Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הזהירה (א) תורה על ממזר כו', לכאורה צ"ט מדוע לא התחיל רבינו ז"ל במלת שלא והסה"מ מל"ת שנ"ד והחינוך והעי"מ ואה"מ ומצה"ש מצ' תק"ס התחילו ז"ל גם את המל"ת זו כדרכם, ונ"ל בס"ד ליתן טעם בהקדים להסתפק דעל מי קאי הלאו זה אי על ממזר לחודא כיון דממזר חייב בכל המצות כמ"ש החינוך ואה"מ וז"ל אבל לשאר הדברים הוא כישראל גמור עד שאמרו עליו ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה וכ"כ הפרמ"ג ז"ל בפתיחה כוללת ח"ב אות ל' וז"ל פסולי קהל מחויבין בכל המצות כמו ישראל גמור ומקורם נ"ל מהרמב"ם הל' א"ב פי"ב הלי"ז וכיון דחייב בכל המצות ע"ס צותה התורה עליו גם את המל"ת זו שלא ישא בת ישראל אבל הישראל לא נצטוה בלאו זה או דילמא להיפוך דלא קאי רק על ישראל ולא על ממזר או דילמא קאי על תרווייהו, ומה שהביאנו לספק זה כיון דרש"י פ' תצא פר"ג פ"ג כתב וז"ל לא יבא ממזר בקהל ד' לא ישא ישראלית עי' מזרחי שם נראה לכאורה מפשטות לשונו דלא קאי רק על ממזר לחודא אבל זה באמת אא"ל כיון דגמ' מפו' היא דקאי על כל ישראל דאל"כ מה קאמר הגמ' כתובות ל"ה ע"ב אי כר' יצחק קשיא ממזרת עי"ש ותבין וא"כ עדיין יש להסתפק להיפוך אי קאי גם על ממזר כיון דבמשנה יבמות ע"ח ע"ב איתא ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות ויליף הגמ' שם בגז"ש עשירי עשירי אלא בגמ' לא מפו' כ"כ הגז"ש אבל רש"י שם ד"ה דון מינה הביא את הגז"ש זו בשם הספרי וז"ל פ' תצא גם דור עשירי נאמר כאן דור עשירי ונאמר למטן דור עשירי מה דור עשירי האמור למטן עד עולם אף דור עשירי האמור כאן עד עולם עכ"ל ועי' בחינוך ובאלה המצות מצ' תקס"א ותראה דגם בגיותן מוזהרין על לאו דלא יבא עמון ומואב וגו' מדכתבו אפי' אחר שיתגיירו וכ"כ בפי' הדבר המלך שער ב' פנ"ב וכיון דלאו דלא יבא עמון ומואב קאי גם בגיותן א"כ עכצ"ל דלאו דלא יבא עמון ומואב אינו אזהרת אלא לישראל כיון דבגיותן ל"ל שהם מוזהרין על לאו זה וכיון דילפינן ממזר בגז"ש מעמון ומואב א"כ לפי הכלל שבידינו דאין גז"ש למחצה [עי' מלא הרועים ח"ב כלל גז"ש אות ט'] י"ל דכמו דלא קאי הלאו דלא יבא עמון ומואב רק על ישראל כמ"כ נמי לא קאי הלאו לא יבא ממזר רק על ישראל ולא על ממזר, אבל באמת ל"ל כן כיון דהדין הוא דעמון ומואב ג"כ מוזהרין בגיורתן על לאו דלא יבא עמון ומואב ולוקין עליו כמ"ש הרמב"ם בסה"מ מל"ת נ"ג וז"ל שגר עמוני ומואבי כשבא על ישראלית בנישואין לוקין שניהם מה"ת וכ"כ המצה"ש מצ' תקס"א אלמא דבגירותן כיון דמחוייבין בכל התורה כישראל קאי הלאו גם עליהם כמ"כ נמי גבי ממזר דמחוייב ג"כ בכל המצות ג"כ הדין כן דמוזהר גם על לאו זה וכן מצאתי בפי' בט"ז עה"ת פ' תצא. וא"כ י"ל דמשו"ה ל"כ רבינו בחיבורו כאן שלא ישא ממזר בת ישראל כמ"ש ברמזיו כדי שלא נטעה דדוקא על ממזר לחודא קאי הלאו זה אלא התחיל הזהירה תורה על ממזר כוונתו דהזהירה תורה את ישראל על ממזר וכדי שלא נטעה דלא קאי הלאו זה רק על ישראל ולא על ממזר עכ"כ ברמזיו שלא ישא ממזר בת ישראל, ועי' ביראים ז"ל סי' קצ"ח שכ' וז"ל הזהיר הקב"ה על הממזר שלא ישא בת ישראל שלא תנשא לו דכתיב לא יבא ממזר וגו' ונ"ל דצריך להגיה ושלא בוי"ו כיון דכוונתו לאשמעינן דהלאו זה קאי על הממזר וגם על ישראל וגם הסמ"ק ז"ל ברמזיו רמז רנ"ה כתב וז"ל שלא לבא אל ממזרת דכתיב לא יבא ממזר בקהל ד' וה"ה לממזרת עכ"ל נראה דגם הסמ"ק כיוון לאשמעי' דהלאו זה קאי על ישראל וגם על ממזר דכיון דסובר דפשטות הקרא מורה טפי שלא קאי רק על ממזר וכדי שלא נטעה באמת לומר כן עכ"כ שלא לבא אל ממזרת כמובן, וכיון שבררנו בס"ד דממזר ג"כ עובר על לאו זה ולוקין עליו א"כ לפי מה שפסק הש"ע חו"מ סי' ל"ד שממזר כשר לעדות יוצא לנו לדינא מהנ"ל דכשנשא בת ישראל באמת פסול לעדות מה"ת כיון דעובר על לאו שיש בו מלקות נמצא לפי"ז יש נפ"מ מהנ"ל גם לבזמה"ז כמ"ש הש"ך יו"ד סי' ט"ז ס"ק י"ז, ואחר שכתבנו א"ז ראיתי בחינוך סוף מצ' תק"ס שכ' וז"ל ונהגות איסור זה בכ"מ ובכ"ז בזכרים ובנקבות והעובר ע"ז והוא ממזר ונשא בת ישראל או ישראל שנשא ממזרת כיון שבעל אחר הקידושין לוקה הוא והיא כו' מוכח בפי' מהחינוך כמ"ש וא"כ צ"ל דמ"ש הרמב"ם הל' א"ב פט"ו הל"ב אחד ממזר שנשא ישראלית או ישראל שנשא ממזרת כיון שבעלו אחר הקידושין לוקין כוונתו דלוקין תרווייהו ורבינו שכ' במל"ת זו לגמרי כלשון הרמב"ם אחד ממזר כו' ול"כ לוקין אלא לוקה באמת צ"ע דמדוע שינה מלשון הרמב"ם ואפשר דט"ס הוא וצריך להיות גם ברבינו לוקין.
בקידושין (ב) פוסק כר' יוסי כו', בקידושין ע"ב ע"ב איתא ת"ר ממזירי ונתיני טהורים לעתיד לבא דברי ר' יוסי ר"מ אומר אין טהורים כו' והקשה הגמ' בשלמא לר"מ היינו דכתיב וישב ממזר באשדוד אלא לר' יוסי מאי וישב ומשני כדמתרגם ר' יוסף כו' אר"י אמר שמואל הלכה כר' יוסי א"ר יוסף אי לאו דאמר ריא"ש הלכה כר' יוסי הוה אתי אליהו מפיק מינן צוורני צוורני קולרין ערש"י שם, ולכאורה ק"ל מ"ק ר' יוסף אי לאו כו' הלא אפי' אי לא הוה אמר שמואל הלכה כר' יוסי ג"כ הוי הלכה כר"י מחמת כללו של ר' יוחנן עירובין מ"ו ע"ב דר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי ודוחק לומר דר' יוסף לא ידע מכלל זה כיון דבסנהדרין דף כ"ז מוכח דכלל זה הי' מורגל בין כולהו אמוראי וגם על שמואל גופא ק"ל דל"ל למימר הלכה כר' יוסי כיון דכבר אמר ר' יוחנן את כללו ותו ק"ל על רבינו דכ' בקידושין פוסק כר' יוסי נראה דאי לאו הפסק דקידושין לא הי' הלכה כר' יוסי הלא מחמת כללו של ר' יוחנן ג"כ צריך לפסוק כר' יוסי, ונ"ל בס"ד ליישב כיון דפולגתא זו של ר"מ ור' יוסי הלכתא למשיחא היא והוה יכל"ל דר' יוחנן בעירובין ל"ק את כללו אלא היכא דפילגי בפלוגתא שאינה הלכתא למשיחא ע"כ קאמר שמואל הלכה כר' יוסי וממילא גם על ר' יוסף ועל רבינו ג"כ ל"ק כמובן אבל לכאורה באמת קשה על שמואל הלא הלכתא למשיחא היא ועל ר' יוסף קשה טפי דמדוע לא הקשה גם כאן הלכתא למשיחא כמו שהקשה בסנהדרין נ"א ע"ב ובזבחים מ"ה ע"א אבל כבר מתרץ א"ז התוס' בסנהדרין וזבחים שם ד"ה הלכתא וז"ל והא דפסקינן הלכה כר' יוסי בי' יוחסין דעתידין ממזרי ליטהר נ"מ בזמה"ז שלא להתרחק ממשפחות שאינן ידועות דבממזר שאינו ידוע מיירי עכ"ל נראה מתו' דר' יוסי ל"ק אלא בספק ממזר כיון שאינם אסורים אלא מדרבנן ושפיר כתב התוס' כיון דהיכי יכל"ל דודאי ממזרים יהיו טהורים וכי יהא בטל לע"ל הלאו דלא יבא ממזר בקהל ד' הלא הרמב"ם סוף ה' מגילה כתב דתורה שבכתב ושבע"פ אינן בטלין לעולם וגם הראב"ד מודה לזה עי"ש ותו הא שמואל קאמר בסנהדרין צ"ט ע"א דאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד וכ"פ הרמב"ם סוף הל' מלכים וא"כ היכי פסק שמואל כר' יוסי אעכצ"ל דר' יוסי לא קאי אלא על ספק ממזר. אבל לכאורה ק"ל על התוס' קושיא גדולה דלפי דבריהם מה הקשה הגמ' על ר' יוסי מוישב ממזר באשדוד הלא י"ל דפסוק זה קאי על ודאי ממזר ובקושיא זו עמדתי עד שחפשתי ומצאתי בס"ד שהרמב"ן ז"ל מחמת קושיא זו באמת חולק על התוס' וסובר דר' יוסי קאי על ודאי ממזר מובא בר"ן בקידושין שם אבל הריטב"א והר"ן ז"ל שם סברו כהתו' מחמת הקושיא וכי מצות לא יבא ממזר בקהל ד' תיבטל לע"ל ומיישבו את הקושיא מהא דוישב ממזר באשדוד כל אחד לדרכו בטוב טעם עי"ש, אבל הרשב"א ז"ל שם סובר כהרמב"ן ועל הקושיא וכי מצות לא יבא ממזר תיבטל מתרץ וז"ל וי"ל דהוראת שעה תהא לאותן שהיו בדורות קודם ביאת אליהו שאליהו בא ומטהרן אבל אותם שיהיו בימי המשיח אף הם יהיו פסולים דמצות לא יבא ממזר נוהגת לעולם אף בימיו של משיח עכ"ל ועי' בב"י אה"ע סי' ב' שהביא עוד פוסקים בזה, וא"כ יש לפנינו שני שיטות שיטת התוס' ודכוותייהו דר' יוסי קאי על ספק ממזר ושיטת הרמב"ן ודעימיה דר' יוסי קאי על ודאי ממזר וא"כ צריך לידע את דעת רבינו בזה:
ונ"ל בס"ד לברר בהקדים מדק"ל לכאורה על הרמב"ם שהשמיט את הא דר' יוסי וצ"ל כיון דבקידושין ע"א ע"א איתא א"ר יצחק צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה ועי' ר"ן שם ותראה דלפום שיטת הרמב"ן ר' יוסי ור' יצחק לא פליגי אבל לשיטת התוס' צ"ל דר' יוסי פליג על ר' יצחק וסובר דבזמה"ז לא אמרינן כיון דנטמעה נטמעה אלא לע"ל יהי' כן וא"כ י"ל כיון דהרמב"ם סובר כשיטת התוס' וא"כ סובר דר' יוסי ור' יצחק פליגי וכיון דבסוף הל' מלכים פסק כר' יצחק ע"כ לא פסק את הא דר' יוסי ועי' בב"י סי' הנ"ל ותראה שג"כ לזה כיוון במ"ש דהרמב"ם סובר כהר"ן, וממילא לפי"ז י"ל כיון דרבינו השמיט את הא דר' יצחק וקשה עליו למה וצ"ל אליבא דרבינו להיפוך ממה שכתבנו אליב' דהרמב"ם דכיון דהביא את הא דר' יוסי ע"כ השמיט את הא דר' יצחק וא"כ ממילא עכ"מ דרבינו גכ"ס כשיטת התוס' דר' יוסי קאי על ספק ממזר דאי הוה סובר כשיטת הרמב"ן אז לא הי' לו להשמיט את הא דר' יצחק משום הא דר' יוסי כיון דלא פליגי אעכצ"ל דרבינו סובר כשיטת התוס' ודו"ק ולענין הלכה פסקינן בש"ע סי' הנ"ל כר' יצחק:
דין (ג) תורה שספק ממזר מותר כו', כבר ידוע מהפלוגתא גדולה שבין הרמב"ם והרשב"א אי ס"ד מה"ת לקולא או לחומרא דבהל' כלאים ובהל' טומאת מת פ"ט הלי"ב פסק הרמב"ם דס"ד בכל בין בטומאות בין במאכלות אסורות בין בעריות ושבתות מותר מה"ת ואינו אסור אלא מדרבנן והראב"ד השיג עליו שם ומפשטות לשונו נרא' דסובר כהרשב"א קידושין על דף ע"ג ע"א ד"ה ממזר ודאי דס"ד מה"ת לחומרא וגם כתב שכ"פ גם רש"י וכבר האריכו הראשונים וגם האחרונים ז"ל לברר את שיטתם המרי"ט ח"ב יו"ד סי' א' והשעה"מ הל' טומאת מת והש"ש שמעתא א' והחו"ד יו"ד ס"ס ק"י בריש בית הספק כתב כלל חדש בזה בהרמב"ם והאריכות בזה לל"צ אלא כוונתינו לברר בס"ד את דעת רבינו בזה, דלכאורה י"ל דמדכ' ד"ת שספק ממזר מותר שסובר כהרשב"א דאל"כ אמאי כתב שספק ממזר מותר דוקא הלא בכל איסורים הספק מותר מה"ת אבל י"ל גם לאידך גיסא דלשיטת הרמב"ן והר"ן מובא בכ"מ הל' טומאת מת שם שהרמב"ם באמת למד את שיטתו ממד"ק הגמ' קידושין שם והתורה אמרה לא יבא ממזר ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא וגם הרשב"א שם כתב דהרמב"ם למד משם את שיטתו א"כ י"ל דמשו"ה קאמר רבינו ד"ת שספק ממזר מותר כיון דזה היא המקור להא דינא דס"ד מה"ת לקולא והא ראי' דהרמב"ם פט"ו מהל' א"ב הלכ"א גכ"כ כלשון רבינו ד"ת שספק ממזר מותר ובהרמב"ם בודאי צ"ל הפשט כמו שכתבנו א"כ ממילא גם ברבינו י"ל כן, אבל אח"כ ראיתי שמכאן ליכא לברר את דעת רבינו דבשלמא בהרמב"ם שפיר י"ל דנקט לשון זה משום שהוא המקור לדין זה כיון דבעיקר הדין סמך עמ"ש בהל' כלאים וטומאת מת הנ"ל בפי' דפסק לקולא אבל רבינו אי באמת ל"כ בפי' במקום אחר דפסק כהרמב"ם אז מכאן גרידא ליכא הוכחה דס"כ כיון דטפי יש הוכחה לומר להיפוך כמ"ש הרשב"א בקידושין שם דדוקא בממזר הד"כ כיון דמיתורא דקהל ילפינן דספק ממזר מותר לבא בקהל. אבל אח"כ ראיתי במגלת ספר ז"ל מל"ת קי"ז ומל"ת קכ"א שכ' להוכיח דרבינו סובר כהרמב"ם ממ"ש רבינו במל"ת קכ"א וז"ל וכל הספיקות מד"ס לפיכך הקילו בשבויה ובאמת משם ראי' גמורה דס"כ כיון דהרמב"ם פי"ח מהל' א"ב הלי"ז כתב גכ"כ, אבל לכאורה מדוע לא הוכיח המג"ס גם מהא דבגד שאבד בו כלאים שכ' רבינו מל"ת רפ"ג וז"ל וכיצד היא תקנת בגד זה צובעו שאין הצמר והפשתן עולין בצבע אחד כדאיתא בנדה ומיד הוא ניכר לו ושומטו ואם לא ניכר מותר שמא נשמט והלך לו שהרי בדקו ולא מצאו עכ"ל וזה ממש לשון הרמב"ם הל' כלאים פ"י הלכ"ו אכ"מ משם דסובר כהרמב"ם וי"ל דמשם ליכא ראי' כ"כ כיון דהרמב"ם הוסיף על לשון רבינו בזה וז"ל וכבר בארנו בהל' ביאות אסורות שכל איסור ספיקות מד"ס ולפיכך הקילו בספק עכ"ל ומדהשמיט רבינו מלשון הרמב"ם ול"כ ג"כ וכבר בארנו במל"ת קכ"א שכל איסור ספיקות כו' יש מקום דל"ס כהרמב"ם וע"כ לא הביא המג"ס ראי' אלא ממל"ת קכ"א והטעם דמדוע באמת השמיט רבינו במל"ת רפ"ג מלשון הרמב"ם את וכבר בארנו כו' י"ל כיון דדרכו לקצר ע"כ סמך עמ"ש במל"ת קכ"א יוצא לנו מהנ"ל דרבינו באמת סובר כהרמב"ם דס"ד מה"ת לקולא ועי' בנר מצוה סי' י' אות קנ"ז מ"ש במל"ת זו: