Bnei Yissaschar, Shabbatot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**בגמ'**אמרו על שמאי הזקן שכל ימיו הי' אוכל לכבוד שבת כיצד מצא בהמה נאה אומר זו לשב"ת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השני' ואוכל את הראשונה אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לש"ם שמי"ם שנאמ"ר ברוך ד' יום יום וכו' עכ"ל. והנה אינו מובן מהו הנרצה מ"ש על הלל שע"כ לא עשה כשמאי מפני שכל מעשיו לש"ש וכי מעשה שמאי לא היו ח"ו לש"ש הרי לכבוד שב"ת עשה שציונו הש"י לכבדו וגם הראי' מהפסוק ברוך ד' יום יום אינו מובן ויתפרש לנו ע"פ דברי הגמ' בזבחים דף צ"א איבעיא להו תדיר ומקודש איזה מהן קודם וכו' ת"ש ד"א ברכת היין תדירה. וברכת היום אינה תדירא ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (אע"ג דברכת היום מקודש ומשיבין בגמ') אטו שבת לברכת היום אהנאי לברכת היין לא אהנאי וכו' עיי"ש הרי מוכח דשגבה מעלת הברכה שמברך האדם בשב"ת יותר ממה שמברך בימות החול הגם שהברכה חדא היא בשבת כמו בחול:
והנהשמאי שכל ימיו הי' אוכל לכבוד שב"ת דהנה הי' אוכל את הראשונה בחול למען תשאר הטובה והמובחרת לשב"ת א"כ סיבת אכילתו בחול הי' לכבוד שב"ת א"כ שגבה מעלת ברכותי"ו גם בחול והי' מעין קדושת שב"ת אבל הלל מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו הי' לש"ש כבר ידוע לך ש"ם שמי"ם כמ"ש כ"פ (ש"ם הוא מדת המלכו"ת כמד"א ויעש דוד ש"ם. שתיקן מדת המלכו"ת. שמי"ם הוא מדת תפאר"ת ישרא"ל עיין במע"מ שע"כ ק' פעמים שמי"ם בתור"ה. ק' פעמים ש"ם בתפילין) והנה האכיל' ושתי' של איש ישראלי הוא לצורך בירור הנה"ק שיש בתוך המאכל ההיא וכשמבררו אל הקודש הוא לצורך הייחוד והבירור הוא ע"י הברכה כנודע והנה ר' יהודא ס"ל בגמ' ברוך ד' יום יום. בכל יום ויום תן לו מעין ברכותי"ו והנה זה הי' מדת הלל מה שהזמין לו הש"י בזה היום למאכלו על כרחך זה הדבר המצטרך לברכ"ת היום לגרום הייחוד היום חוץ ערב שב"ת שהתורה צותה בפירוש ההכנה לשבת וקצרתי ועוד נדבר אי"ה בזה:
מכילתאראו כי הו"י' נתן לכם השב"ת הוזהרו כי הוי' נותנה לכם שתשמרו אותה ע"כ ואינו מובן: והנראה לפרש ע"פ מ"ש במדרש אשר גם בהיותם במצרים ביקש משה מפרעה שיתן לישראל יום מנוח שיתענגו בו ויניח להם מעבודתם וצוה לו פרעה שיברור איזה יום שירצה ובירר להם ליום מנו"ח וענ"ג את יום השב"ת וכשיצאו ישראל ממצרים וצוה אותם הקב"ה על מנוחת ועונ"ג יום השב"ת שמח משה במתנת חלקו (עמש"ל) וא"כ לפי"ז כבר היו מלומדים לנוח ולהתענ"ג ביום זה רק לא הי' להם הדבר בהכרח עד היום הזה כי הנה פרעה עשה דבר הזה לבקשות משה דבר הזה לטובתם ובאם הי' אחד רוצה לעשות מלאכה ושלא להתענ"ג בודאי לא הי' מוחה בידו והנה הן היום שיצאו מן העם ללקוט סברו בסברתם ג"כ שבאת הציוו בשבית' וענ"ג המנוח"ה לטובתם לנוח ולהתענ"ג יום אחד בשבוע ולא יפסידו את גופותיהם וכמו שחשבו הפלסופים טעם לשביתה וענ"ג וא"כ כשירצה אחד מהם לעשות מלאכה ושלא להתענ"ג ויאמר אי אפשי בטובה זו אין עליו אשם וז"ש להם הקב"ה כעת ראו כי ד' נתן לכם את השב"ת שביתתכם וענ"ג שלכם כעת הוא אינו כמקדם והן היום ד' נותנה לכם ובהכרח הוא שתשמרו אותה ואין הברירה בידכם:
שםעל כן הוא נותן לכם וגו' זה הוא שהיה ע"כ. ואינו מובן ע"כ נראה דבא לפרש תיבת הוא דמיותר והנראה דהנה כתיב במ"ב ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו וכו' הנה כפי הנראה נגזרה השבית' והענ"ג עוד מימות עול' במ"ב והנה נאמר בבני נ"ח וירח הו"י' וכו' ויאמר הוי' וכו' לא ישבת"ו ודרשו מכאן דבן נח ששבת חייב מית' וא"כ סתרי אהדדי והנה היה יכולין לסבור דהשביתה נצטווה מאת השם אלקי' אשר נאמר במ"ב. ויברך אלקים. ובנח ובניו נתחדש הלכה מן שם הוי' ויאמר הוי' וכו' לא ישבותו והנה ישרא"ל בצאתם ממצרים אמרו להם בכל פעם וידעתם כי אני הו"י' א"כ ידעו שהנהגם מן שם הנכבד הו"י' ב"ה יש סברא לפי"ז שלא ישבותו ע"כ אמר הש"י שאינו כן ראו כי הו"י נתן לכם השב"ת והא ראי' ע"כ הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים והמן יורד ניסוי למעלה מן הטב"ע (בגי' אלקי"ם) מן שם הנכבד הוי' ב"ה ע"כ אמר הל"א היינו השם הו"י' ב"ה נותן לכם וכו' ע"כ אמרה המכילתא זהו שהיה רצ"ל זה הוא שצוה לב"נ לא ישבותו הוא שמצו' לכם דוקא השבית' וענ"ג וזה שיש לפרש בדברות אחרונות שמור את יום השב"ת לקדשו כאשר צוך בהוי' וצוך באלקים וזה שכתב גם כן ויום השביעי שב"ת להו"י אלקי"ך וזה שאנחנו אומרים בתפילת שמ"ע ולא נתתו הו"י' אלקינו לגויי הארצות וכו' הבן:
**גמ'**כל ימי עני רעים ומקשו והא איכא שבתות ויו"ט וכו' לכאורה אינו מובן מאי קושיא וכי אין עני בעולם שלא יהי' לו לצרכי ענ"ג שב"ת ויו"ט וכבר אמרו עשה שבתך חול ואל וכו' ונראה לפרש ע"פ מ"ש בס' אבו"ת העולם כל ימי עני רעים הכוונה על העני בדעת דאתמר משמיה דהאריז"ל טעם למה נאסר הבשר לאדם עד אחר המבול הותר הבשר לב"נ דמקודם לכן לא היו נשמות בני אדם מגולגלים בבע"ח לא הוצרכו לאכול הבע"ח אך כאשר חטאו הדורות ונתחייבו להתגלגל בבע"ח אזי הותר להם לאכול הבע"ח שע"י אכילת בני אדם לש"ש ע"פ התורה את הבע"ח שמגולגל בו איזה נשמה הוא מעלה את הנשמה ההוא ומתקנה. ממילא זה הוא רק לעשיר בדעת שהוא אוכל לש"ש וילך בכח האכילה ההוא לתור' ולעבוד' משא"כ מי שאוכל למלאות תאוותו ולענג את גופו. ע"כ חז"ל גזרו אומר עם הארץ אסור לאכול בשר ולפ"ז הוא הפירוש כל ימי עני רעים. היינו עני בדעת כי לאיש כזה אסור לאכול בשר עכ"ד הרב הנ"ל ולפי"ז יונח דברי המקשה הנ"ל בגמ' והאיכא שבתות ויו"ט דהוא מצוה מ"ה לענ"ג את השב"ת אפי' אינו אוכל בשכליית רבים רק מקיים כפשוטו מצות ענ"ג. למצוה יחשב. וכיון שהיא מצוה יפעול פעולה בנסתרות כמו בכל המצוות:
ובזהנמצא טוב טעם למצות קריאת התרגום עם המקר' בצירוף בהגיע שבת כי תרגום ה"ס קליפת נג"ה אשר היא מצרנית בין הקדש ובין החול וידוע דכל הדברים וכל הבע"ח האסורים באכילה ע"פ התור' חיותם הוא מן שלש קליפות הטמאות ע"כ אסורים באכיל' לגמרי ע"פ התורה כי ג' קליפות הטמאות אין להם תקנה אלא ביטול לגמרי כמו שיהי' לעתיד ב"ב שיתבטלו שלש קליפות הטמאות והם נרמזין בג' קליפות של אגוז שאינם ראוים לאכילה כלל בשום אופן וכל הדברים והבע"ח הכשרים המותרים באכילה ע"פ התורה נשמתן וחיותן הוא מן הקליפה הרביעית קליפת נג"ה אשר היא מצרני' בין קדש לחול ובה בחי' טוב ורע והנה באכול האדם את הבע"ח הללו הכשרים בכוונה רצוי' לש"ש והולך בכח האכילה ההיא לתורה ולעבודה אזי מעלות חיות הקליפות נג"ה אל הקודש פנימה ויתפרדו כל פועלי און היינו הג' קליפות הטמאות מתפרדים לנו"ק דתה"ר דכיון שנכללה הקליפות נג"ה בקודש אין להם על מה שיסמוכו משא"כ באכול האדם אפי' האכילות הכשירות והמותרות ע"פ התורה למלאות תאותו ולענג גופו הנה אדרבה מטה קליפת נג"ה אל הג' קליפות הטמאות ע"כ נק' קליפת נג"ה בזוה"ק תיקלא היינו משקל כף מאזנים אל כל אשר יחפוץ יטנו וה"ס קליפות הרביעית שבאגוז שנאכלת עם האוכל אבל לא בפ"ע הבן הדבר והנה זה התנאי הוא רק בימי החול משא"כ בשב"ת כיון דמצוה הוא עפ"י התורה לענ"ג את הגוף במאכל ומשתה לכבו"ד שב"ת הנה בודאי מעלין על ידו כל אלו התענוגים הגשמיים את החיות שבהם מקליפות נג"ה אל הקדושה על כן הקליפות נג"ה נתעלית אל הקודש בהגיע זמן הארת שב"ת והג' קליפות הטמאות נידחין לנו"ק דתה"ר בסוד הכתוב במזמור שיר ליום השב"ת כי הנה אויבך וכו' יתפרדו כל פועלי און ע"כ אומרים תרגו"ם (שה"ס קליפו' נג"ה בצירוף המקרא הבן הדבר נ"ל):
אמרוחכמי הקבלה שינ"ה בשב"ת תענו"ג (ר"ת שב"ת) וכתבו לישן בשבת גם ביום ונ"ל לבאר איזה טעם הנלע"ד דהנה כתבו תלמידי הרב הקדוש מהר"פ מקאריץ בשם רבם הרב הקדוש הנ"ל זצוק"ל שבכל הנבראים יש שינ"ה ואפילו מים ישינ"ם ולא יישנו יתקלקלו רק שהמים יש להם חיות מעט וישינים מעט הכל (היינו כל הנבראים) כפי חיותו שינתו והאד' שיש לו חיות מרוב' על כל הנבראי' הוא ישן ביותר כדי שיתחדש יותר כי בשינתו הוא מוסר נפשו לבאר העליון בסוד חדשים ל"בקרים רבה א"מונתיך ר"ת רח"ל שהיא הבאר שהיא ר"ת ב"ידך א"פקיד ר"וחי וגם מלאכים יש מהם דורמיטא וכו' עכ"ד עיין יותר מ"ש בדרושי ר"ה מאמר יו"ם הכס"א ועכ"פ יצא לך מכלל דברי הרב הקדוש הנ"ל כל מה שיש בהנברא יותר חיות יצטרך יותר לשינה ולפי"ז תבין בימי החול אין לאדם חיות רק מנשמה אחת ע"כ די לו בשינת הלילה. משא"כ בשבת יש לו חיות מן שתי נשמות על כן צריך לישן בליל' וביום. נ"ל:
וכבדת"ומעשות דרכיך ממלוא חפציך ודבר דבר. יש לפרש ע"פ מ"ש האריז"ל דעם הארץ פוגם במעשי"ו (רק בעש"י' מה שאין כן בשבת. יש עליו' העולמות גם פגם עם הארץ מגיע ח"ו עד לאצילות. וכתב הרב בכסא דו"ד דף י"א ע"א דע"כ עם הארץ אימת שב"ת עליו. והנה עולם העשיה מיקרי עשיה. ועולם היציר"ה מיקרי עולם הדבו"ר נגד עולם העשיה וז"ש וכבדתו מעשו' דרכיך. היינו הדרך שאתה רגיל בו בימות החול ממצוא חפצך (היינו מעשי"ה) ודבר דבר (לעליית יצירה):
כלהמענג את השבת נותנין לו משאלות לבו. עמ"ש במאמר ט' אות ח'. והנה יש לפרש משאלות לב"ו. היינו כלל התורה. ראש וסוף ואמצע שבתורה הם אותיו' לב"ו. מרומזין לבח' חג"ת. ותיבת אמ"ת כולל אותן כי באלף בית אותיות אמת הם ג"כ ראש תוך סוף:
בגמראשבת (דף קי"ח ע"ב). עונג שבת. במה מענגו. ר' יהודא ברי' דר"ש בר שיל"ת משמיה דרב אמר בתבשיל של תרדין (ופירש"י חשוב הוא) ודגים גדולי' וראשי שומין (פירש"י חשובין היו להן). הנה יש להתבונן דגים גדולים. הנה הוא דבר ידוע בחשיבות (וכבר כתבנו לעיל טעם גם לפי פשוטו לאכול דגים לכבוד שבת) וראשי שומין הנה הוא מן התקנה לאכול שום בלילי שבתות שהוא זמן עונת ת"ח. משא"כ תבשיל של תרדין מהו חשיבותו ורש"י ז"ל דייק לומר חשו"ב הו"א. משמע שנודע לכל חשיבותו ונ"ל עפ"י מ"ש חכמי האמת. מי שאינו מענג השבת מתהפך ליה ענ"ג לנג"ע (והנה בהיפך כל המענג את השבת מתרפא מן הנג"ע. ומתהפך ליה נג"ע לענ"ג) והנה אמרז"ל ושבת דף קל"ג) האי מאן דמשי אפי' ולא ניגוב יפה נקטרו ליה חספינתא (עיין ברש"י שהוא מין שחין גרב וחרס האמור בתורה והנ' הוא נגע) מאי תקנתי' לו משי טובא במיא דסילקא (פירש"י מרק תרדין) הרי לך שתבשיל של תרדין רפואה לנג"ע והנה ענ"ג שבת הוא רפוא' לנג"ע לזכר זה יאכל תבשיל של תרדין שהוא רפוא' לנגע נ"ל:
שם(ע"א) אר"ש בן פזי אריב"ל משום בר קפרא. כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניו' מחבלי של משיח ומדינה של גיהנם. וממלחמות גוג ומגוג. מחבלי של הג"ה חבלי של משיח פירש"י קטגוריא בת"ח כדאמרינן בכתובות מה יש להתבונן בזה יתבאר אי"ה במ"א ברחב ידים: משיח כתיב הכא יום וכתיב התם הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום וכו' והנה נלמד הדבר בג"ש שהוא נגד מדת רחו"ם ומדת רחו"ם נאמר בה ורחמת"י את אשר ארחם אף על פי שאינו הגון. וכתיב והוא רחום יכפר ועוד יתבאר אי"ה:
והנההג"ש היא יום יום. בגי' יב"ק. ידוע שהוא ייחוד הג' שמות אהיה הו"י' אדנ'. הנה יכונו יחדיו על הג' סעודות אדנ' סעודתא דליל שבת הוא סעודתא דחקל תפוחין: סוד מלכות שמים (וריח אפך כתפוחים) אדנ' דינא דמלכותא: אהיה סעודתא דצפרי דשבתא. היא סעודתא דעתיקא הויה סעודתא דמנחה דשבתא עת ורצון. דא היא סעודתא דזעיר אנפין. והמשכיל יבין: