הג"ה ובאם נגרום בנוסח ועל הנסים ג"כ תיבות ועל הנפלאות כמ"ש במאמרי חנוכה שיש פני' לגרסו בהודאה דפורים וכאשר יתבאר אי"ה הנה יהי' ע' תיבין הנה יהי' ע"פ הפייטן שיסד תכלית שבעי"ם ותל' על חמשים ופירשו בו שהוא מן פסוק אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן וכו' עד ויתלו את המן הם ע' פסוקים ואמרו הטעם כי גדלות ממשלתו לא היה רק ע' ימי' וזהו תכלית שבעי' נתל' וכו' לרמז זה יש בהודאה ע' תיבין:

ועל(א) הנסים (ב) וע"ל כצ"ל בוא"ו כמ"ש במאמרי חנוכה דקאי על ברכת ההודא' לעיל נודה לך ונספר תהלתך על חיינו וכו' וע"ל הנסים וכו' (ג) הנסי"ם עמ"ש במאמרי חנוכ' מאמר הל"ל והודא"ה שורש תיב' נ"ס ע"פ דרכי פרד"ס וי"ל עוד ידוע הענין נ"ס דבר מוגב' למעלה מן השכל המוטבע בתוך חומרת הגוף זה אינו נעשה רק לישראל שהוא מפאת שורש נשמת' ואתם הדבקים בה' אלקיכם והם עמוסי' מני בטן בנים אתם לי"י אלקיכם משא"כ לאוה"ע לא יארע להם נס. הבן הדבר וכיון שהנס הוא רק מצד בחי' הנשמה הנה נק' נ"ס. ע"פ ס"י המליך אות נ' ברי"ח. וכבר ידעת דבר שהנשמה נהני' ממנו ולא הגוף המליך אות ס' בשינה והנה השיר הוא ג"כ לצורך הנשמה שתעלה לשורש' בידך אפקיד רוחי הבן. וא"כ באות נ' וס' נבראו אותן הב' מנהיגים אשר הם תשמושי הנשמה ע"כ נק' הפלא שנעשה דוקא לישראל שהוא מפאת שורש נשמתם. הנה נקרא נ"ס:

ועלהפורקן (ד) הפורק"ן הוא לשון תרגום. עמש"ל במאמרי חנוכה מאמר הלל והודאה ותבין הטיב:

ועלהגבורות (ה) הגבורות עמ"ש במאמרי חנוכה מאמר הנ"ל ובכאן יצדק הדבר מאוד. דלפי מ"ש מרן האריז"ל דהמן וחכמיו יועציו וזרש אשתו היו קליפות גדולות והיו יונקים מן שמרי הגבורות דמנצפ"ך המן היה יונק מן מ"נ וזרש מן צ' וחכמיו מן פ"ך ורצו להשליט הדינים והגבורות על ישראל והש"י היפר עצתו ונמתקו הדינים והגבורות מן ישראל והוא ע"פ מש"ל במאמר ימי הפורי"ם סי' ה' קראו לימים האלה פורי"ם ע"ש הפור הנה בזמן הפו"ר הוא הי' זמן הזעם והדין ולמה לא קראו המועד ע"ש הישועה (עמ"ש כמה טעמים) וכתבנו שם דהנה הגבורות הם מנצפ"ך פ"ר וישראל זה עבודתם להמתיק הדיני' בהמשכת החסדים מן אות ו' דכורא אשר ממנו באים החסדים והנה גם בעת הזעם חסדי י"י לא תמו הגם שנייתייבו שונאיהם של ישראל ורצ' המ"ן עם אשתו וחכמיו להגביר עליהם הדינים דמנצפ"ך) פ"ר כי נתחייבו בדין בעוה"ר (וכח המן עם אשתו וחכמיו הי' גדול בזה להיותם יונקים מן שמרי הגבורות הנה המגיד מראשית אחרית סיבב הישועה מבראשי' הכניס בלב המן שיעשה הדבר ע"פ הגורל וקראוהו בלשונו פו"ר וע"י זה עלת' לרצון לפניו ית"ש ונזכר למעלה אשר ישראל זה עבודתם כל היום להמתיק הגבורות פ"ר בהמשיך עליהם חסדי הויה ומתהוו' פו"ר ועי"ז נמתקו הדינים מן ישראל והגבורות הי' חלי' על ראש המן וכת דילי' ע"כ קראו לימים האל' פורי"ם ע"ש הפו"ר כי בעוד זמן הפור נצמח הנס הבן ממילא הרי שלך לפני"ך מה שאומרים על הגבורו"ת הבן:

ועלהתשועו"ת (ו) התשועו"ת כבר קדם מאמרינו. החילוק בין עזר"ה לישוע"ה (הגם שלדברי המדקדקים הוא מן השמות הנרדפים עכ"ז אין דבר ריק בלה"ק ויש חלוקים גם בשמות הנרדפי' כאשר נתבאר בדברינו במקומות רבים) והוא ישוע"ה נק' כשהמושיע מושיע אחר הצעקה כשצועק אליו המצטרך והוא מושיע (כעין צעק"ה הנערה המאורס' ואין מושי"ע לה) אבל לשון עזר"ה הוא כשהעוזר עוזר מעצמו קודם שיצעק ויבקש ממנו המצטרך כענין הבטחה הכ' והיה טרם יקראו כו'

הג"ה והדברים ארוכים אצלינו במ"א בפ' חושה לעזרתי י"י תשועתי ובנוסח שתקנו לנו אנשי כנה"ג עזרת אבותינו אתה הוא מעולם מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור אין מן הצורך לכפול הדברים: והנה אמרו בגמ' פעם אחת הוצרך העולם למטר וגזרו תענית וירדו להם גשמים בעלות השחר קודם תפלתם סברו שבחא דצבורא הוא אמר ליה שאין זה שבח רק הוא משל לאדם שפל שבא לבקש איזה דבר מן המלך ראה המלך שרוצה לכנוס לבקש אמר המלך לעבדיו תנו לו מבוקשו ולא ייעול לפלטין דילי ושוב פעם אחת גזרו תענית על הגשמים והתפללו והתענו כל היום ולא ירדו גשמים עד הערב הנה סברו שזהו שבחא דצבורא א"ל שאין זה שבח רק משל למלך שאמר אל תתנו לו מבוקשו עד שיתמקמק ואח"כ תנו לו ומקשה והיכי דמי שבחא דצבורא אמר משיב הרוח ונשיב זיק' ומוריד הגשם ונחית מטר' (כי זה מורה אשר הש"י גם טרם יקראו בורא להם הישוע' אבל עריבים עליו דברי דודים ורוצה לשמוע דבריהם כענין הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וכב' פירשו הראשונים והיה טרם יקראו ואני אענה (אבל) עוד הם מדברים (כי הם אינם יודעים אשר כבר עניתים ותקנתי להם הישועה ע"כ הם מדברים בתפלה ובקשה) ואני אשמע (ומשתעשע בדבריהם ותפלתם ואינם מאותן הסוג שהמלך מצו' לעשות בקשתו קודם שיקרא בכדי שלא יכנוס לפלטין כי דבריו למשא על המלך וכמו כן פ' הרב האלשיך בצר הרחבת לי (כשיש לי איזה דוחק מאיזה ענין אני יודע כי הרחבת לי גם קודם התפלה אבל חנונו ושמע תפילתי (ותתן לי מבוקשי אחר התפלה בזה אדע כי מצאתי חן בעיניך ועריבים עליך דברי:

והנהבזה הנס דפורים הנך רואה גם על פי פשוטי הדברים שהש"י הכין הרפואה קודם למכה ענין מרדכי במעשה דבגתן ותרש ויכתב בספר ד"ה לפני המלך וכן כל הסיבובים שסיבב היוצר בראשית המגיד מראשית אחרית שנהרג' ושתי ועי"ז באת אסתר לבית המלך להציל את ישראל בעת הזעם ואבאר לך עוד פרט אחד לדוגמא מה שכתב הרב בעל מעשי' י"י בפסוקי המגלה ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין (זה אין לו ביאור לכאורה מהו כי כן דבר המלך וכו' ואח"כ ויאמר ממוכן (זה המן לדעת חז"ל) לא על המלך לבדו וכו' אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי וכו' מהראוי להתבונן הנה עיקר עצתו היה להרוג את ושתי ומהו הנרצה בדבריו יצא דבר מלכות מלפניו וגם מהו הצורך להיכתב בדתי פרס ומדי ופירש הרב הנ"ל ויאמר המלך לחכמים וכו' כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין הכוונה הוא דמבאר למה הוצרך לישאל את פי החכמים הרי מלך הוא ודבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה לזה אמר כי כן דבר המלך לפני וכו' רצ"ל כן היה דתי פרס ומדי אשר אפי' דבר הנוגע לכבוד המלך לא היה יכול המלך לשפוט בעצמו רק היה מוכרח להקריב את משפטו לפני יודעי דת ודין והנה אם היה נשאר הדבר כן בדתי פרס ומדי הנה בעת אשר הגיע זמן המן הרשע לאבדו מן העולם כרגע בציוו המלך הנה היה המלך מצטרך להציע דבריו לפני יודעי דת ודין ובודאי כפי הטבע היו נושאים לו פנים כיון שהיה גדול על כל השרים והעמי' מה עשה הפועל ישועות הקדים הרפואה ויאמר ממוכ"ן (זה המן כרה לעצמו שחת) וכו' אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו (רצ"ל אין זה כבוד למלך שיצטרך למשפטו לישאל את פי יודעי דת ודין מהיום והלאה ישתנה החוק והדת אשר דבר מלכות יצא (הדין) מלפניו (ולא יצטרך להתייעץ עם שום דיין) ויכתב (כן מהיום והלאה) בדתי פרס ומדי (אשר המלך יעשה דין לעצמו כאשר יחפוץ) וייטב הדבר לפני המלך והשרים ויעש המלך כדבר ממוכן (היינו שנכתב כן בדתי פרס ומדי אשר דבר המלכות יצא מלפניו הנה טובה גדולה פעל המן בעצתו זאת בהגיע זמנו שיתעקר מן העולם כרגע הנה ויאמר המלך תלוהו עליו בלי שום התווכחות ושאלה ליודעי דת ודין ויתלו את המן כרגע כן יאבדו כל אויבך י"י הנה כתבתי לך פרפר' נאה לדוגמא אשר הפועל ישועות לא עינה מלבו ומאז ומקדם הכין ישועות ישראל והנה כאשר תתבונן בדברינו זה כמה במאמר ימי הפורים ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור כי הפור היה עיקר הישוע' אשר הש"י סיבב שיהיה גזירת הרשע ע"י הפו"ר ועי"ז היתה סיבת הישועה הנה כתבתי לך שם מגדנות ומעדנים ינעמו לנפשך הנך רואה אשר הש"י גם טרם יקראו הכין ישועות ישראל בכל אופנים המועילים ואעפ"כ לחיבת ישראל עם קרובו להודיע חיבת אב לבנים אשר הוא מתאוה לתפלתן הנה הניחם בצער איזה ימים עד אשר התפללו אליו ית"ש בזה נתוודע כי ערבים עליו דברי דודים דהנה הש"י הכין ישועתם מקודם ואעפ"כ המתין כביכול עד אשר יתפללו אליו כענין שאמרו יונתי בחגוי הסלע וכו' הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה והנה זכור תזכור את אשר הקדמתי לך החילוק שבין עזרה לישועה עזרה הוא כשנעזר המצטרך קודם הצעקה בקשה וישועה הוא אחר הבקשה וצעקה והנה בכאן אנחנו מודים על התשועות היינו שהושיע לנו אחר הצעקה הגם שהכין ישועתי מאז ומקדם עכ"ז להודיע חיבת אב לבנים הנה כביכול המתין עד לאחר הצעקה וכנ"ל:

ובזהיש לפרש ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וכו' ויצא בתוך העיר ויצעק צעקה גדולה ומרה הנה יש להתבונן מהו ומרדכי ידע וכו' הל"ל שמע או ראה פתשגן הכתב ב' דמשמע דמרדכ"י לבדו נתוודע לו הלא כתיב למעלה והעי' שושן נבוכה משמע דכל העם אשר בשושן נתוודע להם כיון שניתן הדת בשושן. ג' ויצעק צעקה וכו' ע"ז התעוררו ג"כ חז"ל בגמ' מאי אמר וכוונתם דהנה לא נאמר ויצעק אל י"י או לפרש מה הוא הלשון שאמר בקול כמו בכ"מ בכתבי קודש וכאן לא פירש רק סתם ואין זה מדרך החכמים לצעוק מבלי גזירה (והנה החכמים דברו מזה ברוח קדשם) והנה אנן נימא קרוב לפשוטו עפ"י דברינו הנ"ל הנ' קיי"ל הקו"ל יפה לבשמי"ם והנה הגם שהאמת הוא כך כפשוטו עכ"ז בכל דבר הנעשה יש רמיזא דחכמתא ויש לרמז בזה דהנה הצדיקים נק' ע"ש הבשמים כמארז"ל ההדסי"ם אשר כמצול' אלו הם הצדיקים שכל העולם נהנה מריחם (ומ"ש במאמר ימי הפורי"ם מענין חוש הרי"ח שלא נתפגם כ"כ מעץ הדעת ע"כ הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף עיי"ש בענין חדש אד"ר שהוא בחי' חוט"ם עיי"ש ותבין) ולזה בא הרמז הקו"ל יפה לבשמים (היינו הצדיקי') הגם שהש"י מקיים בהם והיה טרם יקראו וכו' ומכין להם הישועה קודם עכ"ז אין זה שבחם שיעזור להם קודם קריאתם כמ"ש בגמ' שאין זה שבחא דצבורא כי זה נראה שאין הש"י חפץ לשמוע דבריהם וכענין שאמרו משל למלך וכו' וכמש"ל אבל השבח היא כשהש"י מכין הישועה גם טרם יקראו אעפי"כ ממתין בישועתו עד עת בא קול צעקת הצדיקים לפניו כי עריבים עליו דבריהם וענין כזה יפה ונא' לצדיקים כי זה יורה על גודל אהבת הש"י להם שהוא מתאוה לתפלתן וזהו הנרמז הקו"ל (היינו הצעקה והתפלה יפה לבשמים (היינו הצדיקים) והנה הצדיקים הללו בדור ההוא מרדכי ואסת"ר הנה הם נרמזים בבשמי"ם מרדכי מן התורה מר דרור (מתרגמינן מרי דכי) כנודע מדברי רז"ל והדס"ה הוא אסת"ר וז"ש ומרדכ"י ידע את כל אשר נעשה (היינו שהש"י הכין הישועות ובפרט לפי מ"ש בדברי הגמרא הקציף הקב"ה עבדים על אדוניהם לעשות גם לצדיק וכו' שנא' ויוודע הדבר למרדכ"י עיין במאמרי חנוכה הלל והודאה ותבין וכן בעניני הפור שכתבנו הנה מרדכי ידע את כל אשר נעשה ונכון היה לבו בטוח שהישועה מוכנת מאת הפועל ישועות אבל אעפ"כ ראה את ישראל נתונים בצר' גדולה והבין שהש"י חפץ לשמוע צעקתן שהקול יפה לבשמים וזה הוא שבחא דצבורא ע"כ) ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה שהקול יפה לבשמים היינו הצדקי' הללו מרדכי ואסתר גדולה רמז לאסתר הדסה שהדס הוא משולש ואין גידול פחות משלשה ומר"ה רמז למרדכי מ"ר דרו"ר ע"כ אמר ויצעק צעקה גדולה ומרה) שהקול יפה לבשמים הללו הבן:

ועלהנפלאות (ח) הנפלאות כבר כתבתי במאמרי חנוכה במאמר הלל והודאה דלא נמצא זאת הגירסא בכתבי מר"ן זלה"ה וכן בספרים הישינים ובימי הפורים אפשר לגרוס אותה ובאם גורסין אותה יש לפרש דהנה נפלאות יתפרש בלשה"ק על דבר הנבדל מעולמות הנבדלים ואינם מושגים כענין שאמרו במופלא ממך אל תדרו"ש (דרו"ש הוא בבריאה ועניני עולם האצילות כביכול הוא ושמו חד בהון נקרא מופלא וז"ש במופלא ממך (עניני עולם אצילות) אל תדרו"ש (בדרך דרש מבריאה נ"ל) ויתפרש אי"ה במ"א) ע"כ תרגום נפלאות פרישן רצ"ל שהוא מופרש ומובדל מן השכל ואינו מושג והנה אמרז"ל למה נמשל' אסתר לאיילת השחר מה אילת השחר סוף הלילה אף אסתר סוף הנסים ובמקומו פירשנו היינו אסתר היתה סוף נסים המופלאים והתחלה לנסי' המלובשים בטבע והנה הנס הזה היה מלובש בטבע ואעפ"כ הבינו כל באי עולם שהוא פלא ויד י"י עשתה זאת ע"כ נקבע הדבר לדורות עולם לידע ולהודיע ולהוודע גם כל ימי אורך גלותינו באין נבואה ואין פלאות באיתגלייא וכל הצלתינו מן השבעי' זאבים בכ"ז ועידן הוא בלבוש הטבע אעפ"כ יד י"י עשתה זאת כענין שראו אבותינו בימי מרדכי ואסתר שהיה הנס בהלבשת הטבע ואעפ"כ לא הוה שום שוטה בעולם אשר יאמר כי הוא רק בטבע א"כ היה הנס ההוא נס ממוצע התחלת הנסים הנסתרים ומלובשי' בטבע וסוף הנפלאות (והארכנו במקומו בסמני קריאת המגילה התחלת זמן קריאתה ביום י"א בגי' ו"ה וה"נגלות לנו ולבנינו והוא זמני הפרזים) שהם מגולים עד סוף זמנ' בוא יום ט"ו בגימ' י"ה הנסתרות והוא זמן המוקפין שהם נסתרים הבן והארכנו הענין במקומו) ע"כ היה מפלת המן בחג הפסח זמן הנפלאות להורות עם היות שהיה הנס בהלבשת הטבע אעפ"כ הנה נודע כי מן הנפלאות הוא ונודע יד י"י את עבדיו וזעם את אויביו הרי שלך לפניך למאן דגרס בהודאה ועל הנפלאות יש לגורסו בהודאה דפורים:

ועלהמלחמות (ט) המלחמות עמ"ש במאמרי חנוכה ויש גורסין הנחמות עיין מאמר הל"ל והודאה אשר הרבה מהקדמונים לא רצו לגרוס על המלחמות שאפי' חרב של שלום אין בה שבח כ"כ ועמש"ש דיש ידים ורגלים לגירסא זו עיי"ש וביותר בהודאה זו דפורים הנה מלחמת עמלק היא מן המצו' עלינו בתורה לג' מצות במחשבה ודיבור ומעשה והוא מלחמות מצו' אפי' חתן מחדרו וכלה מחופת' שפיר יש להודות ולהלל ליוצר בראשית שזיכה את אבותינו גם בימי עניים בגלות לקיים מצות י"י ללחום מלחמות מצוה ולי"י המלחמה מיהו מאן דגרס על הנחמות ג"כ יש לו פנים כאשר פירשתי בהודאה דחנוכה:

שעשיתלאבותינו (י) בימים ההם בזמן הזה (י) בימים ההם בזה"ז הכל נתבאר היטיב בהודאה דחנוכה אין מן הצורך לכפול:

עייןמ"ש בהודאה דחנוכה תיקון חמשה לשונות בנוסח על נגד ד' מלכיות וגלות השרשיי גלות מצרים והנה אי גרסינן בהודאה זו ג"כ ועל הנפלאות כמש"ל הנה הם ששה לשונות נגד הגלות הנ"ל ואחרון שבכולם יום בוא גוג על אדמת ישראל עיין בתרגום המיוחס ליונתן בפסוק ואף גם זאת וכו' לא מאסתים ולא געלתים ועיין בתלמודא דידן:

בימימרדכי (י"ב) בימי מרדכי ר"ת מ"ב עמ"ש בהודאה דחנוכה מה שכתבו המקובלים שכל הנסים נעשים ע"ש מ"ב כדכתיב לעושה נפלאות גדולות לבדו בגימ' מ"ב ע"כ ר"ת בימי מרדכי בימי מתתיהו הוא נרמז שם מ"ב ועמ"ש עיין מעשה בראשית וענין התורה א"צ לכפול:

מרדכיעמ"ש בהודאה דחנוכה כל דבר נסיי לא במקר' הוא ומהראוי להתבונן מפני מה היה שם הצדיק הגואל הזה מרדכי והנה במדרש פ' תרומה דרשו חז"ל בפסו' נבחר שם מעושר רב נבחר שמו של מרדכי מעשרו של המן (ואי"ה נפרש המדרש הזה) עכ"פ יצא לנו מדבריהם דשמא גרים והנה זה יצא ראשונה לדרוש בשם הצדיק מרדכי הנה אמרז"ל מרדכי מן התורה מנין (נ"ל שאלתם בזה דא"א לומר שאין מזה רמז בתורה כיון שקבלת התורה מחדש ביתר שאת מבלי מודעה הדור קבלוה ע"י הנס הנעשה ע"י הצדיק הזה הנה בודאי יש בזה איזה רמז בתורה וקבלו רז"ל שנרמ"ז בסממני שמן המשחה והנה לא לחנם נרמז בשמן המשחה הנעשה למשוח ולהכתיר כתר כהונה וכתר מלכות והנה ג' כתרים הם כהונה ומלכות וכתר תורה גדולה מהם כי כתר כהונה ומלכות בא בירושה דהיינו מי שנמשח בשמן המשחה למלך או לכהן הנה בירושה לזרעו אחריו משא"כ כתר תורה א"צ לשמן המשחה תורה צוה לנו משה מורשה והיא (לכל) קהלת יעקב והנה בימים ההם בזה"ז בעוה"ר נתבטל כתר מלכות שורש דוד עד אשר יחזיר הש"י העטרה ליושנ' ב"ב וכן כתר כהונה כיון שבטל עבודת בהמ"ק והנה בגליתינו כאז כן עתה אין לנו שיור רק התורה הזאת שהוא ירושה לכל קהלת יעקב בלי הפסק והוא העומדת ג"כ במקום כתר המלכות כמד"א בי מלכים ימלוכו ובמקום העבודה של הכהנים זאת התורה לעולה וכו' כל העוסק בתורת עולה וכו' וכתיב בכ"מ מוקטר מוגש לשמי. ודרשו אלו ת"ח העוסקים בה' עבודה בכ"מ מעלה עליהם כאלו הקריבו וכו' והנה כבר כתבתי לך שמן המשחה מקדש המקום והאיש אשר יירש הכתרי' של מלכות וכהונה משא"כ כתר תורה א"צ למשיחת שמן המשחה רק כל הרוצה מקהלת יעקב לזכות בו הנה הכתר ההוא לו למורשה ועומד לו ג"כ במקום כתרי כהונה ומלכות והנה גם בגלות בבל שנתבטלו אז כתרי כהונה ומלכות נשאר העולם קיים רק על עמוד התורה והנה קליפת עמלק בן בנו של עשו זה דרכו כל היום להזדווג לישראל כשמרפין ידיהם מן התור' כמו שהיה בראשית רשעתו ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים דרשו בו כשרפו ידיהם מן התורה והנה זה מרדכי האיש הקהיל קהילות ברבים ועסק עמהם בתורה כנודע מרז"ל שגם בעת הזעם בבוא המן אליו ביום התענית עסק בתורה עם התלמידים והוא שעמד' נגד המן הרשע הבא מן עמלק אשר כל כחו ברפיון ידים מן התורה (והוא בצוואת עשו זרקינו שציו' לו להזדווג לישראל בעת וכו') וכאשר יתבאר להלן אי"ה ע"כ רמז שם מרדכי בתורה אצל סממני שמן המשחה להורות ששגב' מעלת כתר התורה שא"צ למשיחת שמן המשחה ונרמז בתורה בתיבת) מ"ר דרו"ר מ"ר (בגימ' עמלק) שע"י התור' שעסק מרדכי נעשו ישראל דרו"ר וחפשי מן קליפת עמלק זה המן וזה דמתרגמינן מר"י דכ"י (או מיר"א דכי"א) ובאת הקבלה מרדכ"י מ"ר דכ"י דכ"י לשון טהרה שהוא בתורתו הי' מטה' את כל אשר התעורר קליפת עמלק את מרכבה הטמאה בכישופ' עד אשר ביער את המרכבה טמאה מן הארץ המן עם עשרה בניו כי בקדושה הם עשר ולא תשע עשר ולא י"א אבל בקליפה כל המוסיף גורע הם י"א וזהו מרדכי שמא גרים מרדכ"י מ"ר בגימ' עמל"ק דכ"י הוא היה מטהר בתורתו את אשר טימא עמלק כאמור לעיל הבין הדבר ועוד יתבאר אי"ה:

עודאבאר לך שם האיש מרדכ"י הנה הוא מיוחס במגלה (הנכתבת ברוה"ק) במדת כל"ל ופר"ט וכל"ל היינו איש יהודי הי' כלל ושמו מרדכי פר"ט איש ימיני כל"ל והנה כבר ידעת י"ג מדות המקובלות בתורה שבע"פ שתהי' התורה נדרשת בהן המה מפתחות לעורר האדם בגבהי מרומ. י"ג מדות של רחמים היינו בלמוד האדם מדת ק"ו מעורר מדת אל כאשר אמר הקדוש מהרד"ב זצללה"ה אשר משה התפלל א"ל נא רפא נא לה ורצה להמשיך רפואתה ממדת אל אזי צוהו הש"י ללמוד ק"ו ואביה ירק וכו' ועי"ז ימשוך מדת אל וכן בשארי המדות והנה לפי"ז מדת כלל ופרט וכלל נגד מדת ר"ב חסד והנה החילוק שבין מדת החס"ד למדת ר"ב חס"ד עיין בדברי תלמידי הבעש"ט מדת החס"ד הוא דבר העולה על לב האדם לישאל ונותן לו בחס"ד אבל מדת ר"ב חס"ד הוא כשנותן בחס"ד דבר שלא עלה על לב והנה כבר כתבתי על מאמר חז"ל בגמ' אר"ח ב"א א"ר יוחנן (על המקרא בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף וכו') הקציף הקב"ה אדון על עבדיו לעשות רצון צדיק ומנו יוסף שנאמר ושם אתנו נער וכו' הקצי"ף הקב"ה עבדים על אדוניהם לעשות נ"ס לצדיק ומנו מרדכ"י דכתיב ויודע הדבר למרדכ"י וגו' ע"ש הנה הוא לפלא המאמר הזה בעיני כל משכיל א' מה חידש לנו ר' יוחנן המעשיות הללו ידועים ומפורסמים לנו במקראי קודש ב' למה אצל יוסף אמר לעשות רצו"ן צדיק ובמרדכ"י אמר לעשות נ"ס לצדיק. ג' הכתוב שהביא לראי' על מעשה מרדכ"י דכתיב ויודע הדבר למרדכי אינו מן הענין וה"ל להביא קצף בגתן ותרש וביארתי הדבר ע"פ מ"ש הרב החסיד הקדוש בחו"ה בענין גדר עבד הנאמן (לאדוני) לא ילך ולא ישב ולא יעמוד כי אם בהפקת רצו"ן האדון לא ישכב כ"א על יצועי אהבתו ולא יחפוץ כי אם רצונו ע"ש א"כ לפי"ז תתבונן שהעבד אין לו רצו"ן והרצון שלו הוא אצל האדון והאדון הוא בעל הרצון והנה תבין הענין האדם כשהוא ח"ו באיזה מיני יסורים הנה בודאי הוא מצפ' ומקוו' להוושע מן היסורין כענין יוס"ף שהיה בבית האסורים בודאי הי' במחשבתו ורצונ"ו שיעזרהו השם ית"ש שיצא מן בית האסורים ע"י איזה סיבה הנה הזדמן הש"י סיבה שהקציף אדון (שהוא בעל הרצון) על עבדיו בכדי לעשות רצו"ן צדיק והנה במרדכ"י היה דבר שלא עלה על לב ורצו"ן כי לא ידע שום בן אדם שתהיה גזירה כזאת רק המגיד מראשית אחרית והזמין הש"י הישועה וזהו נקרא נ"ס דבר המוגבה ומורם מן הרצון והמחשבה והיתה הזמנת הישועה שהקציף עבדי"ם (שאינם בעלי רצו"ן) על אדוניהם לעשות נ"ס לצדיק (דבר שלא הי' עדיין ברצון ומחשבה) ע"כ הביא הפסוק ויודע הדבר למרדכ"י היינו מרדכ"י הצדיק שהיה מיושבי לשכת הגזית והבן בכל חכמה הי' מתבונן בזה אשר בכאן הנה הוא סיבה בהיפוך מן אשר נעשה ביוסף הנה הבין שהוא הזמנת נ"ס דבר שלא עלה עדיין ברצו"ן ומחשב"ה ויג"ד (הגד' הוא בכ"מ רזא דחכמת"א) לאסתר המלכה ובזה יונח לך קושיא עצומה איך השתדלו מרדכ"י ואסתר להציל את אחשורוש הלא קי"ל העכו"ם לא מורידין ולא מעלין אבל לפי מ"ש יונח אשר מרדכ"י הגיד ברזא דחכמתא לאסתר שהוא הזמנת איזה נ"ס דבר שאינו עולה עדיין על לב איש הבן הדבר:

ומעתהתבין אשר שם הצדיק הגואל הזה הי' מרדכ"י בגי' ר"ב חס"ד והנה מדת ר"ב חס"ד הוא להתחסד בדבר אשר לא עלה על לב איש לישאל ע"כ נמסר שמו במגלה דכתיבה ברוה"ק במדת כל"ל ופר"ט וכל"ל שהוא מפתח לעורר מדת ר"ב חס"ד בין והתבונן בדבר ויונעם לחיכך:

עודאשר לך מרדכ"י הנ"ה עמ"ד לנגד המן קליפת עמלק גמירי דאין עמלק נופל אלא ביד בני בני' של רחל כמו שתראה יהוש"ע שאו"ל הי' מבני' של רח"ל והנה תראה בכל המלחמות של עמל"ק בני רחל המה הפועלים והעושים ובני לא"ה הם המצווים כאשר תראה ויאמר משה (מבני לאה) אל יהוש"ע (מבני רחל) בחר לנ"ו אנשים וצא הלחם (אתה) בפועל בעמלק א"כ מש"ה המצווה ויהוש"ע העושה וכן שמוא"ל (מבני לאה) אומר לשאו"ל (מבני רח"ל) אותי שלח י"י למשחך למלך על ישראל וכו' ועתה לך והכית את עמל"ק א"כ שמואל (מבני לאה) המצווה ושאו"ל (מבני רחל) הפועל והעושה דהנה עמל"ק בקליפה הוא מבחי' קס"ם ונח"ש שהן מיני כישופים בדיבור ובמעשה בחי' בל"ק (במעשה) בלע"ם בדיבור והנה בל"ק בלע"ם בגמ' רע"ד כמו להבדיל לא"ה רח"ל בקדושה ע"כ נקרא עמל"ק מלך ער"ד והנה בכאן מרדכ"י הצדיק אשר עמד נגד הצר הצורר המ"ן עמלקי קרו לי' יהוד"י (מזרע יהוד"ה בני לאה) וקרו לי' ימינ"י (בנימין בני רח"ל) הכי נקרא שמו מרדכ"י בגימ' לאה רחל לבטל קליפת עמלק נק' מלך ער"ד כי הוא בבחי' נח"ש קס"ם הם בחי' בל"ק בלע"ם בגימ' ער"ד וביטלם מרדכ"י בשמו הנא' לו בגימ' ער"ד לאה רחל: