ועפ"זתבין ההלכה הרווחת מה שתקנו נ"ר חנוכ"ה אין מטלטלין ממקום למקום:

וגםכן תבין הא דקיי"ל להלכה הדלקה עושה מצו"ה ולא הנחה אי"ה יתבאר במקומות שונים ולפ"ז שפיר תקנו בדקדוק בנוסח ההודאה והדליקו נרות בחצרות קדשך בחצרות דייקא בנה"י (המכונים חצרות כמש"ל בשם הזהר) אשר לשם מאירין לה ממקום הקודש במצות נ"ר חנוכ"ה

הג"ה ובזה תתבונן הא דשאלו בגמרא (על הברכה אשר קדשנו במצותיו וצונו) והיכן צונו ולא שאלו כן בכל המצות דרבנן אך מבואר הוא בכוונת הברכות וצונו ביסוד וה"ס הארה הנגמרת ביסוד באסתמכותא דכל שייפין וכאן הוא רק בנה"י ע"כ שאל והיכ"ן צונ"י לזה השיבו הגם דהדלקה במקומה בעינן עכ"ז לא תסור מכל הדברים אשר יגיד"ו לך (ימשיכו) לך וכו' ולחד מ"ד משאל אביך (חכמ"ה) ויגדך (ימשיך לך) זקניך (חב"ד) ויאמרו לך נ"ל ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו וע"פ הדברים האלה תבין ג"כ בנוסח ההודאה וקבעו' שמונ' ימי חנוכה אלו לא אמרו ותקנ"ו או ועשא"ו אלא וקבע"ו ותבין לפי הנ"ל דשאני נ"ר חנוכ"ה משארי נרו"ת מצו"ת: אחרי הדברים האלה דהנה בזמן הנס הנה מתתיהו כ"ג ובניו תקנו ההו"ד (כאשר יתבאר) ולזכר ההוא הנה הדליקו אז הנרות בכוונה ההוא (היינו הדלק' בנה"י רק המשכ' הארה מחב"ד וחג"ת) אבל כיון שכבר ניתקן ההו"ד לא ידעו אם בשנים האחרות הבאות שוב ע"י האר' הזאת תהיה למלכות שמי"ם העלא' ממקומ' לקדש העליון חג"ת חב"ד כמו בשבתות ויו"ט אות היה במקומה ויתמשך הארה למטה למקום קביעותה וכיון שראו ברוח קדשם גם לשנ"ה האחר"ת שאין לה עלי' ממקומה רק הארה נמשכת אלי' אזי קבעו' ולפ"ז שאל השואל מאי חנוכה מהו השם חנוכ"ה ומפרש דת"ר בכ"ה בכסלו וכו' ולשנה האחרת קבעו"ם וכו' שהקביעית תהי' בנ"ר בימים הללו ויתמשך הארת הג' ייחודי' למקום חנייתה בלא העלא' וטלטול ממקום למקום והנ' הג' ייחודים הנ"ל אשר גימ' שלהן נ"ר כנ"ל הנה יש בהם כ"ה אתוון: (טעם א' לקריאת שם חנוכ"ה)

עלכן קראו לימים האלה חנוכה חנ"ו כ"ה שכל הכ"ה אתוון אשר מרומזין בייחוד נ"ר יש להם חניי' במקומ' והשם הטוב יכפר:

טעםב' עיין מ"ש במאמר ב' תורה אור סימן ה' ועיי"ש לפי הדברים מהו שאלת הגמ' מאי חנוכ"ה ומפרשינן בגמר' דת"ר בכ"ה כסלו וכו' לשנה האחרת קבעום וכו' משום דבשנה הראשונה לא ידעו אם בכל שנה תתחיל הארה מן יום כ"ה וסברו שתתחיל ההאר' מן יום כ"ו עד שבשנה האחרת ידעו שההאר' מתחלת מן יום כ"ה וקראו שם המועד חנוכ"ה חנ"ו כ"ה עיי"ש ותבין ואין מן הצורך לכפו"ל הדברים:

טעםג עיין עוד מ"ש במאמר תורה אור סימן ח' ותבין שם חנוכ"ה שהארת אור הניסיי הנה הוא מהארת אור הגנוז שנגנז בתורה או"ר והנה האור הגנוז אדם יכול להביט בו מסוף העולם וע"ס והנה משנפסק' הנבוא' בכדי שלא יאמרו ישראל ח"ו אבדה תקותינו הנה פעל ועשה הש"י להאיר להם במעט קט מן האור הננוז בתור' והאור ההיא מתגלה לנו להאיר בכל שנה ושנה היא לנו במקו' נבוא' כמש"ל במאמר הנזכר והנה המעט מן האור הזה שמתגלה לנו הוא חינו"ך לגאול' האחרונה שיתגלה לנו אור הגנוז בשלימות כמו שהיה במ"ב וכמו שנא' בנבוא' לא יהי' לך עוד השמש וכו' והיה לך י"י לאו"ר עולם והאור הזה הניסיי אשר הוקבע לדורות הוא כמו שמחנכין את הקטן בקטנותו מעט מעט בכדי שיעמוד על עמדו בגדלותו על כן קראו לימים האלה חנוכ"ה ולהנ"ר מצוה הזה נ"ר חנוכ"ה לשון חינוך והרגל להאיר העתיד בגאול' העתיד' ב"ב ובזה יצדק לך ג"כ ענין השאל' בגמ' מא"י חנוכ"ה רצ"ל מהו השם הזה חנוכ"ה והשיב דת"ר בכ"ה כסל"ו יומי דחנו"כ' תמניא אינון וכו' לשנ"ה אחר"ת קבעו"ם וכו' רצ"ל דבשנה הראשונ' סברו שהאור הזה הי' רק נס לשעה על שהיונים הנק' חש"ך רצו להשכיח (חש"ך שכ"ח) חכמת התורה ולהגביר חכמות יונית החיצונות היא כסילות (כסיל בחש"ך הולך) ע"כ בעת הישוע' האיר לנו הש"י אור הניסיי מן אור התור' באמצעות המנור"ה והשמ"ן וכמש"ל כ"פ אבל לא ידעו בבירור אשר האור ההוא שוב יתגלה בכל שנה ושנה אבל לשנ"ה אחר"ת כשראו חכמי הדור ברוה"ק אשר האור ההוא שוב יתגלה בגבהי מרומים ויש הארה גם למטה מן האיר הגנו"ז הנה הבינו שנקבע הדבר לדורות במקום נבוא' והוא חינוך לגאול' העתיד' ב"ב שיתגל' או"ר שבעת הימי"ם ע"כ קראו לימים האלה חנוכ"ה הבן ועיין עוד מש"ל מאמר הנזכר סימן ח' וסימן י"ח:

הנהכתבתי לך שלישים טעם לקריאת שם חנוכ"ה והנ"ר מצוה נק' נ"ר חנוכ"ה ועוד יתבא' אי"ה והנ' אבא' לך:

אמרז"לבלשונם וכשגבר"ה מלכות בית חשמונאי ונצחום מצאו פ"ך אחד וכו' וקבעום ועשאום יו"ט בהל"ל והודא"ה הנה יש להתבונן למה לא תקנו משת"ה ושמח"ה כמו בפורים ומתוך דברינו יתבאר לך ג"כ טעם למה נעשה הנס בפ"ך דוקא ועוד יתבאר לך מה דקשה על הצדיקים החשמונאים האיך קבלו עליהם המלוכ"ה הלא ידעו אשר נשבע י"י לדו"ד אמ"ת וכו' מפרי בטנך וכו' וגם חכמי הדור איך קבלו עליהם מלכות"ם להסב המלוכ"ה מזרע דו"ד ולהבין בזה אען ואומר:

הנהאמרז"ל מלכו"ת יו"ן אמרה לישראל כתב"י לכם על קרן השור אין לכם חלק באלקי ישראל ופירוש הדברים לא נודע והנראה בזה ע"פ משארז"ל (כשכפרו ישראל במלכות בית דו"ד היה כעון כפירה באלקית) כמו שדרשו איש לאהלי"ך ישראל איש לאלקיך וכו' וב"ב בזאת תהיה גאילתם ובקשו את י"י אלקיה"ם ואת דו"ד מלכם והטע"ם איך יש שייכות למלכות בית דו"ד דייקא זה הכבוד וגדולה כי דוד ה"ס רג"ל רביע"י מלכותא קדישא היינו שהוא מרכבה למלכות שמי"ם

הג"ה ובזה תבין משארז"ל אין ישיב"ה בעזר"ה אלא למלכי בית דו"ד: ממילא הכפירה במלכות בית דו"ד חשב לכפירה וכו' והודאה במלכות בית דו"ד הוה הודא"ה במלכות שמים:

הג"ה ובזה תבין מה שדוד לא רצה למחול לשמעי וצו"ה עליו את שלמה להרגו ולמה לא מחל וא"א לומר מטעם מלך שמח"ל ע"כ אין כבודו מחול דהרי כל הימים שהי' בבריח' לא היה נק' מלך כמו שאמרז"ל שהי' מתכפר כהדיוט בקרבן עיין פרשת דרכים אבל הוא מטעם אשר שמעי כפר לגמרי במלכות בית דוד דהנה כל ישראל עכ"פ המליכו את אבשלום שהוא זרעו של דוד אבל שמעי אמר השיב י"י עליך את כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתיו הנה כפר במלכות בית דוד שהיא מרכבה למלכו"ת שמי"ם והכפיר' במלכות בית דוד היא כפירה וכו' ולא היה בידו למחול:

והנהמיום שגלינו מארצינו ע"י נ"נ מלך בב"ל ובטל' מלכות בית דוד עוד לא שבה המלוכה עד אשר יהפוך הש"י אל העמים שפה ברורה יחד לקרוא כולם בשם הו"י' והי' הו"י' למלך עכ"ה על אותן הזמן נאמר ובקשו את הוי' אלקיהם ואת דוד מלכם והוא יהי' אחר כל הגליות היינו בביטול מלכות הרביעית אדום והנה עד סוף מלכות יו"ן (הגם שיצאו מבבל לא"י ובנו ביהמ"ק עכ"ז לא היו חופשים מן השעבוד לגמרי והיו משועבדים למלכי מדי ופרס ומהם לקחו המלוכה מלכי יו"ן והיו רוצים שיכפרו ישראל לגמרי במלכות בית דוד בזה תהיה ח"ו הכפירה לגמרי וכו' כאשר אבאר לך בסמוך אי"ה:

והנהאמרז"ל דו"ד ושלמ"ה שנמשחו בקר"ן נמשכה מלכות"ם שאול ויהיא שנמשחו בפ"ך לא נמשכה מלכותם ומהראוי להבין מהו הרמז בפ"ך וקר"ן כבר כתבנו במ"א קר"ן בגימ' ימל"ך לעל"ם וע"ד מורה על קיום המלכות לעד ומורה שהוא מרכבה למלכות שמים דכתיב י"י ימל"ך לעל"ם וע"ד משא"כ פ"ך בגימ' ימל"ך בלבד מורה רק על מלוכה לשעת' ואינה מקויימת לעד והנ' דוד שנמשח בקרן מן הסתם שהיו מושחין בו היה קר"ן השו"ר כי עיקר שבח הקר"ן הוא בשו"ר כענין שנא' שור פר מקרין מפריס:

והנהמלכות יון אמרה לישראל כתב"ו לכם על קרן השור אין לכם חלק וכו' (היינו שהיה אומרים להם שיכפרו לגמרי במלכו' בית דו"ד היינו בביאת משי"ח הבא מן דו"ד ב"ב אחרי כלות כל המלכיות ובזה לא יהיה להם ח"ו חלק וכו' כענין שאמרז"ל איש לאהלי"ך ישראל איש לאלקי"ך וכו' והיו אומרים בלשון כתב"ו לכם כי מלכותא דדו"ד ה"ס תורה שבע"פ מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה. והנה הכפיר' הוא כפיר' בתורה שבע"פ ע"כ היו אומרים כתב"ו לכם דייקא רק מה שבכתב הוא אמת והבן. והנה היוצר כל הוא אלקינו בעת הישוע' הראה לישראל ע"ק הענין המקוו' ב"ב עם היות שלא הגיע עדיין זמן החזרת המלוכה לדו"ד (כי זה יהי' בביטול עש"ו אזי הו"י' ימל"ך לעל"ם וע"ד בגימ' שט"ו) אז יהפוך אל עמים שפה ברורה וכו' והי' הוי' למלך על כל הארץ ובית דו"ד (שנמשח בקר"ן בגימ' ימל"ך לעל"ם וע"ד) יהי' נכון לפני הוי' עד עולם והנה כעת בביטול יון עדיין לא הגיע זמן החזרת המלוכה לדוד. עכ"ז הרא' להם הש"י אז ענין המקוו' לעתיד ב"ב ע"כ הרא' הש"י אותותיו בפ"ך ליתן מלוכ"ה לחשמונאי"ם לפי שעה כמש"ל כי פ"ך בגימ' ימל"ך אבל לא לעל"ם וע"ד. כי תחזור המלוכה לבעלים לדוד ולזרעו ע"ע והנה קר"ן נוסף על הפ"ך מספר נ"ר. ע"כ כאן נוסף על מציאת פ"ך נס של הנ"ר להורות על הקר"ן היינו מלכות בי"ת דו"ד שיהי' ב"ב והנ' לפ"ז אדרבא מן הענין הזה נתוודע להם בקיום מלכות משי"ח הבא בן דו"ד הבן הדבר:

וזהשאמר דוד ברוה"ק כהני"ך (היינו החשמונאים) ילבשו צד"ק (היינו מלכות שיקחו המלוכ' לשעת') וחסידך ירננו (בהלל והודא') ובקש בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך (היינו שביקש ושאל מאת הש"י שלא ישיב פני משיח"ו היינו שלא יסברו ח"ו שאין משיח לישראל כשיראו שהכהנים לקחו המלוכה והנ' ביקש דוד שלא ישיב פני משיחו ויתוודע לכל עריכת נ"ר לבן ישי משיחו) וז"ש אח"כ נשבע י"י לדו"ד אמת לא ישוב ממנ' מפרי בטנך וכו' והנ' סיים ברוה"ק כהני"ה אלביש יש"ע (בגדי יש"ע היינו בגדי מלכו"ת) וחסידי' רנן ירננו (בהלל הוודא' הנה) שם אצמיח קר"ן לדוד (היינו בהוספת נס של נ"ר על פ"ך הנה יתהווה קר"ן לרמז על דוד שנמשח בקר"ן. וז"ש) ערכתי נ"ר בהוספ' על פ"ך הוא למשיחי והיינו להורות על משי"ח אלקי יעקב שנמשח בקר"ן וכנ"ל) אויביו אלביש בשת (שהיו אומרים כתבו לכם על קר"ן השור כמש"ל) ועליו יצין נזר"ו הנזר והעדות: (טעם א' מה שהנס דחנוכ"ה לא ניתן לכתו"ב):

הנהיצא לך מכל דברינו הנ"ל טוב טעם למה נס דחנוכ"ה לא ניתן לכתו"ב רק הוא בתור"ה שבע"פ שהרי היוני' בקשו שיכפרו במלכות בית דוד שה"ס תורה שבע"פ מ"לכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה ע"כ אמרו כתב"ו לכם כנ"ל ע"כ הנס הזה שהי' בזמן הישועה לא ניתן לכתו"ב רק הוא בדרגא דתורה שבע"פ: (טעם א' למה המליכו את החשמונאי')

ותתבונןטע"ם על מה סמכו א"ע החשמונאים ליקח מלוכה לעצמם כיון שהמלוכה שייכת לבית דוד וגם חכמי הדור על מה סמכו א"ע להמליכם והוא על שמצאו פ"ך שמור' על מלוכה לשעת' בגימ' ימל"ך ותוספת נס נ"ר על פ"ך יהי' קר"ן הנה נרמז על מלוכה עולמיית שתהי' לבית דו"ד שנמשח בקרן בגימ' ימל"ך לעולם וע"ד: (טעם א' על מציאת פ"ך דייקא:

וג"כתתבונן טוב טע"ם למה מצאו בנס דייקא כלי ששמו פ"ך נרמז על מלוכה לשעתה פ"ך בגימ' ימל"ך כנ"ל: (טעם א' על לשון הודא"ה):

וג"כתתבונן למה תקנו הימים האלה רק להודא"ה כי הודא"ה הוא על תוס' טוב' מן הראוי נלמד מן לא"ה אמנו שאמר' בלידת יהודה הפעם אוד"ה את י"י. והוא על שנטלה יותר מהמגיע לה והוא תוס' טובה הנה אמרה לשון הודא"ה וכן היא בחנוכ"ה ניתקן לשון הודא"ה על תוספת טובה דהגם שלא הגיע עדיין זמן מלכות יהודה עד שתכלה מלכות אדו"ם עכ"ז תוספת טובה ניתן לישראל גם בזמן מפלת מלכות יו"ן מלוכה לשעת"ה ע"כ ניתקן לשון הודאה המורה על תוספת טובה:

טעםב על לשון הודאה שהיו מודים על מלכות בית דוד במה שרצו היונים שיכפרו וכאן בזמן הישוע' ניתן להם אות ומופת ע"ז. בהוספת נ"ר על. הפ"ך כנ"ל רמז על צמיחת קר"ן לדוד ועריכת נ"ר לבן ישי הנה אז הודו כולם כאחד וזהו לשון הודאה:

וג"כתבין למה לא תקנו משת"ה ושמח"ה כי שמח"ה לא שייכא רק במלכות בית דוד כדכתיב בד"ה בעת שהמליכו את דו"ד וגם הקרובים וכו' מביאים לחם וכו' וצמוקי' ויין ושמן ובקר וצאן לרוב כי שמח"ה בישראל. וכן בשלמ' אוכלים ושותים ושמחי"ם וטעם הדבר דלא שייכא שמח' אלא במלכות בית דוד (טעם א' לזה לא תקנו משת' ושמח') הוא כי במלכות בית דוד מרכב' למלכות שמים וכתיב שמחת לב אשה אשת חיל יראת י"י ירא את י"י בני ומלך (הבן מה שרמזתי לך):

ובאלההדברים (תבין טעם רביעי) עיין סי' א' ב' ג' למה קראו לימים האלה חנוכ"ה שבכאן היה רק מלוכה לשעתה ולרמז בה המלוכה המקיימת והוא כמו חינוך שעושין לקטן בכדי שידע להתנהג בגדלותו. ע"כ קראו לימים האלה חנוכ"ה:

ויתפרשבזה ג"כ מה דשאל מסדר הש"ס מא"י חנוכ"ה (עיין מש"ל סימן א' ב' ג') דשאל השואל מהו שם חנוכ"ה והשיב דת"ר בכ"ה כסל"ו וכו' כשנכנסו היוני' וכו' וכשגבר' מלכות בית חשמונאי וכו' לא מצאו אלא פ"ך וכו' והנה במגילת תענית כתבו י"ד בית חשמונאי ובגמ' שינו לכתוב לשון מלכו"ת להורות על המכוון הנ"ל להיות שמצאו פ"ך הבינו ברוח קדשם אשר מן השמים הוא ליתן מלוכה לשעת' לחשמונאים שמסרו נפשם על קדושת השם ונעשה הנס בהדלקת הנ"ר להורות החזרת המלוכ' לעתיד לבעלים למי שנמשח בקרן כמש"ל ערכתי נ"ר למשיח"י (ובזה תבין מש"ל בשם הקדוש מהר"פ מאמר תור"ה או"ר סימן ט"ז שבשעת הדלקת נר חנוכ"ה נתגלה אורו של מלך המשי"ח עיי"ש) ע"כ רמזו מלמעלה הנס בפ"ך להורות שהוא רק מלוכה לשעתה (ותוחזר המלוכה לבעלי') והמלוכ' לשעתה הוא תוספ"ת טוב"ה והוא חינוך למלכות שמים שלימה כי הנה במלכות הלזה מקבלת מלכות שמים הארה במקומה ואינה בהתפשטות בשיעור קומת' (כמ"ש בנוסח ההודאה והדליקו נרות בחצרות קדשך) משא"כ במלכות בית דוד יהיה יחודא שלים בהתפשטות כל שיעור קומה (ואז יאמרו כל הגוים בית יעקב לכ"ו ונלכ"ה באו"ר י"י בגימ' רג"ל כמו הארת יו"ט. הבן) ע"כ נק' הימים האלה הנזכרים ונעשים בכל דור ימי חנוכ"ה כמו החינו"ך שעושין לקטן שיעשה הדבר הזה בגדולתו ע"כ שינו בגמ' מתיבת י"ד לתיבת מלכו"ת כדי להשיב תשובה על שאלת מא"י חנוכ"ה לשון חינוך והרג"ל למלכו' מלך המשיח ואי"ה יבואר עוד בענין יעקב ששכח פכי"ם קטנים וחזר בעבורם הבן:

נרחנוכה בגימ' של"ט להורות על הנ"ל כי בימים ההם ניתן למלכות רק בחי' שליט"ה ולא מלוכ"ה כי מלוכה לשעתה שליטה יקרא לה חינו"ך למלוכ"ה אשר תהי' ב"ב למלכות בית דו"ד אשר נ"ר ישראל קרא לה כמ"ש לדוד ולא תכבה את נ"ר ישרא"ל והנה כבר נאמר ונשנ' ענין חנוכ"ה חינו"ך לגאולה האחרונה וכמו שמחנכין את הקטן אע"פ שאין שכלו עדיין בשלימות עכ"ז החינוך הוא להיות לו לעזר לכשיהי' גדול. הנה הגאול' האחרונ' ב"ב תהי' אור הלבנה כאור החמה ותתפשט מלכות שמים בגדלות בכל שיעור קומה (ותהי' נק' נ"ר ישרא"ל כמ"ש לדו"ד כנ"ל) והנה כבר כתבנו ייחוד חב"ד הוא הו"י' אה"י'. חג"ת. הו"י' אלקי"ם. נה"י הו"י' אד"נ'. שלשתן בגימ' נ"ר כמ"ש האריז"ל רק שכעת בנר חנוכ"ה מקבלת האר' הזאת כשהיא בקטנות עדיין במקומה למט' והוא כעין חינו"ך למה שיהי' בגדלות בהתפשטו' שיעור קומה המלכו' ביתר שאת ויהי' אור הלבנה כאור החמה הבן הדבר היטב: (טעם א' למה נעשה הנס ע"י כהנים):

והנהנעשה הנס ע"י כהנים המה יורו לבני ישראל החינו"ך הזה והוא בשור' לבני ישראל למה שיהי' במהרה בימינו אחר כלות גלות החל הזה דהנה הכהנים הללו כפי הנראה בודאי היו מזרע פינח"ס הוא אליה"ו. אשר הש"י נתן לו ברית שלום שיבא ב"ב לבשרינו בשלו"ם ע"כ ביום שעלה אליה"ו בסער' השמים. בו ביום עמד מלך לאדו"ם כמו שאמרז"ל במדרש שיר השירים ומזה נדע שביום בואו בהחזר' ב"ב תתבטל המלוכה מן אדו"ם ותחזור העטר' ליושנ' ויוצמח קר"ן לבית דוד וזה שאנו אומרים בברכ' הפטר' שמחינו י"י אלקינו באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך כי הא בהא תליא ממילא תתבונן דלבעבור זה גם החינוך לגאולה האחרונה נעש' ג"כ ע"י הכהני"ם מזרע פינח"ס הוא אליה"ו אשר הוא יהי' המבשר למלכות שמים שלימה ב"ב אמן. הנה עד כאן ביארתי לך כמה פעמים לכל הנהו מילי אגב גררא. אבל יתבאר אי"ה כל אחד במאמר בפ"ע:

תקנוחז"ל הדליק' עושה מצוה. ולא הנחה. הנה ע"פ כתבי מרן זלה"ה יש לפרש הטעם ע"פ מה דמקובל בידינו שעל מגינו של דוד הי' מצוייר צורת המנור"ה (עיין בס' תורת העולה למרן מהרמ"א ז"ל) וסוד הדבר נ"ל דהנה סוד המנור"ה ה"ס נוק' דז"א רחל (מלכות בית דוד) וז' נירותי' ה"ס בנין גופה מן הג' המתפשטים בחג"ת נ"ה שבה מחסד עד היד ונכללים ביסוד"ה ואח"כ במלכות"ה כידוע מכתבי מרן ח' אורות הנתלים בנירותי' הם הח' המתפשטים בה באופן הנ"ל והנה מגינו של דו"ד להגביר הגבורות על שונאי ישראל בשביל זה היה מצוייר עליו צורת המנור"ה (סוד מלכות"א דילי') בז' נירותי' (סוד הגבירות כנ"ל) וז"ש דו"ד כי אתה תאיר נר"י וכו' בך ארוץ גדוד וכו':

ועתהתתבונן ג"כ כשגבר' יד בית חשמונאי על מלכו"ת יו"ן נעשה נס באור המנור"ה ולכאורה הנה זה הנס לא הי' מצטרך לענין הישוע' אך הוא דהנה מלכות יו"ן הוא בחי' חש"ך כמשארז"ל בפסוק והארץ היתה תהו ובהו חשך וכו' והתגברות שלהם בהתקשרות הדינים דפח"ד יצח"ק עיין במג"ע) סוד החש"ך ותכהן עיניו מראות וכו' וכאשר הש"י גבר עלינו חסד"ו הנה נמשכו האורו"ת שהם החסדי"ם בנרו"ת שהם הגבורו"ת והנה לכל ב"י הי' או"ר או"ר מהחסדים והדינים והגבורות נמשכו להתגבר על שונאינו והנה להוראה עצומה הלזו נעשה נס במנור"ה והנה כל זמן שלא האירו האורו"ת שהם החסדי"ם בנרו"ת המנור"ה אז היה הדין ונתגבר' הערלים. אך כאשר האירו האורו"ת גבר חסד"ו עלינו והושם זכרון זה לדורות עולם בימי הניסים הללו ע"כ הדלקה עושה מצוה דוקא תליית האור בנר והבן. ותתבונן מעתה אשר הוא מקובל בידינו לומר מזמור ס"ז (אלקים יחנונו וכו' יאר פניו וכו' בכל גוים ישועתיך) בצורת המנורה והבן:

עודטעם למה שתיקנו הדלק' עושה מצוה נתבאר במאמר הל"ל והודאה מן סימן מ"ט עד סימן נ"ב קחנו משם ועיניך שים עליו אין מן הצורך לכפול הדברים עיי"ש הדברים ברחב ידים:

איפסקגם כן להלכה פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכ"ה וטעמא בעי למה לא תיקנו בנר מצוה הלזה לתקן דייקא פתילות ושמנים טובים ויפים מאירים היטב למצוה ונ"ל דהנה פתילה ושמ"ן רומזים לגו"ף ולשכ"ל דהנה הפתיל"ה הוא דבר ממשיי דבר עב רמז לגו"ף (ויציבא מילתא ע"פ דברי חכמי האמת פתיל"ה נק' המלכו"ת כמ"ש בס' מאורי אור כי נעשית פתילה לאחוז בה אור הדכורא עכ"ל וכבר ידעת כי המלכו"ת נק' גופ"א קדיש"א מזה תתבונן אשר יכונה לגו"ף פתיל"ה) ושמ"ן רמז לחכמ"ה דבר שבחשאי (כ"ה בס' הנ"ל) כמד"א וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה כי תקועה אלפא לשמן ע"כ שם החכמ"ה מצוי' וע"י השמ"ן מאירה הפתיל' (ויציבא מלתא בסוד אבא יסד ברתא) כמו השכל המאיר לגו"ף ושלמה הזהיר בכל עת יהיו בגדיך לבנים (רמז לאיברי הגוף שהם מלבושי השכל של הנשמה) ושמן על ראשך אל יחסר (התבוננת בשכל בתורה ועבודה) והנה כבר אמרתי לך כ"פ שהנ"ר מצו"ה הלזה ניתקן למעלת התורה שרצו היוני' לבטל והאיר להם הש"י אור ניסיי מן אור הגנו"ז שבתור"ה והנה כל ההלכות שאמרו בנר מצוה הלזה הכל רמז למעלת חכמת התור"ה והנה בכל החכמות שבעולם אם אין בכלי הגוף הכנה לזה בכח א"א לו לעסוק בהם ומכש"כ אם אין לו הכנה בשכ"ל כגון הכפריי שיש לו שכל עב א"א לו לעסוק בעסק החכמו' משא"כ חכמת התור' הנה התור' בראש הומיו' תקרא מי פתי יסור הנה חסר לב ואמרה לו כי סגולת התורה בעסוק האדם בה היא מחכימת הפת"י אשר לא הי' גופו ושכלו לזה ואין לאדם תירוץ בהתבטלו מחכמת התור"ה באמור חכמ"ה ודעת לא נתנו לו מן השמי' כאשר אמר אחד מן ההמוניים לאליהו (עיין בתד"א) ע"כ תיקנו בנר מצוה הלזה (הרומז לאור תור') להכשיר בה אפ' פתילו"ת שאינ' דולקים יפה רמז לגו"ף שאין לו הכנ' לזה האור וגם כשר שמ"ן שאינו נמשך אחר הפתיל' רמז לשכל ע"ב שאינו מאיר כ"כ לאיברי הגוף אעפ"כ הכל יוכשר לאור תורה הבן:

עודירמוז לדרך הנ"ל אפי' לא טיהר עדיין גופו ונפשו מחלאתם אשר קיבלו ע"י חטאתם אל ימנע א"ע מעסק התור' הגם שמבואר בדברי רבותינו המקובלים הנאמנים שכל התור' שהאדם עוסק בעודו רשע הוא חלילה מוסיף כח לסט"א ואסמכוה אקרא נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים אעפ"כ אל יפול לב האדם עליו למנוע עסק התור' כי כוונת רבותינו הוא דוקא בעוסק בתור' שלא בחרטה מהעונות שקדמו והוא קורא ושונה ובועט וכו' אבל אם הוא מודה ועוזב ומתקרב אל התורה אדרבא היא תלמדהו דעת איך לשוב ולטהר נגעו נפשו וגופו רטפש בשרו מנוע' וישוב למי עלומיו וכבר הארכנו בזה במ"א וזהו רמז פתילו"ת ושמנים וכו' הבן:

איפסקאהלכתא כבתה אין זקוק לה וע"ז גם כן יפלא האדם למה הקילו כ"כ בנר מצוה הלזה ולפרסומ"י ניס"א יותר הי' מהראוי לתקן שיהיה זקוק לחזור ולהדליק' וי"ל דגם בזה רמזו מעלת חכמות התור'ה (הרמיז' בנ"ר מצוה הלזה) על כל חכמות שבעולם דהנה כל החכמו"ת שבעולם כשאדם עוסק בהן ולא יכוין הענין האמיתי בעיונו יתקלקל הענין הנרצ' ויגיעת עיונו לריק ואדרבא קלקל הענין והזמן משא"כ חכמת התורה באהבת' תשגה תמיד בעסקו בתור' לשמה אפי' לא כיון את ההלכ' קוב"ה חדי בפלפולא. אמרו רז"ל שנים שעסקו בתורה זה אומר בית אב של הלכ' וזה אינו אומר בית אב של הלכ' וכו' ואפי' פטטייא דאוריי' טבין (וידוע היא למשכילים אשר אפי' רק העסק בלבד שהאדם עוסק באותיות התור"ה גורם יחודין עילאין בגבהי מרומים אפי' לא כיון את ההלכ' ואפי' טעה כבר אמרו חז"ל אין אדם עומד ע"ד ההלכ' אא"כ נכשל בה) ולרמז זה תקנו נר מצוה הלזה (הרמוז לתור') כבתה אין זקוק לה לרמז שכן הוא מעלת עס"ק התור' אפי' לא כיון את ההלכ"ה להאיר שילכ"ו רבים לאורו אין זקוק לה ויש לו שכר כמו המאיר לארץ ולדרים בדת וכהלכ' ויישלם ע"י עסקו בחכמת התור' אור נפשו והש"י ישמור רגליו מלכד. ואפי' בחכמת הקבל"ה אשר ח"ו האדם לא יכוין אל האמת הנה תסמר שערות ראשו פן וכו' אעפ"כ כיון שכוונת האדם בעוסקו בתור' לש"ש לא יחוש אפי' יטעה לשעה קלה הש"י ינחהו במעגלי צדק. פיק חזי בפסק הגאון מהר"י דלטאש בעסק הדפוס של ספרי הזהר ותתבונן היטב:

ונ"לדלבעבור זה אחר שליטת מלכות יו"ן נתרבו המחלוקת ופלוגתות בהלכות עד שנתחברו סדרי המשניות בפלוגתות וכן התלמוד בפלוגתות ומו"מ. ומאת י"י היתה זאת להורות מה בין חכמת התור' לחכמת החיצוני' ופלסיפיא היוני"ת שהתור"ה כל ההוגה בה ועוסק בה אפי' לא כיון את ההלכ' ירצה לפני י"י משא"כ בשארי החכמות וכנ"ל:

עודאטעים לך מלתא בטעמא מה שאמרו בהלכות נ"ח מצו"ה הזאת כבת"ה אין זקוק לה ויוצאין ידי חובת הנר הזה גם בכבת"ה הוא ג"כ עפ"י הקדמה הנ"ל שהנר מצוה הלז רמז למעלת התור"ה דהנה אמרו בגמ' ר' יוחנן הקפיד על שלא אמר ר"א שמועה מפיו ואמר שהוא דבר שביקש עליו דו"ד אגורה באהלך עולמים היינו ב' עולמות כי גם כשנפטר הת"ח אם אומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות וכו' ומהראוי לידע מהו הנחת רוח להנפטר אשר שפתותיו דובבת (ע"ש בגמ') ונ"ל ע"פ מ"ש בגמ' שבת דף נ"ח זוג שיש בו עינבל מקבל טומאה דמקרי שפיר כלי ונפקא לי' מדכתיב כ"ל דב"ר אשר יבא באש וכו' אפי' דיבו"ר יבא וכו' היינו אפי' כלי הזאת שאינה עשויי' רק לדיבור היינו לקשקש להשמיע קול אח"כ אמרו בגמ' שם אפי' ניטל העינבל טמא ומקש' ע"ז בגמ' למאי חזי ומסיק שם אליבא דר' יוחנן שכן ראוי להקישו ע"ג כלי חרס וכרש"י ומשמיע קול כבתחלה ולא בטל לי' ממלאכתו הראשונה וכו' ע"ש הרי לך להלכ' כל כלי שבטל ממלאכתו אם אפשר שתעשה מעין מלאכה הראשונה בצירוף כלי אחרת שפיר מיקרי כלי והנה הת"ח הצדיק בעוסקו בתורה כל ימי חייו כל מה שעוסק בכל פעם יותר ניתוסף לו שכר בכל פעם אבל כשמשלים ימי חייו והולך לג"ע ומפשיט הגוף הגשמיי שהוא הכלי הנה הגם כי גם בג"ע עוסקים הנשמות בתורה מזה אין לו בכל פעם תוספת שכר כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם כי עשי' לא מקרי רק ע"י כלי הנשמה שהוא הגוף

הג"ה רק אם יתגלגל שוב הצדיק לעוה"ז ע"י איזה סיבה ושוב יעסוק בתורה הנה יתוסף לו שכר: ולזה נקרא הצדיק בעוה"ז הול"ך ולעוה"ב עומד אבל כשהתלמידים אומרים דברי תורה משמו של החכם אחר פטירתו הנה שפתותיו של הגוף בעוה"ז דובבות נמצא הוא לומד בכלי הגוף בעוה"ז כמו בחייו הגם שהוא ע"י דבר אחר מיקרי עוש' מעין מלאכתו ראשונה הנה ניתוסף שכרו בכל פעם גם אחר פטירתו ונקרא מהל"ך ז"ש ליהושע בן יהוצדק ונתתי לך מהלכים בין העומדי"ם האלה והוא כמו שפסק ר' יוחנן בשבת ניטל העינבל כיון שראוי להקישו ע"ג כלי חרס ועושה מעין מלאכתו ע"י דבר אחר מיקרי כלי ע"כ ע"ז התפלל דוד אגורה באהליך עולמים וזה שהקפיד ר' יוחנן על שלא אמר ר' אליעזר שמועה מפיו הבן:

והנהנר י"י נשמת אדם והנה כשנפטר האדם נכבה הנר מן הגוף והלך למקומו והנה בנ"ר חנוכ"ה הרומז למעלת התורה תקנו להלכה כבתה אין זקוק לה כי גם אחר כביית הנר מן העוה"ז נחשב לו לימוד התור' מה שהתלמידים לומדים שמועותיו ושפתותיו דובבות כאלו הוא בחיים וניתוסף שכרו בכל פעם כמו שיהי' בשעת הדלקת נר הנשמה אצל הגוף והבן:

איפסקלהלכה אסור להשתמש לאורה הנה עפ"י כתבי מרן זלה"ה הטעם הוא להיות אנו ממשיכין לה האור העליון למטה למקומ' ושם קרוב ליניקת החיצונים וחיישינן שלא יבוא ח"ו ליהנות מן האור העליון ע"כ אסור ליהנות לאורה והנה אבינך הדבר לפי קט שכלי דכיון שהגוף נהנה בכל הנאת הגוף נותר מקום להנאת החיצונ ם (ע"כ צריך הגוף לחיבוט הקבר להתם פשע אשר נהנה הגוף מן העוה"ז רק הצדיק ם אשר לא נהנו מן עוה"ז וכענין רבינו הקדוש א"צ לחיבוט הקבר) ע"כ חיישינן כשיהנ' האדם מן האור הזה כן יתן מקום להנאת החיצונים וח"ו יהנו מן האור העליון ובזה תתבונן דעת בעל המאור וסייעתו דס"ל דתשמיש מצוה וקדושה מותר כי לאו ליהנות נתנו אין בזה חלק להנאת החיצונים ולדעת הרי"ף וסייעתו גם תשמיש מצוה וקדושה הגוף נהנה בעשייתן וזעירין אינון אשר עבודתם לצורך גבו' לבד כברא דאשתדל בתר אבוי ואימי' דרחום לון יתיר מגרמי' והדברים ארוכים להמבינים סוד העבודה האמיתיית:

ועודאסור להשתמש לאורה להבין הדבר בשכל למה תיקנו חומרא זאת בנ"ר חנוכ"ה חומרא יתירה מן נ"ר שב"ת ויו"ט והנה מובן הדבר עפ"י אשר ביארנו כ"פ בארוכה דמלכות יו"ן נקרא חש"ך כמו שאמרז"ל כסיל בחשך הולך כי רצה להגביר חכמות החיצוניו' חכמת יו"ן (אשר הם כסילות נגד חכמת התור"ה) ורצו לבטל חכמ"ת התור"ה ע"כ בשעת הנס ויאמר אלקים יהי אור נעשה הנס במנורה המאירה בדרו"ם צד שכול' אור כל ימות השנה (וגם מזמן ההוא עד חורבן הבית עמד הבית או"ר שנה) רמיזה לחכמת התורה ע"כ המנור"ה בדרו"ם הרוצה להחכים ידרי"ם ונתקן הנר מצוה זה לדורי דורות להגביר או"ר התור"ה וחכמת"ה ולבטל חכמות החיצוניות חכמת יו"ן כאשר יתבאר ע"כ הרגיל בנ"ח (הרי"ף ובה"ג אסברו' על נ"ר חנוכ"ה דייקא) הוויין לי' בנים ת"ח וכיון שהנר מצוה הלזה רמז לתורה זהו שרמז' בהלכה הזאת אסור להשתמש לאור"ה להורות הרמז שאסור להשתמש וליהנות מכבוד התור"ה אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחתוך בהם הא למדת כל הנהנה מכבוד התורה וכו':

והואהנרמז בפסוק כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר רצ"ל הנ"ר מצו"ה הנה הוא רמוז לאו"ר תו"רה והדרך שישיג חיים ע"י התורה הוא ע"י התוכח' מוסר שנלמוד ממנה היינו מה שאסרו להשתמש לאור' נלמוד מזה תוכחת מוסר שלא ירצה האדם ליהנות מן כבו"ד התורה והנה ישיג ע"י התורה דרך חיים אבל כל הנהגה וכו' נוטל וכו' משא"כ אותן שאינ' נהנים ישיגו אורחות חיים:

איפסקאהלכתא מדליקין מנ"ר לנ"ר כיון שהנ"ר מצוה רמז לאו"ר תור"ה הנה רמז זאת ההלכה מדליקין מנ"ר לנ"ר כך הוא דרכ' של תורה מוסיף האדם אומץ בה משכל לשכל ואפי' אלף שנים יחי' ויבל' זמנו בתורה בכל שעה ימצא שכל חדש מהמושכל שעוסק והנה בכל חכמות כשיתחכם האדם באיזה חכמ' והוא יחיד בדבר חכמה הלזו הנה הוא חשוב משא"כ כשמשכיל השכל של החכמה לאחרי' הנה מתרבים החכמים בדבר חכמה הלזו ויאבד הראשון חשיבותו כיון שכבר נתרבו החכמים כמוהו משא"כ בחכמ"ת התור"ה אדרבא כל מה שמוסיף תלמידים תתרבה כבודו ותפארתו ומכ"ש שלא יאבד חשיבותו הראשון רק כמדליק נר מנר והראשון אינו חסר כלום ע"כ אין האדם מתקנא בתלמידו בד"ת כשאמז"ל בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו וזה דאיפסק להלכה מדליקין נר מנר וליכא בזה משום ביזוי מצוה ולא משום אכחישי מצוה הבן הדבר:

הנהפלוגתא היא אם מותר להדליק מנר לנר ע"י קינסא ודוקא בדליכא חשש שלא ידליק הנר מצוה מהקינסא אבל אם איכא חשש שיכב' הקינסא טרם שידליק הנר לכ"ע אסור הנה לפי הנ"ל הא דמדליקין מנר לנר רמז דכך הוא דרכה של תורה להוליד שכל משכל עד אין תכלית והנה אם מדליק ע"י קינס"א היינו שרוצה להוליד שכל מושכל ע"י הקדמת איזה חכמה חיצונית עיין בתשובת הרמ"א שהביא מרן הרמ"א ז"ל איזה ראי' לדבריו מדברי אריסט"ו היווני ע"ש אשר הרב הגדול מהרש"ל ז"ל הרעיש עולם ומלוא' על הדבר הזה וגזר אומר שאפי' במקום הטינופת אין להרהר בהם ודברי הרמ"א ז"ל שם נוטים במה שנצטרך לד"ת מותר (וכמ"ש הרמב"ם ז"ל. כתב שלקח שפחות נכריות לרקחות ולטבחות ולאופות בכדי להראות העמים והשרים את יופי בת המלך) הנה לדעת זה הוא רמז הפלוגתא בגמר' בהלכה זו אם מותר להדליק מנר לנר ע"י קינסא וגם המתיר לא התיר אלא בדליכא חשש כנ"ל והוא עפ"י מ"ש הרב החסיד מהר"י יעב"ץ בספרו או"ר החיים כתב מי שהאיצטומכא שלו בריא' יכול לאכול לפעמי' אפי' מאכלים הגסים ומפסידים ואינם מזיקים לו משא"כ מי שהאיצטומכא שלו אינ' חזק' כ"כ צריך שמיר' יתיר' לזה כתב שם שאין להביא ראיה מהרמב"ם ז"ל שנעש' לו נס בדבר שלא היו מזיקים לו החקירות בחכמות (והוא מעין הנאמר באברהם אבינו וירד אברם מצרימ' וכו' ויעל אברם ממצרים וכו' וכמו שכתב בזוהר ע"ש) אבל לעולם יש חשש סכנ' בדבר שאם ירצ' באותן החכמות כדי להגיע בהן אל ד"ת יש חשש שישאר ח"ו נבוך באותן החכמות ולא יגיע למחוז חפצו והוא הנרצ' ברמז הדברים כשמדליק מנר לנר ע"י קינס"א דוקא באין חשש כנ"ל משא"כ ביש חשש וע"ש בדברי הרב החסיד מהר"י יעב"ץ לבל יאמר האדם אני אקרא ולא אטה עיין שם הבן הדברים:

תקנוחז"ל במצו' זו מהדרי"ם גם לא כינו אותם בשם מדקדקי"ם או ותיקים רק מהדרי"ם והנראה דהנה כתב האריז"ל כל הגאולות שהיו מימות עולם הכל הי' הארת מדת הו"ד ע"כ כל הגאולות היו בצירוף אשה אשר נעש' הנס על ידה (כי הו"ד הוא בבחי' נוק' איהו בנצ"ח ואיהי בהו"ד) ע"כ גאולת מצרים היתה התחיל' להתנוצץ ע"י בחי' בת פרעה ובסיסרא הית' דבור' (ונ"ל שגם בצאתם מגלות בב"ל בעת שנהרג בלטשצר נאמר בספר דניאל אשר אשת בלטשצר ייעצ' אותו להביא את דניאל לפתור לו כתיבת המלאך בי' בליליא קטל בלטשצר) פרס ומדי ע"י אסתר. יו"ן ע"י יהודית כנודע. אבל הגאול' העתיד' ב"ב בצאתנו מגלות אדו"ם תהי' ע"י הארת נצ"ח (ולהיות זה לעומת זה כתיב בהו ויז נצח"ם על בגדי שתתבטל נצחון האומות) ע"כ תהי' גאול' נצחיי"ת (וזה מה שנ"ל שע"כ כל השירות הי' לשון נקב' שיר"ה ולעתיד ב"ב אז יושר השי"ר הזה לשון זכר הבן הדברים) והנה אחר גלות יו"ן שוב לא נשאר בחוב עלינו רק הגלות הארוך הזה שתהי' הגאולה ב"ב ע"י הנצ"ח. והנה כתיב הוד והד"ר לפני"ו הו"ד כפשוטו הד"ר הוא נצ"ח

הג"ה ותתבונן לפ"ז ענין נחמד מה שנמצא בגמ' שאמר' ילתא ממהדור"י מיל"י ולא דבר ריק הוא ונ"ל בהקדי' דברי המשנ' בס' יציר' המליך אות ה' בשיח"ה וקשר לו כת"ר וכו' וצר בו טל"ה בעולם וניסן בשנה ורגל ימין בנפ' זו"נ ודקדקנו לשם מה שייכות יש לרגל ימין בשיח"ה וע"פ הנ"ל יונח רגל ימין הוא הרומז לנצ"ח אשר על ידו תהי' הגאול' האחרונה ב"ב בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל ואז תהיה עיקר השיח"ה בנפלאותיו הנה ימים באים וכו' ולא יאמר עוד חי י"י אשר העלה את ב"י ממצרים כ"א חי י"י אשר העלה ואשר הביא וכו' ותהא סיפור יצ"מ טפל לסיפור גאולה האחרונה שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו א"כ בעת פעולת רגל ימין נעימות בימינך נצח אז תהיה השיחה בכל נפלאותיו בניסן יצ"מ טפיל' וגאול' האחרונה עיקרית ולפמ"ש הד"ר הוא נצ"ח זה הנרמז בדברי רז"ל מעהדור"י מילי והוא דבר נחמד ועמ"ש במאמרי חג הפסח ותבין עוד שהמאמר הזה ממהדור"י מילי יצא מפי אשה ילתא אשת ר"נ תתבונן עפ"י הדברים שכתבנו שכל הגאולות היו ע"י אשה (מבחי' הו"ד שמא"ל) ואתתא בדבר"ה לא שכיחא כי אשה אין לה פה והתובעת בתה יוצאת וכו' ע"כ השיחה תהי' מבחי' רגל ימין כשתהיה הגאולה בנצח (בחי' דכורא ימין) וזה שרמז' האשה ילתא מה שהקפיד' שלא נתעל' מן כוס של ברכה הניתן בימי"ן ואמר' בלשונ' ממהדור"י מילי הבן הדבר): כנודע ע"כ תקנו בגאול' הזאת מהדרי"ם להיות שהית' הגאול' האחרונה שנעש' על ידי ההו"ד והתחילו להמשיך בפעולת נר מצו' הזה הגאולה האחרונ' שתהי' ב"ב ע"י הנצ"ח שנק' הד"ר ונקרא המדקדק ביותר במצו' זו מהד"ר שכוונתו להמשיך גאול' יתיר' מכל הגאולות היינו מבחי' הד"ר הבן ועוד יתבא' אי"ה:

עודאבאר מה שתקנו במצו' הלזו מהדרים הגם שע"פ הדין יוצאים נר איש וביתו עכ"ז תקנו מהדרי"ם ומהדרים מן המהדרים מוסיפין והולכין רמזו ג"כ מעלת התור' הרמוז' בנר מצו' הלזו ומעלת חכמת התור' על כל שארי החכמות דהנ' כל החכמות כששומע אדם איזה מושכל מחכם א' ונתפס הדבר בשכלו שוב אין מן הצורך לו לחזור עלי' כי לא יוסיף אומץ בה משא"כ ד"ת אם שמע איזה שכל מרבו אם יחזור הוא על לימודו במו פיו יתוסף בה אור ויתבונן בשכלו עוד איזה מושכל נולד מהשכל הראשון ששמע מרבו (בזוהר בראשית קל"ב ת"ח האי מאן דאסתכל במה דאוליף מרבי' וחמי לי' בהאי חוכמתא יכול לאיתוספא בהאי רוחא יתיר) וכן בכל פעם שחוזר על לימודו יתוסף בשכלו אור חדש כי ד"ת חיות הנה ומולידת בכל פעם אותות וטעמים חדשים מתוקים מדבש ונופת צופים וזה שתקנו בנר מצו' הלז' הרמוז לתור' יוצאין בנר אי"ש ובית"ו אחד מדליק בשביל כולם (היינו כמה תלמידים שומעים הלכ' מרבם ויוצאים בזה י"ח תורתם כי שומע כעונ') והמהדרין נר לכ"א (היינו כשהם מהדרי"ם וחוזרי' על לימודם יתוסף אור לכ"א בפ"ע מוליד כ"א שכליות חדשי' ערבים ומתוקים לנפש ולגוף תתענג הנפש בתוספ' אורה כמ"ש הרמב"ם מי שלא טעם טעם התרת הספיקות לא טעם טעם מתיקות מימיו והמהדרי"ן מן המהדרי"ן מוסיפין והולכין היינו רמז בתור' כל מה שחוזר גם על מה שחזר כבר מוסיף והולך ומוליד אור חדש (ולדעת ב"ש פוחתין והולכין נמי ניחא דס"ל הנרמז הזה מהראוי לפחות בכל יום כי כל שכל שנולד משכל הוא במדריגת עיל' ועלול וכל עלול פחות מהעיל' ע"כ יש לרמז בדבר פוחתין והולכין להורות כי כל שכל מוליד שכל הבן) ולזה תמצא אותיות שנכתב' בהן תורתינו היינו אותיות אשורית הן המה מולידים כי באומרך אות הנה על כרחך תוליד במאמרך עוד ב' אותיות נמשכים מן אות אהן המה אותיות ל"ף וכן אלו האותיות מולידים עוד אחרים עד אין סוף משא"כ לשונות הגוים שמסבירים בהם חכמתם הם אינם מולידים כי אותיותיהם הם אֵבֶצֶכידוע וכן שמעתי מכבוד אדמ"ו הרב הקדוש מהרמ"ם זצוק"ל בפסוק והסירותי את לב האב"ן מבשרכם היינו אותיות לשונות הגוים הם אבנים שאינם בונים בתים (ותבין בזה מ"ש בזוהר אל אחר איסתריס ולא עביד פרין משא"כ אותיותינו הקדושים כ"א בונות בתים אל"ף בי"ת וכיוצא ותבין שארית הכתוב לדעתו ונתתי לכם לב בשר היינו לב המוליד כי בש"ר נקרא אבר המוליד אבר שאין בו עצם רק בשר ומה נעים דרשת חז"ל לב לעשות בשר ואתה הבן:

עודי"ל תקנו במצו' זו מהדרים (לא אמרו מדקדקי"ם או ותיקי"ם) הנה נתבאר שהמצו' הזאת מרמזת לאור התורה שרצו היונים לבטל ע"י חכמתם החיצוניות ע"כ נעש' הנס בשמ"ן הרמז לחכמה וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמ"ה כי תקועה אלפא לשמ"ן ע"כ שם החכמ"ה מצוי' והנה שמ"ן הטו"ב יור"ד על הזקן זק"ן זה שקנה חכמ"ה והנה הדר"ת פנים זק"ן זה שקנה חכמ"ה כי חכמ"ת אדם תאיר פניו וזהו הדרת פנים והדרת פני זקן ע"כ נקראו המדקדקים ביותר מהדרים וכשתבין כל זה תבין סוד כוונת האריז"ל לכוין י"ג ת"ד בנ"ח כל יום למד' מיוחדת וגם בברכת' יש י"ג תבין ועוד יתבאר להלן אי"ה עיין בסי' כ"ז:

מצותהמשתשקע החמה עד שתכלה רג"ל מן השו"ק הנה הזמן הזה ניתקן לנ"ר מצו"ה הלזה הוא הזמן הממוצע בין היום והלילה ובפרט לדעת המ"ש דתנא משקיעת החמ' ועיין בתוס' זבחים ומנחות כל היכא דתנא משקיע"ת פירושו מתחילת השקיע' הנה תתבונן בדברי רז"ל דשאל ההוא מרבנן כגון אני שלמדתי כל התור' כול' מהו ללמוד חכמות יוונית (היא הפלסיפיא הטבעיית אשר הנחש כרוך בעקב') וא"ל כתיב והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה מן היום ואינה מן הלילה (והיא אינו בנמצא כי אפי' הזמן הממוצע קצתו מן היום וקצתו מן הלילה) הנה עפ"ז תבין כי הנ"ר מצו"ה ניתקן זכרון לבני ישראל לחכמת תורתם כי אור שכל ישראל היא למעל' מן חכמת הטבע (ע"כ הי' הנס באור שלא כטבע) חלילה לבן ישראל להשקיע שכלו וחכמתו בחכמות החיצוניות כאשר רצו היוונים וזה שתיקנו בנר מצוה הזה (הרומז לחכמת התור' למעל' מן הטבע) משתשק"ע החמ"ה עד שתכלה רגל מן השוק שהוא זמן ממוצע בין היום והלילה ואעפ"כ אז נוהג הנר מצוה (הרומז לתורה) להורות צא ובדוק שעה שאינה מן היום וכו' דאפי' זמן הממוצע קצתו מן היום וקצתו מן הליל' ואין לך רשות להבטל ממנה דכתיב והגית בו יומם ולילה:

אכסנאיאם מדליקין עליו בביתו אינו חייב בנ"ר חנוכ"ה ובאין מדליקין עליו בביתו חייב להשתתף בפרוט'. ידוע מ"ש בזהר מענין ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב וכו' היינו שנגע הס"מ בתמכן דאוריי' אם אין ח"ו מי שיסמוך הבעלי תורה ח"ו נופל יסוד התורה ואלו המועדים חנוכה ופורים הם ניתקנו לתקן נצ"ח והו"ד בשם נקראים תמכין דאוריית' כי אוריית' ה"ס הת"ת וע"כ במועדים הללו מצו' להרבות בצדק' ביותר כדי לתקן המדות מה שפגם הס"מ בנגעו לתמכי"ן דאוריית"א הבן הדבר והנ' לדרכינו נר מצוה הלז רמז לאור תורה וכל הלכותיו נוגעין להלכות התור"ה הנה תקנו אורח ההולך למסחר ואינו עוסק בתור' הנה אם מדליקין עליו בביתו היינו שהוא עוסק בסחור' כדי להחזיק בניו בבי רב ויספיק צרכיהם כענין כמה טייעי בזוה"ק שאמרו שבעבור זה עוסקים במסחר כדי להחזיק ביניהם לת"ת וזה נק' מדליקין עליו בביתו היינו שבניו עוסקים באור התור' בביתו וסמוכין עליו דייקא. וזה נק' מדליקי"ן עלי"ו בביתו הנה איש כזה אינו חייב להשתתף כי החזקת בניו לת"ת קודמין לכל אדם משא"כ סוחר שאין מדליקין עליו בביתו (היינו שאין לו בנים כאלו בביתו לגדלם לת"ת) צריך להשתתף בפרוט' היינו להשתתף עם לומדי תור' במעות שנותנים להם כענין זבולון ויששכר ויזכה להיות חלקו עם שומרי התור' ועוסקים בה חלק כחלק יאכלו לרמז זה תקנו בנר מצוה הלזה הלכה הזאת הבן:

אשהחייבת בנר חנוכ"ה שאף היא היתה באותו הנ"ס הנ' הנס הי' החזרת כת"ר תור"ה ליושנה ע"כ ניתקן הנר מצוה הלזה רמ' לאור תור' והנה נשים פטורות מת"ת אבל הני נשי במה זכיין בגידול ביניהם לת"ת ונטרין לגברייהו עד דאתי מבי רב ע"כ יש להם זכות בת"ת א"כ הנס גם להם מישך שייך והיו ג"כ באותו הנס הבן:

מצותהמשתשקע החמה עד שתכלה רמ"ה ועד כמה עד דכליא ריגלא דתרמודאי הנ' קיבלו הגאונים שהוא שיעור חצי שעה והנה מהראוי להתבונן למה לא אמרו סתם משתשקע החמה עד חצי שעה וגם מה הוא זה שנתנו סימן לסימן היינו ריגלא דתרמודאי ונרא' לרמז ע"כ מ"ש כ"פ בענין נר חנוכה ניתקן לרמז אור חכמת התור"ה וביטול חכמות החיצוניות הנק' חש"ך זה יו"ן כסיל בחשך הולך (מלך הצפו"ן מקום החש"ך) והנה בזמן שהי' חזו"ן נפרץ היינו נבואה למעלה מן הטב"ע והשכ"ל לא היה כ"כ חשש סכנה מחכמת הטבעיית החיצוניות כיון שהי' נבואה והנהג' ניסיית למעלה מן הטב"ע והשכ"ל משא"כ כשנסתמ"ה הנבוא"ה וההנהגה עליונה מוסתרת בטבע יש חשש סכנה שלא יטו ח"ו אחרי חכמות החיציניות בטבעיית אבל ע"י אור חכמ"ו' התור"ה אין לחוש והנה בזמן שליטת היונים כבר בטלה הנבואה (בסוד ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב וכו' אתחליש הירך דרגא דנבואה ותשש כחה של נבואה כמבואר בזהר ואז התחלו היונים להתגבר בחכמות חיצוניות ע"כ נעשה הנס בהארת או"ר הל"ז דרגא דנבואה) והנה רצו היונים להגביר חכמות החיצוניות (הטבעיים באמרם שהכל הוא בטבע בתנועת הגלגלים מבלי השגחה ע"כ יו"ן בגימ' גלג"ל) שנק' חש"ך ולבטל חכמו"ת התור"ה אשר לאור"ה ניסע ונלך ע"כ הי' הנס באו"ר רמז לתור"ה אור ובמנור"ה בדרום ובשמן כמש"ל. והנה מי שמבין באמת שכל ההנהגות הטבעיית המורגלת הם ע"פ התורה בהשגחה הנה גם בהולכו בשו"ק למסחר וכיוצא לא ישים מגמתו שע"י הדבר הזה השיג מבוקשו רק כפי השתדלותו בתורה ומצות כן השיג מבוקשו ע"י המסחר וכיוצא (עמ"ש על מאמרם ז"ל הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אד"ר הנה איש כזה א"צ כלל להתהלך בשווקים וברחובות למסחר וכיוצא כי הגם שרצונו ית"ש שיתנהג הכל מלובש בטבע עכ"ז יזמין לו הש"י הענין הנרצה גם בביתו ובזה היה הענין באוכלי המן שט"ו העם ולקטו שטותא נקטי בליבייהו כאמור בזהר ע"כ הוצרכו לטירחות משא"כ לצדיקי' ירד המן לפני פתח אהליהם כחצי קומת איש שלא יצטרכו אפילו לשוח קומתם ועיקר טירחות ויגיעות באים לאדם מצד שהוא מאמין עדיין בטבעיית וחכמות חיצוניות בהתחכמו שע"י זאת הפעול' יבא לו מבוקשו זה וע"י פעולה אחרת מבוקש אחר הוא האיש הצדיק להשתדלות ויגיעות ע"כ ב"ב עתידה הארץ שתוציא גליסקאות וכלי מילת ויהיה הכל מוכן ולא יצטרכו למסחר וז"ש הנביא ולא יהי' כנענ"י עוד בבית י"י וכו' היינו שלא יהיו עוד סוחרים בשווקים וברחובות כי יתבטלו הטבעיית וחכמת החיצוניות ויכירו וידעו כל באי עולם כי כל מעשי איש ותחבולותיו מסור בחפץ הבורא לא יוסיף ולא יגרע המשתדל בחכמתו רק כפי זכותו בחכמת התורה כן יהיה והנה כל החכמות החיצוניות הם מן הנפילים עזא ועזאל אשר הם הטעו את העולם בדור המבול כנודע (והמה יושבים בתרמו"ד תחת הרי חש"ך ע"כ מלכות יו"ן שעסקו בחכמות חיצוניות נק' חש"ך וכמש"ל) עיין נ"א מ"ש בזהר בענין שלמ"ה שבנה את תרמו"ד עיי"ש שנסע בכל עת לתרמו"ד (פרח באויר ובכ"מ שעבר דרך שם אתחשיך שמשא להיות שנסע להרי חש"ך ולמד שם כל החכמות החיצוניות שהיו לו מצטרכים להראות את יופי בת המלך היא התורה וכמ"ש הרמב"ם ע"ע שעסק בשארי החכמות אמר שלקחם לשפחו' לרקחו' ולטבחות ולאופות עיי"ש עמש"ל בסימן ט"ו וי"ז בענין מדליקין מנר לנר וא' מותר ע"י קינסא ותבין מ"ש בזהר שגם שלמה בנסעו חתם את כסאו בגושפנקא דשמא רבא כי מורא על ראשו ומה יעשו אזובי קיר הלא חלילה בנפשם הוא) וכמו שהיו הסנהדרין צריכין ללמוד גם כישוף וזהו שרמזם חז"ל בתקנתם המצוה הזאת (לרמז אור תורה ולבטל חכמות חיצוניות):

מצותהמשתשקע החמ' (היינו מעת הפסקת הנבואה וניסים נגלי' שאז התחילה החשש סכנה מחכמו' הטבעים) ועד שתכל' רגל מן השוק ב"ב לא יהי' עוד כנעני כי יכירו וידעו שההשתדלו' באיזה חכמה בענייני מו"מ וכיוצא לא יגרע ולא יוסיף רק ע"פ סדר הנהגת התורה והנ' אמרו עוד ע"ד כמ"ה רצ"ל עד אימתי יתמשך הענין אמרו עד דכלי"א ריגל"א דתרמודאי הם אותן החכמות שהם מתרמו"ד שהם החיצוני' ובמהר' יתבטלו אותן החכמו' והאלילי' כליל יחלוף ונשגב י"י לבדו:

ובהעמיקיותר רג"ל רמז לחו"ב (שכן כל החכמות ובינות נשפעין מחו"ב העליונים אשר נרמזין בב' שמות ע"ב קס"א בגימ' רג"ל ממילא כל החכמות ובינות מכונים רג"ל) ורמזו כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק:

עודיש לרמז בדברי הגמ' הנ"ל ג"כ ע"פ מ"ש שהנר מצוה הלז ניתקן לאור תורה וכבר ידעת שאין התורה מתקיימת אלא במי שמוחו פנוי וריק מהרהורי עביר' וכל מה שהאדם מפנה מחשבתו וחכמתו מהרהורין יביע שכלו בחכמות התורה ובהיפך ח"ו כשמפנה לבו לבטלה בהרהורין רעים אזי התור' מתרחקת ממנו ולא יבא לעמקי סודותי' והוא דבר ידוע אין מן הצורך לראיית פוק חזי בספרים הקדושים ותמצא כולן מלאין מזה והנה בא הרמז לחז"ל בנר מצוה הלזה הרמוז לתורה:

מצותהמצות עיון חכמת התור' להשיג המאור שבה משתקע החמה (משתשקע החמימות בלב איש היינו חימום התאות המתאו' לעבירות אז כשזה נופל זה קם) ועד שתכלה רגל מן השוק גמר הענין ותכלית ההשגה שבה יהי' כשתכלה רג"ל מן השוק לגמרי היינו כשיופסק היצה"ר מן העולם וכמו שאבאר:

רג"לבגימ' יוסף במילואו וטובו. הברית קדש מרומז ביוסף והנה מילואו בגימ' רג"ל סוד פעולת המוחין בגימ' ע"ב קס"א הוא מילואו. והבן כי אין וכו' אלא לדעת בהתעוררת מחשבת המוחין ושוק יכונ' לנוק' בלשון נקי' כמ"ש באביגיל גליא לשוק"ה ואמר לפ"ז תכלית ההשגה יהי' כשיופסק היצה"ר לגמרי מן העולם כמו שהי' קודם החטא אדה"ר ולא יתאוה הרגל לשוק וזה שרמז עד שיכלה רגל מן השוק והנה שאל עד כמה רצ"ל כי זה א"א לומר שיכלה לגמרי דאיצטרך לחדוה דמצוה ועולם כמנהגו נוהג גם לעתיד ואיצטריך היצה"ר לעלמא כמ"ש הזה"ק והשיב עד דכליא ריגלא דתרמודאי אמרז"ל אין מקבלין גרים מן התרמודיים כי כולן בחזקת ממזרים מחמת שהן נואפין וז"ש אין הכונה שיכלה הרגל ומפסק לגמרי ממלאכתו גם ממצוה רק שיכלה רגל דתרמודיים היינו להתאות לאיסור כתרמודיים בזה יתבאר לשון הפסיקתא עד שתסלק רוב הרגל מן השוק כמשארז"ל והסירותי את לב האבן מבשרכם כי טבע האבן חם מקצתו חם כולו וכזאת הוא בזה"ז כיון שמן הצורך להשתמש למצוה להיות חם מקצתו אז חם כולו להתאות גם לעביר' ונתתי לכם ל"ב בש"ר אמרז"ל לב לעשו' בשר רצ"ל רק למצוה לעשות בשר וזהו עד דכליא ריגלא דתרמודאי המתאוין לחיבור רגל ושו"ק לעביר' משא"כ חיבור רג"ל ושו"ק למצוה לא יתבטל לעשית בשר אחד:

וארמוזלך צדיק כתמר יפרח. תמ"ר הית' כונת' לשמי' לחבר רגל ושוק למצו' לעשות בשר אחד רגל שוק בהוספת אח"ד בגימטריא תמ"ר אשר ממנה יצא חוטר מגזע ישי משיח צדקינו אשר בימיו יסיר הש"י את לב האבן מבשרינו במהרה בימינו אמן:

אמרז"לשהיתה מלכות יון אומרת לישראל כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלקי ישראל וכו' הדבר מופלא ומכוסה ויתבאר אי"ה הנלע"ד וע"פ פשוטו נראה דהנה נזקי השור בשן ורגל לא נשתנה דין הגוי מדין ישראל אבל נזקי קרן נשתנה בין תם בין וכו' משלם נזק שלם ודרשו לה מן שור רעהו וכו' ודרשו חז"ל ע"ז ראה ויתר גוים התיר ממונן לישראל על שלא רצו לקבל את התור' הנה מלכות יון רצו לבטל את התורה לישראל הנ' אמרו כתבו לכם על אותו הדין דקרן השור אין לכם חלק ואז לא ישתנה דינם מדיננו וע"ז הדין דוקא היתה קנאתן כנודע מרז"ל מהנך סרדיוטין וכו' אח"כ מצאתי כעין זה במג"ע מקץ ומשנה לא זזה ממקומה:

עיוןמש"ל (סי' י"ח י"ט כ') טעמים למה שתיקנו במצו' הזאת מהדרי"ם הנה אפרש לך עוד והארץ הית' תוהו וכו' דרשו חז"ל תה"ו (בבל) ובהו (מדי) וחשך (יון) ע"פ תהים (מלכות הרביעית שאין לה חקר כתהום) ע"כ והנה נאמר אח"כ ורוח אלקים מרחפת וכו' ואתמר בי' משמי' דהאריז"ל מרחפת מ"ת רפ"ח היינו רפ"ח ניצוצין דאשתארו בסוד המית' ושביר' ממלכין קדמאין ומהם יש חיות לקליפות ולאוה"ע וכל אומה המושלת כשישראל מוציאין בלעם מפיהן היינו ניה"ק אזי תתבטל חיותן וממשלתן ע"כ תמצא גם בזה טוב טעם להדלקת חצ"י שעה שהיא רפ"ח עתי' כמ"ש ע"פ הירושלמי ותוספתא במאמר שר"י ביששכ"ר וכבר ידעת דסוד התיקין ועליית הניצוצין מן השביר' הוא בחי' מלך הח' ממלכין קדמאין הנק' הד"ר בתור' ולא כתיב גבי' מיתה ושביר' כאינך וגם כתיב גבי' ושם אשתו מהטבאל בגימ' מ"ה ב"ן כנודע להבאין בסוד י"י והנה כתיב הד"ר הוא לכל חסידי"ו והייינו העושין מצות לפנים משוה"ד גורמין להעלאת ניה"ק מן התה"ו אל התיקון הנקרא הד"ר הנה בביטול מלכות יון הרשעה הנרמזת המצו' בתור' ויאמר אלקים יה"י או"ר אתמר לגבייהו דעושי המצוה לפנים משוה"ד מהדרי"ן גורמין גם היום ע"י המצוה להאיר אור הד"ר לניצוצי השבירה הנרמז בזמן ההדלק' משך רפ"ח עיתי"ם זהו הנרמז הד"ר כבוד הוד"ך חנוכ"ה הנרמז בהו"ד להודות ולהלל ודי בזה לאשר קרבת אלקים יחפצון:

עודאומר לך מה שתקנו במצוה זו מהדרי"ם (לא אמרו מדקדקין או ותיקון) הוא ע"פ המדרש ר' יהושע בן יהוצדק שאל לרשב"ג א"ל בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה א"ל מלמד שנתעטף הקב"ה בשלמ' לבינ"ה והבהיק זיו הדר"ו מסוף העולם וע"ס וא"ל בלחיש' א"ל מקרא מלא הוא עוט' אור כשלמ' ואת אמרת לי בלחיש' א"ל כשם שקבלתי' בלחיש' כך אמרתי לך בלחיש' עכ"ל הנה הגם שהמדרש הזה צריך ביאור רחב ויתפרש אם ירצה החונן לאדם דעת עכ"פ יתבאר לך ע"פ מש"ל שהנס דנ"ר חנוכה הוא מבחי' אור הגנוז והנה אמרו במדרשים הנ"ל שהתהוות האו"ר ההוא מבראשי"ת היה מאשר הבהיק זיו הדר"ו וכו' ע"כ תקנו מהדרי"ם הבן הדבר:

ועתהלפ"ז תבין הנה נשתנה נס דנרות מכל הניסים שכל הניסים היו לצורך הישוע' המצטרכת לשעת' משא"כ זה הנ"ס הי' אחר הישוע' והנ' עם היות מאד עמקו מחשבותיו ואין מבוא לב"ו להבין מחשבותיו עכ"ז מצוה עלינו להמציא בשכלינו טעמי' לנפלאותנו כפי קט שכלינו ע"פ יסודי התור' כמד"א שיחו בכל נפלאותיו והנ' מש"ל (במאמר הלל והודא') בדרך דרוש בנוסח ההודא' ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת וכו' כביכול הש"י עמד להם להיות עמהם לבעל דין שמצותו בעמיד"ה והדין הוא ע"פ התור' עני ועשיר באים לדין אומרים לעשיר או לבוש וכו' או הלבישהו כמותך והנ' הש"י כיון שעומד עמנו להיות לבע"ד ולבושיה כתלג חיוור מקיים בנו הדין להלבישהו כמותך וע"כ אמר הנביא אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו הגם שאין בידינו זכות ח"ו אעפ"כ אין זה ויתור כיון שהוא ע"פ משפטי התור' (עיין שורש הענין בס' בעשרה מאמרות) כמ"ש הכל בארוכ' וז"ש עמד"ת להם וכו' הגם שלא הי' בידם זכות כ"כ עשית כביכול הישוע' באופן שעמד"ת להם להיות בעל דינם ועמדת להם בלבושך שהיא כתלג חיוור ע"י זאת הטצדקי מן הדין הי' לעביר מעלינו הלבושי שנים ולהלבישנו מחלצות והנה להודיע חיבת אב לבנים אשר הישוע' באת להם מצד לבושין ית"ש הנה הראה להם הנס באור שהי' שלא כטבע רק מאור הנבדל ניסיי אור שלמעל' שנברא זה האור ממה שנתעטף הקב"ה בשלמה לבינ"ה. (הוא גירסת הילקוט) והבהיק זיו הדר"ו וכו' והנ' הי' הנס הזה באור ההוא להודיע לבניו חיבתו אליהם גם בהעדר זכות ח"ו ע"פ המשפט הנ' יעמוד להם למשען באופן הנ"ל מצד לבושי התור"ה והרב' ריוח והצל' לפניו ולא יטוש י"י את עמו בעבור שמו הגדול אשרי העם שככה לו אשרי העם שי"י אלהיו:

הג"ה כשתתבונן כ"ז תבין מ"ש לו רשב"נ זה הסוד בלחיש' כשם שיקבל בלחיש' והוא ע"ד שאמר ר"ש בזהר שקיבל בלחיש' זה הסוד דמלכא ומטרוניתא תרווייהו בעיטא חדא איהו דאגזים וארים רצועא לאלקאה ואימא דאחידת ברצוע' דמלכא עיי"ש בזהר תשא שאמר שקיבל הדבר בלחיש' בכדי שלא יתיודע לבנים ויבטחו ע"ז ולא ישתדלו במוראו ועבודתו ית"ש ומעת' נתגל' לנו ג"כ מה שלא תקנו בנוסח ההודא' הנס דנרו"ת רק הנס של הישוע' בין והתבונן כי אי אפשר לפרש:

ובזהתמצא טוב טעם מה שהנס הזה לא ניתן לכתוב

הג"ה עיין בהג"ה הסמוכה והבין ג"כ מפני מה הנס לא ניתן לכתוב וגם לא ניתן להודות בהודאה בבירור עיי"ש: דכיון שהוא מסוד אור הגנוז אור הראשון שהבהיק מאור מעטה לבושי' ונגנז לצדיקים והגניז' הוא בתור' באותיותי' ע"כ הנס הזה כיון שהוא מהבהקת הלבוש כביכול קודם הגניז' ע"כ לא נכתב באותיו' שהוא קודם להתגלות האותיות ע"כ הם ל"ו נרו"ת כנגד אור הגנוז ששימש ל"ו שעות וכמו שאמר הקדוש מהר"פ ז"ל וכ"ה בדברי עיר וקדיש בעל הרוקח ז"ל יה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:

עודתקנו במצו' זו מהדרי"ן. ומהדרי"ן מן המהדרי"ן ביארנו דרוש ארוך ונחמד במאמר שר"י ביששכ"ר סי' יו"ד ע"פ מאמר חז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות דרשהו משם לכאן ונלאתי לכפול הדברי':

נרחנוכ' שהניח' למעל' מעשרים פסולה נ"ל דהנה היונים רצו להגביר חכמות חיצוניות ולבטל חכמות התור' ובעת הישוע' הנ' ליהודים הית' אור"ה במנור' נר מצו' ותור' אור ושמן הכל רמוז לחכמת התור' כאשר כתבנו כ"פ והנ' כבר ידעת מ"ש האריז"ל בענין ברכת המינים שניתקנ' בימי ר"ג שהוא לתקן כתר מלכות שמים כי קודם שנתגברה המינות לא הי' כח בעונות לפגום הכת"ר ולא היו אומרים ברכ' זו אך אחר שנתגבר' המינות בעוה"ר הגיע הפגם גם עד כתר"ה וניתקן ברכ' זו לתקן כתר"ה וכבר ידעת עשרי"ם ה"ס כתר כי בסדר אור ישר ואור חוזר הנה כת"ר הוא העשרים וגם עשרי"ם בגימ' כת"ר ומעתה תבין הגם שתגבורות היונים הי' מינות ובמינות הפגם מגיע עד לכתר"ה ח"ו עכ"ז ישראל קדושים לא נתפתו למינות ומסרו נפשם על הדבר ולא הגיע הפגם עד לשם ע"כ לזכר זה חיוב הנחת נ"ר חנוכ"ה למטה מעשרי"ם דייקא:

ועודנ"ל הטעם דהנ' תרי"ג מצות הם דאורייתא וז' מצות דרבנן להשלים מנין כת"ר ע"כ תר"ך אותיו' בעשרת הדברות תרי"ג עד אש"ר לרע"ך ותיבות אשר לרעי"ך נגד ז' מצות דרבנן כל אות מור' על מצוה אחת כפי הסדר שניתקנו בזמן והנ' המצו' הזאת היא האחרונ' בזמן והיא המשלמת לכת"ר ע"כ למעל' מעשרי"ם פסול' עשרי"ם בגימ' כת"ר וגם האות האחרונ' של עשרת הדברות רומזת למצו' זו היא אות ך' מור' על השלמת הכת"ר ע"כ למעל' מן ך' לא יצא ידי חובתו כנ"ל:

נאמרבפ' בהעלותך ד' פעמים מנור"ה ב"פ חסר וב"פ מלא נ"ל להיות המנור"ה רמז' לתור"ה אשר בה ד' חלקים פרד"ס והנ' הם נגד ד' עולמות אבי"ע והם דרו"ש סו"ד נגד בריא"ה אצילו"ת לשם אין אחיז' אל הקליפות נכתב לעומתם ב' פעמים מנור' מלא ו' אות חיים. פש"ט רמ"ז נגד עש"י' יציר"ה לשם יש אחיזה אל החיצונים הנ' נכתב מנר"ה ב"פ חס"ר ולכך מעש' המנור"ה ג"כ ד"פ בתור':

עייןבמג"ע צורת המנור"ה ראש הנר האמצעי רומז לאותי' שבשם. גוף המנור' ו' ג' קנים מצדה האחד הוא ה' צורת' אשר צורת' ג' ווי"ן וכן ג"כ ג' קנים מצד' הב' ובזה נשלם השם והנ' צורת השם לפ"ז הוא עולה מספר יב"ם הוא שם הע' מן ע"ב שמות ע"כ נעש' נס דמנור' בחדש אשר הוא בבחי' עי"ן. טב"ת (כידוע מכתבי האריז"ל) וע"כ נתקש' משה במעשה המנורה עד שראה בעי"ן וכן סמוך לזה השם הוא שם רא"ה והנ' כתב   האריז"ל לכוין בתיבת להדלי"ק בגימ' ע"ב ס"ג מ"ה (ע"ה) עיי"ש והר בהדלקתינו לזכרון המנור"ה אשר נעשית בצורת מספר השם הנ"ל מספרו ב"ן הנה נשלמו ד' שמות המאירים בכללות עולמות אבע"י מובן הדבר למשכילים יה"י או"ר בגימ' ד' שמות הנ"ל ועוד יתבאר אי"ה:

מהשדקדקו קדמונינו למה לא תיקנו ספיקא דיומא בחנוכ"ה נ"ל הטעם דאנן בקיאין בקביעא דירחא רק דשלחו מתם הזהרו במנהג והטעם נ"ל דהנ' יו"ם טו"ב הוא מקר"א קד"ש קד"ש רמז לחכמ"ה בכל יו"ט נשפע השפעות קדושות החכמ"ה לנשמות ישראל יו"ם טו"ב בגימ' חכמ"ה והנ' צריכין ישראל להיות כלי מוכשר לקבל זאת החכמ"ה והנ' אוירא דא"י מחכי"ם ע"כ אחינו ב"י דרי א"י נעשה גופם כלי מוכשר. לקבל החכמ"ה משא"כ הדרים בח"ל שאין האויר מחכי"ם ואין כלי מוכשר לקבל אור החכמ"ה צריכין לחוג עד יום אחד ע"פ תקנת חכמי"ם שנק' חכמי"ם על שמקבלין אור החכמ"ה ממילא יהיה יו"ם טו"ב מוכשר להארת החכמ"ה והנה זה הוא ביו"ם עו"ב דאורייתא משא"כ יו"ם טו"ב הניתקן מן החכמי"ם הנה אנחנו יכולים לקבל ההאר' בזמן העיקרי כיון שכל עצמותו של המועד ניתקן מן החכמי"ם היונקים הארת החכמה נ"ל ואתה תבין:

הלכתאמזוז' בימי"ן ונר חנוכ"ה בשמא"ל עיין במאמר תורה או"ר סי' כ"ד מיוסד שם הדרוש ע"פ דברי הזהר בפסוק אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אל"ף ומשם תדרשהו לטוב' לכאן:

עודמזוזה בימין ונ"ח בשמאל עיין במאמר הל"ל והודא"ה סי' נ"ח נ"ט ס' ותרווה צמאונך ותמצא נחת ועיי"ש דברי הגמ' ומס' סופרים ושאילתות דר"א:

ואומרלך עוד טעם נכון לכ"א מהאמוראים דפליגי אי נ"ח בימין אי בשמאל דהנ' ב' חדשים הללו כסל"ו טב"ת ע"פ סדר הדגלים כסלו לבנימין וטבת לד"ן והנ' י"ל מאן דס"ל נ"ח בימין ס"ל כיון דכסל"ו לבנימי"ן שמא גרים ב"ן ימי"ן ב"ן רומז על נ"ר כפי כוונת האריז"ל להדלי"ק בגימ' ע"ב ס"ג מ"ה (ע"ה) ותיבת נ"ר רומז לשם ב"ן (עמש"ל) והנ' רמז ב"ן (הוא נ"ר) ימי"ן ומאן דס"ל בשמאל ס"ל כיון דמדליקין גם בטב"ת (ובו יחול תמיד יום הנק' בישראל זאת חנוכ"ה יתבאר אי"ה במאמרו) והוא מתייחס לד"ן וכתיב בי' ובני דן חשי"ם ר"ת ח"נוכה ש"מאל י"מין מ"זוזה והוא פרפראות לחכמה ואי"ה להלן עוד יתבאר לך טעמים למה מזוז' בימין ונר חנוכ' בשמאל:

ידועהענין להלכ"ה בדורות הקודמים נ"ח מדליקו מבחוץ בפתח הסמוך לרה"ר ועכשיו מדליקין בפנים בבית עיין בס' עוללת אפרים כתב ג"כ שם ברמיזת נ"ח לאו"ר תור"ה וכתב הנה אמרז"ל בברכות. אם ראית דור שהתורה חביבה עלי' פזר שנא' יש מפזר וכו' ואם ראית דור וכו' כנס שנא' עת לעשות לי"י הפרו תורתך (כבר כתבנו ע"ת בגימ' קנ"ה וש"ט רמז לחנוכ"ה ופורי"ם) לפיכך הדורות הראשונים שהיתה התורה חביבה בעיניה' היו מניחין נ"ח הרומז לאו"ר תור"ה מבחוץ ע"ד יפוצו מעיינותיך חוצה. אבל הדורות הללו שנתמעט' התורה ולומדי' וכו' וחכמי הדור אין להם כח להשיב איש מדרכו הרעה ואדרבא אם לא יחניף לו וכו' אין לו תקומ' מפני הקמים עליו ויקימו עליו עדי שקר וכו' ויבזוהו בעיני ההמון עד שכל דבריו הנכוחים אינם נשמעים לזולתם וכו' המשכילים בעת ההוא ימשכו ידיהם מלהאיר בתורתם בראש כל חוצות מניח נ"ר מצותו בביתו ודי"ו להשיב מעון אנשי ביתו לבד עכ"ל הרב שם ולפי דברי הרב מובן הא דאמרו בגמ' ובשעת הסכנ' מניחו על שלחנו ודי"ו תיבת ודי"ו מיותר ולפי הנ"ל מובן דהנ' אמרז"ל מעולם לא יצא מפי הקב"ה דבר לטוב' וחזר בו חוץ וכו' ממקודשי תחלו כי אמר' מדה"ד לפני הקב"ה רבש"ע אם לפניך גלוי (שלא יקבלו תוכחה) לפניהם מי גלוי והנ' לפ"ז אפי' אם נראה בעיני האדם שלא יקבלו חביריו תוכח' אעפ"כ הוא מחוייב לעשות את שלו אבל מצינו סתיר' לזה בדברי חז"ל באמרם כשם שמצו' לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע (עיין ברמב"ם ונושאי כליו) וצ"ל דיש חילוק דהיינו כשהמוכיח כבר בחן והוכיח עד הכא' ונזיפה וקלל' שוב מצוה שלא להוכיח והנ' ע"פ הרמז הנ"ל אמרז"ל בנ"ח ובשעת הסכנ"ה שהרשעי' יורדים לחיי המוכיחים ומביאי' אותם לידי סכנ' בעלילות וכיוצא ובא עי"ז לידי בזיון הדת וכיוצא כנהוג בזמנינו מכת האפיקורסי' המורד"י או"ר מני"ח על שלחנ"ו היינו להאיר רק להסמוכים על שלחנו ודי"ו היינו שלא יחמיר לעצמו מצד דברי חז"ל שאמר' מדה"ד אם לפניך גלוי וכו' רק דכיון דשעת הסכנ' היא מניחו על שלחנו כנ"ל ואין להחמיר ודי"ו בזה:

עייןבמאמר תורה אור סי' מ"ו ותבין טעם מה שעכשיו מדליקין בפנים:

הטעםשאסור ליהנות מן נ"ח נ"ל דהנה חקרו הקדמוני' על מעשה דאברהם אבינו שהאכיל למלאכים בשר בחלב. הוא לא אכל כי קיים כל התורה והנה קשה הרי גם בישול אסור וי"ל שאחד מאנשיו שהיו גרי' תושבים בישלו ולא הוה ג"כ בישול גוי אבל קשה הרי גוי בהנא' אסור והאיך האכיל למלאכים והנה נהנה וכדומ' שראתי מי שכתב דלא מיקרי הנא' כיון שידע שהם מלאכים וא"צ לאכילה ואי קשיא הא קשיא לי הרי מיקרי הנאה שעש' כן כדי שיהא סגול' לתורה היינו לקבל את התורה ולא יהא פ"פ למלאכים לקטרג כמשארז"ל א"כ אין לך הנאה גדולה מזו וי"ל דהתורה ומצות לאו ליהנות ניתנו וא"כ לפ"ז בין תבין דהנה בנר חנוכ' נר מצוה הרמוז לאור תורה אין נהנין מאור' כי תורה ומצות לאו ליהנות ניתנו:

ועפ"יהנ"ל תבין ג"כ מה שהביא מרן הרמ"א ז"ל בשלחנו בשם הכלבו דנוהגין לאכול מאכלי חלב בחנוכה ומהראוי להתבונן כי לא דבר ריק הוא ואם הוא מפני שהאכילה יהודית את האויב מאכלי חלב לא במקרא נפל מעשה ניסים ונ"ל עפ"י מ"ש כ"פ שהיוונים רצו לבטל את התורה מישראל ולהגביר חכמת החיצוניות והנה כאשר התנוסס הש"י עמנו הרא' לנו נפלאותיו במנורה ובשמן הרמוזים לחכמ"ה ולתור"ה מן השמים והנה הימים האלה הם כעין נתינת התור"ה והנה בשעת נתינת התור"ה בסיני עמדו המלאכים הקדושים בשמים ואמרו הנה הודך על השמי' והנה רצו לבטלינו מן התורה והנה המגיד מראשית אחרית פעל ועשה מראש מקדם שבאו המלאכים לבית אברהם והאכיל' בשר בחלב והי' זה לטענה עליהם שאכלו הבשר בחלב בביתו של אברהם ואינם ראויים לתורה כמשארז"ל במדרשיהם והנה מתחלה כתיב ואל   הבקר רץ אברהם וכו' וימהר לעשות אותו ושוב נאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וכו' הנה צירף מאכלי חלב אל בן הבקר בכדי שיהי' לסגולה לבניו לקבלת התורה וע"כ לזכר זה נוהגין לאכול מאכלי חלב בחג השבועות והנה לזכר זה שבימים האלה הוא כעין נתינת התור"ה הנה נעשה הנס ג"כ ע"י מאכלי חלב שהאכילה יהודית את האויב שרצה לבטל התורה מישראל עי"ז הי' התחלה הנס ליהודים היתה אור"ה זו תור"ה ומנהג אבותינו תור"ה הוא:

אומרלך עוד על הא דאיפסק להלכה מזוז' בימין ונ"ח בשמאל ופירשו הטעם כדי שיהי' מסובב במצות וקשה הרי גם מ"ד בימין טעמא רבא אית לי' ימין הואיל ואתעבד בי' מצוה חדא וכו' (כמבואר בשאילתות) ונראה לפרש עפ"י מ"ש בס' שערי אורה על פסוק מה רב טובך אשר צפנת ליראיך שיש בצפון (מדת הגבורה) רב טובות כי כל הטובות והשפעת הנשפעים מלמעלה כשמגעת ההשפע' למדת הצפון מעיינים שם בדין אם ראוי' ההשפע' לירד וכאשר אותו האיש הנשפע בעבורו אינו ראוי אז מעכבים אותו ההשפע' שם ע"כ יש שם צפונים טובות רבות וז"ש מה רב טובך אשר צפנ"ת ליראיך כי נשארו שם בצפון גנזי נסתרות והם צפונים ליראים והבן ע"ש:

ועפ"זפי' הרב הגדול מוה' חיד"א זלה"ה אומר לצפון תני ולתימ"ן אל תכלאי ע"ש ומעתה נחמד הדבר דאיפסק מזוז' בימין ונ"ח בשמאל והטעם בכדי שיהיה מסובב במצות בימין ובשמאל בכדי אשר מדת הימין יוריד תמיד השפע של החסדי"ם ומדת שמאל לא ימנע השפע ולא יצפין אותו ועמש"ל:

בגמראמאי מברך אשר קדשנו במצותיו וצונ"ו להדלי"ק נ"ח והיכן צונ"ו ופליגי בה אמוראי ח"א שאל אבי"ך ויגד"ך אורייתא מחכמה נפיקת והחכמ"ה נק' אב"א ודברי חכמי"ם הם נשמות המקבלים הארת החכמ"ה א"כ דבריהם תורה הוא ואידך אמר לא תסור מכל הדברים אשר יגיד"ו לך יגיד"ו ימשיכו מן החכמה הגד"ה היא בחכמה כענין ויגד לך תעלומות חכמ"ה והנה נ"ל כי אלו ואלו דא"ח רמוזים דבריהם במקרא אחד והוא יצו י"י אתך את הברכ"ה רצ"ל צוי"י על דבר הנתקן מאתך ואינו מבואר בתורה אעפ"כ יצו י"י אתך את הברכ"ה לברך בברכה אשר קדשנו במצותיו וצונ"ו והיכן יצוה י"י אמר באסמי"ך היינו מן פסוק שאל אבי"ך חכמ"ה אב"א דבר הסמוי מן העין דעלי' כתיב והחכמה מאי"ן תמצא ובכ"ל משלח ידי"ך היינו לא תסור מכל הדברים אשר יגידו לך לא ליד ימין ולא ליד שמאל ומה נכבד הרמז הזה בדיוק על נר חנוכ"ה יצו י"י אתך את הברכ"ה בגימ' יהי או"ר:

נוסחהברכה להדליק נ"ר חנוכ"ה לפי מ"ש האריז"ל לכוין תיבת להדלי"ק (ע"ה) גימ' ע"ב ס"ג מ"ה (ותיבת) נ"ר הכוונה על ב"ן וכולם בגימ' יהי או"ר) הנה צריכין לה סיף כולל על תיבת להדליק ולפ"ז יעלה מספר תיבת להדלי"ק נ"ר חנוכ"ה בגימ' אור חדש להורות שהוא הארה מן האו"ר חד"ש אשר הש"י יאיר על ציון ב"ב ואעפ"כ הוא חסר א' להורות שעדיין חסר מאתנו האור עד אשר יתגלה בציון ב"ב והנס הזה הי' לשעת' הארה מאותו האו"ר וניתקן לדורות לקבל האר"ה מאותו האור לטוב לנו כל הימים גם כל ימי משך גלותינו עד יגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו אמן:

בשאילתותדר"א מזוזה בימין ונ"ח בשמאל ובעה"ב מצוייץ (בציצית) באמצע ע"כ והוא לפלא מאי שייכות לציצית בכאן ונ"ל ע"פ מ"ש לך בפ' מזוזה היא מצוה ונ"ח רומזת לתורה אור ועיין מ"ש הרב הקדוש המפורסם בישראל מהרש"ז ז"ל בסידור שלו על ידי המצוה הוא עליית המקבל אל המשפיע ועל ידי התורה היא ירידת המשפיע אל המקבל והנה ידוע לך מכוונת התפלה בהיכל ק"ק הנה המקבל עול' לשם והמשפיע יורד לשם ובאים אל האמצע והאמצע המחבר אותם הוא התפילה (כידוע אדנ"י שפתי תפתח וכו' שהוא בהיכל ק"ק הנה היא תפלה אריכתא) והנה ע"ש באריכות דברי הרב הקדוש הנ"ל לדרכו דרך הקדוש ועפ"י דברי הרב הזה אנן נמי נימא כיון שהמזוזה היא מצוה (וגורמים על ידה עליית המקבל) ונ"ח תורה על ידה היא ירידת המשפיע הנה בציצית יש בחי' תפל"ה כענין שנאמר תפל"ה לעני כי יעטוף ע"פ כתבי מרן יתעטף בציצית קודם שיאמר ואני תפלתי והנה תרא' עוד אשר בציצית יש בה הבחי' דכתיב בהו וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות י"י (היינו תורה שבהגיונ' זוכרין את כל המצות הנאמרים בה ועשיתם אותם (היינו עשיית המצות) א"כ הציצית הם אמצעים לתורה ולמצות ע"כ בעה"ב מצויץ באמצע ועי"ז מתהוו' יחודא שלים:

והנהמזוז"ה. נ"ר חנוכ"ה. וציצית (בוא"ו החיבור מטעם הנ"ל) בגימ' אל"ף עמ"ש במאמר תורה אור סי' כ"ד ובמאמר הלל והודא' סי' א' בשם הזוהר בפסוק אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף דא היא מלאך דממנא עימי' דב"נ מסטר שמאלא דכתוב יפול מצדך אלף ודא הוא סטרא דשמאלא דכתיב בתרי' ורבב' מימינך וכו' כדין קוב"ה אמר פדעהו מרדת שחת ע"ש ותבין:

בגמראמניח' על פתח ביתו מבחוץ נ"ל לבאר הטעם ע"פ מ"ש כבוד מחו' אור ישראל וקדושו הרב מהו' לוי יצחק זצוק"ל טעם למה מדליקין ביום ראשון כיון שלא הי' הנס דנרות ביום ראשון רק נס ההצל' (כמ"ש הט"ז) וכתב דעושין זכר בנרות דכשראו הנס דמנורה הכירו וידעו שגם הנס דהצל' נעשה בזכות הנרות דהנה כל הקרבנו' היו בטילים בזמן ששלטו היונים על בהמ"ק כי א"א להקריב קרבנות חוץ לבית אבל מצות הנרות הגם שהיו בטילין בבהמ"ק עכ"ז היו מצות הנרות נרות מצו' חוץ לבית היינו נרות שבת ויו"ט והוא שעלת' לאיתערותא דלתתא לריח ניחוח לפני י"י ועי"ז הי' ג"כ ההצלה ע"כ גם ביום הראשון שהי' רק נס דהצל' עושין מצות ההדלק' בנרות עכ"ד ע"ש וע"פ הדברים האל' תבין למה תקנו מניחה על פתח בית"ו מבחו"ץ להורות דע"י מצות הנרות שקיימו חו"ץ לבי"ת היא שעלת' לריח ניחוח ונתהווה הנס:

כתבוהמקובלים הראשונים לוקח כלי שמן משקל מ"ד דרה"ם ולהדלי"ק ממנו כל הח' לילות (היינו ח' שמשים עם ל"ו נרו"ת) וסגול' היא להנצל מהריגת ד"ם ע"ש הנ"ל עפ"י מש"ל במאמר תור"ה או"ר סי' ט' בשם הרוקח ז"ל ד' תגין על אות ט' של ויירא אלקים את האור כי טו"ב הד' תגין רומזים ד' פעמים ט' בגימ' נ"ו רמז על ל"ו נרות דחנוכ"ה שהם הארת אור הגנוז וכתבתי שם דשארי אותיו' טו"ב הם ו"ב המה בגימ' ח' רמז על ח' ימי חנוכ"ה וא"כ לפ"ז מספר טו"ב בחשבון הנ"ל הוא מ"ד והנ' שפיכת דמים הוא נקר' רע כמד"א ובערת הר"ע מקרבך והנה היוונים הרשעים הם שפכו הרבה דמים מישראל הן המ' הרעי"ם והחטאי"ם והש"י האיר לישראל הטו"ב הגנו"ז והטו"ב בגימ' הם כנ"ל ומציל מהריגת ד"ם והנה אומר לך עוד ד"ם אד"ם בגימטריא חנוכ' והנ' וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טו"ב (בגימ' הנ"ל מנין) ד"ם) מא"ד אד"ם בכאן נרמז ואתה תבין: