Bnei Yissaschar, Sivan
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
צירוףהוי' של החדש הזה הוא יוה"ה יוצא מפסוק ידות ולצלע המשכן השנית. ר"ת הצירוף נ"ל. ומזה יובן לך דקדוק במקראי קדש בחדש השלישי לצאת ב"י וכו' ביום הז"ה באו וכו' הנה ביום הז"ה משמע לשלול זמן אחר רק יום הזה היה מוכן לכך. אבל להיות לקבלת התורה נצטוו היו נכונים וכו' אל תגשו אל אשה. והנה הו"י' השולטת בחדש הזה כביכול אותיות הדכורין לבד ואותיות הנוק' לבד. וזהו ביום הזה דייקא היום הזה מסוגל לקבלת התורה היינו ההכנה לקבלת התורה שמתחיל להאיר הצירוף הנ"ל ואי"ה יתבארו פנים אחרים בפסוק:
בספריצירה המליך אות ז' בהילוך וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם תאומים בעולם וסיון בשנה ורגל שמאל בנפש זו"נ עכ"ל הנה לפי"ז תבין ג"כ דקדוק ביום הז"ה להיות היום הזה המליך אות ז' בהילוך ע"כ ביום הזה דייקא בא"ו בהלוך אל התורה כי יום הזה מסוגל לכך:
וירצהעוד ביום הזה מתחיל שליטת מזל תאומים ע"כ ביום הזה דייקא נעשו עם הקודש באחדות עם קונם כביכול כתאומים וכן בינם לבין עצמם ויחן שם ישראל. ולשון יחיד כאיש אחד חבירים. ועפ"י האמור בזהר תומי"ם חסר בגימ' מלכות. הבן:
תרגוםהמיוחס ליונתן ביומא הדין בח"ד לירח"א. הנה מי ביקש זאת מידו כיון שאינו מבואר בפסוק נראה דבא לדייק ג"כ תיבות ביום הזה שהי' באחד לחדש והוא ברמ"ז עפ"י דברי הזהר דכתב בחדש השלישי דשליט בי' אוריא"ל והנה באחד לחדש בגי' זה"ו מלאך אוריאל:
ויתפרשעוד עפ"י דברי ספר יצירה הנה סיון נברא באות ז' והנה ניתנה התורה ע"י משה דור הז' מן אברהם ראש היחוס. אברהם יצחק יעקב. לוי. קהת. עמרם מש"ה וכן מבריאת עולם נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים והנה באו הרשעים וסילקו את השכינה עד לערבות והנה באו אח"כ הצדיקים מדור אל דור עד שהורידו את השכינה מערבות אל עוה"ז ירידה הז' והנה החדש הזה שליטת הז' דייקא מסוגל לזה ע"כ ביום הז"ה דייקא. באו וכו':
ועודאבאר לך ביום הזה דייקא תנו רבנן בפרקין בס' יצירה המליך את ה' וכו' וצר בהם טלה בעולם וניסן בשנה ורגל ימין בנפש זו"נ וכאן בסיון הוא כמבואר לעיל המליך אות ז' בהילוך וכו' וצר בהם תאומים בעולם וסיו"ן בשנה ורגל שמאל בנפש זו"נ עכ"ל. והנה א"א להלוך ברגל אחד והנה בחדש ניסן כשנגאלו אבותינו ממצרים ניתקן בחי' רגל ימין ועדיין לא נק' הליכה כי א"א לילך ברגל אחד ואח"כ בסיון כשניתקן בחי' רגל שמאל אז היו מוכנים לקבוע הלכות. הליכות עולם ע"כ ביום הז"ה דייק' באו וכו' כשכבר ניתקן מה שנבר' באות ז' היינו רגל השמאל. ומה שנברא באות ה' היינו רגל ימין אז בא"ו בהליכה (וזה שורש תיבת ב"א מה שהיה בהתחלה א' רק רגל א' נתהוו' ב') וזהו ביום הז"ה באו כשכב' נשלמו הז' וה':
ובזהאפתח אנא פתחא לנפשאי להבין במעט קט מה שסיפרו לנו רז"ל. בההוא גר שבא להתגייר ואמר למדני כל התורה כולה על רגל אחד. דהנה זכור תזכור את אשר כתבתי לך שלישים בענין וספרתם לכם ממחרת השבת וכו' דהנה באה הקבלה לנו ממחרת יומא טבא והנה נתפקרו עי"ז האפיקורסים ולמה לן כל הצער הזה הלא טוב הי' שיהי' הדבר מבואר בתורה ולמה קרא' התו' ליו"ט הראשון של פסח בשם שבת. וגם בכ"מ נדרש תיבת לכם כגון לכם ולא הגזול. לכם להנאתכם. וכאן וספרתם לכם מה נדרוש בי' והנה כבר מבואר הדבר אצלינו באריכות דהנה בעת צאתינו מאמ"צ הי' הדבר בחיפזון שלא ע"י מעשינו והנה הי' לישראל התגלות האורות העליונים והשגת העליונים אשר זאת היא עיקר התור"ה. אבל להיות שהי' הדבר שלא ע"י מעשינו לא נשאר הדבר בקיום עד שנשתהו מ"ט יום והלכו בכל יום ממדריג' למדריגה בהשגה והכנה דרבה עד שנשתלמ' שיעור קומתן בהשג' ע"י מעשיהם ותשוקתם והשתדלותם ואז היו ראויין מן הדין אל התורה. הנה ההשגות שהשיגו בצאתם ממצרים הוא נקרא תורת חסד ואח"כ בשעת מתן תורתינו. תורה מפי הגבורה שמענו (אחת דבר אלקים שתים זו שמענו כי ע"ז לאלקים ולך י"י החסד וכו' הבן) וכ"ה בכל שנה ושנה. ביו"ט הראשון של פסח מאירין לישראל כל הדרגין והאורו' העליונים אבל הוא שלא ע"י מעשינו ונק' תורת חסד וזה לא נשאר לנו בקיום. וצונו הש"י וספרתם לכם לעצמיכם להנאתכם ולטובתכם וסופרין יום אחר יום וניתוסף לנו בכל זמן מוחין אחרים עד השתלמות שיעור קומה ע"י מעשינו ואז ראויים אנחנו לקבל התורה מפי הגבורה (מצד הדין) ע"י מעשינו וזה שקראה התורה ליו"ט הראשון של פסח בשם שבת דהחילוק הוא בין שבת ליו"ט. דבשבת כתיב קדש היא לכם רצ"ל הקדו"ש העליון (מוחין דחכמה) נשפע אפי' שלא ע"י מעשינו רק שהוא מתנה מאת הש"י לישראל עם קרובו כמשארז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושב"ת שמה. ע"כ שבת קבועה וקיימת וא"צ לקדושת ב"ד. ע"כ אין אנו מברכין מקדש ישראל והשבת רק מקדש השבת משא"כ יו"ט נקרא מקרא קודש שאנחנו קוראין ומזמנין את הקדש ע"י מעשינו וע"כ קדושת יו"ט תלוי בקידוש ב"ד ע"כ מברכין מקדש ישראל והזמנים. ישראל דקדשונהו לזמנים והנה לענין זה מעלת יום ראשון של חג הפסח יש לו מעלת השב"ת שהשגות הנשפעות לנו והמוחין לקבלת התורה הנה הוא בדרך מתנה תורת חסד ושלא ע"י מעשינו. ע"כ לא נשאר לנו הדבר בקיום וצריכין אנו לספור יום אחר יום במצות הש"י להשתלם שיעור קומתינו ע"י מעשינו ע"כ בכדי להודיע לנו טעם למצות הספיר' אמרה התורה וספרתם לכם להנאתכם ולטובתכם שיבואו המוחין לכם ע"י מעשיכם ולמה כזאת להיות שהיא ממחרת השבת. הגם שכבר היה לכם שלימות המוחין ביום הראשון של פסח זה לא נשאר לקיום שהוא כעין פעולת שבת שהיא שלא ע"י מעשיכם:
והנהעפי"ז ביארנו ג"כ הפסוק והי' היום הז"ה לכם לזכרו"ן וכו' הנה לא אמר זכו"ר את היום הזה או וזכרתם וכו' רק והיה היום הזה לכם לזכרון. דמשמע דהיו"ם הז"ה יהי' לכם פעולה לזכרון ופירשנו בזה דהנה קשה על מה עשה י"י ככה שיהי' הארת פעולת המוחין והדרגין להשכלת התור"ה נעשים כאחד יחד ביו"ט הראשון של פס"ח ולא יהי' קיום להארה ההוא עד אשר נתחיל מחדש לספור יום אחר יום ונקבל בכ"י הארה מחדש עד אשר נשלים שיעור קומה לקבלת התור"ה ע"י מעשינו א"כ כל הארת יום ראשון של פסח הוא לריק ח"ו ועל מה עשה הש"י ככה. ופירשנו בזה דהוא ע"ד שאמר רז"ל דהנשמ' בבואה אל עוה"ז ועודנה בעיבור במעי האם מלמדין אות' כל התור"ה כולה וכשבא הזמן שיצא העיבור לאויר העולם בא מלאך וסטרו. ומשכחין ממנו כל התורה והנה ע"ז ג"כ הקושיא כנ"ל למה מלמדין אותו ח"ו לריק. ומשכחין ממנו אח"כ אבל הוא דהנה זא"ת התור"ה הנה היא נעלמת מעיני כל חי ואין מבוא לאנוש עלי אדמה בארציות להשיג ממנה אפי' מעט קט זולת בסיוע ועזר אלקי. כי הוא אמר ויהי ומי יאמר לו מה תעשה. והנה אם הוא פעולת אלקי עולם אין מבוא לשכר ועונש. כיון שהוא דבר ההכרחי בגזירת היוצר בראשית. ע"כ משכחין ממנו כל התור"ה כולה בבואו אל העולם כדי שיסגל ידיעת התור"ה אח"כ מרצונו ביגיעה ובחיר"ה בדעת שלימה. ופעולת הלימוד שמלמדין אותו כל התור"ה במעי אמ"ו מהני שתשאר בו חקוקה בכח העזר האלהי כדי שיהי' יכול בארציות להוציא מן הכח אל הפועל. ובאם לא הי' לו מציאות התור"ה בכח אין מבוא לבוא לנגוע בקצה עניני התור"ה בעוה"ז כדמיון שא"א לדגי הים שכל מציאת חיותם במים שיהיו יכולים להשתדל ביגיעה לפרוח באויר כעוף השמים ויותר מזה המשל כפלי כפלים לאין משער המשכיל יבין אבל כיון שנחקק בו בעזר אלהי רוחניות התור"ה הגם שמשכחין ממנו מטעם הנ"ל. עכ"ז נשאר הדבר אצלו בכח וע"י יגיעתו יכול להוציא הדבר מן הכח אל הפועל והוא כדמיון בן אדם שראה איזה דבר ונשכח ממנו זמן רב עכ"ז בעת שראה הדבר נחקק בכח הזכרו"ן ובמעט קט עלי השתדלות יזכור כך וכך הי' המעשה. כ"ה הענין הנרצ' מה שמלמדין לאדם כל התור"ה קודם בואו לעולם הגם שמשכחין ממנו בכדי שיבוא לו הענין ביגיעה ע"י בחירתו אבל להיות שהוא מן הנמנע זולת בעזר אלקי. הנה כיון שנשאר אצלו בכח הזכרו"ן הנה ע"י יגיעתו והשתדלותו יוכל להמציא הדבר מן הכח אל הפועל:
והנהכמו שזה הענין הוא בפרטו' נשמת הישראלי בתולדתו כ"ה הענין בכללות הכנסי' הקדושה בעסק קבלת התורה המתחדשת בכל שנה ושנה. כפי המקום והזמן לפי כחם וחילם. הנה כל הדרגין באים ביום א' דפסח שלא ע"י מעשינו. והנה אין להם קיום ומצטרכים להשתדל להשיג הדבר יום אחר יום בהשתדלו' ע"י מעשינו והנה מה שבאי' המוחין ביום א' דפסח ג"ז לא לריק כי מן הצורך הוא שיהי' הדבר נשאר נחקק בכח הזכרו"ן בכדי שיהיה יכולת בידינו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל וזהו הפי' לפי"ז והי' היום הזה לכם לזכרו"ן היינו פעולת היום הזה הגם שלא נשאר לקיום עכ"ז סגולתו לכם הוא לזכרו"ן הבן:
והנהלפי"ז הלא תוכל להבין אשר ב' הענינים הם הנצרכי' לקבלת התור"ה. ענין האחד הנעשה בכח האלקי להשאיר בנפש חקיקה וכח בכדי שיהיה מציאו' לנפש להמציא מן הכח אל הפועל. והוא הענין הנעשה דרך דילוג ופסיחה שלא כסדר המדריגה רק כח אלקי עולם והוא בחינת רג"ל ימי"ן. והענין השני הנעשה ע"י מעשינו כסדר המדריגה והוא בחי' רג"ל שמא"ל וא"כ התורה ניקנית בב' רגלי"ם. והוא ב' רגלי"ם פס"ח ושבועות. ומיצרך צריכי כמ"ש לך הגה רג"ל בגי' באהב"ה בירא"ה הארכתי במ"א: והן הנה ב' בחי' אהב"ה וירא"ה הנצרכין לתרין גדפין אל התורה ע"כ אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא דהנה מתחל' היא תורת חס"ד הניתנת בלא איתערותא דלתתא. הוא בחי' אהב"ה. והבחינה האחרת הנעשית ע"י מעשינו בגבול ומדה מדריגה אחר מדריגה הוא בחי' ירא"ה דבר המצמצם בקצה וגבול ומדה. ועתה תתבונן דברי הגר שאמר גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רג"ל אח"ד כי למה לי רג"ל הראשון כיון שהוא דבר שאינו מתקיים כמש"ל והשיב לו דעלך סני לחברך לא תעביד שהיא מצות ואהבת לרעך (רעך וריע אביך) כמוך. שהוא בחי' אהבת הש"י לישראל (כמו שישראל מצווין על אהבתו ית"ש) נחן להם זאת התורה תחילה בבחי' חס"ד ואהב"ה בכדי שיהיו יכולין אח"כ להוציא מן הכח אל הפועל את התור"ה בגבול ומדה בחי' צמצום וירא"ה כל ימי עולם. וזהו לבעבור נסו"ת אתכם בא האלקים (נסו"ת היינו לשון הגבהה וקרבות הוא האהב"ה ובעבור תהי' יראת"ו הוא הורא"ה הבן הדבר מה שא"א לפרט בכתב:
בחדשהשלישי לצאת ב"י מאמ"צ ביו"ם הזה וכו' הנה אפרש לך עוד מה ביו"ם הז"ה דייקא (ולא אמר באחד לחדש השלישי וכו' באו וכו' והנה הגם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו יתפרש הדבר ברמז וע"י הרמז יובן דקדוק הפשט. ואומר. הנה ידוע ג' בחי' הם בהארת עולמות עליונים נק' בפי המקובלים (לשבר את האזן) עיבו"ר. יניק"ה ומוחי"ן (מבואר הדבר להבאים בסוד י"י) והנה כמו כן גדלות נשמות ישראל יש בהם ג' בחי' אלו. והנה ידוע דזאת התור"ה הניתנה למורשה מחויבים אנחנו לקיימה בכל חלקי מצותי' במחשב"ה דבו"ר. ומעש"ה. המעש"ה הוא עשיית המצות בגשמיות עשי' ממש כציצית ותפילין ולולב וכיוצא. והנה חלק המעשה בלבד בזולת דבו"ר ומחשב"ה (לדעתי) נק' רק בחי' עיבו"ר. כמו העיבור בהתגלות וחידוש ראשון שיצא מן הכח אל הפועל לתתהוות עיבו"ר עצמים בבטן המלאה אין לו בחי' דבו"ר כי הפה סתום (ומכש"כ שלא יצוייר בו מחשב"ה) רק מעש"ה יש לו כי יש לו תנוע' באיבריו גם במעי אמו וחלק הדבו"ר בהצטרפו עם המעש"ה נק' בחי' יניק"ה. כמו הילד אחר השתלמות ימי העיבו"ר נפתח פה הסתום וע"י היניק"ה מעט מעט מתחיל לדבר והוא חידוש ב'. ובהצטרף לדבו"ר ומעש"ה גם חלק המחשב"ה זה נק' מוחי"ן כמו התינוק הגם שמתחיל לדבר עכ"ז אינו יודע לישא וליתן ולשאול ולהשיב כהוגן עד שישתלמו מוחותיו בגדלות והוא חידוש ג'. וזהו המרומז לדעתי בחדש השלישי (רצ"ל בחידוש השלישי) לצאת ב"י מאמ"צ (ממיצר ים מאין ליש כנודע אז) ביו"ם הז"ה (דייקא) באו מדבר סיני (לקבלת התור"ה) והנה הוא הרמז לכ"א בכל עת ובכ"ז לא ישתלם בקבלת התור"ה עד יושלמו בו ג' חידושים הללו מחשבה דבור ומעשה (מעשה דבור מחשבה) ומעשה שהי' כך הי' לא במקרה נפל רק לבעבור זה עשה היוצר כל סיבב שתהיה נתינת התור' במעמד הנכבד בחד"ש השליש"י דייקא שנשתלמו בבחי' מעש"ה דבו"ר מחשב"ה הוא בחי' נפ"ש רו"ח נשמ"ה. עשי'. מצד הנפ"ש ומשכנה בכב"ד אצל השוקים (בחי' נה"י) שהם נק' כלי המעשה (כמשארז"ל כלי המעש' גומרים) דבו"ר מצד הרו"ח רוח ממללא ומשכנו בל"ב אשר שם ה' כנפי ריאה שמהם יוצא הדיבו"ר לה' מוצאות הפ"ה והוא נתון סמוך לזרועות (בחי' חג"ת) מחשב"ה. מצד הנשמה הנתונה במוח תלת חללי גולגלתא (בחי' חב"ד) ומעתה בין תבין את אשר לפניך אם בעל נפש אתה שנתינ' התור"ה היתה בפעם ג' כי תיכף במצרים ניתן להם מצות מעשיות. ובפעם הב' שב"ת ודינים וכיבוד או"א במרה איפקוד. וזאת התורה בשלימותא בפעם שליש"י ניתנה למורשה לקהלת יעקב שלישי לאבות וזהו הנרצה בההוא דשאיל שאילתא וכו' ובההוא דפתח ואמר בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי (היינו בפעם השלישי דייקא ניתנה בשלימות) בירח' תליתאי (בחדש השלישי כנ"ל) לעם תליתאי (מורשה קהלת יעקב שלישי לאבו') וגם לעם תליתאי שיש להם נפ"ש רו"ח ונשמ"ה כנ"ל הבן הדבר:
ואומרעוד דקדוק ביו"ם הזה. דייקא. עפ"י מה שדרשו בפסיקתא רבתי פ' ך' וז"ל למה ניתנה תורה בסיו"ן ולא בשאר ירחים. למה"ד למלך שעשה חופה לבתו. ואמר אדם אחד מגדולי המלך נאה לה לבת המלך להרכיבה על הפי"ל כשהיא יושבת באפריון. ולסלסלה בכל גדולי מלכות ענה אחד ואמר פי"ל גבוה ואין לה הדר. ויש לה יופי (להכלה ע"כ צריכין להדרה) ונאה להרכיבה על הסו"ס. ולהראות יפי' בכל גדולי המלכות. ענה אדם אחד פי"ל גבוה. וסוס נא"ה (נ"ל באפשר צ"ל גא"ה) ואין להם פה לדבר וידים לספוק ורגלים לרקוד: ולהרכיב"ה ע"ל כתפי"ם צ"ל מהראוי הוא להרכיב"ה על כתפי"ם) להראות את יופי'. כך הקב"ה. לא נתן התור"ה. לא בניס"ן ולא באיי"ר. מפני שמזל ניסן טל"ה (לפי המשל שהמשילו לפי"ל. שהוא גבוה דהנה מזל טלה הגבוה שבמזלות. ובאם תנתן התורה במזל טל"ה. יסברו שהתור' צריכה לגבהות המזלות) ומזל איי"ר שור (לפי המשל המשילו לסו"ס שהוא נאה (או גא"ה) ומזל שור. באייר מצמיח זיזוא לאילני. וצמחים ופרחים והוא עת צאת המלכים המתגאים. ובאם היה נותן התור' במזל שור. יסברו שהתורה צריכה לנוי הטבעיים הגלגלים ולרוממותם) אין נאה להם לקלס ולשבח. לכך נתן הקב"ה התור"ה בסיו"ן. מפני שמזל סיו"ן תאומים. ותאומים אדם הוא. ואדם יש לו פה לדבר וידים לספוק ורגלים לרקד עכ"ל. הרי שלך לפניך. אמרה התורה. ביו"ם הז"ה דייק' בר"ח סיון שאז התחילה זמן שליטת תאומי"ם. צורת אד"ם אז באו מדבר סיני (והנה לכ"ע בשבת ניתנה תורה. הנה במז"ל סיו"ן תאומי"ם בגימ' שב"ת) ומעתה תבין ג"כ מ"ש בגמ' בריך רחמנ' דיהיב לן אוריין תליתאי וכו'. בירחא תליתא"י. ולכאורה מהו המעלה בירחא תליתאי ולפי המדרש הנ"ל יתכן. שהמתין הקב"ה ב' חדשים הראשוני' מעת צאתם ממצרים. ניס"ן ואיי"ר ולא נתן להם את התור' מפני שמזלם לא תאר אדם לו עד בא ירחא תליתאי. שמזלו. צורת אדם. שיש לו ג' מעלות פ"ה לדבר וידי"ם לספוק ורגלים לרקד:
בחודשהשלישי וכו' לצאת בני ישראל. ביום הזה וכו' ביו"ם הז"ה דייקא כנ"ל. ואח"כ אומר ויחן שם ישראל. לא אמר בני ישראל. נראה לבאר ג"כ עפ"י הפסיקת"א רבתי פ' ך' וז"ל מפני מה ברא הקב"ה (את העולם) בניס"ן. ולא בראו באיי"ר (נ"ל מה דהקש' דוקא על איי"ר דייקא. דהנס עפ"י ספר יצירה. חדש ניס"ן צר באות ה' והוא אות מן שם הנכבד. וחדש איי"ר צר באות ו' והוא ג"כ אות מן שם הנכבד) לפי שבשעת שברא הקב"ה את העולם. א"ל לשר החש"ך סור מלפני מפני שאני מבקש את העולם לבראות באור"ה וכו' באותה שעה אמר הקב"ה. שר חשך סור מלפני ואם אין אתה סר מלפני אני גוער בך שאני מבקש לבראות את עולמי באור"ה (עיין בס' צדה לדרך. מזל טלה הוא א"ש ואש הוא להאיר). (א"ל) ואחר האורה מה אתה בורא א"ל חש"ך (עיין בס' הנ"ל מזל שו"ר. הוא מן בחי' יסוד הארץ שהוא חש"ך כמד"א והארץ היתה תהו ובהו וחש"ך) ואחר החשך מה אתה בורא א"ל תאומי"ם. ומפני מה אתה בורא תאומים. שעתיד לראות (נ"ל שצ"ל להיו"ת) אדם באו"ר ובחש"ך מפני שמזל תאומים אדם עכ"ל. נ"ל לבאר. דהנה מזל תאומי"ם. הוא תאר אד"ם. והנה דרשו חז"ל על ישרא"ל אתם קרויים אד"ם והנה ישרא"ל בגימ' או"ר וחש"ך. ע"כ המזל השלישי הכולל או"ר וחש"ך. והוא אדם. הוא תאומי"ם. אור וחש"ך. והנה ישראל מברכין בכל יום יוצר או"ר ובורא חש"ך. היינו ג"כ ב' המזלות של ניס"ן איי"ר טל"ה שו"ר. ואח"כ עושה שלו"ם ע"י בריא' המזל השלישי תאומי"ם תואר אד"ם לו שהוא ישראל שנק' אד"ם והוא כולל או"ר וחש"ך. ומעתה בין והתבונן ג"כ אומרו בחדש השלישי ביו"ם הז"ה דייקא. בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי וכו' בירחא תליתאי. דייקא הכולל או"ר וחש"ך ע"כ אמר ויחן שם ישרא"ל דייקא שם ישרא"ל הכולל בשמו או"ר וחש"ך ועושה שלום. וזהו שאמרו בסיום התור' שבע"פ. לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישרא"ל אלא השלו"ם. שנא' י"י ע"ז לעמו יתן (אין ע"ז אלא תור"ה) י"י יברך את עמו בשלום ע"כ נתן להם את התור"ה. בירחא תליתאי תאומי"ם. או"ר וחש"ך. בגימ' ישרא"ל. תליתאי לאבהן ( המשכיל ע"ד יבין הענין ג"כ בראשית מלכותו של ישראל. דהנה מלכות דוד הבא מן יהוד"ה הוא בבחי' אות ה' מן שם הנכבד אשר צר באות ה' חדש ניס"ן. ומלכות שאול. הנה יהונת"ן בנו הי' בו נשמת משיח בן יוסף הוא בחי' אות ו' מן השם אשר נוצר בו חדש איי"ר. והנה שניהם בחי' או"ר וחש"ך. ונעשה השלום הגדול בכריתת ברית ביניהם. והנה תתבונן גם זה יהונתן ודו"ד ג"כ בגימ' ישרא"ל. או"ר וחש"ך. אכ"מ):