ובזהיצדק מה שאמרה לאה אמנו בלידתו ובקרא' שמו יששכר הנה אמר' נתן אלקים שכר"י אשר נתתי שפחתי לאישי הנה לכאורה יותר היה צודק לומר שכר הדודאי' כמ"ש ליעקב שכר שכרתיך בדודאי בני אבל הוא הנרצה ע"פ דברי הרמב"ם שהתנצל עצמו על מה שלמד גם בשארי החכמות אמר שלקחם רק לרקחות ולטבחות ולשפחות ולאופות להראות יופי הבת המלך היינו התור"ה שכל החכמות הם שפחות ועבדים אלי' ועובדים עבודת"ה ע"כ אמרה לא"ה אמנו בלידת יששכ"ר עמוד התור"ה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחת"י לאישי ניתן לי מדה כנ"מ בן כזה אשר ממני תצא תורה אשר כל החכמות הם שפחות אלי' ועבודי' עבודתם הבן:

והנהאיפסקא הילכתא מזוז"ה בימין ונר חנוכה בשמאל כדי שיהא מסובב במצות והנה אם נעשה בהיפוך יהי' ג"כ מסובב במצות אבל להיות מצות מזוזה מצוה ישינ' באה מפורשת מסיני הנה כבר קנתה מקומ' בימין ומצות נר חנוכה היא מחודש שהמציאו אותה חז"ל בבית שני הנה הוא בשמאל. והנה הימין נק' בכ"מ דרו"ם והשמאל צפו"ן כידוע ומעתה אדרוש לך הפסוק הנ"ל כמין חומר הדודאים נתנו ריח. כדרשת חז"ל הדודאים נתנו ריח טוב בעולם שבסיבתן נולד יששכר. והנה עיבורו בחג השבועות ולידתו בחנוכה בכסל"ו ע"כ נתגלגל הדבר אשר נולד על פתחינו כל מגדי"ם רצ"ל יש לנו ע"פ פתחינו כל מיני מתיק' היינו מזוז"ה ונר חנוכ"ה חדשי' וגם ישנים היינו מצוה ישינה עם המחודש"ת (וריעי) צפנת"י לך מוכרח אני להעמיד לך המחודשת בצפו"ן. כי הישינ' קנת' מקומה לדרום ואני רוצה להיות מסובב במצותיך ע"כ אעמיד נ' לצפון וזהו דודי צפנת"י לך הבן

הג"ה אומר לך פרפרת תיקנו שלשה לשונות בהודא"ה. רב"ת את ריבם דנת את דינם נ"קמת את נקמתם ר"ת ג' לשונות הללו רד"נ. הוא כר"ת ד"ודאים נ"תנו רי"ח::.

ע"פהדברים האלה נחמד הדבר להשכיל ע"פ מ"ש מרן האריז"ל יששכ"ר הוא בחכמ"ה הנה תבין היונים הרשעים רצו לבטל חכמה הקדושה חכמת התורה ולהגביר חכמות החיצוניות חכמת יון (היא קליפת שר המשקים כמ"ש במאמר הלל והודא' עיי"ש) הנה נעשה הנס בנר מצו' ותורה אור בכסל"ו יום הלדת את יששכר היא בחכמה. חכמ"ת התורה הבן:

קביעותימי חנוכ"ה תמיד בפ' מק"ץ (הנה נתבאר במקומו כמה טעמים וכאן נכתוב השייך לענינינו מענין קדושת שבט יששכ"ר מתקני המועד הזה) ואען ואומר דהנה יעקב אבינו כשנאבק עמו המלאך נגע בכף ירכו (ועי"ז נפגם מדת הוד אשר לזה ניתנו ימי חנוכ"ה לתקן מדת הוד ע"כ ניתנו להודו"ת ולהל"ל כאשר כתבתי לך כ"פ) הנה המלאך בא לקטרג. על מה שאמר וכל אשר תתן לי עש"ר אעשרנ"ו לך ולא עישר עדיין את הבנים. עמד יעקב אז ועישרן. ונפל הגורל על לו"י. שיהיה הוא המעשר קדש לי"י. כמבואר כל זה בדברי חז"ל ובתרגו' המיוחס ליונתן ע"כ תבין בזה דבימי הנס דחנוכ"ה שנעשה לתיקון ההו"ד שנפגם ע"י הס"מ שנגע בכף ירך יעקב. הנה נעשה הנס ע"י כהני"ם בני לו"י הוא אשר עלה אז למעשר קדש לי"י והנה מצאתי בספרי הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה אמר בשם הגדולים הרי יעק"ב נדר עש"ר אעשרנ"ו ב' עישורים היינו חומש (ומז' למדו בתקנת אושא המבזבז אל יבזבז יותר מחומש) ואמרו תשלומי החומ"ש הוא יששכ"ר. הנה נתקדשו שניהם לו"י לעבודה. ויששכר לתורה והנה לפי מש"ל זמן הלדת יששכ"ר היה בכסל"ו ימי חנוכה והנס נעשה ע"י הכהנים בני לוי דהנה היונים באו לבטל את ישראל מן התורה ועבוד"ה והפועל ישועות התנוסס עם ישראל בימים ההם בזה"ז. וחזרו בני לוי לעבודתם. ובני יששכר לתורתם הן המה הב' שבטים שהפריש יעק"ב ב' עישורים היינו חומש וקבעו הימים להודו"ת ולהלל לתיקון ההו"ד שנפג' על ידי הס"מ בהאבקו עם יעקב על שאיחר הנדר ולא הפריש עדיין העישורים וכנ"ל) הנה קביעות הימים הם תמיד בפ' מק"ץ כתב בפ' הזאת וחמש את ארץ מצרים עיין בתרגום המיוחס ליונתן פירש שצוה יוסף להפריש חומש. ע"כ קביעות ימי הנסים הללו שניתקנו ע"י לוי ויששכר שהם בסוד החומש הוא בפ' מק"ץ דייקא. ועוד יתבאר אי"ה להלן ענין לוי ויששכר:

התחלתימי הנסים הללו ביום כ"ה כסל"ו דייק' לאחר שעברו מן החדש כ"ד יום ובכל יום כ"ד שעות. ולא במקר' הוא. ואען ואומר. אמרו רז"ל בגמ' ברכות מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכ' בלב"ד והנה מה שיש לדקדק על מאמרם זה א' מהו הכוונ' שאין להקב"ה בעולמו אלא וכו' הלא לי"י הארץ ומלוא' ב' ולמ' אמרו ד' אמו"ת דייקא ג' מהו הכוונ' בהוספת תיבת בלב"ד שהוסיפו בדבריה' ז"ל וכתבנו שם בחידושינו על הגמ' ידוע הדבר דבבית ב' קרא אשכחו ודרשו והרחיבו את המזבח עד שהיה מקום המערכ' חוץ היסוד והסובב) כ"ד על כ"ד אמה. היינו תקע"ו אמות מנין הבריתות שנכרתו על התור' עיין בגמ' סוט') ה"ס הייחוד יסו"ד מלכו"ת בגימ' תקע"ו. והנ' ד' אמות של הלכ' שהאדם קובע לעצמו לתור' הכוונ' ד' על ד'. וכן קביעות מקום לתפל' (עיין בדברי הראשונים פסקו כן להלכ') דבבציר מהכי לא נק' בי"ת לענין מזוז'. ובתי ערי חומ' ועורכי מלחמ'. והנ' ד' אמות על ד' אמות יש בהם תקע"ו טפחים נרמז ג"כ בזה הייחוד הנעש' ע"י התור"ה והנ' ז"ש מיום שחרב בית המקדש (ובטל עבודת המזב"ח ובטל הייחוד בעוה"ר הנעש' ע"י העבוד"ה כמרומז בשיעור אמות המזב"ח כנ"ל הנה) אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכ' בלב"ד היינו הייחוד הנעש' ע"י התור"ה הנרמז בד' אמות כנ"ל:

ובזהתמצא טוב טעם ודעת ג"כ מ"ש במשנה חסידים הראשונים היו שוהים שע"ה אחת ומתפללים כדי שיכוונו את לבם למקו"ם (במשנ' שבגמ' הגירסא שיכונו את לבם לאביה"ם שבשמיים) וכתב רבינו יונה שע"ה דוקא כדמשמע בגמ' עיי"ש וטעמא בעי למה דייקא שע"ה. וע"פ דרכינו הנ"ל יתכן. דהנ' אמרו בתוספתא ובירושלמי. כ"ד עונות יש בשע"ה וכ"ד עיתי"ם בכל עונה א"כ יש בשע"ה תקע"ו עתי"ם:

והנההחסידים הראשונים ברצותם להשלים הייחוד של עבודת המזב"ח ובתפל' שהוא במקום עבוד"ה עשו הכנה לכוונ' לתפל"ה שיעור שע"ה לכוין ג"כ אל הייחוד תקע"ו כנ"ל:

ובזהתבין ג"כ מה דהרי"ף ז"ל תפס הגירסא הנדפסת לפנינו במשניות ושינה הגירסא שבמשנ' בגמ' היא שיכונו את לבם לאביה"ם שבשמי' והוא ז"ל שינה והביא גירסת שיכוונו את לבם למקו"ם ונרא' לפרש ע"פ הנ"ל דהרי"ף ז"ל רוח י"י דיבר בו דהגם דבכמ' מקומות מכנים רז"ל להש"י בשם מקו"ם עכ"ז טעמא בעי בכ"מ למה מכנים בשם מקום במקום הנרצ' להם בתואר הזה ובכאן נימא דהרי"ף ז"ל ס"ל כתר"י שע"ה דוק' ומכוונים בשיעור שע"ה בכוונת המקו"ם של העבוד' בביהמ"ק דהיינו כ"ד על כ"ד בג' מ' תקע"ו כמו כן מכוונים בעיתותי השע"ה שהם ג"כ כ"ד פעמים כ"ד כחושבן המקו"ם של העבוד"ה וז"ש כדי שיכוונו את לבם למקו"ם דייקא. וכן בקביעות מקו"ם לתפל' כתבו הפוסקים ד' אמות על ד' אמות הוה מקו"ם אחד והוה ג"כ כ"ד טפחים על כ"ד טפחים הנה הוא ג"כ כוונ' הנ"ל וזהו ג"כ פירוש היו שוהים שע"ה (דייק') כדי שיכוונו את לבם (בשיעור הזמן) למקו"ם (בכוונת המקו"ם):

וזהג"כ מה דאמרינן בגמ' כל הקובע מקו"ם לתורתו אויביו נופלים תחתיו. הנה קביעות מקום. הוא בכוונ' הנ"ל תקע"ו טפחי' לרמז היחוד הקדוש יסו"ד מלכו"ת והנ' כשמתהוו' הייחוד הקדוש אזי יתפרדו כל פועלי און כי כשזה קם זה וכו' ע"כ אויביו נופלים ע"כ תבין בזה ג"כ הנאמר בבנ"י יששכ"ר כשבאו להמליך את דו"ד (דכתיב בי' יד"ך בעורף אויבך. ואויבי תתה לי עורף וכו') ומבנ"י יששכ"ר יודע"י בינ"ה לעתים וכו' היינו בנ"י יששכ"ר הקובעים מקו"ם לתור"ה שהוא כ"ד פעמים כ"ד כנ"ל לרמז הייחוד. הנה הם יודעי בינ"ה ג"כ כוונת העתי"ם בשע' ג"כ כ"ד פעמים כ"ד לרמז הייחוד הנ"ל ונאמר זה הפסוק כשבאו להמליך את דו"ד שהוא מרכב' למלכו"ת שמים לייחד אותה עם יסו"ד צדיק. ותבין לפ"ז דוי"ד בד"ה הוא מלא י' בגימ' כ"ד. ודי בזה ויתבאר לך להלן עוד מענין בני ישככר יודעי בינה לעתי"ם:

ע"פהדברי' האל' תבין מאמר רז"ל ב"בתרא ושמתי כדכ"ד שמשותיך מהו כדכ"ד פליגי בה תרין מלאכי ברקיע ותרין אמוראי בארעא ח"א שה"ם וח"א ישפ"ה. אמר הקב"ה ליהוי כדי"ן וכדי"ן עיי"ש ברשב"ם. דזהו לשון כדכ"ד כדי"ן וכדי"ן הנה כל הרואה משתומם הנה הש"י אמר לישעי' בהבטח'. ושמתי כדכ"ד וכו' ובדורות האחרונים איפלגו תרין אמוראי מהו כדכ"ד שהבטיח הש"י הנה נאמר שזהו לשון כדכ"ד לשון כדי"ן וכדי"ן והוא לכלא וגם יש להתבונן באיז' סברא וראי' איפלגו האמוראים. אבל אגיד לך את אשר עם לבבי דהנ' משחרב ביהמ"ק וא"א לעבוד עבודת המזב"ח שנרמז בו יסוד הייחוד כ"ד אמות על כ"ד אמות מספר הייחוד יסו"ד מלכו"ת כמש"ל הנה אנחנו משלימים בצד מה ברמיזת הטפחי"ם של קביעו' מקום לתור' (ולתפל') כ"ד טפחים על כ"ד טפחים (כמ"ש דוד. הנה טפחו"ת נתת ימי) וכן בכוונות עתו"ת השע"ה שהוא ג"כ כ"ד פעמים כ"ד (וכמ"ש הכתוב משגב לעתו"ת וכו' בידך עתותי וכו') ובכוונ' הזאת הוא למען הייחוד השלם יסוד מלכות כנ"ל הוא הבשור' שבישר הש"י ע"י ישעי' ושמתי כדכ"ד שמשותיך רצ"ל אור"ך רצ"ל בזכות אשר עסקו בגלות בכוונת הייחוד להשלים בצד מה ענין עבודת המזבח בכוונות קביעו"ת מקו"ם וכוונת עתותי השע"ה. שהכל הוא בכוונ' כ"ד פעמים כ"ד מזה יבא לך אור"ך לעתיד ב"ב (ונזכ' לראות שערי ירושלים שיהיו מאירים לכל העולם כפנס כמשארז"ל) בבנין אבני' טובות אשר יקראו בשם כדכ"ד מטעם הנ"ל והנ' האמוראי' דפליגי מהו כדכ"ד כוונתם הוא הגם דהש"י יקר' להאבנים טובות הללו כדכ"ד. מטעם הנ"ל להורות דזה בזכות ישראל שעסקו בכוונת הייחוד גם בימי עניים ומרודם. אעפ"כ בעל כרחך יש מציאות להאבן הטוב הזה בעולם ואין כל חדש תחת השמש (וע"כ כתיב ושמתי כדכד שמשותיך וכו' להורות דתחת השמש הוא במציאות) ע"כ איפלגו אמוראי מהו אותו האבן וכ"א טעמו ונימוקו עמו. דהנ' האבני' הללו אשר שמם יקר' להם כדכ"ד הנה יהיו בזכו' ישראל שעסקו בענין הייחוד יסו"ד מלכו"ת כנ"ל והנה ידוע יוסף ובנימי"ן הם בסוד תרין צדיקים יוסף בסוד צדיק עליון יסוד דדכורא. ובנימי"ן צדיק תחתון בבחי' מלכות שמים. והנה האבנים שלהם על החשן היו. שה"ם ליוסף וישפ"ה לבנימי"ן הנה בהא פליגי. כיון דיהי' האבן הטוב בזכות עסק הייחוד יסו"ד מלכו"ת צדיק עליון וצדיק תחתון הנרמזי' ביוסף ובנימין מר סבר ודאי יהי' האבן הטוב שה"ם שהוא אבן של יוסף ומ"ס ישפ"ה שהוא אבנו של בנימי"ן. אמר הקב"ה ליהוי כדי"ן וכדי"ן הבן מאד כי קצרתי ויראתי להרחיב הדיבור ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו ועיין עוד בסמוך:

ועפ"זתבין מה שדרשו חז"ל בפסוק שאחר זה הפסוק (ושמתי כדכ"ד וכו') הוא פסוק וכל בני"ך לימודי י"י ורב שלום בניך הנה דרשו חז"ל ת"ח מרבים שלום בעולם שנא' וכל בניך לימודי י"י ורב שלום בניך. אל תקרי בניך אלא בוני"ך הנ' מהראוי להתבונן למה הוציאו המקרא מידי פשוטו ודרשוהו באל תקרא וגם ע"פ פשוטו לא נדע מהו וכל בניך לימודי י"י וגם דרשת חז"ל מרבי' שלום לא נדע דהל"ל עושי"ם שלו"ם והנ' רוח י"י דיבר בו בהרב הגדול החסיד מהר"ש אלגאז"י בספרו הנכבד אהבת עולם כתב שיצא לרז"ל דרשתם זה מן סמיכות הפסוק לפסוק שלמעלה ושמתי כדכ"ד וכו') שפירשו בו דפליגי תרין אמוראי מהו כדכ"ד ואמר הקב"ה ליהוי כדי"ן וכדי"ן וזה קאמר הנביא תיכף בסמוך וכל בניך לימודי י"י רצ"ל בניך המה כביכול לומדים את הש"י לעשות כדי"ן וכדי"ן. שמסכים הש"י לעשות ככל הדיעות ורב שלום בני"ך הנ' בני"ך השני מיותר ע"כ דרשו בו בוני"ך שהן המה הבונים עם המלך במלאכתו שיעש' הקב"ה הבנין כדין וכדין ותהי' הריבוי בשלו"ם לבל יהי' מחלוקת ופלוגתות ביניהם א"כ הן המה הבונים בשלו"ם. עיי"ש עוד בדברי קדשו של הרב הגדול הנ"ל:

ולדרכינוהנ"ל ימתקו מאד הדברים דלפי מ"ש הנה תוכן פלוגקתם הוא. אם שה"ם אבנו של יוס"ף הרומז ליסוד דדכורא אם ישפ"ה אבנו של בנימי"ן הרומז לצדיק תחתון יסוד דנוק' מלכו"ת והנ' שניהם נק' שלום (סוד המשים שלו"ם בבית) שלמ"א עילא' ושלמ"א תתא' כנודע והנה הקב"ה מסכים על ידם לעשות כדין וכדין הנה הם מרבי"ם שלו"ם כי על ידם בא הבנין בריבוי שלום והמ' נקרא בוני"ם בשהם וישפ' בריבוי שלו"ם תרין שלומי"ן הבן הדבר:

ואגבאודיעך עוד לפי קבלת חז"ל אל תקרי בני"ך אלא בוני"ך הנה נחס"ר' אות הו' כן דברי נבוא' שהוא בחי' תור' שבכתב (שניתן לכתו') ונמסר' בתור"ה שבע"פ כעין כל קר"י וכתי"ב) הבן ברמז אות הו' הוא דרגא דיסו"ד והנ' הו' נמסר' לתור' שבע"פ מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה. כ"י כ"ל (בגימ' יסו"ד) בשמים ובארץ מתרגמינן דאחיד בשמיא וארעא והנ' הם השה"ם וישפ' שרמזנו וכבוד אלקים הסתר דבר והשם הטוב יכפר בעדינו ולא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:

ומעתהאחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת הבוא נבוא אל פתח הקדום בהתחלת דרשותינו למה נעש' הנס בכ"ה לחדש דייקא דהנ' נעש' הנס ע"י הכהני' בני לו"י. הן המה הנתונים למעשר קדש לי"י לגרום הייחוד ע"י העבוד"ה על המזב"ח שהוא בבחי' כדכ"ד כ"ד פעמים כ"ד וכמש"ל. ונעש' הנס בחדש כסלו דייקא שהוא החדש של תולדות יששכר. הוא הנתון לעישור ב' הוא חומש קדש לי"י לגרום הייחוד ע"י התור'. קביעות ד' אמות של הלכ' בבחי' כדכ"ד ג"כ כנ"ל כ"ד פעמים כ"ד (וכן בהכנ' דרב' של החסידי"ם לתפל' שע"ה דייקא ג"כ בבחי' כדכ"ד כנ"ל והנה היונים הרשעים רצו לבטל הייחוד ורצו לבטל את ישראל מן התורה ועבודה והנה הפועל ישועות האיר להם בנס אור נסיי מן אור התורה נר מצו' ותור' אור חכמת התורה רמוז' בשמן ובמנורה כאשר כתבתי כ"פ הנה נתהוו' הנס בביאת יום כ"ה לחדש הזה אחרי עבור מן ימי החדש כ"ד ימים כ"א מן כ"ד שעות לרמז לישראל ענין הייחוד כ"ד פעמי' כ"ד (ושמתי כדכד שמשותיך) תקע"ו יסו"ד מלכו"ת. וחזר' עבוד"ת בני לו"י למקומ' למזבח אשר לפני י"י שהוא בחי' כדכ"ד ותורת יששכר בישיבת הסנהדרין אל מקו"ם קביעותם ללמד הלכות לבני ישראל. שהוא ג"כ בבחי' כדכ"ד כנ"ל והשם הטוב יאר פניו אתנו סלה. ונזכה במהר' לראות בנין שערי ירושלים בכדכ"ד ואבני אקדח ב"ב אמן:

ע"פהדברים האלה יש ג"כ לפרש בגמ' כפשוטו. דמקש' מאי חנוכ"ה מהו השם חנוכ"ה. ומפרש דת"ר בכ"ה כסלו יומי דחנוכ' תמניא אינון וכו' היינו שהית' בכוונ' מכוונת דוקא יום כ"ה להאיר המנור' אז ולרמז על עתיד ב"ב ושמתי כדכ"ד שמשותיך וכמש"ל וכב' דברתי בזה וזהו חנוכ"ה חנ"ו כ"ה ואתה הרחב הדברים:

ע"פכל הדברים האלה. אפרש לך רמיזת הפסוק. ויהי י"י משגב לד"ך משגב לעתו"ת בצרה יתפרש הענין על הנס דחנוכ"ה שהתפלל דו"ד שיהי' הש"י משגב לד"ך היינו כשיעברו הכ"ד ימים מן חדש כסל"ו (בימי החשמונאים) ויתהוו' קביעו' מקום לתור"ה ולעבוד"ה כמש"ל בסוד הכתוב ושמתי כדכד וכו' משגב לעתו"ת בצר'. עתות בגימ' לו"י יששכ"ר שעמדו למשגב ולמשען עמוד התור"ה של יששכר ועמוד העבוד' של לו"י שהפריש' יעקב לשתי מעשרות כמש"ל והמ' היו משגב לעתו"ת היינו ע"פ המבואר בס' קרנים ופי' דן ידין כביכול בתיקונם עליונים הנק' תיקוני דיקנא קדישא יש תתע"ו נימין עיי"ש. והנה אז נתעורר הי"ג מדות של רחמי' של הדיקנא קדיש' אשר יש בהם כביכול תתע"ו (כמו שכתבו הקדושים הנ"ל) מנין לו"י יששכ"ר לבטל קטרוגו של הס"מ אשר נאבק עם יעק"ב ונגע בכף ירכו. והן עתה בעת הישועה נשלמ' המרכב' שלימ' על ידם מרכב' הקדושה אברה"ם יצח"ק יעק"ב רח"ל בגימ' תתע"ו (לו"י יששכ"ר) ד' רגלי המרכב' הנשלמ' ע"י הארת תתע"ו נימין של הדיקנא קדיש' וכמ"ש בגמ' היכן צונ"ו. הנ' לחד מ"ד שאל אבי"ך ויגד"ך היינו אבותיך אברהם יצחק יעקב עם אם הבנים רחל. זקניך ויאמרו לך היינו הזקן כביכול תתע"ו נימין דדיקנא קדיש':

ומעתהתבין מ"ש האריז"ל לכוין בהדלק' הנרו"ת בחנוכ"ה י"ג מדות של רחמים תיקוני דיקנא קדישא שהאירו ברחמים אז לישראל ע"י לו"י ויששכר עמודי התור"ה ועבוד"ה שחזרו לישראל וג"כ תבין מ"ש האריז"ל לכוין בתיבת להדלי"ק בגימ' ג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ע"ה שיומשכו לשם ב"ן מלכו"ת הנק' נ"ר כמ"ש בדו"ד שהוא מרכבה למלכו"ת ולא תכבה את נר ישראל הנה הוא סוד המרכבה שלימה שכתבתי לך אברה"ם יצח"ק יעק"ב רח"ל כמש"ל וכל דברינו בדרך אפשר. והשם הטוב יכפר בעדינו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:

והןהיום בנס דחנוכ"ה הנה התנבא דוד עליהם כהני' אלביש ישע (כהני' משבט לוי) אלביש ישע שהישועה באת על ידן. וחסידי' (משבט יששכר תלמידי חכמים כי לא עם הארץ חסי"ד ותמצא ביוסיפין אשר העם אשר היו עם החשמונאי"ם קרא אותן בכל מקו' עדת החסידי"ם וכן הגוים והמוסרים קראו אותן עדת החסידי"ם) רנן ירננו שם אצמיח קר"ן לדו"ד היינו יוצמח מן הקרן של אותיות דו"ד המילוי שהם הריוח מן הקרן והם אותיות ל"ת י"ו ל"ת שהם בגימ' עתו"ת (תתע"ו) וזה הוא רמז הפסוק שכתבנו לעיל סי' ו' ויהי י"י משגב לד"ך אחרי כ"ד ימים שכתבנו לעיל ואח"כ משגב לעתו"ת וע"כ קיי"ל להלכה נר חנוכ"ה בשמאל היינו צפו"ן וכמש"ל בפסוק הדודאים נתנו ריח וכו' דודי צפנת"י לך בצפון צפו"ן (בנון רבתי דאי"ק) בגמ' עתות וכמ"ש בסוד משארז"ל כל הנותן מטתו בין צפו"ן לדרום הוויין לי' בנים זכרים שנא' וצפינ"ך תמלא בטנ"ם מילוי בט"ן כזה י"ת י"ת ו"ן הוא ג"כ תתע"ו ובנים הנה במזלא (נוצר ונק') תליא מלתא שכר פר"י הבט"ן פרי של בט"ן היינו המילוי בגימ' תתע"ו הבן היטב והמשכיל ע"ד יבי"ן היטב שבהארת מצוה זו יכולין לעורר רחמי' בבני חיי ומזוני ופקידות עקרות ע"י הארת י"ג מדות של רחמים ודוד רמזם בידך עתות"י הצילני מיד וכו' ואח"כ אמר האירה פניך על עבדך רמז לנ"ר חנוכ"ה ותבן הרמיזות האלה:

וישמעאלקים אל לא"ה ותהר ותלד ליעק"ב בן חמישי ותאמר נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכ"ר. יש להתבונן מהו וישמע אלקים אל לא"ה שלא נתבאר מה אמר' ומה התפלל' (וגם חז"ל דרשו בזה ולפי הפשט לא נדע) ונראה ע"פ משארז"ל מיום שברא הקוב"ה את עולמו לא הי' אדם שהודה להקב"ה עד שבאה לאה והודת"ו שנא' הפעם אוד' את י"י ומהראוי מהו הרבותא של לשון הודאה שהמציאה לאה והוא דהנה לשון הודאה בלה"ק הוא על תוס' טובה יתירה על הבטחה או יותר מן העולה על הדעת והמחשב'. והנה לא"ה לכי מה שעלה על דעתה שלא יגיע לחלק' רק ג' בנים והנה בלדת' בן הרביעי הנה הוא תוס' טוב"ה המציא' לשון הודא"ה להודות להש"י בלשון הזה על תוס' טובתו והנה המועד הזה ימי חנוכ"ה ניתקנו להודות ולהלל דהנה הם תוספת וטוב' יתירה על ההבטחה והעול' על הדעת דהנה האור הגניז ששימש ל"ו שעות בששת י"ב גנזו הקב"ה. צדיקים לעתיד לבא היינו אחר הגלות נגלות מלך משיחנו בהשתלם גלותא בתרא' דאדום אז יתקיים א"ז יבקע כשחר אור"ך ונלוו גוים רבים אל י"י ויאמרו בית יעקב לכו ונלכ' באור י"י והנה לזה האור אנו מחכים ומצפים והנה תוספת טוב"ה עשה הש"י עם עמו עוד בהיותם בגלו"ת יו"ן שרצו לבטל מהם תור"ה או"ר התנוסס הש"י עמהם בהגלות אליהם או"ר נסי"י הוא מהארת והתנוצצות או"ר הגנוז בתורה כאשר אמר הרב הקדוש מהר"פ מקארעץ זצוק"ל שע"כ תקנו לזכרון ל"ו נרות כנגד השעו' ששימש החור במ"ב. והנה הוא תוס' טוב' יתיר' על ההבטח' לעתיד האור הזה ניתקן לדורות ברוה"ק אשר בימי' ההם בזה"ז עוד כל ימי גלותיני הארוך הזה אנחנו נהנים מהתנוצצות האור להאיר עינינו בתורת"ו ולהשיב את נפשינו בגלות הארוך עד אשר יקויים ויאמר אלקים יה"י או"ר זה אורו של מלך המשיח כמשארז"ל. וכיון שהאור הנסיי הזה היא תוס' טובה ע"כ ניתנו הימים להודות ולהלל כי הודאה היא על תוספת טוב"ה שהמציאה לאה אמנו בלידת יהוד"ה על התוספת טוב"ה כמ"ש:

והנהלפי מש"ל בפסוק הדודאים נתנו ריח שלפי החשבון נראה שהי' לידת יששכר בכסלו ימי חנוכה והוא עמוד התור"ה אור מאיר עיניהם של ישראל בתורתו ונולד בימי' האלה זמן הארה לישראל מן גניזת או"ר התור' והוא תוס' טובה לישראל ע"כ ניתקן הודא' בימים האלה. וממילא לפ"ז יצדק הפסוק הנ"ל כפשיטו וישמע אלקים אל לא"ה שהמציא' לשון הודא"ה על תוס' טוב"ה ותהר בחג השבועו"ת כמש"ל ותלד ליעקב ביחי' האלה ימי ההודא"ה את יששכר אשר על ידו יתגלה אור תורה לישראל בכ"ז ועידן הבן:

הנהלפי מ"ש לידת יששכ"ר בחנוכ"ה. הנה שמו מרמז י"ש שכ"ר אשר עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות הן המה הצדיקים העוסקים בתורה ע"כ בשם יששכ"ר שהוא עמוד התור"ה נרמז י"ש שכ"ר. והנה לפ"ז הנ' זמן ההדלק' של הנרות שתקנו הסנהדרין בני יששכר מצות' משתשקע החמ' וכו' שהוא סמוך לזמן מנח"ה כבר ידעת שהנר מצוה רמז לאור תורה והנה הבעלי תורה י"ש שכ"ר לפעולתם והנה כבר ידעת מ"ש האריז"ל בענין ש"י עולמות אור מימינא של הכסא מנח"ה משמאלא. ע"כ תיקנו בנר מצוה הלזה אור סמוך למנחה אור מנחה המה המה י"ש להנחיל אוהבי יש ועיין בסמוך:

עודאומר לך בענין יששכ"ר י"ש שכ"ר. הנה תקנו הסנהדרין במצוה הזאת מהדרי"ן ומהדרין מן המהדרין (לא אמרו ותיקים או מדקדקים רק מהדרין וכבר כתבנו טעמים בזה) אומר לך המצטרך במאמר הזה הנה קיימו וקיבלו חז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי י"ש. והנה כבר כתב הרב הגדול חיד"א זלה"ה בשם הגאון ר' ליב זינציל ז"ל ענין מספר ש"י להיות תרי"ג מצות הם וז' מצות דרבנן ס"ה כת"ר והנה מכל מצוה נברא מלאך והמלאך הוא שלישו של עולם כמו שאמרז"ל א"כ תר"ך מלאכים הם תר"ך היו ר"ו עולמות שלימים וב' שלישי עילם ותוספת כתוב' המגיע לכנ"י מן דוד' היא שליש נוסף הם ק"ג עולמות שלימים ושליש עולם הוי ש"י עולמות שלימים עכ"ד הגאון הנ"ל והרב הגאון מהו' חיד"א זלה"ה הנ"ל הוסיף בשם ס' קרבן שב"ת ע"כ ר"ז עולמות הם מימין (כמ"ש האריז"ל בכוונת תפלת שחרית יוצר או"ר ר"ז ובכוונות תפלות מנח') בגימ' ק"ג משמאל כי העיקר הוא מימין והנוסף בשמאל ע"ש ואני הקטן אומר עפ"י דרכם (הגם שהולך על דרך אחר עכ"ז הוא שינוי לטובה) שהשליש נוסף הוא עבור ההידור מצוה שהיא עד שלי"ש במצוה

הג"ה ואל תתמ' על החפץ האייך שייך בל"ת עשי' והידור כי המשכיל ע"ד בדברי הרמ"ע במאמר ח"ד יתבונן ע"ד אמת דגם בל"ת שייך עשי' והידור וגם עפ"י פשוטו אבאר לך בענין פלגשי דוד שהיו צרורות חיות ואמרז"ל שבכל יום היה דוד מצוה לקשטן ולהטיב את ראשן וכפ' את יצרו ולא בא עליהן הרי לך הידור במצות לא תעש': והנה כתבנו בטעם. חנוכה שאסור להניח' למעל' מעשרים כי עשרי"ם בגימ' כת"ר כי נ"ר חנוכ"ה היא המצוה האחרונה מן ז' מצות דרבנן ובה נשלם מנין כת"ר מצות בגימ' עשרי"ם וגם תרי"ג אותיות הם בעשרת הדברות עד תיבות אשר לרע"ך הם ז' אתוון ומרומז בהן ז' מצות דרבנן ויש רמז אשר לרע"ך היינו המצות אשר נאמרו על ידי רע"ך וריע אביך המה החכמים וכל אות מאלו הז' אותיות מור' על מצוה מיוחדת מאלו הז' מצות והנה אות ך' היא האות האחרון מורה על מצוה האחרונה היא מצות נר חנוכה שהוא האחרונה בזמן ע"כ נ"ר חנוכ"ה שהניחה למעלה מן ך' פסולה הרי לך שע"י מצות נ"ר חנוכ"ה נשלם מספר תר"ך מצות ועם ההידור נשלם מספר ש"י עולמות לצדיקים:

והנהאור (ר"ז) הוא הקר"ן ומספר מנח"ה הוא השליש נוסף של ההידו"ר ע"כ באלו הימים ימי הארת או"ר תורה או"ר הוא לישראל בהתחלת היום (היינו כברייתו של עולם התחלת היום מבערב) מימין או"ר הוא הקרן ובסוף היום מנחה ק"ג בשמאל והנה זה כברייתו של עולם כי ש"י עולמות מרמזין:

ומעתהיונעם לך אשר במצוה הזאת היא השלמת הכת"ר ביאר בדבריהם איכות ההידו"ר הגם שההידור נוהג בכל המצות כמו שדרשו זה אלי ואנוהו התנא' לפניו במצות עכ"ז בכדי לבאר לנו כי ההידור הוא דבר המצטרך להשלמת ש"י עולמות שהוא השליש נוסף על מספר כת"ר. ע"כ במצוה הזאת שהיא השלמת הכת"ר שבו והיו לבא"ר לנו ההידור בביאור ומזה נלמוד לכל המצות שהחיוב מוטל עלינו להדר"ן בכדי שינחיל לנו הש"י ש"י עולמות מבלי גרעון:

והנהלפ"ז תשכיל עוד מה שהוסיפו ג"כ לומר מהדרי"ן מן המהדרי"ן דהנה אמרז"ל בדיני הידו"ר מצוה עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה. והנה כבר דשו בו רבים בפירושן של הדברים. ולפי דברינו הנ"ל יתכן דהנה כל צדיק כשנברא תיכף מוכן לו חלקו בש"י עולמות שסובבים הכסא מימין או"ר ומשמאל מנחה (אם יזכה לקיים המצות כתיקנן ובשליש נוסף להידור. הנה זה דבר מוכן אליו להיות שלו ואם יוסיף להדר את המצות יותר משליש סד"א אין לו שכר ע"ז כיון שאין שיעור העולמות בכסא רק ש"י אור מימינא לקרן וק"ג שליש נוסף למהדרי"ן הנה ע"ז אמרז"ל בקבלת' עד שליש משלו ישולם לו מענין ש"י עולמות המוכנים אליו מיום הבראו מכאן ואילך משל הקב"ה. נאמן הוא בעל מלאכתינו שלא יקפח שכר המוסיף בהידור וישביע אותם בצחצחות עין לא ראתה אלקים זולתך וכו' ולמדוהו מדברי הנביא להנחיל אוהבי י"ש. ושוב אמר ואוצרותיהם אמלא ולדעתי היא הנרצה להנחי"ל בגימ' ק"ג (כמ"ש הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה שהלמ"ד היא שימושיית) שהיא השליש המצטרך בהידור ועל ידי זה יושלם מספר הש"י ואף על פי כן ואוצרותיהם אמלא להם מה שבזבזו יותר משליש אוצרותיהם אמלא להם מן רב טוב הצפון עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה וכנ"ל:

עלכן במצוה הזאת שהיא סוף המצות השלמת הכת"ר בה תקנו מהדרי"ן ומהדרי"ן מן המהדרי"ן ובא הענין הזה להם ללמד על הכלל כולו של המצות ענין הידו"ר העיקרי שהוא שליש והמוסיף בהידור גם כן מוסיפין לו ולא דבר ריק הוא:

ממילאלפ"ז מה נכבד הדבר לפי מ"ש שע"פ הקבלה לאה אמנו נתעבר' עיבור יששכ"ר בליל חג השבועות ונולד לז' למקוטעין בחנוכ"ה זמן השלמת המצו' מנין כת"ר המרומזין באותיות של עשרת הדברות ובקיומן עם ההידור נשלם לצדיקים מתן שכרן י"ש וזהו אשר לאה קרא' לבן הנולד לה לתורה יששכ"ר היינו י"ש שכ"ר:

ובזהג"כ יש לפרש הדודאי"ם נתנו ריח (היינו כמש"ל בשם רז"ל הדודאים נתנו ריח טוב בעול' שבסיבתן נולד יששכ"ר עמוד התור"ה) ועל פתחינו כל מגדים (היינו כמש"ל על פתחינו בזמן הוולדו היינו ימי חנוכה יש על פתחינו כל מיני מתיקות מזוז"ה ונ"ר חנוכ"ה) חדשי"ם וג"ם ישני"ם רצ"ל הן המצות החדשים שתקנו רבנן הן הישנים המבוארים בתור' כולם כאחד (דודי צפנת"י לך) רצ"ל עשיתי וקיימתי אותם עם הידור"ן שהוא הוספת שליש שבצפו"ן כי אור ר"ז הוא מימין הכסא בדרום והוא שכר קרן המצות ומנין מנחה בשמאל הכסא בצפון הוא שכר ההידור שליש נוסף כמש"ל וז"ש צפנתי לך עשיתי המצות עם ההידור דלבעבור זה מגיע לי' ג"כ שכר הצפון. וזהו הנרמז מה רב טובך אשר צפנ"ת ליראיך וזה ג"כ מ"ש הנביא אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי היינו או"ר (מתימן) מנח"ה (מצפון) בכדי להנחיל אוהבי י"ש יש שכר לפעולתם. והבן:

והנהתתבונן באדם קדמאה ויקח ה' אלקים ויניחהו בגן עדן לעבד"ה (במ"ע) ולשמרה (במל"ת) הנה היו שנותיו תתק"ל מנין השלישית של עם הוספת התוספת של הידורן ס"ה תתק"ל בין ותתבונן:

עודאדרוש לך בפסוק ותאמר לאה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחת"י לאישי כבר כתבתי מה דקשה דיותר היה לה לומר שכר הדודאים. וכמו שאמרה ליעקב שכר שכרתיך בדודאי בני (והנה כבר כתבתי לעיל בקיצור ובכאן נוסיף ביאור) ויש לפרש עפ"י מ"ש בטעם למה היה הנס דחנוכה ח' ימים דייקא הוא כיון דהיונים רצו לבטל חכמת התורה ולהגביר חכמות החיצוניות וכאשר הפליא חסדו הש"י בנס להראות בשמן ומנורה המרמזין לחכמה כמש"ל כ"פ הנה היה הנס ח' ימים דהנה שבע חכמות הם כלל כל החכמות שבעולם כמ"ש שלמה חכמת בנתה ביתה חצבה עמודי' שבעה וחכמת התורה היא עלתה על כולנה רבות בנות עשו חיל ואת עלית וכו'. וכל החכמות המה כשפחות אל התורה משמשות את התורה וכמו שהתנצל הרמב"ם במה שעסק גם בשארי החכמות אמר שלקח לשפחו' לרקחות ולטבחות ולאופות ע"כ מהפ"ך הנסיי הזה של שמן (חכמ"ה) שהיה מוכן להדליק יום אחד נמשכו ממנו עוד הדלקת ז' ימים ס"ה ח' ימים רמי' לז' חכמות וחכמות התורה עלתה על כולנה:

וזהשהיא מנהג אבותינו לקרוא יום הח' זאת חנוכ"ה היינו זאת היא עיקר כוונת חנוכ"ה חכמ' השמיני"ת חכמ"ת התור"ה אשר כל החכמות המה לה לשפחו' ובקניית התורה אשת חיל יקנה ממילא כל שפחותי' ומעתה מצאנו ג"כ טוב טעם ודעת על קביעת ימי חנוכה לפ' מק"ץ דייקא דכתב בפ' הזאת ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח (גברא דמטמרן גליין ליה ויתן לו את אסנ"ת וכו' ויצא יוסף על ארץ מצרים דיש לדקדק הסמיכות בפסוק הזה דאין שייכות זה לזה אמר ששינה את שמו ונתן לו את אסנ"ת ואח"כ אמר הכתוב ויצא יוסף על ארץ מצרים לא נודע יציאה זו מה היא. ונ"ל דה"ק פרעה קרא שמו צפנת פענח ע"ש חכמתו וכדברי התרגו' ויתן לו את אסנ"ת הוא בגימ' ז"פ חכמ"ה (כמ"ש הרמ"ע ז"ל) להורות שזכה לז' חכמות. ויצא יוסף על אמ"צ הכי קרא הש"י את שמו יוסף שנוסף בו חכמה יתירה שהיא על חכמת מצרי' ונואלו שרי צוען ואבדה חכמת מצרי' ע"כ אסנ"ת היתה לו לאשה מקבלת להורות שכל החכמות מקבלים מן התורה ע"כ בפ' הזאת קביעות ימי חנוכה והם ח' ימים מטעם הנ"ל הבן:

וזהשאמרה לאה אמנו בלידת יששכ"ר עמוד התורה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי הנה זה שכרי מדה כנ"מ נתן לי אלקים בן כזה אשר כל החכמות המה שפחות משמשות לחכמתו היא חכמת התור"ה והנה י"ל זה הוא פירוש השם יששכר י"ש שכ"ר י"ש נק' החכמ"ה העליונ' כדכתיב והחכמ"ה מאי"ן תמצא והיא י"ש מאי"ן והנה אורייתא מחכמה נפקת ע"כ קראתו יששכ"ר י"ש שכר ואם אמת נכון הדבר אשר יששכר נולד ביום כ"ה כסלו הנה יומא דמהולתא ביום הח'. והנה חכמת התורה לא תושג רק למהול כמ"ש הש"י ועתה אם שמוע תשמע בקולי ושמרתם את ברית"י דייקא הנה ביומא דמהולתא נקרא שמו י"ש שכר היינו חכמת התורה כו' הנה לזאת מנהג אבותינו תורה לקרוא עצם היום זאת חנוכה ועוד יתבאר אי"ה:

ומבגייששבר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל (זה נאמר בבואם להמליך את דוד) הנה מצות נ"ר חנוכ"ה מצותה משתשקע החמה עד וכו' וקבלו הגאוני' שהוא שיעור חצי שעה הנה מהראוי להתבונן טעם למה דוקא חצי שעה ואומר אני סוד י"י ליריאיו זה הענין נמסר להם בחשאי דהנה סוד רג"ל מן השו"ק מבואר בכתבי מרן האריז"ל מהרח"ו ז"ל בפרע"ח ודע כי אנו מדליקין אותה עם שקיעת החמה כי אז היא מדת ליל' והיא יורדת למטה לבי"ע לתת טר"ף לבית' וכו' ואז אנו ממשיכין לה אותן האורות וכו' ולפי שעיקר ההמשכ' מאותו האור הנמשך אלי' מן הראש שהיא הוי"ה אהי"ה כשהם מלאים ביודי"ן בגימ' רג"ל וכו' וזהו עד שתכל' רג"ל מן השו"ק כי השו"ק הם עולמות התחתונים וכו' עכ"ל. הנה תתבונן אנו ממשיכין לה אותן האורות מכל שיעור הקומ' בעת אשר יורדת למטה לתת טרף לביתה והנה תתבונן ג"כ מש"ל שהנס הזה היה רומז למלכו"ת לפי שעה ולא התפשטו' לגמרי בכל שיעור קומה עד בוא יבא מי שהמלוכ' שלו. והיתה לי"י המלוכה אור הלבנה כאור החמה וזה היה הרמוז' להם בפ"ך קבלת המלכות האר' במקומ' ולא בהתפשטות. והבן הדבר:

והנהנתבאר בירושלמ"י ובתוספת"א כ"ד עונות יש בשע' כ"ד עתים בכל עונ' הנה הם תקע"ו עתי"ם הנה הם סוד תקע"ו בריתות שנכרתו על התורה מ"ח בסיני מ"ח באהל מועד מ"ח בערבות מואב הרי קד"ם וכל אלה ללמוד וללמד לשמור ולעשות א"כ הם ד"פ קד"ם הרי הם תקע"ו בריתות כי נצטוינו להגות בה בכל עת תקע"ו עתים שישנם בכל שע"ה והנה תקע"ו בגימ' יסו"ד מלכו"ת (כמש"ל) הוא הייחוד השלם שגורמין ישראל על ידי התורה שניתנ' בתקע"ו ברייתות וישראל הוגים בה בכל שע"ה שיש בה תקע"ו עתי"ם.

וזהשיש לפרש ומבני יששכר (העוסקים בתורה בכל שעה כי שבט יששכר הוא עמוד התור') יודעי בינ"ה לעתים (מבינים ויודעים מה מרמזי' שיעור העתי"ם שבשע"ה תקע"ו עתים לגרום הייחוד העליון בכל שעה יסוד מלכו' ע"כ לא יפסקו בני יששכר מתורתם) לדעת מה יעשה ישראל כולם כאחד קיבלו את התורה בתקע"ו בריתות לרמוז על הנ"ל לגרום ע"י התורה הייחוד העליון. וזהו הנשאל ליום הדין קבעת עתים לתורה. ויתורץ בזה מה שהקשו ע"ז מהא דאמרו רז"ל במדרש הקובע עתים לתור' מפר תורה שנאמר עת לעשות לי"י הפרו תורתיך:

והנהזה הפסוק נאמר בעת אשר באו להמליך את דוד (אשר אמר אברכה את י"י בכל ע"ת) כי כבר כתבתי לך בעת מלכותו הוא הייחוד השלם הנה אז כאשר באו להמליכו באו בנ"י יששכ"ר היודעי בינה לעתים תקע"ו עתי"ם שבכל שע"ה המרמזים על הייחוד וכו' (בהעמיק עוד כבר ידעת הייחוד מתהו' בקבלת המוחין מן הבינה. הנה בני יששכר הגורמים הייחוד ע"י תורתם המה יודע"י בינה לעתים יודע"י לשון חיבור מלשון וידע אדם וכו'. רצ"ל המה מחברים הבינה להעתים יסוד מלכות וגם כפשוטו ע"י הדעת הוא הזיווג עמש"ל בפסוק ושמתי כדכ"ד וכו'):

והנהבמלכות בית דוד היה הייחוד השלם (דכתיב בי' אברכה את י"י בכל ע"ת) משא"כ בנס הזה שנתהוו' הארה למלכות לפי שעה ומקבלת הארה במקומה גבורותי' בחסדים דילי' הנה סוד י"י ליראיו תקנו הארת נר מצו' הלזה חצי שעה הוא רפ"ח עתי"ם בגימ' חס"ד גבור"ה המתקות הגבורו"ת ע"י החסדי"ם. והנה בצירוף הע"ת שהמדליק מדליק הנה היא טר"ף להורות כי זה אינו במלכו' בית דו"ד שבזמן מלכות"ו תתפשט המלכות בכל שיעור קומה ותקבל ההארה הגדולה וכעת הנס הזה מלכות שע"ה מקבלת הארה במקומה למטה בעת אשר תתן טר"ף לביתה וכדברי מרן ז"ל:

והנךרואה ידידי אשר אדרבא בנס הזה רומז בכל ענייניו גודל הפלגת השבח והכבוד של מלכות בית דויד (כמש"ל בסוד ערכתי נ"ר למשיח"י) ובעת קיום המצו' הזאת זכור יזכור הש"י לטובה להרים קר"ן משיחנ"ו במהרה ואז יהיה הייחוד השלם בהתפשטות שיעור קומ' לעולם וזה שרמז דוד ברוה"ק טר"ף נתן ליראיו (במלכות החשמונאים נתן להם הקב"ה הארת נ"ר רק טרף עתים לרמוז שהמלכות אין מקבלת אז הארה רק בעת אשר תתן טר"ף לביתה ואז) יזכור (הש"י) לעולם בריתו היינו זכור יזכור התקע"ו בריתות שבתורה ושכר הוגיה בכל שעה תקע"ו עתי"ם בכדי שיהיה במהרה יחידא שלים יסו"ד מלכו"ת ולהרים קרן דו"ד דכתיב ביה אברכ' את י"י בכל ע"ת ובהעמיק עוד יזכור (ישפיע) לעול"ם (אל העול"ם היינו מלכו"ת) ברית"ו (יסוד צדיק) והבן ולפ"ז תבין כפשוטו ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדע' מה יעשה ישראל בעת אשר באו להמליך את דו"ד ידעו שהוא בסוד יחודא שלים ומלכותי' מלכות עולם אז נאמר כי שמח"ה בישראל שמחת לב וכו' ובעת הנס הזה שהיה מלכותא לשעתה אז תקנו האר' נר מצוה שיעור טר"ף וזהו לדעת מה יעש' ישראל לא אוכל להרחיב הדבור בזה אבל המשכיל יבין דבר מת"ד:

והנהכבר דברנו בזה ע"ת לעשות לי"י ע"ת בגימ' קנ"ה וש"ט קנה חנוכ"ה להודו"ת ולהל"ל. וש"ט פורים משתה ושמחה הנה מה נחמד ונעים הענין לפי דברינו הנ"ל דהגם שבעתים הללו ימי הנסים מתנוססים והמלכות מקבלת הארה גדולה אינה כמו כאשר תהיה בהאר' כאשר הש"ית ירים קרן לעמו ויתרומם קרן בית דוד אז תהיה מלכות שמים שלימה סיהרא באשלמותא הנה בעתים הללו ימי הנסים הוא פקודא לגאולה האחרונ' וכמש"ל יזכו"ר לעול"ם ברית"ו ע"כ מבטלין תלמוד תורה לנ"ר חנוכ"ה ולמקרא מגילה וזהו ע"ת לעשות לי"י הפרו תורתך. וזה וג"כ ומבני יששכר (המה העוסקים בתורה בלי ביטול עכ"ז המה) יודעי בינה לעתים לדעת מה יעש' ישראל (איזה מן העתים שצריכין לבטל ומצינו ביטול' של תורה היא קיומה). הבן:

אבארלך עוד טעם זמן ההדלקה חצי שעה עפ"י הנ"ל בשע"ה יש תקע"ו עתים מנין הבריתות שנכרתו על התורה היינו מ"ח בסיני מ"ח באהל מועד מ"ח בערבות מואב הרי קד"ם וכל אלה ללמוד וללמד (היא עסק התורה) לשמור ולעשות (הוא עסק המצות) הרי תקע"ו. והנה כבר כתבתי לך כ"פ רמיזת מצות נר חנוכה הוא אור התורה אשר רצו היונים לבטל ויאמר אלקים יהי או"ר: וגם כתבתי לך בפסוק הדודאים נתנו ריח (ושהוא על יששכר שהיא לפי החשבון זמן לידתו בימי חנוכה אשר מסוגלים מאז להאיר בהם אור תורה) ועל פתחינו כל מגדים היינו נתהוו' על ידו ל פתחינו מצות עתוקים מדבש) חדשים גם ישנים (היינו מצו' ישינה מזוזה עם החדש' נר חנוכה) דודי צפנתי לך) אעמיד את החדש' בשמאל שהוא צפון דקי"ל להלכה מזוז"ה בימין שהוא מענייני המצות שיש בהם לשמו"ר ולעשות) ונר חנוכה בשמאל (זה מרמז לאור תורה יש בה ללמוד וללמד) ממילא לפ"ז על עסק התורה ללמוד וללמד מגיע לחשבונם רפ"ח בריתות ע"כ תקנו זמן הדלקת' חצי שעה שיש בה רפ"ח עתי"ם וזהו גם כן ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. הבן:

עודזאת אדרוש לך ומבני יששכ"ר יודעי בינה לעתים לדעת וכו' ע"פ הנודע בחכמה סוד העיבור וחידוש הירח נחלק' השעה לתתר"ף עתים ובני יששכר השכילו זה ברוה"ק ונרמז בזה יודעי בינה לעתי"ם עתי"ם במ"ם רבתי דאי"ק בגימ' תתר"ף סוד ה"פ גבור"ה כי בנין הנוק' מהגבורו' (והלבנ"ה רמוז' לנוק' בתול"ה נשא"ת ליו"ם הרביעי ר"ת לבנ"ה) הנה מצות נ"ר חנוכה חצ"י שע"ה (הנה כתבנו בחידושנו לשיטת הגמ' שלפי הנראה בענין חצי שעה זמניו"ת זה כתבנו לחומרא אבל לא אישתמיט חד מהפוסקים להזכיר בזה שעה זמניות נראה דס"ל ח"ש עיתיית הגם דנ"ל להחמיר מדינא עכ"ז אבאר את הנ"ל לשיטת הפוסקים וסוד ה' ליראיו) הנה הנר הלזה הדלקה במקומ' בעינן ואין מטלטלין את הנר ממקום למקום. והסוד נ"ל ע"פ מ"ש מרן האריז"ל כי אין זה בהתפשטות מדת המלכו"ת בשיעור קומה שלימה רק במקומה למטה מקבלת הארה (וכמו שכתבתי לעיל שמזה שפטו חכמי הדור מלוכה לפי שעה עד שתתפשט מלכו"ת בית דוי"ד ב"ב אז יהיה אור הלבנה כאור החמה בכל שיעור קומה אבל כעת היא רק תוספ"ת טוב"ה מקבל' האר' מן ה' חסדים דדכורא במקומה) למתק ה' גבורותי' ע"ה היודעי בינה לעתי"ם תקנו האר' הלזו חצ"י שע"ה עיתיי"ת והנה המצוה הזא' היא בלילי טבת הארוכות אשר כל שע"ה היא שעה וחצי ממילא חצ"י שע"ה עיתיי' נקרא' אז בזמן ההיא רק שליש שעה לפי הזמן ההוא ובשליש שעה יחשבו ש"ס עיתים מחשבון תתר"ף שבשע' העומד לו לאד"ם (היא מדת המלכו"ת שנק' שע"ה העומד' לו לאד"ם כענין ותקם אסתר ותעמוד לפני המלך) הנה מספר תתר"ף הנה הם ה' גבורות ה' פעמים גבור"ה ולהורות האר' ה' חסדים בה בקבלת ממקומה ממקום עליון תקנו זמן ההאר' ש"ס עיתיים זמני"ם בגימ' ה"פ חס"ד הבן הדבר ואתה תשכיל לפ"ז ותבין פי' הכתוב ומבני יששכר יודעי בינה לעתי"ם לדעת מה יעשה ישראל:

עודאפרש הפסוק. ומבני יששכ"ר יודעי בינה לעתי"ם היינו ג"כ כנ"ל תקנת חצי שע"ה זמן ההדלק' שהם רפ"ח עתים כנ"ל לדעת מה יעשה ישראל בהעלאת רפ"ח ניצוצין מן החשך אל האור ועי"ז מתבטל כח המלכיות וחיותן. והנה"ק רפ"ח מתעלים להאיר בקודש בחי' עולם התיקון הד"ר. ע"כ נקראו המדקדקים ביותר במצוה הזאת בשם מהדרי"ן היינו לשון הדר הנה בכאן לא ציינתי רק ראשי פרקים ותוכן הדבר עיין במאמר נר מצוה סי' כ"ז ותבין: