וכיוןשהימים האלה מסוגלים לתקן עון הברית אשר פגם הברית בעוה"ר הוא בצדיק יסוד עולם נק' א"ל ח"י ע"כ הימים הנספרים במצות התורה הלא המה מ"ט ימים בגמ' א"ל ח"י הבן:

בפסוקוספרת"ם לכם ממחרת השב"ת וכו' ובאת לנו הקבלה בתורה שבע"פ ממחרת יומ"א טב"א וכמו שהוכיחו חז"ל בדרשותיהם כ"א כפי לימודו כמבואר במס' מנחות ובת"כ ובמדרשים עיין בדבריהם והנה ידוע דנתפקרו בזה הצדוקים ואומרים הכוונה הוא שב"ת ממש והנה מהראוי לכל משכיל להתבונן מה זאת עשה הש"י לנו שכתב בתורתו תיבת שב"ת לשיצטרך בזה לימודים שונים בתורה שבע"פ שהכוונה בזה על יו"ם טוב ובא עי"ז טעות למינים שאינם מאמיני' בתורה שבע"פ ה"ל למיכתב בפירו' ממחרת יום הראשון ולא נצטרך לשום דבר ובפרט שלא יהיה בזה אריכות לשון. אך יובן הדבר עפ"י מש"ל כ"פ שכל האורות נתהוו בלילה הראשונה בגבהי מרומים בדרך נס שלא ע"י מעשינו (וכ"ה בכל שנה) אך להיות הדבר שלא ע"י מעשינו אין קיום להאורות והמוחין ההם. ע"כ צונו הש"י מצות ספיר"ת העמ"ר לספור מחדש יום אחר יום ונכנסין המוחין לאט לאט ע"י מעשינו ולזה יש קיום כיון שהוא ע"י מעשינו וכיון שנגמרין כל המוחין ע"י מעשינו אז הוא יום קבלת התורה חג השבועות. וזה וספרתם לכם לטובתכ' ולהנאתכ' שיהי' קיום לקבל' המוחין אל התור' והנה החלוק שבין שב"ת ליו"ם טו"ב מבוא' בכתבי מרן האריז"ל שב"ת נק' קד"ש היא לכם משא"כ יו"ם טו"ב מקר' קד"ש שבשבת באים המוחין דחכמ"ה (חכמ"ה נק' קד"ש) מעצמם שלא ע"י מעשינו משא"כ יו"ם טו"ב מקרא קד"ש לשון הזמנ' לקד"ש כענין אחר כן יאכלו הקרואי"ם היינו שאנחנו מזמינים את הקד"ש ע"י מעשינו והנה תבין לפי"ז קדוש' היום של יום טו"ב הראשון דח"ג המצו"ת היא ג"כ שלא ע"י מעשינו א"כ יש לו בזה מדריגות יום השב"ת הג"ה הנה תמצא בכל מועדי י"י מקראי קדש נכתב בתורה מקר"א קד"ש יהי' לכ"ם משא"כ ביום הראשון דחג המצו"ת כתיב התם ביום הראשון מקר"א קד"ש ולא כתיב יהי' לכ"ם והטעם מובן דבכל מועדי י"י כתיב מקר"א קד"ש יהי' לכ"ם רצ"ל הזמנת הקודש הוא על ידי מעשיכם משא"כ ביום א' דח"ג המצו"ת לא כתיב יהיה לכ"ם שאין הקד"ש נזמן ע"י מעשינו והבן: א"כ התורה כשרצתה לרמוז לנו טעם המצוה אמרה בלשונ' הקדוש וספרתם לכ"ם להנאתכ' ולטובתכם ממחר' השב"ת רצ"ל להיו' היו' הראשוו הוא בבחינת שב"ת ובאין ההארות שלא ע"יי מעשיכם ואין לזה קיום עד אשר תספרו יום אחר יום ונעשה הדבר ע"י מעשיכם ויהי' הדבר לכ"ם לקיום ע"כ קראתו התורה שב"ת בכדי להשמיענו טעם המצוה בין והתבונן ועוד יתבאר:

במדרשתני ר"ח וספרתם לכם וכו' שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי הם תמימות בזמן שישראל עושין רצונו ש"מ עכ"ל והוא לפלא בעיני כל רואה. והנראה דהוקשה לו תיבת תהיינה דאין לו ביאור דהאיך יצוה לנו הש"י אשר השבע שבתו' תהיינה תמימו' והרי הזמן אינו מסור בידינו. ע"כ פירש אימתי הם תמימות בזמן וכו' והוא דהנה הארת מוחין העליונים כביכול נק' רצו"ן (כי הרצון הוא במוח כביכו') והנה כתבנו למעל' שהאר' המוחין הנעשים בליל א' דחג המצות הוא שלא ע"י מעשינו ע"כ אין לזה קיום וציונו הש"י מצות ספירת העמ"ר ואז יום אחר יום נעשים הארות המוחין ע"י מעשינו ויש לזה קיום והנה תמי"ם בלה"ק הוא על דבר שאין בו חסרון ע"כ יש לו יסוד וקיום (ראי' לזה יודע י"י ימי תמימי"ם ונחלתם לעול"ם תהיה) ולפי"ז יפורשו היטב דברי ר"ח כדהוקשה לו תיבת תהיינ"ה הרי הזמן אינו מסו' בידינו לזה אמר דהכי פירושו ז' שבתות תמימו"ת תהיינ"ה אימתי הם תמימות בזמן שישראל עושין רצונו ש"מ היינו דהתורה משמיענו מה שהארת המוחין נעשים בליל א' זה לא נק' תמימו"ת כי אין להארה זו יסוד וקיום כי לא נעשה הדבר ע"י מעשינו (וזה נק' אין ישראל עושין רצונו ש"מ כי המוחין הנק' רצו"ן אינן נעשין ע"י ישראל) ע"כ צונו הש"י וספרתם לכם וכו' ז' שבתות תמימות (בקיום) תהיינ"ה. בזמן שישראל עושין רצונ"ו ש"מ היינו שע"י מעשה ישראל נעשה הארת המוחין אז. תהיינ"ה תמימות בקיום הבן:

עודיש לבאר דברי ר"ח הנ"ל ידוע ענין הספירה הוא ג"כ ספירת ז' המדות חג"ת נהי"ם בכל שבוע מדת אחת. ובכל שבוע מבררים ניצוצים אחרים מהמדות שנפלו בשבירה. וכן מה שנופלים בכל עת בעוה"ר דהיינו במדת אהב"ה שבאדם (הוא מדת חס"ד) אם אוהב את הדב' אשר הזהיר הש"י להרחיק וכן במדת הירא' אם מתייר' מן הדבר אשר הזהיר הש"י וכיוצח. והדבר ידוע למשכילים. והנה עליית הניצוצין בפעולת האדם הוא בהעלות האדם כ"א מהמדו' לשורשו ע"י התשוב"ה שלימ' כי ע"י מדת התשוב"ה יתוקנו הניצוצות מהשביר' לבוא לסוד פרצוף אד"ם (יונעם למשכיל ע"ד ולטועם מעה"ח) ומה שהיה איזה מהמדות רק נקודה בכח יתוקן בהתפשטות בהרמת ראש להיות קומה שלימ' תמימה באדם. לאהוב את הבור' ית"ש. ולירא ממנו וכיוצא. והוא בהשכיל בחכמ' ובינה ודעת כי כל האהבות והיראות הם בטילים לעיקר המציאות ואין להם מציאות זולת שפעו ית"ש. התבונן מאד ידידי. ובזה תשכיל ע"ד באמרו שבע שבתות תמימו"ת תהיינ"ה. תמימו"ת דייקא בהרמת ראש קומה שלימ' תהיינ"ה דייקא הוי' מחדש ע"י מעשיך וז"ש ר"ח אימתי (תהיינ"ה) הם תמימות כשישראל עושין רצונו ש"מ שזה היה רצון הקדום כביכול היה בונה עולמות ומחריבן אמר דין הניין לי ודין וכו' בכדי שיהיה בחירה בעולם ושכר ועונש וז"ש וספרת"ם יובן ג"כ מלשון ספי"ר ובהירו' ידעתי ידידי אשר דברי אלה לא יובנו רק להמשכילי' ואין דברנו רק להחפצי' באמ' יהי חלקינו עמה':

אמרהקדוש המפורסי' בישראל מהר"פ מקארעץ זצוק"ל איתא בכתבים שיכווין כ"א בימי הספיר"ה לתקן שורש נשמתו. כי עמ"ר בגי' י"ש היא חכמ"ה יש מאין. והחכמ"ה מאי"ן תמצא. וכ"א יש לו שורש בחכמה ולכך אומרים בימי הספירה כל ישראל י"ש להם חלק וכו' לתקן נשמת כ"א ולהעלו' אותו ובאמיר' מס' אבו"ת ג"כ היא כוונ' כל הספירה עכ"ד. נ"ל דהנה המוחין נק' אבות כידוע לך ותתבונן שמעשה אבות קדמו בתורה לסיפור נתינת התורה הנה גם אנחנו עוסקי' במס' אבו"ת קודם חג השבועות זמן מתן תורתינו. ובפרט לפי דרכינו אשר כל הנהו מילי מעליית' משנת חסידים מס' אבו"ת נלמדים ממעשה האבו' אשר מבוארים בתורה המשכיל יתבונן ע"כ שם המסכתא אבו"ת והתחלת המסכת' משה קיבל תורה וכו' הבן:

עודאמר הקדוש הנ"ל מה שנידון בין פסח לעצרת הוא יותר מרא' השנ' רק שבר"ה הוא מצד הגבורו' ובימי' הללו מצד החסדי' עכ"ד לדעתי הקלושה מובן הדבר בר"ה ה"ס הדורמיט' שינה הסתלקו' המוחין עד שמתעוררין ע"י השופר. ובימים האלה הוא בהיפך לטובה קבלת המוחין בכל יום כנודע להבאים בסוד י"י והש"י יודע האמת:

עודאמר הקדו' הנ"ל להיו' הימים האלה תיקון הנשמו' בשרשם בחכמה הנה ר' עקיב' שור' נשמתו בחכמ' נאמר עליו למשה שתוק. כך עלה במחשב' ונשמתו היתה גדולה וכו' ומ"ש משרע"ה שלח נא ביד תשלח אמר על ר"ע והיה רוצה שיתנו התור' על ידו אלא שהיה מעול' המחשבה ולא היה יכול לבוא לידי דבור לכך היה דורש תגין קוצין (שהוא שערות) שהוא ג"כ בחכמ"ה והתלמודים על שלא נהנו כבו"ד זה בזה (כבו"ד בגי' ל"ב נתיבות חכמ"ה) היו פוגמין במקום גבוה ולכך מתו. עכ"ד ולדעתי תתבונן בזה סוד הכתוב כבו"ד חכמי"ם ינחלו. וג"כ תתבונן מפנימה מנהג ישראל תורה שלא לגלח השערות בימים ההם. והמ"י טעם למה אין מברכין שהחיינו על מצו' הספיר' אמ' הקדו' הנ"ל להיות שאין זה דבר חדש כי כל העליות (היינו כל המוחין) היו ביחד בליל א' דפסח כנודע (מסוד החפזון) ואח"כ בימי הספירה הם נכנסין שוב מדריגה אחר מדריג' עכ"ד. ונ"ל לבאר עוד יותר דברכת שהחיינו אינה באה רק על דבר שמשמח הלב שלא היו לו זמן רב טובה הלזו. והנה בבוא הטובה יגל וישמח הנה מברך שהחיינ"ו. וכאן אדרב' הנה אתמול היו כל המדריגות בהארה יחד וכהיום שבים לאחור ומתחילין למנות ממדריג' הקטנה עד למחר יותר גבוה וכן בכל הימים עד שמשתלמי' כל המדריגות במ"ט ונשלם שיעור קומה ע"י מעשינו ונמצא זאת המדריג' היא אז ביתר שאת מליל א' דפסח שהיו אז שלא ע"י מעשינו וכהיום הושלמו ע"י מעשינו אז מברכין בחג השבועות שהחיינ"ו והבן עיין סי' י"א:

**בגמ'**מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבוע נ"ל טע' לזה ע"פ פשוטו עפי מ"ש הראשוני' דמה שניתנ' התור"ה בחדש השלישי לצאתם מאמ"צ דייקא הוא כענין הבחינ' האשה דצריכה הבחנה ג' חדשים להבחין בין וכו' והנה לפי"ז היה מהראוי להיות ג' חדשים שלמים אבל כ"כ היה הש"י משתוקק לחיבת ישראל עם קרובו כביכול וקיים הדין הזה. בספירת יומי ושבועי דהנה חוץ הימי' הראשוני' היינו ששה ימים שאינ' בכפל אבל כל שאר הימי' הספירה היא בכפל היינו צ"ב ימי' היינו צ"א יום חוץ מיום שנתארס' בו. כפי הדין ותקנת חז"ל נ"ל:

אשובהעוד לבאר בפסוק וספרתם לכם ממחרת השבת וכו' שבע שבתות תמימו"ת תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום הנ' יש להתבונן תיבת תמימות עפ"י פשוטו וגם תיבת תהיינה (כמש"ל) אין לו ביאור וכי הזמן מסור בידינו ליתן לו הוי' וקיום הלא הש"י מחי' חיים בזמן שרוצה וכבר דברו בזה חז"ל במדרשיהם (כמש"ל) ועוד דקדקו הראשונים הלא אין מצות הספיר' רק ז' שבתות כדכתיב ז' שבתות תמימו' ואח"כ אמר תספרו חמשים יום (עיין בגמ' מנחות) והנרא' עפ"י מ"ש כבוד מחו' הרב הקדוש בעל קדושת לוי זצק"ל טעם שאין מברכין שהחיינו על מצות הספירה דהנה מצות הספירה היא כעין ספירת ז' נקיים שהאשה סופרת לבעל' לטהר א"ע אחר ספירתה. והנה כל מגמתה ותשוקתה להגיע ליום השמיני דהיינו אחר שיעברו ימי ספירתה ויבוא יום הטהרה ותתחבר א"ע לבעלה וענין ספירתה הוא כדמיון איזה איש המצפה לאיזה יום התענוג אבל יודע שהיום ההוא עוד במרחק הזמן כמה ימים. והנה הוא סופר בכ"י כמה ימים יש לו עוד להמתין ליום המקוה ההוא. ובבוא יום המקוה ההוא. הנה באה תשוקתו ועיקר מגמתו אשר אליו הי' מצפ' ומשתוקק בכל הימים הנספרי' (כענין שפירשנו). וכן שמעתי ג"כ בפסוק וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים הנה ביו"ם הח' מבע"ל אך הוא כמו שפרש"י בכ"מ וכ"ה עפ"י הדוקדוק שלש"ת שבע"ת שמנ"ת מורה על חיבור כל הימים הללו ביחד. וכמו שלעז רש"י ז"ל אישייני"ץ והנה אברה' לגודל תשוקתו לקיים מצות בוראו ובפרט מצוה כזאת למול את בנו לח"י (שעדיין לא טעם טעם המצוה הזאת) הנה מיום שנולד יצחק עד יום השמיני הי' מצפה ומשתוקק מתי יבוא יום השמיני ותתמלא תשוקתו במה שיקיים מצות בוראו הנה מיום שנולד יצחק עד יום השמיני הי' מצפה ומשתוקק ליום ההוא המקווה א"כ כל השמונת ימי' היו בחיבור יחד לפועל ההוא ע"כ נכתב שמנת ימים בחיבור כל השמונה ימים יחד בתמימות הבן וכמו כן פירשנו מאמר משה בעת פטירתו אמר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום מה תלמוד לומר היום (ודברי חז"ל ידוע ולפי הפשט לא נדע) אבל יתפרש עפ"י דברי רשב"י באידרא זוטא קודם פטירתו אמר שכל ימיו הי' מחכה ומצפה ליום ההוא כי כל מה שהצדיקי' משיגים קודם פטירתם אינם יכולים להשיג כל ימי חיותם וכמ"ש תוסף רוחם יגועון וז"ש ג"כ משה בן מאה ועשרים שנה אנכי היום דבכל המאה ועשרים שנה הי' מצפה ומשתוקק להשגות היום ההוא הנה כאשר בא היום ההוא נגמר' אצלו תשוקתו מכל הק"ך שנה בחיבור וז"ש בן מאה ועשרים שנה אנכי היום הבן הדבר) והנה כתב הרב הקדוש הנ"ל שע"כ אין מברכין שהחיינו על מצות הספירה כי אין התשוקה על הימים הנספרים רק על היום שאחר ימי הספירה אז מברכין שהחיינו וקימנו והגיענו לזה"ז כי כל ימי הספירה היינו סופרים ומצפים ליום הנכבד והנחשק ההוא זה תוכן דבריו בקצת תוס' ביאור ולדעתי זה שיש לפרש בפסוק וספרתם לכם וכו' שבע שבתות תמימות תהיינה היינו שתספרו בתשוקה הנכבדת מראשית הימים עד סופם מתי יבוא יום הנועד ההוא יום מתן תורתינו וכיון שבכל יום תהיו סופרים ומצפים ליום הנכבד ההוא יום המעשים א"כ כל הז' שבתות תהיינה תמימות היינו מחוברת (כמש"ל בפסוק וימל אברהם וכו' בן שמנת ימים) עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום. היינו כל הז' שבתות תהיינה מחוברות למספר החמשים ע"כ יום החמשים אינו לספירה כי כבר בא יום הנכבד אשר אליו נספר המספ'. הבן הדבר:

טעםלמנין ימי הספירה קודם מתן תורה מ"ט ימים עפ"י מ"ש הרב החיד"א טעם לגלות מצרים (בשם ילקו"ט דוד) דהתורה רוחניות ואינה חלה על האדם שיש לו מחשבות רעות ויצר זונה (ולב רע) כי התורה כולה טהורה. וז"ש שאוה"ע לא יכלו לקבל התורה ולכך הכניע הקב"ה את ישראל בגלות מצרים להחליש כח היצה"ר אשר משכנו בחלל השמאלי שבלב. ותוכל לשכון בם התורה (ע"י היצ"ט שהוא בחלל הימיני שבלב) עכ"ד. ע"כ סופרין קודם מתן תירה מנין מ"ט. מנין מספר ל"ב טו"ב. ועיין מ"ש בשער ומאמר ל"ג בעומר ותבין יותר:

ראיתיבספר הנחמד צדה לדרך טעם נחמד עפ"י פשוטו. למנין ומספר ימי הספירה קודם יום מתן תורתינו מ"ט ימים ואח"ז יום מתן תורתינו ביום החמשים. ואעתיק לך לשונו. וז"ל. דע כי זה הענין בעצמו. שבא בספירת העמ"ר בא ביובל ואמר. וספרת לך שבע שבתות שנים וכו' תשע וארבעים שנה וכן אמר לקדש שנת החמשים שנה. ואחר שמצאנו זה בשביתת עבודת אדמתינו שהוא חיי הגופות. וכן בקבלת תורתינו שהוא חיי הגופות והנשמות. הורה שבא לענין גדול ונכבד כבר נודע שהקדמוני' היו מייחסים כוחות כל הנמצא לשבעה כוכבי לכת ולשבעת גלגלים. והיו מייחסים שבעה האקלימים שהם שבעה חלקי היישוב אליהם והיתה אמונתם שהשמש הוא האלהי הגדול. כמש"ל. ואחריו הירח ואח"כ החמשה הנשארים. סוף דבר כולם היו אלקות אצלם. ולכל אחד מהם היו מייחדין ממשלה. וכ"א בששה האחרי'. ודעת' זה היו לפי שהיו רואי' שבעליית' וירידת'. ושאר תנועתם. היו מתחדשות פעולות בעוה"ז. עד שהיתה תפלת' ועבודתם אליה'. וכפי מספרם הוו מקריבים שבעה ממיני בעלי חיים. כמו שראה בלעם הקוסם. שצוה לבנות ז' מזבחות ולהקריב ז' פרים. וז' אילים ולפי שכל אחד מהכוכבים. היו מוצאים לו ממשלה מיוחדת. ושאר הכוכבים יעזרוהו. והכל כמו שחלק אותם לכל העמים. ולשבע הארצות נמצא להם שבעה ממשלות. עד שהיו הקוסמי' קוסמים ע"ד המספר הזה. כמו שתירגם יונתן על מאמר יחזקאל שבועי שבועות להם. ונאמר שם על קסם נבוכדנצר. וזה הי' נמשך לדעת הקודמי' בתנועת הגלגלים שהם תשע וארבעים. כי לגלגל שבתא"י צד"ק מאדי"ם תשע תנועות לכל אחד. ולגלגל חמה. שתים ולגלגל כוכב תשע. ולגלגל נוגה חמש. ולגלגל לבנה שש. עד שחשבו קצת מהראשוני' כי לפי התנועות האלה היו הגלגלים מ"ט. כפי התנועות של כוכבי לכת וכו' ולפי"ז הענין הי' הקדוש ביום חמשים ובשנת החמשי' להורות על המניע שלא יתנועע (רצ"ל השם ב"ה אשר הוא מניע את הגלגלים וכל כוחותיה' כרצונו. ואין להם שום כח מבלעדי שפעו וכחו ויכולתו ית"ש) וענין זה המספר הזכירו ישעי' הנביא. ואור החמה יהיה שבעתי' כאור שבעת הימים. וזה כולו להעיר אותנו שלא נטעה בדעת הקדמוני'. אלא שנאמין שכל הממשלות תחת ממשלתו ית'. כי לו לבדו הממשלה וכול' משרתיו עושי רצונו. ולפיכך צותה התור' שלא לעבוד שום אחד מהם כלל. ואמר לא תעשה לך פסל. ואמר ופן תשא עיניך השמימה וגו' וכמה מצות באו בתור' למחות זה הדעת. וכן קצת המספרי' הנה ימות עולם מספרין שבעה. ובהיקף יריחו ז' כהנים וז' שופרות בשבעת הימים ובשביעי הקיפו ז' פעמים. וכן מספר הספיר' והיובל הכל למסורת בעת זה לידע ולהכיר כי אין מושל זולתו. וזה יוודע במופת כי כל הגלגלי' צריכים למניע ראשון שאינו מתנונע. ובדרך זה יודע מציאות הש"י ואחדותו. ובמה שטעו הראשונים באותו דרך יוודע לנו ממשלתו וגדולתו לקיים מ"ש כי ישרים דרכי י"י צדיקי' ילכו בם ופושעים יכשלו בם. כמשארז"ל בשעת מתן תורה קרע הקב"ה ז' רקיעי' ופתח ז' ארציות. ואמר להם בינו בעליונים והביטו בתחתונים. ודעו שאין אלוה זולתי מיד פתחו והקדימו נעשה לנשמע עכ"ל. והנה לפי הנ"ל הנה ימי הספירה מתחילין ממחרת יום צאתנו מאמ"צ. והנה ב' הנהגות הם. אחת הנהג' הניסיית בשידוד המערכה מערכת הגלגלים והכוכבים. והנה זה נתפרסם ביום צאתנו מאמ"צ. שהראה הש"י האיך הוא משדד מערכו' השמים וכוכבי השמים וכסיליהם. ע"י הארת חסדו לבניו. וההנהג' השנית הוא הנהג' הטבעיית. אשר מתנהגת עפ"י סידור הכוכבי' במשמרותם ברקיע מבראשית. והנה הקדמונים היו סוברים. שמסר הש"י מבראשית ההנהגה לכוכבים. והם מתנהגים בטבע מבלי השגחה עליונה (רק בזמן שנצטרך המשגיח לשדד מערכתם בהאיר מדת חסדו לבניו כמו בזמן צאתנו מאמ"צ) והנה לפי הטעם הנ"ל. צונו הש"י לספור בהשגחת המשגיח בכל עת ורגע. ואין להם שום תנועה מבלעדי השגחתו ויכולתו בכ"ז ועידן. נמצא לפי"ז אין לנו לירא מן שום דבר רק מהבורא ית"ש וזה שיש לרמז בכתוב. אם תבקשנה ככסף (היינו הוראת ההנהגה הניסיית. אשר נתגלה בפועל ביום צאתנו מאמ"צ והוא מבחי' החסד אשר רמוז בכסף כידוע) וכמ"ט מונים תחפשנ' היינו מנין מ"ט אשר אנו מונים. להורות על הנהגת הטבע (בגי' אלקים) והם מ"ט תנועת כוכבי השמים. הכל הוא בחפץ אלקי מבלי הסיר ההשגחה כרגע) אז תבין יראת י"י והנה קצרתי והמשכיל ירחיב הדבר:

פסיקתאפי"ח באיזה זכות זכו ישראל ליקח את ארץ כנען בזכות העומ"ר. לפיכך משה מזהיר את ישראל והבאתם את עמ"ר ע"כ. הדקדוקים ידועים ומה שאני יכול לציין כעת. הוא שהמדרש דקדק ארץ כנען דייקא. ידוע כנען מבחי' חס"ד דסט"א. וכשישראל לקחו מידו את הארץ. הוצרכו לעשות מצוה שהוא מבחי' החסד דקדוש'. והנה ארמוז לך עמ"ר בגימ' ש"י. הוא י"פ א"ל שהוא חסד כמד"א חסד א"ל כל היום והנה כל ספירה בשיעיר קומתה הוא עשרה. הנה עשר פעמים א"ל בגימ' עמ"ר. ואי"ה נבאר:

שםרבי יוחנן אמר. לעולם אל תהא מצות העמ"ר קלה בעיניך שעל ידי מצות העמ"ר זכה אברה"ם וירש את ארץ כנען. שנאמר ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגורך וגו' על מנת ואתה את בריתי תשמור. ע"כ (הג"ה כ"ה ג"כ במד"ר וכבר פרשתיהו בסימן א') ר"ש בן לקיש אמר לעולם לא תהא מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר עשה הקב"ה שלום בין איש לאשתו. הה"ד והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עלי' עשירית האיפה קמח שעורים וגו' ואיזה זה מצות העמ"ר. ע"כ. והנה לכאורה הוא תמו' דהרי מנחת קנאות של סוטה הוא מצוה אחרת ולא מנחת העמ"ר שהוא מצוה לצבור. אבל המשכיל יבין הדבר עפ"י דברי הזהר. אשר מנחת העומר שעורים הוא ג"כ לבדיקה כביכול. אשר נבדקה כנסת ישראל. וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע. עיי"ש בזהר ותבין: