מאמר בין המצרים

בשנתקביעות הש"א פשוטה חקת ובלק נפרדות. ומטות ומסעי מחוברת ולמה לא בהיפך. ונ"ל משום דמהדרינן כל מה דאפשר לקרו' הפרשיו' שמבואר בהם חלוקת הארץ בימי בין המצרים דהנה פרשיות מטות מסעי הדברים יש בהן חלוקת הארץ לזה קורין אלו הפרשיות תמיד בימי בין המצרים להורות הבטחה לישראל לאלה תחלק הארץ ג"כ. והנה גם בפר' פינחס מבואר חלוקת הארץ ע"כ מהדרינן כל מה דאפשר שיקראו גם פ' פנחס בימים האלה וגם בפ' פנחס נאמרים כל המועדים. הנה יתנחמו ישראל בהוסיף להם מועדים ב"ב שעתידין הימים האלה להיות לששון ולשמחה ולמועדים טובים:

מבוארבכוונת האריז"ל כוונת ברכת אבות בימי בין המצרים סיום הברכה ברוך אתה י"י. יכוונו חילוף הר"י בשם טדה"ד היינו אותיות הקודמים לאותיות הו"י. הנה השם הזה בהתחלקו ירמוז לימי בין המצרים לתמוז ואב אותיות ט"ד הם י"ג רומזים לי"ג ימי תמוז מן התענית עד סוף החדש ואותיות ה"ד הם ט' רומזים לט' ימים אשר מן ר"ח אב עד התענית אשר אלו הימים כביכול הם בהסתר עד ירחם הש"י ב"ב והנה להיות הימים האלה כעת הם בהסתר פנים בעוה"ר לזה הוא הכוונה הסתרת שם הנכבד בחילופו אתוון. עד אשר יאיר הש"י לישראל ברחמים רבים י"ג תיקוני ארוך (נגד הג' ימים של תמוז ואמרן מתה בימים ההם אחר שבירת הלוחות) וע' תיקונים דז"א (נגד ט' ימים של א"ב אמרן משה בימים ההם אחר שליחות המרגלים אשר בכו העם בלילה ההוא בכי' של חנם הבן הדבר) והנה כנסת ישראל מקבלת כל הארות עליונים ע"כ זא"ת נקראת ר"ת תיקוני זעיר אריך (הגם שיש עוד טעמים אחרים) והוא שיש לרמז בפסוק מאת י"י היתה זאת (כנ"ל) היא נפלאת (מכוסה ונעלם) בעינינו (היינו בב' חדשים הללו הנק' עינים (כמש"ל מאמר א' עיי"ש) והנה השם טדה"ד בהכפלו קצתו על קצתו דהיינו י"ג פעמים ט' בגי' קי"ז (עיין בס' ברכ"ע מאמר קדושה משולשת) בגימ' נאום הו"י'. תתבונן בזה דהנה השם הנ"ל בגימ' כ"ב נגד אותיות התורה אשר בהן בא דיבור הש"י לישראל. ובעוה"ר בגלותינו נאלמתי דמוי' אין חזון נפרץ והנה הוא הכוונה בימים האלה לרחמנו כימי עולם. והוא מרומז בפסוק זאת נחמתי בעניי (גם בימי עניי ומרודי דהיינו בימים הללו שבעוה"ר נתהפך עי"ן להיות ענ"י הנה זאת נחמתי רמזי התיקונים הנ"ל העתידים להתגלות בהתעוררת רחמים רבים. וסיים) כי אמרתך חייתני (החיות שלי ע"י שאני מעורר השם ך"ב הנ"ל שבו מרומז האמירה והדבור כנ"ל):

עודחומר לך עפ"י כוונת מרן האריז"ל בג' ראשונות דשמ"ע ג' שמות לבושי השם הנכבד והם טדה"ד כוז"ו מצפ"ץ. והנה הם בגימ' שס"א מנין השבטים אשר מהם יתגלו במהרה תרין משיחין היינו יהודא אפרים ויקויים אז ולא יסף עוף מוריך ונגלה כבוד הוי'. נ"ל הבן הדבר:

ותתבונןעוד עפ"י הכוונה בג' שמות הנ"ל הנה בברכ' אבות השם הוי' מתלבש בשם טדה"ד ובגבורות השם הו"י' מתלבש בשם כוז"ו ובקדושת השם הו"י' מתלבש בשם מצפ"ץ הנה הג' שמות הו"י' עם ג' שמות הלבושים הנ"ל (ע"ה לכוללם יחד להמתיק הדינים) בגימ' תם עונך בת ציון והוא בגימ' חסד דין ורחמים ומה נחמד הדבר לכוין זה באבות אלקי אברהם אלקי יצחק ואלהי יעקב. האל הגדול הגבור והנורא. ועוד חזון למועד לרחמנו כימי עולם:

והנהתתבונן עוד הנה בג' ראשונו' יש לכוין הג' שמות הנ"ל בגי' שי"ן (ע"ה) ובג' אחרונו' אלקים מילוי ההי"ן רצ"ה ושם אדני ג"כ בגימ' שי"ק. בגי' שים שלום בגימט' שין שי"ן עם הו' שמות הנ"ל היינו בהצטרף השם הנכבד הרי הם ו' שמות עיי"ש ותבין) הנה הם בגימ' תש"ך (ה"ס התפשטות קומת לשיעור קומת עשרה היינו י"פ ע"ב בגי' תש"ך) מבראשית כזאת הודעת. התיב' הראשונ' בתורה בראשית יש לה תש"ך צירופים וכבר כתבתי לך בתיבת בראשית נרמזים הג' גואלים נחמ"י' בן חושיאל. מנחם בן עמיאל אליהו. בגימ' בראשית עמש"ל:

עודאני מדבר בכוונת השעות של אלו הימים הנה בי"ג ימי תמוז ישנם שי"ב שעות בגימ' י"ב צירופי הו"י'. והנה בעוה"ר נתקיים הלכו שב"י (דכולהו איתנהו בי') לפני צר ובהתעוררת הרחמים מן י"ב צירופי הו"י' ישוב וירחמנו והשעות של התשעה ימים דחדש א"ב הם רי"ו מנין גבורה. יראה (אר"י' והוא אשר אמרתי ברמז הפסוק דוב אורב הוא לי אר"י במסתרי' הנה נכתב ארי"ה וקרינן אר"י בלא ה': דהנה השעות מן הט' ימים הם מנין ארי' אב ביום ת"ב מן המנחה ולמעל' נולד בן דוד. והחמש' שעות אחרונות כבר מתמתקים הדינים ע"כ לא קרינן אר"י רק אר"י חסר ה' הבן) והנה מתמתקים ע"י ג' שמות החס"ד ג"פ ע"ב בגימ' ארי"ה מנין השעות הנ"ל סך כל השעות מן הכ"ב ימים הם תקכ"ח מנין מפתח הגאול'. והנה אמרז"ל אין הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות (סוד תורה שבע"פ אשר היא עמנו בגלות מלכות פ"ה ותורה שבע"פ קרינן לה והוא כעת בסוד נאלמתי דומי'). וכשמדברין ושונין במו פינו התורה שבע"פ אזי נפתח הסתום) שנא' גם כי יתנ"ו לשון מתניתין) בגוי' עתה אקבצ' ע"כ יש במשניות תקכ"ח פרקים מנין מפתח עיין במג"ע והנה כבר עמד ע"ז הרב הגאון מהרי"ב ז"ל בהגהותיו על הש"ס. כשתעמוד על המנין אינם רק תקכ"ג פרקים. אבל הוא לדעתי שמצורפן אל המשנ' ה' תוספתות שנויים בלשון המשנ' ואינם משנה ממש פ"ד דמסכת בכורים ופרק קנין תורה ותוספתא בפסחים. ובקידושין ובסוטה והוא ג"כ לסוד הנ"ל דבאותן הימי' שנסתם הפתוח היינו הכ"ב ימים בין המצרים יש בהם תקכ"ח שעות. רק הה' שעות אחרונות הנה הן המה ג"כ בכללות אותן הימים אבל אעפי"כ המה מתמתקים בלידת בן דוד. וכ"ה בסך פרקי המשניות תקכ"ג פרקים ותוספתות אשר שנויים בלשון המשנה ה' ס"ה תקכ"ח. מפתח הגאולה ב"ב אמן:

והנהכתבתי לך בסוד הימים הן כ"ב היינו י"ג ימי תמוז ט' ימי אב הנה כתבנו לך אשר ישנם בתור' סוד י"ג תיקוני ארי"ך הזכירן משה בפ' תשא (הנה זה הי' אחר מעשה העגל שהי' בתמוז כנודע שבירת הלוחות היה בי"ז בתמוז ע"כ ימי התמוז המה י"ג ובהתעוררת הרחמים ב"ב יתמתקו ויתהפכו לחסד ורחמים) וט' ימי אב הנה בפ' שלח הזכיר משה ט' תיקוני ז"א וזה היה אחר מעשה מרגלים שהיה בט' בא"ב כנודע מרז"ל ויבכו העם בלילה ההוא. הם בכו בכי' של חנם וכו' והנה המתקת הט' ימים הנ"ל ע"י המשכת הרחמים ט' תיקונים הנ"ל הנה יקויים ב"ב ונקדשתי בתוך ב"י תוך דייקא לתקן הפגם אשר נעשה ע"י עגל מרגלים בגי' תו"ך. והנה השעות בימים האלה הם תקכ"ח בהסיר מהם שעות של ימים הקדושי' דהיינו ג' ימי השבתות ור"ח וגם מיום ת"ב הששה שעות אחרונות מזמן מנחה כנ"ל (הגם דלעיל כתבנו ה' שעות הא והא איתנהו דזמן מנחה מתחלת תיכף מכי ינטו צללי ערב עיין במג"א) נשארו ת"ך שעות. הנה ע"י היסורין מהנהגת האבילו' בימי' הללו בתו"ך שעות יתוקן עון עג"ל מרגלי"ם ונקדשתי בתוך ב"י הבן הדבר:

והנהישנים עוד תיקונים שש מעלות לכסא (הזכירם דוד היושב על כסא מלכו"ת במזמור פ"ו. ע"כ עד ט"ו באב ישנם עוד ו' ימים והוא יו"ט לישראל ובנות ישראל יוצאות למחול בהיות סיהרא באשלמותא) ס"ה כ"ח ימים ועתה יגדל נא כ"ח אד"ני. כ"ח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחל"ת גוים (הן המה הב' חדשים תמוז א"ב אשר נפלו לגורל עשו. יוחזרו לחלק י"י עמו ע"י התעוררות התיקונים הנ"ל ע"כ בו נפסקו מתי מדבר שהי' בידם עונות הנ"ל והיה אז גמר התיקון בדוריהם. והנה מבראשית כזאת הודעת כ"ח אתוון דעובדא דבראשי"ת דהיינו בפסוק הראשון בראשי"ת ברא וכו':

והנהכעת בעוה"ר אין השם שלם (וחסר ו"ה) ואין הכסא שלם (וחסר א') וחסר י' מירושלי"ם וחסר ו' מאליה"ו (עד אשר יגדל נא כ"ח אד"ני היינו אלו האותיות הנ"ל בגימ' כח) ובמהרה תוחזר העטרה ליושנה והנה אלו האותיות החסרים הזה באלף בית אותיות אהו"י ע"כ אחר האותיות הללו לא יבואו אותיות דגושים כי הדג"ש מורה על חוזק וגבורה ודין משא"כ רפ"ה הוא ממותק) ואחר שיוחזרו האותיות הנ"ל לא יהי' עוד חוזק הדין בעולם וכעת בעת החסרון בעוה"ר הן המה הימים האלה כ"ב מנין אהו"י' (והוא שם הדע"ת עיטרא דגבורות מסוגל לסער הים לכותבו על תורן הספינ' כמ"ש האריז"ל. והנה באמת ווי"ן החסרים שנים הם. אבל להיות האותיות שוים בא"ב כחד חשבינן להו. אבל אעפי"כ הסיהרא אינה באשלמותא עד ט"ו באב שהוא נגד הו' דאליה"ו החסרה ג"כ וכח מעשיו הגיד לעמו. הבן:

מבוארבכתבי האריז"ל אשר בימים הללו נולדים נשמו' גרי"ם מייחודי' עליונים וביו' האחרון הוא ת"ב זמן לידת משיח הרמז בזה אין מקבלים גרי"ם לימות המשי"ח. כיון שנולד משי"ח כבר נפסק זמן לידת הגרים צ"ל (הרמז בפסוק גם אלה תשכחנה ואנכי וכו' גם אלה ר"ת אין מקבלין גרים לימות המשיח) וכן תמצא בברכות שמ"ע מתפללים בברכת על הצדיקים ועל גירי הצדק ואח"כ על בנין ירושלים. וצמיחת קרן לדו"ד. וזה משארז"ל קשים גרים לישראל כספחת דכתיב ונלוה הגר אליהם ונספח"ו על בית יעק"ב דהנה בימים הללו כוונת אלו השמות המבוארים לעיל דהיינו הו"י' טדה"ד כוז"ו מצפ"ץ רצ"ה אד"נ' בגי' תשמ"ח (חסר אחד כי בעוה"ר השמחה חסירה) ובמהרה בימינו תהיה שמחת עולם על ראשינו יגל יעקב ישמח ישראל יעקב במילואו בגי' תשמ"ח וזהו בית יעק"ב לכו ונלכה וכו' בית יעקב היינו הבתים של יעק"ב בהעשות מהאותיות שנק' אבנים. בתי"ם היינו תיבות והיינו יעק"ב במילואו וזה אשר כתבנו בפסוק ויעק"ב נסע סכת"ה (חג הסוכות) ויבן לו בית (היינו מילוי אותיותיו בגי' תשמ"ח. ושמח"ת בחגך ובמהרה תהיה שמחת הח"ג גם ביום שנולד ב"ן דו"ד (עיין כ"ז בס' הכוונות ותבין) והנה בימים האלה שאין הזמ"ג להולדת נשמות גבוהות ורמות רק לנשמות גרי"ם עד שיהי' בי"ת יעק"ב במילואו וטובו יהיה שמחה שלימה. דהיינו שיתגלה ב"ן דו"ד ב"ב וזהו שקשים גרי"ם לישראל. כ"ז שנולדים גרי"ם עדיין לא נשלם בי"ת יעק"ב. וז"ש ונלווה הגר אליהם ונספחו על בית יעקב ואתה תבין:

במדרשיש שלא לילך יחידי בימי בי"ן המצרים מן שעה ד' ביום עד שעה ט' (היינו בזמן שהחמ' בתגבורת) והובא בש"ע. ולדעתי יש לרמזו בפסוק בימי שמג"ר בן ענת וכו' חדלו ארחות בימי שמג"ר (ש"ם ג"ר בימים אשר שם נולדים נשמות גרי"ם כמש"ל) בן ענת (בסודי רזי הובא במג"ע המלאך של חדש תמו"ז שמו תע"נ ב"ן אותיו"ת ב"ן ענ"ת) הגה ר"ת של זה המלאך עיין במג"ע ר"ת נח"ש ברי"ח נח"ש עקלת"ן תני"ן והנה אומר לך זה המלאך בגימט' עקב"ת משיחא והנה בתמוז מתחילין הכ"ב ימים בהמ"צ אשר בהם כעת בעוה"ר בחי' הסתר פנים אתה סתר לי היינו שם הוי' כביכול בהסתר הלבושים כנ"ל לבד ב"ך נזכיר שמך והנה כ"ב פעמים הוי' בגי' עקב"ת משיחא מנין המלאך הנ"ל. והתבונן: בימ"י יע"ל (בזמן שיש עלי' לקו משווה היום היינו השעות הנ"ל שאז החמה בגבורתה אז) חדלו ארחות. והוא רמז נכון:

כתיבבשליחות המרגלים והימים ימי בכורי ענבים כתב הרב הקדוש מהר"ש מאוסטירפאליע ז"ל סו"ד שהאותיות אשר הם בכורים וקודמים לאותיות ענבי"ם הם אותיות ס"מ כי אז שליטתו עכ"ד. רצ"ל זמן הליכתם הי' בתמו"ז וא"ב. ובהמ"צ כידוע והקשה הרב הגדו"ל חידא זלה"ה הרי ענבי"ם מלא י'. ונ"ל עפ"י מ"ש גורי האריז"ל בליקוטים כ' בשם האריז"ל. הטעם של קרי וכתיב כי התור"ה נדרשת בשתי ישיבות מתיבתא עילאה ותתאה בישיבה העליונה. אין שטן ואין פגע רע. ושם נק' כמו שהוא נכתב. וכן שאר התיבות א"צ לשנות בהם לאהדורי מלה לנרתיקה כמ"ש ר' ייבא סבא ע"ה. אמנם בישיבה של מטה צריך למסור רזי התור"ה בלחישה ושיהא פשט הדברים קרובים למושכל לרבים. עכ"ד. המשכיל יבין דהה"ד כל שארי העניינים דדרשו חז"ל בקצ' שינוי ממה שנמצא במסורת שלפנינו כגון כלו"ת מש"ה שדרשו חז"ל כל"ת כתיב ובמסו' שלפנינו מלא. אבל הם ידעו שבמתיבתא עילאה נכתב חסר (כ"ה בזהר) ויש לי לומר שבכאן ג"כ היא כך במתיבתא עילאה שם אין פחד מהחיצונים נכתב בכורי ענב"ם חסר. הכוונה על פ' הנ"ל משא"כ במתיבתא תתאה לא יתכן לרמזו בפירוש. והבן:

האישאשר קס"ת הסופר במתני' (המבואר ביחזקאל) קס"ת בגימ' ב"פ פ"ר (ממנצפ"ך כפולים) ולכן הוא במתני גבריאל עד כי הכינויים רצ"ל כי גבריאל נק' אי"ש כמד"א והאיש גבריא"ל וכו' ולדעתי הוא הנרמז אלה אזכרה ואשפכה וכו' כי אעבור בס"ך ס"ך בגי' קס"ת בך' רבתי דאי"ק בכ"ר:

אתהתקום תרחם ציון כי עת וכו' יש להבין מהו את"ה הל"ל סתם תקום תרחם ציון וי"ל עפ"י מ"ש הקדוש מהר"ש מאוסטירפאלע בשם הפליאה שיש תת"ן חדרים בגיהנם והנה תק"ף חדרים אין שם חציפות כ"כ ויש להמחבלים בושה בפני ת"ח. משא"כ בשארי חדרים מנין ר"ע שם יש חציפות. והנה הצדיק ההולך לגן עדן דרך שם חוקקין על מצחו שם את"ה והוא מסוגל שהמחבלים החצופים יברחו ועיי"ש ענין נפלא (ועיין מ"ש במאמרי השבתות מאמר מנחת שבת) עכ"פ יוצא לך מזה שם את"ה מסוגל להגן בפני החצופים. וזה שיש לפרש את"ה (רצ"ל השם את"ה) תקום תרחם ציון (ואמר הטעם למה דוקא זה השם. הנה אמר) כי עת לחננה כי בא מועד (והנה הוא עקבות משיחא אשר חוצפא יסגי ע"כ מהראוי שיקום השם את"ה כדי שיברחו ויתבטלו החצופים) וימלא כבוד י"י את כל הארץ:

וישלפרש עוד דהנה המבקש איזה דבר מחבירו כשלא ימלא חבירו מבוקשו המניעה בא באחד משלשה פנים ונק' הדבר אצל הפלסופים. מה שממנ"ו. מה שאלי"ו. מה שבי"ן. והוא ממ"ה שממנ"ו היינו המניעה מחמת המבקש שאינו ראוי או לא מצא חן בעיני המתבקש וכיוצא. מ"ה שאלי"ו היינו המניעה לפעמים מצד המתבק"ש שאין בכחו למלאות מבוקשו או שהוא אכזרי ואינו רוצה ליתן וכיוצא. מה שבי"ן היינו דבר ממוצע שהמניעה הוא מחמת שאי"ן הזמן גורם לזה. וכשאין מניעה מצד הג' דברים הללו אזי בודאי מקובל תפלת המבקש ובזה יתפרש הפסוק הנ"ל את"ה (הוא המלך הרחום וחנון ואתה כל יכול למלאות מבוקשינו וא"כ אין מניעה בצד המתבקש) תקום תרחם ציון (אשר עלתה במחשבת הצור תם קודם בריאת העולם והוא משתיית תבל שמשם יסד הקב"ה את עולמו ועיני הש"י בה מראשית וכו' א"כ אין מניעה מצד המבקש) כי עת לחננה וכו' (א"כ אין מניעה גם מצד הזמן) א"כ מהראוי שהש"י ימלא מבוקשינו כן הוא טענות הכנס"י הקדושה והמחי' חיים ישמע לתפילתי' ב"ב:

אמרורז"ל כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו. יש לפרש דהנה אמרז"ל ביום שחרב ביהמ"ק נטלו ישראל איפופסון על עונותיהם היינו שנמחל להם עונותיהם והש"י שפך חמתו על עצים ואבנים כדי שיתקיימו ישראל. ויש לפרש כל מי שלא נבנה ביהמ"ק בימיו. הוה כאילו נחרב בימיו ומהראוי שימחול לו הקב"ה עונותיו:

חזוןישעי' בן אמוץ אש"ר חז"ה על יהודה וירושלי' תיבות אש"ר חז"ה מיותרים. דהל"ל חזון ישעי' ב"א על יהודה וירושלים. וכבר כתבתי לך בזה דהנה קיי"ל דידיעתו ית"ש אינה מכרחת. והבחירה חפשית אבל דיבורו ית"ש מכריח כמ"ש הרב מהר"ם אלשיך זלה"ה בפסוק כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם וכו'. והנה בנבואה כמה דרגין אינון ועת לקצר רק הצורך לענינינו אות דרגא דנבוא"ה וא"ת דרגא דחזיו"ן והנה תראה בזמן אחד היו ב' נביאים. אחד נבי"א (נתן הנביא) ואחד חוז"ה (גד החוז"ה) והנרא' לפע"ד החילוק שבין נבוא"ה לחזיו"ן נבוא"ה הוא לשון דבור מגזירת ני"ב שפתים היינו שהנביא היה שומע דיבור מאת הש"י שאומר כך וכך יהיה. והחוז"ה הוא שרואה צירופי אותיות כך וכך יהיה. אבל אינו שומע בדבור והנה לפי הנראה לעיני כל משכיל. נבואה הוא מדריג' גדולה יותר מן חזיון. והנה עפ"י הדברים האלה תבין שזה שאמר חזו"ן ישעיה בן אמוץ (הנה ישעי' היתה מדריגתו גדולה כידוע מסוד שמו. וגם היה בן אמו"ץ מזרע מלוכה. ולמה לא היתה זאת לו בנבואה רק בחזיון. והנה בא הכתוב כמתרץ) אש"ר חז"ה (רצ"ל מה שבחת לו הנבואה הזאת בחזיו"ן ולא בנבואה. הוא להיות הדבר הזה סיפור פורעניות) על יהודה וירושלים (ובאם היה הדבר בדיבור שוב בהכרח הוא שתתקיים ע"כ לא אמר הש"י זה בדיבור רק בחזיון ואין כאן הכרח. ובאם ישובו. ישוב י"י וניחם על הרעה ויהפוך לטובה:

ועפ"יהדברים האלה יש לך להתבונן מה שדרשו חז"ל בפסוק וכל העם רואים את הקולות. רואי"ם את הנשמ"ע. דיש להתבונן לענין מאי הראה הפועל ישועות הפלא הזה בשעת מ"ת. דהנה כל הניסים שנעשה בשידוד המערכה ושלא כטבע היו לצורך איזה ישועה בשעתה משא"כ נס כזה מה היה מן הצורך לזה בשעת מתן תורה ועפ"י הדברים האלה. הנה הראה הפועל ישועות לבשר למקבלי התורה אשר לעת המצטרך חוש הראות ישתמש במקום חוש השמע. כי יחפוץ הש"י לטובתם וכמש"ל הכן הדבר: