Bnei Yissaschar, Tishrei
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
החגהזה נקרא בתורה חג הסוכות ע"ש המצוה הנעשית בחג הזה מיהו יש להבין למה נקרא בלשון רבים סוכות ולא בלשון יחיד חג הסוכ"ה (בשלמא חג המצו"ת י"ל בלשון רבים ע"ש דהגם דיוצאין בכזית מצ"ה עכ"ז י"ט הוא ומחוייבין בלחם משנה כמ"ש התוס' בפסחים וכן חג השבועות ע"ש שמונין הרבה שבועות עד בא החג אבל חג הסוכו"ת טעמא בעי) ר"ל ע"ש דנפקא לן מנין הדפנות והסכך מן ג' בסכ"ת הנאמר שם בתורה ע"כ קראתו התורה סוכ"ת לשון רבים להורות לנו דנלמד הלכות הדפנות והסכך מן לשונות סוכ"ת הנאמר הרבה פעמים שם בתורה ועוד י"ל דהנה מי שמקיים מצות סוכה יזכה לעתיד לסוכה של לויתן ולהחפות שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים כמו שיסד הפיט וחופות בחופות בחליות אחוזות עד כסא הכבוד מואחזות ואמרז"ל אפילו הצדיקים לא יהיה כל אפין שוין וכל צדיק נכווה מחופתו של חבירו הגדול ממנו. ע"כ נקרא החג בלשון רבים חג הסוכו"ת שאין סוכ"ה אחת דומה לחברתה ועוד עיין בכתבי מרן האריז"ל סוכ"ה רמז לאור מקי"ף ויש כמה בחי' בענין אור מקיף ע"כ נקרא חג הסוכות בלשון רבים עיין במאמר י' ואות ב':
בדבריחז"ל נקרא חג הסוכות בשם ח"ג סתם כתב הרמ"ז ז"ל שהוא רמז על סוד אור מקיף ע"כ. ונ"ל הכונה שהיא מגזירה ובמחוגה יתראהו שהוא העיגול הסובב את המרכז. ע"כ נקרא חג הסוכות ח"ג סתם ועוד יתבאר אי"ה:
נקראבתורה חג הזה ח"ג האסי"ף. הוא לדעתי ע"פ מ"ש בת"ז בכל אתר ובכל ממלל צריך לכונא דיבור"א באדנ' קול בהו"י'. ולייחדא לין כחדא ביחודא דאיהו יחוד נעלם דמחבר לון ומייחד לון כחד' ובי' צריך הכונ' דלא תליא למימר בי' קול ודבו"ר אלא מחשבת' עיין בכס' מלך כ' דאם יתכוין אדם בתפלתו לזו"ן הרי נאמר בכל קראנו אליו (ולא למדותיו) ואם יתפלל אדם לא"ס לית קול ודבור תפיסא בי' כלל ולית מחשבת' תפיס' ביה כלל רק מחשבת מציאותו מכח פעולותיו) אבל עיקר התפל"ה לז"א. בכח אור שבתוכו נשמת כל החיים. א"כ קו"ל דבו"ר זו"ן הוי' אדנ' (בגימ' סוכ"ה) והכונה ליחיד נעלם בתוכן נשמת כל הנשמות (הוא הנרמז בקדושה השורה בסוכ"ה ע"כ אפי' עצי הסוכ"ה המה מוקצים אל הקידש) וזה הפירוש לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' היינו אנחנו עושין המצוה הזאת לעשית הכנ' לזו"נ שיתייחדו וע' ייחודים הוא ע"י ההוא טמיר ונעלם (כי כאשר יהי' להן ההכנה יאיר עליהן מהטמיר ונעלם שיתייחדו ביחודא חדא עי"ש באריכות) הנה תתבונן אין סוף הוי' אדנ' בגימ' רחמים כי ע"י תפלה כזאת מתעורר שורש הרחמי"ם ותתבונן מה שאומרין ביום המשפט שנשמע קולינ"ו במרום קול שופר. שומע קו"ל תרועת עמו ישראל ברחמי"ם והוא יום משפ"ט לאלקי יעקב משפ"ט בגימ' קו"ל (זעיר) דבור (נוק' זעיר) כונ"ה (לא"ס) ותתבונן בחושבנן קו"ל ודבו"ר וכונ"ה בגימ' אמ"ת תתן אמ"ת ליעק' אשר נס"ע סוכות"ה הוא ח"ג האסי"ף אשר בו מאספין כל הקולו"ת והדבורי"ם של כל השנה אשר לא היו על הכונ' הנ"ל ובקיים האדם מצות סוכ"ה (בגימ' הו"י' אדנ' שהוא) קול דבו"ר והקדוש' העליונ' שור' בתוכה היא בסוד הכונ"ה הנה הוא מאסף קול ודבו' וכונ"ה בגימטריא חמ"ת ליעק"ב אשר נסע סוכות"ה הבן:
הנהכתבתי לך סוכ' בגימ' הו"י אד"נ' כמ"ש המקובלי' הוא בחי' קו"ל דבו"ר (וע"כ נקרא ח"ג האסי"ף כמ"ש בסמוך) ותבין לפ"ז שע"כ נקרא החג זמן שמחתינ"ו קו"ל דבו"ר בגימ' שמ"ח כי הוא עיקר השמח"ה. ביחוד קו"ל עם דבו"ר. ותבין לפ"ז משארז"ל והיו הדברים שמחי"ם כנתינתם בסינ"י כי בסינ"י נאמר קו"ל דברי"ם אתם שומעים הבן. ותבין ג"כ בגמ' במעשה דר' ברונא פעם אחת סמך גאול"ה לתפל"ה (הוא ייחוד קול ודבו"ר) ולא פסק חוכא מפומי' וכו'. דהנה הוא ענין חג הסוכות נקרא זמ"ן שמחתינ"ו כנ"ל. והנה נרמז הדבר בתורה ויעקב נסע סוכות' ויבן לו בית וכו' כבר ידוע אותיות נקרא אבנים. ותיבות נקרא בתי"ם כמבואר בס"י א"כ כל אות במילוי נק' בית. כיון שהוא במילו א"כ הוא תיב"ה הנה מן ד' אותיות יעקב כשבונים בתי"ם היינו האותיות במילואן כזה יו"ד עי"ן קו"ף בי"ת הנה הוא בגימ' תשמ"ח שמח"ת הוא הרמז ויעקב נסע סוכות"ה (כשמגיעין לח"ג סוכו"ת אז נעשה מן שם יעק"ב היינו מילואם זמן שמחתינ"ו. הנה יחוד הו"י' אד"נ' בקו"ל דבו"ר בגימ' אמ"ת תתן אמת ליעק"ב הבן הרימזות האלה פרפראות לחכמה
ותתבונןלפי הנ"ל מ"ש דוד שהוא מרכב' למלכות שמים אד"נ' דינא דמלכותא. שויתי הו"י' לנגדי תמיד (אני מרכב' לשם אד"ני ושויתי הו"י' לנגדי היינו יחוד הוי' אד"ני כי מימיני בל אמוט (נוק' הוא בחי' שמאל. ודכורא בחי' ימין ז"ש כי מימיני. כשאני דבוק מימין בל אמוט הבן. והנה אמר אח"כ לכן שמ"ח לבי (בחיבור קו"ל דבור בגימ' שמ"ח כענין היחוד הנעש' במצות סוכ"ה (הו"י" אד"נ' נק' זמן שמחתינ"ו. הבן הדבר. ודרו' וקבל שכר ועוד יתבארו הדברי' אי"ה במאמרי' הבאין כיד ה' הטוב' עלינו:
עודנ"ל נק' החג הזה זמן שמחתינ"ו הוא ע"פ המבואר במדרש פ' כ"ו ויצא קין. מהיכן יצא וכו' יצא שמ"ח כמד"א וגם הנה הוא יוצ"א לקראתיך וראך ושמ"ח וכו' כיון שיצא פגע בו אדה"ר א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשוב"ה ונתפשרתי וכו' תשוב"ה הוא בחי' בינה כנודע ושם סוד יין המשומר יין המשמ"ח ע"כ כיון שקין עשה תשובה נמשך לו שמח"ה והנה יוה"כ הוא תשוב"ה עילא' בינ"ה הנה החג שלאחר יוה"כ זמן שמחתינ"ו ובפר' לפי דרשת חז"ל שענין הד' מינין בחג הוא סימן בידינו שיצאנו בדימוס כאשר יתבאר אי"ה במאמרים הבאין הנה יתכן שפיר שהיא זמן שמחתינ"ו
אמז"לחייב אדם לטהר א"ע ברג"ל ולמדוהו מדכתיב ובנבלתם לא תגעו. א"א לומר דהוזהרו ישראל של ליגע בנבילה והרי אפי' כהנים דחמירא קדישתייהו לא הוזהרו על הנבילה אלא מה אני מקיים ובנבלתם לא תגעו ברג"ל. ולפי"ז תיבת ברג"ל נחסר מן תורה שבכת"ב ונמסר בתורה שבע"פ וטעמא בעי: ונ"ל דהטעם דבעינן טהרה וטבילה ברג"ל הוא דכביכול השכינה הקדושה מתגלת על ישראל. ע"כ נתחייבו ישראל להתראות פנים בעזר' יראה כל זכורך את פני האדו"ן (ולא כתיב אד"נ') ואמרו בזהר דאיזדיינת במאני דכורא וכו' והוא להשפיע לישראל רב טוב ע"כ מחוייבים ישראל להיותם כלי מוכשר לקבל טהר' והנה כבר ידעת שבחי' שכינ"ה השוכנת עמנו אפי' בגלות היא תורה שבע"פ מלכו"ת פ"ה ותור"ה שבע"פ קרינן לה ע"כ נמסר תיבת ברגל בתור"ה שבע"פ הוא להורות טעם הטהרה לישראל ברג"ל הוא עבור שהתור"ה שבע"פ. חופפת עליהם כל היום הבן. כנ"ל: