Bnei Yissaschar, Tamuz and Av
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מאמר צום החמישי
שמעתיבשם הרב הקדוש מהר"פ מקארעץ זצוק"ל על הא דאמרז"ל בט' בא"ב נולד ב"ן דו"ד הטעם הוא להיות נשמת משיח בן דוד היא נשמה היותר גבוה וכוללת וא"כ צריכין ללידת זאת הנשמה זווג היותר עליון והנה נוכל להתבונן בענין אהבה גשמיות בעוה"ז בענין אהבת חברים ואיש עם אשתו בהיותם ביחד לא תוכר כ"כ האהבה. משא"כ כשרוצים להיפרד ולהרחיק נדוד לזמן רב אז יתפעלו הנפשות באהבה יתירה אהבה עזה. מגודל הגעגועו'. וע"כ חייב אדם לפקוד וכו' בשעה שיוצא לדרך וא"כ תתבונן לפי"ז דבשעת הפירוד אז הוא הזווג באהב"ה יתירה ביותר ומיקרי זווג היותר עליון ונולד מזה הנשמה היותר עליונה ע"כ להיות בעוה"ר הפירוד בין הדביקים נעשה בת"ב מיקרי בעוה"ר יו"ם יציא"ה לדרך נולד מזה הזיוג משי"ח הנשמה היותר עליונה וכוללת. הבן:
ועפי"זתתבונן מה ששמעתי שהקשו תלמידי הרב הקדוש מהרד"ב נב"ם זצוק"ל על הא דאמרז"ל שמצאו האויבים ביום ההוא את הכרובים כמער איש וכו' הלא אמרז"ל שזה לא היה רק בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ובהיפך ח"ו הכרובים הופכים פניהם זה מזה והשיב להם הקדוש הנ"ל חייב אדם לפקוד וכו' בשעה שיוצא לדרך וכו' ואתה הבן:
והנהימי בי"ן המצרים הם כ"ב ח"י ימי החול ד' ימי קדוש היינו ג' שבתות ור"ח הלא יצרפו יחד הד' הוית ונמשך אלי' היסוד ח"י (עלמין) ונעשין כאחד יח"ד ב"ך יברך ישראל:
ותביןותתבונן במזמור הנה מה טוב ומה נעים שב"ת אחים (מלשון שב"ת יצרו) גם יח"ד רצ"ל גם אותו השב"ת אשר באותן הימים כ"ב. גם יח"ד בגי' כ"ב וסיום המזמור כי שם צוה י"י את הברכה חיי"ם עד העולם שהוא הרמז כאלו הך"ב ימים. ח"י נמשך אל הד'. הבן:
ותתבונןלפי"ז תיבת יחו"ד שמשתמשים בו המקובלים בכ"מ היינו אות הך' נמשך מן הח"י אל הד' ונתהווה תיבת יחו"ד בשלימות הבן:
ביקשרבי לעקור תשעה באב שחל להיות בשב"ת אמר כיון דאידחי אידחי. וחכמים לא הודו לו ונ"ל מה שרבינו הקדוש דוקא ביקש לעקור ת"ב שחל להיות בשב"ת דהנה אמרו בגמ' אחד מבני המשפחה וכו' תדאג כל המשפחה נולד ב"ז באותה המשפחה נתרפאה כל המשפחה והנה בת"ב לאחר חצות זמן לידת בן דוד והנה בת"ב שחל להיות בשבת הנה רבינו הקדוש דמדבית דוד קאתי הרגיש בשבת שכבר נולד בן דו"ד ונתרפאה כל המשפחה וביקש לעקור את התענית לגמרי אמר הואיל ואידחי אידחי משא"כ שאר החכמים שאינם מאותה המשפחה לא הרגישו בזה:
אמרז"ליום שנפטר רבינו הקדוש ע"ש הי' והתעסקו כולי עלמא בכבודו. ואח"כ באו כולם לביתם והי' עוד זמן לכ"א להחם חמין ולצלות דג ולהדליק את הנרות וכד ערבא שמשא קרא הגבר וידעו שנדחה שבת והמתין בעבור כבודו דרבינו הקדוש ולא מצא כן בשארי הצדיקים ולדעתי הי' זה להיות שהוא בסברתו דחה אבילות דת"ב בעבור קדושת שבת וכבודו והי' זה שכרו שנדחה שבת בעבור כבודו:
אציין איזה דברים במגלה אשר ההפך במהר' לנחמ' פריש' א' פסוק א' רבת"י בגוים שרתי במדינו' הנה רבת"י שרת"י יודין נוספי' כפירש"י. ולא לחנם הוא. אבל לדעתי הנרמז הוא דהנה יו"ד מרמזת על חכמ"ה כנודע. שכל גדולתם וממשלתם של ישראל הוא בשביל חכמת"ם. וכן היו"ד מרמזת על המחשב"ה להיות שישראל עלו במחשבה הקדומה עד לא בראשית. המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו. והנה ירושלים עיר הקודש אשר משם הושתת עולם והוא עיקר דירת ישראל מקום עבודתם ליוצרם ע"כ היתה חכמת ירושלים יותר מכל העולם כמבואר במדרש. ע"כ אמר רבת"י בגוים בהוספת היו"ד מורה על החכמה וזה שאמרז"ל רבת"י בדעו"ת ובזה תבין למה ירושלי"ם חסר י' בעת הגלות עד ירחם הש"י למלאות חורבות ירושלים ב"ב:
בפסוקג' גלתה וכו' היא ישבה בגוים לא מצאה מנו"ח כל רודפיה וכו' יש לרמוז בדרך צחות. הנה דרשו רז"ל היו צרי' לראש כל המיצר לישראל נעשה ראש הנה יש לפרש דרך צחות דהק' כמעט כל הגוים יודעים זה ואין עם הארץ ביניהם שלא ידע מזה המאמר. ע"כ הם משתדלים להצר להם. וז"ש היא ישבה בגוים לא מצאה מנו"ח (ע"ד שאמרו מנוח ע"ה הי' לא מצאה מי מהגוים שיהי' ע"ה בדבר. ע"כ כל רודפי' וכו' בין המצרי"ם במקומות שהיו יכולין להיות מצירי"ם להם:
בפסוקו' וילכו בלא כ"ח לפני רודף. כ"ח היינו אותיו' החסרים בגלות בעוה"ר ו"ה מהשם א' מן כס"א י' מן ירושלי"ם ו' מן אליהו ס"ה בגימ' כ"ח עמש"ל בענין כ"ח ימים מן צו"ם הד' עד ט"ו מנח"ם שנעשית סיהרא באשלמותא עיי"ש:
בפסוקז' זכרה ירושלים וכו' כל מחמדי' אשר היו מימ"י קדם. יש לפרש זכר"ה ל' השפע' כי הזכ"ר הוא המשפיע והיינו משפעת לימי עני' ומרודי' את כל מחמדי' אשר היו מימ"י קדם. והוא עפ"י אשר שמעתי מאת כבוד מחו' הרב הקדוש המפורסם מהרצ"ה זצוק"ל בברייתא דר"י במדה הי"ג אמר התנא בסוף וכא"ן ב' כתובים המכחישים וכו' תיבת וכא"ן אין לו ביאור (והא ודאי לפי הפשט צריכנא למימר שהוא כמו וכ"ן. ולא דבר ריק הוא למה לא אמר התנא וכ"ן. וגם וכ"ן אינו מתיישב כ"כ) ואמר הוא ז"ל עפ"י מ"ש (אני ג"כ כמה פעמים) דהי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן הן המה מכונים נגד הי"ג מדות של רחמי' והנה מדה הי"ג מן המדו' של רחמי"ם הוא ונק"ה לא ינק"ה והנה בגמ' רמינן קרא נאמר ונק"ה ונאמר ל"א ינק"ה ומתרצו מנק"ה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים. וידוע ג"כ דהי"ג מדות שאמר מיכ"ה מי אל כמוך וכו' המה מכוונים ג"כ להמדות שבתורה א"כ מדה מימ"י קד"ם נגד ונק"ה לא ינק"ה. והנה במדת מימ"י קד"ם נרמז תשוב"ה שהיה מימי קדם מן הדברי' שקדמו לעולם כידוע:
ולפ"זזה שרמז התנא בברייתא דר"י בסוף הי"ג מדות ושהמה מכוונים נגד הי"ג מדות של רחמים) וכאן (רצ"ל במדה הי"ג) שני כתובים המכחישים זא"ז (כי נאמר ונקה ונאמר לא ינקה) עד שבא הכתיב הג' ויכריע ביניהן) הכתוב הג' היינו מדה הי"ג שאמר מיכה שהוא מימי קדם מורה על התשובה כנ"ל הנה הכתוב ההוא הוא מכריע להורות מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים עכ"ד ודפח"ח. ולפי"ז יש לפרש זכרה ירושלים (משפעת ירושלים את) ימי עני' ומרודי' (משפעת להם כל מחמדי' אשר היו מימי קדם ומאות' המדה המרמזת לתשובה. ואז הש"י מנקה איתם והן היום) בנפול עמה ביד צר ואין עוזר להם כי אין מניחים אותם די השיב רוחם ליישב דעתם לתשוב' ראוה צרים שחקו על משבתי' (המה שוחקי' ולועגי' על שביתת שבתותי' כי גלוי לצרים מה שהוא קבלה ביד ישראל אלמלא שומרי' ב' שבתו' מיד נגאלין והנה המה רואים ישראל שובתין ואינם נגאלין. הנא המה שוחקים על שביתת שבתותי'. ירא י"י וישפוט ויגאלינו גאולת עולם ב"ב:
בפסוקח' חטא חטאה ירושלים ע"כ לנדה היתה הנה חטא הוא שוגג וא"כ מה זה שאומר על כן לנדה היתה כיון שהי' בשוגג וגם איך יתכן לומר שהיה שוגג וכל הנביאים ציוחו שהעוו במזיד. ונרא' דהנה כתב הרב הגדול בעל גו"א על הא דקיימו וקבלו חז"ל דבישראל מחשב' רעה אין הקב"ה מצרף למעשה ובגוי מחשב' רעה מצטרפת למעשה ובזכיות הוא בהיפך וקשה וכי משא פנים יש בדבר וכתב הוא ז"ל דהנה ישראל עצם שלהם הוא טו"ב (כי הם כביכול עמוסי' מני בטן משורש המרכב' הקדוש') ואוה"ע שרשם ועצמיותם הוא רע"ה (ממרכבה הטמא') ע"כ כשמחשב ישראל איזה דבר טוב ולא גמרו במעשה בפועל אנן סהדי מה שלא גמר הוא מחמת איזה מניעה דכיון שהעצם הוא טוב חפץ בטוב. וכשמחשב ישראל אזה דבר רע ח"ו. הנה דבר זה אין לו בעצם רק במקרה כעין שוגג כי המקרה אינו עצם ע"כ לא יוחשב לו לעון עד כי יגמור מעשיהו ח"ו וגם זה אין לו בעצם רק במקרה כעין שוגג רק אעפי"כ כיון שגמר מעשיהו יקבל עונשו (ובאוה"ע תוכל להתבונן ההיפך) והנה כל העריות שבתורה איסורין איסור עולם איסור עצמיי אבל הנדה איסורה לפי שעה ע"י מקרה הגוף שאירע לה ובעבור המקרה וספרה לה ז' ימים ואחר תטהר ומותרת לבעלה וזה שיש לפרש בכאן חטא חטאה ירושלים (כל עונותי' אינם רק כחטא שוגג כיון שאין הרע אצלה בעצם רק במקר') על כן (רק) לנידה היתה (לא כשאר עריות שאיסורין איסור עולם רק כנידה שלאחר עבור המקרה תטהר לבעל'). הבן:
ומעיןהנ"ל חטא חטאה ירושלים (כל עונותי' אינם רק כחטא שוגג מפני שאינן בעצם כנ"ל) ע"כ לנידה היתה דהנה כל העריו' שנאסר עמהם החיבור גם הייחוד נאסר עמהם משא"כ נידה הגם שנאסר עמה החיבור. עכ"ז מותר להתייחד עמה וז"ש כיון שכל עונותי' אינם רק כשוגג מפני שאינן בעוצם ע"כ גם בעת הפריש' בעוה"ר עכ"ז כביכול כבודו ית"ש מתייחד עם כנסת ישראל גם בארצות אויבינו ובעבדותינו לא עזבונו אלקינו:
בפסוקט' טומאת' בשולי' וכו' יש לפרש אותיו' מנצפ"ך הבאים בשולי התיבות היינו בסופם המה מורים על הדין שהוא צמצום והנה מן שומרי הגבירו' בא בסופם רצועה לאלקא' כי יונקי' מהם החיצוני'. וכשישראל עושין רש"מ אזי ע"י הה"ח (בחי' דכורא) ממתקים הג' מנצפך אבל כשאין המתק' חיו. אזי ח"ו מתעוררת הקליפה סוד הטומא' מן שומרי הגבורו' ושולטו' על שונאי ישראל וזה שיש לפרש טומאתה בשולי' (הטומאה ח"ו מתאחזים בשולים היינו הג' מנצפך הבאים בשולי התיב') לא זכרה אחריתה (לא השתתפה להאחרית סוד הדכורא היינו הח' להמתיק הה"ג ע"כ) ותרד פלאים וכו' וסיים. ראה י"י את עניי כי הה"ח. ה"ס ה' הויות בגימ' עי"ן ובעוה"ר בעת הזעם מתהפך עין לעני וזה שמתפלל ראה י"י את עני ויתהפך עני לעין הרואה להשגיח עלינו לטובה ולרחמים ולחיים ולשלום:
טבעובארץ שערי' וכו' אמרו בדברי הימים של משה (הביאו הרב הגדול החיד"א זלה"ה) כשנטבעו השערים נפלו לידו של קרח ותפשם וז"ש בני קרח מי שיעלה את השערים הוא יעלה את אבא כמשארז"ל (וע' בס' דב"ש לפיו מהרב הנ"ל) ונרא' לי טבעו בארץ שער"י' אב"ד ושבר בריחי' ר"ת בגימ' זה קרח והנה נ"ל מה שהגיעו השערים לידו של קרח להורות דזה עבודתו עבודת הלוים ממונים על השערים והנה כתיב זה השער לי"י צדיקים יבואו בו וכן כתיב פתחו שערים ויבוא גוי צדיק וכו' ע"כ גם צדיק כתמר יפרח ס"ת קרח כמ"ש האריז"ל. כתיב בי' אח"כ שתולים בבית י"י וכו':
נ"לכשילמוד האדם איזה לימוד ואינו מבין יהרהר בתשובה ויתמרמר על הגלות ויתפלל על הגאולה עי"ז תתעורר דעתו להתבונן מה שלא ידע ומנא אמינא לה מן הדא דאיתא בת"ז כצפור נודדת מן קנה דא שכינת' דאיתקריאת צפור וכו'. כן איש נודד ממקומו דא משה וכו' דאתתרך רוחי' אבתרייהו. והנה תתבונן הדעת שבכל איש הישראלי המתבונן בתורה הוא ניצוץ מש"ה כמו שארז"ל משה שפיר קאמרת. וכאשר האדם אינו מבין איזה דעת בתורה הנה הוא מגודל הגלות של בחי' משה אשר בתוכו. ממילא כאשר מתפלל על הגאולה. כשמעורר בחי' גאולה הנה מתעורר בחי' גאולה גם לניצוץ דאתתרך רוחי' וכו' וישוב האדם להתבונן בתורה:
והנהתשכיל ותדע משארז"ל כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו וכו'. ומהראוי לעיין הלא רבים וכן שלמים יסודי עולם הלכו למנוחות ולא נבנה ביהמ"ק בימיהם אבל באמת הוא הצדיקים בכ"ז בונים בימיהם חלק מביהמ"ק כ"א חלקו השייך לנשמתו וכלמי שאינו נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו וכו' ע"כ כאשר האדם אינו מבין בדעתו איזה ענין בלימוד תורתו הוא מפני כי חלק ביהמ"ק שלו עדיין לא נבנה בימיו מגודל חטאו הנה ישוב אל י"י על עונותיו ויתפלל על הגאולה ותתחזק דעתו ויראה פלאות מה שלא ידע עד עתה והוא לדעת סוד הפסוק כי יפלא ממך דבר וכו' וקמת (בשיעור קומה שלך) ועלית אל המקום אשר יבחר י"י ואתה הבן: