תן לי וכו'. כלומר, קנה לי, וכן בד: קח וכו'.

אינו צריך וכו'. כלומר, מפני שהמוכר זיכה ישר לבעל המעות.

צריך וכו'. מפני שהמוכר מזכה לשליח, והשליח לבעל המעות, ונמצא שהקניין היה ברשות החבר שעה אחת.

אם החליף וכו'. שהרי עכשיו קונה במעות שלו, והוא השליח הוא בעל המעות.

מעורבין וכו'. כלומר, שלקח ואח"כ נתערבו.

לשליח. כשיטתו בריש פירקין, שהמוכר מזכה לשליח.

לאמצע. מפני שאין הקונה שליח בחנם לבעל המעות אלא בקניין כנגד המעות, אבל כשנתן לו יתירה שניהם שותפים בה. ועיין בבה"א.

הוא מעשר וכו'. כלומר, כל מה שאני עתיד לאכול הוא מעושר, ועל תנאי זה מפריש בשבת. עיין בבה"א.

זה מעשר וכו'. כלומר, בשבת הוא לוחש בשפתיו ואומר: זה מעשר וכו', על סמך התנאי שהתניתי בערב שבת. ועיין בבה"א.

מזגו לו וכו'. יש כאן תיאור של סעודת חבר אצל ע"ה בשבת, שמפריש על התנאי שהתנה בע"ש. עיין בבה"א.

משל בעל הבית וכו'. כלומר, הפועל מפריש מפירות בעל הבית, ואינו חוסך מסעודתו.

ומיחל וכו'. כלומר, עושה את הטבל חולין למפרע לכשישתה ויפריש. עיין בבה"א.

היו לו תאינים וכו'. כלומר, בע"ש, ואינו יכול להפריש מבעוד יום.

היו דמאי וכו'. כלומר. שאינו צריך להפריש תרומה ממנו. ועיין בבה"א.

נוטל תרומה וכו'. כלומר, נוטל את הטבל שמייחדו לתרומה ולתרו"מ, ומצניעו כדי שלא ישכח ויאכל. וכל זמן שלא עשאו תרומה, מותר לטלטלו אפי' טמא, מכיוון שיש עליו תנאי, ויכול להפריש עליו מחלק אחר ולאכלו. ועיין בבה"א.

נר חדש וכו'. מפני שהחרס החדש בולע מיד.

עד שלא תגיע וכו'. ומותר לאבד תרומת מעשר של דמאי בדבר מועט. אבל אם כבר הגיעה לארץ הרי עברה מן העולם.

ושל מעשר טבל טהור. ליתא בבבלי, וקשה לפרשו.

הרי זו תרומת וכו'. כלומר, מכיוון שביין טמא עסיקינן, ותרומה טמאה של יין חדש אינה ראויה לכלום, הרי לא הפסיד הכהן באיבוד היין.

בשמן אסור וכו'. שהרי תרומה טמאה של שמן ראויה להדלקה, והוא מפסיד נכסי כהן, אם הוא מפריש מדבר שעתיד ליאבד.

אם אמ' הרי זו וכו'. שמא צ"ל: אם [משהגיעה לארץ] אמ' הרי זו וכו'. עיין לעיל שו' 28–29.

ראה אחד וכו'. חוזר לה"ד (לעיל שו' 7), כלומר אם שנים היו מוזמנים בשבת אצל ע"ה, והראשון הלחיש בשפתיו והפריש תרומת מעשר (וכצ"ל לפנינו במקום "תרומת ומעשר") על תנאי שהיה בידו, והשני אמר הריני כמה שאמר זה דבריו קיימין.

בסמוך תנאי וכו'. כלומר, ולא זו בלבד שהפרשתו קיימת, אלא סומך על תנאי ב"ד לעניין מקום המעשרות ולעניין המדה, עיין בבה"א.

המרבה וכו'. צ"ל: הממעט וכו'.

הממעט וכו'. צ"ל: המרבה וכו', ומעשרותיו מקולקלין, מפני שהעודף טבול למע"ש, או למעשר עני.

לשולי מגורה וכו'. כלומר, אם קבע מקום באוצר של תבואה, ביבש אין כאן תערובת.

נטלה תרומתן. כלומר, וכבר נוטלה תרומתן, והן טבל למעשרות גרידא.

מעושרות וכו'. צ"ל: אמ' מעשרות וכו'. ובד: או מעשרות וכו', וצ"ל: אמ' וכו'.

מעושרת. צ"ל: מעשרת, כלומר, אינה פוטרת בתאנים שלה את השניה, שהרי היא כבר נפטרה, ואין מעשרין מן הפטור על החיוב, עיין בבה"א.

נוטל שתי תאינים וכו'. כלומר, אם רוצה לעשר את כל המעשרות של הראשונה מן השניה נוטל ממנה שתי תאנים וכו'. ועיין החשבון בבה"א.

קורא שם. כלומר, קורא שם ומפריש מאיזו שירצה, שלא נתכוין אלא שלא יפריש ממקום אחר.

נוטל את כולה וכו'. נסתרסו כאן הבבות, וכאן צריך לגרוס את הסיפא: נוטל את כל הש[ל]שים, מיכן ואילך וכו'. עיין בבה"א.

שש עשרה. צ"ל: אחת עשרה, כמו ברישא.

כל הששים מיכן וכו'. כאן צריך לגרוס את הרישא (בתיקונים קלים): ואם [ל]שן (=לשם) הגדולה נוטל [אפילו נוטל] את כולה לא השלים. כלומר, אם נוטל מן הקטנה לשם הגדולה פעמים שאפילו נוטל את כולה לא השלים, עיין בבה"א.

היתה בידו וכו'. כלומר, ורוצה לעשר עליה ממקום אחר.

שתי תשיעיה וכו'. כלומר שתי תשיעיות ותישוע של תישוע (81/1) של הכלכלה, עיין בבה"א.

בין שהטבל מרובה וכו'. התוספתא משלימה את משנתנו ששנתה: מאה טבל מאה חולין [שנתערבו] נוטל מאה ואחד. כלומר, אם אין לו פירות טבל במקום אחר, והוא מוכרח לעשר מיניה וביה, נוטל מן התערובת מדה של פירות שיהא בה לכל הפחות אחת של טבל וודאי שיוכל לעשותה תרומת מעשר על כן הטבל (אחת ממאה). ומוסיפה התוספתא שבזה אין הבדל אם הטבל מרובה על החולין או להפך, ובלבד שיהא טבל במה שנטל כדי תרומת מעשר שבטבל.

את כלה חולין. צ"ל: את כל החולין.

בין שהמעשר טבל וכו'. אף כאן משלימה התוספתא את המשנה הנ"ל ששנתה: מאה חולין מתוקנין מאה מעשר נוטל מאה ועשר וכו'. ומוסיפה התוספתא שאין הבדל בין שהמעשר טבל מרובה או להפך, ובלבד שינהוג כמבואר כאן.

ושמונים טבל. צ"ל: ותשעים טבל, ונמצא שכל התערובת חייבת באחת עשרה חסר עישור אחד תרומת מעשר, והיינו עשר למאה מעשר, ואחת חסר עישור לתשעים טבל.

תשעים ושנים וכו'. שהרי אם יטול תשעים אפשר שכל הטבל עלה בידו, ואינו יכול להפריש ממנו אלא תשע מעשר ולקובען לתרו"מ, ונמצא חסר עוד שתים חסר עישור לכל התערובת.

תשעים טבל וכו'. צ"ל: שמנים טבל נוטל שמונים ושלשה וכו'. ונמצא שכל התערובת חייבת באחת עשרה חסר שני עישורין תרומת מעשר, והיינו עשר למאה מעשר, ואחת פחות שני עישורין לשמונים טבל. ואם יקח שמונים אפשר שכל הטבל עלה בידו, ואינו יכול להפריש ממנו אלא שמונה מעשר ולקובען תרו"מ, ולפיכך מוסיף עוד שלש חסר שני עישורין. (ע"פ פירוש הרא"ף בירושלמי).

מיכן ואילך לפי חשבון. כלומר, מאה מעשר ושבעים טבל, נוטל שבעים וארבע חסר שלשה עישורין, מאה מעשר וששים טבל נוטל ששים וחמש חסר ארבע עישורין וכו'.

המפקיד לוג טבל וכו'. הברייתות (הי"ט-כ"א) קשות מאד, ופירשתי אותן בדרך השערה בבה"א.

מי שהיו לו וכו'. כלומר, ונתערבו, ואינו יודע איזו חבית של מעשר טמא ואיזו של טהור.

מביא שני וכו'. שהרי אם יפריש מכל אחת מינה ובה, יהא בידו תרומת מעשר תלוי ולא יוכל הכהן לאוכלו, ולפיכך מלמדים אותנו כיצד יפריש מן הטהור על הטמא.

על שתיהן. ונמצא שיש בידו לגין אחד של מעשר טהור ולגין שני של מעשר טמא.

ה' זה. כלומר, הרי זה.

מזה וכו'. צ"ל: ה' (=הרי) זה עשוי תרומת מעשר וכו'.

וקורא וכו'. כלומר, נמצא קורא וכו'.

של מעשר וכו'. כלומר, שהיה מתחילה מעשר טבל טמא, ועכשיו שניתקן הרי הוא מעשר מתוקן טמא.

טבל טהור וכו'. כלומר, שהיה מתחילה מעשר טבל טהור, ועכשיו שעשאו תרומת מעשר, הוא תרומת מעשר טהור, ומותר לכהן.

מזה וטובל וכו'. שהרי הוא בספק שותה משקין טמאין, וכן בשני.

משניהם כאחד וכו'. המפרשים השלימו ע"פ הירושלמי: [דברי רבי. ר' לעזר בר' שמעון אומר] שותה משניהם כאחד וכו'. ופירשו בירושלמי שר' אלעזר בר' שמעון סובר שספק משקין טמאין אין מטמאין את הגוף, ולפיכך טובל בסוף, שהרי אם שתה משניהם כאחד שתה משקין טמאין בוודאי.

של מעשר וכו'. כלומר, שהיו לו שתי חביות שוות ונתערבו, ולא ידע איזו היא של מעשר טמא ואיזו היא של טבל טהור. ומדברים כאן שבחבית של מעשר לא היו אלא תשעים לוג של מעשר ועשרה לוגין של חולין גמורים, וביחד מאה לוגין, ולפיכך אי אפשר להכיר בינה ובין החבית של טבל, שאף היא בת מאה לוגין, עיין בבה"א.

של חולין טהורין וכו'. כלומר, של טבל טהור שהופרשה ממנו תרומה גדולה, כסיגנון המשנה בפ"ז מ"ז.

כדי תרומת מעשר וכו'. כלומר, לוקח מכל אחת עשרה לוגין, כשיעור תרומת מעשר של התשעים מעשר (כשמפריש עליהם מלבר).

מין טהור וכו'. ומכיון שהמין הטהור הוא הטבל, הרי יש כאן עשרה מעשר כדינו, והוא עושה אותם תרומת מעשר על התשעים של מעשר (עיין לעיל). ומן הטבל אינו צריך להפריש תרומת מעשר כלל, שהרי מותר לו לעשות את כל המעשר תרו"מ על מקום אחר.

של מעשר טבל טמא. כלומר, שהיה מתחילה מעשר טבל טמא, ועכשיו כשתוקן הוא מעשר טמא, ומותר בשתייה, וכסיגנון הברייתא לעיל.

של חולין טהורין. כלומר, שהיו מתחילה חולין (=טבל שהופרשה ממנו תרומה גדולה, עיין לעיל) טהורין, ועכשיו הוא תרומת מעשר טהור, וכסיגנון הברייתא לעיל.