Bnei Yissaschar, Shabbatot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ויברךאלקים את יום השביעי ויקדש אותו. במדרש ויברך וכו' ויקדש אותו. כתיב ברכת י"י היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. ברכת י"י הוא תעשיר זו השבת שנאמר ויברך אלקים את יום השביעי. ולא יוסיף עצב עמה. זה האבל כמד"א נעצב המלך על בנו עכ"ל. הנה יש להתבונן. דנראה ודאי דכוונת המדרש לפרש מהו. ויברך ויקדש מהו הברכה ומהו הקדושה. ולפי"ז לא נדע מהו התירוץ. וג"כ לא נודע דרשתו בסיפא דקרא ולא יוסיף עצב עמה. זה האבל. וכי ס"ד שע"י האבל ב"מ יהי' איזה וכו'. ונראה דודאי בא לפרש. מהו ויברך ויקדש. ע"כ הקדים הקדמה לפרש פסוק ברכת י"י וכו' ובפרישת הפסוק הזה יתפרש לנו מהו הברכה והקידוש בשבת והנה בפסוק ברכת י"י וכו' לא נדע פירושו. וג"כ לאו סיפי' רישי'. ע"כ פירשוהו על יום השבת. דהנה השי"ת ברא את העוה"ז ברא אלקים לעשות דייקא ועולם עשי' נק'. וכל המזונות ופרנסות להאדם הם דייקא ע"י עשי' ע"כ אמרו כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וכו' ואמרו רז"ל עוד הנהג בהן מנהג דרך ארץ. וצריך האדם לעסוק באיזה מלאכה או מו"מ והקב"ה ממציא לו עי"ז פרנסתו. והנה השבת יום שהוא אסור במלאכה לכל ישראל. ומאין תהי' פרנסתם כיון שהשי"ת ברא את העולם להיות הכל בעשי' דייקא. והנה ימי האבל ב"מ ג"כ אסורן במלאכה. אבל אין זה קושיא. כי הוא רק מקרה ליחיד וכל ישראל מותרין במלאכה. אבל יום השבת אסור במלאכה לכל ישראל. והם עיקר מציאת העולם א"כ אין כאן עשי' ביום זה. ומאין תהי' פרנסה ביום זה אבל הוא להיות שבירך השי"ת את יום השבת יש בו פרנסה בשפע מבלי עשי' וזהו פי' הפסוק עפ"י המדרש: ברכת י"י היא תעשיר זו השבת הגם שאינו יום מלאכה ועשי' עכ"ז כיון שיש בו ברכת י"י. הוא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה זה האבל שאינם גם כן ימי מלאכה. אין בהם זאת הסגולה. ומה שיש לאדם פרנסה בהם אינה קושיא כי אינה זמן איסור מלאכה לכל ישראל ובאלה הדברים תמצא פתח פתוח. לפרש בכאן מהו ויבר"ך וכו' ויקדש דהנה הפרנסה הוא חיות לכל הנבראי' והיא באה כביכול ע"י החכמ"ה העליונה. כדכתיב והחכמ"ה ת"חי' וכתיב כולם בחכמ' עשית. הנה החכמ"ה נק' קד"ש כידוע כמד"א ישלח עזרך מקד"ש (ועיין בזהר בפסוק ואנשי קד"ש תהיון לי) והנה בשב"ת כיון דכתיב בי' ויבר"ך ויקד"ש ברכו בקדוש"ה. היינו בחכמ"ה שמשם החיות. ע"כ הגם שאינו יום מלאכה יש בו פרנסה לחיות האדם. אבל בימי האבל שאסורים במלאכה אין הפרנסה מטעם זה כי אינם קד"ש ואדרבה כתב האריז"ל שלא להניח בהם תפלין דר"ת אשר הם מצד מוחין דחכמ"ה כי בימים האלה מסתלקי' מוחין דחכמ"ה והפרנס' היא לאדם מחמ' שהם ימי מלאכה לכל ישראל אבל פרנסת שב"ת היא מברכת הוי' ויבר"ך וכו' ויקד"ש וכנ"ל בחיבורא קדמאה נזדמן לנו המאמר הזה בסי' כ"ו סימנא מילת' ברכת הוי':
שםר' ישמעאל אומר ברכ"ו במן וקדש"ו במן ברכו במן שכל ימות השבוע הי' יורד עומר ובערב שבת שני עומרים. וקדש"ו במ"ן שלא ירד בו כל עיקר עכ"ל. הנה מפרש ג"כ ויבר"ך ויקדש ויתפרשו דבריהם ע"ד זה דהנה הבר"כה הוא שבגזירתו ית"ש נתיילד דבר שאינו תחת המציאות. עכ"ז מיום שברא הקב"ה את עולמו י"ש מאי"ן הנה ברא אלקים לעשו"ת. שיהי' הכל י"ש מי"ש ע"כ ברכתא לא שרייא באתר ריקנייא ע"כ אמר אלישע להאשה מה יש לך כל בבית. דברכאן לא שריין באתר ריקנייא וע"כ מן הצורך להניח פתותי לחם בשעת ברהמ"ז. בכדי שיהי' מקום להשראת הברכ"ה דמשעת בריאת העולם שהי' י"ש מאי"ן ברא אלקים לעשות י"ש מי"ש:
והנהיש להתבונן העומר מן שהי' יורד בערב שבת. שני העומ"ר לאחד למה ירדו שני העמרים ביחד ולמה לא ירד העומ"ר של שב"ת בפני עצמו ה"ל לירד העומר של ערב שבת בבוקר. והעומר לשבת בצהרים. ונראה להיות יום שב"ת היא יום הברכ"ה והברכ"ה הוא דוקא י"ש מי"ש. הנה עמ"ר בגי' י"ש לקטו ב' עמרים ביחד להורות על הברכ"ה י"ש מי"ש ולא שרייא באתר ריקנייא ב"פ עומ"ר בגי' ב"פ י"ש (ועלה מספרם כת"ר שהוא אי"ן מקור הברכ"ה. הבן הדבר ויונעם לך לפ"ז מ"ש בשב"ת כת"ר יתנו לך י"א וכו') וזהו מה שאמרז"ל ברכ"ו במן שכל ימות וכו' ובע"ש ב' עמרי"ם וקדשו במן שלא ירד בו כל עיקר מובן עפ"י דברי הזוה"ק בשלח דף ס"א וז"ל: בקדמיית' כד נפקי ישראל ממצרי' אעלו בנהמא דאיקרי מצ"ה (סוד מלכות לחם ענ"י סיהרא דלית לה מגרמא כלום) והשתא זכו ועאלו למיכל נהמא אחרה עילאה יתיר מאתר עילאה דכתיב הנני ממטיר לכם לח"ם מן השמי"ם ממש (תפארת ישראל דאיקרי שמים כמד"א ואתה תשמע מן השמי"ם) ובההוא זמנא אשתכח להו לישראל מאתר דא חברייא דמשתדליא באורייתא. מאתר אחרא עילאה יתיר אתזנו מאי הוא כמה דכתיב החכמ"ה תחי' בעליה אתר עילאה יתיר עכ"ל. הנה כבר ידעת שהחכמ"ה נק' (קדש) כמ"ש כ"פ הנה המ"ן שהי' יורד מן השמי"ם הוא מזונות מבחי' ת"ת ישראל: אבל השי"ת קיד"ש את יום השביעי הנה מזונו' יום הז' מאתר דאיקרי קד"ש היינו חכמ"ה בענין מזונות ת"ת (שנק' שב"ת) ע"כ לא ירד בו מן כל עיקר כי מזונות השב"ת מאתר' עילאה דקוק יתיר וז"ש וקדש"ו במן שלא ירד בו כל עיקר. כי מזונות השבת קדש הם. הבן הדבר:
שםר' נתן אומר ברכו במן וקדשו בברכ"ה עכ"ל זה הדבר אינו מובן כלל. ומה שיש לי לפרש בזה (הנה ברכ"ו במ"ן כנ"ל) וקדש"ו בברכ"ה. היא עפ"י מה שנמצא להקדוש הרמ"ע זלה"ה במאמרי השבתות שלעתיד לבא בסעודה של לויתן הנה אין סעודה בלא לח"ם הנה כתב שיוציאו אז צנצנת המן הנגנז (נאמר בו לדורותיכ"ם היינו בעת שיהי' הדורות יחד) והוא נק' לח"ם כמד"א הוא הלח" אשר נתן ה' וכו'. וכתב שם שיברכו ברכה על המן. המוציא לח"ם מן השמי"ם והנה דכירנא כשהיתי מסתופף בצל קדשו של כבוד מחותני הרב הקדוש מהרצ"ה מזידיטשוב זצוק"ל נפל מילת' בפומי' לחקור האיך הי' ברכת המן ואני הייתי משיב שמצאתי כך להרמ"ע דלעתיד יברכו המוציא לחם מן השמים. ונפל ויכוח בדבר בין החברים נענה א' מן החברים ה"ה הרב המקובל מהו' ישראל דוב זלה"ה אשר כמדומה לא בירכו ברכה על המן כל עיקר. כיון שהיא לחם אבירים נבלע באיברים שלא הי' בו בירור כי כל עיקר הברכה לברר ניצוצין ולהפרידם מן הפסולת ובמן לא הי' פסולת ונהניתי מאד כי לדעתי הדברים קרובים אל האמת והיותי מתמי' לפ"ז על הקדוש מהרמ"ע שכתב שנצטרך לברך עליו לעתיד. והנראה להיות אכילה ההיא תהי' באתר עילאה יתיר בסוד הקד"ש חכמ"ה כי כבר יגיע זמן השגת חכמת מושכלי התורה. והנה כתיב כולם בחכמ"ה עשית במחשב' אתברירו והנה המ"ן הוא לחם מן השמים כמש"ל בשם הזוהר וכשיתעל' ע"י אכילתינו לאתר עילא' יתיר אתר דאקרי קדש שוב יהי' לו בירור (והנה זה אני או' בדרך אפש' ואין לי סמך מדברי רבותינו בזה) ותתבונן זה דגם הצדיקים כשיושבים בג"ע כשרוצים להעלותם למדריגה יותר גדולה מצטרכים שוב לבירור חדש ע"כ שוב דנין אותם כמשארז"ל אצל שמואל הנביא שהיה מתיירא מן הדין (זה דרך אפשר ולא קבלתי זה ואם נאמנו דברינו) הנה יצטרכו אז לברך ברכה על המן. ולפ"ז יש לומר ג"כ (בדרך אפשר) הגם שלא היו מברכין על המן במדבר בימות החול אבל בשב"ת להיות דהאכילה הוא בקדש אתר עילאה יתיר הוצרכו לברכה. זה הכוונה לפ"ז ויקדש אותו: קדש"ו בברכה (זה בדרך אפשר) ובזולת דברי הרמ"ע ז"ל יש לומר דבאמת לא היו מברכין על המן בימות החול שום ברכה מטעם הנ"ל. אבל בשבת עם היות שלא היו מברכין ברכת הנהנין עם כ"ז להיות שב"ת היא קד"ש והאכילה בו כעין אכילת קדשים היו מברכין ברכת המצוה אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול סעודת שב"ת וזהו וקדשו בברכ"ה. זה מה שנראה לדעתי לפרש כעת והש"י יודע האמת:
שםרבי יצחק אמר ברכ"ו בעטיפ"ה וקדש"ו במקוש"ש (כ"ה הגירסא הנכונה בילקוט וכן גרס במ"כ) לא נודע האיך נרמז בויברך ויקדש. עטיפ"ה ומקוש"ש. וגם מה שייכות יש לשני הענינים הללו עטיפ"ה אצל מקוש"ש. ונראה ע"פ מ"ש רז"ל (והוא) שאמרו מפני מה נסמכה פ' ציצית למקושש: שאמר משה לפני הקב"ה דלבעבור זה חטא המקושש דבימות החול ישראל מלובשין בתפילין וזוכרין על ידם את השי"ת ומורא שמים עליהן. אבל בשבת אין עליהם תפילין ואין להם דבר המזכיר א"ל הקב"ה אני אתן לכם מצוה שנוהגת גם בשב"ת וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. ונמצא לפי זה נתהוו אלו ב' הענינים מקוש"ש ועטיפ"ת ציצית בזמן אחד. אבל מהראוי להתבונן איך נרמז זה בברכ"ה וקידו"ש. ונ"ל לפרש דהנה ברכ"ה הוא דבר המתפשט ואינו מוגבל ע"כ אין הברכה שורה בדבר המדוד שהוא מוגבל. עטיפת הציצית הוא בסוד או"ר מקי"ף הוא שורש הוברכ"ה שאינו מוגבל בכלי כמו אור פנימי (עמ"ש בספרי אגר"א דכלה בפ' ציצית) הנה יתפרש ויברך אלקים את יום השביעי בבחי' ברכ"ה שאינו מוגבל בכלי ה"ס או"ר מקי"ף הנרמז בעטיפת הציצית וקידש"ו במקושש כתיב במקושש ויניחו אותו במשמר כי לא פורש וכו' ובמגדף כתיב לפרוש להם על פי ה'. ופירשו חז"ל שבמגדף לא ידעו כלל אם חייב מיתה מה שא"כ מקושש ידעו שהמחלל שב"ת היא במיתה אבל לא ידעו באיזה מיתה עד שפירש להם הקב"ה שהוא בסקילה והנה ד' מיתות נמסרו לב"ד לפייס ד' אותיות הוי' מי שפגם ביו"ד מתחייב סקילה מי שפגם בה' ראשונה מתחייב שריפה וכו' והנה היו"ד היא בחכמה הנק' קד"ש כידוע. והנה שב"ת נאמר בה קד"ש היא לכם. ע"כ המחלל שבת פוגם ביו"ד סוד החכמ"ה סוד הקדוש ע"כ מיתתו בסקילה וזהו וקדש"ו במקושש שעל ידי המקושש נתוודע אשר שבת הוא בסוד הקד"ש הבן:
בבואילכלל זה לא אכחיד את אשר חכמים הגידו. דין מצות סקילה למדו מן הר סיני. כי סקול יסקל או ירה יירה. משם למדו שתהיה בית הסקילה גבוה ב' קומות. והנה לא דבר ריק הוא הלימודים בתורתינו הקדושה. למה נלמד הדבר דוקא במתן תורה. ויתכן ע"פ דברינו הנ"ל דהנה מצות סקילה הוא למי שפגם באות יו"ד סוד החכמה והנה אורייתא מחכמ"ה נפקת ע"כ נלמד מצות סקילה מן שעת מתן תורה. והוא דבר נחמד:
שםר"א אומר ברכו בנ"ר. וכן הי' המעשה פ"א הדלקתי את הנר בלילי שב"ת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שב"ת דולק ולא חסר כלום ע"כ לא נודע מהיכן ישפוט שהברכ"ה קאי על הנ"ר. ואין ראיה ממעשה הנס שאירע לו לר"א. ומוכרחים אנחנו לומר שזה הוא לכל איש הישרא' שנרות של שבת מתברכי' יותר באורם מכל ימות החול לזה רב ולזה מעט (וכמדומה שהמבינים יודעים זה) והנראה דשפט זה עפ"י מה שדרשו בזו"ח שבקדרותא דצפרא בעת שמתחיל האור להתנוצץ אז מסוגל וטוב שתתקיים הברכה שמברכין לאיש הישראלי' ואפיק לה בג"ש. כתיב וירא אלהים את האו"ר כ"י טוב. וכתיב התם כ"י טו"ב בעיני ה' לברך את ישראל. הנך רואה מקבלת הג"ש זו המסורה בידם שהברכ"ה שרוי' באו"ר ונמשכת אחר האור. והנה מדכתיב בשב"ת סתם ויבר"ך ולא נאמר במה ברכו. ע"כ הכוונה הוא ברכו בדבר שהברכה שרוי' בו. היינו או"ר שב"ת הוא הנ"ר והנה נ"ר שב"ת אינו מדאורייתא רק מצות חכמי"ם חכמים הם המושפעים מן החכמ"ה. לאור"ם נסע ונלך. כי הנה כסיל בחושך הולך. וחכמ"ת אדם תאי"ר פניו. הנך רואה שהחכמ"ה הוא האו"ר הלא תראה אפילו הולך למשרים עפ"י חכמתו ושכלו. ע"כ החכמים דייקא תיקנו מצות או"ר שב"ת. ותראה עוד שחכמינו ז"ל דרשו בפסוק ותזנח משלו"ם נפשי זה נ"ר שב"ת הנה קראו לנ"ר שב"ת שלו"ם וכן הא דאיבעיא להו נר שבת וקידוש היום ופשטו נ"ר שב"ת עדיף מקידוש היום משום שלו"ם בי"ת. נ"ל דקראו לנ"ר שב"ת שלו"ם כיון דנ"ר שבת היא הברכ"ה. ברכו בנ"ר כנ"ל ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכ"ה לישרא"ל אלא השלו"ם ע"כ זה שמו אשר יקריאו לו שלו"ם ותתבונן עוד עפ"י דברינו הנ"ל שסוד הברכ"ה אשר היא באו"ר נמסרה לנו בג"ש. תתבונן לפ"ז אשר מצות נ"ר שב"ת אינו מבואר בתורה רק עפ"י חכמים בתורה שבע"פ: דהנה הברכ"ה באו"ר נמסרה בג"ש וכבר ידעת דמדת ג"ש נגד מדת רחו"ם מדה שני' בי"ג מדות של רחמים וכביכול בי"ג מדו' המדה השני' רחו"ם ה"ס השערות של השפה העליונה שהוא כביכול ע"ל פ"ה (ובדרך זה אמרנו על הא דאר"זל. מיכאל (עושה שליחותו) באחת. ולמדו לה בג"ש כתיב ויעף אלי אח"ד מן השרפים.(עפיפה אחת) וכתיב התם והנה מיכאל אח"ד השרים הראשונים. והנך רואה ויעף אלי אח"ד וכולי הכוונה על מיכא"ל ולמדו זה בג"ש שהוא כביכול ע"ל פ"ה כנ"ל ע"כ כתיב התם אצל הנביא ויעף אלי וכו' ויגע ע"ל פ"י להורות שנלמוד הדבר בג"ש הבן הדבר) וכן תתבונן הא דדרשו דמרים נפטרה בנשיקה דגמרינן ג"ש ש"ם ש"ם ממשה מה התם ע"ל פ"י וכו' ע"כ נ"ר שב"ת הוא דברי חכמים תורה שבע"ל פ"ה. והשם הטוב יכפר בעדינו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו. והנה תתבונן אשר כל הדרשות שדרשו ע"כ. דרשו על ויבר"ך ויקד"ש ובדרשת ר"א לא נדרש על ויקד"ש כלום. והנראה לפרש דכיון שדרש ויבר"ך על נ"ר שב"ת. הנה ויקד"ש הוא להתחייבות קידו"ש היו"ם והוא להורות על בעיות הגמ'. בתר דפשטא נר שבת קודם לקידוש היום: ולימודו מכאן ויבר"ך ויקד"ש שם:
שםברכו באו"ר פניו של אדם. קדש"ו באור פניו של אדם לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת כמו שהוא דומה בשבת. ע"כ הנה ג"ז יתפרש כנ"ל דמכח הג"ש הנ"ל תתפרש הברכ"ה על האו"ר. רק שבפירוש הקודם דרש על או"ר הנ"ר ובכאן דרש על או"ר פני"ם. אבל הנה דרשו קדש"ו ג"כ על אויר פני"ם. הנה מהראוי להתבונן מהו הברכ"ה באו"ר פני"ם ומהו הקידוש. ואחשב' לדעת ע"פ מ"ש כ"פ במה שדרשו חז"ל ישא ה' פניו אליך. אמרו מה"ש לפני הקדוש ב"ה רבש"ע כתיב בך אשר לא ישא פנים. מפני מה אתה נושא פנים לישראל. דכתיב ישא ה' פניו אליך. א"ל הקב"ה וכי לא אשא פנים לישראל אני כתבתי ואכלת ושבעת וברכ"ת והם מדקדקים על עצמם עד כזית עד כביצה עכ"ד. הנה דבריה' ז"ל אינם מובני' בהסתכלות ראשון. דלכאורה נשיא"ת פני"ם מיקרי בשגם האדם מתחייב כך וכך ואינו ראוי שייטיבו עמו מצד מעשיו אף על פי כן הנותן מצילו מהעונש ויהיב לי' לבזבזין בנדבה זה מיקרי נשיאו"ת פני"ם. והנה המלאכי' בשואלם את פי הש"י הנה ע"כ לא שאלו מפני מה אתה נושא פנים לישראל היינו שבקרנו את פנקסיהם. וראינו שמצותיהם אינם מגיעים לשכר כזה שאתה נותן להם דהמלאכים אינם יודעים זה. דהרי כל המצות והעבירו'. המה במשקל אל דעות כמ"ש הרמב"ם הוא כפי כוונת כל אחד ואחד וגם מה הוא התירוץ של יוצר בראשית וכי לא אשא פנים וכו' אני אמרתי ואכלת ושבעת וכו' קשה ממ"נ אם מגיע להם בעד החומר' הזאת שכר כזה הנה לא מיקרי נשיאו"ת פני"ם. רק היה לו להשי"ת להשיב. מגיע להם השכר בעבור שמדקדקים ע"ע וכו' ובאם אינו מגיע להם בעד החומרא הזאת שכר כזה שוב נקרא נשיאות פני"ם. על כרחך לומר. דהמלאכים רמו קראי אהדדי כתיב בך. אשר לא ישא פנים. וכתיב ישא י"י פניו אליך. משמע שאתה נושא פנים לישראל אפילו מה שאינם ראוים לפי המשקל של א"ל דעות. והבן הדבר א"כ לפ"ז צריכין להתבונן מהו התירוץ של הקב"ה הרי אף על פי כן קשו קראי אהדדי. ואמרתי בזה. ידוע י"ג מדות של רחמים הן המה כביכול י"ג תיקוני דיקנא כידוע ומדת ואמ"ת המדה השביעית הוא כביכול סוד או"ר פני"ם העליונה תרין תפוחין קדישין ובהתעוררת המדה הזאת להאיר לישראל. נקרא נשיאות פנים. הארת פנים. יאר י"י פניו וכו' ישא י"י פניו וכו' עיין בכוונת האריז"ל בסוד הארת פני התוקע הוא לעורר מדת ואמת והנה ישראל בהתהלכ' בדרכי אמ"ת מעוררים מד"ת ואמ"ת. וכן בעוסקם בתור' בדבר הנעלם ומכווני' אל האמ"ת היינו הלכ' לאמתת' ג"כ גורמי' כנ"ל ובזה פירשנו הפסוק אשרי העם יודעי תרועה י"י באור פניך יהלכו"ן. התרועה אינה מבוארת בתורה בפירוש מה היא. ונפל הספק אם גנוחי גנח או יילולי ייליל או תרווייהו. ועושים הכל מספק. ומכוונים הלכ"ה לאמת"ה. כי הרואה יראה בזהר ובר"מ דכל הסדרים מוצרך צריכי' ואין כאן ספק. נמצא כיון דישראל מכוונים ע"י פלפולם הלכה באמ"ת. גורמים להאיר או"ר פני"ם היא מדת ואמ"ת. ומגיע להם חיי"ם כי באור פני מלך חיי"ם וזהו לדעת פי' הפסוק אשרי העם יודע"י תרוע"ה. שיודעים מה היא התרועה ואין כאן ספק אליבא דאמת. וכולהו הסדרים מוצרך צריכי עפ"י האמ"ת ולא עשה י"י ככה שיצטרכו לפלפל בדבר לידע מה היא התרוע"ה עד שע"י הספק כוונו להלכ' באמ"ת היא כדי שיגרמו ישראל ביום הדין הנורא להאיר מדת ואמת אור פני מלך חיים וז"ש י"י באור פניך יהלכו"ן מכוונים להלכה. להאיר אור פני מלך. הבן הדבר הנפלא הזה. ובזה יתפרש ג"כ דברי חז"ל ששאלו המלאכים מפני מה אתה נושא פנים לישראל איזה דבר עושים בתמידות בכל יום שיהיו ראויים עי"ז להארת אור פנים. א"ל הקב"ה וכי לא אשא להם פנים אני כתבתי ואכלת ושבעת וברכת הנה כפשוטו הכוונה דוקא שביע' ממש והם על ידי יגיעתם בתורה דרשו. ואכל"ת שיעור אכילה בכ"מ כזית. ושבעת זו שתי'. או לאידך מ"ד ואכל"ת ושבעת. אכילה שיש בה שביעה והיינו כביצ'. והגיעו בזה לכוונת האמ"ת ע"כ מאירים מדת ואמ"ת או"ר פני"ם. ע"כ ראויים הם לנשיאות פנים אור פני מלך חיים (וכ"ה שהאמת גורם להם לישראל להלכה זו ביודע' שאפילו כזית וכביצה אינם יכולי' לסגל בעצמם זולת בחסד הבורא ע"כ צריכין לברכו גם על כזית וכביצה) ועפ"ז נבא להתבונן דברי המדרש שאנחנו עוסקים בו בסגולת השב"ת ואקדים לו משנה שלימה שנינו. הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן ושואלו בשבת יאכל על פיו. ואמרו הטעם דאפילו עם הארץ החשוד לאכול טבלים שהן במיתה. מתיירא לשקר בשב"ת כי אימת שבת עליו ואומר אמ"ת והוא לתימא דהרי גם בשב"ת אסור לאכול אצל ע"ה דגם בשב"ת חשוד היא לאכול טבלים ואין אימת שבת עליו לענין זה. ולענין שאינו משקר ואומר אמ"ת אמרינן אימת שבת עליו והוא לפלא. ונ"ל להיות מדת ואמת היא המדה השביעית בי"ג מדות היא מאירה ביום השביעי אור פניהם של ישראל כי המדה הזאת היא או"ר פנ"י מל"ך ומאירה אור פניהם של ישראל בני מלכי"ם ומתייראים לשקר. ואמ"ת יהגה חיכם. ודבר י"י בפיהם אמ"ת (ותתבונן מ"ש במנחת שבת ענני באמ"ת ישעך) והנה כבר ידעת משאר"זל בתיבת נח שלא היה יכול השקר ליכנס אל התיבה עד שנשתתף עם הפחת"א שהיא הקללה שממעט את הנכסים והון האדם עד שהכל הולך לטמיון מתלא אמרין כל מה דשקר' יהיב פחתא נטיל משא"כ באמת הוא הברכ"ה וזה שנתברך יעקב ויתן לך האלקים וכו' ל"ך דייקא שמדתך אמ"ת. תתן אמ"ת ליעקב. הנך רואה כי הברכה היא ע"י האמ"ת כי האמ"ת מקור הברכ"ה (המשכיל על דבר יבין. במפלאות תמים דעים האמת היא מקור של הברכ"ה) ומדכתיב הכא סתם ויברך אלקי' את יום השביעי ולא נודע מהו הברכ"ה. פירשו חז"ל ברכו באור פניו של אדם היינו שבשב"ת שהיא יום השביעי נתברך מאור פניהם של הבני מלכי"ם. להיות אור פני מלך חיים מאיר בהם היא המדה השביעי' הנק' ואמ"ת ובאמ"ת שריין ברכא"ן היפך השק"ר שהיא משותף לפחת"א שהוא הקללה. וקדש"ו באור פניו של אדם שע"י אור הפנים הזה שבא מלמעלה בברכ"ה קדשו ג"כ בזה אשר ישראל קדושים מתייראים לשקר ואפילו ע"ה נאמן בדבריו כי ישראל קדושים הם קדש ישראל לי"י ולא ידברו כזב. אחי ידידי דוק נא בדברים הללו ותנשק ידי החכמים בהבינך כל זה תבין אחי ידידי מה שאמחז"ל בההיא מתא דשמא קושטא דלא שכיב איניש בלא זימנא דהנה מדת ואמ"ת היא הארת הפני"ם כביכול כמש"ל ובאור פני מלך חיי"ם. ותבין לפי"ז האוכל טבלים הוא במיתה ח"ו. והנה ע"ה החשוד לעבור ע"ז בהגיע שב"ת יום השביעי הארת מדת השביעית מדת ואמ"ת אור פני מלך. ובאור פני מלך חיי"ם מתפחד לומר דבר הגורם ההיפך ודבר יי בפיו אמת ותתבונן עוד בזה משארז"ל יעקב אבינו לא מ"ת דכתיב תתן אמ"ת ליעקב. ואתם הדביקים בה' אלקיכם חיים:
שםברכו במאורות וכו' עיי"ש שדרש שחלק הקב"ה כבוד לשב"ת ולא גנז האור עד מוצאי שבת. והוא נלמד מג"ש כי טוב וכנ"ל עיי"ש וכמדומה שדרשו זה להורו' לישראל הגם שהן היום נגנז אור הגנוז שהי' יכולין להביט בו מסוף העולם עד סופו עכ"ז הנה הברכה הזאת נשארה מוטבעת בשבת ושומרי יום השבת בקדושה יכולין גם היום ליהנות מן האור ומתגלה להם נסתרות:
שםר' לוי בשם זעירא אמר ל"ו שעות שמשה אותה האורה י"ב שעות של ע"ש וי"ב שעות של ליל שבת וי"ב שעות של שבת ע"כ צורך הודעה זו היא עפ"י מה ששמעתי ממדקדקים להדליק בשב"ת ל"ו נרות כי נר שב"ת הארה מהאור הגנוז ששימש ל"ו שעות (וכן נירות מצוה של חנוכ"ה הם ל"ו נגד אור הגנוז) וכ"מ כתוב בשם הקדוש מהר"פ מקאריץ זצוק"ל ותתבונן כמעשה בראשית כתיב ה' פעמים או"ר מספרם אלף ל"ה ובהחזרת אלף לאלף (בסוד הכתוב איכה ירדוף אחד אלף) הנה היא ל"ו. והיא נרמז במתן תורה אל"ה הדברים אשר תדבר אל ב"י אל"ה אלף ל"ה סוד ה"פ אור הוא אור מ"ב אשר נגנז והיכן נגנז בתורה וכל העוסק בתורה לשמה מוצא בכל פעם חידושין מה שלא נתחדש עד היום והיא מהאור הגנוז: סימנא מלתא בחיבורא קדמאה נזדמן לנו זה המאמר בסימן ל"ו:
שםברכו ביציאה. ר' לוי משם ר' יוסי בר' חנינא כל יום שיש בו חסרון כתיב בו ברכ"ה ואינו חסר כלום. בחמישי נבראו עופות ודגים ובני אדם שוחטים עופו' ואוכלים וצדים דגים ואוכלים. וכתיב בו ברכ"ה ואינו חסר כלום. בששי נברא אדם בהמה. ובני אדם שוחטים בהמה ואוכלים ובני אדם מתים וכתיב בו ברכ"ה ואינו חסר כלום בז' מאי אית לך למימר. ר' לוי בשם ר"ח ב"ח אמר מפני היציאה ע"כ: רצ"ל היות יום השב"ת הוצאתו מרובה במעדנים ומטעמים ואינו יום מלאכ' להרויח: ואעפ"כ האדם אינו חסר עי"ז כי שורה בו הברכ"ה ובמקום ששורה בו הברכ"ה החסרון מתמלא. תראה מאסוך שמן דאלישע. ומכד הקמח דאליהו: כיון ששרתה בהם הברכ"ה כל מה שהחסירו מהם הי' מתמלא. ולמד לפירוש הזה מן הפסוק ויכל אלקים וכו' וישבות וכו' ויברך אלקים וכו' דהנה כל הנבראים הם הווים שנתהוו מחדש בגזירתו ית"ש וכל הווה נפסד והנה כל ששת י"ב נתהוו משא"כ אחר ששת י"ב. ויכל אלהים וכו' הנה כלתה ההוי' ומתחיל החסרון שהוא ההפסד (כענין שדרשו בפסוק כי הולך אדם אל בית עולמו תיכף כשיוצא לאויר העולם. הנה קשור בו החסרון והולך בכל יום וכו') ע"כ ויברך אלקים את יום השביעי שיושלם בו החסרון היינו החסרונות שנחסרי' ביום הזה יום היציאה נשלמים בו ע"י הברכה שאינה מקבלת החסרון: ולפי"ז יש לפרש ויקד"ש אותו. דהנה הא תינח מי שיש לו משלו אל ידאג שיהיו נכסיו חסרים מחמת הוצאת השב"ת כי הברכ"ה משלמת משא"כ מי שאין לו משלו לזה אמר ויקד"ש אותו יתפרש קד"ש מלשון הזמנה כמו התקדש"ו למחר ואכלתם וכמו ויקדש את ישי וכו'. היינו כביכול השי"ת כבר הזמין לכ"א מישראל הוצאה שב"ת מבראשית ע"כ נכון יהיה לבו בטוח ויכול על האמנה הלזו ללות כשמארז"ל שאמר הקב"ה לוו עלי ואני פורע:
**ר'**חליעזר שם בשם ר' יוסי אמר מפני האסטנוסות ברכ"ו במטעמים ע"כ נ"ל פירושו מי שהוא איסטניס ובימי החול אינו יכול לאכול מאכלים צוננים או חמין והטמונים מיום אתמול לשבת ובטבע איסטניסותו מזיקים לו מאכלים כאלה בחול בשבת לא ידאג ע"ז יאכלו ענוים וישבעו. דהנה ביר"ך השי"ת את יום השב"ת שיהי' במאכלי' הנזמנים בשבילו טעם מטעמים ומעדנים ורווחא לבסומי שכיח (הגם שהאדם שבע ביותר ומזיק לו אכילה גסה עכ"ז כיון שנותנים לו מעדנים. אוכל ושבע ודשן ואין מזיק לו) כ"ה לענין מאכלי שב"ת. הגם שמאכלים כאלה הטמונים מיום אתמול מזיקים לגוף בימות החול. כיון שהם נטמנים לשבת שורה בהם הברכ"ה שיהיו מבוסמים. וטעמם כמעדני מלאכים ערבים לנפש ולגוף ומי שהוא מאמין לדברי חכמים יבחין זה ג"כ בחוש הנראה לעין בכל איש הישראלי אפילו החלושי כח: משא"כ המתפלספים אשר ערב לנפשם לחם שקר ואינם מאמינים לדברי חכמים. מאכלי שבת להם כמו שער בנפשם. ויפה אמרו קדמונינו אשר שרתה עליהם רוה"ק אמרו בודקין אחריו שמא מין הוא. ועיין בבעל המאור שכתב מי שאוסר חמין הטמונים לשב"ת יתעסקו בו עממין והאוכל למעדנים מאכלים הנהוגים בישראל להטמין לשב"ת יזכה לתחי' עיי"ש. ושפטו זה לפרש הברכ"ה על מאכלי שב"ת אפשר למדו זה ממשאחז"ל שהית' הברכ"ה מצויה בלחם הפנים. וכל זמן שהיתה הברכ"ה מצוי' כל כהן שהגיע לו כפול היה שבע ומעודן ואפשר למדו ג"ש לח"ם לח"ם (כידוע לבקי בשותא דרבנן במדרשות שעפ"י הרוב דרשותיהם מקובלות בג"ש) כתיב בשבת לח"ם משנ"ה וכתיב התם לחם פנים לפני וכו' מה התם ברכה אף בלח"ם שבת ברכה (הסעודה נק' ע"ש הלחם) ומדכתיב כאן סתם ויבר"ך ולא פירש מהו הברכ"ה. סמכו על ג"ש המקובלת שהברכ"ה הוא במאכלים הנזמנים לשב"ת. לפ"ז צריכים לפרש ויקדש אותו עפ"י משארז"ל. המבשל בשב"ת אסור המאכל באכילה (ולמאן דס"ל בהנאה) דכתיב כי קודש היא לכם מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת וכו' ויוצדק שפיר לפי"ז. ויברך אלקים את יום השביעי. א"ת לרבות הטפל ליום הז' היינו יום הששי בו רבו במטעמים היינו כשמבשל ביום הששי לצורך שב"ת ויקד"ש אותו. משא"כ אות"ו בעצמו קידש. היינו כשמבשל בשבת עצמו נאסר המאכל כקודש. עיין ברש"י פ' תצא. פן תקדש המלאה וכו' מפרש רש"י. פן תקד"ש כתרגומו תסתאב. כל דבר הנתעב על האדם בין לשבח כגון הקדש בין לגנאי כגון איסור נופל בו ל' קודש (כי עיקר תיבת קוד"ש פירושו דבר הנבדל נ"ל) כמו אל תגע בי כי קדשתיך. ודי בזה כעת:
שםשאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע וכו' מ"ש יומא דשבתא משאר יומא: א"ל מ"ש טורניסרופו' מכל גוברין אמר ליה שרצה המלך לכבדיני אמר ליה אף זו שרצה המלך לכבדה ע"כ. לכאורה אינו מובן מאי שאל אותו הרשע. וכי לא ידע ששומרים ישראל את השבת בציווי השי"ת. ואם לא היה מאמין בזה והיה סובר שישראל בודים דבר זה מלבם היה לו לבקש תיכף מופת כמו שביקש אח"כ וגם יש להתבונן בתשובת ר"ע למה היה להמשיל במשל ה"ל לומר תיכף שרצה הקב"ה לכבדה ומה צורך למשל כיון שהוא דבר מובן. וגם מהו התשובה שרצה הקב"ה לכבדה. משמע שהוא חוקה מבלי טעם. והנה הטעם מבואר בתורה. כי בו שבת מכל וכו' וכן וינח ביום השביעי ע"כ בירך י"י את יום השב"ת והנראה עפ"י מ"ש הרב הקדוש בעל אוה"ח זצוק"ל. כתיב כי ששת ימים וכו' ולא כתיב בששת. להורות דהש"י ברא רק ששת ימים זמן ובהם ברא את כל העולמות ואח"כ ברא יום השב"ת וע"י יום השב"ת ובכח קדושתו מתהווים שוב ששת ימים וכן כל ימות עולם והנראה דזה הוא שאלת הרשע שידע פירש הפסוק כי ששת ימים וכו' כנ"ל ושאל מ"ש יום השב"ת משארי הימים שחלק לו הקב"ה הכבוד הזה וכי לא היה יכול הקב"ה לברוא את העולם שיהיה קיימי' במאמרו כל ימות עולם בזולת יום השב"ת. אז השיב לו ר"ע דרך חכמה. דהנה הרשע הזה היה שר ממונה מן המלך להנהוג את העם וכיוצא. וא"ל ר"ע מה גבר בגוברין. וכי לא היה יכול המלך לעשות התנהגות הזה בעצמו. אז השיב לו אמת שהיה המלך יכול לעשות כן רק כי רצה לכבדיני. וא"ל ר"ע שזה הוא ענין השב"ת שרצה הקב"ה לכבדה וחלק לו היקר ההוא. זה מה שנ"ל כעת:
שםר' יוסי בן חלפתא אמר. אברהם שאין כתוב בו שמירת שב"ת ירש את העולם במדה שנאמר קום התהלך בארץ לארכה וכו' אבל יעקב שכתוב בו שמירת שב"ת שנאמר ויחן את פני העיר. נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבע"י ירש את העולם שלא במדה. שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וכו' ע"כ. וקשה הרי קי"ל קיים אברהם אבינו כל התורה עד שלא ניתנה וא"א לומר שלא שמר את השבת והרי אמרו שקיים אפילו עירוב תבשילין. אבל תראה שהתנא בעל המאמר דקדק בדבריו. ואמר שאין כתוב בו שמירת שבת משמע שבאמת גם אברהם ודאי שמר את השב"ת אבל לא נכתב הדבר מבואר בתורה. משא"כ ביעקב מבואר הדבר בפרטות בתורה מפסוק ויחן את פנ"י העי"ר. היינו הפנים הסמוכים אל העיר היינו שקבע תחומין. אבל מהראוי להתבונן כיון שגם א"א שמר את השב"ת והיא ממה שמבואר בכלל. ששמר את כל התורה כמ"ש עקב אשר שמע אברהם וכו' ומאי נ"מ בזה שאינו מבואר בפירוש בפרטות שמירת שב"ת. וגם מהראוי להתבונן איכות השכר מהו המדה כ"מ ירושת העולם במדה או שלא במדה. ומה שי"ל בזה. דהנה אברהם אבינו שאינו מבואר בתור"ה שבכת"ב איך ששמר את השב"ת רק החכמי' דרשו בכלל מן עקב אשר שמע אברהם וכו' יתוודע לנו בזה אשר ענין שמירתו את השב"ת היה בבחי' תורה שבע"פ שהוא סוד מלכו"ת פה ותור"ה שבע"פ קרינן לה ובה כביכול סוד הגבול ע"כ כל חושבנ"א בסיהרא היא. כל חשבו"ן היא המגביל ע"כ כתיב בהתמנות המלך זה יעצור בעמו. עצורה הוא הגבו"ל. משא"כ יעקב דכתיב בי' מבואר בתור"ה שבכת"ב ששמר את השבת בבחי' תורה שבכת"ב והוא בלא גבול ומדה ואם עיני שכל לך. דרוש נא כיום את דבר י"י בכתבי מר"ן האריז"ל בכוונת ליל שב"ת לקבל תוספות נר"ן מדרגא דנוק' מלכו"ת פה ותור"ה שבע"פ קרינן לה. לכוונת יום שב"ת לקבל תוספ' נר"נ מדרגא דדכורא תורה שבכתב ואם תשכיל תלך לבטח ועוד יתבאר אי"ה:
שםד"א למה ברכו וכו' ר' דוסתאי אומר שאין לו בן זוג ע"כ. יש לפרש ביום ד' הוא הארת תוספת הנפ"ש מעולם העשיה משבת הבאה יום ה' הארת תוספת הרו"ח מיצירה יום ו' הארת תוספת הנשמה מבריאה. וביום א' נשאר רשימו הארת תוספת הנשמה מבריאה. וביום ב' רשימו הארת תוספת הרוח מיצירה וביום ג' רשימו הארת תוספת הנפש מעשיה נמצא לענין תוספת הארת הנשמה ישנו בזוגות יום א' ויום ו'. וכן לענין תוספת הרוח ותוספת הנפש. ושב"ת אין לו בן זוג. והמאמר הזה נסמך על מאמר שאמר רשב"י לקמן שאמר הקב"ה כנסת ישראל תהיה ב"ז. ותהיה הכוונה ע"פ מ"ש בזוה"ק. ברכא"ן לא שריין אלא באתר דדכר ונוק' אשתכחו. והשרוי בלא אשה שרוי בלא ברכ"ה. ממילא שב"ת שלא היה לו ב"ז ברכ"ו הקב"ה שיהיה מקור הברכ"ה והיא ע"פ מ"ש וכי טוב בעיני י"י לברך את ישראל. נמצא הברכה היא הטוב המשפיע את הברכה ואמרו בז"ח מפני מה לא נאמר כי טו"ב בשני להורות שאין טו"ב אלא אחד. נמצא תבין לפ"ז ברכא"ן לא שריין אלא באתר דדכר ונוק' אשתכחו. ושב"ת ברכ"ו הקב"ה ממקור הברכ"ה שיהיה בסגולת היום מקור הברכ"ה. הוא הטו"ב. ואין טו"ב אלא אחד ע"כ אין לו בן זוג בזמ"ן. אבל יש לו ב"ז בנפ"ש הם נפשות ישראל המקבלי' הברכ"ה מברכת היום מקור הברכ"ה ועוד יתבאר אי"ה. ולפ"ז יתפרש לך ויברך אלקים את יום השביעי שנתן בו סגולת מקור הברכ"ה. להיות שאין לו ב"ז. הבן מאד:
ולפ"זמהראוי להבין מהו ויקדש אותו ונראה דהוא מובן עפ"י דברי רשב"י להלן. שאמר הקב"ה כנ"י יהיה ב"ז ואמר הקב"ה לישראל בסיני זכור את יום השבת לקדש"ו. הוא כענין קידושי איש ואשה שיהיה יחד לזוג. וזהו ויברך אלקים את יום הז' במ"ב. ויקד"ש אות"ו. במ"ת:
שםר' שמואל ב"נ אמר. שאינו נדחה. יתפרש הענין ע"פ מה שתתבונן במשל. בראש השנה בערב כשעדיין לא באו עדים ולא קדשוהו ב"ד הנה המברך קדוש היום. ואח"כ יארע שיעברו ב"ד את החדש. הנה הברכ' של המקדש קידוש היום היה לבטלה. וכן ברכות שמ"ע של חובת היום. וכ"ה בכל המועדים במקום שלא הגיעו שלוחי ב"ד (ובאמת לא נודע לנו האיך היה מנהגם בזה הענין בודאי היה איזה תקנת חכמים איך להתנהג) והנה שב"ת אינו נדחה ע"כ הברכות שלו קיימין. היינו ברכות שמ"ע וקידש היום. מפני שאינו נדחה לעולם ע"פ ב"ד. זהו הנרצה לפי"ז. ויברך וכו' ויקד"ש וכו':
בזוהריתרו דף פ"ח ע"א. ר' יצחק אמר כתיב ויבר"ך אלקים את יום השביעי וכתיב במן ששת ימים תלקטוהו. וביום הז' שבת לא יהיה בו כיון דלא אשתכח ביה מזונא מה ברכת"א אשתכח בי'. אלא הכי תאנ' כל ברכא"ן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין ותאנא אמאי לא אשתכח מנא ביומא שביעאה משום דההיא יומא מתברכאן מיניה כל שיתא יומין עילאין וכו' עכ"ל. שמעתי פה קדוש כבוד אדומ"ו הרב הקדוש מהרמ"מ זצוק"ל שהקשה הרי הקושיא במקומה עומדת אמאי לא אשתכח מנא ומזוני ביומא שביעאה. כיון דמההיא יומא מתברכאן כולהו יומי. והסביר הוא זצ"ל דהנה בספר יציר' מבואר חלוקת סדר הבריאה עולם שנה נפש. והנה תראה העול"ם בכלל. נכלל לשלשה חלקים עולם השפל. עולם הגלגלים עולם השכל הנבדל למעלה מן הגלגלים. והשנ"ה בכלל הוא הזמן נחלק ג"כ לשלשה חלקים: ימי החול. ומועדי י"י. ושב"ת. והנפש ג"כ נחלק לשלשה חלקים נפש. רוח. נשמה. והנה תיקח ראיה מן הקרוב אצלנו ביותר היינו הנפ"ש. הנה משכן הנפש היא בכב"ד משכן הרוח היא בל"ב משכן הנשמ"ה היא במו"ח. וכלם נקשרים ויש להם קיום בגוף ע"י המזון. הנה המזון הולך דרך הפה שהיא בראש. והולך אל הלב אשר שם הרו"ח. ואל הכבד אשר שם הנפש הנה כולם מקבלים ע"י המעבר שיש בראש אשר שם משכן הנשמה ושם לא נשאר מאומה כי הנשמה היא הרוחניי ומגיע על ידה המזון לכולם. ובה לא נשאר מאומה מן המזון המגושם וכן תמצא בחלק העול"ם. כי הנה השפעת עולם הגלגלים ועולם השפל הוא מעולם השכל הנבדל והעולם הנבדל הוא רחוק. ונעלם ונבדל מכל גשמיות תנועות העולם. ובזה תתבונן ג"כ בחלק השנ"ה שהיא הזמ"ן בזה שאתה רואה שבשבת לא אשתכח ביה מנא ומזוני בזה תתבונן דמההיא יומא מתברכין כל שיתא יומין. והוא נבדל מערכ"ם כדמיון הנשמה הנ"ל שכתבנו. כ"ז שמעתי מכבוד אדמ"ו זצוק"ל. וקצת הארכתי בביאור. ונ"ל עוד דהנה הברכה. שכל מה שרוצה מתברך ויש לו אותו הדבר בריבוי. וכענין שנאמר ואברהם זקן וכו'. וי"י בירך את אברהם בכ"ל הוא מדת כ"ל בלי מחסור שום דבר וכענין שאמר יעקב וכי יש לי כ"ל ע"כ לא ירד המן ביומא שביעאה משום דההיא יומא מתברכאן מיני' וכו' ואילו היה יורד המן בו היה דבר מוגבל. ע"כ לא ירד המן להורות שברכתם בכל בלי גבול:
עייןבמאמר ש"ם שב"ת אות י"א טעם לאכילת דגים בשב"ת בכדי שתהיה ברכה משולשת. להאד"ם המענג את השב"ת ואוכל דגי"ם לכבוד שבת. ובשלשתן נאמר ברכ"ה. במ"ב לדגים ביום ה'. ולאדם ביום ו' ולשבת ביום ז'. וחוט המשולש לא במהרה ינתק ועיי"ש עוד מש"ש: וזהו ברמז. בנאות דש"א ירביצנו וכו' דש"א ר"ת דגי"ם שב"ת אד"ם. לקבלת הברכה משולשת ביום המנוחה וזהו על מי מנוחו"ת ינהלנו:
ומצאנוטוב טעם להריח הד"ס בשבת ע"ש חו"ט המשולש לא במהרה ינתק היינו ז' פעמים חו"ט בגי' הד"ס שהוא משולש ברכ"ה משולשת: