Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ולא (א) תבשל גדי בחלב אמו כו', בחולין דף קט"ו איתא הרבה לימודים על איסור בשר בחלב אלא רבינו ז"ל תפס לעיקר כהתנא דבי ר' ישמעאל וכן תפסו כל המוני מצות ז"ל שאכתוב לקמן בס"ד וכן איתא בטוש"ע יו"ד סי' פ"ז, ומ"ש רבינו ומי שבישל חצי זית בשר וחצי זית חלב לוקה לדברי לוי כו' גם זה שם דף ק"ח ע"ב וכיון דרב חולק על לוי וסובר דלוקה על אכילתו ואינו לוקה על בישולו ע"כ כתב רבינו לדברי לוי וא"כ נראה מרבינו דפסק כלוי וכ"פ הרמב"ם הל' מ"א פ"ט הל"א והטעם כתב הרהמ"ג משום הכלל דרב ולוי הלכה כלוי ועי' בלח"מ שם, ומדכתב רבינו ומי שבישל כו' לוקה כו' וגם האוכל כו' לוקה ולא כתב דלוקה גם על הנאה מוכח בפי' דסובר דאינו לוקה על הנאת בב"ח כמו שסובר הרמב"ם שם ולא כהרמב"ן בשגותיו על הסה"מ שורש ב' דסובר דלוקין על הנאת בב"ח ולקמן אדבר עוד מזה בס"ד, והב' לאוין שמנה רבינו כאן הם לא תבשל בב"ח ולא תאכל בב"ח, אבל את הלאו דהנאה לא מנה מהטעם שכ' ברמזיו וז"ל לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים ותניא דבי ר' ישמעאל אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול ובכ"מ איסור הנאה ואיסור אכילה לאו אחד הם ולא נמנו בחשבון כי אם שני לאוין אלו עכ"ל אבל לא זכיתי להבין את דבריו דנהי דבכ"מ איסור הנאה ואיסור אכילה לאו אחד הם היינו היכא דלא כתיב לאו מיוחד על הנאה אלא דילפינן איסור הנאה מדרשה דר' אבהו כ"מ שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע כמ"ש רבינו לעיל מל"ת קל"ט אבל היכא דכתיב לאו מיוחד על הנאה כגון הכא גבי בב"ח דכתיב חד לא תבשל על איסור הנאה מדוע לא ימנה גם איסור הנאה למל"ת בפ"ע וגם על השאר מוני מצות קשה קושיא זו כיון שג"כ מנאו כרבינו הסה"מ מל"ת קפ"ו קפ"ז היראים סי' קמ"ח קמ"ט הסמ"ק סי' קע"ו רי"ג החינוך האה"מ מצ' צ"ב קי"ג העיר מקלט מצ' צג קע"ו המצה"ש ומהר"ש מצ' צ"ב קי"ד הדבר המלך שער ב' פרק ס"ג ס"ד. הן אמת שבסה"מ שם ראיתי שרצה לתרץ את זה שכ' וז"ל ולמקשה שיקשה ויאמר לאיזה דבר מנית איסור אכילתו ובשולו שתי מצות ולא תמנה איסור הנאתו מצוה בפ"ע ידע המקשה כי איסור הנאה אין ראוי למנותו מצוה בפ"ע מפני שהיא והאכילה ענין אחד כי האכילה מין ממיני הנאה ואמרו בדבר שהוא לא יאכל אמנם הוא דמיון מדמיוני הנאה והכוונה שהוא לא יהנה בו לא באכילה ולא בזולתו והוא אמרו כל מקום שנאמר לא תאכלו לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה שבאר בה הכתוב התועלת בה והוא אמרו לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ולפי"ז השרש אין ראוי למנות איסור אכילה והנאה שתי מצות ואילו מנינו שתי מצות בבב"ח הי' ראוי כמו כן בחמץ ובערלה ובכלאי הכרם שיהי' בכל אחד מאלו שתי מצות אם איסור הנאה מצוה בפ"ע ומצד שנפל מאלו ולא מנה זולת הלאו שבא באכילתו לבד ובכלל זה איסור הנאה שהנחנו כמו כן יפול בבשר בחלב כו' עכ"ל וכ"כ החינוך שם ולזה מרמז המצות השם בהגהותיו שם וגם רבינו ברמזיו הנ"ל נ"ל שלזה כיוון אלא שקיצר קצת, אבל באמת עדיין לא ניחא לי כיון דסוף סוף עדיין קשה קושיתינו הנ"ל דלא דמי איסור הנאת בב"ח לשאר הנאות מהטעם שכתבנו וגם בזוהר הרקיע ז"ל מל"ת קצ"ז אות ע"ד ראיתי שכ' על הטעם של הסה"מ וז"ל ואני מסתפק בענין זה מפני מה שאמרו בפ' כל שעה להכי לא כתב רחמנא אכילה בגופו למימרא שלוקין עליו שלא כדרך הנאתו ולפי"ז הי' ראוי למנות איסור אכילה שלא כדרך הנאתו כגון שאכלו חם עד ששורף גרונו כי כן פי' רז"ל לאו אחר כמו כלאי הכרם שלא נכתב בהן אכילה אלא פן תקדש פן תוקד אש ואחז"ל שמפני זה אם אכלן שלא כדרך הנאתן לוקה ואיסור הנאה הי' באכילה או במכירה והנאה אחרת לאו אחר שאלו בא האיסור בלשון אכילה היה הדין עמו אבל מכיון שהוציאו בלשון בישול הי' אפשר לחלק ביניהם אכילה שלא כדרך הנאה לאו מיוחד והנאה לאו שני אחר שהכתוב חלקן מה שלא עשה בכל הדברים שיש בהם איסור אכילה והנאה והוא שהוציאן באזהרה אחת עכ"ל נראה מדבריו דאלו לא הי' בבב"ח איסור שלא כדרך הנאה לא הי' לו שום ספק בזה והי' מודה לטעמו של הסה"מ וא"כ גם עליו קשה דהיאך לא הרגיש דאפי' כשלא הי' בב"ח איסור שלא כדרך הנאה ג"כ קשה עדיין קושייתינו הנ"ל, ועוד ק"ל על הזוהר הרקיע דברמזיו כתב וז"ל מל"ת קצ"ז בב"ח באכילה מל"ת קצ"ח איסורו בבישול מל"ת קצ"ט איסורו בהנאה עכ"ל אלמא דברמזיו מנה גם איסור הנאה למל"ת בפ"ע הלא בחיבורו מסופק בזה אלא ע"ז י"ל דמה דמספקא ליה בחיבורו הי' פשיטא ליה ברמזיו אבל זה ק"ל כיון דמחיבורו נראה דכל ספיקתו לא היה אלא למנות איסור אכילת בב"ח שלא כדרך הנאה בפ"ע ואיסור הנאה בפ"ע אבל למנות סתם איסור אכילה בפ"ע ואיסור הנאה בפ"ע על זה לא הי' לו שום ספק וא"כ אמאי לא כתב ברמזיו בלשון זה בשר בחלב באכילה שלא כדרך הנאה:
אבל אח"כ נזכרתי שהמל"מ ז"ל הל' יסוה"ת פ"ה הל"ח ג"כ עמד על הסה"מ הנ"ל וז"ל וראיתי ברבינו ז"ל בסה"מ שהאריך הרבה לתת טעם למה לא מנה מניעת הנאה למצוה בפני עצמה וכתב מפני שהיא ואכילה ענין אחד כי האכילה מין ממיני ההנאה כו' הנה טעם זה יספיק להיותו סיבה שלא נמנה מניעת ההנאה למצוה בפ"ע אך לא יועיל טעם זה לומר דלא ילקה הנהנה מבשר בחלב והדבר צריך אצלי תלמוד עוד ראיתי לרבינו ז"ל שכ' שם וז"ל ואלו מנינו ב' מצות בבב"ח הי' ראוי כמו כן בחמץ ובערלה ובכלאי הכרם שיהי' בכל אחד מאלו ב' מצות אם איסור הנאה מצוה בפ"ע כו' ולא ידעתי מה ענין זה לזה דבכל האיסורין לא באה אזהרה מיוחדת באיסור ההנאה אבל בבב"ח באה אזהרה מיוחדת באיסור ההנאה וא"כ ראוי הוא שימנה מניעת ההנאה בבב"ח למצוה בפ"ע ואף דמה שלא כלל הכתוב איסור ההנאה בבב"ח בכלל אכילה הוא לסיבה אחרת והוא לפי שהכתוב רצה לאסור האכילה אף שהיא שלא כדרך אכילתה וכמ"ש רבינו שם מ"מ אין הנידונים דומין ולא ראי זה כראי זה וכמבואר וראיתי להסמ"ג במל"ת רנ"ט שצדד לומר שראוי שנמנה לא תבשל גדי לאסור הנאה ולא נכלול אותו בכלל אכילה כו' עכ"ל המל"מ ולכאורה צריך להבין את דבריו דמתחלה כתב טעם זה יספיק כו' נראה שהסכים לטעמו של הסה"מ הלא בסוף דבריו הקשה עליו וצ"ל דבתחילה כתב על הסה"מ לשיטתו דסובר שיספיק טעמו דעדיין לא יספיק דמדוע לא ילקה על הנאה ובסוף דבריו הקשה על עיקר טעמו דלא יספיק כלל מחמת קושייתינו הנ"ל ובלח"מ הל' מ"א פ"ט הל"ב ראיתי שכ' לתרץ דמדוע לא לוקין על הנאה ומדוע לא נמנה למל"ת בפ"ע ובאמת תירוצו תירוץ נאה אבל לא על קושייתינו הנ"ל עי"ש ותבין:
וע"כ נ"ל בס"ד בכוונת הסה"מ בהקדים לפרש מ"ש עוד בסה"מ שם לתרץ דמ"ש בב"ח מכל איסורין שבתורה שבכולן כתיב לשון אכילה וכלל בו גם ההנאה ואלו גבי בב"ח חלקן הכתוב וכתב אזהרה אחת לאכילה ואחת להנאה ותירץ שלא הי' אפשר לכתוב בבב"ח לשון אכילה לפי שכל איסור שכתב בו לשון אכילה אינו עד שיהנה ממנה באכילתו אבל אם פתח פיו ובלעו או אם אכלו חם עד שנשרף גרונו וכאב בעת אכילתו פטור חוץ מבב"ח דחייב אפי' שלא כדרך אכילה כמו שאיתא בפסחים דף כ"ה לפיכך לא כתב בו לשון אכילה כן כתב המזרחי ז"ל פ' תשא פל"ד פכ"ח בכוונת הסה"מ עי"ש אבל הט"ז ז"ל עה"ת שם הקשה על זה וז"ל ואיני יודע דלמה לא תירצו כמ"ש ביו"ד סי' פ"ז שהוציא אכילה בלשון בישול לפי שאין חיוב באכילה אא"כ הוא דרך בישול עכ"ל אבל לי"כ בס"ד שכך הי' כוונת הסה"מ בקושייתו דלמה לא כתיב שני פעמים לא תבשל ובעד הלא תבשל הג' ליכתוב לא תאכל ואז ממילא ידעינן גם איסור הנאה כיון דנכלל בלשון אכילה ומחד לא תבשל הי' ילפינן איסור בישול ומאידך לא תבשל דלא אסרה תורה אלא דרך בישול ועל זה משני הסה"מ כפי הבנת המזרחי שפיר דמשו"ה לא כתיב בלשון אכילה כדי שיהא אסור אפי' שלא כדרך אכילה ולא קשה קושיית הט"ז כיון דלפי הבנתינו בקושיית הסה"מ לא הי' יכול לתרץ כמו שתירץ הש"ע אלא על הקושיא שהקשה הש"ע דלא לכתוב אלא חד לא תבשל מתרץ הש"ע שפיר כמובן, וכיון דתירוצו של הסה"מ עולה יפה א"כ י"ל דהסה"מ סובר דהיכא אמרינן דבלאו דלא כתיב אכילה לא נכלל הנאה זה דוקא בלאו דליכא טעם דלמה לא כתיב בלשון אכילה אבל בבב"ח כיון דאיכא טעם דלמה לא כתיב בלשון אכילה לומר דאסור אפי' שלא כדרך אכילה באמת נכלל איסור הנאה גם בלא תבשל דגמרינן מיניה איסור אכילה ואל תשיבינו הלא זה גופא דנכלל הנאה אפי' היכא דכתיב אכילה צריכא דרשה דר' אבהו כדרך שפרט לך בנבילה ואי לאו דרשה דר' אבהו לא הוה ידעינן א"ז וא"כ היכי יכל"ל בלא שום דרשה דגם בלא תבשל דאתיא על איסור אכילה נכלל איסור הנאה דע"ז י"ל דיכלינן ללמוד את זה מק"ו דשאר לאוין דמה לאוין דכל התורה שאינם אסורים באכילה שלא כדרך אכילה ואפ"ה נכלל בהם איסור הנאה בב"ח דאסור אפי' שלא כדרך אכילה לא כ"ש דנכלל באיסור אכילה איסור הנאה וע"כ שפיר י"ל דבלא תבשל דילפינן מיניה איסור אכילה נכלל גם איסור הנאה, וזה ל"ק דא"כ למה לי הלא תבשל הג' על איסור הנאה כיון דבלא"ה נכלל בהלא תבשל דילפינן מיניה איסור אכילה דע"ז י"ל דמה דקאמר התנא דבי ר' ישמעאל ואחד לאיסור הנאה אין כוונתו דאסור בהנאה כיון דע"ז באמת ל"צ אלא כוונתו דאסור אפי' שלא כדרך הנאה דאת זה לא הוה ידעינן מהלא תבשל דאיסור אכילה כיון דלא נכלל איסור הנאה באיסור אכילה אלא מחמת הק"ו הנ"ל א"כ הוה יכל"ל דיו לבא מן הדין להיות כנדון דכמו דבכל התורה אינו אסור בהנאה אלא כדרך הנאה בבב"ח ג"כ הדין כן וע"כ כתיב הלא תבשל הג' לאשמעינן דאסור בהנאה אפי' שלא כדרך הנאה, וזה ל"ק דהשתא דכתיב הלא תבשל הג' על הנאה א"כ תו למה לי למימר דנכלל איסור הנאה מכח ק"ו בהלא תבשל דאיסור אכילה הלא מהלא תבשל הג' ידעינן איסור הנאה בין כדרך בין שלא כדרך הנאה דע"ז י"ל דאי לא הוה ידעינן איסור הנאה כדרך הנאה מהלא תבשל דאיסור אכילה אז לא הוה ידעינן מהלא תבשל הג' שלא כדרך הנאה כיון דהוה יכל"ל דמשו"ה כתיב איסור הנאה בלשון בישול ולא בלשון הנאה כדי לאשמעינן דגם בהנאה לא אסור אלא דרך בישול ולא לאסור אפי' שלא כדרך הנאה אבל השתא דידעינן איסור הנאה כדרך הנאה מחמת הק"ו מהלא תבשל דאיסור אכילה א"כ ממילא ידעינן משם דגם הנאה אינו אסור אלא דרך בישול וע"כ שפיר יכלינן למילף מלא תבשל ג' דגם שלא כדרך הנאה אסור בהנאה כמובן, וכיון דנכלל גם בבב"ח איסור הנאה באיסור אכילה כמו בכל הלאוין ע"כ שפיר כתב הסה"מ דגם בבב"ח לא מנה ההנאה למל"ת בפ"ע כמו בכל התורה מהטעם דנכלל באיסור באכילה ול"ק קושייתינו הנ"ל וגם הקושיא דמדוע אין לוקין על הנאה שהקשה המל"מ הנ"ל מיושב שפיר דכיון דלא ידעינן דנכלל איסור הנאה בהלא תבשל דאיסור אכילה אלא מק"ו כהנ"ל ואין מזהירין מה"ד וגם על הזוהר הרקיע הנ"ל ל"ק מידי ודו"ק:
ובאופן ב' נ"ל בס"ד לתרץ את כל הקושיות הנ"ל דהמזרחי פ' משפטים פרשה כ"ג פל"א הקשה דלמה לי לא תבשל על איסור אכילה תיפוק ליה מלא תאכל כל תועבה כמ"ש רש"י עה"ת פ' ראה פי"ד פ"ג וזה באמת הילפותא של רב אשי חולין דף קי"ד ע"ב ותירץ דלמלקות בעי דמשום לא תאכל כל תועבה לא היו לוקין כיון דהו"ל לאו שבכללות וגם הריב"א עה"ת פ' משפטים שם והברטנורה פ' ראה על הפסוק לא תאכל כל תועבה כבר דיברו מזה עי"ש, אבל לכאורה עדיין ק"ל דלמה לי הלא תבשל יתירא על איסור הנאה הלא איסור הנאה שפיר יכלינן למילף מלא תאכל כל תועבה כיון דבלא"ה אין לוקין על הנאה ואח"כ מצאתי שגם הפלתי ריש סי' פ"ז עמד על זה אבל נ"ל בס"ד לתרץ דלעולם ילפינן איסור הנאה מלא תאכל כל תועבה ולא תבשל איצטריך על איסור הנאה שלא כדרך הנאה דאי לאו לא תאכל כל תועבה הוה שדינן לא תבשל על דרך בישול כהנ"ל מחודש ב' אבל השתא דידעינן מלא תאכל כל תועבה דנכלל איסור הנאה באיסור אכילה ממילא ידעינן מאיסור אכילה דגם בהנאה אינו אסור אלא דרך בישול וע"כ שפיר ילפינן מלא תבשל דאסור בהנאה אפי' שלא כדרך הנאה וממילא יש להבין בזה את הסה"מ והזוהר הרקיע הנ"ל וגם קושייתינו עם כל הקושיות של המל"מ הנ"ל מיושבים דו"ק בזה כי קצרתי. אבל אח"כ ראיתי שתירוצינו הב' אינו עולה יפה כיון דלכאורה צריך להבין מדוע לא משני המזרחי והריב"א והברטנורה על קושייתם הנ"ל דמשו"ה כתיב לא תבשל על איסור אכילה ולא ילפינן מלא תאכל כל תועבה כדי שיהא בב"ח איסור אפי' שלא כדרך אכילה וכמ"ש הסה"מ הנ"ל מחודש ב' דמהאי טעמא לא כתיב איסור אכילת בשר בחלב בלשון אכילה ובתירוץ זה הי' להם הרווחה טפי כיון דעולה יפה לכ"ע אפי' למ"ד דלוקין על לאו שבכללות אעכצ"ל דמשו"ה לא מתרצו כן כיון דסברו דאפי' אי הוה ילפינן איסור אכילת בב"ח מלא תאכל כל תועבה ג"כ הוה ידעינן דאסור אפי' שלא כדרך אכילה כיון דלא כתיב אכילה בגופה וכמו שאמר אביי פסחים דף כ"ה ע"ב אליבא דאיסי בן יהודא דיליף איסור אכילת בב"ח מנבילה דמשו"ה לא כתיב אכילה בגופיה לומר שלוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאה עי' רש"י שם וא"כ ממילא גם לענין איסור הנאה ג"כ י"ל כן דאפי' כשהוה ילפינן איסור הנאה מלא תאכל כל תועבה ג"כ הי' אסור בהנאה אפי' שלא כדרך הנאה כיון דלא כתיב איסור הנאה בגופיה וממילא נסתר תירוצינו הב' הנ"ל, אבל לפמ"ש המרש"א פסחים דף כ"ו ד"ה שאני היכל דרבא חולק על אביי וסובר דכשגמרינן מדבר דכתיב ביה אכילה הוי כאלו כתיב אכילה בגופיה באמת לרבא שפיר י"ל גם כתירוצינו הב' הנ"ל אלא אז צ"ע על המזרחי וריב"א והברטנורה דמדוע לא מתרצו כהנ"ל כמובן:
ומ"ש המל"מ הנ"ל מחודש א' שרבינו במל"ת רנ"ט צידד למנות איסור הנאת בב"ח למל"ת בפ"ע אמת דשם צידד כן אבל מרמזיו רמז מל"ת רס"ג ורס"ד נראה בפי' דלחלוטין סובר כמו שסובר כאן דאין למנות איסור הנאה למל"ת בפ"ע וגם הדינא דחיי צידד לומר בדעת רבינו כמ"ש המל"מ אבל מרמזיו נראה בפי' דסובר כמו שכתבנו וכן מוכח ממ"ש רבינו לקמן מל"ת קמ"ב וז"ל וספרנו בבשר בחלב שני לאוין כו' עי"ש וכיון דרבינו ג"כ סובר כסה"מ הנ"ל א"כ עכצ"ל גם אליבא דרבינו את השני תירוצים שכתבנו אליבא דסה"מ ועי' בגור אריה פ' תשא ובמעיי"ח דף ל"ה ע"א אות ס"ה ובנר מצוה סי' י' אות צ"ב מה שכתבו על הסה"מ הנ"ל. ועי' במזרחי פ' משפטים פכ"ג פי"ט שכתב דמ"ש רש"י שם ובג' מקומות נכתב בתו' אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול את זה כתב רש"י אליבא דתנא דבי ר' ישמעאל ומ"ש רש"י פ' ראה לא תבשל גדי ג' פעמים פרט לחיה ולעופות ולבהמה טמאה את זה כתב אליבא דר' עקיבא ואל תתמה על זה שכן דרכו של רש"י לפרש במקום אחד אליבא דמר ובמקום אחר אליבא דמר כ"כ המזרחי אבל איני יודע דמה הכריחו לומר כן הלא י"ל בכוונת רש"י כמ"ש הרמב"ן פ' ראה וז"ל וכתב רש"י לא תבשל גדי ג' פעמים פרט לחיה ולעופות ולבהמה טמאה והמדרש הזה הוציאו אותו ממלת גדי אבל הלאו עצמו אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול וכ"כ רש"י בסדר ואלה המשפטים עכ"ל וגם המזרחי בעצמו פ' ראה כתב בכוונת רש"י כן וא"כ סותר את לימודו וצ"ע, והפרטי דינים שכ' רבינו רובם מהרמב"ם הל' מ"א פ"ט ולהלכה עי' טוש"ע הלכות בשר בחלב וגם עי' לעיל מל"ת כ"ד מה שכתבנו שם במל"ת זו ותמצא נחת: