Bnei Yissaschar, Nisan
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שם החג
ישלהתבונן בכל התורה נק' שם החג הזה חג המצות ובפי ישראל קוראים אותו בשם חג הפסח. ולשמע אוזן שמענו אומרי' בשם הרב הקדוש המפורסם בישראל בתור' ובקדוש' כש"ת מו"ה לוי יצחק מבארדיטשוב זצוק"ל. דהנה כתיב בתורה ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות וכו' וגם צדה לא עשו להם. והש"י שיבחם בזה ע"י נביאו. כה אמר י"י זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי במדבר וכו' היינו שלא אמרו איך נקח צדה רק האמינו בי"י ובטחו בישועתו ולא לקחו רק הבצק ואפו מצות והנה פסח שאכלו ישראל בזמן המקדש. על שום שפסח המקום ב"ה על בתי אבותינו וכו' וע"כ הוא ית"ש קורא בתורתו את החג המצו' שהוא ית"ש משבח את כנס' ישראל שאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצת. וגם צדה לא עשו. להם וכנסת ישראל קוראים את שם החג חג הפסח משבחים להקב"ה על שפסח על בתי בר ישראל וכו' בנגפו את מצרי' ואת בתינו הציל. ע"כ דברי הקדוש זצוק"ל ודבריו ז"ל מתוקים לחיך:
אבלעוד מהראוי לתת לב. דהנה גם בתורה שבע"פ בכל המשניות והתלמידים והברייתות ומדרשים. נק' בשם חג הפסח והנה גם התורה שבע"פ מפי הגבורה ניתנה. ונ"ל דידוע בחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ הם בחי' זו"ן כידוע והנה בחי' מלכות פ"ה ותורה שבע"פ קרינן לה כשהי' הגלות הי' בסוד נאלמתי דומי' וכשהגיע זמן הגאול' נק' פסח היינו פ"ה ס"ח. והגדת לבנך ובחי' ז"א תורה שבכתב בזמן הגלות כביכול הי' בבחי' ג' ג' ג' בהעדר המוחין דגדלות וכשהגיע זמן הגאול' אז נמשכו המוחין חב"ד. ולזה מרמז מצה ג"פ מ"ה. ע"כ בתורה שבכתב נק' החג חג המצות ובתורה שבע"פ חג הפסח כ"א כפי הישועה שנעשה בזמן הגאולה בין והתבונן ועוד חזון למועד אי"ה יתבאר בארוכה:
רישפסחים הללוהו כל כוכבי או"ר וכו' הא קמ"ל אור דככבים נמי אור נ"מ שנודר מן האור כו' יש להתבונן לפי"ז למה נשמע לנו הדין הזה במקו' ההוא דייקא והנה יעויין בכתבי האריז"ל הללוהו כל ככבי אור התכללות היצירה בבריאה והנה נדר ידוע דהוא בחיי המלך ושבוע' נשבע במלך (חי"י המלך הוא המוחין ק' חיים כידוע) מובן למשכיל והנה ידוע ג"כ אימא מקננ' בכורסייא הוא בריאה וז"א מקנן ביציר' והנה באתר התכללות יצירה בבריאה דין דנדר ושבועה בענין האור. והבן:
משנהההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו וכו' ירושלמי אמר אמר ר' יוסי בן ר' בין בא וראה מה גדול הוא השלו' שהיק' לשני דברים שחייבין עליהם כרת מילת בנו ושחיט' פסחו עכ"ל עיין בפ"ת. סעודת אירוסין קחשיב לי' בשלו"ם דמשום איקרובי דעתא הוא עיי"ש והמשכיל ע"ד יתבונן בכתבי מר"ן זלה"ה דם פסח ה"ג דנוקבא דם מילה ה"ת דפומא דאמה דדכור' ועי"ז מתהוו' הייחוד לארוס וארוס' ויהי' שלום בבית. והש"י יברך את עמו בשלום ותתבונן בדקדוק מאמר ר' יוסי גדול הוא השלום ומגדילתו יתן כביכול לכנסת ישראל ומשם ישאו הרים שלום:
עודבגמ' פסחים. עוד זאת דרש תודוס איש רומי מה ראו חמו"ע שמסרו עצמן על ק"ה לכבשן האש נשאו ק"ו בעצמן מצפרדעים ומה צפרדעים שאין מצווין על ק"ה כתיב בהו ועלו ובאו בביתך ובתנורך ומשארותיך. אימתי משארות מצויות אצל התנור בשעה שהתנור חם אנו שמצווין על ק"ה עאכ"ו. וכתבו התוס' פי' הקונטרוס מה ראו שלא דרשו וחי בהם וכו' וקשה והא בפרהסיא הוה ומסקינן בסנהדרין דלכ"ע בפרהסיא חייב למסור עצמו וכו' ומפרש ר"ת דצלם זה שעשה נ"נ לאו ע"ז הוה אלא אנדרטא שעשה לכבוד עצמו וכו'. ור"י מפרש מה ראו שלא ברחו שהרי קודם המעשה היו יכולין לברוח כמו שעשה דניאל וכו' עכ"ל. והנה דבריהם ז"ל אינם מובנים דעל תירץ ר"ת שהי' הצלם רק אנדרטא לא ידענ' מה מועיל הק"ו מן הצפרדעים הרי וח"י' בהם כתיב אפי' במצות. ומכש"כ בדבר כזה שאין בו שום ציוו ואדרבא עוברים על ואך את דמכם וכו' בהמסרם א"ע שלא לצורך (ואפי' מאן דס"ל אפי' במקום שאמר יעבור ואל יהרג אם החמיר ומסר א"ע שכרו אתו ופעולתו לפניו זה דוקא בעניני מצות התור'. משא"כ כאן ומהצפרדעי' אין שום ראי' שהרי נצטוו על ככה) ועל תירוץ הר"י שהיה להם לברוח ג"כ לא אדע פירושן של הדברים וכי מפני שדרשו ק"ו מצפרדעי' לא ברחו הרי הק"ו פריכא דשאני הצפרדעים שהיו מצווין באותו הזמן למסור א"ע לכבשן האש בגזירתו ית"ש משא"כ הם שלא נצטוו (והנה על תירוץ הר"י ז"ל יש לתרץ דהק"ו שנשאו מצפרדעי' הוא כך דהרי הצפרדעים לא היו מצויין בפרטות אלו ילכו לתנורים ואלו ילכו לבתי' ואעפי"כ כתיב ועלו ובאו בביתך מרצונם שכל אחת מן הצפרדעים רצתה לעשות רצון קונם לילך אל התנורים הגם שגזירתו ית"ש הי' מתקיים ע"י אחרים מהצפרדעים מזה נשאו חמו"ע ק"ו ולא הצילו א"ע לברוח. מיהו ג"ז דוחק דאעפי"כ הק"ו פריכא דשאני צפרדעים דאפי' היו מצויין על ואך את דמכם וכו'. בכאן לא היו מצויין כי שיש בכאן עכ"פ ציוו הש"י עכ"פ בדרך כלל שילכו ג"כ אל התנורים. משא"כ חמ"ע לא נצטוו. וחוץ לזה הרי הצפרדעים אינם מצווים על ואך את דמכם וכו' והם נצטוו וכשיכולין לברוח מחוייבין לברוח) ונ"ל לומר בזה אחר שנקדים דברי מרן האריז"ל (בחשבו בכל מכה ומכה מה שהוכה על ידה שיעור קומת הסט"א הנה) במכת הצפרדע כתב. ומכה זו באה מיסוד דמלכו' דקדושה והכה למוחין דמלכו' רשעה וכו' מקום הדעת שלה ע"כ והנה נק' צפרדע צפור שיש בו דיעה כמשארז"ל ע"כ הוכה על ידו המוחין דמלכות הרשעה מקום הדעת והנה בנבוכדנצר כתיב אנת הוא רישא די דהבא שהוא הראש מקום הדעת דמלכותא חייבתא. ובחמו"ע כתיב ילדים אשר וכו' ויודעי דעת ומביני מד"ע וכו' נתן להם האלקים מד"ע וכו' והנה נ"נ עשה צלם די דהב להגביר כח מלכותו כאשר אמר לו דניאל והודיע לו אנת הוא ריש' להגבי' בזה כח ממשלתו. וגזרתו ית"ש הי' לאבד מלכותו מתחת השמי' כאשר הודיע דניאל. והנה חמו"ע דכתיב בהם יודעי דעת וכו' נתן להם האלקים מד"ע וכו' הם היו מוכנים אשר על ידם יתקדש כבוד שמים ויוכנע הרישא דדהבא של מלכות הרשעה (מקום הדעת) היא מלכות בבל. והנה הגם שנאמר שהי' הצלם רק אנדרטא. והגם שנאמר שהיו יכולין לברוח עכ"ז מסרו א"ע בנשאם ק"ו מצפרדעי' מה הצפרדע צפור שיש בו דיעה יש בו דעת קל ממה שהטביע בו היוצר הי' מוכן להכניע ולהכות המוחין דמלכות הרשע' והם אינם מצווין על ק"ה. אנו שמצווין על ק"ה ונתן להם הש"י מדע והשכל עאכ"ו שאנו מחוייבי' לקדש שמו הגדול להתוודע ולהיגלות כי הו"י הוא האלקים ולהכניע הראש דמלכותא חייבתא מקום הדעת. וז"ש חמו"ע והן לא ידוע להוי לך מלכא וכו' היינו לא יהיה לך תגבורת הדע' במלכות שלך כי תתבטל מלכותך:
במדרשוהי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבוד' וכו' בשורה טובה נתבשרו שיהי' להם בנים וב"ב ע"כ והוא פלאי אין מן הצורך להאריך. ונ"ל דבא לבאר אומרו והי' הוא לשון שמחה ובכאן שמחה מה זו עושה הלא זה הוא שאלת הבן רשע. אבל מובן הדבר עפ"י משארז"ל לא תהוי בעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא דבהמשך הזמן יפוק מיני' זרעא מעליא והנה בכאן הדין הוא להקהות את שיני הבן רשע לומר לו בעבו' זה עשה י"י לי. לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל ואיך צודק זה דהנה הרי לפנינו שנגאל כי לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עמהם דהיינו כשאנחנו רואי' א"ע כעת מיוחסי' לזרע ישראל הנה על כרחך היינו בתוך גלות מצרים דהיינו נה"ק שבתוכינו היו שקועי' בטומאת מצרים וגאל אותנו הש"י עם אבותינו. ולפי"ז. הנה ג"כ הבן רשע שהוא מיוחס כעת בתוך זרע ישראל איך יתכן לומר לו אלו הי' שם לא הי' נגאל והרי נגאל. כיון שהוא כעת במציאות בתוך קהל קדושים. אבל הענין הוא אילו הי' שם הוא בעצמו לא הי' נגאל ומה שנגאל הוא בודאי בזכות תולדותיו דצפה הקב"ה דיפוק מיני' זרעא מעליא ומעתה צודק מאד גם בשאלת הבן רשע לשון והי' שהוא לשון שמחה היינו שמחה תהי' לך גם בשאלת הבן רשע כי אילו הי' שם לא הי' נגאל. ולמה נגאל. ע"כ דיפוק מיני' זרעא מעליא וזשארז"ל בשורה טובה נתבשרו שהי' להם בנים ובני בנים. הבן כי קצרתי:
משנהאור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. משנה הזאת מרמזת כשהגיע האדם בהתחלת שנת הי"ד אז באת הנשמה עם היצ"ט אל האדם. אז בודקין את החמץ. היינו היצה"ר שהי' אצלו עד היום והבדיקה צריכה להיות. לאור הנ"ר. היינו לאור הנשמה שבאת אל האדם. נ"ר י"י נשמת אדם. והנה בהסיר החמץ מן נ"ר נשאר יב"ק: תבין מה דכתיב בי' ביעקב. כשהסיר החמץ הוא הסם שנאבק עמו בחשך. ולאור הנר כשעלה השחר הסירו אז נאמר ויעבר את מעבר יב"ק. ויבואר אי"ה להלן: