Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל (א) הנוטר לאחד מישראל עובר בל"ת שנא' לא תטור כו'. עי' במהרש"ל ז"ל בביאורו כאן שהביא בשם מקשים העולם דאמאי שינה רבינו ז"ל וכתב בלאו דנקימה כל הנוקם על חבירו וכאן כתב כל הנוטר לאחד מישראל אמאי ל"כ גם כאן חבירו עי"ש מה שתירץ וגם הרמב"ם ז"ל הל' דעות פ"ז הל' ח' כתב כלשון רבינו כל הנוטר לאחד מישראל ובהלכה ז' שם גבי נקימה כתב הנוקם מחבירו כו' והסדר משנה ז"ל שם הקשה על תירוצו של המרש"ל ותירץ בענין אחר עי"ש, ולי"נ בס"ד לתרץ כך דלכאורה צריך להבין את קושיות העולם דילמא מש"ה נקטו גבי נטירה אחד מישראל כדי לאשמעינן דלאו זה אינו נוהג אלא בישראל אבל לא בעכו"ם וכמ"ש בפירוש כן הספרא פ' קדושים פרק ד' וז"ל לא תקום ולא תטור את בני עמך נוקם אתה ונוטר לאחרים ומפרש הר"ש משאנץ ז"ל שם וז"ל לאחרים לעכו"ם וכ"כ הקרבן אהרן ז"ל שם וכן איתא בפסיקתא זוטרתא פ' קדושים וכ"כ היראים ז"ל סי' מ' וז"ל לבני עמך אי אתה נוטר אבל אתה נוטר לאחרים פי' כותים וא"כ מה מקשו העולם, וצ"ל דהכי הקשו כיון דבני עמך דילפינן מיניה למעט עכו"ם דשרי לנטור ע"כ דקאי גם על לא תקום וא"כ גם בלא תקום הדין כן ואמאי ל"כ גבי לא תקום ג"כ ישראל אעכצ"ל דסברו דגם ממה דכתבו הנוקם על חבירו כו' גם כן שפיר ידעינן למעט עכו"ם דעכו"ם לאו חבירו דישראל מיקרי וא"כ לפי"ז שפיר הקשו דאמאי לא סגיא להו גבי נטירה ג"כ במלת חבירו כנ"ל דצ"ל בכוונת קושיות העולם וא"כ ממילא שפיר יש לישבם דמהר"ם שיק ז"ל מצוה רמ"ג כתב וז"ל מל"ת שלא לנטור שנאה בלב כו' ולפי פשטות הקרא נראה דאפילו למי שאינו נוהג כשורה אסור לנקום ולנטור דכתיב לא תקום ולא תטור את בני עמך ולא כתיב לעמיתך או לאחיך ואע"ג דלעיל בל"ת דלא תשנא את אחיך אמרינן באם רואהו עובר עבירה מותר לשנאותו היינו משום דכתיב אחיך ודרשינן בעלמא אחיך במצות אבל בני עמך כולל כל בר ישראל עכ"ל ולכאורה צריך להבין דמדוע באמת לא נא' דבני עמך פירושו כשעשה מעשה עמך כמו שאמרינן בונשיא בעמך לא תאור וצ"ל דכוונתו דדוקא היכא דכתיב בעמך אז דרשינן כשעשה מעשה עמך אבל היכא דכתיב בני עמך לא ממעטינן שום בר ישראל כיון דבני עמך הם אפילו כשחטאו וגם נ"ל להביא ראי' לדבריו מהספרא הנ"ל דאי נאמר דהלאו לא תקום ולא תטור לא קאי על כל בר ישראל אלא דוקא בכשר שבישראל א"כ קשה אמאי אמר הספרא דבני עמך בא למעט עכו"ם דוקא הלא גם בישראל לא בכל ישראל מוזהרינן וממילא ידעינן למעט עכו"ם אעכצ"ל דעל כל בר ישראל מוזהרינן אפילו כשהוא רשע גמור, ולכאורה זה טעמא בעי דאמאי יהא הלאו זה חמור מלאו דלא תשנא את אחיך בלבבך דלא נהוג ברשע גמור כהנ"ל מל"ת ה' אעכצ"ל דמשום ישוב הארץ הקפידה תורה בלאו זה על כל בר ישראל כמ"ש הרמב"ם בהל' דעות שם וכיון דמשום ישוב הארץ הוא ה"א דאפילו בעכו"ם ג"כ מוזהרינן ע"כ כתב הספרא דלא משום דבני עמך ממעט עכו"ם וא"כ ממילא מוכח מהספרא כמ"ש המר"ש הנ"ל וממילא מיושב בזה ג"כ דמדוע דוקא בלאו זה מגלה לן למעט עכו"ם דמהיכא תיתי דגם על עכו"ם קאי לאו זה הלא התורה לא דיברה סתם בכל מקום אלא בישראל אבל בהנ"ל מיושב שפיר, ועי' לעיל מל"ת י"א מחודש ב' שהבאתי בשם הדינא דחיי ז"ל שכ' דנטירה בלב אבל נקימה אינו בלב ועל זה דנטירה בלב באמת לית מאן דפליג דכ"ע סברו כן דז"ל רש"י ז"ל יומא כ"ג ע"א ד"ה ונוטר איבה כנחש בלבו וגם בד"ה איני כמותך כתב וז"ל שהדבר שמור בלבו ולא הסיחו מדעתו וכ"כ הרמב"ם הל' דעות אלא ימחה הדבר מלבו ולא יטרנו וגם הלשון נוטר עצמו מורה כן דיש לו שנאה בלבו על חבירו וכ"כ המצות השם סי' רמ"ב וז"ל ואיזה נטירה שנוטר השנאה בלבו וכן נראה מהשאר מוני המצות ז"ל וא"כ יפה כתב בזה הדד"ח דנטירה בלב אבל מ"ש דנקימה אינה בלב ע"ז הקשה הנר מצוה ז"ל סי' י"א אות קכ"ז וז"ל ואנכי לא ידעתי דמנ"ל למימר דהנקימה אינה בלב ואנכי הרואה מדברי הרב החינוך דגם הנקימה איתנה בלב כו' עכ"ל ובאמת החינוך מצוה רמ"א כתב בפי' כן והעובר עלי' וקבע בלבו לשנוא חבירו כו' עי"ש וא"כ הקושי' שהקשה הנ"מ לכאורה קושי' גדולה' אבל נ"ל בס"ד דהדד"ח כיוון להדרך שהראה הסדר משנה בהל' דעות הנ"ל שיש נקימה בלי שיהא שנאה בלבו עי"ש וה"ק הדד"ח דבשלמא גבי נטירה ליכא מציאות בלי שנאת הלב אבל בנקימה איכא מציאות ול"ק עליו קושיות הנ"מ וגם יצא לנו מזה דהדד"ח והסד"מ סברו דבנקימה איכא מציאות בלי שנאת הלב וא"כ י"ל דבשלמא גבי נטירה כיון דלא שייך בלי שנאת הלב ע"פ הי' מקום לטעות לומר דכיון דמחמת שנאת הלב הוא האיסור דכמו גבי לאו דלא תשנא אחיך בלבבך לא מוזהרינן אלא על ישראל כשר ולא על רשע גמור כמ"ש רבינו מל"ת ה' כמו כן נמי הוי יכלינן למימר דגם בלאו דלא תטור ג"כ הדין כן וע"כ כתבו רבינו והרמב"ם כל הנוטר לאחד מישראל כו' לאשמעינן דאפילו על רשע גמור ג"כ מוזהרינן דאע"פ שחטא אחד מישראל הוא אבל אי הוי כתבו הנוטר את חבירו הוי יכלינן למיטעי דדוקא כשהוא חבירו במצות כמו שאמרינן על אחיך אחוה במצות אבל בלאו דנקימה כיון דאיכא גוונא דליכא גביה שנאה בלב א"כ צ"ל דלא מחמת שנאת הלב קאתינן עליה וממילא לא הי' מקום לטעות דצריך שיהא דומה ללאו דלא תשנא את אחיך בלבבך ע"כ שפיר כתבו גבי נקימה חבירו כיון דגם ממלת חבירו ג"כ ממעטינן עכו"ם ודו"ק:
מה (ב) הוא הנטירה כגון כו'. גם כאן נקט רבינו בהמשל בשניהם קרדום אבל בספרא שלפנינו איתא כאן בהראשון קרדום ובהשני מגל וכ"כ רש"י פ' קדושים פרשה י"ט פ' י"ח ועי' במשכיל לדוד שם דבתר דכ' את מה שהעתקנו משמו במל"ת י"א מחודש א' כתב אח"כ וז"ל ובסיפא דנטירה היפך הסדר לרבותא כלומר אע"ג דכשאומר לו איני כמותך שלא השאלתני אינו מביישו בדבריו אלו שיכול הלה להשיבו תשובה נוצחת ולומר לו אני לא השאלתיך לפי ששאלתני הקרדום שהוא דבר המתקלקל אבל אם היית שואלני המגל כמו שאני שואלך גם הייתי משאילך קמ"ל קרא דאפ"ה לא מצי למימר ליה ולא מידי ואם אומר עובר על לא תטור כו' עכ"ל ובגמ' דיומא דף הנ"ל הגירסא שלפנינו בהמשל דנטירה בהראשון קרדום ובהשני חלוק אבל ראיתי בריטב"א ז"ל ביומא שם שכ' וז"ל ואיזהו נטירה השאילני מגלך אמר לו לאו למחר אמר לו השאילני קרדום כו' כך הגירסא בכל הספרים ותימא למה שינה ממגל לקרדום וי"ל כי הקרדום חשוב מהמגל וקמ"ל כי אע"פ שזה השאילו כלי שהוא חשוב יותר אפ"ה יש כאן עון נטירה אי נמי אורחא דתלמודא לתפוס כלים מכלים שונים עכ"ל ולפי גירסות הריטב"א ג"כ לא הוי המשל בגמ' כמו בספרא אבל ראיתי בסה"מ מל"ת ש"ה שכ' וז"ל ולשון ספרא עד היכן הוא כחה של נטירה אמר לו השאילני מגלך ולא השאילו ולמחר אמר לו השאילני קרדומך ואומר לו הילך ואיני כמותך כו' עכ"ל נר' בפירוש דלהרמב"ם ז"ל היתה הגירסא בספרא בהמשל דנטירה שהראשון שואל מגל והשני קרדום וכן הביא החינוך מצוה רמ"ב בשם הספרא וכ"כ הזוהר הרקיע ז"ל מל"ת מ"ד אות כ"ב וא"כ לפי גירסת הריטב"א בגמרא דיומא ולפי גירסת הרמב"ם בהספרא הוי ממש המשל בגמ' כמו בספרא ועי' ביראים סי' הנ"ל שכ' בפי' בשם ספרא והגמ' דיומא את המשל דנטירה בראשון מגל ובשני קרדום וא"כ קשה על רבינו דמדוע לא הביא את המשל או כהגירסא דהספרא שלפנינו כדי לאשמעינן רבותא כמ"ש המשכיל לדוד הנ"ל או כגירסת הרמב"ם בסה"מ כדי לאשמעינן רבותא כמ"ש הריטב"א הנ"ל וכן על הרמב"ם בחיבורו הל' דעות קשה קושי' זו אעכ"מ דגם כאן צ"ל דסברו דבמלת הנוטר נכלל כל הרבותות הנ"ל וכמו שכתבנו לעיל מל"ת י"א כמובן:
אמר (ג) ר' יוחנן כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר איבה כנחש אינו ת"ח כו'. ביומא כ"ב ע"ב קאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק מימרא זו ואפשר דלרבינו הי' הגירסא דר' יוחנן בעצמו אמר ואי באמת היתה גירסתו כמו שאיתא לפנינו ואפ"ה ל"כ אלא משמיה דר"י יש ללמוד מזה דסגיא לענין חיוב כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם אפילו כשאנן לא אמרינן אלא משמיה דהאי מ"ד דאמר משמיה לאחרינא אבל עדיין צ"ע בזה ולא באתי רק לעורר.
ומה שהוסיף רבינו מלת איבה דליתא בגמ' וגם בהרמב"ם סוף הל' ת"ת ליתא אלא נוקם ונוטר כנחש נ"ל דכוונתו בזה לתרץ קושי' גדולה בהקדים לפרש את רש"י ביומא שם שכ' ד"ה ונוטר וז"ל איבה כנחש בלבו דלכאורה מה רצה בזה ונ"ל בס"ד בכוונת רש"י כך דלכאורה ק"ל בגמ' שם קושי' גדולה דלפי מה שכתבנו לעיל מחודש א' דנטירה לכ"ע לא יכול להיות אלא ע"י שנאה בלב וכן סתם נקימה א"כ היכי קאמר ר"י כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כו' הלא עובר על לאו דלא תשנא את אחיך בלבבך והקושי' זו ק"ל בתרתי חדא דאמאי הקשה הגמ' שם ע"י ר"י מלאו דלא תקום ולא תטור דוקא אמאי לא הקשה מלאו דלא תשנא הן אמת דע"ז י"ל דאלישנא דנוקם ונוטר דנקט ר' יוחנן שייך טפי להקשות מלא תקום ולא תטור או י"ל דהגמ' רצה להקשות דעובר על שני לאוין אבל עדיין זה אינו שוה לי כיון דטפי הי' יכול הגמ' להקשות דעובר על ג' לאוין ועוד ק"ל דאפילו לפי מסקנת הגמ' דלא תקום ולא תטור ליתא אלא בממון ולא בצערא דגופא כגון בבזיון וכיוצא בו אכתי קשה על ר"י דנהי דלא עבר על לא תקום ולא תטור אבל על לאו דלא תשנא עדיין עובר דאפי' כשמבזה אותו ג"כ אסור לת"ח לשנאותו בלבו דבשביל שמבזה אותו עדיין לא נקרא זה רשע גמור שמותר לשנאותו כיון דאפשר ששוגג היה דלא ידע מחומר האיסור בבזיון ת"ח ואם יוכיחנו אפשר שיעשה תשובה ובכה"ג בודאי דאסור לשנאותו בלבו, ואי"ל דר"י באמת לא אמר אלא דוקא כשהת"ח יודע בבירור שהוא מזיד וע"כ לא הקשה הגמ' אלא מלא תקום ולא תטור משום דעל לא תקום ולא תטור עובר אפילו ברשע גמור כהנ"ל מחודש א' בשם המר"ם שיק דא"כ מה הקשה הגמר' והא תניא הנעלבין ואינן עולבין כו' דילמא הא דתניא הנעלבין כו' הוא דוקא כשאינו רשע גמור וגם לשוו הברייתא מורה כן דברשע גמור לא שייך למימר ואינן עולבין כיון דרשע גמור מצוה לעולבו כשם שמצוה לשנאותו כמ"ש רבינו בעשין ט' ותו מה הקשה הגמ' עוד שם והא אמר רבא כל המעביר על מדותיו כו' דילמא הא דא"ר דצריך להיות מעביר על מדותיו זה לא קאמר אלא נגד אדם רשע שאינו גמור אבל לא נגד רשע גמור אעכצ"ל דמדאמר ר' יוחנן סתם כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כו' מוכח דאפילו נגד אדם שאינו רשע גמור קאמר וא"כ קשה אפילו לפי מסקנת הגמ' דהיכי אמר ר' יוחנן כן הלא עובר על לאו דלא תשנא וזה אצלי קושי' גדולה ואחר שכתבנו את זה מצאתי בר"ח ז"ל ש"ס ווילנא יומא שם שכ' וז"ל קשיא לי לא תשנא את אחיך שבקי עכ"ל נר' בפי' דעל קושיתינו כיוון' וע"כ נ"ל בס"ד דרש"י במד"כ איבה כנחש בלבו רצה לתרץ את הקושי' זו דבירושלמי פאה פ"ק דף ד' ע"א איתא אמר רשב"ג אומרים לנחש מה הנייה לך שאתה נושך אריה טורף ואכל זאב טורף ואוכל את מה הנייה לך אמר להן אם ישוך הנחש בלא לחש אילולי איתאמר לי מן השמים נכית לא הוינא נכית עכ"ל וא"כ י"ל דלרש"י היתה קשה דאמאי אר"י נוקם ונוטר כנחש אמאי לא אמר סתם נוקם ונוטר וע"פ סובר רש"י דר"י הכי קאמר כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש כלומר כשם שלנחש לית לה שום הנייה מהנשיכה אלא מחמת צווי השמים נושכת כמ"כ נמי צריך להיות הנקימה והנטירה של הת"ח שלא ירגיש בלבו שום שנאה על אדם זה אלא מחמת צווי התורה נוקם ונוטר ואם באמת מחמת שנאת הלב עושה אז אינו ת"ח כיון שעובר על לא תשנא וגו' וע"כ כתב רש"י על ונוטר איבה כנחש בלבו כלומר האיבה בלבו יהי' כנחש על צד שפירשנו בשם הירושלמי מחמת צווי הבורא וממילא ל"ק כל הקושיות הנ"ל וקושיות הגמר' מלא תקום ולא תטור צ"ל דהכי אזלא דנהי דלא שנאו בלבו אבל עכ"פ נקימה ונטירה איכא אע"ג דלא מחמת שנאת הלב עושה ועל זה משני הגמ' דלא תקום ולא תטור ליתא אלא דוקא בממון, וא"כ ממילא י"ל שגם רבינו משום כוונה זו מוסיף מלת איבה וה"ק נוקם ונוטר איבה כנחש כלומר האיבה שיש לו על איש שביזוהו צריך להיות כנחש על צד טענות הנחש שכתבנו בשם הירושלמי מחמת צווי הבורא ודו"ק:
או י"ל בכוונת רש"י בפשיטות ג"כ על הדרך הנ"ל שכיוון לתרץ את קושיות הר"ח וה"ק איבה כנחש בלבו כלומר האיבה שיש לת"ח בלבו על אדם שביזוהו צריך להיות כאלו הי' בלבו נחש וכשנוקם ונוטר על צד זה באמת לא שונא אותו וע"כ לא דיבר הגמ' מלאו דלא תשנא וגם ברבינו יש לפרש על דרך זה נוקם ונוטר איבה כנחש כלומר שהאיבה של ת"ח יהי' לו כנחש כלומר שיהי' נחשב בעיניו כאלו הי' לו נחש בלבו כמ"ש רש"י כמובן.
או י"ל בכוונת רבינו כמ"ש העיר מקלט ז"ל מצוה רמ"ג וז"ל ובשם שארי הגאון מהר"ם מרגליות ז"ל מצאתי פי' הגמ' דחגיגה דאמרו כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני ע"ד הגמ' דשבת אורך ימים בימינה למיימינים בה שעוסקים לשמה יש להם אורך ימים ובשמאלה ר"ל שמשמאילים שעוסקים בתורה שלא לשמה יש להם עושר וכבוד נמצא העוסק בתורה לשמה זיכה לאריכות ימים ע"כ בכוחו לענוש המבזהו בקוצר ימים והמשמאילי' זוכה לעושר וכבוד ואז בכוחו לענוש ג"כ בעניותא לזה אמר כל מקום שנותנים חכמים עיניהם או מיתה או עוני יהי' ת"ח מי שיהי' הן שלומד לש"ש או שלא לש"ש יש בידו לענוש לפי מעשיו או מיתה או עוני וז"ש כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש ר"ל שאין לו כח לענוש כנחש שגרמה מיתה כך הוא אינו יכול לענוש במיתה רק בעוני מראה בזה שאינו ת"ח שלא עסק בתורה לשמה עכ"ל וגם כתב עוד כמה אופנים טובים בגמרא זו עי"ש וא"כ י"ל דגם רבינו לזה כיוון וע"כ כתב כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר איבה כנחש כלומר שהאיבה של ת"ח יעשה הפעולה של נחש כמובן וגם עי' במהרש"א ח"א ביומא שם מ"ש בגמ' זו ולפי דבריו ג"כ יש לפרש את רבינו היטב:
והכתיב (ד) לא תקום ולא תטור ההוא בממון הוא דכתיב כו'. כן מסיק הגמרא ביומא שם דדוקא בממון שייך לאו זה אבל לא בצערא דגופא אבל לכאורה ק"ל מנ"ל לגמ' את זה דילמא לעולם קאי לאו זה גם על צערא דגופא ואי משום הספרא הנ"ל מחודש ב' דנקט המשל בממון וכמו שבאמת הביא הגמרא שם הברייתא דספרא זו ראי' לזה הא על הברייתא גופא ג"כ קשה מנ"ל כיון דבקרא סתמא כתיבלא תקום ולא תטור אבל ראיתי ביראים ז"ל סי' מ' שכבר מתרץ את זה בטוב טעם שכתב וז"ל צוה הקב"ה בפ' קדושים לא תקום ולא תטור ותניא בת"כ וביומא בממון הכתוב מדבר כדתניא אי זו היא נקימה ואי זו היא נטירה כו' מנ"ל דבממון משתעי קרא ולא בדברים צא ולמד מי"ג מדות במה הענין מדבר בממון פעולת שכיר עשק גזל לקט פרט גניבה כחש ממון ושקר ולאו דוקא שאלת כלים דהא לאו כלים כתיבי בקרא אלא אפילו שאר ממון דלאו כלים נינהו למדנו שמוזהרין ישראל שלא למנוע לעשות צדקה וגמילות חסדים בממון בשביל שלא עשה הוא עמו בהוייתו שזו היא נקימה וגם מוזהרין שלא להזכיר להם ולומר אע"פ שלא עשית עמדי אעשה עמך שזו היא נטירה עכ"ל א"כ לפי"ז מוכח מגמרא שפיר דדוקא כשמונע לעשות עם חבירו גמילות חסדים דממון אז עובר על לא תקום ולא תטור אבל לא כשמונע מגמילות חסדים דגופא' ונ"ל בס"ד לפרש בזה את רש"י דברכות ח' ע"א ד"ה פדה בשלום שכ' וז"ל וכן גמילות חסדים נמי שלום היא שמתוך שגומל חסד בגופו לחבירו הוא מכיר שהוא אוהבו ובא לידי אחוה ושלום עכ"ל דלכאורה ק"ל דמדוע כתב רש"י דוקא כשגומל חסד בגופו הלא כשגומל חסד בממון והלוה לו איזה סך ג"כ יכול להכיר שהוא אוהבו, אבל בהנ"ל מיושב שפיר דבשלמא גמ"ח דממון כיון דאיכא גוונא דעובר על לא תקום ולא תטור א"כ שוב לא בכל פעם איכא הכירא על אהבה ואחוה אבל בגמ"ח דגופא דלית בי' משום לא תקום ולא תטור באמת בכל פעם כשגומל חסד עמו מורה על אהבה ואחוה וע"כ לא נקט רש"י אלא גמ"ח דגופא ודו"ק:
ומסיק (ה) שם דת"ח צריך שיהא עלוב ולא עולב כו'. עי' בדינא דחיי שכ' דמדאמר רבא כל המעביר על מדותיו כו' מוכח דגם בת"ח מיירי דבמלת כל נכלל גם ת"ח ולי נראה דגם מיומא פ"ז ע"ב מוכח דצ"ל אליבא דרבא כן דמדהקשה הגמ' שם ור' חנינא היכי עביד הכי והאמר רבא כל המעביר על מדותיו כו' ולכאורה מה הקשה הגמ' מהא דרבא על ר"ח דילמא לא אמר רבא בת"ח אע"כ דגם משם מוכח דבמלת כל נכלל גם ת"ח כמובן. ומ"ש רבינו ולעולם דנקיט ליה בליביה וכי מפייסין ליה מפייס כו' המרש"ל ז"ל בביאורו כאן וגם הדד"ח מציינין על זה את מ"ש רש"י ביומא שם ד"ה דנקיט בליביה וז"ל ואם בא אחר לנקום נקמתו בקיום המשפט ישתוק עכ"ל אבל לכאורה ק"ל דלפי פשטות לשון הגמ' דקאמר דנקיט ליה בליביה נראה שהוא נוטר את נקמתו בלבו וכן נראה ממ"ש רש"י את נקמתו משמע שיש לו נקימה בלבו וא"כ נשאר כאן קושיתינו שהוא קושיות הר"ח הנ"ל מחודש ג' הא עובר על לא תשנא את אחיך ובאמת הר"ח לא הקשה את קושיתו אלא כאן על מה דמשני הגמ' דנקיט ליה בליביה, אבל ראיתי בריטב"א ז"ל ביומא שם שכ' על דנקיט ליה בליביה וז"ל פי' הוא אינו עושה מעשה נקימה ונטירה אלא מניח עלבונו למקום עכ"ל וי"ל דלהריטב"א ג"כ היתה קשה על רש"י קושיות הר"ח וע"כ מפרש אלא מניח עלבונו למקום כוונתו דבזה אין לו שום שנאה על חבירו וא"כ י"ל דגם רבינו מפרש כהריטב"א, או י"ל דגם רש"י כיוון לתרץ את קושיות הר"ח דלכאורה יש לדקדק ברש"י דמדוע כתב בקיום המשפט ומה רצה בזה וי"ל דכוונתו דנהי דהתורה מזהיר שלא תשנא את אחיך בלבבך אבל כשאדם עובר נגד חבירו באיזה דבר שלא יהא רשאי לילך לב"ד עליו לא מחמת שנאת הלב אלא כדי שיעשה לו הב"ד ד"ת הראוי לו על זה בודאי לא הזהירה התורה ובודאי שרי למיעבד הכי כיון דבמה שעושין משפט הראוי לו בזה אינו מורה שום שנאה כיון דמלך במשפט יעמיד ארץ אלא ת"ח כיון שצריך להיות מן הנעלבין ואינן עולבין ע"כ לא ילך לב"ד וגם לא יעשה לו משפט בעצמו אלא נקיט בליביה וע"כ כתב רש"י ואם בא אחר לנקום נקמתו בקיום המשפט ישתוק כוונתו דכיון דהאחר לא עשה לו רע אלא בקיום המשפט המגיע לו ע"כ באמת לא מורה שתיקתו על שום שנאה כיון דקיום המשפט באמת שרי ליה למיעבד ול"ק קושיות הר"ח וממילא יכול שפיר לסבור גם רבינו כרש"י כמ"ש המרש"ל והדינא דחיי כמובן:
וכתב (ו) רבינו משה דהתם מיירי בת"ח שביזוהו בפרהסיא כו' עד סוף המצוה. הנה מ"ש רבינו בשם הרמב"ם כ"כ בפ' ז' מהל' ת"ת הל' י"ג והמקור לזה כתב הס"מ וז"ל לפי שממה שכתבתי בסמוך משמע שצריך למחול אע"ג דלא מפייסי ליה וביומא כ"ג אמרינן דכל היכא דלא פייסיה כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש לאו ת"ח הוא תירץ רבינו דהא בצנעה והא בפרהסיא משום כבוד התורה עכ"ל כוונתו דבסמוך בד"ה אע"פ שיש רשות כו' הביא הכ"מ את הגמ' דמגילה כ"ח ע"א דמר זוטרא חסידא כי הוי סליק לפורייה הוי שרי ומחל לכל דמצער ליה והוי קשה להרמב"ם על הא דמר זוטרא חסידא דהיכי היה יכול למחול כשלא מפייסי ליה [דזה עכצ"ל דאיירי בלא פיוס כיון דכשפייסו ליה מה רבותא שמחל הלא כל אדם צריך למחול כשמפייסין אותו ועוד אמאי המתין עד שעלה לפורי' הלא מיד כשמפייסי ליה הי' לו למחול כי זה דרכן של ת"ח אעכ"מ דמר זוטרא חסידא איירי כשלא מפייסו ליה ואפ"ה מחל] הא ביומא איתא דבלא פיוס אסור לת"ח למחול אלא אדרבא צריך להיות נוקם ונוטר כנחש ומחמת קושי' זו מחלק הרמב"ם דגמ' דיומא איירי כשביזוהו בפרהסיא ואז באמת אסור למחול עד שמפייסי ליה משום דיש בזיון התורה והא דמר זוטרא חסידא איירי כשביזוהו בצנעה ועתה תחזה בכ"מ ותבין את דבריו שפיר וגם בב"י יו"ד סס"י של"ד כתב ג"כ את הטעם זה אליבא דהרמב"ם ביותר ביאור עי"ש וגם הר"ן ז"ל בר"ה על הא דאמר רבא כל המעביר על מדותיו כו' דף י"ז ע"א הקשה ג"כ מהא דמר זוטרא חסידא על הא דיומא הנ"ל ותירץ וז"ל ההוא דמצערין ליה ולא מבזי ליה א"נ דמבזי ליה בצנעה דליכא בזיון תורה וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל סוף הל' ת"ת עכ"ל נר' בפי' דגם הר"ן לומד הפשט בהרמב"ם כמ"ש הכ"מ אלא הר"ן לדידיה מתרץ גם תירוץ אחר דהגמ' דיומא איירי כשמבזי ליה ואז איכא בזיון התורה וע"כ אסור לו למחול והא דמר זוטרא חסידא איירי כשמצערי ליה ולא מבזי ליה ועל זה שרי למחול אפילו כשלא מפייסי ליה ולפי תירוץ זה באמת אין חילוק בין בפרהסיא לבצנעה וגם הריטב"א ביומא כ"ג ד"ה דמפייסו ליה כתב וז"ל הא דאמרינן בפ' כל כתבי תיתי לי דלא שדינא רישא אבי סדיא עד דמחילנא לכל מאן דמצערין לי ה"ד אי דלא מפייסו ליה הרי הוא עושה שלא כדין כשאין נוקם ונוטר כנחש ולא משמע לישנא דהתם דמחיל ליה מגופיה ונקיט ליה בליביה ואי דמפייסי ליה ומפייס הא לא משמע הכי ועוד דא"כ מאי רבותיה וי"ל דלעולם דלא מפייסי ליה והא דהכא במילי דשמיא וההיא דהתם בצערא דמצערי שלא על מילי דשמיא עכ"ל והנר מצוה ז"ל סי' י"א אות קכ"ז עמד על מ"ש הריטב"א מפ' כל כתבי דליתא שם מזה ושכבר תמה כן גם בספר פתח עינים ביומא שם ובאמת אם יש כאן תימא אז גם על המרש"א ח"א ביומא שם ג"כ קשה דז"ל ד"ה ומפייס והא דאמרינן בפ' כל כתבי לא מזגינא רישא אבי סדיא עד דמחילנא לכל מאן דמצערי לי היינו נמי כשמפייסו ליה וקאמר גם שלא נתפייסתי מיד מכ"מ באותו יום קודם שכיבה נתפייסתי עכ"ל [וגם לפי תירוצו של המרש"א נראה דאין חילוק בין בפרהסיא לבצנעה] ואפ"ל דכך היתה גירסתם בפ' כל כתבי אבל ראיתי בריטב"א ר"ה על דף י"ז ד"ה אמר רבא כל המעביר על מדותיו שכ' וז"ל והא דאמרינן בפ"ב דיומא כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח אוקמינא בדלא מפייסו ליה כו' ומיהו הא דאמרינן במס' מגילה עליה דרב פפא דכל רמשא אמר שרי ליה ומחיל ליה למאן דמצערן ה"ד אי במילי דידיה מאי רבותא הא כתיב לא תקום ולא תטור ואי במילי דשמיא כיון דלא מיפייסו ליה אמאי אינו נוקם ונוטר כנחש וי"ל דלעולם במילי דידיה ודקאמרת מאי רבותיה הא ודאי רבותא רבה איכא דנהי דאמרה תורה לא תקום ולא תטור לגמול לו כרעתו מ"מ לא אמרה למחיל לו מחילות שמים וזה מוחל לו לגמרי עכ"ל אלמא דהריטב"א בעצמו לא הביא בר"ה מהא דכל כתבי כלום וא"כ אפשר דט"ס יש בריטב"א ובמהרש"א דיומא, עכ"פ זה נר' בפי' דלהריטב"א ג"כ היתה קשה קושיות הרמב"ם הנ"ל ומחלק בין מילי דשמיא למילי דידי' כמו שתירץ ביומא דזה נ"ל דעכצ"ל דעיקר כתירוצו דיומא כיון דעל תירוצו דר"ה קשה דביומא כתב בעצמו על הא דנקיט בליביה וז"ל פי' הוא אינו עושה מעשה נקימה ונטירה אלא מניח עלבונו לנקום עכ"ל ואי נאמר כמ"ש בר"ה דבמילי דידיה [דהיינו בממון דעכצ"ל דפירושא דבמילי דידיה דקאמר היינו ממון דאל"ה היכי כתב אח"כ דנהי דאמרה תורה לא תקום ולא תטור כו' הלא לא תקום ולא תטור לא כתיב אלא בממון כמ"ש הגמ' ביומא שם אעכ"מ דמילי דידיה דקאמר היינו ממון] אף דכתיב לא תקום ולא תטור מ"מ לא אמרה תורה למחול לו מחילות שמים כו' א"כ אמאי צריך הגמרא ביומא לתרץ ההיא בממון הוא דכתיב אמאי לא מתרץ הגמ' תיכף לעולם דנקיט ליה בליבי' וכפירושו של הריטב"א דר"ה אעכ"מ מגמר' דיומא דבמילי דידי' כיון דכתיב לא תקום ולא תטור באמת צריך למחול לגמרי ואפילו לנקוט בליביה אסור וע"כ הוצרך הגמ' לתרץ ההיא בממון היא דכתיב דו"ק בזה כי קצרתי למבין ולמי שבקי בסוגיתינו אעכצ"ל דעיקר כתירוצו דיומא שמחלק בין מילי דידיה למילי דשמיא דבמילי דשמיא צריך להיות נוקט ונוטר וכך מיירי הגמ' דיומא והא דמגילה דמר זוטרא חסידא איירי במילי דידיה וגם לפי תירוץ זה של הריטב"א אין חילוק בין בפרהסיא לבצנעה וגם המאירי ז"ל במגילה שם כתב כתירוצו של הריטב"א דיומא ע"ש, וא"כ יש לפנינו על הקושיא מגמ' דיומא על הא דמר זוטרא חסידא ד' תירוצים תירוצו של הרמב"ם ותירוצו של הריטב"א ותירוצו הראשון של הר"ן ותירוצו של המרש"א וא"כ ק"ל מנ"ל להרמב"ם הכרח לומר לדינא דוקא כתירוצו לחלק בין בפרהסיא לבצנעה דילמא לדינא עיקר שאין חילוק כחד מהתירוצים הנ"ל:
ונ"ל בס"ד די"ל דעל תירוץ ראשון של הר"ן היתה קשה להרמב"ם דבמגילה שם איתא שאלו תלמידיו את ר' נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים אמר להם כו' ולא עלתה על מטתי קללת חבירי כי הא דמר זוטרא חסידא כי הוה סליק לפורייה אמר שרי ליה מרי כו' ואי נאמר כתירוצו הראשון של הר"ן קשה היאך אמר הגמ' על הא דר' נחוניא את הא דמר זוטרא הלא מר זוטרא איירי דמצערן ליה ולא מבזין ליה ור' נחוניא איירי כשמבזין ליה דלשון קללת משמע שמקללין אותו ואין לך בזיון גדול מזה עי' במאירי שם ותראה שכן היא אעכ"מ דגם מר זוטרא חסידא איירי שמבזין ליה ודלא כתירוצו של הר"ן ואפשר דמש"ה כתב הר"ן אי נמי וגם כתירוצם של הריטב"א דיומא והמאירי דמגילה ג"כ לא הי' רוצה הרמב"ם לומר משום דסובר דמלשון כל מאן דמצערן כו' שאמר מר זוטרא נראה דאיירי אפילו במילי דשמיא דמילת כל מורה כן ותירוצו של המרש"א הנ"ל לא הי' נראה להרמב"ם כיון שהוא דוחק כמ"ש הנר מצוה סי' הנ"ל עי"ש וע"כ תפס הרמב"ם לדינא רק כתירוצו כיון דעולה יפה טפי מכל השאר תירוצים הנ"ל וגם מדהביא הר"ן את תירוצו של הרמב"ם באחרונה נראה שהסכים ג"כ לדינא כן, ומה שיש להקשות בגמ' דיומא לפי חילוקו של הרמב"ם עי' במרש"ל בביאורו כאן ובלח"מ הל' ת"ת שם שכבר הקשו ומתרצו הכל יפה:
וא"כ לפי הנ"ל בשם הכ"מ דחילוקו של הרמב"ם לא מוכח אלא מחמת הקושיא שקשה על הא דמר זוטרא חסידא מגמרא דיומא ק"ל על רבינו שכ' בתר דהביא את חילוקו של הרמב"ם וז"ל ושאר כל אדם שמתקוטטים עם חביריהם אע"פ שאין לאו בזה אם ינקום מחבירו מדת חסידות היא להעביר על מדותיו כדאמרינן כו' וכן דוד הי' משתבח במדותיו הטובות ואמר אם גמלתי שולמי רע וגו' וההוא חסידא [אפשר שכך הי' הגירסא לרבינו בגמ' דמגילה ההוא חסידא או אפשר דקראו כן כיון דמצד חסידות עשה כן עי' בביאורי המרש"ל כאן] דכל אימת דסליק לפורייה הוי אמר שרי כו' וכיון דרבינו הביא על הא דאמר מדת חסידות היא כו' ראי' מדוד ומההוא חסידא עכצ"ל דסובר דהגמרא דמגילה מיירי מצד חסידות וא"כ ממילא ל"ק קושיות הרמב"ם הנ"ל על הא דמר זוטרא מהגמ' דיומא כיון די"ל דהא דמר זוטרא איירי מצד חסידות והא דיומא איירי מצד הדין וא"כ ממילא לא מוכח דינו של הרמב"ם לחלק בין בצנעה לבפרהסיא וא"כ היכי הביא רבינו את חילוקו של הרמב"ם וזה אצלי לכאורה קושיא גדולה, אבל עי' היטב בהמרש"ל בביאורו כאן מ"ש על הא דכ' רבינו ושאר כל אדם כו' ותבין דלפי דבריו גם קושיא זו לא קשה מידי וגם לפי הגירסא שהביא הדינא דחיי ברבינו ג"כ ל"ק מידי ע"ש וגם עי' בב"ח ז"ל יו"ד סי' של"ד ותראה דלהב"ח לא היתה הגירסא ברבינו כמ"ש הדד"ח וצ"ל דהב"ח סובר הפשט ברבינו כמ"ש המרש"ל הנ"ל, ועי' בכ"מ סוף הל' ת"ת שהביא בשם הריב"ש ז"ל שכ' בשם הראב"ד ז"ל שאע"פ שאמרו בפ"ק דקידושין הרב שמחל על כבודו כבודו מחול היינו מידי דלית ביה בזיון אבל על בזיונו אינו יכול למחול אדרבא אסור למחול דהתורה מתבזית בכך נראה בפי' דהראב"ד סובר כתירוצו הראשון של הר"ן הנ"ל וחולק עם הרמב"ם וגם מהריב"ש סי' ר"כ נראה בפי' דסובר שהראב"ד חולק עם הרמב"ם וכ"כ הדד"ח דהריב"ש והראב"ד לא סברו כהרמב"ם אבל לדינא נ"ל דעיקר כרבינו והרמב"ם דמחלקו בין בפרהסיא לבצנעה כיון דהטור יו"ד סס"י של"ד פסק ג"כ כן וגם המחבר שם סי' רמ"ג פסק כן ועי' במעשה רוקח סוף הל' ת"ת שכ' דאפשר דבפרהסיא דהכא הוי בעשרה דוקא דומיא דיהרג ולא יעבור ופליאה לי על הנר מצוה סי' הנ"ל שהביא בשם המעשה רוקח לחלוטין כן הלא ל"כ את זה אלא בדרך אפשר, ועי' בש"ע סי' הנ"ל שכ' עון גדול לבזות ת"ח כו' וכל המבזה אין לו חלק לעוה"ב כו' ונ"ל שזה קאי אפילו בצנעה מדל"כ תיבת ברבים כמו שאיתא במתניתין דאבות גבי בזיון של כל אדם כל המלבין פני חבירו ברבים כו' כמובן: