ועפי"זפירשתי בדרך צחות פי' הפסיק אל האשה אמר הרב' ארב' עצבונך והרונך וכו' פירשו בו עצבונ"ך צער גידול בנים והרונ"ך צער הריון. והנ' לפ"ז הוא שלא כסדר ופירשנו דה"ק הרבה ארבה עצבונך זה עצבון וצער חבלי ליד' ואעפ"כ אריב' ג"כ הרונך שתתאו' אח"כ להתעבר מפרש הכתוב כי בעצב תלדי בנים ואעפ"כ ואל אישך תשוקתך כנ"ל. והו"א (היינו אישך הנ"ל איש הישראלי) ימש"ל בך. יקח אותך למשל ולדוגמא באומרו לפני הש"י בעת שובו בתשוב' יאמר כמו הרה תקריב ללדת וכו' כן היינו וכו' וכנ"ל והבן:

ויתפרשעוד כמו הרה תקריב וכו' דהנ' כתבו המקובלים כל יולדת שבעולם הווין לה ע' חבלים בחדש הט' (בסוד ע' קלין דראמת איילתא עילא' ע"כ ע' תיבין במזמור יענך י"י וכו') והנה היולדת כשאינ' יולדת למקוטעין רק ממלאת ימי הריונה הנה כל החבלי' אשר יש לה בחדש הט' המה באין לאט לאט. ואינן מתישין אותה כ"כ משא"כ כשמקרבת זמן לידתה יום או יומים בחדש התשיעי הנה באין לה כל החבלים תכופין יחד זה אחר זה יגדל כאב' וצערה עד מאד והנה הש"י אמר לנו ע"י נביאיו ספר אתה למען תצדק הנה נתן לנו רשות להמציא איזה טענה שתהא מגינ' ומצלת ולא יוכל הקטרוג למצוא מקום ויתעורר הרצ"ון. ע"כ מצאה כנ"י את לבב' לטעון לפניו ית"ש כמו הרה תקריב ללדת היינו (כמו הרה שמקרבת זמן לידתה ויולדת למקוטעין. אשר צירין וחבלים תכופות מאד) כן היינו מפניך י"י (הגם כי ארכו לנו הימים ימי עניינו ומרודינו) ראה י"י והביט' ותאמר די לצרותינו הן קרבו הימים ימי הרצון נחס' בסתר כנפיך ובצלך נתלינן:

ויתפרשעוד כמו הרה תקריב ללדת וכו' דהנה יארע לפעמים אשה שאינ' ממהרת תולדותי' פעם אחר פעם. הנה בעת לידת' הגם שהי' לה חבלי לידה בלידות הקודמים עכ"ז כיון שכבר ארכו לה הימים נשכחו החבלים מלב' והנה שוב אחר כמה שנים בבוא זמן לידת' אינ' מתפחדת כ"כ תיכף בהתחלת הרגש החבלים. משא"כ אשה שהיא רגיל' לילד בסמיכות פעם אחר פעם הנה עדיין לא מש מזכרונ' צער החבלים הראשונים והגיעו השניים הנה אשה כזאת תיכף בהתחלת הצירים מתחלת לצעוק כי נפש היודעת מאד בצער שהי' לה בליד' הקודמת. וזה שיש לפרש במאמר הנביא כמו הרה תקריב ללדת (היינו שמקרבת וממהרת תולדותי' פעם אחר פעם אשר אשה כזאת זה טבע') תחיל תיכף כשתתחיל בהרגשת איזה חבל תזעק בחבלי' תתחיל תיכף לצעוק בהרמת קול כי זוכרת עדיין צער החבלים שעברו עלי' כן היינו מפניך י"י שבעוה"ר הצרות תכופות זו לזו ועד לא נשכחים הראשונות מלבנו נקרבים האחרות עד ישקיף וירא י"י בעני עמו ויאמר די לצרותינו ויחיש פדותינו ב"ב אמן:

ויתפרשעוד כמו הרה תקריב ללדת וכו' דהנה יארע לפעמים אשה אשר טבע' להוליד בצער וחבלים גדולים. אבל להיות שיש בעיר מילדת בקיא' וחכמ' גדול' תיכף בהגיע חבל לה עשת' המילדת השתדלו' נמרץ והמליט' זכר בנחת כזאת אירע לה פעם ושתים והנה האשה הזאת בראות' החכמה וההשתדלות הנמרץ של המילד' אזי שוב לא עלה מורא על ראש' כי בטח' בהמילד' הבקיא' ועזב' בטחונ' מהש"י ולא התחלל' אליו. והנה האש' הזאת בכ"ז ועידן אשר קרבו ימי לידת' לקח' את המילדת לבית' תיכף כאשר בא חבל לה. המילדת הביקיא' עשת' את פעולת' והנה להיו' שהאש' הזאת סמכ' א"ע על המילדת ולא התפלל' להש"י מה עשה הש"י מיהר זמן לידת'. והמילדת נסע' אז מהעיר אזי האש' הזאת בראות' שאחזת' צרה הבינ' הדבר שהיא על שעזב' בטחונ' מהש"י ולא התפלל' וסמכ' א"ע לחכמת המילד'. אזי האש' הזאת תנת' עיני' למרום וצעק' אל י"י והש"י שלח עזר' מקודש ובז' יתפרש לנו דברי הנביא כמו הרה תקריב ללדת (אשר תקריב זמן לידת' בלא הודע ואז אין סמיכ' על המילדת כי נסע' מבית') כן היינו מפניך י"י דהנה הצדיקי' שבדור הן המה המיילדות הבקיאות להסיר החבלים. והנ' היינו בטוחים בכ"ז ועידן להקל מעלינו חבלי משיח ע"י תפילת הצדיקים. והנה בעוה"ר נתקיים בנו והפל' י"י וכו' הפלא' זו א"י מה היא. כשהוא אומר הנני יוסיף להפליא וכו' ואבדה חכמת חכמיו וכו' הוה אמר זו מית' הצדיקי' הנה לקח הש"י למרום את המילדו' הבקיאו' וקרה לנו כמו הרה אשר תקרי' בקרבת הזמן ללד'. ביום אשר לא עלה עוד על דעתה ללד' ולקרו' למילדת בקיאה אז אין מנוס כ"א להשים בהש"י בטחוננו ולקרוא לצור ישעינו ומשגבינו. אתה שומע תפיל' כל פה קבל תפילתנו ברצון. וסמוכות לזה בעוד היו אבותינו במצרים אמרו המילדו' כי לא כנשים המצריות. העבריות כי חיו"ת הנה. משולים לחיו' השדה שאינם צריכים למילדו'. כי כ"א מישראל ראוי להתפלל אל הש"י והש"י לא בזה ולא שקץ ענות עני ובשוועו אליו שומע:

איתאבס' בע"מ דמהראוי להתוודות דרך אל"ף בי"ת ודרך תשר"ק. עיי"ש הטעם ונ"ל הרמז בתור' מה שכתוב והתוודו א"ת עונם רצ"ל יתוודו. דרך א' ודרך ת'. כנ"ל:

נ"למוכח מהגמ' שכל ריוח והפכו המגיע לאד' בעשי"ת עד יוה"כ הוא מגזירת שנה שעברה. ואמינא לה מהא דאמרו בבבא בתרא דף יו"ד דבני אחתי' דריב"ז חזא ריב"ז בחלמא (ופרש"י במוצאי יוה"כ עכ"ל ודבריו מוכרחים כאשר פירשנו במקומו) דבעי למיחסר שבע מאה דינרי עשינהו שקל מינייהו לצדקה פש גבייהו שיבסר דינרי כי מטא מעלי יומא דכפור' שדר בי' קיסר נקטינהו. א"ל ריב"ז לא תדחלון וכו' עיי"ש הרי לפניך כמו שכתבתי:

אציגהלפניך איזה גרגרים בפרש' חובת היום מתחיל' הפרשה וידבר י"י אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם וכו' הנה כבר דברו המפרשי' מהו הדיבור אז הוא הנאמר לו אח"כ דבר אל אהרן אחיך ואל יבא כו' הנה נכתב אח"כ אמירה בפ"ע ויאמר י"י אל משה וכו' על כרחך הדיבור הראשון הוא ענין אחר ולא נודע מהו והנרא' ע"פ מה שהביא הרב הגדול חיד"א ז"ל מדרש חז"ל וז"ל כיון שהשכינ' יורדת למטה לארץ ניתן רשות למחבלי' לחבל עכ"ל. והוא תמו' ועוד אמרז"ל. תנא איסי בן יהודה אומר לא מתו נדב ואבוהו אלא בשביל שאמרו ישראל לא ירדה השכינה למטה כיון שמתו נדב ואביהו ידעו שהשכינה ירדה למטה והוא ג"כ תמו' ופי' הרב הגדול הנ"ל ע"פ מ"ש הרב הקדוש בעל בע"מ כשהשכינ' למעלה אינו מעניש עד בן ך' שנה (כמשפט ב"ד של מעל') כשהשכינה למטה הוא כב"ד של מטה ומענישי' מבן י"ג והנה אמרו חז"ל בני אהרן לא היו בני ך'. ומזה ידעו שהשכינה ירדה למטה וזה פי' המדרש הנ"ל כיון שהשכינ' ירדה למטה ניתן רשות למחבלים היינו לממהרים לענוש מבן י"ג) לחבל וכתב הרב החיד"א ז"ל הנ"ל דבזה ניחא קושית מהר"ל מפראג שהקש' איך בן י"ג עד ך' דאינו בר כרת (דהוא עונש ב"ד של מעל') מייתי חטאת והרי קיי"ל כל שזדונו כרת שגגתו חטאת (ופחות מבן ך' אין זדונו כר"ת דאין מענישין בב"ד של מעלה) ולפי הנ"ל לק"מ דבזמן שביהמ"ק היה קיים היתה שכינה בתחתונים ואז היה גם בן י"ג שנה בכרת עכ"ל הרב הגדול הנ"ל:

ובזהיבואר לך פי' הכתוב הנ"ל דהנה לעיל מיני' כתוב והזהרתם את בני ישרא"ל מטומאתם. היינו בני ישראל אפי' הבנים מבני י"ג שנה ומעל' שנק' ב"ן ולא ימותו בטומתתם (במית' בידי שמים) ולא יקשה לך הרי ב"ד של מעלה אין מענישין עד ך' לזה אמר בטמאם את משכנ"י אשר בתוכם כיון שהשרא' השכינה בתוכם מענישין כמשפט ב"ד של מטה וז"ש אח"כ בסמיכות הפרש' וידבר י"י אל משה אחרי מות שני בני אהרן שלא היו בני ך' אמר אליו הש"י שהסיב' היא בקרבתם לפני י"י וימותו היינו שנתקרבו לפני י"י השכינ' שהיא כעת למטה ע"כ וימותו כי מענישין כמשפט ב"ד של מטה והשם הטוב יכפר בעדינו והנה היא להקדמ' על הנאמר אח"כ בזאת יבא אהרן אל הקודש היינו השכינה שנק' זא"ת בה יבא אל הקודש כי היא שוכנת בתחתונים ואמר זה להקדמ' תדע שהשכינה בתחתונים מפטירת בני אהרן. התבונן בדבר:

בזאתיבא אהרן וכו' תירגם בתרגום המיוחס ליונתן בהדא מד"ה רצ"ל מדת זא"ת היינו מדת מלכו"ת שמים כי זה הוא השער לי"י וכשהי' הכהן מכוין בעבודת היום לשיעור קומת הקודש בזאת יבא וכו' השער והכלס':

בגדיקדש הם תירגם יונתן לבוש קודשא הינון ברם בלבושי דהבא לא יהא עליל וכו' נראה דדרש ייתור לשון בגדי קדש ה"ם לאפוקי אחריני וי"ל בגדי קד"ש ה"ם היינו אותן הבגדים שלא נזכר על ידם רק הקדושה שהם בגדי לבן. ונזכר על ידם רק הקדושה לבושי' כתלג חיור משא"כ בגדי זהב יש חשש להיזכר ח"ו מעשה הדבר הידוע במדבר:

ומאתבני ישראל יקח וכו' ואח"כ והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכו' הוכרח ליקח שיהיו מוכנים ת"י גם הקרבנות של ישראל קודם שיקריב קרבנו' שלו דהרי קרבנות צבור קודמין לקרבנות יחיד כי חביבין הצבור לפני הש"י. אך דבכאן בהכרח הוא שיקריב קרבנותיו קודם בכדי שיבא זכאי ויכפר וכו' הנה בכדי להורות חביבות ישראל לפני הקב"ה הקדים קיחת קרבנותיהם קודם שיקריב קרבנותיו בכדי שיכירו וידעו אשר טעם הקרבת קרבנותיו במוקדם הוא בכדי שיבא זכאי וכו':

וכיפרבעדו וכו' פירשו רז"ל הוא הוידו"י שבזה הוא הכפר' וכן ת"י ויכפר באישתעות מילייא עיין מ"ש במאמר גדולה תשוב"ה שייך לכאן עיין שם ותרווה צמאונך:

ולקחאת שני השעירים והעמיד אותם לפני י"י הל"ל ולקח את השעירים מניינא ל"ל. י"ל על פי משארז"ל אצל אליהו נאמר ויקחו את הפר אשר נתן להם (אליהו) אמרו שלא רצה הפר לילך באמרו אני וחבירי נתגדלנו באבוס אחד והנה הוא יתקרב להש"ו ואני לע"ז וא"ל אליהו לך כי כשם שיתקדש ש"ש ע"י חבירך כן יתקדש על ידך ונאמר כי כ"ה בכאן כיון שהאחד יהי' לע"ז פן לא ירצה להתקרב ז"ש ולקח את שנ"י השעירים הכהן המבין את זאת צריך ליקח את שניהם בדברים כמו אליהו והעמיד אותם לפני י"י לומר להם אין כאן בית מיחוש כיון שע"י שניכם יתקיים מצותיו ית"ש ומי יבא אחר המלך וכו':

ונתןאהרן על שנ"י השעירים גורלות לפי דעת כמה ספרי דייקני'. שנ"י השעירים בראש עמוד. ונ"ל לומר טעם. עיין בסידור הרב החסיד המפורסים מהרש"ז ז"ל המצוה הזאת היא בגורל דייקא כי גור"ל היא באין טעם כעין אין טעם בבחיר"ה רק חפץ ורצון שמסכים ברצו"ן אל אשר יפול לו הגור"ל מבלי טע"ם והנה כשישראל עושין בעוה"ז דבר מעשיי (להש"י) ברצו"ן אזי כביכול מעוררים הרצון העליון וישראל עלו במחשבה (מחשב"ה הוא החכמ"ה וישראל על"ו במחשב"ה נתעלו למעלה מן המחשב"ה שהיא הרצו"ן מבלי טע"ם. כשעלה ברצונ"ו ית"ש לברוא העולם ישראל עלו במחשב"ה. בראשי"ת ברא אלקים בשביל ישרא"ל שנקראו ראשי"ת הם עלו במחשב"ה כנ"ל שהוא הרצו"ן ואין טע"ם ברצו"ן. והנה כשישראל מעוררים ע"י מעשיהם הרצו"ן. אין לבקש טעם למה הוא ית"ש מתחסד עמהם להושיעם ולגאלם כיון שהם ברצו"ן ואין טעם ברצו"ן וזה שדרשו במדרש בחיק יוטל את הגורל ומי"י כל משפעו זה גורל"ו של יוה"כ הבן הדבר כנ"ל) ועי"ז נסתמים כל פיות המקטרגים כי אין שאלה ואין תשובה ואין לבקש טעם. כ"ז הבנתי מדברי הרב הנ"ל בקצת תוס' ביאור שכתבתי לך. ע"פ דבר המדרש הנ"ל. ומעתה תתבונן מה שנמסר שנ"י השעירים גורלו"ת ברא"ש עמו"ד כי ע"י מצות הגורל מתעורר למעלה ראשית הגילוי של האותיות כמ"ש הקדוש מהרד"ב זצק"ל בראשית ברא אלקים א"ת היינו. האותיות ושם ישראל על"ו במחשב"ה הבן:

וכפרבעדו ובעד בית"ו באה הקבלה בתורה שבע"פ בית"ו הם הכהני"ם שכולם נק' בית"ו (כמד"א בית אהרן) הנה טעם בעי למה לא נכתב בפירוש בתורה שבכתב וכפר בעד הכהני"ם דאין כאן אריכו' לשון ולמה נכתב בית"ו וצריכין אנחכי לקבלת תורה שבע"פ שהכוונ' על הכהני"ם. ונ"ל לומר דהנה כתיב ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתי"ם היינו בתי כהונ' ולוי' ומלכו' כמו שדרשו רז"ל ומהראוי להתבונן מהו המדה כנ"מ בשכר היראה יצאו מהם כהנים ומלכים ואבאר לך דהנה בי"ת נקרא כאשר איש פרטיי מסויים תצא ממנו משפח' גדולה וכולם יתייחסו עד עולם לדורותם ע"ש אביהם המסויים הלזה ועל כינוייו יקרא כמו שתמצא עד היום משפח' ראפופרט משפחת שפירא וכיוצא. הנה לדורות עולם כל צאצאי מיעיו של הראשון המסויים כולם נק' על שמו נמצא שם הראשון נזכר לעולם וזה נק' בי"ת כענין הנאמר לדו"ד ובי"ת יעשה לך י"י הנה שמו יכון לעולם כמ"ש הנביא כה אמר י"י בית דוד דיני לבקר וכו' וכן בתי כהונ' נק' בי"ת אהרן וכן בית הלוי והנה לפ"ז תבין שהוא מדה כנ"מ. כי היראה הוא קיום של כל הנמצאים כענין שאמרו רז"ל ואפ"ה אי יראת י"י היא אוצרו אין וכו' וכמו שהביאו למשל מן קב חומטין שמעמיד ונותן כח הקיום אל התבואה (והדבר ידוע עוד למשכיל הירא"ה היא בחי' צמצו"ם כי היראה מצמצם א"ע וידוע מן סוד צמצום הראשון כביכול צמצום אורו להתהוות מקום פנוי לעמידה העולמות שלא יתבטלו מן בהירות אורו ית"ש א"כ הצמצום הוא כח הקיום והדבר המעמיד את כל העולמות ומן הצמצום באה מדת ירא"ה ע"כ ירא"ה היא כח הקיום) ממילא תבין שהוא מדה כנ"מ ויהי כי יראו המילדות את האלקים והירא"ה היא כח הקיום ע"כ והיה זה שכרם ויעש להם בתי"ם שנשאר שמותם לקיום לעולם. ע"כ גם כל הפרשה הלזו נאמרה ג"כ על שם אהר"ן. כי נשאר שמו קיים לעד בי"ת אהר"ן וז"ש וכפר בעדו ובעד בית"ו. והכוונ' על הכהני"ם ובא' הקבלה הלזו בתורה שבע"פ שהוא בחי' מדת מלכו"ת פ"ה ותורה שבע"פ קרינן לה. ודא איהו אתר למידחל ירא את י"י בני ומל"ך אשת חיל ירא"ת י"י ירא"ת י"י לחיי"ם ע"כ האיש הירא את י"י הנה היא בחיים כי שמו יכון לעד לעולם: כי בי"ת יעשה לו י"י וכל המניח בן וכו' כאילו לא מת. והנה בני"ו לעד לעולם על שמו יקראו. ע"כ נמסר הדבר בתורה שבע"פ דייקא (מדת מלכות ירא"ה) בית"ו הם הכהנים אשר יקראו על שמו בשכר הירא"ה תורה שבע"פ. וזה התחלת הפרשה בזא"ת יבא אהר"ן אל הקדש זא"ת היינו שכינ"ה אשת חיל ירא"ת י"י ושכרו אתו וכפר בעדו ובעד בית"ו הם הכהנים אשר יקראו לעד על שמו בית אהרן התבונן ויונעם לך:

והשעיראשר עלה עליו הגורל וכו' יעמד ח"י וכו' הנה מהראוי להתבונן בודאי כיון שאינו מצו' לשוחטו בודאי יעמד ח"י אבל תתבונן דהנה צונו יוצרנו ליתן את השעיר הזה שחד אל הס"מ ועי"ז יתהפך להמליץ טוב על ישראל והנה אותיות א"ל שבשמו הוא החיות שב מן הנהירו דקיק שבא מן הקדש ומזה אין קטרוג אבל הקטרוג הוא רק מן כח ב' אותיות ס"מ (שעתידין להתבטל ב"ב כידוע והנה ע"י השעיר הזה שנותנין לו לשוחד מתהפך המקטרג הזה להיו' לצד אחר היינו אצל הסנגורים להמליץ טוב והנה היפוך אתוון ס"מ בא"ת ב"ש הם אתוון ח"י והנה הוא היפוך מן אתוון השמאלים לימיניים. וזהו שרמזה התורה יעמד ח"י והנה כשמתהפכין האתוון להיות ח"י. ואתוון א"ל הם מבחי' הקודש נשאר גם הוא לאלקנו להעיד על א"ל ח"י (וכבר כתבתי ברמזי מ"ט ימי ספירת העומר קודם יום מתן תורתינו זכה נעשית לו ס"מ חיים והנה הוא בגימ' מ"ט. וכאשר גם הוא ממליץ טוב הנה יופיע אח"כ על ישראל מן שער החמישי' יובל העליון לכפר עליהם וזהו יעמד ח"י לפני י"י לכפר עליו. והבן:

והתודהעליו את כל עונות ב"י וכו' ושלח ביד איש עתי המדבר"ה ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה ושלח את השעיר במדב"ר ויש לדקדק דהרי כבר נאמר ושלח ביד איש עתי המדבר"ה. וגם לעיל כתיב המדבר"ה וכאן במדב"ר בבי"ת. ונראה מ"ש במדרש והיא בילקוט ונשא השעיר עליו את כל עונותם מלמד דביוה"כ נוטל הקב"ה כל עונות ישראל ומשים אותם ע"ג הס"מ וכו' עיי"ש וכן משמע במדרש. ופי' הטעם הרב מה' אליהו אשכזי הביאו הרב הצמח דוד (הביאו כ"ז הרב הגדול חיד"א ז"ל בס' דב"ש לפ"י) דהוא ע"פ מ"ש בחו"מ סי' כ"ט דהעדי' שאמרו שקר העדנו (הגם שכנגד הבע"ד אינם נאמנים דאינו חוזר ומגיד. אבל הם) נאמנים על עצמם ומשלמים מביתם. והנה אמרז"ל אשר ביוה"כ כשמביאים לפלוני הדורון אומר להקב"ה יש לך אומה בארץ כמלאכי השרת וא"כ הוא מודה שכל מה שהעיד כל השנה שקר העיד והנה הש"י הוא הבע"ד ולנגד הבע"ד אינו חוזר ומגיד והנה צריך המקטרג לשלם מביתו היינו שישא עוונותם עליו וישראל נשארי' נקיים עכ"ד ולפ"ז י"ל שזה הרמז ונשא השעיר עליו וכו' ושלח את השעיר במדב"ר בשביל הדיבור הואיל שדיבר עליהם דלטורייא כל השנה ע"כ ישא עליו את כל עונותם כי נאמן הוא על עצמו וכנ"ל:

אלמלאשמרו ישראל ב' שבתו"ת מיד נגאלין ראיתי בס' אחד קדוש מדבר היינו כד איקלע ב' שבתות ביחד היינו דאיקלע יוה"כ בשב'. ונראה לפרש שהוא ע"ד ויחזו האלקים ויאכלו וישתו ומתרגמינן והוון חדין בקורבניהן דאיתקבלו ברעוא כאילו אכלן ושתן ע"כ. והנה יוה"כ הוא יום שאין בו אכילה ולא שתי' וא"כ אין כאן עונג שב"ת אבל כשמתקבלים הקרבנות של יוה"כ ברצון א"כ יש תענוג כמו אכילה ושתיה. א"כ יש כאן שמירת ב' השבתות שביתות יוה"כ בעינוי ושביתות שבת באכילה ושתיה וכן בגלותינו ונשלמה פרים שפתינו כאשר נתבשר מן הש"י שנתקבלו ברצון תפלותינו במקום הקרבנות לרצון לפני י"י ויען ויאמר סלחתי א"כ יהיה שביתות ב' השבתות ביחד העינוי והעונג אז מיד נגאלין כן יאמר השי"ת במהרה בימינו:

בספריעקרי דינים חלק או"ח סימן ל"א אות ו' המתענה תענית חלום בעיה"כ צריך למיתוב תענית לתעניתו ולפי מ"ש מ"ב דאם חל תענית ציבור למחרתו אינו עולה לכאן ולכאן וכו'. אמנם להרב כה"ג וכו' דעול' ת"צ לזה ולזה וכו' עיי"ש. ונ"ל לדעה זו דאם מתענה ת"ח בשב' תשוב"ה יום ח' דימי תשוב' דא"צ למיתב תענית לתעניתו דאכילה ושתי' של עיו"כ מיקרי תעני' כמו שאמרו רז"ל כל האוכל ושותה בתשיעי מעל' עליו הכתוב כאילו מתענ' תשיעי ועשירי. וא"כ הוי כת"צ ועוד נ"ל יותר מזה דאם אירע לו חלום בעיו"כ דאין צריך להתענות ת"ח דאכילה ושתיה נקראים תענית ביום זה מן התורה: