Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הנוקם (א) על חבירו עובר בל"ת שנא' לא תקום כו'. לכאורה יש לדקדק ברבינו ז"ל דאמאי לא פתח את המל"ת זו כמו שפתח ברוב שאר מל"ת במלת שלא או לא ובקיצור הסמ"ג שלו באמת כתב וז"ל לא תקום הנוקם על חבירו עובר בל"ת כו' וגם השאר מוני המצות התחילו את המל"ת זו כדרכם בשאר מל"ת, הרמב"ם בסה"מ מל"ת ש"ד כתב שהזהיר שלא לנקום כו' וברמזיו הנדפס ריש הרמב"ם דמדע רמז מל"ת ש"ד כתב שלא לנקום, הסמ"ק סי' ק"ל כתב וז"ל שלא לנקום דכתיב לא תקום כלומר שלא ימאן להשאיל לחבירו כליו כאשר עשה לו שלא השאילו עכ"ל, החינוך מצוה רמ"א העיר מקלט ומצות השם מצוה רמ"ג כתבו שלא לנקום ואלה המצות מצוה רמ"א כתב שלא לגמול לחבירו כמעשהו הרע שהרע לו כו' וא"כ טעמא בעי דאמאי כתב רבינו בחיבורו כאן הנוקם וכבר מרמז על דקדוק זה מו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל בביאורו כאן דעל מ"ש רבינו ובת"כ מפרש מה היא הנקימה כתב הביאור וז"ל וקשה למה צריך לפרש וכי אין אנו יודעין מה היא הנקימה אלא ללמוד ממנו ק"ו ומה הנקימה שאין בה ממשות ואינה רק ממון מ"מ אסרה תורה ק"ו הנקימה שהיא סכנה שאם יאמר האדם עשית לי כך וכך וכך אמרת עלי דברים שאינו אמת אעשה אני לך נמי כך וכך כמו שעשית לי ק"ו שאסור לנקום משום שבא לידי סכנה לכך סמך ללאו לא תשא ממילא הוא עובר ג"כ על לאו לא תקום לכך נקט הנוקם על חבירו ולא פתח בלאו שלא לנקום ר"ל משום דקאי אדלעיל עכ"ל. ולי"נ בס"ד לתרץ כך דכשמעיינין שפיר בדברי רבינו נראה בעליל שהם ממש לשון הרמב"ם הל' דעות פ"ז הל' ז' בשינוי לשון קצת דתחת שכ' הרמב"ם הנוקם מחבירו כתב רבינו הנוקם על חבירו וגם רבינו בעצמו קמציין את דבריו על הרמב"ם וכיון דרצה למינקט את לשון הרמב"ם ע"כ התחיל הנוקם, אבל עדיין זה גופא טעמא בעי דאמאי נקט לשון הרמב"ם ועל הרמב"ם ג"כ צריך טעם דאמאי ל"כ בחיבורו כמ"ש בסה"מ שלא לנקום דעל הרמב"ם ל"ל כתירוצו של הביאור כמובן, וע"כ נ"ל דמשום טעם אחר נקטו כן בהקדים עוד דקדוק גדול שיש לי ברבינו והרמב"ם דבספרא פ' קדושים פרק ד' איתא וז"ל לא תקום עד היכן היא כוחה של נקימה אמר לו השאילני מגלך ולא השאילו למחר אמר לו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך כשם שלא השאלת לי מגלך לכך נאמר לא תקום עכ"ל חזינן דהספרא נקט המשל של נקימה דמתחלה רצה לשאול מגל ואח"כ שואל האחר קרדום וגם בפסיקתא זוטרתא שם ובגמ' יומא כ"ג ע"א איתא כן וא"כ קשה אמאי משנה רבינו והרמב"ם את המשל וכתבו בשניהם קרדום וצ"ל דבאמת כך היתה גירסתם בספרא ובגמ' וכן מצאתי בהגהות מהרי"ד על הספרא שם שכ' וז"ל אבל בהרמב"ם הגירסא שוה בשניהם וכן בהסמ"ג לאוין י"א כו' עכ"ל, אבל עדיין ק"ל על זה דבשלמא על רבינו שפיר י"ל שגם בספרא כך היתה גירסתו אבל על הרמב"ם היאך נאמר כן הא בסה"מ העתיק את לשון הספרא כמו שהעתקנו וכיון דלהרמב"ם כך היתה גירסתו מסתבר למימר גם לרבינו כן וא"כ עדיין קמה עליהם הדקדוק הנ"ל ופליאה גדולה לי על הגהות מהרי"ד שלא ראה את זה, יהי' איך שיהי' עכ"פ זה נראה בפירוש דרבינו והרמב"ם נקטו בשניהם קרדום וזה טעמא בעי, ונ"ל בס"ד לומר כך דלכאורה זה גופא טעמא בעי דמדוע לא נקטו הספרא והגמ' בשניהם' קרדום אבל כבר עמד ע"ז המשכיל לדוד ז"ל בפ' קדושים ותירץ בטוב טעם וז"ל ונראה לענ"ד משום דסתם מגל הוא לקצור התבואה שהיא דבר רך ואינו מתקלקל אבל קרדום סתמו לבקוע עצים ודברים קשים והוא מתקלקל ונפגם ובזה מובן דבנקימה נקט הכי לרבותא כלומר אמר לי' השיאלני מגלך שהוא דבר שאינו מתקלקל וא"ל לאו למחר א"ל השאילני קרדומך שהוא דבר המתקלקל אפ"ה אינו יכול לפטור מלהשאילו ולומר בשלמא אם היה שואלנ' המגל הייתי נותן לו אעפ"י שהוא לא נתנו לפי שאינו מתקלקל אבל מאחר שהוא לא רצה להשאילני אפילו דבר שאינו מתקלקל היאך אני נותן לו דבר המתקלקל קמ"ל קרא דאפ"ה אם אינו משאילו עובר על לא תקום כו' עכ"ל ודפח"ח, וא"כ ממילא י"ל כיון דרבינו נקט בהמשל בשניהם קרדום אי הוי אמר שלא לנקום אז הי' מקום לומר כהטעות הנ"ל בשם המשכיל לדוד ע"כ כתב הנוקם כלומר בכל גוונא נקימה עובר בל"ת וגם על הרמב"ם י"ל דבשלמא בסה"מ דנקט המשל כמ"ש הספרא בזה מגל ובזה קרדום וליכא למיטעי מידי ע"כ כתב שם שלא לנקום אבל בחיבורו דנקט בהמשל בשניהם קרדום ע"כ כתב הנוקם כמובן וא"כ ממילא י"ל דמש"ה שינו רבינו והרמב"ם בחיבורו ונקטו בשניהם קרדום דבשלמא הספרא והגמ' נקטו בזה מגל ובזה קרדום לאשמעינן דבכל גוונא נקימה עובר על לאו זה כהנ"ל אבל הם שכתבו הנוקם דממילא נשמע מזה דבכל גוונא נקימה עובר ע"כ שפיר נקטו בשניהם קרדום דמדוע ישנו ודו"ק:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד לתרץ דמדוע כתבו הנוקם דבירושלמי נדרים פרק ט' הלכה ד' איתא כתיב לא תקום ולא תטור את בני עמך היאך עביד ומפרש הפ"מ וז"ל היכי דמי שאם בא הכתוב להזהיר שלא ירגיל במדות רעות אף במי שאינו מבני עמך ראוי לאסור הנקימה והנטירה א"נ ה"ק איך מסתבר שימחול אדם על עלבונו ומשני הירושלמי הוה מקטע קופד ומחת סכינא לידוי תחזור ותמחי לידיה ואהבת לרעך כמוך ר"ע אומר זהו כ"ג בתורה ומפרש הפ"מ וז"ל הוה היה חותך בשר וירד הסכין לתוך ידו וכי תעלה על הדעת שינקום מידו ויחתוך ידו השנייה על שחתכה הראשונה כן הדבר הזה כיון שכל ישראל גוף אחד הן דין הוא שלא ינקום מחבירו שהוא כנוקם מגופו והיפה מראה כתב שם וז"ל היאך עבידא פירש היכי מסתבר זה שלא ינקום אדם עלבונו א"נ משום דסמך ליה ואהבת לרעך כמוך דמשמע דיהיב טעמא למלתא קשה ליה מה טעם זה דנהי שיאהבנו כמותו אבל לא יותר ממנו שיוותר לו על עלבנו ומשני דכיון דהוא כבשרו יש לו לחוס עליו כמי שהיה חותך בשר והכה הסכין על ידו כי לא יחזור להכות על ידו כו' עכ"ל ולפי הירושלמי זה הי' מקום לומר דלא תקום ולא תטור באמת לא הוי לאו אלא הקדמה לואהבת לרעך כמוך שכתב אח"כ והכי פירושא דקרא לא תקום ולא תטור אבל אם נוקם ונוטר אז עובר על ואהבת לרעך כמוך ע"כ כתבו רבינו והרמב"ם הנוקם כלומר בתר שנוקם עובר על לא תקום משום דואהבת לרעך כמוך הוי הטעם של הלאו מ"ש היפה מראה ומטעם זה כתבו רבינו במל"ת י"ב והרמב"ם שם הלכה ח' הנוטר כמובן:
ובאופן ג' נ"ל בס"ד לתרץ כך דריב"א ז"ל עה"ת בפ' קדושים הביא בשם חזקוני שהקשה וז"ל וא"ת הי' לו להזהיר על הראשון לא על השני שיש לו טענה גדולה שלא רצה חבירו להשאיל לו מגלו וי"ל כי הראשון לא הניח להשאיל לו מגלו אלא מחמת צרות עין שהי' לו על מגלו לפי שהיה חביב עליו ואין הקב"ה מכריח לאדם להשיל מגלו בע"כ אבל השני שהיה חפץ להשאיל כליו לו אלא שהוא רוצה להנקם מחבירו לפיכך אמר הקב"ה תנצח האהבה שיש לך עמי את השנאה שיש לך עם חבריך ומתוך כך יבא שלום בעולם כ"ל וא"כ י"ל דמש"ה כתבו הנוקם כו' לתרץ בזה את קושיות הריב"א כמו שתירץ וה"פ הנוקם על חבירו עובר בל"ת כלומר דדוקא הנוקם על חבירו דהיינו השני הוא עובר בל"ת כיון שהוא נוקם אבל לא הראשון משום שהוא אינו נוקם אלא הוא צר עין כמובן:
הנה הדינא דחיי ז"ל הקשה וז"ל וא"ת לאו דנקימה ל"ל ת"ל מק"ו דנטירה ומה נטירה שסוף סוף הוא משאילו אלא שאומר איני כמותך וכו' אסור נקימה שאינו משאילו לא כ"ש וי"ל דאי לאו דנקימה ה"א דוקא אנטירה קפיד קרא מפני שהיא בלב והזהירנו הכתוב שלא תהי' לנו נטירה אבל נקימה שאינה בלב אימא לא קפיד קרא דומיא דלא תשנא את אחיך בלבבך דלדעת הסמ"ק מיירי באדם רשע והזהיר הכתוב שלא ישנאהו בלב אע"פ שמותר לשנאתו בגלוי קמ"ל לא תקום דאף אנקימה הזהירה תורה אבל ליכא לתרוצי משום שאין מזהירין מה"ד דבלא"ה אין כאן מלקות עכ"ל וביד הקטנה ז"ל הל' דעות פ"ז אות י"ט ראיתי שכתב וז"ל הר"ז נמצא למד אשר הנוקם הוא עובר בשני לאוין כי אם הוא נוקם הרי כבר היא נוטר הדבר בלבו והר"ז עובר על לא תקום ולא תטור ולפיכך אע"פ שכבר הזהירו התורה על הנטירה הזהירו עוד על הנקימה למען החמיר בעונש הנוקם ולחייבו שני לאוין כי הנוטר אע"פ שנטר הדבר בלבו עדיין לא עשה מעשה אבל הנוקם מאחר שכבר נטר הדבר בלבו ועוד עושה מעשה עכ"ל נראה בפירוש שגם היד הקטנה על קושיות הדד"ח כיוון במ"ש ולפיכך אע"פ שכבר הזהירה התורה על הנטירה הזהירה עוד על הנקימה וגם עי' במהרש"ל ז"ל בביאורו כאן שג"כ דיבר מקושי' זו ותירץ בטוב טעם, ולי"נ בס"ד לתרץ כך דבמד' בראשית רבה פרשה נ"ה איתא אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים כתבת בתורתך לא תקום ולא תטור ואת נוקם ונוטר שנ' נוקם ד' ובעל חימה וגו' אמר להם הקב"ה אני כתבתי בתורה לא תקום ולא תטור את בני עמך אבל נוקם ונוטר אני לעכו"ם וכן איתא בקהלת רבה פ' ח' עי"ש וא"כ ממילא י"ל דאי לא הוי כתיב לא תקום אז באמת לא הוי ידעינן מלא תטור בק"ו משום דהוי יכלינן למימר דכיון דכתיב נוקם ד' וגומ' מגלה לן הקרא זה דנקימה מותר כקושיות המדרש ולא כתירוצו כיון דלא כתיב בפירוש לא תקום אבל עכשיו דכתיב בפי' לא תקום באמת אמרינן כתירוצו של המדרש כמובן:
ואע"פ (ב) שאינו לוקה על לאו זה כו'. והטעם דמדוע אינו לוקה ראיתי בדד"ח שכ' וז"ל לפי שאפשר לעבור עליו בלא מעשה כמ"ש החינוך מצוה רמ"ז וכ"כ הזוהר הרקיע עכ"ל הנה מה שמציין על החינוך ט"ס וצ"ל מצוה רמ"א דז"ל החינוך אבל אין לוקין עליו לפי שאב"מ שאע"פ שעשה בו מעשה אינו לוקה עליו מפני כן מכיון שאפשר לעבור על הלאו זה מבלי מעשה כו' עכ"ל ובנר מצוה ז"ל ספרדי סי' י"א אות קכ"ז כתב על החינוך וז"ל ומי יתן ידעתי איך שייך בזה מעשה מאחר שהנקימה והנטירה היא תלויה בדיבור בלבד עכ"ל וכדי להבין את דבריהם עי' בסדר משנה ז"ל הל' דעות פ"ז הל' ז' ותראה דבתחלת דבריו כתב דמשכחת מעשה בלאו זה ובסוף דבריו הניח את זה בצ"ע עי"ש ומעתה שפיר יש להבין את החינוך והנ"מ דממה דכ' החינוך את טעמו משום שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה מוכח דסובר דאפשר בלאו זה מעשה צ"ל דסובר כמ"ש הסד"מ בתחלת דבריו והנ"מ צ"ל דסובר כהצ"ע של הסד"מ דלאו זה דומה למגדף ולעדים זוממים וע"כ כתב הכ"מ איך שייך בזה מעשה עי"ש ותבין, אבל לכאורה ק"ל על הסד"מ דמדוע ל"כ הטעם בהרמב"ם דאין לוקין על לאו זה כמ"ש החינוך ואי"ל דמשום דהרמב"ם כתב בהל' סנהדרין פ' י"ח הל' א' וז"ל אבל לאו שאב"מ כגון הולך רכיל ונוקם ונוטר ונושא שמע שוא אינו לוקה עכ"ל נראה בפי' דסובר דלא תקום הוי לאו שאב"מ וקשה עליו הלא משכחת מעשה כמ"ש הסד"מ בתחלת דבריו אעכצ"ל דפשיטא ליה להרמב"ם דלא תקום דומה למגדף ולעדים זוממים כמ"ש הסד"מ בהצ"ע וממילא מוכח משם דהרמב"ם ל"ס כהחינוך וע"כ ל"כ הסד"מ את הטעם של החינוך אליבא דהרמב"ם, אבל זה ל"ל אליבא דסד"מ כיון שכ' הסד"מ בריש דבריו והיינו מסתמא מטעם דהו"ל לאו אב"מ ומדל"כ דהרמב"ם בהל' סנהדרין כתב בפירוש כן עכ"מ דנעלם ממנו באותו שעה מ"ש הרמב"ם הל' סנהדרין וא"כ הדרא הקושיא לדוכתא דאמאי הניח הסד"מ את הדבר בצ"ע אמאי ל"כ לפי שיטתו דסובר עכשיו דהרמב"ם סובר כהחינוך הנ"ל, ואפ"ל דהסד"מ לשיטתו פ"ו הלכה י' שם שהשיג על החינוך ול"ס כוותיה עי"ש ע"כ לא רצה לומר שהרמב"ם סובר כהחינוך כמובן.
וא"כ לפי הנ"ל מוכח מהל' סנהדרין דטעמא של הרמב"ם בהל' דעות במ"ש דאין לוקין על לאו זה משום דהוי לאו שאב"מ כמ"ש בהל' סנהדרין בפי' ועל קושיות הסד"מ הנ"ל צ"ל דהרמב"ם באמת סובר דלא תקום דומה למגדף ולעדים זוממים דמה דמספקא ליה להסד"מ היתה פשיטא ליה להרמב"ם וא"כ לפי"ז יש לפנינו שני שיטות בטעמא דאין לוקין על לאו זה שיטת החינוך משום דמשכחת בלא מעשה ושיטת הרמב"ם משום דהוי לאו שאב"מ וא"כ ק"ל על הדד"ח הנ"ל בתרתי חדא היכי כתב דהזוהר הרקיע סובר כהחינוך הלא במל"ת מ"ד אות כ"א כתב הזוה"ר וז"ל וענשו מסור לשמים שאין בו מלקות לפי שאב"מ כו' עכ"ל נראה בפי' דהזוה"ר סובר כהרמב"ם ועוד ק"ל על הדד"ח דמי הכריחו לומר דרבינו סובר בטעמא דאין לוקין כהחינוך מדוע לא נא' דסובר כהרמב"ם, ואפשר דלדד"ח ג"כ הי' ספיקתו של הסד"מ אי דומה הלאו דלא תקום למגדף ולעדים זוממים ומדכ' הרמב"ם בהל' סנהדרין דלא תקום הוי לאו שאב"מ י"ל דהדד"ח סובר בכוונת הרמב"ם דבסתם נקימה לית בי' מעשה ואי משום דמשכחת מעשה כמו שהקשה הסד"מ בתחלת דבריו הנ"ל ע"ז י"ל דהדד"ח באמת סובר דגם הרמב"ם סובר כהחינוך הנ"ל וע"כ אין לוקין עליו ומש"ה כתב הדד"ח גם אליבא דרבינו כן וגם בהזוה"ר סובר הפשט כן וע"כ כתב דסובר כהחינוך וממילא ל"ק עליו כל הקושיות הנ"ל כמובן, אבל זה עדיין ק"ל דהיכי יכול לומר אליבא דרבינו דסובר כהחינוך הלא עכ"מ מרבינו דל"ס בזה כהחינוך דבמל"ת ע"ז כתב רבינו וז"ל אינו עובר משום בל יראה ללקות עליהם אלא א"כ קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה בו עיסה אבל אם הי' לו חמץ קודם הפסח ובא הפסח ולא ביערו אע"פ שעבר על שני לאוין אינו לוקה מה"ת מפני שלא עשה מעשה עכ"ל ואי נא' דסובר כהחינוך א"כ קשה כיון דמשכחת לעבור על חמץ בלי מעשה אפילו כשקנה או החמיצו ג"כ לא יהא לוקין עליו אע"כ מוכח דרבינו ל"ס כהחינוך וזה לכאורה קושי' גדולה על הדד"ח וממילא גם על הרמב"ם ליכא תו למימר דסובר כהחינוך בטעמא דלוקין כיון דגם הרמב"ם הל' חו"מ פ"א הל' ג' כתב כרבינו דאין לוקין על חמץ אא"כ קנה או החמיצו וא"כ לפי"ז עכ"מ דצ"ל בטעמא דהרמב"ם בהל' סנהדרין הנ"ל משום דלא תקום דומה למגדף ולעדים זוממים וע"כ הוי לאו שאב"מ וא"כ הדרא גם הקושי' הנ"ל על הדד"ח דמדוע ל"כ בטעמא דרבינו דסובר כהרמב"ם:
אבל אחר עיון קצת ראיתי שגם זה ל"ק מידי דלכאו' על החינוך גופא יש להקשות דהיכי יכול לומר את טעמו הלא הוא בעצמו כתב במצוה כ' גבי חמץ כמ"ש רבינו והרמב"ם הנ"ל וא"כ סותר את למודו ובאמת כבר הקשה את הקושי' זו על החינוך השעה"מ ז"ל הל' חו"מ הלכה הנ"ל ותירץ וז"ל דעד כאן לא כתב הרב דכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף שעשה בו מעשה אין לוקין אלא דוקא היכא שאפשר לעבור על הלאו בכל שעה ובכל זמן בלתי מעשה כגון לאו דלא ימכרו ממכרת עבד שמכרו על אבן המקח שאפילו עשה מעשה בידיו ולקחו לעבד בידו והגביהו ונתנו על אבן המקח כיון שהי' אפשר בלתי מעשה שיעמוד העבד מעצמו שם והוא עשה מעשה זה מעצמו אינו לוקה על לאו זה כיון שהי' אפשר לעבור על הלאו בלי מעשה אבל בלאו דלא יראה אע"פ שכשיש לו חמץ בערב הפסח בביתו ולא ביערו עובר על בל יראה בלי מעשה כיון שכשלא נשאר חמץ בביתו מערב הפסח א"א לעבור על לאו דבל יראה בתוך הפסח אא"כ קנה חמץ בפסח או חמצו בידים לאו שיש בו מעשה מיקרי כיון שבשעה זו שלא נשאר חמץ בביתו א"א לעבור עליו אלא ע"י מעשה כנלע"ד עכ"ל וגם הנר מצוה סי' ג' אות י"א הביאו ועי' בסד"מ הל' דעות פ"ו הל' י' שהבעל מגיה כתב מדעת עצמו ג"כ את החילוק זה וא"כ לפי"ז שפיר י"ל שגם הדד"ח סובר את החילוק זה בהחינוך וממילא שפיר י"ל דגם רבינו והרמב"ם סברו כהחינוך וכהחילוק זה ול"ק מידי ודו"ק: