ואבארלך כעת עוד ביתר שאת. אמרז"ל היונים גזרו על בתולה הנישאת וכו' תבעל לטפסר תחילה והבנתי מן כתבי הקודש שכתבו תלמידי הרב החסיד הקדוש מהר"פ מקארעץ זצוק"ל. בשם הקדוש הנ"ל הוא ע"פ מה שארז"ל שבא נח"ש על חו"ה והטיל בה זוהמא וישראל שעמדו על הר סיני פסק' זוהמתן משא"כ הגוים לא פסקה זוהמתן והנה היוני"ם רצו לעקור את התור"ה. זאת היתה עצתם להטיל זוהמא מחדש בבתול"ת ישראל ועי"ז יוכחש ח"ו כח חכמת התור"ה (ותתבונן לפ"ז יו"ן בהחשב ה"ן למספר ת"ש כמשפט אותיות מנצפ"ך יהיה יו"ן בגימ' ב"פ נח"ש דכר ונוק' דקליפ' נח"ש בריח ונח"ש עקלתון שרצו להטיל זוהמא. הבן כנ"ל) ע"כ היה הענין הזה מעין חטא אדה"ר (תתבונן בזה הנח"ש כשרצ"ה לבטל את חוה מן התורה והמצו' אזי בא עליה קודם ביאת אדם. וכביכול אין האשה כור' ברית וכו' וע"כ שמעה לקולו ולעצתו. כן היו עצת היונים לבעול את הבתולות תחילה הבן הדבר כנ"ל). והנה תתבונן לפ"ז בעת הישועה כאשר התנוסס הש"י לעמו להו"רת להם התגברות חכמת התורה. הנה נעשה הנס ע"י כהן גדול הרמוז בחכמ'. וע"כ המצוה עליו. אשה בבתולי' יקח. אפי' בעול' ישראל אסור' לו. הבן הדבר:

ונ"לעוד דהנה אמרז"ל שגזרו על בתולה הנישאת ליום רביעי תבעל וכו' ולמה דוקא על הנישאת ליום הרביעי ונ"ל דהנה ענין תקנת חז"ל (בתולה נישאת ליו"ם רביע"י ונבעל' בחמישי) נ"ל דהוא ע"פ מ"ש בזוה"ק ה' ד' היית ומדקביל' דכור' נמשך היו"ד לתוך הד' ונעשה ה' הנ' המשכת היו"ד דקדוש' והרומזת לחכמ"ה) לתוך הד' עי"ז האשה כורתה ברי' למי שעשא' כלי ושומע' לחכמת"ו ורצונו ועצתו של וכו' והנ' הם רצו ח"ו להכניע חכמת התור"ה ולהגביר חכמת"ן החיצונית ע"כ גזרו בתולה הנישאת ליום הד' הד' דייקא בכדי להמשיך א"ו לבתולות ישראל ממוח חכמתם הזוהמא ויתמשכו אחרי חכמת"ן. על כן נעשה הנס על ידי כהן גדול הרמוז בחכמה. והוא מצוו' אשה בבתוליה יקח וכנ"ל:

ע"פהדברים תבין משארז"ל שהיה הפ"ך הנסיי חתום בחותמו של כה"ן גדו"ל והוא לפלא. האם היה דרכו של כ"ג בכל זמן להניח חותמ"ו על פכ"י השמן הרי ע"ז היה ממונין להספיק שמנים ומנחות ויינות. ואין זה מעבודת כה"ג. וגם למה היה צריך לחתום. והנראה בזה היה תוקף הנס שע"י פלא ונס מצאו פ"ך חתום בחותמו של כה"ג דבר שלא היה מעולם. להורות על האמור להיות היונים רצו לבטל חכמת התורה ולהגביר חכמת החיצוניות. הנה התנוסס הש"י עמנו להגביר חכמת התורה הראה לפלא ואות בשמ"ן הרומז לחכמ' כ"מ ששמן זית מצוי שם החכמה מצויי' (וכמ"ש כ"פ) ובמנורה הרמוז' בחכמ"ה מנורה בדרום הרוצה להחכים ידרים ומצאו בדרך נס מונח בחותמו של כה"ן גדו"ל הרומז לחכמ"ה כמש"ל והוא דבר שלא היה מעולם רק שהיה בדרך נ"ס ומעתה לא תקשה לך מה שהקשו המפרשים מה היה הנס של יום הראשון הוא הנס הנפלא שמצאו פ"ך מונח בחותמו של כה"ן גדול דבר שלא היה מעולם. רק להראות חיבת אב לבנים בני בנים של תור"ה אשר הש"י התנוסס עמהם בכל עניינים הרומזים לחכמ"ת התור"ה הבן:

ונ"לג"כ לבאר טעם על מה סמכו א"ע חכמי הדור להמליך מלכים מן הכהני"ם בימים ההם הלא נשבע י"י לדו"ד וכו' ונ"ל דהנה מדת המלכות נק' נ"ר שמקבל' מן ג' ייחודים. הוי' אהיה (חב"ד) הוי' אלקי"ם (חג"ת) הוי' אדנ' (נה"י) בגימ' נ"ר גם הוא נתונה ברמ"ח איברין דילי' ובין ב' דרועין הרי נ"ר. גם במדת מלכות אלף למד אדנ' בגימ' נ"ר. ובזהר פ' תרומה נ"ר מצו"ה תיקונא דשרגא דא בוצינא דדוד דאיהו נ"ר תיקונא דאוריי' דבע"פ וכו' כללי של דבר מדת מלכות נק' נ"ר ע"כ. גם מלך ישראל בעוה"ז נק' נ"ר וכמ"ש לדו"ד לא תצא עמנו למלחמה ולא תכבה את נ"ר ישראל וזשאמרז"ל מפני מה זכה שאול למלכות מפני שהי' מדליק נרו"ת לישראל להאיר להן במבואות האפלים במקום החשך והנה החשמונאים שהאירו בזכותן ובצדקתן לכל ישראל והארץ האיר' מכבידן בנס דמנור"ה בעת שליטת חש"ך דיוני"ם וכמ"ש כמ' פעמי' ע"כ הבינו כל ישראל אשר להן יאתה מלוכה לפי שעה בעת ובעונה הזאת. כי המלוכה נקרא נ"ר ישרא"ל ועוד יתבאר אי"ה.

ו"לעוד טעם על מה סמכו א"ע חכמי הדור בעת ההוא ליתן מלוכה לכהנים הלא נשבע י"י לדוד ונ"ל דהנה איתא בזהר וז"ל ת"ח דוד זמין לי' למלכא ולמטרוניתא לנייחא מה עביד שני בדיחי דמלכא בגין דופינס ומאן נינהו דכתיב כהניך ילבשו צדק וחסידך ירננו. ולוי"ך ירננו מיבע"ל דהא ליוואי אינון בדיחי דמלכא וכו' א"ל חוב"ה דו"ד לא בעינא לאטרחא אילין א"ל דוד מארי כד אנת בהיכלך את עביד רעותך השתא דאזמינא לך ברעותי קיימא מלה לאקרבא אילין וכו' אמר דוד בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך. סדורא דקא סדרנא לא ישוב לאחורא. א"ל קוב"ה חייך אפי' במאנין דילי לא אשתמש אלא במאני"ן דילך עכ"ל הנה ידוע צד"ק הוא מדת מלכות הנה כשאמר דוד כהני"ך ילבשו צד"ק היינו ילבשו מלכות וחסיד"ך ירננו והבטיחו הקב"ה שיעש' כן כמבואר בזהר הנ"ל. הנ' נתקיים הדבר בנס דחנוכ"ה שהכהנים לבשו הוד מלכו"ת והחסידים ברנ' יגילו בהל"ל והודא"ה נמצא אדרבא מזה הסדר מוכח חביבות דוד לפני הש"י שקיים הקב"ה בזמן מן הזמנים כפי הסדר. ואדרבא מזה הסדר מוכח בפירוש שזה הוא מלכות לשע' לקיים דברי דוד וסידורו כדכתיב בעבור דו"ד עבדך אל תשב פני משיחך סידורא דקא סדרנא וכו' וכתיב אח"כ נשבע י"י לדוד אמת וכו' מפרי בטנך אשית לכסא לך רק מלוכת הכהנים הי' מלוכה לשעתא לקיים סידורא דדוד ע"כ הי' על מגינו של דוד ציור מנור"ה להורות דבנס דמנור"ה יהי' הוכחה לחביבות דו"ד. וזה שאמר אחר כך כהניה אלביש יש"ע וחסידיה רנן ירננו שם אצמית קרן לדו"ד ערכתי נ"ר למשיח"י והבן:

נעשההנס ע"י כהני"ם זכור תזכור את אשר כתבנו בסימן ב' יו"ן בגימ' ב"פ נח"ש. דכר ונוק' שבקליפה נח"ש בריח נח"ש עקלתון והנ' נעשה הנס ע"י כהני"ם כה"ן יותר מספר ט' על מספר יו"ן ואות הט' הוא אור הגנוז בגויי' וירא אלקים את האור כי טו"ב ועמש"ל (במאמר י"ח אות ו' בשם הרוקח דעל אות הט' כי טוב ד' תגין. ולהורות על מספר ד' פעמים ט' מספר ל"ו נרו' נגד ל"ו פעמים אור ונ"ר ומאורות הנזכר בתורה. ה"ס אור הגנוז בתורה אל"ה. אלף ל"ה היינו ה"פ אור הנזכרים במ"ב ביום ראשון בג' אלף ל"ה. אלה בהחזרת האלף לאלף. הם ל"ו והנה ע"י או"ר הגנו"ז שהוא נגנז בתורה אזי מבטלין קומת הסט"א דכר ונוק' שבקליפה ב"פ נח"ש. בגימ' יו"ן בהחשב הן לת"ש. והנה כה"ן יותר מספר ט' של אור כי טוב טוביה גנוז בגווי'. ועל הט' ד' תגין לרמז ד' פעמים ט'. הם ל"ו נרות נגד ל"ו לשונות או"ר ונ"ר ומאו"ר שבתורה שהוא אור הגנוז בה. ה"פ או"ר של יום ראשון שהוא מספר אל"ה אלף ל"ה:

והנהנתנו הימים להודות ולהלל. הנה אמרז"ל מיום שברא הקדוש ב"ה את עולמו לא הי' אדם שהוד"ה להקב"ה עד שבאת לא"ה והודתו שנא' הפעם אוד' את י"י. הגם שכבר אמרו שארי לשונות של שבח ותהל' עכ"ז לשון הודא"ה המציא' לא"ה. והרבותא בלשון הודא"ה שהוא על תוס' טובה דכיון שנטלה בנים יותר על חלקה אמרה לשון הודא"ה כ"ה בימים האלה ניתקן להודו"ת. שהוא על תוס' טובה דהרי האור שנגנז בתורה הוא המרומז בל"ו לשונות של או"ר המרומז בתורה היינו ה"פ או"ר שבמ"ב ביום הראשון הנה היא נגנז לע"ל. והנה תוספת טובה ניתן לנו להיות למאורות לב"י גם בגלות החל הזה מעט קט מהארת אור הגנוז הם הל"ו נרות דחנוכה הנה היא תוספת טובה ושייך למימר בזה הודא' ברוך המגיד מראשית אחרית לא"ה (היא ל"ו) המציאה לשון הודאה הבן: