התחתון נותנין וכו'. צ"ל: התחתון נותן שני חלקים, כלומר בשעה שרוצים לבנות התחתון נותן שני חלקים בקרקע, וממילא כשחולקין אח"כ נוטל התחתון שני חלקים. ועיין בבה"א.

הפתוחות לסטיו וכו'. כלומר, חנויות הפתוחות לסטיו, מקום מוקף עמודים ששימש שוק בכרכים, וע"י צמצום המקום היו שם חנויות בשתי דיוטות, ובהן כולם מודים שהעליון נותן את המעזיבה כדי לחזק את התקרה שהסחורה מונחת עליה, ודווקא כגון דא, כגון חנויות הפתוחות לסטיו העליון נותן את המעזיבה, וכן כל עליות שמונחות בהן דברים כבדים, אבל בשאר עליות התחתון נותן את המעזיבה, וחולק על אביו במשנ'. עיין בבה"א.

את הקורה וכו'. כלומר, אם החורבה נפרצה לתוך חצירו של חבירו, וגדרה נותן לו יציאותיו, אע"פ שבעל החורבה עדיין לא נתן את הקורות (של החורבה) לאותה רוח של הגדר. ועיין בבה"א.

למעלה מחצירו וכו'. כלומר, אם החורבה היתה למעלה מחצירו של חבירו, לא יאמר בעל החורבה וכו'.

הסתת חייב. כלומר, כל מי שהיתה האבן בידו באחרונה חייב.

כולן חייבין. ופירשוה בבבלי בקבלנות, והואיל שהאבן נפלה מאליה, ואין כאן מזיק, כולן חייבין.

הסתת חייב. משום אדם המזיק.

סתת לזבל. לזבל = לסבל.

אדרכיל חייב. כנראה שארדיכל הוא הממונה על הדימוס העליון, ומומחה ליישב את האבנים שם שיחזיקו מעמד, עוד לפני שטח בטיח, והוא אחראי בעד שאר הפועלים.

לזה חצר סמוכה וכו'. נראה שמכאן ואילך מתחילה התוספתא לפרש את משנת בבא בתרא. והברייתא שלנו נסמכה למשנתנו שם (פ"א מ"ו): אין חולקין את החצר עד שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה. והוסיפה הברייתא שלנו שאם היה לכל אחד מן השותפין חצר משלו סמוכה לחצר השותפין חולקין. עיין בבה"א.

שלשים יום. כלומר, אם נפל הכותל לא הורשו להניחן אלא שלשים יום. עיין על כל הברייתא בבה"א.

חצאי קבין וכו'. כשיטתו במשנת ב"ב פ"א מ"ו.

כל ששם הראשון וכו'. צ"ל: כל שאין שם הראשון וכו', כגי' כי"ע.

את האכולים. מוצא המלה לא נתברר לי.

טול את הפחות ותן לי שיעור וכו'. צ"ל: ]א[טול את הפחות ותן לו שיעור וכו'. ועיין בבה"א.

ושאר כל הדברים וכו'. כלומר, דווקא באיבולין (או שמא גם בטריקלין) אומר רשב"ג שאינו רשאי לומר אטול את הפחות, אבל בשאר כל הדברים מתיר, מפני שאין בהם משום כבוד אבותיו.

נוטל ארבע אמות כנגדו וכו'. צ"ל: נוטל כנגדו וארבע אמות בחצר, כלומר, באורך כנגד אורך הפתח וארבע אמות בעומק החצר.

פחות מיכן וכו'. כלומר, אם הפתח היה אורכו פחות מד' אמות משלימין לו את האמות מן הצדדין.

מכניס ומוציא וכו'. יש כאן נתינת טעם למה שאמרו לעיל.

ואכסניא לכל אדם. כלומר, הזבל של האכסנאים שגרו בפונדק, הוא לכל אדם, וכל הקודם זכה. ועיין בבה"א.

לפנים מחצירו. צ"ל: לפנים מביתו, כמו שהוא בד, בכי"ע ובראשונים.

סולם הצורי וכו'. נראה שמדברים בסולם של עלייח שדינו כפתח. עיין בבה"א.

אין להן ארבע אמות. והיינו כשהיציאה היא דרך פתח הבית.

הימנו דלת למבוי. הגירסא "הימנו" בטוחה, ובבה"א שערתי שבני המבוי רוצים שיוציא דלת מן הפתח, עיין מש"ש.

ושאר כל הדברים. כלומר מה ששנו במשנתנו פ"א מ"ה ולהלן הכ"ג.

ונתקלקלו וכו'. המלה "ונתקלקלו" היא באשגרה מלמטה וחסרה בכי"ע, בשו"ת הרא"ש ובבבלי.

לפתוח להן פתח וכו'. והרי ע"י הפתח הנוסף מרבה עוברים ושבים שיבואו מרשות אחרת דרך הפתח החדש, ולפיכך מעכבין. ועיין בבה"א.

שלישית שבכולן וכו'. כלומר, חוץ מן השתים שכבר מנו, והיא החמישית העליונה.

חמש גנות וכו'. צרכי הגינות הם הפוכים מעניין הדיוטות ביחס לביב של שופכין, ובנידן דידן לא איכפת להם כלל לעליונות אם המים לא יגיעו לתחתונות, אבל התחתונות מעוניינות שהמים יגיעו להם, ואם לא יגיעו לעליונות אף להם לא יהיו מים. ולפיכך ההלכות כאן הפוכות מהלכות ביב של שופכין.

גב גבוה וכו'. כלומר, גובה גבוה, גבשושית גבוהה עשרה טפחים. עיין בבה"א.

בחזקת שנתן. פיסקא ממשנתנו ב"ב פ"א מ"ד, כלומר כותל חצר שנפל מחייבין אותו לבנותו עד ארבע אמות, בחזקת שנתן.

שלא לסמוך. בח"ד מחק את המלה "שלא", והיינו אם הוא רוצה לסמוך את הקורה על חצי הכותל שלו שומעין לו, שהרי הוא בחזקת שנתן.

לפיכך בחזקת שלא נתן וכו'. כלומר, מארבע אמות ולמעלה הוא בחזקת שלא נתן (משנתנו הנ"ל), ולפיכך אם הוא בחזקת שלא נתן אין שומעין לו לסמוך את הקורה. והכוונה כאן: בחזקת שלא נתן לפיכך אין שומעין לו וכו'. ובכי"ע חסרה המלה "לפיכך".

הופך את החזית וכו'. ר' יוסי סובר שאין כופין את השותפין לעשות מחיצה בחצר, ומשום כך אם אחד מהם רצה לעשות עושה חזית לצדו, כמשנתנו ב"ב פ"א מ"א.

ועל המדות. לפירוש הר"ח הכוונה לעניין גדישה ומחיקה במדות. עיין בבה"א.

לעשות קיצתן. כלומר לכפות ולהכריח שיצייתו לקיצתן.

שיראה אצל פל' וכו'. כנראה שפל' היה מרוחק מטעם בני העיר (מסור?), וגזרו קנס על כל מי שייראה אצלו. ועיין להלן בסמוך.

וכל מי שתראה וכו'. בד: שתרעה וכו'. וכאן קנסו את הרועה, ולא את בעל הבהמה.

לעשות קיצתן וכו'. הברייתא חוזרת על מה שאמרה לעיל, ומלמדת שרשאין לכפות על כל הקנסות שקצצה.

בבוסיא וכו'. כלומר, בפשיעה, עיין לעיל פ"ה ה"י והי"א.

ממלא ומשקה. בכי"ע: ומשקה בשוק. וכן נכון שלא יראה שמשקה בשכר.

ובבור ובשיח וכו'. שעיקר מימיהם היו לשתייה.

הנכנס למרחץ וכו'. נראה שהמלה "הנכנס" היא באשגרה ממקומות אחרים (עיין בבה"א), וכאן הכוונה העושה בורות שיחין ומערות למרחץ. עיין בבה"א.

שעושה תקלה וכו'. כלומר, שהמים שעל גבי הקרקע מחליקין.

שעל מנת כן וכו'. נראה שנימוק זה עולה על כל מה ששנינו לעיל.

לחיי אחרים. פשיטא שאין מדברים בסכנת נפשות ממש, עיין בבה"א.

לחשבון באחרונה. כלומר, אעפ"י שעיר המים חייבת לספק צרכי הערים האחרות במים, אבל האחרות חייבות לשלם בעד המים ועושים חשבון באחרונה (מפני שערך המים משתנה מעונה לעונה).