דבר הראוי וכו'. כגון עצים שאין להם ענפים מרובים ולא פירות יפים, ומשתמשים בהם להסקה, או אילנות שהקורות שלהם הן העיקר, ומשתמשים בהם לבניין, או שהם מתפשטים יפה, ונוטעים אותם לסייג.

משעת נטיעתו. כלומר, ולא משעת מחשבתו לאכילה. ועיין בבה"א.

לרבים. כלומר, לצורך הרבים.

חייב ואם לאו פטור. צ"ל: פטור, ואם לאו חייב (כמשנתנו, וכהגהת כל המפרשים כאן), כלומר, אם יכול לחיות בעפר הישן, הרי דין האילן כאילו נשאר במקומו.

ונטעו בה וכו'. כנראה שהנכון הוא בא"ח: ונוטע בה, כלומר, חופר לו (פעולה חוזרת) גומא בארץ במקום הסלעים, ונוטע אילן סרק בה, ורואה אם האילן יחיה שם. ועצה טובה קמ"ל שלא יסכן את אילן הפרי בבדיקה במקום סלעים. ועיין בבה"א.

חייב ואם לאו פטור. צ"ל: פטור ואם לאו חייב, כגי' הרשב"א וא"ח.

מן הגזע חייב וכו'. צ"ל: מן הגזע פטור מן השרשים חייב, כגי' שבבבלי.

הקדישו וכו'. כלומר, הקדיש את הקרקע, ונטע כרם להקדש.

הקדישו ופדאו וכו'. כנראה שצ"ל: הקדישו [חייב. הקדישו] ופדאו וכו', כגי' הירושלמי והר"מ. ופירושו שאעפ"י שאם הקדיש את השתילים ונטעם פטור מן הערלה, מ"מ אם אח"כ פדאם מונה משעת הנטיעה, ולא משעת הפדיון.

נוטעין יחור וכו'. שהרי העץ אינו נאסר בערלה.

כפניות וכו'. כפניות הן פרי הדקל הזכר, ואינו פרי גמור. ועיין בבה"א.

סמני ערלה וכו'. כלומר, אם נתערבו סממני צביעה של ערלה בסממני היתר עולין וכו'.

צובע בהן וכו'. כלומר, אבל צובע בהן בבלול, כשנבללו ונטרפו מי הצבע של איסור ומי הצבע של היתר, והולכין אחרי רוב ההיתר.

בעלי מומין וכו'. כלומר, צמר של בכור בעל מום אוסר בכל שהוא, שהרי אפשר לשחטו, ובשחיטתו ניתר הצמר שנשר בחייו. עיין בבה"א.

יבקר. ר' יוסי לשיטתו (בכורות פ"ה סמ"ה) שאפילו במום ברור (נקטעה רגלו) צריך בקור מומחה, וכל זמן שלא ביקרו מומחה דינו כנשר הצמר מבכור תם שאין שחיטתו מתירה את הצמר שנשר מחייו, ואינו אוסר בכל שהוא, אלא כמלוא היסט. עיין בבה"א.

חדש וכו'. כלומר, שהתנור נתחסם בהיסק הראשון.

בגחלים וכו'. שהרי כל הנשרפין אפרן מותר, וגחלים דינם כאפר.

ספק הערלה וכו'. כל הברייתא עוסקת בפירות של גוים.

ושדה שנטע וכו'. המלה "ושדה" היא באשגרה מלמטה ואינה בכי"ע ובמשנתנו, והכוונה לכרם שנטוע ירק. ובבה"א החלטנו שיש כאן חסרון והשמטה, והתוספתא מבארת מתחילה ספק ערלה, ואח"כ ספק כלאי הכרם.

נטועה קטנה וכו'. כלומר, ומסתפק אם עברו עליה שנות ערלה.