עודנ"ל ע"פ הנ"ל. שב"ת הוא כעין בעה"ב. ויו"ט אורח. וקיי"ל אורח מבר"ך וע"כ גם בכאן עיקר הברכה הוא של האורח היינו יו"ט. ותתבונן בזה אורח מברך כדי שיברך לבעה"ב וע"כ בסיום הברכה מקדימין של שב"ת היינו לומר מקדש השב"ת כי האורח בברכתו. מברך לבעה"ב זה מה שנ"ל ע"פ פשוטו:

וע"דהאמת נ"ל ע"פ מה דידוע. שב"ת איקרי קד"ש ויו"ט מקר"א קד"ש. וידוע הטעם מכתבי מר"ן האריז"ל קד"ש איקרי חכ"מה והנה הארת המוחין דחכמ"ה בשב"ת באים שלא ע"י מעשינו ותפילתינו רק מעצם קדוש' היום (ע"כ דרשו חז"ל על שב"ת שאמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושב"ת שמה כי היא מתנה שלא ע"י מעשינו) ע"כ נק' קד"ש בעצם משא"כ יו"ט נק' מקר"א קד"ש שאנחנו קוראים ומזמנים את הקד"ש ע"י מעשינו ותפלתינו ע"כ כשחל יו"ט בשב"ת עושים עיקר מתפילות יו"ט והוא כבוד גדול לשב"ת להורות שהארת יו"ט צריכה רבא לתפילה דייקא משא"כ הארת השבת באה אפי' שלא ע"י תפילה. והבן (ובר"ח עושים כן רק במוסף כי ההארה של הקדושה עיקרא במוסף בזה היום) ולדעתי דבר נחמד הוא:

במדרששמות. וירא בסבלותם ראה שאין להם מנוח' וכו' עיי"ש ותוכן הדבר שאמר לפרעה שיתן להם מנוחה יום אחד בשבוע וצוה לו פרעה שיברר איזה יום שירצה עמד ובירר להם את יום השב"ת. וכשנתן להם אח"כ את יום השב"ת שמח משה וז"ש ישמח משה במתנת חלקו עיי"ש יש להתבונן איך מרומז זה בפסוק. ונ"ל דהנה השב"ת ניתן להם קודם מתן תורה ולמה לא המתין הקב"ה גם בזאת המצוה עד יום חתונתו כביכול ויום שמחת לבו במתן תור"ה (הגם שאין קושיא על היוצר כל הוא אלקינו כי מי יוכל לבא אחר המלך מלכו ש"ע עכ"ז מצו' עלינו להתבונן מה שיש ביכולתינו להבין כפי שכל אנושי) אך הוא לדעתי אלו המצות שניתנו במרה הם דמיון הסבלונו"ת ששולח חתן אל הכלה קודם החתונה. וז"ש וירא בסבלות"ם התבונן משה בהסבלונות השייכים לישראל ובירר להם את יום השב"ת שהוא מתנה מן הסבלונות. ודרשו זה מדלא קאמר וירא בעבודת"ם רק בסבלותם ומצאתי און לי בכוונת האריז"ל שכתב בשמ"ע אצל ישמ"ח מש"ה במתנ"ת חלק"ו היא סוד הסבלונו"ת ששולח החת"ן להכל"ה הבן:

בברכתיוצר. הנה נוסח אשכנז שמדלגים בשב"ת פסוק מה רבו מעשיך י"י וכו' שאומרים בימות החול. ונ"ל טעמה. מה רבו מעשיך ה' הכוונה על מעשה בראשית שנבראו בימות החול. משא"כ ביום השב"ת ישבת וינפש. ונוסח ספרד לאומרו גם בשבת וכ"ה מנהג רבותינו ע"פ נוסח האריז"ל ונ"ל טעם נכון למנהג הספרדיים לאומרו בשבת. והוא בדרך חידוד. דהנה יש להתבונן. בפירוש הפסוק מלאה הארץ קנייניך מה יש קישור בזה לרישא דקרא מה רבו מעשיך י"י: ונרא' לפרש ע"ד מ"ש בס' בירך יצחק בפ' אם בחקותי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעת"ם ופירשו בו בלילי שבתות. ולעיל מיני' כתיב את שבתותי תשמורו ומקדשי תראו וגו' ופירש הרב הנ"ל הסמיכות ע"פ מ"ש במדרש דשאל ההוא מינא איך הקב"ה מוריד גשמי"ם בשבת דהוה הוצא' מרשות לרשות (והש"י כביכול מקיים התורה) ואמרו לו כל העולם כולו של הקב"ה הוה כמטלטל בחצירו. והנה הקשו ע"ז ע"פ מ"ש במדרש. כשחרב ביהמ"ק השליך (כביכול) קב"ה גט פטורין לכנ"י (לא ראיתי המדרש הזה אבל מצאתיו בספרו המחברי') והקשו ע"ז דכיון דכל העולם כולו של הקב"ה אין הגט קונה ברשותו. ותירצו דכביכול הש"י הקנה לבנ"י מקום בחצרו. והנה לפ"ז אסור להוריד גשמים בשב"ת עפ"י הדברים האלה פירש הרב הנ"ל קישור הפסוקים הנ"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. והי' לכם מורא שמים שלא יתחרב ביהמ"ק על ידכם אם בחקותי תלכו וכו' ולא יחרב ביהמ"ק ולא אתן לכם ג"פ. ולא אצטרך להקנאת מקום ואז כל העולם כולו חצרי וע"כ ונתתי גשמיכם בעתם היינו בלילי שבתות משא"כ בהיפך ח"ו והנה כ"ז פטטייא דאורייתא. אבל אני אומר שא"א לומר כך רק שהש"י נתן ג"פ לכנ"י. דהרי כתיב אי' ספר כריתות אמכם אשר שלחתי' והן אמת שיש בדברי נבואה פסוק הסותר לזה מה שדרשו עליו בגמ' גדולה תשובה שדוחה את ל"ת שבתורה דכתיב הן ישלח איש את אשתו וכו' הישוב אלי' עוד ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאו' ה'. הנה נראה דכביכול השי"ת נתן גט לכנ"י. ע"כ לבי אומר לי לדרוש באופן כזה שהשליך הש"י כביכול ג"פ לכנ"י הוא למען לאיים בכדי שיקבלו ע"ע לשוב אבל באמת הגט לא הי' גט דהרי כל העולם כולו חצירו של הקב"ה וז"ש הש"י אי' ספר כריתות אמכם וכו' דאם הייתי נותן הגט בידה. הנה הי' הגט בנמצא בידה ואי' הוא. ע"כ לומר שלא נתתי בידה רק הוא בהשלכה והנה כל העולם שלי והגט אינו גט:

ובזהיתבאר לך בפ' נתינת התורה. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש דקש' למה הפסיק באמצע הבטחת ישראל והל"ל והייתם לי סגול' וממלכת כהנים וגוי קדוש. ב' מהו הנתינת טעם. כ"י ל"י כל הארץ וכבר דברו בזה המפרשי' ולפי דברינו הנ"ל. יתכן שאמר הש"י ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרת' וכו' רצ"ל כאשר תקבלו כעת הקידושין והייחוד כביכול. אזי והייתם לי סגולה מכל העמים. אפי' אם יגרום חטא ח"ו ותהי"ו מפוזרים בכל העמים תהי' לי גם משם לסגולה כי לא מהני לכם זריקת הגט. כי לי כל הארץ ובכ"מ החצר שלי הוא ע"כ אפי' אחר הגט ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדו"ש:

ומעתהיתבאר הפסוק. מה רבו מעשיך ה' וכו' דהנה אמרו במדרש שאל ההוא מינא מפני מה הקב"ה מוריד גשמים בשבת הנה קשה למה דוקא על ירידת גשמי' ולא על כל המלאכות הנעשים בשב"ת בכח היוצר כל הוא אלקינו ופירשו דעל כל המלאכות לק"מ דהרי כתיב כולם בחכמ"ה עשית בראשית בחוכמתא א"כ לגבי קוב"ה כביכול כל המלאכו' מיקרי חכמ"ה ואינ' מלאכה ומותר לעשותן בשבת הג"ה ובזה יש לפרש ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכו' וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו וכו' כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות דקשה כיון דכבר סיפר הכתוב שהשי"ת שבת ממלאכתו אשר עשה ביום הז' וקדשו ובירכו למה שוב חזר לומר כי בו שבת וכו' וגם מתחילה אמר מלאכתו אשר עש"ה ושוב חזר לומ' אשר בר"א אלקים לעשות. וע"פ הנ"ל יתכן דהנה בראשי"ת בר"א אלקים. בחוכמתא. ראשית חכמה ואמר לשון בריא"ה שאינה עשי' רק חכמה ואינה מלאכה אצלו ית"ש וע"פ התורה מותר לו ית"ש לברוא גם בשב"ת ומה שאנו אומרים ששבת מכל מלאכתו אשר עש"ה אין הכוונה שאצלו ית"ש יהיה זאת מלאכה ועשי' רק הכוונה ששבת מכל מלאכתו אשר ברא (בחכמ"ה) לעש"ות היינו אצלינו יקרא עשי"ה: אבל מלאכת ההוצאה אינה מלאכה (וכמו שארז"ל הוצאה מלאכה גרועה היא) ואעפ"כ התורה אסרה יקש' שפיר האיך הש"י מורד גשמים בשבת שהיא הוצא' מרשו' לרשות והנה התירוץ הוא דכל העולם כולו היא חצרו ומותר לטלטל בחצרו ואם תאמ' הלא ע"כ כשהלכו ישראל בגלות הנה נתן להם גט וע"כ יצרך לומר שהקנה להם מקום. זה לא היה דברים מעולם דמעולם לא הקנה להם מקום והגט אינו גט ולא הי' הדבר אלא לאיים וזה מה רבו מעשיך ה' (אפי' בשבת כי) כולם בחכמה עשית (חכמה ואינה מלאכ' ומותר לעשות בשבת וגם ההוצא' שהי' ירידת גשמי' מות' בשב"ת אצל ית"ש כי) מלאה הארץ קנינך ומעול' לא הקנתי רשות והוה הכל חצירו וכנ"ל. לפ"ז נחמד ונעים לומר זה הפסוק בשב"ת כנוסח הספרדיים ופטטייא דאוריית' טבין:

באנועד הלום לדבר ממלאכת ההוצאה הנה אומר לך תנו רבנן (במכילתין דשבת) ארבע רשיות לשבת. רשות היחיד. רשות הרבים כרמלית. מקום פטור. קא מיתנח בהו סימנא. כי ביום הזה יכפר ר"ת יחי"ד כרמלי"ת. פטו"ר. רבי"ם מרמז כל המשמר שבת כהלכתו אפי' וכו' מוחלין לו. וארמוז עוד יכפ"ר בגי' ש"י הנזהר בשב"ת מהוצאה מרשות לרשות יכופר לו עון קר"י (שהוציא מרשות לרשות קר"י בגימ' ש"י) והשם הטוב יכפ"ר (בגימ' ש"י):

הנוסחבברכת יוצר שתקנו אנשי כנה"ג לשבת שבח יתנו לו כל צבא מרום תפארת וגדולה שרפים וחיות ואופני הקודש. לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו תפארת עטה ליום המנוחה ענ"ג קרא ליום השבת זה שיר שבח של יום השביעי וכו' ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וכו' כל המשכיל יבין כפל הדברים. ודקדקי' שונים ושינויים בלשון וגם מ"ש בתחילה זה שיר שבח של יום השביעי. משמע דברים הנדברים למעלה. ואח"כ אמר ויום השביעי (בעצמו) משבח ואומר מזמור שיר וכו' הנה הוא שבח אחר והכל אינו מובן. ונ"ל לפרש הדברים ע"פ מה שפירשנו:

בפסוקאם תשיב משבת רגליך עשות חפציך וכו' וקרא' לשב"ת עונג וכו' הדקדוקים רבו כידוע. ונראה לפרש דהנה ש"ם שב"ת כפשוטו הוא על שם השביתה. שבו שבת הש"י מכל מלאכתו וגם צונו לשבות בו ממלאכ' ובנסתרות שגבה מעלת ש"ם שב"ת. מהו שב"ת שמא דקוב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי (וכבר נתבאר זה במקובלים ובמפרשים פירושים שונים ועיין מש"ל במאמר שם שב"ת וכל הפירושים נכונים וכולם נכללים בשם הקדוש שב"ת) והיה צדיק קדוש אחד בדורותינו שהי' כותב שם שב"ת בקמיעות לשמירה מפגעים כי השם שב"ת כולל כמה עניינים ורזין עילאין לאין משער ופרט אחד הלא נודע (והוא בכתובים לעיל במאמר שם שב"ת שב"ת בגי' ך"ז הויות כח השם הנכבד שהוא בכל ך"ז אתוון דאורייתא שבהם נבראו כל העולמות ולפי"ז יתפרש הכתוב הנ"ל אם תשיב משבת רגליך (אם תשיב רגילותיך היינו שלא לעשות מלאכות הרגילות תמיד. תשיב מלעשות עבור שם שב"ת שמשמעו שבית' בפשוט. ואינך בר הכי להתבונן מהו שם שב"ת רק כפשוטו הנה) וקראת לשב"ת ענ"ג (הוא ע"ד שאמרז"ל שבת קובעת למעשר אפילו באכילת עראי. ופירשו הטעם דכתיב וקראת לשב"ת ענ"ג ובכל דהו הוה ענ"ג ולפ"ז מ"ש הכתוב אפילו אינך יודע מהו הענין הנרצה בשם שב"ת ומהו גדולתו וקדושת שמו רק תדע בפשיטו' שנק' שב"ת ע"ש השביתה. אעפ"כ אל יפול לבך עליך וקראת לשב"ת ענ"ג בכל דהו הוה ענ"ג) לקדוש הוי' מכובד (הגם שזהו כבודו של שב"ת שנק' שב"ת ע"ש שהוא קדוש הוי' מהו שבת שמא דקוב"ה והוא בגימ' ך"ז הויו"ת אשר כוחותם מתפשטין בכל הכ"ז אתוון דאורייתא עכ"ז מי שאינו בר הכי לידע בנסתרות ויודע רק שהוא שובת מטעם שב"ת משמעו שביתה הנה בכל דהו הוה ענ"ג. הנה ע"פ הדברי' האלה נבוא להבין נוסח שתיקנו לנו אנשי כנה"ג. שבח יתנו לו כל צבא מרום תפארת וגדולה וכו' דהנה המה שכליים בשמי' ממעל יודעים מעלת השב"ת חוץ הפשוט שנקר' שב"ת ע"ש השביתה הנה המה משבחים ומפארים לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי. ומעלת היום הוא שנתעלה וישב על כסא כבודו וגם תפארת עטה ליום המנוחה ואעפ"כ ענ"ג קרא ליום השבת בכל דהו הוה ענ"ג אפי' מי שאינו יודע כל אלו המעלות של שם שב"ת רק טעם השביתה לבד וז"ש זה שיר שבח של יום השביעי שבו שבת אל מכל מלאכתו הוא טעם הפשוט אבל יום השביעי בעצמו משבח ואומר מזמור שיר ליום השב"ת טוב להודות לה' וההודאה הוא בכ"ז אתוון דאורייתא אשר על ידם הוא הדבור ובכולן כח הוי"ה ע"כ נקרא שבת מהו שב"ת שמא דקוב"ה היינו ך"ז הויות בגימ' שבת כנ"ל הבן הדבר ויתפרש בזה כמה ענינים:

תקנואנשי כה"ג בנוסח ברכת יוצר בשבת לאל אשר שבת מכל המעשים וכו' יש להתבונן מפני מה תקנו לומר שם א"ל ובפרט דלא מצינו בתורה בשום מקום אצל השבית' שיזכיר שם א"ל עיין מ"ש במאמר תוספת שבת סימן ב' וסימן ג' דרשהו משם ואין מן הצורך לכפו' הדברים:

עודתקנו בנוסח הנ"ל תפאר"ת עטה ליום המנוחה ענ"ג קרא ליום השב"ת להבין קישור הדברים וגם מהו המעטה תפאר"ת והיכן נרמז גם מה שאמרו ענ"ג קרא ליום השב"ת לכאורה ג"כ לא נמצא כן במקרא רק וקראת לשב"ת ענ"ג היינו שצונו לקרוא לו ענ"ג נ"ל לבאר הדברים ע"פ מ"ש הקדוש מהרד"ב ממעזריטש זצוק"ל. בהא דאמרז"ל בנסיון דיוס"ף ויבא הביתה לעשות מלאכתו מלאכתו ממש אלא שנראתה לו דמות דיוקנו של אבי"ו אמר בזה מהיכן הי' התעוררות להתראות דיוקנו של אביו דהנה ידוע דיעק"ב אבינו הוא מרכבה למדת תפאר"ת. והנה אמרו בזהר במדת תפארת לבושין דהוא לבש' בצפר' לא לבש' ברמשא. ולבושין וכו' והנה ידוע מנהגי הצדיקי' בכל עניינים שהם רואים בעוה"ז מתבוננים שהוא להם למזכרת לאיזה מדה יכוונו להעלות הנה"ק שהוא בדבר המוגשם לעלותו למדות עליונות למרכב' הקדושה והנה יוסף כאשר ראה פיתויי הזונה לבושים שלבשה בבוקר לא לבשה בערב וכן ביום אחר להתפאר ולייפות א"ע לפניו מיום אל יום כמו שדרשו חז"ל. הנה ראה יוסף והתבונן בזה שמראין לו דמות דיוקנו של אביו שהוא מדת התפאר"ת אשר כביכול כך היא המדה לבושין דהוא לבש וכו' כנ"ל ע"כ תוכן דברי הקדוש והוא דבר עמוק בחכמה:

והנהמה שיש לנו להתבונן מפני מה תקנו אנשי כה"ג בכל מועדי מקראי קדש תקנו נוסח תפלה אחת לערבי"ת ושחרי"ת ומנח"ה (רק למוס"ף יש נוסח מיוחד דהוא סוד התוספת כתוב"ה כנודע) משא"כ בשב"ת תקנו לכל תפלה נוסח מיוחד והנה המשכיל על דבר יתבונן דסגולת השב"ת קד"ש דכל זמן תפל"ה הוא ענין מיוחד כמ"ש מר"ן האריז"ל תפילת ערבי"ת אומרים אתה קדש"ת רמז לקידושי"ן שנותנים לכנס"ת ישראל. ובזה ניקנית לבעלה כביכול ואין לחצונים עוד אחיזה ויניקה בה. תפלת שחרי"ת סוד הסבלונו"ת ששולח וכו' (עמש"ל סימן ד' כשניתן להם השב"ת בסוד הסבלונות במרה אז שמח משה במה שבירר להם במצרים את יום השבת למנוחה) ותפל"ת מוס"ף תכנ"ת שב"ת הכנה דרבה סוד המשת"ה שמכין וכו' תפלת מנח' אומרי' אתה אח"ד סוד היחו' כנ"י עם דודה והיו לאחדי' ה' אחד ושמו אחד. וישראל גוי אחד הבן. כללו של דבר הגם דקדושת יום השב"ת בכללותו הוא יום אחד עכ"ז ער"ב ובק"ר וצהרי"ם יש שינוי קודש קדושה מיוחדת ולדעתי יתפרש בזה הפסוק וקראת לשבת ענ"ג דידוע הוא תענוג תמידיי אינו תענוג רק בהתחדשות התענוג בכ"ז והנה ברצות הש"י שיערב לבניו קדושת יום השבת בתענוג נבחר הנה בכל התחלפות הזמן מעתותי היום יתענגו על מי מנוחות בשינוי קדש וזהו וקראת לשבת ענ"ג שלא יהי' אצלך תענוג תמידיי רק בכל שינוי זמן תרגיש תענוג אחר ויערב לך ויבושם לך ונ"ל דע"ז הפסוק סמכו עצמם אנשי כה"ג לתקן תפלה מיוחדת לכל שינוי הזמנים ער"ב ובק"ר וצהרי"ם וכבר כתבתי לך שמדת התפאר"ת הוא לבושין דהיא לבש' בצפרא וכו' (ומדת התפארת הוא נחלת יעקב כידוע וזה הנאמר שם בנבואה אז תתענ"ג על ה' וכו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך כאשר אבאר לך להלן אי"ה) וזה שיש לפרש שתקנו אנשי כה"ג תפאר"ת עטה ליום המנוחה (תשתנה קדושתו בשינוי קדש בכל זמן מזמני היום ע"כ) ענ"ג קרא ליום השבת כי תענוג תמידיי אינו תענוג משא"כ כעת שהשבת יש לו מעטה תפאר"ת. הנה הבנים בני א"ל חי ישבעו ויתענג"ו מטובו. הבן הדבר:

ובזהיתפרש לך ג"כ מ"ש שם הנביא אז תתענג על ה' (בתענוגים שונים כנ"ל ועי"ז נעשה מרכבה למדת תפארת שהוא מדת יעקב ואפי' יפתוהו פיתויי העולם וילבש להם העולם בגדי חמידותיו יתרא' לו דמות דיוקנו של יעקב כדרך שאירע ליוסף) וזהו והרכבתיך על במתי ארץ (על כל במתי ארציות תהי' רוכב עליהם וכל תפארת העולם יוכנע תחת תפארת ישראל) וזהו והאכלתיך נחלת יעקב אביך הבן הדבר. ובזה תבין הא דקיי"ל לכ"ע בשבת ניתנה תורה דהנה נמשלו דברי תורה לשדיים מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו טעם (חדש) כך ד"ת כ"ז שהאדם שוב חוזר ושונה בה מוצא בכל פעם טעם מחודש בכדי שלא יהי' בבחי' תענוג תמידי. שאינו תענוג רק בבחי' התחדשו' תענוג נבחר בכ"ז ועידן ע"כ בשבת ניתנה תורה אשר יום קדושת השבת הוא ג"כ בבחי' הנ"ל תפארת עטה וכו' ענ"ג קרא וכו' כנ"ל וזה שדרשו חז"ל ג"כ בפסוק לך ה' הגדולה וכו' והתפאר"ת זה מת"ן תורה וע"כ יום השבת קראוהו בזהר יומא דאורייתא הבן הדבר:

עודתקנו בנוסח הנ"ל המנחי"ל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו ביום שבת קודש לא תקנו לומר הנותן מנוחה רק המנחיל יש לפרש ע"פ משארז"ל מנוחה זו שיל"ה שיש לה הפסק נחל"ה זו ירושלים שאין לה הפסק והנה שבת קודש הנה הוא יום מוגבל יום השביעי לשבות וכאשר יעבור היום ההוא הנה נפסק וחלף ועבר אבל צונו השי"ת זכו"ר את יום השבת לקדשו להשפיע קדושת שבא לכל ששת ימי המעשה (כי קדושת יום השבת הוא צורת הזמ"ן ואינך הימים ימי המעשה המה החומר) וכ"ה בספרי הביאו הרמב"ן אם כן חיבה יתירה נודעת לנו אשר נוסף לקדושת שבת אשר נתן לנו הש"י בגבול הזמן בהפסק עוד הטיב לנו שיהי' נמשך לנו מהארת קדושתו לכל יום והוא בלי הפסק ואם כן קדושת השבת הוא מבלי גבול והפסק וזהו המנחי"ל (נחלה בלי הפסק) מנוח"ה קדוש יום השב"ת בו ביום שיש לה הפסק הנה הוא מנחילנו בנחלה מבלי הפסק בצוותו לנו להשפיע מקדושת השבת לכל ימות עולם הבן:

במוסףאומרים כת"ר הנה מוס"ף בגי' יהוד"ה יוס"ף מובן הדבר למשכילים חיבור יסו"ד מלכות ע"כ מוס"ף ה"ס תוס' כתובה חיבת ביאה והנה יהודה יוסף מהם תרין משיחין הנכתרים בכת"ר מלכות ע"כ אומרים במוסף כת"ר יתנו לך ד' אלקינו הבן הדבר:

מצותקרבן מוסף בשבת על פי חשבונו של הרמב"ם (דסוגיין דעלמא אזלי' כוותי') הוא מצו' ת"ג בתורה הוא כמנין התיבות שיש בתפילין ת"ג תיבות ובשבת קדושת היום הוא במקום תפילין וחיבה יתירה נודעת לנו בקרבן מוס"ף שהוא כמו תוספת כתובה כידוע ובעבור זה אומרי' כתר בקדוש' מוסף ת"ג הוא כתר כידוע והבן:

בהזכרהדברכות המזון ברצונך הניח לנו ד' אלקינו שלא תהא וצרה ויגון ואנחה ביום מנוחתינ"ו לכאורה יש להתבונן למה פרטו שלא תהא וכו' ביום מנוחתינ"ו דמשמע באינך הימים אין קפידא. והנראה ע"פ מ"ש כ"פ בשם הרב עיר וקדיש בעל אוה"ח זצלל"ה בפסוק כי ששת ימים עשה ד' שהש"י לא עשה כ"א ששת ימים ושוב ברא את יום השבת ועל ידי קדושת השבת נבראים שוב ויוצאים מן הכח אל הפועל ששת ימים וכ"ה כל ימות עולם (עמש"ל כוונת המסור' ג' פעמים ברא אלקים) נמצא השבת הוא שרשיי לכל הששת ימי המעשה והנה אם יש ח"ו איזה חסרון דקה מן הדקה בשורש הנה ניכר הענין אחר כך בהשתלשלות הענפים וכ"ה בכל הצמחים הנזרעים וכ"ה בתולדות הבע"ח מדברים ושאינם מדברים מובן הענין למשכיל משא"כ כשהשורש והזריעה הוא בשלימות יוצאים הענפים מושלמים והנה לפ"ז זה הוא נוסח תפלתינו ביום המנוחה שלא תהא וכו' ביום מנוחתינו וכיון שיום המנוחה (שהוא שורשיי לכל ששת ימי המעשה) יהי' במושלם בלי חוסר אזי בודאי יבואו ששת ימי המעשה מושלמים הבן:

מזמורשיר ליום השבת טוב להודות לד' וכו'. יש להתבונן מהו המזמור של יום השבת טוב להודות הלא בודאי טוב להודות להש"י תמיד כמו שאומרים בברכת הודאה בשמ"ע וכל החיים יוד "ך סל"ה וגם למה אמר טוב להודו"ת בלשון הודא' דייק' ולא בלשון שבח והילול וקילוס וכיוצא ונ"ל דהנה אמרז"ל מיום שברא הקב"ה את עולמו לא הי' אדם שהודה להקב"ה עד שבאת לאה והודאתו שנאמר הפעם אודה את ד' והנה אע"פ שגם דורות הקודמים שיבחו את הש"י כדאשכחן ברוך ד' אלקי שם וברוך אל עליון אשר מגן וכו' אבל לשון הודאה המציאה לאה ומהראוי להתבונן מהו הרבותא דלשון הודא"ה אבל לשון הודאה נופל בלה"ק על דבר שהוא תוספ' טובה זולת עיקר הטובה והנה לאה כאשר הולידה בן הרביעי המציאה לשון הודא"ה הצודק על תוספת טובה שהולידה יותר על חלקה העולה מזה שלשון הודא"ה נופל על תוספת טובה והנה ישראל שומרי מצותיו ותורותיו הובטח להם עולם הב"א שכר מצות בהאי עלמא ליכא היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם ממילא עיקר הבטחתם והשכר המקווה להם הוא עול"ם הב"א והנה נתן לנו הש"י תוספות טובה ליהנות גם בעוה"ז מן הארת עול"ם הב"א כי שבת אחד מששים בעוה"ב וזהו מזמור שיר ליום השב"ת טוב להודות ולשון הודאה דייק') לד' על תוספת טובה שברא את יום השבת שהוא מעין עוה"ב ונהנין גם בעוה"ז מן עונג עוה"ב. הבן הדבר:

ולפ"זיש לבאר מה שתקנו אנשי כה"ג בתפלת מוס"ף (שהוא ג"כ תוספ"ת כתוב"ה). מענגיה לעולם כבו"ד ינחלו טועמיה חיים זכו מענגי"ה (היינו כמו שדרשו דורשי רשומות וקראת לשבת ענ"ג. ר"ת עד"ן נה"ר ג"ן שהוא רב טוב הצפון לעוה"ב היינו כמו שאדם צריך לעשות הכנה הרבה לעוה"ב מעין זה צריך להכין עצמו לשבת כי הוא מעין עוה"ב ע"כ סעודת שבת צריכה הכנה כי ענג שמו מעין דוגמא של מעלה וזהו מענגיה הקוראים לשבת ענ"ג ועושים הכנה מערב שב"ת מעין דוגמא של עוה"ב המצטרך הכנה היום לעשותם וכמשארז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת הנה מענגיה) לעולם (היינו לעולם העיקריי עוה"ב) כבו"ד ינחלו (היינו זיו השכינה נק' כבוד כדכתיב וכבוד ה' יאספך) טועמי"ה (היינו הטועמים גם בעוה"ז בשבת טעם עוה"ב דהוא בנותן טעם דהוא אחד מששים עדיין ישנו בנותן טעם כי אחד מששים היינו נ"ט נגדו הנה טועם טעם עוה"ב. הנה) חיים זכו (דהנה טעמי"ם בחכמה והחכמה תחי'). ותתבונן לפ"ז גוי ששבת חייב מיתה ועל ישראל נאמר ואתם הדבקים וכו' חיים וכו':

בעניןכל המוספי"ן אעתיק לך לשון הזוהר ח"ג בתוספת דף ש"ב ע"ב וז"ל ת"ח לקביל אינון שבעה זכאין (היינו אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד) פקיד קב"ה באורייתא לקרבא קרבן מוסף בשבעה זמנין בשתא לאוספ' להו תפנוקין ועידונין מבי' מלכא אבהן ושבעין בקדמייתא ולבתר כן בנין והם שבעה זמנין ולא יתר בשבת"א לקביל צדי"ק יסוד עולם דאיקרי כ"ל ואיקרי מוסף שבת לאוספא לי' עידונין ומוחא סתימא (נמצא מוס"ף שבת לקביל יוסף ונרמז בתורה ויגש אליו יהודה היינו התקרבות יהוד"ה אל יוסף בגימ' מוס"ף עיין בס' ברכ"ע) ובריש ירחא לקביל כנסת ישראל דאתקריאת סיהר"א והוא דוד. ומחמיסר יומא לירחא קדמאה לקבל אברהם אבוהון דאחיד במדת החסד דאקרי ראשון בירחא תליתאה בעצרת דאתיהיבת בי' אורייתא בשבעה קולות לקביל יעק"ב דאיהו תליתאה לאבהן ואחיד בקו"ל קו"ל יעקב ובריש שתא לקביל יצחק דאיתיליד בי' ואנן מדכרינן בי' עקיד"ת יצחק ואיהו יומא דדינא לקבל מדת הדין דאחיד בה יו"ם הכפורים לקביל משה דקביל בי' קוב"ה צלותי' וחס על ישראל ואהדר לי' אורייתא בחג הסוכו"ת לקביל אהר"ן דבזכותי' אזלינן אינון ז' עננים דחפאן על ישראל כסוכה ובג"כ עבדין סוכ"ה וכל אורייתא אית בה כמה רזין עילאין סתימין וכד אלין שבעה מתוספין בברכאן כל עלמא בשלימו סגיאה עכ"ל וזהו שתקנו תכנ"ת שבת רצית קרבנותי' וכו' כיון שקרבנות מוסף שבת הם נגד יוסף צדיק יסוד עולם כ"ן ובסי"ס כענין יסד ארץ על מכוני' וזהו תכנ"ת שבת וזהו רצית קרבנותי' קרבנותי' הם המשכת הרצו"ן שהצדיק יסוד עולם מושך מן הרצו"ן:

מענגיהלעולם כבוד ינחלו טועמי' חיים זכו יש לפרש ע"פ מ"ש בזו"ח מדרש הנעלם בראשית דף כ"א ע"ד וז"ל ואמר ר' נחמן נפש יתירה ניתוספת באדם ביום השבת אמר רבי מאי נפש יתירה זו א"ל רוח הקודש ששורה עליו ומכתיר לאדם בכתר קדוש בכתרי המלאכים והוא מאותו רוח שעתיד לשרות על הצדיקים לעתיד לבוא וע"כ חייב אדם לכבד את יום השבת על האי אושפיזא קדישא דשרי עמיה. ואמר ר' נחמן רוחא דא איך איתקרי מכובד איתקרי קדוש איתקרי הה"ד וקראת לשבת עונג כמשמעו לקדוש ד' מכובד הוא תוספת הרוח הנק' קדוש ד' הנק' מכובד עכ"ל רצ"ל סיפא דקרא לקדוש ד' וכו' לא קאי על רישא דקרא"ת לפרש וקראת לקדוש ד' מכובד רק הוא לנתינת טעם על הרישא מצות עונ"ג והטעם הוא לקדוש ד' מכובד שבא אליך אושפיזא קדישא הנק' קדוש ד' קדו"ש מאתר דחכמה. והוא נק' מכוב"ד כבוד חכמים ינחלו ולפ"ז הלמ"ד של לקדוש יתפרש בשביל קדוש ד' כמו בכמה מקומות והנה אמרו בגמ' הכל מודים בשבת דבעינן לכם דכתיב וקראת לשבת עונג והנה כבר כתבנו בפירושו הלא עיקר התענוג הרוחניי הוא בתורה ועבודה ולא בתענוג הגופניי במאכ' ומשתה (ויש עוד מקום שאלה בנסתרות לד' אלקינו כיון שביום השבת אין זמן בירור היו לכאורה מהראוי שלא לאכול ולשתות בשבת וכן שאלני זקן אחד מקובל בימי חורפי) והנה בגמ' קפסיק תנא למילתי' הכל מודים בשבת דבעינן לכם. ואמרנו הטעם עפ"י דרך הפשוט דהנה יעקב ועשו חלקו את נחלת עוה"ז ועוה"ב ונטל עשו לחלקו עוה"ז ויעקב עוה"ב והנה לפ"ז יקשה איך רשאים אנחנו ליהנות מן תענוגי עוה"ז אפילו בשבתות וי"ט. זולת ההכרח לחיות כיון שהעוה"ז הוא של עשו והנה הרב הגדול מהר"ש פירמו תירץ דהנה כל העולם הי' תלוי ועומד עד ששה בסיון אם יקבלו את התורה מוטב ובאם לאו יחזיר אם העולם לתוהו ובוהו והנה בהגיע העת החזיר הש"י את התורה אל כל האומות ולא רצו לקבל' ולא נשאר זולת ישראל ואלו לא הי' ישראל רוצי' לקבלה הי' נחרב העולם אם כן הי' העולם בסכנה גדולה וישראל הצילו את העולם מחורבנו. וקי"ל המציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר (אע"פ שהוא של חבירו) לעצמו הציל (כיון שהי' הדבר בסכנה) ע"כ כיון שישראל הצילו את העול' שהי' בסכנה לעצמם הצילו וגם עוה"ז שלנו הוא. ואדרבה כל מה שהאומות נהנים מן עוה"ז גזילה הוא בידם. ומזה הארכנו בזה בדרושי חג העצרת. בהא דאמרו הכל מודים בעצרת דבעינן לכם מ"ט יום מתן תורה הוא וקנינו את כל עוה"ז גם כן על ידי קבלת התורה שהצלנו את העולם מן הסכנה המופלגת. ע"כ לזכר זה בעינן לכם להתענג בתענוגי עוה"ז גם כן. וכן הכל מודים בפורים דבעינן לכ"ם דהנה המן ביקש להשמיד ולהרוג וכו'. והנה ח"ו אם אין ישראל אין תורה והי' העולם חוזר לתוהו ובוהו והנה ישראל בתפילתם שהצילו את עצמם הנה הצילו את העולם ולהם נתנה הארץ ע"כ בעינן לכם להתענג בתענוגי עוה"ז ג"כ והנה בשב"ת כתב הקדוש בעל אוה"ח ששת ימים עשה ד' וכו' שהש"י לא ברא רק ששת ימי ימי החול וברא את יום השב"ת וע"י יום השבת נבראים שוב מחדש ששת ימים עם כל צבאם ואלו יצוייר ח"ו באיזה זמן שיהי' העולם מבלי שומר שב"ת הי' העולם חוזר לתוהו ובוהו וכבר הארכנו בזה בדרכים שונים עפ"י המסורהג' פעמים ברא אלקים. בראשית ברא אלקים ברא אלקים לעשות ברא אלקים. אדם על הארץ. ע"ש ולפ"ז הנה בכל שבת בשבתו העוה"ז הוא בסכנה זולת שמצילין ישראל ע"י שמירת השבת כי אלו יצוייר ח"ו שלא ישמרו וכו' הי' העולם חוזר לתוהו ובוהו והנה כשמצילין ישראל את העולם לעצמם מצילין ע"כ לזכר זה הכל מודים בשבת דבעינן לכם וזה הוא קרוב לפשוטו והנך רואה בדברי הנביא עפ"י פשט דברי הזו"ח מדרש הנעל' שהבאתי הנה טעם העונג שבת הוא לכבד האושפיזא קדיש' דאיקרי קדוש ד' מכובד והנה מבואר אחר כך במקרא קדש אמר הנביא אז תתענג על ד' והרכבתיך על במתי ארץ היינו עוה"ז הגם שהוא לחלק עשו הנה זכית בה בדין ההצלה וגם כן והאכלתיך נחלת יעקב אביך היינו עוה"ב שנפל בגורלו של יעקב לו ולבניו אחריו אבל זה אינו מבואר בפסוק לטעם רק להבטחת' שיהי' שכרו כך וכך כיון שהשומ' שבת מציל את העולם מגיע לו נחלת ב' עולמות. וזה שיש לפרש בנוסח שהתקינו אנשי כה"ג. מענגי"ה לעולם (רצ"ל אותן המענגים את השב"ת רק בשביל העולם. היינו שמצילין את העולם וזוכין בו ומתענגים תיכף מטוב עוה"ז לזכות בו. הנה) כבו"ד ינחלו (זוכים לטוב ועושר ונכסים וכבוד עוה"ז. כבוד הוא עושר כענין ומאשר לאבינו עשה את כל הכבו"ד הזה. אבל) טועמיה (אותן המענגים את השבת בשביל הטע"ם שאמר הנביא. לכבד אושפיזא קדישא דאקרי קדוש ד' מכובד. הנה) חיים זכו. דהנה הטעמים בחכמ"ה. והחכמה תחיה. הבן. (והוא מדה כנגד מדה אותן המענגי' את השבת על שזוכי' בעוה"ב על ידה שמצילי' את העולם כנ"ל הנה זה יהיה שכרם. כבוד ינחלו היינו עושר ונכסים וכבוד בעוה"ז. אבל טועמיה. היינו מענגים עבור הטעם הנאמר בנבואה שהוא לכבוד הנשמה יתירה הנקרא קדוש ד' מכובד. הן המה חיים זכו דהנה תמצא במדרש הנעלם שהבאתי לעיל. אמר רבי מאי נפש יתירה זו אמר ליה רוח הקודש ששורה עליו ע"ש. והנה רוח הקודש נקרא חיים. כדכתיב ותח"י רוח יעקב וכו' מתרגמינן ושרת רוח קודשא וכו': וזהו טועמיה חיים זכו: