Boaz on Mishnah Berakhot Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתב רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א (באות כ"ג) וז"ל כ' הרשב"א דתפילין אגב נקטה כו': והאי אסתרא דלגינא קיש קיש קרא. דצריך לי ולמטלעתי עיון. למה לא הביא רבינו הירושל' הכא שהקשה. אם ביום ב' פטור מתפילין. צורכא מימר מוטל לפניו. עכ"ל הירושל'. הרי דמירושלמי נמי מוכח דחוה"מ לאו זמן תפלין. ובעוונותי ננעלו שערי חכמה לפני. שלא זכיתי להבין הירושל' והרשב"א. דהרי מתני' צורכא וצורכא למנקט תפילין. דאף דגם אח"כ פטור מתפילין מדנקרא פאר (כסוכה דף כ"ה) אפ"ה אצטריך תנא לאשמעינן דמקודם פטור. אף שאינו חייב עדיין באבילות. וקמ"ל נמי דבאינו מוטל לפניו. דהיינו בנאנס מלקברו. חייב בתפילין כבכולהו (כי"ד שמ"א): השבני רבינו הנ"ל וז"ל ידידי יותר הו"ל למעכ"ת הרב נ"י לתמוה. דהא תוס' (מנחות דף ל"ו ב') כתבו דמהירושל' ראיה דמניחין תפילין בחוה"מ א"כ הירושל' סותר א"ע לכאורה. אבל באמת י"ל דהא תוס' (מ"ק דף י"ט א') ד"ה ר"י כ'. דלמאן דיליף מימים ימימה אתמעט גם חוה"מ. אבל מאן דיליף מן והיה לאות. י"ל רק שבת ויו"ט אקרי אות דאסור בעשיית מלאכה ולא חוה"מ. ובירושל' ברכות פ"ב ה"ג. הביא הפלוגתא דר"א דריש מימים ימימה. אית דבעי מימר נשמעיני' מהדא והיה לך לאות פרט לשבת ויו"ט. וא"כ י"ל דירושל' במתני' דמתו מוטל לפניו. אליבא דר"א מקשי [אשתמיט בניתא ממזייא דתעלא חגרא ורמא קלא. עני מרי קדישא. אתמהה הרי הירושלמי מקשי הכא אליבא דר' יהושע ולא אליבא דר"א. כדמשמע מלישנא אם ביום ב' פטור וכו' והרי לר"א ביום ב' חייב כדקאמר התם להדיא ומדהוה מצי ירושלמי לאקשויי לר"א לשטתי'. ש"מ דלא היו רגילין להשיב על דבריו בחייו (כגיטין דף פ"ג א') לאחר פטירתו של ר"א נכנסו וכו' ונ"ל טעמא משום דשמותי הוא (כנדה דף ז' ב') ומפני המחלוקת (כב"מ נ"ט ב') משא"כ לאחר פטירתו הותר הנדר (כסנהדרין דף ס"ח א'). ואף דע"כ דברי הירושל' כאן מהופכין מש"ס בבלי (מ"ק דף כ"א א') דאפכי' דר"א לדר' יהושע עכ"פ זה ברור דהירושלמי רק לדר' יהושע מקשי. וכמ"ש המפרש שם. לכן דברי רבינו כאן תמיהין. וגם התוס' מ"ק שהביא רבינו לא זכיתי להבין. שכתב דמאן דיליף והיה לאות. י"ל רק שבת יו"ט אקרי אות. דא"כ מה מקשי ירושלמי פ"ב ה"ג הנ"ל. ל"ל דרשא מוהיה לאות מדכבר כתב מימים ימימה. ותי' דמדלא ברירא דרשא אצטריך תרוייהו אסמכתא. והרי לתוס' הנ"ל צריכא וצריכא שלא למעט חוה"מ. וצ"ע] וכתב עוד הגאון הנ"ל ומ"ש מעכ"ת נ"י לתמוה אירושל'. הרי צריך לאשמעי' אפילו קודם קבורה דלא חל עליו אבילות אפ"ה פטור מתפילין. גם אני עמדתי בקו' זו. ורציתי להוכיח כרמב"ן (בטוי"ד סי' שמ"א). דאונן חייב בכל אבילות חוץ מנעילת סנדל ועטיפת ראש. דעי"ז עסקי מת נפסדים. ושכ"כ הר"ר פרץ דאף שנמסר לכתפי' וליכא אנינות אפ"ה אסור בכל אבילות חוץ מסנדל. ובתפארת למשה כתב דבכל ל"ת של אבל. חייב אונן. אבל במ"ע של אבל כחליצת סנדל וכדומה פטור דהא פטור מכל מצות שבתורה. עכ"ל. ומ"ש דחליצת סנדל מ"ע. ולא דהאיסור שלא ילך במנעל. נ"ל ראיה מר"ן ריש כתובות גבי מת אביו של חתן. דדחיית אבילות. הוי שב וא"ת שאינו מקיים מצות אבילות [ולא הבנתי מאי ראיה מייתי הגאון הנ"ל מדברי הר"ן אלה להמחבר תפארת למשה דהרי לר"ן כל אבילות הוא עשה. ולהרב תפארת למשה יש בהן ג"כ שהן ל"ת: אב"י ועוד מי אומר לנו דבאמת אינו הולך בסנדל של שעם או גמי. ואני הבאתי ראיה מרא"ש ור"ן תענית דף ל' ע"ב גבי ר"י מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים. דהקשו מברייתא דכל מצות הנוהגת באבל נוהגות בת"ב. ותירצו דההוא לענין מצות ל"ת ובכללן נעילת הסנדל. אלמא להדיא דנעילת הסנדל מצות ל"ת הוא] וכתב עוד הגאון הנ"ל וז"ל מ"מ צל"ע דאם הטעם דאונן שרי בסנדל מדפטור ממצות. א"כ בנתפס המת ולא ניתן לקבורה ליתסר בסנדל מדחייב במצות. וכ"כ ק' נמי לרמב"ן דהרי בכה"ג אין עסקי מת נפסדים [ולעד"נ מדדיני אבילות מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא. ואפילו ביום א' אין אבילות דאוריי' כמ"ש הרא"ש ריש אלו מגלחין. א"כ נתפס המת מלתא דלא שכיחא ול"ג בה רבנן (עירובין דף ס"ב ב'):
Rabbi Akiva Eiger writes, quoting the Rashba, that the Mishna says tefillin only as adjunct to the others, because really a mourner is prohibited from tefillin anyway for the first day of mourning, so it didn't have to say that he's patur from tefillin. And Rabbi Akiva Eiger explains that this is the Rashba l'shitaso, that you don't wear tefillin on chol hamoed; because if you did, there's another thing you can say - that the mishnah is talking about a case of a mourner on Chol Hamoed, who is not allowed to mourn, and therefore would be obligated on tefillin on Chol Hamoed, if not for the fact that he has מתו מוטל לפניו, and the mishnah says tefillin davka, not as andjunct to the others. But since the Rashba holds that one doesn't wear tefillin on Chol Hamoed anyway, there's no case that the mourner would be obligated in tefillin on the first day, and that's why the Rashba says that the mishnah didn't have to say "tefillin" here. Now, says the Tiferes Yisroel, this is a question calling out loudly to me - because the Yerushalmi says something similar. It brings down that a mourner is patur from tefillin on the first two days and asks the same question, if an avel is anyway patur from tefillin, then why do we need to say tefillin here? So, says Tiferes Yisroel, we see that the Yerushalmi, like the Rashba, also holds that Chol Hamoed is not the time for tefillin (because otherwise it would have had a legitimate case where you have to wear tefillin as a mourner, like we said in the last paragraph.) If so, I've got a big problem - I don't understand either the Yerushalmi or the Rashba. Because even if you're not obligated in tefillin on Chol Hamoed, there's still a need to say tefillin in our Mishnah. Because the halachah that a mourner doesn't have to wear tefillin (because they're called "פאר" and a mourner is "rolling in the dust") only applies once he's a halachic "avel" which is only after the burial. So it has to tell us in our Mishnah that even before the burial he's patur from tefillin. Also, it's telling us something else - that when the corpse is not מוטל לפניו, in that he's unable to bury it, he's still obligated in tefillin (and only when it IS מוטל לפניו is he patur).
כתב עלה רבינו הנ"ל (באות כ"ו) בש"ס מקשי בהמ"ז פשיטא וכו' וק"ל מאי פשיטותא וכו'. ולפע"ד נגדי סומיתא נראה דלזה נתכוונו תוס' שם דאית דלא גרסי פשיטא. ול"מ נ"ל לפמ"ש תוס' שם דאבעי דש"ס משום ברית ותורה דליתנהו בי' א"כ י"ל לפי מ"ד (ר"ה דף ל"ד ב' ועמג"א תקצ"ג) דברכות אין מעכבות זא"ז. א"כ ודאי מודה בעל האבעיי דחייבים בבהמ"ז מדאו' רק מספקא ליה בברכת הארץ. לפ"ז מתני' דלא קאמר רק דחייבים לברך אחר המזון מקשי שפיר פשיטא: השבני רבינו הנ"ל נ"ל דוחק. דודאי בהמ"ז היינו כל ברהמ"ז וכדנקט באיבעי נשים חייבות בבהמ"ז דאוריי'. דלדעת מעכ"ת נ"י היינו ברכת הארץ ונקט סתם בהמ"ז היינו אם חייבת בכל בהמ"ז: