מזלאלול בתולה. בגי' א"ם הבנים שמחה הללויה כבר ידעת תשובה היא בחי' בינה אימא עילאה ע"כ נכבד הרמז לחדש הזה המסוגל לתשובה ויתבאר עוד אי"ה:

מצאאשה מצא טוב ויפק רצון מי"י: עם היות שאין מקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ז בדרך רמז נ"ל לפרש על חדש אלול (ועי"ז יונח לנו שפיר ויפק רצון וכו') ונאמר דהנה ימי אלול הן המה ימי רצון הימים שעלה משה להר לקבל לוחות אחרונות ונתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ומחל להם. מאז והלאה הימים האלה הם ימי רצון לעורר נפשות ישראל בתשובה וכביכול ימינו ית"ש פשוטה לקבל שבים. והנה מיום שחטא אדם הראשון נמשך אחר עה"ד טוב ורע הנה יש בכל אדם מציאת טוב ורע ועל פי הרוב הרע מתגבר ונדמה לאדם בדעתו שזה הוא הטוב. אבל בעת שמתעורר הרצון העליון לעורר נפשות ישראל לתשובה הנה מוצא האדם בדעתו את הטו"ב ומתחרט ושב על הרע וממשיך אליו הרצון העליון ויקובל בתשובה שלימה: הג"ה בזה תתבונן במדרש ויקרא פ"ג א"ר ביבא כיצד אדם צריך להתוודות עיוה"כ צ"ל מודה אני וכו' כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וכל מה שעשיתי לא אעשה עוד כמוהו יהר"מ שתמחול ותסלח ותכפר וכו' עיין שם ועמ"ש ע"ז במאמרי יום הכפורים (ע"כ הגה):

וזהוהנרמז מצא אשה (כשזוכה האדם לבוא לימי אלול שמזלו אשה היינו בתולה) אזי מצא טוב. אז ידע ויבחין בין טוב כו' אזי ויפק רצון מי"י היינו הרצון העליון המתגלה בימים ההם לקבלינו בתשוב' שלימ' ואומר לך ע"פ הנ"ל מצא אשה (כנ"ל) מצא טוב דהנה אמרז"ל מפני מה אין אות ט' בדברות ראשונות שלא יאמרו ישראל ( בשבירת הלוחות) ח"ו פסקה טובה ע"כ בלוחות אחרונות שעלה משה לקבלם בימי אלול. ונתרצה הקב"ה לישראל ונכתב בלוחות למען ייט"ב לך. הנה הימים האלה מסוגלים למצוא הטוב הבן הדבר:

וזהשנרמז ג"כ בתורה בצר לך (היינו כשיהיה לך צר ולא תדע להבחין בין טוב וכו' אזי ימצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים היינו ימי אלול אחרית שנה. אז יבא לך איתערותא דלעילא מן הרצון העליון ויאירו עיניך את אשר לא טוב עשית ושבת ע"ד וכו' כי ימינו פשוטה וכו':

הנהכתבתי לך טעם להימים האלה שהם ימי רצון על שבהם היתה עליית משה לקבל לוחות אחרונות ונתרצה הקב"ה לישראל והנה אומר לך דהימים האלה הם בסגולה לרצון העליון מעת בריאת העולם דהנה בתשרי נברא העולם (לדעת ר"א דסוגיין כוותי') כמו שאומרים זה היום תחלת מעשיך והנה בריאת העולם היה ברצון כי אין זה ח"ו כאומן שפועל פעולתו להשלים חסרונו כי היא ית"ש שלם בתכלית השלימות רק שברא עולמו ברצון להיטיב ברואיו וזה שכתבו המקובלים בלשונם בכ"מ כשעלה ברצונו ית"ש לברוא העולם וא"כ שהתחלת הבריא' היתה בתשרי (היינו בריאת האדם. אבל התחלת העולם בכ"ה אלול) אימתי היתה עליית הרצון כביכול באלול מאז והלאה הוקבע לדורות הימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה ימי רצון ע"כ עליית משה להר לקבל לוחות אחרונות ברצון שיתרצה הקב"ה לישראל הי' ג"כ בימים ההם (ועיין מ"ש לקמן במנין השעות שישנם בחדש תרצ"ו ברצות י"י דרכי איש וכו'):

ואומרלך עוד הנה ברצון הזה שעלה ברצונו ית"ש לבריאת העולם הנה ישראל עלו במחשבה בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית דהנה הבורא כל ית"ש עלה ברצונו שיברא עולם כזה שיהיו כל הפעולות והמעשים נעשים ע"י איתערותא דלתתא א"כ כביכול הי' בהכרח בראשית המחשבה הקדומה איזה ענין איתערותא כדי שיהיה אח"כ כן הנהגת כל העולמות ע"י איתערותא דלתתא כי הכל הולך אחר היסוד שהוא שורש הכל והנה איזה איתערותא הי' באפשר להיות אז והנה כביכול הספיק מחשבתן של ישראל אשר עלו במחשבה לפניו שיפעלו מצות ומע"ט זה היה מספיק לאיתערותא. זה שרמזו חז"ל נמלך בנשמותיהם של צדיקים המה היוצרום יושבי נטעים עם המלך במלאכתו. והנה הגם שלא היו ישראל עדיין במציאות ולא סיגלו עדיין מצות ומע"ט. עכ"ז הספיק לאיתערותא מחשבתן של ישראל מה שיעשו אח"כ הנה נשאר הכח הזה בימי רצון הללו באלול שאז הי' הרצון הזה בשעת בריאת העולם מאז והלאה הוקבע לדורות אפי' ח"ו אין זכות ביד ישראל רק מקבלים ע"ע לעשות כשיושעו מצרתם ועניים ומרודם הנה הש"י היודע ועד אשר ישראל בטבעם המה לחלקו ית"ש ובוחרים אותו לעבוד לבדו. רק תוקף הגלות והצרות והעוני והשעבוד מונע אותם הנה הספיק גם כעת הסיגול מה שיסגלו אח"כ כמו בשעת בריאת העולם שהי' הדבר רק ברצונו ית"ש היינו במחשבתו וידיעתו. כמ"ש הרמב"ם על הבע"ת ויעיד עליו היודע תעלומות וכו' וזה שאנחנו אומרים בנוסח תפלתינו בימי הרצון הללו השיבנו י"י אליך (מקודם) ונשובה אח"כ ויספיק כ"ז הגם שלא עשינו עדיין תשובה כשורה עדיין רק כשתעזור לנו ותשיבנו אליך אז נשובה אליך וזהו חדש ימינו כקדם (היינו כימים קדמוניות) ימי קדם היינו ימי בראשית שלא סגלו אז עדיין מצות ומע"ט וגם אפילו במציאות עדיין לא היינו עכ"ז הספיק מחשבתינו לחידוש הזמן והעולם ע"י מה שנעשה ונסגל אח"כ א"כ גם עתה עשה עמנו למען שמך חידוש הזמן לטובה ולישועה עבור הקבלה מה שאנחנו מקבלין ע"ע לשוב אליך בתשובה אחר הישועה הבן:

אזתשמח בתולה במחול וכו' שמעתי מאת ש"ב הרב החסיד הקדוש מהר"א זצ"ל מ"כ בליזענסק אז תשמח בתולה (היינו רמז לחדש אלול מזלו בתולה הנה תשמח) במחול (כשימחול הש"י עונותיהם של ישראל עכ"ד). והנה סיימתי פי' הפסוק לפי"ז בחורים וזקנים יחדיו זקנים היינו אותן שהיו צדיקים מעיקרא. בחורים היינו הבעלי תשובות דהוי כברי' חדשה כאילו נולדה מחדש כולם יהיו יחדיו שגם הבע"ת יהיה מדריגתן כמדריגת הצדיקים שלא טעמו טעם חטא (ולפעמים תגדל מעלתן כמו שאמרז"ל):

ומעיןהנ"ל באופן אחר בשמחת בית השואב' היו הצדיקים גמורים משבחים ואומרים אשרי ילדותינ"ו שלא ביישה את זקנותינו. והיו משבחים ימי הבחרות והבע"ת היו אומרים אשרי זקנותינו שכיפרה על ילדותינו הנה היו משבחים ימי הזקנה וזהו בחורים וזקנים יחדיו הן אותם שמשבחים ימי הבחרות הן אותם שמשבחין ימי הזקנה כולם יעמדו יחדו לפני י"י לחיים ולשלום וזה נחמד:

**בס'**יצירה המליך אות י' במעשה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם בתולה בעולם ואלול בשנה ויד שמאל בנפש זו"נ הנה המליך אות י' במעשה וצר בו אלול הוא הזמן המיוחד לתשובה. והנה אמרו במדרש ושמרתם מצותי ועשיתם אותם (נרא' דהוקשה לו דהל"ל ושמרתם ועשיתם מצותי ומדקאמר אתם דרשו) מעלה אני עליכם כאלו עשיתם את עצמיכם וכן אמרו בבע"ת מעלה עליו הקב"ה כאילו עש' א"ע מחדש והנ' חדש אלול הוא המיוחד לתשוב' ונעשי' הבע"ת כבריות חדשו' וכאלו עשו א"ע ע"כ יש שייכות לאלול. מעשה וכו' וצר בו וכו' ואלול בשנה והנה המליך אית י' (דייק') במעש' והנה אות י' היא נקודה גל"ם ראשי' המעשה דהנקודה גנם מקבלת כל הצורו' (עיין בס' ברכ"ע ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את י' הדברו' היינו מספר עשר דייק' שהוא מספר י' ואות י' הוא נכתב הראשון כשרוצין לכתוב איזה אות הנה ההתחלה והמכתב הראשון הוא נקוד' י') וע"כ צר בו בתולה בעולם כנ"י דומין המיד לבתול' שלא שלט בה עדיין שום איש וכביכול חביבה על דודה בכל פעם כשע' ראשונ'. והנ' החדש הזה המיוחד לתשוב"ה מזלו בתולה דע"י התשוב' נעשים כבריה חדשה וכאלו לא שלט עליהם היצה"ר. ויד שמאל בנפש. יד שמאל מיוחדין לתפילין. וע"י מצות התפילין אנו מעוררי' תפילין דמארי עלמא שהם בשמאל כביכול ונכון הדבר עפ"י מה שפירשנו במאמרים בנחמתות נחמה ד' בפ' חשף י"י את זרוע קדשו וכו' ישועת אלקינו (עיי"ש באריכות וכאן לקצר באתי) והוא ע"פ מה דקיי"ל עפ"י הספרי דתשובה לא מהני כ"א לישראל ולא לאומות. והנ' הגוים יהיו מתמיהים שנר' ח"ו חסרון במשפטו ודינו דממ"נ אם התשוב' מהני יהיו כל אפין שוין וכו' אבל פירשו בו הראשונים דכדין וכמשפט הוא. דהנה עפ"י משפטי התור' נר' דחשוב' לא מהני דקיי"ל מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול אבל בישראל הנה כתי' בנים אתם לי"א הנה אנחנו בנים והקב"ה נק' עלינו א"ב כי אנחנו עמוסים מני בטן כביכול מן עצם אצילות הקודש והנה קיי"ל אב שמחל ע"כ כבודו מחול. ע"כ אפי' הדין דתשובה מהני לישראל משא"כ באוה"ע מלך אלקים על גוים ומלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול. והנה בתפילין דמארי עלמא זה כתיב בהו ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו (אלול דייקא. קרובים ממש בקרבות עמוסים מני בטן) כי"י אלקינו בכל קראינו אליו (ומתרגמינן לקבלא צלותי' בעידן עקתי' היינו הך דמפני שכביכול הש"י קרוב לנו ובנים אנחנו והש"י לנו אב. והנה הוא הקרבות בעצם ואב שמחל ע"כ כבודו מחול. ע"כ מקבל תפלותינו ותשובותינו משא"כ אוה"ע) וא"כ הכל הוא במשפט אמת והכל בדין וז"ש הנביא בנחמה לעתיד הנה יאמרו בגוים הגדיל י"י לעשות עם אלה שלא כדין דכיון דתשוב' ותפל' לא מהני להו למה מהני להו וכי משא פנים יש בדבר. אז. חשף י"י את זרוע קדשו לעיני כל הגוים אשר בזרוע הוא תפילין דמארי עלמ' (כמו שדרשו רז"ל בפסוק נשבע י"י בימינו ובזרוע עוזו) והנה יראו בתפילין דמארי עלמ' מה כתיב בהו ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו. כנ"ל אזי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. אלקים הוא דין ומשפט היינו יראו שהכל הוא בדין אמת עפ"י משפטי התורה עיי"ש: הג"ה עפי"ז פירשתי ג"כ לך זרוע עם גבורה כשח"ו מתעוררים הגבורות והדינים אשר הוא כביכול מצד השמאל. הנה שם הוא בזרוע התפילין דמארי עלמא ומה כתיב בהו וכו' ומיד מתמתקי' הדינים יפורש אי"ה במקו' אחר: (ע"כ הגה):

וא"כלפי"ז הנה יד שמאל נברא ג"כ ביחד כאחד עם חדש אלול כיון שהוא הזמן אשר מיוחד לתשובה ותשובה מהני לנו מפני שאנחנו קרובים אליו כביכול בעצם עמוסים מני בטן והוא כביכול לנו אב. וזהו הדבר המבואר בתפילין דמארי עלמ' בשמאל והיה אנחנו ע"י מצות התפילין אנחנו מעוררים תפילין דמארי עלמ' וחשף י"י את זרוע קדשו ומתקבלת תשובותינו ותפלתינו ומעתה בין תבין את אשר לפניך אלול בגי' בינ' היא עולם התשובה ומה שהמניך היוצר כל מבראשית אות י' במעשה מישך שייך לתשובה דנעש' הבע"ת ברי' חדשה כמש"ל. והנה צר בתולה בעולם ואלול בשנה ויד שמאל בנפש זכר ונקבה הכל הולך אל מקום אחד סובב הולך על קוטב התשובה ואתה תבין:

אלו"לבגימ' בינ"ה ה"ס תשובה עילאה וידוע דממנה דינים מתערין ואין המתקת הדינים אלא בשרשן וכאשר הבע"ת שב בתשוב' הנה יתעלה לבינ"ה ויתמתקו הדיני' בשורשן ע"כ מילוי אלו"ל ל"ף מ"ד ו' מ"ד עם כללו' ד' אותיות העיקרים בגימ' ר"ת יצחק להורות המתקת הדינים דפחד יצחק בשורשו בבינ"ה ע"י התשוב':

ובזהיש לפרש ואתחנן אל י"י בעת ההוא לאמר הנה דקדקו המפרשים מהו בעת ההוא ומהו הלאמר ולפי הנ"ל הנה ידוע כפי המקובל מלחמת סיחון ועוג היה באלול וזהו הנרצה ואתחנן אל י"י בעת ההוא (דייקא אחר מלחמת סיחון ועוג שנכתב לעיל שהמלחמה היתה באלול ובאותו הזמן התחננתי) לאמר (לדורות שאותו הזמן מסוגל לתפילה והנה הזכיר לשם בתפילתו הו"י' בניקוד אלקי"ם הרומז לבינ"ה (בגימ' אלול כנ"ל) תשובה עילא' שבו בפרק מסוגל לתשובה עילאה ותדע ג"כ בעת ההוא ע"ת ר"ת תשובה עילאה:

באלולאנו אומרם בתפילותינו בסליחות. לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך דהנה חדשים הקודמים תמוז אב נקרא דלים ורשים (עד כי ירחמם הש"י במהרה) כיצד דהנה מבואר בכתבי האריז"ל שם אדני במילואו ישנו י"ב אתוון כזה אלף דלת נון יו"ד הנה בכל חדש מן י"ב חדשי השנה מאיר אות אחד דהיינו לניסן א' ולאייר ל' ולסיון ף' ולתמוז ד' ולאב ל' וכן אינך עכ"פ הנה אלו הב' חדשים תמוז וא"ב בהם אתוון ד"ל (וזה כוונתינו בברכ' אמת ויציב בימים ההוא באייר עוזר דלים אשר במהרה הש"י יעזור את הדלים הללו ומדלה יבצעני) והנ' בהגיע חדש אלול הנה תצטרף הת' אל הדל ומתהווה דלת פתוחה לשבים ע"כ הוא ימי רצון גם בימי דלותינו ומפורש אצלינו להלן בפסוק ארוממך י"י כי דליתני ולא שמחת אויבי לי (עמ"ש במאמרי תמוז ואב מה שנפלו תמוז ואב לחלק עשו ולקח יעקב מידו אלול עיי"ש): הג"ה והנה אות הת' מורה על יסוד דנוק' (עיין במאורי אור) הוא המעלה מ"נ להתהוות הייחוד והוא ע"י מעשינו הטובים כי בזה הנערה באה אל המלך ותשא חן וחסד לפניו חסד גוון לובן ואזיל סומקא (מה שהיתה מלובשת בדינים ישבה בדד) ואתא חוורא (בחי' החסדים גוון לובן הנה תתבונן מ"ש הכתוב דלת לאורח אפתח הבן הדבר. והנה אנחנו הגורמים הייחוד ע"י הצדקה והחסד שאנחנו עושים לפתוח הדלת. הבן: (ע"כ הגה)

והנהעוד זאת תמוז ואב נק' (לעת כזא' רשי"ם דהנ' בס' יצירה (שכתבתי לעיל במאמרי תמוז ואב) חוש ראי' לתמוז חוש שמיעה לאב עש"י' לאלול (כמש"ל המליך אות י' במעשה וכו' וצר בו וכו' אלול בשנה) הנה ראיה שמיעה המתייחסים לתמוז ואב ראשי תיבותי' אתוון ר"ש") ע"כ נק' אלו הב' חדשים (כעת בעוה"ר) רשי"ם עוד יתוודע לך הענין גם בבחי' השבטים לפי סדר הדגלים כ"א מתייחס לחדש מיוחד יהודה לניסן יששכר לאייר זבולון לסיון הרי דגל אחד דגל ב' ראובן לתמוז. שמעון לאב ומבואר בתורה בהם ג"כ חושי ראי' שמיעה. כי ראה י"י בעניי. כי שמע י"י וכו' והנה ר"ת ראובן שמעון הוא ג"כ ר"ש הגה כבר ידעת כי עיקר כח התיבה באות הראשון בחי' ברא בוכרא כחי וראשית אוני. ע"כ פירושו המקובלי' רמזים בר"ת והענין ארוך ידוע למשכילים: והנה בהגיע אח"כ חדש אלול בחי' עשי' כמבואר בסי' הנ"ל (הגם דשם אמרו מעשה. החוש נק' עש"י הגה והנה תראה עוד בהיות אבותינו במדבר. נתפגמו הנשיאים של הב' שבטים הללו אליצור בן שדיאור בעדת קרח זמרי בן סלוא הוא שלומיאל במעשה שטים. ואתה הבן: הנה יצורף הע' של ר"ת עש"י' לתיבת ר"ש הנ"ל ומתהוו' שער לדופקי בתשובה. וכן בבחי' השבטים הנה אלול יתייחס לשבט ג"ד. הנה ידוע עניינו ג' דרגא דעושר ד' דרגא דעוני ג' משפיע לד' כענין שאמרו רז"ל ג' ד' גומל דלים וההשפעה היא בחי' י' הנה יתרבה י"פ ג' י"פ ד' הוא ע' ע"כ ג"ד הוא לשון מזל היינו גד בגימ' ז'. והריבוי של הג' הוא ל' והריבוי של הד' הוא מ' הרי מזל (ועיין מ"ש המקובלים בפסוק והמן כזרע גד הוא. ותבין) הנה גם בבחי' ז' יתוסף באלול אות ע' לאותיות ר"ש ומתהווה שער. וזה שאנחנו אומרים בסליחות באלול לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים וכו' היינו אין אנו סומכי' גם בחדש אלול על החסד שלנו אשר גורמי' להתהוות דלת מן דל. וג"כ אין אנו סומכים על המעשים שלנו שיתהווה שער מן ר"ש. רק כדלים וכרשים דפקנו דלתיך. הבן הדבר היטב:

עפ"יהדברים האלה יתפרש ג"כ ואתחנן אל י"י בעת ההוא לאמר בעת ההו' דייקא. ומהו הלאמר. ולפי הנ"ל יונח דקאי ג"כ אדלעיל אחר מלחמות סיחון ועוג שהיה באלול. והנה הוא עת רצון לקבלת התפילות. כי בימים ההם בזה"ז ניתוסף אות הע' אל אות"ות ר"ש ומתהווה שער. וניתוסף אות ת' על אותיות דל ומתהווה דלת (נרמז בכתוב וא"ד (אלף ד' בגימ' שער דלת) יעלה מן הארץ והשקה וכו') הנה בחדש הזה מתוספין אתוון ע"ת. ונקר' עת רצון וזהו ואתחנן אל י"י בעת ההוא (דייקא) לאמר לדורות לדפוק על דלתי הרחמים בעת ההוא והבן:

עודאומר לך דבר נחמד עפ"י כל הדברי' הנ"ל דהנה אמר משה במשנ' תורה ולקח בעת ההיא את הארץ מיד שני מלכי האמורי. הנהמה שיש להתבונן הוא. דהנה כפי המקובל בידינו מלחמת סיחון ועוג היה באלול. ומשה התחיל לומר לישראל משנ' תור' בא' בשבט. והנה ונקח בעת ההוא וכו' שייך לומר על הדבר הנעש' זה כמה שנים אשר כח הזוכר אינו יכול לזכור היטב אימתי נתהווה הדבר הזה הנה המזכיר אומר המעשה היה בעת ההוא משא"כ הדבר שנתהווה בקרוב ובפרט דבר גדול כזה לא שייך לומר בעת ההוא כמזכיר אימתי נעשה. ע"כ בא לומר שהעת ההוא דוקא בסגולה. ותבין הדבר עפ"י דברינו הנ"ל עת היא אלול שהיא ע' ניתוסף על ר"ש ומתהווה שער לדופקי בתשובה. מי שרוצה ליכנס אל הקודש פנימה. יבא ויכנוס דרך השער לי"י וכן הת' ניתוסף לדל ומתהווה דל"ת פתוחה לשבים לקבלם בסבר פנים יפות. והנה לפי"ז אלול הוא דל"ת ושער החייבים במזוזה וטעם מצות מזוזה לישראל היא לשמיר' בפתחיה' לבל תוכל שום קליפ' לביא אל בתיה' פנימ' והנה כ' המג"ע. סיחון עוג בגימ' יג"ר מנין השמות הנכתבים על המזוזה לשמירה דהיינו כוז"ו במוכס"ז כוז"ו וכתבנו במ"א הטעם דהנה סיחון עוג היו ב' קליפות גדולות והיו יושבין על הספר של א"י לשמור לבל יוכלו ישראל בקדושתם לבוא אל פתחה של א"י. ע"כ אחר כבוש סיחון ועוג נאמר ויגר מוא' וכו' (יג"ר דייק') אמרו סיחון ועוג שהיו שומרין אנחנו וכו'. מזה תתבונן כמו בקדושה כותבין השמות הקודש יג"ר לשמיר' לבל תכנוס הקליפ'. כמו כן ( זה לעומת זה) בקליפ'. קליפת סיחון עוג יג"ר. היה להבדיל כעין מזוזה מצד הקליפה לשמירה לבל תכנוס הקדושה ע"כ היה בהכרח מקודם לסלק המזוזה שבקליפ' היינו סיחון עוג יג"ר כנ"ל. ואז תוכל הקדוש' לכנוס בשער ודלת. ע"כ ניתנה ארצם לנחל' לשני המטות וחצי המט' כבר ידעת כי כל שבט יש לוי צירוף הויה מיוחדת. א"כ ב' המטות וחצי המטה הנה ב' הויות וחצי הו"י' הוא מנין ס"ה מנין מזוזה היינו לאחר שסילקו מזוזה שבקליפ' קבעו תיכף מזוזה בקדוש'. ועי"ז תכנס הקדוש' בשער ודל"ת וכיון שהודעתיך אשר חד' אלול הוא שער ודלת החייבים במזוז' א"כ החדש הזה דייק' היה מסוגל לזה לסלק מן שער והדלת מזוזה שבקליפ' ולקבוע מזוז' בקדוש' ע"כ אמר משה ונקח בעת ההוא (דייקא) את הארץ וכו' ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא (דייקא) וכו' נתתי לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי. היינו בעת ההוא דייקא שהוא שער ודלת כנ"ל סילקנו את המזוזה שבקליפה וקבענו מזוזה בקדושה כנ"ל וזהו ג"כ מה שיש לפרש:

ואתחנןאל י"י בע"ת ההוא לאמר. דהנה מניעת קיבול התפלה כתיב סכותה בענן לך מעבור תפלה. עננים הם המסכים מהקליפות המכסים פתח שערי שמים ע"י העונות לבל תוכל התפל' לכנוס. והנה בחדש אלו"ל זמן פתיחת שערי המים לקבלת התפילות והתשובות. וזה פעל משה לכל ימות עולם ע"י מלחמת סיחו"ן ועו"ג שסילק מזוזת הקליפ' מן פתח הקדוש' ונפתחו שערי הקדושה ויבואו קדושים בזה השער לי"י בתפילת' ותשובתם. ושערי שמים נפתחים לקבלם ברצון. והנה גם הוא התאמץ אז בתפלה בע"ת ההו"א דייקא לאמר לדורות שבעת ההוא פתוחי' שערי שמים לקבל תפלות ישראל ברחמים ודי בזה:

בהתחלתאלו"ל קורין תמיד סדר שופטים ושוטרי' תתן לך וכו' שזהו התחלת התשוב"ה ועיקרה אשר הבע"ת מחוייב להושיב שופט ושוטר אצל כל שעריו דהיינו כל החושים אשר המה שערים באדם שפתחם הבורא ית"ש להשתמש עמהם. כגון עיני"ם ואזני"ם וחוט"ם ופ"ה ורא"ש הגו"י' מחוייב האדם להושי' הדע"ת לשופט אצל כל שע"ר. ישפוט בצדק את אשר ישתמש בחושי' ואת אשר יניח. ושוט"ר הוא את אשר יעניש את העובר כמו כן יושיב האדם שוטר את אשר יעניש היינו אם יזדמן אשר יסתכל בעיניו בדבר האסור או ידבר בפיו את אשר לא ירצה לי"י יקבל ע"ע עונש הן בממון לצדקה והן בגוף בסיגוף ותענית וכיוצא (וכמו שנהגו תלמידי הרמ"ק ז"ל) וזהו עיקר גדול לתשובה. הארכתי בספרי אגר"א דכל"ה:

הקדיםלנו הש"י חדש אלול לימי רצון ולזמן התשובה קודם ר"ה הנה ר"ה הוא ב' ימים (בזה"ז) ב' בתי דינים קשה ורפה כנודע מכתבי האריז"ל יום א' דינא קשיא סוד לאה יום ב' דינא רפיא סוד רחל הקדים לנו הש"י מזור ותרופ' כל חדש אלול תרצ"ו שעות מנין קשה ורפה ברצות י"י דרכי איש. גם אויביו (היינו המקטריגים לפני הבתי דינים אשר יבואו בני האלקים להתייצב וכו' אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים וכו' אבל ברצות י"י אותנו בתשובה ותפלתינו באלו התרצ"ו שעות קודם ר"ה גם אויביו) ישלים אתו ויתמתקו הב' בתי דינים קשה ורפה והצרות יתהפכו לרצון היינו ברצות י"י וכו' ויתרצה הש"י לישראל בשמחה וישמח ישראל בעושיו ע"כ רצות בגימ' ב"פ שמח. הבן:

אומריםבנוסח הסליחות באלול נחפשה דרכינו ונחקור' ונשוב' אליך כי ימינך פשוטה לקבל שבים ענין פשיטת ימין הוי"ה ית"ש יש לפ' פשיטת האותיו' שמתפשטים במילוי והנה מילוי ימין הוי"ה (ביודין חסד כיון שהוא ימין) כזה יו"ד מ"ם יו"ד נו"ן יו"ד ה"י וי"ו ה"י בגי' רחמים ה"ס התפשטות החסד וזה שאנו אומרים ותמלא עלינו ברחמים ודי בזה:

אשובהעוד לפר' כי ימינ"ך פשוטה וכו' מהו פשיטת הימי"ן ואומר לך פשיטת הימי"ן הוא ג"כ מילוי ימין כנ"ל יו"ד מ"ם יו"ד נו"ן בהחשב הן' פשוט' דאי"ק מספר ת"ש הנה הוא בגימ' תתע"ו (ואל תתמה על החפץ הנה בחשבון הזה הוה לן לחשוב גם הס' סתומ' ת"ר דהרי כעת בעוה"ר חומת ירושלי"מ פרוצ' נכתב מ' פתוחה בסוף תיבה) וענין תתע"ו הוא כאשר אומר לך הנה למד הש"י למשה סדר התפיל' לעורר רחמים ע"י י"ג מדות של רחמי' י"ג תיקוני דיקנ' קדיש' זק"ן מלא רחמי' וכ"ה מנהג ישראל בכל תפוצות הגולה לומר הי"ג מדות של רחמים בימים ההם בזה"ז והנ' כתבו המקובלי' הקדמוני' (בעל הקרני' וכפי מה שפי' בו בעל דן ידון הק' מהר"ש מאיסטרפאליע זצוק"ל הי"ד) אשר כביכול בדקנ' קדיש' יש תתע"ו נימין ה"ס משגב לעתו"ת בצר' ונמשכי' הרחמים והחסדי' למרכב' שלמ"ה. אברהם יצחק יעקב רחל ד' רגלי המרכב' בגי' תתע"ו הגה וזה אשר פירשנו את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח כי הצמיחה מן דו"ד היינו אותיות המילוי של דו"ד שהם צומחים מן אותיות דוד כעין הענף מן השורש כזה ל"ת י"ו ל"ת בגימ' תתע"ו כי כשמתעוררים הרחמים העליונים מן הדיקנא קדישא. אזי הכל בא ומצמיח במלכות שמים סוד דוד מלכות ע"כ צמיחתו היינו מילואו בגי' תתע"ו וזה אשר פירשנו ג"כ בגמ' כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הוויין לו בנים זכרים שנאמר וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים. הנה לא נאמר בפסוק רק צפון משמע דעיקר הכוונה לכוין על צפון כי צפון בהחשב ן' פשוטה ת"ש אזי יהי' בגימ' תתע"ו. סוד הדקנא קדישא ודקנא לא שייכת אלא בזכרים וה"ס תמלא בטנם כי בטן במילו או ג"כ המילוי גימ' תתע"ו הבן הדבר אין כאן מקומו להאריך והשם הטוב יכפר בעדנו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו: ע"כ הגה א"כ בכאן נימ' ימין פשוט' היינו במילוי בהחשב ן' פשוטה ת"ש אזי יהי' בגימ' תתע"ו סוד הדקנא קדישא י"ג מדות של רחמי' שאינ' חוזרי' ריקם ומשגב לעתו"ת בצר' ונתהפך ונעש' עת רצון בין התבונן בדברי' הללו והשם הטוב יכפר ואי"ה נדב' מעניני י"ג מדות במאמ' בפ"ע סימנ' מלתא סימן "ג:

אמרודורשי רשומו' 'אני 'לדודי 'ודודי 'לי ר"ת אלו"ל שאז הש"י פותח יד לקבלינו בתשובה ונפשות ישראל עורגות לו וינהו אחרי י"י והנה כל הארבע' תיבות בגימ' שם א"ל במילואו שהיא הק"ף אשר הש"י שומרם ומצילם מכל מקטרג להעלו' תפלת' לשער השמי' בלי שום מונע כי ע"ת רצו"ן הוא ואמר החכם אין טעם ברצו"ן הבן:

ס"תשל ד' תיבות הללו המה ד' יודי"ן בגימ' ארבעים יום מרמזין לארבעים יום שהי' משה בהר לקבל לוחות האחרונו' מן ר"ח אלול עד יוה"כ והמה עד היום ימי רצון ואגב אפרש לך המשנ':

א"רעקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמי' שנ' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ואומר מקוה ישראל י"י מה מקוה מטהר את הטמאי' אף הקב"ה מטהר את ישראל ע"כ הנה עקבותיו לא נודעו במאמר המופלא הזה. ונ"ל דהנה במקוה תתק"ס לוגין ובו יטהר האדם א"ע והוא ע"פ הירוש' שפסק דברי' בטיל' בתתק"ס והטע' נ"ל כי תתק"ס הוא י"ו פעמי' ס' והנה כל ברי' יש בה ד' יסודות וכל יסוד כלול מכולם הרי י"ו יסודות ע"כ צריך ביטול י"ו פעמי' ס' והנה להיות גם האדם כאשר נמשך אחר הטומא' הטה יסודותיו אחר הטומא' והפריד א"ע מן הקודש מחוייב לבטל א"ע אל הקדושה ולהוולד כברי' חדש' ע"כ המקוה צורת ס' מרובעת רמז לבטן האם הוא התשוב' והנה נתבטל בתתק"ס בהכנסתו לתוך מי המקוה ומתקפל תלת גו תלת בבטן האם ומתיילד אח"כ כברי' חדש' ורמז בתור' ויהי ד' את יוס"ף ר"ת י"ו פעמים ס' והנ' ארז"ל מה טובו אהליך יעקב וכו' כנחלים נטיו מה נחלים מעלים את האדם מטומא' לטהר' כך בתי כנסיות וב"מ מעלין וכו' ע"כ לרמז זה היה בירושלים ת"פ בתי כנסיו' ת"פ בתי מדרשו' ס"ה תתק"ס שיעור מקוה טהרה ועי"ז מתבטלין הקליפו' לילי' רבת' ולילי' זעירת' (שניהם בגי' תתק"ס)והנ' הטהר' במקו' היא טהרת ישרא' ופעולת' שישראל מטהרין א"ע לפני המקו' בעשייתם פעולת המקו' לסבול א"ע במקוה העשויה כצורת ס' מרובעת לרמיזת תשוב' עילא' אם הבנים נק' מ"י כנודע דקיימא לשאלה כמ"ש בזהר מ"י ירפא לך מ"י ודאי ירפא לך. והנה ימי הרצון ימי התשובה הניתנים במתנה מהש"י לישראל ע"ק לטהרם מעונותיה' כמו מקו"ה טהר"ה ויתהוו כברי' חדש' הן המה מ' יום מר"ח אלול עד יוה"כ הנה הם תתק"ס שעות הם ג"כ מקוה טהרה לביטול הברי' י"ו היסודו' כ"א בס' כנ"ל ולהתהוות אח"כ כברי' חדשה וזה הרצון בזמן הועד הוא המושפע מאת הש"י מעולם התשוב' והם מ' יום מ' מרובעת עולם התשוב"ה אם הבנים הנק' מ"י כנ"ל וז"ש ר"ע אשריכם ישראל לפני מי (עולם התשובה) אתם מטהרין במקוה צורת מ' שזהו מעשיכם ופעולתכם לטהר א"ע בסוד מ' מרובעת עולם התשוב' הנק' מ"י ולבטל יסודותיה' בתתק"ס לוג' מקוה י"ו פעמים ס' וכן מ"י מטהר אתכם עולם התשובה בעצמו מתעורר הרצו"ן בזמן הארבעים יום לטהר אתכם מ' עולם התשובה הנק' מ"י להתבטל בתתק"ס שעות שבהם להתהוות כברי' חדשה. וז"ש מקוה ישראל י"י מ"ה מקו"ה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל רצ"ל מה מקו"ה מטהר את הטמאים (בתתק"ס לוגין) אף הקב"ה מטהר את ישראל בתקק"ס שעות שבארבעים יום ימי רצון ודי בזה:

אמרודורשי רשומות והאלקים א"נה לידו ושמתי לך מקום וכו' ר"ת אלול הכוונה ברמז הזה אפי' האדם אינו מכוין הנה האלקים מזדמן לידו באלול מקום אשר ינוס שמה היינו הרהורי תשובה המעוררי' אותו מן השמים ס"ת אלו הארבעה תיבות בגי' אם רמז מקום התשובה אימא עילאה מסוגל להשיג בחדש הזה והוא המקום אשר ינוס האדם ברוך המגיד מראשית אחרית הגיד בתורתו זמן הניסה בר"ת והגיד באחרית התיבות מקום הניסה:

יונתןבן שאול אמר לדוד ואתה תמלוך על ישראל ואנכי אהיה לך למשנה ר"ת אלול הנה אבאר לך את אשר עם לבבי ידוע תרין משיחין הם המקווים לנו משיח בן דוד מן יהודה משיח בן יוסף מן אפרים נ"ל להיות אותן הב' שבטים הם נגד ניסן ותשרי עפ"י סדר הדגלים כמ"ש לך כמה פעמים יהודה נגד ניסן. אפרים נגד תשרי ובאותן הב' חדשים הוא התחדשות בריאת העול' כפלוגתת ר"א ור"י ואסברא מרן האריז"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים תשרי במחשבה. ניסן במעשה: הג"ה אסבר' לך החילוק שבין עזרה לישועה בלה"ק ישוע' שייכת כאשר המושיע מושיע להנושע אחר שמבקש ממנו שכבר בא לידי דחקות ומבקש להוושע ובא המושיע ומושיע לו כענין שנאמר צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה. הרי שהישועה אחר הצעקה ולשון עזרה שייך כאשר העוזר עוזר להנעזר מבלי מבוקש והדברים ארוכי' אצלינו. א"כ עזרה נופל על דבר מחשביי מבלי מעשה וישועה על המעשה ע"כ ר' אליעזר שמו לשון עזרה מדבר ממחשבת בריאת עולם בתשרי ורב יהושע שמו לשון ישועה מדבר מבריאת העולם במעשה בניסן הבן הדברים ויבואר אי"ה עוד באריכות: ע"כ הגה

עכ"פאלו הב' חדשים המה להתחדשות הבריאה ע"כ גם עיקר כוונת הבריאה אשר הוא בעת אשר ישמח י"י במעשיו (ישמ"ח משיח) היינו בזמן אשר יתגלה משיח ב"ב הנה תרין המשיחין הם ג"כ מאותן הב' שבטים הקבועים בב' חדשים הנ"ל ניסן ותשרי והנה משיח בן אפרים יתגלה תחילה וחדשו היא חדש תשרי והנה כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ע"כ קודם תשרי (שהוא חדשו של אפרים אשר משיחו יתגלה קודם למשיח בן דוד כענין המחשבה שקודמות למעשה) הנה קבע הש"י קודם לתשרי חדש אלול ימי רצון מסוגל לתשובה ע"כ יונתן בן שאול אשר בו היה ג"כ נשמת משיח בן אפרים אמר לדוד אשר ממנו חוטר משיח בן דוד "ואנכי "אהיה "לך "למשנה ר"ת אלול כי סגולת החדש אלול ע"י התשובה למהר ולהחיש התגלות משיח בן אפרים להיות למשנה למשיח בן דוד ב"ב אמן ס"ת ארבעה תיבות הנ"ל בגימטריא ס' מרובעת מקוה טהרה מ' ימי רצון כנ"ל:

כיוןשהגיעו דברינו לדבר מענין חילוק שבין עזרה לישועה סמכנו לזה עוד חילוקים (להתוודע ולהגלות שאין דבר רק במשפט לה"ק לא כמו שאומרים המדקדקים שהם שמות נרדפים) הבנתי מדברי המג"ע ואתחנן אופן ך"ז עזרה היא בבחי' סנד"ל בעשי' ישועה בבחי' מט"ט ביצירה (והיא הקדמה מעולה להבנת כמה ענינים בכתבי הקדש) ותתבונן לפי"ז עפ"י פשוטו מה דתקנו בברכ' אבות מלך עוזר ומושיע וכו' ובהודא' בהיפך האל ישועתינו ועזרתינו וכו' אך הוא דבג' ראשונות הוא כעבד המסדר שבחו של מלך והולך מחדר לחדר עד הגיעו אל המלך. ע"כ הנה מתחיל ממטה למעלה מלך עוזר בבחי' עש"י' ומושיע בבחי' יצירה ומגן וכו' משא"כ בג' אחרונ' הוא כעבד הנוטל פרס מרבו ויוצא והולך לו מחדר לחדר הוא מסדר מלמעלה למטה האל ישועתינו בבחי' יצירה ועזרתינו בבחי' עשי' נ"ל. ולפי"ז מ"ש בגמ' ראוים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושיע וכו' הפירוש הוא כך דהנה אלו הב' ראשי הדור שכיבשו את הארץ הנה הכובש כיבוש ראשון נק' יהושע (לשון ישועה שהוא למעלה מן העשי') כי נעשו לו ניסים שלא כדרך טבע העשי'. והכובש כיבוש ב' נק' עזרא (לשון עזרה שהוא בעשי') כי כיבושו היה בדרך טבע העשי' וכוונת רז"ל לפי"ז ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא וכו' רצ"ל אלו היו ראויים לזה בודאי היה שם ראש הדור בלשון ישועה והיו נעשים להם ניסים שלא בטבע העשי' אבל להיות שלא זכו נק' שם ראש הדור בלשון עזר ולא נעשה להם נס רק בטבע העשי':

והנהבימים האלה בסליחות אנו אומרים שמע קולינ"ו הו"י' אלקינו דהנה מט"ט וסנד"ל הן המה מעלין את תפלות ישראל וכבר ידעת שמותיהן האנושיים חנוך אליהו והם בגימ' קול שהן המה מעלין את קול יעקב וכשנתקבלין התפילות בא לישראל עזרה וישועה ניסים נגלים ונסתרים שהם בחי' הו"י' אלקים כידוע. ע"כ אנו אומרים שמע קולינו הו"י' אלקינו:

ואומרעוד עפ"י הנ"ל הנה עזרה מלובש דהנס בטבע העשי' וישועה שלא כטבע יתפרש לפי"ז הפסוק חושה לעזרתי אדני תשועתי דהנך רואה בכיבוש ב' בימי עזרא ראויים היו ישראל לעשות להם נס שלא כטבע אלא שגרם החטא ולא היה באפשרי להאריך עוד ימי הגלות עד ישובו אל י"י בשלימות ויהיו ראוים לניסים נגלים כי כבר נאמר לנביא לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם. והנה בגלות החל הזה נעלם זמן הקץ ואין הדבר תלוי אלא בתשובה כי הש"י חפץ לרוממנו בניסים ונפלאות כימי צאתינו מאמ"צ והנה דוד בראותו הגלות החל הזה הארוך. ביקש מהש"י חושה לעזרתי (חושה ומהר י"י ותהי' עזרתי לעזור לי בעזר' שהי' בהלבשת הטבע ובלבד שתהיה הגאולה במהרה) אדני תשועתי (אתה אדנ' שאתה מאחר הקץ כי תחפוץ להיות ישועתי. להושיע לי בניסים נגלים ומפורסמים ע"כ אתה מאחר הקץ עד שנשוב בתשובה שלימה ונהיה ראויים לניסים נגלים. הנה אני חפץ שתהיה עזרתי להיות לי לעזרה אפי' בהלבשת הטבע ובלבד שתמהר לעזני כזה ביקש דוד אבל כעת הנה כבר הגיע העת והעונה שיהיה י"י ישועתינו בניסים נגלי'. הושיעה את עמך וכו'.

והיהעקב תשמעון וכו' ושמרתם וכו' ושמר וכו' כל שלטי הגבורים פירשו מהו לשון עקב גם והיה לשון שמח"ה ויש לרמז דהנה לעיל מיני' כתיב ושמרת את המצוה וכו' היום לעשותם היינו היום בכל יום ויום. ולא לדחות המצוה והמשפטים מיום אל יום ואעפי"כ והיה (שמחה תהיה לפניו ית"ש) עקב תשמעון את המשפטים האלה (היינו אם ח"ו תתרשלו במצות ועכ"פ בעקב היינו בסוף השנה שהוא אלול תשמעון וכו' ע"ד שכתבתי בפסוק בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים היינו אלול) ושמרת' ועשיתם אותם כי אין לך אדם מישראל שלא יהיו מעוררין אותו בהרהורי תשובה בימים האלה רק האדם מחוייב להתאמץ בדבר כשרואה שמעוררין אותו מן השמים יחזיק באותו התעוררות ולא יתרפה אז אפי' רק בעקב תשמעון וכו' ושמר י"י אלקיך לך וכו':

אלולבמילואו אל"ף למ"ד וא"ו למ"ד בגי' אימ"ה ירא"ה סוד חסד י"י על יראיו המושפע מן שם ע"ב היוצא מפסוקי ויסע ויבא וי"ט אשר יש בהם רי"ו אותיות מנין יראה והתיבות כפי מה שהן מסודרין לפנינו בתורה מנין אימ"ה והוא חסד גדול מן הש"י אשר בזה החדש מעורר את עמו באימה ויראה כמו שדרשו דורשי רשומות אריה שאג מי לא יירא דרשו בר"ת אריה. אלול. ר"ה יוה"כ הושענא. ובמ"א כתבנו מפני מה כינו חז"ל להשליח צבור עב"ר לפני התיבה הוא עפ"י משארז"ל מפני מה ישראל מתפללים ואינם נענים מפני שאינם יודעים להתפלל בשם שנא' אשגבהו כי ידע שמי יקראנו ואענהו. יש לפרש סוד השם היינו אימ"ה יראה הוא שם ע"ב הנזכ' בקריעת י"ס בעת אשר צעקו ב"י אל י"י. ע"כ קראו לשליח צבור עב"ר בגימ' אימ"ה יראה והענין ארוך אצלינו בפסוק ויבא הפליט ויגד לאברם העברי. ומה שקורין לישראל עברים והנה להיות החדש הזה זמן קיבול תפלות. ע"כ אלול במילואו בגימ' אימה ירא' אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו. הבן:

באלולאין שום יום שאין אומרים בו תחינה רק ר"ח ושבתות. וא"כ סך השעות שאומרים בו תחנה בחדש הזה הם תקע"ו שעות הכנה לתקיעות דר"ה וג"כ תתבונן תקע"ו בריתות נכרתו עיין בגמ' סוטה תקע"ו בגימ' יסוד מלכות ה"ס הייחוד כידוע שהחדש הזה מסוגל לעשות ייחודי' לייחד הדודים וענין תקע"ו באריכות קצת עיין מ"ש בהפטרת הנחמה בפסוק ושמתי כדכד שמשותיך: