Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שלא (א) להרחיק מצרי כו'. המל"ת זו נימנית מכל המוני מצות ז"ל הסה"מ מל"ת נ"ה היראים סי' ר"ג החינוך העי"מ האה"מ ומצה"ש מצ' תקס"ד הזוה"ר מל"ת רנ"א אות צ"ט הרה"מ שער ב' פ"נ, ומ"ש רבינו ז"ל ועכשיו בזמה"ז כל הגרים מותרים כו' ומה שאמרו במגילה כו' דוחים היו את המלך כו' כוונתו בזה לדחות את שיטת היראים סי' ר"ב דסובר מחמת הגמ' מגילה זו דבמואב לא אמרינן דשרי בזמה"ז כיון דמגמ' דמגילה זו מוכח דלא בלבל סנחריב את מואב אבל רבינו לס"כ אל"ס הפשט בגמ' מגילה דדוחים היו את המלך וע"כ אמרו כן וכ"ס הרמב"ם פי"ב הל' א"ב הלכ"ה וכן הלכה בטוש"ע אה"ע סי' ד' אלא לענין מצרי הביא המחבר שני דעות:
וגר (ב) קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד שזכות הוא לו כו' המקור לזה בכתובות י"א ע"א א"ר הונא גר קטן מטבילין איתי על דעת ב"ד והקשה הגמ' מקמ"ל דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו תנינא זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו ומשני מד"ת נכרי בהפקירא ניחא ליה דהא קיימ"ל דעבד ודאי בהפקירא ניחא ליה קמ"ל דה"מ גדול דטעם טעם דאיסורא אבל קטן זכות הוא לו כו' עי"ש ופסק רבינו כר"ה וכ"פ כל הפוסקים דמ"ש הש"ג ז"ל יבמות פ' החולץ אות ב' בשם הבה"ג ז"ל דל"פ כר"ה וכ"כ הטור ז"ל יו"ד סי' רס"ח עי' בב"י ז"ל שם שכ' את הפי' אמיתי בהבה"ג ולפי דבריו באמת גם הבה"ג פסק כר"ה וגם ממ"ש הח"ס ז"ל יו"ד סי' רנ"ג בשם הבה"ג גכ"מ דפסק כר"ה כמ"ש הב"י כי בהבה"ג על ש"ס דפוס וויען באמת איתא כמ"ש הח"ס, ועי' ברי"ף פ' החולץ שכ' וז"ל א"ר הונא גר קטן כו' והא דקיי"ל דנכרי בהפקירא ניחא ליה ה"מ גדול דטעם טעמא דאיסורא אבל קטן זכות הוא לו עכ"ל ולכאורה גם לרבינו הי' לו להביא את החילוק זה וגם הרמב"ם ז"ל הל' א"ב פי"ג הל"ז כתב כלשון רבינו א"כ גם עליו קשה ואפשר דסברו דממה דכתבו שזכות הוא לו ג"כ ידעינן דדוקא בקטן אמרי' כן אבל לא בגדול כיון דטעם טעמא דאיסורא אבל זה דוחק וצ"ע.
ודע דהתו' בכתובות שם ד"ה מטבילין הקשה הא זכייה מטעם שליחות דכיון דזכות הוא לו אנן סהדי דעביד ליה שליח וא"כ היכי זכין לקטן הלא אין שליחות לקטן ותרן דמדרבנן זכין לו ואח"כ הקשה היכי הוי גר מדרבנן ושרינן ליה בבת ישראל וקידושיו קדושין הלא מה"ת נכרי הוא ותירץ דקסבר ר"ה כמ"ד דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה נמצא לפי"ז הוי מילתא דר"ה דלא כהלכתא כיון דלפי מסקנת הגמ' יבמות צ' ע"א דוקא בשב ואל תעשה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת אבל לא בקום ועשה וכן באמת הלכה דכן פסקו כמעט כל הפוסקים וכ"כ המגלת ספר ז"ל מל"ת קט"ז דלפי תירוץ זה הוי מילתא דר"ה דלא כהלכתא וא"כ צ"ל דרבינו והרמב"ם דפסקו כר"ה ל"ס כתירוץ זה אלא סברו כתירוץ הב' של התוס' דהיכא דהוי זכות גמור כמו כאן גבי גר קטן יש שליחות לקטן מה"ת ונכרי קטן כיון שבא להתגייר חשבינן ליה כישראל קטן או י"ל דסברו כמ"ש התוס' סנהדרין ס"ח ע"ב ד"ה קטן דקטן אית ליה זכייה מדאורייתא היכא דדעת אחרת מקנה אותו, או י"ל דסברו כהריטב"א ז"ל בכתובות שם דאע"ג דאין שליחות לקטן אבל ב"ד יכול לזכות לקטן מטעם זכייה והביא ראי' לזה מקידושין מ"ב ע"א מהא דמייתי התם מקרא דנשיא אחד למטה וגם הפנ"י ז"ל בכתובות שם כתב מדעת עצמו כן אלא בקידושין שם הניח א"ז בצ"ע אבל הש"ך ז"ל בנה"כ יו"ד סי' ש"ה העלה לדינא כמ"ש הריטב"א וא"כ שפיר י"ל דגם רבינו והרמב"ם ס"כ, או י"ל דסברו כהיש מפרשים שהביא הריטב"א שם שאין גיורא זו אלא מדבריהם לענין יין נסך או שאר דברים שהן מדרבנן אבל לענין דאורייתא אין סומכין עליהם כיון דכשהגדילו יכולין למחות היאך נסמוך עליהם בשל תורה וגם השט"מ ז"ל בסוגייתינו הביא את השיטה זו ועי' רש"י ז"ל שם ד"ה על דעת ב"ד שכ' והן נעשין לו אב והרי הוא גר על ידיהן ומגעו ביין כשר וכ"כ הר"ן ז"ל שם ומדלא כתבו אלא לענין מגעו ביין כשר עכ"מ דגכ"ס כשיטה זו וגם הפנ"י מדייק מרש"י כן וא"כ י"ל גם אליבא דרבינו והרמב"ם כן, ואי קשיא א"כ נשאר' עליהם קושיית התוס' דסוגייתינו דהיכי משכחת גר קטן מה"ת ומגמ' דסנהדרין שם מוכח דיש ג"ק מה"ת ע"ז י"ל דסברו כתירוצו של התוס' דמשכחת ג"ק מה"ת במעוברת שנתגיירה כדאמרי' ביבמות ע"ח ע"א נכרית מעיברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה וגם י"ל דלזה כיוונו רבינו והרמב"ם במה שכתבו תיכף בתר האי דינא דג"ק את הא דמעוברת שנתגיירה אין בנה צריך טבלה דכיון דסברו דג"ק לא הוי גר אלא מדרבנן א"כ קשה עליהם היכי משכחת ג"ק מה"ת עכ"כ את הא דמעוברת להורות דיש ג"ק מה"ת כמובן, אבל אח"כ ראיתי שהריטב"א שם כתב בפי' בדעת הרמב"ם שהוא גר גמור מה"ת וא"כ ל"ל שהרמב"ם סובר כהיש מפרשים הנ"ל אבל לכאורה מנ"ל דהרמב"ם ס"כ ונ"ל בס"ד דלמד א"ז ממד"כ הרמב"ם הל' מלכים פ"י הל"ג וז"ל ואם היה קטן כשהטבילוהו ב"ד יכול למחות בשעה שיגדיל כו' וכיון שלא מיחה בשעתו שוב אינו מוחה כו' לפיכך אם בא ישראל על קטנה שהטבילוה ב"ד כסף כתובתה כו' עכ"ל מוכח דסובר דישראל יכול לישא גיורת קטנה שהטבילוה ב"ד א"כ עכצ"ל דהוי גר מה"ת כיון דהני פוסקים דסברו דהו' גר מה"ת לא הביאו ראי' אלא ממה דהוכיחו מהגמ' דישראל יכול לישא גיורת שנתגיירה בעודה קטנה עי' ריטב"א ושט"מ ופנ"י וא"כ ממילא צ"ל אליבא דהרמב"ם דסובר כהשאר תירוצים הנ"ל אבל אליבא דרבינו דל"כ כמ"ש הרמב"ם הל' מלכים באמת י"ל דיכול לסבור גם כהיש מפרשים הנ"ל:
אבל לכאורה ק"ל על רבינו מדוע השמיט את מ"ד ר' יוסף הגדילו יכולין למחות שפסק הרמב"ם הל' מלכים שם ואי"ל דסובר כהרי"ף שג"כ השמיטו וכמ"ש הרהמ"ג ז"ל הל' א"ב פי"ג הל"ז בטעמא דהר'"ף דכיון דרבא ואביי לא סברו כרב יוסף אין הלכה כן הלא לפמ"ש הרא"ש ז"ל שם נדחה תירוצו של הרהמ"ג וא"כ נשאר' הקושי' על רבינו וגם על הרי"ף דמדוע לא הביאו את הא דר' יוסף, ונ"ל בס"ד לתרץ את רבינו כך דהר"ן הביא בשם הרמב"ן ז"ל שכ' על הרי"ף וז"ל ולא ידעתי למה אא"כ הוא מפרש דברי ר' יוסף לגר שנתייגרו בניו ובנותיו עמו אבל לר"ה דאמר ג"ק מטבילין אותו ע"ד ב"ד בא להתגייר והטבילוהו ע"ד ב"ד אינו יכול למחות שא"כ מה כח ב"ד יפה ואינו מתחוור עכ"ל ולכאורה צ"ל מדוע מסיים הרמב"ן ואינו מתחוור הלא יפה מתרץ ונ"ל בס"ד בדעת הרמב"ן דהק"נ הקשה על הרמב"ן דלפי תירוצו מה פריך אביי ורבא אימא דהני משניות בגיורת שהטבילוה ע"ד ב"ד ותירץ דאין מטבילין ע"ד ב"ד אא"כ הוא תובע להתגייר וזאת פחותה מבת ג' אין בה דעת לתבוע, וזה נראה בעליל שתירוצו של הק"נ ל"ל אלא לשיטת התוס' כתובות מ"ד ע"א ד"ה הגיורת דאין ב"ד מטבילין אא"כ הוא תובע להתגייר וכ"כ המרדכי מובא בד"מ יו"ד סי' רס"ח אבל לפמ"ש הר"ן מובא גם בד"מ שם דאין חילוק בין בא להתגייר ובין שהב"ד גיירוהו מעצמו באמת ל"ל כתירוצו של הק"נ וא"כ י"ל דהרמב"ן גכ"ס כהר"ן וגם בהרי"ף ס"כ וע"כ הי' קשה לו על תירוצו קישיית הק"נ ע"כ מסיים ואינו מתחוור וכל זה י"ל אליבא דהרמב"ן אבל רבינו י"ל דבאמת סובר כשיטת התוס' והמרדכי הנ"ל וא"כ ממילא שפיר י"ל אליבא דרבינו כתירוצו של הרמב"ן ודו"ק:
ובאופן ב' נ"ל בס"ד לתרץ את רבינו והרי"ף על דרך שתירץ הרמב"ן ושלא יהא קשה קושיית הק"נ אפי' לשיטת הר"ן דבקידושין מ"ב ע"א איתא א"ר נחמן אמר שמואל יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם ב"ד מעמידים להם אפוטרופוס ובוררים להם חלק יפה ואם הגדילו יכולים למחות ורב נחמן דידיה אמר אם הגדילו אינם יכולים למחות דא"כ מה כח ב"ד יפה כו' עי"ש א"כ י"ל דר' יוסף באמת על כל גרים קאמר הגדילו יכולין למחות בין שהב"ד גיירום בין שנתגיירו עם אביהם משום דסובר כשמואל דלא אמרי' א"כ מה כח ב"ד יפה אבל לר' נחמן דסובר א"כ מה כח ב"ד יפה באמת הדין הוא דלר"ה דג"ק מטבילין ע"ד ב"ד אם הגדילו אינם יכולין למחות וכיון דהרי"ף בקידושין שם ורבינו במ"ע צ"ו פסקו כר' נחמן ע"כ לא פסקו את הא דר' יוסף ועל תירוץ זה ל"ק קושיית הק"נ הנ"ל כיון דר' יוסף באמת קאי על כל ג"ק בין שגיירוהו ב"ד בין שנתגיירו עם אביהם ודו"ק. אבל לכאורה ק"ל לפי תירוץ זה בתרתי חדא אמאי באמת לא מתרץ הרמב"ן את הרי"ף כן ועוד היכי פסקו הרמב"ם והרא"ש והר"ן כר' יוסף הלא הם פסקו כר' נחמן דא"כ מה כח ב"ד יפה כ"פ הרמב"ם הל' נחלאות פ"י הל"ד והרא"ש כתובות פי"א סי' י"ח והר"ן קידושין שם וא"כ דילמא באמת משו"ה סובר ר' יוסף הגדילו יכולין למחות כיון דסובר כשמואל דלא אמרי' א"כ מה כח ב"ד יפה אבל הם דפסקו כר"נ היכי מצי לסבור כר' יוסף וכ"ק על הטוש"ע דביו"ד סי' רס"ח פסקו כר' יוסף ובחו"מ סי' רע"ט פסקו כר' נחמן, וצ"ל דסברו כיון דהדין היא דאפי' לר"נ אם טעו ב"ד בשומא ופחתו שתות יכולין למחות אם הגדילו כמ"ש הגמ' קידושין שם וכן פסקו כל הפוסקים הנ"ל א"כ ה"נ גבי גר קטן אם הגדילו ומוחין איגלאי מלתא למפרע שב"ד טעו כיון דכל הטעם של ר"ה דג"ק מטבילין אותו ע"ד ב"ד והוי גר מה"ת ולא חיישינן דילמא כשיגדל ימחה לומר שאינו רוצה להיות ישראל כתב הריטב"א דכיון שהרגיל בקטנותו בתורת ישראל הקדושה מסתמא לא יסיר ממנה ומלתא דלא שכיחא שימחה ואמילתא דלא שכיחא לא חיישינן לה אפי' מדאורייתא עי"ש ותראה דמחמת סברא זו כתב שהוא גר מה"ת וא"כ לפי"ז כשבאמת מוחה כשיגדל אז איגלאי מלתא למפרע שב"ד טעו בו שהיו סוברים שלא ימחה והוא מוחה והטעות זה יותר גדול מטעות שתות בשומא וא"כ י"ל אע"ג דסובר ר' יוסף כר"נ ג"כ קאמר שפיר הגדילו יכולין למחות כיון דגבי ג"ק לא אמרי' א"כ מה כח ב"ד יפה כיון דבטעות לא אמרי' כן ול"ק על כל הפוסקים הנ"ל כלום כמובן.
וגם י"ל דמשו"ה מסיים הרמב"ן הנ"ל על תירוצו ואינו מתחוור כיון דגכ"ס דהא דר' יוסף אין לו שום שייכות עם הא דר"נ דא"כ מה כח ב"ד יפה מהטעם שכתבנו [או י"ל דמשו"ה מסיים הרמב"ן ואינו מתחוור כיון דגם לפי תירוצו אכתי קשה אמאי לא הביא הרי"ף את הא דר' יוסף לענן גר שנתגייר עם אבותיו כמובן] אלא מעיקרא הי' סובר הרמב"ן בהרי"ף דהטעות גבי גר אינו דומה להטעות של ב"ד שפחתו שתות כיון דשם הטעות תיכף בשעת שומא וע"כ י"ל דלא אמרי' א"כ מה כח ב"ד יפה אבל בגר כיון דבשעה שגיירוהו ב"ד ליכא טעות משום דאז אכתי לא הוה ידעינן אי ימחה או לא אלא אדרבא מלתא דלא שכיחא היא כמ"ש הריטב"א וע"כ הי' סובר בדעת הרי"ף דגם בגר אמרי' א"כ מה כח ב"ד יפה, ומה שלא תירץ כתירוצינו הנ"ל דרב יוסף סובר כשמואל כדי שלא יהא קשה עליו קושיית הק"נ הנ"ל גם לפי שיטת הר"ן ע"ז י"ל דהרמב"ן סובר דאא"ל בהרי"ף כן כיון דאז הי' קשה על הרי"ף דהיאך פסק כר"נ נגד ר' יוסף ושמואל שהם רבים וע"כ לא מתרץ הרמב"ן אלא בגוונא שיכל"ל דגם ר' יוסף סובר כר"נ אבל בתר דמסיים הרמב"ן את תירוצו הי' סובר דאולי י"ל דהטעות דגר דומה להטעות דפחתו שתות וע"כ מסיים ואינו מתחוור ודו"ק:
ומה מאד י"ל בהנ"ל בס"ד מדק"ל על הרמב"ם והרא"ש דעל מ"ד ר' יוסף הגדילו יכולין למחות פרש"י וז"ל הגדילו קטנים שנתגיירו ואפי' עם אביהם יכולין למחות ולומר אי אפשינו להיות גרים כו' עכ"ל נראה דסובר דאם נתגיירו ע"ד ב"ד כש"כ דיכולין למחות והדין עמו כיון דמפשטות סידור הגמ' נראה כן מדהביא את הא דר' יוסף בתר דמדחה את הלימא מסייע לר"ה משום די"ל דהמתני' איירי בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו דניחא להו במאי דעביד אבוהון אלמא דסובר הגמ' דכשנתגייר עם אבותיו מסתבר טפי דמועיל מכשנתגיירו ע"ד ב"ד וע"ז הביא אח"כ את הא דר' יוסף עכ"מ כמ"ש רש"י וכ"כ הר"ן שם וכתב דהכי מוכח בגמ' ול"כ מהיכא ואפשר שכיוון על הראי' שכתבנו או אפשר שכיוון על הראיות שכ' הריטב"א עי"ש ותראה דצ"ל בכוונת הריטב"א דמדהקשה אביי על ר' יוסף ממתני' ואי ס"ד הגדילו יכולין למחות יהבינן לה כתובה דאזלה ואכלה בגיותה ואי נאמר דר' יוסף לא קאי אלא על גר שנתגייר ע"ד ב"ד אמאי לא משני לאביי דהמתני' איירי בגר שנתגייר עם אבותיו אעכ"מ דר' יוסף על כל גר קאי אפי' נתגייר עם אבותיו ועוד הביא ראי' הריטב"א מדנקט ר' יוסף הגדילו לשון רבים מוכח דעל כל גר קאי א"כ י"ל דגם הר"ן לזה כיוון, עכ"פ זה מוכח מהנ"ל דמגר שנתגייר ע"ד ב"ד לא הוה ידעינן דגם גר שנתגייר עם אבותיו יכול למחות אלא מחמת ראיות הנ"ל מהגמ' עכצ"ל כפירושו של רש"י דר' יוסף גם על גר שנתגייר עם אבותיו קאי וא"כ ק"ל על הרא"ש שהביא את הא דר"ה ואח"כ תיכף את הא דר' יוסף אמאי לא הביא מתחלה גם הלימא מסייע ותירוצו של הגמ' ואח"כ את הא דר' יוסף כדי שנדע דאפי' אם נתגייר עם אבותיו ג"כ יכול למחות כיון דכמו שהביא עכשיו יכל"ל דדוקא בגר שנתגייר ע"ד ב"ד יכול למחות אבל לא בגר שנתגייר עם אבותיו וגם על הרמב"ם ק"ל קושיא זו כיון דבהל' מלכים הנ"ל מח' ב' ל"כ את הא דרב יוסף דהגדילו יכולין למחות אלא על גר שנתגייר ע"ד ב"ד והטוש"ע סי' הנ"ל באמת נזהרו מקושיא זו וכתבו את הא דר' יוסף בפי' גם על גר שנתגייר עם אבותיו, אבל בהנ"ל מחודש ד' י"ל דהרמב"ם והרא"ש סברו דכשנתגייר עם אבתויו דיכול למחות באמת ידעינן במכ"ש מגר שנתגייר ע"ד ב"ד כיון דבגר שנתגייר ע"ד ב"ד איכא סברא למימר א"כ מה כח ב"ד יפה ואפ"ה אמרי' דיכול למחות מכש"כ בגר שנתגייר עם אבותיו ומ"ש הח"ס סי' הנ"ל בדעת הרמב"ם דאם נהגייר עם אבותיו באמת אינו יכול למחות לקמן בס"ד אדבר מזה.
נחזור לעניינינו נמצא לפי הנ"ל כיון דרבינו ג"כ פסק במ"ע צ"ו דדוקא בדלא טעו הב"ד אמרי' א"כ מה כח ב"ד יפה וכ"פ הרי"ף בקידושין שם א"כ ממילא תו ליכא לתרץ אליבא דרבינו והרי"ף לא כתירוצינו הא' הנ"ל מחודש ג' ולא כתירוצינו הב' הנ"ל מחודש ד' כיון דליכא הכרח לומר דר' נחמן ור' יוסף פליגי ומצד הסברא מסתבר טפי למימר דלא פליגי כמו שבאמת סברו כל הפוסקים הנ"ל וכיון שנסתרו התירוצים הנ"ל א"כ נשאר' הקושיא הנ"ל על רבינו והרי"ף בתקפה דמדוע לא הביאו את הא דר' יוסף דאם הגדילו יכולין למחות אלא על הרי"ף י"ל כמו שתירץ הב"ח ז"ל יו"ד סי' רס"ח עי"ש ותראה כי דבריו צריכין תבלין כיון דלפי דבריו קשה להיפוך על הרא"ש והטוש"ע שג"כ לא הביאו מה שאינו צריך לבזמה"ז א"כ אמאי הביאו את הא דר' יוסף וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת הב"ח דהרי"ף סובר כיון דעיקר דבריו של ר' יוסף לא הוי לענין דבר שיש נפ"מ לבזמה"ז ע"כ לא הביא את הא דר' יוסף אבל הרא"ש והטוש"ע סברו כיון שיש קצת נפ"מ אף לבזמה"ז לענין קידושין כמ"ש הב"ח ע"כ הביאו עי"ש ותבין, וא"כ על הרי"ף וגם על הר' ירוחם נכ"ג ח"ד שג"כ השמיט את הא דר' יוסף י"ל כמו שתירץ הב"ח כיון דגם הר"י לא הביא בספרו אלא מה שנוהג בזמה"ז אבל אליבא דרבינו ל"ל כן כיון שדרכו בקודש להביא גם דברים שאין נפ"מ לבזמה"ז א"כ נשאר' עליו הקושיא דמדוע לא הביא את הא דר' יוסף:
וא"כ נ"ל בס"ד ליישב בהקדים מ"ש הים של שלמה ז"ל כתובות פ"ק סי' ל"ה וז"ל ורי"ף הביא הא דר"ה ולא הביא הא דר' יוסף ותמה עליו הרמב"ן והרא"ש ולי"נ דמילתא דפשיטא היא דיכולין למחות דאין זכין לאדם בע"כ ועוד הך זכייה מדרבנן היא דהא לקטן אין שליחות וזכייה משום שליחות איתרבאי כמו שפי' התוס' פשיטא שיכול למחות עכ"ל לענינינו ולכאורה צ"ל מה רצה היש"ש במד"כ ולי"נ דמילתא דפשיטא היא כו' דל"ל דרצה לתרץ בזה את הרי"ף ולומר דמשו"ה לא הביא את הא דר' יוסף משום דסובר דמילתא דפשיטא היא דיכולין למחות דאם כוונתו כן הי' אז עדיין קשה על ר' יוסף גופא דמה אתא לאשמעינן כיון דמילתא דפשיטא היא ומדוע לא דיבר היש"ש מזה, וע"כ ונ"ל בס"ד דהפשט ביהש"ש כך דבמה דכ' ולי"נ כו' מגלה את דעתו הטהורה ושיטתו בענין זה דכיון שהביא שני שיטות בהא דר' יוסף שיטת הרי"ף ושיטת הרמב"ם והרא"ש עכ"כ היש"ש ע"ז ולי"נ כו' כונתו דהוא הסכים להרמב"ם והרא"ש משום הטעם שכ' דמילתא דפשיטא היא כו' כמובן, וכיון שזכינו בס"ד להבין את היש"ש נ"ל דעם דבריו יש ליישב את רבינו והרי"ף די"ל דלעולם גם הם סברו כר' יוסף והא דלא הביאוהו משום דסברו דמילתא דפשיטא היא דיכולין למחות כמ"ש היש"ש אבל ר' יוסף גופא איצטריך לאשמעי' מהטעם שאכתוב לקמן בס"ד. דבקידושין על פלוגתא דר' נחמן ושמואל הנ"ל מחודש ד' הקשה הגמ' ומי אית ליה לר"נ א"כ מה כח ב"ד יפה והתנן שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל רשב"ג אומר מכרן קיים א"כ מה כח ב"ד יפה ואמר ר"ה בר חיננא א"ר נחמן הלכה כדברי חכמים ומשני לא קשיא הא דטעו הא דלא טעו כו' עי"ש מוכח מגמ' זו דרשב"ג סובר דאפי' כשטעי הב"ד ג"כ אמרי' א"כ מה כח ב"ד יפה וחכמים סברו דכשטעו לא אמרי' א"כ מה כח ב"ד יפה נמצא לפי"ז דלרשב"ג ל"ל הגדילו יכולין למחות כיון דסובר דאפי' כשטעו ג"כ אמרי' א"כ מכב"י וא"כ תו ל"ל כמו שכתבנו במחודש ד' א"כ עכ"מ כמו שכתבנו עי"ש ותבין וא"כ י"ל דמשו"ה א"ר יוסף הגדילו יכולין למחות כדי שלא נטעה כיון דר' יוחנן סובר דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ כו' כדאיתא בכתובות ע"ז ע"א א"כ גם בזה הלכה כרשב"ג ולא אמרי' הגדילו יכולין למחות ע"כ א"ר יוסף דלא אלא בזה הלכה כחכמים ואם הגדילו באמת יכולין למחות אבל רבינו והרי"ף כיון דכבר הביאו דאין הלכה בזה כרשב"ג אלא כרב נחמן דפסק כחכמים רבינו במ"ע צ"ו והרי"ף בקידושין שם א"כ תו ל"צ להביא את הא דר' יוסף כיון דמילתא דפשיטא הוא דיכולין למחות כמ"ש היש"ש וא"כ הרווחנו בס"ד דגם רבינו והרי"ף באמת פסקו כר' יוסף ודו"ק. ועמ"ש היש"ש הנ"ל ועוד הך זכייה מדרבנן היא כו' ק"ל ולא זכיתי להבין את דבריו כיון דנראה מדבריו דסובר כתירוצו הא' של התוס' הנ"ל מחודש ב' דלא הוי גר אלא מדרבנן א"כ נשאר' עליו קושיית התוס' שם דהיכי הוי גר מ' רבנן ושרינן ליה בבת ישראל וקידושיו קידושין הא מה"ת נכרי הוא ואי"ל דהיש"ש סובר כהיש מפרשים הנ"ל מחודש ב' דבאמת לא הוי גר אלא לענין דמגעו ביין כשר כיון דהיש"ש כתב שם בפי' אח"כ וז"ל ומהכא שמעי' להדיא שישראל מותר בגיורת קטנה ולא חיישינן שמא תמחה והוי גוי למפרע כו' עי"ש אלמא דהיש"ש סובר דקידושיו קדושין וכיון דסובר כתירוצו הא' של התוס' דלא הוי אלא גר מדרבנן א"כ נשאר' קושיית התוס' דהיכי שרינן ליה בבת ישראל אעכצ"ל כתירוצו של התוס' שם דרב הונא סובר כמ"ד דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה וכיון דאנן פסקינן דאין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת אלא בשב ואל תעשה ומסתמא גם היש"ש ס"כ כיון שכן מסקנת הגמ' יבמות הנ"ל וכ"ס כל הפוסקים כהנ"ל מחודש ב' א"כ קשה על היש"ש היכי פסק כר"ה ולית לי פירוקא לקושיא זו אם לא שנאמר דמ"ש היש"ש בתר הכי דקידושיו קדושין א"ז ל"כ אלא לפמ"ש ולי"נ דמילתא דפשיטא היא כו' אבל לפמ"ש ועוד הך זכייה מדרבנן היא כו' באמת סובר דלא הוי גר אלא לענין מגע יין כהיש מפרשים הנ"ל אבל כל זה דוחק וצ"ע:
ולענין הלכה פסק הטוש"ע יו"ד סי' רס"ח דבין קטן שגיירו אביו ובין שגיירוהו ב"ד יכול למחות משיגדל אבל הח"ס ז"ל יו"ד סי' רנ"ג העלה לדינא דכל שנתגיירו עמו אחד מאבותיו אינו יכול למחות מאחר דהרי"ף פסק דלעולם אינו יכול למחות אפי' גיירוהו ב"ד והבה"ג שכל דבריו דברי קבלה פסק עכ"פ בהביאוהו אבותיו אפי' לא נתגיירו עמו אינו יכול למחות וקרוב לוודאי שגם הרמב"ם סובר כן ובשיטה מקובצת הביא רבים מהפוסקים דפסקו דעכ"פ בנתגיירו עמו אינו יכול למחות ובהרא"ש פ"ק דכתובות לא מצינו שחולק להדיא א"כ אין ספק דהכי הלכתא כ"כ הח"ס וגם הפת"ש שם הביאו בלא חולק, אבל לא זכיתי להבין את דבריו הקדושים דהיכי כתב דאין ספק דהכי הלכתא הלא מרש"י והר"ן והריטב"א הנ"ל מחודש ה' נראה בפי' דסברו דאפי' נתגייר עם אבותיו ג"כ יכול למחות והר"ן כתב דהכי מוכח בגמ' והריטב"א הביא מהגמ' שני ראיות לזה כהנ"ל מחודש ה' והשט"מ בד"ה הגדילו יכולין למחות כתב וז"ל הגדילו יכולין למחות מדקתני הגדילו ולא קתני הגדיל יכול משמע דקאי אפי' אקטנים שנתגיירו עם אביהם וכן פרש"י ז"ל וכן פי' הרשב"א ז"ל וז"ל הגדילו יכולין למחות כלומר ואע"פ שנתגיירו בניו ובנותיו עמו תדע לך מדאקשינן עלי' ממתני' דהגיורת והשבויה וממתני' דאלו נערות ולא פרקינן הב"ע בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו כדפרקינן לעיל ע"כ וכן פי' הריטב"א עכ"ל השט"מ ובד"ה התם קנס שלא יהא חוטא נשכר כתב השט"מ בשם הרשב"א וז"ל ולענין פסק הלכה קי"ל כר' הונא דאמר גר קטן מטבילין ומלין אותו ע"ד ב"ד בין גר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו בין שגיירוהו ב"ד מעצמן ואם הגדילו ומיחו קי"ל כר' יוסף דאמר יכולין למחות כו' עכ"ל א"כ מוכח מהשט"מ דגם הרשב"א סובר כרש"י והר"ן והריטב"א הנ"ל וגם מהשט"מ עצמו נראה דס"כ מדכ' מתחלה את פירושו בהא דהגדילו יכולין למחות דקאי אפי' אקטנים שנתגיירו עם אביהם וע"ז כתב וכן פרש"י כו', ומהרי"ף שעיקר ראייתו של הח"ס ז"ל באמת לפי פשטו של הב"ח הנ"ל מחודש ה' גכ"מ דסובר כהשאר פוסקים ומהבה"ג שהביא הח"ס ראי' באמת ג"כ ליכא ראי' מוכרחת כיון דהבה"ג ל"כ כן בפי' א"כ י"ל בהבה"ג כפשטו של הב"י יו"ד סי' רס"ח ועל הא דלא הביא הבה"ג את הא דר' יוסף י"ל כמו שתירצנו אליבא דרבינו והרי"ף עם היש"ש הנ"ל מחודש ו' או י"ל בהבה"ג כפשטו של הב"ח סי' הנ"ל עי"ש ותראה דלפי פשטו של הב"ח בהבה"ג אדרבא מוכח דגם הבה"ג סובר דר' יוסף קאי על כל גרים וא"כ אפי' אם נאמר דהבה"ג לא פסק כר' יוסף אבל עכ"פ זה מוכח מהבה"ג דלדידן דפסקינן כר' יוסף ליכא לחלק בין נתגייר ע"ד ב"ד או נתגייר עם אבותיו וכיון די"ל בהבה"ג כפשטו של הב"ח א"כ מנ"ל הכרח שלא נאמר כן, וגם מ"ש הח"ס שם וז"ל וגם ראיתי בשיטה מקובצת חבל נביאים ראשונים דס"ל דמיירי ש"ס שאין אבותיו מתגיירים עמו אבל אם מתגיירים עמו בודאי אינו יכול למחות כו' עכ"ל האמת אגיד ולא אבוש שלא מצאתי בשט"מ דפוס לבוב מהראשונים הללו כלום אלא אדרבא השט"מ הביא את רש"י וריטב"א והרשב"א שסברו להיפך וגם דעת עצמו מורה כן כהנ"ל וא"כ גם מהש"מ אינו ראי' אם לא שנאמר שיש איזה טעות בהשט"מ שלי ואין אני חולקו ח"ו על מרן רשכבה"ג הח"ס ז"ל כי הלואי שאזכה להבין את דברי קדשו אעפי"כ תורה היא וללמוד אני צריך ומה אעשה שלא מצאתי בהשט"מ שלי מהחבל נביאים ראשונים שכ' אלא אדרבה הביא את שיטת רש"י ורשב"א והריטב"א הנ"ל דסברו בפי' דיכול למחות אפי' אם נתגייר עם אבותיו, ומ"ש הח"ס וז"ל ואין רחוק בעיני שגם דעת הרמב"ם כן שהרי בפי"ג מא"ב מייתי דקטן מטבילין ע"ד ב"ד ולא מייתי כלל שיכול למחות רק בפ"י ממלכים מייתי דיכול למחות ועמד ע"ז הרהמ"ג ואי נימא דס"ל כשיטת הבה"ג א"ש דבאיסורי ביאה מיירי שהביאוהו אביו או אמו להתגייר דבסמוך לו מעט כתב דין מעוברת שטבלה אין בתה צריך טבילה משו"ה לא הזכיר שם שיכול למחות ובהל' מלכים מיירי שבא בפ"ע והתגייר כו' עד וקרוב לודאי שגם הרמב"ם ס"כ [כוונת קדשו כהבה"ג] עכ"ל גם לזה אין אני רואה שום הכרח כיון דכל ראיית הח"ס לומר בהרמב"ם כן בנוי' על קושיית הרהמ"ג הל' א"ב ועל קושיית הרהמ"ג באמת י"ל כמ"ש הב"ח בהרמב"ם הנ"ל ולפי דבריו אדרבה י"ל דגכ"ס כהשאר פוסקים הנ"ל דיכול למחות אפי' נתגייר עם אבותיו עי"ש ותראה שכן הוא:
ומ"ש הח"ס וז"ל ובהרא"ש לא מצינו שחולק להדיא כו' גם א"ז לא זכיתי להבין כיון דחזינן דהטור פסק בפי' דגם אם נתגייר עם אבותיו יכול למחות א"כ בודאי מסתבר לומר דגם בדעת אביו הרא"ש סובר כן ומה של"כ הרא"ש בפי' דיכול למחות כשנתגייר עם אבותיו ע"ז י"ל דסובר הטור בהרא"ש כמו שכתבנו במחודש ה' דהרמב"ם והרא"ש סברו דאת זה ידעינן במכ"ש וגם נ"ל בס"ד דעכצ"ל דסובר הטור בהרא"ש כן דבקיצור פסקי הרא"ש פ"ק דכתובות אות כ"ג כתב וז"ל גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד כו' וקטן שנתגייר בין ע"י ב"ד בין ע"י אביו יכול למחות כו' עכ"ל מוכח בפי' דהטור סובר בדעת הרא"ש כמו שכתבנו במחודש ה' דבמכ"ש ידעינן דכשנתגייר עם אבותיו יכול למחות דאל"כ מנ"ל דהרא"ש ס"כ וזה אצלי ראי' שאין עליה תשובה, ואי תקשה ע"ז גופא קשה מנ"ל להטור בפסקי הרא"ש לומר בדעת הרא"ש כן דילמא באמת סובר הרא"ש דאם נתגייר עם אבותיו אינו יכול למחות וגם ראי' יש לכאורה לזה מדלא דיבר הרא"ש מהא דאם נתגייר עם אבותיו כלום כהנ"ל מחודש ה' ע"ז י"ל דהטור למד א"ז מהרא"ש יבמות פ' החולץ סי' ל"ז שכ' וז"ל א"ר הונא גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד כו' וכן מצינו באבותינו שנכנסו לברית והי' בהן כמה יונקי שדים עכ"ל נראה בפי' דהרא"ש הביא ראי' לר"ה מאבותינו שנכנסו לברית אבל לכאורה צ"ל דהריטב"א בכתובות שם הביא ג"כ ראי' זו בלשון קושי' דמדוע לא הביא ר"ה ראי' מזה ותירץ וז"ל וי"ל דהתם משום שנתגיירו עם אבותיהם וניחא להו במאי דעבדו אבוהון ותו דאילו זרע אברהם כבר נצטוו על המילה ולהכניסם בבריתו מקטנותם ואין זה אלא גמר גיירות עכ"ל מובא גם בשט"מ שם וא"כ לכאורה קשה היכי מייתי הרא"ש ראי' לר"ה מאבותינו הלא יש לדחות כמ"ש הריטב"א בשלמא על תירוץ הב' של הריטב|א י"ל דל"ס הרא"ש דהוי כגמר גיירות אבל מה יענה הרא"ש על התירוץ הא' וצ"ל בכוונת הרא"ש דכשנכנסו אבותינו לברית בודאי הי' שם גם יתומים יונקי שדים וא"כ ליכא תו למימר כמ"ש הריטב"א שנתגיירו עם אבותיהם וממילא ראי' לר"ה וזה נ"ל בס"ד ברור בדעת הרא"ש. וא"כ לכאורה ק"ל להיפוך על תירוצו הא' של הריטב"א הלא מיתומים קטנים עדיין יש להביא ראי' לר"ה מאבותינו ול"ל דבאמת משו"ה כתב הריטב"א ותו כו' כיון דאין זה דרך לומר דחולק בתירוץ הא' עם התירוץ הב' במציאות אעכצ"ל דהריטב"א באמת גם בתירוץ הא' ידע מזה דבודאי הי' שם גם יתומים קטנים אלא הריטב"א בתירוץ הא' שלו סובר דכמו שמצינו בגמ' שמחלק בין גר שנתגייר ע"י אבותיו לבין גר שנתגייר ע"י ב"ד משום הך סברא דניחא להו במאי דעביד אבוהון כמ"כ נמי י"ל דכשיש אומה אחת שנתגיירה כולה ג"כ י"ל סברא זו דלקטנים שבאומה זו ניחא להו במאי דעביד האומה שלהן כיון דהאומה שלהן הוי כאבוהון כמובן וא"כ יפה כתב הריטב"א דמאבותינו שנכנסו לברית ליכא ראי' לר"ה וה"ק הריטב"א דהתם משום שנתגיירו עם אבותיהם [כוונתו עם כל האומה שלהן שנקראו ג"כ אבותיהם] וניחא להו במאי דעבדו אבותיהם היינו האומה שלהם זה נ"ל בס"ד כוונה אמיתי בהריטב"א [ומ"ש הריטב"א ותו כו' הלא לתירוץ זה ליכא שום פירכא אכתוב לקמן בס"ד] וא"כ לפי"ז אשאר' עדיין הקושיא על הרא"ש דהיכי מייתי ראי' לר"ה מאבותינו הלא י"ל כמ"ש הריטב"א בתירוצו הא' וכמ"ש בכוונתו אעכצ"ל דהרא"ש סובר דר"ה באמת ל"ס דע"י אבותיו מסתבר טפי כמו שדוחה הגמ' מחמת סברא זו הסיוע לר"ה אלא אדרבא ר"ה סובר דע"י ב"ד מסתבר טפי כיון דמשום זכייה היא ולב"ד יש כח יותר לזכות כהנ"ל במחודש ב' בשם הנקה"כ וה"ק הרא"ש וכן מצינו באבותינו שנכנסו לברית כו' כוונתו כיון דיכלינן למילף מאבותינו שנכנסו לברית דע"י אבותיו יכול להתגייר א"כ ממילא ידעינן מזה במכ"ש דע"י ב"ד ג"כ הד"כ כן נ"ל בס"ד דצ"ל בכוונת הרא"ש בהחולץ [וא"כ י"ל דמשו"ה קאמר הריטב"א ותו כו' כיון די"ל כמ"ש אליבא דהרא"ש ואז לא פעל בתירוצו הא' כלום כמובן] וא"כ מוכח מהרא"ש בהחולץ דע"י ב"ד מסתבר טפי שיכול להתגייר מע"י אבותיו וכיון דכ' הרא"ש בכתובות דכשנתגייר ע"י ב"ד יכול למחות מכ"ש דסובר דכשנתגייר ע"י אבותיו ג"כ יכול למחות וע"כ כתב הטור בקיצור פה"ר בשם הרא"ש כן וזה נ"ל בס"ד כוונה אמתית בקפה"ר:
וא"כ לפי"ז כיון דרש"י ורשב"א וריטב"א ור"ן והשט"מ סברו בפי' דגם אם נתגייר עם אבותיו יכול למחות ובהבה"ג והרי"ף והרמב"ם ג"כ י"ל דס"כ כהנ"ל ובהרא"ש נראה בפי' מהקפה"ר דס"כ והטוש"ע והלבוש פסקו ג"כ בפי' כן וגם היש"ש פסק כן מדכ' וז"ל וא"ר יוסף אם הגדילו יכולין למחות פי' בין שנתגייר ע"י אביו בין ע"י ב"ד כו' וגם מהאשכול ז"ל נ"ל להוכיח דס"כ מדכ' בהל' גרים וז"ל נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה והרי הוא ישראל גמור ואינו יכול למחות כשיגדל אבל נולד כשהוא נכרי ונתגייר בקטנותו יכול למחות כשיגדל כו' ומדכ' סתם אבל נולד כשהוא נכרי ונתגייר בקטנותו יכול למחות כו' עכצ"ל דאפי' כשנתגייר עם אבותיו גכ"ס דיכול למחות דאלת"ה מדוע כתב דנכרית מעוברת שנתגיירה בנה אינו יכול למחות מדוע ל"כ רבותא טפי דאפי' כשנולד נכרי אפ"ה כשנתגייר עם אבותיו אינו יכול למחות אעכ"מ דסובר כמ"ש ובנכרית מעוברת הטעם משום דנולד כשהוא ישראל כמובן, וכיון שהוכחנו בס"ד די"ל דכל הפוסקים סברו כן ובהש"ע איתא בפי' כן בודאי דכן הלכה שיכול למחות אף כשנתגייר עם אבותיו ומי שרוצה לפסוק בזה דלא כהש"ע עליו לסתור את כל הראיות שכתבנו וגם הח"ס ז"ל נ"ל דל"כ כן אלא להלכה אבל לא למעשה כיון דלמעשה סמך עמ"ש אח"כ עי"ש ותבין. אבל לענין השאלה שכ' הח"ס ז"ל שם אי יכול לברך על טבילת גר קטן כיון שיכול למחות אולי הוי ברכה לבטלה בזה באמת הלכה כמו שהעלה הח"ס ז"ל בראיות ברורות שיכול לברך ולא חיישינן שימחה וגם לי"נ בס"ד ראי' לזה דלפמ"ש הריטב"א הנ"ל מחודש ד' דהוי גר מה"ת משום דמילתא דלא שכיחא היא שימחה א"כ צ"ל דהאי סברא שלא ימחה הוי כרוב עכ"פ ומשום רוב מצינו דמברכין גם על השחיטה וד' יאיר עינינו בתורתו הקדושה ויורנו בדרך אמת:
ועוד דבר אחד צריך לברר בס"ד ברבינו ז"ל בסוגי' זו דמדוע לא הביא דע"י אבותיו יכול ג"כ להתגייר בשלמא כשנאמר דרבינו סובר דלא הוי גר אלא מדרבנן כהנ"ל מחודש ב' אז י"ל דסיבר דידעינן א"ז במכ"ש מב"ד כיון דבאבותיו איכא גם סברא דניחא להו במאי דעביד אבוהון אבל כשנאמר דסובר כהריטב"א דהוי גר מה"ת כהנ"ל מחודש ב' אז י"ל להיפוך דדוקא כשנתגייר ע"י ב"ד מועיל מה"ת כיון דבב"ד מטעם זכייה היא כמ"ש הריטב"א והנקה"כ הנ"ל מחודש ב' [ועי' בנקה"כ ונראה דל"כ דמטעם זכייה הוי גר מה"ת אלא בב"ד דוקא] אבל ע"י אבותיו כיון דבאבותיו עכצ"ל דמטעם שליחות היא באמת י"ל כתירוץ הא' של התוס' הנ"ל מחודש ב' דלא הוי גר אלא מדרבנן [ואי תקשה להנקה"כ הנ"ל מ"ק הגמ' הב"ע בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו דניחא להו במאי דעביד אבוהון הלא אכתי י"ל דהשתא בגר שנתגייר עם אבותיו דלא מצד זכייה היא ואפ"ה מועיל מכ"ש ע"י ב"ד דמצד זכייה היא בודאי דמועיל ע"ז י"ל דהגמ' ה"ק דממתני' ליכא ראי' לר"ה כיון די"ל דלעולם סוברת המתני' דע"י ב"ד אינו מועיל כיון דלית לה להמתני' זכייה בב"ד והא דמשכחת גר קטן במתני' י"ל דבאמת מדרבנן היא מטעם שליחות כתירוץ הא' של התוס' שם וכ"ת דר' הונא ג"כ מדרבנן קאמר וא"כ יש עכ"פ לגר דרבנן סיוע לר"ה ממתני' ע"ז קאמר הגמ' דלא כיון דבגר דרבנן יש סברא אלימתא לכשנתגייר עם אבותיו יותר מכשנתגייר בב"ד כיון דניחא להו במאי דעביד אבוהון וא"כ ליכא סיוע ממתני' לר"ה אבל ר"ה לעצמו באמת י"ל דסובר דבב"ד הוי גר מה"ת מטעם זכייה ובאבותיו תליא בהשני תירוצים של התוס' שם דלתירוץ הא' לא הוי אלא גר דרבנן ולתירוץ הב' הוי גר מה"ת כמובן] ואי באמת סובר רבינו דאפי' כשנתגייר ע"י אבותיו הוי ג"כ גר מה"ת משום דסובר כתירוץ הב' של התוס' דהיכא דליכא חוב כלל יש שליחות מה"ת א"כ מדוע ל"כ א"ז בפי' כי היכי דלא נטעה דסובר כתירוץ הא' של התוס' כיון דמגר קטן שנתגייר ע"י ב"ד ליכא למילף כמו שכתבנו, וקושיא זו גם על הרמב"ם ק"ל כיון דגם הרמב"ם לא הביא לא בהל' א"ב ולא בהל' מלכים אלא כשנתגייר ע"י ב"ד ואי קשיא הלא גם על הרי"ף והרא"ש קשה דמדוע לא הביאו דיכול להתגייר עם אבותיו ע"ז י"ל כיון דהביאו את המשנה כתובות מ"ד ע"א הגיורת שנתגיירה בתה עמה עי"ש בתוס' ד"ה הגיורת ותבין דממילא מוכח מזה דיכול להתגייר עם אבותיו ג"כ אבל הרמב"ם שכ' בפ"ג מהל' א"ב הל"ז וז"ל נערה מאורסה שהי' משוחררת או גיורת כו' א"כ לא מוכח דאיירי שנתגיירה עם אמה אלא י"ל דאיירי שנתגיירה ע"י ב"ד ורבינו דלא הביא כלל את המשנה הגיורת שנתגיירה בתה עמה באמת קשה עליהם כהנ"ל. וגם ל"ל דסברו דממה שהביאו רבינו כאן והרמב"ם פי"ג הל"א שם דאבותינו נכנסו לברית ממילא ידעינן מזה שיכול להתגייר ע"י אבותיו כיון שהי' שם גם קטנים כמ"ש הרא"ש הנ"ל מחודש ז' כיון די"ל דהקטנים באמת נכנסו לברית ע"י ב"ד כיון דפסקו כר' הונא כמובן, וגם ליכא למימר דסברו דממה שהביאו דמעוברת שנתגיירה וטבלה אין בנה צריך טבילה ידעינן דע"י אבותיו יכול להתגייר כיון דלפמ"ש הדג"מ יו"ד סי' רס"ח י"ל דאיירי כשידעו הב"ד שהיא מעוברת וא"כ שוב י"ל שנתגייר גם העובר ע"ד ב"ד עי"ש ותבין וא"כ נשאר' הקושיא מדוע לא הביאו רבינו והרמב"ם דיכול להתגייר ע"י אבותיו וצ"ע אם לא שנאמר דסברו כהתוס' סנהדרין הנ"ל מחודש ב' דמטעם זכייה לאו דוקא בב"ד מועיל אלא גם באבותיו ע"ש היטב ותראה שיש ללמוד מהתוס' כן ודלא כמ"ש הנקה"כ הנ"ל דמטעם זכייה בב"ד דוקא מועיל וע"כ לא הביאו דיכול להתגייר ע"י אבותיו דממילא ידעינן במכ"ש מע"י ב"ד כיון דבאבותיו איכא ג"כ סברא דניחא להו במאי דעביד אבוהון ואי באמת סברו כהנקה"כ דמטעם זכייה לא מועיל אלא בב"ד דוקא אז באמת צ"ע: