Bnei Yissaschar, Shabbatot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
חיובתוספת שבת. כבר ידעת שהרא"ש ז"ל כתב שלא נודע שיעורו. והנה מרן האריז"ל כתב שיעור של השביתה עם התוספות לפניו ולאחריו מהראוי להיות ל"א שעות. והנה אנחנו בעניינו מצאנו ראינו רמז בז"ה בתור"ה מצות זכור את יום השבת וכו' הוא מצוה הל"א בתו' עפ"י חשבון ומנין הרמב"ם אשר סוגיין דעלמ' אזלין כוותי'. ונראה לי לומר טע"ם בזה דהנה שבת קודש איקרי ובקודש מצינו בתורה תוספת חומש. ויסף חמישיתו עליו. נלמד סתום מן המפורש להוסיף חומש. והנה עיקר יום השבת כ"ד שעות הנה צטרך עפ"י דרכי התורה (כענין מ"ה מצינו) להוסיף חומש והויין ל' שעו'. והנה אותן השלשים שעות הויין כעין תורה) כיון שנלמד במ"ה מצינ"ו מן התור"ה) והנה משנה שלימה שנינו במס' ב"מ דף פ' השוכר את החמור להביא עליה חטים אם הוסיף במשאו ג' קבין חייב (באונסו) דמשא החמור הוא לתך. הוא ט"ו סאין. ואם הוסיף ג' קבין הם חצי סאה חלק שלשים מן הראוי זה נק' תוספ"ת מש"א ומזה למדו בגמ' למשא האדם תוספת ק"ב להיות משא האדם שלשים קבין אם הוסיף ונתן עליו ל"ח קבין חייב וכן למדו לספינ' ולעריבה דתוספת מקרי חלק ל"א הוספה מן שיעור הראוי לו מיקרי הוספ'. והנה גם אנחנו עם הקודש בעשייתינו המצות באהבה ובחיבה יתירה הנה היתרון הוא תוספת חלק ל"א יותר מן הציווי ובזה חיבה יתירה נודעת לנו שאין אנחנו עושים המצוה דרך משא רק אנחנו עוד מבקשים להוסיף ע"כ שיעור השביתה בתוספת חיבת הקודש הוא ל"א שעות כדברי מרן האר"י ז"ל ובזה מצאנו ראינ"ו טוב טעם ודעת למספר ש"י עולמות שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק כמד"א להנחיל לאוהבי יש היינו לעושים המצוה מאהבה ומוסיפים תוספת חלק ל"א כי אינם עושים דרך משא רק דרך אהבה) דהנה ארז"ל מצינו בכ"מ התוס' מרובה על העיקר וא"כ יש בידינו לומר עפ"י הנ"ל שמעשה השי"ת עם אוהביו הוא באהבה בהיפך היינו שנותן שכר לאוהביו שלשים פעמים יותר מן המגיע להם וא"כ לפ"ז אנחנו עם קרובו כל עבדותינו לצורך גבוה לייחד העולמות הנכללים בעשר עשר קדושות הן עשר ספירות העליונות. וא"כ עשרה עולמות הן עיקר שכרינו בחיוב ותוספת של הקב"ה עליהן ניתוסף שלשים פעמים הנה יעלו למספר ש"י שמנחיל הוא ית"ש לאוהביו דייקא היינו העושים המצות מאהבה דייקא ומוסיפים בתוספות חלק ל"א וזה שפירשנו בפי' הכתוב ומבני יששכר יודעי בינה לעתי' לדעת מה יעשה ישראל. דהנה יששכר עמוד התורה נק' יששכ"ר י"ש שכ"ר לפעולתו שעתיד הקב"ה להנחיל י"ש לאוהבי שמו ותורתו. והנה בני יששכר ביודעם שהקב"ה נותן שכר לאוהבי"ו ש"י עולמות ויודעים שמדת הקב"ה התוספות מרובה על העיקר. ועבודתינו לייחד העולמות עשר ספירות נותן להם הקב"ה תוספו' מרובה שלשים חלקים יותר על העיקר תוספות ש' יותר על י' תוספ' ל' פעמי' על העיקר חלק ל"א הנה זהו מדת הקב"ה עכ"פ מזה נדע אנן בדידן החיובים לעשות המצות באהבה בתוספ' חלק ל"א יותר מן העיקר. ממילא נדע בכל עיתות מעיתותי קודש צריכין אנחנו להוסיף שיעור חלק ל"א וזה ומבני יששכר (דייקא י"ש שכר יודעי בינה לעיתים (מעיתותי קודש) לדעת מה יעש' ישראל (כמה יוסיפו על הקודש מאהבה) דרוש וקבל שכר י"ש:
ובזהיתפרש נמי ברמז הכתוב יששכ"ר חמור גרם רובץ וכו' וירא מנוחה וכו' ויה"י למס עובד היינו יששכ"ר חמור גרם דין הנשנה אצל החמור בתורה שבע"פ היא שגרמה לו למתנת י"ש שכ"ר היינו החמור הרובץ תחת משאו אפילו בין המשפתים מקום מישור. הנה נמסר בתורה שדרכו לרבוץ בהוספת חלק הל"א על ל' חלקים מזה יודעים בנ"י יששכ"ר שעשיית המצות מאהב' הוא בהוספת חלק ל"א וזהו גורם להם י"ש שכר מהקב"ה וכנ"ל ומפרש הכתוב וירא מנוח"ה כי טוב (מנוחה הוא עוה"ב כי טו"ב הוא בעצם משא"כ) ואת הארץ (ארציות העוה"ז) כי נעמה (היינו רק עריבות לפי שעה אבל אינה טובה בעצם. ע"כ היא מחליף עולם עובר בעולם עומד טוב וקים) ויט שכמו לסבול (טורח משא עבודת הקודש יותר מן הראוי היינו בהוספת חלק ל"א על הל' חלקים וז"ש) ויהי למס עובד ויה"י בכ"מ לישנא דצערא מפני שמורה על דבר הטורח ומשא כבידה יתר על הכח היינו ל"א מספר ויה"י. וז"ש ויהי למס עובד עובד עבודתו כענין מי שמכריחן אותו במס כן הוא עובד היתרון. היינו חלק הל"א ג"כ כענין דבר המוכרח. ויהי' שכרו י"ש שכ"ר לפעולתו וכנ"ל:
כברכתבתי לך לעיל. ענין שביתה עם התוס' כפי דברי מרן האר"י ז"ל הם ל"א שעות. הנה יש להם רמז בתורה מצות זכור את יום השבת הוא מצוה הל"א בתורה. אבאר לך ביותר דהנה בדברות הראשונות נאמר. זכור את יום השבת וכו' הוא מצוה הל"א. ובדברות האחרונות נאמר שמור את יום השבת וכו' כאשר צוך ה' אלקיך. יש לפרש כ"ף כאשר מורה על המקום. רצ"ל שמרהו כפי המנין של המקום אשר צוך ה' אלהיך שהיא מצוה הל"א. והיינו שמור וכו' כאשר צוך וכו' שמרהו כשיעור המקום אשר צוך ה' אלקיך בתורה היינו ל"א שעות כי לא דבר ריק הוא המקום והמנין שנכתבה המצוה בתורה וכבר נכתב אצלינו כמה רמזים שונים במפקד המצות כסדרן בתורה. ועפ"ז יונעם לנפשך מה שדרשו חז"ל ביעקב ויקרא לו א"ל אלקי ישראל שהקב"ה קראו ליעקב א"ל. דקשה כיון שהסכמה של יוצר בראשית לכבד את יעקב לקראו בשם משמותיו. מ"ש שם א"ל דייקא יותר משארי שמותיו ית"ש. וגם למה דוקא כעת קרא בשם אך הוא דנאמר בכאן ויבא יעקב של"ם עיר שכ"ם וכו' (והנה יבא אי"ה בדרושים שלפנינו שכ"ם ר"ת "שבת "כלה "מלכתא) וכתיב ויחן את פני העיר. ודרשו חז"ל נכנס לעיר (בע"ש) עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום. וכיון שיעקב קבע תחומין לשב"ת אשר שמירתו הוא עם התוספות ל"א שעות (כאשר הוא תחומו ומקומו בתור' מצו' ל"א) ע"כ בשכר זה קראו הקב"ה אז אל:
אשובהנא עוד לבאר טעם לדברי מרן אשר שמירת השב"ת עם התוס' מהראוי להיות ל"א שעות וכאשר כתבנו רמיזתו בתורה והוא ע"פ מ"ש בנוסח שתיקנו אנשי כנה"ג לומר בשבת לא"ל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי והנה יש להתבונן מ"ש שתיקנו לומר בשביתת השי"ת כביכול דוקא שם א"ל ובפרט דלא מצינו בתורה שם א"ל בענין השבית' רק שם הנכבד או שם אלקי"ם ויכל אלהים ביום השביעי וכו' כי ששת ימי' עשה הוי' וא"כ קשה מאד למה אמרו אנשי כנה"ג לא"ל אשר שבת וכו'. ונ"ל דהנה כתיב ואתם עדי נאום ה' ואני א"ל ודרשו חז"ל כשאתם עידי אני א"ל והנראה לפרש עפ"י מה דידוע. המרכבה טמאה הם דכר ונוק' שבקליפה פלוני ופלוני"ת. ידוע מספרן תרי"א. והנה תורה בגי' תרי"א בקדושה מבטלת אותם ושמעתי מאת פה קדוש מהרב מהר"מ סופר זצוק"ל רמז המשנה כופין את הס"ל לפני אפרוחים ס"ל ר"ל דכר ונוק' שבקליפה כופין אותן לפני האפרוחים היינו העוסקים בתורה כמ"ש בת"ז. ואני הוספתי נופך. דהנה מבואר בת"ז אפרוחים נק' העוסקי' בתורה ע"ד הפשט. מה שאין כן העוסקים עפ"י דרך הקודש נק' בני"ם. והנה אמרה המשנה כופין הס"ל היינו דכר ונוק' שבקליפה אפילו לפני האפרוחי"ם העוסקים בתורה עפ"י פשוטו והנה עיין בפני יהושע על מאמר חז"ל כל העוסק בתור"ה יסורין בדילין ממנו שנאמר ובני רש"ף יגביהו עוף (אין רש"ף אלא יסורין וכו') רש"ף יסורין הוא משום שהיסורין באין מן קטרוג פלוני ופלוני'. והנה בהחסיר מהם הניצוץ הקדוש המחי' היינו שם א"ל נשא' בגימ' רש"ף ובזה תתבונן ג"כ אין רש"ף אלא מזיקין שהן המה המזיקין דעלמא והנה בעוסק בתור"ה תור"ה בגימ' שמותם עם השם א"ל המחי' הנה יסורי' בדילין ממנו ע"ש באריכות דברים ועיין בספר הפלאה. ותבין לפי"ז מה שאחז"ל ביונתן ב"ע בעסקו בתור"ה עוף הפורח עליו מיד נשר"ף כי מן רש"ף נעשה שר"ף. ותבין לפי"ז מה ששלח יעקב לעשו דורן תק"ף בהמות מנין רש"ף וכן שעיר לעזאזל. ונכתב אצלינו ג"כ בענין רמז הפסוק ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שר"ף והנה השב"ת אות ועדות שמעידין על הבורא ית"ש שברא כל הנמצאי' מאין ליש בששת ימים. ושבת מכל מלאכתו ביום השביעי. ויברך ויקדש אותו ונתנו במתנה לישראל עם קרובו העמוסים מני בטן. ושב"ת איהו יומא דאורייתא (לכ"ע בשב"ת ניתנה תור"ה) יומא דנשמתא כמ"ש בזהר ומאן דנטר שבתא כאילו נטר אורייתא כולה א"כ הוה כאילו קיים ועסק בכל התורה וכל העוסק בתור"ה יסורין (ומזיקין) בטילין ממנו והיסורין הן באים מן קטרוג הקליפו' הנ"ל הנק' רש"ף (שהם בגי' רש"ף בחסרון שם א"ל משמותם והיא בהחסיר חיותם וכחם) והנה תור"ה גימ' שמותם הנ"ל עם השם א"ל. ע"כ התור"ה מבטלתן והנה שב"ת הוא ככל התורה הוא ג"כ מבטל כל הקליפות הנ"ל. ע"כ ביום השב"ת הקליפות בורחין לנוק' דתה"ר. ע"כ אומרי' בשב"ת א"ל אדון על כל המעשים לאל אשר שבת מכל המעשים. שם א"ל דייקא הבן מאד והרחב הדברים כרצונך כי הם יקרים מפנינים וזה הוא דברי חז"ל בפסוק ואתם עידי נאום י"י ואני אל כשאתם עידי (היינו בשמירת שבת שהוא עדות עלי אז) ואני אל היינו כאילו מקיימים כל התורה שיש בה מספר שם אל נוסף על וכו' והקליפות בורחים לנוק' דתה"ר ולית שולטנא אחרא בכולהו עלמין ונשגב י"י לבדו:
ובאלההדברים הג"ה הדברים האלה היו כתובים אצלנו בחיבורא קדמא' בסי' קל"א ואמרתי סימנא מילתא לבטל קל"א אילן: תשכיל טוב טעם ודעת לדברי מרן האריז"ל שמהראוי לשמו' את השב"ת עם התוספ' ל"א שעות ותשכיל למה זכור את יום השבת מצו' ל"א בתורה עמש"ל ותשכיל ותדע ג"כ מה שדרשו חז"ל ביעקב ויחן את פני העיר שקבע תחומין לשבת (וכבר ידעת איסור תחומין בכדי להבדיל בין הקדש והחול) ותשכיל מה שהקב"ה קראו ליעקב בסמוך לזה א"ל. והשי"ת יצילנו משגיאות. ותתבונן עוד. בימי החול הנה ניתן לישראל אות תפילין (בגי' פסת"ם) היא ג"כ תק"ף לבטל כח קליפות רש"ף הנ"ל עשו איש שעיר והנה חיו' הקליפו' מן ניצוץ הקדוש אל אשר בתוכם. ע"כ יש בתפילין תיבו' ת"ג מנין י"ג פעמים א"ל היינו א"ל אח"ד (מנין י"ג) ומתישין כח א"ל אח"ר וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך וכו' אלו תפילין שבראש והנה בשב"ת אין לנו אות תפילין במעשינו רק תפילין דמארי עלמא והקליפות בורחין לנוק' דתה"ר. היינו בני רש"ף בורחין מפני א"ל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי: הבן מאד ותתבונן לפי"ז שלבעבור זה אומרים קדושת כת"ר בשבת במקום ת"ג (תרגומו של כת"ר) שבתפילין ואומרים כת"ר יתנו לך י"י אלהינו. ותבין לפי"ז מצות קרבן מוסף שבת הוא מצו' ת"ג בתור' ואז אומרי' קדוש' כת"ר הבן הדברי':
עודאביא לבאר לך ענין אחר בטעם תוספ"ת שבת. הנה כתבתי לך אשר מרן האריז"ל כ' אשר תוספ"ת שבת יכולין להוסיף עד ל"א שעות היינו מן חצות יום הששי עד שעה אחת בליל א'. והיינו ל"א שעות ועוד אמר שלא יאמרו תחינה עד חצות ליל א'. כי עד חצות לילה עדיין היא הארת שבת וא"כ לפי"ז הנה הארת שבת ל"ו שעות. יש לומר שהתוספת הזה כענין כל המצות בהידורם כענין שאמרו הידור מצוה עד שליש במצוה:
וכיוןשבאנו לדבר מענין זה הידור מצוה עד שליש במצוה. נבא לבאר מהיכן נפקא לן זה מן התורה דהנה הידור מצוה נפקא לן מפסוק. זה אלי ואנוהו. התנאה לפניו במצות. היינו לעשותה בהידור מן המובחר אבל שיעור שאמרו עד שליש לא נדע מקומו איה וגם מן הצורך מה שייכת יש לשירת הים. שיתבאר בו ענין הידור מצוה. והנרא' לבאר עפ"י מה דאית' בתרגום המיוחס ליונתן בפסוק ויקח שש מאות רכב בחור ושלישי' על כלו. תרגום ומולית"א תליתאה על כולהון ולכאור' לא נודע כוונתו והנראה לפרש עפ"י הירושלמי כלאים הובא בפי' הר"ש למשניות וכ"ה במדרשים והוא שמעולם לא הי' נוהגין ליסע בעגלה רק עם סוס א' עד שבא פרעה שהי' בימי יוסף הנהיג ליסע במרכבתו בשני סוסים. ואח"כ פרעה שרדף אחרי ישראל הי' אוסר שלשה סוסים בכל מרכבה וזהו הפי' ושלישי"ם על כולו וזה ג"כ כוונ' הת"י מוליתא תליתאה (היינו סוס בענין מולייתות של בית רבי בגמ') וא"כ הוסיף פרעה הידו"ר שליש בעבירה לרדוף אחרי ישראל והנה השי"ת לקח ממנו נקם. סוס ורוכבו רמה בים. ומבחר שלישי"ו טבעו בים סוף ע"כ שוררו לפניו זה אלי ואנוהו. אתנאה לפניו במצות. וממילא נשמע דהידור מצו' עד שליש כמו שפרעה התנא' בהידור שליש בעבירה והשי"ת מבחר שלישיו הטביע בי"ס הנה מחייבי' אנחנו להתנאו' לפניו במצותיו בתוס' שליש (ממיל' לפ"ז נדע דפי' שליש בזה הוא חלק שלישי נוסף על השני'):
ובזהביארנו ג"כ דברי נעים זמירות ישראל בהילוליו ברוה"ק על לעתיד. רוממ' אל בגרונם וחרב פיפיו' בידם לעשות נקמה וכו' לאסו' מלכיהם בזיקי' ונכבדיהם וכו' לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל חסידיו הנה כל משכיל יראה שהדברים אין להם ביאור א' מה ענין חרב פיפיות לענין לאסור מלכיהם וכו' ב' מהו הפירוש לעשות בהם משפט כתוב והיכן כתיב. ג' מהו הסיום. הדר הוא וכו'. ועפ"י הנ"ל מובן דהנה ידוע אשר כלל קומת האדם נחלק לשלשה חלקים. חלק המחשבה הם בחי' חב"ד וחלק שממנו מוצא הדיבור היינו הריאה והלב והם נגד הזרועות וגמר כלי המעשה הם בבחי' נה"י היינו השוקים והרגלים והנה השי"ת כאשר ציונו בירושת הארץ בראשונה להכרית הגוים לא תחיה כל נשמה הנה נאמר לשם בגבורי כח העושים מלחמה וטרף זרוע אף קדקד המה שני שלישי האדם בשיעור קומתו והנה על לעתיד אמר דוד ברוה"ק אשר יקויים המצו' הזאת בהידור מצוה שהוא שליש נוסף וניקח נקמתינו מן הגוים גם בשליש השלישי דהיינו לאסור מלכיהם וכו' וזהו לעשות בהם משפט כתוב. היינו הכתוב במ"א בשירת הים אשר שם מבואר הידור מצוה עד שליש במצוה וזהו הדר הוא לכל חסידיו היינו בזה הענין יקיימו מצות הידור כיון שהיא מצות השי"ת לעשות נקמה בגוים הנה יחויב בזה מצות הידור כמשפט לכל חסדיו:
ובזהיתבאר לנו ג"כ טוב טעם ודעת למנין ש"י עולמות שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק הנה הרב הגדול החיד"א זלה"ה כתב בשם גדול א' להיות המצות הם התרי"ג וז' מצות דרבנן. הרי תר"ך ומכל מצוה נברא מלאך א' ומלאך הוא שלישו של עולם א"כ הם ר"ו עולמות וב' שלישי'. והנה השי"ת כביכול מוסיף שליש לבני ישראל כענין תוספת כתובה א"כ יש להם ש"י שלישים. ולדרכינו אנן נימא שהתוספת שליש. הו"א מהידור מצוה שהוא עד שליש במצוה ועפי"ז יתבאר לך ג"כ ומבני יששכר (יש שכר) יודעי בינה לעיתים גם בעתים מעיתותי קדש יודעים להוסיף) לדעת מה יעשה ישראל כמה יהי' התוס'. וכמש"ל אות א' אומר לך עוד טעם לתוספ' שבת. הנה כתיב ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו וכו' ביום הששי מיבע"ל ודבריהם ז"ל ידועים ומה שאחשוב עפ"י פשוטו דהנה אין לטעות שעשה השי"ת שום מלאכה ביום הז' מעין מלאכות המבוארות בששת ימים דהנה מלאכת כל יום מבואר ביומו. ובשבת אין מבואר שום מלאכה רק אעפ"כ לא כלו כל המלאכות רק ביום הז' כי הזמן הוא ג"כ נברא כשאר הנבראים וא"כ כיון שנברא העולם להתנהגות הזמן בז' ימים כיון שלא יצא לפועל עדיין יום הזמן של יום השביעי לא נגמרו עדיין כל המלאכות כי הי' העולם חסר בריאת יום הז' וכשנברא הזמן יום הז' כלו כל המלאכות וזה יש לרמז בדברי רז"ל ג"כ באמרם מה הי' העולם חסר מנוחה באה שבת בא מנוחה היינו שהי' העולם חסר עדיין בריאת יום המנוחה. ולפי"ז תשכיל ותדע ג"כ ענין תוספת שבת כי זה ענין והלכת בדרכיו דהנה השי"ת שבת מכל מלאכתו ביום השביעי רק ברא ועשה את יום השבת שלא הי' עדיין בפועל. כן מחוייבים אנחנו לשבות מכל המלאכות רק מצוה עלינו לעשות את יום השבת היינו לעשות שבת חדש. מתוספת ימי החול שאנו מוסיפין על השבת הנה היא לנו עשי' בזמן את יום השבת: וזהו ושמרו ב"י את השבת לעשות את השבת וכו' ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים וכו' הבן הדבר. אשר השבת העיקרי כבר הוא נברא ומה שאנו מוסיפין אנחנו בוראים זמן מחדש:
עייןבמאמר קידוש שבת עוד מענין תוספת שבת ענין עמוק וכתבתי שם סמך מן הקרא ויברך אלקים א"ת יום הז' את מרבה הטפל ליום הז' היינו תוס' שבת:
אישאמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו. דרשו חז"ל סמך שבת למורא אב ואם לומר אף ע"פ שהזהרתיך על מורא או"א אם יאמר לך חלל שבת אל תשמע לו ע"כ נשאלתי הלא דורשו אומרו אח"כ אני י"י הוא לנתינת טעם אני י"י ואתה ואביך חייבים בכבודי א"כ מטעם הזה כ"ה בכל המצות שלא ישמע לאביו לעבור על שום מצוה וכן פסקו באמת בכל התורה ואפי' איסור קל דרבנן לא ישמע אליו א"כ לפי"ז קשה למה פרטה התורה שבת דייק' שהוא מן החמורות כריתות ומיתות ב"ד. ונ"ל ע"ד הפשט דהנה הטור סי' ר"ס פסק דאם אביו רשע פטור מכיבוד וכ"כ הסמ"ג (ואין כן דעת הרמב"ם) והנה קשה לדעת הטור והסמ"ג א"כ למה איצטריך קרא אם אביו אומר לו חלל שבת אל ישמע לו הרי בלא זה כיון דמצווהו לחלל שבת רשע הוא פטור הבן ממוראו וכיבודו ותירץ הרב הגדול המפורסים חיד"א זלה"ה דאיצטריך היכא דהבן קיבל עליו תוספת שבת מבעוד היום גדול והאב עדיין לא קיבל ומצווהו לעשות מלאכה נמצא שאין האב רשע בזה אעפי"כ אל ישמע לו עכ"ד. ולפי"ז יומתק הדבר מה שפרטה התורה שבת דייקא ולפי"ז יש מזה קצת ראי' לשיטת הטור והסמ"ג דאי לשיטת הרמב"ם הקושיא במקומה עומדת למה פרטה התורה שבת דווקא:
**בגמ'**א"ר חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת. שנא' והכינו את אשר יביאו לאלתר (וכפירש"י. והכינו את אשר יביאו לאלתר. בשעת הבאה הכנה. והבאה בהשכמה היא דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר עכ"ל) ולי נראה דלמד לה מן יביאו שפירשו בי"א. והוא לשון מהירות. כמשארז"ל ביבמות. מפני מה הגרים מעונים בעוה"ז על שאיחרו ליכנס תחת כנפי השכינה. כדכתיב. ישלם י"י פעלך וכו' אשר בא"ת לחסות תחת כנפיו. עיי"ש ברש"י ותסופ' לשון ביא"ה היא במהירות והקדמה. ממילא לפי"ז מדכתיב והכינו את אשר יביאו במהירות ובזריזות והיא השכמה. תיכף יכינ"ו יהי' איך שיהי'. הנה הוא נלמד מבנין א"ב כי הוא נלמד מאבינו הראשון וישכם אברהם בבקר. וע"י מדת בנין א"ב מתעוררים מדת וחנון. וכתיב וחנותי את אשר אחון אע"פ וכו' ויתבאר עוד אי"ה. ואגב באתי להודיעך מה שנ"ל לדינא מלישנא דר' חסדא. אמרו לעולם ישכים אדם וכו' אומרו לעולם. היינו אפילו חל יו"ט בע"ש. ונראה דדייק מן הכתוב. והי' ביום הששי. והכינו וכו'. הנה תיבת וה"י' מיותר דהל"ל וביום הששי וכו' ואמר וה"י' לשון שמחה. להורות אפי' יארע זמן שמחה ביום הששי היינו יו"ט. אין זה דוחה מצות השכמה להוצאת שבת כנ"ל:
והנהבאתי עוד לעורר על לשונו של ר"ח. אומרו. לעולם ישכים אדם להוצאת שבת להכנת שבת מיבע"ל. מהו לשון הוצאות. ונ"ל עפ"י מ"ש הרב הגדול חיד"א זלה"ה ובספרו כסא דוד דף מ"ט ע"ב). הזריז במצות (היינו לעשותן בזריזו') לא שיי' גבי דידי' למימר טענת מי הקדימני כו' כיון שהוא עושה הקדמה כל מה שאפשר לו בחק המין האנושי הג"ה ובזה פירשנו. מקראי קדש במתן תורה. ועתה אם שמוע תשמעו וכו' והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ: הנה יקשה אומרו לשון ועתה איזה זמן בא לשלול. ב' סיימו בטעם כי לי כל הארץ. אינו מובן: ואדרבא וכו': וכבר דברו בזה כל המפרשים ולפי הנ"ל יונח דהנה אמרז"ל. משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד הנה אמר דבריו לישראל בהשכמה: הנה אמר להם ועתה (היינו בעת אדם להוצאת שב' בכדי שיהיו כזאת בהשכמה) שמוע תשמעו ההוצאת נק' על שם האדם בקולו. ושמרתם את בריתי (מלשון ואביו שמר את וכו' תהיו מחכים ומצפים מתי תבא לידי: וג"כ יכולים לפרשו על ברית שבת כמו שאמרו במדרש: שהשבת נק' ברית: ופירשנו לה שבת בגימ' לשון מעור: כמש"ל במאמר ש"ם שבת) והייתם לי סגולה מכל העמים (תהיו לי בסגולה מכל העמים) שבכל העמים גם אם יעשה איזה איש רצון קונו אזי יש עליו טענת מי הקדימני וכו'. וזה שסיים בטעם) כי לי כל הארץ ע"כ שייך לטעון מי הקדימני וכו' משא"כ כשתעשו המצות בזריזות בהשכמה: לא עליכם תהי' הטענה הזאת וכמש"ל: ע"כ הג"ה וזאת הסגול' הוא לישראל. עיין בהג"ה והנה במצות ענ"ג שבת אשר ישראל מרבים בהוצאות הנה יש להש"י ג"כ ע"ז טענ' מי הקדימני דמהיכן יקח האדם ההוצאות והלא כל ההוצאות הם משל הקב"ה אבל כיון שהאדם משכים לעשות הכנות להוצאו' שבת. הנה זה מיקרי הוצאותי"ו. ואין להקב"ה ע"ז טענת מי הקדימני וכו' וז"ש ר"ח לעולם ישכים אדם להוצאות שב' בכדי שיהיו ההוצאת נק' על שם האדם המשכים:
נרמזעוד במאמר ר"ח לעולם ישכים אדם להוצאת שבת. היינו מה שהשבת מוציא. היינו מילואי אותיות שבת שהם יוצאין מן עיקרי האותיות. והם אותיות י"ן י"ת ו'. בגימ' עת"ו. והנה כתיב עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו. ועיין מ"ש במאמר שם שבת סימן ט"ו. ויתבאר אי"ה במ"א:
מוסיפיןמן חול אל הקדש. הנה כשניתוסף מנין חול על מנין קדש הרי קדש חול בגימ' ב' פעמים דרך. אית דרך ואית דרך. כתיב דרך שקר הסר ממני וכו' דרך אמונה בחרתי וכו' והנה כשמוסיפין מן חול על הקדש. נכלל הדרך שקר בדרך אמונה. הבן הדבר היטב. וזהו אם תשוב משבת רגליך וכו' וכבדתו מעשות דרכיך וכו':