בספריצירה. המליך אות ח' בראי"ה וקשר לו כת"ר וצרפן זה בזה וצר בהם סרט"ן בעולם. ותמו"ז בשנה ויד ימין בנפש זו"נ. ואח"כ. המליך אות ט' בשמיע"ה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם ארי"ה בעולם וא"ב בשנה וכוליא שמאלית בנפש זו"נ. ע"כ הנך רואה אותיות ח' ט'. המה השולטים בב' חדשים הללו. וזהו הנרמז חט"א חטאה ירושלים וכו' עיין בבעה"ט פ' ויחי. ויקרא יעקב אל בניו ביקש לגלות להם את הקץ ונסתם ממנו אמר שמא ח"ו יש בכם חטא. אמרו תדקדק בשמותינו ולא תמצא בהם אותיות ח' ט' הרי לך שהאותיו' גורמים (הגם שבודאי הבחירה חפשיות עכ"ז הזמן והמקום והנפש לפעמים מסייעי' לכל ענין הבן) א"כ אלו הב' חדשים שבהם אותיות ח' ט' בהם דייקא גרם ותמצא שאמרו חז"ל ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזר"א כדרך שנעשה להם בימי יהושע אלא שגרם החט"א הנה תמצא שבא עזר"א לירושלים בחדש החמישי שאז שליטת החט"א וזהו שיש לפרש חט"א חטאה ירושלים ע"כ לנידה היתה. ולכאורה קשה הלא חט"א פירושו שוגג וקשה וכי מפני ששגגה ע"כ תהי' מרוחקת כנדה. ולפי הנ"ל יש לפרש חטא חטא' ירושלים הזמן גרם זמן שליטת ח"ט. ע"כ לנידה היתה. ע"כ היתה רק כנידה לא כמו שאר עריות שאסורין ומרוחקין לעולם. רק כמו נידה שמותרת לאחר זמ"ן:

הנהתתבונן עפ"י ספר יצירה הנ"ל חוש הרא"י' בנפש הוא נגד חדש תמוז בשנה. וחוש השמיעה בנפש נגד חדש א"ב בשנה והנה תמצא בסידורו השבטים לדגליהם. יהודא יששכר זבולון. נגד ניסן אייר סיון דגל א'. דגל ב'. ראובן שמעון גד. הנה ראובן נגד תמוז שהוא חדש חוש הראיה. ע"כ אמרה לאה בלידת ראובן לשון ראיה. כי ראה י"י בעניי. ושמעון נגד חדש א"ב הוא נגד חוש השמיעה. ע"כ אמרה לאה בלידתו לשון שמיעה כי שמע י"י כי וכו' (והנה תמצא אות הראשון בשם ראובן אות ר' כמו אות הראשון של ראיה וכן אות הראשון בשמעון ש' כמו אות הראשון של שמיעה והנה תמצא כי הנשיאים של אלו ב' השבטים שהם נגד ב' החדשים בעוד שהיו ישראל במדבר אירע בהן מה שאירע. דהנה המרגלים הלכו לתור את הארץ בכ"ט סיון ממילא הלכו בתמוז חדש הראיה. ויראו את הארץ ויניאו את לב ב"י וכו' ונפגם בחי' הראיה. והנה וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום בחדש א"ב חדש השמיעה. והוציא דיבה על הארץ ותשא כל העדה ויתנו את קולם כי שמעו לדבריהם. ונפגם בחוש השמיעה. ונגזרה גזירה על אלו ב' החדשים עד כי ירחמם הש"י ב"ב לזה תמצא דהב' נשיאים של אלו הב' שבטים ראובן שמעון קבלו פגם תיכף בהיותם במדבר אליצור בן שדיאור בעדת קרח. וזמרי בן סלוא (הוא שלומיאל כמשארז"ל) בשיטים. על כן אנו מתפללים הטה אלקי אזניך ושמע. פקח עיניך וראה וכו' כדי שיתוקן ראיה ושמיעה ע"כ בט"ו בא"ב שכבר קיימא סיהרא באשלמותא ומתעוררים הרחמים שלימות הרצון. בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ואומרות בחור שא נא עיניך וראה הנה הבחורים רואים ושומעים מה הן אומרות. הכל לתיקון עליון לכנ"י בין והתבונן. ודרוש וקבל שכר:

עפ"יקבלת האריז"ל אשר כל החדשים הם בחי' איברי הראש והנה ב' החדשים הללו הם בחי' עין ימין (תמוז) ובחי' עין שמאל (אב) וכעת בעוה"ר נאמר עיני עיני יורדה מים עיי"ש נ"ל הוא הנרמז בדברי רז"ל כל"ה (כנ"י) שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה ובהיפך ח"ו וכו' והנה עינים הללו יתוקנו ויאירו בבוא פינחס אליהו ב"ב בגימ' ב"פ עין. הוא אשר יסד המקונן (שאמר משה בשליחות הראשון ששלחו הש"י לגאול את ישראל קאמר) מה בצע כי תשלח. ואחרי גלעדי ישולח. ומעין זה הוא בתרגום המיוחס ליונתן בפסוק שלח נא ביד תשלח ביד פנחס אליהו דאנת עתיד למישלח בסוף יומייא והנה אין מזה רמז בכתוב. אבל נרמז וירא י"י כי סר לראות סר בגימ' ב"פ עין משה הסתכל שהב' החדשים לא יתוקנו ויאירו לגמרי עד הגאולה האחרונה שיבוא פינחס אליהו בגימ' ב"פ עין ע"כ ביקש משה שלח נא וכו' וכדברי המתרגם הנ"ל. והנה מקובל מן המקובלים הראשונים שמות תרין משיחין בן יוסף ובן דוד הם נחמיה בן חושיאל מנחם בן עמיאל. וכן יסד הפייטן בסליחות תשבי מנחם ונחמי'. והנה נחמיה בן חושיאל מנחם בן עמיאל אליהו בגימ' בראשית. הנה הג' גואלים הללו נרמזים בהתחלת התורה. לרמז בבוא הג' גואלים הללו אז ישמח (אותיות משיח) י"י במעשיו. והנה נעוץ סוף התורה בתחילתה. לעיני כל ישראל. בראשית ברא אלקים רצ"ל לתיקון ולהאיר העינים של כנסת ישראל (היינו הב' חדשים הנ"ל שנק' עינים הנה בראשית (הג' גואלים הנ"ל) ברא אלקים יבואו ב"ב לגאלינו גאולת עולם:

נ"לשיש לכוין באלו הב' חדשים באומרו עוזר דלים. אשר הש"י יעזור במהרה לשני החדשים הללו הנק' דלים. הא כיצד הוא ג"כ עפ"י מ"ש האריז"ל (ודרוש ידרושהו במג"ע). אשר השם אדני במילואו כזה אלף דלת נון יוד. הנה הוא י"ב אותיות בכל חדש מאיר אות א'. והנה כסדר החדשים ניסן אות א'. אייר אות ל'. סיון אות ף' הנה מגיע לתמוז אות ד' ולאב אות ל' הרי ד"ל. כי אלו הב' חדשים המה דלים בעוה"ר עד אשר הש"י יגביהם במהרה ומדלה יבצעם (וכן הם נק' רשי"ם עמש"ל אות ג'. ראיה שמיעה. ראובן שמעון ר"ת ר"ש עמ"ש בדרושי אלול מה שאנחנו נוהגין לומר בסליחות אלול כדלים וכרשים דפקנו דלתיך ויבואר בקצרה להלן אי"ה) והנה יש לכוין בעוזר דלים אשר הש"י יעזור הדלים הללו. דהנה תיבת דל יש לו ב' פירושים. א' לשון דלדול ודלות ב' לשון גבהות מגזירת ארוממך י"י כי דלתני. היינו הגבהתני. והן היום אותיות ד"ל שבחדשים הללו המה כפירוש הראשון לשון דלו"ת והש"י העוזר דלים יעזור להם במהרה ויהיה כפי' הב' לשון גבהות והתנשאות. ובלעם אמר יזל מים מדליו שעד היום בעוה"ר עיני עיני יורדה מים מים מלוחים מן הגבורות ואח"כ ב"ב יזל מים המה מימי החסד העליון ונוזלים מן לבנון. ע"כ אמר לשון יז"ל מגזירת ונוזלים. הבן:

וכיוןשבא לידינו פסוק ארוממך י"י כו' אפרשהו בקצר' (ודברנו באריכות במאמרי אלול) והוא דאלו הב' חדשי' מגיע אליהם כמש"ל ולחדש אלול מגיע אות ת' ממילא כאשר יצורף אליהם אלול (שהם מדגל א' ראובן שמעון גד. בבית אלקים נהלך ברגש) מתהווה דל"ת פתוחה לשבים (הארכנו במאמרי אלול. כדלים וכרשים דפקנו דלתיך עיי"ש) והנה מבואר בזהר אשר ניסן אייר סיון. נפל בגורל לחלק יעקב. ותמוז אב אלול לחלק עשו והנה זה היה לשמחה לעשו שנפל גם אלול לחלקו ולא יהיה יכולת לישראל לעשות תשובה קודם ר"ה יום הדין. ועשה יעקב כמה מלחמות בתחבולות החכמה. ולקח אלול מידו והכינו לישראל לתשוב' (עיין כ"ז במג"ע) ועי"ז מתמתקים הדינים של תמוז ואב ויצורף הת' לאותיות ד"ל ומתהווה דל"ת פתוחה לשבים וזהו ארוממך י"י כי דלתני (בעשית לי הצירוף דל"ת ע"י חדשי אלול) ולא שמחת אויבי לי (היינו עשו שהיה שמח על שנפל אלול לחלקו כנ"ל וכעת הוא חלק יעקב להרים קרנינו בתשובה שלימה:

לדעתר' אליעזר במנין שנות העולם הנה לדעתו בא' לחדש א"ב נראו ראשי ההרים בשנת המבול והתחיל התיקון לעולם החרוב תשכיל ותדע השבירה במלכין קדמאין היה בבחי' עינים ובבחי' אז"ן ישתיקון וחיות בסוד הכתוב שמעו ותחי נפשכם על כן בא' לחדש אשר הוא בבחי' שמיעה כמש"ל נתהווה תיקון בבחי' ראי' ע"כ בו נראו ראשי ההרים המשכיל יבין:

באחדלחדש א"ב ויעל אהרן הכהן אל הר ההר. הנה בו נראו (בגימ' אהרן) ראשי ההרים. ובכאן ויראו כל העדה אל תקרי ויראו אלא (ויראו) שנסתלקו ענני כבוד. וישמע הכנעני מלך ערד. ערד בקליפה בגימ' (זה לעומת זה) לא"ה רחל בקדושה (ובחדש הזה דייקא. וישמע הכנעני וכו' להיות שפגמו בשמיעה כמש"ל) ובעוד אהרן ח"י (בגימ' ער"ד) לא היה שליטה למלך ערד. אך כששמע כי מ"ת אהרן (בגימ' תרצ"ו וקסבר ניתנה רשות להלחם וכו' תשכל ותדע תרצ"ו הם ב' בתי דינים קשה ורפה סוד ב' ימים דר"ה. לא"ה רחל זה לעומת זה ער"ד הבן. עיין במג"ע בלעם רצה להמשיך הדין על ישראל ח"ו ע"כ בלעם במילואי בגי' תרצ"ו (צרות על שונאי יש') קשה ורפה כנ"ל (וברצות י"י דרכי איש גם אויביו וכו') ע"כ יש בזה התגברות מלך ערד ואנחנו ממתיקים קודם ר"ה בתרצ"ו שעות התשובה שבחדש אלול ימי רצון ברצות י"י דרכי איש וכו' הבן הדברים כי דברים גדולים רמזתי לך והנה אמרז"ל מלך ערד הוא עמלק ובו נאמר אשר קרך בדרך קו"ף רי"ש במילואם בגימ' תרצ"ו קשה ורפה ותשכיל ותדע אותיות שקר אות ש' שבו הוא אתווא דקשוט ה"ס הנהירו דקיק המאיר נק"ר. וכאשר יוסר הנהירו דקיק שהוא חיות הסט"א ישארו בלי לחלוחית אז יקויים מחה אמחה את זכר עמלק ב"ב. הנה רמזתי לך ברמיזה ותשכיל בדברינו במאמרי פ' זכור ופורים וינעם לך:

ויהיאחרי מות יהושע וישאלו ב"י וכו' ויאמר י"י יהודא יעלה וכו' ויאמר יהודא לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי כו' והלכתי גם אני אתך בגורלך וילך אתו שמעון ע"כ. מהראוי להתבונן א' מהו הצורך להשמיענו שביקש יהודה משמעון שילך עמו. ואשר כן עשה שמעון ב' קשה הדבר מאד על שבט יהודה דכיון ששאלו את י"י מי יעלה תחילה והשיב הש"י יהודה יעלה. הנה נתתי את הארץ בידו. למה היה לו לבקש משמעון שילך עמו כי לא היו מאמינים ח"ו בדבר אלקינו עד שהוצרכו להרבות חיל להלחם עפ"י טבע האנושי:

ונ"לדהנה עפ"י סדר הדגלים בענין חדשי השנה הנה חדש ניסן הוא ליהודה כמש"ל. וחדש מנחם א"ב הוא לשמעון. והנה חדש ניסן היה מסוגל מאז לגאולה ולחירות לבוא לרשת את הארץ אשר י"י אלקינו נותן לנו. וחדש א"ב בעוה"ר היה מוכן להיפך (עד אשר ב"ב ירחם הש"י על עמו ועל ארצו ועל החדש הזה אשר הוא מבויש מכל חדשי השנה ויהפך את החדש הזה לששון ולשמחה וינחילנו ירושת הארץ בקדושה ירושה עולמיית) הנה המגיד מראשית אחרית בכדי לחבוש את שבר עמו ויהיו מנוחמים גם בימי עניים. הנה בהתחלת ירושת הארץ ויאמר י"י יהודה יעלה בתחלה לירש את הארץ הנה נתתי מאז את הארץ בידו (כי חדשו ג"כ מוכן לישועה מעת צאתינו מאמ"צ לירש את הארץ ע"כ אמר הנה נתתי. כבר) ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי להיות חדשו מוכן להיפך בעוה"ר. הנה צירפו יהודה לגורלו והבטיחו ברוה"ק ואלך גם אני אתך בגורלך היינו כאשר יגיע זמן התנשאות חדש של שמעון. היינו מנחם א"ב. ואברר לך הדבר את אשר עם לבבי ברחב ידים ידוע לך עליית עזרא בבית שני מן הגולה. היתה התחלת עלייתו בניסן יסוד המעלה מבבל ובא לירושלים בא"ב חדש החמישי. ונ"ל דהנה בית שני לא היתה גאולה שלימה הנה הגם שאמר הש"י לזכריה הנביא שיהיה יום צום החמישי לששון ולשמח' עכ"ז לא היתה שמחה שלימה כי לא נהפך לגמרי לטובה רק לפי שעה. וכשהודו להש"י על הגאולה של בית שני לפי שעה יצורפוה אל גאולת מצרים וכענין שהזכירו אנשי כנה"ג בדברים יצ"מ ואח"כ אמרו הנה עבדים אנחנו ובעבדותינו לא עזבונו אלקינו עיי"ש בעזרא ונחמיה והנה הזכרת יצ"מ היא כל ימות עולם עיקרת לכל הגאולות וכל הניסים והגאולות טפלים ומחוברים ליצ"מ. ע"כ גם בבית שני הגם שנהפך אח"כ לשמחה עכ"ז תמצא עליית עזרא יסוד המעלה מבבל היה בניסן זמן צאתינו ממצרים (חדשו של יהודה וגורלו) ובא לירושלים בחדש החמישי (מנחם אב. חדשו של שמעון וגורלו. הנה היה טפל לניסן שהוא היה יסוד המעלה. הוא שאמר יהודה עלה אתי בגורלי) משא"כ לעתיד ב"ב לא שתעקר יצ"מ ממקומה אלא שתהי' שעבוד מלכיות עיקר ויצ"מ טפל. אז יהיה הגורל של יהודה שהוא חדשו טפל לגורל שמעון שהוא חדש א"ב ומעתה תבין ברוך המגיד מראשית אחרית בראשית התחלת ירושת הארץ אמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי (היינו לרמז על בית שני שהגאולה הזאת לא היתה עיקרית ועיקר הזכרה וסיפור לישראל הוא יצ"מ. עכ"ז היה כמה מאות שנה הרווחה לקרן ישראל ומעט שמחה בחדש מנחם חדשו וגורלו של שמעון אבל היה רק טפל ליצ"מ. חדשו וגורלו של יהודה) והלכתי גם אני אתך בגורלך (היינו לעתיד ב"ב ותהי' להיפך שתהי' עיקר הזכרת הנס הגאולה האחרונה שיתהפך לגמרי חדשי של שמעון לששון ולשמחה ויזכירו תוקף הניסים ויספרו בליל המקווה לנו לשמחה תוקף הניסים ונפלאות ויצ"מ תהי' טפל כמ"ש חז"ל ברוך המגיד מראשית אחרית:

ומעתהתשכיל ותתבונן דבריהם ז"ל במשנה בענין הכהן משיח מלחמה שהי' מדבר אל העם אתם קריבים היום למלחמה על אויביכם וכו'. לא יהודה על שמעון וכו' לפי דברנו הנ"ל תבין דיהודה עם שמעון אפי' בשעת הזעם הם מצורפין ומרחמין זה ע"ז. ותבין ג"כ מה שעפ"י קביעות שלנו ביום שחל יום א' דחג הפסח בו ביום היא הקביעות של ט' באב ומנהג ישראל לעשות זכר באכילת ביצים שהם מאכל אבל בין והתבונן:

והנהלעתיד ב"ב כימי צאתינו מאמ"צ יראנו נפלאות והחדש של שמעון יהי' כחדשו של יהודה לששון ולשמחה שלימה לישראל והיום החשוך בעוה"ר יהיה לנו לאור עולם יום לידת בן דוד (דאתמר עלי' מפומייהו דרבנן בפסוק ויאמר אלקים יהי אור זה אורו של מלך המשיח הבא מיהודה ידחו בקדושה ביום המקווה לששון ולשמחה בחדשו של שמעון ביום ההיא יהי' י"י למלך על כל הארץ ויתגלה כבוד מלכותו עלינו במהרה. ע"כ תמצא יהודה שמעון בגי' מלכות שמים שלימה:

וישלרמז ג"כ אצל משה בהתחלת התגלות בסנה בגאולה הראשונה נאמר וירא י"י כי ס"ר לראות ס"ר בגימ' סל"ה ארי' בגימ' ס"ר הן המה המזלות דניסן וא"ב. וע"כ אמר שלח נא ביד תשלח. ומתרגמינן בתרגום המיוחס ליונתן ביד פינחס אליהו דאת עתיד למישתלח בסוף יומייא. פינחס אליהו ג"כ בגימטריא ס"ר מנין ב' המזלות הנ"ל: ותתבונן עוד מזל ניסן טלה. מזל אב אריה בגמ' אם הבנים שמחה הללויה והבן הרמזות הללו:

והנהתתבונן מנהג אבותינו תורה הוא המנהג המורגל בישראל כשרוצים לדבר זה עם זה מענין שם הנכבד. הנה אסור להזכירו כסדרו אומרים השם הו"י' הנה היא צירוף של חדש א"ב ולמה בחרו הצירוף הזה דייקא ולא צירוף אחר מן הי"ב צירופים. להיות צירוף זה החדש. עתיד הקב"ה לעשותו כימי צאתינו מארץ מצרים בחדש ניסן אשר בו השם היא כסדרו. ע"כ מנהג ישראל כשרוצים לדבר מן השם הנכבד כסדרו. אומרים צירוף הו"י שהצירוף של חדש הזה הוא המקווה לנו ב"ב שיהיה לישועה ולנחמה ולגאולה שלימה כמו בצירופו של חדש ניסן שהוא כסדרו. ואתה הבן:

בספרעיקרי דינים. הביא בשם ס' קול אליהו. וז"ל. בעה"ק ירושלים תוב"ב נהגו שלא לאכול בשר מר"ח אב עד התענית ואם נשאר לו בשר ממה שקנה לצורך אוכל נפש לר"ח או לשבת. שמע שאומרים בשם הרב מהר"א יצחק שהיה אוכל משיורי ראש חדש ושבת. ושכן נהגו אחריו. והביא הרב המחבר ראי' לזה מפ"ק דחולין דף ט"ו דאיבעיא להו בשר נחירה שהיה להם לישראל בכניסתם לארץ וכו'. ונשאר בתיקו. והרא"ש ז"ל כתב דנ"מ (דעל האיבע' גופא קשה מאי דהוה הוה ע"כ צ"ל דנ"מ לדינא ונ"ל) למי שאסר ע"ע מין א' מהמיני' בהגיע זמן פ' וקודם אותו הזמן הי' לו מאותי המין אם מותר לו לאכול כיון שהי' בידו בזמן ההיתר עיי"ש ובנידון דידן כיון שאינו אלא מנהג ונשאר הדבר בתיקו אזלינן לקולא: הג"ה לפי שיטתו לא אדע למה דוקא מה שנשאר משיורי שבת ור"ח היא אפילו מה שנשא מימי החול קודם ר"ח. הנה הי' בידו בזמן ההיתר:

והנהדבריו דברי קבלה נקבל כאשר אבאר אי"ה אבל לדין יש תשובה דאין הנידון דומה לראי' דשאני האיבעיא דאיבר"י בשר נחירה. דהנה מצות שחיטה הוא מ"ע ממנין תרי"ג. ונצטוינו על המצוה הזאת בכניסה לארץ אז נאסר לנו לאכול בהמה חיה ועוף עד יקויים בה המצוה כתיקונה משא"כ במדבר לא היו צריכין לקיים זאת המצוה. והנה אם נחרו בהמה במדבר ונשאר בידם מן האיברים בכניסתם לארץ. הנה באיברים לא שייך קיום המצוה. שפיר יש מקום להתיר אותן האיברים כיון שכבר הם איברים ואין שייכות בהם למצוה לשחוט הסימנים וכיוצא (ויתכן בזה בדקדוק אומרם בגמ' איבר"י בשר נחירה רצ"ל מקום הספק הוא הואיל שהם כבר איברים) והוי כמו ירקות ופירות. משא"כ בנד"ד שאין כאן שייכות מצוה רק איסור אכילה מחמת האבל אין ראי' להתיר מחמת שהיה הבשר בידו קודם לזמן האבל. וגם הנידון שהמציא מרן הרא"ש ז"ל לפי קט דעתי. אינו דומה לבעין בגמר' ואף על פי כן יש לי שב בנידון דהרא"ש שיש בו ג"כ מ"ע מוצא שפתיך תשמור וכו'. ככל היוצא מפיו יעשה. משא"כ בנידון דידן:

אבלהנלע"ד מקום ההיתר הוא באפשר. דאם נאמר שלא יהיה רשאי לאכול שירי הבשר אחר השבת יתקלקלו השירים ומימנע ולא יקנה לשבת רק בדוחק ובצמצום. ועי"ז יהיה מניעה לעונג שבת וכה"ג אשכחן בכמה מקומות. ועוד אומר לך דכירנא כד הוינא בימי חורפי. הייתי משמש לפרקים לצדיק אחד שהיה מפורסים בדורינו. מהר"מ סופר זציק"ל מפשעווארסק והצדיק ההוא הי' מפורסם לבעל מדריגה ורוה"ק. והי' מנהגו שהי' מצניע שיורי מאכלים אשר היו מתוקנים לשבת כגון הרקיקין והדובשנין ובבוא אליו איש נכבד בימי החול הי' מכבדו בשירים הללו. ואמר שזה מיקרי כעין שירי מנחות:

וברבותהימים מצאתי בשם גדול אחד. אשר מי שרוצה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בימי החול או מחמת פרישות וכאשר יכבד הדבר עליו. הנה יקנה בשר ביום ד' או ביום ה' לכבוד שבת ומותר לו לאכול מאותו הבשר גם בימי החול. וגם מה שישתייר לו אחר השבת יוכל לאוכלו בימי החול. ורואה אני שהדבר ק"ו להתיר בניד"ד. כ"ז הנני כותב לא להלכ' ולא למעש' כי כדאי הוא בית אלקינו וכו':

וכתבעוד שם הרב המחבר בשם ס' נחפה בכסף שיש לחלק בין ראש חדש לשבת דשיורי שבת אסורים ושיורי ראש חדש מותרים ותמה ע"ז הרב בעל קול יהודא דמחזי כי חוכא ואיטלולא. ופתח לו הרב המחבר. כיון דעיקר ראיותינו מאיברי בשר נחירה שהיו מותרים עד היום ולא נאסרו מעולם. והנה בדומה הוא ראש חדש בניד"ד. משא"כ שבת הנה כבר נאסר הבשר בבוא החדש ובבוא שבת הותר. הנה י"ל דאחר השבת חוזר וניעור איסורו. ואני הקטן אומר לפי"ז. א"כ גם בשבת שחל ביום ב' מנחם לא נאסר עדיין הבשר ועוד אני מתמיה. בשלמא בשר נחירה לא נאסר מעולם עד ביאת ישראל לארץ. משא"כ בניד"ד גם בשיורי ראש חדש יש לאסור. דהרי נאסר בשנה העברה. ואח"כ הותרה אחר התענית. ושוב בביאת הימים (המקווים להתהפך לשמח') חוזר וניעור. ע"כ לדעתי אין לדברים הללו ראי' מבוררת. ושמא י"ל דמה שנאסר בשנה העברה. אין לו שייכות בצירוף עם השנה הזאת כיון דבכל שנה מחכים ומצפים ליום המקווה. אימתי בכל שנה אומרת היא השנה הזאת היום אם בקולי תשמעו:

ע"שבס' הנ"ל בשם שבות יעקב שהתיר לעשות נשואין בין המצרים למי שלא קיים פ"ו. ואח"כ סיים המחבר כיון דלא מסמנא מילתא שומר נפשו ירחק מזה עיי"ש. ואני אומר הנה הגם שהאמת הוא כך. עכ"ז לדין י"ל. הנה שייך בזה לומר אל תאמר לכשאפנה אשנה וכו' כיון דפ"ו הוא מ"ע דאורייתא. אבל אעפ"כ י"ל דהנה אמרו בגמ' משחרב ביהמ"ק דין הוא שנגזור ע"ע שלא לישא נשים וכו' עיי"ש בגמ'. הנה עכ"פ בימים האלה שהם עיקר ימי וכו' (יהפכם הש"י לששון ולשמחה) ודאי דין הוא שנגזור ע"ע שלא לישא נשים אפילו לא קיים פ"ו. נ"ל: