Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בפרשת (א) תצא כתיב לא יבא עמוני ומואבי בקהל ד' כו' מה שלא התחיל רבינו ז"ל את המל"ת הללו במלת שלא נ"ל בס"ד לישב כך דבמל"ת הללו יש פלוגתא בין המוני מצות ז"ל דהרמב"ם בסה"מ מל"ת נ"ג לא מנה לא יבא עמוני ומואבי דפ' תצא פכ"ג פ"ד רק למל"ת אחת וכבר הקדים את טעמו בסה"מ שורש ט' דכל מקום שאוסר הכתוב ב' או ג' דברים בלאו אחד כגון נא ומבושל עמוני ומואבי כל אלמנה ויתום לא תענון לא תטה משפט גר יתום ואלמנה לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וגו' וכאלה רבות אינן נימנין אלא לאזהרה אחת וזה חלק אחד ממיני לאו שבכללות שדיבר שם וגם בהל' סנהדרין פי"ח הל"ג כתב קצת מזה עי' כ"מ שם ומה שמנה בפי"ט הלכה ד' שם בין מניין הלוקין אות קס"ד וקס"ה עמון ומואב לשתים כבר מיישב א"ז הזוהר הרקיע ז"ל מל"ת רכ"ב אות פ"ו ובשרשיו שורש ט' ג"כ דיבר מזה ואיהו גכ"ס בזה כהרמב"ם דברמזיו רמז מל"ת רכ"ב ג"כ לא מנה עמון ומואב רק למל"ת אחת וכן מנאו היראים סי' ר"ב החינוך העי"מ האה"מ ומצה"ש מצ' תקס"א הדה"מ שער ב' פנ"ב, אבל רבינו חולק על הרמב"ם וסובר דלא נקרא עמוני ומואבי לאו שבכללות וע"כ מנאם לשתים ולקמן במל"ת שי"ט האריך בטעמא דמלתא והביא את דברי רש"י ור"י בזה וע"ז כיוון רבינו כאן במ"ש הנה בארנו במצות שאור ודבש כו' וגם הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על הסה"מ שורש ט' השיג על הרמב"ם וסובר כרבינו ומה שיש לפקפק על הרמב"ן בהשגותיו שם כבר דיבר מזה הזוה"ר הנ"ל, וא"כ י"ל כיון דלא נימנו המל"ת הללו לכ"ע לשני מל"ת ע"כ לא התחילם רבינו במלת שלא לרמז על שינוים כדרכו היכא שיש איזה שינוי כהנ"ל מל"ת ע"ז:
אבל (ב) הנקבות מותרות מיד כו' והרב ר' יוסי מקרטרש כו', [בהמרש"ל בביאורו כאן איתא ר' יוסף וכן איתא בריב"א עה"ת שאכתוב לקמן בס"ד] לכאורה יש לדקדק למה האריך רבינו והביא את הא דהרב ר' יוסי מה נפ"מ אם ב' טעמים יש למואב או חד טעם וגם המרש"ל ומו"ה יוסף מקרעמניץ ז"ל בביאורם כאן עמדו ע"ז ומתרצו עי"ש ותראה דלפי דבריהם צ"ל דגם רבינו סובר כהרב ר' יוסי דהטעם על דבר אשר לא קדמו לא קאי רק על עמון והטעם ואשר שכר עליך את בלעם וגו' קאי רק על מואב דאל"כ נשאר לרבינו לומר כהטעות שכ' המרש"ל דבמואב גם הנשים בכלל כיון דיש למואב ב' טעמים אעכ"מ כמו שכתבנו וגם הרמב"ן פ' תצא עה"פ על דבר אשר לא קדמו סובר כהרב ר' יוסי, אבל לכאורה ק"ל על המרש"ל והביאור הנ"ל חדא דלפי תירוצם מה יענו אליבא דהמזרחי ז"ל פ' דברים פ"ב פכ"ט שכ' בפי' דהטעם על דבר אשר לא קדמו קאי גם על מואב והפשט הוא דלא קדמו בחנם דמפסוק כאשר עשו לי בני עשיו היושבים בשעיר והמואבים וגו' לא מוכח אלא דקדמו בכסף וא"כ יש להמזרחי למואב ב' טעמים א"כ נשארה הקושיא מדוע לא נאמר דבמואב גם הנשים בכלל דאל"כ ב' טעמים ל"ל כמ"ש המרש"ל, ותו ק"ל היכי יכל"ל דכשהי' ב' טעמים למואב אז הוה אמרינן דגם נשים בכלל הלא מהב' טעמים גופא שפיר יכלינן למעט נשים כיון דלא שייך בהם הב' טעמים כיון שאין דרכם לקדם כמ"ש הגמ' יבמות ע"ו ע"ב וגם אין דרכם לשכור כמו שאיתא בירושלמי יבמות פר"ח הלכה ג' וכמ"ש רבינו כאן, ובר מן דין ק"ל מאד הלא הדרשה דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית הל"מ היא כמו שאיתא ביבמות שם וכמ"ש רבינו וא"כ אפי' אי הי' למואב ב' טעמים ג"כ לא הי' יכל"ל דגם נשים בכלל כיון דהל"מ היא דאינן בכלל ואי"ל דלפי פירושם כוונת רבינו לפרש את הה"א של הגמ' יבמות דלא ידעינן דהל"מ היא כיון שאין זה דרכו של רבינו לפרש את הה"א של הגמ' כידוע מי שלומד את ספרו וגם על המגלת ספר ז"ל ק"ל שהעתיק בסוף מל"ת זו את לשון המרש"ל ולא הרגיש מהקושיות שהקשינו, וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת רבינו דלפי מה שרמזנו לעיל מל"ת קי"ב מחודש ב' בשם המעתיק של המרש"ל שכ' דכשנכלל בחד קרא ב' לאוין אין מונין לשני מל"ת אלא דוקא היכא שיש לכל אחד טעם בפ"ע אבל כשאית להו חד טעם אז גם לרבינו אין נימנם לשני מל"ת א"כ י"ל דכדי שלא יהא קשה על רבינו קושיית המרש"ל והמעיי"ח הנ"ל מל"ת קי"ב דמדוע מנה עמון ומואב לשני מל"ת ולאו דלא תתחתן ולא תקח למל"ת אחת ע"כ הביא רבינו את פשטו של הרב ר' יוסי כדי שנוכל לתרץ כמו שתירץ המעתיק של המרש"ל הנ"ל מל"ת קי"ב ודו"ק:
ודע דהפ"ד ז"ל ריש דרוש עשירי דף כ"ג ע"ב הקשה על רבינו קושיא גדולה דבתר שהעתיק את מ"ש רבינו בשם הרב ר' יוסי כתב וז"ל ונוראות נפלאתי שזה היפך תלמודא דידן דהא בפ' חלק (סנהדרין ק"ג ע"ב) א"ר יוחנן בשם ר' יוסי בן קיסמא גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות בישראל שנ' על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים הרי מבואר דטעמא דקרא באמרו על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים קאי נמי למואב וצ"ע עכ"ל ובעיקר קושיא זו כבר קדמו המרש"א ז"ל ח"א בסנהדרין שם אלא המרש"א הקשה על הרמב"ן וגם הוכיח מגמ' זו דהפשט בשאר לא קדמו היינו בחנם כהנ"ל בשם המזרחי ודלא כהרמב"ן שמפ' אשר לא קדמו בכסף והבאר שבע ז"ל בסנהדרין שם הקשה על רבינו כמו שהקשה הפ"ד וגם הט"ז ז"ל עה"ת פ' תצא הוכיח מגמ' זו דעל דבר אשר לא קדמו קאי על תרווייהו ובאמת הקושיא זו כמעט קושיא שאין לה פירוקא וגם המגלת ספר האריך בחריפתו ובקיאתו בפירוקא דהאי קושיא עד שמתרצה וקוטב דבריו לחלק בין המואבים היושבים בער ובין המואבים של שאר העיירות דהמואבים היושבים בער הם הנותנין אוכל בכסף וע"כ פרטם בקרא בפ' דברים פ"ב פכ"ט והמואבים היושבים בער וגו' אבל המואבים של שאר העיירות באמת לא קדמו כלל ובשביל רוב האומה שלא קדמו נפסלה כל האומה ובזה מיישב הכל מובא גם בנר מצוה סי' י' אות קס"ד וגם מצאתי בריב"א ז"ל עה"ת פ' דברים עה"פ אוכל בכסף תשבירנו שכ' ג"כ כהקוטב של המג"ס שכתבנו וזה סיוע גדולה לדבריו ושמחתי בזה ע"ש:
ולי"ג בס"ד לתרץ כך בהקדים מדק"ל עוד על רבינו וגם מצאתי בב"ש הנ"ל שג"כ מרמז ע"ז דביבמות שם על הא דבקש דואג לפסול את דוד מלך ישראל מלבוא בקהל איתא א"ל אבנר תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והקשה ע"ז אלא מעתה ממזר ולא ממזרת כו' ומשני ליה, אבנר שאני הכא דמפרש טעמא דקרא על אשר לא קדמו אתכם וגו' דדרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם כו' עי"ש ולפמ"ש רבינו דלא קאי על דבר אשר וגו' על מואב א"כ מה אהדר ליה אבנר לדואג הלא הטעמא דקרא לא מפרש אלא על עמון אבל לא על מואב ואח"כ ראיתי שגם המזרחי פ' דברים פ"ב פכ"ט מחמת קושיא זו לא רצה לפ' כמו שמפ' הרמב"ן דלא קאי על דבר אשר לא קדמו אלא על עמון וגם הריב"א הנ"ל דיבר מקושיא זו ע"ש ותראה שתירוצו דוחק כיון דליתא בגמ' דילן מהא דאין דרכה של אשה לשכור כלום, אבל אחר עיון קצת ראיתי דלקושיא זו אית לה פירוקא די"ל כיון דאזהרת עמון ומואב בחד קרא כתיבי ע"כ סגיא ליה לאבנר לברר דבעמון דרשינן עמוני ולא עמונית דממילא ידעינן מזה דגם במואב דרשינן כן כיון דכתיבי בחד קרא לא מסתבר דבעמון דרשינן כן ולא במואב, אבל זה עדיין ק"ל דמדוע לא הביא אבנר על מה דקאמר דמפרש טעמא את הטעם דכתיב גבי מואב גופא ואשר שכר עליך את בלעם ולמימר ע"ז מי דרכו לשכור האיש ולא האשה כמו שאיתא בירושלמי יבמות הנ"ל וכמ"ש רבינו בשלמא להמזרחי שהטעם על דבר אשר לא קדמו קאי על מואב ג"כ שפיר י"ל בגמ' דילן דרצה להביא ראי' מהטעם הראשון דאיתא בקרא אבל לרבינו קשה נהי דגם עכשיו שפיר אהדר ליה אבנר לדואג מחמת הפשט שכתבנו אבל זה הי' יותר נצחון כשהוה מהדר ליה דבמואב גופא מפרש טעמא. וכדי ליישב א"ז אקדים עוד דקדוק גדול מדק"ל על הרב ר' יוסי שהביא רבינו דהאי וכשם שטעם כו' שכ' שפת יתר כיון שכבר גמר א"ז מהטעם הא' שכ' על עמון גרידא מהקרא גופא כמ"ש כי מתוך המקרא משמע כו' וא"כ ל"ל תו למימר וכשם כו' וגם מו"ה יוסף מקרעמניץ בביאורו כאן עמד ע"ז, וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת רבינו והרב ר' יוסי כך דהטעם דמדוע כ"כ גדול העונש של עמון ומואב דלא יבאו בקהל ד' עד עולם משום אכזריות שלהם היא כמ"ש הרמב"ן עה"ת והחינוך מצ' תקס"א וכיון דהעונשם שלהם משום אכזריות עכצ"ל דמדת אכזריות הי' בשניהם שוה כיון דעונש שוה וכיון דהטעמים על דבר אשר לא קדמו ואשר שכר מור"ם על גודל אכזרותם ע"כ הי' צ"ל דעל תרווייהו קאי השני טעמים כיון דאז שפיר הוה יכל"ל דמדת אכזרותם הי' בשוה אבל זה באמת ל"ל כיון דע"ז לית מאן דפליג דהטעם ואשר שכר לא קאי רק על מואב דהלשון יחיד מורה ע"ז מדל"כ ואשר שכרו וגם זה עכצ"ל דהטעם אשר לא קדמו קאי על תרווייהו כיון דכתיב בלשון רבים וא"כ צ"ל דבהטעם אשר לא קדמו גרידא באו לתכלית אכזרותם שראוי לענשם כיון דבעמון ליכא אלא טעם זה וא"כ לכאורה קשה ל"ל על מואב עוד טעם אשר שכר וגו' מדוע לא סגי למואב הטעם אשר לא קדמו כמו שסגי לעמון ועוד קשה כיון דבמואב הי' עוד טעם אשר שכר עכצ"ל דאכזריות דמואב גדול הי' מאכזריות דעמון א"כ מדוע הי' עונשם שוה, וכדי ליישב את כל זה עכצ"ל דלעמון משו"ה סגי בהטעם אשר לא קדמו כיון דעמון לא קדם אפי' בכסף וע"כ מורה שפיר הטעם זה גרידא על גודל אכזרותם דסגי לענשם אבל מואב כיון דבכסף באמת קדם כמו שהעיד ע"ז הפסוק והמואבים היושבים בער וכמ"ש הרב ר' יוסי שהביא רבינו אלא בחנם לא קדם א"כ לא מורה להו הטעם אשר לא קדמו רק על חצי אכזריות של עמון ע"כ כתב על מואב עוד טעם אשר שכר כדי להשלים החצי אכזריות אשר חסר להם מהטעם אשר לא קדמו ובהשלמה זו הי' מדת אכזריות בשניהם בשוה, וא"כ ממילא מוכח דעכצ"ל הפשט בהטעם אשר לא קדמו דההקפדה הי' במואב על אשר לא קדמו בכסף כמ"ש הרמב"ן עה"ת דלהמזרחי דגם במואב ההקפדה הי' על אשר לא קדמו בחנם נשאר' קושיתינו הנ"ל דל"ל במואב עוד טעם אשר שכר בשלמא כשהוה יכל"ל דהטעם אשר שכר קאי ג"כ על תרווייהו אז שפיר הוה יכל"ל הפשט בהטעם אשר לא קדמו כמ"ש המזרחי אבל כיון דבאמת זה אא"ל כיון דהלשון יחיד אשר שכר מורה בפי' דלא קאי רק על מואב א"כ עכ"מ דצ"ל הפשט באשר לא קדמו כהרמב"ן כמובן:
ועם הנחה זו שפיר יש להבין בס"ד את דברי הרב ר' יוסי שהביא רבינו דכיון שיש לפנינו לומר שני פשטים בהטעם על דבר אשר לא קדמו פשטו של הרמב"ן ופשטו של המזרחי והקוטב שהכריע כפשטו של הרמב"ן הוא הטעם אשר שכר וגו' כיון דהטעם זה לא קאי רק על מואב כהנ"ל וא"כ י"ל דה"ק הרב ר' יוסי כי בעמון הי' טעם זה כו' כוונתו כי בעמון סגיא בטעם אשר לא קדמו גרידא כיון דעמון לא קדמו אפי' בכסף אבל במואב לא סגי' בטעם זה גרידא כיון דקדמו בכסף עכ"פ ועכ"כ אח"כ כי מתוך המקרא משמע כו' כוונתו בזה להוכיח דמנ"ל דמואב קדם בכסף וכדי שלא יהא קשה כיון דהוכיח דמואב קדם בכסף א"כ אינו שוה אכזרותם עכ"כ אח"כ אבל במואב מפרש אח"כ טעם אחר כו' כוונתו דבמואב יש עוד טעם להשלים את אכזריות שחסר להם מהטעם אשר לא קדמו וע"כ הי' אכזרותם שוה וכדי שלא יהא קשה דמנ"ל הכרח לומר הפשט בהטעם אשר לא קדמו כהרמב"ן דילמא באמת הפשט הוא כהמזרחי עכ"כ אח"כ וכשם שטעם זה למואב לבדו כך טעם ראשון לעמון לבדו כו' כלומר ואי הוה אמרי' כהמזרחי אז הי' קשה קושיות הנ"ל חדא דאינו שוה אכזרותם ועוד ל"ל במואב עוד טעם אשר שכר אעכ"מ דהפשט באשר לא קדמו כהרמב"ן כמובן, כן נ"ל בס"ד לפ' בדעת הרב ר' יוסי וא"כ ממילא ל"ק הדקדוק שהקשינו עליו וגם הרווחנו בס"ד דרבינו והרב ר' יוסי באמת סברו דהטעם אשר לא קדמו קאי גם על מואב אלא במואב כיון דקדמו בכסף עכ"פ ע"כ כתיב עוד טעם אשר שכר וגו' להשלים שיהא מדת אכזרותם שוה עם עמון וממילא ל"ק עליהם ועל הרמב"ן כל הקושיות הנ"ל לא מגמ' סנהדרין ולא מגמ' יבמות וגם הרווחנו בס"ד ליישב מדק"ל על הגמ' סנהדרין דהיכי הוכיח דגדולה לגימה ממואב דילמא הי' ההרחקה במואב משום הטעם אשר שכר וגו' אבל לפי דברינו מיושב שפיר דו"ק בכל הנ"ל כי הוא כפתור ופרח בס"ד:
אבל עדיין ק"ל על רבינו במל"ת זו מדוע לא הביא מד"ק הגמ' ברכות כ"ח ע"א דבזמה"ז נתבלבלו כל האומות ומותרין לבא בקהל אפי' עמון ומואב משום דאמרי' כל דפריש מרובא פריש וכ"פ הרמב"ם הל' א"ב פי"ב הלכ"ה והטוש"ע אה"ע סי' ד' אבל אח"כ ראיתי שרבינו הביא א"ז לקמן במל"ת קט"ז, ועי' נר מצוה סי' י' אות קס"ד שכ' במל"ת הללו דברים עתיקים ועל ספיקתו של השעה"מ הל' א"ב פט"ו הלכ"א אי גם בעמוני ומואבי דרשי' עמוני ומואבי ודאי ולא ספק כמו שדרשי' בממזר עי' מנ"ח ומהר"ש מצ' תקס"א וגם עי' בפי' המשניות ובברטנורה בסוגיתינו יבמות פ"ח מ"ג שכתבו על מה דאיתא במשנה ואם לדין יש תשובה, תשובה מדעתם מה דליתא בגמ' וזה הי' ק"ל מאד דמדוע בחרו תשובה מדעתם אבל אח"כ מצאתי בהגהות ציון ירושלים בירושלמי יבמות פ"ח הלכה ג' שדבר מזה ושמחתי מאד: