בענין שם שבת איתאבזוהר יתרו דף פ"ח ע"א. מהו שבת שמא דקוב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי עכ"ל. נ"ל לפרש דהנה כ"ז אתוון דאוריי' הם ובכל אות יש בו חיות מן שם הנכבד הויה ב"ה וא"כ בכ"ז אותיות הם כח כ"ז הויו"ת בגימ' שבת וזהו שיש לפרש מהו שב"ת שמא דקוב"ה. שמא דאיהו שלים מכל סטרוי דהיינו מכל צד הכ"ז אתוון שבהם ברא הקב"ה את כל העולמות בכח שבו ית' המתפשט בהם. והנה ברא עולמות בששת ימים והשב"ת הוא כדמיון הנשמה והצורה לעולם ע"כ נקרא שבת. שמא דקוב"ה המחיה את כולם ולהיות שב"ת שמא דקוב"ה אסור להזכירו במקום שאסור לדבר ד"ת וידעתי ממדקדקי' במעשיהם שנזהרו להזכיר שם שב"ת ללא צורך והוא נכון כיון שאמרו חכמי הזוהר שהוא שמא דקוב"ה. המשכיל יבין הדבר:

עודיש לפרש. מהו ש"בת שמא דקוב"ה שמא דאיהו שלים וכו' כי שב"ת בגימ' ד' מילואי הוי'. רל"ב. ושלשה מילואי אהי'. תנ"ה ושם י"ה ס"ה בגימ' שבת עיין בכתבי האר"י ז"ל:

ישלפרש עוד מהו שב"ת שמא דקוב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי. שבת עם הנקודות בגימ' תשכ"ד. הוא בגימ' (ד) י"ג מילואי הוי' שונים (כנודע מילואיהם ביודי"ן באלפי"ן בההי"ן. יש למלאות בי"ג אופנים. הגם שכללותם אינו אלא ד' מילואים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן עכ"ז כשאות אחד הוא במילוי א' והב' בה' והג' ביו"ד וכיוצא יש י"ג מילואי' שונים עיין מאמר המילואים להרמ"ע ז"ל ועיין בס' ויקה"ל משה בהתחלתו) שאותן הי"ג מילואי' המה מכוונים אל הי"ג מדות. י"ג תיקוני דיוקנא קדיש' בכל מדה מילואי א'. וזה שכתבנו בספרינו אגר"א דכל"ה מה שביקש משה. הודיעני נא את דרכ"ך. נכתב דרכ"ך חסר יו"ד והיא מרמז שבקש להתוודע לו י"ג מדותיו ית"ש שבה י"ג מילואי הוי"ה הנ"ל בגימ' תשכ"ד והיא בגימ' דרכ"ך בך' רבתי דאי"ק אשר מספרה ת"ק כנודע. והנה שב"ת עם נקודותיו בגי' כל מילואי י"ג הויות הנ"ל. וזהו שיש לפרש בדברי הזוהר הנ"ל מהו שבת שמא דקוב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי:

וישלרמז עוד. מהו שב"ת. שמא דאיהו שלים וכו' שבת בגימ' הקדוש ב"ה וגם ב' שמות הוי"ה אה"י וידוע מכוונת נ"ר שבתנ"ר בגימ' ג' יחודים. הו"י. אה"י. הויה אלקים הוי"ה אדנ"י בגימ' נ"ר. והנה הייחוד העליון הוי"ה אהיה כולל כל מה שתחתיו. ולפ"ז נוכל לפרש מהו שבת שמא דקוב"ה. היינו בגימ' הקדו"ש ברו"ך הוא (וגם שמא דאיהו שלים מכל סטרוי. היינו יחוד העליון הו"י אה"י). והשם הטוב יכפר:

ישלרמז עוד. מהו שבת שמא דקוב"ה דהנה שבת הוא יומא דאורייתא לכ"ע בשבת ניתנה תורה והנה התורה כולה שמותיו של הקב"ה והנה נוסף מספר שב"ת על מספר תורה יחודא שלים הו"י אדנ"י יחוד קוב"ה ושכינתי' והנה יבא לפנינו אי"ה במקומו' במאמרי' הבאי'. איך התורה מבטלת פלונ"י ובז' שהם בגי' תורה ונלמד מהפסוק ובני רש"ף יגביהו עוף. כמ"ש רז"ל אין רשף אלא כו' עיין בפני יהושע רש"ף נקרא המזיקין הנ"ל בהסיר מהם שם א' המחי' אותם. רש"ף בגימט' שעי"ר מנין הבהמות ששלח יעקב לעשיו. וכן ביוה"כ שולחין שעי"ר וכו' והוא שבת נוסף על מספר רש"ף (שעי"ר מנין א"ל הוי"ה אדנ"י נרמזין בר"ת וס"ת יו"ם השש"י ויכל"ו ה"שמים והוא הנרמז במזמור י"י רועי שנוהגין לאמרו בשבת) גם כי אלך בגי"א צלמו"ת (בגי' רש"ף) לא אירא רע כי אתה עמדי. היינו שבת שמא דקוב"ה והדברים סתומים בכאן ויתפרשו לך להלן:

שבתבגי' קשי"א רפי"א עפ"י מה שמבואר שם בזוהר הנ"ל בהדין יומא כל דינין אתכפיין ולא מתערין בעלמא עכ"ל. כבר ידוע לך דאית דינא קשי"א ואית דינא רפי"א כמו שידעת מענין ב' ימים דר"ה והנה שופר בר"ה הוא להמתיק הב' דינים. ובשב"ת נדחה השופר (בתקנת חכמים) כי נמתקי' הדינים בקדושת יום שבת. עיצומו של יום השבת ממתיק קשי"א ועוד יתבא' לך להלן:

שבתבגימ' עצ"ם בש"ר. עפ"י מה שכתב האר"י ז"ל בליקוטי תורה. מה שאמר אדה"ר זאת הפעם עצ"ם מעצמי ובשר וכו' דהנה היתה חו"ה ראשונה שנתגרשה מן האדם. וחו"ה שני' ויבא"ה אל האדם והן הנה בחי' לא"ה ורח"ל שהי' אצל יעקב שופרי' דאדם. רק להיות בחי' לא"ה סוד דיני' קשי' (עצ"ם בזמן אדה"ר עדיין לא נתקנה רק חוה השני' סוד רח"ל) (בש"ר) דינא רפי"א. וז"ש אדם זאת הפעם (דייקא) עצ"ם מעצמי ובשר מבשרי היינו דייקא רק זאת הפעם חלוקים הם העצ"ם מן הבשר. וא"א לקבל העצ"ם ע"כ נתרחק' חוה הראשונ'. משא"כ בפעם השנית ביעקב שופרי' דאדם לא יהי' חלוקים העצ"ם מן הבשר ותהיין שתיהן קודש לי"י וידוע לך מסוד ב' ימים דר"ה יום א' בחי' לא"ה דינא קשי"א סוד עצ"ם. יום ב' בחי' רח"ל דינא רפי"א. סוד בשר. והמתקת שניהם ע"י השופר. ובשבת נדחה השופר עפ"י תקנת חכמי"ם ויש כח בידם לדחות המצוה בשב ואל תעשה. כי חכמי"ם המה בסוד הקודש שהיא חכמ"ה ויודעים אשר קדושא היום בעצמו ממתיק הדינים קשי"א רפי"א. עצ"ם בש"ר וזהו מספר שבת להמתיק הב' בחי' דינים הנ"ל ונכתב אצלינו בדרושים בספרינו אגר"א דכל"ה מענין יעקב שאמרה לו אמו וישבת עמו ימי"ם אחדי"ם. ופירש בזה הרב הקדוש בעל מבשר צד"ק הכוונה ימי"ם היינו שנה בענין ימי"ם תהי' גאולתו. אחדי"ם היינו שבתו"ת כי אמר' שבת לפני הקב"ה לכל נתת בן זוג וכו'. והנה שנה שלימה של שבתות יצטרך לזה שבע שנים. וכתבנו שם בטעם להמתיק הב' דיני' קשים הנ"ל היה צריך יעקב אבינו לעבוד עבודתו שנ' שלימ' של שבתו' ע"ש:

שבתעקודי"ם נקודי"ם ברודי"ם בגי' שבת היא עפ"י הזוהר שם דף צ"ב ע"א שבת איהו כלל' דאוריי' וכל רזין דאורייתא בי תליין עכ"ל כבר ידוע לך עיקר רזין דאורייתא. הוא סודות מעשה בראשית ומעשה מרכבה עולם התהו ועולם התיקון בסודות המתקלא. והן המה עולמו' הנקרא עקודי"ם נקוד"י ברודי"ם בגי' שבת דאיהו יומא דאורייתא. בו סגולה לעסוק ברזין דאוריית' הוא שב"ת אשר הוא זכרון למעש"ה בראשי"ת וזכר ליציאת מצרי"ם. ע"כ בו יסוגל עסק הרזין במעש' בראשית ומעשה מרכבה. והבן הדבר:

שבתאהבה בכל לב. אהבה בכל נפש. אהבה בכל מאד בגי' שבת כך שמעתי מכבוד מחו' הרב הקדוש מוה' צ"ה זצוק"ל. יש להתבונן הענין ע"פ מ"ש בזוהר הנ"ל שבת איהו כללא דאורייתא עכ"ל והנה כלל התורה הוא לדבקה בו ית"ש. וימסור לבו ונפשו ומאודו בעבור אהבתו. והנה שבת איהו כללא דאורייתא. ע"כ שב"ת בגי' כנ"ל עמ"ש במאמרי חדש ניסן מ"ג שבת הגדול אות ט':

שבתזרזיר עורב בגי' שבת בקדושתו אמרו רז"ל אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם מובן הדבר ע"פ מ"ש הקדוש בעל מג"ע בענין אברהם אבינו בברית בין הבתרים נאמר שם ויקח לו את כל אל"ה ויבתר אותם בתוך. להיו' ע' אומות הם אל"ה מול אל"ה כי ל"ה שרים הם אחוזים בצד ימין דקדושה. וישמעאל על גביהם הרי אל"ה ול"ה שרים משמאל ועש"ו הוא אדום על גביהם הרי הם אל"ה מול אל"ה וישראל פנימיים שרשם בקודש. ע"כ קליפת ישמעאל יום אידם הוא בע"ש מימין הקודש. וקליפת עש"ו יום אידם הוא יום א' היינו משמאל הקודש. וישראל בתוך ניתן להם למורשה יום השבת קודש והנה קליפת עש"ו נקרא עורב (ע' בקרנים בתחילתו). וקליפת ישמעאל נקרא זרזי"ר (רמזו רז"ל בפסוק וילך עשו אל ישמעאל לא לחנם הלך הזרזי"ר אצל עורב וכו') והנה כשמשמרין ישראל את השבת מבטלין את הב' קליפת עור"ב זרזי"ר אשר הם ראשים לכל האומות. ממילא אין שום אומה ולשון יכולה לשלוט בהם ע"כ תמצא שבת בקדושה בגימ' זרזי"ר עור"ב בקליפה שע"י שבת מבטלין אותם ע"כ אלמלא שמרו בני ישראל שבת ראשונה לא היתה אומה ולשון יכולה לשלוט בהם כי לא היה נותנים להם מקום לשלוט:

שבתבגי' ג"פ ברכה. עם אותיות י' ה' י'. תתבונן הדבר ע"פ מ"ש. טעם למצוה מהו לאכילת דגים בשבת. דהנה אשכחן במעשה בראשית ברכה בג' דברים. והם בג' ימים זה אחר זה רצופים ברכה לדגי"ם ביום ה'. וברכ"ה לאדם ביום ו' וברכה לשב"ת ביום הז' (וסימנך בנאות דש"א ירביצני ר"ת דגי"ם שב"ת אד"ם) והנה חוט המשולש לא במהרה ינתק. אד"ם (היינו ישראל אתם קרויים אד"ם) האוכל דגי"ם לכבוד שבת. הנה יתברך בברכה המשולשת ולא במהרה תנתק:

והנהסוד הברכה היא ה' אחרונה שבשם הנכבד הנודע מסוד הפסוק והי' ברכ"ה. וה' בירך את אברהם. בת היתה לו לאברהם אבינו ובכ"ל שמה. בגי' ב"ן. סוד ה' אחרונה. וכתב יצו י"י אתך את הברכ"ה. ה' ברכה והיא מתברכת מג' אותיות ראשונות י' ה' ו' כמשארז"ל 'אין פרי בטנה וכו' מתברכת אלא וכו'. והנה תמצא לפי הנ"ל באכילת האדם דגים בשבת יצורפו ג' ברכות ברכה משולשת. הנה ג"פ ברכה בצירוף ג' אותיות י' ה' ו' המברכים לברכה בגימ' שבת:

שבתהוא הנשמה א"ל החומ"ר בגימ' שבת. הנה ארז"ל גוי ששבת חייב מית'. נ"ל לפרש הטעם בזה דהנה כל ימי השבוע בהעריך אותם עם יום השבת המה חומר וצורה. ימי החול המה חומר. ושבת קודש היא הצורה. וזה שארז"ל בפסוק ויכל אלקי' ביום השביעי מלאכתו וכו' ביום השש"י מבע"ל ודרשו בו. מה היה העולס חסר מנוחה באה שבת באה מנוחה. והראוי להתבונן בדבריהם: הלא מנוח"ה הוא העדר המלאכה. ואיך יתואר לומר עליו מלאכה. וא"כ אכתי הקושיא במקומה עומדת ביום הששי. מיבע"ל. אבל מובן הדבר עפ"י הנ"ל. והוא מבואר בדברי קדמונינו הקדושי' הלא בספרתם. כשברא הקדוש ב"ה את עולמו בששת ימים היה הכל כחומר בלא צור"ה וברא אח"כ את יום השבת קודש הוא צור"ה. והיינו הנשמ"ה אל החומר) וקבלו כל הנבראים צור"ה והוא כמו נשמה אל הגוף (עיין באור החיים בפסוק ויכולו השמים) וז"ש רז"ל באת שבת באת מנוחה. היה העולם חסר מנוחה הוא הצור"ה כי השעבוד והעבודה כונה לחומ"ר ומנוח"ה יכונה לצורה ע' בספרי הרב הגדול בעל גור אריה ובבוא אח"כ יום השבת נשלם מלאכת העולם היינו הצורה ונשמת העולם וכן הוא תמיד הסדר שהחומר קודם לצור"ה והצור"ה באה באחרונה. וכ"ה באיכות מבחר בריאת הנפש בזה העולם הוא המין האנושי הנה כל האומות הם החומר (כמד"א שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור) וישראל עם קרובו הם הצורה. וע"כ תמצא שנתהווה אומה ישראלית אחר כל האומות במשפט הצור"ה הבאה אחר החומר והנה נתן השי"ת את יום השבת שהוא צורת הזמן לישראל עם קרובו שהם צורת הנפש משא"כ לאומות שהם החומר אין להם שייכות לצור"ה. והנה כמו החומר ברצותו לקרב א"ע למקום מובדל ממנו נתבטל דהיינו כמו האדם בעוה"ז בהגיע זמן הילוכו לעולם הרוחני מובדל הנה יכונה אצלו מיתה כי הגוף חומריי אינו יכול לעלות למקום רוחניי כמו כן האומות חומריים כול' ברצותם לשבו"ת יגיע עדיהם המיתה והביטול. ושמור עיקרי הענינים הללו. כי הם עיקרים גדולים עדות לישראל אשר הם צורו' העולם כולו והפליגו חז"ל עוד לומר. דגוי ששבת חייב מיתה אפילו בשבתו בשני בשבת דכיון שהם חומריים והמנוח"ה הוא מצד הצורה. הנה החומר ברצותו להגיע למעלת הצורה שהוא מנוח"ה יחוייב לו הביטול. בהבינך כל הדברים האלה תבין שבת נקרא קוד"ש. הוא דבר נבדל. וישראל נק' קוד"ש ואבדיל אתכם מן העמים. ע"כ במוצאי שבת אנו מבדילין המבדיל בין קודש לחול. בין אור לחושך. בין ישראל לעמים. ותבין ביותר הדבר מן הבדלות אור מן החושך. דהנה בית מלא חוש"ך. בהגיע לתוכו מעט אור. הנה החושך נתבטל לא יודע מקומו איה: כן מתבטל החומר ממילא נגד הצורה. הבן הדבר והנה קודש ישראל לי"י ע"כ כל אכליו יאשמו מתבטלים. וראיתי לאנשי מעשה שהיו נזהרים מליתן ממאכלי שבת לגוים ונכון הוא במקום שאפשר להיזהר ובמקום שא"א הנה יתקיים בזה כל אוכליו יאשמו. וזאת תהיה כוונת כל מכוין מאכלי שבת המה סם חיים לישראל וההיפך לשונאיהם והבן:

ומעתהתבין הרמז שבת בגימ' הוא הנשמה אל החומר. והוא שיסדו אנשי כנה"ג טועמיה חיים זכו כמו הנשמה המחי' את החומר. והוא הנרצה לרז"ל שנקנסה מיתה לאדה"ר בנטותו אחר החומר ובאת שבת שהיא הנשמ' המחי' את החומר והגין עליו ופתח ואמר מזמור שיר ליום השב"ת טוב להודות י"י וכו' הבן הדברים ועוד יתבאר אי"ה:

שבתששה פעמים מלא"ך הוי"ה בגימ' שבת יתבאר ע"פ משארז"ל בתי' בראש"ית יר"א שבת מן שמירת השבת כראוי יגיע הירא"ה לשומרי' בכל ששת ימי החול (ויתראה בסגולת השבת ליראה מן שארז"ל אפילו ע"ה אימת שבת עליו) והנה ביראים כתיב חונה מלאך הוי"ה סביב ליראי"ו וכיון שמן שמירת השבת תבא לאדם הירא"ה בכל ששת ימי החול ומלא"ך הוי"ה חונה סביבם בכל יום כיון שהם יראים ע"כ שבת בגימ' ז' פעמים מלאך הוי"ה פרפראות לחכמה:

שבתבגימ' לשו"ן מעו"ר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות וכו' ברית עולם נראה לפרש ברי"ת הנברא בעולם. עיין בס' יציר' ברית הלשו"ן וברי"ת המעו"ר. והנה נראה לפרש דבשמירת שבת מתקני' מה שפוגמי' ח"ו בברי' הלשון ובברית המעור וע"כ שבת בגימ' לשון מעו"ר. ע"כ ביותר צריכי' ליזהר בשבת מלדבר דבר בטל רק דברי תורה לתיקון ברית הלשון וכן מצות עונה בשבת בקדושה. אשר פריו יתן בעתו. זה עונת ת"ח בליל שבת והוא תיקון ברי' המעו"ר:

וכיוןשבא המקרא הזה לידינו נימא בי' מילתא. אשר פריו יתן בעת"ו. דרשו חז"ל מיני' עונת ת"ח בשבת מהראוי להתבונן מהיכן נרמז בכאן שבת דייק'. והנרא' כבר ידעת שהמילוי הוא בחינ' נוקב' מקבל מן עיקר האות. והנה המילוי של אותיות שבת הם י"ן י"ת ו'. בגימ' עת"ו. וזה שדרשו אשר פריו יתן בעת"ו זה שבת. הבן הדבר:

מהושבת שמא דקוב"ה. שבת בגי' אד"ני במילוי הוא תרע"א (דמלכא תר"ע בית דינ"א) ושם אל. טיפת החס"ד הנמשך אלי' מן המשפיע. ועי"כ מתמלא"ת פרי בטנה. וכבר כתבנו בייחוד לקדוש היום כוונת "יום "הששי "ויכלו "השמים. ר"ת שם הוי': וס"ת אל אדני. עיי"ש ותבין. ע"כ שב"ת בגי' אל תרע"א:

נעמיאמרה לרו"ת כשאמרה לה רו"ת שם האיש אשר עשיתי עמו היום בוע"ז. אמרה לה טו"ב בתי וכו' ואח"כ א"ל הלא אבקש לך מנוח אשר ייט"ב לך. שימשיך לך הטו"ב (בחי' יסוד צדיק) והנה בוע"ז אמר לה אם יגאלך טו"ב יגאל. ואם לא וגאלתיך אנכי. (היינו אמשיך אני לך את הטו"ב). והנה בבוא הזמן להתייסדות העוה"ז מרכבת מלכות שמים. הנה בוע"ז (המשפיע) המשיך טו"ב (דרגא דיסוד) אל רות אימא של מלכות והוא בגימ' מילוי' שם אדנ"י הנה שב"ת הוא יומא דיחודא ע"כ שבת בגימ' בע"ז טו"ב רו"ת:

מהושבת שמא דקודש"א ברי"ך הוא. שמא דאיהו שלים מכל סטרוי יש לפרש קודש"א ברי"ך הוא יהוי"ה אה"י בגימ' שבת. הבן לפ"ז מה שאמר שמא דאיהו שלים מכל סטרוי: וגם בלשון הקודש היינו הקב"ה יהוי"ה אהי"ה בגי' שבת עמש"ל סי' ד' והיא כפול. ואף עפ"כ יש בכאן חידוש דברים:

מהושבת שמא דקוב"ה. שמא דאיהו שלי' מכל סטרוי. יש לפרש שבת עם הנקודות בגי' תשכ"ד ידוע הוא אשר יש י"ג מילואי שמו' הוי"ה במילואי' שונים. והמה מכוונים נגד י"ג מדות של רחמי'. לך נא ראה בס' ויקהל משה בהתחלתו (וגם המה נגד י"ב חדשי השנה עם חדש העיבור עיין בס' ברכ"ע) ובזה פירשתי מה שאמר משה להשי"ת הודיעני נא את דרכ"ך. דרכ"ך חסר כי ביקש להודיע לו י"ג מדות של רחמ'. והנה הי"ג מילואי שמות הוי"ה הנ"ל בגי' תשכ"ד מנין דרכ"ך בהחשב אות ך' דמנצפ"ך ת"ק כידוע. והנה ביקש משה הודיעני נא את דרכ"ך (היינו י"ג מילואי שמו' הנ"ל שהם מכווני' נגד י"ג מדות של רחמים) והנה שבת עם הנקודות בגי' תשכ"ד מנין י"ג שמות הנ"ל. ותבין לפ"ז. מהו שבת שמא דקוב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי היינו כל הי"ג מילואי':

שבתבגי' חל"ק שי"ב (היינו י"ב צירופי הוי"ה) בר"ן (היינו י"ב צירופי אהי"ה) ובזה ג"כ יש לפרש מהו שבת שמא דקב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי:

אמרובזוהר שבת יומא דאורייתא יומא דנשמתא היינו לכ"ע בשבת נתנה תורה לישראל והנה תורת הוי"ה תמימה כל התורה כולה הוא שמותיו של הקב"ה ותלויים בשם הוי"ה שהיא כנשמה בתוך הגוף והנה ב' תורות הם תורה שבכתב ותורה שבע"פ תורה שבכתב הוא שם הוי"ה ותורה שבע"פ שם אדנ"י דינא דמלכותא מלכות פ"ה ותורה שבע"פ קרינן לה. וכיון שהשבת הוא יומא דאוריית"א (תור"ה) יומא דנשמתא (נשמת התורה הוי"ה אדנ"י) ע"כ שב"ת בגימ' הוי"ה אדנ"י תור"ה. הבן:

מהושב"ת שמא דקב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי. יש לפרש. שבת במ"ק בגי' ט'. כמו אמ"ת שהוא חותמו של הקב"ה וכמו הד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. ע' במאמר ט' סי' י"ב ותבין כי שם ביארתי.

עייןמ"ש במאמרי חדש סיון מאמר א'. והנה לכ"ע בשבת ניתנה תורה לישראל בחודש סיון דייקא במזל תאומי"ם (עמ"ש שם) והנה נרמז הדבר במספר שב"ת (יומא דאורייתא) שב"ת בגימ' בסיו"ן מז"ל תאומים: