Brit Moshe, Negative Commandments
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתוב (א) בפ' אמור בעניין הקדשים כו', וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת ק"א היראים סי' קל"ח הסמ"ק סי' קס"ז החינוך האה"מ מצ' רצ"ד העי"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' רצ"ה הזוה"ר מל"ת קנ"ג אות נ"ח המעיי"ח דף צ"ט ע"ב אות ט"ז, ועל מ"ש רבינו כתוב בפ' אמור בעניין הקדשים כבר עמד הדינא דחיי דמה נפ"מ במה דכתב שהמל"ת זו כתיב בעניין הקדשים עי"ש מה שתירץ, ומ"ש רבינו אותו ואת בנו נוהג כו' ובמוקדשין כו' כן איתא במשנה חולין דף ע"ח ע"א ובגמ' שם יליף שנוהג במוקדשין והתו' שם ד"ה מנין כתב דאפי' כשצריך לפסח ואין לו אלא אותו שנשחט בו ביום אביו או בנו ג"כ אסור לשחוט ולא אמרינן דאתי עשה דפסח ודחי ל"ת דאו"ב כמו שלא אמרינן גבי מחוסר זמן אבל לכאורה טעמא בעי דמדוע לא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת ואפשר דכפי מה שכתבו החינוך והעיר מקלט והדינא דחיי סי' הנ"ל בטעמא דמצוה זו עי"ש ותראה די"ל דמשום הקריבהו נא לפחתך לא אמרינן עשה דוחה דוחה ל"ת ועי' בנר מצוה סי' י' אות קכ"ו מה שמפלפל על טעמם:
אבל (ב) בכוי נחלק כו', עי' ב"י יו"ד סי' ט"ז שמברר היטב את פלוגתתם ובש"ע שם פסק בצבי שבא על העז וילדה ושחט העז ובנה לוקה אבל העז שבא על הצביה אסור לשחוט אותה ואת בנה ואם שחט אינו לוקה אבל לכאורה צ"ע לעניין אכילה בעז שבא על הצביה כשעבר ושחט ונ"ל בס"ד דלפמ"ש הט"ז שם ס"ק י"א הטעם דאסור לשחוט משום דאתי לאחלופי י"ל דגם להיש אומרים שם סעיף ג' שרי לאכול כמ"ש הט"ז שם סימן י"ג ס"ק ד' דהיכא דאסור משום דאתי לאחלופי אם עבר ושחט מותר ואפי' להנקודות הכסף שחולק על הט"ז בסימן י"ג נ"ל דג"כ מותר כיון דבלא"ה הביא המחבר סי' ט"ז סעיף ג' את הדעה הראשונה סתם דאפי' באותו ואת בנו מותר כמובן:
שנינו (ג) יום אחד האמור באותו ואת בנו הלילה הולך אחר היום כו' כתב המרש"ל בביאורו כאן ע"ז וז"ל ה"ג היום הולך אחר הלילה פי' דלא תימא הואיל ולעניין קדשים הלילה הולך אחר היום דכתיב ביום קרבנו יאכל ולא יניח ממנו עד בקר ואותו ואת בנו כתיב גבי קדשים קמ"ל עכ"ל והרמב"ם הל' שחיטה פי"ב הלי"ז כתב ג"כ כלשון רבינו יום אחד כו' אלא הוסיף עוד וכתב וז"ל וכן אם שחט הראשון בסוף יום רביעי קודם בין השמשות שוחט השני בתחילת ליל חמישי שחט ראשון בהש"מ של ליל חמישי לא ישחוט השני עד ליל ששי ואם שחט ביום חמישי אינו לוקה עכ"ל וכתב הכ"מ דפשוט הוא דאינו לוקה כיון דבין השמשות הוא ספק מן היום מן הלילה ואין מלקין מספק עכ"ל ואפשר דמטעם זה השמיט רבינו את הא דבהש"מ שכתב הרמב"ם כיון דפשוט הוא אבל המחבר סי' הנ"ל כתב לגמרי כלשון הרמב"ם, ונ"ל דאם שחט את הבן בהש"מ של ליל ה' ואח"כ ביום ה' שחט את האם ושוב שחט את הבת בבהש"מ של ליל ו' חייב מלקות ממנ"פ אי בהש"מ יום אז גם בהש"מ של ליל ו' יום וחייב משום בת ואי בהש"מ לילה חייב משום בן וכעין זה איתא בשבת דף ל"ה ע"ב לעניין חטאת העושה מלאכה בשני בין השמשות חייב חטאת ובירושלמי ברכות ריש פרק א' איתא זה לעניין מלקות ג"כ ע"ש אבל לפמ"ש התו' בשבת דף ל"ד ע"ב ד"ה ספק דבבהש"מ איכא לספוקי דשמא מקצת הראשון מן היום ומקצת השני מן הלילה באמת גם בכה"ג אינו חייב מלקות אא"כ שחט כל משך זמן בהש"מ יום ה' ויום ו' ועי' רש"י שם דף ל"ה ע"ב ד"ה ממנ"פ וברמב"ם הל' שבת פ"ה הל"ד, והפרטי דינים שכ' רבינו רובם מהרמב"ם הל' שחיטה פי"ב ולהלכה עי' טוש"ע יו"ד סי' ט"ז: