ובללום וכו'. לפי פשוטו משמע שלא הטילו שם אלא עשרים גורלות (כמפורש בכמה נוסחאות בבבלי), וארבע המשמרות לא היו זקוקים לגורל. ועיין בבה"א.

שיש בו וכו'. המלה "שיש" היא באשגרה מלמטה שהיא חוזרת שם כמה פעמים, וכאן הכוונה יש בו, והיינו שאין משמר שיש בו פחות מארבעה בתי אבות. ועיין בשנו"ס ובבה"א.

שקבעו עצמן וכו'. כלומר, כל בית אב במשמר שלו קבע את יומו לעולם, בכל פעם שהמשמר משרת בבית המקדש.

שמגדילין וכו'. הכוונה כאן לכהנים שלא הכירו את המשמר שלהם, והיו נטפלים למשמרות אחרים. ויש שהגדילו את המשמרות פעם בחודש וכו'. ועיין בבה"א.

אין אסור וכו'. כלומר, אין אסור לשתות יין אלא אותו היום הקבוע לעבודתו בבית המקדש, שמא יעלה לירושלים ויהא שתוי ולא יוכל לשמש, אבל הוא מותר בשאר כל הימים. ומדברים בכהנים שמחוץ לירושלים בזמן הבית, עיין להלן, שו' 21, בבה"א.

כל שאין מכיר וכו'. ברייתא זו נסמכה לסיפא של פ"ב מ"ז, לאיסור תספורת של אנשי משמר. עיין בבה"א.

כל אותו חודש. המלה "אותו" היא באשגרה מלעיל (ובדפוסים חסרה), וכאן הכוונה שאסור לספר כל חודש וחודש, משום ספק שמא הוא יום טוב שלו, אבל יותר מחודש לא אסרו לו, שהרי אף בזמן משמרתו אם קרה וגדל פרע מגלח שלא יפסל מעבודה. והתוספתא מדברת בזמן הבית, ובכהנים שחוץ לירושלים. אבל בשתיית יין לא נאסרו כלל אם אין מכירין את משמרתם, לשיטת התוספתא והירושלמי, עיין בבה"א.

אסור לעולם וכו'. כלומר, להסתפר לעולם, משום ספק שמא הוא יו"ט שלו (ואם יקראו אותו לירושלים, יסתפר כדי להתכשר לעבודה), אלא שתיקנתו קלקלתו, והיינו קלקלתו שאינו מכיר את משמרתו תיקנה אותו והתירתו להסתפר, משום שהיא גזירה שאינו יכול לעמוד בה. (ע"פ הירושלמי). ועיין בבה"א.

עד שלא חרב וכו'. והיינו כשהם חוץ לירושלים ומכירים את המשמר שלהם, עיין לעיל.

שאבל וכו'. ואם נמנע מלהסתפר בשבוע שחל בו זמן משמרו, נוהג כבמועד ולא כאבל. עיין בבה"א.

מפסיקין למקרא מגלה. אין למקרא אלא במקרא, כלומר, מפסיקין לבני הכפרים מסדר הפרשיות, במקרא מגילה שלהם. ועיין בבה"א.

תענית צבור. הכוונה כאן לתעניות האמצעיות והאחרונות של גשמים, שנשנו במש' פ"א מ"ו. עיין בבה"א.

לתענית יחיד. הכוונה לתעניות היחידים שנשנו במשנ' פ"א מ"ד ומ"ז, עיין בבה"א.

בתענית יחיד. כלומר, אפילו בתעניות הסופיות שנשנו במשנ' ספ"א.

אין מפסיקין וכו'. שהרי באמצעיות ובאחרונות עסיקינן (עיין מ"ש לעיל שו' 28), וכבר התחילו להתענות, אבל היחידים מפסיקים אפילו בסוף, עיין בבה"א.

מעשה וגזרו וכו'. כלומר, בתעניות שניות שחלו בחנוכה, ור' אליעזר ור' יהושע סוברים שאפילו התחילו מפסיקים, עיין בבה"א.

נוהגת בדבריו. כלומר, כדעתו במשנ' ספ"ב, שאם התחילו אין מפסיקין, עיין בבה"א.

אפי' שלשה וכו'. כלומר, וביום השלישי מתו עוד שלשה, אעפ"י שיש כאן ששה מתים בשלשה ימים, אין זה דבר, שהרי יש בו הפסק.

אסכרה, אם מתין וכו'. כלומר מחלת הגרון המצויה אצל ילדים, והיא מחלה ממארת ומדבקת, אפילו מתו בה ביום אחד מתריעין עליה.

הגוביי. הארבה.

ושטפה. העבירה מן העולם, עיין בבה"א.

בקרן אפל. בכי"ל: בקרן העופל (וכ"ה בירושלמי), ועיין דה"ב כ"ז, ג' ועוד.

של כל דבר וכו'. כלומר, לא של מים ולא של אש. ועיין בשנו"ס.

משלים וכו'. כלומר, אם נדר להתענות ביום מסויים, שאמר הריני מתענה ביום זה. ועיין בבה"א.

אי זהו הלל וכו'. כלומר שאמרו במשנ' ספ"ג.