ואומרכפי הנוסחא שבידינו ההודאה היא צ"ב תיבות והנה עד סוף תיבות להודות הוא פ"ט תיבות מנין חנוכ"ה שניתן להודות ומסיי' אחר כך ולהל"ל לשמ"ך הגדו"ל היינו חוץ ההודא"ה החדשה מחויבים ג"כ לומר הל"ל הנאמר בכל המועדים והנ' בכל נוסח ההודא' יש צ"ב תיבות מנין הל"ל והודא"ה:

וכשתצרףנוסח על הניסי"ם הנה יש בו י"ו תיבין

הג"ה כי תיבות וע"ל הנפלאו"ת חדשים מקרוב באו שהוסיפו מדעתם ולא נמצא בנוסח האריז"ל ולא בשום נוסחא ישינה ע"כ אינו רק י"י תיבין: הנה יהי' סך התיבין ק"ח סוד ריבוי האור כי טוב היינו כשמחשבין תיבת טו"ב בריבוי היינו ט' פעמים ו' הוא נ"ד ב' פעמים נ"ד בגימ' ק"ח (מה ר"ב טוב"ך אשר צפנ"ת ליראיך היינו רמז ריבוי הטו"ב אשר צפנ"ת נ"ר חנוכ"ה בשמאל צפון ית' אי"ה) והנה ק"ח בגימ' גיהנם לרמז שבקיום מצות נר חנוכ' ניצל מדינ' של גיהנם עמ"ש במאמר תורה אור סי' כ"ד בשם הזוהר ויחי דף רנ"ח ע"ב א"ר יהודה כתיב לא תירא לביתה משל"ג כי כל ביתה לבוש שני"ם האי קראר' חזקי' חברנא אוקים בי' דאמר דינא דחובייא דגיהנ"ם תריסר ירחין פלגא מינייהו בחמה ופלגא מינייהו בתלג"א וכו' והיכן מישתלמי לנפשייהו בתלג"א וכו' יכול אף ישראל כן ת"ל לא תירא לביתה משלג מ"ט בגין דכל ביתה לבוש שנים א"ת שני"ם אלא שני"ם כגון וכו' מזוז"ה ונר חנוכ"ה ע"ש וע"ש מ"ש מאי אולמי' דמצוה הזאת מן שארי המצות עפ"י דברי הזהר פ' בשלח דף קע"ד ע"ב פתח ואמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וכו' פדעהו מרדת שחת כו' ת"ח בהאי קרא ברירה דמילה אם יש עליו מלאך אי לא כתיב יתיר יאות הוא אבל מלאך מליץ אחד מני אלף כתיב ומאן איהו דא הוא מלאך דממנא עימי' דב"נ בסטר שמאלא דכתיב יפול מצדך אל"ף ודא הוא סטרא דשמאלא דכתיב בתרי' ורבבה מימינך חבל אחד מני אלף דא הוא יצה"ר דאיהו אחד מאינון אלף דהוו לסטר שמאלא בגין דאיהו סליק לעילא ונטל רשו וע"ד אי ב"נ אזיל באורח קשוט וכו' כדין איהו סליק ואתעביד סניגוריא ואמר קמי' קוב"ה זכו עלי' דב"נ כדין קוב"ה אמר פדעהו מרד' שח"ת עכ"ל והנ' איפסקא הלכתא מזוז' בימין ונ"ח בשמאל וכיון דנעשית המצו' בשמאל אז ההוא מלאך אחד מני אלף העומד בשמא"ל איתעביד סנגוריא ואומר קוב"ה פדעהו מרדת שחת הרי שלך לפניך דמצות נ"ח מצלת מדין גיהנ"ם (ונרמז ג"כ במשל מה רב טוב"ך (ריבוי האור כי טו"ב כנ"ל טוב בריבוי) אשר צפנ"ת וכו' ניתן האור של נר חנוכ' בצפון היינו שמאל בכדי להנצל מן גיהנ"ם הניתן בצפו"ן ע"כ לרמז זה מנין תיבות ההודאה ק"ח מנין גיהנ"ם רמז אשר המקיים מצות נר חנוכ"ה ינצל מן דינה של גיהנם עמש"ל במאמר נר מצוה סי' מ"ו וסי' מ"ז ותבין ענין נחמד ועתה נבא לבאר נוסח ההודא' המתוקנת מן הסנהדרין בית דינו של חשמונאי אשר רובן מן שבט יששכ"ר יודעי בינה לעתים כאשר יתבאר אי"ה:

ועלהניסים (ב) וע"ל כצ"ל בוא"ו כי קאי אדלעיל מודי' אנחנו לך וכו' על חיינו וכו' ועל ניסך שבכל יום וכו' ועל הניסים וכו' וכן בבהמ"ז נוד' לך וכו': ועל הניסי"ם הנה להדבר נעש' מאת השי"ת מוגבה למעל' מן הטבע נקרא בלה"ק נ"ס והוא לפי הפשט משאל מן תור"ן ונ"ס שלה ספינה שהוא מוגבה למעלה מן הספינה והוא כמו הנ"ס של הספינה שעל ידו יתוודע להתהלך במישרים ולהוליך הספינה מעגלי צדק כן ע"י הדבר הנעש' שלא כטב' יוודע כי יד י"י עשת' זאת ויתוודע לבאי עולם להתהלך במישרים ולהשליך יהבם על י"י כי הוא ית"ש מנהיג את הטבע כרצונו והוא ית"ש משגיח וכל יכול על כל פרט ופרט והוא הנאמר בכל פעם בניסי מצרים וידעתם כי אני הוי"ה:

ע"דהרמז נקרא נ"ס ע"ד שאמרז"ל מפני מה לא נאמרה נ' באשרי מפני שיש בה מפלתם של שונאי ישראל שנאמר נפלה וכו' אפ"ה חזר דוד וסמכה ברוה"ק שנאמר סומך י"י לכל הנופלי"ם א"כ לפ"ז אות נ' (בתיבת נ"ס) מרמזת על עת הצרה לשונאי ישראל ואות ס' הסמוכה לה שאות הנ' נסמכת אליה בקריאה במבטא רומזת לסמיכת הנפילה לגרום ישועה והצלה לישראל ע"כ נק' הישועה נ"ס:

ע"דהדרש נקרא נ"ס כשהש"י עוש' פלא ענין שלא עלה ברצון מחשבת האדם כענין שפירשנו בגמרא מגילה בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף וכו' אר"ח בר אבא א"ר יוחנן הקציף הקב"ה אדון על עבדיו לעשות רצו"ן צדיק ומנו יוסף שנאמר ושם אתנו נער עברי וכו' עבדים על אדוניהם לעשות נ"ס לצדיק ומנו מרדכי דכתיב ויוודע הדבר למרדכי וגו' ע"כ. והנה לא נעלם מעיני משכיל מה דקשה א' מה חידש לנו ר"י בזה המאמר ב' למה ביוסף אמר לעשות רצו"ן צדיק ובמרדכי אמר לעשות נ"ס לצדיק. ועוד דקדוקים אחרים שכתבנו במקומו אבל יתבאר הדבר עפ"י מ"ש הרב החסיד בעל חו"ה בגדר העבד הנאמן בעבודתו לאדונו. לא ישב. ולא יעמוד. ולא ילך כ"א בהפקת רצו"ן האדו"ן לא יחפוץ כ"א רצונ"ו ע"ש נמצא העבד אין לו רצו"ן בפני עצמו כי האדון הוא הבעל הרצו"ן שלו נמצא האדון יש לו רצו"ן והעבד אין לו רצו"ן והנה הפועל ישועות בקרב הארץ עוש' נפלאותיו כפי המצטרך לכל פעם והנה יוסף היה בבית האסורים והנה היושב בבית האסורים בודאי מחשב ברצונ"ו ומחשבתו לצאת ממסגר אסיר ומבקש ע"ז הנה הפועל ישועות כשעלה ברצונו להזמין לו ישוע' הנה הקציף אדו"ן (שהוא בעל רצו"ן) על עבדיו בכדי להפיק רצו"ן הצדיק שמבקש ברצונ"ו להוציאו ממסגר אסיר משא"כ כשהזמין הש"י הכנת הישועה למרדכי במעש' דבגתן ותרש הנה הדבר הזה לא היה במחשב' ורצון של מרדכי כי לא ידע עדיין מן שום דבר אבל המגיד מראשית אחרית הוא ידע דבר אשר לא עלה ברצון ומחשבת מרדכי והזמין לו ישוע' בדוגמא כזה שהקציף עבדים שאינם בעלי רצו"ן על אדוניהם הורה הש"י בזה שמזמין ומכי"ן נ"ס לצדיק היינו דבר שלא עלה עדיין ברצון ומחשב' של הצדיק וזה שהביא לראי' מן הפסוק ויוודע הדבר למרדכי היינו מרדכי שהי' צדיק וחכם גדול הבין הדבר כשרא' שהש"י עוש' בכאן בכל נפלאותיו ההיפוך מן הנעש' ביוסף הבין שזהו הכנ' לנ"ס דבר שלא נתוודע עדיין ואינו עול' ברצון ויגד (המחקר הזה לאסתר המלכ' (על כן) ותאמר אסתר למלך וכו' דלכאורה קשה הלא הדין הוא בנכרי לא מורידין ולא מעלין ולא הי' רשאין להצילו אך לפי הנ"ל יונח שהבינו שהיא נסיב' מאת הש"י והבן. כלל העולה מכל דברינו אשר לשון נ"ס הכוונה דבר שהוא מוגב' למעלה מן הרצו"ן דבר שלא עלה במחשבת האדם:

ע"דהסוד הנה בלה"ק יקרא להפלא נ"ס ע"פ מ"ש האריז"ל נ"ס בגימ' מ"ה אד"נ' הנה הוא ייחוד שם הו"י' עם שם אד"נ' השם הו"י' במילואו בגימ' מ"ה יורה על מדת דכורא בהתפשטות ושם אד"נ' מדת נוק' בלי התפשטות והנה נראה לעתיד ב"ב אשר תהיה אור הלבנה כאור החמה אזי גם מדת נוק' תהיה בעת הייחוד במילוי תרע"א (נ"ל) והנה מ"ה תרע"א בגימ' תשי"ו ויתבטלו דכר ונוק' דקליפה נח"ש ברי"ח נח"ש עקלתון (ב"פ נחש בגימ' תשי"ו) וכפי הנראה כל המלכיות הרשעים העומדים לנגד ישראל המה יונקים מהנחשי"ם הנ"ל (תמצא בבלעם ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשי"ם ונמצא בספרי המקובלים הראשונים בפגוע האדם בכלבים עזי נפש יאמר יש בו תשי"ו עצמות

הג"ה והנה נראה כי מלכות יו"ן בנו"ן רבתי דאי"ק בכ"ר גם כן בגימ' תשי"ו שהם היו ג"כ יונקי' מדכר ונוקבא דקליפה ב"פ נת"ש. ע"כ בהתגברות' גם על הנשים גזרו גזיר' ע"כ גם הנשים חייבות בנ"ח כי הם היו ג"כ באותו הנס: עכ"פ גם בנפלאות הנעשים עד היום הלא יקרא להם נ"ס בגימ' מ"ה אד"נ' דהנה ענין הישועה נעשה ע"י ייחוד וחיבור הדודים היינו זו"נ לזה מרומז בתרין אתוון נ"ס והנה שם אד"נ' בגימ' ס"ה הנה אות ה' מן שם הנ"ל ניתוסף על מ"ה ונעשה נ' נ"ל ה"ס וא"ד יעלה מן הארץ א"ד מן אד"נ' בגימ' ה' ה"ס הייחוד השלם:

ועלהפורקן (ג) פורקן הוא לשון תרגום של ישועה ויוש"ע י"י מתרגמינן ופרי"ק י"י וכן ואין מושי"ע לה מתרגמינן ולית דפרי"ק לה ולמה תקנו בלשון תרגו"ם והנראה דהנה קשה הלא נסים הרבה נעשו לישראל ולא תיקנו לזכרון לדורות לעשות הימים שאירע בהם הנ"ס יו"ט כמו שתיקנו בחנוכ"ה ופורים ולמה לא עשו לזכרון גם דיהושע בהעמדת החמה וגם דאסא ויהושפט וחזקי' וכיוצא אך הוא דהנה כל נס וישוע' הנעש' לישראל הוא ע"י שמתגלה איזה אור עליון בשמי' ממעל ועי"ז מתהוו' הנ"ס בזמן הצורך והנה לפעמים בגזירת היוצר נקבע הנ"ס בשמים ממעל היינו שנקבע הדבר אשר בכל שנה ושנה בהגיע הזמן הזה שוב נתגלה האור ההוא בשמים ממעל כמו שהיה בפעם הראשון והנה ע"פ נבואה ורוה"ק ידעו אם היה הנס רק לשעת' לא קבעו יו"ט לדורו' משא"כ אם נודע לישראל אשר זה האור נקבע ויתגלה בכל שנה הנה קבעו יו"ט לדורות (ויתבאר אי"ה בפסוק זכר עשה לנפלאותיו וכו' ובמאמר חז"ל שלחה אסתר לחכמים קבעונ"י לדורות) והנה האור המתגלה בשעתה בעת הצטרכות הישועה הוא עיקר התגלות ומה שמתגלה בכל שנה אח"כ נק' זכר לדורות כעין הכתוב זכ"ר עשה לנפלאותיו היא מלשון זכ"ר המשפיע ומוליד בדומה ע"כ בכל שנה ושנ' האור המאיר הוא כעין מקבל מהאור העיקרי הנעשה בעת הישועה וזהו הנאמר זכר"ו נפלאותיו וכו' היינו ליתן להם כח המשפיע שיהיו מולידים בכל פעם בדומה והנה לשון תרגו"ם היא מצרנית ללה"ק והוא כמקבל מלה"ק והנה הנס אשר נתגל' בזמן המצטרך נק' תשוע"ה בלה"ק אבל האור שמתגל' בכל שנה ושנה הנה הוא כמקבל כנ"ל נק' בלשון תרגו"ם פורק"ן ויתבאר עוד אי"ה לקמן בנוסח עשית תשועה גדולה ופורקן וכו':

ועודי"ל על הנסים היינו נסים נגלים נראים לעין כל שהם מוגבהים למעלה מן הטבע ועל הפורק"ן נסים הבאים מלובשים בטבע ע"כ פורקן הוא תרגו"ם כי תרגו"ם הוא לבו"ש המקרא ויתבאר אי"ה בנוסח ההודא"ה ולעמך ישראל עשי"ת תשוע"ה גדולה ופורק"ן כהיום הזה:

וישלומר עוד ע"פ מ"ש בגמרא סוטה יוחנן כ"ג שמע ב"ק מבית קה"ק שהוא אומר נצחו טלי"א דאזלו לאגחא קרבא באנטוכיא וכו' וכתבו אותה שעה וכונו ובלשון ארמי הי' אומר עכ"ל ופירש"י נצחו טליא וכו' שהלכו פרחי כהונה בני בית חשמונאי להלחם עם היונים לפני יום כפור ונלחמו ביוה"כ ושמע יוחנן כ"ג כשהיה עובד עבודת יוה"כ עכ"ל. והנה לפ"ז התחלת הישועה בנצחו"ן למלכות יון היה ביוה"כ

הג"ה הגם שנרא' שהמעש' הזאת לא היה באות' השנ' של הנס דנרות כי זה היה עדיין בימי יוחנן והישוע' העיקרית בפריקת עול מלכות יון והנס הנעשה בנרות זה היה בימי מתתיה בנו עכ"ז לא במקר' הוא: וגמר הישועה בחנוכה תתבונן הדבר ע"פ הזהר אימ"א עילא"ה עד הו"ד איתפשטת הבן זה וזה שיסד הפייטן בני בינ"ה (דייקא) אימיא ימי שמנ' קבעו שיר ורנני' הבן הדבר:

והנהנתבשרו ביוה"כ בלשון תרגו' י"ל ע"פ דברי האריז"ל בענין קדי"ש. וז"ל דע כי תרגום הוא אחוריים (רצ"ל תרגום בגימ' ט' שמות הוי' באחוריים היינו י' י"ד יד"ו ידו"ה בגימ' ע"ה תרגום) לכן הוא מכניע הקליפות כשאומרין קדיש בלשון תרגום עכ"ל ונראה לפענ"ד להתבונן בזה במעט קט דהנה יניקת הקליפות הוא מבחי' אחוריי' כמאן דשדי לשנאוי בתר כתפוי והנה הארת ישראל מבחי' פנים והנה כשנתגדלה ההארה יומשך גם לבחי' אחוריים ונתוודע לקליפות כי חפץ הש"י בישועת ישראל ונכנעין ע"כ אנחנו אומרין יתגדל ויתקדש שמי' רבא וכו' ויצמח פורקני' וכו' בחייכון וכו' ואומרין זה בלשון תרגום שיכנעו הקליפות (וא"א להרחיב הדבור והש"י יודע האמת ודברינו בדרך אפשר) וזהו לדעתי אתם תקום תרח"ם ציון תרח"ם בגימ' ט"פ ע"ב כנ"ל סוד התרגו"ם וע"כ נתבשרו בלשון תרגום ולפ"ז תתבונן ג"כ מה שאומרין על הניסים העיקרים בהארת אור פנים ע"י הייחוד השלם כמבואר לעיל כונת תיבת נ"ס ועל הפירק"ן בתרגום שנכנעין הקליפות וכנ"ל ואין להאריך ויתבאר אי"ה להלן עוד בנוסח ההודאה כנ"ל:

ועלהגבורות (ד) הגבורות יש לפרש ע"פ מ"ש בגמ' בסיפור הנס מצאו פ"ך אחד שהי' מונח בחותמו של כה"ג הנה יש להתבונן למה דוקא מצאו פ"ך ולא כלי אחר ומעשה ניסי"ם לא במקר' הוא וגם מה שהי' מונח בחותמו של כה"ג הוא לפלא. וכי ס"ד שהכ"ג היה חותם את השמנים הרי ע"ז היו ממונין שהיו מספקין יינות שמנים וסלתות. ואחשבה לדעת ע"פ דברי מרן האריז"ל במעש' של המ"ן גילה לנו מרן זלה"ה אשר המ"ן הי' יונק כחו הן הגבורות הקשים (הנה נודע אותיות מנצפ"ך הם הג') היינו המן הרשע היתה יניקתו מן שמרי הגבורות הראשונות מ"נ דמנצפ"ך והארור' זרש מן צ' דמנצפך וחכמים היועצין לו מן פ"ך דמנצפ"ך:

הג"ה ויציבא מלתא דנא להטועמים מעה"ח אימא עילאה עד הו"ד איתפשטת וכבר ידעת שהחמש' גבורות מתפשטים מן חסד עם הו"ד ויסוד דאימא מסתיים בת"ת ומשם מתחיל התגלות החכמ"ה אבא על כן פ"ך שהוא גבורו' של נצ"ח והו"ד לשם היא יותר התגלו' אור החכמ"ה ע"כ גם הקליפות שיונקים מן שמרי הגבורות למטה בחיצוניות אותן שיניקתן מן גבורות פ"ך הן המה חכמים להר"ע חכמות החיצוניום הבן הדבר היטב והשם הטוב יכפר ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו וכבר קדם מאמרינו אשר כל דברינו בדרך אפשר:

הג"ה והיה להם כח להגביר א"ע בזה מחמת הפגם שנגע הס"מ בכף ירד יעקב ונפגם בחי' הו"ד ובהדי הוצא לקי כרבא ע"כ תמצא שהאלף החמישי מדת הו"ד כל היום דו"ה סוד והודי נהפך עלי וכו' נהפך מן הו"ד דו"ה ונקדם החורבן עוד קע"ב שני' באלף הרביעי (סוד ואתה תשופנו עק"ב כי בהדי הוצא וכו':

והנהכבר כתבנו עיקר התגברות היוני"ם היה להיות ניגוד לחכמת התור"ה ורצו להגביר חכמות החיצוניות חכמת יוני"ת הנה כפי הנראה היתה יניקתם מן שמרי הגבור"ו' פ"ך דמנצפ"ך (כאשר למדנו דעת מן תורתו של מרן האריז"ל כנ"ל) גבורות נצ"ח והו"ד כמו שכתבתי לך בסמוך ועל כן בעת אשר הש"י התנוסס עמנו בעת הישועה האיר לנו בקודש חכמות התורה הנה מצאו פ"ך דייקא וחתום בחותמו שלכ"ג דייקא כמש"ל כהן הדיוט בגצ"ח. כהן סתם בחס"ד כהן גדו"ל בחכמ"ה ע"כ הי' הפ"ך הניסיי הזה חתום בחותמו של כ"ג בדרך נס נפלא הבן מאוד:

ומעתהיונעם לחיכך מדבש ונופת צופי' על נוסח ההודא' שאנחנו מודים ועל הגבורו"ת הקדושות פ"ך דמנצפ"ך שהאיר הש"י לנו ונתבטל חכמות החיצוניות ולכל ב"י הי' או"ר ולפ"ז תבין במעט קט הא דאמרז"ל בעת אשר יעקב אבינו נאבק עם השר שחז"ר על פכי"ם קטנים ורמזו במאמרם לשון רבים פכיים כי פ"ך ב' אותיות והמה בנצ"ח והו"ד כמש"ל והשם הטוב יכפר:

ועלהתשועות (ה) התשועות כבר קדם מאמרינו החילוק בין עזר"ה לישוע"ה נתבאר במ"א בארוכה) ישוע"ה הוא דוקא אחר הבקש' והצעקה שצעק האדם שיושיעו לומן הצרה והבעל יכולת עושה מבוקשו ומצילו מיד צר זה נקרא ישוע"ה (כענין שכתוב צעק"ה הנערה המאורש' ואין מושיע לה אלמא שהישועה היא אחר הצעק' (משא"כ עזר"ה הוא כשהבעל יכולת עוזר להמצטרך מבלי צעקה ומבוקש (כענין אורו מרוז וכו' כי לא באו לעזר"ת וכו' מבלי מבוקש הבן) והנ' כתבנו הרבה פעמים כי נשתנה הנס הזה מן הנס דפורי"ם (יפורש להלן בנוסח ההודאה) כי בעת הזעם במלכות מדי בגזירת המן הנה מבואר במגילה מה שצעקו ב"י אל י"י בצום ובכי ומספד והרעישו כל העולמות ותעל תפלתם השמים משא"כ בכאן לא הניחום היונים להתאסף ולצעוק כמבואר ביוסיפין (כמ"ש לך להלן בנוסח ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם וכו' ואחרי כן באו בניך וכו'):

והנהאעפ"כ נמצא בדברי רבותינו במדרשי' שהחשמונא"י' קודם הליכתם למלחמ' התפללו מי שענה לשמואל במצפה הוא יענינו וטעמא בעי למה הזכירו דוקא את שמוא"ל ונאמר הנה ידוע ע"פ דברי מרן האריז"ל הנה הס"מ בהאבקו עם יעקב ותקע כף ירך יעקב אזי נפגם מדת הו"ד והנה נצ"ח והו"ד מהם יניקת הנביאים ע"כ נפסק' הנבואה לגמרי בהאלף החמיש"י שהיא נגד הו"ד והנ' הנצח לא נפגם (רק בהדי הוצא וכו' כנ"ל) וגם נצח ישראל לא ישקר וזה אמר שמואל הנביא והנה ההו"ד אע"פ שנפגם בהכריח היה איזה תיקון ע"י שמואל כי ארז"ל ודרשוה מהפסוק ששקול שמואל כמשה ואהרן היינו שהיתה נבואתו מן נצ"ח והו"ד אשר בהם חתומים מש"ה ואהר"ן והנה המה החשמונאים באו לתקן את ההו"ד ע"כ ניתנו הימים האלה להודו"ת ולהל"ל ניתקן ח' ימים כי הו"ד מדה הח' מעילא לתתא ע"כ החשמונאים בתפלתם הזכירו את שמואל מי שענ' לשמואל במצפ' וכו' והנה כאשר היו להם אח"כ הנ"ס בפ"ך שהם המה אותיות אשר המה בנצ"ח והו"ד הנה הבינו אשר נתקבלה תפלתם שהראו להם מעין דוגמת תפלתם מי שענה לשמוא"ל במצפה ה"י היינו שמא"ל הי' שקול כמשה ואהרן אשר הם מרכבה למדת נצ"ח והו"ד הנה הבינו אשר נתקבלו תפלתם וזה נק' ישוע"ה שהוא אחר התפיל' וזה שאנו מודים ועל התשועו"ת הבן:

ועלהנפלאות (ו) הנפלאות כבר כתבנו לעיל דל"ג לה בכל נוסחאות הישינות ואי מיגרס גרסינן לה אפשר הוא שייך להודאה דפורים ואי"ה שם נתבאר:

ועלהמלחמות (ז) המלחמות (נוסח אחר הנחמות) רבים מהאחרונים כתבו שלא יאמרו ועל המלחמו"ת וטעמם דאפילו חרב של שלום לא טוב כמו שהבטיח הש"י בתורתו וחרב לא תעבור וכו' אפי' חרב של שלום ונ"ל דאי משום הא לא איריא דהכוונ' הוא הודא' על מלחמו' הש"י שנלחם בעדינו דרך מלחמ' בכדי להודיע חיבת אב לבנים ע"ד שכתבנו בפסוק ויאמר מצרי' אנוסה מפני ב"י כי הוי' נלחם להם במצרים הנה נמסר נלחם בקמץ שלא כמשפט הדקדוק ופירשתי דהנה מבואר שם בפרש' דהש"י נהג עמם בדרך תחבולות מלחמה ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם ויהי הענן והחשך וכו' ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו בכבדות והוא הכל בדרך מלחמות ב"ו שצריך לעשות בתחבולות מלחמה כדי להתגבר על שונאו והנה הש"י לא הוצרך לזה לעשות בחכמות ותחבולות כיון שהוא ית"ש נק' הו"י' שמהווה כל הוויות בכל עת ורגע ובהסיר הווייתו ושפעו מהם כרגע יהי' אין ואפס וא"כ אין מן הצורך לתחבולות בחכמ"ה אבל הש"י עשה דרך מלחמה להודיע חיבת אב לבנים וכ"ה בפייט שביעי של פסח ויחנו אלה מול אלה מחנה אש מול מחנה קש וכו' עיי"ש ע"כ כתיב נלחם בקמץ שהוא נקודת כת"ר למעלה מן החכמ"ה לומר שלא הוצרך כביכול לעשות מלחמה בחכמ' ותחבולות רק להודיע חיבת אב לבנים העמוסים מני בטן אשר הם עלו במחשב"ה הקדומ' (אשר ע"ז מור' נקודת הקמ"ץ) וא"כ לפ"ז גם בכאן אנחנו מודים על המלחמו"ת אשר הש"י נלחם עם היונים בשביל ישראל דרך מלחמה (עיין ביוסיפין (וכ"ז לחיבת ישראל כמש"ל ואעפ"כ מאן דגרס ע"ל הנחמו"ת לא מישתביש. והוא כענין שדרשו חז"ל בפסוק ויהי בשלח פרעה וכו' ולא נח"ם אלקים וכו' כביכול עדיין לא היתה נחמ"ה לפניו על אותן שמתו בשעבוד מצרים ועל אותן הילדים אשר הושלכו ליאור עד ששילם להם הש"י מדה במדה והמשיך את מצרים לתוך הים עיי"ש לפ"ז על כיוצא בזה אנחנו מודים גם בכאן על הנס הזה לא די שהצילנו מכף אויבינו אלא שגם היה לנו נחמה על אותן שנאבדו ונהרגו ע"י היוני"ם כי ראו במפלת השונאים ומה ששילם להם הש"י מדה במדה (עיין ביוסיפין בענין מפלת אנטיוכ"ס בתחלואים רעים):

עודיאמר ועל הנחמו"ת ע"פ מש"ל זה כ"פ בראיות הקדמונים הקדושים שהארת או"ר חנוכ"ה מן או"ר הגנו"ז והנ' עיין מ"ש לך במאמר תור' אור בשם הזהר דלזמן התחי' אפי' אותן הגופים דלא אצלחו עתיד הקב"ה לארקא עליהון רוחא דחי"י והוא מן האור הגנוז עיי"ש מ"ש שהוא לאותן שיקיימו מצות האור ההוא בנר מצוה וא"כ לפ"ז נחמה היא על אותן הרבה מישראל אשר נהרגו בידי היונים. הנה הפועל ישועות האיר לנו לדורות עולם או"ר הניסיי שהוא מהארת אור הגנוז אשר עי"ז רבים מישיני אדמת עפר יקיצו וקהל גדול ישובו והוא נחמ"ה גדולה:

שעשיתלאבותינו בימי"ם הה"ם בזמ"ן הז"ה (ח) בימים ההם בזמן הזה הנה היא כפל לשון ועוד בזמ"ן הז"ה מורה על זמן המוקדם מהראוי לומר בזמ"ן ההו"א כענין שדרשו חז"ל ביום הז"ה באו מדבר סיני (מדלא קאמר ביו"ם ההו"א. הנה דרשו כל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים ע"כ שפיר קאמר ביו"ם הז"ה דקאי על הזמן ההווה כעת כן תראה בנוסח ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמ"ן הז"ה דהכוונה על הזמן ההוה בעת לפנינו והנה לבאר זה אקדים לך לבאר מאמר אחד בשאילתות דר"א גאון פ' וישלח. וז"ל:

שאילתאדמחייבין דבית ישראי"ל לאודי"י ולשבוח"י קמ"י שמי"א בעידנא דמתרחיש לה"ו ניס"א הנה על כרחך אין כוונת הגאון להשמיענו דבאותו הזמן שצריכין ישראל לישועה ולנ"ס והש"י מושעם בנפלאותיו שיצטרכו אז להודות דזה פשיטא וגם אם נאמר דזאת היא כוונת הגאון ה"ל להביא ראיה מפסוק יותר מפורש חננני י"י ראה עניי משונאי מרוממי וכו למען אספרה כל נפלאותיך ועוד פסוקים רבים וגם ה"ל לגאון לומר בלשונו כ"ד מיתרחיש להו ניסא ואמר בעידנ"א אבל הוא להורו' דמחוייבין להודות בכל שנה בזמן שאירע נס מפורסם בשני' קדמוניו' וכאשר יתבאר לך להלן. ואמר הגאון לראי':

דכתיבהללו את י"י כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו אטו משום דגבר עלינו חסד הללו את י"י כל גוים אלא ה"ק הללו את י"י כל גוים מה דעביד עמכון וכ"ש אנן דגבר עלינו חסדו הנה דרשת הפסוק הזה היא ג"כ בתלמודא דידן פסחים והנה ע"פ פשוטו אינו מובן דהק"ו פריכא הוא דאדרבא כיון דאנן מלומדים בנסים שב לנו הדבר כהנהגת הטבע ואין אנחנו חייבים להודות על כל נס ונס משא"כ האומות כשיארע להם איזה ישועה הוא להם ענין חדש כמו פרי חדשה וצריכין להודות ובישראל אין כאן חידוש אבל לפי מ"ש דכוונת הגאון אינה על זמן ההוה שנעשה הנס רק על השנים המאחרות אחר הנס כשיגיע הזמן שאירע ביום כזה נס מחוייבים להודות ברוך שעשה ניסים בימים ההם וכו' הנה לפ"ז יונח שפיר ואקדים לך דהנה כמה וכמה ניסים נעשו לישראל ולא נקבעו לדורות להודו' ולהלל ביום ההוא בכל שנה ושנה כגון יום שהעמיד יהושע את השמש ויום מפלת סנחרב ונחלי ארנון וכיוצא. ויש מהניסים שנקבעו לדורות אפי' אינן מבוארין בתורה כגון חנוכה ופורים. אבל הוא דהנה ישוע' ונס הוא ע"י שהפועל ישועות מאיר איזה אור חדש בשמים ממעל בספירות עליונות ועי"ז מתהווה הישועה ונס בארץ מתחת והנה ישנו נס וישוע"ה שהתגלות האור בשמים ממעל הוא רק לשעתו בעת הצטרכות הישוע'. וישנם ניסים אשר נעשו בחיב' יתיר' לישראל אשר האור ההוא הנגל' בשמים ממעל בעת הצטרכות הנס נקבעו הימים האלה לדורות בגזירת היוצר אשר שוב בכל שנה ושנה בהגיע היום ההוא שוב מתגלה האור ההוא כמו בשעת הנס ע"כ נקבעו הימים האלה לזכרון לדורות להודות לי"י כי טוב כי לעול"ם חסד"ו והנה בזמן הנבואה הנה כשמבואר בדברי הנבואה באיזה י"ם בשנה ובחדש נתהווה הנס נדע שהתגלות האור יהי' בכל שנה ושנה בזמן הזה וכשאינו מבואר בדברי הנבואה יום הנס לא היה ההתגלות רק לשעתו ולא נקבע לדורו' והנ' זה כוונת הגאון בכאן באומרו בעידנ"א דמתרחי"ש ולא אמר דאיתרחי"ש משום דאיתרחי"ש משמע כבר איתרחי"ש אבל באומרי בעידנ"א דמתרחי"ש משמע עד היום מתרחי"ש הנס בזמן הזה הבן הדבר:

ומעתהיתבאר לך ראיית הגאון מן הפסוק הללו את י"י כל גוים וכו' דהנה כשיארע איזה ישועה לגוים כגון פלשתים מכפתור וארם מקיר הנה התחדש' הישועה אין רק לשע' אבל מעולם לא נעשה ישוע' לגוי וממלכה אשר יהיו להם הארת הישועה בכל שנה ושנ' בבוא הזמן ההוא אבל בישראל כתיב זכ"ר עשה לנפלאותיו היינו עושה הש"י לנפלאותיו כענין כח הזכר המוליד בדומה כן יום הישועה מוליד בדומה הארה ההוא בכל שנה וכן כתיב זכר"ו לנפלאותיו וכו' זרע ישראל עבדו וכו' אשר בהם דייקא נוהג המנהג הזה שיהיו הנפלאות מולידים האר' ההוא לדורות עולם והנה זה נק' התגברות החס"ד ואמ"ת לעולם קושטא קאי וז"ש הללו את י"י כל גוים מה דעביד עמכון הגם שהיה ישוע' רק לשע' התגברות שר על שר ואומה על אומה ברצון הגוזר וכש"כ אנן דגבר עלינו חסד"ו ואמת י"י לעולם שנתהוו לנו ניסים בהתגברות החסד אשר יהי' אמת י"י לעולם אשר בכל שנה יתגלה האור הנערב ההיא לפעול ישועות בקרב הארץ ולפ"ז הרי שלך לפניך להבין נוסח ההודא' שעשית לאבותינו בימים ההם וגם הם ההוים בזמ"ן הזה בכל שנה ושנה. ובזה תבין נוסח הברכה שמברכין בשעת הדלקת הנרות שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה שהביא הלבוש ז"ל נוסח לומר ובזמן הזה (וכן מצאתי בסידורי הספרדיים) ותמהו האחרונים ע"ז שאין לגירסא הזאת טעם ולפמ"ש יונח אבל עכ"פ העיקר הוא כגירסתינו כיון שאומרים שעשית וכן בברכה שעש"ה הכל לשון עבר היינו שפעל פועל הישועות מכבר מאז ומקדם בשע' התגלות האור בגבהי מרומי' שיתגלה האור גם בזמן הזה הבן הדברים:

ולפ"זתבין טוב טעם ודעת הא דתנינן במס' סופרים אסור להדליק בנר ישן הנה אם הטע' הוא רק משום ביזוי מצוה יקש' הלא נר שבת ויו"ט ג"כ מצות הוא ולא מצאנו חומרא זו והנראה שה אע"פ מה שקבלנו מרבותינו נוחי נפש בהך דינו הקורא את המגילה למפרע לא יצא פירשו לנו רבותינו (ברמז) הקורא את המגילה למפרע היינו שמספר וקורא רק מעש' שהיה למפרע זה כמה שנים ואינו מבין אשר זה הנס היינו התגלות האור שוב מתגלה בכל שנה ע"כ נתקן לזכרון לדורות קריאת המגילה אשר כל השמות והאורות הנרמזין בה שוב יתגלו הנה מי שאינו מבין זה ואינו מאמין רק קורא למפרע מעשה שהיה לא יצא י"ח והנה זאת ההלכה במגילה היא אשר נכתב' בספר ופעולת התגלות אור הנס בגבהי מרומים נעשה על ידי קריאתה והנה חנוכ"ה לא ניתנה לכתוב כמ"ש בגמ' ופעולת התגלות אור הנ"ס נעשה ע"י הדלק"ת הנרו"ת הנה לרמז זה ג"כ תיקנו אסור להדליק בנ"ר ישן לרמז כנ"ל שאין להדליק רק בשביל מאי דהוה מעשה שהיה רק צריך להדליק מחדש כדי שיתגלה האור גם עתה במצות הדלקה ודי בזה:

הגה לא נמצא זה בתלמודא דידן אבל יש להוכיח זה מהא דתניא עששי"ת (פרש"י כלי גדול של זכוכי') שהיתה דולקת מע"ש למוצאי שבת מכבה ומדליק' וקשה למה נקטו עששי"ת ולא אמרו נר שהיה דולק מע"ש אלא ע"כ משו' דסתם נר בכ"מ הוא כלי של חרס ואסור להדליק בו כשכבר הדליקו בו פעם אחת ונראה שהוא ישן כמבוא' כאן במ"ס כנ"ל:

בימי(י) מתתיהו (ראיתי בנוסחאו' הספרדיים מתתי"ה וכוונתם מחמת שכן נזכר השם הזה בד"ה אבל אין לזה הכרח ויתבאר אי"ה כי לא במקר' הוא) שייך לעיל סימן ז':

הג"ה הנה לפי מ"ש לך כל הנ"ל הנה תקנו חמשה לשונות נגד הד' מלכיות ונגד השרשיי גלות מצרים עמש"ל:

כתבוהמקובלים כל הניסים והנפלאות שנעשו לישראל הכל נעשה ע"י שם מ"ב וזהו לעושה נפלאות גדולות לבד"ו בגימ' מ"ב עכ"ד ונ"ל דהנה מ"עש' ב"ראשית ע"י שם מ"ב כידוע מן ב' בראשית עד ה' של ובה"ו נרמז שם מ"ב ע"כ כל התהוות הוי' חדש' מן שם מ"ב ונ"ל דלבעבור זה תקנו בהודאה חנוכ"ה ופורים ב"ימי מ"תתיהו ב"ימי מ"רדכי נרמז בהתחל' ר"ת שם מ"ב ואחשב' לדעת דזכות התורה היא הפועלת ניסים שלא כטבע דהנהגת התורה הוא למעלה מן הטבע וגם התורה היתה כביכול כלי אומנתו של הקב"ה במ"ב ע"כ כל התהוות הוי' חדש' ג"כ ע"י התו"ר' וכל שידוד המערכה ע"י התורה הוא הנה תמצא התחלת ב' התורות בכתב ובע"פ ב"ראשית. מ"אימתי שם מ"ב ודברת ב"ם:

מתתיה"וכבר כתבתי לך דכל דבר ניסיי לא במקר' הוא ובפרט בכאן יש להתבונן התחיל בימ"י מתתיה"ו ולא זכר אח"כ ממנו כלום ע"כ הכוונה עלהשם מתתיה"ו שהי' נקרא ראש הדור ההוא ולא לחנם הוא ואען ואומר ע"פ האמור בזהר חדש וז"ל איתבדרין ישראל לד' רוחות לקביל ד' גליות אות חד בגלותא עמהון בבבל אות י' במד"י אות ה' ביו"ן אות ו' באדום אות ה' אחרונה עיי"ש א"כ אחר גלות יו"ן שנשלם תיקון ג' אותיות יה"ו ע"כ היה שם ראש הדור אשר נעשה הנס והגאולה על ידו מתתיה"ו רצ"ל מתת יה"ו שהנשמה הזאת הבא' בדור ההוא מתנה לעולם להשלים החפץ הנרצה עד כי בהשלמת הגלות החל הזה יושלם התיקון הגדול והי' הו"י' למלך עכ"ה ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד:

ע"כעד השלמת מלכות מד"י ניתנו הניסים לכתוב כי עד שם הי' התיקון לאות ה' ראשונה שהיא בינ"ה נק' כת"ב (עיין בספר מאורי אור) משא"כ במלכות יו"ן הנס דחנוכ' לא ניתן לכתוב רק לכלל' עם תור"ה שבע"פ סוד ה' אחרונה אשר תושלם במהרה בימינו:

עלכן קראו לימים האלה חנוכ"ה הוא חינוך והרגל לגאולה העתידה ב"ב. ע"כ ויאמר אלקים יה"י או"ר הנדרש במדרש על אורו כל מלך המשי"ח באחרית הימים כאשר תתבטל המלכות הרביעית הנרמזת בע"ל פנ"י תהו"ם והנה הקדים הש"י לעשות הארת האור בנס ע"י נר מצוה הלזה בכדי שיהיו הדודי' באחדות כמו הריעי' דלא מתפרשין לעלמין ועוד יתבאר אי"ה:

ועודתקבל שכר על הדרישה שם מתתיה"ו הנה שיעור קומת הדין הם י' פעמים אלקי"ם בגימ' תת"ס סוד קווצותיו תלתל "ם ומתמתקים ומתהפכי' לרחמים ע"י המשכת והארת הא' פלא עליון רחמים רבים ומזה מתהוו' פלאות לישראל (דרש נא כיום את דבר י"י בספרי הרב הקדוש מג"ע אשר זה היה מגמת אברהם בהתגוררו בארץ פלשתי"ם (בגימ' תת"ס כנ"ל) שיעור קומת הדין להמתיק הנה אח"ד היה אברה"ם המשיך א' לתת"ס) הנה באחרית הימים אשר יושלם כל התיקון בגלות החל הזה הנה יהיו הב' גואלים תרין משיחין נחמ"י' ב"ן חושיא ל מנח"ם ב"ן עמיא"ל חושבנם תתס"א (אשר לזה אמר' רחל אמנו בלידת יוסף אס"ף אלקי' אס"ף בף רבתי דאי"ק בכ"ר הנה הוא תתס"א דכשנולד יוס"ף הנה יש כבר מציאות לתרי"ן משיחין כי יהודה כבר נולד (עיין כ"ז בדברי הרב הקדו' הנ"ל) והנה להיות הימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור זה שמם וזה זכרם חנוכ"ה חינוך לגאולה האחרונה הנה היה שם ראש הדור אשר על ידו נעשה הנס. מתתיה"ו תתס"א מנין התרין משיחין גואלים האחרונים אשר על ידם יהי' גמר התיקון בהתמתק כל קומת הדין ע"י אלף פלא עליון ע"כ אנחנו מתחילין בהודאה לומר בימי מתתיה"ו ומסיימים וקבעו שמנת ימי חנוכ"ה אלו שמא גרים חינוך לגאולה האחרונה ב"ב אמן:

ותתבונןלפ"ז ברמז הפסוק תהל"ת הו"י' ידבר פי ויברך כל בש"ר שם קדשו לע"ו תהל"ת הו"י' ידבר פי בימי חנוכ"ה תהל"ת הו"י' בגימ' תתס"א מנין מתתיה"ו ועי"ז ויברך כל בש"ר שם קדשו לע"ל בגאילה האחרונ' כשיתגלו הב' משיחין בגימ' תהל"ת הו"י' יברך כל בשר כנסת ישראל נקרא היפ"ה בנשי"ם בגימ' בש"ר הוא בשר קדש ותתבטל מלכות אדו"ם וישמעאל בגימ' בש"ר טמא עיין כ"ז במג"ע והיתה לי"י המלוכה ועיין בדרשותינו במגיל' אסתר בענין ארו"ר המ"ן (בש"ר טמא) ברו"ך מרדכ"י (בש"ר קודש) וחייב אדם לבסומי' וכו' ועיין בתוספת שכתבו שלא ידע לחשוב חשבונות הבן הדבר:

וארמוזלך עוד הנה שם התרין משיחין גואלים האחרונים נחמ"י' ב"ן חושיא"ל מנח"ם בן עמיא"ל הם בגימ' בי"ת המקד"ש הוא בנין השלישי אשר יקויים לעולם והוא הנק' בי"ת לא כאברהם שקראו ה"ר ולא כיצח' שקראו שד"ה אלא כיעק' שקראו בי"ת והו' יהי' בי"ת המקד' והנה ראש הדו' אשר על ידו נעש' הנס ויצאו לפועל ימי חנוכ"ה חינוך והרגל לגאול' האחרונ' אשר יהי' בנין בי"ת המקד"ש האמיתי קיי' לעד הנ' היה שם הצדי' הז' מתתיה"ו מנין בית המקד"ש הנה מתחילין בהודא"ה בימי מתתיה"ו ואח"כ אומרי' וטהרו את מקדש"ך וכו' הבן הדב' כי קצרתי:

ואומרלך עוד דבר נחמד שם בעל הנס מתתיה"ו הוא ע"פ מה שידעת אכילת זי"ת קשה לשכח"ה וכ' האריז"ל הוא דוקא האוכלו בלא כוונה המצטרפת אבל האוכלו בכוונ' הוא טוב לזכיר"ה והנה כוונת זי"ת הוא א"ל אלקי"ם מצפ"ע בגימ' זי"ת ויוצאים מן ג' אותי"ת יה"ו דהיינו כידוע לך ז' שמות המרגלא מן ז' ברכות שמ"ע של שב"ח יוצאים מן ז' אותיות אה"י יה"ו וכוונת הג' ברכות אחרונות הם ג' שמות הנ"ל אשר מספרן זי"ת יוצאי"ם מן ג' אותיות יה"ו הנ"ל ומעתה בין תבין כשעמדה מלכות יו"ן וכו' להשכיח"ם תורתיך כי מלכות יו"ן היא חש"ך כמש"ל ויתבאר להלן אי"ה חש"ך שכ"ח והש"י פעל הנס ע"י שמן היוצא מן זית אשר זה כוונתו לזכיר"ה ג' שמות היוצאים מן יה"ו וע"כ הי' שם הכה"ג אשר הפ"ך הי' חתום בחותמו מת"ת יה"י:

ומעתהתתבונן הנס המופלא הזה שמצאו פ"ך שהי' חתום בחותמו של כ"ג אשר הי' שמו מת"ת יה"ו דודאי לא הי' המנהג כן שיהי' הכה"ג חותם השמנים דעל השמנים ויינות וסלתות היו ממונים וגזברים לספק המצטרך אבל הדבר הזה הי' ניסיי שהפך הזה שמצאו הי' חתים עליו שם הכה"ג מת"ת יה"ו להורות על הכוונ' הנ"ל מת"ת הש"י מן ג' אותיות יה"ו להפר עצת היונים שחשבו להשכיחם התור' ותהי להיפך זכרו"ן לבני ישראל עד עולם הבן כי נחמד ונעים הוא:

ומעתהלא יקשה לך מה שהקשו הפוסקים מה הי' הנס ביום הראשון כי הלא תראה שהי' נס נפלא. שהי' חתים על הפ"ך שם כה"ג מתת יה"ו דבר שלא נראה ולא נשמע מעולם ומאת הש"י היתה זאת ברוך המפליא פלאות:

ותתבונןלפ"ז מש"ל (במאמר תורה אור סי' י') מתתיה"ו בגימ' רא"ש השנ"ה אשר הוא יו"ם הזכרו"ן אשר הוא מסוגל לזכיר"ה לעקרים ולעקרות והנ' מקובל מרבותינו נוחי נפש אשר גם ימי חנוכ' המה בסגול' מעין זה והנה ע"פ דברינו הנ"ל תשכיל ותבין דבר מת"ד אשר גם הימים האל' נזכרי"ם ונעשים בכל דור ודור הבן מאד ועוד יתבאר אי"ה בטעמי יום השמיני הנקרא בפי כל ישראל זא"ת חנוכ"ה:

הדברלשמוע שם מתתיה"ו הנה בנס דפורים תקנו משת"ה ושמח"ה והוא עבודת הוש"ט. וחנוכ' תקנו להודות ולהלל היא עבודת הקנ"ה שיהיו שניהן משועבדין לעבודת הש"י ועפ"ז פירשתי רמז הפסוק ע"ת לעשות לי"י הפרו תורתיך ע"ת בגימ' קנ' ושט דהנה בימי אחשורוש פגמו בושט שנהנו מסעודתו של אותו רשע והושט הוא כח גופני שעל ידו ניזון הגוף ע"כ הית' הגזיר' על הגופות וכאשר עזר הש"י לעמו קבעו חז"ל יו"ט ברוה"ק סעודת מצוה בוש"ט ובימי היונים פגמו בלה"ר וביטול תורה שהפג' היא בקנה והית' הגזיר' לבטלן לגמרי מן התור' ותפלה שהן בקנה ולא רצו לאבד הגופות דוקא רק הנפשות כי הדיבור בקנ"ה הוא פעולה נפשיית כמד"א נפשי יצאה בדברו ויהי האדם לנפש חי' מתרגמינן לרוח ממללא וכאשר עזר הש"י לעמו קבעו יו"ט במצות להודות ולהלל בקנה וא"כ ב' המועדים הללו ניתקנו לזכרון לשעבד הושט והקנ"ה להבורא עולם ב"ה והמה מסוגלין להניח שורשן ליסוד מוסד לכל השנ' (ארשום לפי שעה למזכרת קר"ן השור בגמטריא מתתיה"ו):

ע"כאמרו חז"ל מבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה (והה"ד לשמחת פורים) ולנ"ר חנוכה כי בהשתעבד הושט והקנה להש"י תתקיים התור' בלי מונע והדברים הללו ארוכין וקצרתי בכאן וזה רמז הפסוק הנ"ל עת לעשות ל"י כשיגיע זמן העת לעשות לי"י היינו קנ"ה וש"ט בגימ' ע"ת. אז הפרו תורתיך כי מבטלין תלמוד תורה בשבילן:

והנהכשעמדה מלכות יו"ן על ישראל כבר כתבתי לך כ"פ עמדו בחכמתם החיצונית חכמת יון לבטל חכמות התורה ולהגביר חכמת החיצונית חכמת יון והוא מבחי' נחש והנחש היו ערום וכו' ע"כ יו"ן בנון רבתי דאי"ק בכ"ר בגימ' תשי"ו סוד ב"פ נחש דכר ונוק' דקליפת נחש בריח נח"ש עקלתון והנה ראש הדור אשר עמד לנגדן ונעשה הנס על ידו הי' שמו מתתיה"ו מנין תשי"ו נוסף בשמו מנין קנ"ה שניתקן על ידו שעבוד הקנה להש"י להודות ולהלל לשמך הגדול:

בןיוחנן (יח בן יוחנן) יש להתבונן בנוסח ההודאה דפורים לא ייחסו את מרדכי לומר מרדכי בן יאי"ר וכו' ולמה ייחסו בכאן את מתתיה"ו ונ"ל ע"פ מ"ש כ"פ במה שארז"ל גדול' עביר' לשמה כמצו' וכו' והנה נכתב אצלינו בהא דקיי"ל מיום שאמר הקב"ה ראה נתתי לפניך היוה את החיים וכו' לא נעשה שום דבר רק עשיית האדם בעצמו פעולת המצוה לעורר הטו"ב והחיים והשלום וסגולת העבירות לעורר הרע ח"ו והנה בהצטרך האדם לעורר הרע על שונאי ישראל והצוררים המעיקים לישראל הנה מאיזה סגולה תהי' זאת הפעול' אם ע"י עשיית המצות שיעשו ישראל הנה סגולתן לעורר טוב ואם ע"י עבירות הרי אסור לעשותן והנה קבלנו מרבותינו (ויש אתנו דרך אחר) שסגולת הדבר הזה נעש' ע"י עביר"ה לשמ"ה כי סגולת עשיית העביר' לעורר הרע אבל להיות העביר' לשמה הנה הרע הזה המתעורר ע"י העביר' יהי' לטובת ישראל כמו המצות כי יכלה הרע ההוא את צורר ישראל (עמ"ש בס' אגרא דכלה פ' ראה):

והנהיוחנן כ"ג עשה כעין עבירה לשמה במה שביטל הודיי"ת המעש"ר הנה הוא ביטול מ"ע דאורייתא ועשה זה לשם שמים וזכותו בזה עמדה לבנו אחריו בהתעוררת הרע על ראש רשעי' היונים בעת המצטרך ע"כ נרשם בהודא' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן דייקא לומר ראה והבן גדלות העביר' לשמה הוא יוחנן שעש' לשם שמים בביטולו ההודא' נמשך הדבר ע"י בנו מצו' לישראל להודות ולהלל לשמו הגדול ית"ש:

ויתפרשעוד אומרו ב"ן יוחנ"ן דייקא הנה קבעו שמונת ימי חנוכ"ה והנ' הקשו מה הי' הנס ביום הראשון הנה כבר כתבנו שמציאת הפ"ך בעצמו הי' נס מפורסם שנשאר קיים ומונח בחותמו של כ"ג דבר כזה אשר לא הי' מן הדרך והמנהג לעשות שיחתום כ"ג את פכ"י השמ"ן והנ' נשאר הפ"ך הזה והי' לנס והנה הנשארת הפ"ך הי' בעת הזעם מזה נשמע שגם בעת הזעם מצפ' הש"י לחוננינו ולא ינום ולא יישן שומר ישראל הגם שנדמה שבעת הזעם הוא בהסתר פנים והוא כעין תנומה ושינה ח"ו אבל הנך רואה שבעת הזעם השאיר השם יתברך את הפ"ך בנס בכדי שיהי' לנס ולששון ולשמח' לישראל הבן הדבר היטב:

והנהיוחנן כ"ג ביטל את המעוררין שהיו אומרין עורה למה תיש"ן וכו' והי' זה שכרו מתתיה"ו בני שממעש' הנס שנעש' לו נתודע לכל אשר לא ינום ולא יישן שומר ישראל רק גם בעת הזעם מצפ' לחננינ"ו ע"כ קבע"ו שמונ' ימי חנוכה כי עיקר הוראת פלא הנס הזה הי' ביום ראשון הבן הדבר:

ויתפרשעוד להיות יוחנן כ"ג ביטל את הנוקפי"ם שהיו מסרטין לעגל בין קרניו כדי שיפול לו דם בעיניו ולא ירא' והנה ביטול זה מפני שנראה כבעל מום כיון שאינו רואה והי' זה שכרו מתתיה"ו בנו על ידו נרא' או"ר זרח בחושך אור לישרים וגם חדש כסלו בשיעור קומת הראש הוא בחי' עי"ן (שמאל דדכורא) ומז' העי"ן יצא אור לישרים:

ויתפרשעוד דהנ' עד ימיו של יוחנן הי' פטיש מכה בירושלים במוע"ד ועמד הוא וביטל' הגם שהוא דבר האבד עכ"ז כיון דאוושא מילתא איכא זלזול למועד הנה הי' זה שכרו על ידי מתתיהו בנו ניתקן מוע"ד אחר בפרסומי ניסא ואוושא מילתא וי"ל שע"כ נהגו שלא לעשות מלאכ' בשעת פרסומי ניסא בהדלקת הנרות:

ויתפרשעוד דהנ' בימי יוחנ"ן אין אדם צריך לשאול על הדמאי הניקחת מעם הארץ שאינו בן תורה והי' זה שכרו ע"י מתתיהו בנו ליהודים היתה אור' זו תור"ה בנר מצו' ותורה אור בתגבורת חכמ"ת התור' ע"י השמן (הרומז לחכמ"ה כמ"ש כ"פ) והי' חתום בחותמו של כ"ג (הרומז לחכמ') והדליקוהו במנור"ה בדרום הרוצ' להחכי"ם ידרים:

אחריכל הדברים הנ"ל הנה יונעם לחיכך ב"ן יוחנ"ן שמא גרים לשון חנינ"ה שהיא מדה הג' וחנו"ן נראה מן התור' אשר המדה הזאת מסוגלת לבנים כמ"ש יעקב הילדים אשר חנ"ן אלקים את וכו' ובנימין שלא הי' אז עדיין בעולם הנה ברכו יוסף בחנינ"ה אלקים יחנ"ך בני והנ' עוד זאת כבר ידעתיך אשר י"ג מדות שהתור' נדרשת בהן בתור' שבע"פ מכוונים נגד הי"ג עליונים בתור' שבכתב והנ' תראה המד' הג' המכוונת נגד וחנו"ן (המסוגל לבנים כנ"ל) הנה הוא מדת בני"ן א"ב הנה עמוד והתבונן בנין הא"ב) יוחנן (לשון חנו"ן) גרם זה לבניו כי הש"י לא קיפח שכרו בכל מה שעש' לכבודו ית"ש וכמו שביארתי לך לעיל:

וירצהעוד אומרו בימי מתתיה"ו בן יוחנ"ן דייקא הוא עפ"י מ"ש כ"פ שבנס הלזה לא הי' אתערותא דלתת' כי הדור לא היו צדיקי' כ"כ וגם לא הניחו' היוני' להתאסף ולצעוק אל י"י בצום ובכי ומספד כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר וא"כ לא הי' איתערותא דלתת' כ"כ לישוע' ונס והי' הדבר כעין מעש"ה בראשי"ת שהספיק מחשבתן של ישראל (מה שיסגלו אח"כ כמ"ש רז"ל ישראל עלו במחשב' הגם שלא היו עדיין במציאות הספיק מחשבתן של ישראל מה שיסגלו אח"כ כמו כן הי' מעין אותה דוגמא במעש' הנס הלזה שהספיק מחשבתן של ישראל מה שיסגלו אח"כ בעת הישוע' ע"כ אמרו בהודאה זו ואח"כ באו בניך וכו' מה שלא אמרו בהודא' דפורים מה עשו הבנים אח"כ ויבואר אי"ה להלן ברחב ידים בענין הנס דמנור' ובענין הנוסח דהודא' ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם בעת צרתם וכו') והנה שם ראש הדור הי' מתתיה"ו שמא גרים לכו חזו מפעלות י"י אשר שם שמות בארן א"ת שמות אלא שמות שם מתתיה"ו מאת י"י להורות מתת אלקים. במתנ' בלא התעוררת מעשה התחתונים כ"כ והי' בן יוחנ"ן להורות על מתנת חנם כענין מדת וחנו"ן וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון וכו':

וירצהעוד אומרו ב"ן יוחנ"ן דייקא הנה אמרו בגמרא שהנס הזה (וכל מצות הלכות נ"ר חנוכ"ה) לא ניתן לכתוב רק הוא מבחי' תורה שבע"פ וכבר ידעת התור' שבע"פ הוא מה שאין הצדוקים מודין בה והנ' יוחנן כהן גדול

הג"ה הנה יש להסתפק אם הוא אותו יוחנן עיין בתוס' ברכות אבל דברינו בדרך הספק ואפשר ואפי' אם נאמר שזה הוא רחוק לומר אשר ח"ו נעשה לגמרי צדוקי רק היה דבר זה כעין שגיאה והבן: שימש פ' שנים בכהונה גדול"ה ולבסוף וכו' הנה להיות שאעפ"כ הי' צדיק גמור והיה שגיאה לפי שעה (ועיין בכתבי האריז"ל שהדבר הזה בא לו מחמת איזה ענין במסה"נ בנפילת אפי' הנה תתבונן שהי' זה רק כעין משגה לגדול וקדוש כמוהו הבן ע"כ) הנה בא מתתיהו בנו ותקן מצו' בתור' שבע"פ והאיר נרותי' לדורות וזהו שסיימו בהודא' וקבעו שמונת ימי חנוכ' אלו להודות ולהלל לשמ"ך וכו' דייקא בסוד הכתוב ויעש דוד ש"ם דרשו בו בזוה"ק מלכותא קדישא סוד תור' שבע"פ ובזה נעשה תיקון גדול להפגם לא יגרע מצדיק עינו וברא מזכה אבא והש"י יודע האמת ודברינו בדרך אפשר:

ועודארמוז לך יוחנ"ן כה"ן גדו"ל בגימ' אריא"ל שם הקולמו"ס (בגימ' כנ"ל) לכתיב' ומיוחנן כ"ג ואילך לא ניתן לכתוב ע"כ לא כתבו את הנס בכתובי"ם רק הדליקו נרות אריא"ל לשון אור וכבר כתבנו שהוצרך מתתיה"ו לתקן מצו' בתור' שבע"פ אשר לאורה נסע ונלך:

כתבהרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל בפ' אמור אל הכהנים התחיל שבת. ורגלים. פסח. ועצרת ר"ה וי"כ סוכות (וסיים) וידבר משה את מועדי י"י אל ב"י וסמיך לי' ויקחו אליך שמ"ן זי"ת ז"ך כתית למאור רמז לחנוכ"ה שמן זי"ת מצו' מן המובחר עכ"ל נ"ל דשם נאמר צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' אל"ף ק' כמנין בימי מתתיהו בן יוחנ"ן ע"ה והנ' מה שהוא חסר א' עיין מש"ל במאמר תור"ה או"ר סימן ב' וסי' ג' ותתן מעדנים לנפשך ומעת' תבין למה אומרים בהודא' בן יוחנן כי נרמז כן בתור':

ותתבונןעוד אמרו בגמר' סוטה יוחנן כ"ג שמעבת קול מבית קה"ק נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא וכו' וכתבו אותה שעה כיוונו ובלשון ארמי הי' אומר ופרש"י נצח טליא וכו' דהלכו פרחי כהונ' בני בית חשמונאי להלחם עם היונים לפני יוה"כ ונלחמו ביוה"כ ושמע יוחנן ג"כ (זה) כשהי' עובד עבודת יוה"כ עמש"ל סי' ג' ע"כ הזכירו את יוחנ כ"ג בהודא':

הנהאמרו בגמר' תקנו י"ג השתחוואות בבהמ"ק נגד י"ג פרצות שפרצו מלכי יון בבהמ"ק וכשגברו החשמונאים גדרום הנה כתבנו במ"א דהרשעים היונים בכוונ' פרצו י"ג פרצות שלא הניחו לישראל לעורר הי"ג מדות שלרחמים והנה החשמונאים החזירו עטר' ליושנ' ואכ"מ להאריך והנה מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן י"ג אותיות לכוונ' הנ"ל:

כהןנדול כהן נעשה הנס והישוע' ע"י כהנים בני לוי עיין בזוהר ובמקובלים בענין הס"מ שנאבק עם יעקב אבינו יגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב עי"ז נפגם אור ההו"ד (ע"כ נפסק' הנבוא' באלף החמישי שהוא נגד הו"ד שנהפך וכו' כל היו' דו"ה ועוד קוד' האלף הד' בחי' נצח כי בהדי הוצא וכו' כמ"ש כ"פ) והנה הנס דחנוכ"ה הי' לתקן אור ההו"ד (הארת הנרו"ת הוא מהארת אורהגנוז כמ"ש כ"פ והוא במקום נבוא' כמ"ש כ"פ) ע"כ ניתקן להלל ולהודות והנ' המלאך שנאבק עם יעקב בא לקטרג אותו להיות שאמר עשר אעשרנו לך ולא עישר את בניו הנה עמד יעקב ועישר את בניו ונפל לוי בגורל לחלק הש"י כמבואר כ"ז בתרגו' המיוחס ליונתן ובדברי חז"ל והנה תבין תחלת אביקו הי' על שלא הפריש המעשר מהבנים ובהפרישו את לוי למעשר הנ' הי' תיקון והנה בעת התאבקו ותקע כף ירך יעקב נפגם הה"וד ע"כ תיקון אור ההו"ד הי' ע"י הכהנים בני לו"י הבן הדבר היטב וניתנו הימים להודו"ת ולהלל:

ועודאפרש לך טעם כי בפגם ההו"ד דקדוש' הנה נתגבר ח"ו הו"ד דסט"א זה לעומת זה (לזה תמצ' בעוה"ר עיקר התגברות האומות על ישראל בשמדות וגזירות משונות הי' באלף החמישי הו"ד כל היום דו"ה כמ"ש הכתוב והוד"י נהפך וכו' ומה שקדם החורבן והגלות עוד קע"ב שנה קודם אלף החמישי בסוד הכתוב ואת' תשופנו עק"ב הוא כי בהדי הוצא וכו' כמש"ל ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצא גם מן אלף הששי) והנ' הז' עממין שכבשו בנ"י הם חג"ת נהי"ם דסט"א וסדרם מקובל בידינו מפי כבוד אדומ"ו הרב הק' כק"ש מו' יעי"צ זצוק"ל. הכנענ"י חסד דסט"א החתי גבור'. האמורי ת"ת הפריז"י נצ"ח החו"י הו"ד היבוסי יסוד הגרגשי מלכותו. והנ' החוי הוא הו"ד דסט"א שנתגבר ע"י אביקת הס"מ עם יעקב הנה המלחמה הראשונה להתגבר על החו"י (הוד דסט"א) הי' המתגברים בזה שמעו"ן ולו"י בשכ"ם החוי נשיא הארץ והנה המתחיל במצו' אומרים לו גמור אבל שמעון אבד מעלתו בשיטים להיות בשכם קינא על הזנות ובשיטים וכו' ונשאר המעל' הזאת רק ללוי ע"כ גם בכאן תיקון אור ההו"ד ולהתגבר על הו"ד דסט"א הוא ע"י הכהנים בני לו"י המתחיל במצו' ובז' תבין כוונת הקליפה יו"ן בעת התגברות' גזרו בתול' הנשאת וכו' תבעל לטפסר תחל' והוא כענין שעש' החוי במעש' דינ"ה והכהנים החשמונאים בני לוי בהתגברם גזרו על בת אל נכר לעשו' משמרת למשמרת:

ועודבה שלישי' נעש' הנס ע"י כהני"ם הנה בודאי הי' מבני פנחס ניתן לו ברית שלום שיהי' הוא המבשר שלום ב"ב בגאול' האחרונ' (ע"ש בתרגום המיוחס ליונתן) והנ' נק' הימים האל' חנוכ"ה שהוא חינוך והרגל לגאול' האחרונ' כאשר כתבתי לך כ"פ ועוד יתבאר אי"ה והנ' אמרז"ל במדרש ביום שעל' אליהו (הוא פנחס) למרום בו ביום הועמד מלך לאדום (הוא עש"ו שונא שלו"ם חושבני' דדין וכו') ממילא היום שיבא פנח"ס הוא אליה"ו בהחזר' לבשרינו בשלו"ם תתבטל מלכות עש"ו שונא שלו"ם והית' לי"י המלוכה הוא יום המקוו' לי"י והנ' להיות הישוע' הזאת בביטול מלכות יון הי' כעין חינוך והרגל לגאולה העתיד' ב"ב שבא פנחס אליהו לבשרנו בשלום ע"כ הנס הזה נעש' ע"י הכהנים מזרע פנחס הם המברכים את ב"י בשלו"ם ונעש' הנס בנר הוא שלים בית כמשארז"ל:

ורביעיבקדש טעם שנעש' הנס ע"י כהני"ם (והוא דרך חידוד פטטיא דאוריית' טבין הנה כתבו הראשונים טעם שנפלו ישראל ז' עממין מן הע' אומות מפני שיש להם בעוה"ז דין בנות וניטלין רק עישור נכסי' ולעתיד ב"ב יורשו הכל כדין בנים ועוד כתבו טעם היות שניתן לאברהם אבינו הכהונ"ה וניתן לו המעש"ר (כי יוצאין י"ח בנתינת מעשר לכהן ובפרט כשאין בן לוי נ"ל) וכתב הרב הגדול מ' חיד"א זללה"ה דנ"מ בין ג' הטעמים הוא לענין אי מצי לסלקינהו בזוזי דאי הטעם משום מעש"ר לכה"ן לא מצי לסלקינהו בזוזי ובזה אמרתי טוב טעם על מה שארז"ל אשר כל השבטים הניחו בא"י יתידות הארץ והיינו שהניחו מן האומות בחלקם בארץ וישומם למס עובד והורש לא הורישום) משא"כ יששכ"ר לא הניח יתידו' הארץ ואמרתי הטעם דסברת השבטים שהניחו אותם ולקחו מהם מס הוא סברו דירושת ז' הוא מטעם עישור נכסים ע"כ יכולין לסלק אותם בזוזי ע"כ נתנו את הכנעני למס והורש לא הורישום מן הארץ וסברא יששכר דגם בעוה"ז דינם כבנים דאי הוה לנו הדין בנות הרי כתיב בתור' ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם והנ' יששכר הוא העיקר העוסק בתור' דן דין זה מהנתן לנו הש"י את התור' על כרחך דינינו כבנים ממילא על כרחך טעם נתינת ארץ ז' עממין לנו הוא מטעם כהונ"ה וא"א לסלק אותם בזוזי ע"כ לא הניחו יתידות הארץ והנ' מלכות יו"ן עמדו על ישראל להשכיחם התור"ה וכיון שאין עסק התור"ה ח"ו אין כאן הוכח' שא"י דוקא של ישראל כי יכולין לומר שניתן להם א"י מטם עישור נכסי ויכולין לסלק אותם בדבר אחר ע"כ בשעת הנס שחזרו ישראל לתורתם נר מצו' ותור"ה אור נעש' הנס ע"י כהנים דייקא להורו' שניתן להם הארץ מטע' כהונ"ה ושלהם היא עד עול':

ובזהתמצא טוב טעם במה שכתבתי לך לדעתי שע"פ החשבון נרא' לידת יששכ"ר היה בכסל"ו חנוכ"ה. ע"כ שבט יששכ"ר לא הניחו יתידות הארץ והנ' הסנהדרין שהם משבט יששכ"ר הם היו מבית דינו של חשמונא"י המה תקנו ההודא"ה ויתבאר אי"ה להלן בענין מה שאמר יעקב עש' אעשרנו תרין עישורין היינו חומש והנ' משנאבק המלאך עם יעקב בקטרגו על מעשר הבנים הנה נתן את לו"י למעשר לעבוד' ובכדי שיהי' חומש נתן את יששכ"ר לתור"ה וכתבתי שם בשם הגדולים מעשר היא בסוד ה' אחרונ' וחומש בסוד ה' ראשונ' בינ'. והנ' יששכ"ר ניתן לחומש ע"כ יסד הפייט בני בינה (היינו יששכ"ר) ימי שמונה קבעו שי"ר ורננים וכיון שהם היו הקובעים שיר והודא' הנה בדקדוק הזכירו הכהונ"ה בהודאה להורות על סברתם כנ"ל. הבן:

והננימוסיף חומש נעשה הנס ע"י כהנים בני לוי יש להבין הדבר ע"פ מ"ש במג"ע פרש' וישב גלות יו"ן הי' לתקן חטא מכירת יוס"ף מלך יו"ן בגימ' יוס"ף (ונ"ל עוד המלך הרשע הזה הי' שמו אנטיוכ"ס כמבואר ביוסיפון הנה הוא ג"כ בגמטרי' יוס"ף זה לע"ז) והנ' יוס"ף הי' בן זקוני"ם בר חכי"ם לי' כי זק"ן זה שקנה חכמ"ה כי חכמת התור' שלמד יעקב מן שם ועבר מסר' לו והנ' לעבד נמכר יוס"ף למצרי"ם אשר שם הם חכמות החיצוניות הנה מהפגם הזה נתהוו' באחרית מלכות יו"ן נקרא חש"ך חכמות חיצוניות חכמת יו"ן כסיל בחוש"ך הולך והנה רצו להגביר חכמות חיצוניות ולבטל חכמות התור"ה הנה בעת הישוע"ה ויאמר אלקים יה"י או"ר ונעש' הנס בשמן (הרמז לחכמ"ה כמ"ש כ"פ) ובמנור"ה העומדת בדרו"ם הרוצה להחכי"ם ידרי"ם):

וע"כתמצא טוב טעם למה שקלי' יהודא למיטרפסי' בזה הנס שנעשה מלכות אחרת לפי שעה להיות שהוא הי' היועץ למכירת יוס"ף ואתיא כמ"ד בגמ' בוצע בירך קאי על יהוד"ה שעשה פשר ע"כ לא הי' הנס על ידו כי לא הי' באפשרי לברך על הנס אם הי' נעשה ע"י יהוד"ה כי היכי דלא ליהוי בוצע בירך הסכת ושמע דברי חכמים וחידותם:

והנהלוי ששתק באמור לו שמעו"ן אחיו ועתה לכו וכו" הנה כעת מסר נפשו על חכמת התור"ה ועל ישראל קנה שם טוב קנה לעצמו המלוכה לפי שעה ושם טוב לדורותיו בנר מצוה ותורה אור וסיפור ההודא' בימי מתתיהו ב"י כ"ג הבא מבני לוי לתקן חטא מכיר' יוסף הבן:

ובאלההדברים תמצא טוב טעם מה שנהגו העניים לסבב על הפתחים בחנוכ"ה רובם של עניים מן שבט שמעו"ן שקילל אותם יעקב אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל להיות סופרים ומלמדים עניים והנה נודע מדת יוס"ף הוא יסוד ברית קודש פת"ח הגו"ף כמ"ש בזוהר בפסוק ופסח י"י על הפת"ח זה פת"ח הגוף והנה שמעו"ן שאמר ועתה לכו וכו' על יוסף שהיא פת"ח הגוף הנה רצה לאבד צינור המשפי"ע פת"ח הגוף ע"כ כעת הוא מקבל על הפתחי"ם בסיבובו והנה שבט לוי שתיקן חטאו בעת ההוא במה שמסר נפשו כנ"ל הנה על ידו זרח אור לישראל בפתחי בתי בני ישראל ושמעון לא מסר נפשו לתקן כמו לוי ע"כ נהגו העניים (שהם ברוב) מן שבט שמעון לסבב על הפתחי"ם לקב"ל והוא כעין הצדקת הדין וקיבול מאהב' ובזה יתכפר עונם הבן הדבר:

כה"ןגדו"ל נעשה הנס ע"י כה"ן גדו"ל כבר ידעת כהן הדיוט רומז בנצ"ח. כה"ן סתם בחס"ד כה"ן גדו"ל בחכמ"ה והנה מלכות יו"ן רצו לבטל חכמ"ת התור"ה ולהגביר חכמות החיצוניות חכמת יו"ן (כאשר יתבאר להלן ברצות השם) הנה הנס ע"י כה"ן גדול הרומז לחכמ"ה אורייתא מחכמה נפקת דתחלת התורה בראשי"ת מתרגמינן בחוכמת"א ראשי"ת חכמ"ה (ויתבאר אי"ה עוד להלן):

ועודיתבאר לך ביתר שאת אמרינן בגמ' מצאו פ"ך אחד שהי' מונח בחותמו של כ"ג הנה הנס לא הי' במקרה יש להתבונן למה מצאו פ"ך דוקא ולא כלי אחרת גם יש להתבונן למה הי' חתו"ם בחותמ"ו של כ"ג דייקא וכי ס"ד שכך הי' המנהג שהכה"ן הגדו"ל הי' מחתים השמנים גם את"ל שכך הי' המנהג למה משמיענו החידוש. הל"ל סתם מצאו הפ"ך חתו"ם. ואחשבה לדעת דברי חכמים וחידותם דהנ' גילה לנו מרן האריז"ל במעשה דהמ"ן שהוא הי' יונק (משמרי הגבורות) הגבורות הקשים (נודע כי אותיות מנצפ"ך הג' הם) היינו הוא הי' יונק משני גבורות הראשונות מ"נ דמנצפ"ך והארורה זרש מן צ' דמנצפ"ך וחכמיו היועצים לו מן פ"ך דמנצפ"ך הנה תרא' שהחכמי"ם הרעים המתחכמים בחכמו"ת חיצוניות המה יונקים מן שמרי הגבורות דאותיות פ"ך דמנצפ"ך:

הג"ה ויציבא מלתא דנא להטועמים מעה"ח אימא עילא' עד הו"ד איתפשטת וכבר ידעת שהחמשה גבורות מתפשטים מחס"ד עד הוד ויסוד דאמא מסתיים בת"ת (דז"א) ומשם והלא' מתחיל התגלות החכמ"ה אב"א על כן בפ"ך שהוא גבורו"ת נצח הו"ד משם יותר התגלות החכמ"ה ע"כ גם הקליפות שיונקים מן שמרי הגבורות אותן שיניקתן מן גבורות פ"ך הן המה חכמים להרע לחכמות עולמיית חיצוניות הבן הדבר היטב:

והנהכבר כתבנו עיקר התגברות היוני"ם היה להיות ניגוד לחכמו"ת התור"ה ורצו להגביר חכמו' חיצוניו' יונים

הג"ה והי' להם כח להגביר א"ע בזה מחמת הפגם שנגע הס"מ בכף ירך יעקב ונפגם ההו"ד ובהדי הוצא וכו' ע"כ תמצא שהאלף החמישי מדת הו"ד כל היום דו"ה סוד והוד"י נהפך עלי למשחית. ונהפך הו"ד לדו"ה ונקדם החורבן עוד באלף הרביעי קע"ב שנים בסוד ואת' תשופנו עק"ב כי בהדי הוצא לקי כרבא: הנה היו בודאי יונקים משמרי הגבורות פ"ך גבורות נצ"ח והו"ד כיון שהי' להם התגברות חכמות חיצוניות כדחזינן בחכמי ויועצי המן כאשר למדנו מתורתו של מרן האריז"ל כנ"ל ומעת' כעת התנוסס הש"י עמנו גם בזמן הישועה מצאו פך (דקדושה) דייקא וחתם בחותמו של כה"ן גדו"ל דייקא כמש"ל כה"ן הדיו"ט בנצח כה"ן סתם בחס"ד כה"ן גדו"ל בחכמ"ה להורות לנו כי דידן נצח הש"י האיר אור החכמ' ונתבטלו חכמת יו"ן חכמת החיצוניות ובזה תבין ביותר ג"כ מה הי' הנס ביום הראשון כי זה עיקר הנס שמצאו פ"ך כנ"ל וחתום בחותמ"ו של כה"ן גדו"ל הרומז לחכמ"ה הבן הדבר:

ומעתהתבין שפיר גם בנוסח ההודא' מה שהזכירו שהנס נעשה ע"י כה"ן גדו"ל דייקא ועוד יתבאר אי"ה:

חשמונאיחשמונא"י מצאתי כתוב בס' דבש לפי מהרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה חשמונאי ר"ת ח"דש ש"בת מיל"ה (הם הג' מצות שרצו היוני' לבטל כמו שמבוא' במדרשי חז"ל) ו"נס (צ"ל ו"גם) נ"רות א"ותם י"קיימו. וע' מ"ש במאמרי ר"ח בענין הג' מצות אלו שרצו היוני' לבטל. ונ"ל שי"ל ג"כ בר"ת ח"דש ש"בת מ"ילה א"סרו י"ונים ו"עת' נ"תקנו ועיין במאמרי ר"ח מה הי' כוונת היוני"ם ברצותם בפרטות לבטל אלו הג' מצות הללו שהיה רוצים להגביר אלו השלשה ככבי לכת המורים על הדין היינו ל"בנ' מ"אדים ש"בתאי והמה נכנעי' אל ישראל להנהגת התור"ה ע"י הג' מצות הללו ש"בתאי ע"י מצות שב"ת לבנ"ה ע"י מצות קידוש החד"ש מ"אדים ע"י מצות מיל"ה ודברנו מזה במקומו בפסוק ויבא יעקב של"ם ר"ת הג' ככבים הנ"ל אכ"מ להאריך הנה לפי"ז י"ל עוד חשמונאי ר"ת ח"דש (הוא לבנ"ה) ש"בתאי מ"אדים ו"המ' נ"כנעים א"ל י"שראל הנך רואה שהכל לא הי' במקרה הבן:

הג"ה נרמז הענין הזה בפסוק אחד בתורה ובני יצה"ר קר"ח ונפ"ג וזכר"י רמז ובני יצה"ר (רצ"ל התולדות של היצה"ר היינו בעת נס השמ"ן בימי החשמונאים הלא הם) קרח (ר"ת קדושת ר"אש חד"ש) ונפג (אתוון גפ"ן דרגא דיוס"ף סוד הברית דעלי' נאמר כגופ"ן דיציב וכמ"ש בחלום שר המשקים והנ' גפ"ן לפני שרא' בחלומו גפ"ן היינו יוס"ף הוא לפניו) וזכר"י (היינו שב"ת נאמר בי' זכו"ר את יום השבת):

ואגבאבאר לך עוד נקראה משפח' חשמונא"י נ"ל ע"פ משארז"ל הנושא אשה צריך שיבדוק באחי' והוכיחו זה מאהרן הכהן ויקח אהרן אלישבע בת עמינדב אחות נחשון הנשיא הראשון שבישראל ולא דבר ריק הוא שנלמד הדבר דוקא מאהרן הכהן אך הוא להנרות שנשא אהרן אחות נחשו"ן שממנו יצא חוטר מגזע יש"י המצליח למלוכ' ע"כ זכו בניו באחרית עכ"פ למלוכ' לשעת' בימי החשמונאי"ם על כן חשמונא"י בגימ' נחשון ע"ה להורות שנכללו גם המה במלוכ' להיות שבאים ג"כ מזרע עמינדב בימי נחשו"ן אבל הוא רק מלוכ' לשעת' כמש"ל:

ובזהתבין המסור' בתור' נמסר' וכה"ן אר"ף ואס"ף היינו תיבת וכה"ן אח"ד רי"ש פסו"ק וכה"ן כי יקנ' נפש קנין כספו היינו אשתו שהוא קנין כספו ואח"ד סו"ף פסוק מל"ך וכה"ן להורות עי"ז שהכהן בראשיתו נשא אשה שהוא קנין כספו אזי נתהוו' אח"כ באחרית מל"ך וכה"ן בימי החשמונאי"ם ניתן להם מלוכ' לשעת' ויתבאר עוד אי"ה:

ובניוובניו הנה הי' באותו הנס כה"ן גדו"ל הרמוז לחכמ"ה כמש"ל ובניו עכ"פ נחשבים לכה"ן סתם (רמוז לחס"ד) ולכה"ן הדיו"ט (הרמוז לנצ"ח) הנה הכל הי' בהשגח' עליונ' להורות לב"י גודל הנס ומאין היו כל הניסים האל' דהנ' הנצחו"ן שנצחו את אויביהם ונמסרו רבים ביד מעטים וכו' הנ' הוא בחי' נצ"ח והנ' עיין בספר סידורו של שבת ביאר החילוק בין חס"ד לרחמי"ם כי רחמי"ם הוא כשמרחם אחד על חבירו ונותן לו מבוקשו המצטרך לו. וחס"ד הוא כאשר נותן לו יותר ממובקשו דבר שלא עלה על דעת המבקש ופירש בזה מ"ש העבד והי' הנער' אשר אומר אלי' הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה אדוני וגם גמליך אשקה (הנה היא יותר מהמבוקש) היא האשה אשר הוכיח י"י לבן אדוני (ראוי' הוא ליכנס בביתו של אברהם איש החס"ד כמ"ש חס"ד לאברהם עיי"ש) והנה באותו הזמן הפועל ישועות מסר רבים ביד מעטים ונצח"ו את אויביהם הנה הוא דבר שהיו מבקשים ועל' זאת על לבם לנצח את אויביהם אבל אח"כ הנ' הפליא חסד"ו הש"י ביותר עם ישראל ע"ק בהראו' להם נס המנור"ה ולהאיר להם לדורותיהם נר ניסיי מבחי' או"ר הגנו"ז כמש"ל הנה הוא דבר שלא עלה על לב. והוא יותר ממבוקש הנה הוא בחי' חס"ד כנ"ל והנה הנ"ס שנעשה בשמ"ן דייקא ובפ"ך דייקא והי' חתום בחותמו של כה"ן גדו"ל דייקא. ונעש' הנס במנור"ה דייקא הוא על כי היוני"ם רצי לבטל חכמות התורה ורצו להגביר חכמות החיצוניות חכמת יוני"ת. והנה כאשר התנוסס הש"י עם ישראל עם קרובו הנה נעש' להם נס ע"י שמ"ן רמז לחכמ"ה כמשארז"ל כ"מ ששמ"ן זי"ת מצוי שם החכמ"ה מצוי' כמד"א וישלח יואב תקוע"ה ויקח מש"ם (דייקא) אשה חכמ"ה כי תקוע"ה אלפ"א לשמ"ן ונעש' הנס בפ"ך הרומז לחכמ"ה כמש"ל בסמוך סי' ל"ז והי' חתים בחותמו של כ"ג אשר רומז לחכמ"ה. ונעש' הנס במנור"ה. בדרום הרוצה להחכי"ם ידרים הבן ועוד יתבאר אי"ה:

אחריהדברים האלה הרי שלך לפניך בדקדוק נפלא ביארו הסנהדרין בית דינו של חשמונאי בהודאה שנתקנה לדורות שהי' הדבר הנפלא ההוא בימי מתתיה"ו כ"ג ובני"ו לרמז על חכמ"ה. חס"ד נצ"ח שהתנוסס הש"י עם ישראל ע"ק בימים ההם בזה"ז מכל הארות הללו ואתה הבן:

בנוסחההודא' דפורים ביארו מקום הנס בפרטות בשושן הבירה ובההודא' הזאת לא ביארו ונראה דהנ' בפורים אין אומרים הל"ל לחד טעמא דאין אומרי' שירה על הנס שבח"ל

הג"ה רק על נס שבא"י שם מקום השראת השכינ' נק' הל"ל בגימטריא אד"ני סוד הכתוב והל"ל לי"י יחודא שלים על כן שם בההדאה פורטי' מקום הנס שהי' בשושן הביר': שעל כן בההודאה דפורי' פורטים מקום הנס בשושן הבירה על כן א"א הל"ל ובכאן מסיימין להודו"ת ולהל"ל וכו' ממילא מובן שנעש' בא"י ותתבונן מש"ל שהי' הנס ע"י כה"ן גדול ובני"ו הרומזים על חכמ"ה חס"ד נצח בגימ' באר"ץ:

עודתתבונן קבעו שמונת ימי חנוכה שמנ"ת בחיבור כל הימים יחד כנודע הנה הם קצ"ב שעות כמספר יהוד"ה בנימין הנה מורה על הנס שנעש' בבית ו המקדש מקום שהוא משותף בחלקו של יהוד"ה ובחלקו של בנימי"ן ועוד יתבאר אי"ה:

כשעמד"המלכות יון כשעמד"ה לא תיקנו לשון התגברו"ת או שליט"ה וכיוצא רק תקנו לומר כשעמד"ה ואומר ע"פ דברי מרן האריז"ל הנ' כתב הצלם דקליפה הוא כך מצרים (כת"ר דקליפ') בבל (חב"ד שבה) פרס ומדי ב' ידים ח"ג לכן מינייהו מלכי ומינייהו איפרכי) יו"ן (ת"ת שבה) ארם וישמעאל (רגלין דקליפה) ועפ"ז הנה להיות יון ת"ת דקליפ' והת"ת כולל כל הגוף ממילא הי' בה ג"כ כח מלכות הרביעית שהוא בחי' רגלי' ע"כ במפלת' נעשה נס באו"ר מעין דוגמא דלעתיד אורו של מלך המשיח אור הגנוז ע"כ אמרו כשעמד"ה מלכות יון שהיה בהם כח הרגלין ג"כ ע"כ בעת הישוע' באו בניך וכו' והדליקו נרו"ת מעין דוגמת הגאולה העתידה והי' לך י"י לאו"ר עולם במהרה בימינו אמן:

ונ"לעוד שהוא בכוונ' מיוחדת מה שתקנו באלו ב' ההודאות דחנוכה ופורים לשון עמיד"ה ואומר דהנ' ידוע מ"ש בזהר הסוד כי נגע בכף ירך יעקב (הס"מ בהאבקו עמו) ונפגם ההו"ד והנ' נצ"ח והו"ד תרין פלגי גופא ובהדי הוצא וכו' ע"כ נסתלק' הנבוא' זמן רב כ"כ בגלותינו גלות אדום אשר שרו הוא הס"מ אשר נאבק עם יעקב ונגע בכף ירכו וכבר ידעת כי הנהו תרין מועדים חנוכ"ה ופורי"ם שתיקנו החכמי"ם הלא המה תיקוני נצ"ח והו"ד וזהו ברמז מה שאמרז"ל חכ"ם עדיף מנבי"א כי הנבוא' (הבאה מנצ"ח והו"ד מימין ומשמאל יניקת הנביאים נצ"ח והו"ד וכו') הנה נסתלק' ע"י הפג"ם וחכמי"ם ברוח קדשם עשו ותקנו לשם ולתהלה הנהו תרין מועדים לתקן נצ"ח והו"ד וז"ל הזהר (וישלח קע"א ע"א) ומאן דלעי באורייתא ולית מאן דסמיך לי' ולא אשתכח מאן דאטיל מלאי לכיסי' לאתתקפא על דא אורייתא משתכחא בכל דרא ודרא ואתחלש תוקפא דאורייתא כל יומא ויומא בגין דלית לון לאינון דלעין בה על מה דסמכין ומלכי חייבא אתתקף בכל יומא ויומא ת"ח כמה דגרים חובא דא ובגין דלית מאן דאסמיך לאורייתא כדקא יאות אינון סמכין חלשין וגרמין לאתתקפא לההוא דלית לי' שוקין ורגלי"ן (כדכתיב ביה על גחונך תלך כדלקמן) לקיימא עלייהו פתח ואמר ויאמר י"י אלקים אל הנחש וכו' מאי על גחונך תלך דאתברו סמכין דילי' וקציצו רגלוי ולית לי' על מה דקאים. כד ישראל לא בעאן לסמכא לי' לאוריית' אינון יהבין לי' סמכין ושוקין לקיימא ולאתתקפא בהו. ת"ח כמה עקימו וחכימו אתחכם בההוא לילא ההוא דרכיב נחש (היינו הס"מ הנאבק עם יעקב) לקבלי' דיעקב דהא איהו הוה ידע דכתיב הקול קול יעקב וכו' ואי פסיק קלי' דיעקב כדין והידי"ם ידי וכו' בג"כ אסתכל לכל סטרין לאבאשא לי' ליעקב ולא פסקי' קלי' ורמא לי' תקיף בכולא דרועין מסטרא דא ומסטרא דא דאינון תקפין גופא דאתתקף בינייהו. וחמא תקופא דאורייתא דאתתקף בכולא כדין וירא כי לא יכול לו מה עביד מיד ויגע בכף ירכו דאתחכם לקבלי' אמר כיון דאתברו סמכין דאוריית' מיד אורייתא לא אתתקף וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון הקול וכו' והידים וכו' והי' כאשר תריד וכו' ובדא איתחכם לקיבלי' דיעקב דהא בגין דאיתבר חילא דאורייתא אזיל ואתתקף עשו וכד חמא דלא יכול לה לאוריית' כדין חליש תוקפא דאינון דסמיכון לה וכד לא ישתכח מאן דסמיך לאורייתא כדין לא יהא הקול קול יעקב ויהיו ידים ידי עשו וכד חמי יעקב הכי כד סליק צפרא אתקיף ביה ואתגבר עלי' וכו' עכ"ל. הרי שלך לפניך לומדי תורה בעצמם הם בבחי' זרועו"ת (עולם) וגוף (העולם) היינו בחי' חג"ת. והתמכין דאורייתא המטולים מלאי לכיסם. ונותנים להם פרנסתם המה בבחי' שוקי"ן ורגלי"ן אשר הגוף נשען עליהם והם בחי' נצ"ח והו"ד (אשר מהם יניקת הנביאים וז"ס שאמרז"ל כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למטיל מלאי לכיסם של ת"ח ולמהנ' ת"ח מנכסיו. אבל ת"ח עצמם עין לא ראתה אלקים זולתיך) והנה זה הי' עצת הס"מ. ויגע בכף ירכו לבטל ח"ו מישראל תמכין דאורייתא שהם בבחי' שוקי"ן ורגלי"ן אשר כל הגוף נשען עליהם. ועי"ז בעוה"ר מתבטלת התורה והמלכיות אשר שליטתם מן ס"מ ונח"ש דאתמר בי' על גחונך תלך נותנין להם ח"ו שוקי"ן ורג"לין ויש להם עמיד"ה בעוה"ר (ובזה תתבונן משארז"ל כשזה קם זה וכו') ממילא לפי כל הדברי' הנ"ל תבין שבדקדוק גדול תקנו בלשון ההודא"ה כשעמד"ה מלכות וכו' (וכן בפורי"ם כשעמד עליהם וכו') ובפרטות הוא הב' מועדי' הללו אשר תקנו לתקן נצ"ח והו"ד בחי' שוקי"ן ורגלי"ן דקדוש' אשר הס"מ פגם בנגעו בכף ירך יעקב. הנה אנחנו מודים להש"י ומספרים בהודאתינו איך קודם הישוע' הי' בעוה"ר עמיד"ה לשונאינו כי ניתן בעוה"ר שוקי"ן ורגלי"ן לההיא דאתמר בי' על גחונך תלך. ואח"כ בעת הישועה עמיד"ה וקיים לישראל וישפיל רשעים עדי ארץ וישראל יכונו לעד לעולם. ע"פ הדברים האלה אדרוש לך אי"ה במקומו מ"ש בגמרא עד שתכלה רג"ל מן השו"ק:

ובזהיתבאר לך תקנת חז"ל להרבות בצדק"ה בב' מועדי' הללו להיות מן תמכין דאורייתא לכונן את התורה ולסעדה בצדקה. הבן היטב:

מלכות(מו) מלכו"ת עם היות שע"פ פשוטו אומרו מלכו"ת היינו שלא המלך לבדו עמד עליהם רק המלך עם כל עבדיו ושריו ויועציו וכל בני מלכות"ו עכ"ז עוד דברים בגו ורשות ניתן לדרוש ואומר לך מלכו"ת בגימ' ב"פ רמ"ח דהנה לכל אחד מישראל יש אור פנימ"י ואור מקי"ף ולכ"א יש בחי' רמ"ח איברים (והארכתי בדברים במ"א) והנה מזון הנשמו' בג"ע (היינו הארה פנימיות הוא מן התור"ה שלמד בעוה"ז והמלבושים חלוקא דרבנן למקיף הוא ממעשה המצות והנה האדם שלמד תורה ומקיים המצות בשלימות הוא אור מלכות שמים שלימה ב"פ רמ"ח בסוד הכתוב הבן יקיר לי אפרים וכו' רח"ם ארחמנ"ו וכו' והנה מלכו"ת הרשעה דקיימין על ישראל לבטלם ח"ו מן התורה ומצות נק' מלכו"ת הרשע"ה והנה מלכות יו"ן הרשעה שעמדה על ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם חוקי רצונך הנה קראו אותם מלכות הרשעה הבן וקצרתי בכאן:

יו"ןהרשעה (מז) יו"ן זה שמם לדראון ולחרפות יו"ן בגימ' גלג"ל זה הי' כל מגמתם להשכיח מישראל התורה רק להאמין שאין שום הנהגה למעלה מן הגלגלים והכל הוא בטבע הגלגלים ושפיטת הככבים והנה אנחנו בני ישראל בעת צאתינו ממצרים נצטוינו במצוה הזאת החד"ש הזה לכם מסור בידכם החד"ש הוא גלג"ל הלבנ"ה אשר הוא הוא הגלגל הקרוב אלינו ועל ידו נעשה שפיטת כל הככבים והנה הוא מסור בידינו ע"פ התורה הבן מאוד ועיין מ"ש במאמרי ר"ח כי אין כאן מקומו להרחיב הביאור והנה מלכות הזאת מצד הסט"א אשר רצונם ומגמתם היה להשכיח התור"ה זה הי' שמם בסט"א יו"ן בגימ' גלג"ל הבן:

יו"ןנק' כן שם המלכות הרשעה הזאת דהנה קמו לבטל חכמת התורה ולהגביר חכמות חיצוניות חכמת יו"ן והוא מבחי' נח"ש דכתיב בי' והנח"ש הי' ערו"ם והוא מבחי' דכר ונוק' שבקליפה נח"ש בריח ונח"ש עקלתון ב"פ נח"ש בגימ' תשי"ו מנין יון בנו"ן רבתי דאי"ק בכ"ר (עמש"ל שם ראש הדור שעמד לנגדם ונעש' הנס ע"י הוא מתתיה"ו נוסף בשמו מספ' קנ"ה ע"כ ניתקן מועד זה להודו' ולהלל שהוא פעולת הקנ"ה עמש"ל סימן טו"ב ותבין:

עלעמך ישראל וכו' עד ואח"כ באו בניך וכו' (מט) על עמך ישראל הנה מהראוי להתבונן בנוסח ההודאה דפורים תקנו כשעמד עליהם המן וכו' ולא תקנו לומר כשעמד המן הרשע על עמ"ך ישרא"ל כי הוא באמת כעין שפת יתר דבאומרו כשעמד עליהם קאי על שלמעלה שאומרין על הניסי"ם וכו' שעשית לאבותינו וכו' בימי מרדכי וכו' כשעמ"ד עליהם וכו' היינו על אבותינו הנ"ל הנה גם בכאן היה מספיק שיאמרו כן כשעמדה עליהם מלכות יו"ן וכו' ולמה תקנו לפרט על עמך ישראל ואגב נדקדק עוד (הגם שיתבאר אי"ה במקומו) אומרו בכאן ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם וכו' מהו לשון עמידה ועוד נדקדק הנה בהודאה דפורים לא נאמר רק סיפור הישועה שנתלה המן עם בניו אבל לא נאמר מה עשו אח"כ בני ישראל ובהודאה הזאת אמרו ואח"כ באו בניך וכו' ופנו את היכלך וכו' וטהרו וכו' והדליקו נרות והנה להבין כל הנ"ל הנה אדברה וירוח לי:

והנהנבא לחקור הנס דחנוכה נעשה ע"י המנור"ה הנה בודאי לא במקר' הוא ועוד נשובה ונחקורה מה נשתנה הנס הזה מכל הניסים שכל הניסים שנעשו לישראל הי' הנס לצורך הישועה וההצלה והנס הזה דחנוכ"ה לא הי' לצורך הישוע' והנה לבאר כל הנ"ל:

אקדיםלך מ"ש תלמידי הבעש"ט על הא דאמרו רז"ל דנתקש' משה במעש' המנור"ה עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש ומהראוי להתבונן למה נתקשה משה במעש' המנור' יותר מן כל מלאכת המשכן ועוד יקשה דהנה הש"י יודע תעלומות לב וכיון שידע הקב"ה אשר משה לא יהי' יכול להבין מתוך האמיר' והדיבור רק ע"י ראי' למה אמר לו הש"י מתחיל' באמיר' למה לא הראהו תיכף מנורה עשוי' אבל הוא להיות דמלאכת המשכן נגד מעשה בראשית וכמשארז"ל יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ ממילא מובן אשר למלאכת המשכן היו צריכין לידע צירופי מ"ב והנ' עשרה מאמרות הן במ"ב כי בראשית נמי מאמר הוא (כמשארז"ל ומהראוי להתבונן למה לא נאמר ויאמ"ר כמו באינך והוא להיות שהוא מאמר עליון שאינו מתגלה כי בחי' המאמר אצלו ית"ש הוא בחי' שפעו המתגלה אל הנבראין כדמיון המשל באדם שיאמרו מגלה לאחרים פנימיות לבו והנה מעשה המנורה נגד המאמר הראשון בראשי"ת דלא נאמר בי' מבואר ויאמ"ר שאינו בבחי' גילוי לנבראין ע"כ נתקש' משה במעשה המנורה באמיר"ה (והיוצר כל הוא אלקינו ברצותו שיבין משה מעשה המנורה נגד המאמר הראשון דאינו מבואר בו ויאמ"ר כנ"ל כי אינו מושג הנה אמר לו הש"י באמירה ולא השיג אז הבין משה שהוא נגד המאמר הראשון בראשי"ת והבן. ואי"ה יתבאר להלן ביתר שאת בענין משארז"ל חנוכה לא ניתן לכתוב:

והנהבמאמר הראשון בבראשית שם עלו ישראל במחשבה בראשי"ת בשביל ישראל שנק' ראשי"ת עם היות שלא הי' במציאות עדיין להפריח מצות ומע"ט הספיק מחשבתן של ישראל מה שיפריחו אח"כ והנה ידוע בעת הצרה והזעם כשעמדה מלכו"ת יו"ן. לא הי' יכולין ישראל לבטל הגזרה ע"י תשובה ומע"ט ותפלה וצעקה (כאשר עשו בימי מרדכי ואסתר) כי מלכו"ת יו"ן ביטלו אותם מן המצות ולא הניחו אותם להתאסף ובעבור זה לא היה איתערותא דלתתא (כ"כ לשיספיק לתשועה ולגאולה) רק הי' הנ"ס כעין מעש"ה בראשי"ת שהספיק מחשבת"ן של ישרא"ל מה שיסגלו אח"כ מצות ומע"ט והמחשבה הזאת היא שעמדה להעלאת מ"ן איתערותא דלתתא ע"כ נעשה הנס במנור"ה שנתקש' בו משה להיותם נגד המאמר הראשון בראשי"ת שגם שם הספיק מחשבתן של ישראל שיפריחו אח"כ מצות ומע"ט הבן מאד והנה חכמי ישראל שבאותו הדור ביודעם כ"ז ברוה"ק שהישועה הית' באופן כזה הנה בבואם לביהמ"ק העריכו עבודה הראשונה הדלקת המנור"ה והש"י התנוסס עמהם נס במציאות הפ"ך והאיר להם בנר באריכת זמן הדלקתו שלא כטבע לידע ולהודיע חיבתו לבניו שעש' להם ישועה מעין מעשה בראשית היינו שהי' לבחי' איתערותא דלתתא (הוא בחי' מ"ן מה שיסגלו אח"כ מצות ומע"ט בעת הישוע' הבן מאד:

ומעתהתתבונן בלשון ההודא' אמרו כשעמד"ה מלכות יון הרשע' ע"ל עמ"ך ישרא"ל דייקא אשר כביכול זה דרכך עמהם לחוננם בשביל העתיד (כמו שהיה במעשה בראשית בשביל ישרא"ל שיסגלו אח"כ מצות) וז"ש ואת"ה ברחמי"ך הרבי"ם עמד"ת לה"ם היינו עמד"ת על אופנים וטבעם ומנהגם אשר אחר הישוע' יודו לשמך כי טוב והיא שעמדה להם הנס שלא היה בידם זכות עדיין עשית עמהם מעין מעש"ה בראשי"ת וכביכול אתה עמד"ת להם אתה ערבת בעדם ובשבילם לפני מה"ד אשר אח"כ יעבדוך ויודו לשמך ע"כ אמר אח"כ בהודא' אשר כ"ן עשו זרע ישורון ואחרי כן באו בניך וכו' והדליקו נרו"ת וכו' עשו עבודה הראשונה בנרו"ת המנור"ה דייקא להורות הישוע' באיזה בחי' הי' כי ידעו והבינו ברוח קדשם כי ביד הדור זכות אין כל כך. רק לי"י הישועה מעין מעש' בראשית

הג"ה עפ"ז תפרש הכתוב לי"י הישועה (אפילו ח"ו אין זכות להעלאת מ"ן) על עמך ברכתיך סלם מה שמברכין לשמך אחר הישועה הוא העומד להם סלה בלי הפסק. הבן: משא"כ בנס דפורים לא הוצרכו להזכיר בהודא' מה עשו ב"י אחר הישועה כי עשו קודם הישוע' צום ובכי ומספד ותעל שועתם אל האלקים הבן:

ובזהיתפרש לך הכתוב ברוך י"י אלקי' אלקי ישראל עוש' נפלאות לבד"ו וכו' דקשה מה משמיענו דהוא ית"ש עושה נפלאות לבדו ומי הוא הפתי אשר יאמין שיש מסייע ח"ו אך הוא כאשר יש איתערותא דלתתא בפעולת מצות ומע"ט הנה הוא ית"ש ימהר ישוע' ויחיש גאול' ע"י מעשה ישראל אבל כשאין איתערותא דלתתא ח"ו בזכיות (אעפ"כ לא יטוש י"י את עמו) הנה הש"י עושה נפלאות לבד"ו כביכול בלי איתעריתא והאיתערותא דלתתא הוא שהוא אלקי ישרא"ל שעלו במחשב' בראשי"ת הבריאה קודם שעשו מצות ומע"ט הספיק מחשבתן למה שיעשו אח"כ בעת הבראם הבן הדבר:

אשובהעוד לבאר לך הענין ביתר שאת ובסמיכות הדברים על דברי חז"ל ובתוספת ביאור הענין כנ"ל:

אמרז"לבגמ' למה נמשל' אסתר לאילת השחר מה אילת השחר סוף הלילה אף אסתר סוף כל הניסים (רצ"ל קודם זמן ביאת המשיח דבימי המשיח ב"ב הנה כתיב כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות) ומקשו והאיכא חנוכ' ומשני ניתנה לכתוב קאמרינן (רצ"ל אסתר ניתנה לכתוב הנס בספר באותיות) משא"כ נס דחנוכ"ה לא ניתנ' לכתוב הנס בספר באותיות והנ' מהראוי להתבונן למה באמת לא ניתן הנס דחנוכ"ה לכתוב בין הכתובים (כמו הנס דמרדכי ואסתר) והנרא' עפמש"ל דמש"ה נעש' הנס במנור"ה דאז לא הי' הדור ראוי כ"כ. וגם בזמן הגזירה לא הניחום היונים להתאסף ולשוב בתשוב' בצום ובכי ומספד (כמו בזמן מרדכי ואסתר לך כנו"ס את כל היהודים וכו') א"כ לא הי' איתערותא דלתתא למ"ן רק הספיק למ"ן מחשבתן של ישראל שיעשו נחת רוח להש"י אחר הישוע' כמו במ"ב בראשי"ת נמי מאמר הוא והוא בשביל ישראל שנקר' ראשי"ת והנ' לא נכתב ויאמ"ר במאמר הראשון כי הוא במחשבה שאינו מתלבש עדיין באותיות: והנה כעת אטעים לך הדברים עפ"י דברי מרן הרב הק' מהרד"ב זצוק"ל הנה כתב דמש"ה לא נכתב ויאמר במאמר הראשון כי כל אמיר' היא באותיות והנ' קודם אמיר' צריכים להיות אותיות במציאות ועדיין לא היו האותיות במציאות והנה נבראו במאמר הראשון וז"ש בראשית ברא אלקים א"ת היינו האותיות ע"כ לא נכתבו אמר במאמר הראשון כי לא היו אותיות עכ"ד והנה במאמר הקדום הלזה בריאת האותיות זה הי' ע"י מחשבתן של ישראל ישראל עלו במחשב' בשביל ישראל שנק' ראשי"ת הגם שלא היו עדיין במציאות ממילא לא סיגלו עדיין מצות ומע"ט הספיק מחשבתן למ"ן כשעלו במחשב' מה שיעשו אח"כ נחת רוח לפניו כשיהיו במציאות והנה בנס דחנוכ"ה נעש' הנס במנור"ה דייקא כי לא היו יכולין אז לסגל מצות ומע"ט ולשוב בתשוב' כי לא הניחום היונים והספיק למ"ן לבחי' איתערותא דלתתא מחשבתן של ישראל מה שעלה לפניו ית"ש מחשבת ישראל מה שיסגלו אח"כ ע"כ אנו אומרים בהודא"ה מה שעשו ישראל אחר הישוע' משא"כ בהודא' דפורים וכמש"ל אם כן הי' הנס דחנוכ"ה דמיון המאמר הראשון בראשי"ת ע"כ נעש' הנס במנור"ה עפ"י מש"ל בשם תלמידי הבעש"ט שעשיות המנור"ה נגד המאמר הראשון בראשי"ת אשר לא נכתב בו ויאמ"ר ע"כ נתקש' משה באמור לו מעשה המנורה באותיות והבין עי"ז שורש המנור"ה הוא נגד המאמר הראשון שאינו מלובש באותיות וכמ"ש בשם הרב הקדוש מהרד"ב ז"ל שלא היו עדיין אותיו' במציאות ובזה המאמר הוא ראשית גילוי האותיות הנה בזה תשכיל ותדע כיון שבנר דחנוכ"ה הפסיק ג"כ מחשבתן של ישראל כמו במאמר הראשון בראשי"ת ושעל כן נעש' הנס במנור"ה וכמש"ל והנ' במאמר הראשון לא נכתב ויאמ"ר כי הוא טרם גילוי אותיות ע"כ גם הנס דחנוכ"ה לא ניתן לכתוב באותיות בין והתבונן ויונעם לחיכך מדבש ונופת צופים:

עפ"יהדברים הנ"ל תבין בהעלות"ך את הנרו"ת מתרגמינן באדלקות"ך והנה אפקי' להדלק' בלשון בהעלות"ך והנ' דרשו רז"ל דבעינן שתהא שלהבת עול' מאלי' והנה טרם נדבר מובן עפמש"ל להיות שורש המנור"ה נגד המאמר הראשון באין אותיות עדיין ואז הספיק מחשבתן של ישראל הגם שלא עשו מע"ט עדיין הנה כביכול התנוצץ נצוצי אור' לברירת האותיות מאליו כביכול בלי איתערותא דלתתא בפועל. ע"כ בעינן במצות המנור"ה שתהא שלהבת עול' מאלי' והבן:

ובזהנבין ג"כ מה שדרשו ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה והוא לפלא מהו השבח הגדול הזה שהתורה משבחת לאהרן שלא שינ' ומהו המלאכ' הגדולה הזאת ולפמ"ש יונח משבחת התורה מעשה אהרן ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה רצ"ל אל מול ונגד פני המנורה היינו כנגד הדבר שמרמזת המנורה בשורשה העליון היינו מאמר העליון הקדום לנגד זה העלה נרותיה שתהא שלהבת עולה מאלי' כאשר צוה י"י את משה ונתקש' בציוי באמירת האותיות עד שהראהו וכמש"ל וזהו להגיד שבחו של אהרן וכו':

ובזהתבין ג"כ הא דקי"ל להלכ' הדלק' עושה מצוה ולא הנח' כי הנח"ה היא מעשה האדם משא"כ ההדלק"ה האדם אינו עושה כלום בדבר הנדלק רק האור נאחז מאליו ושלהבת עולה מאליה וכן הי' ענין הנ"ס שלא היו יכולין לעשות מעשים לאיתערותא דלתתא וכביכול נתגלה אור הנס מאליו ע"כ נעש' הנס במנורה וכמש"ל ע"כ הדלקה עושה מצו"ה ולא הנחה והבן:

ואבארלך עוד טעם מה שתקנו בהודא' הזאת לומר כשעמדה מלכות וכו' על עמך ישרא"ל ובנוסח ההודאה דפורים לא נזכר שם ישראל אבל להיות יו"ן הוא בחי' ת"ת דקליפה (כמש"ל סימן מ"ד) ניגוד לתפארת ישראל בקדושה לזה בדקדוק תקנו כשעמדה מלכות יו"ן על עמך ישראל דייקא וע"כ קמו להשכיח"ם תורתיך דייקא שהוא ת"ת ישראל סוד התורה וכמו שדרשו במס' שבת בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי לעם תליתאי וכו' הבן הדבר היטב:

ויתפרשמה שתקנו כאן בהודא' כשעמדה וכו' ע"ל עמ"ך ישרא"ל משא"כ בהודא' דפורי' כשעמד עליה"ם היינו על אבותינ"ו שאומרים בעל הניסים והוא דהנה המן הרשע עמד לאבד הגופות ח"ו והנה עדיין לא היינו אנחנו בעולם רק אבותינו ועמד על אבותינו משא"כ מלכות יו"ן עמדו לבטל תורה ומצו' והנה הגם שלא היינו בעולם כבר היה לנו חלק בתור' כי כל נשמות ישראל עמדו על הר סיני::

ואבארלך עוד את הנמצא כתוב ביתר שאת ממש"ל והוא דהנ' אמרז"ל זהב זה מלכות בבל כסף זה מלכות מדי נחושת זו מלכות יו"ן וכ"ה בחלום נבוכדנצר והנה הוא בבחי' ת"ת שבקליפה והנה כבר ידעת במרכבה הקדוש' מדת תפאר"ת היא עיקר שיעור קומ' ועול' עד למעל' ומתפשט בכל הקצוות ומדת ת"ת בקדוש' נק' ישרא"ל כמד"א ישרא"ל אשר בך אתפא"ר והנה בכתבי האריז"ל תשכיל בגדלות שם ישרא"ל שהיא ר"ת כל השיעור קומ' כח"ב גג"ת נהי"ם בגימ' ישראל והוא לרמז כמש"ל תפאר"ת ישרא"ל הוא עיקר שיעור קומת הקדש ומתפשט בכל הקצוות ועול' עד וכו' ומז' תשכיל קליפת יו"ן הוא נחש"ת בקליפ' הוא ת"ת כי כס"ף וזה"ב הם בחי' ח"ג נחש"ת הוא מבחי' ת"ת א"כ יון הוא ת"ת שבקליפ' ומעתה תבין שבדקדוק גדול אמרינן בנוסח ההודא' כשעמד' מלכות יו"ן על עמ"ך ישרא"ל שקנאתם הי' על שם הנכבד ישראל שהוא מור' אחיזתם בקודש בכל השיעור קומ' וכנ"ל:

ואפשרלומר כפשוטו עפ"י מ"ש הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה בשם המפרשים פירוש הפסוק מה טובו אוהליך יעקב (יעקב נק' הגוף הישראלי ואמר הדברים הנוגעים לגוף יהיה ארעי כאהל) משכנותיך ישראל (ישראל הוא נשמת הישראלי ואמר שהדברים הנוגעים אל הנשמ' יהי' דרך קבע) ולפ"ז בדקדוק גדול אמרינן בנוסח ההודא' כשעמדה מלכות יו"ן על עמך ישראל דייק' שכוונתם הי' רק לאבד הנשמות והנה היה זה בהיפוך מן גזירת המן כי המן עמד רק לאבד הגופות ע"כ בעת הישועה תקנו שם שמחת הגוף לאכול ולשתות ובנס הזה דחנוכה תקנו רק שמחת הנשמה להודות ולהלל וזה דאמרינן בנוסח ואחר כך באו בניך וכו' וקבעו שמונת ימי חנוכ"ה אלו להודות ולהלל דייקא מטעם הנ"ל:

להשכיחםתורתך (נז) להשכיחם תקנו לומר להשכיח"ם ולא אמרו לבטל"ם או להפר"ם וכיוצא והנה לבאר כ"ז נקדים מ"ש במדרש רבה דרשו בזה הלשון והארץ היתה תהו וכו' ר"ש בן לקיש פתר קרייא במלכות תה"ו זה מלכות בב"ל שנאמר ראיתי את הארץ והנה תה"ו (יש לפרש תה"ו היינו שהחריבו את הבית שעמד ת"י שנה והחריבו אותו בשנת תי"א מנין תה"ו) ובהו זו מלכות מד"י שנאמר ויבהילו להביא את המן (דרשו ויבהיל"ו לשון בה"ו ל"ו (וחוש"ך זה מלכות יו"ן שהחשיכ' עיניהן של ישראל בגזירתיהן שהית' אומרת להם כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק וכו' ע"פ תהו"ם זה מלכות הרשעה שאין לה חקר כתהום. מיד ויאמר אלקים יהי או"ר זה אורו של מלך המשיח עכ"ל הנה לא הביא התנא הדורש שום ראיה מהכתוב על חושך שיתכנ' ליו"ן כמו שהביא באינך והנראה לומר דהכונה היא דכיון דרצו לבטל מהאמונה שהיא חכמת התור"ה בראשי"ת בחוכמת"א ורצו להגביר חכמות חיצונית יונית הנה החכמ"ה נק' או"ר כענין הכתוב חכמ"ת אדם תאי"ר פניו הנה תראה אפי' הסומא הולך עפ"י החכמ"ה והשכל ונמצא בדברי חז"ל רוא"ה אני את דברי אדמו"ן כי השכל והחכמ"ה הוא המאיר והרואה ובהיפוך בכסילות הנ' נקר' וחש"ך כמד"א כסיל בחש"ך הולך והנ' כל החכמות חיצוניות הן המה כסילות לפני חכמת התור' שהיא עיקר החכמ"ה חכמ"ת אלקים ע"כ המלכות יו"ן שהם המה חכמות חיצוניו' וע"כ רצו לבטל חכמת התורה שהיא אור וחכמות החיצוניו' והן המה כסילות הנה לבעבור זה נק' מלכות יו"ן חש"ך כסיל בחש"ך הולך ע"כ נק' בדניאל מלך הצפו"ן כי צד הצפו"ן הוא תמיד חש"ך בין בקיץ ובין בחורף וע"כ בעת הישועה נעשה הנ"ס במנורה שהוא בדרו"ם שאותו הצד הוא תמיד אור בין בקיץ בין בחורף ואם עיני שכל לך הנה תראה גם בנפלאות יציאת מצרים הנה ממכ' הט' אשר יצאה מן חכמה דמלכות שמים היתה מכה של חוש"ך ואבד' חכמת מצרים ולכל ב"י הי' או"ר ותמצא במדרשי חז"ל בעת שהעתיקו התורה ללשון יו"ן בימי תלמי המלך יו"ן היה ג' ימים חש"ך בעולם הנה מכל אלה הענינים תבין דבריהם ז"ל אשר מלכות יו"ן נק' חש"ך ע"כ בעת הישועה בעשה הנס במנור"ה הרומזת לחכמ"ה היא או"ר הרוצ' להחכי"ם ידרי"ם מנור' בדר"ם ונעשה הנס בשמ"ן כ"מ ששמן זי"ת מצוי שם החכמ"ה מצוי' כמד"א וישלח יואב תקוע"ה (אלפא לשמ"ן) ויקח משם (דייקא) אשה חכמ"ה והי' הפ"ך בחותמו של כה"ן גדו"ל הרומז לחכמ"ה (כמ"ש לך כ"פ) ונעש' הנס בחדש כסלו אשר לדרכינו הוא חודש שנולד בו יששכ"ר בעל חכמת התור"ה כאשר יתבאר לך ודייקא בכ"ה כסלו (כאשר יתבאר לך להלן אי"ה) ותבין ג"כ אשר על כן אחרי הנס הזה כשהית' מפל' למלכות יו"ן שהיא חכמות חיצוניות הנק' חש"ך הנה נשאר עוד עמידת בית אלקינו אי"ר שנים כי הנס הי' רי"ג שנה לבנינו ובית שני עמד ת"ך שנה הבן כל אלה הדברים:

הג"ה ועוד אמצא בדברי חז"ל אשר אלכסנדר מוקדון מלך יו"ן ביקש עצה מחכמי הדרו"ם באמרו בעינא דאזילנ' וכו' וא"ל לא יכילת דמפסקו הרי חש"ך ואמר להו לא סגי דלא אזילנא כי בהכרח הוא לו כי ממשלתו בחוש"ך:

הנהיוצא לנו מכל זה אשר מלכות יו"ן כל כחם וממשלתם הוא בבחי' חש"ך והיא שכחת התור"ה כמו שאמרו לההוא תנא מפני מה שמעתתי' דמר וכו' ואמר דיממא אינון בבחי' אור משא"כ בבחי' חוש"ך הנה יגיע השכח"ה חש"ך שכ"ח אתוון דדין כאתוון דדין וע"כ תבין הטיב מה שתקנו בנוסח ההודא' בו בלשון כשעמד"ה מלכות יון הרשעה (שהיא חש"ך) להשכיח"ם תורתך ע"כ ויאמר אלקים יהי או"ר במנורה בדרו"ם ובשמ"ן הרמוז לחכמ"ה ובחדש כסל"ו כנ"ל והי' חתום בחותמו של כהן גדו"ל דייק' הרומז לחכמ"ה הכל כנ"ל הבן:

ולהעבירםמחקי רצונך (נח) ולהעבירם מחקי וכו' הנה תקנו בתור' לשון שכח"ה ובמצות לשון העבר"ה והנה להבין כ"ז אקדים לך:

אמרוחז"ל בפסק הלכ' נר חנוכ"ה בשמאל (הפתח) ומזוז' בימין והנה באמת איפלגו בזה אמוראי ופסקו בגמ' להלכ' כמ"ד בשמאל והכרעתם הוא מבואר בגמ' כדי שתהא מזוז' בימין ונ"ח בשמאל (רצ"ל ויהי' מסובב במצות והנה בשאילתות מפרש ג"כ טעמא דמ"ד בימין הואיל ואיתעביד בי' מצו' חדא (מזוז') ליתעביד בי' מצו' אחריתי (נ"ח) והנ' לפ"ז אינו מובן הכרעת הגמ' בשמא"ל כדי שתהא מזוז' בימין וכו' הלא גם מאן דס"ל בימי"ן טעמא רבה אית לי' הואיל ואיתעביד בי' וכו' ובפרט שהטעם הזה משתמשין בו בש"ס בהרב' מקומות ומהיכן שפט מסדר הש"ס שהטעם הזה כדי שתהא מזוז' וכו' הוא יותר מרווח ונ"ל דהנ' מזוז"ה מצו' הוא ונר חנוכ' רמז לאו"ר תור"ה (אשר רצו היוני"ם לבטל) אור הגנוז בתור"ה כאשר הארכנו בזה כ"פ וידוע דמזון הנשמות בג"ע הוא מעסק התור"ה שהאדם לומד בעוה"ז ולבושי הנשמות בג"ע (הנק' חלוקא דרבנן הוא מעסק המצו"ת שאדם עוסק בעוה"ז הנה לפ"ז בין המקיף והפנימי יש הפסק כלי ע"כ מהראוי להפסיק שתהא הפתח מפסקת בין מצות הללו כי מזוזה היא מצו"ה ורומזת לאור מקי"ף הוא הלבו"ש ונ"ח רמז לאור תור"ה מזון פנימי וכיון שגזירת הכתוב הוא מזוזה בימין ביתך דרך ביאתך ע"כ תינתן הנ"ח בשמא"ל ע"כ הכריע בגמ' נ"ר חנוכ"ה בשמאל נרא' לי ובשיטות הגמ' דברנו מזה בדרך אחר:

ועפי"זנבא לבאר מאמר מתמי' בשאילתות והוא מ"ד בימין הואיל ואיתעביד בי' מצו' חדא וכו' ומ"ד בשמאל כדי שתהא מזוזה בימין וכו' הלכתא מאי ת"ש ושמרתם מצותי ועשיתם אותם ובאו חכמים ופירשו ועשו סייג לתור"ה והנה לית נגר ובר נגר דיפרקיני' גם הגאון מהרי"ב הניח בצ"ע ועפ"י הנ"ל מובן דהנ' ושמרת"ם מצות"י לא יתכן לשון שמיר' רק בל"ת לא במ"ע ע"כ באו חכמים ופירשו היינו כי אור מקי"ף הוא שמיר"ה כמו באדם בעוה"ז הלבוש הוא שמיר"ה להגן מן הקור והחום כן האור מקיף הוא שמיר' שלא יתאחזו בו החיצונים כנודע היינו דכתיב ושמרת"ם מצותי ועשיתם וכו' היינו ע"י עשיית המצות תעשו אור מקיף לבוש לשמיר"ה אל האור פנימי הוא התורה וז"ש ובאו חכמים ופירש"ו היינו הפרישו והבדילו מצות נ"ח הרומזת לתורה אור פנימי מן המזוז"ה אשר היא מצוה רומזת אל לבוש מקיף וזהו ועשו סייג לתורה כי הסייג והגדר הוא מקיף ושומר את מה שבפנימית כנ"ל:

ועפ"יהנ"ל פירשנו בטוב טעם הא דת"ר במס' סופרים מזוזה בימין ונ"ח בשמאל לקיים מה שנאמר מה יפית ומה נעמת מה יפית במזוזה ומה נעמת בנ"ח הנה אין בפסוק הזה שום רמז ורמיזה למזוז"ה ונ"ח והנראה ע"פ הנ"ל דהנה יפי"ת הוא יופ"י הנרגש ע"י חושי הראות כי חוש הראות מכיר ביופי נעמת נעימ' הוא לשון מתיקות הוא הנרגש ע"י חוש הטע' הוא המרגיש אוכל שיש בו טעם מתוק לחיך והנה הקב"ה משבח לכנ"י יפית במרא' ונעמ"ת בטע"ם ומהראוי להבין מהו הנמשל בשתי אלה בחי' חלוקות ועפ"י הנ"ל מובן דהנה ע"י מעש' המצות הוא לבוש הנשמות חלוקא דרבנן בג"ע והלבוש זה שבחו ביופי המראה וע"י עסק התורה זה מזון הנשמו' בג"ע והמזון זה שבחו במתיקות ונעימות הטע"ם והנה לפימש"ל מזוזה מצוה פרטיית ונ"ח רמוז' לחכמות התור"ה (ע"כ הרגיל בנ"ר חנוכ"ה הוויין לי' בנים ת"ח) והנה הכתוב משבח מה יפי"ת הוא שבח הלבוש הנעשה מן המצות ומה נעמ"ת הוא שכר אור הפנימי למזון הנשמה הנעשה מן התור"ה והנה הכתוב לא כללם ביחד לומר מה יפי"ת ונעמ"ת רק אמר מה יפית ומה נעמת הנה מוכח בהזדמנות שתיהן ביחד מהראוי לכ"א מדור בפ"ע ומדקאמר מה יפי"ת תחלה ואח"כ ומה נעמת הנה מוכח מזוז"ה בימין שהוא תחל' ונ"ח בשמאל הבן רצ"ל שמהראוי ליתן קדימ' לפעולת הלבוש הבא מן היוצו"ה לפעול' המזו"ן הבא מן עסק התור"ה:

ומעתהיפתחו לך שערי אורה הנאמר בהודא' כשעמדה וכו' להשכיחם תורתך ולהעביר"ם מחוקי רצונך אמרו בתורה לשון שכח"ה כי בהעדר התורה ח"ו שהיא המזון הרוחני (הסועד הל"ב כענין המזון הגשמיי וסעדו לבכ"ם) נקרא שכח"ת הלב כענין הכתוב נשכחתי כמת מלב ובחוקי המצות אמר לשון העברה וסרה כי בהעדר המצות ח"ו אין לבוש וחלוקא דרבנן והנה בבגדים ולבושים שייך לשון הסרה כענין שנאמר הסירו הבגדים הצואים וכו' הבן הדבר:

חוקירצונך (סא) חוקי רצונך מהראוי לתת לב וכי על החוקים בלבד רצו להעבירם ואם הוא כן באמת צריך להבין מה היתה כוונת הקליפה להשתדל להעבירם על החוקים דייקא ולא על המצות שיש בהם טעם וגם מהראוי להתבונן מה שתיקנו הלשון לומר חוק"י רצונ"ך משמע שהחוקים דוקא הם רצון הש"י הלא כל המצות הם רצונו והל"ל סתם ולהעביר"ם חוק"ך והנה יונעם לחיכך עפ"י הדברים אשר פירשנו בנוסח הפיוט (בר"ה ויו"כ) הוא באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגד ליעקב דבר חו"ק ומשפט וצדקינו במשפט המלך המשפט הנה הדברי' תמוהים וקשים להולמ' כאשר עיני כל משכיל תחזינ' משרים ופירשנו הדברים ע"פ אשר שמעתי בשם הרב הקדוש חסידא קדישא דודי זקיני סבא קדישא מהו' משולם זושא זצוק"ל בפסוק תקעו בחודש שופר וכו' כי חוק לישראל הוא משפט וכו' ופירש הוא ז"ל דהנה יש בתורה שכליות ויש מצות בחוקים לא נודע טעמן והשטן והאוה"ע מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה וישראל משיבין להם חוק"ה הוא והנה לכאורה השכל האנושי ידמה שיותר הי' טוב אלו הודיע הש"י טעמי החוקים אבל טובה גדולה היא לישראל כאשר מקיימים מצות בחוקה מבלי טעם והוא כי באיתערותא דלתתא איתער עובדא לעילא אשר גם הש"י יעשה עמהם אות לטובה בחוק"ה מבלי טע"ם והוא כאשר יתעורר המשפט לתת לאיש כפעלו הנה מתעוררים המקטריגים ח"ו בחיפוש פנקסיהם באמר' אשר ח"ו ישראל אינן ראויים שיצאו בדימוס ושואלים מאיזה טעם הם ראויים לישועה והנה הש"י נק' מלך המשפט מלך במשפט יעמיד ארץ אבל כיון שישראל מקיימי' מצות בחוק"ה מבלי טעם אזי כביכול זאת טענת הש"י עבורם אשר ראוים הם לישועה מבלי טעם וזה משפט כיון שגם הם מקיימי' מצותיו ית"ש בחוק"ה מבלי טעם וז"ש תקעו בחודש שופר וכו' כי חוק לישראל (החו"ק הנעשה בישראל) הוא משפט לאלקי יעקב (כן הוא המשפט לאלקי יעקב בחוק מבלי טע"ם יצאו בדימוס ביום המשפט) ע"כ דברי קדשו בקצת תוס' ביאור:

ובזהפירשנו הפסוק זאת חקת התורה אשר צוה י"י לאמר הלאמר מיותר כי כבר נאמר לאמ"ר וגם באמר דבר אל ב"י ויתפרש ע"פ הנ"ל זאת חוק"ת התורה אשר צוה י"י (ר"ל בעבור זה צוה הש"י מצות בחוק"ה כדי) לאמ"ר (היינו כדי שגם הוא כביכול יהי' יכול לומר להמקטריג' על ישראל שיאמר מאיז' טעם יושיעם הלא אין זכות ח"ו יאמר להם הש"י חוק"ה הוא וכן משפטם כיון שמקיימים מצות בחוק' והי' זה שכרם להושיעם בחוק"ה מבלי טעם:

ובזהתמצא טוב טעם בנס דקי"ס ויאמר י"י אל משה מה תצעק אלי דבר אל בנ"י ויסעו (לתוך הים) הנ' מלבד שאין הדבר מובן מ"ש הש"י מה תצעק אלי הלא למי יצעק הלא הוא ית"ש הפועל ישועות אבל עוד זולת זה מהראוי להתבונן למה עשה כזאת הוא ית"ש אשר צוה שיסעו מקודם לתוך גלי הים ואח"כ יבקע הים לפניהם הלא לפי אומדן דעת עיני בשר שיבקע הים קודם שיסעו שלא יתבהלו בנסעם לתוך הים ויהמו גליו אבל לפי הנ"ל ינעמו לחיכך הדברים דהנה ידוע מאמר רז"ל את אשר נתהוו' אז קטרוג גדול מאד מהמקטריגם באמרם מה נשתנו אלו מאלו הללו וכו' והללו וכו' והנה מלך במשפט יעמיד ארץ ואין מקום להצל' ח"ו מה עשה הפועל ישועות אמר למשה במצו' דבר אל ב"י ויסעו הנה הוא מצו' בחוק' מבלי טעם דלמ' להם ליסע לתוך גלי הים אבל הוא כשיקיימו ישראל מצות בחוקה הנה באיתערות' דלתתא יקיים הש"י ג"כ חוק' ויושיעם בנפלאותיו מבלי טעם ראויים הם להוושע בחוק' כיו שגם הם מקיימים מצות בחוק':

זהשיסד הפייטן באין מליץ יושר מול מגיד פשע (כי תעש' עון נושא) תגד (להמקטרג המגיד פשע) ליעקב דבר חוק ומשפט (אשר ליעקב הגם שבא' להם הישועה מאתי ובדיבורי בחוק' אעפ"כ משפט הוא להם וכה משפטם כיון שמקיימים מצות בחוקה וזהו שמסימים) וצדקינו במשפט המלך המשפט (רצ"ל הגם שאתה מלך המשפט תבא אלינו ישועתך בצדק'. והצדק' הוא משפט כנ"ל והבן:

ומעתהנחזור לעניינינו הנה היונים הרשעים הן המה העוסקי' בחכמות חיצוניות חכמת יונית הפלסופיא הארור' הן המה אשר הלבישו המצות שבתורה במלבושי' זרים והמציאו טעמים זרים למצות התורה בחכמ' מזוייפת באמרם שכל המצות רק המצא' לאיזה מושכל ואין מן הצורך לעשי' בפועל דייקא כאשר מבואר סברותיהם המזוהמיות (בספרינו מעין גנים) והנה לסברותיהם אין לך בתורה שום דבר בחוק' והנה זאת היא עצת הקליפ' שלא יקיימו ישראל מצות בחוק' להיות תכלית ישועת ישראל בקיימם מצות בחוק' אז תבא להם הישוע' בחוק' גם אם אין זכות בידם ע"כ הבורא ית"ש זה רצונו שיקיימו ישראל מצות בחוק' דוקא כי רצונו להושיע את ישראל בכל עידן ועידנים וכנ"ל וזה שתקנו בנוסח ההודא' שרצו היונים הרשעים להעביר"ם מחוק"י רצונ"ך רצ"ל רצו להעבירם מחוקי"ם אשר הם רצוני"ך יותר מהעדות והמשפטים כי ע"י החוקים קרוב' ישועת ישראל לבא. הבן:

עודאבאר לך אומרו חוק"י רצונ"ך הנה מצאתי בס' דבש לפי להרב הגדול מ' חיד"ח זלה"ה בשם ס' אש"ד הנחלי"ם חוק הוא התשוב"ה עיי"ש והגם שאיני יודע מהיכא קא נפקא לי' עכ"ז נאמן רוח הוא ובודאי נפקא לי' מאיזה מדרש חז"ל) ולפ"ז הן הן הדברי' הנאמרי' בהודאה דהנה בזמן מרדכי ואסתר הגם שנתחייבו שונאיהן של ישראל הנה הרעישו את כל העולמות בתשובותיהם בצום ובכי ומספד ושק ואפר משא"כ בגזירות יון לא היו יכולים אפי' להתקבץ והיו מתחבאים בנקרת צורים ובמחילת עפר כי לא הניחום היוני' להתקבץ ולעשו' תשובה (עיין ביוסיפון) וז"ש שעמדו עליהם היונים להשכיחם התור"ה ולהעבירם חוק"י רצונ"ך היינו חוק התשוב"ה שהיא רצון הש"י וז"ש ואת' ברחמיך הרבים עמדת להם עמדת כטוען בעדם המה שאין עושין תשוב"ה הוא מחמת שהיא בע"ת צרת"ם שאינם מניחים אותם היונים אבל אח"כ בעת הישוע' בודאי יעשו נחת רוח לפניו ית"ש וז"ש בנוסח ההודא"ה ואח"כ באו בניך וכו' היינו שעשו כפי טענת הש"י כביכול לפני הב"ד של מעלה הבן הדבר:

ואתהברחמיך הרבים (סג) ואת"ה הי' סגי לשיאמר וברחמ"ך הרבי' ואומרו ואת"ה יש לפרש ע"פ מ"ש בפליא' תת"ן חדרים יש בגיהנם וכשהצדיק עובר דרך הגיהנם הנה תק"ף חדרים (יש להם לממונים אשר שם יש להם עדיין בוש' מת"ח ובעלי תור' וזקנים. ע"כ אין פחד כ"כ להצדיק משא"כ בחדרים האחרים הן ר"ע חדרים (שאין שם בוש' וכו') והש"י שולח עם הצדיק מלאך אחד וכותב על מצחו' שם את"ה וניצול מהם עיין מ"ש ע"ז הרב הקדוש מהר"ש מאיסטרפאליע בפסוק גם כי אלך בגי"א צלמו"ת (בגימ' תק"פ) לא אירא ר"ע (גם מן ר"ע חדרים לא אירא) כי את"ה עמדי (שם את"ה כנ"ל ועמ"ש במאמרי השבתות) הרי לך שהשם את"ה מסוגל לעמוד נגד הרעי"ם בחצופו' שאין להם בוש' מן בעל"י תור"ה והנ' לפ"ז יש לרמז ג"כ בנוסח ההודא' שעמד' מלכו' יון הרשע' על עמך ישראל להשכיחם תורת"ך חצופ' מופלגות באין בוש' מן התור' ולומדי וע"כ תמצא לרז"ל נחשת זו מלכות יון (הבאתי לעיל סי' נ"ח) וכ"ה בחלם נ"נ והיא מור' על חצופות ע"ד הכתוב ומצח"ך נחוש"ה וכביכול הש"י חוקק על ישראל להאיר בפניהם שם את"ה וז"ש ואת"ה ברחמיך הרבים (וכן אומרים בנוסח ההודא' דפורים) ויש לרמז הדבר בתור' פ' תרומ' מסיימת בתיבת נחש"ת שהוא רמז על מלכו' יו"ן וסמיך לי' ואתה תצו"ה (תחבר עמהם לצוותא) את ב"י תחבר עמהם שם את"ה ואח"כ לרמז מצות נ"ח ויקחו אליך שמן זית זך וכמש"ל בשם הקדוש הרוקח ז"ל:

וישלרמז הדברי' הללו בפסוקי' שכת' הר' הק' מהר"ש מאוסטרופאליע זלה"ה גם כי אלך בגי"א צלמו"ת ללא אירא ר"ע כי את"ה עמדי וקאי על העברת הצדיק דרך גיהנ"ם נחקק עליו הארת שם את"ה וכן בנס דפורים וכמו שאומרים בנוסח ההודאות בשניהם ואת"ה ברחמך וכו' הנה נרמז הדבר ג"כ במזמור הנ"ל אומרו תערך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי (רמז לחנוכ"ה) כוס"י רו"י' (רמז לפורים חייב אדם לבסומי בפורי') והבן וכיון שע"פ דברינו נעש' הנס זה האר' מעין האר' הנעש' לצדיקים בעברם דרך גיהנ"ם מעת' לא נפלאת הוא ולא ררוק' היא את אשר כתבנו לעיל שע"כ בהודא' (כפי נוסח שלנו) יש ק"ח תיבות (בצירוף על הניסים) להורות כל המקיים מצות חנוכ"ה ניצול מן דין גיהנ"ם וכמו שרמזו בזהר לא תירא לביתה משל"ג כי כל ביתה לבוש שנים א"ת שנים אלא שנים מזוזה ונ"ח הבן:

ולפיהנ"ל תמצא טוב טעם למה שאמר הרב הקדוש מהר"פ מקארעץ זצלה"ה שבכל הלילות יש לסתום את החלונות בתחילת הליל' דאיתא בזהר שבליל' תרעין דג"ע סתומין ותרעין דלבא דאינין עיינין מסתתמין (רצ"ל העיני' הם שערי הלב כמו שאמרו שורייקי דעינא בליבא תלי ע"כ אז בליל' נופל שינה על האדם והעינים שהם שערי הלב מסתתמין כיון שגם שערי ג"ע מסתתמין אבל בחנוכ"ה אין לסתום את החלונות (בשעת הדלק"ת הנרו"ת) ע"כ דברי קדשו הנ"ל ונראה מדברי קדשו כי בחנוכ"ה גם בליל' (בשעת הדלק') תרעין דג"ן עד"ן פתוחין ויש לרמז זה בפסוק בהלל פתחו לי שערי צדק (תרעין דג"ן עד"ן) אבא בם אוד"ה י"ה (היינו בזמן ההודא' בחנוכ"ה) ולפי הנ"ל מובן הדבר כיון שסגולת חנוכ"ה להינצל מד"ן גיהנ"ם א"כ לבעבור זה תרעין דג"ע פתוחין הבן:

הג"ה ונ"ל גם ע"פ הדין אין לסתום את החלונות בשעת ההדלק' כיון שע"פ הדין הוא להדליק בחוץ משום פרסומי ניסא ובטל וזה בעבור הסכנ' ומדליקין בפנים עכ"פ הא דאפשר למיעבד לפרסומי ניסא עבדינן כנ"ל:

עמדתלהם בעת צרתם רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם (סו) עמד"ת להם וכו' לבאר לשון עמיד"ה לדעתי הוא ע"פ המאמר בזהר פ' חיי דף קכ"א ע"ב. ויעמו"ד הי"ם מזעפ"ו הי"ם עילאה (מלכו"ת שמי"ם) מאי ויעמ"ד דקאים בקיומא כדקא יאות בעמיד' איהו כד רוגזא שכיך בשעתא דדינא שרייא בעלמא כצ"ל ההוא כי דינא הוא כאתתא דמתעבד' וקשייא לאולדא. וכד אוליד' שכיך רוגזא ה"נ כד דינא שרייא בעלמא לא שכיך ולא נח עד דאיתעביד דינא בחייביא כדין הוא נייחא דילי' למיקם בדוכתא שלים ולמיקם בקיומי' הה"ד ובאבוד רשעים רינה עכ"ל ומעת' בין תבין אשר לפניך שבשעת הזעם מדת המלכו"ת הוא כביכול כאשה המקשה לילד ואין לה מניח' וכביכול אינה יכולה לעמוד על רגלי' כי ירכותי' מצטננת כאבני (ירכותי' הם בחי' נצ"ח והו"ד) ואחר הליד' יכולה לעמוד והנה כשעש' להם הנס במנור"ה (הרומזת לרח"ל מדת מלכו"ת) נתבשרו כי נמתקו דיני המלכו' (וכביכול יכולה לעמו"ד והנה עמיד"ה הוא בבחי' נה"י ע"כ נר חנוכ"ה מצות' למט' מעשר' בבחי' נצ"ח הו"ד סוד וכמ"ש האריז"ל וז"ש ואח"כ באו בניך וכו' והדליקו נרו"ת בחצרות וכו' בחצרות דייקא כמ"ש לעיל וכמו שאכתוב אי"ה במקומו בחצרות נק' נה"י והבן:

ויתבארעוד אומרו לשון עמיד"ה ואגב יתבאר אומרו בלשון בע"ת צרת"ם וגם יתבאר אומרו בג' לשונות רבת. דנת. נקמת. ויתבאר ע"פ מש"ל סי' ס"א אומרו ולהעביר"ם חוק"י רצונ"ך מהו הנרצ' שרצו היונים להעביר' החוק"ים דייקא וגם אומרו רצונ"ך משמע שהש"י רוצה ביותר בקיום החוקי"ם מן שארי המצות וכתבתי לך בשם דודי זקיני סבא קדיש' מהרמש"ז ז"ל שבשעת הדין והמשפט אפי' ח"ו אין זכות כ"כ להכריע ולזכות את ישראל במשפט ע"פ הטעם והנה הש"י נק' מלך המשפט מצד במשפט יעמיד ארץ הנה כביכול הש"י טוען בעד ישראל ראויים הם לזכותה מבלי טעם כיון שהם מקיימים חוקי"ם מבלי טע"ם והמשפט כך הוא לישראל ע"כ החוקים הם רצונו ית"ש ביותר כדי שיהי' יכול לזכות את ישראל אפי' אין בידם זכות כ"כ ע"כ היתה מגמת היונים להעבירם מן החוקי"ם עמש"ש כאריכות:

ומעתהיובנו לך הדברים דהנה בזה נשתנו דין ישראל מדיני האומות כי האומות כשמצטרכין לישועה הוא דוקא כשיהי' טעם בדבר כשיהי' להם איז' זכות משא"כ ישראל כיון שזה טבעם ומנהגם לקיים חוקים מבלי טעם ראויין הם להיושע בדרך חוק"ה מבלי טעם וז"ש בהודאה אתה ברחמך הרבים עמד"ת להם (כצ"ל עמד"ת אופיים ומנהגם שזה דרכם כל היום לקיים חוקים הגם שכעת אינם מניחי' אותם היוני"ם לקיים וז"ש) בע"ת צרתם רצ"ל מה שאינם מקיימים כעת הוא מפני שהוא ע"ת צרת"ם זהו ג"כ עמד"ת להם כביכול כדין הטוען שהוא בעמיד' וזה הי' טענתך שהוא בעת צרתם

הג"ה וזה שיש לפרש וע"ת צרה הוא ליעקב וממנה יוושע רצ"ל מן העת צרה עצמה הוא התשועה כי כביכול הש"י טוען בעדם כי זה דרכם כל היום לקיים חוקים ע"כ מהראוי שיוושעי בחוקה ומה שאינם מקיימי' כעת החוקים הוא על כי הוא ע"ת צר"ה הגוים אינם מניחים אותם די השיב רוחם הבן הדברים האלה: שהיונים אינם מניחים אותם על כן רבת את ריבם (על שאינם מניחים אותם לקיים החוקים דהנה על החוקים הגוים מריבים את ישראל באומרם מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה וא"כ) דנת את דינם (היינו דין הנוהג בישראל להושיעם בחוקה מבלי טע"ם הגם שלא היו יכולין ישראל אז לעורר איתערותא דלתתא בקיום החוקים הנה מצדם לא יבצרי ועי"כ) נקמ"ת את נקמתם. ברוך האל המושיע:

ויתפרשעוד עמד"ת להם וכו' לשון עמיד"ה מהו. הנה אפרש לך בדרך דרש ע"פ מה שפירשנו בפסוק קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמד"ה יחד מי בעל משפטי יגש אלי הדקדוקים יעויין במפרשים בשגם הפסוק בעצמו אין לו ביאור מוטעם ונבאר בקיצור ע"פ מה שהקש' הר' עיר וקדיש מהרמ"ע זלה"ה בס' בע"מ על הא דקי"ל בעת הדין שלמעל' כשיש רוב זכיות מיקרי צדיק ואפי' מחצה על מחצ' רב חסד מטה וכו'. כובש. נושא מעביר לכל מר כדאית לי' והקש' הרב הנ"ל הרי קיי"ל כל האומר הקב"ה ותרן הוא וכו'. והרי מוותר מיעוט העונות. ואפי' המחצ' ותירץ דלא מיקרי ויתור רק כשהוא ויתור שלא ע"פ דרכי התורה מה שאין כן כשהוא על פי דרכי התורה לא מיקרי ויתור והנ' יש בדיני התורה אחרי רבים להטות והולכין אחר הרוב (וכן במחצה על מחצ' ספק נפשות להקל וכן בדיני ממונות אין מוציאין מיד המוחזק כן פירשתי שם דבריו והמפרש פי' שם קצת באופן אחר ואתה תבחר) הנה כ"ז לא מיקרי ויתור כי ע"פ דרכי התורה הוא הניתנה לנו למורשה ואי קשיא הא קשיא הנה אנחנו מבקשים אנו מלאי עון (ועפ"כ) ואתה מלא רחמים הנה זה נק' ויתור ופי' הענין ג"כ ע"פ מה שפי' הרב הנ"ל בפסוק אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכו' שהוא ג"כ ע"פ משפטי התורה עני ועשיר באו לדין אומרים לעשיר לבוש כמותו או הלבישהו כמותך והנ' ע"י עונותינו הנה ח"ו לבושינו אדומים כתולע וכשנים והוא ית"ש כתיב בי' לבושי' כתלג חיוור (הנביאים מדמים זה לשבר את וכו' והוא ידוע למקובלים) ממילא כשעומד כביכול הוא ית"ש עמנו לדין כדרך הבע"ד כביכול הנה כביכול ע"פ התור' הוא בהכרח להסיר הבגדים וכו' מעלינו ולהלבישנו מחלצות בלובן ועדי עדיים וא"כ מוסרים מעלינו העונות ע"פ התור' ואין כאן ויתור וזהו לכו נא ונוכח' יאמר י"י נ"א הוא לשון בקש' וקש' מהו המבוקש מאתו ית"ש שנתווכח עמו כיון שמסיים אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו א"כ הרי אנחנו נזכה בדין א"כ למה לו ית"ש להתווכח עמנו כיון שחפץ לזכותינו אך הוא ע"פ דרוש הנ"ל כשבאים בני האלקים להתייצב על יי לקטרג ולהזכיר העונות ח"ו וא"כ מיקרי כביכול הש"י אז דיין וישראל עם כת המקטריגים בעלי הדין הנה באופן כזה א"א לוותר (כי מלך במשפט יעמיד ארץ) רק ע"פ דיני התור' לא מיקרי ויתור והנ' הש"י כחפץ להצדיק עם זו אז אומר הש"י כמבקש לעמ"ו לכו נא ונוכח' יאמר י"י היינו נתווכח' יחד ויהי' כביכול הש"י בעל דין עם עמו ישראל ואז הגם שימחול ויסלח ויכפר לכל חטאתינו ועונותינו ופשעינו לא מיקרי ויתור כי כתורה יעש' כיון שמשפט התורה היא הלבישהו כמותך אז כביכול בהכרח הוא ע"פ דיני התור' שהש"י יסור מעלינו הלבושי שני"ם וילביש אותנו מן לובן העליון המלבן עונותינו. הבן הדבר:

ועפ"זפירשנו הפסוק הנ"ל בטוב טעם אומרת כנ"י קרוב מצדיקי (רצ"ל המצדיק שלי הוא ית"ש כביכול הוא קרוב לי מצד מחצב נשמתי כי אנחנו עמוסים מני בטן ע"כ) מי יריב אתי (לפניוי"ש שיהי' הוא דיין כביכול הלא הוא קרובי ואינו יכול להיות דיין כביכול. אבל נעמד"ה יחד כדמיון הבע"ד הייני שיהי' כביכול הוא ית"ש הבע"ד אז) מי בעל משפטי יגש אלי (רצ"ל מדין התורה הוא מי שהוא בעל משפטי הוא יגש אלי להיות בדומה לי כביכול) ואז יסיר מעלינו כל בלויי הסחבות וילבישנו בגדי ישע ונהי' נקיים וטהורים:

וזההוא מה שיש לפרש בנוסח ההודאה ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם בעת צרת"ם כשראית כביכול שבעוה"ר נתמעטו הזכיות וכשיהי' הוא ית"ש בבחי' דיין א"א לוותר כנ"ל ע"כ עמד"ת להם בדומה להם ביחד להיות בעל דינם ומצות בעל דין בעמיד"ה כביכול ואז הלבשתם מחלצות וכנ"ל להיות הש"י חפץ להצדיק עם קרובו כמ"ש הכתוב ספר אתה למען תצדק ע"כ מצאתי את לבבי לדבר בפטטייא דאורייתא דברים כאלה יהיו לרצון אמרי פי:

ע"פדברינו הנ"ל הנני אומר לך דבר נאה ומקובל הנה תקנו במצוה זו מהדרים הנה לא קראום מדקדקי"ם או ותיקי"ן רק מהדרי"ם נ"ל שהוא ע"פ המדר' ר"ש בן יהוצדק שאל לרשב"ג א"ל מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האור"ה א"ל מלמד שנתעטף הקב"ה בשלמה (לבינ"ה גירסת הילקוט) והבהיק זיו הדר"ו מסוף העולם ועד סופו וא"ל בלחישה א"ל מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה ואת אמרת לי בלחיש' א"ל כשם שקבלתי בלחישה כך אמרתי לך בלחישה עכ"ל הנה הגם שהמדרש הזה צריך ביאור בנסתרות עכ"פ יתבאר לך ע"פ מ"ש לך כ"פ שהנר דנ"ח הוא מבחי' אור הראשון אור הגנוז והנה תראה שאמרו במדרשם הנ"ל התהוות או"ר הראשון היה מאשר הבהיק זיו הדר"ו וכו' ע"כ תקנו בנ"ח שהוא מבחי' אור ההוא מהדרים הבן הדבר:

ועתההסכת ושמע הנה נשתנה הנס הזה דנרות מכל הניסים שכל הניסים היו לצורך הישועה המצטרכת בעת ההוא משא"כ זה הנס דנרות היה אחר הישועה והנה עם היות מאד עמקו מחשבותיו ואין מבוא לנברא להבין מחשבותיו ית' אעפ"כ המצוה עלינו לחקור בנפלאותיו ית"ש להוציא ע"פ יעודי התורה טעמים כפי שכלינו כמד"א שיחו בכל נפלאותיו והנה ע"פ האמור בסמוך ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם וכו' כביכול בעמיד"ה כמצות הבעל דין ועי"ז בהכרח היה להסיר מעלינו הלבושי שנים ולהלביש אותנו מחלצות לבנים מבחי' לובן המלבין עונותיהם של ישראל

הג"ה ועפ"ז תבין מה שאמז"ל במדרשיהם לא תירא לביתה משל"ג (מדין של גיהנ"ם כי כל ביתה לבוש שנים א"ת שנים אלא שנים הבין הדבר ויונעם לך: כי לבושי' י"ש כתלג חיוור ע"ד עני ועשיר באים לדין וכו' והנה להודיע חיבת אב לבנים אשר הישועה היתה להם באופן כזה היינו שלא היה הדור ראוי כ"כ לישועה רק הש"י עמ"ד להם בתורת בע"ד ולבושי' כביכול כתלג חיוור ועי"ז היה ע"פ התורה להסיר מעלינו הבגדי שני"ם שהם העונות והנה להודיע לבניו החיב' הזאת הנה נעשה להם אח"כ נס באור שהיה שלא כטבע רק מאור הנבדל ניסיי אור שלמעלה שנברא זה האיר ממה שנתעטף הקב"ה בשלמה לבינ"ה והבהיק זיו הדר"ו וכו' היה הנס הזה להודיע לבניו חיבתו אליהם גם בהעדר זכות ע"פ המשפט ח"ו הנה עמד הש"י להם למשען באופן הנ"ל בעמיד"ה כביכול באור מעטה לבושו והרבה ריווח והצלה לפניו ולא יטוש י"י את עמו בעבור שמו הגדול אשרי העם שככה לו אשרי העם שי"י אלקיו:

ובזהתמצא טוב טעם ודעת מה שהנס הזה לא ניתן לכתוב כיון שהוא מן סוד או"ר הגנו"ז אור הראשון שהבהיק מאור מעטה לבושו ונגנז לצדיקים והגניזה הוא בתורה באותיותי' ע"כ הנס הזה כיון שהוא מהבהקת הלבוש כביכול קודם הגניזה ע"כ לא נכתב באותיות שהוא קודם להתגלות האותיות ע"כ גם אנחנו אין מזכירין הנס הזה בהודאה באותיות ע"כ הם ל"ו נרות כמ"ש הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל והרב הקדוש מהר"פ זצוק"ל כנגד אור הגנוז ששימש ל"ו שעות בפני אדם הראשון והבן:

ובזהתמצא טעם נכון להדין שכתבו הגאוני' (והוא ג"כ במדרש תנחומא) מה שנשתייר מן השמן ביום השמיני עושה מדור' ושורפו במקומו ולפי הנ"ל הוא הטעם כיון שהוא מסוד אותו האור שהבדילו הקב"ה לע"ל אסור להשתמש בו בחול עד בוא יום המקוו' לי"י והיה לך י"י לאור עולם ואלקיך לתפארתך:

עודיתפרש לשון עמד"ת להם וכו' ע"פ מה שפירשנו פי' התפלה בר"ה (והוא מאנשי כנה"ג) היום יעמיד במשפט וכו' אם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים אם כעבדים עינינו לך תלויות וכו' והנה החלוק' דאם כעבדים אינו מובן והנראה שהוא ע"פ דברי חז"ל במעשה דשמעון בן שטח בעבדים דינאי מלכא דקטל גברא ואמר שמעון ב"ש לינאי ינאי המלך עמו"ד על רגליך ויעידו בך כי העבד אין לו מציאות בפ"ע רק עיניו תלויות אל האדון וא"כ מה שדנין את העבד זה מיקרי שדנין את האדון ומצטרך המלך לעמוד (והנה באות' שעה אמרו המלך לא דן ולא דנין אותו) וזה תתבונן אומרו אם כעבדים עינינו לך תלויות שאין לנו מציאות בפ"ע וכביכול ע"פ משפטי התורה יצטרכו לומר עמוד וכו' ויעידו בך (והכל הוא לשבר את האזן) וממילא בטל הדין:

וזהשיש לפרש בנוסח ההודאה (ואתה ברחמיך הרבים בראותך מיעוט הזכות) עמד"ת להם (רצ"ל בשבילם עמד"ת באומרך כביכול שאין להם מציאות בפ"ע כי הם עבדיך ואתה אדוניהם ומן הצורך לעמו"ד ועי"ז נתבטל כל הדין השם הטוב יכפר בעדינו ילא"פ:

עודאפרש לך הנך ג' לשונות שתיקנו לומר בהודא' רבת וכו' דנת וכו' נקמת וכו' ובודאי לא דבר ריק הוא (עמש"ל) ואקדים לך דהנה כתיב ויבא יעקב שלם דרשו חז"ל (והובא ברש"י ז"ל) שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו ע"כ וכתב הרב הק' מהר"ש מאוסטורפאליי' הי"ד דכתב במור' דשבע' ככבי לכת שצ"ם חנכ"ל ד' מהם מורים על הטובה והם חנצ"ך (עשה למען נצח"ך כנ"ל) וג' להיפך שבתאי (לגוף) לבנ' (לתורה) מאדים (לממון) וז"ש ויבא יעקב של"ם נוטריקון ש"בתאי ל"בנ' מ"אדים וזהו שאמרו רז"ל נגד ש"בתאי של"ם בגופו נגד ל"בנ' של"ם בתורתו נגד מאדים שלם בממונו ע"כ דברי קדשו והנה תראה צונו הש"י לקדש החודש ואמר החדש הזה לכ"ם מסור בידכם אפי' שוגגין מוטעין מזידין והנה הוראת הלבנה כפי המולד באתה זמן הוא והנה הגם שהמולד הוא ביום זה ובשע' זאת מותר לב"ד להקדים או לאחר התחלת החדש כפי הנראה להם. זא"ת עולת חדש. זאת היא התורה כמד"א וזא"ת התור"ה א"כ הגם שהיראת' לפעמים מורה על איזה היזק בתורה כיון שע"פ התורה הוא מסורה בידינו הנה אדרבא הוא מסייעת אותנו אל התורה לא איברי סיהר"א אלא לגירסא וכן מאדי"ם שהוראתו על הזיקו' הממון הנה ע"י מצות המיל"ה דמי"ם תרתי משמע ע"י הדמים מבטלים ההיזק של הדמי"ם היינו ממון שהוא הוראת מאדי"ם וכן שבתא"י שהוראתו היזק הגופות הנה מה שנתן הש"י שב"ת לישראל וציוה לענג הגו"ף הנה מבטלים הוראת שבתא"י:

ומעתהתבין מה שנמצא לרז"ל במדרשם שהיונים היתה גזירתם בתחיל' לבטל ג' מצות אלה חד"ש שב"ת מיל"ה היינו כי כוונתם היה שבביטול ג' מצו' אלה (המורים על ביטול ג' ככבים אלה) הנה ח"ו ישלטו ג' ככבים אלה על שונאי ישראל לרעה וישלטו הם בגופם וממונם ותורתם הבן הדברים האלה שכל מחשבתם היה על הכלל כלו וע"י ג' אלה בקשו לעקור את הכל וזה שיש לפרש בהודאה כשעמד' מלכו' יו"ן הרשע' על עמך ישראל (היינו הגופות) להשכיחם תורתך (היינו התורה) ולהעבירם חקי רצונך (ע"י היזק הממון כי עניות מעביר על דעת קונו) וז"ש ואתה ברחמיך הרבים וכו' רבת את רבם נגד מה שעמדו על ממונם כי רי"ב שייך בדיני ממונות כי יהיה רי"ב בין אנשים ונגשו וכו' דנת את דינם נגד מה שעמדו על גופותם שזה דיני נפשות נקמת את נקמתם נגד מה שעמדו על תורתם חרב נקמ"ת נקם ברי"ת והתור' נק' ברי"ת כמד"א אלה דברי הברי"ת הבן הדברים והוא דבר נחמד:

ע"פהדברים הנ"ל תמצא טוב טעם מה שהקביעות של ימי חנוכ"ה הוא תמיד בפ' מקץ דשם כתיב בי' ביוסף וחמ"ש את ארץ מצרים חמ"ש ר"ת ח"דש מ"ילה ש"בת אשר תיכף בגלות הראשון עמד יוסף למשען להחזיק בג' מצות אלה בכדי לבטל הוראת הג' ככבים הנ"ל וכמו שכתבתי לך ועוד יתבאר אי"ה:

**ג'**לשונות הללו רבת דנת נקמת ר"ת נדר שהוא בדרגא דיובל דמפקא עבדים לחירות ה' צבאות יעץ ומי יפר ומי וודאיי יפר כמ"ש בזהר ע"כ בהודאה נרמז בר"ת ג' לשונות הללו נדר:

הג"ה שייך לעיל בעת צרת"ם והוא מיותר לכאור' ופירשנו ע"פ מ"ש האריז"ל להיות דגברה הסט"א עתה ומע"ט מעט שעושים עתה הוא חשוב כהרבה שעשו התנאים בזמניהם עכ"ד וזה שיש לפרש ג"כ בכאן ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם היינו טענ"ת בעדיהם (כדין הטוען בעמיד"ה) ומה היתה הטענה בעת צרת"ם מה שאין ביד ישראל מעשים טובים הרבה הוא להיות שהוא בעת צרת"ם בתגבורת הסט"א ומעט מעט שעושים נחשב כהרבה בעת הרווחה ועוד יתפרש להלן תיבות הללו:

**ג'**לשונות הללו ר"בת ד"נת נ"קמת הוא ר"ת ד"ודאים נ"תנו ר"יח שהוא על לידת יששכ"ר כאשר יתפרש לך במקומו אי"ה ועת לקצר ועיין בסמוך:

מסרתגבודים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך (עח) מסרת גבורים וגו' אמר חמשה לשונות י"ל נגד חמשה אותיות חנוכ"ה וביותר י"ל לעיל אמר ג' לשונות ר"בת ד"נת נ"קמת נגד ג' אותיות הנ"ל וכאן אמר חמש לשונות נגד חמשה אותיות הודא"ה:

וטמאיםביד וכו' הנה גבורים ביד חלשים הוא לפלא וכן רבים ביד מעטי' אבל טמאי' ביד טהורים וכן רשעים ביד צדיקים וכן זדים ביד עוסקי תורתיך מה הפלא וכי הטמאים והרשעים והזדים מחוייבים להיות בטבע יותר חזקים מן טהורים והצדיקים והעוסקים בתור' ותהי להיפך ובכדי להבין כ"ז אקדים לך את אשר דרשנו במס' מגילה רנב"י פתח לה פיתחא לההוא פרשתא (ויהי בימי אחשורוש) מהכא לולי י"י וכו' שהיה לנו בקום עלינו אדם ולא מלך זה המן הנה הוקשה לו למה פתח ויה"י בימ"י אחשורו"ש תלה הזמן באחשורוש כאלו היה כבר מפורסם אצלינו ולא נאמר לשון כזה רק במקום שנעשה הוי' חדש' בזמן ההוא דבזולת זה הו"ל לפתוח בשנת שלש לאחשורוש מלך פרס עשה משתה וכו' ע"כ פתח רנב"י הפיתח' הזאת וצריך להתבונן מה הוא תירוצו ומהו הנפקותא אם הקם הוא מלך או איש פשוט והנרא' דהענין הוא דכל בתי' מלך אפי' במלכי אומות הרשעי' יש תקוע בתוכו ניצוץ מורא מלכו"ת שמים כי מלכות"ו בכל משלה הגם שהניצוץ הקדוש תקוע ומשוקע מאד בתוכו עכ"ז כיון שיש בו איזה ניצו"ץ ממלכו"ת סוד מורא מלכו"ת בקל יוכלו ישראל לבטל גזירתו (אפי' אין בידם זכות כ"כ) בהתעורר יראת"ם מן הש"י אזי עי"ז מתעורר ג"כ אותו הניצוץ דמורא מלכו"ת אשר שקוע בתוך מלך ההוא ויפול פחד ומורא על המלך ההוא הגוזר ומתבטלת הגזיר':

ועניןהזה תשכיל ותדע דהנה בצמצום הראשון כביכול צורך בריאת העולמות הי' כדי להקרא מל"ך כי אין מלך בלא עם א"כ היה הצמצום הראשון בבחי' מלכו"ת והצמצום הוא שורש הדין והיראה כנודע ואותו הצמצום הראשון לצורך בריאת העולמות במחשבה הקדומ' היה בשביל ישראל שנק' ראשי"ת ע"כ כל בחי' מלכו"ת יהי' מי שיהיה תפול עליו מורא מישראל תבין הענין וזשאמרז"ל הוי מתפלל בשלומ"ה של מלכו"ת שלימות"ה וחיות"ה היינו ניצוץ התקוע בה שאלמלא מורא"ה רצ"ל המור"א התקוע בה איש את וכו' הבן:

וקבלתימפה קדש אדומ"ו הרב הקדוש מ' יעי"צ זצוק"ל מ"ב בלובלין דלבעבור זה הגרגש"י עמד ופנה מפני ישראל כי אלו הז' עממין הם נגד חג"ת נהי"ם דסט"א. והגרנש"י הוא בחי' המלכות דסט"א והוא מלשון ריש גרגיתנ"א מן שמי' מוקמי' לי'

הג"ה וזה מה שנ"ל מה שנאמר בפסוק כי החר' תחרימם וכו' והיבוסי כאשר צו"ך י"י אלקיך ודרשו חז"ל כאש"ר צו"ך לרבות הגרגש"י ולמה לא נכתב גרגש"י בפירוש רק נמסר בתור' שבעל פה לדרוש: כי הנה הוא נגד מלכו' דקדוש' ובקדוש' הנה מלכות פה ותור' שבע"פ קרינן לה ע"כ מבטלין סט"א בתור' שבע"פ מורא מלכו"ת ונמסר בתיבו' כאש"ר צו"ך דבר מלך שלטון הבן מאד הדבר: והנה להיותו בחי' מלכו"ת עמד ופנה מפני ישראל כי נפל עליו מורא מלכות דקדוש' ע"כ דברי קדשו. והוא בדברינו ממש כי בקום עלינו מלך בקל יותר תפול עליו מורא ופחד (גם בהעדר זכות בישראל כ"כ) משא"כ בקום אדם ולא מלך שאין בו שום ניצוץ מורא מלכו"ת הנה הוא בבחירתו לא יחזור מאוולתו והישיע' מיד לפלא יותר יחשב וזה שחלק המשורר ענין ישועתו ית"ש לב' חלקי' לולי י"י שהי' לנו יאמר נא ישרא"ל הוא הענין בקום עלינו מל"ך שתפול עליו בצד מה אימת ישראל כנ"ל עכ"ז לולי י"י שהיה לנו לא היה חוזר בבחירתו לבד והענין השני יותר פלא לולי י"י שהיה לנו בקום עלינו אדם ולא מלך דאין בו סיוע כלל מבחירתו ע"כ אינו מסיים בכאן יאמר נא ישראל דאינו נופל עליו פחד ישרא"ל רק לולי י"י שהיה לנו וכו' וגם ע"פ פשוטו יובנו הדברים בקום עלינו מלך חושש ג"כ לכבודו שלא יקראו לו מלכות' קטיעא' כמשארז"ל בהא נחתי ובהאי סולקי א"כ יש סיוע בבחירתו ג"כ בצד מה משא"כ אדם שאינו מלך אינו חושש כלל ואין שום סיוע מהבחיר' לולי י"י וכו' והוא לפלא יותר והוא הפתיח' שפתח רנב"י שע"כ אמר ויה"י בימי אחשורוש שבימיו נתהוו' הוי' חדש' נס יותר נפלא מן הניסים הקודמים והוא כי קם עלינו אדם ולא מלך ואעפ"כ עזרנו הש"י ברוב רחמיו:

וע"פהדברים האלה נבוא לבאר גם בכאן בניסח ההודא"ה מסרת גבורים בידי חלשים ורבים ביד מעטים הוא לפלא אבל אינך מהו הפלא וינח לך ע"פ הדברים הנ"ל דהנה עיקר הגבורה באין מורא לבב ולא תפול אימ' על הנלחם אז יתחזק בחושיו משא"כ כשנופל בלבבו איז' אימ'. הנה יחלשו חושיו והנה כבר אמרתי לך בקום עלינו מלך תפול עליו אימ' בצד מה מב' בחינות הא' שתפול עליו אימ' מחמת ניצוץ טהרה של קדוש' התקוע בו ומתיירא ממורא מלכו"ת אשר ישרא"ל עלו במחשב' המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו ומבחי' הב' תפול עליו אימ' דלא ליקרי' לי' מלכותא קטיעא' וחפץ דליקרי ליה צדי"ק נזהר משפיכת דם זכאי הנה מזאת המחשב' יחלשו חושיו כי המחשב' פועל בחושי' משא"כ מי שאין בו ניצוץ טהר"ה ממורא מלכו"ת וגם לא יחוש להקר' צדיק הנה יפעול בחושיו מבלי מורך והנה בימי היונים הרשעים הגם שהיה מלכם אנטיוכס הרשע שחיק טמיא. עכ"ז עיקר הגזירות והרשעו' בירושלים ובערי יהודה היה ע"י שרי צבאותיו הרשעים (כמבואר ביוסיפון) ועמהם היתה מלחמות דחשמונאי"ם הנה אלו הרשעים הי' טמאים לגמרי שאין בהם ניצוץ טהרה ממורא מלכות ממרכב' טהור' וג"כ רשעי"ם לגמרי לא יחישו אם יקראו למלכם מלכותא קטיעתא והנה הצדיקים כהני י"י החשמונאי"ם טהורי"ם לגמרי מורא שמים עליה' וצדיקי"ם לגמרי יחושו מאד לשפיכת דמים ע"כ בטבע הוא שהטמאי' הרשעים יהיו מתגברים ח"ו והטהוריים הצדיקי' בהיפוך ח"ו ותהי לפלא נמסרו הטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים:

והנהזדי"ם ביד עוסקי תורת"ך אינו מובן ביותר שזהו אינו דבר והיפוכו דמה שייכות יש זה לזה הענין הניגוד ומה הפלא כנ"ל ואומר לך קצת באריכות ע"פ מ"ש נעשה הנס בחנוכ"ה ע"י או"ר (ושמן ומניר') כי מלכות יו"ן נק' חש"ך כמש"ל (סימן נ"ז) בשם מדרש חז"ל והטעם שהם מצד הקליפה מנגדים לכת השכליי שבישראל אשר חכמת ישראל היא רק ע"פ חכמת התורה והיונים המה כחכמתם החיצוניות חכמת יון מנגדים לחכמת התורה ועמדו על ישראל להשכיחם התור' ולהגביר חכמות החיצוניות:

והנהחכמ"ה נק' או"ר כענין שנאמר חכמ"ת אד"ם תאי"ר פניו והנה תראה אפי' הסומא ילך בחשיכ' כאורה ע"י החכמ"ה והשכל והנה כל החכמות חיצוניו' הם כסילות נגד חכמות התורה וכמו שמבנ' אות' שלמ"ה אשת כסילו"ת הומי' וסוררת. ע"כ נקראים רש"ך ולא או"ר והנה מלכות יו"ן ברצותם לבטל אור חכמת התורה ולהגביר חש"ך חכמות החיצוניות נקראים חש"ך כסילות כסיל בחשך הולך

הג"ה הלא תרא' החכמ' הגדולה שבסט"א הוא חכמת הכשפים עיקר פעולתם בחשכת ליל': ע"כ כאשר הש"י ביטל המנגד שהוא הכסיל בחשך ואור החכמ' שבישראל בתורה ועבודה נתקיים לעד יאמר אלקים יהי או"ר ליהודים היתה אור"ה (זו תור"ה הרמיז' במנור"ה בדרו"ם הרוצ' להחכי"ם ידרי"ם צד שאינו מתחשך בקיץ ובחורף (כמש"ל) ע"פ נס למעלה מן הטבע וכאשר תבין עוד דהנה יון מנגדים בחכמתם חכמות החיצוניו' טבעיית לחכמה הישראלית חכמת התור' למעלה מן הטבעית והנה כאשר רצו היונים לבטל ח"ו את התורה ולהגביר חכמות החיצוניות טבעיית הנה בעת הישוע' ליהודים היתה אור"ה (זו תור"ה) שלא כטבע להורות שאין לישראל חלק בשכליית הטבע (ואפילו שפיט' המזלות אין מזל לישראל) רק הנהגות ישראל הוא למעלה מן השכל והטבע והמזלות והוא באור התורה שהיא למעל' מן השכל והטבע והנה כל החכמות הם אצל התורה כעבדי' אצל אדוניהם שהעבד עוזב שכלו ודעתו וסר אל השכל ולהשמעת האדון והנה היונים הרשעים רצו להמליך את העבד על האדון ח"ו הנה פעל הפועל ישועות. אל הוי' ויא' לנו בנס שלא כטבע הבן ועי"ז נתגברו ישראל ונתבטלו חכמות החיצוניות מן ישראל לגמרי ע"י חכמות התורת החצוב' מפי הש"י למעל' מן הטבע:

ע"כנקראין הימים האלה (ע"פ החכמי"ם ברוה"ק) לזכרון לבני ישראל עד עולם בנר מצוה הלזה הרמוז לתור' או"ר להאיר בזה עיניהם של ישראל כי בכל דור ודור גם בגלות החל הזה ובפרט בעקבו' משיח במלכו' הד' (הכוללת כמש"ל) עומדין עלינו בחכמות החיצוניות טבעיית ובפרט לעת כזאת בעקבות משיחא שהוא בחי' יו"ן שבהן כמש"ל שם) והנה הנר מצוה זכר לאור ישראל הנעשה שלא כטבע (ובפרט ביודעך אשר הוא מבחי' אור הגנוז כמ"ש לך הנה הוא) זכרון לבני ישראל לפני י"י ומי אשר חפץ בי"י ובתורתו יחליף אפיתחא וכו' ואם בעל נפש אתה עיני שכל לך תן עיניך בימים האלה בנר מצו"ה ויאר אור שכלך בתורה ותבין כי נר מצוה ותורה אור:

ומעתהיתפרש לך וזדים ביד עוסקו תורתך. דהנ' זדים הן העושין בכונה ומחשבת השכל והחכמה אנושיית כי העושה בלא דעת וחכמה שוגג יקרא והעוש' בדעת וחכמה אנושיית יקרא מזי"ד (וז"פ כי בדבר אשר זד"ו עליהם שחשבו עליהן בחכמה ומחשב' ורצון הבן) והנה היונים שרצו בכונתן ובמחשבתן וחכמתן הטמאה בחכמות החיצוניות וטבעיית לבטל ישראל מן חכמות התורה ולהגביר החכמות החיצוני' והטבעיית הנה נק' זדי"ם היינו פעילתן הי' בכונה ופעולת הדעת ברצון והנה הדיבור בתורה נק' לימוד ודיבור משא"כ מחשבת התורה בעיון נק' עוס"ק (עיין בט"ז בפירוש הברכה לעסו"ק בד"ת) והנה נאמר אצל תורה באהבת' תשג"ה תמיד מחמת מחשבת עסק התורה באהבה תהיה תמיד שוגג בכל ענייני מעשיך הגם שתעשה איזה עסק בענייני העולם לא תהיה המעש' בכיון המחשבה כי מחשבתך תהי' משוטטת באהבת התורה (אמרו על ר"א שהיה עוסק בתורה בשוק העליון וכו') ע"כ תבין אשר הנוסח הנ"ל הוא שפיר דבר והיפוכו ותהי לפלא היינו זדי"ם אשר פעולתן מצד מלחמתן) במחשב' וזדון בכונת הלב למעשה הנפעל מסרת ביד עוסקי תורתך אשר לבן קשור באהבת התורה ופעולתן בדבר עולמיי הנפעל בידן הוא כעין שוגג כענין הנאמר באהבת' תשג"ה תמיד והוא לפלא אשר נמסרו במלחמות הזדים הפועלים בכונה ורצון ביד עוסקי התורה אשר כונתן משוטטת בתורה הבן הדבר:

ולךעשית שם גדול וקדוש בעולמך (פ) גדול וקדוש תקנו אלו ב' כינויים דייקא הנה אפרש ע"פ המקובל מרז"ל כשנעש' לאדם נס והוא בזכותו זוכה לראות במפלת אויביו אך אם אין הנס וההצלה בזכותו רק בזכות אחרים וכיוצא הנה ניצל אבל אינו זוכה לראות בעצמו במפלת אויביו אבל אם הוא שעת תגבורת החס"ד והרחמי"ם אפי' אין הנס וההצלה בזכותו יכול בעצמו לראות במפלת אויביו ובזה פירשו האחרונים ז"ל בפסוק ישמח צדיק כי חזה נקם (כשרוא' בעצמו מפלת אויביו) ויאמר אדם אך פרי לצדיק (היינו זה ודאי פרי הצדיק ובזכותו דאלו לא הי' הנס הזה בזכותו לא הי' זוכה לראות במפלת אויביו והרב הגדול חיד"א זלה"ה מסיים פי' שארית הפסוק) אך יש אלקים שופטים בארץ (רצ"ל דא"א לומר דלעולם אין זה זכות צדיק והא דהוא בעצמו חזה נקם הוא לבעבור שהיה תגבורת מדת החסד להרחמים לזה מסיים) אך יש אלקים שופטים בארץ (רצ"ל דמיירי כשרואין שמדת הדין מתוח' לשפוט תבל על כרחך מה שראה הצדיק בעצמו הנקם הוא פרי זכיותיו והנה בני ישראל בהודאתם להש"י בחנוכה פורים הנה מודים שזכו בעצמו לראות הנקמה באויביהן אבל אינן תולין בזכותן רק עבור תגבור"ת החס"ד והרחמי"ם הנה אומרין ואתה ברחמ"ך הרבי"ם דהנה אין ב"ד פחות משלשה וכביכול ב"ד של מעלה חס"ד די"ן רחמי"ם היינו חג"ת הנה מדת החסד מיימין לזכות ומדת הגבור' משמא"ל לחוב"ה ומדת התפארת מדת רחמי"ם הוא מכריע ונוט' כלפי חס"ד והלכה כרבים חס"ד ורחמי"ם וממילא תתבונן אומרו ואתה ברחמ"ך הרבי"ם שעל ידי הרחמי"ם הנוטים כלפי חס"ד הנה המיימינים לזכות המה הרבים והמה הגוברים על הדי"ן דהלכה כרבי':

אחרהדברים האלה בין תבין בנוסח ההודאה ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך דהנה כבר כתבתי לך לעיל (סימן ס"ו ואילך) בנוסח ואתה וכו' עמד"ת להם וכו' שלא היה הדור ראוי כ"כ לאיתערותא דלתתא כפי כל העניינים שכתבתי לך שם רק הש"י עמד למשען להם באיתערותא דלעילא (עיין היטב מש"ל) והנה אעפ"כ היו רואין בעצמן מפלת אויביהן כענין שאומרין מסרת גבורים וכו' וכיון שלא היה הדבר בזכותן ע"כ הוא בעבור תגבור' החס"ד (נקרא גדו"ל כמד"א לך י"י הגדול"ה) והרחמים (מדת ת"ת נקרא קדו"ש כמד"א והקדישו את קדו"ש יעק"ב. יעקב חתום במדת ת"ת ונק' קדו"ש כמד"א ואתה קדו"ש יושב תהלות ישרא"ל תפארת ישראל וכן ברכת ואתה קדו"ש הוא נגד יעק"ב החתום בתפארת) והנה תתבונן היטב דמ"ש ולך עשית שם גדו"ל וקדוש בעולמך שהבינו הכל שהיה זה בעבור תגבורת החס"ד והרחמי' הבן היטב: ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה (פא) ופורקן כהיום הזה:

ישלהתבונן א' אומרו תשועה גדולה ב' הנה לשון תשועה הוא לה"ק ופורקן הוא לשון תרגום של ישוע"ה ג' אומרו כהיו"ם הזה אין לו ביאור והנראה לפר' ע"פ מה שפירשנו בפסוק זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום י"י יש לדקדק א' הזכר לניסים הנה עושין ישראל ולמה אמר זכר עשה (הש"י) לנפלאותיו ב' אומרו חנון ורחום י"י מהו הרחמנות בזכר אשר נעשה ג' מהו חנו"ן ומהו רחו"ם והנראה לפרש ע"פ מה שפירשנו בגמרא אומרם ז"ל לשנ"ה אחר"ת קבעו"ם ועשאום ימים טובים וכו' וקשה למה לא עשאום היו"ט תיכף בשנה הראשונה בראותן וגזרו כן על הדורות (גם מהו לשון קבעו"ם שהוסיפו בש"ס על לשון התנא במגילת תענית) והנראה דהנה הקשו הראשונים למה לא קבעו יו"ט על כל הניסים שנעשו לישראל כגון מלחמות אסא ובנו יהושפט עם הכושיים ואדומיים יהושפט תקע בשופר והם נפלו חלל ם וחזקי' עם סנחרב וביותר דוד עם גלית והנראה בזה עפ"י דרך האמת דהנה הנס בא מעולם הנבדל דהיינו בהתגלות בהארה איזה אור מספירות עליונות בגבהי מרומים אזי ע"י נפעל הנס בעוה"ז שלא כטבע והנה ישנם ניסים שהמאציל ב"ה מגלה אותו האור רק לשעה המצטרכת שיוושעו ישראל הנתונים בצרה ח"ו ואח"כ יתגנז האור כמקדם והנ' זה נק' רחמנו"ת שראה ית"ש בעני ישראל וריחם עליהם וגילה האור בשביל בניו ועי"ז יתפרדו כל פועלי און ולפעמים עושה הש"י נס לבניו ע"י התגלות איזה אור ושוב התגלות הזה אינו נפסק רק בכל שנה ושנה בהגיע הזמן הנסיי ההוא חוזר האור ההיא להתגלו' בגבהי מרומים כעין זמן הישועה וזה נקרא חנינ"ה מתנת חנם דהנ' בכל שנה ושנה א"צ לתשועה כזאת שהוצרכו בזמן הנס אבל הש"י לחיבת בניו חוננ"ם במתנת חנם שיהיה להן הזמן קבוע בכל שנה ושנה להגלות עליהן אור פניו והנה בתיבת זכר בלה"ק שרשו הוא משורש זכר היינו משפיע והנה זכר הוא השפע' מהמשפיע כי בהעשות איזה פעולה הנה אחר הפעולה יוסר כח הציור מהמחשב' המצויירת הפעולה ואח"כ לעתים רחוקים שייר במחשבתו זכר המעשה את אשר כבר נעשה ומהיכן בא הציור הז' הוא מכח ההשפע' הראשונ' שנשפע בציור בעת העשו' הפעולה מוליד עוד כח הציור גם אח"כ וזוכ"ר את אשר נעשה כבר ע"כ המשפיע שבכל מין מהנבראים המוליד בדומה נק' זכר הבן הענין והנה ע"י ההקדמות הללו יתבאר לך דבנ"ס (אשר ראו חז"ל) אשר התגלות האור הוא רק לשעה בעת הצטרכות הישועה לא קבעו יו"ט לדורות לזכרון אבל כאשר ראו שנקבע האור ההוא בגבהי מרומם שיתגלה בכל שנה ושנה קבעו יו"ט לדורות והנה בזמן שהיתה הנבואה משמשת ידעו זה תיכף בשעת הנס עפ"י נביא משא"כ בנס דחנוכ"ה לא ידעו אם הנס הוא קבוע לדורות אם רק אור לשעתה ע"כ לא קבעו ליו"ט לדורות תיכף בשנה הראשונה רק לשנ"ה אחרת השכילו ברוה"ק וידעו אשר שוב נתגלה האור דאשתקד כי נפשות הצדיקים מרגישין בהתגלו' אור בגבהי מרומי' כנודע ע"כ אז קבעו"ם ועשאום יו"ט וכו' קבוע לדורות והבן והנה כבר כתבנו שהדבר המשפיע והמוליד בדומה נק' זכר וז"פ הפסוק זכר עשה לנפלאותיו (היינו הש"י עשה זכ"ר לנפלאותיו שיולידו בדומה בכל שנה דמיון הפלא הראשון בזמן הישועה שנתגלה האור כמו כן בדמיון בכל שנה וכו') חנון ורחום י"י כמש"ל שהפלא הנעשה בזמן הישועה זה מפאת רחמנות יתואר בזה הש"י רחו"ם ומה שהוסיף חסדו שיתגלה האור בכל שנה זהו מתנת חנם ויתואר בזה הש"י חנו"ן הבן הדבר:

ובזהיתפרש נוסח ההודאה ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיו"ם הזה דהנה תרגום הוא מצרנית ללה"ק והוא נק' כמקבל מלה"ק והנה התגלות האור בשעת הישועה והנס נק' בלה"ק תשוע"ה והוא תשוע"ה גדולה שנעשה בזמן ההוא והארת האור בשארי השנים הבאין אח"כ הנה הוא כמקבל מהאר' הראשונה בק' בלשון תרגום ופורק"ן וז"ש תשוע"ה גדול"ה (בזמן הנס) ופורקן (לשארי השנים) כהיו"ם הז"ה (הא דקמן שבכל שנה נתגלה האור ומובן). ומתוח האור לזכי הראות ולישרי לב בשמחה בנ"ר מצו"ה ותור"ה או"ר כי ליהודים היתה אורה גם בגבהי מרומים הבן:

ויתבארלך עוד תשוע"ה גדולה ופורק"ן עפ"י אשר כתבתי לעיל סימן ג' בענין יוחנן כ"ג ששמע קול מבית קה"ק ביום הכיפורים בלשון תרגום נצחו טליא עמש"ש ותבין:

עודאבארלך תשוע"ה גדול"ה ופורק"ן בדרוש יותר ארוך לפרסומי ניסא והוא עפ"י מה שחקרנו מפני מה קבעו הנס דחנוכה ופורים זכרון לדורות עולם ולא עשו כן בשארי הנסים והנה הגם שכבר כתבנו להיות שראו אשר האור של הנס יתגלה בכל שנה אעפ"כ טעמא בעי למה דוקא באלו הנסים עשה הפועל ישועות ככה בכדי לקובעם לזכרון לדורות ולא עשה כן בשארי הניסים מזמן יצ"מ ואילך והנ"ל בעניינו דהנה כל הנסים ע"י שידוד המערכה שלא כטבע כבר היו ישראל מלומדים בזה ע"י נסי מצרים וכיוצא והנה כאשר הגיע זמן הפסקת הנבואה והעולם מתנהג רק ע"י ניסים נסתרים בטבע כעין הסתר פנים והיה גלוי וידוע לפניו ית"ש אשר זה עידן ועדנים יצטרך העולם להתנהג עפ"י ניסים נסתרים עד עת קץ כמו שהוא כעת בגלות החל הזה והנה יש חשש שיאמר על הניסים הנסתרים שהם בטבע מבלי משגיח ח"ו ע"כ נעשו ניסים הללו זכרון לדורות עולם להתוודע ולהגלות שבכל עת הש"י מתנוסס עמנו בניסים נסתרים בהשגחתו ית"ש כאשר אבאר לך להלן מתוך דרושינו ובזה תבין מה שאמרו חז"ל בגמ' מגילה ר' פתח לה פיתחא לההוא פרשתא (ויהי בימי אחשורוש) מהכא זכר חסדו ואמונתו לב"י ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו בימי מרדכי ואסתר ע"כ והדברי' האלה צריכין ביאור א' מה הקשה לבעל המאמר עד שהוצרך לפתוח פתח ב' מהו המפתח שעשה לפתח בביאור הפרש' ג' אומרו אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו בימי וכו' והוא פליאה נשגבה וכי לא ראה עד היום נסים גדולים ונוראים בשידוד המערכה נסי מצרים וקריאת י"ס וירדן ועמידת השמש ליהושע ומפלת סנחרב והשבת השמש לחזקיה כיוצא לאין משער אך יתפרש הדבר לדרכינו הנ"ל דהנה עד היום שהיתה הנבואה מצויה בישראל והיו נסים נגלים בשידוד המערכה ומי הוא הפתי אשר לא יתבונן כי יד י"י עשתה זאת אך כעת הנה הגיע זמן הפסקת הנבואה והתחיל העולם להתנהג בניסים נסתרים בטבע הנה יש חשש שיאמרו קטני אמנ' כי הכל נעשה בטבע מבלי השגחת משגיח ח"ו והנה להודא' עצומ' הלזו להתבונן כי כל ניסי הטבע וכל הישועות בהשגחתו ית"ש הוא הפועל בהשגחתו בטבעם להנהיגם כרצונו לישועת ישראל הנה נעשה הנס הזה לזכרון לדורות להנצל מאיש שוג' ופתי ובזה תתבונן משארז"ל למה נמשל' אסתר לאיילת השחר מה איילת השחר סוף הליל' אף אסתר סוף כל הניסים והנה איך אפשר לומר סוף כל הניסים הרי הש"י מתנוסס עמנו בכל זמן הן הן גבורותיו ונוראותיו שה אחד בין וכו' אך הוא שהנסים הנהוגים אתנו עד עת קץ המה ניסים מלובשים בטבע והנה גם הנס דאסתר היה בלבישת הטב"ע מבלי שידוד אך הוא דהנה לכל המדריגות שונים יש אמצעי ביניהם כגון בין הדומם לצומח יש אמצעי היינו האלמוג יש בו שני הענינים היינו כח הדומם וכח הצומח וכן יש אמצעי בין צומח לחי ובין חי למדבר וכן לכל הענינים כידוע כ"ז והוא להודות כי אל אחד בראן יוצר אחד יוצרן (ולא יאמרו מי שברא זה וכו') והנה תתבונן כן ג"כ בזה הנס כאשר הגיע זמן הפסקת הניסים נגלים בשידוד והגיע זמן הנהג' בניסים נסתרים הנה הנס דאסתר היה ממוצע והגם שהיה הנס נסתר מלובש בטבע עכ"ז היה בו כח נס נגלה כמו בשידוד המערכה כמו שאין מסתפק בנס הנעשה בשידוד המערכה כי יד י"י עשתה זאת כמו כן לא היה באפשר להסתפק גם בנס הלזה שיאמר איזה בן דעת שנעשה רק בטבע מבלי השגחת משגיח רק כל באי עולם הכירו וידעו שהוא בהשגחתו הנפלאה ית"ש והוא כדמיון שמשלו הקדמונים במשל פעם חלה איש אחד עד למאד חולי מסוכן ונתייאשו כל הרופאים ממנו באמרם כי לרפואות חולי כזאת צריכים לסמים הנמצאים באיי הודי זה רחוק אלפים פרסאות מכאן וסכנת הימים ומדברות אשר יצטרך האדם לנהג סיעתו לשם זה כמה שנים ומעולם אין עובר ושב משם לכאן זאת ועוד אחרת הגם שכבר היה בנמצא אלו הסמים בכאן אין בנמצא במדינות הללו שום איש חכם ומבין שיהיה יודע איך להתנהג בתיקונם רק לשמע אוזן נשמע שיש בערי אספמיא (רחוק מכאן ט"ו מאות פרסאו') רופא חכם מחוכם במלאכת תיקון הסמים האלה הנה גם לזה צריך האדם לבלות זמן כמה שנים בסכנות בהלכה וביאה והבאת החכם לכאן והנה להיות כל העניינים האלה אינם תחת חוק האפשרי להמציאם לכאן כרגע והחולה ההוא לא נשאר בו רק קינטא דחיותא ליום או יומים ע"כ נתייאשו הרופאים וכל ב"ב ממנו ואמרו צביתו לי' זוודתא עודם מדברים בענין הזה והנה קול נשמע איך שבא' ספינ' מאיי הודי ובתוכה אותן הסמים שאמרו הרופאים ותהי לפלא בעיני כל מה זאת עשה י"י דבר שלא נשמע מעולם שתבא לכאן ספינה מאיי הודי שלא כדרך הליכת' ובתוכ' אותן הסמים בדוקא אשר לא נראו ולא נשמעו מאותן הסמים במדינות הללו מעולם כי אינם מניחים אותם לצאת ולהוליך למדינ' (להיות הסמים הללו הם כמעט מחיים מתים) עודם תמהים על הדבר והנה איש מבשר שבא לכאן רופא מומח' מערי אספמיא והוא יכול להחיות הנוטים למות והם כמעט קרובים לזבילא בתרייתא הוא יכול להחיותם ע"י הסמים מאיי הודי ותהום כל העיר ושפטו כולם אין זה כ"א יד י"י עשתה זאת להמציא רפואה להחולה המסוכן לשעה הגם שהי' הכל בטבע מבלי שידוד המערכה עכ"ז מי הוא זה ואי זה הוא הכסיל הפתי אשר יגיד במו פיו שהיה המצאת כל הדברים הללו כרגע מבלי השגחת משגיח כ"ה הענין (אלפי אלפים ורבוא רבואות פעמים ביתר שאת לאין משער) בנידון הנס דאסתר הגם שהיה הכל בטב"ע עכ"ז בהתבונן כל העניינים שנתהוו בהכנ' לזה הנס שנהרג' ושת"י ועי"ז נכנס' אסת"ר ויאהב המלך את אסתר ואין אסתר מגדת מולדת' ונכתב בספר הזכרונות הגדת מרדכי מן בגתן ותרש ואח"כ בלילה המצטרכת לישועה שהיו נתונים בסכנה גדולה נדדה שנת המלך ויאמר להביא ספר הזכרונות וימצא כתיב אשר הגיד מרדכי ונתהווה הדבר בעת וברגע אשר בא המן אל בית המלך לתלות את וכו' וכל הענינים לאין משער למדקדק בכל דבר שנתהווה הכל ברגע המיוחדת המצטרכ' הנה כל מי שיש לו מוח בקדקדו והוא עודנו במדריגת ח"י מדב"ר לא יכול לשפוט שהיה הכל מבלי השגחת המשגיח אשר סובב כל אלה העניני' להושיע את ישראל רק בודאי כל מי שהוא עדיין בדעת ישפוט תיכף בשמעו את המעש' אשר נעשה אין זה כ"א יד י"י עשתה זאת ונמצא כי הנס הזה הגם שהיה נס נסתר בטבע מבלי שידוד עכ"ז היה לו ג"כ מעלת וסגולת נס הנגלה כי כל באי עולם הכירו וידעו כי יד י"י עשתה זאת נתגלה לכל כי הוא ית"ש מנהיג הטבעיים כרצונו וחפצו והשגחתו והסיב' שנעשה הנס הזה באופן כזה הוא כמש"ל להיות שהנס הזה היה ממוצע בין הנגלים לנסתרים והיה בו כח ב' הקצוות היינו שהיה נס נסתר מלובש בטבע בלי שידוד ואעפ"כ היה בו סגולת נס נגלה וזשאמרז"ל למה נמשלה אסתר לאיילת השחר וכו' אסתר סוף כל הניסים היינו סוף נסים נגלים והתחלת הנסתרים:

ובזהתתבונן משארז"ל נק' ספיר ונק' אגר"ת דהנה תתבונן במגילה זו אין נזכר בהשם הנכבד הוי' ב"ה כי ע"י שם הוי' הן המה הניסים נגלים כי הוא המהווה כל הויות ומשדדם כרצונו משא"כ ניסים הנעשי' בהלבשת הטב"ע הן המה מעשי אלקינ"ו הוא אלקים הפועל ישועו' בקרב האר"ץ היינו בתוך הארציית הטבעים אלקי"ם בגימ' הטב"ע והנה להיות שהנס הזה לא היה בשידוד המערכ' לא נזכר בה השם הנכבד: אך אעפ"כ כיון שכל באי עולם הכירו וידעו כי יד י"י עשתה זאת נרמז בה שמות הוי' בר"ת וס"ת כנודע. ע"כ נקרא ספ"ר מצד בחי' שם הוי' הוא שם הנכת"ב בספר ונק' אגר"ת הניתן לקריאה מפאת שם הנקר"א

הגה ועיין בדרושי פורי' מש"ש בענין מה שתקנו זמני קריאת המגל' זמנים שונים לפרזים וכפרים דהם גלויים מורים על מעלת נס הנגל' שהיה לנס הזה הנה מתחיל הזמן מן יום י"א נגד אותיות ו"ה מן השם (בגימ' י"א) שנקר' נגלות כמד"א ו"ה נגלות לנו ולבנינו פירשו בו ו"ה נגלות ולמוקפין שהם מכוסים מורים על מעלת נס הנסתר שהנס הזה נקבע ביום ט"ו (בגימ' י"ה)' מן השם שהם נסתרות הבן הדבר מאד עיי"ש בדרושים וינעם לנפשך: וזהו הנרצ' פתיחת בעל המאמר דהוקש' לו ויה"י בימ"י אחשורו"ש למה תלה הימים באחשורוש וכי אחשורוש מפורסם לנו במקרא לומר לנו מה שהיה בימיו והי' סגי לומר בשנת שלש לאחשורוש מלך פרס עשה משתה ואומרו ויה"י בימ"י משמע שנתהוו' איזה הוי' חדשה בימיו מה שלא היה עד היום ע"כ פתח לה פיתחא לההוא פרשתא מהכא זכר חסדו ואמונתו לב"י ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו אימתי ראו וכו' ישועת אלקינו בימי מרדכי ואסתר דהנה עד היום היה ישועת הו"י' ניסים נגלים כענין שנאמר התיצבו וראו את ישועת הו"י' וכו' משא"כ בימי המן נתגלה לבאי עולם ישועת אלקינ"ו היינו הישוע' שהוא מלובש בטב"ע דשם אלקי"ם שגם הטבעיים מתנהגים בהשגחתו הנפלא' וכל באי עולם הכירו בזה הנס שהוא בטבע הוא ממעשה אלקינו והשגחתו הנפלא' וז"ש ויה"י בימ"י אחשורו"ש הוי' חדשה נתהוו' בימי אחשורוש היינו שראו כל באי עולם ישועת אלקינו שעד היום לא הכירו רק ישועת הוי' הבן הדבר:

וממוצאהדבר תשכיל ותדע שמן הצורך הגדול היה לקבוע ימי הנס הזה לזכרון לכל באי עולם כדי שנשכיל ונבין ונדע כל ימי גלותינו שכל ענין הנהגתינו בטבע הכל בהשגח' הבורא בפרטות כאשר נרא' בגלות החל הזה איך הש"י מפר עצת אויבינו ורבים קמים עלינו ואעפ"כ אנחנו חיים וקיימים לא נתפתה לומר ח"ו כי הוא בטבע שהמושל הרשע חזר מגזירתו מחמת איזה טעם שהיה לו בטבע וכיוצא רק נשיב אל לבבינו לומר הלא לבעבור זה עשה הש"י הפועל הנס הזה (שנתהוו' בימי מרדכי ואסתר) הוא סוף נסים הנגלים והתחלת הנסתרות ועשה הש"י באופן שיתגל' האור בכל שנה כדי שנקבע היו"ט לדורות המתנהגים בכ"ז בנסים נסתרים ונדע מזה כמו שהנס הזה הגם שהיה טבעיי אין ספק לשום בר שכל רק הכל הכירו כי יד י"י עשתה זאת כן יהי' לנו הנס הזה לעדות לעולם אשר כל ענינים טבעיים נסתרים הכל הוא בהשגחת דכל יכול רק שהוא בדרך נסתר כי הזמן גורם עד אשר יבא זמן ההתגלות בנסים נגלים כמו שהבטיחנו כימי צאתך מאמ"צ אראנ"ו נפלאו"ת: ועפ"ז פירשנו רמז משארז"ל בגמרא (ביצה) הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אד"ר שנאמר אדי"ר במרום י"י והענין תמוה ופירשנו דהנ' נסי חדש ניס"ן המה נסים נגלים שנתגלה אז לבאי עולם שידוד המערכ' ע"י שם הוי' ובזה בודאי לא יפול הספק לשום בן אדם כמש"ל אבל נסי אד"ר המה נסתרים בטבע אך עם היות שהי' בטבע עכ"ז הי' באופן כזה שלא הי' מסתפק בו שום בן אדם כמש"ל וזה שרמזו הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אד"ר היינו יטע וישים בתוך נכסיו השכל הנשמע מן חדש אד"ר כי העוסק בסחור' ובנכסים ויאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה כי הי' הדבר בטבע שבחרתי במסחר פלוני ובמקום פלוני הנה לא יתקיימו נכסיו אבל אם ישים אל לבו כי השגחת הש"י מלובש בטבע והוא המסבב לדבר הזה כעין המעש' דחדש אד"ר הנה יתקיימו נכסיו וז"ש לראי' אדיר במרום י"י הגם שהנהגת הטבע הוא מן שם אלקי"ם עכ"ז הו"י' הוא אלקי"ם והכל הוא מהשגחת השם שם הנכבד הו"י' המהוה כל הויות כרצונו הבן:

והנהתמצא אשר בשביל מה הקפידו חז"ל לקבוע היו"ט הזה באדר הסמוך לניס"ן דייקא מיסמך גאול' לגאול' עדיף היינו לסמוך ענין ההשגח' והגאול' הנסתרת לגאול' הנגלית אל אחד בראן יוצר אחד יצרן וזה נרמז ברמז הלל המצרי אנא י"י הושיע' נ"א וכו' הצליח' נ"א ר"ת ניס"י אד"ר היינו הושיע' והצליח בשתי ההנהגות הן הנהגות נסי ניס"ן הנגלים הן הנהגת נסי אד"ר הנסתרי' עד הנה דברינו בענין הנס דאד"ר ימי הפורים אשר זכרם לא יסוף מזרעם:

ועתהנשוב לדבר מענין הנס דחנוכ"ה אשר נקבע ג"כ לעד לעולם לזרע ישורון דהנה הנס דפורים שניכר לכל באי עולם ישועת אלקינו אשר גם בטבע היא ישועתו והשגחתו י"ל שהוא בעבור שקמו עלינו לכלותינו ח"ו מנער ועד זקן וכו' וזה הוא דבר המנגד גם לטבעיית גם דעת הנימוסיי ימאס זה לאבד אומה שלימ' על לא חמס בכפם אבל בהתנגדם לדת התור' לא להרוג נפשות כאשר הי' בימי היונים שזה הי' כל מגמתם להפר חוק התור' בזה לא נתוודע עדיין בפרסום לבאי עולם שגם בהסתר פנים הש"י מתנוסס עמה' ובאם יגזרו ח"ו איזה גזירה לבטל חוק מחוקי התור' והש"י יסבב להפר עצתם וכענין מעש' דר' ראובן בן אוצטרובילי וכמה מעשיות בדברי חז"ל שהש"י סובב בטבע להפר הגזיר' ולבטל' לא נבין ונדע כי יד י"י עשת' זאת כי לא נעש' נס בשידוד המערכ' ואין ראי' מנס דפורי' מטעם הנ"ל הנה לפרסום זה פעל הבור' כלו זכר עשה לנפלאותיו להתגלות אור הנס דחנוכ"ה ג"כ בכל שנה כדי שנקבע היו"ט בכל שנה כדי שנבין ונשכיל ונדע שגם בהסתר פני' הש"י עומד למשען לנו והוא המפיר עצת היועצים רעות על דת התור' כמו שהי' בנס דחנוכ' שכבר הי' בחי' הסתר פנים באין חזון נפרץ והש"י עזר לעמו נגד כת היונים הרשעים אשר רצו להעבירם מחוקי תורת י"י ע"כ חוץ הישוע' שעש' הש"י לישראל שנמסרו רבים ביד מעטים וכיוצא (אעפ"כ כ"ז יש לומר שהוא בטבע) הנה התנוסס נס במצוה דמנור"ה הרומזת לחכמת התורה כמש"ל כ"פ ומעת' תשכיל ותדע קביעות ימי הניסים האל' וחנוכ' ופורים) לעד לעולם לזרע ישורון כדי שנבין ונשכיל שנם בהסתר פנים הש"י משגיח עלינו ומתנוסס עמנו הן בעסק קיום דתנו דת התור' הן בעסק קיום נפשותינו ובז' תבין אשר בימי הפורים נצטוינו מפי חז"ל באכיל' ושתי' קיום חיות הגוף עם הנפש וימי חנוכ' נתנו להלל ולהודות קיום החיות בדת התור' ואת' דע לך. ע"פ הדברי' האלה אפרש לך הפסוק:

נתתליראיך נס להתנוסס מפני קש"ט סלה והנה יש להתבונן א' מהו להתנוסס ב' מהו קש"ט סלה ג' הנה דרשו ע"ז חז"ל קש"ט סלה כדי שתתקשט מה"ד בעולם זה אינו מובן כלל והנרא' לפרש ע"פ מש"ל דלבעבור זה קבעו נס חנוכ"ה ופורי"ם לדורות משא"כ בשארי הניסים הוא מפני שראו שהאור הזה שנתגל' בימי הנ"ס הוא עתיד להאיר בכל שנה ושנה ומפני מה עשה י"י ככה בניסים האל' משא"כ בשארי הניסים הוא מפני שכבר הגיע זמן הסתר פנים שיהי' העולם מתנהג ע"פ ניסים נסתרים בטבע (עד עת קץ ב"ב) ויש חשש שיתלו כל הענינים בטבע ולא בהשגחת משגיח הכל יכול ב"ה ע"כ נקבעו ימי הניסים הללו לדורות זכרון לב"י דהנה הן המה ניסי' טבעיים ואעפ"כ לא יכחישם הרעיון שהוא מבלי משגיח כמש"ל. ע"כ נקבעו לדורות בכדי שעי"ז יוכר לכל כי גם ניסי הטבע הם בהשגחת משגיח וזהו ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינ"ו דייקא אלקי"ם בגימ' הטב"ע ע"כ עשה הש"י ככה שיתגל' אור הניסיי הזה בכל שנה בכדי שיוקבע הזכרון לדורות עולם אמתיות השגחתו והנהגתו בטבע כרצונו וזה נתת ליראיך נ"ס להתנוס"ס היינו הנס נעש' ונפעל להתנוסס שוב בכל שנה בזמן ההוא והטעם מפני קש"ט סלה קש"ט היינו קושטא תרגום של אמ"ת היינו בכדי שייכר האמ"ת מי הוא הפועל בטבע ואמר קש"ט בתרגו"ם ולא אמר אמת בלה"ק כי תרגום הוא לבוש המקרא ורמז בזה הגם שאמיתיות השגחתו והנהגתו הוא בלבוש הטב"ע כמו שמתלבש המקר"א בתרגו"ם עכ"ז ניכר האמ"ת לעין כל ע"י הניסים המתנוססים בכל שנה ונקבעו לזכרון כנ"ל:

ומהמתקו בזה דברי חז"ל מפני קש"ט סלה כדי שתתקשט מד"ת הדי"ן בעולם והוא דברינו ממש דהישועת הו"י מדה"ר מקרי בניסים נגלים בשידוד המערכ' בהתגלות. וישועת אלקינ"ו מקרי בניסים נסתרים ואלקי"ם הוא מדה"ד כנודע והנה מתקשט בזה גם מה"ד שניכר שגם בהנהגת שם אלקי"ם הש"י פועל ישועות בקרב הארץ ואת' הבן:

ומעתהיתבאר לך ביותר מה שתקנו בנוסח ההודא' ולעמך ישראל עשית תשוע"ה גדול"ה (בזמן הנס הית' תשוע' גדול' בהתגלות לכל כי הגם שהתשוע' היתה קרוב לטבע עכ"ז בזמן ההוא ניכר לכל כי יד י"י עשתה זאת וכמ"ש) ופורק"ן (תרגום של תשוע' שהוא לבוש כמ"ש לעיל היינו שנתוודע עי"ז שגם בלבושי הטב"ע שם השגחתו ית"ש בכ"ז ועידן) ע"כ נקבעו הימים לדורות כי ראו רצונו ית"ש שיאיר האור בכל שנה בכדי שיהי' זכרון לב"י כנ"ל. הבן:

עודאבאר לך בדקדוק נפלא מה שתקנו' בלשון ההודא"ה תשוע' גדול' ופורקן כהיום הזה אשר תיבות כהיום הזה לכאור' אין להן ביאור כ"כ (הגם שכבר כתבנו לעיל מעט עכ"ז כפלי' לתושי'):

ואקדיםלך מ"ש לך בענין קריאת שם חנוכה ע"פ מ"ש בגמ' מא"י חנוכ"ה דת"ר בכ"ה כסלו יומי דחנוכ"ה תמניא אינון וכו' לשנ' אחרת קבעו"ם וכו' ופרש"י מאי חנוכ"ה על איזה נס קבעו' עכ"ל דא"א לפרש כפשוטו מהו ימי חנוכה דהרי ימי חנוכה היו קבועין בישראל כמה מאות שנה קודם סידור התלמוד אבל גם לפרש"י אין אנחנו מבינין לשון השואל מא"י חנוכ"ה וג"כ באמת יקשה מהו השם הזה חנוכ"ה מהו הנרצ' בזה השם. הנה כבר קדם מאמרינו:

הנסהזה דנרות התחלת הנס ביום כ"ה כסל"ו והנה דבר ניסיי אינו במקר' והנ' הגאון בעל גו"א כתב כי בכ"ה אלו"ל התחלת בריאת העולם ובו ביום נברא האור הראשון והנה אז הוא הזמן שהיום והליל' שוין ואח"כ מתחיל האור להתמעט עד רבע שנה אשר אז הוא האור בתכלי' המיעוט ומן אז והלא' מתחיל האור להתגדל והנה רבע שנה הוא בכ"ה כסל"ו ואז הי' הנס באור עכ"ד הרב הקדוש הגאון הנ"ל והנ' אנחנו לא נדע הרי האור הראשון שנברא ביום א' נגנז והמאורות לא נתלו עד יום ד' וגם הא דקמן שהיום אינו מתחיל להתגדל מן יום כ"ה כסל"ו רק מזמן התקופה אבל תדע אשר רוח י"י דיבר בהרב הקדוש הנ"ל והשכיל ברוה"ק אשר האור דחנוכ"ה הוא מן האו"ר הגנוז שנבר' ביום א' וכעת אבאר לך מה שהוא מן הצורך להדרוש שאנחנו מדברים בו:

ראהזה מצאתי בס' תולדות יעקב יוסף כתב שמצא בס' ליקוטי אור"ה (לא ראיתי בס' הזה) על הא דפסקו חז"ל בגמ' כד משכח תקופ' טב"ת עד י"ו בניסן עברו' להאי שתא ומקשין כל העולם הרי בקביעות שלנו הוא כן ע"פ רוב השנים הפשוטות וכתב בס' הנ"ל כי ב' הנהגות הן בתקיפות כנודע ע"פ ב' החשבונות היינו תקופות דר' אדא ותקופת דמר שמואל ותקופות דר' אדא המה יותר מקובלים בעיני חז"ל אבל העלימו אותן מן הטעם הכמוס אתם (ע"ד השבעתי אתכם בנות ירושלים וכו') תקופות שבפרהסיא הן תקופות דמר שמואל והא דפסקו חז"ל כדי משכא וכו' היא ע"פ חשבון תקופות דר' אדא וכתב ע"ז הרב הקדוש בעל ?ת"י החילוק בין תקופות הללו הוא י"א יום (ע"כ מתחילין השתנות הימים והלילות י"א ימי' קודם לתקופ' שלנו) והנה חשב הרב הנ"ל בחשבון ע"פ סדרי העברונות דבשנת הנס דחנוכ"ה היתה תקופת טב"ת ז' בו ממילא י"א ימים קודם הם חשבון תקופות דר' אדא והיה בכ"ו כסל"ו עיי"ש:

הג"ה עמש"ש הרב לפי דרכו ונ"ל מה שהצניעו חז"ל חשבון תקופות דר' אדא הוא באפשר שהחשבון ההוא נחשב בתליית האור שנגנז. ע"כ גנזו חז"ל ג"כ החשבון עד עת קץ שיתגלה האור הגנוז ולכל בני ישראל יהי' אור והלכו גוים לאורך:

והנהיה' איך שיהי' הנה ליל כ"ה כסל"ו הית' אז הלילה יותר גדול' וארוכ' והתגברות החש"ך על האור ביותר והנה כבר כתבתי לך אשר מלכות יון נק' חשך כמשארז"ל וחש"ך זה מלכות יו"ן וכל מה שמתגבר החש"ך ביותר על האור הית' מלכות יו"ן בהתגברות ביותר כי כל ממשלתן בבחי' חש"ך והנה יום כ"ה כסל"ו הי' אז יום התגברות החשך בתכלית והוא היום אשר שברו אויבי היהודי' (הן היונים) לשלוט בהן ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודי' המה בשונאיהן ואז באותו הזמן דייקא ויאמר אלקי"ם יה"י או"ר דייקא בזמן ממשלת החשך כח יו"ן בחכמות חיצונית (הנק' חש"ך כמש"ל) בי' בליל' הדליקו המנורה בדרום הרוצה להחכים בחכמת התורה ידרי"ם (להכניע מלכות יון מלך הצפו"ן אשר בצד זה החושך תמידיי) וגם נעשה הנס בשמן דייקא הרומז לחכמ' דייקא וישלח יואב תקוע"ה ויקח משם אשה חכמ' דייקא כי תקוע' אלפא לשמן ע"כ שם החכמ' מצוי' ע"כ הי' הנס אז בכ"ה כסל"ו דייקא והוא הפלגת הנס הנפלא יודוך עמים אלקים:

ולפ"זאזדא לה קושיית הפוסקים שהקשו מהו הנס שנעשה ביום הראשון כי כאשר תתבונן בדברים הנ"ל אדרבא עיקר הפלגת הנס הי' ביום הראשון הגדיל הש"י עמנו נפלאותיו להושיענו להתחיל הדלקת המנור"ה בליל החשכה ביותר דייק' הוא יום אשר שברו וכו' ונהפוך הוא ליהודים היתה אורה זו תורה ויצאו מאפילה לאור גדול הבן הדברים. ויונעם לך מדבש ונופת צופים:

ובזהנכון ג"כ משארז"ל לשנ"ה אחר"ת קבעום וכו' למה המתינו עד שנה האחרת (עמשש"ל) וכעת נאמר הגם שנסכים שידעו ברוה"ק שהנס שנתגלה מאור בגבהי מרומים נקבע לדורות שיתגלה האור בכל שנה עכ"ז לא לא קבעו הי"ט בקביעות בשנה הראשונה כי לא ידעו אימתי יקבעו. אם יקבעו שהי"ט יהי' מתחיל תמיד בכל שנה מן יום האחרון של תקופת תשר"י שאז היא ליל הארוכ' ביותר ע"פ תקופת החמ' כי זה הי' עיקר הפלגת הנס כמש"ל או לא ישתנה סדר ימי זה היו"ט משארי המועדים הנקבעין לימות הלבנ' ויתחיל היו"ט הזה תמיד מן יום כ"ה כסל"ו כמו שהי' בזמן הנס ולא באו לידיבירור ידיע' הזאת עד לשנ"ה האחר"ת אשר זכי הראות ראו אור נצ"ח והו"ד מתנוצץ דייקא ביום כ"ה כסל'ו הגם שלא הי' אז ליל הארוכ'. אז הכירו וידעו כי חפץ הש"י שלא לשנות המועד הזה משארי המועדים הנמנים ללבנה וקבעו"ם בקביעות:

והטעםשנקבע לדורות הארת האור בגבהי מרומים ביום כ"ה כסל"ו לחדשי הלבנ' הוא כמ"ש הרב הגדול הנ"ל שהוא רבע שנה בדקדוק מן יום התחלת האור הגנוז בעת בריא' העול' ובא להודיע לנו שהארת הניסיית הוא מן אור הגנוז וכמש"ל כ"פ ועוד אבאר לך אי"ה טעמים שונים כפי אשר חלק לנו הש"י בבינ':

עלכן קריאו לימי' האל' חנוכ"ה להורו' על הדבר לזכרון דייקא מיום כ"ה יתחילו תמיד הימים טובים האלה וזהו חנוכ"ה חנ"ו כ"ה ולפ"ז מה שיש לפרש כונת הש"ס מקש' מאי חנוכ"ה רצ"ל למה קראוהו חנוכ"ה ומפרש דת"ר בכ"ה כסלו וכו' (והיו מסופקים באיזה זמן יתחילו הימים הללו. אם ע"פ תקופת החמ' אם לימי חדשי הלבנ' כנ"ל ע"כ) לשנה אחרת קבעום וכו' לימי הלבנה ביום כ"ה דייק' ע"כ קראוהו חנוכ"ה חנ"ו כ"ה והו' דבר נחמד:

ולפיכל הדברים הנ"ל תבין מה שתקנו בנוסח ההודאה ולעמך ישראל עשית תשוע' גדול' ופורקן כהיום הזה דייקא היינו יום כ"ה לחדשי הלבנ' וע"כ ר"ת כ"היום ה"זה ר"ת כ"ה ועוד יתבאר להלן אי"ה:

ואחריכן באו בני"ך לדביר ביתך (פז) בני"ך בהתחל' התחיל כשעמד' וכו' על עמך ישרא"ל וכן אח"כ ולעמך ישראל עשית וכו' ובכאן אמר באו בני"ך דייקא ונרא' לפרש ע"פ פשוטו ע"פ דברי המדרש בשלח וז"ל מה כתיב היש י"י בקרבינו אם אין ואח"כ ויבא עמל"ק וכי מה ענין זה אצל זה משל לתינוק שהי' רכוב על כתפו של אביו וכו' ואח"כ ראה חבירו של אביו א"ל ראית את אבא. א"ל (אביו) אתה רכוב על כתפיו את' שואל עלי הריני משליכך ויבא השונא וישלוט בך כך אמר הקב"ה לישראל אני נשאתי אתכם על ענני הכבודו אתם אומרים היש י"י בקרבינו וכו' לפיכך יבא השונא וישלוט בכם. הוי ויבא עמלק עכ"ל. והענין מובן הש"י עשה עמהם ניסים שלא כטבע מה שא"א לשום בר דעת להכחיש רק הכירו וידעו כי יד י"י עשת' זאת ואעפ"כ האספסוף אשר בקרבו חקרו בחקירות באפשר כל זה עוש' משה ע"י המצאות הטבעיות כדרך המנהג של הפלסופים חוקרים המצאות לניסים האלקיים וזה ששאלו ונסתפקו היש י"י בקרבינו וכו' כי באפשר כל הדברים הללו נעשו ע"י חכמו' טבעיית והנה נענשו ויבא עמלק ובכאן בשבחם של ישראל דיבור ותהי לה פך היוני' הארורים רצו להדיח את ישראל מאמונת התור' ללמדם חכמת חיצוניות טבעיית. והנה עם שהש"י לא עשה להם (במלחמתם עם היונים) שום נס בשידוד המערכ' רק אפשר להלביש הענין בטבע לפעמים נמסר גבור ביד חלש ורבים ביד מעטים עכ"ז באו בני"ך וכו' היינו ידעו שהם בני"ך ואת' אביהם (ולא שאלו יש אבא בינינו רק ידעו כי) בידך גוים הורשת. הבן:

ובזהתמצא טוב טעם מפני מה לא נזכר נס דנרו"ת בהודא"ה כי בשבחם של ישראל דיבר אשר תיכף לנס הנצחון הגם שאפשר להלביש הענין בטבע עכ"ז באו בני"ך וכו וידעו שזה הוא בהשגחת אביהם אתה י"י עשית (משא"כ הנס דנרות אין חידוש כ"כ שהכירו וידעו כי יד י"י עשת' זאת כיון שהוא שלא כטבע) הבן הדבר ברוך הבוחר בעמו ישראל:

עודאבאר לך אומרו לשון בניך הנה חז"ל הגידו במדרשיה' אשר עיקר מגמת מלכו' יון (בהתחל') הי' לבטל מישראל ג' מצות חד"ש מיל"ה שב"ת וכבר כתבנו לעיל טעם לזה מה הי' כוונתם וכעת אומר לך מה שכתב הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה דטעמם הי' דע"י ג' מצות אלו ניכר שישראל נק' בני"ם מצות שב"ת מוכיח שישראל נק' בנים דהנ' גוי ששבת חייב מית' והטע' משו' דמשתמש בשרביטו ש"מ הש"י שבת מכל מלאכתו ביו' הזה ע"כ ויברך אותו ויקדשהו נק' קד"ש לי"י והמשתמש בשרביטו ש"מ חייב מית' וישראל שומרי' את השב"ת משו' דנק' בנים והש"י למו אב מיל"ה אות ברי' קדש אמרו בת"ז דאי נטרין ברי"ת אקרין בני"ם קביעוי"ת החד"ש מור' שנק' בני"ם דהרי הש"י בעצמו כביכול שומר הקביעות שקובעין הבני"ם אתם אפי' שוגגין אתם אפי' וכו' (והוא ע"ד האמור בזהר דוד ברי אפילו במאנין דילי לא אשתמש רק במאנין דילך) וכתב עוד הרב הנ"ל דבזה מתורצת הקושיא שהקשו רבותינו הקודמים על מה ככה עשו בית דינו של חשמונאי לקבוע המועד ח' ימים הלא לא היה הנס רק ז' ימים אבל הוא כי רצו שיהיו נרמזין בימי הישוע' הללו כל הג' מצות שרצו היונים לבטל והוא דהנה יש בימים הללו ר"ח ושבת וקבעו שמונת ימים לרמז על מצות מיל"ה שניתנה לשמונת ימים ובזה תירץ ג"כ מה שהקשו למה לא תקנו ספיקא דיומא לגליות לימי חנוכ"ה משום דאז היתה נפסדת הכוונ' שכוונו לרמז דוק' ח' ימי' ע"כ תוכן דבריו:

הנהלדרך זה יאיר לנו נתיב להבין אומרו בכאן ואח"כ באו בני"ך רצ"ל בני"ך הם בני בחוני"ך נשארו על עמדם בתואר בני"ם ואגב יתורץ בזה אומר וקבעו שמנ"ת ימי חניכ' דקשה מניינא ל"ל גם אומרו ימי חנוכ"ה אל"ו תיבה אל"ו אין לו ביאור (ואי"ה (דבר מזה בענינים שונים) ולפי דברינו הנ"ל יתכן שפיר כמין חומר היונים רצו לבטל מישראל אלו הג' מצות בכדי שלא יהיה להם תואר בני"ם הנה בעת הישוע' אמר ואח"כ באו בני"ך נשארו על עמדם בתואר בני"ם ואמר לבעבור זה קבעו שמנ"ת ימי חנוכה אל"ו שמנ"ת דייק' בכדי לרמז מצות מיל"ה ואל"ו דייקא שיש באלה הימים שב"ת ור"ח:

חנוכהואבאר לך עוד אומרו ואחר כך באו בני"ך וכו' והדליקו נרות וכו' והנ"ל שהוא ע"פ כוונת האריז"ל להדלי"ק נ"ר חנוכ"ה להדלי"ק בגימ' ע"ב ס"ג מ"ה ע"ה שיומשך לשם ב"ן שהוא מלכות שנק' נ"ר ונק' ישראל בנ"י מלכי"ם וז"ש ואח"כ באו בניך וכו' והדליקו נרות והבן וכיון שמתחברים אלו השמות הארבעה הנה יהי' או"ר (בגימ' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן) ויה"י או"ר (בגימ' רח"ל מלכות שמים שמאירים בה הד' שמות הנ"ל וזה הי' כוונת ב"ד של חשמונאים כשהדליקו הנרות הנה י"ל לבעבור זה הי' הנסיי דולק ח' ימים דייקא כנגד מנין האותיות של חשבון המספר של ד' שמות הנ"ל היינו כשהם במלכות הם בחשבון כידוע מכתבי מרן ז"ל כל חושבנא בסיהרא הוא (ע"כ יאמרו המושלים בואו חשבון) והנה כשהם בחשבון ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הם רק ח' אותיות לעומתן היה האור הנסיי ח' ימים יה"י או"ר ומעת' לא תקשה לך ג"כ מה הי' הנס ביום הא' (דהרי הוצרכו לתקן ח' ימים כנ"ל) וג"כ לא תקש' לך למה לא תקנו ספיקא דיומא הבן הדברים:

עלכן קראו לימים האל' חנוכ"ה חינוך לגאולה העתיד' שיתגלה ב"ב האור הגנו"ז דנאמר' בי' יה"י או"ר (ד' שמות הנ"ל) ונגנז בתורה וכעת הוא הרגל וחינוך ע"י נר מצוה ותורה אור הלז' ע"כ הנר הזה מסוגל לתורה והרגיל בנר זה זוכה לבני"ם בעלי תורה ע"כ תיאר ג"כ את ישראל בהודא"ה ואח"כ באו בניך כביכול הש"י קיים מקודם מצות נר זה ונתהיו הבנים בעלי תורה):

ומתוקהאור לעין רואה בדברי הקדוש בעל הרוקח זלה"ה כתב תקנו ל"ו נרות כנגד לשון או"ר ומאורו"ת ונ"ר נזכר בתור"ה ל"ו פעמים ע"ש הוא מ"ש שהאור הגנוז נגנז בתורה ע"כ יש בתורה ל"ו פעמים לשו"ן או"ר שהוא נגד אור הגנוז דכתיב בי' ה' פעמים או"ר בגימ' אל"ף ל"ה ובהחזרת אלף לאל"ף (בסוד הכתוב איכה ירדוף אחד אלף) והנה הם אל"ה ל"ו והנה כשרצו היונים לבטל אור התורה הנה הש"י התנוסס עמהם להאיר להם בנר מצו' ותורה אור הוא התורה מן האור הגנוז ע"כ תקנו ל"ו נרות בא"ו בני"ך לדבי"ר בית"ך ר"ת ל"ו ס"ת ל"ו אור"ה היינו הנזכר בתור' ל"ו פעמים לשון או"ר כמ"ש הרוקח זלה"ה וכנ"ל:

ופנואת היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נרות (צ) והדליקו נרות אינו מובן לכאור' מה דוקא זאת העבוד' הרי בודאי גם העבודות אחרות עשו בבהמ"ק ואקדים לך דהנה אמר הקדוש מהר"פ מקארעץ זצוק"ל ל"ו נרות של חנוכה הם כנגד ל"ו מסכתות (תלמוד בבלי) עכ"ד ונ"ל לבאר ע"פ מ"ש דהיונים רצו לבטל חכמת התורה שנק' אור ולהגביר חכמת החיצוניות הנק' חש"ך והנה בעת הישוע' ליהודים היתה אורה על ידי המנור"ה סוד חכמת התורה תורה שבע"פ רחל עקרת הבית רמוזה במנורה (עיין בדברי מרן האריז"ל בלק"ת פרשה בהעלותך) חכמת נשים בנת' ביתה חצב' עמודי' שבעה ונעש' הנס בשמן הטהור הרומז לחכמ"ה כמש"ל משארז"ל כ"מ ששמן זית מצוי שם החכמ"ה מצוי' וישלח יואב תקוע' ויקח משם אשה חכמ"ה כי תקועה אלפא לשמ"ן (ואם עיני שכל לך תבין מה שלקח יואב משם אש"ה חכמ"ה דייקא ולא אי"ש חכ"ם והנה נמשך שמ"ן החכמ"ה אל המנור"ה הוא ע"ד מה רבו מעשיך י"י כולם בחכמ"ה עשית מלאה האר"ץ (דייקא ארץ י"י אלקיך דורש אותה תמיד עיני י"י אלקיך בה) קניניך ה"ס אבא יסד ברתא ע"כ תמצא טוב טעם למה שבימים ההם בזה"ז ירשו כהנים גדולים את המלכו"ת כבר ידעת כה"ן גדו"ל רמז לחכמ"ה וירשו המלכו"ת לעת כזאת רמז המשכת השמ"ן אל המנור"ה תורה שבע"פ ע"כ ניתקן ל"ו נרות נגד ל"ו מסכתות שבתורה שבע"פ המפורשת ") הג"ה ומזה תתבונן גודל האיסור והפגם בנפש הנעשה משחוק הקרט"ן (בגימ" שט"ן) אשר המציא' הקליפ' בימי שליטת היונים ל"ו קלפים זה לעומת זה שרצו לבטל עי"ז התור' שבע"פ המפורשת הנתינה בידינו בל"ו מסכתות ורצו להגביר חכמו' החיצוני' לא כאל' חלק יעקב ליהודים היתה אורה זו תורה: ומעתה יתבאר לך מה שביארו בנוסח ההודאה והדליקו נרות עפ"י אשר רמזנו לך לעיל מה ששלח יואב תקוע' ויקח משם אשה חכמ' דייקא (ולא איש חכם) והוא דבר נפלא דהנה יואב רצה אז לפייס את המלך דוד שהוא מרכב' למדת מלכות והנה מדת מלכות היא בחי' נוק' וכשתמלאת ח"ו בדינים כשנמשך לה סוד השמ"ן חכמה מתמתקים הדינים הנה עפ"י סגולה זו עשה יואב כשרצ' לפייס את המלך שלח למקום השמ"ן ויקח משם אש"ה חכמ"ה דייקא) ה"ס המשכת השמ"ן (חכמ"ה) אל המנור"ה (מלכות) ועי"ז נמתקים הדינים של המלכו"ת והני בכאן כשטיהרו בהמ"ק ורצה הש"י להודיע ולבשר להם שכבר נמתקו דיני המלכות אזי הזמין להם עבודה הא' הדלק' המנור"ה בשמ"ן הטהור אזי ידעו כי כבר נמתקו המלכו"ת כסגולת יואב בפיוס למלך וזה שפרט בהודא' ואחר כך באו בני"ך וכו' והדליקו נרות וכו' הבן:

ומעתהיתורץ לך גם בזה קושיית הפוסקים הקשו מה הי' הנס ביום הראשון ועפ"י הדברים הנ"ל הנה עיקר הנס ביום הראשון מה שהזמין להם הש"י שמן טהור לעבודה הראשונה בכדי לבשר להם שנמתקו הדינים וז"ש בהודאה ואח"כ באו בניך וכו' והדליקו נרות וכו' וקבעו שמונת ימי וכו' שמונ"ת דייקא כי רוב תודות לו ית"ש גם ביום הראשון שנתבשרו בהמתקת הדינים באור פני מלך חיים:

ויתבארלך עוד (והוא מעין הנ"ל) ע"פ מ"ש בפסוק הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל הנה הגם שהענין הוא לשבר את האוז"ן להורות שהש"י אינו מסור השגחת שמירתו מישראל אפילו ברגע עכ"ז יש להתבונן דהנה תנימ' היא נים ולא נים ושינ"ה הוא שינת קבע וכיון שאמר הנה לא ינו"ם מכ"ש שינה דלא והנראה דהנה אמרו בגמ' היכי דמי מתנמנם נים ולא נים וכו' דקרי ליה ועני הנך רואה תנומה מיקרי היכא דקרי לי' ועני ושינ' היכא דקרי ליה ולא עני. והנה בעת שהיתה הנבואה מצוי' בעולם הנה בעת הלחץ ח"ו היו הנביאים קוראים להש"י והוא יענם כמו יהושע במלחמות עי ענהו הש"י קום לך וכו' וכן שמואל במלחמות פלשתים ויענהו י"י א"כ בעת הצר' ח"ו הוא כדמיון תנומה כביכול שהיה נדמה ח"ו כהסתר פנים ח"ו הסתר ההשגח' אבל כיון דקרי לי' ועני לא יכונה הדבר לשינה גם בעת הזעם רק לתנומה כיון דקרי לי' ועני ע"ז אמר נעים זמירות הנה לא ינו"ם גם בעת הזעם שהיה נדמ' לך (גם בזמן הנבואה עכ"פ) כדמיון תנומ' חליל' הנה לא ינום שגם בעת הזעם לא הוסר ההשגח' מעל ישראל כרגע ומציץ מן החרכים לשומרם ולהצילם. זאת ועוד אחרת רבו יתיר' גם בעת שנסתם כל חזון ואין נבוא' לישראל. הנה הגם שבכל צרה הוא ית"ש מצילנו מכף כל אויבינו הקמים עלינו עכ"ז מיקרי דקרי ליה ולא עני ח"ו כיון שאין מענה בפי נביא משולח מן הש"י ?לומר לנו כה אמר י"י וכו' א"כ יתמשל הדבר לשינ"ה ח"ו בעת הזעם לזה אמר ולא יישן שגם בהעדר הנבואה שידומה הדבר לבחי' שינה אין הדבר כן שגם בעת הזעם לא מסיר השגחתו מאתנו לרחמנו בכל עידן ועידנים:

וזהבא ברמז דברי חז"ל בנר דחנוכ"ה כשנכנסו יוני"ם להיכל טמא"ו כל השמנים לא אמרו נטמא"ו (שלא במכיון) רק טמא"ו בכוונ' ומאין ולאין ישאר פך אחד מונח בחותמו של כ"ג. על כרחך יד י"י עשתה זאת להסתיר מהם הפ"ך הזה כדי שיהי' לנס הנך רואה שגם בעת הזעם שניתן רשות להיונים ליכנס להיכל והיתה עת צרה הנה באותו הפעם השגיח הש"י לחננינו והשאיר הפ"ך לגאולה ולנס והנה בזמן ההוא כבר היה בחי' שינ"ה כי כבר נסתמ' הנבוא' הנך רואה אשר לא יישן שומר ישראל וכנ"ל:

ובזהנמצא ג"כ טוב טעם להנס של יום הראשון כי הוא הנס המופלג יותר מאינך יומי כי הנס דאינך יומי כבר היה בעת רצון משא"כ מה שהסתיר הש"י הפך הזה להשאירו לנס זה הי' בעת הזעם הבן הדבר. אשר זה יור' על השגח' המופלגת אשר גם בעת הזעם יחכה י"י לחנינו ולהושיענו:

וזהמובן בנוסח ההודאה ואח"כ באו בניך וכו' וטהרו את מקדשך והדליקו נרו"ת וכו' הנה לא הזכירו הנס הנרות שהדליקו מהפ"ך ח' ימים רק סתם והדליקו נרות וכו' אבל הכוונה אומרו וטהרו את מקדשי"ך כי לא היה דבר בבהמ"ק שלא הוצרך לטהר' כי היונים טמאו הכל בכוונה כנ"ל ואף על פי כן והדליקו נרות מהשארת הפ"ך זה נס יותר נפלא שגם בעת הזעם יהיה מצפ' הש"י לזמן החמל' וכמש"ל ע"כ קבעו שמונ"ת ימי חנוכה כי גם יום הראשון בנס עומד ויותר נפלא וכמש"ל:

בחצרותקדשך (צב) הלל והודא') בחצרות וכו'. הדברים תמוהים וכי בחצר הית' המנור"ה עומדת הרי בהיכל הית' ויצדק הדבר עפ"י האמור בזוהר פ' לך בפסוק אשרי תבחר ותקרב ישכון חצרי"ך (נה"י) נשבע' בטוב ביתך (חג"ת) קדוש היכל'ך (חב"ד) ע"ש וכתב מרן האריז"ל בכוונת נ"ר מצות יחוד הוי"ה אהי"ה הוא בחב"ד הוי"ה אלקים הוא בחג"ת הוי"ה אדנ"י בנה"י כל הג' יחודים הנ"ל בגימ' נ"ר וכתב עוד מר"ן דשבת ויו"ט יש עלי' לשכינה למקומות עליונים חג"ת חב"ד משא"כ בנר חנוכ"ה נשארת במקומ' בנה"י אשר שם יחוד הוי"ה אדנ"י ומאירין לה ממקום הקדש העליון מחג"ת וחב"ד למקומ' (ע"כ אין מטלטלין נ"ר חנוכ"ה וע"כ הדלק' עושה מצו' ולא הנח' הבן) ולפ"ז שפיר תקנו והדליקו נרו"ת בחצרות קדשך בחצרו"ת דייקא בנה"י אשר לשם מאירים לה ממקום הקודש:

ובזהתתבינן מה דשאלו בכאן בגמ' וצונ"ו להדליק נ"ר חנוכ"ה והיכן צונ"ו ולא שאל וזה בכל המצות דרבנן אך מבואר הוא בכוונת הברכות וצונ"ו ביסוד וה"ס ההאר' וההמשכ' הנגמר' ביסו"ד באסתמכותא דכל שייפין וכאן הוא רק הארה בנה"י ע"כ שאלו היכן צונו לזה השיבו הגם דהדל' במקומ' בעינן. עכ"ז לא תסור מכל הדברים אשר יגיד"ו (ימשיכו) לך וכו'. ולחד מ"ד משאל אבי"ך (חכמ"ה) ויגדך (ימשיך לך) נ"ל. ויה"ר שלא יאמ' פינו דבר שלא כרצונו:

וקבעו(צג) וקבעו. ע"פ הדברים הנ"ל תבין אמרו וקבעו ולא אמרו ותקנו או ועשי. ולפי הנ"ל יתכן דשאני נ"ר חנוכ"ה משארי נרו"ת מצו"ה. דבחנוכ"ה אין עליה למעלה רק וקבע"ו בקביעות מקום הדלקה במקומה בעינן וההארה נמשכת אלי' מלמעלה כנזכר לעיל בכוונות מרן זלה"ה. הבן הדבר היטב:

עפ"יהדברים האל' תבין ג"כ מה דשאלו בגמרא מאי חנוכ' וכי ס"ד שעד היום לא ידע המסדר הש"ס ממצות חנוכ"ה ורש"י ז"ל פי' על איזה נס קבעו' והנה לפירושו לא נדע מהו השם חנוכ"ה והנה התרצן השיב דת"ר בכ"ה בכסליו וכו' לשנ"ה אחר"ת קבעו"ם וכו' דקשה למה לשנ"ה האחרת דייקא ולא בשנה הראשונה (וכבר כתבנו מזה וכפלים לתושי וגם מהי הלשון קבעום. ועפ"י הנ"ל אפרש לך דהנה בזמן הנס בשנה הראשונה הנה תיקן ההו"ד כנודע ולזכר ההוא הדליקו הנרות בכוונה ההוא אבל כיון שכבר תיקן ההו"ד לא ידעו אם בשנים האחרות הבאות שוב תהיה עליה מלכות שמים לקודש העליון כמו בשבתות וי"ט או תהי' במקומ' רק יתמשך האור למקום קביעות' וכיון שראו ברוה"ק לשנה האחרת שאין לה עלי' ממקומ' רק האר' נמשכה לה למקום קביעות'. אזי קבעו"ם וכו' והבן. ולפ"ז מקשה מאי חנוכ"ה מהו השם חנוכה. ומשיב דת"ר בכ"ה כסלו וכו' לשנה האחרת קבעו"ם וכו' שהקביעות תהיה בימים הללו. ויתמשך הארות הג' יחודים הנ"ל למקום חניית' כביכול בלא העלא' וטלטול ממקום למקום. והנה בג' יחודים הללו שגימ' שלהם נ"ר כנ"ל יש בהם כ"ה אותיות וזהו פירוש חנוכה חנ"ו כ"ה שכל הכ"ה אתוון יהיה להם חניי' במקומ' הבן הדבר היטב והשם הטוב יכפר. ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:

עודיש לפרש לשון וקבע"ו וכן לשון הש"ס קבעום וכ' וצ"ל עפ"י מה שפירשתי כוונת התנא עשה תורתך קבע ע"פ מ"ש מרן בספר היחודים יחיד להרחיק החיצוני' מן התורה ומצות לכוין ב"פ אלקים בשילוב עם הנקודות הידועות וזה היחוד נקרא קב"ע היינו ב"פ אלקים. וז"ש התנא עשה תורת"ך קב"ע היינו תכוין בלימודך בתורה היחוד קבע הנ"ל כדי להרחיק החיצונים מן לימד תורתך

הג"ה וזהו ג"כ הרמז בתורה והי' עק"ב תשמעון את המשפטים האלה ושמרת"ם ועשיתם אותם. רצ"ל על ידי שתשמעון את המשפטים האלה בעק"ב היינו הייחוד הנזכר לעיל תעשו להם שמירה מעולה לכל יתאחזו בהם החיצונים: והנה כבר ידעת שכל מגמת היונים היה להפר חוק התורה ולהגביר החיצונים ע"י חכמות החיצוניות הנני בעת הישוע' נעשה נס זכר לדורות בנר מצו' הלז' הרמוז לאור תור' ע"כ נעש' הנס בשמ"ן ומנור"ה כמש"ל כ"פ הנה '.. הנר מצו' הלז' סגוליי לתורה כמ"ש כ"פ. והנה בכדי שלא יתאחזו החיצונים קבעו"ם היינו יחוד קב"ע הנ"ל וכן תקנו בהודא' וקבע"ו ועוד טעם לכוונת היחוד הנ"ל במצו' הזאת דהנה יחוד הנ"ל יש לכוונו בסיום איזה תור' ומצו' בכדי שלא יתאחזו החיצונים. והנ' המצות הזאת הוא סיום במצות דהנה תרי"ג מצות הם דאורייתא וז' מצות דרבנן והם כלולים בעשרת הדברות ע"כ תרי"ג אותיות בעשרת הדברות עד תיבות אש"ר לרע"ך ותיבות הללו הם ז' אתיון מרמזין לז' מצות דרבנן וזאת המצו' היא מצוה אחרונה מן ז' המצות ונרמזת באות ך' מן לרעך ע"כ נעש' הנס בפ"ך פ"ך אתיון כף וע"כ נר חנוכה שהניח' למעלה מך' פסולה והנה לפ"ז המצוה הזאת היא אחרונה סיום למצות ע"כ יש לכוין בה הייחוד עק"ב שלא יתאחזו החיצונים וז"ש קבעו"ם וכן בהודאה וקבע"ו כנ"ל:

עודאפרש לך וקבעו הוא ע"פ מ"ש בגמ' פ' הי' נוטל כי נר מצוה ותורה אור תלה את המצוה בנ"ר מה נ"ר הוא לפי שעה וכו' ותל' את התורה באו"ר מה אור מגין לעולם אף תור' מגינ' לעולם ע"כ והנה י"ל דהמצות הזאת אישתנית למעליותא דכיון דנר מצו"ה הלזה הוא רמז לתורה שרצו היונים לבטל והאיר אור הניסיי הלזה מהאור הגנוז בתורה והוא לדורו' עולם סגול' אל התור"ה ע"כ יש למצו' הזאת קביעות לעולם שמגינ' לעולם כמו התורה (וכבר כתבתי לעיל שאפי' לימות התחי' אותן הגופות שלא זכו להשלים חוקם בעוה"ז יקיצו לחיי עולם כאשר מקיימים המצו' הזאת ע"ש) ולפ"ז זה שמארז"ל הלשון וקבעו"ם זה שתיקנו בהודא' וקבע"ו קביעות לעולם כסגולת התורה:

וישלפרש עפ"ז נמי משארז"ל קבעום ועשאום ימי"ם טובי"ם דקשה כיון שאינם נאסרים במלאכה למה להו לקרותם ימי"ם טובי"ם (הרי אמרו רז"ל אצל פורי"ם יו"ם טו"ב לא קבילו עלייהו ע"כ אינם נאסרים במלאכ' ע"ש) הל"ל קבעו"ם ועשאום ימי הל"ל והודא"ה ויונח לנו ע"פ מ"ש הרב הגדול מהר"י מטראני ז"ל דיש מצו' שהיא מגינה לעולם כמו סגולת התור"ה והיא מצות צדק"ה עשיר שמספיק לת"ח ללמוד. והנה יש לו חלק בתורתו המצו' הזאת כתורה דמייא שמאירה ומגינ' לעולם. ובזה פי' הרב ז"ל הפסוק ויקח"ו אלי"ך (ויקחו לשון קנין בכסף היינו יקנו בקנין כספם) שמן זית זך (רמז לתורה שקנה שמ"ן זי"ת כידוע ז"ך הם כ"ז אתוון דאורייתא נ"ל) כתית למאור (העשירים הסוחרים המכתתים רגליהם במסחר בכדי למאו"ר להספיק למאו"ר תור"ה נ"ל) ועי"ז להעלות נ"ר תמיד (רצ"ל הגם שהמצוה נקרא נ"ר שאינו מאיר רק לפי שעה עכ"ז אותו הנ"ר יהי' נר תמי"ד יגין לעול' כמו התורה. וי"ל לפי"ז דהנה כתבתי לך שמצות נ"ר חנוכ"ה ג"כ זה סגולתה כיון שהיא רמוזה לאור התור"ה והוא הארת התורה מן האור הגנוז בה וגם היא רמוז' בפסוק ויקחו אליך שמן וכו' (וכמש"ל בשם הקדוש הרוקח ז"ל מסיימת הפרשה הקודמת נחש"ת רמז למלכות כמבואר בחלום נ"נ וכמשארז"ל ואמר אח"כ ואת' תצוה את ב"י ויקחו אליך שמן זית וכו') וכתיב בה להעלות נר תמי"ד אותו הנר הוא תמידיי מגין לעולם כמו התורה הנה זה הוא מצות נ"ר חנוכ"ה אבל שארי המצות דחנוכ"ה היינו הל"ל והודאה הנה הם רק מצות הנה לבעבור זה עשאום ימי"ם טובים וכבר ידעת מן הזהר דביו"ט מחוייבין ליתן צדקה (ובפרט לבעלי תורה ומאן דחדי ולא יהיב למסכני וכו') הנה לבעבור זה קראו ג"כ לימים האלה ימי"ם טובי"ם להרבות בהם צדקה כמו בימי"ם טובי"ם ושניהם כאחד טובים מצות נ"ר חנוכ"ה ומצות צדקה ותהי' צדקתם עומדת לעד. והבן:

שמונת(צז) שמונת מניינא נ"ל עמ"ש לעיל ס' פ"ח במה שרצו היונים לבטל ג' מצות חד"ש שב"ת מיל"ה הנה בעת הישועה נתהוו' המועד הזה לרמז כל הג' מצות יכונו לעד לעול' היינו בימים האלה ישנם בהכרח קביעות חדש ושבת וניתקן המועד ח' ימים לרמז על מצות מיל' שניתנ' בשמיני וע"כ לא אמרו שמונ"ה רק שמונ"ת ימים חיבור של הימים כידוע מפרש"י בכ"מ כל הח' ימים מחוברים לרמז על מצות מילה הצריכ' ח' ימים מחוברים הבן הדבר ועוד יתבאר אי"ה להלן דקדוק שמונ"ת:

ימיחנוכת (צח) חנוכה עמש"ל סימן צ"ד קריאת שם חנוכ"ה ע"פ פירושינו בדברי הש"ס הכוונה הוא חנ"ו כ"ה דהיינו כל הג' יחודים אשר גימ' שלהן נ"ר היינו שמות הוי"ה אהי"ה הוי"ה אלקי"ם הוי"ה אדנ"י והם כ"ה אתוון מקבלת המלכות במקומה מקום חניית' כביכול ואין לה עלי' למעלה בשבתות וימי' טובים ע"כ נקראים הימי' האלה חנוכה חנוכ"ה עמש"ל בסימן הנ"ל ותבין:

עודטעס לקריאת שם חנוכ"ה עמש"ל סימן פ"ו ג"כ עפ"י פירושינו דש"ס הכוונה הוא חנו כ"ה שהיו מסופקים אם לקבוע המועד בכל שנה עפ"י תקופת החמה מן יום האחרון של תקופת תשרי או מן יום כ"ה כסלו לחדשי הלבנה עד לשנה אחרת נתוודע להם ברוה"ק שיהי' קביעות המועד מן יום כ"ה וקראוהו בשם חנוכ"ה חנ"ו כ"ה ע"ש בסי' הנ"ל ותבין:

עודאני מדבר טעם לקריאת שם חנוכ"ה ע"פ מ"ש לך לעיל (במאמרי תורה אור ונר מצוה) ואבאר לך בכאן בקיצור כבר כתבתי בשם הקדוש בעל הרוקח ז"ל והרב הגאון הגדול בעל גו"א אשר הארת הנר הניסיי הזה בזמן הנ"ס הי' מהארת אור הגנוז. והרב הקדוש מהר"פ מקארעץ זצוק"ל הוסיף אומץ לומר בפירוש אשר בכל שנה בשעת הדלקת הנרות מתגלה אור הגנוז והוא אורו ש"ל מל"ך המשי"ח עכ"ד

הג"ה דברי הרב הקדוש יסכימו לדברינו שכתבתי במ"א ג"כ טעם על קושיית הפוסקים מה היה הנס ביום הראשון הרי ביום הראשון היה שמן טבעיי וכתבתי (טעם אחד מן כמה טעמים שכתבתי) נ"ל לומר עפ"י מה דקי"ל דברכתא דלעילא אינו פחות מאלף שהאיר דחנוכה הוא מהארת אור הגנוז (אור של מלך המשיח הנה נקראים הימים האלה חנוכ"ה הוא חינוך (כמו שמחנכין הקטנים) לגאולה שתהיה ב"ב אחר מפלת מלכו' הרשעה שיתגלה בשלימות האור הגנוז הנה מהארת אותו אור נתגל' לחינוך אחר מפלת מלכות השלישית ומאיר בכל שנה לחינוך וזה מ"ש ברמז כהניך (החשמונאים) ילבשו צדק וכו' היינו מלכות שנק' צדק שלקחו מלוכ' לשעת') שם אצמיח קרן לדוד. ערכתי נר למשיחי (שהאר' ההיא הוא אור של מלך המשיח וכמ"ש הרב הקדוש הנ"ל עמ"ש בהג"ה הסמוכה לעיל. ועוד יתבאר אי"ה ברחב ידים והמשכיל יבין דבר מת"ד): ונ"ל רמז הדבר עפ"י מדרשי חז"ל בפסוק והארץ היתה תוהו (בבל) ובהו (מדי) וחושך (יון) על פני תהום (אדום) ורוח אלקים מרחפת וכו' (זה רוחו של מלך המשיח) ואחר כך ויאמר אלקים יה"י או"ר הוא בריאת האור הראשון שנגנז ועפ"י דברי הקדוש הנ"ל (כ"ה בזוהר ובתלמודא דידן א"כ בכאן כששרת' הברכה בפ"ך הלזה בודאי לא הי' פחות מאלף א"כ נתבטל שמן טבעיי באלף והי' כלא הי' נ"ל:

והנהליקח מהם שמונה פכי"ם להאיר בח' ימי חנוכ"ה. והנה נשאר עוד לברכה ברכת עולם אשר אור צדיקים ישמח ב"ב בנר ישראל שהוא רומז למלכו' כמש"ל ג' יחודים המאירים בה בגימ' נ"ר. וכמו שאמרו לדו"ד שהוא מרכבה למלכו"ת שמים ולא תכבה את נר ישראל א"כ סך הפכים שנשארו לברכה הם תתקצ"ב (כי הפ"ך הטבעי נתבטל לגמרי כמש"ל) והוא מנין עו"ל מלכו"ת שמי"ם הוא היום המקוו' ליש אל והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך ויעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עול"ם במלכות יכירו וידעו כל יושבי תבל וכו' ויקבלו כולם את עול מלכות"ך ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד וכן תתקצ"ב בגימ' באו"ר של מל"ך המשי"ח אשר על ידו יקבלו כל באי עולם עו"ל מלכו"ת שמים. וזה שמארז"ל יה"י' או"ר זה אור של מלך המשיח הוא הנרמז בדברי שלמ'. "לריח "שמנך "טובים ר"ת בגימ' נר חנוכה שמן תורק שמ"ך בגימ' אל"ף רצ"ל שהיתה הברכה עד אל"ף. נ"ל:

עודיש לרמז בקריאת שם חנוכ"ה אתוון חנ"ה כ"ו חנ"ה נק' בינ"ה אימא שם ס"ג בגימ' חנ"ה כ"ו הוא ש"ם הוי"ה רומז לז"א והנה חנוכ"ה הוא במדת ההו"ד ע"כ ניתן להודות וידוע דאימא עילא' עד הו"ד איתפשטת ע"כ נקרא חנוכה חנ"ה כ"ו כנ"ל וי"י הטוב יכפר ויתפרש בזה שאלת הגמ' מא"י חנוכ"ה רצ"ל מפני מה קראוהו חנוכ"ה ומפרש דת"ר וכו' ועשאום ימי"ם טובי"ם בהל"ל והודאה (עיין בכוונת מרן יו"ם טוב בגימ' ס"ג עם י' אותיות שהיא בינ') רצ"ל שהיום טו"ב מתפשט עד מקום ההלל והודא"ה שהוא הו"ד ע"כ נק' חנוכה כנ"ל ומעתה תתבונן מנהג ישראל תורה מצוה להרבות נרות ביוה"כ והסיום בנרות חנוכ"ה כי אימא עילאה תשוב"ה עד הוד איתפשטת הבן:

כברכתבתי ואיך סמכו א"ע בדור ההוא להסב המלוכ' מזרע דו"ד וליתן המלוכה להחשמונאי' וכתבנו דהנה אמרז"ל שאול ויהוא נמשחו בפ"ך לא נמשכה מלכותן דוד ושלמה נמשחו בקר"ן נמשכה מלכותן ומאי הוא החילוק בין פ"ך לקר"ן. וכתבנו דקרן בגימ' ימלך לעלם ועד. הנה הוא מרמז למלוכה עולמיית משא"כ פ"ך בגימ' ימל"ך מורה רק על מלוכה לשעתה לפי שעה והנה חכמי הדור בזמן ההוא ראו שאחרי תשועת החשמונאים הכהנים המשוחים נעשה להם נס בפ"ך הבינו איך שמן השמים פסקו להם מלוכה לשעתה ע"כ המליכו החשמונאי' לפי שעה עד אשר יאיר אור הגנוז בשלימות הוא אור מלך המשיח כמש"ל שיבא מזרע דוד והנה נעש' הנס בנ"ר דהנה מספר קר"ן נוסף על מספר פ"ך מנין נ"ר והנה הכהנים החשמונאים מצאו את הפך מזה נתוודע שפסקו להם מלוכ' לשעת' ואח"כ האיר הש"י נ"ר בנ"ס. מזה נתוודע שעתיד הקב"ה להחזיר עטר' ליושנ' למי שנמשך בקר"ן הבן הדבר.

וע"פהדברים האלה אבאר לך עוד טעם לקריאת שם חנוכה בגמ' שאל השואל. מאי חנוכה. רצ"ל מהו השם חנוכ"ה. והשיב דת"ר כשנכנסו יונים וכו' וכשגבר' מלכות בית חשמונאי ונצחום לא מצאו אלא פ"ך וכו' והנה במג"ת כתבו י"ד בית חשמונאי ובגמ' שינו במכוון מלכות להורות על הנ"ל להיות שמצאו פ"ך הבינו אשר מן השמים הוא ליתן המלוכה לשעת' לחשמונאים ונעש' הנס אח"כ בנ"ר להורות החזרת המלוכה לבעלים למי שנמשח בקר"ן והוא הנרמז בפסוק כהניך (החשמונאים) ילבשו צדק וכו' (מלכות שנק' צדק הן לצד"ק ימלך מלך) שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נ"ר למשיחי (היינו מה שהוספתי נ"ר על פ"ך הוא לבשר על משיחי שנמשח בקר"ן שנוסף בתיבת קר"ן מספר נ"ר על פ"ך וכנ"ל ונרמז בקרן ימל"ך לעל"ם ועד ומלוכת החשמונאים בפ"ך הוא ימל"ך מלוכה לפי שעה. והוא חינו"ך למלוכת מלך המשיח שיתגלה ב"ב באחרית במפלת מלכות הרביעית. והנה תתבונן מ"ש בסי' פ"ח. אשר בהארת מדת מלכות בנ"ר הזה הוא במקומה (היינו הארת כל הג' יחודי' שגימט' שלהם נ"ר. הם במקומם) ולא בהתפשטות למעלה משא"כ לעתיד יהי' אור הלבנה כאור החמה בהתפשטות המלכו"ת בכל שיעו' קומ': ע"כ קראו לימים האלה חנוכ"ה כעין חינוך שעושין לקט"ן בקטנותו. כדי שיהי' רגיל בעבודה בגדולתו. ע"כ שינוי בגמ' מן תיבת י"ד (הנכתב במג"ת) לתיבת מלכו"ת להשיב תשובה לשואל. מאי חנוכה. הבן מאד:

ואומרלך עוד חנוכ"ה במילואו כזה חי"ת נו"ן ו"ו כ"ף ה"ה בגימ' בבל"י וירושלמי ה"ס התורה שבע"פ כי חנוכ"ה לא ניתן לכתוב (כאשר כתבתי לך לעיל) ועוד יתבאר אי"ה רק הוא בתורה שבע"פ. כתלמוד בבל"י וירושלמ"י (בבלי בחי' רח"ל. ירושלמי בחי' לא"ה) רח"ל ולא"ה אשר בנו שתיהן את בית ישראל נכתב אצלינו על דברי המדרש בפסוק וישם את השפחות וכו' ואת לא"ה וילדי' אחרוני"ם. ואת רח"ל ואת יוסף אחרונים. ללמדך אחרו"ן אחרו"ן חביב ע"כ ודקדקנו לאיזה תכלית יורה אותנו הלימוד הזה. ואיזה דין והלכה ילמוד מזה מה שאמרו חז"ל בלשונם ללמד"ך וכתבנו שם. דהנה הנביא שנבואתו על בית שני אמר גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרו"ן וכו' הנה יש מקום לבע"ד לומר אחרו"ן כתיב וח"ו שיש וכו' אבל נשמע מדכתיב בפסוק את לא"ה וילדי' אחרוני"ם ואת רחל ואת יוסף אחרוני"ם הנה יש אחרונים לאחרונים על כרחך דתיבת אחרו"ן בלה"ק אין משמעותו סיום וקצ' דוקא רק משמעותו ג"כ חביבות דבר שהוא חביב מחבירו נקרא אחרון לו (עיי' בתוי"ט דמאי) והנה בית ראשון נגד אברהם שקראו ה"ר בית שני נגד יצחק שקראו שד"ה. והשלישי שיבנה ב"ב נגד יעקב שקראו בי"ת יכון לעד לעולם. הנה הוא הוא אשר זה שמו אשר יקראו לו בי"ת ישרא"ל (בית של יעקב שנק' שמו ישרא"ל) הנה לבעבור זה רמזו. בית דינו של בועז יתן י"י וכו' כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל שמשתיהן נשמע לנו בניית בי"ת ישראל היינו הבית הג' שנק' בי"ת ישרא"ל הנה נודע לנו זה בתורה על ידי רחל ולאה והוא כי הבית הראשון הי' בחי' לאה ה' ראשונה ובית שני בחי' רחל ה' אחרונה והבית הג' תוב"ב כנגד שתיהן בסוד ותלכנה שתיה"ן דרשו בו שת"י ההי"ן ע"כ רח"ל ולאה בנו שתיה"ן את בי"ת ישראל:

עלכן ב"ד של בועז בהוסדם יסוד המלכות בנשואי בוע"ז עם רו"ת העידו על הדבר כי כן יהי' לעתיד המלכו' משתיהן משיח בן דוד מן לא"ה ומשיח בן יוסף מן רח"ל והנה כבר הודעתיך דלבעבור זה סמכו ע"ע חכמי הדור (ברוה"ק) בזמן הנס דחנוכ"ה ליתן המלוכה לשעה להחשמונאים הואיל שנעשה הנס להם בפ"ך המור' ימל"ך לפי שעה. ע"כ מי שנמשך בפ"ך לא נמשכה למלכות"ו משא"כ מי שנמשח בקר"ן מורה ימל"ך לעל"ם וע"ד והנה בפ"ך הזה ניתוסף נס הנ"ר להשלים קר"ן פ"ך נ"ר בגימ' קר"ן מזה ידעו כי הנס הזה הוא חינו"ך לגאולה האחרונה לרומם קר"ן בית דו"ד וכמש"ל בפסוק כהניך אלביש יש"ע (צריך תיקן לעיל יש"ע הוא הייחוד הוי' עם אדנ"י אות על אות כנודע) שם אצמיח קר"ן לדוד ערכתי נ"ר למשיחי עמש"ל לכן אנו אומרים בתפילת ר"ה (ב' ימים לא"ה ורח"ל כנודע) ובכן תן וכו' שמח' לארצך וצמיחת קר"ן לדוד עבדך ועריכת נ"ר לבן ישי משיחך:

עלכן קראו לימים האלה חנוכ"ה חנוך ה' היינו חינוך לגאולה האחרונה ב"ב שתהי' בסוד ב' ההי"ן ע"כ חנוכ"ה במילוי כנ"ל בגימ' בבלי (רחל) וירושלמי (לאה) וה"ס חנוכ"ה אשר לא ניתן לכתוב רק נמסר בתור' שבע"פ בבבל"י וירושלמי כי ה"ס התיקון של תורה שבע"פ אשר היא עמנו בגלות החל הזה. והמשכילים יבינו ויחכו לישוע' ב"ב וכל דברינו בדרך אפשר ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו והש"י יאיר שכלינו לכוין אל האמת:

ועודאוסיף לומר לך ע"פ הדברים הנ"ל הנה חנוכה במילוי כנ"ל בגימ' תרו"ם. הוא הנרמז בברכת את צמח דוד בתפלת י"ח וקרנ"ו תרו"ם בישועתיך היינו לרומם קר"ן דו"ד כנ"ל ואתה הבן:

ויתבארלך עוד ע"פ מ"ש הרב הקדוש עיר וקדיש בעל הרוקח ז"ל. סמך (בתורה בפ' אמור) שמן נרות לסוכות. מה חג הסוכות ח' ימים אף חנוכה ח' ימים עכ"ל. ומעתה אזדא לה קושיית הפוסקים למה קבעו גם יום הראשון יו"ט והדלק'. הרי בו לא נעשה הנס. אך ודאי דחכמי הדור כשקבעו המצו'. האיר הש"י את עיניהם למצוא הסמך בתור'. והמ' ראו שהסמיך הש"י פ' הנרו"ת לסוכות בכדי ללמוד מסוכות להדליק ח' ימים. וזהו לשנ"ה האחר"ת קבעו"ם. ולא בשנה הראשונ'. כי בשנה הראשונ' ידעו מן סמיכת התורה שצריך להדליק ח' ימים. אך סברו דלמא יתמשך הנס ח' ימים חוץ יום הראשון. וכיון שראוי שלא המשיך הנס רק ז' ימים חוץ יום הראשון. אז הבינו דצריכין לקבוע מן יום הראשון מן יום כ"ה. וזה שקראוהו חנו כ"ה. חנוכ"ה דיום כ"ה מן המנין:

עודאני מדבר. בפסוק ההל"ל אל הוי' ויאר לנ"ו. הנה פירשו בזה קדמונינו (עיין בדברי הרב המקובל בס' ברכ"ע מאמר הסתיר אסתיר. משם תדרשנו לטוב' הנה הגבורות הם ה' גבורות מן ה' אותיות מנצפ"ך (בגימ' פ"ר) הדנין את העולם. והנ' אותיות מנצפ"ך בהתחלקותם למספר שוה חמש' חלקים הנה יגיע לכ"א מספר נ"ו. ה"פ נ"ו מספר פ"ר וה"ס ה"פ נ"ו אשר הם בויהי נועם כנודע אלקי"ו. עלינ"ו. ידינ"ו. עלינ"ו. ידינ"ו. והנ' צריכים ישראל להמתיק את הדינים הנ"ל ע"י שמות החס"ד והרחמי"ם (היינו א"ל. שם החס"ד. הו"י' שם הרחמי"ם) ונעש' מן כל נ"ו. ז"ן. כי אל הו"י' בגימ' ז"ן וא"כ נעש' מן פ"ר פר"ה

הג"ה וזה לדעתי סוד הפסוק מ"ש יצחק (שה"ס הפחד והדין) בבאר הג' שקרא' רחובות כי לא רבו עליה (שנתמתקו הדינים) הנה קראה רחובו"ת ואמר כי עתה הרחיב הוי' לנ"ו שהחמשה נ"ו נתרחבו ונעש' מכל נ"ו ז"ן) ופרינ"ו בארץ שנעשה מן פ"ר פר"ה: וז"פ הפסוק הנ"ל אל הוי' ויאר לנו ע"י א"ל הוי' בגימ' ז"ן. הנה מאירים הנ"ו שהם הגבורות והדינים והנה גם בשליטת מלכות יו"ן הי' זמן שנתגברו הדינים על שונאי ישראל. ונ"ל דלבעבור זה הי' שמם יו"ן שיינקו מן שמרי הדינים דמנצפך. ומנצפ"ך המה כפולים. והנה ע"כ יש בשם יו"ן אתוון נ"ו. ולהיות מנצפ"ך כפול י' אותיות. נרמז בשמם ג"כ אות י' והנה כאשר האיר הש"י לעמו. הי' ע"י השמות א"ל הו"י' חס"ד ורחמי"ם. אל הוי' ויאר לנ"ו. ע"כ האיר הנר הניסיי נ"ו נרו"ת היינו ח' ימים בכל יום ז' נרות המנור"ה ח' פעמים ז' בגימ' נ"ו. ומעת' אין מקום להקשות למה מדליקין ביום הראשון יום כ"ה. כי זה הוה נס שלם מראשית הימים עד אחריתם שהרא' הש"י אות לעמו שהאיר נ"ו. א"ל הו"י' ויאר לנ"ו וע"פ הדברי' האלה תשכיל ותדע ג"כ למה לא תקנו ספיק' דיומא לימי חנוכ"ה כי בכוונ' מכוונת הי' מן השמים דוקא ח' ימים בכדי שיהי' בדקדוק נ"ו נרות:

ע"כקראו לימים האל' חנוכ"ה. ח' נ"ו כ"ה וזה פירושו ח' ימים ביחד הי' מאיר הנר הנסיי מהתחלת יום כ"ה עד יום הח' בכדי שיעל' למספר נ"ו נרות. ומעת' ג"כ מובן בגמ'. שאלו. מאי חנוכ"ה. למה קראוהו חנוכ"ה. והשיב דת"ר. בכ"ה כסלו יומי דחנוכ"ה תמניא אינון וכו' והדליק ממנו ח' ימים. והם נ"ו נרות. ע"כ קראהו חנוכ"ה וכנ"ל:

ועודעיין מה שכתבתי לעיל בסי' פ"ט. טעם לקריאת שם חנוכ"ה. משם תדרכנו לכאן ואין מן הצורך לכפול הדברים אשר כבר נאמרו ונשנו. בין והתבונן בדברים וינעמו לך:

אלו(קח) להבין אומרו. ימי חנוכ"ה. אל"ו כמעט תיבת אל"ו אין לו ביאור. אבל זכור תזכור את אשר כתבנו בסי' פ"ו. על אשר אמרו בש"ס ובמג"ת. לשנ' אחרת קבעום וכ' ולמ' לא בשנ' הראשונ' תיכף אך הוא להיות שהנס נעש' אז ביום כ"ה כסלו כי בזמן ההוא ע"פ חשבון העברונות וע"פ תקופות דר' אדא הי' יום ההוא לחשבון תקופת החמ' היום הקצר שבכל הימים היינו סוף תקופת תשרי וחשך הליל' הארוכ' שבכל הלילות ומלכות יון נק' חש"ך וכל מה שהחש"ך הי' מתגבר ביותר תוקפם וממשלתם והנה הי' הליל' ההוא החשך היותר גדול והוא יום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא ויאמר אלקים יה"י או"ר והאירו המנור"ה בדרו"ם חכמת התורה ונתבטלו חכמת יו"ן חכמות החיצוניות (כאשר כתבתי כבר בארוכ') והנה חכמי הדור הגם שנאמר שידעו שהנס יקבע לדורות כי יאיר האור בגבהי מרומים בכל שנה עכ"ז לא ידעו אימתי יקבעו היו"ט לדורו' אם יקבעו תמיד ע"פ חדשי הלבנ' יום כ"ה כסלו כאינך המועדים הנימנים ללבנ' או יקבעו תמיד יום המועד מן יום האחרון של תקופת החמ' תקופת תשרי שהוא ליל היותר ארוכה שזה הי' עיקר הנס בימי היונים ביום אשר שברו וכו' ונהפוך הוא ע"כ לא קבעוהו למועד בשנ' הראשונה כי היו מסופקים בדבר. עד לשנ' האחרת שראו ברוה"ק שהאור בגבהי מרומים נתגל' ביום כ"ה כסלו הגם שלא הי' עדיין יום אחרון של התקופ' אז קבעו"ם בקביעות לעד לעולם מיום כ"ה לחדש כסלו לחשבון חדשי הלבנ' וזה שתיקנו בנוסח ההודא' וקבעו שמונת ימי חנוכ"ה אל"ו (דייקא) היינו אשר נמנים מן יום כ"ה כסל"ו לחדשי הלבנה לא למנין תקופת החמה וידוקדק תיבת אל"ו כמין חומר:

והנהמהראוי להתבונן באמת למה עשה י"י ככה שיהיה קביעות ימי הנס לדורות ע"פ חדשי הלבנ' כיון שתוקף הנס הי' מה שהאיר האור בליל' היותר חשיכה יום אשר שברו וכו' ונהפוך היא וכו' כמש"ל (הגם שאין מבוא לברי' להבין דעת היוצר כל הוא אלקינו עכ"ז מצוה וחוב' עלינו להמציא טעמים למפלאות תמים דעים כפי אשר חנן הש"י אותנו בבינ'. הגם שא"א להשיג תכלית הטעם ואפרש לך לכמ' דרכים:

נעשההנס בכסל"ו דייקא. ונקבע בכסל"ו לדורות (הגם שהיה מהראוי לקבוע לתקופת החמ' בליל הארוכ' וכמש"ל) ועשה הש"י ככה לקבוע הנס לדורות בכסל"ו דייקא (ולא ע"פ חשבוני תקופת החמ' כי אז לא יהי' הענין בכל פעם בכסל"ו וע"פ רוב בטב"ת) והוא ע"פ דברי רז"ל במדרש פ' תולדות (אמר יצחק לעשו) ועתה שא נא כלי"ך זו בב"ל כמד"א ואת הכלי"ם הביא בית אוצר בי' אלקיו תלי"ך זו מד"י ויתל"ו את המן וכו' קשת"ך זו יו"ן שנא' כי דרכתי לבית יהודה רש"ת וצא השד"ה זו אדו"ם ארצה שעיר שד"ה אדום עכ"ל (יתפרש תוכן דברי המדרש ע"פ מ"ש הרב המקובל בס' שערי אורה אשר] יצחק אבינו רצה למסור לעשו שיהי' כל השעבודים של כל הד' מלכות תחת ידו והש"י לא רצה פוק חזי גלות הרביעי החל הזה שהוא תחת ידו כמה נתארך בעוה"ר ועדיין לא נושענו עד אשר ירחם עלינו הש"י במהרה מכש"כ אם היו כל הד' גליות תחת ידו) אבל מה שצריך לענינינו תראה שנק' מלכות יון קש"ת ונ"ל לומר טעם ברמז ע"פ מה דידוע מדברי רז"ל שעיקר מגמת היונים הי' שיבטלו ישראל ג' מצות קידוש החדש שבת מילה ומילה נק' בתורה בשם תמימות כמד"א התהלך לפני והי' תמי"ים כי הערלה הוא מום באדם ולא נק' תמי"ם עד שנימול והנה ג' מצות הללו הם נרמזין בר"ת קש"ת קידו"ש שב"ת תמי"ם ע"כ נק' מלכות יו"ן קש"ת ע"כ הפועל ישועות בקרב הארץ כאשר התנוסס נס לעמו הי' בחדש אשר מזלו קש"ת. הנה אומרים בהודאה וקבעו שמנת ימי חנוכ' אל"ו דייקא הגם שהיה מהראוי לקבוע שיהיה תמיד קביעות המועד ביום האחרון של תקופת תשרי שהי' בזמן הנס ביום כ"ה כסלו עכ"ז קבעו רק שמנת ימי חנוכ"ה אל"ו הינו שהן היום לפנינו מן יום כ"ה כסל"ו והלא' והטעם הוא כדי:

להודותולהלל לשמך הגדול (קי) להודות וכו' לשמך הגדול דכשהש"י משלם מדה במדה נק' גדו"ל כמ"ש יתרו עתה ידעתי כי גדול י"י וכו' כי בדבר אשר זדו עליהם כמו שדרשו רז"ל בקדירה שבישלו וכו' ונמצא לפ"ז גם בכאן זה היה ראשית לבטל קש"ת מישראל היינו קידוש שב"ת תמים (וכבר כתבתי שאלו הג' מצות מורים שאין מזל לישראל והם למעלה מן הוראת המזל וכמש"ל והמה היונים רצו לבטלם מזה) הנה בחדש אשר מזלו קש"ת דייקא הי' מפלת היונים חשך וליהודים היתה אורה וז"ש וקבעו שמנת ימי חנוכ"ה אל"ו דייקא (ולא ע"פ ימי תקופת החמה) הוא כדי להודות ולהלל לשמך הגדול שהוא משלם מדה במדה (שאז נק' הש"י גדול) וכנ"ל ע"כ קבעו הקביעות שיקלע המועד תמיד בכסל"ו. ואלו קבעוהו ע"פ תקופת החמה לא יקלע תמיד בכסל"ו ע"כ קבעו ימי חנוכ"ה אל"ו דייקא:

וישלפרש עוד ימי חנוכ"ה אל"ו. דייקא מן יום כ"ה כסלו דהנה פליגי תנאי אי בניסן נברא העולם אי בתשרי אלו ואלו דברי אלקים חיים (ע' בכתבי מרן) תשר"י הוא בחינת מחשב"ה ונק' עיבו"ר ע"כ אומרים בר"ה היום הר"ת עולם כמ"ש האריז"ל וניס"ן בחי' מעש' והנה לפ"ז התחלת בריאת העולם בבחי' מחשבה שנק' בחי' הריו"ן הי' בכ"ה אלול. והנה בראשי"ת ברא אלקים ישראל עלו במחשבה בשביל ישראל שנק' ראשית תבואתו. מקיימי התור' ובשביל התורה שנק' ראשי"ת דרכ"ו והנה אז ביום ההוא כ"ה אלול. שהוא יום א' לבריא' בבחי' מחשב' ויאמר אלהים יה"י או"ר והנה כביכול בשלשה חדשים ניכר העובר (כמו שלמדנו מן התורה) ע"כ יום כ"ה כסל"ו מסוגל להתגלות אור תור"ה בשביל ישראל ע"כ הקביעות הוא דוקא התחלת האור פרסומי נסא יום כ"ה כסל"ו. וז"ש וקבעו ח' ימי חנוכ"ה אל"ו (דייקא כדי) להודות ולהלל לשמך הגדו"ל דעל יום התגלות האו"ר נק' הש"י גדול כדכתיב י"י אלהי גדל"ת מאוד הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמ' וכו' ומעתה ימתקו לך הדברי' שהבאתי לעיל סי' פ"ו בשם הגאון בעל גו"א עיי"ש והשם הטוב יכפר ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:

והנהתתבונן היונים הרשעים רצו לבטל את ישראל מן תור"ה אור והמפליא פלאות הפליא חסדו להתגלות האור תור"ה ביום המסוגל להיכר גילוי האו"ר כי טו"ב הבן הדבר:

עודאומר לך וקבעו שמנת ימי חנוכ"ה אל"ו דייקא. מן יום כ"ה כסל"ו על פי מה שדרשנו בפסוק ושמתי כדכ"ד שמשותיך וכו' ואמרו בגמרא פליגי בה תר' אמוראי בארעא ותרין מלאכי ברקיע ח"א שה"ם וח"א ישפ"ה. הנה עיקר הדרוש הזה יתבאר אי"ה במאמר שרי ביששכר משם תדרשנו לטוב':

עודזאת אדרוש לך דהן אמת דהנס בזמנו הי' בכ"ה כסל"ו על שהי' אז ליל הארוכה סוף תקופת תשר"י ע"פ תקופות דר' אדא והוא תוקף הנס ביום אשר שברו וכו' ונהפוך הוא וכו' וכמש"ל. ואעפ"כ לא נקבע המועד ע"פ סדר תקופת החמ' בכל שנה רק ע"פ חדשי הלבנ' תמיד מן יום כ"ה כסלו כדי שיהי' תמיד מצות הדלקת נר חנוכ' באלו הב' חדשים כסל"ו טב"ת (כאשר אבאר לך משא"כ אם הי' הקביעות ע"פ תקופת החמ' לא תהי' ההדלק' תמיד באלו הב' חדשי' ביחד כידוע:

ואעןואומר הנ' כתיב נר י"י נשמת אדם וכו' אמרו חז"ל אמר הקב"ה נר"י בידך ונרך בידי אם אתה משמר את נר"י (היינו התור') אני משמר את נרך (הייני הנשמ') ע"כ. והנ' הנר מצו' הלז הוא רמז אל התור' והוא אור התור' כמ"ש כ"פ והנה תתבונן בס' יצירה המליך אות ס' בשינ"ה וקשר וכו' וצר בו קשת בעולם וכסל"ו בשנ' וקיב"ה בנפש זו"נ. המלוך אות ע' ברוגז וקשר וכו' וצר בו גדי בעולם וטבת בשנ' וכב"ד בנפש זו"נ ע"כ. הנה תבין הכב"ד שממנו בא הרוגז והכע"ס לאדם הוא נגד טבת בזמן והקיב"ה שממנ' בא השינ"ה לאדם הוא נגד כסלו בזמן והנה ידוע בשינ"ה מסתלקת הנשמ' מן האדם ע"כ מברכין בבקר שלא עשני גוי עבד אשה שהשי"ת משמר את נשמת האיש הישראלי שלא תתחלף בנשמת גוי ועבד והנ' ע"י הרוג"ז והכעס ג"כ מסתלק' הנשמ' כידוע מזה"ק בפסוק טורף נפשו באפו והנ' תמצא לפ"ז טוב טעם ודעת אשר נקבע נר מצו' הלז' הרמוז לתור' בב' חדשים אלו דייקא אשר נגדן הוא בגוף האדם קיב"ה וכב"ד. אשר על ידן באין השינ"ה והכע"ס שעל ידי אלו הב' עניינים מסתלקת הנשמ"ה. אמר הקב"ה אם אתה משמר את נר"י אני משמר את נר"ך ודי בזה הער':

וז"שבנוסח ההודא' וקבעו שמנת ימי חנוכ' אל"ו דייקא היינו הגם שהי' מהראוי לקבוע תמיד ע"פ סדר תקופת החמה עכ"ז קבעו אלו הימים דייקא בכדי שיהי' קביעותן תמיד בב' חדשי' אלו ויהי' לשמיר' מעול' אל הנשמ'. הבן וידוקדק ג"כ סיימו. להודות ולהלל לשמך הגדול כי על נשמת כל ח"י אנו מודים לשמו הגדו"ל. כמו שתקנו אנשי כנה"ג על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינ"ו וכו' וכל החיים יוד"ך סלה. ויהללו את שמך הגדול ודי בזה:

עודאומר לך נקבעו ימי הנס הללו באלו הב' חדשי' כסלו טבת. לפי דברי ס' יציר' אותיו' סמ"ך עיי"ן מהן נבראו אלו הב' חדשים. והאותיות הללו במילואן סמ"ך עיי"ן בגימ' נ"ר. והמילוי לבד בלא הפשוט יעלה מספרו א"ל חנוכ"ה. הנה נרמז נ"ר אל חנוכ"ה ויש לרמז הדבר. הנה מקשה בגמרא. והיכן צונ"ו פליגי בה אמוראי ח"א מלא תסור מכל הדברים אשר יגיד"ו לך וכו' וח"א שאל אביך ויגדך יש לומר דהנה יש פלוגתא מי חיבר ס' יציר'. אית דס"ל אברה"ם אבינ"ו חיברו ואית דאמרי בימי התנאים חיברו ר' עקיבא. ונ"ל דבהא פליגי הנך אמוראי (תרווייהו ס"ל דנרמז הדבר בס' יציר') רק מאן דס"ל שאל אבי"ך ס"ל אברהם אבינו חיברו. ומאן דס"ל לא תסור מכל הדברים אשר יגיד"ו לך וכו' ס"ל בזמן החכמים נתחבר היינו ר"ע והוא דרך צחות ע"כ לא קבעו ע"פ תקופת החמ' רק תמיד מיום כ"ה כסלו בכדי שיהי' הקביעות תמיד באלו הב' חדשים:

עודאשיב לדרוש בזה ע"פ הפסוק בינו בוערים בעם וכסילים וכו' הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עי"ן הלא יביט היוסר גוים הלא יוכי"ח וכו'. הנ' הביא ראיה על יכולת הש"י ממה שהוא הוא. הנוטע אז"ן ויוצר העין. ולא ממה שברא ויצר השמים והארץ וצבאם והימים וכל אשר בהן. וגם מ"ש אלו איברים משארי האיברי' הלב והמוח וכיוצא. ונפרש לך מקודם מ"ש הנביא הטה אלקי אזנך ושמע פקח עיניך וראה וכו'. והנה ידוע דעניינים כאלה הוא הכל לשבר את האז"ן. אבל יש להתבונן למה המשיל קבלת התפלה והתעוררת הישוע' דוקא בב' איברים הללו. והנראה לפרש דהנה החוקרים חקרו בראיית העי"ן אם האור אל הדבר הנרא'. או בהיפך והוכיחו שהאור יורד מן העי"ן אל הדבר הנרא' וחוש השמע הוא בהיפך שמן דבר הנשמע עולה קול השמוע' אל אזן שומע:

ולפ"זתבין הדברי' האלה הטה אלקי אזנך ושמע. היינו כאשר יש מאתנו איתערותא דלתתא. מיקרי לשבר את האזן אצלו ית"ש כדמיון שמיע"ה שמן הדבר הנשמע עולה התעוררת אל השומ"ע ושוב התפלל פקח עיני"ך ורא"ה וכו' היינו אפי' ח"ו אין איתערותא דלתתא מאתנו אעפ"כ הבא הישוע' מאתך אלינו. וזה דמיון ראיית העיני"ם שההתעוררת יורד מן הרואה אל הנראה כן הוא הענין כאשר ח"ו אין אנחנו ראויין וכדאים להוושע תבא מאתך איתערותא דלעילא ותהי' מספיק לאיתערותא דלתתא מה שישראל יסגלו מצות ומע"ט אחר הישוע' שתבא להן מן הש"י. והוא דמיון מ"ב שכתבתי לעיל. אשר ישראל עלו במחשבה והספיק' מחשבתן של ישראל מה שיסגלו אח"כ מצות ומעשי' טובי'. כאשר יהיו במציאו':

והנהכבר כתבתי לעיל שהנ"ס דחנוכה היה באופן כזה. שלא היו יכולין לעשות איתערותא דלתתא בצום ובכי ומספד כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר כי לא הניחום היונים והיו מתחבאין במערות ובנקיקי הסלעים כמבואר ביוסיפין. וכתבנו שם בפירוש ההודאה ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם (כביכול עמד בשבילן כטוען) בעת צרתם (זאת היתה הטענ' שהוא עת צרה לשונאי ישראל. ע"כ אין יכולין לעורר איתערותא דלתתא אבל אחר הישועה יסגלו מצות ומע"ט ע"כ מבואר אח"כ בהודאה מה שעשו אח"כ היינו ואח"כ באו בניך וכו' ופנו וכו' וטהרו וכו' משא"כ בהודא"ה דפורים אינו מבואר מה שעשו אח"כ הבן. א"כ היה הנס דוגמת מעש' בראשית שלא היה איתערותא דלתתא רק הספיק' מחשבתו של ישראל וכמש"ל:

והנהכבר כתבתי לעיל טעם על מ"ש בגמ' לשנ' אחרת קבעום ולא בשנה הראשונה וכתבתי לעיל כי הנס נעשה בליל הארוכ' יותר מכל לילות השנ' החשך היותר גדול וכל מה שהחשך הוא יותר גדול בו בפרק התגברות הוא ביותר למלכות יון שנק' חשך והנה באותו הפרק בזמן הי' ע"פ סדר ימות התקופ' יום כ"ה כסלו הלילה היותר ארוכה אשר ביום ההוא שברו אויבי היהודים (מלכות יון) לשלוט בהם ונהפוך הוא וכו' ונעשה הנס אשר בו בפרק ויאמר אלקים יהי אור. והאירו את המנורה בדרום. בנס כמש"ל בארוכה:

וחנהכבר כתבנו ג"כ לעיל אשר חכמי הדור היו מסופקין האיך יהי' קביעות זה המועד אם יקבעו בכל שנה קביעותו ע"פ תקופת החמה ויתחילו הימים תמיד מן היום אשר בו יארע ליל הארוכ' כי זה היה תוקפו של נס ביום אשר שברו וכו' ונהפוך הוא וכו' או לא ישתנה קביעות המועד הזה מן כל המועדים הנמנין ללבנה דקבעו תמיד מיום כ"ה כסלו ללבנה. הנה לבעבור הספק הזה לא היו יכולין לעשות קביעות למועד הזה בשנה הראשונה עד לשנה האחר"ת שראו ברוה"ק הארת האור בגבהי מרומים ביום כ"ה כסלו (אע"פ שלא היה ליל הארוכ') אז הבינו שרצון הש"י הוא שלא ישתנה קביעות המועד הזה מן כללות המועדים ויהיו קביעותו תמיד לימי הלבנה כ"ה כסלו:

והנהמהראוי לתת לב בטע"ם הדבר למה באמת לא נקבע תמיד המועד הזה ע"פ ימות החמה תמיד מן ליל הארוכה שזהו תוקפו של נס וכמש"ל ולפי מ"ש ניחא. דהנה כבר כתבנו דהנס דחנוכ"ה נשתנ' בזה מן שארי הניסים שלא הי' לישראל איתערותא דלתתא כ"כ שלא הניחום היוני' להתקבץ בצום ובכי ומספד וכמו שעשו בימי מרדכי ואסת') רק היה הנס ע"י איתערות' דלעיל' והספי' לאיתערותא דלתתא מחשבתן של ישראל אשר הוא ית"ש היודע ועד מה שיסגלו אח"כ בזמן הישוע' מצות ומע"ט והות כעין מעשה בראשית שהיה איתערותא דלעילא רק שהספיק מחשבתן של ישראל לבחי' איתערותא דלתתא (וע"כ אומרין בנוסח ההודא"ה ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם עמד"ת על אופיים וטבעם של אומה זו אשר זה דרכן כל היום לסגל מצות ומע"ט ולהלל ולהודות אחר הישועה וזה ג"כ עמד"ת להן כביכול כבעל דין הטוען נגד מה"ד וכערב בעדן שבודאי יעשו מצו' ומע"ט אחר הישוע' וע"כ אומרין אח"כ בהודאה (ואחר כך באו בניך וכו' להורות אשר כן עשו בני ישראל):

וע"כנעשה הנס באלו הב' חדשים דייקא כסל"ו טב"ת ע"פ אשר תשכיל בכתבי מרן האריז"ל. בשיעור קומת הזמן הנה כסלו הוא בחי' אז"ן. וטב"ת הוא בחי' עי"ן וכבר כתבתי לך. חוש הראות של עי"ן מור' על איתערותא דלעילא. וחוש השמ"ע של אז"ן מור' על איתערותא דלתתא כמש"ל והנה בנס הנזכר שהי' באמת רק איתערותא דלעילא אבל הספיק מחשבתן של ישראל לאיתערותא דלתתא. והנה הש"י כאשר רצה להודיע חיבת אב לבנים שעש' להם נס באיתערותא דלעילא. רק הספיק מחשבתן של ישראל לאיתערותא דלתתא הנה פעל ועשה הנס בשני חדשים הללו שהם בחי' עי"ן ואז"ן המורים על איתערותא דלעילא ואיתערותא דלתתא כנ"ל. הנה לבעבור זה נקבעו ימי הניסים הללו ע"פ ימי הלבנ' דאז יחולו הימים הללו תמיד באלו הב' חדשים שהם בחי' עי"ן אז"ן וכנ"ל

הג"ה ע"פ הדברים האלה תמצא טוב טע"ם למנין השעות שהם בימי חנוכה הם קצ"ב שעות מנין בעי"ן באז"ן. ואתה תבין: משא"כ אם היו נקבעים על סדר ימות תקופת החמ'. הנה יחולו לפעמים ועל הרוב בחדש אחד לבד. בין והתבונן ויערב לחיכך מדבש ונופת צופים:

הנ"הע"פ הנ"ל יש לפרש הפסוק שאמר שלמה. עי"ן רוא"ה ואז"ן שומע"ת י"י עושה גם שניהם. ואינו מובן. ויש לפרש שרמז על ב' חדשים הנ"ל שבאמת היה הנס בבחי' עי"ן איתערותא דלעילא. והספיק לאיתערותא דלתתא. בחי' אז"ן מחשבתן של ישראל. אבל אעפ"כ י"י עושה גם שניהם. כי ישראל לא סיגלו עדיין. ומה שעשו אח"כ. הנה הש"י פעל להם הישוע' קודם עשייתם א"כ מעשי י"י הוא. והבן. ויצדק מאד לימי חנוכ"ה: י"י עושה גם שניהם שקבע דוקא קביעות המועד בב' חדשים אלו הם בחי' עי"ן אז"ן כנ"ל:

ועתהנבא אל הביאור הפסוק שהתחלנו בינו בוערים בעם וכו' הנוטע אוז"ן הלא ישמע (בבחי' איתערותא דלתתא אם יש מעשים בישראל) אם יוצר עי"ן הלא יביט (בבחינת איתערותא דלעילא באין מעשים ח"ו). היוסר גוים הלא יוכיח ורצ"ל הלא מוכח ונשמע כ"ז מן המשפט והייסורין שייסר את הגוים היונים בימי חנוכ"ה. ונעשה הנס דוקא בב' חדשים אלו. אז"ן עי"ן כנ"ל והבן:

ע"פהדברי' האל' הנ' תתבונן אומרם. בנוס' ההודא' וקבעו שמנ"ת ימי חנוכ"ה אל"ו. דייק'. היינו לימי חדשי הלבנ' דייקא ולא לסדר תקופת החמה והטעם הוא כדי:

להודותולהלל לשמ"ך הגדו"ל. דהנה שם הו"י' היותר גדול במספרו הוא המתמלא ביודי"ן (וכן הוא בכוונת האריז"ל) בגימ' חס"ד. והנה יש חילוק ע"פ פשוטו בין חס"ד לרחמי"ם. רחמים נקראים כשמרח"ם המרחם על האיש המבקש ממנו. ומעורר לבו ונכמרו רחמי"ו עליו. ונותן לו מבוקשו. וחס"ד נקרא כשנותן לו חסד בזולת מבוקש (עיין בס' סידורו של שבת בענין מבחן. עבד אברהם. שבחן את רבקה כשתתן לו מה שלא ביקש ממנה היא האשה וכו' ראוי' ליכנס בבית אברהם איש החס"ד. והנ' לפ"ז תתבונן הטעם שקבעו שמנת ימי חנוכה אל"ו (דייקא. ולא לסדר תקופות החמה בכדי שיחולו הימים תמיד בב' חדשי' הללו עי"ן. אז"ן המורים על איתערותא דלעילא בלי מבוקשי ואיתערותא דלתתא כנ"ל. וזה הוא להודות ולהלל לשמך הגדו"ל. היינו מדה החס"ד שהיא עשיית חס"ד בלי מבוקש. היינו באין איתערותא דלתתא. הבן הדבר:

הג"ה ותתבונן ג"כ ע"פ הנ"ל אומרו שמנ"ת ימ"י חנוכ"ה שמנ"ת בחיבור. ולא שמנ"ה כי חיבור כל שמנ"ת הימים מורה על הנ"ל כמ"ש בהג"ה הקודמת כל השעות של כל הימים בגימטריא בעין באז"ן:

להודותולהלל (קט"ז) להודות ולהלל נקבעו הימים להודות ולהלל ולא לאכילה ושתיה כמו בפורים הוא ע"פ אשר פירשנו ברמז הפסוק עת לעשות לי"י הפרו תורתיך על ב' הזמנים הללו חנוכ"ה ופורי"ם הם בבחי' קנ"ה וש"ט חנוכ"ה ניתקן להודו"ת ולהלל היא עבודה בקנה ופורים למשתה ושמח' הוא בוש"ט רמזו שצריכין לשעבד שניהם לעבודת הש"י. והנה בימי אחשורוש פגמו בוש"ט שנהנו מסעודתו של אותו הרשע והוש"ט הוא כח גופניי שעל ידו ניזון הגוף ע"כ היתה הגזירה על הגופות וכאשר עזר הש"י לעמו קבעו חז"ל יו"ט ברוה"ק סעודת מצוה בוש"ט ובימי היונים פגמו בלה"ר וביטול תורה שהפגם הוא בקנ"ה והיתה הגזירה עי"ז לבטלם לגמרי מן תורה ותפלה שהם בקנה ולא רצו לאבד הגופות דייקא רק הנפשות כי הדבור בקנ"ה הוא פעולה נפשיית כמד"א נפשי יצאה בדברו ויהי האדם לנפש חי' מתרגמינן לרוח ממללא. וכאשר עזר הש"י לעמו קבעו יו"ט במצוה להודות ולהלל בקנ"ה וא"כ ב' המועדים הללו נתקנו לזכרון לשעבד הוש"ט והקנ"ה להבורא עולם ב"ה והמה מסוגלים להניח שורשם ליסוד מוסד לכל השנה:

ובזהתמצא ג"כ טוב טעם בנוסח ההודאה דפורים לא נאמר מה שעשו בני ישראל אחר הישועה ובהודא' דחנוכ"ה נאמר ואח"כ באו בניך וכו' וקבעו וכו' להודות ולהל"ל וכו'. דהנה עבודת הפורים משתה ושמחה זה אין חידוש דהיצר אינו מנגד לזה משא"כ חנוכ"ה מצות היום להודות ולהלל לזה היצר מנגד וישראל קיימו וקבלו עליהם ועל זרע"ם זה הוא שבחם והנה ציוו חז"ל לבטל תלמוד תורה בשביל ב' מצות אלו בזמניהם מקרא מגילה ונ"ח כי בהשתעבד הוש"ט והקנה לבורא עולם תתקיים התורה בלי מונע וזה רמז הפסוק ע"ת לעשות לי"י כשיגיע זמן הע"ת (בגימ' קנ"ה וש"ט) לעשותו לי"י אז הפרו תורתך (מבטלין ת"ת בשבילם) ומעתה תתבונן פורי"ם ניתקן להשתעבד הוש"ט וחנוכ"ה להודו"ת ולהלל ולהשתעבד הקנ"ה. ואתה תבין:

ונאמרעוד מה שלא ניתקן משתה ושמחה לחנוכ"ה כי הנה הנס יהיה נעשה על ידי כהני"ם וכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל:

זכרעשה לנפלאותיו הלא פירשנוהו על חנוכ"ה ופורים חנוכ"ה עבדותן להש"י בקו"ל ופורים במאכ"ל קו"ל מאכ"ל בגימ' זכר:

עודאומר לך נקבעו הימים להודות ולהל"ל שהיא בחי' קנ"ה (לא כפורים משתה ושמח"ה הוא בוש"ט) היא עפ"י מ"ש בשם המג"ע שליטת מל"ך יון עבור חטא מכירת יוס"ף חושבני' דדין וכו' (כן אנטיוכ"ס בגמ' יוס"ף עמש"ל) והנה בזמן הישועה תיקנו להודות ולהל"ל בקנה הוא עפ"י המבואר בתורה ויוס"ף הורד מצרימה ויקנה"ו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים. והנה לא לחנם נתנה התורה אלו הסימנים באיש שקנהו שהיה סריס פרעה שר הטבחים וגם ל"ל למימר שוב ויקנה"ו כיון שכבר נאמר והמדנים מכרו אותו למצרים לפוטיפר וכו' אך הוא מפלאות תמים דעים להבאים בסוד י"י בכתבי מרן האריז"ל גילה לנו סוד הג' שרים שנזכרו אצל פרע"ה (אותיות הער"ף) שהיתה יניקתן גדיל' ממול העור"ף. והנה לשם הוא בחי' קנ"ה וש"ט ורידי"ן והנה המוחין דקטנות כשנדחים לשם בגרו"ן (גימ' ג' אלקי"ם ע"ה) הנה ש"ר המשקי"ם היה יונק מבחי' קנ"ה שבו ניתלת הריא' ששואבת כל מיני משקי"ם. והנה הוא ממוח חכמ"ה קנה חכמה שר האופי"ם היה יונק מבחי' וש"ט שהוא מעבר לכל המאכלים והוא בחי' מוח בינ' ש"ר הטבחי"ם יונק מן הוורידי"ן שהוא ממוח הדע"ת ופרע"ה הוא מול העורף השולט על כל אלה במרכב' הטמא"ה טמ"א ר"ת "טבחים "משקים "אופים) והנה דעת מדת יוסף הצדיק בקדוש' סוד הברי' צדיק יסוד עולם שורשו וחיותו מן הדע"ת אין וכו' אלא לדע"ת הנה תראה בד' מינים שבלולב אשר כל היום כוונתן להמשיך החסדים מן הדע"ת עליון לנו' אפריון אין מברכין רק על הלול"ב כי הוא גבוה מכולם בעלייתו עד הדע"ת אשר לזה פירשנו המסור' הנמסר' בתורה וליוסף ב' ר"פ וליוסף ילד וליוסף אמר מבורכת רצ"ל להיות דרגא דיוס"ף הוא המוליד ע"י עולה עד הדע"ת ובדעת חדרים ימלאו ואין וכו' אלא לדע"ת א"כ הוא לראש ולגבו' מכולם ע"כ וליוסף אמר מבורכת רצ"ל אומרים הברכ' רק על הלול"ב דרגא דיוס"ף וכיון שתדע זאת אשר יוסף הצדיק בקדוש' שורשו מן הדע"ת להוריד שפע ח"י תתבונן מדת יוסף יסוד צדי"ק כשטובי' גניז בגווי' היינו כשאינו בבחי' ח"י הנה הוא נק' טוב הנה יוסף בן י"ז שנה היה וכאשר הגיע זמנו להיות בן ח"י לחופה הנה המפליא פלאות עצות מרחוק אשר ממנו יצאו כבושים לעשות הכנ' לזרע קדוש ישראל לבל יתערבו בגוים הנה לעבד נמכר יוסף למצרים אשר נקרא ערות הארץ בקליפ' ודוקא נמסר לש"ר הטבחי"ם הוא הדעת שבקליפ' אשר כל מגמתו להטות מדת היסוד של צדיקי ישרא"ל להדע"ת דסט"א במחשבת עביר' עד שיטה את הצינור הקדו' ח"ו וכו' ולפ"ז תשתומם על המראה אשר דוקא לזה הרשע נמכר יוסף ושם עמדה ערו"ת הארץ לנגדו והוא נתגבר עליה בכח צדקתו הגם שהיה עדיין נתון תחת ממשלת הדעת דסט"א וזה היא דמשמיענו בתור' אשר שר הטבחי"ם היה סריס פרעה כי כבר ידעת אל אחר איסתריס ולא עביד פירין והנה תראה ביוסף הצדיק כיון שעמד ונתגבר נגד הדעת דסט"א הוציא משם ניה"ק ולקח את בתו לאשה לעשות פרי בקדוש' הבן

ותראהותתפלא שר הטבחים נתן אותו בבית הסוהר ושם ניתן עמו שר המשקי"ם ושר האופים והוא דהנה כבר ידעת הדע"ת הוא ממוצע בין השכל והמדות הוא סוף כלי המחשבה והתחלת כלי המעשה והנה שר המשקי"ם ושר האופי"ם המה בחי' חו"ב דסט"א והנה בראות שר הטבחי"ם (הוא בחי' הדע"ת דסט"א כנ"ל) כי לא יכול לו מצד עצמו ויפקוד אותו שר הטבחים להיות משמש לגדולים ממנו וגם שם היתה מפת' אותו האשת זנוני' כמו שאמרז"ל והנה עמד גם לנגדם ולא יכלו להטותו ח"ו. והנה שר המשקים להיותו בחי' חכמ"ה נוטה לימי' הנה הי' בו איזה ניצוץ קדוש ע"כ פתר חלומו לטובה ואח"כ קיבל על ידו תועלת וטובה ואת שר האופי"ם שמאל תלה בפתרונו הבן:

אחריהדברים והאמת האלה חטא מכירת יוסף שגרמו שנשתעבד להשלש' שרים חב"ד דסט"א שהם בחי' קנ"ה וש"ט ורידין הנה מזה נתהוו' קטרוגי הקליפת בזמני' שוני' בראשונ' נתעורר על ישראל ראשי' גוים עמל"ק הוא מבחי' שר הטבחי"ם הדעת דסט"א אשר לשם נמכר יוס"ף ויחלוש יהושע (מבני יוס"ף את עמלק וכו' ולא נגמר הדבר עד לעתיד ב"ב שאמר הש"י למחות את זרע עמלק מתחת השמים ואח"כ בזמן גלות בבל ומדי הנה נתעורר נצר זדון מזרע עמלק והסית את ישראל ליהנות מסעודתו של אחשורוש (והוא הנאת הוש"ט בחי' שר האופים בינה דסט"א) ובעת הישועה הנה תקנו לזכרון הנס לעבוד את הש"י בסעודת מצוה בוש"ט דייקא ואח"כ בימים ההם בזה"ז בבית שני נתעורר שוב הקטרוג מבחי' שר המשקי' שהיא בחי' חכמה דסט"א ואז נתעורר בקטרוג זה מלך אנטיוכ"ס בגימ' יוסף ע"כ זה היה מעשיהו עמד על ישראל להעבירם מחכמ"ת התורה וללמדם חכמות חיצוניות וכל ענין אחיזות החיצונים הללו הוא מבחי' שר המשקים שרשו בחי' קנ"ה קנ"ה חכמה ע"כ בעת הישוע' הנה תקנו ימי המועד הזה להודות ולהלל בקנ"ה ואתה הבן:

וזהושאמרנו ג"כ בהודאה ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרת"ם לא אמרו בעת עניי"ם או עמליה"ם והוא לדעתי דהנה עמד בראשונה לנגד ישראל עמלק הוא בחי' הדעת דסט"א ושרשו בוורידי"ן ואח"כ המ"ן מבחי' בינה והוא בבחי' וש"ט כנ"ל והן היום בפעם ג' מלך יו"ן מבחי' חכמה דסט"א והוא בחי' קנה. הנה קנה וש"ט ורי"ד בגימ' צר"ת וזהו שמזכירין בהודאה להודות ג"כ על העבר ואומרים ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בע"ת צרת"ם:

ובזהתמצא טוב טעם ודעת לקביעות הימים הללו בפ' מקץ ולפעמים גם בפ' וישב כי זה ענין הנרצ' בג' שרים הללו המבוארין בפרשיות הללו וגמר הענין בפ' מקץ בין והתבונן ועוד יש יום המקיו' להש"י שמח' ומשת' ויו"ט ליהודים במחיית זרע עמלק מתחת השמים ה"ס הדעת שלא נגמר עדיין מחייתו לגמרי ע"ת לעשות לי"י קנה וש"ט בגימ' ע"ת להיותו כלול משניהם ואז יגמר התיקון לגמרי ב"ב ומלא' הארץ דע"ה את י"י והנה תראה בנס הזה דחנוכ"ה שקלים יהוד"א למטרפסי' להיות שהוא היה הבוצע והמפשר למכור את יוס"ף ע"כ התיקון והנס לא נעשה על ידו כי היכי דלא ליהוי בוצע בירך אבל לע"ל ב"ב מחיית עמלק גמר התיקון תהיה על ידו (הגם שמוכרח הדבר להיות ע"י בני בנים של רחל כמ"ש במאמרי פורים עכ"ז תהיה בפקודת מלך המשיח ב"ב):

ותשובותתפלא בזה עפ"י מה שאקדים לך מ"ש בס' הקדוש קנ"ה על המצות כתב שם סוד אשר ר' יהודא זה דרכו כל היום לדון בשריפ' דן את כלתו בשריפ' ופוסק אין ביעור חמץ אלא שריפ' ע"ש סודו והנה הוא לפלא כי יהוד"ה בן יעקב הוא אשר דן את כלתו והפסק של ביעור חמץ הוא התנא ר' יהודא בגמ' אבל עכ"פ מזה אתה דן אשר שורש ר' יהודא הוא משורש יהוד"ה בן יעקב. ועפ"י הקדמה זו הנני אומר) התנא ר' יהודה הוא האומר גמר התיקון עד שישחוט את הוורידין הוא בחי' שר הטבחים ונרמז הדבר בתורה והמדנים מכרו וכו' שר הטבחים וסמיך ליה ויהי בע"ת ההוא (ע"ת בגימ' קנ"ה וש"ט) ויר"ד יהודה היינו ורי"ד יהודה (לרמז ר' יהודה ס"ל גם כן ורידי"ן והוא אשר יהיה גמר התיקון במחיית עמלק ע"י משיח הבא מיהוד"ה (וג"כ ויקנה"ו פוטיפר ויקנה"ו לשון קנ"ה הבן הדברים וינעמו לחיכך):

אבארלך עוד טעם הימים להודות ולהלל נמצא בדברי רז"ל החשמונאי"ם קודם הליכתם למלחמה התפללו מי שענ' לשמואל במצפ' הוא יעננו וטעמא בעי למה הזכירו דוק' את שמוא"ל הנה ידוע עפ"י דברי מרן האריז"ל הנה הס"ם בהאבקו עם יעקב ותקע כף ירך יעקב ואז נפגם מדת הוד והנה נצח והוד משם יניקת הנביאים ע"כ נפסקה הנבואה לגמרי באלף החמישיי שהוא נגד הוד והנה הנצ"ח לא נפגם וז"ש שמואל וגם נצח ישראל לא ישקר והנה ההו"ד אע"פ שנפגם בהכרח היה איזה תיקון ע"י שמואל כי דרשו חז"ל מהמקרא ששקול היה כנגד מש"ה ואהר"ן (היינו שהיה נבואתו מצו"ה) והנה החשמונאי"ם באו לתקן את מדת ההו"ד וע"כ הזכירו בתפלתם מי שענה לשמוא"ל במצפ' הוא יעננו וע"כ נתקנו הימים האלה להודו"ת ולהלל והנה הו"ד מדה הח' מעילא ותתא ע"כ נתקנו ח' הימים וז"ש וקבע"ו שמונת (דייקא) ימי חנוכה אלו להודות וכו':

עודאומר לך טעם ניתקנו הימים להודות ולהלל ע"פ מ"ש הוא דתקנו להפטיר בחנוכה בזכרי' רני ושמחו בת ציון וכו' לכאורה אין זה ענין לחנוכה וה"ל להתחיל מן קפיטל ד' וישב המלאך הדובר בי וכו' ראיתי והנה מנורת זהב וכו' ונ"ל ע"פ מ"ש הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה דהא דאיפסק קול זמר באש' ערוה במקום דאיכא אימתא דשכינתא אין לחוש והוכיח זה מהגמ' דאמר שמואל לר"י שיננא אחוז באמ' והשתין וכו' ואמרו שם להיות שם היה אימתא דשכינ' ליכא למיחוש להרהור (והנה עם היות שבעיקר הדין יש לי לפקפק על דבריו ז"ל עכ"ז דרך דרש הוא) ובזה פירש מאמרם ז"ל הנך יפה רעיתי זו גילו שכינה אף ערשינו רעננה בשבח בנים ובנות ע"כ ומאי שייכות זה לזה ולפי האמור יתכן דכיון דיש גילוי שכינה יכולין לשבח ביחד בנים ובנות ואין לחוש להרהור וגם פירוש דזה שאמרה דבור' אנכי לי"י אנכי אשיר' דכיון שאנכי לי"י ויש בכאן גילוי שכינה ע"כ

הג"ה ויש ג"כ לפרש כן בתו' ותקח מרים הנביאה וכו' ותען להם מרים שירו לי"י וכו' הנה למה מייחס אותה כאן לנביאה משא"כ בשארי מקומות אך הוא להיות שהיתה מתנבאת והי' השראת השכינה ולא חשש' להרהור ע"כ ותען להם מרים שירו כו' אנכי אשיר' הגם שאני אשה וכן פירש בזה צהלי ורוני יושבת ציון (יושב"ת לשון נקבה והכוונ' על בנות ציון ואין לחוש לקול אשה) כי גדול בקרבך וכו' ואין לחוש להרהור ופירש בזה בשם רבו רני ושמחו ב"ת ציון (ולא תחוש לקול אשה) כי הנני בא ושכנתי בתוכך עכ"ד ועפ"ז יפורשו הדברים על חנוכ' דהנה כתב מרן האריז"ל כל הניסים וכל הגאולות שהיו מן העולם הי' ע"י הארת מדת ה"וד ע"כ כל הגאולת היה ראשית סיבתן ע"י אשה (כמ"ש בזוהר ואיהו בנצח ואיהו בהו"ד) גאולת מצרים נסיב' ע"י בתי' בת פרעה (וגם הגאולה מבבל שהוא ליל מפלת בבל פס יד כתבה וכו' הנה המלכה יועצה לבלטשצר שישלח להביא את דניאל ובא ופתר לו כתיבת יד המלאך בי בליליא קטל בלטשצר ודריוש מדא' קביל מלכותי' וגו') גאולת מדי ע"י אסתר גאול' מיון יהודית מהחשמונאים וב"ב הגאולה תהיה ע"י הארת הנצ"ח כי תהיה גאול' נצחיות ע"ש דברי האריז"ל:

ולפ"זתבין שע"כ ניתן חנוכ"ה להודות ולהלל שהוא סוף הניסים שנעשו ע"י ההו"ד והוא הכנה דרבה להנס האחרון והגאולה האחרונה שתהיה ע"י מדת הנצ"ח כמ"ש כ"פ. ע"כ נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד הנרות דולקת כי נס הנרות עדיין היה ע"י הארת הו"ד משא"כ מכאן ואילך תהיה הגאולה ע"י הארת הנצ"ח (וכבר רמזתי לך לעיל איהו בנצ"ח ואיהו בהו"ד) ע"כ כל השירות היה בלשון נקב' שיר"ה משא"כ לעתיד בעת ההוא יושר השיר"ה הז"ה וכו' השי"ר יהיה לכם וכו' והוא הכוונה במנהג אבותינו שהנשים ינהגו מנהג יו"ט ולא יעשו מלאכה בעוד הנרות דולקת דייקא להורות דעד נס הנרות היה שיר"ה משא"כ מכאן ואילך יהיה שי"ר ומעתה יומת"ק לך מנהג אבותינו להפטיר בחנוכה רנ"י ושמחי ב"ת ציון דייקא ותבין למה ניתקן להודות ולהלל והבן:

אטעיםלך מילתא בטעמא מה שנתקנו ימי חנוכ' להודות ולהלל ולא נתקנו למשתה ושמח' ונ"ל דהדין הוא דאין נהנין ממעשה נסים רק כשהיתה הציווי (ליהנות) עפ"י נביא הנה השמח' והאכילה ושתיה היא המצו' כיון שהוא עפ"י נביא. וע"כ היה רשאי' ליהנו' מן המן והבאר ובזה יתפרש לנו הפסוק בפ' המן ויאמרו איש אל אחיו מ"ן הוא (ר"ת "מעשה "נסים) כי לא ידעו (מעולם) מה הוא (שלא נראה בעולם דבר כזה וחששו שאינם רשאים ליהנות מזה) ויאמר משה אליהם הוא הלחם אשר נתן י"י לכם לאכלה (וכיון שהוא מצוה מן הש"י תאכלו ותשבעו) ע"כ בכאן כיון שכבר נפסק' הנבואה נקבעה מועד הזה רק להודות ולהלל ומה שהדליקו אז המנורה ממעשה ניסים מצות לאו ליהנות ניתנו וז"ש בנוסח ההודא"ה והדל"קו נרו"ת בחצרו"ת קדש"ך ושם אין חשש איסור הנאה ממעשה נסים כי בקודש היתה. וז"ש בנוסח הנרו"ת הללו (יהיא ממ"ס) אנו מדליקין על הניסי"ם וכו' (ע"כ) הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם (כי אין נהנין ממעשה נסים) אלא לראותן בלבד כדי להודו"ת ולהלל וכו' רצ"ל שנזכיר בראייתן בלבד בלא תשמיש שניתקנו הימים האלה רק להודות ולהלל ולא להרבות באכילה ושתי' כי אין נהנים ממעשה נסים ובזה יש לפרש ג"כ התחלת הפטרת בחנוכה רני ושמח"י בת ציון הנביא זכרי' שבימיו נפסקה הנבואה. הנה התנבא על החזרת הנבואה ותשר' השכינה על ישראל אז יקבעו ימי הנסים לששון ולשמחה לא כימי החנוכ"ה שלא ניתקנו ע"פ נביא נתקנו רק להודות ולהלל כי אין נהנים ממעשה נסים משא"כ לעתיד כשתהיה השראת השכינה הש"י יצו"ה ליהנות וז"ש רני ושמח"י בת ציון אמר הטעם. כי הנני בא ושכנת"י בתוכך רצל. שתהיה השראת השכינ"ה על הנביאי' ותדעו שהש"י צוה לשמוח. ולפ"ז תדע אשר נחמד הדבר להתחיל הפטורת חנוכה בזה הפסוק:

עודזאת אדרוש לך. מה שתקנו להודות ולהלל הוא ע"פ מה שדרשנו על הא דאמרז"ל שגזרו היונים בתולה נישאת ליום הרביעי. תבעל לטפסר תחילה והנה בודאי הסט"א עשתה זאת בכוונה מיוחדת מהמרכב' טמאה וביותר ראוי למה היתה הגזירה דוקא בתולה נישאת ליום הרביע"י. והנה אקדים לך דברי הזהר פ' בשלח דף ס'. ויאמר אם שמוע תשמע לקול י"י אלקיך וכו' ויאמר דא מלכא קדישא ומאי קאמר א"ש תשמע לקול י"י אלקיך. כמד"א כי"י אלקיך אש אכלה הוא. דא כנסת ישראל. והישר בעיניו תעשה דא צדיק. והאזנת למצותיו דא נצ"ח ושמרת כל חוקי"ו דא הו"ד. כיון דעאלו באילין הא מטו למלכא קד שא. לבתר מה כתיב. כל המחלה וכו' לא אשים עליך כי אני י"י רופאך וכו' א"ר יצחק האי מאן דזכי בצדי"ק זכי בנצ"ח והו"ד ואילין אינון תלתא דאתברכא בהו כנ"י ומאן דזכה בהו זכה במלכא קדישא. ועאל בכולהו ארבעה ולקביל ארבע' אינין נטירו להאי רשימו קדישא מארבע אינון. נטירו דכנ"י אסתמרותא דנד' נטירו דצדיק אסתמרותא דשפח' נטירו דנצ"ח איסתמרותא דגוי'. נטירו דהו"ד אסתמרותא דזונ"ה. ועל דא לקול י"י אלקיך דא כנ"י כמה זכיין ישראל לקבלא אנפי שכינתא באסתמרותא דנד' וכו' והא אוקימנ' מלה. והישר בעיניו תעשה דא צדיק וכו' לאסתמרא משפחה וכו' והאזנת למצותיו הא נצ"ח לאיסתמרא דלא ייעול רשימא דא בבת אל נכר ושמרת כל חוקי"ו דא הו"ד לאסתמרא מן זונ"ה. ואזלא הא כמה דתנינן א"ר יהודא. מ"ד חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך וכו'. על ירך על ההוא רשימא קדישא לנטרא לי'. ואי נטר ליה כדין איקרי גבור. וקוב"ה אלביש ליה בלבושו. ומאן לבושי דקוב"ה הו"ד ונצ"ח. דכתיב הו"ד והד"ר לבשת אוף הכא הוד"ך והדר"ך. וכדין אתדבק ב"נ במלכ' קדיש' כדקא יאות מכאן והלאה כל המחלה לא אשים עליך כי אני י"י רופאך עכ"ל. וכאשר תתבונן בדברי הזהר הלזה הנה תבין משארז"ל. ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע אלא שגרם החטא שלקחו נשים נכריות ופגמו בנצ"ח שהוא אסתמרות' מן בת אל נכר והנה עזרא ונחמיה ושאר אנשי כנה"ג תקנו כל מה שהיה אפשר להם לתקן. עכ"ז לא היה גאול' נצח"י"ת (כמו שיהיה לעתיד הגאולה ממדת הנצ"ח כמש"ל רק ע"י ההו"ד) והנה היונים הרשעים ברצותם לקעקע ביצתן של שונאי ישראל ורצו שיהיה הפגם גדול במדתי הו"ד. ובפרט שהיה פגום מן ותקע כף ירך יעקב. הנה גזרו כל בתולה הרשא' ליום הרביעי תבטל לטפסר תחיל'. דהנה חז"ל תקנו בתולה (ישראלית) נישאת ליום רביעי (נצ"ח שהוא אסתמרותא מן בת אל נכר) ונבעלת בחמישי (הו"ד והוא אסתמרותא דזונ"ה) והיונים הרשעים רצו לפגום ההו"ד ע"כ גזרו כל בתול' הנישאת ליום הרביעי (מטעם הנ"ל תבעל לטפסר תחיל' לעשות' זונ"ה ואח"כ ישאנ' ישראל ויפגום מד' ההו"ד אשר זה תיקנו אסקמרות' מן זונ"ה. ולפ"ז תבין מה שתקנו בנוסח ההודאה כשעמד' מלכות יון וכו' ולהעבירם חוק"י רצונך. דקשה למה דווקא החוקי"ם רצו להעביר ולפי הנ"ל יתכן דהרי אמרו בזהר הנ"ל ושמרת כל חוקי"ו דא הו"ד לאסתמרא מן זונ"ה והן הם שגזרו תבעל לטפסר תחילה בכדי שיהיו בנות ישראל זונות. זה שתקנו שרצו להעבירם חוקי רצונך (עיין מש"ל עוד בזה):

הג"ה ומעתה עמוד והתבונן בברכת יוצר אור תקנו הנוסח כי הוא לבדו. מרום וקדוש פועל גבורות וכו' בור"א רפואו"ת וכו'. והנה תראה עשר' שבחים. עיין בכוונ' שהוא מכוון לעשר ספירו' והנ' בור"א רפואו"ת הו"ד. הוא הנאמר בזהר מכאן ולהלא' כל המחלה וכו' לא אשים עליך כי אני י"י רופא"ך:

ע"פדברינו הנ"ל תבין מה שכ' הק' בספר הקנ' וז"ל בשעה ששניני בתולה נשא' ליום הרביעי יצאה ב"ק ואמרה אל תשמחי אויבתי לי אם נפלתי קמתי עכ"ל (וכ"ה כעין זה בזו"ח) והוא לפלא ולפי הנ"ל יתכן היטב. בשעה ששנינו בתולה נשאת ליום הרביעי. והכל יודעין. שלה למה נכנס' לחופ' בכדי שתבעל בחמישי והוא לתקן מדת הו"ד שנפגם מן הס"מ ומזה הכח נתגברו היונים וגזרו כנ"ל. ותקנת חז"ל בתולה נשאת ליום הרביעי הית' למרפא ארוכה כנ"ל וזה שיצאה ב"ק אל תשמחי אויבתי לי אם נפלתי (מן ותקע כף ירך יעקב וכו' ונפסק' הנבוא') קמתי בימי החשמונאים שתקנו להודו"ת ולהלל לתקן ההו"ד ואתה הבן:

ישלהתבונן התנא בבריית' קמתני קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה. ובהודאה אמרו בהיפוך להודות ולהל"ל הנה ע"פ פשוטו ז"ל דהתנא הקדים הל"ל. שהוא ניתקן עוד בימי משה. ותקנו נביאים הראשונים לאומרה על כל צרה שלא תבא. וכמה מהמוני המצות אמרו שהיא דאורייתא מפסוק הוא תהלתי"ך וההודאה היא מקודשת בימי החשמונאים ומתקני ההודאה הנה בהודא' קא עסקי הקדימו ההודא' זה מה שנ"ל ע"פ פשוטו.

הנהאבאר לך עוד מה שתקנו בנס הזה להודו"ת ולהלל דהנ' הנס נעש' במאור האש שלא הי' שמן כשיעור ודלק האש בנס. ונ"ל הטעם כי הי' הנס ע"י אור ההו"ד שנתגל' ותיקון. ועל אור ההו"ד נאמר קול י"י חוצב להבות א"ש ותתבונן הו"ד במילואו כזה ה"י וי"ו דלית בגימ' תע"א מנין א"ש במילואו כזה אל"ף שי"ן והוא הנרמז קול י"י חוצב להבות א"ש. על כן בעת הישוע' תקנו להודו"ת ולהל"ל:

עודאומר לך מה שתקנו הודא"ה דייקא אמרז"ל המוד' להש"י על נס שנעש' לו הש"י מצילו מצר' אחרת הבי' זה הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה ופירש בזה הכתוב כי חמת אדם תודך (כאשר מציל הש"י את האדם מן חימה והוא מודה אליו אז) שארית חמות תחגו"ר (לשון חגירת צפורן שמעכב הצרות אחרות וינצל מהם עכ"ל) ובזה פירשנו בברכת הודא' בשמ"ע מודים אנחנו לך וכו' על ניסך וכו' ועל נפלאותיך וכו' ועל כולם יתברך וכו' וכל החיי' יודו"ך סלה וכו' ע"כ האל ישועתינו ועזרתינו סלה. רצ"ל כיון שאנחנו מודים לך עי"ז אתה ישועתינו ועזרתינו סלה. ובזה תבין מה שתקנו בחנוכ"ה סוף הנסים הודא"ה דייקא דכיון שניצולו מן גלות י"ון והבינו שכן קרבו ימי הפקוד'. גלות הארוך גלות אדום ואנחנו צריכין לישועות הש"י בכ"י. הנה בימים הקבועי' בכל שנה להודא"ה שאנחנו מודים על הדבר עי"ז מצוקה ננצל מכל צרינו העומדים עלינו והש"י מצילנו מידם נהגם שהם נסים נסתרים עכ"ז נבין בכל פעם כי יד הו"י' עשת' זאת. ואין זה בטבע כי הן הן גבורותיו ונוראותיו שה אחד בין וכו') ע"כ הודא"ה בגימ' אהי"י'. הוא ע"ד שאמרז"ל שאמר הש"י למשה בגלות מצרים אהי' אשר אה"י'. אהי' עמהם בצר' זו אשר אהי' עמהם בגליות אחרות. ודי בזה למשכיל ועפ"ז תתבונן אומרו להודו"ת ולהל"ל:

לשמךהגדו"ל (קל) לשמ"ך הגדו"ל הנה כבר נתבאר לעיל בסימן קט"ו וכעת נאמר עוד) דהנ' נסים נגלים נעשים ע"י שם הו"י' ב"ה וב"ש. הוא שם הגדול והנכבד. המהוו' כל הויות ומשדדם כרצונו ונסים מלובשים בטבע. הוא בהלבשת שם אלקי"ם בגימ' הטב"ע אבל אמונת אומן היא לנו שכל ההנהגות אשר הם ע"פ הטב"ע. הכל הוא בכח שם הגדול הוי' ב"ה. הוי' הוא האלקי"ם. והנה בימים ההם בזה"ז בנס דחנוכ"ה שכבר נפסקי' הנבוא'. והש"י ב"ה הי' בעזרינו. והצילנו מן מלכות יו"ן. והנה הי' נ"ס מלובש בטב"ע בתחבולות המלחמה הגם שהי' לפלא מסירת הגבורים ביד חלשים ורבים וכו' עכ"ז הוא כעין הלבש' בטבע. אבל להראות חיב' יתיר' ולהודיע לבנים. אשר הוי' הוא האלקים: ולידע ולהודיע להוידע אשר בגלות החל הזה האחרון והארוך הגם אשר הש"י ישועתינו ועזרתינו סלה. אבל הכל מלובש בטבע. ובכדי שלא נתפת' לומר ח"ו אשר הכל הוא בטבע ואין כאן ח"ו השגחת המשגיח והכל יכול הנה לאמונת אומן הלז' בנס דחניכ' אשר הוא סוף כל הניסים. הנה עם היות שהישוע' הית' מלובשת בטב"ע הנה אחר הישוע'. התנוסס הש"י עמהם בנס דנרות שלא כטבע. לידע ולהודיע זכרון לבני ישראל. עד ביאת משיחנו. שכל הישועות הנעשים בגלות החל הארוך הכל הוא מפעילת השם הגדול הוי' ב"ה. והנה לזכר זה קבעו הודא"ה. וכמ"ש לעיל המוד' להש"י על הנ"ס שנעש' לו הש"י מצילו מצר' אחרת. הנה כשאנחנו מודים להש"י בהודא"ה זו בכל שנה. עי"ז אמונת אומן הוא לנו אשר כל הנהגתינו גם בגלות החל הזה כל ימי עניינו ומרודינו הכל הוא מפעול' הש' הגדול הוי"י' ב"ה המהוו' כל הויו' הוא האלקי' וז"ש בהודא' וקבעו שמנ' ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמ"ך הגדו"ל. השם הנכבד הוי' ב"ה בין והתבונן בדברים האל': הנה עד כאן הגיעו דברינו אלה כעת לפרש דבר ההודאה והנה עלו הסימנים במספר ובמפקד ק"ל. מנין הכהני"ם ואי"ה עוד יבואו כמה עניינם במקומות מפוזרים. ויתבארו בקל"א אי"ה יהא רעוא נזכר להודות ולהלל ולשבח וכו' על הנסים הנגלים המפורסמים בכל העולם אשר עשה יעש' עמנו המפליא פלאות בביטול המלכות הרביעית כהבטיחנו על ידי נבואיו וכימ' צאתינו מאמ"צ יראנו נפלאות ב"ב אמן:

ועתהנתחיל לפרש פ' הודא' בתהלים סי' קי"א:

הללוי"ה אוד' י"י בכל לבב בסוד ישרים ועד'. גדולים מעשי י"י דרושי' לכל חפציהם להתבונן קישור הדברים בטעם גם הדקדוקים שיש לדקדק " א' אומרו בכל לב"ב משמע ב' לבבות. ב' אומרו בסו"ד ישרים. מהו בסו"ד הל"ל בתו"ך. ג' אומרו ישרי"ם ועד"ה מהו ישרי"ם ומהו עד"ה. ד' אומרו גדולים מעשי י"י דרושים וכו' משמע בזה הם גדולי' כי הם דרושים וכו' ואינו מובן מה זה. והנה כדי להבין הענין נקדים הקדמ'. והוא. דהנ' המתפלספים לא יאמינו במציאו' הנסים באמרם שאין זה מכבוד הבורא כי פועל אומן זה כבודו שלא יגיע הפסד ושינוי למעש' ידיו. ויהי' לו כח הקיום כפי אשר כבר עשהו והבורא ית"ש הנה פעל ועש' הנבראים על טבעם זהו כבודו ית"ש שיעמדו נבראיו לעד על טבעם שהטביעם מששת י"ב. לא שיגיע להם שינוי והפסד מטבעם. והנה אל החקיר' המזוייפת הלז כבר הכה על קדקדם הרב הגדול הגאון הקדוש בעל גו"א בהראות טעותם וזיופם. והוא מ"ש בס' הגבורת שלו ותוכן דבריו. כי הנהגת הטבע הוא בעולם הטבעיי אשר ברא הבורא. וההנהג' הנסיית הוא מעולם הנבדל אשר ברא הבורא. ולכל דבר הוא הנהג' מיוחדת מבראשית. ואין זה קלקול (ואם תרצ' לרוות צמאונך עיין בדבריו שם) ומסיק שם שבאותו העת שישנו בעולם הנהגה הניסיית ישנו ג"כ הטבעיית. דהיינו בדמיון בעת העמדת השמש ליהושע. יכול להיות שעמד' השמש ליהושע בנס ואעפ"כ הלכה ונשקע' בזמ' בטבע. ואין כאן הפסד מן הטבע. וכן בחזקי' שבה אחורנית לחזקי' ואעפ"כ הלכה כסדר'. והנה השכל המשוקע בטבע לא יקבל זה. כי איך אפשר לצייר ב' הפכיים בנושא אחד הן אמת בטבע א"א לציר אבל בנס יכול להיות הלא לזה הוא מעשי יי ונפלאותיו אשר הוא יכול עשות דבר והיפוכו בנושא אחד כי הוא כל יכול. והבן. וכ"ה בכל הנסים. וכאשר תתבונן בזה אין מקום לקושיית המתפלספים כי הטבע תעמוד על עמד' בלי הפסד. והנס מעולם הנבדל יתהוו' בגזירת הבורא דבר בלתי טבעיי ואיש אמונות הגם שלא יצוייר לו בשכל איך הוא באפשרי ב' הפכיים בנושא אחד יאמין באמונ' הדבר. שהוא דבר אשר לא יצוייר בשכל אבל האמת כן הוא. ובזה יתפרשו הפסוקים. אודה י"י בכל לב"ב היינו בשני לבבות אאמין במעשי נסים שהוא ית"ש משדד המערכות ופועל נסים שלא כטבע ואאמין אשר הפועל אומן ית"ש אינו מקלקל מעשי ידיו ויכונו לעד לעולם ואהודנו בב' הענינים הללו:

בסודישרים ועדה. בסו"ד ישרי"ם היינו הישרי"ם בלבותם המה המאמיני' בנפלאותיו והוא סו"ד כי הוא מעולם הנבדל אני אהודנו בסוד"ם ואאמין בזה וגם אהודנו בתוך העד"ה. היינו דעת ההמוניים אשר אין להן השכל' בנפלאותיו רק אומרים אדרבא שזהו כבודו ושבחו שאינו משנה הטבעיים. והנ' אני אהודנו גם בתוכם שאני מסכים על סברת הישרי"ם ועם סברת העד"ה כי סברת שניהן אמיתיית כי בזמן א' וברגע א' ישנם ביחד פעול' נסיית ופעולה טבעיית. והגם שלא יצוייר הענין בשכל דבר והיפוכו הנ' לזה המה גדולי' מעשי י"י אשר המה דרושי"ם לכל חפציהם כפי חפץ השכליים מי שישפוט לו השכל שזהו כבודו ית"ש שלא ישנה מעשי ידיו הטבעיים ויכונו לעד לעולם הנה כדבריו כן הוא. ומי שישפוט לו השכל שזהו כבודו ית"ש להראות גדולתו איך משדד מערכות השמים כרצונו. הנה כדבריו כן היא הבן הדבר וזה שמפרש אח"כ איך הם דרושי' לכל חפציהם היינו הו"ד והד"ר פעל"ו היינו פעולת נסים שבזה מתגלה הודו והדרו על עבדיו וגם צדקתו עומד"ת לע"ד היינו הצדק' והמתנת חנם שנתן לנבראים כח טבען מבראשית תכון לעד לעול' בלי הפסד והגם שהן כפי שכלי אנושיים ב' הפכיים הנה לזה המ' גדולי' מעשי י"י הבן:

זכרעשה לנפלאותיו חנון ורחום י"י (קלב) זכר עשה לנפלאותיו וכו' כל הדקדוקים שיש לדקדק בפסוק הזה ומה שפירשנו בזה עמש"ל במאמר זה סימן פ"א קחנו משם ועיניך שום על פירושן של הדברי'. אין מן הצורך לכפול הדברים בכאן והרוצה להעתיק יעתיק הפירוש גם כן בכאן:

הג"ה ויש לפרש עוד אומרו לשיניהם דייקא בסוד הכתוב שנ"י רשעי"ם שברת דהנ' אות שי"ן שבתוך אותיות רשע הוא אתווא דקשוט. והוא בסוד ניצוץ המחי' (כי קש"ט הוא אמ"ת. וכבר ידעת מהו אתרא דשמ' קושטא אשר הי' בה חיים על שאמרו אמ"ת ולא שק"ר) בסוד ואתה מ"חי' את כולם (עיין בזה"ק בראשית בענין אתוון שק"ר) שהשי"ן הוא המחי'. וכאשר יוציאו מן הרש"ע בלעו מפיו היינו נה"ק שבתוכו תשבר ממנו השי"ן וישאר רק ר"ע ויתבטל כחו וחיותו וזהו או לרש"ע ר"ע (אוי לרש"ע כשישאר רק ר"ע כי (אז) גמול ידיו יעשה לו. וזהו ג"כ יגמר נא ר"ע רשעים וכו' וז"ש שינ"י רשעי"ם שבר"ת היינו השיני"ן של רשעי' וישארו רק רעי"ם (כמד"א ואנשי סדום רעי"ם) אז נפסק כוחן כי כל עיקר כחן בעוד השי"ן בתוכן. וז"ש ברוך י"י שלא נתננו טרף לשיניה"ם להשיני"ן שבתוכן שמז' מתגברין. וז"ש גם כן רשע יראה (צדקת הצדיק והצלחתו) וכעס. שיני"ו יחרוק (ירצ' להתגבר עליו בכח השי"ן שלו ונמס (ממנו הש') וע"כ תאות רשעי"ם תאבד הבן:

וז"שטרף נתן ליריאיו רצ"ל הש"י נתן ביד היראים את הטר"ף היינו נתן להן כח להעלות הרפ"ח ניצוצין מתוך עצמיות הקליפ' ממילא מתבטלי בחי' עצמיותיהן וכחותיהן א"כ זהו מיקרי שהוא נותן ליריאיו כל הטרף וזה יזכו"ר לעולם בריתו. כי בהעלות הניה"ק מתוך הקליפ' יתהוו' למ"נ אל הקדוש' ועי"ז יתעורר המ"ד (יזכו"ר הוא בחינת השפעה כמ"ש בפסוק זכ"ר עשה וכו' ברית"ו לעולם היינו ישפיע שפע להעול"ם הידוע והבן: וזהו

כחמעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (קלד) רצ"ל בשביל זה גילה הש"י לעמו ג"כ מסודות מעש"י בראשית מעולם התה"ו (הגם שכל עבודתינו הוא בבחי' עולם התקון ולמה נתגלה סודות מ"ב מן ז' מלכין קדמאין) הנק' כ"ח מעשי"ו כמו הכח אל הפועל הוא כדי לתת להם נחלת גוים אשר עבודתינו תהי' ג"כ ב"ב לחדש מעשי בראשית היינו בהעלות ניצוצין מן התה"ו אל התיקון (ויתהוו' מנקוד' קוין כמו במ"ב י"י חנינו לך קוינ"ו קוי"ן) ועי"ז ניתן להן נחלת גוים בהעלות נה"ק מהן ושב והי' לקדוש'. וימלא כבוד י"י אכ"ה בהעלות כל הניצוצין והחיות מן הקליפות ויתבטלו כל הקליפות והיו לבער ואז ישמח י"י במעשיו. הבן:

מעשיידיו אמת ומשפט נאמנים כל פקודיו (קלה) מעשי וכו' נאמני' וכו' מהראוי להתבונן איך יקושר הרישא לסיפא גם מ"ש שמעשי ידיו אמ"ת ומשפ"ט מהו הנרצ' בזה. והנרא' דהנ' זאת התורה מצותי' וחקותי' נאמרו לנו מפיו ית"ש בסיני (וזאת היא עבודתינו בהן להש"י להעלות הנה"ק) ויש מצות שאינן מסיני בפירוש רק חז"ל המציאום וציוו אותן לנו (והנה קבלה בידינו שהכל נתגל' למשה בסיני כאשר תתבונן מתוך דברינו אי"ה וע"כ מברכין עליהן אשר קדשנו במצותיו וצונ"ו) והנה על אלו מצות דרבנן יכול ח"ו לבב אנוש להסתפק בהן שאינן נאמנין כ"כ ח"ו. ובאמת גם הן נצטוו מסיני (כיון שמברכין עליהן וצונ"י) והנה מהראוי להתבונן למה באמת לא צוה אותן הש"י בפירוש בסיני מפורס' בתור' והנ' הרב הגדול בעל גו"א כתב הנה אנחנו רואין שהש"י מנהיג את העולם בב' הנהגות. הנה ג' הטבעיית שהיא בטבע וכחו ית"ש ושפעו והשגחתו מלובש בטבעיים להנהיג ההנהגה ההוא כרצונו. ויש הנהגה נסיית למעלה מן הטבע ובה נגלה כחו ית"ש בלי לבוש הטבע. ומתרא' לעין כל כי יד י"י עשתה זאת. והנה הכל נברא ע"י התורה כמ"ש הכתוב. ואהיה צלו אמון:

והנההתור' כח הפועל של הנהגת העולמות. והנה על כרחך שיש בכח הפועל ג"כ אלו ב' הבחינות דהיינו שישנ' בחינ' בתורה שנשמעת מפיו ית"ש בלי התלבשות בטבעיים (והוא כמו הנהג' הנסיית הנבדלת) ויש בחי' תור' שצריכין להתלבש בטבעיים דהיינו שנגל' לנו רצונו וצונ"ו ע"י חכמת החכמי' אשר הן בעול' העשי' תחת הטבע הגם שהש"י משפיע בהן חכמתו ורצונו שיוציאו הדבר מן הכח אל הפועל והכל מאתו ית' הנה הוא כדמיון הנהגת הטב"ע בגלגלי' שהוא ג"כ כחו והשגחתו ויכולתו ית"ש (עיי"ש שהאריך בבאר הגולה אשר לו) והנה הנהג' הטבעיית יש לכנות' בשם אמת שהוא נתונ' לעד לעולם בל תמוט עולם ועד. דהנה אמת מלבן ליבוני' קושטא קאי וההנהג' הנסיית הוא נק' משפט שהוא כפי המשפט בכל פעם בכדי להעניש את הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים לפי המקום ולפי הזמן. הוא ית"ש משדד את המערכה. ומתגל' ההנהגה הזאת הנבדלת כענין ניסי מצרי' להעניש את הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים לישראל וכיוצא בכל הניסי' והבן. ועתה תתבונן פי' הפסוק מעשי ידיו (הן ב' בחי' היינו) אמ"ת (הנהג' הטבעיית כנ"ל ומשפ"ט (הנהנ' הנסיית כנ"ל עי"ז תתבונן כי) נאמנים כל פקודי"ו היינו אפי' המצות שיצאו מפי חז"ל כי זהו ציוויו ית"ש ממ"ש רק שנתלבש' חכמתו ית"ש בחכמים להוציא המצוה מן הכח אל הפועל בחכמתן בזמן הראוי כענין הנהגת הטבע שהוא ג"כ בכחו ית"ש ושפעו והשגחתו המושפע בככבי השמים וכסילה' ואתה הבן: וזהו

סמוכיםלעד לעולם עשוים באמת וישר (קלו) רצ"ל הוא הנרצ' משארז"ל בכ"מ מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. מהראוי להתבונן מהו לשון אסמכת"א הנ"ל רמ"ז אבל הוא הנרצ' הוא כדרך הסמוכ"ה המצטוית ע"פ התור' אשר הבעל הוראה בדורו סומ"ך את הקם אח"כ. יור' יור' ידין ידין כן כביכול התור' סומכת בסמיכת חכמים את חכמי הדור שיהיה דבריהן חיין וקיימין בתורה ממש וכן הא דאמרו רז"ל כל מילי דרבנן אסמכוה"ו אלא תסו"ר לשון אסמכוה"ו אינו מובן דהל"ל למדוה"ו ולפי הנ"ל מובן דרצ"ל סמיכת החכמי' מן התורה שהתור' מסמכ"ת אות' להיותן סמוכין כל מן דין סמוכו לנא. והנה לפי הנרא' תקנת חכמים וגזירתן בכ"מ הוא בכדי לייש"ר את הדור פן יבואו לידי איזה איסור וכיוצא אבל אעפ"כ גזיר תן נרמז' בסיני ונסמכ"ה מן התורה תורת אמ"ת ומעת' תבין סמוכים לעד לעולם עשויים באמת (תורת אמ"ת). וישר (ליישר את הדור בזמניהן שיצא הדבר מן הכח אל הפועל הבן) הנ' זהו בלאוין דרבנן ובעשין דרבנן מברכין וצונ"ו: אמר

פדותשלח לעמו צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו (קל"ז) רצ"ל הנה לא בכל הנסים עשו זכר לדורות (כמ"ש בפסוק. זכר עשה וכו') רק הוא הנס שהתנוסס הש"י רק לשעה המצטרכת לישועת ישראל להפיל מורא על הגוים. ולהושיע את ישראל הנה נתנו הלל והודא' להש"י בשעת' אבל לא קבעו הדבר לדורות. אבל ישנם כמה נסים אשר הפועל ישועות פעל ועש' שתתגל' קדושת האור הזה בכל שנה ושנ'. ע"ז תקנו זכר וקבעו מצו' ומברכין עלי' אשר קדשנ"ו במצותיו וצונו כמו שמברכין על נר חנוכ' ומקרא מגל'. ובז' תבין פדות שלח לעמו באור הנס שנתהוו' בשע' הישוע'. אבל זאת ועוד אחרת. צוה לעולם בריתו שיוליד הנס והאור בדומ' בכל שנה כענין זכר"ו נפלאותיו וכו' שכתבנו. וז"ש ברית"ו ותבין ג"כ קדוש ונורא שמו. נור"א בשעת הנס בזמן הישוע' וקדו"ש בזמן הנועד בכל שנה ע"כ מברכין אשר קדשנ"ו הבן:

ראשיתחכמה יראת י"י שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד: (קלח)

הנראהלפרש דהנה המתפלספים אשר לא נגה עליהם או"ר התור"ה סוברים ענין מצות התורה כחוק ונימוס ונותנים טעם למצות כפי דעת' באמר בכל מצו' יש רמז איז' מושכל וחכמה פליסוכית וכיוצא ועי"ז גוזרים בשכלם שהעשי' בעצמה של המצוה אינה הכרחית אל האדם רק שנצטו' לעשות כדי שעי"ז יתעורר ויתבונן מושכ' החכמ' אשר נרמז בציווי הזאת ממילא המתבונן כבר בחכמה הזאת ובמושכל אין מן ההכרח לו לעשות המצו' בפועל. והנ' תדע הכתות האלה הם מן הערב רב והן המה קוץ ממאיר לזרע ישורון ומפתים בפתויי הזונ' לקלי הדעת להקל מעליהם טורח משא סבל עבודת המצות וכבר קהלתי עליהם קהל' גדולה (במ"א בדברינו) להתוודע ולהגלות שהאנשים כאלה אין להם חלק ונחלה בישראל ויהיו לחרפות (וכבר היתה עלינו רוח י"י בדברינו הקודמים שזהו ענין הנס דחנוכ"ה לבטל חכמת החיצוניות ולהגביר אור התורה ונר מצו') אבל קבלתינו האמיתיית שהמצות האלה הם כביכול רמ"ח האיבר"ן דמלכא וכל מצוה ומצוה מרמזת לשורש עליון באצילות הקודש כביכול עצם השם הו"י ב"ה ובעשיית המצו' דוקא בפועל מעורר השורש העליון ההיא ועי"ז יושפע על העושה דוקא שכל מן החכמ"ה העליונה מהשורש ההוא וזה שמברכין בעשיית המצוה אשר קדשנ"ו במצותי"ו דייקא (קד"ש היא חכמ"ה כנודע והבן) וז"ש ראשית חכמה יראת י"י רצ"ל כשראשית חכמת האדם היא יראת י"י דייקא אזי יבין כי המצות המה שכל טוב לכל עושיהם דייקא עשי' בפועל (ולא בידיעת חכמה על ידם כאשר הבינו הפלסופים) ע"כ תהלתו עומד' לעד שמברכין על המצות ברוך אשר קדשנ"ו במצותיו דייקא הבן הדבר כי קצרתי בכאן וכתבתי הדברים באריכות בספרי מעיין גנים:

עודאפרש לך איזה גרגרים מפסוקי ההלל מן הנמצא תחת ידי:

אודךכי עניתני ותהי לי וכו' ונ"ל לפרש ע"פ מה שקבלנו בפסוק מהולל אקרא י"י ומן אויבי איושע. כי המשכיל לא יצטרך לבקש בקשתו מאת הש"י דרך בקשה רק דרך שבח בדמיון אם יצטרך לבקש רפואה יוד' וישבח להש"י שהוא רופא חולים ותעשה בקשתו ממילא (בלי קטרוג והבן כתבתי מזה במ"א) וז"ש מהולל אקרא י"י אקרא להש"י דרך הילול ולא דרך בקשה ותיכף ומאויבי איושע וזה שיש לפרש גם בכאן אוד"ך כ"י עניתני (כ"י יתפרש בלשון כאש"ר רנ"ל בעוד אני בעניי אודה לך בהודאה ותיכף) ותהי לי לישיע' בזולת בקשה הבן:

אהבתיכי ישמע י"י את קולי תחנוני דרשו חז"ל אמרה כנ"י לפני הקב"ה אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני וצריך להבין מה חידשו לנו חז"ל בזה ומאי קשיא להו והנראה דהקשה להם דאלו כפשוטו אוהב אני שתשמע תפלתי מהו החידוש בודאי כל מבקש רוצה מבוקשו וג"כ קשה תיבת קול"י מיותר ועכ"פ קו"ל תחנוני מיבע"ל וע"כ דרשו אהבת"י רצ"ל אהובתך אני בזמן וכו' והנה גם בזה יש להתבונן אמרה כנ"י אימתי אני אהובה לפניך בזמן וכו' אם בא לשלול זמן אחר אשר הש"י ח"ו אינו מאזין עתירה מהם זה א"צ לפנים ודאי כשהתפלה אינו מקובלת ודאי המתפלל אינו אהוב כי לא קצרה ידו ית"ש מהושיע. הנראה עפ"י מ"ש במס' תענית מעשה הי' שגזרו תענית (על הגשמים) וירדו להם גשמים בצפרא קודם התפלה כסבורים לומר שבחא דצבורא היא א"ל אמשול לכם משל לאחד שרצה לבקש מהמלך מבוקשו אמר המלך מהרו ליתן לו כי לא ארצה שכנס בפלטרין שלי ושוב גזרו תענית וירדו להם גשמים לעתותי ערב אחר הפצרת התפלה א"ל מלה"ד לאחד שביקש דבר מהמלך אמר המלך אל תתנו לו עד שיתמקמק וה"ד שבחא דציבורא אמר משיב הרוח ונשיב זיקא מוריד הגשם ונחית מיטרא הנך רואה מדברי חז"ל אם נותנים לישראל מבוקשם טרם התפללם זה אינו מורה על אהבה וכן בהיפוך אחר הרבות והפצרת התפלה רק הוראת אהבה הוא כשהש"י נותן להם מבוקשם סמוך לקול תפלתם היינו בסמיכת הקול (שורש הדבור) להדבור כשמתחיל לחתוך אותיות הדיבור סמוך להקו"ל זה יורה דהש"י היה חפץ למלאת מבוקשם גם קודם התפל' רק להיות שערבים עליו דברי דודים הי' חפץ לשמוע קולם כענין יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריג' הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב וכו' וזה ענין הנרצ' לרז"ל (הוקשה להם כנ"ל) ע"כ דרשו אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני רצ"ל בזמן שאתה עושה מבוקשי סמוך לקו"ל זה יורה שחפץ אתה לעשות מבוקשי גם קודם התפלה רק שערבים עליך דברי דודים היינו תחנוני וחפץ אתה לשמוע תחנונ"י וקאי תיבת ישמ"ע על קול"י ועל תחנונ"י הבן הדברים:

אלהוי"ה ויאר לנו. עיין מה שכתבתי פירושן של הדברים לעיל סי' ק"י אין מן הצורך לכפול הדברים:

איידידאתי לידן המקרא הזה נימא ביה מילתא הגם שיתבאר הדבר להלן אי"ה) א"ל הוי"ה ויאר לנו הנה נראה מזה שהאורה מגיע אלינו מאלו הב' שמות א"ל הו"ה שמות החסד והרחמים הנה בודאי אור הנסיי שהיה מאיר בימים ההם בזמן הנס היה האר' מאלו הב' שמות. וזהו א"ל הוי"ה ויאר לנ"ו היינו שהמנורה היתה דולקת בנס ח' ימים ח"פ ז' הם נ"ו נרות וזהו ויאר לנו ע"י א"ל הוי"ה היו מאירים הנ"ו נרות בנס. ונ"ל שע"כ קביעות ימי חנוכ"ה הם תמיד בפ' מק"ץ שישנם בפרשה הזאת קמ"ו פסוקים בגיע' א"ל הוי"ה. חנוכה. להורות בימי חנוכ"ה מאירים אלו הב' שמות. ויתבאר עוד אי"ה במקומו:

בנוסחהפיוט שנוהגין להודות בימי חנוכה מעוז צור וכו' ומנותר קנקני"ם נעשה נס לשושנים. הנה יש לתמו' לא קנק"ן היה רק פ"ך ואם הי' רוצה המחבר שיהיה החרוז בתנועה מיושרת היה יכול לומר ובנותר השמני"ם אבל יתפרש ע"פ הדבר שכתב האריז"ל במשנה אל תסתכל בקנק"ן אלא במה שיש בו דקאי על המד' הי"ג ונק"ה לא ינק"ה שיש בו אותיו' קנק"ן והוא הרמוז למט"ט שהוא ק"ן ביומי דחול והנ' לא יסתכל האדם שיש בו ח"ו שום יכולת מבלעדי הוי"ה ית"ש. והנה נרמז השם הוי"ה בר"ת וס"ת ואומר לך עוד דהנ' הגבורות הם ה' אותיות מנצפ"ך ע"כ הם ה' גבורות ובהחלק מספר' למספר השוה יעלה מספר כ"א נ"ו (עמש"ל סי' כ"ו ורמזתי ג"כ בסימן קמ"א) והם ה"פ נ"ו שבפסוק ויהי נועם בס"ת היינו אלקינ"ו עלינ"ו ידינ"י עלינ"ו ידינ"ו והנה כתיב א"ל הוי"ה ויא"ר לנ"ו (עיין בסי' הנ"ל) היינו להאיר ולהמתיק הגבורות ממתיקין כל גבורה שמספר' נ"ו במספר א"ל הוי"ה שמספרם נ"ז ז"ן ועי"כ מתהוו' מן פ"ר פר"ה וזהו א"ל הו"י' ויאר לנ"ו היינו אלו הב' שמות חסד ורחמים מאירין אל הנ"ו היינו הגבורות והנה ונק"ה לא ינק"ה זולת אותיות קנק"ן יש אותיות אל הו"י. והנה בעת הזעם היה הסתר פנים מחמת הגבורות והיתה ההנהג' בהסתר ע"י הקנק"ן (כנאמר לעיל בשם האריז"ל) ואחר כך בעת הישועה הנה הית' ההארה להמתיק הגבורות ע"י שמות א"ל הו"י המה המאירים אל הנ"ו כמד"א ויאר לנ"ו. וזהו ומנותר קנקנים רצ"ל אותיות הנותרים במדת ונק"ה ל"א ינקה זולת הקנק"ן על ידם נמתקו הגבורות ברחמי"ם עולה ג"כ מספר קנק"ן הבן הדבר:

שייךעוד לנוסח ההודאה בסי' ס"ו ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בע"ת צרת"ם והוא עפ"י מ"ש האריז"ל להיות דגבר' הסט"א עתה ומעט מעשים טובים שעושים ישראל בזה"ז הוא חשוב מהרב' שעשו התנאים בזמנם עכ"ד. וז"ש גם בכאן בהודאה ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם (עומד לימינם לטעון בעבור' נגד מה"ד) בע"ת צרת"ם רצ"ל שזאת היתה הטענה שהיא כעת בע"ת צרת"ם בשעת תגבורות הסט"א ומעט מע"ט וזכיות שיש בידם הוא חשוב כהרבה שעושים בשעת הרוח' והוא טענ' מופלגת:

שייךעוד לנוסח ההודאה (עיין סי' ס"ו עד סי' ע"ג) דקדוק לשון ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם וכו' מהו לשון עמיד"ה. ויתפרש הדבר עפ"י משאמרז"ל מנין שהקב"ה מתפלל וכו' מאי מצלי יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי וגו' ואכנס עם בניי לפנים משוה"ד והנה אמרורז"ל אצל תפלת האדם אפי' חרב חדה וכו' אל ימנע א"ע מן הרחמים. ואמרו יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד בין לאחר גז"ד והטעם הוא לדעתי דהגם דהגז"ד נגזר בר"ה ויוה"כ עכ"ז אל ימנע האד' א"ע מן הרחמם דכיון שהאדם מתפלל הנה באיתערותא דלתתא אתער עובדא לעילא וכתיב י"י צלך ודרשו רז"ל מה צל כשאתה שוחק וכו' ממילא כשאדם איש הישראלי מתפלל אפי' לאחר גז"ד הנה באיתערותא דלתתא איתער עובדא לעילא ומתפלל הש"י יהי רצון (העליון רעוא דרעוון) שיכבשו רחמי את כעסי וכו' ואכנס עם בני לפנים משורת הדין א"כ אע"פ שהגזר די"ן היה כך וכך הנה כביכול מועלת תפלת הקב"ה להיכנס לפנים משורת הדי"ן ע"כ יפה צעקה לאדם אפי' לאחר גזר די"ן ואפי' חרב חדה וכו' אל ימנע א"ע מן הרחמי"ם דלו יהא שכבר נגזר הדי"ן. הנה ע"י תפלתו יגרום שהש"י יתפלל יהי רצון שיכבשו רחמ"י וכו' ואכנס עם בניי לפנים משורת הדי"ן וז"ש אל ימנע א"ע מן הרחמים דייקא הבן והנה כבר כתבתי לך שלשים ורבעים כשעמדה מלכות יון להשכיחם התורה ולהעבירם החוקי' היה מעט זכיות בדור וכביכול נגזר הדין והתפללו החשמונאים כמ"ש בס' יוסיפין עם שהיתה כחרב חדה מונחת על צוארם כי י"ב אנשים הוי (כמ"ש רש"י בחומש ברכה) נגד רבבות יונים לאין משער עכ"ז לא מנעו א"ע מן הרחמי"ם וגרמו בתפלתם כביכול שהתפלל הקב"ה יהי רצון שיכבשו רחמ"י וכו' ואכנס עם בני לפנים משורת הדי"ן וכבשו הרחמי"ם את הגזר די"ן הנגזר וזה שיתפרש בנוסח ההודא"ה ואתה ברחמי"ך הרבים עמד"ת להם וכו' אין עמיד"ה אלא תפל"ה כמד"א ויעמ"ד פנחס ויפלל:

עפ"יהדברי' האלה נבין מה שנמצ' לרז"ל במדרשיה' שהיתה אז תפלת החשמונאים מי שענ' לשמואל במצפ' הוא יעננו. ומהראוי להתבונן למה יחד"ו את שמוא"ל דייקא בתפלתם ולפי דאמור לעיל יתפרש דהנה כשעלו שם פלשתים להלחם עם ישראל ונאמר שם וייראו ב"י מאוד (דאע"ג דאינהו לא חזי מזלייהו חזי שכבר נגזר הדין וכבר ידעתי פלשתים יונקים מן כוחות הדין ע"כ פלשתים בגימ' י"פ אלקי"ם כידוע הנה) אמרו לשמואל אל תחרש ממנו מזעוק אל י"י אלקינו ויתפלל שמואל וכו' וירעם י"י ביום ההוא בקול גדול על פלשתים מהו הרעם בקול גדו"ל נ"ל לפרש דהכוונה קו"ל גדול היינו תפלת ית"ש דהגם שכבר נתפשטו כוחות הדי"ן ע"י הגזרה. הנה התפלל שמואל ואיתער עובדא לעילא אשר כביכול התפלל הש"י יה"ר שיכבשו רחמי וכו' ואכנס עם בניי לפנים משורת הדי"ן מצד החסד שהיא גדולה. וזהו וירעם י"י בקול גדול על פלשתים אשר יניקתם מן כוחות הדין וזהו שהתפללו ג"כ החשמונאים מי שענה לשמואל במצפ' (כבר התפשטו כוחות הדין כי היה אחר גזר די"ן ואעפ"כ הועיל תפלת שמואל. עורר עובדא לעילא שיתפלל הש"י כביכול יה"ר שיכבשו רחמי וכו' ואכנס עם בניי לפנים משוה"ד) הוא יעננו (ג"כ לעת כזאת והנה גם תפלתם עשה פרי למעלה לעורר תפלת הקב"ה כביכול. וז"ש בנוסח ההודא"ה ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם שהיה צר להם מאד מחמת הגזר דין הנה עמדת להם אין עמיד"ה אלא תפלה ונכנסת להם לפני' משורת הדין מצד החסד קול גדול ע"כ הנס הזה נעשה ע"י הכהנים שהם מבחי' חס"ד לפני"ם משורת הדין נ"ל ותבין לפ"ז מה שסיימו להודות ולהל"ל לשמך הגדול:

שייךעוד לנוסח ההודאה וקבעו שמנ"ת וכו' (עיין בסימן ל"ג) מניינא ל"ל. נ"ל דהנה הברכה העליונה באת בשמן ובמנורה והנה הברכ"ה היא שניתנה לאבות וי"י ביר"ך את אברהם בכ"ל. ביצחק ואוכל מכ"ל בטרם תבא ואברכה"ו ביעקב קח נא את ברכת"י וכו' וכי יש לי כ"ל. א"כ בברכת האבות היא בכ"ל מכ"ל כ"ל שמונ' אותיות ע"כ נקבעו שמונה ימים לברכה והוא תמצא בשמונה ימים קצ"ב שעות מנין בכ"ל מכ"ל כ"ל:

הנהלפי הנ"ל שהברכה בנרות המנורה היתה מברכת האבות שנתברכה בכ"ל מכ"ל כ"ל (וכבר רמזתי לך לעיל שהאור מיוחד לברכה ונרמז בג"ש וירא אלהים את האור כי טו"ב וכתיב כ"י טו"ב בעיני י"י לבר"ך וכו') והנה אברהם ויצחק ויעקב בגימט' נר"ת:

שייךעוד לנוסח ההודאה להודו"ת ולהל"ל (ולא למשת' ושמח' כמו בפורים ועי"ן מסי' קט"ז עד סי' ק"ל) נראה ע"פ מ"ש דהא דתקנו ואמרו חייב אדם לבסומי בפורי"א וכו' הוא ע"פ מ"ש בגמ' ראב"ע אומר יכולני לפטור את כל העולם מן הדין מיום שחרב בהמ"ק וכו' דכתיב שמעי נא זאת עני' ושכירת ולא מיין (ונקראי' אנחנו שכורים בלא דעת דע"ה ניתן בין ב' אותיות א"ל דעות הוי"ה ובהמ"ק ניתן בין ב' אותיות פעלת הוי"ה מקדש אדנ"י כוננו ידיך. מזה תתבונן שהדע"ת תלוי במקד"ש וכיון שאין מקדש בעוה"ר נחסר הדע"ת והוייו כשכורים בלא דעת ושכור פטור מכל המצות) ומקשו והא תניא שכור חייב בכל המצות וכו' והרי הוא כפקח לכל דבריו אלא שפטור מן התפלה ומתרצו מאי יכולני לפטור מדין תפלה. וכתב בס' סמיכות חכמים בשם גדול א' לתרץ הרי ראב"ע סתם אמר מן הדין משמע מכל וכל (וגם לא אמרו בגמ' אל"א) והוא עפ"י מה דאמרו בגמ' ג' דברים מעבירין את האדם ע"ד קונו ואחד מהם דקדוקי עניות ואמרו מאי נ"מ למיבעי רחמי (רצ"ל שצריך האדם להתפלל שלא יבא לידי מדה זו שלא תעבירנו ע"ד קונו ח"ו) וא"כ על כל העבירות אין כאן חוב מיום שחרב בהמ"ק שהעניות מצוי' (כיון שאין בהמ"ק אין הברכה מצוי' והמשתכר משתכר אל צרור נקוב ואין בו קיום כמ"ש חגי הנביא) א"כ אין כאן שום חוב כי העניות מעביר וכו' ואין עונש רק על מה שלא התפלל (שלא יבא לידי מדה זו כמשארז"ל ונ"מ למיבעי רחמי) וכיון שאנחנו נק' שכורים (באין בהמ"ק) הנה שכור פטור מן התפלה א"כ פטורים מכל וכל. וז"ש שמעי נא זאת עני ושכר"ת וכו' הבן הדבר והנה בימי המן הגם שנתחייבו אז שונאיהם של ישראל עכ"ז (כיון שלא היה בהמ"ק) נפטרו מטעם עניות ומטעם שכרות ע"כ לזכר זאת בזמן הישועה נתחייבו במתנות לאביוני"ם ולבסומי בפוריא משא"כ בזמן גזירות היוני"ם הנה אז היה ביהמ"ק ולא היה נקראים עניים (ולא שכורים) וכיון שנתחייבו שונאיהם של ישראל לא היה מקום לפטור אותם מן הדין לולא רחמיו ית"ש כענין שכתבתי לעיל בנוסח ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם וכו' ע"כ גם בזמן הישועה לא נתחי יבנו במשתה ושמחה בשר ויין רק להודות ולה"ל והוא הודא' לתוקף הנס. הבן:

שייךעוד לנוסח ההודאה כשעמ' וכו' על עמך ישראל תקנו לומר ע"ל עמ"ך ישראל (משא"כ בההודאה דפורים כשעמד עליהם וכו' עיין סימן קמ"ט עד נ"ו) מובן עפ"י מ"ש בפסוק ועתה ישראל שמע אל החוקים וכו' לשון ועת"ה אתה זמן בא לשלול. והנראה לפרש עפ"י מ"ש הרב הקדוש בעל חס"ל וזה תוכן דבריו שאין לישראל להתעסק בפלוסופיא ובחכמות חיצוניות והוא בהתבוננות במשל איש אומן צורף עושה כלים יפים הנה מתגדר במלאכתו ומפארים אותו איך הוא צורף אומן שיודע ומשכיל לעשות כלים נאים כאלה הנה כל מה שמתאמץ יותר בעשיית הכלי כסף תגדל שמו ביותר במלאכת הצריפ' ומפארים אותו על ככה צור"ף מופלא. והנה אם הצורף יודע לחפור הכסף מבין רגבי האדמה לא תגדל שמו במלאכת הצריפ' כי המלאכה הזאת היא שייכת לכפריים ולעובדי האדמה אשר אין להם יד ושם באימנות דקים כמלאכת הצריפ' כ"ה הענין הש"י יצר את האדם בחכמה והחכמה בה יתעלה האדם מן שאר הבעלי חיים הבהמות והחיות והעופות. והנה אם האדם מברר איזה דבר עולמיי על ידי חקירת שכלו וחכמתו הנה הוא מותר האדם מן הבהמה. אבל יתעלה מעלת ישראל שנתן להם הש"י תורתו חכמה אלקית אורייתא מחכמה נפקת וכל החכמות המה כאין ואפס ובטלים אצל' ומשרתים אל וכשפח' אל גבירתה. והנה איש הישראלי לא יתגדר בשם ישרא"ל בהיותו עוסק בחכמות חיצוניות כי זה הוא רק מלאכת הכפרים מותר האדם מן הבהמה אבל גדר שם ישראל הוא כל מה שיעסוק ויעמול יותר בתורה ומצות תגדל שמו הישראלי הבן הדבר וזה שפירשנו ועת"ה ישרא"ל רצ"ל הנה כעת כבר אתה למעלה ממדריגת שאר בני אדם שאין להם רק מותר האדם מן הבהמה. ותגדל שמם אד"ם ע"י חקירות שכליית אנושיית. אבל השם ישרא"ל אין לו עילוי רק בעסק התורה ומצות וע"כ ועת"ה ישראל כיון שכעת אתה נקראת ישראל אין לך שבח ועילוי במלאכ' הכפריים רק ושמע אל החוקים ומעתה תתבונן נוסח ההודאה כשעמד' מלכות יון הרשעה (להגביר חכמות חיצוניות ולהשכיח התורה) וז"ש על עמ"ך ישרא"ל אשר עיקר גדר שבחם הוא בעסק התורה ומצות אשר בזה תגדל שמם הישראלי והנה הם רצו להשכיח התורה ולהגביר חכמות החצוניות הנה עמדו על עמך ישראל דייקא הבן:

שייךעוד לנוסח ההודא"ה. וקבעו שמונת ימי חנוכ"ה וכו' אבאר לך עוד טעם לקריאת שם חנוכ"ה (עמש"ל מסימן צ"ח עד סימן ק"ז) הנה התנבא זכריה (סוף הנביאים ועוררתי בני ציו"ן על בניך יו"ן הנה התנבא על הנס דחנוכ' כמו שמארז"ל בפסקתא וז"ל ולמה מדליק נרות בחנוכ"ה אלא בשעה שנצחו בניו של חשמונאי הכה"ג למלכות יו"ן שנא' ועוררתי בניך ציו"ן על בניך יו"ן וכו' הנה יש להתבונן למה אמר בניך ציו"ן ולא בני ישראל וכיוצא אבל הוא מה שכתבתי לך שלשים שהנס הנעש' בהארת האור הנסיי הוא מן אור הגנוז. ונעשה בהפסקת הנבואה והוא חינוך לגאולה האחרונה שיתגלה האו"ר הגנוז במילואו וטיבו ואדם צופ' בו מסוף העולם וע"ס ונבאו בניכם ובנותיכם והנה אמרז"ל אותיות מנצפ"ך מוכנים לגאולות כ' כ' בו נגאל אברהם אבינו ל"ך ל"ך וכו' פ' פ' בו נגאלו אבותינו ממצרים פ"קד פ"קדתי צ' צ' בו עתידין להיגאל צ"מח צ"דיק והנה להיות האור הזה בקבע לדורות ליהנות מאור"ו כל ימי משך גלות האריך הזה עד כי יצמא צמ"ח צדי"ק (ע"כ קראו לימים האלה חנוכ"ה חינוך לגאולה האחרונה שתהי' ע"י אות הצדי"ק) ע"כ תמצא ציו"ן נוסף אות צ' על אותיות יון להורות שהנס הזה הנעשה באור הניסיי במפלת יון היא יהיה לסייע ולהאיר עד כי יצמח צמח צדיק וזהו ועוררתי בניך ציון על בניך יו"ן וזהו שתמצא חנוכ"ה בגימ' פ"ט הוא מספר הסוכם למספר צ' הנה עם הכולל מספר צ' ע"כ כוונת מרן זלה"ה להדלי"ק נר חנוכ' להדליק יכוין עם הכולל עיי"ש וזה שתיקנו בנוסח ההודאה וקבעו שמונת ימי חנוכ"ה ולא אמרו שמנ"ה רק שמונ"ת לשון כולל הבן:

שייךעוד לנוסח ההודא"ה. ואתה ברחמי"ך הרבים וכו' אמרז"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה וכתב הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה בשם ס' ארץ צבי אין בעל הרחמים פוגע אבל מדה"ד פוגע וז"ש בנוסח ההודאה ואתה ברחמי"ך הרבי"ם עמדת להם בעת צרת"ם. היינו בעת שהי' מה"ד שולט אלקים מילוי ההי"ן בגימ' צר"ה ואז חלילה פוגע בנפשות ע"כ אתה ברחמי"ך הרבים וכו' שנתהפך מה"ד למה"ר והנה כתבו סגולה לזה ע"י צדקה שמהפכת מה"ד למה"ר ע"כ תקנו להרבות בצדק' בחנוכ"ה (כמו בפורי"ם שאמרו ג"כ בנוסח ההודאה ואתה ברחמיך הרבי"ם) בין והתבונן: