ויתפרשעוד (עיין במג"ע אית בש"ר ואית בש"ר שיעור קומת הקדוש' מקור נשמות ישראל נק' בשר קודש ע"כ כנס' ישראל נק' היפ"ה בנשים בגי' בש"ר וכלל האומות אדום וישמעאל ג"כ בגי' בשר זה לעומת זה יונקים מן שיעור קומת הסט"א בש"ר ט' והנה אם עיני שכל לך תתבונן בכתבי מרן האריז"ל בכוונה פורים חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארו"ר המן לברוך מרדכי. וכתב מרן ז"ל. ברוך מרדכי הכוונה לשעור קומה בקדושה ארור המן הוא שיעור קומת הקליפה. והנה גם לשם יש נה"ק בסוד הכתוב ואתה מחי' את כולם הנה צריכים להמציא גם לשם המרכה אל הנה"ק הנה אם יאמר ברוך בדיעה שלימה יתן ח"ו כח ותוקף אל הקליפה ע"כ צריך לעשות בזאת בלא הודע ע"י שיתבסם ויתבלבל הדעת עיי"ש. ומה נחמד הדבר מ"ש התו' בגמ' ארור המן ברוך מרדכי המה שוין בגימ'. וצריך להתבסם עד דלא ידע לחשוב החשבון והנה תתבונן אשר כ"א בגימ' בשר (מנין שנות האבות ברוך מרדכי בשר קודש. ארור המן בשר טמא והנה לע"ל כשיעביר ד' את רוח הטומאה מן הארץ ולא ישתאר מן הקליפות רק הנצוץ הקדוש הטמון בתוכם ונשאר גם הוא לאלקינו ע"ז אמר והי' מידי חדש בחדשו יבא כ"ל בש"ר וכו' כי לא יהי' עוד בש"ר טמא רק הנה"ק שבתוכם יוכלל בקדש וכן פירשנו במקום אחר תהלת ד' ידבר פי ויברך כל בשר וכו' ודי בזה כעת הבן והרחב הדברים:

ויתפרשעוד עפ"י מ"ש הרב הקדוש הרמ"ע ז"ל במ"ע שלעתיד לבא ב"ב נצטרך להקריב כל הקרבנות שחסרנו כל ימי גלותינו דהיינו כשיגיע ר"ח ניסן נצטרך להקריב כל קרבנו' המוספין של כל ר"ח של ניסן של כל ימי הגלות וכן בשבתות למשל בהגיע שבת פ' נשא נצטרך להקריב כל הקרבנו' המוספין של כל ימי הגלות של שבתו' האלו עיי"ש ובזה פירשנו בטוב טעם מה שאנו אומרים במוספין ואת מוסף יום השבת הזה נעשה ונקריב וכו' ואת מוסף יום ר"ח הזה נעשה וכו' הנה תיבת הזה אינו מובן ולפי דברי הקדוש הנ"ל ידוקדק היטב שבאמת נעשה ונקריב מוסף השבת הזה ור"ח הזה והוא נכון בעז"ה. והנה ענין הקרבנות הוא לקרב כל המדריגות דצח"מ אל הקדוש' הנה הקרבן הח"י והעצים צומח והמלח דומם והאדם המקריבם בכחו אל הש"י הנה כל הנפשות של דומם צומח ח"י מדבר כולם מתקרבים ומשתחוים לקדושתו ית"ש וזהו תענוגיו ושעשועיו ית"ש וזה נק' קרבן להו"י' שמקרב כל הד' מדריגות נפשות אל ד' אותיות השם הנכבד וזהו וה"י' מד"י חדש בחדשו דייקא כנ"ל דהיינו כל חדש בחדשו נצטרך להקריב בעד כל החדשים של כל זמן הגלות וכן מדי שבת בשבתו דייקא. יבא כל בשר להשתחות לפני היינו קירוב כל המדריגות אל הקדושה. בשר היא הקרבן כל מרבה גם הדומם והצומח המצורפים בקרבנות עם הבשר החי:

וישלפרש עוד ברמיזא דחכמתא כל בשר רמז לסוד וצדיק כידוע ירמוז אשר לעתיד ב"ב יהי' יחודא שלים לאורקא ברכאן מכל שייפין ע"י הצדיק ביתר שאת בימים הקדושים בשבתות ובחדשים כי בגלות החל בעוה"ר גננא לא עאל לגינתו וכל החיות לכנ"י הוא רק מספיחין בסוד ובעלוך בניך כנודע אבל לעיל יהיה היחוד ביתר שאת ויראתי להרחיב הדבור והמ"י:

ואפרשלך עוד עפ"י דרשות חז"ל דרשו במס' סוטה אין תפילתו של אדם נשמעת אא"כ משים עצמו כבש"ר שנאמ' והי' מדי חדש בחדשו וכו' יבא כל בשר וכו' וכתב המהרש"א ז"ל דדייק מדלא כתיב כל אדם והקשה הלא גם במבול כ' קץ כל בשר לשחת כל בשר ותירץ דהתם לרבות בהמות וחיות ועופות משא"כ כאן א"א לרבות בהמות וחיות דאין דרכם להשתחוו' ולכאורה הוא דחוק דהרי כתיב בהו אפי' הילול ושבח הללו את ד' מן הארץ וכו' החי' וכל בהמה רמש וצפור כנף וכו'. א"כ נוכל שפיר לפרש כל בשר על כל הבע"ח ותו קשה לי גם במבול לכתוב כל ח"י וכענין שאמר אחר המבול ולא אוסיף עוד להכות את כל חי וכו' ונ"ל ע"פ מ"ש האריז"ל עצם נק' דינא קשי"א בשר נק' רפי"א ואדה"ר כשראה את חוה אמר זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי (נוק' הוא בחי' דין) כי חוה הראשונה היתה בחי' דינא קשי"א עצם ולא היתה יכולה להתברר עדיין וחוה שני' דינא רפיא סוד בשר היא נתבררה וביעקב שופרי' דאדם נתבררו שניהם לאה דינא קשיא רחל דינא רפיא (ז"ש האדם). זאת הפעם עצם מעצמי (בפ"ע) ובשר מבשרי (בפ"ע) משא"כ בפעם שנית ביעקב יוכללו שניהם בקדש ז"ש לבן אל יעקב אך עצמי ובשר אתה רצ"ל באת הנה ליקח עצם בשר כ"ז מיסודו של האריז"ל (והנה קשיא רפי"א בגי' שבת וכן עצם בשר) ע"כ כשחל ר"ה בשבת א"צ לשופר ולהמתיק הדינים כי עיצומו של יום השבת ממתיק. ויעקב כשאמר ללבן אעבדך שבע שנים ברחל וכו' ויהיו בעיניו כימים אחדים ופירשו רז"ל הן הן ימים אחדים שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים ופירש הרב בעל מצ"ד ימים היינו שנה כענין ימים תהי' גאולתו אחדים היינו שבתות שאין להם בן זוג כמשארז"ל והנה אמרה לו שישב שם שנה שלמה של שבתות וזה א"א כ"א בז' שנים ולפי דברינו הנ"ל הנה צותה לו להיות שנה של שבתות להמתיק דינא קשי"א ורפי"א עצם בשר בגימ' שבת ה"ס תרין נוקבין קדישין לאה רחל והנה כתב מרן האריז"ל בענין ב' ימים דר"ה יום א' בחי' לא"ה דינא קשי"א (עצם) יום ב' דינא רפיא בחי' רחל (בשר) ואת אשר יאהב ד' ידין אותו ביום ב' דינא רפיא ומתמתקין הדינים ברחמים וחסדים (נ"ל שהוא יסוד ויאהב יעקב את רחל והמ"י) ומעתה בין תבין את אשר לפניך הנה התפלה הוא ג"כ להמתיק הדינים ע"י החסדי' דדכורא ע"י היחודים שבתפלה ע"כ תפלה הוא לשון חיבו' מלשון נפתולי אלהים נפתלתי וז"ש חז"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים את עצמו כבשר לעשותו דינא רפי"א ואז תהי' תפלתו נשמעת (כמשל מסוד ויאהב יעקב את רחל להמתיק דיני' בחסדים) והראי' הוא מדכתיב והי' מדי חדש וכו' ומדי שבת וכו' שאז יש התעוררות החסדים כתיב וכו' כל בשר דייקא ממילא במבול יש ג"כ לרמז קץ כל בשר בא לפני היינו קץ וסוף להדינים של דינא רפיא כי עונותיה' גרמו שנידונו בדינא קשי' ועמ"ש במאמרי השבתות:

עודיתפרש והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר וכו' ויצאו וראו בפגרי האנשים וכו' נשיב לבאר למה דוקא בחודש ושבת יראו בפגרי האנשים וכו' ולמה אמר כל בשר ונ"ל דהנה אמרו רז"ל דהיונים רצו לבטל מישראל ג' מצות חד"ש שב"ת מיל"ה והרבה טעמים נאמרו בזה מה היתה כוונתם דוקא בג' מצות הללו (עיין במאמרי חנוכה) ונ"ל דהנה אמרו חז"ל שעתיד הקב"ה להחיות את הרשעים שציערו את ישראל ולנקום מהם נקמות ישראל לעיניהם וגדולה נקמה וכו' והנה כל היעודים הטובי' שהבטיח הש"י לנו ביאת משיחנו ותחה"מ הנה בהכרח הוא שיתקיימו כי כן הבטיח הש"י לאבותינו ואפי' ח"ו בדור שכולו חייב אעפ"כ יתקיימו כל הייעודים הטובים בזכות אבותינו והבטחה אשר בידם מן הש"י אך החילוק הוא בענין ראיית העונש של הרשעים דהנה בלוט הגם שזכר הש"י את אברהם ושלח מלאכו להציל את לוט מתוך ההפכה אעפ"כ נאמר לו אל תביט אחריך כי אתה הרשעת ג"כ עמהם ובזכות אברהם אתה ניצול אינך כדאי לראות בפורענות' והנה זהו ודאי לא יטוש ד' את עמו בעבור שמו הגדול ובעבור אבותינו שבטחו בישועתו והי' איך שיהי' יגאלנו בודאי במהרה גאולת עולם רק החילוק יהי' זה שיהי' בידו זכות עצמו ג"כ יזכה לראות בפורעניות הרשעים המעיקים הצוררים וגדולה נקמה וכו' אבל אותן אשר בידם זכות אין רק הש"י יושיעם בזכות אבותינו והבטחת' הנה נלמוד מן התורה שלא יהי' להם באפשר לראות בפורעניו' הרשעים באומר להם ח"ו אתם הרשעתם עמהם ובזכות האבות אתם ניצולים אינכם רשאים לראות בפורענותם והנה אנחנו לא נדע איזה זכות מן המצות אשר יהי' בידינו זכות עצמינו אשר עי"ז יהי' זכות וכח בידינו לראות בפורעניות הרשעים הצוררים הנה גילה הש"י את הדבר ע"י הנביא הנאמן ישעי' אשר אלו הג' מצות חד"ש שב"ת מיל"ה יספיקו לזכות את ישראל שיזכו ע"י לראות בפורעניו' הרשעים והוא הנאמר לישעי' והי' מדי חדש בחדשו והרי לך מצות חדש) ומדי שבת בשבתו (הרי לך מצות שבת) יבא כל בשר (זהו מצות מילה) אבר שאין בה עצם רק כל בשר כנודע הנה כשיבוא להשתחות באלו הג' מצות הגם שח"ו לא יהי' בידם כ"כ זכות משארי המצות עכ"ז ויצאו וראו בפגרי האנשי' הפושעים בי וגומר יספיקו זכות אלו הג' מצות לראות הנקמות הצוררים וזה הי' הכוונה (לדעתי) הקליפות יו"ן שרצו לבטל את ישראל מן הג' מצות הנ"ל דייקא ביודעם אשר המלך המשפט יקח נקמתו מהם וצדיקים יראו וישמחו ע"כ רצו לבטלם מן המצות הנ"ל בכדי שח"ו לא יהי' בידם זכות לראות הנקמה והש"י הפר עצתם ובמהרה נזכה לראות הנקמה יראו עינינו וישמ"ח לבינו. והנה טעם למה דוקא אלו ג' מצות מסוגלים לזה נ"ל עפ"י מה דידוע מן ס"י אשר כלל בריאת העולם הוא ג' בחי' כוללים והם עול"ם שנ"ה נפ"ש. עולם הם כל הדברים הנבראים בכל העולם ככבי השמים וכסיליהם וכל אשר מתנועע מכחם מדצח"מ שנה היא הזמן הנברא יבכר לחדשיו נפ"ש היא נפ"ש (הקדושה שבישראל) עיקר המציאות והנה מצות שב"ת הניתן לישראל דייקא (אבל גוי ששבת ח"מ) הנה זה יורה אשר כלל העולם היא בשביל ישראל דייקא כי שב"ת הוא עדות על חידוש העול"ם כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא וכו' חדש זה מורה על הזמן היא שנה הנמנה לחדשיו והוא ג"כ נמסר לישראל דייק' כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ולהם דייקא נמסר סוד העיבו"ר והזמן מסור בידם אתם אפי' שוגגין אפילו מוטעים אפי' מזידים לא עשה כן לכל גוי הנה זה יורה בודאי שהזמ"ן ג"כ בשבילם נברא. מיל"ה מורה על הנפש הקדוש' שבישראל משונה מכל הנפשו' ע"כ ערל אשר לא ימול ונכרתה הנפ"ש וכו' והיא החות"ם של בני מלכים להיות לגיון של מלך משונה בתוארו חתום בחותם המלך למען יכירו וידעו כל באי עולם אשר הם עיקר מציאות הנפשות ועל פיהם יהי' הנהגת כל הנפשות אין טובה באה לעול' אלא בשביל ישראל וכן בהיפך והכל בהשגחה נפלאה למעלה מן הטבע ע"כ הגם שנברא האדם בטבע עם בשר ערלתו הנה התורה שהיא למעלה מ"ה גזרה אומר לכרות איש הישראלי את בשר ערלתו להורות שהוא למעל' מ"ה ודוקא באבר המוליד. הנה הנפ"ש אשר ניתן בה טפה הוצאת מן האבר אשר נחתם למעלה מ"ה היא השולטת על הטבע ומנהיגה כרצונו ע"כ לא נולד יצחק עד שנימול אברהם הבן הדבר היטב ולפי הנ"ל הרי שלך לפניך אלו הג' מצות מורים על כלל הבריא' עול"ם שנ"ה נפ"ש הכל הוא על ישראל למעלה מ"ה. והנה האומות המשעבדים בישראל כולם הם רק בהנהגה טבעיית ע"כ יחי' אותם הקב"ה שלא כטבע וב"י אשר קיימו הג' מצות הללו יזכו לראות בפורעניות שונאיהם ויודו לד' כי טוב ועוד אבאר לך לקמן סי' נ"ז:

עודאדרוש והי' מדי חד"ש בחדשו וכו' יבא כל בשר להשתחוות מהראוי להתבונן מהו ההשתחווא' דייקא בחדש ושבת ה"ה גם היום ההשתחוואה לו ית"ש הוא בכ"ז ועידן ולמה אמר כ"ל בש"ר ואחשבה לדעת עפ"י משארז"ל אר"י חייב אדם להקביל פני רבו ברגל ולמדו זה מ"ד בשונמית מדוע את הולכת אליו היום לא חד"ש ולא שב"ת מכלל דבחד"ש ושב"ת איבעיא לה למיזל והנה הקושיא מפורסמת קא פסיק ותני להלכה להקביל פני הרב ברגל ודייק לה מן חד"ש ושבת ופירוש זה דהנה חיוב עליית הרגלים להקביל פני השכינה בביהמ"ק ברגלים הוא חיוב דייקא במועדי ד' מקראי קדש והטעם הוא להיות שביום המתקדש מתגלה אור חדש מקדושת היום וכל האורות הם ברכה יתירה הנה כשבאין ישראל ברגל להתראות פני האדון ד' הנה ניתוסף עליהם ג"כ אור חדש מהאור חדש הניתוסף בשכינת עוזינו והנה לפי"ז גם בחד"ש ושב"ת מתגלה אור חדש באורות עליונים א"כ היה מהראוי אשר בכל חד"ש ושב"ת יתראו ישראל אל פני האדון ד' אך להיות בזה"ז הוא דבר שא"א כ"ז שהגוף הוא עדיין בשריי חומריי איך יהי' בחוק האפשרי שיבואו כל ישראל מכל א"י בכל שבת ור"ח לביהמ"ק ע"כ לא הטריח עליהם הש"י רק במועדים אבל עם היות שהוא דבר שא"א ע"פ הטבע בגוף הבשריי להתראות פני האדון ד' בביהמ"ק עכ"ז כל מה דאפשר למיעבד עבדינן והוא דמבואר בזהר צדיקייא אנפוי דשכינתא אינון ואינון אנפין דילה ממש (עיין בזהר תשא באריכות) א"כ עכ"פ כל מה דאפשר למיעבד ביום קודש לקבל פני השכינה עבדינן דהיינו לקבל פני רבו בשבתות וחדשים דאנפוי דשכינתא אינון ומתוסיף לנפשות הארה מקבלת פני השכינה בדוגמא ובדומה כעין עליית רגלים להתראות פני האדון בביהמ"ק ולא היה צריכין כ"כ לקבל פני רבו ברגל משא"כ בזה"ז כשאין ביהמ"ק הנה צריכין לקבל פני הרב גם ברגלים כיון שא"א לקבל אנפי דשכינתא ממש בביהמ"ק עכ"פ כל מה דאפשר למיעבד עבדינן דהיינו לקבל פני הרב הצדיק דצדיקים הם אנפי דשכינתא ומהשתא ר"י דייק שפיר חייב אדם (בזמן הזה) להקביל פני רבו ברגל (כיון שאין אנו יכולים לקבל פני השכינה ממש בביהמ"ק) ודייק לה שפיר מדכ' בשונמית בזמן המקדש מדוע את הולכת אליו היום לא חד"ש ולא שב"ת מכלל דבחדש ושבת איבעיא לה למיזל כיון שא"א לה לילך בכל חדש ושבת לביהמ"ק עכ"פ מיבעיא לה לקבל פני הרב ממילא שמעינן דבזה"ז מחוייבים להקביל פני הרב (ג"כ) ברגל כיון שא"א לן להקביל פני השכינ' ממש בביהמ"ק (אחר כמה זמנים הראו לי שבדוגמא לדברינו כ' הרב הגדול בס' יערות דבש והנאני) ומצאתי וראיתי בזהר פ' ואתחנן דף רס"ה תנינן בחיובא עליו דב"נ לקבלא אנפי שכינתא בכל ריש ירחי ושבתא ומאן איהו רבי' וכו' הרי לך כמ"ש. ומעתה תבין דלעתיד ב"ב שגם הגוף הבשריי יהי' ספיריי והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע הנה ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו כמלאכי רוח משרתי אש ולא יהי' טריחא להו מילתא לקבל פני השכינה ממש בביהמ"ק בכל חדש ושבת כן יעשו לבוא לביה"ק בכל חדש ושבת וז"ש והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בש"ר דייקא להשתחוות לפנ"י דייקא בביהמ"ק פני האדון ד' ממש כי תמיד היא דבר מחוייב בכל עת התגלות אור חדש רק שכח הבשרי"י קצר מעשות כזאת משא"כ לעתיד שגם הבשר ישוב ספיריי הנה יבא כל בשר להשתחוות לפני הבן זאת:

עפ"יהדברים הנ"ל הנה נבוא לדקדק עוד מה שאמר הנביא יבא כ"ל בש"ר להשתחוות לפני הלא גם במצות עליית הרגלים לא נאמר השתחוואה רק עיקר המצוה הוא התראות פנים בעזרה כדכתיב יראה כל זכורך את פני וכו' (עם היות דודאי השתחוו בבואם לעזרה אבל אין זה עיקר המצוה) ולמה אמר הנביא על לעתיד השתחוואה ונ"ל דהנה הבטיחנו יוצרינו גם בזמן שאין ביהמ"ק קיים (וא"א לנו להקריב קרבנות) כל העוסק בתורת עולה. בתורת חטאת כאלו הקריב וכבר חקרנו להלכה מי שמחוייב עולה או חטאת וכיוצא הגם שאמר פ' עולה ופ' חטאת לצאת י"ח עכ"ז לכשיבנה ביהמ"ק ב"ב יהיה מחויב להקריב קרבן המחויב עליו מאז וראיה מר"י בן אלישע שכ' על פנקסו לכשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמינה (עם היות שבודאי אמר פ' חטאת תיכף) והנה אמרו בגמרא יומא האוכל כזית חלב בזה"ז יכתוב על פנקסו וכו' (וכ"כ הרב הגדול הרמ"ע מפאנו בספרו ובע"מ) על קרבנות צבור שבחובה כשיבנה ביהמ"ק ב"ב נהי' צריכים להקריב בכל שבת ובכל חד"ש כל קרבנות המוספין שחסרנו כל ימי גלותינו (וכמש"ל עם היות שאנחנו מקיימין גם בימי גלותינו ונשלמה פרים שפתינו ואומרים מד"י חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו פ' המוספין עכ"ז אין אנחנו יוצאים י"ח לגמרי רק לפי שעה וב"ב נשלם חובתינו כיד ד' הטובה עלינו:

עייןמש"ל בסימן ז' ח'. והנה לסייעתא לדברינו. אפרש לך מאמר בפסיקת"א רבת"י. פרשה א'. לע"ד דהנה אמרו בזוהר מאן דמעייל ח"ו קיימא קדישא באתר נוכראה עובר על לא תשתחוה לאל אחר ופירשו בזה דהזיווג נק' השתחוואה (שכופף למטה גופו) והנה אמרז"ל בפסוק והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בש"ר לב לעשות בש"ר. ויתפרש דבריהם עפ"י האמור במדרש הנעלם וירא דף קל"ז ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו כי עקרה היא א"ר אחא מפני מה היא עקרה מפני שיצה"ר אינו נמצא בכחו בעולם וע"כ אין נמצא פ"ו זולתו בתפלה (נ"ל ע"י פעולת הזיווגים שיפעלו למעלה ע"י תפלתם ויתיילדו נשמות כמו כן יהי' להם כח למטה לעשות לבושי הנשמות נ"ל) מה כתיב ויעתר לו י"י ותהר רבקה אשתו כיון שמתעורר יצה"ר נמצא פ"ו (נ"ל מה שקוראין לכח המתעורר הזה גם לעתיד בשם יצה"ר הוא שיתהפך מן ר"ע לרי"ע וחבר ליצ"ט) אמר ר' יוסי א"כ מה הפרש בין עוה"ז לאותו הזמן ועוד דהא קרא קאמר דקב"ה עביד א"ר אחא כך הוא דקב"ה איתער לי' לההוא עניינא דצריך לזיווגא ולא לכל שעתא דיהא תדיר עם ב"נ כמו כען דאיהו אשתכח תדיר וחטאן בי' ב"נ אלא לההיא זיווגא בלחודוי ואיתערותא ההוא אתערותא דקב"ה להוי הה"ד והסירותי את לב האבן מבשרכם (פירשו בזה כי טבע האבן חם מקצתו חם כולו) ונתתי לכם לב בשר מהו ל"ב בש"ר א"ר יהודא לב להוציא בשר ולא לדבר אחר וכו' א"ר יצחק תאמר דחבירנא חכמי מתניתא אתערו לההוא עניינא דיצה"ר יתנשי מן עלמא בר ההיא שעתא דזיווגא א"ל חייך הכי איצטרך יצה"ר לעולם כמיטרא לעולם דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא להוי אבל לא מנוולא כקדמייתא למיחטי בי' הה"ד לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו' עכ"ל ומעתה בין תבין מפ"י מה דידוע דזמני הזיווג הקדוש להוציא תולדות הוא בשבתות ובחדשי"ם וזכור תזכור את אשר הקדמנו לך דהטיית כוחות הגוף לזיווג נק' השתחוואה וזה שי"ש לפרש והי' מידי חד"ש בחדשו ומידי שב"ת בשבת"ו יבא כל בש"ר (ברית קודש) להשתחוות לפנ"י דייקא. אמ"ר י"י דייקא רצ"ל שכוונת הזיווג לא יהי' רק מחמת כי אמר י"י וצוה למצוה וקב"ה יתער לי' להאי וכמ"ש במדרש הנעלם הנ"ל: