ויתפרשעוד ואני תפלת"י וכו' ואנ"י דייקא עפ"י מה שתיקנו בנוסח ברכ' אחרונ' של הלל וחסידי"ך צדיקים עושי רצונך דקשה לכאורה למה ליה למימר עוש"י רצונ"ך ודאי כיון שהם צדיקים המה עושים רצונ"ו וגם ק' מהו וחסידי"ך צדיקי"ם הלא ידוע צדי"ק הוא העושה כפי התחייבות מן התורה. וחסי"ד היא העושה לפנים משוה"ד ולפ"ז איך צודק לומר וחסידי"ך צדיקי"ם והנראה דהנה צדי"ק נקרא העוב"ד היינו המתפלל לפני הש"י על כל ענייניו ביודעו שכל תנועותיו ועשיותיו נקשרי' בחפץ הבורא ית"ש בהשגחה נפלאה וזהו נקרא עבוד"ה כמו שדרשו מפסוק ולעבד"ו בכ"ל לבבכ"ם איזהו עבודה שבלב זו תפל"ה. והקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים משא"כ בשאינן צדיקים נאמר גם כי תרבו תפלה אינני שומע. והנה גם בצדיקים שהקב"ה שומע לקולם נאמר כה אמר ה' בע"ת רצון עניתיך משמע כאשר ח"ו אין ע"ת רצו"ן אינו בטוח שתקובל התפל"ה והנה אמר חז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל. ונ"ל הנרצה בסידור השבח קודם התפל"ה הוא ע"פ האמר בר"מ פ' בא פקודא בתר דא לספר בשבחא דיצ"מ וכו' וקוב"ה חדו בההוא סיפור וכו' וישראל בההוא סיפורא יהבי חילי למאריהון כמלכא דאתוסף חילא וגבורתא כד משבחין גבורתיא ואודין ליה וכו' עיי"ש כל הענין אם כן לפי"ז תתבונן שסידור שבחו של מקום הוא רצונ"ו ואם כן המסדרים השב"ח כביכול המה עושים ומתקנים להבורא ית"ש הרצו"ן והגם שח"ו אין אז ע"ת רצו"ן הנה הצדיקים נקראים עושי רצונו כביכול. ולפ"ז תתבונן העובד המתפלל נקרא צדי"ק. משא"כ המתפלל ועובד לפנים משוה"ד היינו שמסדר שבחו של מקום תחלה עושה להש"י כביכול רצו"ן ואח"כ מתפלל ותקום בודאי כיון שכבר יש ע"ת רצו"ן וזה שתקנו יהללוך ה' וכו' וחסידי"ך צדיקי"ם שהם צדיקי"ם שעובדי' עבודתם ועובדין בחסידו"ת שמסדרים השבח מקודם ועי"ז הם עושי רצונך. הבן הדבר וזה שאומרי' כנ"י ואני תפלתי לך ה' ע"ת רצ"ון הנה בעת רצו"ן הל"ל כמד"א בעת רצו"ן עניתיך אבל ע"פ הנ"ל נ"ל הכוונה ואנ"י מתפלל אליך קודם תפילתי שיהיה מוכן עת רצו"ן ואח"כ אלקים ברב חסדך ענני באמת וכו' הבן כי קצרתי במכתב:

ויתפרשעוד ואני תפלתי וכו' ע"פ מה דידוע דהמתפלל לצורך עצמו עבור כי צר לו באיז' דבר אינו בטוח בכל פעם שתקובל תפלתו משא"כ המתפלל לצורך גבוה כי כאשר ח"ו איזה איש מישראל שרוי בצער. שכינה מה אומרת וכו'. וכשמתפלל האדם שיושלם למעלה החסרון כביכול אזי בטוח שתקובל תפלתו. משא"כ בזמן ע"ת רצו"ן תקובל התפיל"ה אפילו אם מתפלל תפלתו היינו לצורך עצמו ז"ש ואנ"י תפילת"י (אצ"ל התפלה שלי לצורך עצמי אשר היה מן הראוי להתפלל) לך י"י (רק על הנוגע לכבוד הש"י עכ"ז כיון שהוא) ע"ת רצו"ן ענני וכו':

ויתפרשעוד ואני תפלתי וכו' דהנה יש מלאכים מזומנים לקבל תפילות ולהעלותם למעל' הנה אותם המלאכים המה מתבוננים בכל תפלה אם ראויה היא להתקבל משא"כ בשעת ע"ת רצו"ן. הנה תפלתי לך י"י ואין אני צריך לסיוע המלאכים ע"כ אלקים ברב חסדיך ענני וכו'. ומעין זה. הגם שמתפללים בשעת עת רצו"ן באיזה לשון שירצו הנה בשארי הזמנים אין מה"ש נזקקין וכו' הנה בשעת עת רצו"ן תפילתי עולה מעצמה ל"ך י"י וא"צ לסיוע המלאכים ע"כ תקובל תפלתינו הנאמרת בכל לשון. כי אתה בוחן לבות:

ויתפרשעוד עפ"י מה שפירשנו בפסוק ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. דהנה החילוק בין שב"ת קודש למועדי י"י מקראי קדש. בשבת נאמר כי קדש היא לכם וביום טוב נאמר מקר"א קד"ש הנה מבואר הדבר בכתבי מר"ן האריז"ל. בשב"ת באים מוחין דחכמ"ה שנקרא קדש כידוע והנה באים מעצמם שלא ע"י מעשינו ע"כ נקרא שב"ת מתנה כענין שאמרו מתנ"ה טוב"ה יש לי בבית גנזי ושב"ת שמה ואני מבקש ליתנ"ה לישראל. אבל במועדי י"י מקרא"י קד"ש הנה באים המוחין דבינ"ה והמוחין דחכמה הנקרא קד"ש באים אח"כ ע"י מעשינו ותפילותינו הסדורות לנו למצות המועד וע"י המצות הנהוגים עפ"י התורה לכל חג היינו פסח מצה מרור. לחג הפסח. וסוכה וד' מינים לחג הסוכו' ושופר לר"ה וכיוצא וזהו שנקראים החגים מקראי קד"ש מלשון ואחר כך יאכלו הקרואים היינו המזומנים כי כן ביום טוב אנו מזמינים ומבקשים את הקד"ש. ע"י מעשינו שיבא אלינו כי הקד"ש שהוא מוחין דחכמ"ה אינו בא מעצמו כמו בשבת רק באים המוחין דבינ"ה והמוחין דחכמ"ה דוקא ע"י מעשינו בכל מועד כפי מצותיו. וזהו שיש לפרש ומבני יששכר (נק' יששכר י"ש שכר היינו זה שכרי ע"י תורתו י"ש שכר. חכמ"ה נק' י"ש כדכתיב והחכמ' מאין תמצא. כי החכמה הוא י"ש מאי"ן שהוא למעל' מן החכמ"ה בחי' כת"ר נק' והחכמ' יש מאין הנה בני יששכר הם היודעים ע"י תורתם י"ש שכ"ר ע"י איזה דבר יהי' שכ"ר י"ש. הנה המה) יודעים בינ"ה לעתי"ם (המה יודעי העתי' אשר אינם באים מעצם המוחין דחכמה הנק' י"ש שכר. רק המוחין דבינ"ה באים והמוחין דחכמ"ה באים אח"כ ע"י קריאתינו ומעשינו כל מועד לפי מצותיו זה שיודעים בינה לעתים) לדעת מה יעש"ה ישראל להביא ע"י עשיותם מוחין דחכמ"ה קד"ש הנקרא י"ש שכר. הבן הדבר היטב:

ובזהיתבאר ג"כ פירו' הפסוק ואני תפילתי לך י"י ע"ת רצו"ן וכו' רצ"ל ואני (ביודעי החילוק שבין שב"ת ליו"ט אשר ביום טוב בא הקד"ש המשכת הרצון ע"י מעשינו ותפילתינו משא"כ בשבת) תפלתי לך ה' עת רצו"ן (כשאני מתפלל כבר העת רצון מוכן לך הו"י' ע"כ) אלקים ברב חסדך ענני וכו' הרחב הדברים:

ואומרלך עוד ואני תפילתי וכו' ואני (היינו אני ישראל בגי' תקמ"א הנה) תפלתי לך הו"י' וכי הו"י עם תפל"ה בגי' ישראל בגימ' תקמ"א ע"כ אומרת הכנסי' הקדושה אנ"י ישראל. תפלתי לך הו"י' כי זה נרמז בשמי תפל"ה הו"י') עת רצון אלקים ברב חסדך ענני וכו' העליה הוא בזמן מנח"ת שב"ת עם בחי' כת"ר והנה הזמן והעת הוא רצו"ן והנה רצון עם ר"ב חס"ד בגימ' כת"ר. הנה פתחתי לך פתח ואתה תכנס לטרקלין ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:

ונראהעוד לפרש ואני תפלתי לך ה' ע"ת רצו"ן ע"פ מה שפירשנו במשנה אבות. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם ובשת פנים לג"ע. יהר"מ יאו"א שיבנה ביהמ"ק ב"ב ותן חלקינו בתורתיך. דלכאורה אין ביאור לזה ופירשנו. הנה עז פנים לגיהנם ובשת וכו' והנה מהראוי שיהי' בושה לאדם. להתפלל לפני הקב"ה על הצטרכותו. כי דיו שהוא חי והקב"ה נותן לו רוח החיוני. ודי פרנסתו וטרף חוקו. ובפרט ביודעו שהוא חוטא ופושע ואיך ימלאנו לבו לבקש מלפניו ית"ש ובפרט על דבר גדול אשר כל העולמות תלויים בזה ומצפים לזה דהיינו בנין ביהמ"ק הנה הוא עזות וחוצפא מן האדם והנה אמשול לך משל לאיש עני מחזיר על הפתחים והולך בבלויי הסחבות קרוע בגדים מטולאים האם ימלאנו לבו לבא אל המלך פנימה לבקש מלפניו עניינים הנוגעים לטכסיס מלכותו ובפרט אם האיש העני ההוא פשע כמה פעמים ונגע בכבוד המלך. ע"כ אין מבוא לנו להתפלל על בנין ביהמ"ק ובפרט מי שהוא מכיר איך אשר חטא והעוה לפני היוצר כל הוא אלקינו איך יערב אל לבו לבקש על דבר גדול כזה אשר כל העולמות תלויים בזה וכביכול ענייני טכסיסי מלכותו ית"ש. אבל יארע דבר כזה אפילו לפני המלך ב"ו בעת אשר הוא ע"ת רצו"ן לפניו. כגון ביום הלדת וכיוצא יגזור אומר אשר ימלא מבוקש כל המבקשים לפניו ואפילו אסורי המלך אשר אסורים בבית הסהר בבקשתם אז בשעת ע"ת רצו"ן. יוצאים לחופש בזמן הרצון ההיא: הנה בזמן וע"ת רצו"ן. יערב אל לבו כל חוטא ופושע לבקש מן המלך אפילו דבר גדול כי כן יסד המלך אשר אין להשיב ריקם כל שואל ומבקש וכ"ה הדבר לפני מלך הכבוד. איך יערב אל לבו בריה קטנה מעוטה בדעת להתפלל לפניו ית"ש על דבר גדול כזה בנין ביהמ"ק ובפרט חוטא ופושע וה"ז חוצפא גדולה כאלו היה הוא ראוי לזה שימלאו מבוקשו עבור תפילתו אבל בזמן הידוע לנו עפ"י דרכי התורה שהוא ע"ת רצו"ן יוכל לבוא איש עני ואביון חוטא ופושע להיכל המלך ולשפוך שיחו לפני השי"ת אפי' על דבר גדול כי כן יסד המלך מלכו של עולם וכה אמר י"י בע"ת רצון עניתיך. והנה לפי"ז זה הוא מאמר התנא. עז פנים לגיהנם ובשת וכו' אם כן כיון שהבשת הוא דבר גדול. והעזות הוא מדה מגונה מאד. ומורדת את האדם לגיהנם ח"ו איך יערב האדם אל לבו להתפלל על בנין ביהמ"ק שהוא דבר גדול מאד אבל כה אמר ה' בע"ת רצון עניתיך. וז"ש התנא. כיון שהעזות הוא דבר מגונה מאד. ע"כ לא מלאני לבי להתפלל על בנין ביהמ"ק. ע"כ יהר"מ יאו"א שיבנה ביהמ"ק ב"ב. כי בזולת הרצו"ן אין מבוא להתפלל לפניך על דבר גדול כזה ובפרט ברי' קטנה חוטא ופושע. וזה שאומרי' בזמן ע"ת רצו"ן בצלות' דמנח' דשבת"א. ואנ"י (כנסי' הקדושה אני יודע שאין אני ספון וחשוב להתפלל לפניך על עניינים גדולים כאלה אבל) תפילת"י לך ה' ע"ת רצו"ן (אז מלאני לבי להתפלל לפניך על כל העניינים הגדולים כיון שהוא ע"ת רצו"ן לפניך ע"כ) אלקים ברב חסדך ענני וכו':

ויתפרשעוד ואני תפילתי לך ה' ע"ת רצו"ן וכו' הנה חקרו הקדמונים איך אפשר לומר שתהי' התפל"ה פועלת. נמצא יש ח"ו שינוי רצו"ן כאשר קודם התפילה היה הרצון באופן כזה ואחר כך ע"י התפיל' נשתנה הרצו"ן. והנה כתבו ע"ז תלמידי הבעש"ט. להיות ע"י התפילה נתדבק האדם במקום אחר יותר גבוה ונהפך לאיש אחר. והגם שנגזר גזירה על אותו האיש הנה בהתפלל האדם אל השם הו"י' ב"ה המהווה כל הוויות הנה נתדבק במקום יותר גבוה ונתהווה להווי' אחרת ואין כאן שינוי רצון כי על אותה ההוי' שהיא כעת לא נגזרה הגזירה. ובעניות דעתי ג"כ אמרתי תירוץ לזאת הקושיא כפי קבלתי מפי סופרים דהנה אמחז"ל תנאי התנה הקב"ה עם הים שיבקע לפני ב"י וכן בכל הענינים כאשר כתבו רז"ל במדרשיהם. וכן בזהר והוא ג"כ מטעם הנ"ל. דהאיך אפשר שיהיה שינוי רצון אצל התכלית הפשיטי ויקלקל הפועל האומן ב"ה את פעולתו וישנה הטבעיים ממה שהטביע אותם כרצונו מבראשית אלא ע"כ תיכף מבראשית התנה הקב"ה עם כל נבראים אשר ישדדם בזמן ההיא ובאופן כזה. ובאם יארע כזה. דהנה הבחיר' חפשיית ובאם היה המצריים משלחים את ישראל תיכף ולא היו רודפים אחריהם לא היה נבקע הים רק כאשר אירע חוזק לבם וענין הרדיפה וצעקת ב"י אל י"י אז נבקע הים וזה היה הרצו"ן. הקדום באם יארע בזמן ההוא כך וכך יהיה כך וכך וכ"ה בענין התפילות. אין כאן שינוי רצון. רק ברצון הקדום היה הכל כשיתפלל האדם פלוני בזמן ההוא כך וכך יהיה כך וכך. הבן הדבר. ולפי"ז תתבונן אשר זה מאמר כנ"י ואני (דייקא הנני מבין שאין כאן שינוי רצון רק) תפילתי לך הו"י' (המהווה כל הויות וכשמתפלל האדם הנה נתהווה להו"י' והוא כדברי תלמידי הבעש"ט. וגם הנני מתפלל לפניך) עת רצו"ן (ובהרצון הקדום הנה נכלל הכל והיה הכל נכלל ברצו"ן הקדום וכמש"ל הבן הדבר):

ויתפרשעוד דהנה במשפט כשיושבין הדיינים והאח' מזכה ואחד מחייב. הנה אם אח"כ המזכה מודה לדברי וכו' הנה ביטל המזכה רצונ"ו לרצו"ן וכו' ונעשה הרצו"ן כולו של וכו' משא"כ כשמחייב מודה לדברי המזכה הנה ביטל המחייב רצונו ונעשה הרצון כולו של המזכה. והנה שם הו"י' הוא מדת הרחמים ושם אלקים דין. הנה אומרת כנ"י ואני תפילתי (אני כנ"י זאת תפילתי שיהיה) לך הו"י' עת רצו"ן שיתהווה כל הרצון שלך. ומה"ד כביכול יבטל רצונו. לרצון חסדך ורחמך ויתפשט חסדך גם למדת הדין להופכו לחסד וז"ש אלקים ברב חסדך:

ויתפרשעוד. ע"פ מה שפירשנו רמז המשנה הבני"ם יוצאין בקשרים. ובני מלכים בזגין. וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה (עיין רמז המשנה בס' ליקוטי יקרים) ונ"ל לפרש ברמז הבני"ם (היינו סתם בני"ם שאינן בני פלטין ואין להם ידיעה בנסתרות לחפש בגונזיא דמלכה) יוצאין (ידי חובתם בקדושת שב"ת ומועדי י"י מקראי קדש וכן בהתעסקם בקודש בתורה ומצות ותפלה הנה יוצאים י"ח) בקשרים (היינו בסתם התקשרות שמקשרים ומדבקים א"ע ע"י הארת הקדושה באהבת בוראם ועבודת' לעלות נחת רוח לפניו ית"ש ולעשות רצונו יוצאין בזה ידי חובתם הגם שאין להם ידיעה בפרטיית. הכוונה בעליית העולמות ויחודי השמות אבל) בני מלכים בזגי"ן (בני מלכים היינו בני פלטין אשר חלק להם הש"י בבינה אין מהראוי לפטור א"ע בקשרים לבד לצאת י"ח רק בזגי"ן היינו בכוונת אורות העליונים כללות הספירות נקראים ז"ג היינו ז' מדות חג"ת נהי"ם וג' ראשונות חב"ד. וגם זגי"ן הוא לשון בהירות מלשון זוגית"א חירוות"א והנה לבל יאמר האדם שהוא אינו ראוי לעסוק בנסתרות ויפטור א"ע סתם בקשרים כנ"ל. הנה סיימו חכמי האמת במשנ' היקרה הלזו שנמסר' בתורה שבע"פ מסיני) וכ"ל האד"ם (כל אדם מישראל ראוי לאותה איצטלא להשתמש בזגי"ן וזהו עיקר שעשועיו ית"ש ושואלין לאדם ביום הדין בני צפית במרכב') אל"א (הא דתנו במתניתין בנ"י מלכי"ם דייק' בזגי"ן) שדבר"ו חכמי"ם בהוו"ה (שהווה ברוב בני אדם שאינם יודעים במרכבה עכ"ז הש"י לא בזה ולא שקץ ענות עני ובדעת ובשועו אליו (בקשרים) שמע ויוצאים בקשרים כנ"ל. ומעין הנ"ל הבנים יוצאים וכו' ידוע מה שהקשה איך ע"י התפילה ישתנה הרצו"ן (כמש"ל בסימן ח') הלא באחדות פשיטה מוחלטת א"א לומר שינוי רצון כנודע וכבר דברנו מזה לעיל. אבל הבקי בשותא דרבנן ובאים בסוד י"י בענייני המרכבה בספירות זאת הספירה ספירת החס"ד וזאת פעולת הדי"ן וזאת די"ן ורחמי"ם בהמזגה וכיוצא מדריגות ובחינות לאין משער ומבראשית כך נברא. כפי מה שיתעורר האדם איזה מדה בעולמות עליונים. וכפי מעשיו ופעולתו כן יפעול. וא"כ להמשכיל אין כאן קושיא. כי הכל כלול ברצו"ן אחד באחדות פשיטה. הבן מאד הדברים. ולפ"ז תתפרש ממשנתינו הבנים יוצאים בקשרי"ם (בסתם כוונתם לקשר הכל עד אין סוף בעל הרצו"ן. הגם שאינ' יודעים פרטיית הכוונת בשמות ומדות) ובני מלכים בזגי"ן. זג מרמז על הספירות כנ"ל) וכל אדם ומישראל ראוי לעסוק בייחודים לידע פרטיות הכוונות) אלא שדברו חכמים בהווה. ובזה יש לפרש. ואני תפילתי לך ד' עת רצון (הגם שאין אני יודע בפרטיות השמות וספירות עכ"ז כוונתי בסתם בעת רצון לצאת י"ח בקשרים לקשר ולייחד הכל עם הרצון העליון עם בעל הרצון). הבן הדבר כי קצרתי:

ויתפרשעוד. ואני תפילתי לך ד' ע"ת רצו"ן (ע"ד שאמר אליהו בתפילתו בהקדמת ת"ז. רבו"ן עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן הנה אומרו דאנ"ת הוא וכו' הוא כעין נתינת טעם דאנ"ת. ומהו הנתינת טעם לדבריו הרי לא אמר מקודם שום דבר. רק רבו"ן עלמי"ן. ואמרנו בזה עפ"י מה דנודע תיבת רבו"ן הוא בגימ' ד' מילואו השם הנכבד ב"ה היינו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן (אשר מאירים בארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשי' כנודע) בצירוף הו"י' הכוללת כל העולמות דהיינו י' באצילות ה' בבריאה ו' ביצירה ה' בעשי' (הוא שם המייחד כל העולמו' באחדות בא"ס ב"ה) והנה ד' שמות הנ"ל עם שם הנכבד פשיט' נשמת כל העולמות בגימ' רבו"ן (עי' זה בס' סידורו ש"ל שב"ת בשם הרב הקדוש מ"כ במעזביס זצלה"ה) ומעתה תבין מ"ש אליהו רבו"ן עלמין (מה שאני מתאר אותך רבו"ן עלמין ולא מלכא דעלמין וכיוצא בתוארי ושבחי השם ב"ה היא משום) דאנ"ת הוא חד ולא בחושבן (הגם שנחלקים העולמות ומשתלשלים זה מזה ובכל עולם יש מילוי אחר מן שם הנכבד עכ"ז היא אחדות פשיטה מוחלטת ובתוך כולם מאיר השם הו"י' הכולל עלמין. וע"י כן גם עולם העשי' מכון להתקשר עם הרצו"ן העליון המאיר ומחי' כל העולמות ע"י שם הקדוש הו"י' ב"ה נשמת כל העולמות ע"כ אני מתאר אותך רבו"ן עלמין כי בכל העולמות היא מספר רבו"ן דהיינו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן המחולקים בד' עולמות והו"י' פשיטה המאחדת הכל להורות דאנ"ת הוא חד וכו' ע"כ תבא לפניך התפילה לרצו"ן העליון. וז"ש ג"כ ואני (כנ"י) תפילתי כך' הו"י' נשמת כל העולמות ובזה מאחדים הכל עד לרצון הקדום ע"כ נק' זמן קיבול התפילה עת רצו"ן וא"א להאריך בדברים כאלה:

ויתפרשעוד ואני תפילתי. עפ"י חקירת החוקרים כתבו שכל פעולה המתבקשת מן המבקש אל המתבקש. הנה מן הצורך הוא שלא יהיה איזה מניעה מן המבק"ש (היינו שלא יהיה כדאי וראוי להמבוקש וכיוצא) וגם שלא יהיה מניע' מצד המתבקש (דהיינו שאין בו כח למלאות המבוקש או שהוא אכזרי בטבע ) וגם שלא יהיה מניעה מצד המבוקש בעצמו (שהזמן אינו גורם לכך ויוצא) והוא מה שגדרו בזה גדר מאמרם. מ"ה שממנ"ו מה שאלי"ו מה שבי"ן הבן. והנה זאת מאמר כנ"י לדודה. אין כאן מניעה מלעשות בקשתי בשום אופן מאלו הג' אופנים. דהנה ואני תפילתי (המתפלל והמבקש אני אני הוא רעייתך האהובה היפה בנשים כל העלמות כקוף בפני אדם נגדה א"כ אין כאן מניעה מצד המבקש וגם התפילה היא) לך ד' (המהווה כל הויות בחסד ורחמי' להטיב לברואיו ויכולת בידך להיות כל דבר א"כ אין כאן מניעה מצד המתבקש כי כן דרכך להיטיב לברואיך ויותר ממה שהעגל רוצה לינק וכו' וגם עת תפלתי הוא) ע"ת רצו"ן (רעוא דרעיון אישתכח ועתיקא קדישא גליין רצון דילי' לעשות כרצון וכו' א"כ אין כאן מניעה מצד מ"ה שבי"ן: ע"כ אלהים ברב חסדך ענני וכו':

ויתפרשעוד ואני תפילתי לך ד' ע"ת רצו"ן דהנה כשעל' ברצונו ית"ש לברוא העולם ישראל עלו במחשב' בראשי"ת בשביל ישראל שנק' ראשי"ת והנה עליות הרצון קודם התחלת הבריאה הוא זמן צלות"א דמנח"ה דשבת"א דהוי' זמן קודם מן ויהי וכו' של יום א'. וא"כ מאז והלאה הוקבע לדורות לישראל שהזמן ההוא ע"ת רצו"ן ועמ"ש בסי"א) והנה כנ"י בזמן וע"ת רצו"ן ההוא תתייפח תפרש במו פיה לזכור לה ימות עולם אשר היא היתה לעיקר לרצו"ן הבריאה בראשי"ת חכמה כביכול והנה מאמרה בפיה ואני (היינו ישרא"ל) לך הו"י' (שם הנכבד. והעת היא) ע"ת רצו"ן ובהצטרף יחד הוי' ישראל רצון. והנה היא בגימ' בראשי"ת חכמ"ה עליונה. ישראל עלו במחשבה ומבוקשינו בע"ת רצו"ן הלזה ימהר יחיש פדותינו. והנה כתיב שלח אורך ואמת"ך דרשו בו היינו אליה"ו ומשי"ח. והנה תרין משיחין נינהו בן אפרים. ובן דוד. והנ' כפי המקובל בידינו זה שמם לעולם נחמיה בן מושיאל מנחם בן עמיאל. אליהו. בגימ' בראשית והוא הרמוז ענני באמ"ת וכו' הייצו אורך ואמת"ך:

ויתפרשעוד ואני תפילתי לך ד' ע"ת רצו"ן וכו' הנה בע"ת רצון הנ"ל ישראל עלו במחשבה. הנה בעת רצון הלזה. הנה אני כנ"י שעליתי ברצונך הקדום הנה תפלת"י לך הו"י'. בהצטרף הו"י' תפיל"ה בגימ' ישרא"ל להזכיר בעת רצון אשר אני ישרא"ל עליתי ברצונך הקדום. בין והתבונן הדברים:

ויתפרשעוד ואני תפלתי לך ה' עת רצון עפ"י הגמ' ברכות א"ר חלבו א"ר הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו ויאמר ענני ד' ענני: ענני שתרד אש מן השמים. וענני שלא יאמר מעשה כשפים הם עכ"ל והנה קשה למה סיים הדרשא ענני ד' ענני שזה אינו מענין הדרשא שהנדרש הוא לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה שהרי אליהו לא נענה וכו' שנא' ויהי בעלות המנחה. שהדרשא הוא שא"א לומר. שהמעשה שהיה כך היה. דא"כ מה משמיענו זה בפסוק. ע"כ דמשמיענו דהזמן מנחה גרם שנענה וא"כ למה סיים דרשת ענני וכו' שאינו מענין הנדרש ונראה דהנה בעל המאמר אמר לעול"ם יהא אדם וכו' לשון לעולם משמע להורות לנו בין בחול ששעת המנחה היא שעתא דדינא בין בשב"ת שהוא ע"ת רצון. והנה ראייתו שהביא מאליהו נ"ל שהיה בשב"ת. אבל בחול אימא לך מוטב לפעמים שלא יתפלל בכדי שלא יתבקר פונקסו כיון שהוא שעת הדין וא"ת איך אפשר לומר שהיה בשב"ת איך הקריב קרבנות כאלו שאינם חובת היום. לק"מ דאפשר לומר בהוראת שעה הקריבם וכמו שהקריב אז בבמה בהוראת שעה עפ"י הדבור. ולכך הביא הדרשא ענני ד' ענני ודרש שאמר פעם ב' עננ"י. שהוצרך להתפלל שלא יאמרו מעשה כשפים הם. וא"ת שהיה בשב"ת הרי כל העולם יודעי' שהכשפי' אינם שולטים בשבת ע"כ לומר שהיה בחול ולפי"ז יתפרש הפסוק ואני תפלתי לך ד' ע"ת רצו"ן (אני מתפלל אליך במנח"ת שב"ת שהוא ע"ת רצו"ן ע"כ) אלהים ברב חסדך. עננ"י באמ"ת ישע"ך רצ"ל עננ"י ועשה עמי נסים ונפלאות ויבינו כל העולם שהוא באמ"ת ישע שלך ולא ע"י כשפים והנה לא צריכנא לומר רק פעם אחת ענני כי אין כאן בית מיחוש שיאמרו מעשה כשפים כיון שהוא שבת נ"ל:

ויתפרשעוד ואני תפילתי לך ה' עת רצון וכו' ע"פ מה ששמעתי בשם כבוד אדמ"ו הרב הקדוש מוהרר יעקב יצח' זצוק"ל דלפעמים נענה האדם אפי' שלא ע"י תפלה רק ע"י דיבור בעלמא שאומר יהא כך וכך ובאם הוא ע"ת רצו"ן מתקיים דברו אבל חילוק הוא בין דבר המתפעל ע"י תפלה ובין דבר המתפעל ע"י דיבור שהדבר המתפעל רק ע"י דיבור אין האדם בטוח שיהיה להדבר הנפעל כח הקיום משא"כ בדבר המתפעל על ידי תפלה יש להנפעל כח הקיום כגון בהתפלל אדם על איזה עקר ועקרה שיפקדם הש"י הנה אם נענה בתפילתו ונתעברה העקרה אזי הזרע הוא של קיימא משא"כ כשנפעל הדבר רק ע"י דיבור אין הדבר בטוח כ"כ לכח הקיום והאריך הרב הקדוש זצללה"ה בדבר. ומעתה נבאר עי"ז הפסוק שאומרת כנ"י לפני הקב"ה ואני תפלתי לך ד' עת רצו"ן (רצ"ל הגם שהוא ע"ת רצון ויכול האדם לפעול בדיבור מבלי תפילה עכ"ז אני איני סומך ע"ז רק אני תפילתי לך ה' אני מתפלל לפניך בתפילה ממש ע"כ) אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך תבא אלי ישועתך באמ"ת היינו בכח הקיום ישועה נצחיית קושט"א קאי וזהו באמת ישעך. נ"ל:

אומריםבשבת. מזמור לדוד ד' רועי לא אחסר: והוא ג"כ בכוונת האריז"ל ובפרט בסעודה שלישית מנהג הנהוג מצדיקי עולם לאומרו ובכמה מקומות אומרים אותו אז ג"פ נ"ל שהיא ע"פ מה שהביא הקדוש מהר"ש מאוסטרפלייע זצוק"ל הי"ד בשם הפליא"ה תת"ן חדרים יש בגיהנם מנין תכל"ת (ונ"ל אשר ג"כ ז' שמות המרגל"א דשב"ת שצריך לכוין אותם בז' ברכות דשמ"ע הם ג"כ מנין תת"ן ע"ה והם הוי' הוי' מצפ"ץ י"ה אדני אל אלהים מצפ"ץ וצדיקים הולכים שם להעלות נשמות רשעים תק"פ חדרים אינם תוקפא דדינא כ"כ ונשארו ר"ע חדרים שהם ר"ע וכשהולך הצדיק הולך עמו מלאך ושמו יהוש"ע. ובידו שעו"ה וכותב על מצחו שם אתה ואז אפי' בר"ע חדרים אין פחד ע"כ הפליאה. ופירש הקדוש מהר"ש הנ"ל דזהו הרמוז בפסוק גם כי אלך בגי"א צלמו"ת (בגי' תק"פ) לא אירא כנ"י (גם מן הר"ע חדרים לא אירא) כי את"ה עמדי היינו שם את"ה שנכתב על מצחו של הצדיק עמד"י שבט"ך ו"משענתך המ"ה ר"ת שעו"ה ע"מדי ש"בטך ו"משענתך ה"מה י"נחמוני ר"ת יהוש"ע שם המלאך הכתוב עכ"ד. והנה בשב"ת חייביא דגיהנם נייחין ובודאי הם מתפשטין בין הצדיקים להעלותם מן הגיהנם ע"כ אומרים זה המזמור ובפרט בסעודה שלישית שהוא קרוב לזמן החזרת רשעים לגיהנם ואתה תבין הדברים האלה ברצונך:

מזמורלדוד ה' רוע"י לא אחסר. נתפרש עפ"י מ"ש בפסוקי תורה הנאמר באברהם כשהיה עם לוט ולא נשא אות"ם האר"ץ לשבת יחדיו עיין ברש"י שהוא מקרא קצר דה"ל למיכתב ולא נשא אותם מרע"ה הארץ הנה חסר תיבת מרע"ה ונמסר בתורה שבע"פ דהנה כל מגמתו של אברהם שהתחבר עמו לוט על שראה ניצוץ המלכו"ת היה עדיין בגלות אצלו (היינו נשמת דו"ד ושושילתא דילי' ולא יצא עדיין אל תוך הקודש והנה ידוע מלכו"ת פ"ה ותורה שבע"פ קרינן לה והנה אם אין רועה אין מרע"ה והנה בכאן היה צריך לכתוב מרע"ה הארץ אבל נמסר תיבת מרע"ה בתורה שבע"פ מלכות פה להורו' המרע"ה והפרנסה תלוי ברוע"ה ע"כ באו חכמי ישראל בכל יום לדו"ד ואמרו לו עמך ישראל צריכין פרנס"ה והנה תתבונן לפי"ז מ"ש דוד אתה י"י רוע"י לא אחסר בשום פעם. והנה תתבונן עפ"י הנ"ל את הנאמר ביעקב והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה (ג' עדרי צאן עיין בזהר רמיזתם לג' אבות חג"ת ועדיין היה חסר רגל רביעי) כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים הל"ל ישקו רוע"י העדרים. אבל חסר רוע"י כי לא נתגלה עדיין המרכבה לרג"ל רביעי בעולם והשתדל יעקב לישא את רח"ל שהן אברה"ם יצח"ק יעק"ב רח"ל בגימ' מרכבה שלימה עיין במג"ע. ובזה תתבונן ג"כ מ"ש דוד י"י רועי לא אחסר והשם הטוב יכפר ויה"ר שלא יאמר פינו ידבר שלא כרצונו:

בתשב"ץסי' תמ"ח מש"ה עבדי מ"ת אותיו' שניות שב"ת מכאן שמש"ה רבינו נפטר בשב"ת. וכתב ע"ז הרב הגדול חיד"א זללה"ה. דלכך הרמז באותיו' שניות הוא עפ"י דברי הרמ"ע ז"ל שתירץ קושיית הרא"ש ז"ל והאריך להוכיח דא"א לומר שנפטר בשבת רק בע"ש (עיין ברא"ש פ' ערבי פסחים) ותירץ הרמ"ע ז"ל שנשמתו נסתלקה בע"ש ונפשו והטמנת גופו הקדש הי' בשבת (הארכנו בזה במ"א) ולזה כת' הרב הנ"ל שב"ת נרמז באותיו' שניות. להורות שבשבת זאת הי' לו פטירה שנית עיי"ש ואני ארמוז עוד משה עבדי מת בגי' אני ע"ת רצו"ן הוא מה שאומרי' ואני תפילתי לך ה' ע"ת רצו"ן:

וכיוןשהרעיא מהימנא נפטר במנחת שבת. אומרים כמתנחמים י"י רוע"י לא אחסר רצ"ל הגם שנפטר הרוע' הנאמן עכ"ז כיון שהש"י הוא רועינו והוא חי וקים לעד ע"כ לא אחסר:

כתבותלמידי האר"י ז"ל לומר אפילו בחול קודם הסעודה. מזמור לדוד ד' רוע"י וכו' כי יש בו ז"ן תיבות כי הוא זן ומפרנס לכל (ומה נחמד הדבר לאומרו בסעודה האחרונה של שב"ת להשפיע מזונות לימי החול נ"ל) ויכוין בשם הוי' במילוי כזה. יו"ד ה"ה ו"ו ה"י (בגימ' ז"ן נ"ל) עוד יש בו אותיות כמנין זכ"ר בגימ' ברכ"ה שישלח ברכ"ה בכל מעשה ידינו. ונ"ל שזה טעם רבותינו זלה"ה שהנהיגו לומר בסעודה שלישית ג"פ זה המזמור ע"פ מ"ש לך עפ"י פשוטו טע"ם לאכילת דגים בשבת. הוא להיות במעשה בראשית נאמר ג' ברכות בג' ימים זה אחר זה רצופים. היינו ביום ה' ברכה לדגים. יום ו' ברכה לאדם. יום ז' ברכה לשב"ת. ע"כ האד"ם האוכל דגי"ם לכבוד שב"ת מתברך בברכ"ה משולשת והחוט המשולש לא במהר' ינתק. ע"כ אומרים ג"כ המזמור הזה שיש בו אותיות מנין ברכ"ה. ואומרים ג"פ להיות ברכ"ה משולשת ותבין ג"כ שיש בו תיבות מנין ז"ן הוא מנין דגי"ם) ונרמז במזמור הזה ג"כ בנאות דש"א ירביצנו ר"ת דגים שב"ת אדם נ"ל:

עודכתבו לכוין בהוי' של ד' רועי. שהוא במילוי ס"ג והמילוי לבד בגי' ל"ז (נ"ל סוד מאה ברכות) כמנין יהבך והנקודות בגימ' ע"ב במספר אך טוב וחס"ד (אות הו' אינה נחשבת כי הוא שימושיית כ"כ הרב מ' חיד"א ז"ל) בגי' ע"ב ל"ז ע"ה. כ"ז מתלמידי האריז"ל בכת"י:

כוסירוי"ה. דרשו חז"ל. כסא דדו"ד לעתיד לבא רכ"א לוגין מנין רוי"ה. ומהראוי להתבונן מהו המספר הזה. רכ"א לוגין דייקא ודאי לא דבר ריק הוא. ונ"ל ע"פ משאמרז"ל לא הי' דו"ד ראוי לאות' מעש' אלא כדי להורות תשוב' ליחיד עיי"ש. והנה מהראוי לתת לב. למה דוקא דו"ד. הי' מוכן לזה להורות תשוב' ליחיד ולא צדיק אחר באיזה דור. אך הוא להיות דו"ד הוא מרכב' למדת מלכות שמים. הוא השער לי"י. וכל הרוצה ליכנס צריך לכנוס דרך הפתח והדלת הזאת. והוא הנק' תשוב' תתאה תשוב ה'. וע"כ הי' דוקא דו"ד מסוגל לזה לפתוח פתח לשבים הג"ה וז"ש דוד במזמור שיר חנוכת הבית לדוד ארוממך ה' כי דליתנ"י ולא שמחת אויבי לי. דהנה ארז"ל שביקש דוד מהש"י להודיע לבאי עולם שמחל לו על אותו עון. וא"ל הש"י בחייך איני מודיע. בימי שלמה בנך אני מודיע. כשבנה שלמה את ביהמ"ק דבקו שערים זה בזה וכו' עד שאמר זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נפתחו השערים ונכנס הארון. באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדיר"ה וידעו שמחל לו וכו' והנה קשה דהרי ידעו הכל תיכף נבואת נתן שנכתבה לדורות גם ה' חטאתך העביר וכו' אך הוא דבאמת ידעו שמחל לו הקדוש ב"ה כי הוא ית"ש טוב וסלח אך אעפ"כ היו השונאים מונים ומתגרים עמו חסיד כזה אשר מתפאר בעצמו ולבי חלל בקרבי יעשה מעשה כזאת והנה באמת לא הוה עליו אשמה כי מן השמים הזמינו לפניו בכדי להורות תשובה ודוקא הוא היה מסוגל לזה להיותו מרכבה למלכות שמים שהוא הפתח והשער לדופקי בתשובה. והנה בקש דוד להודיע זה לבאי עולם. וא"ל הקב"ה שיודיע בימי שלמה. אשר אז לא יכול השע"ר להיפת"ח כ"א ע"י דו"ד אז הבינו למפרע שזהו הענין הנרצה. להיות מדת דו"ד דלת ושער ע"כ הוא היה מסוגל להורות תשוב"ה לפתוח פתח ודלת וכו'. אז נהפכו פני כל שונאי דוד וכו' שאז הבינו שלא הי' דו"ד ראוי לאות' מעש' ואמת אמר ולבי חלל בקרבי וז"ש דוד ברוה"ק על זמן חנוכת הבית ארוממך ה' כי דליתני שעשית אותי דל"ת ושער פתוחה לשבים ולא שמחת אויבי לי שאז הבינו כולם שלא הייתי ראוי לאותה מעשה רק בכדי לפתוח פתח ודלת לשבים. והבן והנה אמרז"ל גדול' תשובה שמביא' רפאות לעולם שנא' ארפא משובותם וכו'. הנה ע"י התשוב' תבא הרפוא"ה לכללות העולם. ואפי' לעטי' של נחש כמשארז"ל הכל מתרפאין וכו'. וע"כ תרא' בפ' התשוב' של הושע. הנה אמר כל"ל ופר"ט. היינו קחו עמכם דברים ושובו אל ד' (הנה הוא כל"ל. והנה פרט אח"כ) ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב וכו' (הנה הוא פר"ט) והנה מדת כל"ל ופר"ט בתורה שבע"פ. הוא כנגד מדת אר"ך בתורה שבכתב והנה בלמוד האדם כל"ל ופר"ט יעורר מדת אר"ך. והנה עיין בזהר באידרא זוטא. אר"ך הוא לשון רפוא"ה כמד"א כי אעלה ארוכ"ה לך. והנה תשוב' מביא' רפואו"ת לעולם ע"כ ניתנה ע"י הושע במדת כל"ל ופר"ט. בכדי לעורר מדת אר"ך שהוא רפוא' והנה ביום חבוש ד' שבר עמו ומחץ מכתו ירפא ע"י התשוב"ה שמביאה רפוא"ה לעולם. הנה דו"ד שהוא הפותח שער לשבים. הוא יאמר. לי נאה לברך. והנה יהיה כוסי רוי"ה. רכ"א לוגין. נגד מדת אר"ך כמד"א כי אעלה ארוכ"ה לך הבן:

אפרשלך עוד. הפסוקא דרחמי שאנחנו אומרים בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא והוא ואני תפילתי לך הוי' עת רצון. יתפרש עפ"י מה דידוע. נסים שמתנוסס הש"י עמנו בהלבשת הטבע הוא ע"י פעולת שם אלקי"ם. בגימ' הטב"ע. וניסים נגלים בשידוד המערכה שלא כטבע. המה פעולת שם הוי' המהווה כל הויות. ומשדדים כרצונו. והנה אין לבקש רחמים על נסים שלא כטבע כענין שאמרו בגמ' כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית. הג"ה ועיין בתוב"ש. מה שתמה על מה שפסקו הפוסקים. בשבח על הניסים בברהמ"ז. יאמר הרחמן הוא יעשה לנו ניסים וכו'. הקשה ע"ז דאין לבקש על ניסים שלא כטבע. עיי"ש: והנה זה דוקא שלא בשעת עת רצו"ן. אבל בשעת ע"ת רצו"ן הנה ברצון הקדום. המציא א"ס ב"ה הכל מאין ליש. ואין לך נסים גדולים יותר מזה ממילא בכל פעם בהתעוררת יכולים ישראל ג"כ להתפלל על נסים שלא כטבע (כי גם כשעלה ברצונו ית"ש לברוא העולם הכל מאין ליש. הי' ג"כ בשביל ישראל שעלו במחשב' הבן). וז"ש. ואני (כנסת ישראל) תפילתי לך הוי' (היינו לפעול עמי ניסים שלא כטבע מפעולת שם הו"י'. כיון שהוא בשעת) עת רצון. הבן הדבר:

אויתפרש קצת בסגנון אחר. ע"פ מ"ש. במקראי קדש. ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן והש"י אמר. למה זה צחקה שרה לאמר. האף אמנם אלד ואני זקנת"י. והנה אמרו רז"ל דכביכול הש"י שינה מפני השלום והנה דבר כזה. קשה להלום. איך האחד האמת יאמר דבר שאינו. ופירשנו עפ"י מה דנודע חקירת הפלוסופים שלא דרכו בדרכי התורה הנה לא האמינו בניסים חוץ לטבע (והלבישו מעשה הנסים בהנהגת הטבע) ואמרו בחקירתם. שאין זה כבוד לפועל אומן. שיקלקל מעשה ידיו. וזה כבודו אשר מעשי ידיו יכונו לעד לעולם ממילא כיון שהש"י ברא הטבעיים והיסודות איש על דגלו ועל פעולתו. הנה זה כבודו אשר מעשי ידיו לא יהי' להם שינוי ותמורה לעד לעולם. וכענין שכתוב יסד ארץ על מכוני' בל תמוט ע"ו. ועיין בספרי הרב הגדול בעל גור ארי' דחה דברי הבליהם באמרו. כי מבראשית ברא השי"ת ב' הנהגות הנהגה הטבעיית (מפעולת שם אלקי"ם בגי' הטבע) והנהג' הניסיות למעלה מן הטבע (והוא מן פעולת שם הוי' המהווה כל הויות ומשדדם כרצונו בכל זמן ועידן) והנה הארכתי בזה בספרינו אגרא דכלה וכאן קצרתי. וע"פ הדברים האלה. נבין שאמר' שרה אמנו תמהה על הדבר. איך יהי' שינוי הטבע שהעמיד הפועל אומן ית"ש לעד. הלא זה כבודו. אשר פעולתו שהעמיד בטבע יכון לעד ולא ישתנה. וז"ש אחרי בלותי היתה לי עדנה (שכבר פסק ממנה אורח כנשים) ומעי' ושדי' צמקו. ואיך ישתנה הטבע. ואדונ"י זקן וכוונתה על הש"י. ורצ"ל. הלא אדונ"י הוא הש"י הוא הוא הפועל אומן מבראשית ואין אחר פועל אומן חדש שיחדש טבע אחר. א"כ היתה כוונת' באומרה ואדונ"י זקן. היינו על הש"י) א"כ דבר אלקינו אמת. מה שאמר. למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואנ"י זקנת"י. אמר זה כביכול על עצם כבודו. שאמר' שרה ואדוני זקן. הוא הבורא והוא היוצר מבראשית ואין כבודו שישנה הטבע המוטבע מעשי ידיו. וז"ש ע"ז הש"י היפלא מהו"י' דבר. הטבע מוטבע מן בראשית. ע"י הנהגת שם אלקים. והניסיי למעל' מן הטבע מן פעולת שם הו"י' הבן הדבר היטב:

וזהשיש לפרש ואני תפלתי לך הו"י' ע"ת רצון (בשעת עת רצון היינו בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא. שאז היה התעוררת הרצו"ן לברוא את העולם ועלה ברצונו. לברוא ב' הנהגות. הנהגת שם הוי'. הוא ניסיית למעלה מן הטבע והוא מצד החסד והרחמים. והנהגה הטבעיית. מפעולת שם אלהים והוא בבחי' דין. וא"כ אין כאן שינוי ותמורה למעשה ידיו. והם קיימים לעד לעולם. וא"כ בכל שבת בשעתא דצלותא דמנחה. מתעורר הרצון. הנה מבקשת כנ"י. ואני תפלתי לך הוי' להנהגת הניסיית בשעת עת רצון. אלקי"ם. הגם שיש הנהגת אלקים לפעולת הטבע עכ"ז. ברב חסד"ך. היינו פעולת שם הנכבד חסד ורחמים. עננו. באמ"ת ישעך. קושטא קאי. ואין בזה שינוי מפעולת בראשית כי כן נברא מבראשית: הבן היטב:

ויתפרשעוד. ואני תפלתי לך הוי' ע"ת רצון. הנה כתב הרב החסיד בחו"ה גדר העבד הנאמן לא יעמוד וכו' ולא ישב וכו' ולא יחפוץ כ"א רצונו (היינו רצון האדון. כי העבד אין לו רצון בפ"ע כ"א רצו"ן האדון. א"כ האדון נק' אצלו בעל הרצו"ן) והנה כ"ה הענין בעבודת הבורא. הנה בראנו לכבודו ועלה ברצונו ית"ש לברוא את העולם. הנה לא נחפוץ כ"א רצונ"ו. כי אין לנו רצו"ן בפ"ע כ"א רצונו. והנה רצונו ית"ש היינו כשעלה ברצונו ית"ש לברוא את העולם הנה ישראל עלו במחשבה כי הם בגדר העבד הנאמן. לא יחפצו כ"א רצונו. והנה כתוב ישמ"ח ד' במעשיו שמח לא נאמר כ"א ישמ"ח (היינו משי"ח. אז ישמח) הנה אומרת כנ"י בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא. ואני תפלתי (רצ"ל תפילתי הוא רק) לך הוי' ע"ת רצו"ן (שיקויים לך הרצון. ויהי' העת שיקויים לך מה שעלה ברצונ"ך כביכול. כי אני אין לי רצון בפ"ע רק רצון האדון. ע"כ ישראל עלו במחשבה שהם בגדר העבד הנאמן שלא יחפצו כ"א רצון האדון:

וזהשיש לפרש. משארז"ל. גם דניאל לא נענה אלא בזכות אברהם. באומרו למען אדני. למען אברהם שקראך אדו"ן ומהו המעלה יתירה לאברהם שקרא להש"י אדו"ן. ועפ"י הנ"ל מובן שקרא להש"י אדו"ן. והוא עבדו הנאמן שלא יחפוץ כ"א רצונ"ו. והוא הנראה גם לדניאל בהתפללו על הגאולה. הבן: