Bnei Yissaschar, Rosh Chodesh
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מדרשהנעלם וירא מהו וכסא כבוד ינחילם זה יעקב אבינו דעביד לי' כורסיא יקר בלחודוי לקבלא אולפן נשמתא דצדיקייא וקב"ה אזל עמיה בכל ריש ירחא וירחא וכד חמי נשמתא יקר אספקלריא שכינתא דמארי' מברכת וסגדת קמי' קב"ה הה"ד ברכי נפשי את וכו' אר"ע קב"ה קאים עלוהי ונשמתא פתח ואמר י"י אלקי גדלת מאד וכו' מכאן יש סמך גדול לומר ברכי נפשי בכל ר"ח וכן נהגו הותיקין ונ"ל שזה הי' שיר של הלוים במוסף ר"ח אשר נסתפקו האחרוני' מה הי' השיר שאינו מבואר בגמ' ונ"ל שזה הי' השיר דכתיב בי' עשה יר"ח למועדים וכמדומה לי קצת סמך ממסכת קטנות:
מצותקרבן מוסף ראשי חדשים הוא מצוה ת"ד בתורה (עפ"י חשבון הרמב"ם דסוגיין דעלמא כוותיה) מרמז ת"ג א' ת"ג הוא כתר וידוע מיעוט הירח הוא על שקטרגה ואמר' א"א לב' מלכים להשתמש בכת"ר אח"ד וידוע באורך הדברים מדברי רבותינו ז"ל עד שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה וכו' והנה לרמז זה המצוה הזאת הוא במספר ת"ג א' מרמז על כתר א' וב"ב כשיתוקן העולם יהי' אור הלבנ' כאור החמ' וישתמשו בכתר א':
בנוסחתפלת מוסף ראש"י חדשי"ם לעמך נתת יש להתבונן דבשלמא בשבתות וי"ט (שאומרים ולא נתתו ה' אלקינו לגויי הארצות וכו' כי לישראל עמך נתתו וכו' וביו"ט ותתן לנו ד' אלקינו באהבה את חג פלוני הזה וכו') ניחא שהן המה ימים האסורים במלאכה והש"י לא נתנם לגויי הארצות דגוי ששבת חייב מיתה וכן המצות הנהוגות בהן לא נתנם לגויי' משא"כ ר"ח הלא יום הראשון של חידוש הלבנה נראה לכל העולם שהוא ראש וראשון לכל הימים שלאחריו ובפרט אומה ישמעאלית הנה מונים ללבנה וגם בר"ח אין מלאכה נאסר שנאמר הכוונה על איסור המלאכה ואם נאמר הכוונה על קרבן המוסף הנה נאמר בכ"י על קרבן התמי"ד אבל נראה הכוונה עפ"י פשוטו ראש"י חדשי"ם לעמך נתת דהנה אוה"ע ג"כ מחשבין מולד הלבנ"ה באיזה שנה יתיילד המולד אם בשעת שליט' שבתא"י או צד"ק וכולי ושופטים עי"ז מה יהיה בימי החדש אם חם ולח או קר ויבש או גשם או שלג וכיוצא כי כפי הראש כן יתנהגו שארי הימים אבל הש"י מסר הדבר לישראל החוד"ש הזה לכם מסור בידכם אפילו אם יארע המולד באיזו יום וישראל ירצו לדחותו ליום אחר לעשות רא"ש חד"ש ביום אחר כך יהיה התנהגות טבע החדש וכמשארז"ל על פסוק אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי. ומעתה תתבונן היטב ראש"י חדשי"ם לעמך נתת והנה תראה זה בעליל האומות חושבים בחשבונן מה יהיה מקרה כל חודש ומדפיסים זה בלוחות ונואלו שרי צוען ואינו כן כי המה חושבים ראשי חדשים יום המולד וישראל כיון שקובעי' ראש"י חדשי"ם בימי' אחרי' יהי' התנהגות החדש כפי קביעותיהם:
וירצהעוד ראשי חדשים לעמך נתת עפ"י מ"ש מרן האריז"ל שנקראים כל החדשים בשם ראשי"ם שהם בזמן נגד איברי הראש. גולגלת"א. אוזן ימין. אוזן שמאל. עין ימין. עין שמאל. חוט"ם. הם ששה חדשי החורף בבחי' דכורא. וכן בששה חדשי הקיץ בבחי' נוק' והנה באיברי הראש הם החושים אשר בהם עיקר מציאת מעשי איש ותחבולותיו והם הג"ה ד' החושים האלה רמזנו בפסוק ראובן שמעון לוי ויהודה שהם פסוק אחד בריש ס' שמות ראובן הוא חוש הראי' כי ראה ד' וכו'. שמעון חוש השמיע' כי שמע ד' וכו' לו"י חוש הריח שהגוף אינו רק נלוה אל החוש הזה כי הוא דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף ובלוי נאמר ישימו קטורה באפ"ך חוש הריח. יהוד"א חוש הדבור הפעם אודה את ד' הוא בדבו"ר. וגם יהודה מלך דבור מלך שלטון הבן. ומ"ש בפנים שהמוח שהוא השכל אלקי מכבוד אלקי עולם חופף על החושים להטות' למעגלי צדק בזה פירשנו המלך המרומם לבדו מא"ז היינו א' למעלה מן הז' ב' עינים ב' אזנים ב' נקבי האף והפה והמלך מלכו ש"ע מרומם עליהם היינו השכל מן אלקי' עולם ומפורש אצלינו באריכו' בספרינו אגר"א דכל"ה בפסוק שופטים ושוטרי"ם תתן לך בכל שערי"ך הבן הדבר: ד' חושים ראשים. ראיה. שמיעה. ריח. דבור. והנה בחושים הללו אפשר לעשות לטוב ולהפכו אבל הגלגולת שבו המוח אשר שם השכל אלקי הנה ישפוט בצדק להטות החושים להטוב ולהמועיל ולהרחיקם מן ההיפך והנה הדבר הזה אינו כ"א בישראל אשר קדשנו במצותיו ונתן לנו את תורתו ועל ידי התורה יתוודע מה צריך להשתמש בחושים וממה יתרחק וע"כ נמסרו ראשי חדשים בזמן ג"כ לישראל כנ"ל ולא לאו"ה וזהו הנרצה ראש"י חדשי"ם לעמך נתת הבן הדבר:
עודבנוסח התפלה דשמ"ע זמן כפרה לכל תולדותם ישראל הל"ל זמן כפרה לה"ם והנה לפי פשוטו נראה לי דבגריעותא דסיהרא ח"ו יש חשש אל הילדים אשר ע"ז היה מתענין ביום ד' מאר"ת חסר וכאשר נחדש החדש הוא זמן כפרה על התולדה המה הילדים קטנים מיהו אין זה מספיק ונראה לי לפרש דהנה נשתנה שעיר חטאת של ר"ח מכל מועדי ה' מקראי קדש דבכולן נאמר שעיר החטא"ת בלא למ"ד ובשעיר של ר"ח נא' לחטא"ת בלמ"ד הנה הוספת הלמ"ד מורה על הדבר שיתהווה אח"כ (והא לך ראי' מן נוסחאות המסודרים לנו אתה הו"א ד' אלהינו בעוה"ז לבבי"ת) ואתה הוא ד' אלקינו לעוה"ב (בלמ"ד) כי הוא מן העולם הבא בעתיד וכן אין ערוך לך י"א בעוה"ז ואין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב הרי לך אשר הלמ"ד מורה בכ"מ על הדבר שנתהווה בזמן העתיד לבא ממילא תתבונן ג"כ בכאן ושעיר עזים לחטא"ת לאו דוקא שמכפר על חטאים ההווים אלא אפי' על החטאים של הדורו' העתידי' שיתהוו כענין הוראת אות למ"ד בכ"מ וזה שתקנו זמן כפרה לכל תולדותם שיבואו אחריהם ומובן לך לפ"ז ג"כ אומרינו אח"כ בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון זכרון לכולם וכו' גם לתולדות הבאים ודרשינן לה ג"כ מהמסורה נמסר בפ' חד"ש בחדש"ו דין זאת עולת חדש בחדשו ואידך בישעי' כי כאשר השמים החדשים וכו' כן יעמוד זרעכ"ם ושמכם והי' מדי חד"ש בחדשו וכו' רמז שיעמוד זרעכם חד"ש בחדש"ו ע"י עולת חד"ש בחדשו ודי בזה כעת:
יאמרבמוסף רא"ש חד"ש ושעיר עזים אחד לחטאת ע' בתולעת יעקב וע' בס' מא"ה שערי"ם שער י"ז שעיר דר"ח הוא תשועת נפשות ישראל מיד שונא כמו שאומרים בתפלה והשעי"ר הוא לחלק המקטרג שר עשו שנא' עליו הן עשו אחי איש שעי"ר עכ"ד בקיצור בקצת תוס' וע"ש והנני בא אחריו לפרש לך שעי"ר בגי' שר"ף והוא בגימ' ס"מ בהסיר ממנו הקדושה המחיה אותו דהיינו א"ל ונוק' דילי' לילי"ת בגי' ת"פ הנה ת"פ ס"מ בגי' שרף והנה כשנותנין שעיר למוסף ר"ח לחטאת לד' מתישין כח המקטריגים הנ"ל ובזה תבין הסרת תפילין במוסף תפילין כל היום כוונתם בשם פסת"ם בגי' תפילין למנוע על ידם כח המקטריגים הנ"ל בגי' השם הנ"ל בגי' תפילין והנה כשמגיע זמן המוסף שמקריבין שעיר בגי' כנ"ל הנה המוסף הוא במקום תפילי"ן להתיש כח המקטריגים הנ"ל ואת' תבין:
אומריםבתפלת מוסף מזבח חדש וכו' ועולת ר"ח נעלה עליו וכו'. יש להתבונן למה פרטו העולות הרי גם חטאת הי' במוסף היום ומפרש שאומרים אח"כ ואת מוסף יום ראש החודש הזה נעשה ונקריב וכו' הרי כוללין כל המוסף. חוץ לזה הוא כפל דכיון שכוללין אח"כ כל המוסף למה הוצרך לומר ועולת ר"ח נעלה עליו. ואפשר לי לו' ע"פ משארז"ל דנאמ' בשעיר דר"ח לחטא"ת לי"י שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח והנה לעתיד ב"ב נאמר והי' אור הלבנה כאור החמה ושוב לא יצטרכו לחטאת כנ"ל בדרך אפשר הג"ה הגם שלא יחליף ולא ימיר דתו מי יודע באיזה אופן מתקיים המצוה עפ"י החכמה העליונה ויש כיוצא בזה הרבה במדרשי חז"ל: הנה אם אמת נכון הדבר זה שתקנו אנשי כנה"ג ועולת ר"ח נעלה עליו אבל לא השעיר לחטאת ומה שאומרי' כך ואת מוסף יום ר"ח הזה נעשה הנה כוללין כל קרבנות המוסף הוא ע"פ מש"ל (מאמר ב' סי' ג') בשם הרמ"ע ז"ל דלעתיד ב"ב יצטרך להקריב כל התמידין ומוספין שחסרנו בימי גלותינו (דהיינו כשיהי' שבת פ' בראשית נקריב כל המוספין שנתחויבנו מן השבתות של פ' בראשית ובהגיע יום ר"ח כסלו נקריב כל המוספין של כל ראשי חדשים דחדשי כסלו. ובזה יתפרש לנו היטב מה שתקנו לומר בתפלות המוספין ואת מוסף יום השבת הז"ה ואת מוס"ף יום ר"ח הז"ה דתיבת הז"ה אין לו ביאור ולפי דברי הרב הנ"ל יונח שפיר שאומרים שנשלם ב"ב ונקריב בעד מוסף שבת הזה ור"ח הזה הגם שהבטיח הש"י ונשלמה פרים שפתינו ואמר לאברהם בזמן שעוסקין בסדר הקרבנות וכו' אין זה רק כעין תלי' להגן מן היסורי' כ"ז שא"א לנו להקריב אבל כשיהי' יכולת בידינו ב"ב להקריב יצטרך להקריב כל הקרבנות שנתחייבנו. ויש לי ראי' מן קרבנות היחיד שאמר בגמרא ר' ישמעאל בן אלישע קרא והטה וכתב על פנקסו כשיבנ' בהמ"ק אביא חטאת שמינה. והנה בודאי הוא שקרא תיכף פ' חטאת אעפ"כ לא יצא בזה לגמרי וכשיבנה בהמ"ק יצטרך להביא. (וכן אמרו בגמ' האוכל כזית חלב בזה"ז צריך שיכתוב על פנקסו כזית אגורי וכו' הנך רואה דצריך שיכתיב ואין די באמירה הנה מסתברי' דברי הרב גם בחובות שקבוע להם זמן) ממילא לפ"ז זה שתקנו אנשי כה"ג מזבח חדש בציון תכין ועולות ר"ח נעלה עליו. עולות ולא חטאת. כמש"ל. כיון דכבר יהי' אור הלבנה כאור החמה ולא יצטרכו להביא חטאת. ואמרו אח"כ ואת מוסף יום ר"ח הזה נעשה ונקריב מה שנצטרך לשלם בעד מוסף ר"ח הזה שאנו עומדים בו היום הנה נקריב כל המוסף גם קרבנות החטאת היינו השעירי חטאת שנתחייבנו שכעת הוא עדיין חיוב חטאת לר"ח נ"ל. והש"י יודע האמת:
אומרלך עוד ראש"י חדשים לעמך נתת עיין מש"ל במאמר א' קידו"ש החד"ש סימן ט"ז שיש לרמז ראש חד"ש היינו חד"ש רמוז בר"ת חות"ם דיוק"ן שעו"ה יעו"ש ותבין. ומה שהחותם מרומז קודם לדיוק"ן שהדיוקן אינו מושג בעצמו רק ע"י החות"ם. נ"ל. וכל דברינו בדרך אפשר: