לחם (א) קלי וכרמל כו', בפ' אמור פכ"ג פי"ד כתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה פרש"י וקלי קמח עשוי מכרמל רך שמייבשין אותו בתנור וכרמל הן קליות שקורין גרניילי"ש וגם בכריתות דף ה' ע"א פרש"י קלי שנתייבש בתנור כרמל שנתמולל ביד ולא הובהב באור והחינוך מצ' ש"ה כתב והכרמל נקרא תבואה קלויה בשבלים ראני"ש בלע"ז ועי' מנחות דף ס"ו ע"ב, ובפסוק זה יש פלוגתא בין המוני מצות ז"ל הסה"מ מל"ת קפ"ט ק"צ קצ"א מנה לחם קלי וכרמל לג' לאוין וכבר מגלה את טעמו בשרשיו שם שורש ט' שהוא מנה את הלאוין לפי חילוק המלקיות וכיון דר' יצחק בכריתות דף ה' סובר דהאוכל לחם קלי וכרמל לוקה ג' והגמ' מברר שם דמדוע לא הוי לאו שבכללות ע"כ מנאם לג' לאוין ובסוף דבריו הם כתב וז"ל ושים זה השרש כלו נגד עניך תמיד כי הוא מפתח גדול לאמת מנין המצות עכ"ל וגם רבינו ז"ל מנה כהרמב"ם וכן מנאו החינוך העי"מ הרה"מ והמצה"ש מצ' ש"ג ש"ד ש"ה הדה"מ שער ב' פרק קצ"א עד קצ"ג, אבל הרמב"ן בהשגותיו על הסה"מ שרש ט' חולק על הרמב"ם וסובר שאין להשגיח בחילוק המלקיות אלא בעניינים הנאסרים וכיון דלחם וקלי וכרמל איסור אחד הם ע"כ לא מנאם אלא לאחת וגם מהזוהר הרקיע מל"ת צ' אות ל"ז נראה דסובר כהרמב"ן מדהביא את שיטתו לבסוף ואח"כ ראיתי שברמזיו שם באמת לא מנאם רק ללאו אחד וגם בסוף ספרו שם כתב בפי' דבזה סובר כהרמב"ן וכן נ"ל להוכיח מהיראים סי' קס"ט ומהסמ"ק ס" רי"ז דמדלא כתבו מלאו דחדש אלא בסימן אחד ולא חלקו לחם קלי וכרמל לג' סימנים ע"כ מכח דסברו כהרמב"ן ועי' במעיי"ח דף ק"ה ע"א אות נ"ב שמבאר היטב את פלוגתת הרמב"ם והרמב"ן בזה:

והאוכל (ב) כזית קלי כזית כרמל כזית לחם לוקה שלש כו', ונ"ל בס"ד דאין לפרש בכוונת רבינו דכשאוכל כזית קלי או כזית כרמל או כזית לחם לוקה ג' מדלא כתב בלשון או אלא הכי פירושו דכשאוכל ג' זתים מהני ג' מינים דהיינו כזית מכל אחד ואחד לוקה ג' וכ"כ בפי' הרמב"ם הל' מ"א פ"י הל"ג וז"ל האוכל לחם וקלי וכרמל כזית מכל אחד ואחד לוקה שלש מלקיות וכן כתבו הסמ"ק והחינוך והמצות השם סי' הנ"ל ומקורם מהא דר' יצחק דכריתות הנ"ל אבל במהר"ם שיק מצ' ש"ו ראיתי שכ' וז"ל והאוכל מחמשת מיני דגן ממין הנ"ל אפי' כזית לוקה שלש מלקיות כו' עכ"ל נראה דסובר דאפי' כשאכל כזית מכרמל ג"כ לוקה ג' דממין הנ"ל שכ' קאי אכרמל שדיבר שם וזה דלא ככל הפוסקים הנ"ל וצ"ע ועל קושיית הפלתי שהביא המר"ם שיק עי' חוות דעת ס"ס ק"י בבית הספק שלו שכ' תירוץ נאה ע"ז, ומ"ש רבינו לפיכך במקומות שעושין שני ימים טובים אסור בכל יום שבעה עשר בניסן עד לערב כו' כ"כ גם הרמב"ם הלכה ב, שם וכן פסק הטוש"ע יו"ד סי' רצ"ג אלא בטוש"ע איתא עד תחלת ליל י"ח ובמגלת ספר מל"ת קמ"ב ראיתי שמדייק דמדוע כתבו רבינו והרמב"ם עד לערב הלא כבר כתבו דאסור בכל יום י"ז בניסן ותירץ דעד ולא עד בכלל וכוונתם למעט בין השמשות של י"ח דלא אסור כיון דאיכא ס"ס דיום י"ז ספק יום ששה עשר ובין השמשות ספק יום ספק לילה וע"כ כתבו עד לערב ועד ולא עד בכלל והטוש"ע שכתבו עד תחלת ליל י"ח באמת סברו דגם בבין השמשות של י"ח אסור כ"כ המג"ס עי"ש, נמצא לפי דבריו פסקם של הטוש"ע דלא כרבינו והרמב"ם וזה אינו נראה לי כיון דהב"י שם כתב בפי' דדברי הטור נובעים מהרמב"ם ועוד ק"ל היכי כתב דמטעם ס"ס מותר בבין השמשות של י"ח הלא חדש הוי דבר שיש לו מתירין ובדשיל"מ לא מועיל ספק ספיקא כזה כיון דלא הוי כהספק ספיקא שכ' הש"ך שם ס"ק ד' דהתם כיון די"ל שמא אינו כאן חדש כלל ע"כ מועיל ס"ס כמ"ש הבאר היטב שם אבל הכא דבודאי יש חדש באמת אינו מועיל ס"ס ובאמת פליאה לי על המג"ס שלא הרגיש בזה, וע"כ נ"ל בס"ד לומר בכוונה רבינו והרמב"ם להיפוך ממ"ש המג"ס דמשו"ה כתבו עד לערב משום דסברו עד ועד בכלל וכוונתם להורות דגם הבהש"מ של י"ח אסור דמבכל יום שבעה עשר בניסן שכתבו עדיין הי' מקום לטעות להתיר בהש"מ שלי"ח מהטעם שכ' המג"ס וע"כ כתב הב"י שפיר דדברי הטור נובעים מהרמב"ם כמובן, ועי' בעיר מקלט מצ' ?ע"ג שכ' וז"ל ובמקומות שעושין ב' י"ט אסור כל יום שבועות עד לערב מדרבנן וטעם איסור אכילת חדש עד זמן ספירת החמישים להשרישך אמונה חזקה שלא ברא אלקים את עולמו אלא בשביל התורה שעתידים ישראל לקבל לסוף חמישים כו' עכ"ל ולא זכיתי להבין את דבריו וכי חדש אסור עד שבועות וגם מצאתי אח"כ בנר מצוה סי' י' אות צ"ד שג"כ עמד על העי"מ בזה וכתב שהוא ט"ס וצ"ל אסור כל יום שבעה עשר בניסן אלא עד זמן ספירת החמישים שכתב עדיין צריך תיקון, ומ"ש רבינו אבל מספק אין לנו לאסור כי רוב תבואות שלנו נזרעות ונשרשות קודם העומר כו' לכאורה צריך להבין וכי מועיל רוב בחדש דהוי דשיל"מ אבל לפי הש"ך הנ"ל י"ל דכמו דמועיל ס"ס היכא די"ל שמא אין כאן חדש כלל כמ"כ נמי מועיל רוב, וכל מ"ש רבינו במל"ת הללו תמצא בש"ע סי' הנ"ל כי גם מ"ש הש"ע דחדש נוהג בשל עכו"ם כתב רבינו במל"ת קמ"ו.