ועודנ"ל דהנה יש בפ' ויבא עמל"ק קי"ט תיבין וגם תיבת ברפידי"ם דרשו חז"ל ברפיון ידי"ם מן התורה א"כ לפי קבלתם הוא כמו ב' תיבות הוה ק"ך תיבות א"כ לבעבור זה היינו שרפו ידיהם מן התורה (שקיבלה משה בק"ך ימים) נתגבר עמלק והן היום קבלו' מחדש בזמן שיצא לאור מגיל"ת אסתר הנה תקנו זמני קריאתה ק"ך שעות:

ומרדכילא יכרע ולא ישתחוה והוא לכאורה לתימא האיך הכניס א"ע בסכנה כיון שהי' המ"ן קרוב למלכות וכתיב השבעתי אתכם בנות ירושלים וכו' והנראה דהנה ידוע נשמת בחי' מרדכ"י מהארת יסוד דאבא והנה ידעת מ"ש בזהר בהגיע המתפלל לתהלות לא"ל עליו"ן גואל' צריכין למיק' קדם מלכ' עילאה היינו יסוד אבא המתגלה הנה מרדכי שהיה נשמתו מהתנוצצות הקדושה צריכין לקום מפניו והנה המ"ן הרש"ע היה הניגוד חלילה לקום מפניו הבן הדבר ועוד יתבאר אי"ה:

וצומועלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימי"ם ליל"ה ויום יש להתבונן מפני מה צותה להתענות ג' ימים דייקא הנה קרוב לפשוטו י"ל דבג' ימים מעל"ע יש בהן ע"ב שעות לעורר מדת חסד אך יש להתבונן עוד דהלשון שלשת ימים לילה ויום אינו מדוקדק והל"ל שלשה ימים ושלשה לילות גם מה שאמרה תיבת עלי מהו הכוונה הלא מהראוי שיתענו על עצמם שיעזרם הש"י ויצילם והנראה שצוותה להתענות ג' ימים שבכל שעה מהיום מאיר צירוף הוי' אחת מן י"ב צירופי הוי' והנה ג' ימים הם ל"ו הויו"ת מנין מרדכ"י ואסתר ע"כ כדי לעורר את שרשם במקום עליון היינו יסודי או"א כנודע ולהיות כוונתה על הימים זולת הלילות ע"כ פרטה השלשה ימים לבד וצוותה וצומו עלי על שורשה ובחינתה לעורר האורות העליונים ועוד יתבאר אי"ה:

ויאמרהמלך לחכמים יודעי העתי"ם מהראוי להתבונן מה שייכות יש ליודעי העתי"ם לענין המשפט של ושתי ונ"ל עפ"י משארז"ל בזהר תשא ר"י ור"ח הוו אזלי באורחא וכו' שראת צפרא לאנהרא אר"ח חמו אנפוי דמזרח דקא מנהרין השתא וכו' בזמנא דשמשא נהיר עד לא יפוק ההוא ממנא דפקיד על שמשא נפיק וכו' וההוא ממנא עאל גו ההוא זהרא דנהיר סחרני' דשמשא ותמן שכיח עד דנפיק שמשא ואתפשט בעלמא וההוא ממנא איהו פקידא על דהבא וכו' ואינון פלחין לההוא דיוקנא דתמן ובנקודין וסימנין דירתין מקדמאי ביומין עתיקין אזלו וידעי נקודי דשמשא למשכח אתרין דדהבא וכו' ע"כ והנה לפי"ז יש חכמים יודעי העתי"ם היינו יודעי העת הזמן התגלות הזה"ב והנה המלכיות מכונים בכתוב ג"כ ע"ש המתכיות בבל זהב אנת הוא רישא דדהבא מדי פרס כסף חדוהו ודרעוהו די כסף וכו' והנה לפי הנראה חכמים יודעי העתים הם יודעים אימתי שליטת המלכות הנקרא זהב ואימתי מסיים שליטתן ומתחיל שליטת המלכות כס"ף והנה ושת"י היתה עדיין ממלכות בבל והיא היתה האחרונה ובהריגתה נסתיימה לגמרי זרע מלכות בב"ל ונתקיים והכרתי לבבל שם ושאר. נין ונכד ע"כ לגמור דין ושתי שאל לחכמים יודעי העתי"ם המה יודעים אם כבר זמן ביטול לגמרי למלכות בב"ל המכונה בשם זהב:

ועפ"זתבין מ"ש המ"ן ועשרת אלפים ככר כסף וכו' ולא פסק ליתן זה"ב סך ככרים אלו לפי החשבון אבל המ"ן הצר ידע אשר כעת הוא שליטת המלכות הנק' כסף ע"כ פסק ליתן כס"ף ולהגביר ח"ו כח המלכות השולטת בזמן ההוא ובזה יונח לנו מ"ש במגיל"ה במרדכי ויגד לו מרדכ"י וכו' ואת פרש"ת הכס"ף אשר אמר המ"ן לשקול וכו' דלכאורה הוא ללא צורך ומכ"ש שהמלך לא רצה ליקח הכס"ף ולפי הנ"ל יונח שהגיד מרדכ"י לאסת"ר שיש חשש סכנה עצומה בדבר להיות שכפי הנראה היא בכוונה מופלגת מן הסט"א להגביר כח המלכות השולטת הנק' כס"ף:

ותתבונןלפי"ז ג"כ מה שדרשו חז"ל בפסוק בקום עלינ"ו אד"ם אד"ם ולא מלך הלא המלך ג"כ עמד עלינו והכל נעשה ע"פ דבריו הגם שההתחלה היתה עצת המ"ן הלא כל ענייני המלכים נעשה בעצת היועצים והשרים ואעפ"כ דבר מלך שלטון ככל אשר יפקוד ויצוה וגם מאי נפקא לן מזה בהתקוממות אד"ם ולא מל"ך ונאמר בזה דהנה יש להתבונן מה משמיענו בזה דאחשורוש לא רצה ליקח את הכס"ף הלא היה יותר נס מופלג אם היה לוקח את הכס"ף ואעפ"כ הש"י סיכל עצתם אך הוא מובן להיות דאברהם אבינו בירר המלכות דהיינו כשמתחייבין ח"ו שונאיהם של ישראל אז המלכות השולטי' בעת ההוא מתקוממ' על ישראל והנה בזמן ההוא נתחייבו שונאיהם של ישראל נמצא היה מקום למלכות פר"ס ומד"י הנק' כס"ף להתקומם נגד ישראל וזה היה עצת המ"ן כנ"ל ליתן לאחשורוש כס"ף כדי להגביר כח המלכות השולטות בעת ההוא מה פעל המגיד מראשית אחרית הנה סיבב אשר אחשורוש המלך אמר הכס"ף נתון לך הנה הכס"ף הוא כחו וממשלתו והוא במו פיו אמר הכס"ף נתון לך הנה הכניע כחו וממשלתו תחת איש אחר זרע עמלק שאינו מושל אז רק הוא איש פשוט וגם אינו מאומה זו אשר מזלה אז ברום המעלות וזה היה הכנה בביטול הגזירה על ישראל רק ע"י האומה אשר מזל' במעלה בעת ההוא הבן הדבר:

ובזהתתבונן מה שדרשו חז"ל לולי י"י שהיה לנו בקום עלינו אד"ם ולא מלך וזה היה נסיבה מאת הש"י שאם היה קם המלך השולט מזמן ההוא אזי היה ח"ו פועל בדבר ולא היה ח"ו תקומ' לשונאיהם של ישראל אזי פעל הש"י אשר אחשורוש נתן כחו וממשלתו לאדם פשוט באומרו הכסף נתון לך והעם וכו' וכמש"ל הבן ובזה יונח לנו מה שמרדכ"י צוה לספר לאסת"ר את פרשת הכס"ף אשר אמר המ"ן לשקול דקשה מה לו לסיפור הלזה וגם הלא לא צוה לסיי' אשר אחשורוש לא רצה ליקח הכסף ואמר הכס"ף נתון לך אך היה מרדכ"י מתיירא אשר אסת"ר בחכמתה תבין כ"ז באמור אחשורוש הכס"ף נתון לך כבר נחלש כחו ותתבטל הגזירה ולא תרצה להכניס עצמה בסכנה לבא אל המלך אשר לא כדת. ע"כ העלים ממנה זאת רק סיפר לה גודל הסכנה העצומה אשר המן בחכמת כשפיו פסק ליתן כס"ף על גנזי המלך להגביר כח המלכות השולטות הנקרא כסף ובזה תתמלא אסת"ר רעדה ותכניס א"ע בסכנה להצלת ישראל הבן הדבר:

וכלעבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחוי' להמן וכו' ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה ויאמרו וכו' מרדכי מדוע וכו' ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי הנה יתפלא כל משכיל בהבנת המקראי קודש הללו א' הוא נפלא למה לא השתחוה מרדכי להמן שהיה קרוב למלכות ופקודת המלך היה שישתחוה לו והאיך הכניס א"ע ואת ישרא"ל בסכנה גדולה ב' אינו מובן הלשון לא יכר"ע ולא ישתחו"ה דמשמע לעתיד ג' ויאמרו עבדי המלך וכו' מדוע אתה עובר וכו' הל"ל מדוע תעבור וכו' ובאומרם מדוע את"ה עובר וכו' משמע כאילו שולל את האחרים דעל האחרים אין קפידא אם יעברו רק הקפידא מדוע את"ה עובר וכו' ד' הנה לא נאמר שום תשובה שהשיב מרדכי ואח"כ נאמר ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי הנה נראה שהשיב להם איזה תשובה ה' היעמדו דברי מרדכי מאי עמידה שייכת בדברים ו' כי הגיד להם אשר הוא יהודי מהו התשובה שיעבור על דברי המלך בעבור שהוא יהודי אדרבא כתיב השבעתי אתכם בנות ירושלים. וכתיב אני דברתי פי מלך שמור וחלילה להכניס א"ע בסכנה ונ"ל לבאר עפ"י מ"ש כבר עפ"י דברי הזהר שאמר שם כד מטא (אדם המתפלל) לתהלות לאל עליון צריכין למיקם קדם מלכא עילאה (היינו יסוד אבא ועיין בכוונת האריז"ל) אל עליון גואל"ם מן החיצונים ע"ש הרי לך כשמתגלה הארה זו בורחים ומתבטלים כל החיצונים ועיין עוד בדברי האריז"ל אשר נשמת מרדכ"י היתה מן בחי' האר' הלזו מיר"א דכי"א יסו"ד דאב"א והנה להיות מן האור הזה בורחים כל החיצינים תתבונן היטב אשר חלילה הי' לו למרדכ"י להכניע א"ע ולעמוד ולהשתחות לחיצון הלזה דאז היה ח"ו וכו' הבן היטב הנך רואה שצריכין לעמוד כשמגיע לתהל' לאל עליון הנה מרדכ"י אשר נשמתו היתה מן שורש האר' הנסתרת הלזו בודאי צריכין לעמוד מפניו וחלילה להפוך וכו' הבן הדבר והנה אקדים לך עוד ידוע בשורש לה"ק תיבת את"ה הוא נוכח מורה על עלמא דאיתגלייא ותיבת הו"א נסתר מורה על עלמא דאיתכסייא עולם המחשבה ומעתה יובנו לך הפסוקים הנ"ל ויבואו כל הדקדוקים ע"נ הנה אמר וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים ומרדכ"י לא יכרע ולא ישתחוה ר"ל לעולם לא תהיה כזאת בישראל צדיק עליון כמרדכ"י אשר שורש נשמתו מהעולם עליון יכרע וישתחוה לעולם לשום חיצון ע"כ לא כתיב לא כר"ע רק לא יכר"ע לא תהיה כזאת בישראל לעולם שתשתחו' נשמ' כזאת שהוא מהארת עולם הנסתר נק' הו"א כנ"ל ויאמרו עבדי המלך וכו' מדוע את"ה עובר וכו' היינו הם לא שפטו שתגדל כ"כ מעלת נשמת מרדכ"י שתהיה מן עולם הנסתר רק שפטו שהוא מן עלמא דאיתגלייא הנקרא את"ה ומחוייב להתנהג בדרך הטבע דברת פי מלך שמור וז"ש לו מדוע את"ה עובר וכו' הבן הדבר הנה לא השיב להם שום דבר כי לא רצה למסור להם הסוד הזה והוא מסחרי תורה וג"כ לא יחפוץ כסיל בתבונה אך ויהי כאמרם אליו יום יום (ויה"י לישנא דצע"ר' שצערוהו מאד הנה הוכרח לרמז להם הענין שהוא ברבו יתירה מן שאר אחיו היהודים שהוא מן בחי' עולם הנסתר הנק' הו"א ואדרבא צריכין למיקם מקמי' ואפי' בדבר האדם איזה דבר השייך להאור הזה (דהיינו תהלות לאל עליון וכו') צריכין למיקם מכ"ש חלילה שיקום הוא מקמי' סטרא בישא ח"ו וכשהבינו הדבר אז ויגידו להמן לראות היעמד"ו דבר"י מרדכ"י לראות אם אמת נכון הדבר אשר דברי מרדכ"י מעמידין וצריכין לעמוד כשמדברין משורש נשמתו וז"ש כי הגיד להם (בהמשך הגדה וסיפור וגם הגדה הוא בחכמה) הבינו מדבריו אומרו אשר הו"א יהודי היינו שהוא נשתנ' מן שאר אחיו היהודים שהוא מן עולם הנסתר הנקרא הו"א ובזה תבין היטב אומרו כי הגיד להם אשר הוא יהודי דקשה ג"כ וכי ס"ד שעד היו' לא ידעו שהוא יהודי ולפמ"ש יונח והבן:

ותאמראסתר וכו' לך כנוס את כל היהודים וכו' וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים ולילה ויום וכו' ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת וכו' ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר הנה הי' די לשיאמר ויעבר מרדכי ויעש כן גם לשון ויעבר אינו מובן וכבר דברו בו חז"ל ועוד קשה אומרו שלשת ימים לילה ויום והנה מצאתי ראיתי בספרו הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה כתב בשם גדול אחד מ"ש אסתר וצומו עלי תיבת עלי אין לו ביאור אבל הוא ע"ד שאמר' רבק' עלי קללתך בני ומתרגמינן לי איתאמר בנבואה דלא ייתון לווטין עלך ברי ה"נ תיבת עלי להיות שיום אחד מאלו הג' ימים הי' י"ט הראשון של פסח ואסור להתענות מן התורה וגם היה צריכין לבטל מצות אכילת מצה ומרור וד' כוסות אבל אמרה אסתר וצומו עלי היינו לי איתאמר בנבואה שהותר לכם עשות כזאת בהוראת שעה עיי"ש ז"ש ואל תשתו דלכאורה כיון שאמר' וצומו הנה ידענו שהצום הוא שלא לאכול ולשתות אבל רמזה בדברים הגם שיש באלו הימים אכילת מצוה היינו מצה ומרור וגם שתיית מצוה היינו ד' כוסות עכ"ז תבטלו הכל וז"ש ג"כ שלשת ימים לילה ויום ר"ל הגם שיש בג' ימים הללו לילה ויום שאסורין בתענית מדאורייתא עכ"ז לי איתאמר בנבוא' שרשאין אתם לעשות כזאת והנה הנביא שנתבחן נבואתו רשאי לבטל מצוה כשאומר בציוו הש"י בהוראת שעה כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בשעת איסור הבמות באומרו שכן נצטוה מפי הש"י בהוראת שעה כידוע. וז"ש ויעבר מרדכי שעבר על מצות החג ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר להיות שנתבחן אצלו נבואת' ע"כ מחוייב לשמוע בקול' לבטל על פיה מצוה לשעת' ומחוייב לסמוך עליה ועל נבואת':

ועפ"יהדברים האלה נבין ג"כ שם בדברי רבק' אמנו שאמר' עלי קללתך בני והאיך יתכנו דברי המתרגם על המקרא לפרש לי איתאמר בנבואה וע"פ הנ"ל יתכן דהיינו שאמר יעקב אולי ימושני אבי וכו' והבאתי עלי וכו' כי אעבור בזה על מצו' דאורייתא מורא וכיבוד אב והנה השיב' רבקה עלי קללתך בני בדבר זה אתה צריך לסמוך עלי היינו על נבואתי לבטל מצוה דאורייתא בהוראת שעה כי לי איתאמר בנבואה וכו':

ויהיבימי אחשורוש וכו' המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה מהראוי להתבונן על המספר הזה של המדינות דהנה אחשורוש היה מולך בכיפה וא"א לומר שאין בכל העולם רק קכ"ז מדינות לומר שהוא הי' חולק את האפרכיות לקכ"ז חלקים דהיינו שהיה ממנה מלך ושרים על כל חלק והוא היה מולך על כולם ולמה היה דוקא המספר הזה ולמה משמיענו זאת במגילה ובפרט שמשמיענו שמלך מהודו ועד כוש א"כ כל המדינות האמצעית בכלל ולמה לך לידע מספרם ואחשבה לדעת דהנה בפ' התשובה שובה ישראל וכו' כתיב ישובו יושבי בצילו יחיו דג"ן ויפרחו כגפ"ן ואינו מובן ופירשנו בו עפ"י דברי מחו' הרב הקדוש מה' לוי יצחק מברדיטשוב זצלה"ה שפי' על דברי רז"ל במדרשיהם ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות והוא עפ"י מה דרמו רז"ל הא דתנינן גדולה תשובה שזדונות נעשים לו כזכיות ותנינן נמי שזדונות נעשין כשגגות ותירצו כאן בתשובה מאהבה (היא תשובה עילא') וכאן וכו' והנה בימי הנוראים ישראל עושין תשובה מיראה מאימת הדין נפשם תבחיל ממילא נעשים להם זדונות כשגגות והנה ידוע דגם השוגג צריך כפרה והנה אח"כ בהגיע ימי החג וישראל עוסקים במצות באהבת בוראם הנה הוא תשובה מאהבה (תשובה עילאה) ממילא נעשים להם הזדונות כזכיות ע"כ אז מחשבין להם את העונות אחת לאחת למצוא חשבון כמה הם הזכיות ש"י שנולדו מהעונות וזהו ראשון לחשבון עונות זהו תוכן דברי מחו' הרב הק' הנ"ל זצלה"ה:

עפ"יהדברים הנ"ל פירשנו בפסוק הנ"ל בפ' תשובה אחר שמבאר ענייני תשובה מיראה אמר ישובו יושבי בצילו ישובו מחדש אותן היושבין בצלא דמהימנות' צל סוכה (אימא עילאה הסוככת על בניה הוא תשובה עילאה) תשובה מאהב' יחי' דג"ן ויפרחו כגפ"ן דהנה כל הפירות כשמשתנין מברייתן גריעותא הוא גבייהו ואבדו ברכת' הראשונה ומברכים עליהם שהכל משא"כ דג"ן ויי"ן משתנין למעליותא וקובעים ברכה לעצמם לברך עליהם המוציא ובורא פה"ג כמו כן הוא הבעל תשובה מאהבה אישתני למעליותא שזדונות נעשין לו כזכיות וקובע ברכה לעצמו בהשינוי כמו דגן ויין (וזה שפירשנו במגלת סתרים לאמותם יאמרו אי"ה דג"ן ויי"ן לאמות"ם היינו אימא תשובה עילאה מאהבה יאמרו איה דג"ן ויי"ן וכו' אכ"מ:

ולרמזזה תמצא בתורה אצל אם הבנים שרה אמנו נמנו שנותיה בתורה קכ"ז שנים לרמז על אם הבנים תשובה עילאה כשמאירה על הבנים בעשותם תשובה מאהבה אישתנ' חיותם למעליותא (יחי' דג"ן ויפרחו כגפ"ן) כמו דג"ן יי"ן (בגימ' קכ"ז) דאישתנו למעליותא הבן:

ברוךהמגיד מראשית אחרית גלוי וידוע לפני הש"י שעתידה גזירה זאת (בימי המן) שתתגזר על ישראל ונתחייבו שונאיהם של ישראל ונחתם גז"ד (כמ"ש במדרש שהודיע אליהו שנחתם גז"ד) והנה ביאשי' המלך כ' וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל י"י בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו ככל תורת משה וכו' אך לא שב י"י מחרון אפו הגדול אשר חרה אפו ביהודה וכו' ואמרז"ל הטעם שכבר נחתם גז"ד והנה בכאן חש הש"י כאשר תבא הגזירה וידעו שכבר נתחתם גז"ד לא ישתדלו בתשובה באומרן שלא תועיל תשובה כמו בזמן יאשי' כיון שכבר נתחתם גז"ד מה עשה המגיד מראשית אחרית הנה סיבב שתבא אסתר ותמלוך על קכ"ז מדינות והנה הצדיקים כל מפעל שיארע להם יודעים כי לא במקרה הוא והכל בהשגחה נפלאה מאת הש"י והנה כאשר נגזרה הגזירה הבינו במספר המדינו' של מלכות אסת"ר שהוא כמנין שנותיה של שרה א"ם הבנים שהרמז הוא כאשר תחופף האם על הבנים היינו תשובה עילאה ישתנה חיותם למעליותא כמו דג"ן יי"ן (מספר קכ"ז) אז האמינו בהש"י ובטחו בישועתו והשתדלו לתשובה אחר גז"ד וז"ש אסתר וצומו עלי דייקא אשר עלי נרמז הרמז שיהיה תשובתם לרצון לפני י"י:

ובזהיתבאר לנו בטוב טעם ודעת מדרש חז"ל ברבה פ' חיי וז"ל ר"ע היה יושב ודורש והצבור מתנמנים ביקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות אלא תבא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיית' קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינות עכ"ל והוא לפלא גדול: (א) למה דוקא ביקש לעוררן בזה המאמר ומה יש בזה המאמר סגולה לעורר ישינים וב' בגוף המאמר קשה מאד אימרו מה ראתה אסתר שתמלוך וכו' וכי ברצונה הי' תלוי הדבר הלא באונס נלקחה לבית המלך וישם כתר מלכות בראשה והל"ל מפני מה זכתה אסתר וכו' (ג) התשובה שהשיב בזה ר"ע הלא הוא נעלמת וכי בשביל שחיית' שרה קכ"ז שנה זה הזכות יגן שתמלוך אסתר על קכ"ז מדינות ומה הוא זה הזכות. (ד) וכי אסתר בלבדה היא מזרעה של שרה הלא כל בנות ישראל מזרעה המה ועפ"י דברינו הנ"ל יתכן שפיר והוא דר"ע היה יושב ודורש והצבור הי' מתנמנם הבין מהיכן נתהווה הדבר דהנה קיי"ל מפי רבותינו דכל התורה שאדם לומד בעודו רשע לא תהיה ח"ו לרצון ואדרבא וכו' כמד"א נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים (והדברים ארוכים הלא המה בכתובי' אצלינו אשר לזה מועיל תשובה בכ"ז ועידן והנה הרב המלמד תורה לתלמידיו והמה אינם ראויים לשמוע יפול עליהם תרדימה סימן הסתלקות המוחין מהם שהם עיקר החיות ע"כ הנה ר"ע שהיה דורש והי' הצבור מתנמנם הבין שאינם ראויים לשמוע מחמת שלא שבו בתשובה על עונותם והתשובה היא אימא עילאה אשר השפעת המוחין הם משם וע"כ נתנמנו בהעדר התשוב' והנה ביקש לעוררן (בתשובה אימא כנ"ל) אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות (היינו שבאמת מוכח שאסתר ראתה איזה רמז במספר המדינות דהנה שלחה למרדכי כששלחה ולא רצתה להסתכן לבא אל המלך הנה אמרה כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים וכו' ולמה לה להזכיר המדינות בזה אבל רמזה למרדכי מספר המדינות שלא לחנם הוא ויש בזה רמז דברי הושע יחי' דנן ויפרחו כגפן היינו דג"ן יי"ן להורות שתועיל התשובה גם לאחר גז"ד ולמה לה להסתכן וז"ש ר"ע מה ראתה אסתר לרמז במלכותה למספר המדינות שהזכירה למרדכי מדינות המלך על כרחך הי' לה איזה רא' בזה) אלא תבא אסתר בת בתה של שרה שחיית' קכ"ז שנים (מנין דג"ן יי"ן) להיותה האם הראשונה מרמזת לאימא עילאה תשובה להורות דע"י התשובה תחופף הא"ם העליונה ויבואו מוחין דגדלות חדשים וישתנו למעליותא כמו ד"גן יי"ן ואפי' אחר גז"ד מעלת התשובה דהנה הבעל תשובה הוא כברי' חדש' ע"כ המגיד מראשית אחרי' פעל ועשה במלוכת אסתר קכ"ז מדינות ובכדי שיהיה להם לרמז שתועיל להם התשוב' בכל זמן ועידן ויתהוו כבריה חדשה ועל ידי זה המאמר הנה הי' ר"ע מעורר את העם שיעשו תשובה ויהיה ראויים לקבל ולשמוע את דברי התורה:

וזהשתמצא גם במעש' הנורא ההוא בזמן הנס בימי מרדכי ואסתר הנה אשתנו למעליותא בקבלת התור' דעד היום ההוא הנה היה מודעה רבה לאוריית' ומן היום ההוא והלא' קיימו וקבלו ברצון עליהם ועל זרעם ללמוד וללמד לשמור ולעשות ככל הכתוב בספר התורה:

עפ"ידברינו הנ"ל מצאנו טוב טעם ודעת למצות משלו"ח מנו"ת איש לרעהו ביום הזה ב' מנות לאיש אחד לרמוז כל איש לחבירו ענין הבעל תשובה שנשתנה למעליותא כדג"ן וגפ"ן הנה לבעבור זה ב' מנות דייקא היינו כשני הדברים האלה דג"ן וגפ"ן ע"כ ב"פ מנה בגימ' דג"ן גפ"ן כלשון הכתוב בהושע יחיו דג"ן ויפרחו כגפ"ן וכן עזרא בהשיבו את העם בתשובה ביום ר"ה א"ל שלחו מנות לאין נכון לו היינו למי שלא הכין לבבו עדיין לשוב אל י"י ישלחו לו ב"פ מנ"ה ויבין וישכיל ענין הנ"ל וישוב אל י"י וירחמהו וישתנ' למעליותא הבן:

ותוסףאסתר ותדבר וכו' ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן האגג"י יש להתבונן מפני מה אחר פגירתו קראתו האגג"י משא"כ קודם לזה ונראה ע"פ מה שחקר הרב הגדול עיר וקדיש מ' חיד"א זלה"ה מה קול הרעש הזה של אסתר) אחר פגירת המ"ן לבקש להבעיר את רעת הגזיר' הלא קי"ל אי מית חד מינייהו בטלי גזירתא ע"ש בדבריו ונראה לומר שבכאן חשש' אסת"ר שלא יבטלו ח"ו הגזירה עי"ז דהטעם שמבטלין הגזירה אי מית חד מינייהו ששופטים בדעתם שאינם מסכימים מן השמים ויראים לנפשם בראיתם שנפטר א' משריהם משא"כ על המן הי' להם בסבר' לומר שאין זה אחד משריה' כיון שהוא אגג"י הרי הוא עבד דכבר ידוע מרז"ל שלא נשאר לאג"ג זרע מרעים רק באות' הלילה שהיה בבית האסורים אצל שאול השריץ צחנתו בשפח' וא"כ זרע הטמא הוא עבד ואינו ראוי להיות שר ומושל ופן יאמרו שזה לא מיקרי מית חד מינייהו שמעולם לא היה ראוי להיות נמנה עם שרי המלך כי הוא עבד וחשוב כבהמ' וזה שנרמז בדברי אסת"ר שחיננ' להעביר את רעת המ"ן האגג"י היינו שאמרו שא"א לסמוך על הכלל. אי מית חד מינייהו וכו'. כיון שהוא אגג"י. ומעולם לא היה ראוי להיות נמנ' עמכם ע"כ מוכרח אני לבקש ולחנן ע"ז:

ישלפרש טעם למה תקנו למוקפין זמן מיוחד (היינו יום ט"ו) לקריאת המגל"ה. והנה הר"ן ז"ל כתב שרצו לתת כבוד לא"י שהית' חריב' בזמן ההוא ונתנו כבוד במה שקבעו זמן מיוחד למוקפין חומה מימות יהוש"ע ב"נ (שהיה ראשון לכיבוש א"י) ולכאורה הטעם אינו מותפס בשכל כ"כ מה כבוד יהיה לא"י בזה אשר היתה חריב' בזמן ההוא כיון שלא היה הנס בא"י ונראה להבין הדבר עפ"י מה שהביא הרב בס' כל"י חמד"ה מדרש חז"ל שתמנ"ע פילגש אליפ"ז אם עמל"ק צותה לעמלק בנה לנקום נקמת' על מה שלא רצה יעקב אבינו לקחת אות' כמשארז"ל. ע"כ נצר זדון זרע עמלק הז' תמיד קוץ ממאיר לבית יעקב. וכתב הרמ"ז ז"ל בליקוטין (הביאו הרב הגדול מ' חיד"א זללה"ה מרדכ"י הי' גלגול יעק"ב. והמן היה גלגול עשו ועוד אקדים מה שהביא הרב הגדול מ' חיד"א זללה"ה מה שמ"כ בשם הרב מהרח"ו זצלה"ה שאמר לו האריז"ל ששמע מגדול הדור רבינו קלונמוס. טעם למה יעק"ב נקבר גופו ועצמותיו בא"י ויוס"ף עצמותיו בלבד ומש' לא גופו ולא עצמותיו. והוא כי א"י כנגד אשת חיל יראת י"י ולפי שיעקב אבינו ע"ה לא רצה ליקח את תמנע (אשת זנונים) ע"כ נטמנו גופו ועצמותיו בא"י (אשת חיל כנ"ל) ויוסף לפי שחטא עכ"פ במחשבה. ויצאו טיפין מבין צפורני ידיו. נקברו עצמותיו ולא גופו. ומשה רבינו ע"ה שלקח הכושית אף שלא נגע בה עכ"ז ללקוחין יחשב. ע"כ לא גופו ולא עצמותיו עיין בדברי הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה שכת' דהנ' הרשע הזה זרע עמלק שבא לנקום נקמת אמו תמנ"ע שמנעה יעקב לידבק בקדוש' ובא בכח ההו' לאבד ח"ו וכו' הנ' סיבב הש"י שהי' בדור ההי' מרדכ"י גלגול יעקב אשר נקבע לו שכר על דחיי' תמנ"ע ושמר א"ע מכל וכל ע"כ זכה להידבק בא"י באשת חיל גופו ועצמותיו. וע"כ עלתה צעקתו לפני הש"י גם היום להכרית נצר זדון מזרע תמנ"ע עיי"ש בדבריו ואחרי כל הדברים האלה. אני אומר. רוח י"י דיבר בו בהר"ן ז"ל וסוד י"י ליריאיו דהנה י"ל דתקנו למוקפין (שהם נשמרים לבל יגעו בו זרים) תקנו להם יום ט"ו (שהוא רומז לשם י"ה שהוא עדות לישראל שהם נשמרים מתערובות זרים כידוע מחתימ' השם הזה בתורה במשפחות ב"י והוא שעמדה לאבינו יעקב שנשמר מכל וכל מנגיעת תמנע ע"כ נדבקו גופו ועצמותיו באשת חיל יראת י"י היינו שזכה להיטמן בא"י גופו ועצמותיו (והנה נקבע למוקפי"ן זמן כשושן שהוא רמז לשושנה בגימ' אסת"ר אשת חיל יראת י"י כידוע) והוא שעלתה לזכרון לפני י"י בימים ההם בזה"ז ועי"ז הי' הנס וזה הוא דברי הר"ן ז"ל שהופיע עליו רוה"ק ואמר שתיקנו זה בעבור כבוד א"י ואתה הבן) שתיקנו דייקא למוקפין חומה מימות יהושע דאתי מזרעא דיוסף לומר ראה גודל זכותו של יעקב שזכה להיטמן גופו ועצמותיו לא כיוסף עצמותיו ולא גופו כי יעקב נשמר מכל וכל מן תמנע והיא שעמדה לאבד זרעה של תמנע כן יאבדו כל אויבך י"י:

ובבזהלא שלחו את ידם נ"ל הטעם משום דאין נהנים ממעשה נסים. ומה שנהנו מרדכי ואסתר מן ביתו של המ"ן נראה לומר משום דהיה כבר של המלך דהרוגי מלכות נכסיהן למלך ולקחו הם במתנה מן המלך. ועיין בס' דבש לפ"י מערכת אות ה' סי' ך"ה ויש בזה לחקור בכמה ענייני נסים האיך נהג ואי"ה יתפרש במ"א:

ויגידולהמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהוד"י. והוא תמיה מהו הנתינת טעם שהגיד להם שהוא יהוד"י. ועוד וכי לא ידעו עד היום שהוא יהוד"י. והנראה לפרש עפ"י מ"ש הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה בשם ס' ערכי הכינויים כת"י להרמ"ז ז"ל מרדכ"י היה גלגול יעקב והמן גלגול עש"ו ועל שהשתחו' יעקב לעשו. הוצרך מרדכי לתקן שלא השתחו' להמן. עיי"ש ועוד כתב בשם הגלאנטי שכתב בשם הרמ"ק ז"ל דיעקב אבינו לא פגם כלל בהשתחוותו שהוא השתחו' להשכינה (כמ"ש בזהר בפסוק והוא עבר לפניהם וישתחו וכו'). אך בפני השבטים שלא ידעו זה היה פגם עיי"ש ועפי"ז מובן כשהיה ישראל במלכות אחת היה כי ישראל מתייחסים בשם ישראל ראש ייחוסם משא"כ כשנחלק' מלכותם. הנה מלכות בית דו"ד היה מולכי' רק על יהוד"ה ונקראו כל אנשי ישראל שבמלכות ההוא בשם יהוד"י כי יהודה הוא ראש היחוס. והנה אם מכונים בשם ויחוס ישראל סבא הנה הוא לא פגם בהשתחוותו לעשו כי לשכינה השתחו' ולא לעשו הנה הזכות תעמוד לו לאיש הישראלי. ולא יכרע ולא ישתחו' לסטרא בישא משא"כ כאן במרדכ"י שהוא מתייחס אחר יהודה הנה השבטים השתחוו לעשו ממש ומדוע הוא לא יכרע וכו'. וז"ש היעמ"דו דברי מרדכי (שאמר שתעמוד לו זכות ישרא"ל אביו שלא השתחות לעשו רק אל השכינ') כי הגיד להם אשר הוא יהוד"י (הנה מתייחס רק אחר יהודה ויהודה השתחוו' לעשו ממש. ועפ"י הדברים האלה אין קושיא על מרדכ"י מדוע לא השתחו' להמ"ן ולמה היה לו להכניס את ישראל בסכנה אבל הוא מרדכ"י אשר הוא גלגול יעק"ב והמ"ן גלגול עש"ו והנה ידע את אשר נעשה בגלגולא קדמא' כשהיה יעק"ב צריך להכניע א"ע לפני עשו הנה כתיב והוא עבר לפניהם וישתחו (והוא היינו השכינה כמבואר בזהר) כשראה שהשכינה קודמת לפניו אז השתחו' אל השכינה הנה מרדכ"י כאן בגלגול זה התבונן שאין רצון הבורא שישתחו' להמ"ן דאם היה רצון הבורא שישתחו'. היתה קודמת השכינה לפניו כדי שישתחו' אל השכינה הבן:

וישלדרוש הפסוק הנ"ל בסגנון אחר עפ"י משארז"ל מה שמרדכ"י לא השתחוה. שגם בנימי"ן אבי שבטו לא השתחו' לעש"ו כי לא היה עדיין בעולם. והנה אמרז"ל שמרדכי נק' יהודי וימיני והנ' הגיד להם אשר הוא יהוד"י ויהודה השתחו' לעשו ע"כ ביחנו לראות היעמדו דברי מרדכ"י וכו' הבן כי קצרתי עיין בסמוך סי' ט"ו:

ויאמרולו חכמיו וזרש אשתו. אם מזרע היהודים מרדכ"י אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפו"ל תפו"ל לפניו. יש להתבונן לנפ"ל (נמסר חסר ו' נפו"ל תפו"ל מלאים ו'. והנראה ו' הוא אות חיים (כענין שאמרו וישם י"י לקין או"ת שמסר לו אות ו' לבלתי הכות אותו וכו' ע"כ בתחלה כתיב נע ונ"ד תהיה בארץ הנה נד בלא ו' ואח"כ וישב בארץ נו"ד בוא"ו) כידוע מזהר ומקובלים ובזה תבין שאמרו לו אשר החלות לנפ"ל לפניו בזולת הנוגע לחיים כי עדיין לא נגעה הנפילה למפלת חיותך. עכ"ז הוא סימן אשר נפו"ל תפו"ל לפניו עם חיות"ך כן יאבדו כל אויבך י"י:

הרבהקדוש מהר"ש אלקבי"ץ בס' מנות הלוי כתב הטעם שמרדכ"י לא רצה להשתחות להמ"ן שרצה למסור עצמו על קידוש י"י לכפר על ישראל שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר. וכוונתו היה שיתגרה המן רק בו ולא עלה על לבו שיתגרה על הכלל עיי"ש ובזה יתפרש ג"כ ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכ"י כי הגיד להם אשר הוא יהוד"י היינו שהוא יהוד"י ומחוייב למסור א"ע על קידוש השם משא"כ בן נח. וביותר יתפרש כי הגיד להם אשר הוא יהוד"י ומצפה לקידוש השם מתי תבא לידי ואוקימנא וזהו שמע שראל י"י אלקינו וכו' ר"ל כיון שאתה ישראל מחוייב אתה להיותם מוכן למסירת נפש על קידוש השם אלקינו וכו':

במדרשש"ט זכרינו י"י ברצון עמך אמר דוד רבון העולמים כשתעשה ישועה ע"י מרדכ"י זכרינו א"ל הקב"ה חייך לך אנא מדכר קדמאי איש יהוד"י שהיה משבט יהודה ואח"כ ושמו מרדכי עכ"ל. והתימא מאי היה תשוקת דוד להזכיר אותו באותו הנ"ס והנראה דהנה תמצא בפיוט שיסד הקליר בברכות שמ"ע לפורי' בסיום כל ברכה ובברכת את צמח דוד דילג ולא תיקן שום פיוט ואמרתי להיות דקיי"ל אין עמלק נופל אלא ביד בני בניה של רחל דכתיב אם לא יסחבום צעירי הצאן וזה הנצחון אינו נעשה ע"י דוד שבא מן לא"ה ע"כ לא חיבר הקלירי שבח מענין הנס בברכת את צמח דוד ואעפי"כ הנה כסא דוד וממלכתו תלוי במחיית עמלק נשבע הקב"ה שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימח' זרעו של עמל"ק והנה כס"א דו"ד למטה הוא מרכבה לכסא של מעלה כענין הנאמר בשלמה וישב שלמה על כסא י"י. והנה תמצא קליפת עמלק (בזמן מרדכ"י) היה הצר הצורר המן הרע הזה זה לעומת זה בגימ' כס"א דו"ד והנה אז בימים ההם בזה"ז הגם שמרדכי מבני בניה של רחל ביטל את קליפת המן העמלקי אשר הוא הניגוד לכס"א דו"ד. עכ"ז בבית שני לא הוכן כס"א דו"ד על מכונו ועוד לא נתבטלה קליפת עמלק לגמרי עד ביאת המשיח ב"ב. וגם אז יהיה ביטול קליפת עמלק ע"י משיח בן יוסף מזרע רחל והוכן בחסד כס"א דוד והנה חש דוד פן במחיי' עמלק בימי מרדכ"י ויראו בני ישראל שלא נזכר בזכר הנס שם מלכות דו"ד. יחשבו אשר ח"ו ע"י החטא הופר בריתו ובפרט בראותם שנתבטלה ע"י מרדכ"י קליפ' הנגדיית אל כס"א דו"ד. היינו המן (חושבנ"א דדין וכו') ואעפ"כ לא הוכן כסאו הנה יחשבו אשר ח"ו הופר הברית ע"כ ביקש דוד רחמים ע"ז א"ל הקב"ה חייך שאני מזכירך לטובה כי בריתך לא ימוש וע"כ במגלה שנעשית ברוה"ק קורהו למרדכי קודם הזכרת שמו) איש יהוד"י. להורות שם יהוד"ה הגם שהיה איש ימיני ממשפחת אביו עכ"ז מזכירו בשם יהוד"י (שהיה משפחת אמו מיהודה) בכדי להזכיר שם יהוד"ה להורות כי נזכר יהוד"ה לטובה. ועוד חזון למועד בנבואת חגי בבנין בית שני. עוד אחת הוא ?זאני מרעיש וכו'. והפכתי כסא ממלכות גוים:

ויאמרולו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלית לנפ"ל לפניו וכו' כי נפ"ל תפו"ל לפניו יש להתבונן. לנפו"ל חסר ו' נפו"ל תפו"ל מלא ו'. והנראה ו' אות חיים כידוע. ובזה תבין שאמרו לו אשר החלות לנפול לפניו בזולת הנוגע לחיים כי עדיין לא נגעה הנפילה למפלת חיותך עכ"ז תתבשר שבודאי תפול עם החיים. ע"כ נאמר נפו"ל תפו"ל עם ו' אות החיים כן יאבדו כל אויבך י"י (כפול לעיל סי' י"ד) והנ' כיון שאירע במכתבי שנכפלו הדברים הנה אין מדרש בלא חידוש שנמסר כן שבשרוהו על הכלל כולו של זרע עמלק שיעור קומת הסט"א אשר החלות לנפל לפניו בזולת הנוגע לחיות. אזי נפו"ל תפו"ל לפניו עם כל החיות כי תתבטל שיעור קומת הסט"א מכל וכל ועיין מ"ש לקמן במאמר משתה ושמחה. חייב אדם לבסומי וכו':