Bnei Yissaschar, Nisan
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פיסחא והלולא בחג הפסח
בפסוקכה אמר י"י כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור וכו' מהראוי להתבונן אמר ית"ש אני יוצ"א ולהלן הוא אומר ועברת"י באמ"צ וכו' וכן ועב"ר י"י לנגוף וכו' (עמש"ל בדרושים) וגם אמר בכאן ומ"ת כל בכור משמע ממילא ולהלן הוא אומר והכיתי כל בכור וגם מהראוי להבין אומרו להלן ועבר ד' לנגוף וכו' ובסיפור המעשה נאמר וי"י הכה וכו' וקיי"ל בכ"מ שנאמר וי"י הוא וב"ד כנודע. ולהבין כ"ז נקדים מ"ש מר"ן בפע"ח וז"ל והיתה היציאה בחצי הליל' ולא ביום משום דבימי הגלות הם בסוד ג' כלילין בג' כמש"ל ואז הנקבה בסוד פסיעה לבר סוף הו' (שבה"א הראשונה) למטה ובעת הלידה היא יוצאת תחילה שהיא מדת ליל"ה והיא גבורות. לכן יצתה היא ועשת' בהם שפטים ואח"כ נשלמה לידת הזכר וזהו הי"ום אתם יוצאים בחינת הזכר והוצרך שם ד"ם פס"ח ודם מילה עכ"ל. ומעתה תתבונן כה אמר הוי' ודכורא) כחצות הלילה אנ"י (נוקבא נקרא אנ"י כנודע) יוצא (תחלה) בתוך מצרים ( והנה המדבר השם הו"י' ב"ה על כן לא אמר והכיתי כל בכור כי הדין והנקמה בלילה היה מיציא"ת אנ"י לזה אמר) ומת כל בכור באמ"צ לא ייחס הענין לשם הו"י' כי מדבר בהיציאה והיציא' היתה אז בבחינת אנ"י וג"כ לא ייחס אליה ההכאה כי הכל בכח עליון וסיהרא לית לה מגרמא כלום ע"כ אמר ומ"ת סתם ואח"כ ביאר הענין ועברת"י באמ"צ בלילה הזה היינו העבר"ה התעוררו' לצאת. ועי"ז ההעבר' יצאה הנוק' תחילה וכיון שהשם הוי' ב"ה מדבר בעדו אמר והכיתי וכו' כי אליו יתייחס (הגם שהנוק' עשתה המשפטים והנקמות) כי באתר דדכורא לית שבחא אלא לדכורא. וכן ועבר י"י לנגוף וכו' הנה תבין היציאה מתייחסת לנוק' וההעברה לדכורא. ועי"ז היתה ההכא' ע"כ בסיפור המעש' נאמ' וי"י (הוא וב"ד) הכה כל בכור וכו' הבן הדבר והשם הטוב יכפר בעדינו:
עפ"יהדברים האלה יתבאר לך לשון התנא בהגד"ה פס"ח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שביהמ"ק היה קיים על שום מה על שם שפסח המקו"ם ב"ה וכו'. מהראוי להתבונן למה כינה בכאן להשם ית' בשם מקו"ם אבל תתבונן בהתחל' הסיפור מתחיל התנא בשבחיו ית"ש ברוך המקו"ם ברוך הו"א היינו מלכו"ת נו"ק נק' מקום והיא בגי' השם הנכבד בחשבון כפולת אותיותיו היינו פעמים י' ה' פעמים ה' ו' פעמים ו' ה' פעמים ה' ס"ה חשבון מקו"ם וכל חושבנא בסיהרא הוא (ע"כ יאמרו המושלי"ם שהם בבחינת מלכו"ת) באו חשבו"ן. הו"א מרמז לדכורא כידוע ע"כ התחיל בשבחיו ברוך המקו"ם (כי נוק' יצאה תחילה ועבידת נוקמין) ואח"כ ברוך הו"א דכור' יומ' אפיק לון בריש גלי. ע"כ בכאן שמדב' בטעם קרב"ן פס"ח ע"ש הפסיח"ה בליל"ה. שזה היה במד' ליל"ה דעבידת נוקמין אמר ע"ש שפסח המקו' ב"ה וכו' נ"ל:
בפסוקושמרתם את הדבר הזה לח"ק לך ולבני"ך ע"ד עולם והיה כי תבואו אל הארץ וכו' ושמרתם את העבודה הזאת הנה מהראוי לכל משכיל להתבונן הג"ה כבר דברנו מזה בדרושים אבל אין מדרש בלא חידוש וגם בכדי נדרוש הדברים במקומן בסיפור י"מ בלילה הזה: א' מהו הכוונ' ושמרתם וכו' לחק לך אם הכוונ' על חוקת הפסח לעשות קרב"ן פסח הנ' אח"כ נאמר והי' כי תבואו אל הארץ וכו' ושמרתם את העבודה הזאת ב' אומרו לח"ק לך ולבניך ע"ד עול"ם משמע בלי הפסק ובעוה"ר נפסקה זאת העבוד' זה כמה מאות שנים. ג' הרי הפסוק בעצמו צווח והיה כי תבואו אל האר"ץ דייקא. ונ"ל עפ"י מה דקי"ל להלכה (והוא מגמ' יבמות ואיפסק להלכ' בטוש"ע רס"ז) הלוקח עבד מן הגוי אין הגוף קנוי' לו עד שיטבילנו לשם עבדות לפיכך אם קדם וטבל לשם ב"ח הרי הוא ב"ח לפיכך צריך להטיל עליו שום עבודה בעודו במים שיהא נראה כעבד שלא יקדים ויאמר אני טובל לשם ב"ח. והנ' כן עשה עמנו היוצר כל הוא אלקינו (כי הוא ית"ש מקיים מצות התור') כאמור כי לי ב"י עבדי"ם עבדי הם אשר הוצאתי אותם מאמ"צ הכוונה בליל החירות והפדי' פדה אותנו מבית עבדי"ם ופדה אותנו לשם עבדות להיות לו לעבדי' ע"כ אמר לאבותינו במצרים משכו וקח"ו לכם צאן וכו' ושחטו הפסח ולקחתם וכו' ועבר י"י לנגוף וכו' הנה בעת היציאה והפדות הוטל עליה' עבדות לשיהי' כל ימי עול' הם ובניה' ע"ע עבדים לו ית"ש ולא יוכלו לפטור עצמם באומרם ח"ו כוונתינו היתה לשם חירות דכיון שבשעת היציאה הוטל עליה' עבדותו וכן נצטוו ואתם לא תצאו איש וכו' עד בקר גאולה מעלייתא מצפרא הבן הדבר וז"ש ושמרתם את וכו' לחק לך ולבניך עד עול' היינו הדבר הזה השמירה לכל חוקת התור' לנו ולבנינו עד עולם כי עי"ז נעשינו עבדים לו ית"ש אנו ובנינו ע"ע לשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו כיון שהוטל עלינו עבדות בשע' היציאה לחירות:
ועפי"זתתבונן טוב טעם כפשוטו על חומר אלו הב' מצות עשה פסח ומילה שיש בהם כרת להיות אלו הב' מצות היו במצרים בליל"ה הז"ה (כאמור ואומר לך בדמי"ך חי"י בדמי"ך חי"י דם פסח ודם מילה) יעי"ז נתחייבנו בכל המצות. כיון שהועמס עלינו עול עבדותו ית"ש בשעת היציאה הג"ה השלש פעמים בשנה שמחוייבים ישראל להתראות פנים בעזרה כאמור יראה כל זכורך אל פני האדון י"י נק' בתורה רג"ל בגי' פסח מילה שע"י אלו המלות כביכול הוא ית"ש אדון לנו ואנחנו עבדיו מוכנים לשרתו אנו ובנינו עד עולם: והנה המבטל מצות הללו זה יורה כאילו אינו חפץ בכל המצות ולא הוטב בעיניו אשר קבלו אבותינו העבדות במצרים ע"כ יש כריתו' בב' מצו' עשה הללו. ובזה תתבונן. אבותינו במצרים. ואנחנו בניהם אחריהם. אומרים אז בהקרבת הפסח ובאכילתו הללויה הללו עבדי י"י ופירשו חז"ל הללו עבדי י"י ולא עבדי פרעה היינו תיכף בצאת ישראל ממצרים מבית עבדים ח"ו לא לבם הלך לצאת חפשים ג"כ מעבודתו ית"ש רק קיימו וקיבלו עליהם ועל זרעם להיות עבדי י"י ע"כ תיכף בשעת היציאה העמיסו ע"ע מצותיו ית"ש וכמבואר לעיל הבן. וכן לעתיד ב"ב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג היינו מהליל התקדש חג במצרים. הנה אז שררו ב"י הללו עבדי י"י (ולא עבדי פרעה וכנ"ל. כמו כן יושר השיר הזה ב"ב הללו עבדי י"י (ולא עבדי האומות ויגאלינו ב"ב גאולת עולם להיות לו לעבדים שומרי מצותיו ב"ה ב"ב אמן:
וכיוןשבא לידינו הפסוק השיר יהי' לכם כליל התקדש חג ואפרשנו כיד י"י הטובה עלינו. הנה מה שיש לדקדק בפ' הזה דהנה הוא נבואת עתיד הבטח' לימות המשיח. אשר עד היום היו כל השירות בלשן נקיבה שיר"ה ולעתיד יהי' השיר בלשון זכר ולפי"ז מהראוי להבין מהו כליל התקדש חג (היינו חג הפסח במצרים) הרי אז הי' השיר"ה בלשון נקבה ולעתיד ב"ב השיר יהי' לכם ונאמר בזה דהנה ידוע הלילה הזה הוא בבחי' יום דרגא דדכורא ע"כ הליל' הזה. ולא הזאת. ותדע הלילה הז"ה בגי' מ"ה ב"ן. וע"כ אומרים הל"ל שלם ז"ה היום עשה י"י כי הארת הלילה הזה לילה כיום יאיר. ואעפי"כ לא אמרו במצרים אז שי"ר בלשון זכר כי הארה הזאת לא נעשית מצידינו וע"י מעשינו רק כביכול בסוד החפזון ע"כ צריכין אנחנו לספור אח"כ ספירת העומר כאשר יתבאר אי"ה וספרתם לכם לעצמיכם אבל לעתיד שיהי' ההארה הזאת מצידנו שנאמר כי לא בחפזון תצאו כידוע יהי' אז שיר וז"ש השיר יהי' לכם כליל התקדש חג שהית' הארה מבחי' דכורא. אבל לא הי' לכם היינו שהי' שלא ע"י מעשיכם משא"כ לעתיד יהי' לכם ובעת ההוא ישאר השי"ר ב"ב אמן:
עפ"ידברינו הנ"ל בפסוק ושמרתם וכו' לחק לך וכו' יתפרש לכו המכילתא. ר' יוסי הגלילי אומר משכו וקחו לכם צאן משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצות ע"כ. הנה קשה הו"ל למימר קחו לכם צאן למצוה ומהו והדבקו במצות ולפי הנ"ל יונח דבא לתרץ למה אמר משכו הל"ל קחו לכם צאן ושחטו וכו' אבל הכונה משכו ידיכם מעבוד' זרה עבודה שהוא זרה לכם היינו עבודת מצרים שהוא ע"ז ממש. וברגע הזאת תקחו לכם צאן למצוה ותעמיסו עליכם עבודת הש"י ועי"ז תדבקו בכל המצות שתהיו קנויים לו ית"ש לשם עבדות לשמור מצותיו כל הימים והבן:
אשובהעוד לפרש הפ' הנ"ל ושמרת' וכו' לחק לך ולבניך ע"ע. דהנה נאמר כי ישרים דרכי י"י צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם עיין בס' בע"מ דקדק תיבת ב"ם האיך אפשר שיכשלו בדרכי י"י ופירש ע"ד שאמרז"ל שנים שאכלו את הפסח אחד אכל לשם מצו' צדיקי' ילכו בם ואחד אכל לשם אכיל' גסה פושעים יכשלו בם הרי דגם בדרכי י"י אפשר להיכשל בעשותו שלא לש"ש. רק למען הנאת גופו. והנה בכאן נאמר דהנה הש"י הבטיח להם בעשותם זאת המצוה אז יעבור הש"י לנגוף את מצרים ולנקום את נקמתם הנה למדם הש"י דעת במצוה ראשונ' שנתן להם. דהנה יש חשש שיעשו את המצוה הזאת להנאתם. בכדי שהש"י ינגוף בעבור זה את שונאיהם. ע"כ אמר להם הש"י לא זה הדרך ישכון אור. רק ושמרתם את הדבר הזה לחק לך. כן נצטוית מפי בחוקה ועליך לקיים מצות. לא בעבור קבלת שום פרס וכן ולבניך עד עילם כן יקיימו המצות באופן כזה לא בעבור שום הנאה וקבלת פרס רק לבעבור קיום חוקיו ית"ש. והבן:
וילכוויעשו ב"י כאשר צוה וכי' הנה הדיבור לישראל היה בר"ח ועדיין לא הוטל עליהם שום עבודה ועשיה. ודרשו חז"ל מכיון שקבלו עליהם לעשות נחשב להם כאלו עשו (תיכף) כאשר צוה. להגיד שבחן וכו' כפירש"י:
והנהעפ"י פשוטי הדברים אין זה שבח גדול כ"כ ולמה לא יקבלו עליהם לעשות דבר קל כזה וגם למה ישנו מכל הדברים אשר צוה י"י ולפי מש"ל ב' הפירושים בפ' ושמרתם וכו' הנה הגם מפורשים בפ' הזה וילכו ויעשו ב"י וכו' מכיון שקבלו עליה' לעשו' מעל' עליה' כאילו וכו' היינו משה אמר להם שע"י המצו' הזאת יהיו קנויי' לשם עבדות לו ית"ש לשמור כל מצותיו ב"ה וקבלו עליהם תיכף להיות לו לעבדים לשמור מצותיו ב"ה ותחשב להם לצדק' לפני י"י כיון שקבלו עליהם לשמור כל מצותיו כאילו כבר קיימו בפועל והוא כפירוש הא'. ואח"כ אמר כאשר צוה י"י וכו' להגיד שבחן שלא שינו וכו' היינו שלא עשו המצוה להנאתן בכדי שהש"י ינקום את נקמותיהם וינגוף את מצרים וגדולה נקמה. רק עשו כאשר צוה י"י לעשות רצונו להיות נחת רו"ח לפניו ית"ש שאמר ונעשה רצונו וזה שבחן ותפארתן של ישראל והוא כפי' הב'. והבן:
וילכוויעשו ב"י וכו' לכאורה תיבת וילכ"ו. הוא מיותר והל"ל ויעשו ב"י. ויש לפרש וילכ"ו. היינו הליכות עולם שמסרו ההלכות של המצו' הזאת וכל הדינים שבע"פ אשר למדו חז"ל מן הדקדוקים של פ' הפסח. וילכו הוא לשון הלכ"ה. עיין בת"ז. מאן דשונה הלכה אחת. ירית עלמא חד ומאן דמתני ב' הלכו"ת ירית תרין עלמין ע"כ נק' הליכות עולם שהולך מעולם לעולם. וזהו וילכ"ו שלמדו ההלכות והלכו וטיילו מעולם לעולם: