והנהלשון חז"ל שאמרו חותם תוך חותם ולא אמרו ב' חתימות הבנתי מדברי הרמ"ז ז"ל מילוי תיבת חות"ם הוא ג"כ בגימטריא חות"ם. דהיינו (ת' א"ו א"ו **ם')**בגימ' חותם. ונ"ל דזהו שיסד הפייטן אמונים ובינונים חתו"ם חות"ם מל"א היינו חותם במילוי הוא חותם תוך חות"ם היינו חות"ם דיוה"כ וחות"ם דיום הושענ"א רב"ה ויציבא מילת' גם לפי דברי הכוונת של מרן האריז"ל חות"ם דיוה"כ הם ג' שמות אהי"ה במילואן היינו קס"א קנ"א קמ"ג בגימטריא חותם ע"ה כידוע. וחותם דיום הושענ"א רב"ה הוא מילואי השמות הנז' בזולת הפשוט בגימטריא שצ"ב ע"כ נקרא חות"ם תוך חות"ם ואי"ה יתבאר במאמר יחוד"א שלי"ם עוד מענין הזה בפסוק שימני כחות"ם על לבך:

פסיקתאר' אחא בשם ריב"ח בשעה שעל' משה למרו' שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוס' בפ' פר"ה ואמר אליעזר בני אומר פר"ה בת שתים וכו' אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע עליונים ותחתונים שלך ואתה יושב ואומר הלכה משמו שלב"ו א"ל הקב"ה עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפ' פרה תחילה ר' אליעזר אומר פרה בת שתים וכו' אמר לפניו רבש"ע יה"ר שיצא זה מחלצי א"ל הקב"ה חייך שיצא זה מחלציך הה"ד ושם האחד אליעז"ר שם אותו המיוחד אליעז"ר עכ"ל. הנה כל דרשת הפסיקתא הוא לתרץ למה אמר הכתוב ושם האח"ד אליעז"ר הל"ל ושם השני וכו' אבל קשה הדבר מאד להבין דהנה לו יהי' שהיה הדבר בקבלה אצלן שכך היה המעשה וזה הוא הרמז בתורה אעפ"כ יש לתמוה הפלא ופלא מהו החשק הנמרץ שחשק משה שיצא זה מחלציו על אומרו פרה בת שתי' וכו' ועוד רבו כמו רבו הדקדוקים אינן נעלמין מעין כל משכיל ונ"ל דהנה סתם ר' אליעזר הוא ר' אליעזר הגדול ר' אליעזר בן הורקנוס וידוע דלבעבור זה נקרא ר' אליעזר הגדול על שהי' גלגול ראובן בכור ישראל ע"כ הוא ניצול מן גזירת עשרה הרוגי מלכו"ת (שהיו גלגולי שבטי' שמכרו את יוסף) רק נתפס והשליכוהו אל הבור וניצל אח"כ (כמבואר במסכת ע"ז) כמו שפסק על יוסף השליכו אותו אל הבור וכו' למען הציל אותו וכו' ושארי השבטים שמכרוהו נתגלגלו בעשרה הרוגי מלכות וקבלו עונשן על שגרמו ליוסף אבידת עשרה טיפין דאיזדרוקו למגנא ע"כ כאשר סיפר ריב"ז רבו של ר' אליעזר שבחו הנה שיבחו בו"ר סיד שאינו מאבד טיפ"ה כמ"ש במקומו בעזה"י והנה ר' אליעזר גלגול ראובן שפתח בתשובה תחלה (כמשאחז"ל אמר הקב"ה לראובן אתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה ומנו הושע וכו' נתבאר לעיל בדרושי התשובה) והנ' ר' אליעזר גלגולו של ראובן הבע"ל תשוב"ה הנה לו יאתה לפסוק הדין וההלכה של זמני ועיתותי התשובה כאשר יתבאר אי"ה:

והנהג' זמנים להפסקות הדין בב"ד של מעלה היינו ברא"ש השנ"ה יכתבו"ן וביום צו"ם כפו"ר יחתמו"ן ובהושענ"א רב"ה גמר החתימת מסיר"ת הפתקין כמ"ש בזהר א"כ הוא כעין ב"ד של מט' אשר נעש' עניינם בכתיב' וחתימ"ה ומסיר"ה (מה רבו מעשיך י"י כולם בחכמ"ה עשית חכ"ם ר"ת "חתימה "כתיב' "מסיר') והנה אלו הג' זמנים אשר קבען הש"י ל"כתיב' "חתימה "מסירה לפתוח פתח לשבים הלא המה לדעתי נגד הג' מוחין אשר האדם חוטא על ידן כי אין אדם חוטא אא"כ נכנם בו רוח שטות שלא שמר שכלו בחכמת"ו ובינת"ו ודעת"ו הלא המה תלת חללי גולגלתא אשר הן במוח כתבנו מזה במ"א:

והנהכבר כתבנו במ"א על הא דקאמרי רבנן בשלשת ימי הגבלה אשר משה הוסיף יום אחד מדעתו כי הש"י אמר וקדשתם היום ומח"ר ומשה אמר היו נכונים לשלשת ימים ואמרו בגמרא מאי דרש ואמרו דרש וקדשתם היום ומחר מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו והקשו בתוספת א"כ היקש הוא וניתן לדרוש והאיך אמרו הוסי"ף מדעת"ו וכתבנו מזה בדרושי חג השבועות דהנה יש להתבונן איזה טעם למה לא אמר הש"י בפירוש שלשה ימי"ם אך הוא לדעתי דקבלת התור' היתה צריכה להיות בחכמ"ה ובינ"ה ודע"ת וידוע דבחי' הדע"ת אינו כלי בפ"ע רק הוא נמשך הן חו"ב להשפיע בתוך המדו"ת (והדברים ארוכין לא עת האסף פה יעויין בדברינו בדרושי חג השבועות) והדע"ת שייך למש"ה נשמתו מן סוד הדע"ת אשר ידעו י"י וכו' ע"כ בחי' הדע"ת (הנמשך מן חו"ב) צריך הוא להמשיך לישראל ע"כ אמר הש"י בו בלשון (לא בפירוש) וקדשתם היום ומחר (נגד בחי' חו"ב) ומש"ה סוד הדע"ת המציא מזה יום שלישי הוא נגד בחי' הדע"ת וז"ש מש"ה הוסיף יום א' מדעת"ו והבן:

יוצאלנו מזה שהתורה ומצותיה ניתנו בחכמ"ה ובינ"ה ודע"ת ובחי' חכמ"ה ובינ"ה שתים זו שמענו בפירו' מפי הגבור' ובחי' השלישית בחי' הדע"ת ניתוסף ע"י משה שהמציא זה מדברי הש"י כי מש"ה ה"ס הדע"ת כנ"ל והנ' כשיעבור האדם ח"ו על דברי תורה ניתן מאתו ית' ג' זמני' לשבין "כתיב' "חתימה "מסירה גגד חכמ"ה בינ"ה ודע"ת:

והנהיודע דמר"ה מתחילין ימי הדי"ן לשפוט תבל בצדק ובמישרי"ם מישרי"ם הם מנצפ"ך כנודע (דינים ה' גבורות) בגימ' פ"ר וכשתחלקם לה' חלקים שוים כא' מהחמשה גבורות בגימ' נ"ו (ה"ס נ"ו ה"פ המוזכרים בפסוק ויהי נועם המצורף לשיר של פגעים והם ויהי נועם י"י אלקינ"ו עלינ"ו ומעשה ידינ"ו כוננה עלינו ומעשה ידינ"ו) והמתקתו ע"י שנמשך הא' לכ"א מהנ"ו ונעשה ז"נ בגימ' א"ל הוי"ה שם החס"ד והרחמי"ם בסוד הכתוב א"ל הו"י' ויאר לנ"ו נמצא נתהוה מן פ"ר פר"ה נמצא פר"ה ה"ס המתקת הדינים (ע"כ מטהרת טמאים):

והנהלפ"ז תתבונן כשעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שאמר בשם ר' אליעזר (גלגול ראוב"ן הבעל תשוב"ה תחלה) פר"ה בת שתים הנה רמז בדברים המתקת הדינים להתהוות מן פ"ר פרה הנה הוא רק בת שתים היינו ב' פעמים בזמן הכתיבה בר"ה ובחתימה ביוה"כ ואא"כ אם יביא כל אילי נביות וכו' והש"י השמיע זה למשה סוד הדע"ת כדי שהוא יוסיף עוד זמן א' מדעת"ו וכנ"ל בימי הגבלה אזי ביקש מש"ה שה"ס הדעת שיצא ר' אליעזר בעל המאמר הזה מחלציו ויהי' בו בחי' הדעת ויתארך עוד זמן אחד לתשובה ולהמתקת הדינים נגד בחי' הדעת ונתרצה לזה הש"י כי לבעבור זה השמיע זה הש"י למשה וכענין הנאמר במתן תורה הה"ד ושם האח' אליעזר וארכא ניתן לשבים להמתיק מעליהם הדינים עד יום הושענ"א רב"ה במסירת הפתקין:

ומעתהתתבונן מה דאפילגו בגיטין אי עדי חתימ"ה כרתי אי עדי מסיר"ה כרתי ואיפסק להלכה עדי מסיר"ה כרת"י כן להלכה ג"כ בגבהי מרומים כמו שאנחנו פוסקין ההלכה בב"ד של מטה כן פוסקין ג"כ בב"ד של מעלה וזה שיש לפרש בפסוק (כי חוק לישראל מה שנעשה אצל ישראל לחוק והלכה הוא) משפט לאלקי יעקב (פוסקין כן הלכה בגבהי מרומים:

ותביןלפ"ז החולקים במשנתינו בזאת ההלכה הלא המה ר' מאיר ס"ל עדי חתימ"ה כרת"י ור' אליעזר ס"ל עד"י מסיר"ה כרתי והנה התוי"ט ושארי מחברים אחרונים הגיהו ר' אלעזר (היינו ר' אלעזר בן שמוע) ולכאורה טעמם היה דהרי פוסק בגמ' עדי מסירה כרתי ואי גרסינן ר' אליעזר הרי אמרו בכ"מ ר' אליעזר שמות"י הוא ע"כ גזרו אומר דגרסינן ר' אלעזר ועל פיהם הוגה כן בדפוס' החדשים ולפי דברינו הנ"ל א"צ להגיה ולשבש הנוסחות הישנות אדרבא הוא הוא ר' אליעזר (הגדול) שאמר פר"ה בת שתים כנ"ל וביקש משה רחמים שיצא מחלציו והסכים הקב"ה על ידו ע"כ פסק עדי מסיר"ה כרתי והלכת' כוותי':

ומעתהמה שהקדמונים אתנחו סימנא ארי"ה שאג מי לא יירא ר"ת "אלול "ראש השנה "יוה"כ "הושענא רבה הנה אנן נמי נימא כתיב"ה חתימ"ה מסיר"ה בגימ' ארי"ה בהחזרת האל"ף לאל"ף (כנודע בסוד הפסוק איכה ירדוף אחד לאלף) וזה שיש לרמז ג"כ הושיעני מפי ארי"ה שלא יקטרגו המקטריגים בג' עיתים אשר מספרן ארי"ה ומקרני רמי"ם וכו' היינו מהתחלת רא"ש השנ"ה עד החתימה בנעילת יוה"כ ר"מ שעות וכן מהחתימה הזאת עד התחלת ליל הושענ"א רב"ה ודי בזה:

מהשאנחנו מתפללין בימים הללו בלשון הושענא וכן קורין ליום גמר החתימ"ה יום הושענ"א רבה נ"ל דהכוונה הוא הוש"ע נ"א היינו הושיע לנו לקבל צעקתינו בנ"א ימים מן ר"ח אלול עד היום ההוא וג"כ הוש"ע נ"א תושיע לנו ביום הנ"א יום גמר החתימה מסירת הפתקין לטוב' ולרחמי' ולחיים ולשלם ולגאול' שלימ' לישראל אמן:

טעםקרוב לפשוטו מה שנוהגין לעשות הקפות בחג הסוכות וגם בבהמ"ק היו מקיפין את המזבח ובפרט ביום ערבה הנקרא אצלינו יום הושענ"א רב"ה הנה מרן האריז"ל כתב בכוונת כל ההקפו"ת לכוין שם א"ל במילואו כזה אל"ף למ"ד בגימטריא הק"ף ואבאר לך את אשר עם לבבי הנה הבטיח השי"ת לאברהם אבינו אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת שמו יצחק והקימותי את בריתי אתך לברי"ת עולם לו ולזרעו אחריו ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו וכו' ונתתיו לגוי גדול ואת ברית"י אקים את יצחק וכו' ובדרשות חז"ל (הביא זה ג"כ רש"י בפירושו) א"ר אבא מכאן למד ק"ו בן הגבירה מבן האמה כתיב הנה ברכתי אותו והרביתי והפרתי אותו זה ישמעא"ל וק"ו ואת ברית"י אקים את יצח"ק עכ"ל הנה על כרחך דרשת ר' אבא הוא משום דהוקשה לו דהרי כבר נאמר והקימותי את בריתי אותו לברית עולם וכו' ל"ל למימר שוב ואת בריתי אקים את יצחק ע"כ פי' דה"ק תוכל ללמוד ק"ו בן הגבירה מבן האמה אבל אכתי לא נדע למה לן הק"ו כיון דכבר מפורש הדבר הבטחת אלקינו ית"ש ומה יתן ומה יוסיף שוב הק"ו ונ"ל שזהו הבטחה גדולה מאלקינו ית"ש אלקינו מרחם אשר הבטיח לאבינו לאברהם איך יתנהג עם זרעו של יצח"ק דהנה ההבטחה הקודמת שאמר לו הש"י והקימותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו היינו זרעו המיוחס אחריו יתנהגו אחריו בתורה ומצות ומע"ט והנה אם ח"ו באיזה זמן לא יתנהגו אחריו לילך בדרכיו בתורה ומצות הנה יש חשש ח"ו להפרת הברית ועכ"פ לעונשים ח"ו כמבואר בתורה אם בחקותי תלכו וכו' ואם לא תשמעו וכו' הנה היוצר כל הוא אלקינו המרחם על בניו העמוסים מני בטן שוב הבטיח הבטחה שנית ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי והפריתי והרביתי ק"ו ואת בריתי אקים את יצח"ק היינו אפי' אם ח"ו אם לא יהיה בניו עמוסים בתורה ומצות הנה נלמד ק"ו מישמעאל שהוא בן האמה ואינו בן תורה ומצו' ק"ו מעתה לבן הגבירה וק"ו ניתן לדרוש עפ"י התורה:

והנהכבר ידוע לך ע"פ מ"ש כ"פ קבלת רבותינו אשר הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם הן המה מפתחות מכוונים לעורר ולפתוח הי"ג מדות של רחמים וכל מדה ומדה שימדוד האדם בלימוד התור"ה שבע"פ מעורר כנגדו המדה בגבהי מרומים המבוארים בתורה שבכתב א"ל רחו"ם וחנו"ן וגו' וכמ"ש הרב החסיד הקדוש מהרד"ב זצוק"ל אשר משה רבינו ע"ה ביקש א"ל נא רפא וכו' השיבו הש"י שילמוד ק"ו ואביה ירק וכו' עי"ז יעור' א"ל וכבר ידעת שם א"ל הוא המדה הראשונה מן הי"ג מדות והוא מ"ש חסד א"ל כל היום כי הוא חסד עליו"ן בל ימוט וע"י הק"ו שהוא המדה הראשונה שהתורה נדרשת מעוררים א"ל חס"ד עליון:

ובזהתבין המלאך אמר להגר וקראת שמו ישמעאל כי שמ"ע הו"י' אל ענייך הנה לפי הטעם הו"ל לקרותו שמעא"ל שכבר שמע ולא ישמעאל אבל לפי הנ"ל יתכן שנק' ישמ"ע א"ל שעל ידו ישמע אל בכ"ז ועידן צעקת ישראל. אפילו אם ח"ו לא יהיו ראוים לכך ובעת לריב ומשפט יגשו הנה יקטרגו המקטריגים באיזה זכות יוושעו הנה יוושעו ע"י הק"ו מן ישמעא"ל באמרם רבש"ע אם לישמעאל שהוא בן האמה ואינו מבני תורה ומצות ואדרבא וכו' הנה שמעת צעקתו הגם שלא היו ראוי וגם זרעו אחריו הנה הרבית להם טובות גדולות ויושבים בכבודו ש"ע ק"ו לישרא"ל עמך אשר ריקנים שבהם מלאים מצות כרימון והם מבני הגבירה עאכ"ו שתשמע צעקתם ותעורר עליהם רחמים הרבים להושיעם ולגאלם גאולת עולם הנה ע"י הק"ו מעוררים מדת א"ל שהיא החס"ד עליון ויסכר פי המקטריגים כיון שנתעוררים הרחמי"ם העליונים זקן מלא רחמים ע"כ שם א"ל במילואו וטובו בגימ' הק"ף שהוא הק"ף ושמירה מן כל המקטריגים ומן כל שונאי ישראל וז"ש בנוסח הסליחו' א"ל מל"א רחמי"ם ואתה תבין:

ומעתהאחרי הודיענו י"י אלקינו את כל אלה בין תבין את אשר לפניך הנה בימי התשוב"ה הן המה ימי הדי"ן לשפוט תבל בצדק הנה ישראל עם קרובו מסדרים טענותיהם והנה בגבהי מרומים בעת המשפט הנה יש מיימינים ומשמאילים ונתבקר פנקסיהם של ישראל הנה קודם מסירת הפתקים והפסקים לבעלי וכו' ציונו היוצר כל הוא אלקינו המרחם על בניו זרע עבדיו אברה"ם יצח"ק ויעק"ב הנה צונו להקריב בחג הקדוש הזה ע' פרים בשביל ע' אומות ליתן להם כח הקיום והנה עי"ז אנחנו בניו ית"ש יש לנו לטעון ק"ו הניתן לדרוש באמרינו רבש"ע אם לעוברי רצונך אתה חס עליהם וצוית לנו להקריב קרבנות עבורם בכדי ליתן להם כח הקיום ק"ו לבניך עושי רצונך ילידי שעשועך עאכ"ו שתרחם עליהם אפי' ח"ו אינם ראויים לכך הנה ע"י הק"ו מעוררים מדת א"ל שהוא במילואו הק"ף ושמיר' מן המקטריגים הנה הק"ו הזה למדין ואין משיבין והוא מנה"ג ההקפו"ת בכוונת שם א"ל במילוי גימ' הק"ף שאנחנו עושים בח"ג הקדוש הזה ובפרט ביום הערב"ה

הג"ה עפ"י הדברים האלה תוכל להבין טעם פשוט למצות ערב"ה ביום הזה עפ"י מנהג נביאי"ם כי ערב"ה אין בה לא טעם ולא רי"ח להורות אפי' אין בנו ח"ו מצות ומע"ט הנה יאתה לנו הישועה מכח מדת ק"ו וכמבואר ע"כ אין מברכין עליה אשר קדשנ"ו במצותי"ו כי הוא באה להורות אפי' ח"ו אין בידינו מצות ומע"ט וכנ"ל: גמר הקרבת הע' פרים בשביל הע' אומות כביכול אנחנו באים בזרוע מכח הק"ו ואז מעוררים א"ל מל"א רחמי' ומתהפך הכלל רחמים ולישוע' לכ"י ומשתעשע הש"י עם כנ"י ביום השמיני אין שטן ואין פגע רע אשרי העם שככה לו:

אפרשלך איזה גרגרים בתפלות שאנחנו נוהגין לומר בהקפ' קמא קמ' דמטי לידי כיד ה' הטוב' עלינו:

בהקפהראשונה אומרים הושענ"א למען אמית"ך לכאור' לא נודע פירושו ונ"ל ע"פ משארז"ל בפסוק ויאמר למך לנשיו וכו' כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה ודרשו רז"ל שהיו נשיו פורשת ממנו מפני גזירות המבול ואמרו מה אנו יולדת לבהל' א"ל למך ומה קין שהרג נתלה לו ז' דורות אני שלא הרגתי עאכ"ו שיתלו שביעיות הרבה וזה ק"ו של שטות דא"כ אין הקב"ה גובה את חובו ומאמ"ת את דבריו אלו דבריהם ז"ל והנ' תתבונן לפ"ז הגם שהק"ו ניתן לדרוש עפ"י התור' באופן כזה לא מהני מידי כיון שבהכרח הוא כביכול אשר הש"י יאמת את דבריו ולפ"ז זה הוא בקשתנו הגם שח"ו אין אנו ראוים לישועה עכ"ז הושענ"א למען אמית"ך כיון שכבר הבטחתנו כל הבטחות והייעודים על ידי הנביאים הנה כביכול בהכרח הוא שתאמת את דבריך כי לא איש א"ל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה וכו':

הג"ה ובזה תבין ג"כ טעם פשוט למצות ערב"ה מנה"ג נביאים וכמש"ל ערב"ה אין בה לא טעם ולא רי"ח להורות אפי' אין בנו מצות ומע"ט כ"כ הרי הבטחתיני ע"י הנביאים:

ויתפרשעוד הושענ"א למען אמית"ך ע"פ מ"ש בדברי חז"ל שאמר הקב"ה למלאכי' וכי לא אשא פנים לישראל אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים ע"ע עד כזית וכביצה (עיי"ן בדרושי השבתות ובדרושי ר"ה כל הענין) ובקיצור אומר לך עפ"י מש"ש. מדה השביעית שבי"ג מדות הוא מדת ואמ"ת הוא כביכול סוד אור פנים אור פני מלך חיים תרין תפיחין קדושין כנודע והנה הדברים ארוכים כשח"ו אין זכות לישראל הנ' הקב"ה נושא להם פני"ם היינו מן מדת ואמ"ת אור פנ"י מלך וזהו הושענ"א למע"ן אמית"ך למען מדת ואמ"ת שהבטחתנו ישא י"י פני"ו אליך והבן:

ומעיןהנ"ל נגאלו אבותינו ממצרים בכח השם אהי"ה אשר אהי"ה היינו כ"א פעמים ך"א מספרו אמ"ת (והנה דרשו חז"ל פי' אהי"ה אשר אהי"י אהי"ה עמכם בשעבוד זה (ואגאלם) וכן אהי"ה עמהם בגליות (ואגאלם) והנה הוא הבטחת הש"י וז"ש הושענ"א למען אמת"ך היינו אהי"ה אשר אהי"ה בגימ' אמ"ת כנ"ל:

עוריתפרש הושענ"א למען אמית"ך כיון שהיום ההוא יום החות"ם הנה החות"ם של הקב"ה אמ"ת ממילא ביום החות"ם יזכר לפניך לאמת כל הייעודים הטובים שהבטחתנו יוצרינו ע"י נביאך:

למעןבריתך הנה נשבע הקב"ה שלא יהי' עוד המים למבול ולא יכרת כל בשר וכרת ברי"ת עם כל בשר וכאשר יהיה הענן על הארץ ונראת' הקשת בענן וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם וכו' הנה לפ"ז הנה מועיל כריתת הברי"ת אפי' יהי' שונאינו מחייבים כלי' כמו בדור המבול הנה יועיל לזה זכרון כריתת הברי"ת וזהו ג"כ מה שאנו מתפללים הושענ"א למע"ן ברית"ך אפילו אין בידינו זכות ח"ו הלא לזה יועיל כריתת הברי"ת שכרת עמנו ובפרט בכריתת ברית בין הבתרים לאברהם אבינו:

למעןגדלך ותפארתך. ג' דיינים הם מדת הגדול"ה (חס"ד) ומדת הגבורה (דין) ומדת התפארת (רחמים) והנ' מדות הגדולה והתפארת הלא המה חס"ד ורחמים והמה רבים נגד מדת הדי"ן והלכה כרבים וזהו הושענא למען גדלך ותפארתך הנה כל הטענות הללו אנו אומרים בהקפה ראשונה שהוא נגד אברה"ם איש החס"ד לעור' החס"ד אפי' באין זכות הנ' יש לנו טענות לעורר החסד מתנת חנם וכמו שנתבאר:

בהקפהשניה אנחנו מתפללין על ביהמ"ק אב"ן שתי' בי"ת הבחיר"ה וכו' דהקפה שניה היא נגד יצחק נגד עמוד העבודה והוא נתקרב לעול' בעצמו להש"י והוא אשר עתיד להמליץ טוב בעדינו ב"ב כמבואר בגמ' אשר יחשוב חשבו"ן עם הש"י כי חשבו"ן היא בחי' צמצו"ם והוא מדתו מדת הגבורה שהוא צמצום:

אומריםבהקפה זו שבחי מקום המקודש אבן שתי' בית הבחירה הכל לשבח אבל אמרינו גר"ן ארנ"ן מהו השבח ואדרבא אבל תדע כי לא במקר' היה הדבר שהי' מקום המקודש לעבוד"ה מקום גר"ן בתחל' להורות שבכאן הוא מקום השראת הכבוד כביכול רנ"ב איברין וכו' עם המפתח שאמר ר"ע במס' בכורות הוא רנ"ג וכו' תתבונן רות המואביה כשרצתה להעמיד מלכות בית דוד באת אל בועז אל הגר"ן הבן הדבר:

בהקפהשלישי"ת נגד יעקב אשר נקרא שמו ישרא' אנו מזכירין שבחי האומה הישראלי"ת בני ישראל ובגבהי מרומים נגד מדת תפאר"ת ישרא"ל:

אומריםבהקפה זו גולה וסורה דמת"ה לתמ"ר: יש לפרש הכנס"י הקדוש' הלזו הנה הוא בדומה לתמ"ר כלתו של יהודא עם היות שנתגרשה מבית יהוד"ה עכ"ז היתה מהדרת ומחזרת אחריו להעמיד ממנו המלכו"ת כן כנסיה הקדושה עם היות שהיא גול"ה וסור"ה מבית אביה עי"ז היא מתדמית לתמ"ר שהיא מהדרת ומחזרת להעמיד מלכו"ת שמי"ם וזה מבוקשם כל הימים:

וישלפרש דמת"ה לתמ"ר ההרוגה עליך נידמת לתמ"ר הנ"ל שאמרה מוטב שאשליך עצמי לתוך כבשן האש ולא אלבין פניו (של יהודה ברבים כן הכנס"י הקדושה נידמת לתמ"ר ההרוגה עליך ואינה רוצה בשום אופן כביכול להלבין וכו' לכפור ח"ו אפי' בשינויי ערקתיא דמסאני ובהעמיק יותר דמת"ה לתמ"ר הנ"ל דהנה הש"י בעצמו כביכול אומר ואש"ר הרעות"י היינו שברא היצה"ר המחטיא אותנו עכ"ז הכנס"י הקדושה אינם לוקחים זה לסברא לומר אתה גרמת לנו רק אומרים ואתה צדיק על כל וכו' כי אמת עשית ואנחנו הרשענו הרי זה כענין תמ"ר שמסרה עצמה לכבשן האש ולא אמרה ליהודה אתה גרמת לי עד שאמר יהודא בעצמו צדקה ממנו ואתה הבן:

יהודהלייחדך (עמ"ש להלן במאמ' יחוד"א שלי"ם בשם ס' מהרש"ז ז"ל ענין ההקפות דשמיני עצר"ת שהן בבחי' יחיד"ה מקיפין שאין בהן התחלקו' ע"ש ותבין:

כבושהבגולה. לומדת יראתך ידוע מ"ש בשם תלמידי הבעש"ט דכל מה שיארע להאדם יעל' בכונתו להש"י רואה דבר הנאהב אשר נפשו של אדם משתוקק לדבר הזה ואוהבו יבין שמזכירין לו מדת אהב"ה ויעלה זאת במחשבתו לאהבת הש"י למדת אהב"ה וחס"ד וידבק באהבתו ית"ש ותתבטל האהב"ה החיצונית ויעלה את הנה"ק אשר בתוך האהבה החיצונית מניצוצי השביר' להש"י וכן ברואה דבר מאויים היינו ברואה איזה עכו"ם או איזה סרדיוט וכיוצא המאיים עליו יבין וילמוד עי"ז יראתו ית"ש ויעלה זאת למדת הירא"ה וגבור"ה והדברים ארוכים אצלינו במקומות הרבה נאמרו ונשנו בסוד חבירים מקשיבין המבינים בהעלאת נה"ק שנפלו בשבירה שצריכין ב"י להעלותן מן התה"ו אל התיקון (עמ"ש במאמרי ז' נחמתות בפסוק הן גור יגור אפס מאותי עיין שם ותבין):

וזהשיש לפרש כבוש"ה בגול"ה מה שהכנס"י הקדושה היא בגולה ויש לכם בכל פעם אימ' ופחד מן הגוים הכובשין ודוחקין אותן עי"ז לומד"ת יראת"ך הבן הדבר: