אמרורז"ל שמש בשבת צדק' לעניים לא נודע הכוונה ונ"ל לרמז עפ"י דברי חז"ל (במד"ר משפטים אם תעברו על המצות אני ממשכן ב' משכנות (היינו ב' בתי מקדשים) שנא' אם חבל תחבל שלמת רעך (ביהמ"ק נק' שלמ' ובגד לישראל לשומרים מן המקטריגים והאומות כמו הבגד שהוא שמיר' לגוף מן צינים ופחים נ"ל) א"ל משה להקב"ה ולעולם הם ממושכנים א"ל לאו אלא עד בא השמש עד שיבא משי"ח שנק' שמ"ש שנאמר וזרח' לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא עכ"ל הנה נתבאר לך הארת ביהמ"ק שתהי' מאיר' לכל העולם בביאת המשי"ח היא נק' שמ"ש ווהנה לפ"ז היא נבואת העתיד והנהמ"ש בגמ' שמש בשבת צדקה לעניים למדו ג"כ מפסוק הזה וזרחה לכם וכו' שמש צדק' ונ"ל לפרש ע"פ מה דנודע מן ס' יצירה אשר כלל הבריא' בעולם נחלק לג' חלקים עולם שנה נפש הנה עול"ם הוא כלל המקו"ם הגם דלית אתר פנוי מכבודו ית"ש. וכבודו מלא עולם. עכ"ז יש גילוי אלקותו וכבודו בגזירתו ית"ש במקום הנרצה אליו ית"ש והיינו מקום הנכבד מקום אשר בחר ד' בית קדשינו ותפארתינו. וכ"ה בבחי' שנ"ה הוא זמן הנברא שכל העתים שוין לטובה מן הש"י עכ"ז טוב' קדושת זמן זה מן זמן אחר. היינו שבתות וימים טובים בהם גילוי אלקותו ביותר. וכ"ה בבחי' נפ"ש הגם שכל נפשות החיים המה נבראים לכבודו עכ"ז שגבה מעלת הנפש המדברת שהוא אדם הח"י ועלתה על כולנה נפשות ישראל כביכול חלק ד' עמו ובהם גילוי אלקותו. הנה להם ג"כ המקו"ם הנבחר של גילוי אלקותו והזמנים המקודשים שבהם גילוי אלקותו הנה יצורף ביחוד כאחד גילוי אלקותו בעולם שנה נפש והנה הוא שיעור קומת העולם במילואו וטובו והנה כבר חקרו הקדמוני' בעסק תולדו' האד' הנה נברא מן הטפה הזרעיית כל איבריו וגידיו כי בהטיפ' הוא בכח כללו' כל האיברים כי הוא נלקחת מן כל האיברים והנה קשה לפי"ז א"כ מי שחסר לו איזה אבר הנה מהראוי הי' שגם התולדה אשר יוליד יהי' מחוסר אבר הלזה כי כל דבר מוליד בדומה והנה אנחנו רואים בחוש שאין הדבר כן אבל הסיבה הוא אפי' מי שהוא בעל מום ומחוסר איזה חוש עכ"ז לא יוחסר לו כח האבר והחוש ההוא מכל וכל רק הכח ההיא מתפשט ומתחלק בשאר איבריו וחושיו ע"כ תרא' מי שמחוסר לו איזה חוש היינו הראות או השמ"ע שארי חושיו המה מחוזקים ביתר שאת משארי בני אדם והוא דבר מפורסם לכל והנה תרא' ג"כ בדבר המפורסים הנה ברא הש"י את האשה בב' שדיים להניק הבני' הנה בדד אחת אינו מספיק להניק התינוק הנה לפעמים ע"י איזה חולי נצמק לה דד אחת הנה יש לה כ"כ חלב בדד האחת כמו אשה אחרת בב' השדיים הנה זה יורה צדק' שעוש' הש"י עם בריותיו הגם שעונות האיש גרמו שיוחסר לו איזה חוש בגזירתו ית"ש עכ"ז בתור' צדק' נותן לו הקב"ה כח החוש הזה ומתחלק לשאר חושיו ואיבריו ועי"ז מוליד בדומה תולדה שלימה לא יוחסר כל בו (וכן תרא' חלק האדם בג"ע הגם שעונותיו של אדם גורמי' שלא יטול חלקו בג"ע עכ"ז חלקו אינו נאבד לגמרי ומתחלק לנשמות אשר הם משורש אחד עד אשר יזכה ויטול חלקו עיין בכוונת האריז"ל בברכת על הצדיקים) והנה בודאי טעמא דמסתבר היא בענין עולם נפש שנה שהיא שיעור קומת העולם והנה יש גילוי שכינתו במקו"ם ובזמ"ן ובנפ"ש והנה בעוה"ר בגלות נחסר לנו המקו' והנה הוא ח"ו כעין מים וחסרון בשיעור קומת העולם כאחד עכ"ז ניתוסף לנו בקדושת הזמן ונפש בימים המקודשים להטעימנו מעין קדוש' המקו"ם גם בימי גלותינו והיא צדקת הש"י לעמו חלקו ונחלתו הוא הנרצה אשר אנחנו מזכירים בתפילתינו בימים המקודשים שתעלנו בשמח' לארצנו וכו' ושם נעש' ונקריב וכו' כי נפשותינו מתעוררת מאד מקדושת המקום ביותר בזמן המקודש הבן הדבר. ועתה לפי"ז תוכל לבאר דברי חז"ל ברמז שמ"ש בשבת וכו' שמש היינו זריחת אור ממקום המקודש מה שיהי' ב"ב בהתגלות מלך המשיח הנה בעת בעוה"ר נחסר לנו. ובעינינ"ו לא ראינו אור. והנה בשבת בתוספת התגלות קדושת הזמן. הנה הוא ניתן ומתחלק בתוספת קדושת הזמן ותוספת הנפש בתורת צדקה לעניים כמונו להטעימנו בטעם קט מענין קדושת המקום ג"כ וזהו וזרחה לכם יראי שמי שמש צדק' ומרפ' נ"ל ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:

אמרינןבגמרא כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו ויש להתבונן למה דוקא כדור אנוש והנני אומר דרך דרש ופטטייא דאוריית' טבין דהנה כתב הרמב"ם ז"ל בה' תשובה וז"ל ומהו התשובה שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשה עוד שנא' יעזוב רשע דרכו וכו' יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי וגו' ויעי"ד עליו יודע תעלומו' שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו וגו' והנה הקשו הכ"מ והלח"מ מהו הראיה מהפסוק הזה ועוד הקשה הלח"מ האיך יעיד עליו היודע תעלימות הלא הבחירה חפשיית עדיין בידו ונ"ל עפ"ו מ"ש הרב האלגזי בספרו הטהור אהב"ת עול"ם על הא דאמרו בגמ' לעתיד לבא יאמרו אוה"ע להקב"ה ישראל שקבלו את התורה (ג"כ) לא קיימוה ומשיב הקב"ה אני מעיד עליהם שקיימוה ויאמרו לו רבש"ע כלום יש אב שמעיד על בנו: ויאמר להם הקב"ה וכולי עיי"ש והנה הקשה הרב הגדול הנ"ל כביכול בתחיל' מאי קסבר למה יאמר הקב"ה דבר כזה כיון שיכולין להשיבו כלום יש אב וכו' ותירץ ע"פ המדרש ושמרת' את מצותי ועשית' אות"ם (הי' די לו שיאמר ושמרת' ועשית' את מצותי ותיבת אות"ם מיותר ובמנחת שי ריש פ' בחוקותי הביא ג"כ המדרש הזה על אם בחקותי תלכו וכו' ועשיתם אות"ם ואמר דדרש. על דכתיב תיבת אות"ם חסר דדרשינן ליה בלשון אתם) א"ר חנינא בר פפא אם שנורתם את התורה מעלה אני עליכם כאלו אתם עושים את עצמיכם ע"כ ועתה הנה דבר אלקינו יקום לעולם דכיון דע"י התורה מעלה הקב"ה עליהם כאלו עשו את עצמן והוה כאלו הולידו את עצמן שפיר מעיד עליה' הקב"ה ע"פ הדין תורה עכ"ד הרב הגדול הנ"ל ומעתה יאירו עיניך בדברי הרמב"ם הנ"ל דהנה הבעל תשובה כששב באמת הנה לא תזכרנה לו הראשונות ונחשב כאלו קיים כל התורה והוה כביכול יכול השי"ת להעיד עליו. ואין לומר כלום יש אב וכו'. דהוה כאלו עשה א"ע כנ"ל. וא"כ נוכל לפרש הכוונה מדברי הרמב"ם. ויעי"ד עליו היודע תעלומו"ת שתהי' תשובתו כ"כ באמת עד שיוחשב כברי' חדשה וכאלו עשה את עצמו וכביכול יכול השי"ת להעיד עליו והביא לו ראי' מן הפסוק בפ' התשובה שנאמר ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו. דהנה השי"ת נקרא אלקינו דהוא בעל הסיבות וכח כל הכוחות ועילות כל העילות והנה כשאנחנו אומרים אלקינו. והנה כביכול אינו יכול להעיד דכלום יש אב וכו' אלא כיון שהבטיחנו יוצרינו בתורתו דע"י התורה הוה כאלו עשינו א"ע א"כ אנחנו נקראים מעשה ידינו ומעיד עלינו הקב"ה. וז"ש הכתוב ולא נאמר עוד אלקינו (לא נאמר אשר כביכול הוא סיבותינו) למעשה ידינו (כיון שבעל תשובה נעשה ברי' חדשה והוה מעשה ידינו ממש וכביכול יעיד עלינו הקב"ה) ומזה דייק הרמב"ם ויעיד עליו היודע תעלומות (והנה הגם שהוא דרך רחוק מן הפשט עכ"ז נוכל לפרש כן בדברי הרמב"ם כי סוד ד' ליראיו) ועתה ל"ק ג"כ קושיית הלח"מ איך יעיד היודע תעלומות והנה הבחירה חפשיית דלפי הדרש הלז הכוונה בסתם ויעיד עליו היודע תעלומות רצ"ל שיעשה האדם תשובה מעולה באמת ויוחשב כאלו עשה א"ע ויכול הש"י להעיד עליו ופטטייא דאורייתא טבין. ובזה יש לפרש ויהי נוע"ם ד' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו וכו' נוע"ם נק' תשוב"ה עילאה כנודע וביקש נעים זמירות שיעורר הש"י עלינו מדת התשובה. נוע"ם. ועי"ז מעשה ידינו כוננה עלינו שהש"י יחשוב עלינו שאנחנו מעשה ידינו כאלו עשינו א"ע ומעשה ידינו כוננה"ו כביכול יכול השי"ת להעיד עלינו ויראתי להרחיב הדיבור בביאור ובזה תצליח את דרכך להבין ולהשכיל בדברי חז"ל בפ' ראיתי את ד' וכו' וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו הקשו חז"ל וכי יש ימין ושמאל לפניו. אלא אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה הנה המליצי' הממליצים לזכות מזכירים התורה והמצות אשר ישנם ביד האדם וההפכיים מזכירים העונות והנה למה כל זאת להשופט צדק הלא הוא יודע תעלומות ולמה להם לצבא השמים להעיד עכ"ז ישפטהו הש"י כפי אשר פעל ועשה האדם מבלי עדות אבל להיות המשפט הוא הכל עפ"י התורה וע"פ התורה הנה הכל מעשה ידיו ב"ה: והוא למו לאב וכלום יש אב וכו' בין לזכות בין וכו' ע"כ ע"פ התורה צריכים עדות ע"כ אבן מקיר תזעק (לעדות) וכפיס מעץ יעננה הגם שהש"י יודע הכל אבל ע"י פעולת התורה והמצות והתשוב' הבטיחנו יוצרנו ית"ש שיוחשב כאלו עשינו א"ע כביכול הש"י יעיד עלינו לטובה הבן. ועפ"י דרך זה נבא לבאר מקראי קדש בתורה וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת וכו' ולשת גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרוא בשם ד' זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלקים אדם בדמות אלקים עשה אותו. זו"נ בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם וכו' ויחי אדם וכו' ויולד בדמותו כצלמו וכו' הדקדוקים רבו. וכבר דרשו חז"ל ברוח קדשם דרשות רבות ועצומות ואפרש לך מעט מהספיקות מה שאינו מובן בפשטיות הכתובים א' אומרו. ולשת גם הוא יולד בן: אין לו ביאור. דהל"ל גם לו יולד בן. ב' אז הוחל וכו' אינו מובן ע"פ פשוטו מהו הכוונה (עיין במדרשי חז"ל ובמפרשי התורה) ג'. זה ספר תולדות אדם אם רצה לחשוב הדורות זה אחר זה. למה הוצרך לומר ביום ברוא אלקים אדם כדמות וכו'. וזה כבר נאמר במ"ב ד' נאמר אח"כ ויחי אדם וכו' ויולד בדמותו כצלמו. ושוב באינך לא נאמר כן. ונ"ל לבאר ע"פ דרך הנ"ל. דהנה אלקים ברא עשה את האדם ישר. ויניחהו בג"ע לעבדה (במ"ע) ולשמר"ה (במל"ת) נמצא הוא כביכול בצלם אלקים. בדמותו כצלמו כביכול. כמו שהש"י בראו כן נתן בידו תורה ומצות ועי"ז יכול גם הוא לברוא א"ע דמעלה עליו הש"י כאלו עשה א"ע וכאלו כביכול אין הש"י יתייחס לאב לענין עדות וכביכול יכול הש"י להעיד עליו לטובה. ע"פ התורה וע"כ קראו הש"י אד"ם מלשון אדמה לעליון. להורות שיכול עשות שיהי' כברי' חדשה וג"כ אד"ם בגי' שם הנכבד מילוי אלפין והנה כאשר חטא האד"ם ולא שמר התורה והמצוה ואבד המעלה ההוא. הנה פתח לו הקב"ה פתח של תשובה כמו שדרשו חז"ל ושוב ע"י התשובה. שוב נעשה בדמותו כצלמו והוה כאלו עשה א"ע ויעיד עליו היודע תעלומות כמ"ש הרמב"ם והנה הוליד את שת בדמותו כצלמו שגם הוא הי' צדיק ושמר התורה והמצוה ויכול עשות א"ע וז"ש הכתוב ולשת גם הוא יולד בן דרשוהו ג"כ שגם הוא היה נק' בן לעצמו שהיה יכול להוליד א"ע דמעלה עליו הכתוב וכו' והנה כבר כתבתי לך שזה הוא מעלת אד"ם וכנ"ל מספר שם הנכבד ומלשון אדמ"ה לעליון משא"כ בדורו של אנוש הנה לא נק' אד"ם רק אנוש וז"ש אז הוחל קרוא בשם ד' רצ"ל אד"ם וש"ת הנה היה להם המעל' הנכבדת כאלו עשו א"ע וכאלו כביכול אין מהוה כל ההוי' נק' עליהם להתייחס עליהם לאב משא"כ באנו"ש אז הוחל לקרוא בשם הו"י' כי לא יכלו עשות אופן אשר יעלה עליהם כאלו עשו את עצמם וזה שביאר' התור' אח"כ זה ספר תולדות אדם רצ"ל הספר התורה הזאת הנה היא גורמות כיולדות אד"ם שיהי' יכול להוליד א"ע ביום ברוא אלקים אד"ם בדמות אלקים עשה אותו שיהי' יכול להוליד א"ע כביכול כמו הש"י שבראו והולידו זו"נ ברא"ם ויברך אותם שיהי' יכולי' להיות בדמות אלקים וע"כ ויקרא את שמם אד"ם מטעם הנ"ל (וז"ש חז"ל אתם קרויים אד"ם וכו') ויחי אדם וכו' ויולד בדמותו כצלמו וכו' שת. ויחי שת וכו' ויולד את אנו"ש ולא אד"ם ולא נאמר ג"כ בדמותו כצלמו נ"ל והנה אמרו בזהר מאן דנטר שבת"א כאלו נטר אורייתא כולא ועיין בגמ' ועיין ברמב"ם סוף ה' שבת א"כ המשמר את השבת ודאי מעלה עליו הש"י כאלו עשה א"ע ויותר מזה עיין נא ידידי מ"ש הרב הקדוש בעל אוה"ח בפ' בראשית בפסוק ויכול"ו השמים וכו' ובפסוק כי ששת ימים עשה ד' וכו' ולא בשש"ת ותוכן דברי' הוא הש"י עשה רק ששת ימים ואח"כ ברא את יום השבת וע"י שמירת השבת שוב נבראים ששת ימים וזה שארז"ל כאלו נעשה שותף להקב"ה במ"ב ומעתה תשכיל ותדע מאמר חז"ל כל המשמר שב"ת כהלכתו אפי' עע"ז כדור אנו"ש (דייקא שאבדו המעלה ההוא שיעלה עליהם הכתוב כאלו עשו א"ע) מוחלין לו כי ע"י שמירת השב"ת לא מיבעיא דמעלה עליו הכתוב כאלו עשה א"ע אלא אפילו נעשה כאלו שותף להקב"ה במ"ב ויעיד עליו היודע תעלומות לטובה וכנ"ל:

**בגמ'**כל המשמר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלי מצרים שנאמר אז תתענג וכו' והאכלתיך יעקב אביך וכו' לא כאברהם וכו' אלא כיעקב דכתי' בי' וכו' הנה יש להתבונן מהו הנחלה בלי מצרים שיירש יעקב אם הכוונה שיירש את כל העולם מבלי גבול הרי יעקב בעצמו לא יירש את העולם ואם הכוונה על בניו שיירשו את כל העולם ב"ב א"כ מהו ההבטחה לכ"א מישראל שישמור את השבת יירש את כל העולם ואם אחד יירשנו חבירו מה יעשה אבל נאמר ע"פ מה שאמרז"ל יעקב אבינו לא מת. א"ל וכי בכדי חנטו חנטייא וכו' א"ל מקרא אני דורש אל תירא עבדי יעקב וכו' כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך וכו' מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים וכו' והנה הדבר תמו' מאוד מה בצע שדורש היקש מן המקרא אעפ"כ הקושיא במקומה עומדת וכי בכדי חנטו חנטייא וכו' והנראה לפרש דהנה כתיב פוקד עון וכו' על שלשים ועל רבעים ועושה חסד לאלפים הנה הצדיק ההוה בעולם הגם זכותו עומדת לבנו ולבן בנו עד אלפי' דורות ממילא בכל דור ודור מתמעט הזכות כל מה שיתרחק הדור מן הצדיק הנפטר והנה ביעקב אבינו לא נאמרה מיתה בתורה להורות שבכל דור ודור נקרא יעקב אבינו דהלא תתבונן כשאדם נפטר וכו' ומניח בניו אחריו לברכ' הלא מזכירין אותו בכ"פ בשם אבינו וכשמגיע זמן הבנים לאסוף לג"ע הנה אז נפטר שם אבינ"ו מן הזקן כי אין בעולם מי שיכנה להזקן בשם א"ב רק בהזכיר שמו יכנוהו זקיננ"ו וכן בדור אחר דור והנה מה שלא נאמרה מיתה בתורה אצל יעקב להורות בא יעק"ב אבינ"ו רצ"ל כינוי אבינו לא מת אצל יעקב ויכולין אנחנו לכנותו בשם אבינ"ו בכל דור ודור ולא נתמעט זכותו באריכות הדורות והשתלשלות' בדור אחר דור רק תמיד זכותו עומדת לנו בשלימו' כמו בדור הראשון של צדיק נמצא נחלתו של יעקב הוא נחלה בלי מצרים. דבשארי הצדיקים כתיב עושה חסד לאלפי"ם אלפים דורות נמצא יש לזכותו גבול משא"כ זכות יעקב אנחנו נקרא"ם בניו והיא לנו א"ב ממש והוה כדור הראשון ומעתה לא קשה וכי בכדי חנטו וכו' דאין הכוונ' שלא נפטר יעקב מן העולם רק מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף שם יעקב אבינ"ו הוא בחיים ואנחנו בניו ממש ויש לנו עדיין זכותו בשלימות כמו בדור הראשון וכיון שהבטיח כי הש"י ע"י (נביאיו אם תשיב משבת וכו' וקראת לשבת ענ"ג) היינו תענוג תמידי שבכל שבת ואפילו בכל עת מעתותי שבת יהי' תענוג חדש (עמ"ש לעיל במאמר תפלות שבת) דידוע דתענוג תמידי אינו תענוג ונפסק התענוג משא"כ כאשר בכל עת הוא התחלת התענוג אינו נפסק. הבן) אז תתענג על ד' וכו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך שיהי' לך התחלת הזכות מיעקב כאלו היית בנו ממש והתחלת האלפים דורות הבן היטב וזהו הנחלה בלי מצרים הבן ובזה תבין משארז"ל במדרש יעקב שכתוב שמירת שב"ת שנאמר ויחן את פני העיר נכנס עם דמדימי חמה וקבע תחומין מבע"י יירש את העולם שלא במדה עכ"ל לפי הנ"ל הוא מדה כנגד מדה ע"י שקבע תחום שבת שהוא אלפי"ם אמה הנה יירש את העולם שלא במדה היינו מה שהקב"ה נוצר חסד לאלפי"ם היינו אלפים דור הנה אצלו הוא שלא במדה שבכל דור ודור מתחילין האלפים דור כאלו היינו בניו ממש אשרי העם שככה לו.

במדרשרבה פ' מ"ו אמר הקב"ה לאברהם אבינו אם מקבלים בניך את השבת נכנסים לארץ ואם לאו אין נכנסין עכ"ל והדבר צריך ביאור ויש לפרש ע"פ מה ששנינו בס' יצירה כלל בריא' העולם היא עולם שנה נפש והנה העול' הוא חומר וצורה (כי לכל הנבראים יש חומר וצורה) והנה הצור"ה של העול"ם הוא אר"ץ אשר ד' דורש אותה אר"ץ ישראל שנ"ה הוא הזמן הנברא יש בו ג"כ חומר וצורר חומר ששת ימי המעש' והשבת צורה קודש לד' נפ"ש כללות רוח חיים הנה היא חומר וצורה החומר הוא נפשות אוה"ע אשר בשר חמורי"ם (לשון חומר) בשרם והצורה הוא נפשות ישראל נמצא צורת הנפ"ש היינו ישראל כשצריכין לכנוס בצורת העול"ם היינו ארץ ישראל צריכין לקבל צורת הזמ"ן הוא שבת ע"כ הי' התחלת כיבוש הארץ היינו יריח"ו בשב"ת והבן:

עודיש לפרש דברי רז"ל במדרש הלזה. (ע"פ קבלתם) שייכות שב"ת אל ארץ ישראל דהנה כתיב ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותם ופירש"י (מיסודי רז"ל) משל לבן מלך שהאכילהו דבר מאוס שאינו עומד במעיו אלא מקיאו כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה עכ"ל. והנה אדם אין צדיק בארץ וא"כ איך אפשר לקבל ירושת הארץ הלא א"א לאדם קרוץ מחומר לצאת י"ח נגד הצור תם ב"ה אבל התשוב"ה מהני בכל זמן ועידן ואפי' אם יארע לאדם ח"ו איזה חטא ועון הנה התשוב"ה מהני. וזהו הנרמז בתורה וירשתה וישב"ת בה היינו בא"י כשתירש אותה וישב"ת בה תראה שתהי' רגיל בתשובה תמיד והנה אמרו בספר שהתשובה לא מהני רק לישראל לא לאוה"ע (וכבר דברנו מזה במ"א מה דקשה ע"ז מאנשי נינוה והרמ"ע ז"ל דבר בקודש מזה) וכתבו קדמונינו טעם בזה להיות איפסק הילכתא מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול וא"כ לא מהני תשוב"ה ע"פ דיני התורה אבל ישראל נק' בנים אתם לד' אלקיכם והוא למו אב ואב שמחל ע"כ כבודו מחל ע"כ מהני תשוב' לישראל והעדות לישראל שנקראים בנים הוא השבת דהנה קיי"ל גוי ששבת חייב מיתה וכתבו הטעם להיות הש"י קידש את השבת מבראשית ובו שבת הוא ית"ש מכל מלאכתו וא"כ נק' שבת שרביטו של מלך ואסור להשתמש בשרביטו של מלך והמשתמש חייב מיתה ע"כ גוי ששבת חייב מיתה משא"כ ישראל ניתן להם השבת לאות ולעדות שהם בנים ויכולין שפיר להשתמש בשרביט אביהם וזה הוא מה שיש לפרש בפסוקי התורה ושמרו ב"י את השבת וכו' ביני ובין ב"י אות היא לעולם (היינו לכל באי עולם אוה"ע יהי' זה לכם לאות ולעדות) בפניהם שלא יקראו תגר באומרם שיש ח"ו איז' עוות הדין או איזה משוא פנים אשר להם לא מהני תשובה ולישראל מהני ויהי' שבת לאות ולעדות) כי ששת ימים עשה ד' וכו' וביום השביעי שבת וינפש (א"כ השבת הוא שרביטו ש"מ ואיך ישתמשו בו ישראל אלא ע"כ מוכח שהם בנים ושפיר יכירו וידעו כל באי עולם שאין כאן עיוות הדין ומהני להו לישראל דוקא תשובה ולא לאוה"ע):

ובזהיובן לנו מה ששמעתי מדברי כבוד אדו"מ הרב הקדוש מה' יעקב יצחק מלובלין זצוק"ל שפירש הפסוק נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת נחנו היינו יום המנוח שלנו פשענו ומרינו שלא שמחנו את יום המנוח ע"כ אתה לא סלחת ע"כ דברי קדשו ונחמד ונעים הדבר ע"פ דברינו הנ"ל דכיון דהא דאין מקבלין את האוה"ע בתשובה ולישראל מקבלין הוא מטעם שנק' בנים והעדות לזה הוא השבת וכיון שלא שמרו את השבת אין כאן עדות וא"כ יאמרו אוה"ע אשר ח"ו יש עיוות הדין ומשא פנים ע"כ אתה לא סלחת ומעתה מובן קבלת רז"ל במדרשים שאמר הקב"ה לאברהם אם מקבלין בניך את השבת נכנסין לא"י דהנה הגם שא"י אינה יכולה ליסבול החוטאי' ואדם אין צדיק בארץ וכו' אעפ"כ כיון שמקבלין את השבת הנה הוא עדות שהם בנים ומהני להם תשובה בכ"ז ועידן משא"כ אם אינם מקבלין ח"ו את השבת כניסת הארץ למה להו הלא אם ח"ו יחטאו תקיא הארץ אותם ע"כ שבת אותיות תש"ב דהא בהא תליא ודי בזה כעת:

ועפ"זמובן לנו דברי חז"ל ג"כ כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו שנא' אשרי אנוש יעשה זאת שומר שבת וכו' והוא עפ"י מ"ש הרמב"ם בה' ע"ז דהתחלת ע"ז בדור אנוש לא היתה כוונתם לכפור ח"ו בהיוצר כל רק נמשך להם טענת ואמרו שמהראוי ליתן כבוד ועבוד' לכוכבי השמים וכסיליהם להיות שהם ממונים לשרים על הארץ להנהיג את הארץ בגזירת היוצר שמינה אותם והוא אדרב' כבוד המלך לכבד את שריו ולעובדם עיי"ש והנה מהראוי להתבונן באמת למה יהי' זה אסור ע"פ התורה אבל המשכיל יבין שזה היא כפירה דהנה שרי המלך כשמכבדין אותם ועובדים להם הוא דוקא חוץ להיכל המלך משא"כ לפני המלך בהיכלו כבוד אומר כלו רק להמלך לבדו ובאם אחד עובד ומכבד את השר לפני המלך הוה מורד במלך הלא תראה אורי' החתי נתחייב מיתה כשאמר לפני דוד ואדוני יואב וא"כ היוצר כל הוא אלקינו מלא כל הארץ כבודו לית אתר פנוי מיני' העובד את שרי' מורד במלכות ולפי"ז יונח לך דברי רז"ל כל המשמר שבת כהלכתו א"כ הוא לאות ולעדות שהוא ב"ן והש"י לו א"ב ע"כ אפי' עע"ז כדור אנוש (דייקא שמאמין באלקי עולם ד' רק שטועה לעבוד את הטבעיים) מוחלין לו דהקפידא על עובד כדור אנוש הוא משום דמיקרי מורד במלכות והנה המשמר שבת הוא הורא' שהש"י לו א"ב והוא לו בן ואב שמחל ע"כ כבודו מחל:

כלהמענג את השבת נותנין לו משאלות לבו. דקדק האלשיך ז"ל. דהל"ל כל המתענג בשבת. ותירץ דהנה אם יאמר האדם עונג שלו הוא שחוק וק"ר וטיולים ולדבר דברי הבאי ושאר עניינים לא טובים. אנן נמי נימא לו. אין אנו אחראין לענוגך כיון שהשבת אין לו עונג מזה ואין להשבת כבוד מזה ע"כ אמרו כל המענג את השבת עכ"ד והוא היפך מ"ש מר"ן מהרמ"א ז"ל בשלחנו דעמי הארץ שיש להם עונג מן סיפורי מעשיות מותר להם לדבר בהם בשבת וכמדומה שגם מרן ז"ל לא כתב זה רק להמליץ טוב על ישראל וללמד עליהם זכות. ובזה נבין אם תשוב משבת רגליך. היינו תשוב מן השבת רגילות שלך. היינו מה שאתה רגיל להתענג בנפשך הבהמיית בהבלי הזמן וטיולים. זה אינו מענייני עונג שבת. כי אין לשבת תענוג מזה רק. וקראת לשבת עונג. וכנ"ל:

אמרובת"ז לא תבערו אש וכו' ביום השבת היינו שלא לכעו"ס דכל מאן דכעיס כאילו אוקיד נורא דגיהנם והנה מקשים הלא הכעס אסור גם בימי החול ומאי אולמי' דשבת בזה. ונ"ל הקטן בזה דהנה בחול בלא זה הגיהנם דולק אבל בשבת נכבה אש הגיהנם וההוא גברא קא מדליקו ומעורר ח"ו עונשי גיהנם גם בשבת ועוד דהוה כאלו מדליק אש בשבת שהוא אב מלאכה:

והרבהחיד"א בכסא דוד דף י' ע"א כתב בשם קנה חכמה. דהנה השומר שבת אפילו עע"ז מוחלין לו. דהטעם הוא דבאותן האיברים שהאדם פגמן בעבירה מחויב לתקנן ע"י המצות והנה עע"ז כופר בכל התורה ופוגם בכל האיברין. וח"ו אין תקנה רק בעשיית כל המצות וזה קשה מאוד אבל מצות שבת שקל ככל התורה א"כ השומר שבת אפילו עע"ז מוחלין לנו והנה עבירה מכבה מצוה אבל מצות שבת אין מכבה אותה דהוה כשמר כל התורה אבל כל הכועס כאלו עע"ז א"כ כעס בשבת מכבה מצות השבת חלילה ע"כ באת אזהרה בפרטיית על האיסור כעס בשבת עכ"ד ובזה יש לבאר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת היינו השבת הוא כלל התשובה (וז"ש בכל מושבותיכם) דשמירת השבת הוא כאלו קיים המצות בכל האיברים שעשה בהם העבירו'. אבל כשמעביר אש הכעס ח"ו מכבה הכל ולא מהני סגולת השבת נ"ל:

אמרז"לבמדרש רבה אין ישראל נגאלין אלא בזכית השבת שנא' בתשובה ונחת תושעון עכ"ל. נ"ל פירושו היינו עשיית תשובה ביום הנחת והמניחה (או ע"י יום הנחת הוא התשובה ועי"ז) תושעון ונראה לומר הטעם. דכבר כתבנו כ"פ בשם הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה ובשם הגדולים והוא לקוח מן ספר"י דאין תשובה מועלת לגוים רק לישראל דנק' בנים והקב"ה למו אב ואב שמחל ע"כ כבודו מחול. משא"כ אומות העולם הקב"ה נקרא עליהם מלך (כי הם עבדים) ומלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול וע"כ גוי ששבת חייב מיתה דשבת נק' שרביט של מלך משא"כ ישראל בשבת בשרביטו. ואות היא בינו ית"ש ובינינו שאנחנו נקראים בנים וממילא מתקבלת תשובתינו. וימהר לגאלינו גאולת עולם ב"ב. ומעתה ממילא מובן לך המדרש הנ"ל בטוב טעם ודעת. וזה שכתבו גורי האריז"ל י"י מלך גאות לבש. אותיות גוא"ל שבת. מהראוי להתבונן מפני מה נרמז הדבר בתיבות גאות לבש (עמ"ש הרב מ' חיד"א זלה"ה) ונ"ל דהגאות אסור משום דאין משתמשין בשרביטו של מלך. דכתיב י"י מלך גאות לבש וכבר פירשתי בזה מימי חורפי. הא דאמרי רבנן כל המתייהר כאלו בא על כל עריות כולן. דטעם איסור העריות ג"כ משום דאין משתמשין בשרביטו של מלך. ועיין בברית מנוחה טעות דור המבול הבינו באורות העליונים משפיעים ומקבלים עיי"ש ובאמת זה אסור גם לבנים (דבנים רשאין להשתמש בשרביט האב) כי מה דאישתרי אישתרי. אבל מה שלא התיר הקב"ה הנה הוא הוה עלינו למלך ואין משתמשין וכו' (אח"ז בא לידי ספרי הרב החיד"א וראיתי ג"כ שכתב כן פי' הגמ' הנ"ל כדברי והנאני שכוונתי לדעת גדול כמוהו) ובאלה הדברים תבין למה נרמז. גוא"ל שב"ת בתיבות גאות לב"ש להורות דהגם שנית' לנו שבת לגאולה ע"י התשובה. והכל מטעם דאנחנו נק' בנים והקב"ה נק' עלינו אב עכ"ז איסור הגאוה במקומה עומדת והקב"ה נק' עלינו מלך י"י מלך גאות לבש וכ"כ הרב הגדול מ' חיד"א בשם גדול אחד. דלכך תיקן שלמה שניות. דכתיב ב' וישב שלמה על כסא י"י. והא קיי"ל במלך אין יושבין על כסאו ועל כרחך הוא מטעם דנק' בן וסד"א להתיר עריות ח"ו ע"כ תיקון גדר וסייג שניות לעריות:

ובזהיש לפרש מה שאנו אומרים בתפלות עשרת ימי תשובה. אבינ"ו מלכינו חטאנו לפניך. רצ"ל חטאנו לפניך במצות שנתת לנו ואתה נק' לנו אב. כגון שבת ותשובה. וחטאנו לפניך בעריות וגאות שאתה אסרת אותם עלינו להיותך נק' מלך. הבן הדבר:

אזתתענג על י"י והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך וכו' כי פי י"י דבר. יש לפרש על פי מ"ש בגמרא הכל מודים בשבת דבעינן לכ"ם להנות מן תענוגי העוה"ז דע"י השב"ת כל העולם הזה ג"כ לנו הוא להיות שאנחנו מצילים העול' כי הש"י לא ברא רק ששת ימים וברא השב"ת. ובראו בכח זה שע"י שומרי שב"ת. תחדש בכל פעם ויבראו עוד ששת ימים כ"ה בכ"ז ועידן. כ"ה בדברי הרב עיר וקדיש בעל אור החיים זצק"ל. וכתב עוד אלו יצוייר ח"ו באיזה זמן מן הזמנים שאין בעולם ח"ו שומר שבת. הי' חוזר העולם לתהו ובהו. וא"כ ל"ק האיך אנחנו נהנים מן העוה"ז. הלא יעקב ועשו חלקו העוה"ז והעוה"ב. ונפל הגורל של עוה"ב ליעקב. ועוה"ז הוא של עש"ו. והאיך אנחנו נהני' מן העולם הזה אבל הוא. הא קיי"ל להלכה בתורה שבע"פ. המציל מזוטו של ים ומשלילותו של נהר לעצמו הציל (כיון שהוא כבר במקום סכנה) ע"כ כיון שישראל מצילים בכל שב"ת את העול' מן הסכנה. לעצמם מצילים. וגם העוה"ז שלהם הם. ע"כ הכל מודים בשב"ת דבעינן לכ"ם. ליהנות מן העוה"ז וזה שתתפרש דברי הנביא אם תשוב משבת רגלך עשות וכו'. ורצ"ל תהי' שומר שבת. אז תענוגיך מן עוה"ז. כביכול מוטל על י"י לתרץ מה שיטעון עש"ו שעוה"ז גזול בידכם. אז תתענג על י"י. על. בסמוך היינו מקו"ם. שאתה עומד כביכול במקום י"י. כמו שהוא ית"ש ברא בששת ימים העולם ומלואה. כן אתה מעמיד שוב ששת ימים העולם ומלואו ע"כ והרכבתיך על במתי ארץ (עוה"ז) והאכלתיך נחלת יעקב אביך (היינו עוה"ב. שנפל לחלקו בהפילו הגורל עם עשו) וא"ת הרי עוה"ז לחלק עש"ו נפל ע"ז אמר כי פ"י ה' דבר רצ"ל הדין הזה מבואר בתור' שבע"פ המציל מזוטו של ים וכו'. לעצמו הציל. וא"כ הכל שלנו הוא. הבן הדבר:

עודאשוב אבאר לך. דברי חז"ל כל המשמר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלי מצרים. שנא' והאכלתיך נחלת יעקב אביך. לא כאברהם וכו' אלא כיעקב וכו' לבאר מהו הנחל' בלא מצרים (עמש"ל סי' י') ואומר לך ע"פ מה שנמצא. בפליאה. מפני מה ג' שמות בפשט' ואחד במהפך. מפני שחותמו של הקב"ה אמ"ת. והוא לפלא. ופירש הרב המקובל הקדוש. מהר"ש מאוסטרפלייע זצוק"ל. הי"ד. דהכוונה על ד' מילואי הוי' ב"ה שהם נק' בפי קבלת המקובלים. ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. והנה ג' שמות הראשונים הם בפשטא. היינו כפשוטו המספר הגדול קודם ואח"כ. הקטן במספר. דהיינו ע' קודם ואח"כ ב' וכן אינך. אבל שם הרביעי נק' שם ב"ן מספר המועט קודם ואחר כך. מספר המרוב' וחמר הטעם. מפני שחותמו של הקב"ה אמ"ת. והנה חותמו של הקב"ה אמ"ת מפני שתיב' אמ"ת הוא במ"ק ט' והנה ט' אם תכפול אותו כמה פעמים נשאר בכל פעם ט' דהיינו ב"פ ט' הוא ח"י. הוא ג"כ במ"ק ט' וכן ג"פ ט' הוא ך"ז הוא ג"כ במ"ק ט' וכן עד לעולם (וזהו לדעת שפת אמ"ת תכון לעד) והנה אלו הג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ג"כ כל אחד במ"ק ט'. אבל שם הרביעי הוא רק ז' במ"ק. ע"כ קוראין אותו ב"ן. והנה ידוע דמנצפ"ך פשוטים המה אחר אות ת' ך' הוא ת"ק. ס' הוא ת"ר. ן'. הוא ת"ש ממילא כשאנחנו קוראים ב"ן הנה באת ן' פשוטה בסוף תיבה והיא מספר ת"ש. א"כ גם מספר שם ב"ן במ"ק יהי' ט' כמו תיבת אמ"ת שהוא חותמו של הקב"ה. עכ"ד והנה מדת אמ"ת ניתן ליעק"ב כדכתיב תתן אמ"ת ליעק"ב. והוא נחלה בלי מצרים כידוע למקובלי' ותיבת אמ"ת הוא ראש תוך סוף באלפא ביתא. כידוע והנה המשמר שבת כהלכתו. הנה שב"ת. הוא ג"כ במייק ט' כמו. אמ"ת שהוא נחלה בלאמצרים שאין לו גבול במספר הכפל לעולמי עד א"כ המשמר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלא מצרים כיעקב שניתן לו מדת אמ"ת שהוא נחלה בלא מצרים:

כתיבבפ' המן. ויה"י ביום הששי לקטו לחם משנה וכו' הנה מהראוי להתבונן. ויה"י לישנה דצערא מה הוא והנראה ע"פ מ"ש בזו"ח במדרש הנעלם בראשית. דף כ"ב ע"א. וז"ל ר' פפא אמר. אפילו הרשעים שבגיהנם מוכתרים הם ביום השבת. ושוקטין ונוחין דאמר ר"ה אין לך רשע מישראל שאין לו מע"ט דמעליא להו לעלמא דאתי. ואימתי מעליא להו ביום השב' להיות כולם מוכתרי' בכתר שבת א"ר יוסי וכי הרשעים שחללו שבת בפרהסיא. יש להם מעלה בכתר שב"ת. א"ל אין. דהא תנן. ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה כך נידונים הרשעים ביום הששי משנה. להרויח להם ביום השבת. כי יום שבת נק' שלם ולא נגרע לפיכך אינו נגרע מהטוב וההנא' שבו בין לצדיקים בין לרשעים עכ"ל היוצא לנו מזה שאפילו הרשעים שחללו שבת בפרהסיא. יש להם מן הטוב וההנאה בשבת. רק שמענשים אותם בערב שבת. בכפלים. והוא ההכנה שעושה. ערב שבת לשבת. כי ע"י העונש הזה הם ברווחה ביום השבת. וזהו שנרמז ויה"י ביום הששי (לישנא דצערא. כי נשמע מהמעשה הזאת שלקטו לחם משנה בע"ש. הנה נשמע שהרשעים. נענשים. משנה בע"ש ועמך כולם צדיקים):

כלהמענג את השב"ת נותנים לו משאלות לב"ו וכו' עיין מ"ש במאמרי חדש מרחשוון. נק' ירח בו"ל ראש התורה וסופה ואמצעה. והבאתי שם ע"פ מדרשיה' ז"ל אשר בחדש הזה הוא המקווה שיהי' חינוך הבית לעתיד ב"ב והבנין ההוא יהי' כנגד יעק"ב שקראו בי"ת. כענין שאמרז"ל לא כאברה' שקראו הר (הוא בנין בית א' ולא כיצחק שקראו שדה (הוא בנין בית ב') אלא כיעקב שקראו בי"ת הוא בנין בית המקווה ב"ב שהוא יהי' קיים לעד) ולפי מ"ש מדבריהם ז"ל: החינוך יהי' במרחשון. נק' בו"ל. רא"ש תו"ך סו"ף התורה. והוא ענין תתן אמ"ת ליעק"ב אמ"ת ראש תוך סוף. הא"ב והנה כתיב בענג שבת. אז תתענג על ד' וכו'. והאכלתיך נחלת יעקב אביך. היינו ג"כ אשר יזכה לבנין הבית המקווה אשר נקרא לו נחלת יעק"ב כיעקב שקראו בית. וז"ש בי"ת יעקב לכו ונלכה באור ד' הנה התבונן בזה כל המענג את השב"ת נותנים לו משאלות לב"ו. היינו משאלות חדש בו"ל. שהוא שומר ומצפה מתי יהי' בו יום המקווה בחינוך הבית לעתיד ב"ב. אשר הוא נחלת יעק"ב אשר הוא כולל כל הבתים ראשי תוך סוף הבן הדברים ואם תרצה לרוות צמאונך בהתרחבות העניינים עיין במאמרי מרחשון: