Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נאמר (א) בשור הנסקל כו', מפשטות לשון רבינו ז"ל נראה דהברייתא דפסחים דף כ"ב ע"ב שהביא לפת מולא יאכל את בשרו שאסור באכילה ובהנאה ועל זה באמת ק"ל הלא בהברייתא שם איתא דילפת איסור הנאה מבעל השור נקי ומחמת זה הקשה הגמ' על חזקי' ור' אבהו כמ"ש רש"י שם וע"כ נ"ל בס"ד דרבינו סובר הפשט בגמ' במה דמשני לעולם לא יאכל איסור אכילה ואיסור הנאה משמע ובעל השור נקי להנאת עורו הוא דאתא דהגמ' הכי משני לעולם גם חזקי' ור' אבהו סברו כהדרשה דברייתא דלא יאכל את בשרו בא ללמד שאם שחטו לאחר שנגמר דינו שאסור אלא בזה פליגי על התנא דברייתא דהם ילפי איסור הנאה ג"כ מלא יאכל את בשרו כיון דסברו דלא יאכל איסור אכילה ואיסור הנאה משמע ובעל השור נקי צריכי לחצי כופר כר"א או לדמי ולדות כר"ע דב"ק דף מ"א ע"ב והתנא דברייתא כיון דלא סובר כוותייהו בזה דלא יאכל איסור אכילה ואיסור הנאה משמע ע"כ יליף איסור הנאה מבעל השור נקי דליכא למימר הפשט במה דמשני הגמ' לעולם לא יאכל איסור אכילה ואיסור הנאה משמע כו' דכוונת הגמ' דהתנא דברייתא גופא סובר כן כיון דתנא דברייתא קאמר בפי' דיליף איסור הנאה מבעל השור נקי אעכצ"ל הפשט בגמ' כמו שכתבנו וממילא עולים דברי רבינו ז"ל יפה כיון דרבינו סובר כחזקי' ור' אבהו דלא יאכל גם איסור הנאה משמע ע"כ לא הביא מהדרשה דברייתא אלא מה שדרשה מלא יאכל את בשרו שאם שחטו לאחר שנגמר את דינו שאסור והשמיט מה שילפת מבעל השור נקי שאסור בהנאה כיון דסובר כחזקי' ור' אבהו א"כ מלא יאכל גופא ידעינן א"ז כמ"ש הגמ' שם ולזה כיוון רבינו במ"ש שאסור באכילה ובהנאה כמו שדורש שם כוונתו כמו שדורש שם הגמ' אליבא דחזקי' ור' אבהו ודו"ק:
ומה מאד יש להבין בס"ד בהנ"ל את רש"י פ' משפטים פכ"א פכ"ח שהביא את כל הדרשה דברייתא הנ"ל דמולא יאכל את בשרו ילפינן שאם שחטו לאחר שנגמר דינו שאסור באכילה ומבעל השור נקי ילפינן שאסור בהנאה ולכאורה קשה הלא לפי מסקנת הגמ' פסחים וקידושין נ"ו ע"ב ילפינן גם איסור הנאה מולא יאכל את בשרו ומבעל השור נקי ילפינן חצי כופר או דמי ולדות וגם הברטנורה ז"ל עה"ת שם כבר הרגיש בזה ותירץ וז"ל ורש"י נקט בכאן הדרשה הפשוטה הכוללת לאסור כל הנאות כולם כדאמרינן יצא פלוני נקי מנכסיו עכ"ל אבל לא זכיתי להבין דלפי דבריו מה הקשה הגמ' פסחים על חזקי ור' אבהו וגם מה הקשה הגמ' קידושין והשתא דנפקא לן איסור אכילה ואיסור הנאה תרווייהו מלא יאכל האי בעל השור נקי למאי אתא כו' מדוע לא נאמר דאתא לאסור כל הנאות אעכצ"ל דמלא יאכל גרידא ג"כ ידעינן לאסור כל הנאות וא"כ הדרא הקושיא על רש"י' אבל לפי פשטינו הנ"ל י"ל דרש"י נקט את הדרשה דתנא דברייתא אע"ג דלא פסקינן כן כדרכו בקודש למינקט בפירושו עה"ת כידוע אבל אי הוה הפשט בגמ' דעל הברייתא גופא משני כן אז הי' קשה על רש"י דמדוע לא נקט כמסקנת הגמ' בהברייתא אע"כ מוכח דגם רש"י סובר הפשט בגמ' כהנ"ל אליבא דרבינו כמובן. ועי' במזרחי שם שכ' על מ"ש רש"י בהנאה מנין ת"ל בעל השור נקי וז"ל כדתניא בפ' דו"ה דלית ליה הא דר' אבהו דאמר כ"מ שנאמר לא יאכל אף איסור הנאה במשמע אבל לר' אבהו צ"ל דבעל השור נקי מיבעי ליה לחצי כופר כו' עכ"ל והט"ז ז"ל עה"ת שם כתב ע"ז וז"ל ותימא עליו דאדרבא מבואר שם דתנא דברייתא אית ליה הא דר' אבהו ובעל השור נקי אתא להנאת עורו דמלא יאכל ה"א דוקא בשרו כמ"ש התוס' שם להדיא עכ"ל וגם הנר מצוה ז"ל סי' י' אות ע"ט הביא בשם גדולי אחרונים ז"ל ומהם הכנה"ג בנימוקיו על לשונות רש"י והרא"מ פ' משפטי' שהרבה להשיב על המזרחי ז"ל דמפשטות סוגיית הגמ' פסחים קידושין וב"ק מוכח דתנא דברייתא אית ליה דר' אבהו ולא אתא בעל השור נקי אלא להנאת עורו עי"ש אבל לפי פשטינו הנ"ל בסוגי' דפסחים באמת ל"ק על המזרחי מידי כיון די"ל דגם המזרחי הי' מפרש את רש"י כמו שפירשנו ודו"ק:
ודבר פלא ראיתי בהיראים ז"ל סי' קמ"ב שכ' וז"ל תנן בקידושין בפ' האיש מקדש המקדש בשור הנסקל אינה מקודשת ואמרינן בגמ' מנ"ל דתניא ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שהיא נבלה ונבלה אסור באכילה א"כ למה נאמר ולא יאכל את בשרו מגיד לך הכתוב שאם שחטו לאחר שנגמר דינו שאסור באכילה בהנאה מנין ת"ל ובעל השור נקי מאי משמע בן זומא אמר כאדם שאמר לחבירו יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהן הניה של כלום עכ"ל וק"ל והיאך תפס כהדרשה דתנא דברייתא דיליף הנאה מבעל השור נקי ודלא כמסקנת הגמ' דפסחים וקידושין דלחזקי' ור' אבהו גם איסור הנאה מלא יאכל את בשרו ילפינן וצ"ע, ועי' בסה"מ מל"ת קפ"ח וגם ברמזיו דריש הרמב"ם דמדע רמז מל"ת קפ"ח ובחינוך ואה"מ מצ' נ"ב ובעי"מ מצ' נ"ג ובזוה"ר מל"ת ע"ד אות כ"ט ותראה שלא דברו במל"ת זו רק מאיסור אכילה ולא כתבו גם מאיסור הנאה כמ"ש רבינו וגם המצות השם מצ' נ"ב כתב וז"ל שלא לאכול וליהנות משור הנסקל כו' וזה באמת טעמא בעי וצ"ע, אבל בחיבורו הל' מ"א פ"ד הלכ"ב כתב הרמב"ם גם מאיסור הנאה כמ"ש רבינו וגם כתב וז"ל שכיון שנגמר דינו לסקילה נאסר ונעשה כבהמה טמאה וגם רבינו בקיצור הסמ"ג שלו כתב א"ז אלא תחת בהמה טמאה כתב כמו נבלה וכבר עמד הנתיבות עולם על זה וכתב דיש נפ"מ דלפי מה שפסק הרמב"ם שם הלכה י"ז דבשר נבילה עם בשר בהמה טמאה אין מצטרפין א"כ להרמב"ם דמשוה ליה טמאה מצטרף עם טמאה ואינו מצטרף עם נבילה ולרבינו הדין להיפוך וכיון שכן באמת ק"ל על רבינו דמדוע לא סובר כהרמב"ם ותו מדוע לא כתב גם בחיבורו כאן מזה וצ"ע, ודע דאע"ג דלא כתבו רבינו והרמב"ם את המל"ת זו רק בשור הנסקל לישנא דקרא נקטו אבל באמת גם בחיה ועוף הדין כן כדאיתא במכילתא פ' משפטים פרשה י' ובגמ' ב"ק נ"ד ע"ב וכ"כ רש"י פ' משפטים וכ"כ החינוך ועי' בנ"מ סי' הנ"ל מ"ש ע"ז, ועל מה שהקשה המעיי"ח דף כ"ג ע"ב אות כ"ח על הרמב"ם במל"ת זו עי' מהר"ם שיק מצ' נ"ב: