שלשה עשר וכו'. כל הברייתא מתפרשת להלן בתוספתא.

אילו ואילו וכו'. כנראה שצ"ל: והן נופלין, כלומר העתיקין וכו'. והגירסא שלפנינו היא באשגרה מלעיל פ"ב, שו' 25, ומלהלן, שו' 16.

קינים. פיסקא ממשנתנו פ"ו מ"ה, ומלעיל ה"א. וכן בכל הברייתות להלן מתחיל בפיסקא קצרה ממשנה הנ"ל.

הרי עלי קן. הלשון "הרי עלי" היא באשגרה מן הברייתות שלהלן, וצ"ל: הרי אילו לקן, עיין בבה"א.

בפחות וכו'. דמי הקן היו קבועים מראש, עיין בבה"א.

אל יפול וכו'. עיין בבה"א.

מקלחין וכו'. כלומר, מריקין את השופר, וכן להלן.

מפני התערובות. כלומר, שתמות אשה שנתנה לשופר דמי קינה, ונמצא שדמי חטאת מתה מעורבים בתוך השופר.

אלא האומ' וכו'. כלומר, לא היה שופר לקיני חובה כלל (שהרי יש בהן חטאת), אבל היו שני שופרות, על אחד מהם היה כתוב "תורין" ועל השני "בני יונה", וכולן עולות נדבה, והאומר הרי עלי תרין (תורין) וכו'.

מביא דמי וכו'. כלומר, אעפ"י שאמר הרי עלי עצים וכו', אינו צריך להביא עצים מביתו אלא נותן את דמיהם, ועיין בבה"א.

ניאותין וכו'. כלומר, כהנים נהנים ומשתמשין בהן לצורכיהם באכילת קדשים, ולהתחמם כנגדן, ואין מועלין בהן אפילו אם השתמשו בהן יותר מכדי צורכן. עיין בבה"א.

עצים אילו וכו'. כלומר, שהתכוין שהעצים הללו יקרבו כקרבן ממש (של יחיד), ויטענו עצים אחרים לשורפן (ולא ישתמשו בהן לעצי המערכה, למכשירי קרבן) הרי העצים הם קרבן ממש לדברי רבי שלהלן. ועיין בבה"א.

אילו ואילו נופלין וכו'. כלומר, בין המתנדב עצים למערכה ובין מתנדב עצים לקרבן, שניהם נופלין וכו'. ועיין בבה"א.

קיני זבין וכו'. קיני זבים וזבות הם תמיד שוים, ובין בעושר ובין בעוני מביאים שתי פרידות אחת לעולה ואחת לחטאת, ולפיכך מונה אותם אחת, אבל יולדת כשהיא עשירה מביאה רק את חטאתה עוף, ועולתה הוא כבש בן שנתו, ולפיכך מנאוה במיוחד. ועיין בבה"א.

ובהר הבית וכו'. ואין אדם מצוי להכניס לשם מעות מעשר אפילו ברגל, והמעות שמקבל מן הגזברים הם כבר מחוללים, עיין בבה"א.

ובירושלם וכו'. כלומר, בשאר שווקים, חוץ משוק של מוכרי בהמות, ואנו הולכים אחר הרוב, אבל בשעת הרגל רוב האוכלסים הם מעולי רגלים, והמעות שבידם הם כסף מעשר לשלמים.

אסור. משום חשש נבלה.

משלם את הקרן וכו'. הואיל ואין בהם מעילה, אלא הפסד הכהנים, ולפיכך משלם להם והם קונים בדמיהם שלמים, ואוכלים קדשים כנגד מה שהפסידם.

וחומש וכו'. משום שאין זריקה מוציאה אלא מידי מעילה ואינו חייב אשם מעילה, אבל מידי חומש לא הוציאה, ובשר קודש אינו גרוע מתרומה, ועיין בבה"א.

פרוכת וכו'. כלומר, פרוכת של קדשי קדשים, שהיתה פרוסה לרוחבו של היכל, ולגובהו מן העלייה עד הרצפה. עיין בבה"א.

אחרת וכו'. כלומר, הפרוכת השנייה (שרמזו לה במשנתנו פ"ח מ"ה), היא הפרוכת הפרוסה על פתח ההיכל, שגובהו עשרים ורחבו עשר. ועיין בבה"א.

זו שמוציאין וכו'. כלומר, לר' יהודה לא היו עושין פרוכת מיוחדת לפתח ההיכל, אלא כשהיו מחליפין בכל שנה את פרוכת הדביר בחדשה, היו קופלים את הישנה ומתאימים אותה לפתח ההיכל. ועיין בבה"א.

בזו כת' וכו'. כלומר, בפרוכת של דביר כתוב מעשה חושב, ובזו, כלומר בפרוכת שעל פתח ההיכל כתיב וכו'. ועיין בבה"א.

שמוציאין אותה וכו'. כלומר, פרוכת הדביר שהיו מוציאין אותה על מנת להחליפה בחדשה, היו פורסין אותה בעלייה.

אחד לשנים וכו'. כלומר, היו מקפלים את גובהה פעמים, ונמצא שגובהה עכשיו עשר אמות, ורחבה נשאר כמו שהיה (עשרים אמה), ונותנים אותה בעלייה, והיא חוצצת את כל רוחב העלייה, אבל לא היה שם שום צורך שגובהה יגיע עד התקרה. ועיין בבה"א.

היו שם וכו'. כלומר. בדביר. ופרוכת זו בלבד היתה חובה (אבל שאר הפרוכות כולן אינן אלא לצניעות), והיו עושין לדביר שתי פרוכות אחת להשתמש בה מיד, ואת השנייה היו מקפלין ושומרין להיות מוכנת למקרה אם תטמא הפרוכת הפרוסה. ועיין בבה"א.

הביא פרידה וכו'. והשנייה עליו חובה.

חובתו מן הבהמה וכו'. כלומר, עולה ושלמים מן הבהמה, כמו שנכנסו אבותינו לברית (שמות כ"ד, ה'). ואם עשה את שתי עולותיו מן הבהמה (במקום לעשותן מן העוף), יצא בדיעבד, כמפורש להלן.

הביא לצרעתו וכו'. כלומר, אם הגר הביא קרבן לצרעתו אין הקרבן מתירו לאכול בקדשים אלא אם כן הביא קרבן אחר לכפרתו (לשם גירותו), ואעפ"י שהקרבן הראשון מוכיח שנוהג בקדושת ישראל, עיין בבה"א.

לנזירותיו וכו'. ואעפ"י שקרבן גזירות של טהרה הוא עולה ושלמים של בהמה, עיין מ"ש לעיל, שו' 60.

וצריך להביא וכו'. כלומר, צריך להפריש.

מפני תקלה. שמא יכשלו ויהנו, וימעלו בהקדש.

ונתרבה. כלומר, בשמנה בגדים.