משנהבראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הבייתוסים התקינו שיהיו השלוחין יוצאין. יש לפרש ע"פ מ"ש האריז"ל בברכת המינים דבראשונה לא תיקנו ברכת המינים רק אינך י"ח ברכות לתקן פרצוף מלכות שמים לחדש אורה בתוספת הט' הבאים בסוד התוספת והחידוש ונקודות הכת"ר היא הנקודה השרשיית שבה לשם אינו מגיע פגם התחתונים כ"א ח"ו בעבירה גדולה מינות וכשרבו המינים אזי הגיע הפגם גם בנקודה השרשיית ע"כ הוצרכו לתקן בדיבור ברכת המינים כדי לתקן הפגם של כתרה שפגמו המינים. והנה כבר ידעת דבחינת כת"ר בכ"מ היא בחי' קוצי של י' ואינו אות והוא רק כעין סימן (עמ"ש במ"א במאמרי חנוכה בענין הנס דמנורה וענין מה שלא נאמר ויאמ"ר במאמר הראשון דבראשית שהוא נמי מאמר כמשארז"ל) ולפ"ז יש לפרש גם משנתינו בכוונה זו. בראשונה (עד שלא קלקלו המיני' ולא היה הפגם מגיע לכתרה אז היה משיאין משואו' (רק סימן בלא דיבור) משקלקלו הבייסותים התקינו שיהיה השלוחי"ן יוצאין (לומר בדיבור לישראל מקודש החדש ובזה ניתקן הפגם כעין דיבור הברכה בשמ"ע נ"ל באפשר):

במדרשרבה פ' בא כשהיו רבותינו נכנסין לעבר השנה נכנסים עשרה זקנים בקיאים לביהמ"ד ואב"ד עמהם וכו' אומרים ב"ד מבקשים אנו לעבר השנה שתהא השנה הזאת י"ג חדש. גוזר את עמנו והוא אומר להם מה שדעתיכם אף אנו עמכם באותה שעה יצא אור מביהמ"ד ובא לפניהם והיו יודעין שנתרצה האלהים להם שנא' זרח בחשך אור לישרי"ם עכ"ל. מהראוי להתבונן מהיכן שפטו דהפסוק זרח בחשך וכו' קאי על מעבר"י השנה ונרא' דהישרים נקרא מעבר"י השנה שהם מיישרים ומשווים את ימות הלבנ"ה שיהיו שוים לימות החמה וזהו פי' הפסוק זרח בחשך אור לישרים היינו המעברים את השנה ונעשה להם הנס הזה דייקא דהנה הלבנה בעצמה היא חשך ולא אור רק מה שמקבלת אורה מן החמה שהיא מאירה וכשמיישרים את ימות הלבנה שהיא חשוכה עם ימות החמה שהיא מאירה אז נזרח להם בחשך אור וידעו שהקב"ה מסכים עמהם להיות אור הלבנה כאור החמה במהרה בימינו אמן:

חדשבגי' שי"ב הנה ישנם י"ב צירופי הוי"ה ובכל חד"ש מאיר צירוף אחד. הנה י"ב חדשים י"ב צירופי הוי"ה י"ב פעמים הוי"ה בגי' שי"ב מנין חד"ש ל' חידוש שמתחדשים העיתים בכל חדש כפי השתנו' הצירוף של שם הוי"ה מתהווה הוי"ה חדשה ואעפ"כ החדש הזה לכם כתיב שהדבר מסור בידינו לשנות העתי' ע"פ הליכתינו בתורה ועבודה ויכולין אנחנו לשנו' הצירופים מדין לרחמים וז"ש הרב הקדוש מהרד"ב ממעזריטש זצוק"ל בפסו' זאת עולת חודש בחדשו דישנם ב' מיני הנהגת בעולם. הנהגה א' הנהגה המסודרת מן ז' ימי בראשית לכל ימות עולם הכל כפי הסידור מצירופי הוי"ה לכל חדש. וסידור כוכבי השמים וכסיליהם לכל חדש בטבעם. הניתן להם בכח הוי"ה ב"ה. ואותה הנהגה נרמזת באות ז' היינו הנהגה המסודרת מז' ימי בראשית. אבל יש למעלה מזה הנהגה הב' היא הנהגה התוריי היינו שישראל יפעלו ע"י התורה לחדש עיתים חדשים לטובה ולחיים ואותה ההנהגה נקרא א"ת היינו הנהגת התורה מן כ"ב אתוון מן א' עד ת' ואותן ב' הנהגות נקרא זאת בצירוף (ולדעתי זה אחד מן כמה טעמים שהשכינה הקדושה נקרא זאת שכל ההנהגות הם על ידה) וזשה"כ זאת עולת חדש בחדשו. רצ"ל הגם שבכל חדש יש התחדשות ע"פ סדרי ההנהגה המסודרת כך עולה ההתחדשות עכ"ז לא לבד ההנהגה הזו תפעל רק זאת עולת וכו'. כי ישנה ג"כ הנהג' התוריי לשנות העתים לטובה ע"י מעש"ט של ישראל עכ"ד הקדוש ז"ל. ועפ"ז אמר אדמו"ר הרב הק' מהר"י זצלה"ה מ"ו מקאזיניץ שזה הוא ששואלין לאדם ביום הדין קבעת עתים לתורה רצ"ל אם קבע עתים אל התורה היינו אם פעל ע"י תורתו לקבוע עתים אחרים לטובה לשנות העתים המסודרים בטבע מבראשית ולדעתי ז"ס קידוש החדש הנמסר לישראל המה יקדשו את החדש כפי ראות עיניהם ויעברו ויחסר"ו כרצונם דהנה הוראות החדש יורה המול"ד של הלבנ"ה באיזה ככב ובאיזה מזל יארע המול"ד כן יהי' ימי החדש או חם ולח או קר ויבש וכיוצא. הנה ישראל ברצונו יקדימו את רא"ש חד"ש לפני המולד או מאחרו וכשארז"ל אתם אפי' שוגגים אתם אפי' מוטעים אתם אפי' מזידי' להורות שהכל תלוי בישראל לשנות העתים כרצונם וזה שדרשו בירושלמי אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. בת ג"ש ויום אחד אין בתוליה חוזרין נמלכו ב"ד לעבר השנה או אפי' החוד"ש בתוליה חוזרין בין והתבונן. ולפ"ז תתבונן לבנ"ה בגי' בפ"ה כי היא הולכת אחר הפה של ישראל אימתי יקדשו ב"ד את החד"ש ואמרז"ל במדרש כששואלין המלאכים להקב"ה אימתי ר"ה אומר להם אני ואתם נשאל לב"ד של מטה וכן אמרו כשמסדרין בר"ה למעל' הקתדראו' והכסאו' למשפט ונמלכו ב"ד של מטה לעבר החדש לעשו' ר"ה למחר מסלקין הקתדראו' והכסאות כי הכל הולך אחר הפה של ישראל ותמצא לפי הנ"ל לבנ"ה בגי' השם הנכבד הו"י' במלבושי' כביכול דהיינו האותיות אשר הם מוקדמי' לאותיות הו"י' היינו טדה"ד ואותיות המאוחרים כוז"ו. ס"ה היינו טדה"ד ידו"ד כוז"ו בגי' לבנ"ה. והנה השם הו"י' הוא הנהגה הגלויה והלבושים הם ההנהג' הנסתרו' כדמיון המלך המסתרי' בלבושיו כמ"ש הכתוב אכן אתה אל מסתתר (והנ' אלו השמות הג' הנ"ל הם אנ"י הו"י' כמ"ש האריז"ל בסוד הכתוב כה אמר י"י אני ראשון ואני אחרון שהשמות לפניו ולאחריו בגי' אנ"י. ונראה הוא להורות שאפי' בהסתר דהיינו כשהוא רק הנהג' מוסתרת בטבע עכ"ז הכל אנ"י הוא דהכל בהשגחה זאת הש"י. והטבעיים ככבי השמים וכסיליהם אין ביכולתם לעשות שום דבר רק בכח שם הנכבד הו"י' שהוא מהווה כל הויות ומנהיגם כרצונם בכ"ז ועידן) ממילא לפ"ז לבנ"ה בגימ' ג' שמות הנ"ל השם הו"י' בכבודו ובעצמו מורה על ההנהג' הגלוי' היינו ניסית מה שנישתנית הנהגת הטבע בשידוד המערכה לצורך ישראל וע"י מעשיהם ע"פ התורה וב' שמו' שהם לבושי המלך כביכול מורה על ההנהג' הנסתרות היינו בהלבשת הטבע והכל נכלל בשם לבנ"ה אשר כפי תולדתה וחסרונה ומילואה יש שינוי עתים בעוה"ז כי היא הגלגל הקרוב אלינו יותר והכל נעשה בפ"ה עמו כי נמסר הכל לישראל. הבן:

ומבנייששכר יודעי בינ"ה לעתי"ם לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם הפ' הזה נאמר בד"ה כאשר באו כל ישראל להמליך את דו"ד. מהראוי להתבונן מהו השייכות למלכו"ת בית דוד שבאו אליו אנשים יודעי בינ"ה לעתי"ם. וגם מהו הפי' יודעי בינה לעתים והנה חז"ל דרשו שידעו סוד העבור וקידו"ש החמ"ה ודרשו דורשי רשומות שהם חלקו את השעה לתתר"ף חלקים מנין עתי"ם במ"ם דאי"ק (עולה ת"ר כידוע) ולפ"ז ביותר תגדל התימה מהו החשובות הזה שתיאר אותם בזה בעת שבאו להמליך את דוד. וגם מהראוי להבין למה חלקו את השעה לתתר"ף חלקי' דייק' והנה המחשבים סוד העבור וקדו"ש החד"ש אמרו להיות מספר הזה יתחלק לחציין ולשלישין ולרביעין וכיוצא ולא ירוו בזה צמאונינו ובפרט שהוא מקובל ביד הקדמונים אשר בנ"י יששכ"ר עלו למרום וגילו להם סוד זה חלוקת השעה לתתר"ף חלקים ממילא בודאי יש בזה איזה סוד נעלם ונראה לע"ד דהנה כאשר תעיין בכתבי האריז"ל (ובמקובלים) תתבונן שאחר חצי חדש כשהתחיל הלבנ"ה להתחסר אז בעוה"ר מתגברים הדינים (ע"כ אין נושאין נשים בחסרון הלבנה) וכאשר תתחדש הלבנ"ה אז מתמרקין הדינים והנה ידוע הדינים הם ה' גבורות ה"פ גבור"ה בגי' תתר"ף והנה המתקת הדינים המה בשורשה היינו מן בינ"ה אשר דינין מתערין מינה ע"כ המצוה היא לחשוב חשבון המולדות (לקדש החד"ש) ולהבין בבינתו אימתי הוא המולד כמשארז"ל כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמי' וכו' וכיון שהאדם מבין בבינתו התיילדות המול"ד אזי באיתערותא דלתת' איתער עובדא לעילא ונעש' התעורר' הבינה ומתמתקים הג' שהם ג' תתר"ף כנ"ל וזהו ומבני יששכ"ר יודעי בינ"ה לעתי' יודע"י ל' חיבור (כמו ויד"ע אדם) היינו מחברים בינ"ה לעתים היינו תתר"ף ה"פ גבור"ה לדעת מ"ה יעש"ה ישראל היינו שהודיעו החשבונו' האיך ידעו ישר' ויחשבו בבינת"ם ועי"ז יעוררו המתקת הגבורות ע"י הבינ"ה והנה ידוע הג' הם מסוד אותיות מנצפ"ך בגי' פ"ר והנה כתיב ומאתים לנוטרים את פרי"ו ריש עלמין לאותן הנוטרים את הפ"ר להמתיק דיניהם ע"כ היה ראשיהם מאתי"ם וכל אחיהם על פיה"ם היינו כמש"ל אשר כל ענין הזה הוא דוקא בפ"ה עמו עמש"ל (קידוש החדש בפ"ה בגי' לבנ"ה) והנה מלכו"ת פ"ה ותורה שבע"פ קרינן והנה בהמליך מלכו' בית דוד מרכבה למלכות שמי"ם כתיב בי' כיר"ח יכון עולם ע"כ בהמליך מלכות בית דוד. באו בנ"י יששכ"ר יודעי בינה לעתים. חשבון מולדי הלבנה להמתיק הדינים של המלכות ע"כ היה דוד אדמונ"י (בסוד הדינים של המלכו"ת אבל היה עם) יפה עינים (היינו המתקת הד"נים החסדים) רמזתי לך ראשי פרקים והחונן לאדם דעת ינחני במעגלי צדק:

תשכילעוד ותדע מספר תתר"ף הוא מנין י"ה פעמים חס"ד והנה כך הם הרגעים בכל שע"ה כל הנשמה תהלל י"ה על כל נשימה ונשימה מחדש הש"י החיו' בחסדו כי החיות רצוא ושוב וזהו לא המתים יהללוי"ה ואנחנו נברך יה מעתה וע"ע והנה יתרון החלקים של כל חידוש החד"ש שאינם מגיעים לשיעור שעה הלא הם תשצ"ג מנין ו"ה פעמים חסד (רק אחד נוסף לכלול אחדות אלופו של עולם בכל הנהגה לרגעים יבחן את נבראיו לנהגם בחס"ד) והנה ו"ה ה"ס הזמ"ן (זמ"ן בגי' מ"ה ב"ן) הוא רמז הזמ"ן המתחלף בכח המחליף את הזמני"ם בכל חדש לחדשים יבכר ויש בעבור זה בין כל חדש העבור לחדש הבא תשצ"ג חלקים מנין ו"ה פעמים חס"ד נ"ל:

שעותשלימות בכל חד"ש הם תש"ח מנין עקודי' נקודי' וברודים סוד הנהגת הזמ"ן היוצא מן הכח אל הפועל בכל עת מן התהו אל התיקון אשר ידוע סודם בכתבי מרן הארי ז"ל ואי"ה יתבארו עניינים בדרושים הבאים לפנינו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:

יהושעכשהעמיד השמש אמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון הנה הי' צריך להעמיד השמש כדי שיתארך היום ויהי' לו זמן לנקום נקמות ה' מן האמורי' אבל למה להעמיד את הירח אבל להיות כל חושבנ' בסיהר' ואנו צריכין לחשוב את כלהמולדו' לקידוש החדש ולקביעות המועדים ואפי' מי שנתעלם ממנו החשבון יוכל לחשוב המולדות מבריאת העולם ממולד בהר"ד של תהו וממולד וי"ד של בריאה והנה כאשר תעמוד השמש והירח תלד במנהגה הנה יתעוות עלינו החשבון בכל ימות עולם הנה הי' בהכרח כשהעמיד יהושע השמש שיעמיד גם את היר"ח ממילא החשבון עמוד על עומדו. הבן נ"ל:

כתבהרוקח החדש הזה לכם ראש חדשים. ראשון הוא לכם לחדשי השנה בגימ' כמו תשע' ועשרים יום ומחצה ותשצ"ג חלקים עיי"ש. חשבתי למשפט והנה לפי החשבון חסר א' וי"ל דמרמז על חלק ת"ו מחלק אחד מתשצ"ג דאינם יכולים לעמוד עליו ולחשבו. וצ"ע בדבר:

וידברד' אל משה במדבר סיני וכו' בחדש הראשון לאמר: ויעשו ב"י את הפסח וכו'. יש להבין מהו הלאמ"ר גם ויעש"ו בוא"ו הנוסף מהו. ונ"ל שאמר להם בחדש הראשון לאמ"ר. היינו שיאמרו במו פיהם בהתחלת החדש. מקודש החדש. וידוע מכתבי מר"ן האריז"ל הטעם הוא. דכל החדשים הם בסוד איברי הראש ע"כ נקראים ראש"י חדשים. והם גלגולת. ב' עינים. ב' אזנים. חוטם. וה"פ צריכין להשלים בדיבור הפ"ה מקודש החדש. וע"כ אמר אח"כ. בוא"ו נוסף מצוה אחרת מישך שייכי להדדי. ויעשו ב"י את הפס"ח ידוע הוא פס"ח ה"ס פ"ה ס"ח. ויש רמז בפ"ה בגי' לבנ"ה ויתבאר אי"ה:

נוהגיןבכל תפוצות הגולה. שמברכין את החדש הבא לטובה בשבת שלפני'. והוא במקום קידוש החדש) וטעמא בעי למה דוקא בשבת (הגם דע"פ פשוטו יש בנותן טעם. דבימות החול העם טרודין בגולה על המחי' ועל הכלכלה ואינן מתקבצין כ"כ לביהכ"נ ולביה"מ ובפרט בני הכפרים. משא"כ בשבת זמן קהילה אז מודיעין מתי יחול החד"ש. ואגב מברכין אותו. שיחול לטובה ולחיים אעפ"כ עדיין צריכין אנו למודע ולא דבר ריק הוא) ונ"ל דידוע די"ב חדשי השנה המה נגד י"ב צירופי הוי' בכל חדש מאיר צירוף אחד ובתפלה צריך לכוין בכל חדש הצירוף המיוחד לו (ולפעמים פועלים להפוך הצירופי' מדין לרחמים כמש"ל) ובזה פירשנו משאמרז"ל מפני מה ישראל מתפללין ואינם נענים מפני שאינם יודעים להתפלל בשם שנא' אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו. עכ"ד: והדבר הוא לתימא. מי הוא מישראל שאינו יודע את השם הנכתב והנקרא. ופירשנו שאינו יודע הצירוף השייך לכל חדש בזמן התפלה שהוא מתפלל. הבן הדבר. וע"כ נקראו הירחים. חד"ש. בגימ' י"ב צירופי הוי'. והנה שבת נקרא בזהר. יומא דנשמת"א. דהוא נשמת הזמן וכל חדשי השנה המה אצלו כגוף לגבי הנשמה. וז"ש רז"ל. ויכל אלהים ביום השביע"י מלאכתו וכו' ביום הששי מיבע"ל. אלא מה היה העולם חסר מנוחה. באת שבת באת מנוחה ואנחנו לא נדע הרי מנוחה אינה בריאה רק העדר עשי' אבל תדע. שהעבדות והשעבוד מצד החומ"ר שהוא גופניי (כמו שאמרו על עבדים עם הדומה לחמו"ר. הוא חומר) והמנוח' והחירו' הוא מפעול' הצורה היא הנשמ'. ע"כ כל הנבראי' שנבראו בששת ימי המעשה וששת ימי המעשה בכלל (כי הזמן הוא נברא ג"כ כדכתיב כי ו' ימי' עשה וכו' ולא כתיב בששת) הנה היו כגוף בלא נשמה קודם בריאת השבת. עד שנברא יום השבת הוא המנוחה. היינו נשמת כל הזמן והנבראים. ע"כ שבת נק' יומא דנשמתא. נשמת כל הזמן. הנה לפי"ז על כרחך בשבת מאירין כל הי"ב צירופי הוי': שבכל חדשי השנה ע"כ בהתקדש היום מקדשין על כו"ס יי"ן בגי' ששה צירופי הוי') ועל לח"ם משנה. ב' פ' לח"ם (ג"כ בגימ' ששה צירופי הוי') הרי י"ב צירופי הוי' ומעתה תמצא טוב טעם ודעת למנהג ישראל תורה. שמברכין את כל חדש בחדשו ביום השבת להאיר בו הצירוף המגיע לו. הבן הדבר:

בר"מפ' תצא דף רפ"א. וז"ל. וסיהר' איהו טוב ורע. במילואה ורע בחסרונ'. ובגין דאיהו כלילא מטוב ורע מונין בה ישראל ומונין בה בני ישמעאל. וכד לקת במילואה סימנא לא טב לישראל: וכד לקת בחסרונה סימן רע לישמעאלים עכ"ל. על דבר הזה שחקו עלינו החיצונים באמרם שא"א שתלקה בחסרון רק במילוי כשהיא בתכלית הניגוד עם החמה כידוע ליודעים. אבל הבל יפצ' פיהם. דאין הכוונ' בסוף חדש וגם לא כשנחסר' הרב'. אבל לדעתי הכוונ'. כיון דכתי' החדש הזה לכם. מסור בידכם. אתם אפילו שוגגין אפילו מזידים. נמצא עיקר ההנהגה מתחשב עפ"י חשבון קביעתינו. ובפרט כעת שאנחנו מחשבין מולד האמצעי ע"פ החשבון שמסר לנו הלל. והמולד הזה מתרחק לפעמים כמה שעות לאחור או לפנים מן המולד האמיתי. נמצא כשהליקוי היא בניגוד ובמילוי ע"פ מולד האמיתי עכ"ז כשע"פ מולד האמצעי שאנחנו מחשבין יארע חשבון בחסרון לאחור או לפנים זה סימן רע על ישמעאל. כי עיקר ההנהג' היא ע"פ חשבון קביעותינו. ואפשר לי לומר עוד שהדבר תלוי בקביעות ר"ח שאנחנו קובעין:

ולולידמיסתפינא מרבותי. הייתי אומר. דגם זמן ברכת הלבנה בחידושה תלוי בקביעוח ר"ח שלנו ורשאין לברך עליו עד חציו של חדש. עפ"י קביעותינו. הן מלא הן חסר. כיון שהש"י מסר זאת בידינו ואומר למלאכים אני ואתם נשאל לב"ד של מטה אימתי נקבע רא"ש חד"ש. אבל מיסתפנא לפסוק כן להלכ' מה שלא פסקו כן הראשונים ואחרונים. ציינתי כל זה למשמרת:

בפסיקתארבתי פ' א"ל ילמדנו רבינו אדם מישראל שבירך על המזון ברא"ש חד"ש ושכח ולא הזכיר ר"ח וכו' למדונו רבותינו שכח ולא הזכיר של ר"ח משגמר ברהמ"ז (דאורייתא וכ"כ המפרש) ונזכר מיד עד שלא הסיח מן הברכ' (היינו שלא התחיל ברכת הטוב והמטיב) א"צ לחזור לכתחיל' (משמע דס"ל אם התחיל בהטוב והמטיב חוזר לראש. וכ"ה במפרש דכן הוא שיטת התלמוד ירושלמי ובתלמודא דידן ס"ל דא"צ לחזור הנה תלמודא דידן ס"ל דאין חייב בר"ח לאכול פת. ע"כ א"צ לחזור ותלמוד ירושלמי ס"ל מדשינ' ושלש במקרא ויהי החודש. וישב המלך אל הלחם לאכול. מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם ולא אכל ביום החדש השני לחם. משמע מזה שחיוב הוא לאכול לחם דוקא) אלא גומר' ברכ' קטנה בסוף ב"א י"א מ"ה אשר נתן ר"ח לישראל עמו בח"י מקדש ישראל ור"ח (בתלמודא דידן מסתפק אם חותם והנה לדעת המדר' הזה דס"ל דחיוב לאכול פת. ס"ל דחותם שיהי' ברכה ארוכ' כמו בשבת ויו"ט נ"ל) שמעון בן אבא בשם ר' יוחנן אמר וצריך כחול"ו (כן הגיה המפרש כחול"ו בכ"ף) של מועד לומר והשיאנו ד' אלקינו הרי למדנו שראשי חדשים שקולין כמועדות ע"כ רצ"ל מדצריך לומר ג"כ והשיאנו ד' אלקינו הרי למדנו ששקולין כמועדות ע"כ צריכין בסעודה לאכול פת. וע"כ אם שכח בברהמ"ז להזכיר ר"ח חוזר כנ"ל. אבל אעפ"כ טעמא בעי. מהו הראי' מן. והשיאנו ד' אלהינו. ונ"ל לפרש ע"פ מ"ש התוי"ט בברכות. טעם למה בברכת התורה. אומרים. ברכו את הו"י'. ובברהמ"ז. נברך אלקינ"ו. ואמר דהנה המזון שמזין הש"י לברואיו. הנה הדין נותן שיזון אותם הש"י כיון שהוא בראם לכבודו ע"כ אומרים נברך אלהינו. הוא השם הדין. אבל נתינת התורה שגילה לנו מסטירין דילי'. אין הדין נותן שיעשה לנו כזאת. רק הוא מצד החס"ד הגמור. ע"כ מברכין. ברכו את הו"י' שם החסד והרחמים. עכ"ד. והנה משבתות וימים טובים. אומרים. והשיאנו (לשון חיבור ונשואין. רצ"ל תקרב לנו בחיבור) הו"י' אלהינו את ברכת מועדיך. דהנה בימים הקדושים הללו. קורין בתורה ומברכין עליו ברכו את הו"י'. וגם בחיוב לאכול פת. מזמנין נברך אלקינ"ו. הנה אנחנו מברכין הש"י בקריאת שם הוי' ובשם אלקים. הנה כל המברך מתברך. הנה יבואו ברכת המועדים לנו ג"כ בשם מלא. הו"י' אלקים וז"ש במועדים והשיאנו הו"י' אלקינו את ברכ"ת מועדיך. והנה לפי"ז תתבונן היטב דברי המדרש הזה. הביא ראי' לדבריו דהנה ס"ל דאם שכח של ר"ח בברהמ"ז חוזר לראש כמו במועדים. והטעם הוא כמש"ל דס"ל דחיוב הוא לאכול פת בר"ח. והנה הביא ראי' לדבריו מדברי שמעון בר אבא בשם ר"י. דאמר שצריכין לומר והשיאנו ד' אלקינו בר"ח כמו בחולו ש"מ והוא ע"כ מטעם הני"ל שיש בר"ח ג"כ ברכת הוי' שמברכין על התורה וגם יש בו ברכת אלקים שמברכין ברהמ"ז על הפת. ע"כ אומרים והשיאנו הו"י' אלקינ"ו את ברכת וכו':

ולפ"זיונח לנו מנהגינו שאין אנחנו אומרים והשיאנו בר"ח. הגם דבירושלמי ברכות פסק שמואל לומר והשיאנו וקיי"ל כשמואל בדיני. ובתלמודא דידן לא נזכר כלל מזה. ממילא יש לנו לפסוק כירושלמי וכדעת שמואל. כיון שאין חולק בתלמודא דידן. ולפי מ"ש יונח. כיון דפסקינן בתלמודא דידן אם שכח ר"ח בברהמ"ז אינו חוזר ממילא ס"ל לתלמודא דידן דאין חיוב לאכול פת בר"ח. ע"כ אין לומ' והשיאנו הו"י אלקינ"ו את ברכ' וכו' הבן:

ויאמריהונתן (אל דוד) מחר חדש ונפקדת וכו' וישב המלך על מושבו. כפעם וכו' וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד וכו'. ויאמר שאול אל יהונתן מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם עיי"ש בכל הפרשה. הנה מוכח מכל סדר הפ'. כי כן היה להם בחובה. אשר שרי המלך היו מסובים אצל המלך בסעודת רא"ש חד"ש ותהי לחוק בישראל עד שהיה הדבר לפלא בעיני שאול המלך. מדוע לא בא בן ישי וכו' אל הלחם. ולא נמצא במקראי קדש שום זכרון לחוק כזה גם בשבתות ומועדים רק בראש חדש וטעמא בעי. ואחשבה לדעת. ע"פ מ"ש בגמ' בעיבור השנה. שהיו מתחילין בשלשה ואח"כ חמשה ואח"כ שבעה ואמרו בגמ'. הנך גה"ז כנגד מי. ואמרו. נגד הנמצא בכתוב אצל המלכים. שומרי הסף. ושרי המלך ושבעה רואי פני המלך ופירש"י. ועיבור השנה הוא כעין טכסיסי מלכות. עיי"ש. הכוונה לדעתי. דהנה אמרו במדרש החדש הזה לכם. לקיים מה שנאמר ב"י מלכים ימלוכו ע"כ. הכוונה לדעתי החדש הז"ה לכ"ם. מסור בידכם. אימתי יקבעו ראש חדש. ויהי' החדש חסר או מלא. וכן אם תהיה השנה פשוטה רק י"ב חדשים מנין ז"ה (גם י"ב צירופי הו"י'. מנין חד"ש. וזהו החד"ש הז"ה לכם. הבן) או תהיה השנה מעוברת. והנה כתיב אקרא לאלקים עליון לא"ל גומר עלי. וכל ענייני העולם שיפורא גרים. אימתי קובעין ישראל ראש"י חדשי"ם וראשי שנים. ואמרו רז"ל. המלאכים שואלין להקב"ה אימתי ר"ח. ור"ה. אומר הקב"ה אני ואתם נשאל לב"ד של מטה. ואין לך טכסיסי מלכות לישראל גדול מזה. גוזרין שיהיה ר"ח ביום זה דייקא וכן ר"ה. וז"ש במדרש לקיים מ"ש ב"י מלכים ימלוכו. והבן. הנה לבעבור זה היה לחוק בישראל אשר שרי המלך היו מסובין אצל המלך בסעודת ראש חדש. כי קביעת ר"ח הוא טכסיסי מלכות לישראל. הבן:

החדשהזה לכם. איתא בת"ז דף ז'. בספירן דאצילו"ת. דיוקנ"א דמלכ"א ממש. ובספירן דבריא"ה חותמ"א דמלכ"א. ובספירן דיציר"ה ובמלאכין דאינון חיוון ציורא דחותמא דשעו"ה. הנה בעולם העשי' אשר הלבנ"ה נגד מדת המלכו"ת. נק' חד"ש ר"ת ח"ותם ד"יוקן ש"עוה. הנה החד"ש הזה לכם. הכל מסור לישראל וזהו רא"ש חד"ש לדייק הראשי תיבות של חדש. ומה שתיקנו ראש"י חדשי"ם לעמך נתת וזהו שיש לפרש במדרשם ז"ל. החד"ש הזה לכם. לקיים מה שנא' ב"י מלכי"ם ימלוכו. היינו המלכיות העליונים בעולם האצילות (ד"יוקנא) בריאה (ח"ותם) יצירה (ש"עוה) הכל תלוי בקידוש החד"ש שישראל מקדשים בעולם העשי' הבן: