הזהירה (א) תורה בפ' צו וכל דם לא תאכלו כו', חמשה לאוין נאמרו בדם כמ"ש רבא כריתות דף ד' ע"ב חד לדם חולין וחד לדם קדשים וחד לדם כיסוי וחד לדם אברים וחד לדם התמצית ואפ"ה לא מנאו ז"ל אלא חד אזהרה כמו שמנה רבינו הסה"מ מל"ת קפ"ד היראים סי' קמ"ו הסמ"ק סי' ר"ה החינוך האה"מ מצ' קמ"ח העי"מ מצ' ק"נ המצה"ש ומהר"ש מצ' קמ"ט אבל הזוהר הרקיע מנה ברמזיו רמז מל"ת קכ"א קכ"ב שתי אזהרות בדם חד על דם הנפש שהוא בכרת וחד על דם האברים שהוא בלאו ובחיבורו מל"ת קכ"א אות מ"ח תמה על הרמב"ם והרמב"ן דמדוע לא מנאו ג"כ כן וגם המעיי"ח דף נ"ו ע"א אות כ"ט הניח את זה בצ"ע ועי' בנר מצוה סי' ח' אות ט' ובמהר"ם שי"ק סי' הנ"ל מה שכתבו בזה, ועל הקושיא שהניח בצ"ע על הרמב"ם הפ"ד דרך מצותיך ח"ג דף ס"ז ע"ד דמדוע לא מנה במנין הלוקין הל' סנהדרין פי"ט דם התמצית ודם האברים שאין בהם כרת אלא מלקות עי' בנר מצוה בהשמטות סוף סי' י' אות ה' שכ' בשם המרכבת תירוץ נאה על זה, ועל מ"ש רש"י פ' צו פ"ז פכ"ו לעוף ולבהמה פרט לדם דגים וחגבים והקשו עליו המזרחי והג"א והט"ז עה"ת שם עי' בברטנונה עה"ת שם שמתרצו יפה וגם דיבר שם אריכות משיטת רבינו במל"ת זו וגם המגלת ספר מל"ת קל"ז מברר היטב את כל הפרטי דינים שכ' רבינו ועי' רמב"ם הל' מ"א פ"ו ולהלכה טוש"ע יו"ד הל' דם והל' מליחה: