ז נחמתות נחמה א נחמונחמו עמי וכו' נחמו נחמו בגי' יצחק רמוז למה שאמרו רז"ל אשר ב"ב תהי' הגאול' ע"י מליצת יצחק כמו שדרשוהו בפסוק כי אתה אבינו וכו' והמ"י להיות שכל הדינים בעת הגלות באו מסוד פחד יצחק. ובעת הגאול' ב"ב ימתקו הדינים בשורשם ביובל העליון סוד החירות ע"י תשובה עילא' (ובפרט לדעת המקובלים הראשוני' חכמי השמיטות להיות שמיטה זו לדעתם שמיט' הפחד מוכרחת הגאול' להיות ע"י פחד יצחק ע"כ בשמיט' זו הזהב חשוב מן הכסף וידוע בזה ענין מחלוק' קרח שהי' לוי בבחי' גבור' יצחק ורצה להיות במעל' מן אהרן איש החסד. ולעתיד לבא הנה כן יהי' מעלת הגבורות וכו' כמעלת הזהב על הכסף. ע"כ יתעלה קרח לעתיד כמו שכתבו צדיק כתמר יפרח ס"ת קרח (אלא שבזמנו אכלה פגה) והנה במה שהקב"ה מכה בה מרפא קבלנו הדינים מסוד פחד יצחק. הנה יתהווה מן יצחק. נחמו נחמו וזהו יאמר אלקיכם. דייקא. אלקים פחד יצחק (והוא הנרמז כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות כי שם ג"כ נגד ד' בנים דברה תורה ד' פעמים ב"ן בגימ' יצחק שאפי' הבן הרשע שורשו בקודש ועתיד להיכלל בקדושה. וזהו הנרמז וטרף זרוע אף קדקוד רמזתי ברמז מועט:

עודזאת אדרוש לך נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם וכו' כי לקחה מיד י"י כפלים וכו' להתבונן ענין הבטחתו לישראל נחמה כפולה גם בנחמה הזכיר אלקיכם ובעונש אמר לקחה מיד הו"י' רחמים וגם כפלים אינו מובן וכי ס"ד וכו' ודברי המפרשים ידוע. ונ"ל דהנה בעו"ש בעוה"ר גם מדת הרחמים הסכים למה"ד ונק' עי"ז עונש כפול ע"כ בנחמה ב"ב יהי' בהיפך. שגם מדה"ד יסכים למדה"ר לזה נקרא נחמה כפול' והוא מדה כנ"מ כי בעת העונש לקחה מיד הו"י' שגם מדה"ר הסכים למה"ד ולזה נקרא כפלים. ע"כ בעת הנחמה ינוחמו בכפלים נחמו נחמו יאמר אלקיכם שגם מדה"ד יסכים לחסד ב"ב אמן: הגה ועפי"ז פירשנו בפסוק ואני תפלתי לך הוי' עת רצון וכו' הנך רואה בבני אדם בעת המשפט כשדיין אחד נוטה לזכות והב' לחובה והנה אח"כ ע"י הטענות ומ"מ אחד מסכים לחבירו וא"כ רצון חבירו גובר נעשה רצונו וא"כ תבין לפי"ז גם בנידון דידן בעוה"ר בעת הזעם גרמו העונות שגם מדה"ר הסכים למדה"ד א"כ נק' הזמן ההוא עת רצון של מדה"ד שנעשה רצונו ובעת הישועה ב"ב הנה גם מידת הדין לחסד הנה נקרא לזמן ההוא עת רצון של הו"י וזה שאומרת כנ"י ואני (כנ"י הנה זאת) תפילתי (שתהי' במהרה) לך הוי' עת רצון. הבן (ע"כ הגה):

בתרגוםנבייא איתנביאו איתנבאו תנחומין על עמי אמר אלקיכון נ"ל שבא ג"כ לפר'. נחמו נחמו בכפל וגם יאמר אלקיכם הל"ל בהיפך אמר אלקיכם נחמו נחמו. ונ"ל ע"פ משארז"ל במדרש בפסוק אנכי אנכי הוא מנחמכם והוא אשר לעתיד יאמר הקב"ה לכמה נביאים שידברו תנחומין לכנ"י וילך כ"א וידבר תנחומותיו. כפי מה שהתנבא בימיו ולא תרצה כנ"י לקבל מהם תנחומין. להיות שהתנבאו עליה ג"כ ימי עניה ומרודי'. וישובו כל הנביאים ויאמרו להש"י אשר כנ"י אינה רוצה לקבל תנחומין ואז יאמר הקב"ה אנכי אנכי הוא מנחמכם עיי"ש בילקוט. והנה יש להתבונן כיון שגלוי לפני הקב"ה אשר כנ"י לא תרצה לקבל תנחומין מיד הנביאים למה זה ישלח את נביאיו על מגן וגם יש להתבונן למה באמת לא תרצה לקבל תנחומין מן הנביאים מפני שהתנבאו עלי' ג"כ ההיפוך. הלא לכל יש זמן ועת לכל חפץ ועוד גם זה דברי הנביאים הם ועוד מהו זה שלא ירצו לקבל תנחומין עד שינחם אותם הש"י בעצמו הלא גם דברי הנביאים הם דברי הש"י והנראה שהוא עפ"י מ"ש בזהר בפסוק רפאני י"י וארפא ל"ל וארפא ותירץ דהנה כשהש"י שולח רפואה ע"י שלוחו והמלאך הממונה דהיינו רפאל וחיילותיו אין הרפואה הזאת בטוחה לעולמי עד (דהרי שליח היא תשוקתו לעבוד את הש"י בכל זמן בדבר שנתמנה עליו והנה רוצה שישתלח שוב לרפאות נ"ל) משא"כ הרפואה שהיא מאת הש"י בעצמו היא רפואה בטוחה לעולמי עד וז"ש רפאני י"י וארפא עכ"ד וכ"ה בוודאי בכל עניני ישועו' כן הוא החילוק: הגה ועפי"ז פירשנו בפ' קי"ס שאמר משה לישראל התיצבו וראו את ישועות י"י אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם וכו' לא תוסיפו לראותם עוד ע"ע. והנה כבר דקדקו כל המפרשים כי אשר ראיתם וכו'. נראה כנותן טעם אל הקודם ואיני מובן ועפ"י הנ"ל מובן היינו כי משה אמר להם התיצבו וראו את ישועות י"י בכבודו ובעצמו ולא ע"י מלאך ולא ע"י שליח ומהיכן תתבוננו זה הוא. כי כאשר ראיתם וכו' לא תוסיפו לראותם עוד ע"ע הנה היא ישועה עולמיית הנה תדעו שהישועה נעשית ע"י הש"י בעצמו. (ע"כ הגה):

ובזהתבין על נכון שכל הנחמות שאמר הש"י לנביאיו על כנ"י הנה הם דברי הש"י בעצמו והם נחמות בטוחות ובכדי שתבין זאת כנ"י הנה ישלח הש"י מקודם את נבואיו ולא תרצה לקבל מאתם תנחומין באמרם כיון שהתנחומין באים ע"י שליח אינה נחמה בטוחה לעולם ח"ו. ואז יאמר לה הש"י אנכי אנכי הוא מנחמכם היינו כל הנחמות שדברתי ע"י הנביאים אנכי הוא המנחם שהרי הם דברי שיצאו מפי:

וזהשיש לפרש בכאן ג"כ כוונת המתרגם בא לבאר דבעבו' זה אמר הש"י נחמו נחמו בכפל כי יצוה מקודם לנביא לנחם ואח"כ יאמר אלקיכם אותן הנחמות והתרגום מבאר אמר אלקיכון היינו כבר אמרם הוא ית"ש דמה שאמר לנבואיו הנה הם דבריו ויתקיימו לעולמי עד ונסו יגון ואנחה וששון ושמחה ישיגו לעד לעולם:

עודאומר לך בדברי התרגום תירגם אמר אלקיכון כבר אמר ובמקרא יאמר אלקיכם. נ"ל עפ"י משארז"ל שלא נתן הקב"ה תורה שבע"פ ג"כ בכתב כדי שלא ידעו ממנה האומות כי היא המגלה מסטירין של הקב"ה. והוא רק בינו ובין בני ישראל ועוד אמרז"ל שאלמל' הנחמו' שמסר הקב"ה לנביאיו לא היו יכולין ישראל לסבול עול הגלות אבל כיון שנכתבו הנחמות ע"י הנביאים הנה באים ישראל לבתי כנסיות ובתי מדרשות ורואים דברי הנביאים. הם מתנחמים. כי ישראל זרע קודש מאמינים בדברי י"י ההוא אמר ולא יעשה: ואמרו בזהר בפסוק ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה הקשו שם הלא בעוה"ר עשו יושב בהשקט וגדולה. ותירץ כיון שכבר כתיב כן באחמתא דמלכא הוה כאילו כבר נעשה כן. כי ההוא אמר ולא יעשה. ומעתה תבין דברי הנבואה בפסוק הוא נכתב בחי' תורה שבכת"ב והתרגו"ם הוא תור"ה שבע"פ והנה לפי מש"ל תור"ה שבע"פ הוא רק לעיני כל ישראל. הנה בתורה שבע"פ יתורגם אמ"ר אלקיכון. כבר אמר משא"כ בתור"ה שבכת"ב שרואין גם האומות בה נכתב יאמ"ר אלקיכם לעתיד ב"ב:

ויתפרשעוד נחמו נחמו עמי וכו' דברו על לב ירושלים וכו' כי מלאה צבאה וכו' להבין הנחמה כפול' גם מהו יאמר אלקיכם. וגם מה הוא הדברים שמדברים על לבה. והנה יתפרשו הדברים עפ"י מה דידוע בחכמת הרפואה להחכמים הבקיאים בדבר (ובימי שמעתי וראיתי עניינים כאלה) מי שאירע לו ח"ו איזה חולי או חלאים מצורפים והנה משתדלים הרופאים הבקיאים ע"י סמים מיוחדים לגרש ממנו את החולאים. והנה בהתגברות ח"ו קדחת החולאת על מזגי הסמים אזי מתייאשים הרופאים מרפואתו ואומרים צוויתו לי' זוודתא ביודעים שאין עוד בקופת הרוכלים שום דבר שיוכל לגרש החולאים כי כבר ניסו הכל והנה יארע לפעמים עזר אלקי אחר הייאוש ואפי' אחר הגסיסה ח"ו והוא שלא כטבע והוא ממש כעין תחיית המתים והיינו שמגיע החולה עד שערי מו' עד הנקודה האחרונה שבחייתו רק קיסטא דחיותא וכיון שהגיע לידי כך הלך ממנו החולי וכן החולאים וברצון הבורא ית"ש החייהו. הנה לא נשאר אצנו שום חולאת כיון שכבר הגיע לשערי מו' רק שהוא חלש באיבריו כקטן שנולד. והנה הרופא שאינו בקי בראותו שהוא חלש מאד. נותן לו שוב סמים חריפים ולא יועיל ואדרבה וכו' והרופ' המומחה הבקי במששת הדפק ראה יראה שאין כאן שום קדחת ושום חולאת והנה בעיניו יראה שהוא חלוש מאד. אזי מבין הוא הדבר שהחולה בא עד שערי מו' עד דכדוכה של מו' וכיון שבא לידי מדה זו אזדו מיניה החולאים. והנה בעזר אלקי שב אליו החיות הנה הוא כקטן שנולד. ע"כ הוא חלש מאד כתינוק בן יומו הנה הרופא הבקי ההוא יאמר לכל העומדים. ולהחולה שכבר הוא בריא בכל איבריו ואין כאן שום חולי ויצו למנוע כל הסמים החריפים אך תנו בכל פעם מעט מעט מאכלים עריבים ויין מתוק מעט מעט ויעמוד על בוריו והנה החולה בשמעו את הרופא באמרו שהוא בריא לגמרי הוא בעיניו קשה להאמין בראותו חלוש מאד על החושים ועל כל האיברים. והרופא. להיות שהוא רופא מומחה מסביר להחולה הענין ההוא איך שכבר היה בתכלית הסכנ' ובן מו'. ולבעבור זה שוב נסתלק החולי לגמרי ממנו ובחסדי הש"י נעשה כברי' חדש' וכקטן בן יומו. ע"כ איבריו וכחתיו חלושי' אבל שוב א"צ לשום סמים רק להשיב נפשו מעט מעט ע"י מרקחת הטובים וע"י יין ישן וכיוצא: הגה כדברים האלה פירשתי בדברי המקונן שאמר במחשכים הושיבני כמתי עולם (וכיון שבאתי לגדר כזה שוב אין כאן חולאת רק) כי גדרי בעדי ולא אצא וכו'. הבן:

ולפי"זז"ש הנביא בנחמתו נחמו נחמו עמי (שוב אין מן הצורך לשים סמים תעלה ורפואות רק לנחמות תוספת זאת אחר זאת בכדי להשיב נפש העייפה וז"ש) יאמר אלקיכם (הוא הרופא המומחה הנאמן הוא היודע אשר אין כאן שום חולאת. והנה החולה החלש אינו רוצה להאמין זאת בראותו א"ע חלוש בכל איבריו אזי צריכין להסביר לו הענין כנ"ל וז"ש גם בכאן) דברו על לב ירושלי' וכו' כי מלאה צבאה וכו' וכיון שבאת לגדר כזה שוב אין חולאת ואין מן הצורך להשתדל בסמים רק להשתדל להשיב הנפש ותהיה כברי' חדשה:

ויתפרשעוד נחמו נחמו וכו' הדקדוקים כבר נתבארו והנראה לפרש מ"ש הרמ"ע בס' בי"מ בענין ד' חלוקי כפרה עבר אדם על מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו עבר על ל"ת ושב תשובה תולה ויוה"כ מכפר. הנה על ל"ת מצטרך לתשוב' ויוה"כ דהנה בעבור האדם על ל"ת הנה עבר ג"כ על מ"ע כי אין ריקות נמצא כי כל התנועות של האדם בעוה"ז נכנסין תחת ציוו ואזהרה. ואין לך תנועה בעולם רשות רק או שהוא מצוה או עבירה (כאשר חקר זה ג"כ הרב החסיד בחו"ה) א"כ בעשות האדם דבר אשר לא יעשה עפ"י התורה הנה ביטל ג"כ מ"ע כי באותו זמן שפעל העביר' אם לא היה עושה העביר' הי' עומ"צ כי אין ריקות נמצא ע"כ בעבירת ל"ת צריכין תשובה (לביטול מ"ע) ויוה"כ (על עבירת ל"ת) עכ"ד וזה שפירשנו בפ' התשובה שובה ישראל עם הו"י' אלקיך (רצ"ל דהנה בביטול מ"ע פוגמין בשם הו"י' ובעבירת ל"ת בשם אלקי"ך ואמר שובה ישראל עד הו"י' אלקי"ך רצ"ל תשובתך מוכרחת עד הו"י' אלקיך שפגמת בשני השמות הו"י' אלקים ואמר הטעם כי כשלת בעוניך היינו נכשלת בעון ממש עבירת ל"ת ויש בידך לפי"ז עון ביטול מ"ע ועבירת ל"ת כנ"ל. ע"כ תצטרך תשובה לתקן ב' השמות הו"י' אלקיך וז"ש אח"כ קחו עמכם דברים היינו התשובה בוידוי דברים ושובו אל הו"י' וכו' והדברים ארוכים. והנה ישראל כשקיבלו ישראל אפופסין על עונותיהם הנה נענשו על ביטול מ"ע ועל עבירת ל"ת הנה אח"כ כשקיבלו עונשם בכפלים הנה ינחמם הש"י בכפלים וז"ש נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם (הגם שעבירתכם היה רק עבירת ל"ת פגם בשם אלקי"ם אעפי"כ בעת הנחמה מגיע לכם נחמה כפולה דברו על לב ירושלים וכו' כי לקחה מיד הו"י' כפלים בכל חטאתי' כאשר חטאה לקחה גם מיד הו"י' כי בעברה על ל"ת ביטלה אז גם מ"ע. הנה לקחה עונש גם מיד הו"י' ונמצא שהגיע לה עונש בפלים בכל חטאתי' ע"כ בעת הנחמה נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכ' יגיע לה נחמה כפולה. וקצרתי באמרים:

דברועל לב ירושלים להבין מהו הדבור על הלב. הנה אומר לך ירושלים הכוונה על השכינה הקדושה כנודע והנה השכינה נק' רחל. והנה בגלותה בעוה"ר היא כרחל לפני גוזזי' נאלמה בסוד נאלמתי דומי' ע"כ אין חזון נפרץ לבני' הנעימים ואין נבואה והנה רחל בגימ' דב"ר ל"ב. והנה בגלות בעוה"ר כשהיא בבחי' נאלמתי דומי' הנה נפרד ונתרח"ק הדבר מן הל"ב בסוד מ"ש לל"ב גליתי לפומי לא גליתי ולעתיד ב"ב יתגלה פנימיות הלב אל הפ"ה שהוא דבו"ר. וע"כ ב"ב ינבאו בניכם ובנותיכם. וזהו דבר"ו על לב ירושלים שיתוסף על גילו הלב גילו הדיבור. ויהיו בחיבור יחד דבר לב וישתלם שיעור קומת רחל היינו דבר לב בגימ' רחל:

ועפי"זפירשנו דברי רז"ל במדרש בשלח דבר אל ב"י ויסעו יסיעו דבר מלבן והוא פלאי ועפ"י דברינו הנ"י. תבין הגם במצרים שהיתה השכינה בחי' רחל עם אבותינו בגלות היה ג"כ בסוד נאלמתי דומי' ולא היה באפשרי להוציא מן הלב אל הדיבור וע"כ כתיב ג"כ בבני ישראל ויאנחו ב"י מן העבודה ויזעק"ו זעקה הוא בלב. קול בלא דבור שלא היה להם בחי' דבו"ר. הנה גם אצל ים סוף גם שיצאו ממצרים עדיין לא נפטרו עד קי"ס כדכתי' ויושע י"י' ביום ההוא א"י מיד מצרים. ע"כ כתיב ג"כ וייצעקו ב"י אל י"י. עדיין צעקה בלא דבור כי עדיין הי' כח לשר של מצרים לקטרג הללו וכו' והללו וכו' ולא יכלו עדיין להוציא הדיבו"ר כראוי ונכון כי עדיין היה הדיבור בהעלם ויאמר י"י אל משה מה תצעק אלי למה תהיה עוד כזאת צעק"ה בלא דבור דבר אל ב"י ויסעו היינו יומשך להם הדבר מן הלב וז"ש במדרש יסיעו דבר מלבן וישתלם שיער קומת השכינה. רחל בגי' דברו על לב ירושלים וכנ"ל ואתה תבין:

וקראואלי' לא נודע מהו הקריאה. והנה ת"י ואתנבו עלה הנה מפרש עפ"י משארז"ל קריאה לשון חבה הוא לנביאי ישראל הנה כיון שיבוא הדבור לירושלי' דרך נבואה הנה הנביא אשר יתנבא לטובה שוב לא תשוב נבואתו ריקם דהנה זהו הבחנת הנביא כאשר יתנבא לטובה ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו י"י כי דבר י"י לטובה לא תשוב ריקם:

כימלאה צבאה. נראה לפרש כי נתמלא הצבא שלה היינו אותיותי' שעד הנה היתה ירושלים בלא יוד והיתה חסרה בצבאותיה. והן היום תתמלא ביוד ונרמז בתורה אל קצוות החשן ירושלים במלואה ביו"ד בגי' קצות. חשן בגי' משיח יראתי להרחיב הדבור:

כינרצה עונה. היינו כי מן עוונה נעשה רצון כי מן תשובה מיראה נעשים זדונות כשגגות. ומן תשובה מאהבה נעשים זדונות כזכיות ונעשה מן העונות הללו מצות שהם רצונו ית"ש. והנה עי"ז תתמלא ירושלים. יו"ד מורה על מחשבה ורצון:

הנהי"י אלקים בחזק יבוא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו אין מן הצורך להאריך בדקדוקים כי הדברים אינו מובנים לפי פשוטו. והנה מצאתי ראיתי בס' כסא דוד. להרב הגדול חידא זלה"ה מפרש הפסוק בשם אביו ז"ל הנה י"י אלקים בחזק יבא (היינו לשפוט תבל בצדק במדה"ד (נ"ל בחז"ק היינו י"ד החזקה מדה"ד) אבל וזרועו מושלה לו זרועו היינו הצדיק (נק' הצדיק זרוע"ו עפ"י משארז"ל כל המבקש צרכי צבור כאילו בא בזרועו היינו לדעתו כאילו בא ומחזיק בזרוע היינו מדה"ד שמאל נק' זרוע כדכתיב נשבע י"י בימינו ובזרוע עוזו ימין מידת החסד וזרועו עוזו מדה"ד שמאל א"כ הצדי' הממתי' מד"ה נק' זרועו נ"ל) א"כ וזרועו היינו הצדיק מושלה לו כי צדיק מושל ביראת אלהים ומבטל הדין) הנה שכרו (של הצדיק) אתו על שמציל את ישראל) ופעולתו לפניו (על שביטל הדינים והמתיקם בחסד ורחמים והרב החיד"א בשם עצמו מסיי'. הנה שכר אתו (שכרו של הצדיק אתו בזמן ההוא שמבטל הדינים וכאשר התעורר רחמים על ישראל) ופעולתו לפניו כי בזמן וביום ההוא שנעשה הנס ע"י הצדי' בריווח והצלה. כן היא בכל שנה ושנה בזמן ההוא מתעוררים שערי רחמים כמו ביום הנס. הנה פעולתו של הצדיק לפני"ו הוא לקמי' שדינן בכל שנה ושנה עכ"ל הרב הנ"ל בקצת תוס' ביאור שכתבתי מדעתי. ולפי"ז הוא הנרצה לנו לבשרינו בנחמה הלזו דהנה הימים המקווים לישועה ימי בין המצרים ובפרט יום שנילד ב"ן דו"ד הנה כעת הם ימי התגברו' הדינים על שונאי ישראל כל רודפיה השיגוה וכו' והנה הצדיקים ע"י תפלתם ובכייתם לפני הש"י מבטלים וממתקים הדינים בחסד ורחמים וכאשר יתמתקו לגמרי ב"ב ויהיה התעוררות הגאולה. הנה לא די שבשעת הגאולה יהיו אלו הימים לששון ולשמחה אלא אפילו בכל שנה ושנה יהיו נפתחי' שערי הרחמים בימים ההם בזה"ז ויהיו הימים האל"ה לבית ישראל לששון ולשמחה ולמועדים טובים. הנה כל בית ישראל שכרם אתם בזמן המקווה שנת הגאולה ב"ב ופעולתם לפניהם בזמנים העתידים אח"כ בכל שנה ושנה ששון ושמחה ישיגו:

ולדעתייש לפרש עוד. הנה י"י אלקים בחזק יבוא (היינו במדה"ד י"ד החזק"ה וכמש"ל. אבל) וזרוע מושלה לו כביכול פרשיות התפילין כולהו כתובי באדרעי. כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו. ומי גוי גדול וכו' אשריך ישראל ואילך) הנה שכרו אתו (השכר שנותן לישראל ג"כ. אתו היא בזרועו מבואר בתפילין. ומי גוי גדיל אשר לו אלקים קרובים אליו כי"י אלקינו בכל קראינו אליו הנה מתרגמינן לקבלא צלותי' בעידי עקתי') ופעולתו לפניו וגם הפועל והמעשה שיעשה הוא ית"ש הוא ג"כ מבואר בתפילין. אשריך ישראל וכו' עם נושע בי"י מגן עזרך ואשר חרב גאותיך וכו' ואתה על במותימו תדרוך. הנה הוא פעולת הש"י. מגן עזרינו וחרב גאותינו) הנה לפי"ז הגם שח"ו מתעוררי' הדינים כשנזכר הש"י בזרועו. היינו תפילין דמארי עלמא מתהפך הכל לרחמים וחסד. ואפי' ח"ו אין זכות כ"כ לישראל לגרום מ"נ באיתערותא דלתתא. הנה יש איתערותא דלעילא ע"י התפילין. וז"ש ישעיה ואביט ואין עוזר וכו' ותושע לי זרוע"י. היינו התפילין שמבואר שם חביבות ישראל לאביהם שבשמים:

ובזהתתבונן מנהג אבותינו תורה הוא שאין מניחין תפילין בת"ב בשחרית ומניחין במנחה להורות על דברינו אלה. הנה י"י אלקים בחזק יבא (בתחלה. ואח"כ) וזרעו (היינו התפילין) מושלה לו. ע"כ מניחין התפילין במנחה שהוא בכל יום מימי החול זמן הדין. צלותא דפחד יצחק. הנה ביום הזה שאנו מצפין לישועה ילנחמה: הנה מניחין תפילין. לרמז על. וזרוע"ו מושלה לו. ובזה תבין ג"כ משארז"ל שבשעת הגאולה ב"ב יצחק אבינו הוא יהיה הסניגור והמליץ הטוב על ישראל. כי הוא אחוז במדת הגבורה בשמאל כביכול. ושם הם התפילין דמארי עלמא וזרועו מושלה לו:

נחמה ב ותאמרציון עזבני הו"י' ואדנ' שכחני. הנה להבין הכפל הוי' ואדנ'. גם אומרו בהו"י' לשון עזובה ובאדנ' שכחה הנה יש לפרש הו"י הוא שם הנכתב ואינו נזכר רק במקדש. ואדנ' היא שם הנקר' זה שמי וזה זכרי. הנה יש לפרש ותאמר ציון עזבני הו"י' לגמרי ח"ו כי אין אני מזכיר אותו כלל בגלות. אבל שם אדנ' שאני מזכירו הנה הוא שכחני:

ויתפרשעוד למשכילים ציו"ן רמז ליסו"ד דמלכו"ת. כנ"י אומרת עזבני הו"י' בהעדר הייחוד זה כמה. ואדנ' הוא כל שיעור קומת המלכות שכחני כי בעוה"ר כבר נשכח ממנה תענוג הייחוד שהי' לה בנקודת ציון. הוא יסוד"ה. ובהפלגת תמרורים דיבר' בהפלג' כאשה אלמנה שמתייאשת זה כמה שנים מלהינש' לבעל. ואינה מעלת על לבה התענוג שיש לאשה בהתחבר עמה הבעל וא"א להרחיב הדברים:

הןעל כפים חקותיך. יש לפרש עפ"י מה דאמרז"ל במדרש חמשה כפולות דמנצפ"ך רמיזות הגאולות כפולות הכפי"ן בהם נגאל אברהם אבינו מאור כשדים נאמר לו ל"ך ל"ך מארצך וכו' וכפולת המימי"ן. נגאל יצחק מפלשתים כמ"ש לך מעמנו כי עצמת ממנ"ו מא"ד וכפולת הנוני"ן נגאל יעקב מעשו ולכן הצילנ"י נ"א מיד וכו'. וכפולת הכפי"ן נגאלו ישראל ממצרים פק"ד פקדת"י אתכם. וכפולת הצדי"ן נשמר לגאולה האחרונה ב"ב צמ"ח צדי"ק והנה תיכף בגאולה הראשונ' דאברהם גאולת הכפי"ן. היתה החקוק' בשביל ישראל שאמר לו הש"י לך לך וכו' ואעשך לגוי גדול כאן אי אתה זוכה לבנים וכו' והנה א"א לומר עיקר הבטחה על ישמעאל דהרי נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע וא"א לומר על עש"ו זרע יצחק. דהנה כתיב ואעשך לגוי גדול. ובעשו כתיב הנה קטן נתתיך בגוים וכו' וא"כ ע"כ הכוונה על ישראל בלבד. ואיך תאמר ציון עזבני ושכחני. ולפי"ז זה פירוש הכתוב. ה"ן על כפי"ם חקותיך (בלשון יוני קורין לאח"ת ה"ן. והדברים עתיקין בסוד היו"ד במספר הקדמי בגימ' ה"ן ה"ס חקיקת המחשב"ה הקדומ"ה בסוד היו"ד והבן) ואמר ה"ן אותך בלבד ביחידי על כפי"ם חקותיך. היינו עוד בגאולת הכפי"ן. חקותיך ואיך תאמר ציון עזבני ושכחני:

חומתיךנגדי תמי"ד אמר עוד לראי' שבודאי אין שכחה דהנה רוב תיבות חומ"ה חומ"ת במקרא הם חסירים ו' משא"כ חומ"ת ירושלים מלא ו' ולרמז בא חומ"ת בגימ' תמי"ד להורות כי מעולם לא פסקו חומ"ת ירושלים הגוים נדמה להם שמהרסים אבל באמת נגנזו מן העין ואמרו בזהר אשר הן גם היום כאשר ימלא האדם עיניו בפו"ך (פו"ך נכתב אצלינו פו"ך בך' דאי"ק מנין ירושלם בלא יו"ד ומילוי פו"ך היינו ירושלים ביו"ד) יראה כל חומ"ת ירושלי"ם וז"ש לראי' שלא שכחתי כי הנה חומותי"ך דייקא הם לנגדי תמי"ד משא"כ חומת אחרים במקרא:

ואמרתבלבבך מ"י ילד לי את אלה. כבר ידעת מ"י נקרא עולם התשוב"ה אל"ה הם הו"ק מ"י עולם התשוב"ה בינ"ה מיילד את אל"ה היינו הקצוות וככה תתבונן באדם הגשמיי שע"י התשובה נולדים בו המדות היינו יראה ואהבה וענפיהן ואמר עוד ואני שכולה וגלמודה בהעדר המוחין ח"ו ואלה מי גד"ל סוד מוחין דגדלות הנשפעין ע"י מ"י כידוע מסוד היניקה ועיבור ב' וכל הבחי' הללו המשכיל יתבונן בתשובת האדם להש"י. הבן:

שאיסביב עיני"ך וכו' ח"י אני וכו' ותקשרים ככל"ה בפסוק הזה יש ח"י תיבות ז"ש ח"י אני נאום י"י. תתבונן מאמר החתן להכלה הסבי עיני"ך מנגדי שהם הרהיבוני וכו' ורצ"ל דמיון החתן המשתוקק מאד אל הכלה וא"א לו למלאות המבוק' שעדיין לא הגיע זמן החיבור והייחוד הנה מבקש ממנה הסבי עיני"ך מנגדי וכו' שלא תתראה בפני ביופי עינים. שהם הרהיבוני וא"א לי למלאות המבוקש להיות יחודא שלים עד זמן הגאולה האחרונה ואמר הנביא הן היום בזמן הגאולה כה מאמרו שאי סביב עיני"ך וכו' ח"י אני וכו' כבר אני בסוד ח"י ה"ס רב טו"ב הגנוז כשהטו"ב הוא ר"ב היינו שנתגדל הס' ח"י. והנה מן תיבת ח"י עד סוף הפסוק תיבת ככל"ה הם עשרה תיבת הנה י"פ כל"ה בתנ"ך השלמת שיעור קומתה אור הלבנה כאור החמה אז ה"ס ח"י בצדיק יסוד עולם ועתה יגדל נא כ"ח אדנ' דהיינו בהשלמת קומתה בעש"ר וחיבור ח"י אליה הרי כ"ח יגדל נא כ"ח והבן יגדל ביו"ד רבת"י:

מהרובניך כו' יש לפרש הניצוצין המפוזרים עוד מז' מלכין קדמאין אשר הם מסוד ב"ן והם מסוד עולם החורבן וההריס' ובשביל זה ישראל מפוזרים בד' כנפות הארץ להעלותם מן החורבן להאיר עליהם מסוד מ"ה החדש וזהו מהר"ו בני"ך רצ"ל הב"ן שלך השייך לשורש נשמתך להעלות תתן להם מה"ר ומתן מסוד מ"ה ובהעמיק עוד כאשר תדקדק התחיל בלשון רבים מהר"ו ומסיים ביחוד בני"ך אך הניצוץ המשוקע דב"ן בהיותו עדיין בתוך הקליפות בחורבה אינה בסוד הציור להות כלי וכאשר יושפע סוד התיקון דמ"ה יעלה בסוד המחשבה בציור ה"ס אית י' הוא דמיון ציור הכלי (עיין בס' מג"ע והבן סוד הכתוב עלה ר"ש ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו) וז"ש מהר"ו בני"ך רצ"ל הב"ן שלך. השפיע להם ע"י מעש"ך להעלות' בסוד מ"ה ויתהוו לציור סוד אות ר' וזה מהר"ו יתהוו מ"ה ר' ובזה תבין מה שקרא שלמה בעת הילוכו למקום החורבן דהרי חשך י"י רמ"ה ידך בל יחזיון. ויש להתבונן לפי"ז הגם שכל נשמה מישראל יש לה סגולה מיוחדת לניצוצין מיוחדים עכ"ז כאשר ישראל הם באחדות ועושה המצות בשם כל ישראל יוכל להעלות גם הרצוצין השייכים לשורש נשמת' וזהו מהר"ו לשון רבים על כי מוטל הדבר למהר להעלות בני"ך אפי' ניצוצין המיוחדין ליחיד פרטיי כשתעשה כזאת אזי מהרסיך ומחריביך ממך יצאו כי יתבטל החורבן וההריסה וישמח י"י במעשיו:

קרובמצדיקי מי יריב אתי נעמד' יחד וכו'. עיין מה שפירשתי פי' הפסוק במאמר בתולה במחול אות ד' אין מן הצורך לכפול:

כהאמר י"י איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי' או מי מנושי אשר מכרתי וכו' מהראוי להתבונן הנה דבר הנבואה הזאת באו לדבר על לב כנ"י שלא יעלה על לבם שכבר נשכחו מן לב דודם כדרך אשה גרושה מאישה. אשר שוב אין לה חלק ונחלה בבית אישה וכדרך העבד שמכרו רבו לאחרים אשר אין לו שוב שייכות לרבו ראשון. הנה באת הנבואה לדבר על לב כנ"י שאין כאן גירושין ואין כאן מכירה. ולפי"ז הל"ל איזה ספר כריתות אמכם אם שלחתי' היינו אם כסברתכם ששלחתי'. אי' הספר כריתות משא"כ כעת באומרו אש"ר שלחת"י'. משמע דבאמת הי' שילוחין וגירושין רק ששואל הש"י איזה ספר כריתות וזה אינו שאלה. דלענין הדין האשה כיון שקיבלה גיטה אפי' נשרף ונאבד הגט אח"כ היא מגורשת. וכן קשה בסיפא דקרא. או מי מנושי אשר מכרתי וכו' הל"ל אם מכרתי וכו' הבן. ונ"ל דהנה דברי הנבואה קשיין אהדדי דבכאן נאמר איזה ספר כריתות אמכם וכו' הנה משמע שלא היה גירושין. ובירמי' נאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אלי' עוד ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ד' משמע שהיה באמת גירושין וכן דרשו חז"ל גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח וכו' וכן אמרז"ל במדרש כשחרב ביהמ"ק השליך הקב"ה גט פטורין לכנ"י (לא ראיתי המדרש הזה אבל מצאתיו בספרי המחברים) ויש לפרש כל הענין הזה עפ"י מה שהקשו הראשונים דהרי נשאלו חז"ל האיך הש"י מוריד גשמים בשבת ומוציא מרשות לרשות. ותירצו חז"ל כל העולם רשותו של הקב"ה והוא כמטלטל בחצירו ממקום למקום. והנה הקשו המחברים הראשונים לפי"ז איך מהני השלכת הגט (שאמרו במדרש הנ"ל) הוה כמשליך גט לאשה בחצרו דלא הוה גט. ותירצו דצ"ל דהקנה להם הש"י מקום בחצרו. והוא דוחק לומר כן והוא רק דרך פלפול וגם עפ"י הדין א"א לומר כן וכי יש קני' בעל כרחך הלא בודאי לא ניחא להו קני' כזאת. ומה שנ"ל הוא דבל"ז קראי קשיין אהדדי כמש"ל דהרי ישעיה אמר איזה ספר כריתות. וירמ ' אמר הן ישלח וכו' אלא ע"כ צ"ל דהגירושין כביכול לא היה אלא לפנים בכדי שיהיו מתייראים ממה"ד. ובאמת אין כאן גירושין כיון דלא שלחם מביתו דהשליך את הגט בחצרו כביכול ולא קנתה כנ"י את הגט דהרי כתיב ושלחה מבית"ו דייקא וז"ש ישעיה איזה ספר כריתות אמכם אש"ר שלחת"י' מבית"י דכל העולם ביתי וחצרי ואין כאן שילוחין מביתו. ומעולם לא הקניתי להם מקום בחצרי (עמ"ש במאמרי השבתות בפסוק מה רבו מעשיך ד' וכו' מלאה הארץ קניני"ך ותבן) ואמר עוד הנביא א"ו מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הנה זולת מה שדקדקנו לעיל הנה עוד יקשה מה שייכות נושה למכירה הל"ל מי מלוקחי"ם או מקוני"ם אשר מכרתי וכו'. ונ"ל לדרוש עפ"י מה שאמרז"ל במשנה ערוכה המוכר עבדו לגוים או לחו"ל יצא לחירות והנה הש"י מקיים תורתו וכמש"ל. והנה מכרנו לגוים ולחו"ל בודאי כביכול מחויב לפדות אותנו אפילו אין בידינו זכות כענין דמתני בברייתא אפילו עד עשרה בדמיו אפילו עד מאה בדמיו הנה בטוחים אנחנו בד' אלקים אמת ותורתו אמת שיפדה אותנו בודאי אבל הדין הזה הוא דוקא בקנה ומכר. אבל גבאו הבעל חוב בחובו אינו מחוייב הרב לפדותו. (והנה לפי"ז ז"ש הש"י על נביאיו אל תפחדו ואל תרהו כי כביכול מחוייב אני עפ"י התורה לפדות אתכם. כי מכרתי אתכם לגוים ולחו"ל ושמא תאמרו אפשר גבה אתכם הבע"ח בחובו. ז"ש הש"י או מי מנוש"י אשר מכרתי אתכם לו למי הייתי חייב שיגבה אתכם בחובו וא"כ אין כאן רק מכירה פשוטה. ע"כ כביכול מחוייב אני לגאול אתכם ב"ב וא"כ לפי כל הנ"ל זה מאמר הנביא מפי הש"י מה שחשבתם ענין שלוחין כדרך איש ואשתו אין כאן שילוחין שהגט אינו גט כי כל העולם חצרי ושוב מה שחשבתם ענין מכירה כדרך האדון לעבדו אדרבא כביכול מחויב אני לפדות אתכם כן יעשה הש" אמן:

והביאובניך בחצ"ן פירוש בו. זרו"ע או כנף הבגד ולכל הפירושים מהראוי להתבונן למה אמר לשון חצ"ן. ונראה דהוא לרמז מ"ש האריז"ל כל הגאולת הקודמית היתה הארת הגאולה ע"י מדת הו"ד ע"כ כל הגאולות הי' סיבת הגאולה ע"י אשה (כי איהו בנצ"ח ואיהי בהו"ד) גאולת מצרים הסיבה הראשונה להתגאל ע"י בתי' בת פרעה (בבל בעת אשר פתר דניאל לבלטשצר שיופסק מלכותו. וקרא לו הכתב של המלאך הנה כתיב שם מלכתא לקבל מילי מלכא ורברבנוהי לבית משתייא עללת ענת מלכתא ואמרת וכו' אותי גבר במלכותך וכו' כען דניאל יתקרי ופרשי' יהחוו'. הנה היתה הסיבה ע"י אשה ובי' בלילה קטיל בלטשצר ונפסק מלכות בבל נ"ל) מדי. ע"י אסתר יון ע"י יהודית מבני החשמונאים. ולעתיד לבא ב"ב (תהיה הגאולה נצחיי"ת ב"ב) תהי' הארת הגאולה ע"י מדת נצ"ח (ותהיה הגאולה בבחינת דכורא. ע"כ כל השירות היו בלשון נקבה ולע"ל. בעת ההוא יושר השי"ר הזה לשון זכר נ"ל) ותהי' גאולת נצחיית ב"ב. זה תוכן דברי האריז"ל בקצת תוס' ביאור שכתבתי לך לרמז זה נאמרה הנבואה. והביאו בני"ך (זכרים) בחצן (לרמז על נצ"ח) אבל ובנותיך על כתף תנשאנה מצורפים אל הזכרים ושוב לא יהיה התחלת הגאולה ע"י נוקבא כמאז למקדם רק הנקבות יהיו מצורפים לגאולה ושמחת ישראל לרמז זה תמצא ההפטרה שאנו נוהגים לקרותם בצרור הם מן כל ספרי הנבואה רק נחו"ם צפנ"י' חג"י אין בהם הפטרה ר"ת הג' נביאים הנ"ל נצ"ח תשמור לעתיד לצורך הגאולה הנצחיית ב"ב אמן:

נחמה ג עניהסוערה לא נוחמה. דהנה ניחמו חבירי איוב לאיוב כי על כל זה בחרת מעוני (ואמרז"ל קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות. שאמר איוב י"ד אלקי נגעה בי כמה לקו באצבע (במצרים) עשר מכות אמור מעתה מ"ש איוב י"ד אלקי וכו' היה נ' מכות. ועכ"ז א"ל כל זה בחרת מעוני) והנה אמר הנביא. עניה. כיון שכנ"י בגלותה. עניה. הנה היא סוערה לא נוחמה. כמו שהי' באפשרי לנחם יסורי איוב. וזאת אין לה מנחם. הנה לזאת אנוכי מרביץ בפוך אבניך ויסדיתיך בספירים. כ"כ תגדל עשרך עד שיסודי בנין ביתך שדרכן להיות אבנים פשוטים הנה יהיו של פוך וספירים אבני נזר יקרים:

הנהיש לי רמז פוך (וספירים היינו ב"פ) ספיר. ספיר בגי' תת"ו. מנין התיבון שישנן בשני בתי התפילין תפילין של יד ותפילין של ראש:

ושמתיכדכד שמשותיך וכו' וכל בניך למודי י"י וכו' אמרז"ל בבתרא (מהו כדכ"ד) פליגי בה תרין אמוראי בארעא יהודא וחזקי' ותרין מלאכי ברקיע מיכאל וגבריאל. ח"א שה"ם וח"א ישפ"ה אמר הקב"ה ליהוו כדין וכדין (הוא לשון כדכ"ד כדין וכדין כן פירוש הרשב"ם) הנה כל משכיל משתומם על המראה דהנה הש"י אמר לישעיה אשר ישים כדכ"ד (בשערי ירושלי' והאמוראי' בדורות אחרונים. מהו כדכ"ד. הנה איך נאמר דלבעבור זה שמה כדכ"ד לשון כדין וכדין כי יסכים הש"י לדברי שניהם. הדבר הזה א"א להלום. וגם הנה אמוראי איפלגו קודם שאמר הש"י כדין וכדין. ע"כ הי' לכאו"א איזה סברא לדבריו. ומהו סברתם ואומר לך עפ"י אשר כתבתי בגמ' ברכות על מאמר חז"ל מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד דקשה מהו הנרצה באומרו אין לו להקב"ה בעולמו וכו' הרי כל עולם ומלואה שלו. וגם מהו דנראה אומרו בלבד ואומר לך ידוע דכל פרי מעשינו בעוה"ז לגרום הייחוד העליון בעולם באצילות ע"י תורתינו ועבודתינו הוא ייחוד ויסוד (צדיק עם) מלכות כידוע וע"כ נכרתו תקע"ו בריתות על התור" מ"ח בסיני מ"ח באהל מועד מ"ח בערבות מואב (כמבואר במס' סוטה) ס"ה קדם וכולן ללמוד וללמד. לשמור ולעשות הרי ד"פ קדם תקע"ו מנין יסוד מלכות והנה ד' אמות שהאדם עוסק בהן בתורה (דפחות מד' אמות לא נק' בית לענין מזוזה ובתי ערי חומה ועורכי המלחמה) הנה ד' על ד' הם טפחים. כ"ב פעמים כ"ד תקע"ו טפחים לרמז היחוד הנ"ל הנעשי' ע"י התורה וגם העבודה הנה בבית שני קרא אשכחו ודרשו. והרחיבו שיעור המזבח עד שנעשה מקום המערכה כ"ד אמו' על כ"ד ס"ה תקע"ו אמות מנין היחוד הנ"ל הנעש' ע"י העבודה. ומיום שחרב ביהמ"ק הנה התורה עומדת גם במקום העבודה (כי כל העוסק בתור' עולה כאלו וכו') ומהראוי לזה שילמוד להלכה הלכות הקרבנות. ע"כ אנו אומרים פ' איזהו מקימן שאין בו חלק וז"ש מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. דייקא:

הנהי"ל זהו הבשורה שבישר הש"י את ישראל ע"י הנביא ושמתי כדכ"ד (הגם שבגלות לא היו יכולים ישראל לגרום היחוד העליון ע"י עבודת המזבח שהיה ברמז כדכ"ד היינו כ"ד פעמים כ"ד אעפי"כ תועיל להם לגרום הייחוד ד' אמות (על ד' אמות) של הלכה בלבד בזכות זה יזכו שיקבעו בשערי ירושלים אבנים טובות גדולות וזה שמם אשר יקראו להם הש"י אז כדכ"ד לרמז הייחוד העליון שגרמו ישראל ע"י ד' אמות של הלכה גם בימי עניים בגלות והנה על כרחך יש אבן הטוב במציאות בעולם. ונק' באיזה שם בכתבי קדש כי אין כל חדש תחת השמש רק לעתיד ישתנה שמו יקרא אותו הש"י בשם כדכ"ד מטעם הנ"ל לרמז הייחוד כ"ד פעמים כ"ד והנה פליגי אמוראי איזה הוא האבן טוב אשר יעמידוהו אז בשערי ירושלי' ויקנאו שמו כדכ"ד. והנה אקדים לך כבר ידעת יוסף נק' צדיק הוא מרכבה למדת יסוד צדיק יסוד עולם ובנימין נק' ג"כ צדיק (היינו בחי' צדיק תחתון מ"ן דנוק' מלכות כידוע והנה האבן טוב שהם הוא האבן של יוסף (שהי' קבוע בחשן) והנה יוסף הוא הרמוז ליסוד עולם מ"ד דדכורא. וישפ"ה הוא האבן הטוב של בנימין הצדיק מ"ן דנוק'. והנה ידוע ישראל ע"י תורתם ומעשיהם הטובי' מעוררים המ"נ דנוק' מלכות ועי"ז בא המ"ד דדכורא יסוד צדיק אשר הוא תכלית המכוין. הבן:

ובהאאיפלגו הנהו תרי אמוראי כיון שהש"י קרא שם האבן הטוב שיקבע בשערי ירושלים כדכ"ד הוא מטעם הייחוד שגרמו ישראל הנה חד אמר מסתמא יהי' זה האבן טוב שהם (לזה יקראוהו כדכ"ד ויעמידוהו בשערי ירושלים) שזה האבן של יוסף הרמוז למ"ד דדכורא יסוד צדיק שזה היא תכלית המכוין שנגרם ע"י ישראל השפעות טובות לכל העולמות הבן מאד נקרא ישפ"ה אבן של בנימין הרמוז למ"נ דנוקבא מלכות שזה היא שמעלים ישראל ע"י מעשיה' משא"כ מ"ד דדכורא דא אח"כ ממילא מלעיל'. והבן. אמר הקב"ה ליהוו כדין וכדין תרווייהו קשוט יצא להם הדרש' הזאת דהנה כתוב אח"כ וכל בניך למודי י"י ורב שלום בניך ודרשו חז"ל מזאת ת"ח מרבים שלום בעולם דכתיב וכל בניך וכו' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך והנה יש להתבונן ג"כ מהיכן יצא להם לדרוש א"ת. והנה ראיתי בס' אהבת עולם מהרב הגדול האלגזי זלה"ה שכתב שיצא להם מסמיכות זה הפסוק וכל בניך וכו'. לפסוק שלמעלה ושמתי כדכ"ד וכו' ואמר הקב"ה ליהוו כדין וכדין (ויבנה שתיהן בשערי ירושלים) הנה שאמר המגיד מראשית אחרי' לישראל ע"י ישעי' וכל בניך למודי י"י (כביכול ילמדו את הש"י ויאמר הש"י להוו כדין וכדין הבן נ"ל) ורב שלום בניך הנה בניך הב' מיותר. אבל הוא הרמז בוניך שהמה יהיו הבונים היינו הת"ח יהיו הגוזרים בחכמתם איזו מן האבנים יבנו בשערי ירושלים וישגא שלמא בעלמא באמור הש"י להוי כדין וכדין עיי"ש עוד בדברי הרב הנ"ל ולדרכנו תתבונן היטב דרשתם ז"ל ת"ח מרבים שלום בעולם דידוע מדת היסוד צדיק נק' שלום (משים שלום בבית) בין יסוד דדכורא דין דנוק' נק' שלום והנה אותן הת"ח איפלגו אי שהם דרגא דיוסף שלום עילאה. או ישפ"ה דרגא דבנימין שלמא תתאה אמר הקב"ה להיי כדין וכדין נגד תרין שלומין. הנה הת"ח מרבים שלום בעולם הבן הדבר וראייתם מתוקה מדבש מדכתיב וכל בניך לימודי י"י ורב שלום בניך וקשה מה שייכות יש לזה הפסוק אחר הפסוק ושמתי כדכ"ד שמשותיך וכו' וגם מהו למודי י"י לומדי תורת י"י מיבע"ל וגם מה הוא ורב שלום בניך הנה בניך השני מיותר כנ"ל. וגם עכ"פ הל"ל ורב שלום לבניך אלא ע"כ הכוונה שם כדכ"ד פירושו ג"כ כדין וכדין. היינו עם היות אשר האבן הטוב יהי' שמו כדכ"ד מטעם הנ"ל כ"ד פעמי' כ"ד מנין הייחוד שגורמים ישראל בתורתם הנה התנבא עוד ישעי' מה שיהי' בדור אחרון אשר לפי"ז הטעם יפלגו אמוראים בדבר הזה וכ"א יאמר מלתא בטעמא אזי יאמר הקב"ה יהי' כדין וכדין והוא הנרמז ג"כ בתיבת כדכ"ד. וזה שהסמיך וכל בניך למודי י"י כביכול ילמדו את הש"י שיסכים עמהם להוי כדין וכדין. ורב שלום בניך שעל ידם מתרבה מדת השלום שהם יהיו הבונים בשהם וישפ"ה. תרין שלומין. הבן הדבר ותתן מעדנים לנפשך:

וכשבאנולכלל הדברי' הנ"ל לא אכחיד את אשר קדם מאמרינו בחידושים על המשניות בענין מ"ש חסידים הראשונים היו שוהים שע"ה אחת ומתפללים כדי שיכוונו את לבם למקום וכתבו תר"י שע"ה דוקא (ודבריה' מוכרחי' בגמ') והנה מהראוי להבין למה שע"ה דוקא הכנה לתפלה. וגם נדייק למה אמר התנא לשון למקום ועפ"י דברינו הנ"ל נבין דהנה המקום הקביעות לתורה ולתפלה הוא בחי' כדכ"ד היינו כ"ד פעמים כ"ד בגימ' תקע"ו ה"ס הייחוד כנ"ל והנה הכנה לתפלה בזמן הוא ג"כ כמו כוונת המקום כנ"ל. דהנה אמרו בירושלמי ובתוספת' בשע"ה יש כ"ד עונות ובכל עונה כ"ד עיתים נמצא יש בשעה כ"ד פעמים כ"ד עיתים הוא ג"כ כמו המקום כדכ"ד תקע"ו הכוונה אל הייחוד כנ"ל כמו המקום שהיא לכוונה הנ"ל וז"ש חסידים הראשונים היו שוהים שע"ה (דייקא) כדי שיכוונו את לבם למקום ויש אתנו הרהורי דברים בענין איסור העברת ד' אמות ברה"ר בשבת דהיינו הן ואלכסונן דהיינו ד' על ד' והלכתא גמירי לה ואכ"מ להאריך הענין:

עודאומר לך ושמתי כדכ"ד שמשותיך כ"ד פעמים כ"ד בגימ' ב"פ רפ"ח ניצוצין גם ח' פעמים חס"ד והמ"י:

עודושמתי כדכ"ד היינו כ' פעמים כ' ד' פעמים ד' ב"פ יצחק שהוא יהיה המליץ לעתיד על ישראל ובגימ' שמא"י הל"ל חסד וגבורה קראן הזהר אבהן דעלמא. רמזתי למשכילים:

וכלבניך וכו' ורב שלום בניך יתפרש ברמז נכון וכ"ל הוא לשון מדה מלשון וכ"ל בשליש וכ"ה בלשון הש"ס לכו תיכול עלה וכו' והנה כתיב והלכת בדרכיו מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון וכו' וכ"ה בכל הי"ג מדות (עיין בתומר דבורה להרמ"ק ז"ל) ואקדים לך עוד אית שלום ואית שלום רב והסוד של שלום רב הוא לחשוב ס' של שלום. רבתי היינו ס' רבתי דאי"ק בגי' ת"ר הנה אז יעלה מספר תיבת שלום תתקל"ו מנין י"ג פעמים חסד היינו השפעת חסידים מן י"ג מדות של רחמים י"ג ת"ד דאריך (עיין כ"ז במג"ע פ' מקץ) והנה כאשר אנחנו) הולכים בדרכיו לכוין מדותינו כעין המדות של הבורא כביכול. אזי מושפע לנו הי"ג מדות דת"ר י"ג פעמים סוד רב שלום כנ"ל. ובזה יתפרש הפסוק וכ"ל בניך (היינו המדות של בניך) לימודי י"י (כשהם מלומדים מן הש"י מה הוא רחום וכו') אני ורב שלום בניך (יושפע להם רב שלום היינו שלום במם רבתי מנין י"ג פעמים חסד מן י"ג ת"ד. כולם ישפיעו רב שלום לבית ישראל וזה ג"כ רמז דברי חז"ל ת"ח מרבים שלום בעולם היינו משפיעים אל העולם שלום רב. וז"ש מרבים שלום הבן:

וירמוזעוד וכל בניך ורב שלום וכו' עיקרה של תשובה היא לימוד תורה לשמה (אחר החרטה והוידוי על העונות) כמו שארז"ל הי' רגיל לקרות דף אחד וכו' והנה הגם שהתשובה מועלת בכל עת. עכ"ז ימים המסוגלי' הם מר"ח אלול עד יוה"כ והם תתקל"ו שעות מנין שלום רב היינו במ"ם רבתי כנ"ל והנה כשלומד תורה לשמה בימים הוא התעוררת לגאולה (וזהו ת"ח מרבים שלום בעולם והבן) וז"ש וכל בניך למודי ד' דהיינו שלומדין תורה לשמה. ורב שלום בניך כשעוסקין בשעת רב שלום היינו בימי רצון כנ"ל הנה מעותדים לגאולה כאמור שם:

וירמוזעוד וכל בניך וכו' וכ"ל לשון תשוקה מלשון כלת"ה נפשי והנה באיתערות' דלתתא איתער עובדא לעילא כשישראל בנהא דמלכא ומטרוניתא מקיימי' התורה ומצות בתשוקה נכבדת אזי גורמי' התשוק' ביחודא שלים באורות עליונים כי מעשיהם יהיו קישוטין לשכינ' שבהם מתקשטת ובאה לפני המלך לפני דייקא. חזי במאי ברא אתינא לקמך דייקא פרוש שיהי' יחודא שלים ובזה יתפרש וכ"ל בניך (רצ"ל התשוק' של בניך) לימודי י"י (ר"ל כביכול הם מלמדי' את השם הו"י' ית"ש שיהי' תשוקת הוא"ו לה"א הם זו"נ. והן למעלה נתרבה הייחוד ברבות הטוב' מן יו"ד לה"א. הם או"א. ורב שלים בניך וגורמי' שיהי' מדת השלום יסוד צדיק בסוד רב טובך כאשר תבין פי' הפסוק ובידך לגדל ולחזק לכל שלא יהי' שלום קטיעא והבן וכבוד אלקים הסתר דבר והשם הטוב יכפר:

וגםכן יתפרש לדרך זה שיהי' שלום רק כבר ידעת יחוד אותיו' הו"י על אדנ' בכפל אות על אות בחי' סוכה (בס' קרנים) עטרת תפארת יעלה היחוד מנין ש"פ מנין שלום עם ד' איתיות וזה שקדם מאמרינו בענין שלום קטיעא יוחשב הו' ליו"ד ויהי' יחודא שלים בסוד ישלם י"י פעלך להיות מנין ש"פ היחוד הנ"ל וז"ש ורב שלום בניך בעת שגורמים היחוד אזי יהי' שלום רב וגדול בחשבון להתהוות יו"ד מהוא"ו להיותו ישלם מנין ש"פ והבן:

וירמוזעוד וכל בניך וכו' עי"ן בדברי המקובלי' סוד ד' בנים המבוארים בהגדה דפסח ד' פעמים ב"ן בגי' יצח"ק. והיה לע"ל ב"ב יוכלל גם הבן הרשע בקדושה להיות בתוכו ניצוץ קדוש מן הקדושה והקליפה הסובב' לפרי תתבטל ע"כ דייקא יצחק ימליץ טוב בעדינו ויחשוב חשבון עם הבורא ית"ש לזכו' את ישראל שיתענגו על רוב שלום ויתבטל השעבוד מלכיו' (חשבון שייך ליצחק גבול וצמצום הוא ממדת הגבורה) וזה וכ"ל בניך מי שהוא כולל כל הד' בני' דהיינו יצחק לימודי י"י הוא ילמד כביכול להש"י בחושבו עמו חשבון ועי"ז יזכה לרב שלום בניך ויתבטל השעבוד מלכיות ב"ב אמן:

וירמוזעוד וכל בניך וכו' בניך הם הנערי' והבחורים לימודי י"י שלומדים מהצדיקים הגדולים אשר עבודת' כל היום לילך בדרכי השם ודבר י"י בפיהם אמת השכינה מדברת מתוך גרונם ללמד להתלמידי' הבחורי' דרכי י"י באמת ובתמי' א"כ תלמידי' הללו נקראי' לימודי י"י לזה אמר כשכל בניך לימודי י"י אזי ורב שלום בניך משא"כ כשהתלמידי' אינם משמשי' כל צרכם הוא העדר השלום. כי מתהוו' מחלוק' כמו שארז"ל בתלמידי שמא"י והל"ל שלא שמשו כל צרכן. הש"י יעשה שלום עלינו:

נחמה ד חשףי"י את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו מהראוי לתת לב. א' מהו הגילוי זרוע קדשו. ב' בגילוי הזרוע כתיב שם הנכבד ואח"כ בישוע' ישועת אלקינו. ג' למה אמר גילוי הזרוע לעיני כל הגוים דייקא. ויתפרש הדבר עפ"י מ"ש כ"פ (והיא מן דברי רז"ל בספרי ופסקוהו הגדולי' הרמ"ע והמבי"ט) דהתשוב' לא מהני רק לישראל ולא לגוים והנה נראה ח"ו כעול במשפטיו ית"ש. אבל כתבו הקדמונים דהוא ע"פ משפטי התורה בדין אמת דהנה ע"פ הדין לא מהני תשובה דקיי"ל מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול. אבל להיות ישראל הם כביכול עמוסי' מני בטן ונק' בנים כדכתיב בני' אתם לי"י אלהיכם והקב"ה למו אב וקיי"ל אב שמחל על כבודו כבודו מחול ע"כ לישראל מהני תשובה. א"כ הכל באמת והכל בדין והנה לע"ל יתמהו כל הגוי' למה לא מהני תשובה להו ולישראל מהני ויחשבו אשר הוא ח"ו עיות הדין מה יעשה הש"י. חשף י"י את זרוע קדשו לעיני כל הגוים זרוע קדשו הם תפילין דמארי עלמא כביכול דכולה כתיבין באדרעי (וכן דרשו רז"ל נשבע י"י בימינו זו תור'. ובזרוע עוזו. אלו התפילין) ומה כתיב בהו כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובי' אליו כד' אלקינו בכל קראינו אליו (ותרגומו לקבלא צלותי' בעידן עקתא) והכוונ' לפי"ז להיו' כי הם קרוביו עמוסי' מני בטן כביכול בנים ממש ע"כ לא כתיב קרובים רק קרובים אליו ע"כ נתקבל תשובותיהם ותפילותיהם כי אב שמחל ע"כ כבודו מחל. משא"כ לאוה"ע מלך היא כדכתיב מלך אלהים על גוים. וע"פ הדין מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול ממילא כיון שיגל' י"י את זרוע קדשו וראו כל אפסי ארץ בתפילין דמארי עלמא אשר ישראל הם קרובים בני' לאל חי וע"פ הדין מגיע להם הישועה כי תשובתם מתקבלת וז"ש ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו מורה על דין ומשפט הכל באמת ובדין ע"פ התורה י"י אלהים אמת ותורתו אמת ומשפטיו אמת:

ואומרלך עוד עפ"י הנ"ל לתרץ הא דנמסר וראו כל ארץ קמ"ץ בזק"ף שלא במשפט כללי הדקדוק. דה"ל בסגול ויתבארו ע"פ מ"ש בדרושי חנוכה בנוסח ההודאה. מתחלה אומרים כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל וכו' ואח"כ בעת הישועה אומרי' ואח"כ באו בניך וכו' מתחלה קאמרינן עמך ישראל ואח"כ בניך והיא ע"פ מה שדרשו חז"ל בפרשת ויבא עמלק מה כתיב למעלה על נסותם את י"י לאמר היש ד' בקרבנו אם אין ואמרו במשל לתינוק שהי' מורכב על כתיפו של אביו ראה תפוח ונתן לו ראה אגוז וכו' ראה התינוק אדם אחד שאול לו היכן אבא אמר האב אינך יודע היכן אני השליכו מעל כתיפו ובא הכלב ונשכו התחיל צועק אבא אבא. זה שתיקנו בנוסח ההודאה כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתיך וכו' ובאו להגביר עליהם חכמות חיצוניות חקירו' פולסיפיות. והנה בשעת הישוע' אמר ואח"כ באו בניך ידעו שהם בנים העמוסים מני בטן והם בטבע נמשכין אחריך כבן אחר אביו וא"צ לחקירה רק באמונה בטבע אצלו וכבר ידעת אמונ"ה היא למעלה מן החכמה והוא בבחי' כת"ר. והנה נקודת קמץ מורה על הכתר וז"ש בכאן וראו כל אפסי ארץ בקמץ יבינו אשר הכל בדין אמת כיון שאנחנו נמשכין אחריו באמונה (כתר קמץ) הנה זה יורה שאנחנו בנים לו ית"ש וכיון שאנחנו בנים הנה הש"י נקרא עלינו א"ב. ואב שמחל ע"כ כבודו מחול. הבן הדברי':

עוריעורי לבשי עזך ציון. לבשי בגדי וכו' כי לא יוסיף לבוא בך עוד ערל וטמא. להבין מה זה בנותן טעם ללבישת בגדי תפארת. מפני שלא יוסיף לבוא וכו' אבל הוא דכנ"י וירושלים עיר הקודש כל ימי עני' ומרודי' איהו מנוולא נפשה לגבי שבאי בכדי שלא תיטב בעיניו כמ"ש בגמ' בשבוי'. וז"ש הנביא ברוח קדשו שמעת' תלבש בגדי תפארת תכשיטי כלה. ויתראה יופי' לבעל נעורי'. ואין חשש עוד פן יבואו זרים להתגרות בה. כי לא יוסיף לבוא עוד ערל וטמא:

נחמה ה ברגעקטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך לכאורה קשה דאין זה דבר והיפוכו דהתחיל בזמן לומר שלא נתארך הזמן של העזיבה ה"ל לסיים אבל הזמן של הקיבוץ והישוע' תהי' לאורך ימים או ה"ל למימר ברישא דומי' דסיפ' במע"ט קצף עזבתיך וברחמים וכו'. ונראה לומר עפ"י מ"ש בגמ' וכמה זעמו רגע. וענין הרגע ה"ס העיבור שהוא בעוה"ז בגשמיות רע"ג ימים עם ג' ימי הקליטה שאז אין הולד בהתגלות וכיון שהגיע זמן הולד להתגלות בלידה נעשה הרחמים גדולים היינו ג' חדרי הרחם (חדר פרוזדור עלי') שהיו צרים כל ימי העיבו' עתה מתרחבים ונעשים גדולה כדי שיצא הילד ומעתה תבין ברגע קטן עזבתיך העזיבה היה כענין העיבור והקיבוץ כלידה. הבן:

נחמה ו ושמתיךלגאון עולם (עפ"י כתבי האריז"ל גאון נק' המוחין וזהו ושמתיך לגאון עולם לעולם לא יסתלקו המוחין דגדלות ולא יהיה עוד שינה ותרדמה) משוש דו' ודור (עיין בכוונו' לדור ודו' המליכו לאל) דו' ודור לאה ורחל דכיון שיהיה מוחין דגדלות. וע"י המוחין באים התולדות. כי קטן אינו מוליד. הבן. ע"כ המוחין הם משום דור ודור כנ"ל והשם הטוב יכפר:

נחמה ז בכלצרתם לא צר (לו קרי) כתיב אליך הוי' אקרא ואל אדני אתחנן (הגם שבכמה מקראות בדפוס נדפסו שניהם הוי' הנוסחא המדויוקא הוא שם הב' אדני ועיין הפירוש באבודרהם ועיין בפרמ"ג. באיגרת הפתיח') וכתבתי פירושו דהנה הפגם שנעשה בעונותינו הרבים הנה לשם הוי' (תורה שבכתב אני נכתב) אין מגיע הפגם משא"כ כביכול שם אדני בחי' שכינה (תורה שבע"פ אני נקרא) כביכול שוכנת עמנו בגלותינו כידוע (הבן מ"ש שלמה בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו. הבן) וממילא רווחא לן שמעתתא דכתיב (היינו בחינת תורה שבכתב) נכתב ל"א בא' ל"א צר כי הפגם אינו מגיע לשם. משא"כ בקריאה בפה (בחי' תורה שבע"פ) קריין ל"ו צ"ר בו' ובמהרה תהיה אם הבנים שמחה. ותתבונן במעט קט בחילופי אתוון של יחודא תתאה וע"ד בחילופי אתוון אח"ד של יחודא עילאה. א"כ אותו' של יחודא תתאה תמורת אות א' של יחודא עילאה הוא כענין הקרי והכתיב והבן: