מאמר מגילת רות

אטעיםלך עוד מילתא בטעמא לקריאת המגלה הזאת מגלת רות בחג העצרת עיין בס' קדושת לוי ועיין בס' תבואות שור כתב דהנה קיי"ל דוד המלך נפטר בעצרת. וקיי"ל דהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום אל יום. וא"כ ודאי נולד דוד ג"כ בעצרת ע"כ קורין השתלשלות יחוסו בעצרת הוא יום הולדו עכ"ד. והנה אעפ"כ טעמא בעי מה לנו לזה שנולד בעצרת וכי קרינן תולדות כל הצדיקים ביום הולדת אותם. ונ"ל דאיתא בזוה"ק תורה דא תורה שבכתב. תו"ר דא תורה שבע"פ ת"ר הוא רות מילוי אדני בסוד הכתוב ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת. כח אדני היינו המילוי שהוא בכח באותיות כאשר דברת היינו שהוא בגימ' דברת (מנין תו"ר רו"ת) סוד תורה שבע"פ בדבור. והדבור הוא במלכות. דבר מלך שלטון ואלי' אמר מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה א"כ סוד מלכות בית דוד ה"ס תורה שבע"פ יצא מן רות. תו"ר מילוי אדני דינא דמלכותא סוד דברת רות. ע"כ נולד דוד סוד תורה שבע"פ בשבועות ביום מתן תורה שבכתב לקשר תורה שבכתב עם תורה שבע"פ יחודא שלים. ע"כ קורין מגלת רות תו"ר תורה שבע"פ ביום תת מתן תורה שבכתב. הבן:

ישלםי"י פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם י"י אלהי ישראל. קשה מאי משכורתך שלימה וכי ס"ד שהש"י מחסיר ח"ו שכר המשכורת עד שהוצרך בועז להתפלל עלי' שישלם לה הש"י המשכורת ולא יוחסר. והנראה עפ"י דברי רבותינו הפוסקים דרמו שמעתתא אהדדי. היינו הא דקיי"ל להלכה עבד עברי חלה ג' ועבד ג' אינו חייב להשלים ובפועל ושכיר שנאנס במקצת זמן השכירות אינו נוטל שכרו אלא כפי זמן השכירות שפעל ועבד. ותירץ מהר"מ דשאני עבד עברי שקיבל שכרו מקודם. משא"כ שכירות הפועל אינה משתלמת אלא לבסוף. כתב הרב הגדול מ' חידא זלה"ה בס' כסא דוד דלפי"ז צדיקים הם פועלים ושכירותן אינה משתלמת אלא לבסוף (היום לעשותם ומחר לקבל שכרם) וכענין שדרשו חז"ל יצא אדם לפעלו וכו' יצאו הצדיקים לקבל שכרם (כפועל) הנה כפי הדין כל הימים שנאנסו ולא יכלו לפעול פעולת עבודתם אינו מגיע להם שכר עפ"י הדין. והש"י אלקי ישראל משלים פעלם במילוי ברוב טובו וחסדו כאילו עבדו בפועל ממש (וכענין שאמרו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה). עכ"ד הרב הנ"ל בקצת תוס' ביאור שהוספנו ובזה יתפרש לך ברכת בוע"ז לרות ישלם ה' פעלך. (הגם שהאדם הוא רק כפועל עכ"ז) ותהי משכרתך שלימה (גם בעד הימים שהיית אונס) מעם י"י אלקי ישראל (שהוא ית"ש נוהג כך עם ישראל כנ"ל) ודוק:

ועפ"יהדברים האלה יתפרש לך הפסוק מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. הנה אומרו נגד בני אדם אינו מובן. ולדרכינו יתפרש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (היינו יראי י"י וחושבו שמו אפי' חושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. והוא אינו מצד הדין רק מן מדת רב טוב. כי מצד הדין. הדין הוא כפועל. כי אגורי דיממא אנן. ובפועל לא שייך טענת אונס. וז"ש) פעלת (היינו אתה משלם שכר הפועל) לחוסים בך (והדין הזה הוא) נגד בני אדם (היינו שהוא ניגוד להדין הנוהג בבני אדם כי הדין הנוהג בבני אדם הנה שכירות הפועל אינו משתלם אלא לבסוף ואין כאן טענת אונס אבל הש"י מתנהג עם ישראל במדת רב טוב. והבן בזה מה שאמרו בגמ' בפועלים ששיברו חבית יין ושקל הבעה"ב גלומייהו אתו לקמיה דר' וא"ל הב להו גלימייהו א"ל דינא הכי. א"ל אין למען תלך בדרך טובים ואח"כ א"ל הב להו אגרייהו א"ל דינא הכי א"ל אין. ואורחות צדיקים תשמור. דלכאורה כיון דשאל דינא הכ"י הל"ל לאו. אבל הוא למען תלך בדרך טובים ואורחות וכו' והוא השיב אין. ולפי הנ"ל יתכן דאמר ליה אין. שהדין הוא כן בגבהי מרומים אצל הש"י מצד מדת רב טובך א"כ כיון שנצטוינו והלכת בדרכיו מהראוי להצדיק ג"כ לעשות כן וזהו למען תלך בדרך טובים. כענין שהש"י מתנהג במדת ר"ב טוב:

וכיוןשבא לידינו הפסוק הזה נימא בי' מלתא אחריתי. והנה יתפרש עפ"י פסק הרמב"ם. המחייב א"ע לחבירו בדבר שאינו קצוב אעפ"י שקנו מידו לא נשתעבד. והנה שכר המצות הוא דבר שאינו קצוב וכמ"ש הרמב"ם שהוא במשקל אל דעות וכתיב אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותי' וכו' ולפי"ז י"ל ח"ו שהשכר שהבטיח הש"י אינו בטוח שישתלם בודאי כיון שעפ"י דיני התורה הוא דבר שאינו קצוב רק הקב"ה נותן לכאו"א כפי מה שיראה ללבב. ושנים שאכלו את הפסח וכו' והנה אעפי"כ הש"י הבטיח בתורתו והיה עקב תשמעון וכו' ושמר י"א לך את הברית ואת החסד וכו' וז"ש מהרב טובך אשר צפנת ליראך (הגם שהוא דבר הצפון ומכוס' מעין כל חי. לא נודע שיעורו. ואין לו קצבה. הנה) פעלת לחוסים בך נגד בני אדם היינו שהוא ניגוד להדין הנהוג בבני אדם עפ"י דעת הרמב"ם שבדבר שאינו קצוב אינו מתחייב. והש"י מבטיח לשלם הבן:

ובזהיתפרש ג"כ הפסוק. ולך י"י החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו הנה הקושיא מפורסמת כיון שמשלם רק כמעשהו מהו החסד. ולפ דברינו הנ"ל יתפרש ולך י"י החסד כי אתה תשלם לאיש (היינו לכל א' וא') כמעשהו ואין דומה עשיית זה האיש לעשיית חבירו הגם שהוא מפעל אחד וא"כ אין כאן דבר קצוב ואין חיוב תשלומין מצד משפטי' ודיני התורה אבל הוא מצד החסד. ע"כ אמר ולך י"י החסד וכו' והבן:

איידידאתי לידן הפסוק ולך י"י החסד כי וכו' כמעשהו. אפרשנו עוד כיד י"י הטובה עלינו בענין אחר עפ"י מ"ש בגמ' על פסוק כן יתן לידידו שינה. אילו נשותיהם של ת"ח שמנדדות שינה מעיניהם בעוה"ז ובאות לעוה"ב. ופירש בזה הרב המובהק בשו"ת הנק' פרי ע"ח שהנשים נוטלת מחצית שכר המגיע לת"ח. ואעפי"כ אין הקב"ה מגרע שכר הת"ח רק הוא נוטל שכרו משלם. ולהנשים נותן הש"י מחצית שכר משלו. ונ"ל דהדבר מוכרח הוא. כיון דהשכר הוא רוחניי. וקיי"ל אינו נעתק ממקום למקום רק מתרבה כידוע. והנה השכר המתוקן לת"ח הוא במקום המיועד' לו. והנה מחויב ליתן מחציתו לשארו הקרובה אליו המנדדת שינה מעיני' והנה נותן ואינו חסר והוא כמדליק מנר לנר והראשון אינו חסר. וכן נ"ל בנידון זבולון ויששכר וכיוצא בהם שמסייע לת"ח לבצע את מעשיהו נוטל מחצית שכרו. והת"ח אינו חסר כלום. וזה שיש לפרש ולך י"י החסד כי אתה תשלם לאיש (העושה המצוה בסיוע אשתו) כמעשהו (כאילו היה הכל מעשהו בלי סייעתא הגם שהיה ע"י סיוע אשתו או אחר המפרנסו ונוטל מחצית שכרו. עכ"ז משלם לו הקב"ה כאילו היה במושלם מעשהו. והוא החסד הגמור) ובזה יתפרש ג"כ מ"ש בועז לרות ישלם י"י פעלך ותהי משכרתך שלימה וכו' כי אמר לה בתחלה הגד הגד לי אשר עשית את חמותך וכו'. היינו שעשית בסיוע חמותך. ואעפ"כ תהא משכרתך שלימה וכו'. הבן:

עודיתפרש הפסוק ישלם י"י פעלך ותהי משכרתך שלימה וכו' אשר באת וכו'. הוא עפ"י דברי הגמ' יבמות מפני מה הגרים מעונים בעוה"ז על שאיחרו לבוא תחת כנפי השכינה שנאמר ישלם י"י פעלך ותהי משכרתך וכו' אשר באת וכו' עיין ברש"י ותוס' באות לשון מהירות בלה"ק ובזה נבין דברי המדרש. ז"ל ישלם י"י פעלך ותהי משכרתך שלימה מעם כו'. ר' חסא אומר אשר באת לחסות תחת כנפיו עכ"ל. והוא לפלא מהו חידש ר' חסא דבר הנאמר בפירוש בפסוק. וכפי הנ"ל יתכן שפיר דהנה ר' חסא ג"כ הוקשה לו מהו הברכה שבירך בועז לרות שהשי"ת ישלם לה משכורות שלם וכי ס"ד שהש"י יחסר מהאדם המגיע לו כפי המשכורת. הנה לזה פי' ר' חסא דהנה הגרים הגם שיש להם משכורת בעוה"ב אבל הם מעונים בעוה"ז על שאיחרו לבוא תחת כנפי השכינה והנה ז"ש בועז לרות ותהי משכרתך שלימה בעוה"ז ובעוה"ב. והטעם אשר באת לחסות וכו' היינו שמיהרת לבוא לחסות וכו' וזה הוא דברי ר' ייסא. שבאלו התיבות אשר באת וכו' מובן מ"ש ותהי משכרך שלימ' והבן:

עודאפרש לך הפסוק עפ"י דברי ר' חסא הנ"ל. ונקדים עוד לפרש הפסוק ולך י"י החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וקשה א"כ מהו החסד ופירשו הקדמונים דהנה הגם שמעשה הטוב הוא בבחירה מהאד' עכ"ז התעוררות לטוב הוא מהש"י. והיא מהבת קול המכרזת בהר חורב בכ"י ומזה בא התעוררות. וע"כ אפי' הרשעים מלאים חרטות. והוא מהתעוררות עליון וא"כ הגם שמעשה הטוב נגמר להאדם בבחירה. עכ"ז לא נק' מעשהו לגמרי מפני שההתחלה הוא מאותו ית"ש. ואעפי"כ הש"י משלם לאדם משכורת שלימה כאילו היה כל המעשה רק ממנו וזה ולך י"י החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כף הדמיון ורצ"ל כאילו היה כל המעשה מעשהו ממש מבלי איתערותא דלעילא. והנה איתערותא דלעילא נק' כנפים כי כמו שהכנפים עשויים לעוף בהם והם הכנה לתנוע' ולמעשה כמו כן איתערותא דלעילא הכנה לתנועת המעשה ואם לא ירצה לעשות לא יוגמר כמו שבעל כנף אם לא ירצה הגם שיש לו כנפים על הארץ ישב כדומם. והנה מדהוקשה לר' חסא ענין משכרתך שלימה. כנ"ל. ע"כ תירץ שהענין מבואר בפסוק אשר באת לחסות תחת כנפי' רצ"ל אתה לא באת לחסות רק תחת כנפיו שכבר היכנו לך כנפיו מאתו ית"ש והוא איתערותא דלעילא אעפי"כ תהי' משכרתך שלימ' כאילו היית אתה גם המתחיל באיתערותא הבן:

עודאבאר לך דרשת ר' חסא הנ"ל דבא לבאר משכרתך שלימה כנ"ל וכי ס"ד וכו'. ע"כ מפרש שהענין מבואר בפסוק דהנה נודע בשער בת רבים. החילוק שבין נפשות ישראל לנפשות גרים שנפשות ישראל אחוזתם על כנפי השכינה כי הם עמוסי' מני בטן ונפשות גרים אחוזתם הם תחת כנפי השכינ'. והנה רות כשבאת להתגייר לא היתה תקותה רק לחסות תחת כנפי השכינה כמשפט הגרים כי לא עלה בדעתה שתזכה למעל' נפלאה כישראל והנה להיות שהניצוץ שלה הוא אור נערב מאד. ומאז עלה במחשבת הצור תם להציל את לוט מהפכת סדום בכדי להוציא את הניצוץ היקר של אדונינו דוד ויו"ח ומלך המשיח הנה כביר מצאה ידה של רות בברכת בועז שאמר לה שתתברך במשכרת שלימה בישראל גמור שיהיה אחוזת' על כנפי השכינה. וז"ש ותהי משכרתך שלימה וכו' אלקי ישראל שמתייחס עליהם כי הם עמוסים מני בטן והוא להם לאב וזה הוא המשכורת שלימה אשר לא חשבת כזאת ולא עלה ברעיונך כי הנה אתה לא באת לחסות רק תחת כנפיו וזה אינו משכורת שלם כישראל הנה זאת ברכתי עדי עד שתהי' משכרתך שלימה כישראל גמור. וזה שחידש ר' חסא מהו המשכורת שלם הוא אשר באת (את) לחסות (רק) תחת כנפיו ואני מברכך שתהיה משכרתך שלמה מעם י"י אלקי ישראל אשר הוא להם לאב. והם עמוסים מני בטן ילודי שעשועים על כנפי השכינה. הבן: