ונתוועדו יחדיו ג' המבורכי' אד"ר מזלו דגים המבורכים ושבת המבורך וישראל המבורכי' ונתקיימו ישראל לעד לעולם והרשע הזה שתה כוס התרעלה וילבש קלל' כמדו:

והנהע"פ הדברי' הנ"ל תתבונן ג"כ פ' הנ"ל במגיל"ה בחדש הראשון וכו' הפי"ל פור הוא הגורל לפני המן ואינו מפורש מי הוא המפיל הפור לפני המן אבל הוא ההוא דסתום היא הפועל ישועות בקרב הארץ והגם שלא הי' זכות כ"כ להינצל הנה פעל ועשה המגיד מראשית אחרית שיפול הפור על חדש אד"ר וביום השב' ונתוועדו יחד ג' המבורכי' ולא יכול להם:

ובזהתבין על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפו"ר כי יסוד הנס מהמפליא פלאות הי' הפור ונק' שפיר המועד הזה ע"ש הנס כאינך המועדים ותתבונן ג"כ שם המלאך אברכיאל בגימ' באדר:

ועודבה שלישי' על כן קראו לימים האלה פורים ע"ש הפו"ר הנה הפו"ר הי' זמן הצער וה"ל לקרות שם המועד ע"ש הישוע' ככל המועדות וכמש"ל והנראה לפרש דהנה איתא בגמ' שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיה' של ישראל שבאותו הדור וכו' עיי"ש כל הענין ולכאור' יקשה מי הגיד להם נבואות זה שנתחייבו שונאיהם של ישראל דילמא המן הרשע בעל בחירה הוא רצה לעשות והש"י עשה נס והיפר את עצתו והנ"ל בזה דאמרינן בגמ' (ב"ב דף י') ר' פפא הוה סליק בדרגא אישתמיט כרעא ובעא למיפל אמר השתא כן אחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות וכעע"ז (עיין ברש"י שעל אלה חייבין סקילה דחיפ' מב' קומות) א"ל חייא בר רב מדפתי לר"פ שמא עני בא לידך וכו' כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עע"ז עיי"ש הנה גם רב פפא ניצול שלא נפל ומאין היה שופט שנתחייב שפשפש במעשיו איזה עון סקילה יש בידו עד דתני לי' ר' חייא בר רב ופתר לו הדבר על כרחינו נשמע מזה שכל דבר שיארע לאדם הגם שינצל על כרחך יש בידו איזה עון שנתחייב מי' כזאת ומה שניצל איזה זכות נתל' לו וכיוצא הנה מחוייב להודות ולפשפש במעשיו כי בודאי נתחייב כי אין שום דבר במקרה כ"ה הדבר הזה באותו הנס כיון שהיו ישראל אז בסכנה גדולה כזאת אין זה במקרה ועל כרחך נתחייבו שונאיהם וגם י"ל שנלמד הדבר ממסורת התור"ה נמסר להמ"ם תרין דין כי המן וכו' והפיל פור הוא הגורל להמ"ם וכו' ואידך וגם י"י יד היתה בם להמ"ם הרי לך מבואר הדבר במסורת התור' שנתחייבו שונאיה' וכו' והנה נרמז הדבר ג"כ במגלה הנאמרת ברוה"ק בענין איגרות הראשונות הנה כתיב בשם המלך אחשורוש נכתב ונחתם בטבעת המלך הנ' הל"ל בקיצור בשם המלך נכתב ונחתם אלא ע"כ לומר בשם המלך אחשורוש נכתב ונחתם בטבע"ת המלך סתם כביכול זה מלך מלכי המלכי' שהסכימו חליל' מן השמים על שנתחייבו שונאיהם לולי רחמיו ית"ש כאשר יתבאר:

הג"ה וי"ל שנחת' הדב' בטבע' המלך היינו בעולמות בי"ע ואחר כך היתה הישועה מאצילות הקדש אשר שם הרצון מבלי טעם כי אין טעם ברצון וכאשר יתבאר בפנים אי"ה:

והנהביום הנכבד והנורא יום צום הכפורים צונו השי"ת ליקח קרבן לי"י עפ"י הגור"ל וראיתי טעם נכבד (בסידור הגאון החסיד מהרש"ז) ולמה צוה השי"ת דוקא עפ"י הגורל כי הנה גורל הוא רצון מבלי טעם ובחירה כי המברר איזה חפץ וחלק מן החפצים והחלקים האחרים הנה הוא מברר בטעם מחמת שנ"ל שזה שמן ביותר או גאה ביותר משא"כ בלוקח עפ"י הגורל הנה מסכים בדעתו אל אשר יצא לו שמה הגור"ל את זה יקח מבלי טעם רק ברצו"ן והנה כל העולם כולו נברא ברצו"ן כשעל' ברצונו וכו' והנה ברצו"ן הקדום ישראל עלו במחשבה ובשביל ישראל נברא כל העולמות והגם שלא סוגלו עדיין מצות ומע"ט (כי לא הי' במציאות) הנה עלו ברצונ"ו ואמר החכם אין טעם ברצון והנה הגם שח"ו ישראל אינם בגדלות המעלה ויש ח"ו לחוש לקטרוג מה"ד הנה ביום הקדוש הנכבד והנורא צוה השי"ת ליקח קרבן לי"י ברצון היינו בגור"ל ובאיתערותא דלתתא איתער עובדא לעילא לעורר ולהזכיר האהבה הקדומה. אין טע"ם ברצו"ן אפילו אינם כדאים אפילו אינם הגונים והנה אי אפשר להרחיב הדבור בזה המשכיל יתבונן והנה בנס הלזה הנה בעוה"ר נתחייבו שונאיהם וכו' כמש"ל והנה אין מקום להושיעם מחמת המקטריגים כי מלך במשפט יעמיד ארץ מה עשה המגיד מראשית אחרית הנה סיבב הישועה בעת צרה דהנה סיבב אשר המ"ן הרשע הפיל פו"ר הוא הגור"ל וגורל הוא רצון כנ"ל (ונרמז הדבר הזה ג"כ בסידור מהרש"ז שם) הנה ע"י המעשה דלתתא הנה נזכר למעלה כביכול ענין הרצון הקדום אשר ישראל עלו במחשבה במחשבת הרצו"ן אין טע"ם ברצו"ן אעפ"י שאינם ראויים הנה עיקר הישועה הוא הגורל אשר פעל ועשה הש"י שהעלה בלבו של המ"ן להפיל פור ועי"ז איתער עובדא לעילא להזכרת הרצו"ן מבלי טעם ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפו"ר דהנה הפור הוא שורש הנס ויסוד התשועה:

ממילאתתבונן ג"כ עפ"י הדברים האלה בחדש הראשון וכו' הפיל פור וכו' לפני המ"ן ומי הוא המפיל הפור אבל הוא ההוא דסתים הוא פעל ועשה שהי' הדבר ע"י פור הוא הגור"ל שהוא רצון ועי"ז נזכר למעל' הרצון מבלי טעם ואעפ"י שנתחייבו שונאיהן של ישראל הנה באת להם הישועה ברצון מבלי טעם ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפו"ר כי הוא יסוד הישוע' והנס הבן:

עודאגיד לך רביעי בקדש ע"פ מ"ש במאמר שקל הקדש דרוש ח' בפ' שקלים הנאמר שם ולקחת את כסף הכפורי' ונתת אותו על עבודת אה"מ והי' לבני ישראל לזכרו"ן לפני י"י עפ"י משאמרז"ל חד לא מיכתבן מילי' בס' הזכרונות תר"י מכתבין מילייהו בס' הזכרונות והקשו בתוס' הרי אמרו גם בחד וכל מעשך בספר נכתבים ותירצו ודאי בספר נכתבין אבל לא בספר הזכרונו' והנה דברנו לשם מהו החילוק דהנה שורש זכרו"ן הוא מלשון זכר המוליד בדומה. והנה דבר הנכתב בס' הזכרונו"ת הוא מוליד בדומה אפי' בעת שא"א לקיים המצוה הזאת הנ' המצוה הנכתבת בזמן קיימת מולדת בדומה כענין זכ"ר המוליד והנה אמר הכתוב ולקחת את כסף הכפורים הנה עם היות שהוא מצוה דיחיד שכל יחיד בפ"ע מחוייב ליתן מחצית השקל ולא מיכתבין מילי' בס' הזכרונות להוליד בדומ' גם בזמן שא"א לשקול מחצית השקל כגון בזמן שאין ביהמ"ק קיים עכ"ז ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אוהל מועד לצורך הקרבנו' ויתהוה מצוה דרבים ע"כ והי' לבני ישראל זכרו"ן לפני י"י להוליד בדומה גם בזמן שאין בימה"ק קיים יוחשב לפני י"י כאלו שקלו ב"י שקליהם עיי"ש באריכות לעיל:

ובזהנבין בענין הנס אשר התנוסס הש"י עמנו כפי המבואר במגיל"ה. הנס אמר המ"ן לשקול עשרת אלפים ככרי כסף ע"י עושי המלאכה להביא וכו' ויאמר המל"ך להמ"ן הכס"ף נתון לך והעם וכו' ולכאורה הי' תוקף הנס ביותר אם הי' אחשורוש מקבל את הכסף ונעש' המו"מ ואעפ"כ הפועל ישועות ממעון קדשו שלא עזרו והפר עצתם והשיב גמול הצורר על ראשו וא"ת מעשה שהי' כך הי' למה יסופר לנו זאת במגילה שאין זה לכאור' מן סיפור תוקף הנס ובודאי אין לך במגילה הנכתבת ברוה"ק שום דבר שאינו מגדי"ל תוקף הנס ולפי דברינו הנ"ל נבין הדבר היטב עפ"י דברי חז"ל. סיפרו לנו ברוח קדשם כאשר אמר המ"ן לשקול וכו' אמר הקב"ה כבר קדמו שקלי לשקליך והגם שנתחייבו שונאיהם של ישראל הנה הש"י הבטיח בתורתו זה יתנ"ו וכו' לכפר על נפשותיכם והנה בימים ההם בזמן ההוא לא היו נותנים מחצית השקל בפועל כי היו בגלות ולא הי' ביהמ"ק בנוי אבל לפי דברינו הנ"ל הנה הבטיח הש"י במצות השקלי"ם שיהי' נכתב בס' הזכרו"ן ובזמן שלא יוכלו לקיים המצו' בפועל יתקיים הדבר בכח מחשבתם והשקלים ששקלו בזמן המקדש יולידו בדומה כאלו שקלו היום ותהי' לכפרה על נפשותם הנה לבעבור זה הפועל ישעות סיבב הדבר אשר נעשה הענין הזה בצר הצורר ביקש לשקול שקלי"ם בעד נפשות ישראל להשמיד את שונאיהם ולא רצה המלך לקבל ואעפ"כ אמר לו בהבטחה באומרו והעם לעשות בו כטוב בעיניך והוה כאומר הריני כאלו התקבלתי והנה מצד המן השוקל לא יבצר כי רצה לשקול אבל המניעה הי' מצד המלך ואמר הריני כאלו התקבלתי ואעשה מבוקשך והנה הדבר הנעשה למטה הוא אשר גורם התעוררות למעלה נזכר עי"ז הבטחת הש"י לישראל בתורתו הנאמנ' אשר בעת אשר א"א להם לשקול שקליהם באד"ר והמניעה אינה מצדם כי רוצים וחפצים לשקול רק כביכול המניעה מצד מלך מלכי המלכים ב"ה וב"ש אשר עדיין לא בנה ביתו ולא שב להיכלו הנה הבטיח להם אשר שקליהם יהי' לזכרו"ן להוליד בדומה כאלו נעשה בפועל ממש ותהי' כפר' על נפשותם הוא הדבר אשר רמזו רז"ל שאמר הקב"ה כבר קדמו שקלי לשקליך כי כבר קדמו בעת ששקלו ישראל שקליהם ועוד היום הם מולידים בדומה לכפר על נפשותם:

ומעתהתבין מה שיש לדקדק במרדכי בשעה שהגיד להתך להגיד לאסתר את פרשת הכסף אשר אמר המ"ן לשקול וכו' אבל לא אמר לו אשר לא רצה המלך לקבלם והוא הנרצה כי מרדכי חשש ביודעו כי אסתר מושכלת גדולה ויודעת כל הדברים אשר נעשים למטה הנ' הוא למזכרת למעלה וע"י כל הדברים הנעשים למטה יוכל המשכיל לידע ההשגחה העליונה בעניינים הנעשה הנה חשש מרדכי כאשר יסופר לאסתר את כל אשר נעשה הנה תבין הדבר לאשורו ולא תסתכן בעצמה לבא אל המלך ולא ישובו ישראל בתשוב"ה כי תאמר אסת"ר הנני רואה שזה בהשגחת הבורא שעי"ז יזכר לפני הב"ד של מעלה את הענין אשר נעשה בשקלי"ם ותהי' לכפרה על נפשות בני ישראל ע"כ העלים מרדכי ממנה הדבר הזה כדי שתסבור אסת"ר בהיפך הנ' המ"ן עשה במעשה ענין השקלים וזה מור' ח"ו בהיפך בעבור שגרמו ישראל ע"י עונותם שנתבטלו מהם ענין השקלים במעשה לכפר על נפשותם. ע"כ היתה כדבר הזה להורות לב"י שיעשו תשובה ויזכו לשקול שקליהם בפועל ועי"ז תגזור אסתר צום ותמסר נפש' לבא אל המלך כיון שהגזירה הוא דחוקה וזה המסופר לנו במגילה הכל בדקדוק:

ועתהתבין. על כן קראו לימים האלה פורי"ם על שם הפו"ר וקשה כמו שדקדקנו דהפור הוא שעת הזעם ולא הישועה ואיך קראו להמועד ע"ש הזה ונאמר עפ"י הנ"ל. דהנה נתחייבו שונאיהם של ישראל עפ"י הדין ולא הי' מקום ח"ו להינצל מה עשה הפועל ישועות. הכניס בלב המן (שהוא מן הכת של הס"מ המבקש תחבולות להשמיד את שונאיהם וכו' הנה הכניס הש"י בלבו) להפיל פור הוא הגורל והש"י פעל אשר נפל הגורל על חדש אד"ר (מזלו דגי"ם שהם פרים ורבים ומולידים מאד בדומ') ובו בחדש הזה הוא זמן שמשמיעין על השקלי"ם והשקלים הם המולידים בדומה לכפר על נפשות ישראל גם בעת גלותם ומזה נמשך הסיבה עליונה כל מעשה המ"ן ואחשורוש אשר המ"ן ביקש לשקול ואחשורוש המלך הי' לרצון לפניו מחשבת המ"ן שרצה ליתן השקלים כאלו נעשה הדבר בפועל וכאשר נעשה הדבר למטה נעשה הדבר למעלה וכמש"ל וז"ש הפיל פור הוא הגורל לפני המ"ן וכו' לחדש שנים עשר הוא חדש אד"ר הנה הפי"ל פו"ר לא נודע מי הוא המפיל אך הוא ההוא דסתים וכמש"ל היינו הש"י כביכול הוא הי' המפיל וסובב שיפול הגורל על אד"ר וכיון שנפל הגורל על אד"ר זמן שמשמיעים על השקלי"ם אזי אמר הקב"ה כבר קדמו שקלי לשקליך ע"כ קראו לימים האלה פורי"ם ע"ש הפו"ר כי הוא יסוד הישועה והנס דרוש וקבל שכר כל המשך הפסוקים:

והננימוסיף חומש על כן קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור אומר לך הטעם דהנה בעת הזעם היה זמן התגברות הדינים דגבורות מנצפ"ך עיין בכתבי מרן האריז"ל המ"ן היתה יניקתו מן (שמרי) גבורות מ"נ דמנצפ"ך וזרש אשתו מן צ' דמנצפ"ך וחכמיו מן פ"ך דמנצפ"ך והנה בזמן שליטת הגבורות בהמשך אליהם החסדים מן אות ו' דכורא הרי אז הוא המתקתן הנה גם בעת הזעם המגיד מראשית אחרית סיבב סיב' אשר המ"ן ביקש תחבול"ה לעשות מעשהו עפ"י הגורל ואף גם זאת שקרא להגורל פו"ר וכיון שנזכר למעלה פו"ר הנה נזכר אשר זה עבודת ב"י בכ"ז ועידן להמשיך חסד הי' להמתיק הדינים דמנצפ"ך פ"ר הנה עי"ז נתבטל המ"ן אשר הי' יניקתו מתוקף ושמרי הגבורות וחסד י"י מעולם ועד עולם על ישראל א"כ עיקר הנס מה שעלה לזכרון הוא מעשה הפו"ר שנעשה למטה וזה הי' מפעלות הש"י וז"ש בחדש הראשון וכו' הפיל פור וכו' לפני המן מי הי' המפיל ההוא דסתום הש"י שעל כ"ז שיפול גורל וקראו בלשונו פו"ר בכדי שיעמוד ריווח והצלה ליהודים על כן קראו לימים האלה פורים ע"ש הפו"ר כי היא עיקר יסוד הנס וההצלה ע"כ תיקנו בימים האלה משלוח מנות ומתנות לאביונים גמילות חסדי"ם וצדקה אשר עי"ז ממתיקים הגבורו"ת בחסדי"ם כידוע הבן:

ראהזה דבר חדש מצאתי להרב הגדול מ' חיד"א בס' דבש לפי (מערכת אות ע' סי' ב') פורי"ם כולל כל הימים טובי' פס"ח מעבדות לחירות וכאן ממו' לחיים שבועות מת"ן תור"ה וכאן הדר קבלו' ראש השנה ספרי חיים וספרי וכו' וכאן היו נידונים אם לקיים הגזירה אם להנצל (וניצולים בכל שנה ע"י קריאת המגילה וצדקה כנ"ל) יוה"כ מחילת עונות וכאן נמחל להם מה שנהנו וכו' סוכות ענני הכבוד וכאן נכנסו תחת כנפי השכינה ורבים מעמי הארץ מתייהדי' וכו' מדרש אלי' בשם יד יוסף וכתב הרב הנ"ל ואפשר דלכך בחרו לקרוא פורי"ם ע"ש הפור כי ר"ת פורי"ם פסח וסוכות (סוכות נרמז רק בוא"ו החיבור כי בסוכות הושבתי וכו' בהוציאו אותם מאמ"צ ע"כ הוא נטפל לפסח נ"ל) ר"ה יוה"כ מת"ן תורה:

עודאבאר לך על כן קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור והנה לכאורה הפור הוא הצרה לשונאי ישראל ולמה יכנו שם המועד בזמן הישועה על שם הזה ואבאר לך בהקדים משארז"ל חייב אדם לבסומי בפורייא וכו' הנה מצוה להשתכר בשכרות בימ"י פירי"ם ובאמת השכרות הוא מדה מגונה ולמה תהי' במצוה בימי הפורים ונ"ל עפ"י דברי חז"ל בגמ' אמר רב ששת אראב"ע יכולנו לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב בהמ"ק דכתיב ושכורת ולא מיין מיתיבי מקחו (של שכור) מקח וכו' אלא שפטור מן התפלה ומשני מאי יכילנו לפטור מדין תפלה (עירובין דף ס"ה) והנה ר' ששת סתמא קאמר משמע מן כל הדין וגם הש"ס לא קאמר אלא והביא הרב הגדול מהו' חיד"א זלה"ה בשם הגאון מהר"ל הכהן בשם הגאון זקינו דאמרו שם בגמ' (דף מ"א) דגליות ועניות מעבירין את האדם ע"ד קונו ואמרינן בגמ' מאי לנ"מ מיבעי רחמי א"כ פטורין העניים מן העונש בדין דהרי בטבע דקדוקי עניות מעביר ע"ד קונו רק שחייבין על דלא בעו רחמי היינו שלא התפללו ע"ז וכיון שאנחנו נקראים שכורים שאין בית המקדש קיי' א"כ שכור פטור מן התורה א"כ שוב אין כאן שום דין ומשפט ואתיא שפיר דברי ר"ש יכולני לפטור את כל העולם כלו מן הדין עכ"ד ולפי"ז יצדק מאד שטחיות הכתוב שמעו נא זאת עני' (כיון שאת עני' הנה זה מעביר ע"ד קונו ואין כאן דין רק הדין הוא דהוה לך להתפלל ולמיבעי רחמי הנה את ג"כ) ושכרת ולא מיין (ופטור מן התפלה) והבן והרב מהר"י ז"ל פי' ג"כ שהיו חייבם להתפלל בימי מרדכי על כי קרב זמן בית שני ונתפטרו מדין זה מחמת שנדונו כשכורים ולפי"ז אתי שפיר מה שדרשו בגמ' ותוצאנו לרוי' בימי' המן רוי' הוא שכרות כמו שאמרו שבקי' לרוי' וכו' והוא שעמדה לאבותינו בימים ההם שנידוני כשכורים ופטורים מן הכל (והוא לנו לתירץ יש בימים הללו בגלות החל הזה עניות פוטר הכל ולא נשאר רק דין תפלה ונקראים אנחנו שכורים ופטורים גם מזה הלא תראה המגיד מראשית אחרית הי' מיתת ושת"י ועי"ז באת אסת"ר לבית המלך הנ' שם רמז ביום השביעי כטוב לב המלך ביי"ן היתה הכנת הישועה ע"י שכרות והיא היתה למזכרת בעת הדין להצלת ישראל בעת אשר נתבקר פנקס יצא הדין שפטורין מן הכל מטעם הגלות שהם עניים כשאין בהמ"ק רק שמחוייבים להתפלל על הדבר והנה גם מן התפלה פטורים כי עת שכרות הוא לנו ופטורי' מן הכל וזה שדרשו ותוציאנו לרוי' בימי המן ובזה תבין עפ"י פשוטו דהנה בשעת הזעם נאמר במרדכי ויצעק צעקה גדולה ולא נאמר שהתפלל ואפי' הצעקה לא נאמר שצעק אל הש"י (והנה גם חז"ל התעוררו בחכמתם וברוח קדשם מה אמר אבל רשות ניתן לדרוש עפ"י פשוטו) ועפ"י דברינו הנ"ל בחכמה עשה שלא אמר אז נוסח תפלה בכדי להזכיר לפני הש"י שאין כח בידינו אפי' להתפלל שאנחנו שכורים מן הגלות וא"כ פטורים מן הכל כנ"ל (והנה בס' יוסף בן גיריון מבואר נוסח תפילת מרדכי ואסתר הנה בודאי התפללו אבל זה הי' אח"כ אבל ראשית הענין עשה מרדכי בחכמה. להזכיר לפני הש"י כנ"ל וזהו המבואר במגלה סתם ויצעק צעקה ולא נאמר מה אמר הבן) והנה תראה גם בשעת הגזירה נאמר והמלך והמן ישבו לשתות גם אסתר עשתה משתה היין הכל להזכיר הדבר הזה בגבהי מרומי' ונפטרו ישראל מכל וכל מחמת דין השכרות והנה רבותינו לרמז הזה בעת הישועה תקנו במועד הזה שכרות לזכרון דדין השכרות עמדה לאבותינו בזמן ההוא להיותם פטורים מן הדין וגם בגלות החל הזה נצח בדימוס מטעם הזה:

ובזהתמצא טוב טעם בפ' ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע רצ"ל מן העת צרה בעצמה תבא הישועה שנזכר לפני המקום הגלות (שמעביר ע"ד קונו) ועת שכרות (קטנות הדעת ופטורים גם מתפלה) וא"כ פטורים מן הכל וא"כ קרבה ישועתינו ומה מתוק לחיך לפי"ז מ"ש דורשי רשומו' וממנ"ה יוושע ומהמ"ן יוושע רצ"ל מן מעשה המ"ן בעצמו באת התשועה. כי באותו הפרק המלך והמן ישבו לשתות ונזכר לפני המקום כביכול כי עת שכרות הוא לנו ועי"ז הית' הישוע' (ותבין עי"ז אומרו והמלך סתם כביכול ממנו ית"ש הית' הסיב' בכדי שתבא איתערותא לעילא הבן).

וע"יהקדמ' זו נבא להתבונן על כן קראו לימים האלה פורי' ע"ש הפו"ר והשם הזה הוא לתימ' כמש"ל אבל להיות שבאותו הדור בעוה"ר נתחייבו שונאיהם של ישראל ויצאו בדימוס מטעס שכרו' (רצ"ל שהם בגלו' מבלי דעת וע"כ פטורי') והנה המ"ן מזרע עמלק הוא הדע' שבקליפ' קם עליהם (כמש"ל כ"פ) מה עשה הפועל ישועו' העל' בלבו של המ"ן שיעשה הדבר ע"י גורל והנה גורל אינו בשכל וטעם ודעח ובז' נזכר למליצ' לפני ב"ד שלמעל' טעם לזכות את ישראל שהם בגלו' כשכורים בלא טעם ודעת:

הג"ה ותבין מה שהודיע לנו רז"ל ג"כ גם בעת שדנו את ושתי הנה ויאמר המלך לחכמים יודעי העיתים היינו בני יששכר יודעי בינה לעיתים אמרו ליה זיל לגביה עמון ומואב דכתיב בהו שקט הוא מואב וכו' ובגול' לא הלך וכו' ע"כ עמד טעמו בו וכו' משא"כ אנחנו באנו בגולה אין לנו טעם ודעת והיא הית' גם כן למזכר' שאין לנו טעם ודעת ושכורים אנחנו הבן:

וז"ששם בחדש הראשון וכו' הפיל פור וכו' לפני המ"ן ולא נאמר מי היה המפיל הפו' ע"כ הוא ההוא דסתי' (כמ"ש בהקדמ' הזהר) רצ"ל הש"י העל' בלבו לעשו' זה ע"י פו"ר כדי שיהיה למזכר' לב"י להצילם מן הדין מפני שהם בלי דעת כענין הגורל שהוא מעש' מבלי דעת ושכל וטעם וז"ש בכאן ע"כ קראו לימים האלה פורים על שם הפור וכו' (והנה יקש' לך למה קראו את המוע' ע"ש הצר' הנה אמר בטע') כי המן וכו' חשב על היהודים וכו' (במחשבה ודע' ואעפ"כ) והפיל פור הוא הגורל וכו' (שאין הפועל הזה בטעם ודעת) ובבוא' לפני המלך (מלכו של עולם המעש' הזה למזכר' מעש' שאינו בדעת הנה נזכר זכות לישראל כי מה שעוו ופשעו כי יש להם קטנות הדע"ת בגלו' (תתבונן לפי"ז מ"ש) אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרע' אשר חשב על היהודי' על ראשו ותלו אותו וכו' והנה הוא עשה בדע' ומחשב' חשב על היהודים רק הש"י סיבב סבה שגמר מעשהו בגורל שהוא מבלי דעת בכדי שיהי' למזכר' לבנ"י אבל עכ"פ הוא ישקול למטרפסי' כי הוא עשה בדעת והדע' הוא בראש ע"כ אמר המלך מלכו של עולם אמר עם הספר רצ"ל הספ"ר הוא הפור הוא גורם אשר מחשבתו ישוב על ראשו כי הפור הוא הוא לטובה לישראל אבל הוא הרשע בדעת עשה ע"כ תלו אותו בראשו ע"כ קראו לימים האלה פורי"ם ע"ש הפור כי הפור הי' יסוד הנס. הבן:

סיפרולנו חז"ל עפ"י קבלתם אם כל המועדי' יהיו בטלי' ימי הפורים לא נבטלי' הנה בודאי מהראוי להבין איך יצוייר שכל המועדי' יהיו בטלי' והלא קיי"ל אשר הש"י לא יחליף ולא ימיר דתו וגם אם יצוייר אסר המועדים יהיו בטלים מהראוי להתבונן מפני מה תגדל מעל' ימי הפורי' אשר לא יהיה נבטלים והנלע"ד דהנה אמרז"ל בפסוק לא יאמר עוד ח"י י"י אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם וכו' ודרשו בו לא שתעקר יצ"מ ממקומ' אלא שתהא שעבוד מלכיו' עיקר ויצ"מ טפל והנה הפסוק צווח לא יאמר עוד וכו' וצ"ל שלא תהי' ניכר סיפור יצ"מ לפני סיפור הניסים דשעבוד מלכיו' והוא כדמיון דבר המתבטל בששים או במא' אשר הוא כלא הי' ואפי' האיסור מתבטל ושב להיתר ע"כ נק' לא יאמר היינו שיהי' כאלו לא יאמר כענין ביטול בס' או במא' ואלף וכיוצא והנ' כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים והנה יהיו בטלים לימות המשיח היינו שתגדל כ"כ הנסים דלעתיד עד שנסי המועדי' שהם זכר ליצ"מ יתבטלו בסיפור העתיד בס' או במא' ואלף וכיוצא אבל נסי ימי הפורים הנה הם מענין מחיית עמלק הנ' בזה תלוי הגאולה העתיד' והנה הן המה כענייני גאולה העתיד' שיהיה השם והכסא שלם ב"ב. הנה אלו ימי הפורים לא יהי' להם ביטול בששים וכיוצא כי זכר הימים האלה הן הם כימי הגאולה האחרונ' שימחה זרעו של עמלק ב"ב אמן:

פוריםמתורגם פורי"א וכתב הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה שהוא לשון מטה שעיקר הנס הי' והמן נופל על המטה (ע' במאמר ז' סי' ז' וסי' ט"ו ותבין שורש הנס היתה נפילתו על המטה ובין והתבונן בדבר ועוד יתבאר אי"ה במ"א ותבין עוד לפי מ"ש לקמן (במאמר ז') דאסתר היתה גלגול יעל והמ"ן גלגול סיסר"א והנה כתבו עוד תלמידי האריז"ל יע"ל היתה מן שורש התאומות יתיר' של הבל וסיסר"א הוא קי"ן שהוא חטא עמה בית"ד שנמשל לאבר ולכן הרגה יעל אותו ביתד וקי"ן ג"כ בא עליה ז' פעמים קודם שהרג להב"ל עכ"ד וא"כ גם סיסר"א בעל את יעל ז' פעמים כי הנה היה כשב על קיאו והנה המ"ן שהיה סיסר"א שהי' קי"ן ואסת"ר שהיתה יע"ל שהוא התאומה יתירה הנה כשעמד לבקש על נפשו מאסת"ר הנה הי' נופל על המט"ה אשר אסתר עליה כי כבר הורגל זה פעמים ומעתה תתבונן פורי"א ועוד יתבאר אי"ה:

שואליןודורשין בה' הפסח קודם לפסח שלשי' יום וכתבו הרבה מהפוסקים שלשים יום דייקא ומתחילין מן יום הפורי"ם (הגם שיש דיעות בזה עכ"ז סוגיין דעלמא כהנך פיסקי') ולא דבר ריק הוא והנה גם על זה יש לחקור טעם למה שלשים יום דייקא (הגם דדרשינן לה מקראי בגמ' עכ"ז מצוה לבקש טעם והנה נראה דבכל המועדים ובכל המצות כן הוא כדמוכח בגמ' באחד באדר משמיעין על השקלי' וגם מן פלוגתא דרב ושמואל על יומי שולחנות אבל כפי הנראה העיקר הוא שלשים יום קודם לפסח ואיידי דחג הפסח תקנו כן בכל המועדי' ובכל המצות זמניות ועיין בש"ע של הגאון החסיד מהרש"ז ז"ל) ונ"ל הטעם עפ"י מ"ש הרב הקדוש בעל חסד לאברהם דבכל שנה ושנה שלשים יום קודם לפסח הש"י ברוב רחמיו וחסדיו ממציא פדיון לבניו הגם שע"י העונות נפשותם שקועו' ח"ו בשערי טומאה באותן השלשי' יום קודם לפסח הש"י מוציא אותם בכל יום ויום חלק אחד ופודה אותם עד כי בליל י"ד בניסן הם עומדי' חוץ לטומאה ובליל ט"ו הם בני חורין לגמרי עכ"ד (והנה לדעתי תתבונן למה שלשים יום דייקא כי הנה נצטוינו על מחיית עמלק ג' מצות ממנין תרי"ג במחשבה ל"א תשכח) בדבור (זכור בפה) במעש' והיה בהניח וכו') הוא מחיית שיעור קומת הקליפ' חב"ד (מחשב') חג"ת (דיבור) נהי"ם (מעשה) עיין במאמר מלחמ' לי"י סי' י"ג והנה בשלשים יום הם תש"ך שעות בגימ' ג' פעמים עמלק ביטול שיעור קומתו בכל סטרין קומת המחשב'. קומת הדבור קומת המעשה (כענין שיש באדם נפש רוח נשמה וכ"א שיעור קומה שלימה) והנה באותן השלשים יום קודם לפסח הוא החג אשר מתעורר החס"ד הש"י מעורר חסדיו תש"ך שעות קודם החג (תש"ך הוא שיעור קומת החס"ד י"פ חסד בגימ' תש"ך תש"ך צירופי בראשית עולם חסד יבנה ישתבח שמך לעד מלכינו) ובזה תתבונן אשר מתחילין לדרוש בה' פסח ביום הפורי' דייקא יום מחיית עמלק והנה מקובל בידינו קבלת הקדמונים עיין בת"ז ובר"מ אשר לעתיד ב"ב מלחמת עמלק ומחייתו יהיה בערב חג הפסח הרי שלך לפניך ההתחל' ביום הפורים והסיום והגמר בערב פסח הן המה תש"ך שעות מנין ג"פ עמלק לבטל שיעור קומת הקליפ' מכל וכל במחשבה דבור ומעשה ובזה תבין טעם בדיקת חמוץ אור לארבעה עשר ולמה התנא נקט אור כי יוצאים אז מחשך לאור ותבין ג"כ מה שנתקשו הפוסקים למה לא מברכין שהחיינו על בדיקת חמץ ולדרכינו מובן כי מברכין שהחיינו בהתחלת זמן ביעור כתרין דמסאבותא היינו ביום הפורים והבן ואי"ה יתבאר במאמרי חג הפסח:

ובאלההדברים תתבונן מה שאמרה אסת"ר ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשי"ם יום ובאלה דברים יצדק נמי למה קבעו פורי"ם באדר שני דמיסמך גאול' לגאולה עדיף. דהיינו התחלת הגאולה מתחלת בפורים עד חג הפסח שיוצאין לגמרי לחירות וניחא נמי משארז"ל דקורין פ' זכור בשבת שקודם פורים להקדים זכירה לעשי' וקשה איזה עשי' אנחנו עושים כעת בעמלק אבל העשי' הוא שמתחילין אנחנו ביום הפורים להניע רגל מתוך המרכב' טמאה ולהתקרב אל הקודש והוא הטעם שאמר בת"ז ובר"מ אשר מחיית עמלק ב"ב יהיה בערב פסח הבן הדבר:

אבארלך עוד מ"ש במגל' ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור' היה בימי הזעם לא בעת הישועה וכמש"ל ונאמר ע"פ מ"ש מפרשי הקדמונים. שגזירת המן היה על אדר שני ע"כ קבעו מצות החדש ובפרט קריאת המגל' באדר שני דייקא ונ"ל דמאת הש"י היתה נסיב' שיפול לו הפור על חדש אדר שני דהנה המן היה מכשף גדול ועשה הכל ע"פ כשפיו והנה כתב רבינו אפרים אין כישופים שולטים במי שנולד באדר שני ונ"ל הטעם להיות הכישופים נעשים הכל ע"פ עתותי המזלות ביום פלוני ובשע' פלונית ואדר שני אין לו מזל והוא הנעשה ע"י ישראל המעברים השנים אין מזל לישראל. ע"כ נעשה עיבור כעין תכסיסי מלכות בשבעה וחמש' ושלשה. עיין ברש"י סנהדרין והענין הוא להורות עם בני ישראל המה כעין יוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו הלא הם כמו בוראים הזמן חדש שאין לו מזל ברקיע והנה ידוע משארז"ל שבאמת נתחייבו שונאיהם של ישראל באותו הדור וח"ו אין מקום להימלט מגזירת המן מה עשה המגיד מראשית אחרית הפועל ישועות בקרב הארץ הכניס בלב המן להפיל פור ובהשגחה עליונה נפל הפור על חדש אדר שני אשר מבלי מזל ובני ישראל המה הבוראים אותו וכיון שנפל הפור על החדש הזה אשר ישראל המה היוצרים יושבי נטעים היאך ס"ד לשום נברא בעולם לנגוע בהם ואדרבא נתעלו ונפל אז פחדם על כל העמים כביכול כעין פחד וכו' ונתבטל כישופי המן המנחש (שהי' מבחי' נחש הקדמוני כמ"ש מרן האריז"ל) כי הכישופים נעשים ע"פ הוראת שעות המזלות ואין מזל לישראל חדש הנעשה ע"י ישראל אין בו מזל ויצדק לפי"ז ג"כ בחדש הראשון וכו' הפול פור הוא הגורל לפני המן מי היה המפיל כיון שאינו מבואר במקרא ע"כ הכוונה ההוא דסתים היינו הפועל ישועות סיבב זה שנפל הפור לחדש שנים עשר הוא חדש אדר (ר"ל הוא הנק' בעצם אד"ר כי בשנת עיבור עיקר אד"ר הוא בשני כענין הנך רבוותא בגמ' שעשו סימנים אם דין הוא אדר ואם לית דין אדר ע"ש בסנהדרין והנה היוצר כל הוא אלקינו הוא אשר סיבב הישועה קודם הגזירה היינו אשר בהשגחתו נפל הפור על חדש הזה אשר ישראל המה היוצרים אותו ואין מזל לו ואיש לא עמד בפניהם כי נפל פחדם על כל העמים כביכול כעין פחד אלקי וזה ג"כ הנרצה ע"כ קראו לימים האל' פורי"ם ע"ש הפו"ר כי הפו"ר היה עיקר הישועה וכנ"ל: